×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(נח) אִם⁠־לֹ֨א תִשְׁמֹ֜ר לַעֲשׂ֗וֹת אֶת⁠־כׇּל⁠־דִּבְרֵי֙ הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֔את הַכְּתֻבִ֖יםא בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה לְ֠יִרְאָ֠ה אֶת⁠־הַשֵּׁ֞ם הַנִּכְבָּ֤ד וְהַנּוֹרָא֙ הַזֶּ֔ה אֵ֖ת יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
If you will not observe to do all the words of this law that are written in this book, that you may fear this glorious and fearful name, Hashem your God;
א. הַכְּתֻבִ֖ים =א,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 ומסורות-א,ל וטברניות ורמ״ה (כתיב חסר וי״ו)
• ל!=הַכְּתוּבִ֖ים (כתיב מלא וי״ו)
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ בחייעקדת יצחק פירושאברבנאלכלי יקרר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהעודהכל
אִם לָא תִטַּר לְמֶעֱבַד יָת כָּל פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא הָדָא דִּכְתִיבִין בְּסִפְרָא הָדֵין לְמִדְחַל יָת שְׁמָא יַקִּירָא וּדְחִילָא הָדֵין יָת יְיָ אֱלָהָךְ.
if you will not observe to perform all the words of this law which are written in this book, to reverence this glorious and fearful Name, THE LORD THY GOD.⁠a
a. Hebrew, Yehovah Eloheika.
אין לא תטרון למעבד ית כל פתגמיא אוריתה הדה דכתבין בספר אוריתה הדין למדחל מן קדם שמיה יקירה ודחילה הדין מן קדם י״יב אלהכון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כל פתגמי״) גם נוסח חילופי: ״מילי שבח״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הדין למדחל מן קדם שמיה יקירה ודחילה הדין מן קדם י״י״) גם נוסח חילופי: ״הדה למידחול ית שמה קדישה ודחילה הדין מן קדם י״י״.
אין לא תינטרון למעבד ית כל פיקודיא דאורייתא הדא דיכתיבין בסיפרא הדין למידחל ית שמא יקירא ודחילא הדין ית י״י אלקכון.
If you observe not to perform all the commands of this law written in this book, to reverence this glorious and fearful Name, The Lord your God,
אִם⁠־לֹ֨א תִשְׁמֹ֜ר לַעֲשׂ֗וֹת אֶת⁠־כׇּל⁠־דִּבְרֵי֙ הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֔את הַכְּתוּבִ֖ים בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה לְ֠יִרְאָה אֶת⁠־הַשֵּׁ֞ם הַנִּכְבָּ֤ד וְהַנּוֹרָא֙ הַזֶּ֔ה אֵ֖ת ד׳ אֱלֹהֶֽיךָ
אשרי היודע לסדר תפילתו כראוי
אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ לְסַדֵּר תְּפִלָּתוֹ כָּרָאוּי. בַּתְּפִלָּה הַזּוֹ שֶׁמִּתְעַטֵּר בָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מְחַכֶּה עַד שֶׁיִּסְתַּיְּמוּ כָּל תְּפִלּוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאָז הַכֹּל הוּא בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי מַעְלָה וּמַטָּה. עַד כָּאן דִּבְרֵי הַתְּפִלָּה לָדַעַת סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים. מִכָּאן וָהָלְאָה יֵשׁ אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהֵן עוֹמְדוֹת בְּדִבּוּר כְּמוֹ שֶׁעוֹמְדוֹת בְּמַעֲשֶׂה.
שש המצות בדיבור שבתפילה
וְהֵן שֵׁשׁ מִצְווֹת, וְעוֹמְדוֹת אַף כָּאן בַּתְּפִלָּה. אַחַת - לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא.
שְׁתַּיִם - לְאַהֲבָה אוֹתוֹ.
שְׁלִישִׁית - לְבָרְכוֹ.
רְבִיעִית - לְיַחֲדוֹ.
חֲמִישִׁית - שֶׁיְּבָרֵךְ הַכֹּהֵן אֶת הָעָם.
