Devarim 28 – דברים כח‏ – Mikraot Gedolot

לא תסור מכל הדברים – בה״ג מניין המצוות מצוות לא תעשה רנ״ד

וְלָא תִסְטוֹן מִכָּל פִּתְגָמַיָּא דַּאֲנָא מְפַקֵּיד יָתְכוֹן יוֹמָא דֵין לְיַמִּינָא וְלִשְׂמָאלָא לִמְהָךְ בָּתַר טָעֲוָת עַמְמַיָּא לְמִפְלַחְהוֹן.

And you shall not go astray from any of the things I command you this day, right or left, to walk after the gods of the Gentiles to serve them.

{ולא} תסטון מן כל פתגמייא די אנה מפקד יתכון יומא הדין^א לא לימינה ולא לשמאלה^ב למיזל בתר טעוון אחרניין למפלח^ג קדמיהון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הדין״) גם נוסח חילופי: ״דין״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לימינה ולא לשמאלה״) גם נוסח חילופי: ״לימין ולא ליסמיל״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למפלח״) גם נוסח חילופי: ״למפלוח״.

ולא תיסטון מכל פיתגמיא דאנא מפקיד לכון יומנא לימינא ולשמאלא למהך בתר טעוות עממיא למפלחהון.

Decline not from any of these words that I teach you today either to the right or the left, in walking after the idols of the Gentiles to serve them. When Mosheh the prophet began to pronounce the words of threatening, the earth trembled, the heavens were moved, the sun and moon were darkened, the stars withdrew their beams, the fathers of the world cried from their sepulchres, while all creatures were silent, the very trees waved not their branches. The fathers of the world answered and said, Woe to our children should they sin, and bring these maledictions upon them; for how will they bear them? lest destruction be executed on them, and no merit of ours protect, and there be no man to stand and intercede on their behalf! Then fell the Bath-kol from the high heavens, and said, Fear not, ye fathers of the world; if the merit of all generations should fail, yours shall not; and the covenant which I have confirmed with you shall not be annulled, but will (still) overshadow them. Mosheh the prophet answered and said, Whomsoever I threaten I threaten conditionally, saying,

ולא תזול מן ג׳מיע אלאמור אלתי אמרך בהא אליום ימנהֵ ולא יסרהֵ פתתבע מעבודאת אכ׳ר פתעבדהא

ולא תסור מכל הדברים אשר אנוכי מצווה אותך היום ימין ושמאל בהליכה אחרי אלוהויות אחרות ועבודתן.

ולא תסור מכל הדברים – נמשך עם: כי תשמע (דברים כ״ח:י״ג), שיבאו עליך כל הברכות האלה כאשר תשמע למצותיו וכאשר לא תסור ימין ושמאל מכל הדברים אשר אנכי מצוך בענין עבודה זרה. שאם תלך אחרי אלהים אחרים לעבדם כבר סרת מכל מצותיו, ואין חפץ כלל בכל המצות אשר תעשה. ואיננו כדברי בעל ההלכות שמנאו מצות לא תעשה.

AND THOU SHALT NOT TURN ASIDE FROM ANY OF THE WORDS WHICH I COMMAND YOU THIS DAY. This is connected with the expression [in the preceding (13)] if thou shalt hearken, meaning that all these blessings will come upon you when you will hearken to His commandments, and when you will not turn aside to the right, or to the left¹ from any of the words which I command you concerning idolatry. For, if you will go after other gods to serve them² you will already have turned aside from all His commandments³ and He shall have no desire whatever for any of the commandments you may observe. The sense of the verse is thus unlike the words of the "Hilchoth Gedoloth"⁴ who counted this verse as a negative commandment.

1. In (14) before us.

2. In (14) before us.

3. See Ramban to Numbers 15:22. — The verse before us, And thou shalt not turn aside from any of the words which I command you this day, is thus not an independent negative commandment, as the author of the "Hilchoth Gedoloth" would have it, but is rather to be understood in connection with the concluding part of that verse, to go after other gods to serve them, meaning to say: if you will go after other gods to serve them, you will already have turned aside from any of the words which, command you this day.

4. Rabbi Shimon Kairo of the Gaonic period, who flourished in the second half of the eighth century Common Era, was the first to enumerate the Taryag Mitzvoth contained in the Torah. The listing is in the preface to his work "Hilchoth Gedoloth". His concept was utilized by the Paitanim, the writers of liturgical poetry who wrote various Azharoth (Exhortations), liturgical poems containing the Divine Commandments. — It should be noted that while the "Hilchoth Gedoloth" contains the first historical record in our possession of an attempt at enumerating the individual commandments, there is no doubt that the author drew upon older sources of such lists, and as Rabbeinu Saadia Gaon writes here, such "a list of the commandments" was written upon the stones by Moses.

ולא תסור מכל הדברים – כתב הרמב״ן שהוא נמשך למעלה עם כי תשמע שיבאו אליך כל הברכות האלה כאשר תשמע למצותיו וכאשר לא תסור ימין ושמאל מכל הדברים אשר אנכי מצוך בענין ע״ז שאם תלך אחרי אלהים אחרים כבר סרת מכל המצות. ואינו כדברי בעל הלכות שמנאו בכלל מצות לא תעשה:

ולא תסור מכל הדברים, "if only you do not turn away from any of the words, etc.⁠" According to Nachmanides these words are a continuation of what is written in verse 13 that these blessings are premised on your hearkening to God's commandments. If you were to look right or left, i.e. consider indulging in any form of idolatry, you would already be considered as having turned away from the path God prescribed for you. [A warning that not only idolatrous actions bring disaster, but even contemplating such actions is culpable. Ed.] Nachmanides does not agree with the author of halachot gedolot, who considers this verse as one of the negative commandments.

לא תסור מכל הדברים – ביאר כי הנטייה הקטנה ממצות התורה תביא בסוף לעבוד עבודה זרה.

התועלת התשיעי הוא מה שהודיענו שהנטייה מעוטה שייטו מדרכי התורה תביא לעבוד עבודה זרה ולזה ראוי שיזהר האדם שלא לפרוץ גדר מזאת התורה דבר וזהו אומרו: ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאל ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם.

והנה חתם בהודיע סבת כל זה ואמר כי תשמע אל מצות י״י אלהיך אשר אנכי מצוך היום לשמור ולעשות. הנה שלקח ראשונ׳ השמיעה ואחר השמירה ובסוף השמיעה והשמירה והעשייה יחד ואמר אח״כ ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם ימין ושמאל ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם לזרזם שאם יסורו מעט להימין ולהשמאיל בכל אשר זרזם סופם ללכת לעבוד אלהים אחרים שהיא הקשה שבעבירות ולזה שיהיו התחלות החטא קשות מאד בעיניהם. כי מי שאינו מתחיל מובטח לו שלא יגמור. ועכ״פ כל מה שדבר עד הנה הוא ממין את י״י האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו וגו׳ וי״י האמירך היום להיות לו לעם סגלה וגו׳. וזקיפת השני עריסין האלהיים כנגד העריסין של המטרונה כי במציאות העריסין שלה ימצאו שלו בלי ספק.

ואמנם במה שאמר עוד ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם וגו׳. בא להתיר ספק אחד אפשר שיסופק בו והוא איך יגיע שכר רב לשומר המצות ויודעם מבלתי שיעשה ויקיימם, כי אולי לא ימנע מעשותו כי אם להיותו עובד עבודה זרה ולא ירצה לעבוד את הש״י. האם ירצה לזכותו בשכר בהיות הדבר כן, הנה להשיב לזה אמר כמבאר ולא תסור מן הדבר, רוצה לו׳ מה שאמרתי לך שיהיה שכר טוב לשומע המצות אף על פי שלא יעשם הוא בתנאי שלא ימנע ולא יסור מהם אפילו כחוט השערה והוא אמרו ימין ושמאל להיותו עובד אלהים אחרים שאם יהיה כן לא יהיה די שלא יקבל שכר אבל גם יקבל עונשים רבים כמו שיתבאר בפרשה הנמשכת, ולכן הזהיר ולא תסור מכל הדברים ללכת אחרי אלהים אחרים שאם תעשה כן לא תזכה לשכר כלל כי אם לעונש, ואפשר עוד לפרש שהפסוק הזה הוא נמשך ומחובר לפרש׳ הנמשכת, והיא התחלת התוכחות יאמר הנה כל זה שיעדתי מהברכות הוא לשומע בקול ה׳ ועושה מצותיו, אך השמר לך ושמור נפשך מאד פן תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם, כי כאשר תעשה זה ולא תשמע בקול ה׳ אלהיך וגו׳ יבאו עליך כל הקללות האלה וכמו שיזכור, הנה התבארו כל פסוקי הברכות על בוריים, והותרו הספקות י״ד וט״ו וי״ז:

ולא תסור מכל הדברים בלב. שלא תסירם מלבבך כאומרו ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. וזה כענין בפיך ובלבבך לעשותו. וכל זה אמר כנגד הארורים שכלולים כולם במחשבה בדיבור ובמעשה. כמו שפירשתי למעלה באומרו ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו׳. וזה שאמר בכאן ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם. במחשבה ובדבור ובמעשה:

ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאל – שלא ישנו את מצות האל יתברך, בפרט ענין המשפט, ולא ימירו את שאר המצות במנהגי הדיוט ומצות אנשים מלומדה, כל שכן כשיעשו זה לכבוד קדמונים, שהנהיגו אותם המנהגים לא לכבוד קונם ולא לשמור מצותיו, כי בזה האופן אין לך ״ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם״ גדול מזה, בחדוש דת לכבוד קדמונים, אשר נחשבו אלהים שופטים בארץ (ע״פ תהלים נ״ח:י״ב). אמנם התוכחות עד ״יולך ה׳ אתך ואת מלכך״ (דברים כ״ח:ל״ו) היו בבית שני בימי יונים וזולתם, עד שצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, וגלה אחד מהם במצות פומפאו לרומא. ומשם והלאה עד ״ונסחתם״ (פסוק ס״ג) היו עד חורבן הבית על ידי רומיים. ומשם והלאה הם תוכחות בגלות נמשכות אליו. והתחיל בתוכחות באמרו,

Moses concludes the blessings applicable to the period of the Second Temple by warning ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין או שמאל, meaning that the people are not to introduce changes in the commandments of the Torah, and especially not to make any changes in the social legislation, משפטים. Neither are they to introduce variations in the observance of certain commandments which were part of the culture of nations that lived in the land of Canaan, and which had been well entrenched in the entire region. Especially, is this forbidden if by adopting those habits, which, though unrelated to idolatry and of no religious significance, you adopt them in order thereby to display some respect for the culture of the members of those tribes still residing in your midst. In the Torah’s view this would constitute ללכת אחרי אלוהים אחרים לעבדם, that you are on the path to adopt idolatrous practices, eventually even worshipping those idols. However, the admonitions up unto verse 36 i.e. יולך ה' אותך ואת מלכך, refer to periods during the Second Temple, the period of the Seleucids until the Hasmoneans started their uprising to rid the land of the Neo Greeks. Eventually, Aristobulus, a King of the Hasmonean Dynasty, was exiled by the Romans to Rome at the command of Pompey. Starting with this incident up until verse 63 ונסחתם, Moses refers to the period of the destruction of the Second Temple by the Romans. What follows are admonitions dealing with our present exile.

ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאול וגו׳ – גם זו ברכה היא. מבשרך שלא תסור מכל הדברים הואיל ותרגיל עצמך לשמור ולעשות בודאי לא תסור מכל הדברים ובהכרח תהי צדיק הרבה:

ולא תסור – נמשך עם כי תשמע, שיבואו עליך כל הברכות האלה כאשר תשמע למצותיו וכאשר לא תסור ימין ושמאל מכל הדברים אשר אנכי מצוך בענין ע״א, שאם תלך אחרי אלהים אחרים לעבדם כבר סרת מכל מצותיו ואין חפץ כלל בכלל המצות שתעשה:

ימין ושמאל – ימין שלא תוסיף על עשה, ושמאל שלא תגרע מל״ת (הגר״א).

ולא תסור וגו׳ ימין ושמאול: משמעו, בכל הדקדוקים של המצוות, כמו לעיל (יז,יא) בפרשת זקן ממרא.

ללכת אחרי וגו׳: הוא הקצה השני העוקר כל התורה כולה. ואם היה המקרא הזה לתנאי הוא תמוה, מאחר שתולה התנאי גם בדקדוקי המצוה¹, למה זה תולה עוד בעבודה זרה?! אלא אין המקרא לתנאי, וכמו שכתבתי², אלא ברכה והבטחה אשר תצליח לכוין את האמת בדקדוקי מצוות, ועוד תצליח שלא להיות נפתה לעבודת כוכבים, אע״ג שיצרה רב, כידוע מה שהיה בבית ראשון³. ואם כן הוי כמו שכתב ׳ולא תסור ימין ושמאול, ולא תסור ללכת וגו׳⁠ ⁠׳, וכך דרך המקרא כמה פעמים⁴.

1. כפירוש רבינו ד״ה ולא תסור וכו׳.

2. פסוק י״ג ד״ה ולא תהיה למטה.

3. עד אשר באו אנשי כנסת הגדולה וביקשו (ונענו) לבטל יצרא דעבודה זרה.

4. כאשר ״לא תסור״ מושך עצמו (״ימין ושמאל״) ואחר (״ללכת אחרי אלהים אחרים״) עמו.

ולא תסור – ה׳:כ״ח, י״ז:י״א.

אם נשוה את הברכות שבספר משנה תורה עם הברכות שבתורת כהנים (ויקרא כ״ו:ג׳-י״ג), נמצא כי אין הבדל גדול ביניהן בתוכנן, אלא שכאן נשתנה סדרן. פריון האדמה, שהבטיחה לנו התורה בויקרא כו, ד׳-ה׳, נזכר כאן בפסוקים ג׳-ה׳ ובפסוק ח. גם שם הובטחנו על הברכה בעיר ובשדה, בצאתנו ובואנו, שלום פנימי ובטחון מפני חיות רעות (ויקרא כ״ו:ו׳). הנצחון על האויב החיצוני (ויקרא כ״ו:ז׳-ח׳) נאמר כאן בלשון קצרה יותר בפסוק ז. ההשגחה המיוחדת של הקדוש ברוך הוא, ריבוי העם ועושר מופלג (ויקרא כ״ו:ט׳-י׳), נאמרו כאן בפסוקים יא-יג. השראת השכינה בישראל (ויקרא כ״ו:י״א-י״ב) נזכרה כאן בפסוקים ט׳-י׳.

יש לדקדק, כי כאן לא נזכרה בפירוש הברכה של שמירה מפני חיות רעות, שנאמרה בויקרא כ״ו:ו׳. עוד יותר מזה יש לתמוה, שאף בקללות שבמשנה תורה לא הזכיר הכתוב (פסוק כ״ו) אלא שנבלת האדם תהא למאכל החיות, אבל אין הכתוב מזכיר את הקללה של משלחת חיות רעות כלפי החיים כמו שנאמר בקללות שבתורת כהנים (ויקרא כ״ו:כ״ב), ששם נאמר: ״והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם״.

יש ליישב את התמיהה בזה, כי בשלשת הקללות הראשונות שבתורת כהנים מתכוון הכתוב לדור באי הארץ, כי בתחילת כניסתם לארץ היו צריכים לחשוש עדיין מפני ריבוי חיות רעות (שמות כ״ג:כ״ט, דברים ז׳:כ״ב); מה שאין כן הקללות שבמשנה תורה, שעיקר כוונתן הוא לדורות הבאים, כמו שנאמר (דברים ד׳:כ״ה): ״כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ״. אז כבר תתמעטנה החיות הרעות על ידי ריבוי העם עד כדי כך, שלא תחדורנה לתוך הערים להתקיף בני אדם חיים ובהמות, אלא שיאכלו את המתים.

מכאן תשובה לדברי המינים. כי ודאי מוכח מכאן שנאמרו הקללות שבתורת כהנים לפני הקללות שבמשנה תורה, נגד דעתם של גראף⁠־וולהויזן.

שנית: קללות בתור עונש על עזיבת מצוות ה׳.

כמו שפתח הכתוב את הברכות בששת ה״ברוך״, כך פותח הכתוב את הקללות בששה ״ארור״. אחרי כן ממשיך הכתוב בפירוט הקללות. במדרש תנחומא ריש פרשת נצבים אמרו רבותינו שמספר הקללות שבמשנה תורה הוא תשעים ושמונה, אבל מספר הקללות שבתורת כהנים אינו אלא מחציתן, דהיינו ארבעים ותשע. בעל המאמר הוא חזקיה בנו של רבי חייא, ונראה שכך היתה קבלה בידו. לא זכיתי לעמוד על סוף דעת רבותינו. איך יצא להם החשבון הזה. אבל דבר זה נראה בעליל, כי היקף הקללות שבמשנה תורה הוא כפול בערך מהיקף הקללות שבתורת כהנים.

שולץ, קייל ודילמן מחלקים את הקללות המפורטות לחמשה חלקים, ואלו הם: הפסוקים כ-כז; כז-לז; לח-מו; מז-נו; נח-סח.

לפי זה יש הקבלת⁠־מה בין הקללות שבמשנה תורה לקללות שבתורת כהנים, כי גם שם נאמרו חמש אזהרות זו אחר זו.

הבדל בולט בין הקללות שבמשנה תורה לקללות שבתורת כהנים הוא, כי שם הזכיר הכתוב את הקללות שלבים שלבים, כי במקרה שישוב העם אל ה׳ לא יבואו עליו הענשים האחרונים, ורק אם ימשיך ללכת עם השי״ת בקרי, מוסיף הכתוב עוד קללות; מה שאין כן כאן, שהכתוב מזכיר את כל הקללות יחד. מכל מקום יש להניח גם כאן (עם שולץ), שהכתוב התכוון לכך, שאם לא יעזוב העם את השי״ת לגמרי, גם הענשים לא יבואו עליו בכל חומר הדין. גם כאן לא איים הכתוב בכל הקללות אלא במקרה של עזיבה גמורה של התורה. לא הוצרך הכתוב להזכיר זאת בפירוש, שהרי בסוף הקללות (פסוק ס״ט) נאמר להדיא: ״מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב״, והרי שם נאמר שהענשים לא יבואו אלא כפי דרגת עזיבת התורה.

גם רבי שמשון ב״ר רפאל הירש אומר (בפסוק כ׳): ״אין להתעלם מכך שהכרזת כל הקללות במילואן הנה על תנאי, במקרה של עזיבה גמורה של תורת ה׳, דרגת קלקול אשר תודות להשי״ת לא הגענו אליה בשום תקופה. ידענו מתוך דברי הנביאים, שתמיד נמצאה שארית של יראי ה׳... וכיון שמעולם לא באנו לידי עזיבה גמורה ומוחלטת, גם הקללות לא באו עלינו מעולם בשלימותן המוחלטת, והשי״ת ברחמיו השאיר פליטה, אשר עבורה יעד הכתוב את הישועה העתידה שנאמרה להלן ל׳:א׳-י׳⁠ ⁠⁠״.

כמו כן נראים דבריו של רש״ר הירש, האומר (שם) שאין להעלות על הדעת שהקללות שלפנינו נועדו כולן עבור ישראל בכללם, שהרי לא יתכן להשמיד את כל העם כמה פעמים, כדמשמע מהפסוקים כ׳, כ״ב, כ״ד, מ״ה, מ״ח ועוד. אין כוונת הכתוב אלא לומר, שיש מי שישמידהו ה׳ על ידי מחלות, ויש על ידי דבר, ויש על ידי שדפון או חרב וכדומה. כל ישראל נחשבים כאן כאיש אחד, והקללות הפוגעות בחלק מהם, נחשבות כקללות הפוגעות בכל ישראל.

בנוגע לחלוקה, דעתי נוטה לומר, שכשם שבברכות מצינו שאחרי הברכות הכלליות פרט הכתוב שבע ברכות מפורטות, כך גם הקללות המפורטות מתחלקות לשבעה חלקים, דהיינו: הפסוקים כ-כו; כז-לה; לו-מב; מג-מח; מט-נז; נח-סב; סג-סח.

בנוגע ליחס התוכחה שבכי תבוא לתוכחה שבבחוקותי, השוה את פירושי לויקרא כ״ו:ג׳-מ״ו (פתיחה) ושם כ״ו:מ״ו.

ולא תסור מכל הדברים כו׳ ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם – בגמרא ב״ב פ״ט ברכן בשמונה מוהיה אם שמוע כו׳ עד לעבדכם. ותמוה הא זה תנאי הברכה כי תשמע כו׳ ולא תסור. ונראה ברור דהך ולא תסור הוא ברכה על בטול ע״ז, היינו יצרא דעו״ג, וזה הכל בא״י וכמו שאמר והותירך ה׳ כו׳ על האדמה כו׳, וכמו דאמר בגמ׳ ערכין דף ל״ב על אנשי כנה״ג בשלמא משה כו׳ דלא הוה ליה זכותא דארעא דישראל כו׳, ועיין דברי הרמב״ן בספר המצות סוף שרש ה׳, ודו״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון