הנבואה השבעה עשר: משא גיא חזיון וגומר עד סוף הנבואה, והיא פרשה אחת, ומלבד מה שניבא בו על חרבן ירושלם, עוד אחשוב שהיה מהכוונה הכוללת בנבואה הזאת, להוכיח את בני ירושלם על חולשת לבבם, והיותם בלתי לוחמים בבוא נבוכדנצר על ירושלם, כדי למלט את העיר או להנקם מאויביהם כראוי, ושלא היו גם כן בהם מדת הנדיבות, כי כל מאוייהם היה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק, ויקונן הנביא על חסרון יושבי ירושלם ופחיתותם וכמו שיתבאר בכתובים. וקרא גיא חזיון לירושלם לפי שהיה שם מקור הנבואה נמשך ויוצא משפע השכינה אשר בבית המקדש, לכן נקראת גיא חזיון, וכן אמרו באיכה רבתי (פתיחתא כד) משא גיא חזיון, גיא שכל החוזים מתנבאים עליה, גיא שכל החוזים עומדים ממנה, אמר רבי יוחנן כל נביא שלא נתפרש שם עירו ירושלמי הוא, וניבא הנביא כאן על חרבן ירושלם בידי נבוכדנצר מלך בבל, והיתה תלונתו וצעקתו, שבני ירושלם בבוא עליהם צרה וצוקה, הלכו בלא כח לפני רודף, ולא עצרו כח להלחם באויביהם, ולא נמצא בהם החריצות וההשתדלות, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם לתשועת המלחמה והוא אומרו מה לך איפה והמדקדקים אמרו שמלת איפה פעמים יורה על הזמן כמו (בראשית כז, לז) ולך איפה מה אעשה בני (שם מג, יא) אם כן איפה קחו מזמרת הארץ, (משלי ו, ג) עשה זאת איפה בני והנצל, ופעמים תבא על המקום כמו (איוב לח, ד) איפה היית ביסדי ארץ, (רות ב, יט) איפה לקטת היום, וכתב הרד״ק שאמרו כאן מה לך איפה הוא מורה על הזמן, כאלו אמר מה לך עתה.

ואני אחשוב שאין הענין כדבריו, לא בשמוש המלה בכלל, כי לא נמצא איפה שיורה על הזמן, כי כלם מורים על המקום או הענין אשר ידברו בו והוא מדרגת מקום, וכן הוא ולך איפה מה אעשה בני, כאלו אמר אין לי בכאן דבר אחר כי אם מה שכבר עשיתי, וכן אם כן איפה יורה על המקום, שבמקום ההוא יקחו מזמרת הארץ, וכן עשה זאת איפה בני והנצל, כאלו יאמר עשה בענין זה מה שאומר לך, כי הנה מלת איפה היא מורכבת אי פה שהיא הוראה מקומית בעצם, ולכן יהיה פירוש הכתוב בכאן בזה הדרך, כי לפי שזכר למעלה נבואת מדבר ים שהם בסופות בנגב לחלוף ממדבר בא מארץ נוראה, ומשא דומה שביאר בה חריצות גדודי שעיר, וכן משא בערב שספר בה גבורות הערביים ונדיבותם וצדקתם, אמר בנבואת גיא חזיון, מה לך איפה רוצה לומר מה לך מהגבורה והחריצות והנדבה והצדקה שנעלה זכרונך במקום הזה בתוך האומות האלה אשר זכרתי, כי אינך ראוי להיות נזכר במקומם ובמעמדם, אחרי שאין לך גבורת אנשים ולא ממדותיהם הטובים, והוא אמרו מה לך איפה, רוצה לומר במקום הזה ובתוך הגבורים האלה, מאחר שעלית כולך לגגות כדרך הנשים שתעלו לגגות לראות את החיילות הבאים. וחכמים ז״ל (תענית כט, א) אמרו כי כשנלכדה ירושלם, עלו פרחי כהונה לגגות העזרות ולקחו המפתחות בידם, ואמרו לשם יתברך הואיל ולא זכינו להיות שועריך טול מפתחותיך, ויצא כמין פס יד ויקח אותם, ושעליהם קונן הנביא מה לך איפה, וכפי הפשט על הדרך שזכרתי. אמר תשואות מלאה עיר הומיה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה, רוצה לומר שירושלם לענין השמחות וגילות ורקודים והמיות והמוניות לאכול ולשתות ולשמוח היתה מלאה, מזה והוא אומרו תשואות מלאה עיר הומיה קריה עליזה, שהיתה קריה מלאה שמחות כפי טבע אנשיה, ולא היה כן לענין המלחמה, והוא אומרו חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה, וחכמים ז״ל (איכה פתי׳ כד) דרשו לא מתי מלחמה ולא חללי חרב אבל מתי רעב ולחומי רשף.