שִׁשִּׁית - לִמְסֹר לוֹ אֶת נִשְׁמָתוֹ. וְאֵלּוּ שֵׁשׁ מִצְווֹת שֶׁעוֹמְדוֹת בִּתְפִלָּה שֶׁל דִּבּוּר, פְּרָט לְאוֹתָן מִצְווֹת שֶׁעוֹמְדוֹת בְּמַעֲשֶׂה, כְּמוֹ צִיצִית וּתְפִלִּין.
לְיִרְאָה אֶת ה׳מִצְוָה זוֹ עוֹמֶדֶת בַּתִּשְׁבָּחוֹת הַלָּלוּ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ וּבְאוֹתָם קָרְבָּנוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁשָּׁם צָרִיךְ אָדָם לִפְחֹד מִלִּפְנֵי אֲדוֹנוֹ, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָן שִׁירוֹת עוֹמְדוֹת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא יִרְאָה,
כל הללויה שבתפילה
וְכָל אוֹתָם הַלְלוּיָהּ שֶׁהֵם סוֹד שֶׁל יִרְאַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְצָרִיךְ אָדָם לָשִׂים רְצוֹנוֹ בְּאוֹתָן שִׁירוֹת בְּיִרְאָה, וּפֵרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים, כָּל אוֹתָם הַסּוֹדוֹת שֶׁל שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְכָל אוֹתָם סוֹדוֹת שֶׁל הַלְלוּיָהּ
(זהר שמות דף רב:)
אִם⁠־לֹ֨א תִשְׁמֹ֜ר לַעֲשׂ֗וֹת אֶת⁠־כׇּל⁠־דִּבְרֵי֙ הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֔את הַכְּתוּבִ֖ים בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה לְ֠יִרְאָה אֶת⁠־הַשֵּׁ֞ם הַנִּכְבָּ֤ד וְהַנּוֹרָא֙ הַזֶּ֔ה אֵ֖ת ד׳ אֱלֹהֶֽיךָ
מצוה ליראה, מקום שנקרא יראה
מִצְוָה לְיִרְאָה (ה) בְּדֶרֶךְ כְּלָל וּבְדֶרֶךְ פְּרָט. וַהֲרֵי יִרְאָה בֵּאַרְנוּ, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ עַל הָאָדָם לִפְחֹד מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח) לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךְ. וּבִשְׁבִיל יִרְאָה זוֹ יִשָּׁמֵר בִּדְרָכָיו. וְיִרְאָה, מָקוֹם הוּא שֶׁנִּקְרָא יִרְאָה, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם נִמְצֵאת יִרְאַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִיא יִרְאַת ה׳ לִירָא מִמֶּנּוּ, וְזֶהוּ סוֹד הַכָּתוּב (ויקרא יט) וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ. בַּיִּרְאָה הַזּוֹ שְׁרוּיָה מַכַּת אֵשׁ, לְהַלְקוֹת אֶת הָרְשָׁעִים שֶׁלֹּא שׁוֹמְרִים מִצְווֹת הַתּוֹרָה, וְעַל זֶה בְּדֶרֶךְ כְּלָל יֵשׁ לִירָא.
וְאַחַר כָּךְ בְּדֶרֶךְ פְּרָט, כְּשֶׁיּוֹדֵעַ הָאָדָם מַהִי יִרְאַת ה׳, וְזוֹהִי יִרְאָה שֶׁל חֲבִיבוּת, שֶׁהִיא עִקָּר וִיסוֹד לֶאֱהֹב אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. (אחר) יִרְאָה זוֹ עוֹשֶׂה כְּדֵי לִשְׁמֹר כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, לִהְיוֹת אָדָם עֶבֶד נֶאֱמָן לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כָּרָאוּי. (יראה)
(זהר דברים דף רסג)
ואד׳ לם תחפט׳ ותעמל ג׳מיע כלאם הד׳ה אלתוראהֵ אלמכתוב פי הד׳א אלספר ותכ׳אף הד׳א אלאסם אלכרים אלמהיב הו אללה רבך
ואם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה, ליראה את השם הנכבד והנורא הוא ה׳ אלוהיך,
אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה – באר בכתוב הזה כי הכוונה בכל המצות שבתורה תכלית אחת, והיא היראה, וכן באר משה במעמד הקדוש כי אין תכלית הכונה בנתינת התורה אלא היראה, הוא שאמר (שמות כ׳:י״ז) לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם. ממנו ראה המלך שלמה וכן עשה שחתם ספרו בה. וכן אמרו עוד (ישעיהו ל״ג:ו׳) יראת ה׳ היא אוצרו, אי איכא יראת ה׳ אין ואי לא לא. פשוטו של מקרא יראת ה׳ היא מונחת באוצרו העליון והחביב אצלו בתת עליה שכר. או יאמר יראת ה׳ שהיא אצל היראים היא אוצרו שגונז אותה להם. וטעם שהזכיר ביראה לשון אוצר, כי אין ביד המלך לעשות אוצר אם לא יקבץ ממון מאחרים, ומה שהוא מקבץ וגונז ביחוד ההוא יקרא אוצר, וכן היראה אינה בידי שמים ולכך יקראנה אוצר. והא למדת שהיראה עיקר הכל וגדולה היא משאר המדות והיא העולה על כל המצות, ששאר המצות כתפילין וציצית וכיוצא בהן יש להן זמן בזמן עשיתן, וכיון שגמר מלעשותן הרי הוא בטל ממנה, ולא כן מצות היראה, כי אין לה זמן אבל היא קיימת לעולם בכל עת ובכל שעה, וזהו שכתוב (תהלים י״ט:י׳) יראת ה׳ טהורה עומדת לעד, מה שאין כן בשאר המצות שבזמן קצוב נגמרות אחר עשיתן. והיראה אין לה שלמות כי אם המעשים, זהו שאמר אם לא תשמור לעשות, ליזהר בלא תעשה, ויקיים מצות עשה.
אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה, "if you will not observe to carry out all the words of this Torah which have been written in this Book, in order for you to revere His honored and awesome name.⁠" The meaning of this verse is that there must be one overriding consideration running throughout all the commandments of the Torah, i.e. to infuse reverence in the people for the Lord. This is not the first time that Moses explains this as the overall purpose of Torah legislation. He had already made this point in Exodus 20,17 during the revelation at Mount Sinai, when he said: "God has come in order to test you and to ensure that the awe of Him shall be on your faces so that you shall not sin.⁠" King Solomon also concluded his Book of Proverbs with the need for יראת ה', "reverence and awe of the Lord" (Proverbs 31,30). We also find that Isaiah 33,6 emphasizes the need for this important virtue. Our sages, in elaborating on this theme in Shabbat 31, imply that even if one has studied all the tractates of the oral Torah, the yardstick by which man is measured after death is whether he did relate to all of this with reverence for the Lord or not.
The plain meaning of the verse in Isaiah 33,6 יראת ה' היא אוצרו is that it is a virtue stored up in God's treasury, something very dear to Him, consisting of the cumulative virtues of awe of Him by God-fearing people which God treats like a most precious possession, "locking it away" in His most inaccessible treasure chamber. The reason that the prophet employs the term "treasure, something to be stored,⁠" in connection with this virtue is that a king cannot establish a treasury unless he collected the funds for it from outsiders, from people. Anything the king locks away is called אוצר, "treasure.⁠" What all this teaches is that of all the virtues we must acquire, a measure of awe and reverence of the Lord is the overriding virtue, "coloring,⁠" i.e. lending value, to all the other virtues man practices. One of the reasons that this is so is that all the other commandments can be performed only at certain times, such as the wearing of a tallit or phylacteries. When one has put on these phylacteries one has effectively concluded performing this mitzvah. Not so with the commandment to relate to the Lord with יראה, with awe. It is a commandment which permeates all our waking hours. This is what David had in mind when he wrote (Psalms 19,10) "the reverence for the Lord is pure and endures forever.⁠" Such a statement could not have been made concerning performance of any of the other commandments which require active performance, [as opposed to the mark of circumcision on our flesh. Ed.] It is a commandment which is both positive and negative, i.e. cultivating it is the positive aspect of the commandment, whereas failure to cultivate it and to maintain it at all times is a violation of it, i.e. equivalent to transgressing a negative commandment.
ועל היות זה להם ענין שני חזר לומר עליהם אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם וגו׳ – והם שני הענינים שזכר ראשונה שנסתלקו מהם בזמן העבר רצוני המעשה והשמירה שחזר להזהיר אותם עליהם ולומר שאף על פי שיארכו להם ימי הפקודה הזאת וימשכו דורותיה לא מפני זה נשתנתה התורה ולא קבלו דבריה שום חולשא ורפיון כי ככחם עתה כחם אז כמו שהשם הנכבד והנורא הזה הוא הוא אשר יהיה חי וקיים לעולם.
