Devarim 28 – דברים כח‏ – Mikraot Gedolot

וִיהֵי אִם לָא תְקַבֵּיל לְמֵימְרָא דַּייָ אֱלָהָךְ לְמִטַּר לְמֶעֱבַד יָת כָּל פִּקּוֹדוֹהִי וּקְיָמוֹהִי דַּאֲנָא מְפַקֵּיד לָךְ יוֹמָא דֵין וְיֵיתוֹן עֲלָךְ כָּל לְוָטַיָּא הָאִלֵּין וְיִדְבְּקוּנָּךְ.

But if you will not obey the Word of the Lord your God to observe and do all His commandments, and His statutes which I command you this day, all these curses shall come upon you and cleave to you.

ויהווי אין לא תשמעון בקל מימריה די״י אלהכון למיטור^א למיעבד ית כל מצוותה^ב וקיימוי די אנה^ג מפקד יתכון יומא הדין וייתון עליכון^ד כל לווטייה האיליין ויארעון^ה יתכון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למיטור״) גם נוסח חילופי: ״{למי}⁠טר״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מצוותה״) גם נוסח חילופי: ״פיקודוי״.

ג. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״כען״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עליכון״) גם נוסח חילופי: ״לכון״.

ה. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״ויארעון״) גם נוסח חילופי: ״וייר׳⁠ ⁠⁠״, ובגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ויארעון״) גם נוסח חילופי: ״ויארעון״.

כד פתח משה נביא למימר פיתגמי אוכחותא האילין אתריגישת ארעא ושמיא זעו שימשא וזיהרא קדרון וכוכביא כנשו זיווהון אבהת עלמא צווחין מבית קבורתהון וכל בירייתא שתקין ואילניא לא טלטיל זאזיהון עניין אבהת עלמא ואמרין חבול על בנינן כד יחובון וימטון עליהון לווטייא אילין היך יכלון לסוברותהון ודילמא יעבד בהון שציו ולא תהי זכותין מגנא עליהון ולא יהוי גברא דיקום ויצלי אמטולהון ברת קלא נפלת מן שמי מרומא וכן אמרת לא תידחלון אבהת עלמא דאפילו פסקא זכותהון דכל דריא זכות⁠(ה){כ}⁠ון לא יפסוק וקיימא דקיימית עימכון לא מבטלא ותהי מגינא עליהון עני משה נביא ואמר אף על גב דאנא מוכח יתהון על תנאה מתווכחין למימר דאין לא תקבלון למימרא די״י אלקכון דלא למיטור למעבד ית כל פיקודיי וקיימיי דאנא מפקיד לכון יומא דין וייתון עילויכון כולהון לווטייא האילין וידבקונכון.

If you hearken not to the Word of the Lord your God in neither observing nor doing all my commandments and statutes which I command you this day, then shall all these maledictions come upon and cleave unto you.

ואן לם תקבל קול אללה רבך לתחפט׳ ותעמל ג׳מיע וצאיאה [ורסומה] אלתי אמרך בהא אליום חלת בך הד׳ה אללענאת ואדרכתך

ואם לא תשמע בקול ה׳ אלוהיך לשמור ולעשות את כל מצוותיו [וחוקותיו] אשר אנוכי מצווך היום, יחולו בך כל הקללות האלה וישיגוך.

וסבת רבוי הקללות בפרשת זאת כי נקבו בהן הסעיפים החלקיים. וראיתי בכמה דברי הראשונים ״ומשה אמרן מפי עצמו״. ובכתוב מה שמוכיח שהן דברי ה׳, והוא הפסוק ״מפני רוע מעלליך אשר עזבתני״ (דברים כ״ח:כ׳), ובסופן, ״למען תדעו כי אני ה׳ אלהיכם״ (דברים כ״ט:ה׳), וגם ״אלה דברי הברית אשר צוה ה׳ את משה לכרות את בני ישראל״ (דברים כ״ח:ס״ט).

כל הקללות – שמפרש ואזיל.

כל הקללות – ALL THE CURSES – That are described in the continuation.

למה אמר משה רבינו עליו השלום צ״ח תוכחות פר׳ תבא לפי שגיהנם בגימטריא צ״ח אמר משה יבואו אלה צ״ח תוכחות ויפטרו לישראל מדין גיהנם.

והי׳ אם לא תשמעו וגו׳ – בתוכחה ראשונה אשר בת״כ יש מ״ט קללות ובשניה הזאת צ״ח קללות, הרי ק״ן קללות חסר ג׳ ועליהם אמר ישעי׳ ע״ל מ״ה תכו עוד תוסיפו סרה, כלומר כמספר ע״ל מ״ה ועוד נוסף עליהם, כלומר לכל תוכחה אחת יתר עליהם, דהיינו שתים יתרות על מספר ע״ל מ״ה תכו ואעפ״כ תוסיפו סרה.

והשיגוך – מלא בוא״ו ולא נכתב בברכות מלא, ומה שנכתב כאן מלא על שם שנאמר (תהלים צ״א:ט״ו) עמו אנכי בצרה, וכן הוא רשום בפסוק זה באחרית התיבות. ומפני שהתורה מפחידתם בקללות, באה לרמוז שלא יאבדו בהם, כי השם הנעלם שוכן בקרבו הווה בצרתם ושומר אותם.

והשיגוך, "and they will overtake you.⁠" In this verse, introducing the curses (afflictions), the word is spelled plene, i.e. with the letter ו, whereas in the previous appearance of this word in verse 2 describing the blessings the word was written defective, without this letter ו. The reason may be to reflect the verse in Psalms 91,15: "I will be with him (Israel) in distress.⁠" This message is, however, alluded to in those words, i.e. עמו אנכי בצרה in the last letters of each of these words, the letters of the tetragrammaton ו-י-ה, which whenever they appear in reverse order allude to the attribute of Justice. The veiled message is that in spite of the awesome list of afflictions in this chapter they will not result in the extinction of the Jewish people. God will continue to watch over the Jewish people though they may not be aware of this.

והיה אם לא תשמע בקול י״י אלהיך – מגיד שאם לא קיימו כל מצות התורה סופם ליפול באלו הקללות שזכר כי בזה יבא להחיש בשם יתעלה ולעבוד עבודה זרה כמו שקדם או ירמוז בזה אל עבודה זרה כי היא שקולה כנגד כל המצות וכזה אמור על עבודה זרה בפרשת בהעלותך. וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה. ויורה על אמתת זה מה שאמר אחר זה מפני רוע מעלליך אשר עזבתני וביאר שכמו שהברכה היתה על צד ההשגחה הפרטית כן תהיה הקללה על צד ההשגחה הפרטית ליסרם והוא מבואר מהקללות האלה וכבר נתבאר זה ביאור שלם במה שנזכר בפרשת אם בחקותי.

ובכלל הנה הקללה הנמשכת בכל הדברים בעיר ובשדה לא יתכן שתהיה מצד ההשגחה הכוללת וכן היות הרע וחסרון וההשחתה נמשך מכל הפעולות שימשך האדם תמיד לא יתכן שתהיה מצד ההשגחה הכוללת וכן לא יהיה הדבר מתמיד אם לא מזה הצד כי מצד ההשגחה הכוללת תקרא המגפה בזה האופן על המעט ועל דרך הזרות.

והיה אם לא תשמע וגו׳, התוכחות האלה הם ב׳ חלקים, החלק הא׳ מיוחד לחרבן בית ראשון, והוא עד ישא ה׳ עליך גוי מרחוק וגו׳, והחלק הב׳ ידבר מחרבן בית שני, והוא באמרו כאן באלה התוכחות והיה אם לא תשמע וגו׳, אין הכונה שאם לא ישמע בקול ה׳ לשמור את כל מצותיו מבלתי שתחסר מהן אחת שיהיה בכל אלות הברית, אבל פירושו שאם לא ישמע ולא יקבל ולא יאמין בקול ה׳ שכל זה נכלל בלשון שמיעה, אשר אותו קול ה׳ הוא לשמור לעשות את כל מצותיו וחקותיו וגו׳, הנה אז יבא עליו כל הקללות האלה כי להיותו בלתי שומר מצות ה׳ ופורק מעליו עול תורה ועול שמים, יהיה מקולל וארור, כי זהו העקר שהכל תלוי בו, וממנו ימשכו המעשים הטובי׳ כפי האפשר. ר״ל שמוע בקול ה׳ ועליו יהיו הברכו׳, אבל יהיו הקללות על בלתי שמוע בקול ה׳. והסתכל בסדר התוכחו׳ האלה כי ראשונה יעד שיהפוך את הברכה לקללה ויביא הדברים כלם בהפך מה שהיו בברכות וזה ענין הארורים שנזכרו בכאן, שכלם מורי׳ על חסרון ההצלחו׳ וגרעונם והתמיד זה עד מפני רוע מעלליך אשר עזבתני. רוצה לומר הנה הסבה שאני מחייב בכם הפך הברכות היתה לפי שאתם עזבתם אותי ותלכו אחרי אלהים אחרים:

והיה אם לא תשמע בקול ה׳ אלהיך ובאו עליך הקללות האלה והשיגוך – אע״פ שתברח מהם. אחר שהמכשלה הזאת תחת ידיך. וכמו שאמר הנביא בעת פקודתם יכשלו. ובאו כל הקללות במקום הברכות. כנגד ברוך אתה בעיר אמר ארור אתה בעיר וכן כולם.

אם-לא תשמע בקול ה׳ אלהיך לשמר לעשות את כל מצותיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום – וזה בלי ספק כאשר הומרה שמירת מצות התורה במנהגים שונים וזולתם, והוסג אחור משפט, וכן אחר שאמר ״יולך ה׳ אתך ואת מלכך״ (פסוק ל״ו) שהוא החלק השני, חזר ואמר ״כי לא שמעת בקול ה׳ אלהיך לשמר לעשות מצותיו וחקתיו אשר צוך״ (פסוק מ״ה). כלומר, אבל שמרת מה שצוו או הנהיגו אחרים זולתו אשר לא כתורתו. כמו שספרו ז״ל שלא היו תורמין ולא מעשרין, והוצרכו לתקון יוחנן כהן גדול ולגזור על הדמאי. והיו נועלים דלת בפני לווין מפני השמטה, והוצרך הלל לתקן פרוסבול. ובטלו מי סוטה ועגלה ערופה, וסנהדרין מרוב הפושעים בסוף בית שני, באופן שבטל כל משפט, כמו שספרו ז״ל שגברו בעלי זרוע. כמו שהוא הענין היום עם כל גלותנו ושפלותנו, שרב הממון בפרט החייב בדין מואס את תורת האל יתברך ומשפטי פיהו (ע״פ דברי הימים א ט״ז:י״ב), ומתאמץ על ידי גוים וערכאותיהם לעות אדם בריבו (ע״פ איכה ג׳:ל״ו), ובכן ירדו לטמיון הם ונכסיהם. ובאלה התבארה סבת חורבן בית שני, והתמדת גלותו בהתמדת סבתו.