וספר מגנות השרים והקצינים באומרו: כל קציניך נדדו יחדו מקשת הוסרו, רוצה לומר שהקצינים שבהם שהיה מוטל עליהם יותר להחזיק המלחמה, המה נדדו וברחו בראשונה לא אחד מהם בלבד אבל כולם, וזהו אמרו נדדו יחדו, וכן היה כי צדקיהו המלך ואנשיו שהיה מוטל עליהם אומץ המלחמה והיה כבודם למות בתוכה, הם ברחו ראשונה מירושלם, ורדפו אחריהם האויבים והשיגום ויביאום אל נבוכדנצר בבלה, ואת עיני צדקיהו עור ושחט את בניו לעיניו, ולא הועיל לו הבריחה, כי נלכדו בחצי קשתות האויבים, והוא אמרו מקשת אוסרו רוצה לומר מסבת הקשת, ויהיה קשת שם כולל, ואפשר לפרש מקשת אוסרו שנפל פחד הכשדיים עליהם כל כך, שמקשת אחת שהיה מורה אדם אחד כנגדם, אוסרו כלם אלו את אלו להיותם כלם אליו לעבדים, כדי שלא יהרגם בקשתו, ולפי שהקצינים שבעם היו כל כך חלושי הלב, בהכרח שאר העם הנמצא בירושלם יעשו כמותם, המורם מהם כיוצא בהם, והוא אמרו כל נמצאיך אוסרו יחדיו מרחוק ברחו, רוצה לומר כל הנמצאים בירושלם אוסרו על ידי האויבים יחדיו כצאן, אם לא אותם שברחו המרחוק ולא קוו את יום המלחמה, וחכמים ז״ל דרשו באיכה רבתי (פתי׳ כד) מרחוק ברחו מפני שהרחיקו עצמם מלשמוע דברי תורה לכן ברחו, והיא סבה אמתית, והפירוש דרך דרש.

ועל חולשתם ומורך לבבם אמר על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי רוצה לומר על כן אמרתי לאוהבי ורעי אלה פה שעו הרפו ממני ואמרר חיי בבכי, אל תאיצו לנחמני, רוצה לומר אל תמהרו לנחם אותי על שבר בת עמי.

כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לה׳ אלהים צבאות בגיא חזיון רוצה לומר שגזרה חכמתו שתהיה בירושלם מהומה רבה, והוא שיבא ויגיע האויב לשער העיר ולפני החומה, ויקרקר קיר רוצה לומר שישחית הקיר ויפילהו ארצה וקרקר נגזר מקיר, והוא על דרך תשרש, ועניינו עקירת הקיר, ושוע לשון הבטה כמו (בראשית ד, ד) וישע ה׳ אל הבל, רוצה לומר שהאויבים יביטו אל ההר, והוא הר ציון אשר בתוך ירושלם לכובשה, או יהיה ושוע מלשון צעקה כמו (תהלים קיט, קיז) ואשעה בחקיך תמיד, רוצה לומר שכאשר תבקע העיר ותפול החומה, יזעקו זה לזה לאמר, עלו ההרה להשגב במבצר ציון, או תהיה הצעקה מהאויבים שיאמרו לעלות לכבוש הר ציון.

וזכר שאומות רבות מלבד הכשדיים יבואו עליהם נבוכדנצר לעזרתו, עד שעילם נשא אשפה והיא תיק החצים, ונשא גם כן רכב ופרשים כי בכל זה בא עילם להלחם על ירושלם ויהיה בי״ת ברכב במקום עם, כאלו חיל עילם נשא אשפה עם רכב אדם ופרשים, וקיר רוצה לומר אנשי עיר קיר שהוא ממלך אשור ערה מגן, רוצה לומר גלה מגן, וענינו שהוציאו המגנים מן המקום שנסתרו שם, והביאום על ירושלם, ויהיה ערה מלשון גלוי כמו (ויקרא כ, יח) מקורה הערה, ויונתן תרגם וקיר ערה מגן ועל שור דבקו תוריסין, פירש קיר כמו קיר חומה, ולפי דרכו יפורש הכתוב כן שדבקו המגינים אל הקיר, כדי שתחתיהם יעמדו אנשים לחתור החומה, ועל זה היה גודל בבית הנביא, שלא היה ענין ישראל כענין שאר האומות שהיו יוצאים להלחם עם אויביהם ביום ובלילה מחוץ לעריהם, וישראל לא היו כן, כי באו האויבים להפיל החומה ולהרוס אותה בידיהם.

וזכר שהיה הסבה בזה, לפי שעמקי ירושלם וגבוליו, כולם היו מלאים רכב האויבים, ולכן הפרשים מהם היו מגיעים לשערי העיר לשבור אותם בכשיל וכלפות, וזה היה להם גבורה גדולה, שלא היו יראים מהאנשים שהיו על החומה ועל המגדלים שיכו אותם, ויהי מבחר עמקיך מלאו רכב, רוצה לומר מהאויבים, ומפני כן הפרשים מהם שות שתו השערה, ששות הוא לשון מלחמה, ואם יפורש מענין שימה יהיה ענינו, כי הפרשים מהאויבים היו כל כך גבורים ששמו ושתו עצמם לשער העיר ולא יראו מהחומה, ולפי שירושלם היה העיקר והראש ממלכות יהודה, והוא היה מסך הסוכך על כל שאר הערים.

הנה בחרבן ירושלם גלה הקדוש ברוך הוא את האויב את מסך יהודה, ומחסהו שהוא שהעיר או בית המקדש אשר הוא בתוכו, כי הוא היה המגין עליהם כמסך, ודבר הנביא כנגד ירושלם כמו שאמר מה לך איפה חלליך לא חללי חרב וגומר, וכנגדה אמר ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער, רוצה לומר כי בראותם האויב בא עליהם, הביטו אל בית יער לבנון שעשה שלמה, וישם בם שלש מאות מגנים ומאתים צנה, והלכו שם ללוקחם להשגב בהם מפני האויב, וזהו דרך גידוף ולעג עליהם שלזה הביטו, ולא לשם יתברך להתחנן אליו בתפלה ותשובה, ונשק שם כולל לכל כלי זיין.

ועוד יוכיחם באמרו: ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רבו ותקבצו את מי הברכה התחתונה, רוצה לומר שראו פרצות החומה והבקעים שיעשו הכשדים בה על ידי אבני הסוללות, וקבצו מי הברכה התחתונה לקחת ממנה מים, לגבל את העפר לסתום הבקעים, ובריכה הוא מקוה מים, או שהביאו מים בחפירה סביב העיר להיות לה חומה, ואמר תחתונה לפי שהיה שם ברכה עליונה.

וכן היו עושים השתדלות אחר, והוא שהיו מונים הבתים מירושלם לראות אותם שלא היה בהם צורך הכרחי, כדי להרוס אותם לקחת משם האבנים להחזיק ולבצר החומה, רוצה לומר להגביה אותה מלשון (דברים א, כה) גדולות ובצורות בשמים, והרב רבי אברהם אבן עזרא פירש שהוצרכו לספור הבתים לדעת מספר אנשי המלחמה, ושהיו נותצים הבתים הסמוכים לחומה מחוץ כדי שלא ישבו בם האויבים.

עוד זכר השתדלות אחר שעשו והוא, מקוה וחריץ להקוות שם מים רבים ממימי הגשמים ואותו מקוה עשו בין החומות, כי היו לירושלם שתי חומות, וכמו שנאמר בדברי הימים (דברי הימים ב לב, ה) בחזקיהו ויבן כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלות ולחוצה החומה האחרת, והמקוה הזאת היתה בין אותם החומות, כדי שאם יבקעו האויבים החומה החיצונה לא יוכלו לבקע החומה הפנימית, מחמת עומק מי הברכה ההיא, ומימי המקוה ההוא היו מגיעים למי הברכה הישנה, והיא הברכה העליונה וזהו אמרו ומקוה עשיתם בין החומותים למי הברכה הישנה, והיה סוף הדברים האלה כאומר כל אלה ההשתדליות עשיתם להשגב בתוך העיר, והעיקר לא עשיתם, והוא ההבטה אל השם יתברך שהוא עשה את העיר, והוא השומר אותה מצרה מרחוק לא ראיתם, רוצה לומר לא הבטתם אל היות יתברך מרחוק קודם הגזרה, או שהיה יוצר ישראל ושומר אותו מזמן רחוק.

ובאיכה רבתי (פתי׳ כד) אמרו חכמים ז״ל ואת בתי ירושלם ספרתם, ואם תאמרו כבר עשה חזקיהו כן דכתיב ויחזק ויבן את החומה האחרת ויחזק את המלא, אלא חזקיהו בה׳ אלהי ישראל בטח, אבל אתם לא הבטחתם אל עושהו, רצו לומר בזה שלא היה הנביא מגנה השתדלותם בתחבולות המלחמה כדי להתגבר על האויבים, אם היו עם זה קוראים אל השם ויענם בכל צרתם, ועם היות שהקדוש ברוך הוא התרה בהם כבר קודם המעשה ובשעת המעשה.

והוא אומרו ויקרא ה׳ אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד רוצה לומר שיעשו בכי ומספד על עונותיהם, ויקרחו ראשם וילבשו שקים, ויעשו אלה ההפעליות המעוררים את התשובה כדי שיכנעו לפניו, זכר שהם לא חששו לדבר מזה, אבל היו עושים בהפך לאכול ולשתות.

והוא אמרו והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין, רוצה לומר כי גבורתם היתה בהרוג הבקר והצאן, לא בהרוג האויבים, ואחרי אותה הגבורה מהריגת הבקר והצאן, היו אוכלים בשר ושותים יין לרוב, באמרם ראוי שנשתדל לאכול ולשתות לפי שמחר נמות, רוצה לומר שיבא נבוכדנצר וימית אותנו כדברי הנביא, וכל זה מין ליצנות ומפני זה עלה עשן באפו יתברך, וגזר שכאשר חרצו משפטם כן יהיה.

והוא באמרו ונגלה באזני ה׳ צבאות אם יכופר העון הזה לכם רוצה לומר שנגלה באזני ולפני כל אשר עשיתם ודברתם, ולכן נשבעתי אם יכופר העון הזה עד שתמותו, כמו שאמרתם כי מחר נמות, והמיתה רמז לביאת נבוכדנצר שנהרגו על ידו, ויונתן תרגם עד תמותון מותא תניינא ירצה שהעון הזה לא יכופר להם גם כן בעונשי העולם הזה, כי אם עד שימותו מיתת הנפש והוא בעולם הבא בגיהנם.

(הקדמה) הנבואה השמונה עשר תחלתה (כב, טו) כה אמר ה׳ צבאות לך בוא אל הסוכן הזה וגומר (כג, א) עד משא צר וגומר והיא פרשה אחת. וראיתי לשאול בה ששת השאלות.

השאלה הראשונה ממה שקרא במקום הזה אל שבנא סוכן, באמרו לך בוא אל הסוכן הזה ועל שבנא אמרו, והנה בספר מלכים (מלכים ב יח, יח), ובזה הספר (לקמן לז, ב) גם כן בספור חזקיהו נאמר, ושבנא הסופר, והוא המורה שהיה סופר המלך לא סוכן, כי סוכן הוא השומר האוצרות ואין כן הסופר.

השאלה השנית באומרו אשר על הבית, והנה שבנא לא היה ממונה על הבית, כי אם אליקים, וכן נאמר בספר מלכים (שם) ובזה הספר גם כן, (שם) וישלח את אליקים אשר על הבית ושבנא הסופר וגומר, והוא המורה שאליקים היה על הבית, ושבנא היה הסופר לא הממונה על הבית.

השאלה השלישית איך אמר כאן שהיה שבנא בוגד בחזקיהו ושנתקשר עם סנחריב, והנה בספור אחר זה (לקמן לו, כב) וגם בספר מלכים (מלכים ב יח, לז) נאמר, כי כששלח סנחריב את רבשקה על ירושלם וחרף וגידף מערכות אלהים חיים, הלכו אליקים אשר על הבית ושבנא הסופר קרועי בגדים אל ישעי׳, ואם הוא היה בקשר, איך היה מצטער על דברי רבשקה והולך צועק אל המלך ואל הנביא ג״כ.

השאלה הרביעית באמרו (כב, טז) מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר, ואם היתה התוכחה הזאת לשבנא, למה יוכיחהו על ענין הקבר שחצב בירושלם או בתוך קברי מלכי יהודה, ולא הוכיחו על הבגידה אשר עשה להתקשר עם סנחריב נגד חזקיהו אדוניו, כל שכן שמיד אמר הנה ה׳ מטלטלך טלטלה גבר ולא נשאר קברו בירושלם.

השאלה החמישית באומרו (כב, יח) צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים, והנה המצנפת הוא אשר ישים האדם על ראשו לכבוד ותפארת, ויהיה אם כן אומרו צנוף יצנפך ייעוד טוב, ואיך הביאו בתוך הייעודים הרעים, גם כי לא ימצא דמיון לענין המצנפת ולענין הכבוד, ואם כן איך אמר צנוף יצנפך צנפה כדור.

השאלה הששית באמרו (כב, כה) ביום ההוא נאם ה׳ צבאות תמיש היתד התקועה למקום נאמן ונגדעה ונפלה ונכרת המשא אשר עליה, ויראה שאמר זה על אליקים שקדם בפסוק ותקעתיו במקום נאמן, ויהיה זה אם כן הייעוד רע עליו שתמוש היתד ההוא ונגדעה ונפלה, והוא סותר למה שאמר. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם.

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע שקודם מפלת סנחריב, שבנא שהיה שר וגדול בבית המלך חזקיהו, חשב לבגוד בו ולהסגיר את העיר ביד מלך אשור, וקשר עם קצת אנשי העיר שישלימו עם סנחריב, וכמו שאמרו חכמים ז״ל בסנהדרין (כו, א) כתב פיתקא ושדא בגירא, שבנא וסיעתו השלימו, חזקיהו וסיעתו לא השלימו, ובעבור שהיה הקשר ההוא בסתר ובסוד גדול ביניהם, לכן ראה הקדוש ברוך הוא לגלות עמיקתו ומסתרתו ובגידתו, וצוה את הנביא שיפרסם רשעתו לעיני הכל, ויורה עליו עונשו ומפלתו, וליעד על מעלת אליקים והצלחתו ושלמותו אשר יעמוד במקום שבנא ובאמונתו אחריו כמו שיתבאר בפסוקים.

(טו) לך בוא אל הסוכן הזה וגומר עד סוף הנבואה, קרא את שבנא סוכן לפי שהיה פקיד וממונה על אוצרות המלך, וקראו גם כן אשר על הבית, לפי שהוא היה גם כן ממונה על בית המלך, ויהיה שיעור הכתוב כן כה אמר ה׳ אלהים על שבנא אשר על הבית לך בוא אל הסוכן הזה, כי היתה הנבואה הזאת לנביא על ענין שבנא הממונה על בית המלך, וצוהו שילך ויבוא אל הסוכן ההוא שבנא, ויאמר לו הדברים שיזכור אחר זה, והנה בספר מלכים ובזה הספר גם כן נאמר שהיה שבנא הסופר, לפי שהיה אומנותו בייחוד סוכן רוצה לומר שומר האוצרות, ומלבד זה היה ממונה בכלל על הבית, ורואה כל אדם באומנותו ומזה הצד היה סופר, שהיה כותב מעשה כל איש ואיש על עבודתו ועל משאו, וחכמים ז״ל אמרו בויקרא רבה (ה, ה) שהיה ממונה על בית המקדש, ויש אומרים שהיה כהן גדול, ואיך שיהיה לא ימנע מזה היותו סופר המלך, והותרה עם זה השאלה הראשונה.

ועם היות ששם בספר מלכים נקרא אליקים אשר על הבית, הנה נקרא כן, אם בעבור שלקח אומנות שבנא ונכנס תחתיו, ולכן תארו הכתוב כן, ואם שהיה שבנא ממונה על בית ה׳, ואליקים היה ממונה על בית המלך, ואין אם כן סתירה בדברים, והותרה עם זה השאלה השנית. ואפשר לפרש עוד בזה שלא היה שבנא הסוכן ולא הממונה על הבית שזכר כאן, אלא שצוה השם אל הנביא שידבר את הדברים האלה לשבנא, ושלא ידבר אותם בינו לבין עצמו, כי אם בפני אנשים נכבדים צדיקים וטובים ממנו והם הסוכן, רוצה לומר שומר אוצרות המלך והממונה על הבית שהיה אליקים כמו שנזכר, כי שבנא לא היה כי אם סופר בלבד, ויהיה פירוש הכתוב כן, לך בוא אל הסוכן הזה שהיה אדם רשום ונכבד בירושלם, ובא אליו על ענין שבנא, וגם כן בא לאשר על הבית שהוא היה אליקים, כדי ששניהם הסוכן ואשר על הבית יהיו עדים במה שתדבר לשבנא, ויהיה אשר על הבית כמו ואשר על הבית, וכמוהו (שמות א, ב) ראובן שמעון לוי ויהודה, (חבקוק ג, יא) שמש ירח עמד זבולה ורבים זולתם. ויונתן תרגם סוכן כלשון מנהיג ופרנס, וחכמים ז״ל (ויק״ר ה, ה) אמרו שהיה מעיר אחת ששמה סכנין ולכן נקרא סוכן על שם עירו.

והנה בספר מלכים (ב׳ יט, ב) כתיב שכאשר בא רבשקה על ירושלם וחרף וגדף אלהים חיים, שלח המלך את אליקים אשר על הבית ושבנא הסופר וזקני הכהנים מתכסים בשקים אל ישעיה הנביא, ויורה שבימים ההם היה שבנא מתחסד, והענין הוא שמעת בוא מלך אשור על ערי יהודה, נתקשר שבנא עמו בסתר להסגיר את העיר בידו כשיבוא המלך עליה, ולא היה תוכו כברו, כי הוא היה בלבו עם סנחריב, ובנגלה היה עם המלך חזקיהו, ולכן הלך עם שאר החסידים מתכסים בשקים לדבר לנביא על דברי רבשקה, ונראה מהנבואה הזאת שהנביא גלה דעתו קשרו ובגידתו למלך חזקיהו, וידמה שאז הסירו המלך מהיותו ממונה על הבית ונתן המנוי לאליקים, ונשאר הוא סופר המלך בלבד, ואחר זה בראות שבנא שהיו מרגישים בקשרו יצא מירושלם וברח אל מלך אשור, וזה יישוב הכתובים איש על מקומו, והותרה בזה השאלה השלישית. ואפשר לפרש שהיו שני אנשים נקראים שבנא, האחד מהם היה שבנא אשר על הבית, והוא אשר נתקשר על חזקיהו ובגד בו, והשני היה שבנא הסופר והוא היה בלבד סופר המלך ועבד נאמן לו, והוא היה אשר הלך עם אליקים קרועי בגדים על ענין רבשקה וגם נכון הוא.