ולפי שהיה זה ענש מופלג אשר כל שומעו תצילנה אזניו, לכן אמר בזה אם לא תשמור לעשות את כל המצוה הזאת ליראה את ה׳ וגו׳, כאלו אמר דע לך שכל זה יקרה לך משלם אם לא תכנע ליראה את השם, והוצרך לזכרו כאן לפי שמה שאמ׳ למעלה הוא לענין חרבן בית ראשון בתחלת הדברים וסופן. ועל היות זה מכה שקרה להם בחרבן בית שני והגלות הנמשך אחריו הוצרך לאמרו בפני עצמו לומר אליהם שאף על פי שיאריכו הזמנים וימי הפקודה הזאת וימשכו דורותיה לא מפני זה תשתנה התורה כי ככחה אז כחה עתה כמו שי״י הנכבד והנורא הוא יהיה לעולם חי וקיים לנצח:
אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת וגו׳ – לא ניחא למרייהו דתימא הכי שאם לא תעשה את כל דברי התורה ואפילו אם לא חיסר מהם כ״א אחת אז והפלא ה׳ מכותך וזה גזירה שאין הצבור יכולין לעמוד בה, ומהו שאמר ליראה את השם הנכבד והנורא למה הזכיר תוארים אלו כאן יותר מבשאר מקומות, ועו״ק במס׳ שבת (קלח:) דרשו מן פסוק והפלא ה׳ את מכותך שעתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר והפלא ה׳ וכתיב להלן (ישעיהו כ״ט:י״ד) לכן הנני יוסיף להפליא את העם הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו. וכי מדתו של הקב״ה לנעול שערי חכמה מישראל כדי שימקו בעונם.
אלא ודאי שהנביא ישעיה מדבר בדור המקייים המצות, אך לא מיראת ה׳ כי אם מחמת איזו תכלית חיצוני המכריחם על זה או מחמת יראת איזו אדם המכריחם על העשיה שלא בטובתם ודבר זה גורם חילול השם כי בלי ספק שהקב״ה בוחן לבות שאין עשייתם לשמה ומענישם על רוע מחשבתם והרואים אותם עסוקים בתורה ומצוה יקראו תגר על ה׳, ע״כ ארז״ל (ברכות סג) אם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס כו׳. לא אמרו דור שאינן לומדין תורה כל עיקר אלא לומדין אבל לא לש״ש ועל כן אין התורה חביבה עליהם בעצם וראשונה אלא התכלית המדומי חביב עליו, והמוכרח בדבר ודאי אין שם חבה ובדור כזה כנס דבריך הנעימים לא ישמע על פיך ללמד תורה ומוסר לדור תהפוכות כזה אשר כל תורתם ומעשיהם אינן כי אם מן השפה ולחוץ, גם ה׳ יסבב סבות לאבד חכמת חכמיו מן דור כזה כי אין נחת רוח לפניו ית׳ בתורה ומצוה כזה.
וע״ז אמר הנביא (ישעיהו כ״ט:י״ג-י״ד) יען כי נגש העם הזה – כי המה נגושים ואנוסים בכל מעשיהם ואינן עושין מיראת ה׳ כי אם מיראת אנשים המכריחים אותם על העשיה, ונמשך מזה שבפיו ושפתיו כבדוני ולבם רחק ממני כי המכריח אין בידו להכריחו כ״א על דבר שפתים אבל לא על כונת הלב כי מי יודע מסתוריו של חבירו, ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה. שקוראים יראתי מה שאינו כ״א מצות אנשים כי הוא מצוה מן האנשים המכריחים אותו על העשיה ואינו מצות השם, לכן הנני יוסיף להפליא את העם הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו. אין הפירוש שחלילה החכמים יהיו אבודים שהרי לא נאמר ואבדו החכמים גם אין הפירוש שהחכמה תהיה אבודה מן החכמים שהרי לא נאמר ואבדה החכמה מחכמיו אלא הפירוש שחכמתם תהיה אבודה מן אנשי הדור, כי יתן ה׳ בלבם שלא ישמיעו בחוץ קולם ויכניסו חכמתם, בדור שאין התורה חביב עליהם כדי שלא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו וימקו בעונם, מאחר שגלוי לפניו ית׳ שאף אם היו לומדין ועושין לא היו לומדין ועושין לשמה כי כל דבר הנעשה על צד ההכרח אין בו שלימות כי בסור המכריח ישוב לסורו, ע״כ צוה ה׳ לפרסם עליהם ולגלה רעתם בקהל בדור שאין עושין כ״א מהכרח איזו תכלית מדומי כעושר וכבוד אשר אליו הוא נושא את נפשו כמנהג דורינו זה, ע״ז אמר אם לא תשמור וגו׳ והוא מדבר בדור השומר ולומד ועושה אך לא מיראת ה׳ זהו שנאמר אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה וגו׳ ליראה את ה׳. ר״ל באמת תשמור כל דברי התורה אבל לא ליראה את השם הנכבד והנורא כ״א מיראת אנשים המכריחין אותך ואתה מחליף וממיר יראת השם הנכבד והנורא ביראת אנוש חציר ינתן האחוז בחבלי בוז וקצף, כי אתה ירא פן לא ישרו מעשיך בעיני האנשים כדרך החנפים שבדורינו העושים כדי למצא חן בעיניהם שיכבדום ויעשירום. אז והפלא ה׳ את מכותך זו הפלאת תורה ויגרום שאנשי אמת יאספו נגה תורתם במקום אשר לא יראה ולא ימצא ואל יהי חלקם עמכם ואז ידעו כל העמים כי משפטי ה׳ אמת.
ליראה – למ״ד התכלית, כלומר אם לא תשמור לעשות את מצותיו כדי להגיע על ידם אל מעלת היראה:
אם לא תשמר וגו׳ – מחשבה אחת הייתה יכולה למנוע את הסבל שבא עקב המרי בתורה, וזוהי המחשבה שמאז יום מתן תורה, ה׳ הוא אלוקינו. שכן כל רגע ורגע מהקיום העתידי של העולם ושל כל יחיד תלוי ברצון ה׳; וכאשר ה׳ נתן לנו את תורתו, הוא קיבל על עצמו – בדרך מיוחדת עד מאוד – להדריך את מעשינו ולהנהיג את גורלנו (עיין פירוש, שמות כ, ב). ומאחר שה׳ הוא אלוקינו, הוא דורש מאתנו קיום מלא של מצוותיו ללא סייג ושיור.
שם זה, ״ה׳ אלקיך״, הוא ״נכבד״ ו״נורא״. בחינתו החיובית היא ״נכבד״; הוא כבד, מלא תוכן, כמו הבריאה עצמה. כאשר ה׳ ניצב לימין האדם, הרי הוא שת את העולם תחת רגליו. ולהפך, הוא ״נורא״ לכל המתנגד אליו. שם זה, ״ה׳ אלקינו״, נקרא עלינו במתן תורה, ובכך הועמדנו בדברי ימי העולם כנושאי שם זה.
כל דברי התורה הזאת הכתבים בספר הזה מלמדים אותנו כיצד נצא ידי חובתנו כלפי השם הנכבד והנורא הזה, הנקרא עלינו לעולמים; והתורה הזאת גם מתארת לנו את הפורענות שאנו יכולים להמיט על עצמנו ועל בנינו על ידי חילול השם הזה הנקרא עלינו. תיאור זה צריך להזכירנו תמיד כמה ״נורא״ הוא ״השם הנכבד הזה״ הנקרא עלינו, ועל ידי כך ״נשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתבים בספר הזה״, אפילו אם אין לזה סיבה אחרת אלא ״ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה׳ אלקיך״.
אולם אפילו אם האזהרות האלה תהיינה לשווא; אם לא תשמע אליהן, ותכחש בשם זה שנקרא עליך, אזי –
אם לא תשמור לעשות וגו׳ ליראה וגו׳: כאן לא כתיב ׳אם לא תשמור את כל מצותיו וחקותיו׳1, אלא עבור חסרון יראה2. והיינו, דמיירי כאן אחר שכבר נענשו בגלות המלך ואשר עמו, כמבואר מפסוק ל״ו ואילך עד פסוק מ״ז, והיה ראוי לאותם הנשארים להתעשת ולשוב לתורה, והיינו ׳שמירה לעשות את כל דברי וגו׳⁠ ⁠׳, וכמו שכתבתי להלן (לב,מו) ובכמה מקומות3, וגם לתפלה ותענית, והיינו ״ליראה את השם וגו׳״. אבל כאשר לא תתחזק בזה, יהיה העונש גדול4 מאותם שגלו כבר, שהרי היה להם5 לקחת מוסר.
1. כפי שנאמר בפסוק מ״ה.
2. תכלית שמירת דברי תורה המוזכרת כאן בפסוק היא ״ליראה את השם הנכבד״.
3. וגם היו צריכים (הנשארים) להתעשת ולשוב לתפלה ותענית.
4. כמבואר בפסוק הבא (״והפלא... מכות גדולות״).
5. לאלו שנשארו ולא גלו.
הכתוב חוזר להעמיד בראש הקטע הזה של הקללות את התנאי שהעמיד בראש כל התוכחה, אם לא ישמעו ישראל בקול ה׳, על אף הענשים שבאו עליהם.
הכתובים בספר הזה – וכן נאמר להלן בפסוק סא, הכתוב מתייחס כבר אל כתיבת התורה הנזכרת להלן ל״א:ט׳ והלאה.⁠1 כבר הסברנו למעלה י״ז:י״ח-כ׳, שהכתוב מתכוון שם לכתיבת כל התורה כולה.
ליראה – למעלה י׳:י״ב נזכרה מעלת היראה בראש כל התביעות. ביארנו כבר למעלה ו׳:י״ג, שמצוה זאת כוללת גם יראת העונש וגם יראת הרוממות.
הנכבד והנורא – שני התוארים הללו הם כנגד יראת הרוממות: המכובד ושעלינו לכבדו, היראוי ושעלינו לירא אותו.
את השם – השוה את פירושנו לויקרא כ״ד:י״א.
1. ווילהויזן (קומפוז.) רואה במלים: ״דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה״ (פסוק נ״ח), וכן להלן: ״ספר התורה הזאת״ (פסוק ס״א), כאילו ח״ו מחבר התוכחה אינו מחבר ספר דברים. וכבר השיב עליו קינן (איינלייטונג עמוד 122) תשובה מספקת, שהרי בספר משנה תורה עצמו נאמר (דברים ל״א:ט׳ והלאה) שנכתבה ״התורה הזאת״ על ידי משה, ואם כן למה לא יזכיר את ״ספר התורה הזאת״, גם כאן וגם למעלה י״ז:י״ח והלאה.
אם לא תשמר לעשות כו׳ והפלא ה׳ את מכותך – מכאן דרשו ז״ל דעל לאו שאין בו מעשה אין לוקין רק מקלל חבירו בשם, משום דכתיב ליראה, ליראה את שם ה׳ אלהיך, ובירושלמי דשבועות דריש מזה גם לנשבע בשקר בשם, יעו״ש ובספר אור שמח הל׳ תמורה בזה. ובריש מסכת מכות אמר דמוציא ש״ר ועדים זוממין לוקין אעפ״י שאין בהן מעשה שכן יש בהם צד חמור, יעוי״ש. ובפי׳ המשנה בואלו הן הלוקין כתב ועדים זוממין חשב להם דבריהם מעשה לפי שהן נצרכים להגיד עדותן בבית דין עכ״ל, נראה דזה טעמא דמוציא ש״ר הואיל ובא לב״ד והביא עדים והוציא ש״ר בבית דין מיחשב כמעשה ולוקה. ואולי הוא זה צד חמור דעבירה דמתעבדא בפני בית דין שרוצה שב״ד ידונו שלא כדין ע״י אמירתו שקר בפניהם לוקה אף שאין בה מעשה. נראה לי, משום דמושב ב״ד נקרא על שם ה׳ יתברך, והמשפט לאלהים, ואלהים נצב בעדת אל הוי בכלל אם לא תשמר כו׳ ליראה את ה׳ הנכבד והנורא, זה נושא השם הנכבד והנורא, ע״ז נאמר והפלא ה׳ ולוקה. ודו״ק. ולכן ביד ב״ד לנקות, וכיון שנקלה הוא כאחיך ופטור מכל רע ומעותד לכל טוב סלה.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ בחייעקדת יצחק פירושאברבנאלכלי יקרר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144