אם לא תשמע בקול ה' אלוהיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחקותיו אשר אנכי מצוך היום, with these words Moses introduces his admonitions, the ones which parallel chapter 26 in Leviticus, but are sounding far more devastating. Israel is described as “backsliding,” having, with the help of Torah legislation, been the frontrunner in civilised countries. Whenever the Torah speaks about the Jewish people abandoning the laws of the Torah, the intention is not to make us think that they slid into anarchy, but worse, they slid into adopting the laws of the prevalent cultures and civilisations. Clearly, this is an even greater affront to God the Lawgiver, than merely being passive and not carrying out Torah legislation. Social legislation involving tithes was largely ignored, leading to such great scholars as Hillel, and the High Priest Yochanan decreeing legalistic means of circumventing the legislation so that the people would not be guilty of violating such basic social laws as forgiving overdue debts at the end of the Sh’mittah year. The Rabbis, in a number of instances, were forced to preserve the spirit of the law, sometimes at the expense of what may be termed “the letter of the law.” The discontinuance of the examination by the priest of a woman suspected of marital infidelity, Sotah, is one such example, the Rabbis feeling that when infidelity had become the norm rather than the exception, it would not do to demand a miracle from God every time such a situation arose. Moreover, the chances were that the husband’s sexual life was not so free from blemish that he could point a finger at his wife. (Compare Shviit,1,3, Maasser Sheyni 5,15, Sotah 46,48,49) Other practices, such as referring disputes to pagan judges of the nation (Greeks or Romans) occupying Israel at the time, made it almost impossible for the Jewish judiciary, even when meaning to preside over Torah law, to be an effective legal instrument. All of these conditions became a self-fulfilling prophecy in the decline of the Jewish people as a holy nation and led to the destruction of Jerusalem and the end of Jewish independence on a land of their own.

וכל אלה הקללות והתוכחות היו ונתקיימו בבית שני:

מהתחלתן עד יולך ה׳ אותך ואת מלכך (פסוק לו) היו בימי יוונים, ואז נלכד אריסטובלוס ונהגוהו ירושלים.

ומשם עד ונסחתם מעל האדמה (פסוק סג) היו בימי מלכות רומיים, וכולם בימי חשמונאי והורודוס.

מ׳ונסחתם׳ עד סופן (פסוק סח) הוא ממלכות טיטוס ואספיינוס עד כל הגלות הארוך הזה שהוא האחרון והיותר עצום וארוך בעוונותינו הרבים.

ואמר הגאון, כי גוי עז פנים אשר לא תדע לשונו (פסוק מט-נ) הם (ודאי בלא ספק) [הרומיים, ואינם יוונים]⁠¹, שאף קודם היו מדרשים מחכמיו ולשון יווני², וכן אתה מוצא שגזרו על חכמת יוונית, וכשגברה יד (היוונים) [הרומיים], אז היה לשון חדש שנתחדש³, והוא גוי עז פנים, שכל עוולותיהם שהטילו על היהודים האומללים הם היו תמיד נגד ה׳ ועם משיחו⁴, יבוא מהרה בימינו ויבנה בית קדשו בשמחה, הוא יכונננו עליון אמן:

1. ׳תיקון׳ הצנזורא. וכ״כ בעל העקידה.

2. ולא עליהם אמר הכתוב ׳אשר לא תדע לשונו׳.

3. לשון לטינית.

4. ראה בפירוש תהלים (סט ב, עד ג), ובשיעורים שם (יג א-ג) ׳שכל מגמת פניהם לא היתה כי אם להסיר ישראל מתחת כנפי השכינה בגזירות קשות שלא יתעסקו בתורה ושלא יקיימו המצוות׳. וכ״כ בעל העקידה: ׳והוא לשון הרומיים אשר היו כן טיטוס הרשע ואוכלוסיו הרבים, כי ודאי לשון בבל ידוע הוא לרבים משיראל או לרובם כי קרובים המה, וכמו שאמר (ישעיה לו) דבר נא לא עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו, ועליהם אמר גוי עז פנים וגו׳, כי הוא ידוע שטיטוס וחייליו צררו להם כל זה השיעור אשר אמר בכאן בענינים ופנים שונים׳.

והיה אם לא תשמע וגו׳ – כל הקללות הללו נאמרו בלשון יחיד ואותן שבפר׳ בחקותי נאמרו כולם בלשון רבים ואם לא תשמעו וגו׳ כי גם באלו יש הרבה מכות אל הכלל כמו והיו שמיך אשר על ראשך נחושת. וכן יולך ה׳ אותך ואת מלכך וגו׳. והרבה זולתם, ומאי טעמא היו אותן שבתורת כהנים מ״ט ואלו כפולות במספר צ״ח הלא דבר הוא.

והטעם אל זה הוא, לפי שאותן שבתורת כהנים נאמרו קודם הערבות אשר קבלו עליהם ישראל בשבועת הר גריזים והר עיבל וע״כ באו במספר מ״ט, לפי שנ׳ שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה חסר א׳ (נדרים ל״ח) מזה אתה למד שהדבר אפשרי למין האנושי להכנס תוך חדר היכל החכמה והבינה ע״י מ״ט שערים הפתוחים לפניו והם שערי צדק אשר לפני ה׳ צדיקים יבואו בו להבין מתוכם בינה ודעת את ה׳. והחוטא אשר נכנסה בו רוח שטות ולבו טח מהבין וראה מ״ט שערי בינה פתוחים לפניו והוא לא נכנס בשום אחת מהם ע״כ ילקה במספר מ״ט, וקודם הערבות נאמר ואם לא תשמעו בלשון רבים לומר דווקא שאם כולם סג יחדיו נאלחו אז הם ראוין לאותן מכות כוללות אבל הצדיק אשר בתוכם הוא את נפשו ימלט, אבל כאן אחר הערבות כל אחד יסבול עונו ועון חבירו על כן באו במספר צ״ח כפול כנגד עונו ועון חבירו. ונאמר והיה אם לא תשמע בלשון יחיד והמכות כלליות לומר לך שאפילו יחיד החוטא מסבב קללה אל הכלל, כמ״ש (דברים כ״ט:י״ז-כ״א) פן יש בכם איש או אשה וכו׳, וכתיב וראו את מכות הארץ. ש״מ שרבים ישאו עון היחיד כמו שהיה במעשה של עכן (יהושע ז׳) לכך נאמר ואם לא תשמע. שאפילו יחיד שלא ישמע גורם מכות לרבים והם המכות הכלליות הנזכרים בפרשה.

ד״א לפי שנאמר ולא נתן לכם אלהים לב לדעת וגו׳ עד היום הזה – וכתיב (משלי ב׳:ג׳-ד׳) כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך, אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה. ודרשו בזה מ״ט מונים שני פעמים דהיינו מ״ט פנים טהור מ״ט פנים טמא (כמנין ודגלו – ירושלמי סנהדרין פרק ד׳ הל׳ ב) ולא יכול האדם לבא לידי חקירה זו כי אם מתוך בינת הלב המשכיל במ״ט שערי בינה, שהרי הקדים לומר כי אם לבינה תקרא. כי הבינה כפל מן החכמה כי הנבון מבין דבר מתוך דבר, והכתוב אומר שלא היה להם לב לדעת דהיינו הבינה עד היום לפיכך דווקא ביום הזה נתיעדו צ״ח קללות על שלא דרשו התורה בשני פעמים מ״ט, אבל אותן שבתורת כהנים נאמרו קודם שנעשו בני בינה להבין דבר מתוך דבר דהיינו מ״ט מתוך מ״ט, על כן לא באו כי אם במספר מ״ט כי היה להם להבין לפחות המושכלות ראשונות הבאים במספר מ״ט לכל הפחות.

והיה אם לא תשמע: פרשה פתוחה.

והיה אם לא תשמע וגו׳ – התנה הכתוב על ג׳ דברים תלמוד תורה, ושמירת מצות לא תעשה, וקיום מצות עשה, שצריך שיהיו שלשתם יחד, הכוונה שהגם שלמד תורה אם לא ישמור, או אם ישמור ולא יעשה, או אם יעשה שניהם ויבטל מתלמוד תורה, יבואו עליו הקללות רח״ל כאשר יבאר מה שנוגע לכל אחת מהנה עונש כל אחד בפני עצמו, והתחיל בעונש ביטול תלמוד תורה ואמר ארור אתה בעיר וגו׳ עד מאמר ועד אבדך מהר, וגמר אומר מפני רוע מעלליך אשר עזבתני, הרי שהקללות החמורות עד עתה הם כנגד עזיבת התורה כי העוזב תורה כעוזב ה׳, וכן תמצא שהקפיד ה׳ כל כך על עזיבת התורה ואמר (ירמיהו ט׳) על מה אבדה הארץ ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי, והוא אומרו כאן ועד אבדך מהר מפני רוע מעלליך אשר עזבתני.

והיה אם לא תשמע, "It will be if you do not hearken, etc.⁠" The Torah made it plain here that unless we fulfill all three aspects of Judasim i.e. Torah study, scrupulous observance of the negative commandments, and the carrying out of positive commandments, some or all of the consequences described forthwith will occur. Learning Torah and not observing the negative commandments does not protect us. Observing both negative and positive commandments but neglecting the study of Torah will still result in the curses of the following verses being fulfilled. Non-observance of each of these three groups of Torah laws will attract its own kind of curses. The Torah commences by describing the punishments in store for the Jewish people if they fail to study Torah. .ארור אתה בעיר, "you will be cursed in the city;⁠" this verse until the words ואבדך מהר, "and you will quickly perish" and the end of verse 20 are a row of escalating curses which are retribution for abandoning Torah, i.e. abandoning Torah study. When one abandons study of the Torah it is viewed as if one had abandoned God Himself. This is why this paragraph concludes with the words אשר עזבתני, "for you have abandoned Me.⁠"

לשמר לעשות את כל מצותיו – אין הכונה שאם לא יקיים כל המצות מבלי שתחסר מהן אחת, יהיה בכלל אלות הברית, אלא מאמר לשמור לעשות הוא תוספת ביאור אל בקול ה׳ אלהיך, כלומר שקול ה׳ הוא לשמור לעשות את כל מצותיו:

כל הקללות האלה – גם הקללות הללו הולכים על אותו הסדר כמו הברכות, והם כוללים ארבעת המשפטים הרעים, שהם רעב, חיה רעה, חרב, ודבר, וממה שפירשנו על ענין הברכות תבין שההפך בקללות:

והשיגוך – אפילו אם תבקש להנצל מהם בתחבולות טבעיות לא יועיל לך, כי על כל פנים ישיגוך:

והיה אם לא תשמע – לרבותינו (מגלה ל״א) קללות שבתורת כהנים משה מפי הגבורה אמרם, וקללות של משנה תורה משה מפי עצמו אמרם, ואין זה סותר למה דאמרי (סנהדרין ל״ט) האומר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב״ה אלא משה מפי עצמו, זהו דבר ה׳ בזה, כי אף שלשון משה מפי עצמו אמרם שוה בשני המאמרים אין מכוונם אחד, התם לשון מפי עצמו אמרם הכוונה בו מדעת עצמו, כלומר שאמר משה מה שלא נאמר לו, לכן דייקו שם לשון לא אמרם הקב״ה אלא משה מפי עצמו אבל כאן שבאמת נאמרו לו למשה, מעדות הכתוב לפנינו אלה דברי הברית אשר צוה ה׳ את משה, ולא אמר זאת הברית (כבירמי׳ ל״א ל״ג) רק דברי הברית שיורה שכל פרטי הדברים הנאמרים בזה היה משה מצויה מהש״י להודיעם לישראל ולכרות עליהם הברית, על כרחך לשון ״מפי עצמו אמרם״ יש לו כוונה אחרת, וזהו, כללות שבתורת כהנים שכתוב בהם ונתתי, והפקדתי, ושלחתי וכן כלם שם נאמרו בלשון מ״ב, מבואר שבהם נעשה משה שליח לדבר הדברים באותו הלשון שיצאו מפי הקב״ה וכאילו הקב״ה בעצמו מדבר עם ישראל, אבל כאן שמדבר משה בלשון נסתר, ידבק ה׳ בך, ישלח ה׳ בך, הנה לא נתמנה להשמיע הדברים כאילו יוצאים מפי הקב״ה בלשון מ״ב, רק להשמיע בלשון נסתר, ומשה הוא המדבר, וזה מפי עצמו. והתבונן שבכל דברי התוכחה נאמרו בלשון נסתר, רק פעם אחת אמר כאילו יצא מפי הגבורה עצמו, מפני רוע מעלליך אשר עזבתני (פ״ך) והיה מן הראוי לומר ג״כ בלשון נסתר ״עזבת את השם״, ונראה שהתכוין משה בזה לעורר את דור אנשי הברית בשמעם שדבריו הם בלשון נסתר, פן יטעה אחד מהם לחשוב שהדברים נאמרו מדעת משה ולא שמעם מפי הש״י, לכן בחר במלת עזבתני כמו שיצא מפי הגבורה, ומזה ידונו על שאר הדברים ויבינו כי כולם מוצא פי השם המה, ערש״י פסוק כ״ג והארכתי בזה כי ראיתי לחד מן החדשים שטעה בזה טעות גדולה. ע׳ במכדרשב״י (זהר בחקותי קט״ו) הללו מפי הגבורה והללו מפי עצמו של משה, וכו׳ דאע״ג דמפי הגבורה הוו מלין וכו׳.

והיה אם לא וגו׳ – לעיל (פסוק א) נאמר שהברכות תלויות בנאמנות ישראל לחובתו, ושם כולל הכתוב את כל דיני התורה במושג האחד, ״מצות״. למי ששומע בשמחה בקול ה׳ וממלא את חובתו בחדווה, כל המצוות שוות הן, בין אלו המטילות חובות ובין אלו המטילות איסורים, שכן כולן מלמדות אותנו מה עלינו לעשות במסגרת התפקידים שיועדו לנו כדי לצאת ידי חובת עבודת חיינו. כולן מלמדות אותנו כיצד עלינו למלא את תפקידינו, שכן אנו יחידה בצבא העבדים הגדול שבממלכת עולם ה׳. המצוות המגבילות, לא פחות מהמצוות המטילות חובות, ממלאות אותנו בשמחה מרוממת, ומעניקות לנו את התודעה של חיי עבודה נאמנה לפני ה׳.

אולם כאן מעלה הכתוב אפשרות שעם ישראל איננו שומע בקול ה׳. לפיכך, הוא מזכיר כאן ״חקתיו״ בצד ״מצותיו״. שכן הסר מדרך ה׳ ופורק את עול מצוותיו מואס במיוחד בחוקים, המגבילים את תאוות החושים.

ובאו וגו׳ והשיגוך, הם נגזרו עליך, ואינך יכול להימלט מהם.

ראינו להקדים דברים שיהיו הקדמה כוללת להתוכחות וז״ל הגאון בעל התורה והמצוה בספר ארץ חמדה (עודנו בכ״י) על ההנחה הזאת אחשוב כי גם בענין העונשים יהיה חילוק לפ״ז בין העובדים מאהבה ובין העובדים מיראה, וזה, כי העונשים הבאים מאת הבורא הם על שני פנים, א׳ יסורין הבאים בעבור החטא העבר ולמרק את החטא שכבר עשהו, ויסורים אלו טובים מאד, כי הם סמים מרפאים חלאת החטא, אשר הרבה חלי ומכה טריה בקדושת הנפש. וע״י היסורין יעלה ארוכה לה לרפאותה ולהשיבה אל איתנה כבראשונה. וחטאתה תמחה. ישמח בהם השלם כאשר ישמח החולה בסמים מרים, הבאים למזג כחות גופו על קו הבריאות, אמנם יש יסורין אחרים הבאים על האדם לא בעבור פרעון החוב רק להתרות בו על להבא, שלא יחטא או להזהירו שישוב בתשובה. יסורין אלה רעים מאד כי לו היה ממהר לשוב היה בידו לדחות היסורין מעליו ולחנם הוסר במכת אכזריות, וה״ז כמי שנתחייב מס הקצוב ושולחים אליו נגישה של אנשי חיל שיאכילם וישקם עד ישלם החוב, הנה מה שמוציא הוצאות להאכילם ולהשקותם, הוא לחנם, כי בזה לא יפטר מן החוב ואם ימהר לשלם המס תסור הנגישה אבל מה שמוציא לשלם המס ישמח בו מאד, כי בזה נפטר מן החוב. והנה בבוא יסורים על האדם ורוצה להכיר מאיזה מין הם אם לפרעון העבר או להחזירו בתשובה. הבחינה בזה הוא מדרך העולם. מלך שמרדה עליו מדינה והוא רוצה לכבשה ולהחזירם בתשובה מרעתם אזי כל עוד שהמלך רחמן יותר כן שולח עליהם שר צבא יותר אכזרי, כי אם ישלח עליהם שר רחמן ולא באכזריות חמה ילחם בם, הלא כן יארכו ימי מרידתם, וכן יוסיפו חטא על פשע עד שיגדל אח״כ עונשם מנשוא. אבל אחר שנכבשה המדינה ושבו להביא צוארם תחת עול המלך ושולח שר צבא ליסר את המורדים בעבור העבר אז אם המלך רחמן שולח עליהם שר רחמן דאחרי שהמרד כבר חלף עבר, אע״פ שמוכרח להענישם על העבר כי כן הדת והמשפט, מ״מ אם השר יתנהג עמם ברחמים וימחל לקצתם מס המלך נוח לו בכך כי אינו חפץ ברעתם, וכן הענין הזה היסורים הבאים להחזירו בתשובה באים ע״י ציר אכזרי ובחמה עזה צו לצו קו לקו וזה ממדת הרחמים כדי שימהר לשוב מדעתו, ולא יוסיף פשע על פשע, אבל יסורים הבאים למרק החטא העבר באים ע״י ציר מלא רחמים, ובלאט כי אל רחום וחנון הוא ומרבה לסלוח. וזה נראה ההבדל בין קללות שבתו״כ ובין קללות שבמ״ת שהקללות שבמ״ת הם קלים מהקללות שבתו״כ כמ״ש במד׳ משל לאדם שכעס על בנו ונשבע לזרוק בו אבן שוקל מאה לטרין מה עשה חלקו לחלקים קטנים וזרק בו אחת אחת כדי שלא יוזק, וכן משה ע״ה חלק את הקללות לצ״ט כדי שלא יגועו תחת ידי העונשים התכופים זל״ז והוא כי הקללות שבתו״כ כולם באים להחזירו בתשובה כמ״ש ואם באלה לא תשמעו וכו׳ ויספתי ליסרה אתכם. מבואר שבא לכופם על התשובה, ולזה בא באכזריות ותכופים אחת על חברתה כדי שלא יארכו ימי מרידתם אבל קללות שבמ״ת באים למרק חטא הקדום כמ״ש תחת אשר לא עבדת וכו׳ וכן כל הפרשה הוא עד״ז לזה נאמרו ע״י משה רועה רחמן שחלק אותם לגזרים כדי שיוכלו שאתם:

והנ״ל עוד הקדמה להנ״ל עפ״י משל מחולי הגוף שיש מיני חליים שכשיתדבקו באדם לא יחיה בהם. וההכרח לרפאותם בסמים. ויש סמים שאינם ארסיים אבל תועלתם לא רב ויש שהם ארסיים אבל יועילו הרבה כל אחד למין חולי ידוע. ומדרך הרופאים לרפאות בתחלה בסמים בלתי ארסיים ואם לא יועילו ינסו בסמים אחרים איזה פעמים ואם לא יועיל ינסו עוד להחליף הסמים גם יוסיפו בכמותם אולי בהתחלפות הסמים וריבוי השעור יועילו לרפאותו וכן יעשו איזה פעמים אבל אם כל זה לא יועיל יתחילו לרפאות בסמים הארסיים וכל שהזיקו מועטת יקדימו. ולמה לא יתחילו בהארסיים? א) כי בהתחלה לא יועילו כ״כ. ב) אף שתועלתם רב לרפאות המחלה המסוגלת לה אבל יזיקו להאדם בענינים אחרים והאדם שהריק לתוכו מהסמים הארסיים אף ע״י רופא מומחה הוא עלול לכל פגע ונגע. אף כי בעבור שנתנו ע״י רופא מומחה לא יבוא ע״י למחלה אחרת שתהיה בתקפה. אבל לעמתו אחרי שהמחלה שתתהוה ע״י סמים הארסיים תהיה בלתי בעצם תקפה. יוכל להתדבק אל גוף החולה מחלות שונות, שזה עוד כלל ברפואה אשר החולה שיש לו מחלה אחת בעצם תקפה לא תניח למחלה אחרת להדבק בו. אבל אם אין מחלתו בעזוז ותוקף אין בכחה לדחות מהחולה חליים אחרים שלא יתדבקו בגופו. וא״כ הוא עלול לקבל עוד חליים. וכן הוא בענין חולי הנפש כי יש עונות ופשעים שהנפש לא תחיה בהם רק הכרת תכרת הנפש כ״ז שעונה בה. והעון לא יסור מהנפש רק ע״י תשובה והמביאים לתשובה המה היסורין המכריחין אותו לשוב ויש יסורין שהם ארסיים היינו שאף שע״י יבוא לשוב מהעברות שבידו אבל יולדו עי״ז מחלות אחרות אל הנפש. והם שכנו חז״ל בשם יסורים שאינם של אהבה שיש בהם בטול תורה. ויש שאינם ארסיים ולא יזיקו אל הנפש בענינים אחרים והם הנקראים יסורים של אהבה מפני שאין בהם בטול תורה. ועתה נבאר איך היה הדבר בפועל. הנה כשם שבחולה הגוף יש שלשה מיני חליים מסוכנים מחלה במוח במרה השחורה שהוא הדם ובמרה לבנה. כן יש בענין הנפש מחלה במוח הוא מי שיש בו דעות נפסדות ובראשם עון ע״ז במרה השחורה הוא ש״ד ובמרה הלבנה הוא ג״ע, ובימי בית ראשון היה חטאם בשלשה אלה והדומים להם, כמ״ש בתו״כ (סי׳ כו טו) ואם בחקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם וגו׳ להפרכם את בריתי (כא) ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי (ל) והשמדתי את במותיכם והכרתי את חמניכם וגו׳ על פגרי גלוליכם שמובן מזה שעבדו ע״ז (מ) במעלם אשר מעלו בי (מד) יען וביען במשפטי מאסו אף שהשכל מחייבם רק בשביל שהם מצות ה׳ מאסו בהם: ואת חקותי געלה נפשם וחש ה׳ לרפואתם, והקדים להם סדר הקללות והיסורים שבתו״כ עפ״י סדר רפואת הגוף, בתחלה בלתי ארסיים מפ׳ (יד) עד (יח) ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם וגו׳ שהחליף בסמים אחרים, מפ׳ (יט) עד (כא) עוד סמים אחרים (כא) אם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי וגו׳ כתיב (בפ׳ כב) מכות אחרות (פ׳ כג) ואם באלה לא תוסרו לי וגו׳ ע״ז כתיב (כד) והלכתי אף אני עמכם בקרי שהוא ענין להוסיף כמות המכות (כה כו) מכות אחרות ג״כ בלתי ארסיים אבל (בפ׳ כז) אם בזאת לא תשמעו לי וגו׳ כתיב אחריו בפ׳ (כח) והלכתי עמכם בחמת קרי שהמכות והסמים יהיו ארסיים. כמ״ש (כט עד מ) רק מכות קללות וסמים ארסיים שעל ידיהם יוכל להתדבק אל הנפש מחלות אחרות כמו ואכלתם בשר בניכם וגו׳ ומובן שיולד מזה תכונה רעה בנפש. והשמותי את מקדשיכם וגו׳ ואתכם אזרה בגוים וגו׳. שבודאי המה עלולים עי״ז לחטאים אחרים. ואח״כ (מ) התחיל לדבר מתשובה. וכן היה שנתרפאו מע״ז ג״ע וש״ד אבל ע״י חורבן המקדש ונפוצות ישראל בין העמים הקדמונים נדבקו בהם מדות נשחתות ותכונות רעות בנפש. וז״ש ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם אבל האחרונים שלא נתגלה עונם רק שהיה בסתר נפשם המחלות שנדבקו בהם לא נתגלה קצם. והקללות שבמ״ת באו לרפאות החליים האלה שנתדבקו בנפשם מחלות הרבה ביחד מפני שלא היה בהם מחלה בעצם תוקף ועוז לדחות את האחרות מלהתדבק ולכן חשב במ״ת רק חטאים קלים מאלה שבתו״כ כמו אם לא תשמע בקול ה׳ אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו וגו׳ דמשמע אף שישמרו מקצתם. וכן תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה דמשמע שעבדו רק שלא היה בשמחה. וכן אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה וגו׳ שנראה שהם חטאים רק לאנשי המעלה שלפי מדרגתם יחשב גם חטא קל כחמור. ולכן באו הקללות במ״ת צ״ט לפי רבוי החטאים שנדבקו בהם ביחד אף שלא היו מהחמורות, לכן גם המכות הם חלשים ובלתי ארסיים, וע״י המכות יבואו לתקון המדות. וגם שהיו ברחמים כמו שנזכר בהרבה קללות שם הוי״ה שהוא מורה על הרחמים, כגון ידבק ה׳ וגו׳ יככה ה׳ יתנך ה׳ וגו׳, ולפ״ז נראה שנתחלקו הקללות לסעיפים רבים. ותועלת התחלקותם הוא שלא נתקיימו כלם בזמן אחד רק בזמנים שונים ובמקומות מיוחדים. מהם שנתקיימו בימי בית ראשון. ומהם שנתקיימו בזמן בית שני. ומהם שנתקיימו לאחר החורבן בארצות פזוריהם. וחלוקת הסעיפים נראה שהם בסדר הזה שבכל קללה שנזכר שם ה׳ הוא סעיף בפ״ע כגון יתנך ה׳ וגו׳. יככה ה׳ ידבק ה׳ וכדומה. ולפ״ז תמצא שהם ט״ו סעיפים אבל א״א לבאר באיזה זמן ובאיזה מקום נתקיים כל סעיף וסעיף מפני שיהיה בזה אריכות דברים וגם מפני שהוא תלוי בדברי הימים. שיש בזה דעות שונות. וע״ד דבת רבים בשאלתם. למה הקללות מרובים וכפולים מהברכות הלא מדה טובה מרובה ממדת פורענות, יש בזה שני טעמים: א) כי ידוע ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, והברכות כולם המה רק בשביל אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעה״ז ורק בשכר הפירות אבל לא מהקרן, לא כן הקללות שהם באים למרק גוף העון ולנקותם מפשעיהם (זולת על העבירות החמורות כמו חייבי כריתות הגיעו אליהם היסורין להכריחם לתשובה כי אין היסורים ממרקים באלו הדברים בלא תשובה). ב) מפני שהקללות לא נתקיימו כלם בבת אחת ולא היו תכופים זל״ז ויש שלא אירעו רק פעם אחת כמו ואכלתם בשר בניכם שלא היה רק בעת שצרו על ירושלים אבל הברכות היה להם המשך זמן רב כ״ז שהיו צדיקים:

לשמור לעשות וגו׳: כבר ביארנו (פסוק א׳) שזו הברית נכרתה על קיום התורה ועיונה והגיונה, שביטולה גורם לבוא לכל הרעה, באשר אין דבר המשמרו מכל רע שהאדם עלול לבוא מצד הטבע והרגל רע. {וכדאיתא בקידושין סוף פרק א׳ (ל,ב) ׳כל זמן שהרטיה זו עליך אכול מה שאתה רוצה׳ וכו׳¹.}

והשיגוך:⁠² ימצאו אותך, פירוש, יגיעו עד לבבך בהתפעלות הנפש.

1. תנו רבנן, ״ושמתם״ – ׳סם – תם׳ (כלומר, תרופה מושלמת). נמשלה תורה כסם החיים, משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו ׳בני! כל זמן שהרטיה זו על מכתך, אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך... ואין אתה מתיירא...

2. ועיין לעיל פסוק ב׳.

לא חשש משה עתה שמא יעזבו ישראל את ה׳ סמוך לכניסתן לארץ, אלא שמא יעזבו את ה׳ ותורתו בתקופה מאוחרת (דברים ד׳:כ״ה). על כן לא אמר הכתוב קללה המקבילה לברכה שבפסוק א׳, כי זאת היתה עתידה להתקיים סמוך לכניסת הארץ. הקללות המקבילות מתחילות בהקבלה לפסוק ג׳ והלאה, ששם נאמרו הברכות המיועדות ליושבי ארץ הקודש כאשר ישמעו בקול ה׳; אבל במקרה שלא ישמעו תהפכנה הברכות ההן לקללות.

כאן לא הזכיר הכתוב את המצות גרידא, שהוא תואר כללי, אלא פרט גם ״חוקותיו״ (השוה פירושנו למעלה בחלק א ה׳:כ״ז, עמוד צ״ג-צ״ד), כדי לרמוז כי לא נאמרו הקללות במילואן אלא במקרה של עזיבה גמורה ומוחלטת של התורה.

והיה אם לא תשמע כו׳ – ובסוף הפרשה כתיב כי לא שמעת כו׳. כי על מה שעבר בעת הצרות אין האדם נידון שדקדוקי עניות מעבירין האדם ע״ד וע״ד קונו, וכן אמר רשב״י יכול אני לפטור העולם כולו מן הדין כו׳ שכורת ולא מיין כו׳, ורק העון מה שלא שמע קודם שנתיסר, ולכן כתוב בתחלת הפרשה אם לא תשמע ואח״ז כתוב כי לא שמעת בעבר, לא כן בברכות השכר יגיע על ששומר התורה כשהוא מתברך והעושר אינו מגבה לבבו עבור זה בא השכר, לכן בכל הפרשה כתוב כי תשמע אל מצות בהוה.

הנה יעוין ברש״י דכל התוכחה נאמרה מפי משה בלשון נסתר יכך ה׳, ישלח ה׳ יעו״ש, לבד קרא דישלח ה׳ בך את המארה כו׳ בכל משלח ידיך אשר תעשה כו׳ אשר עזבתני בלשון נוכח, והיה צ״ל אשר עזבתו. ויתכן דבפ׳ ראה אמר תאכלנו כו׳ והלוי אשר בשעריך ושמחת כו׳ בכל משלח ידיך השמר פן תעזב את הלוי כו׳, לכן אמר אם יעזבו את הלוי ישלח המארה בכל משלח ידך, ולפי שמשה ראש הלוים יאמר על אשר עזבתני בלשון נוכח, וכן אמר מלאכי בסימן ג׳ בחנוני נא בזאת כו׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון