Mikhah 2 – מיכה ב‏ – Mikraot Gedolot

(א) ה֧וֹי חֹֽשְׁבֵי⁠־אָ֛וֶן וּפֹ֥עֲלֵי רָ֖ע עַל⁠־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם בְּא֤וֹר הַבֹּ֙קֶר֙ יַעֲשׂ֔וּהָ כִּ֥י יֶשׁ⁠־לְאֵ֖ל יָדָֽם׃

Woe to those who devise iniquity and work evil on their beds! When the morning is light, they practice it, because it is in the power of their hand.

תרגום יונתןילקוט שמעונימבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַי דִי מְחַשְׁבִין לְמֵינַס לְמֶעְבַּד דְבִישׁ עַל עַרְסָתֵיהוֹן מְקַדְמִין בְּצַפְרָא וְעָבְדִין אֲרֵי אִית חֵילָא בִּידֵיהוֹן.

הוי חושבי און ופועלי רע וגו׳ – א״ר אבא בר כהנא נעשה בין השבטים מה שלא נעשה בדור המבול כתיב רק רע כל היום, ובעשרת השבטים כתיב ופועלי רע על משכבותם – הרי בלילה, ביום מנין, תלמוד לומר באור הבקר יעשוה – אותם לא נשתייר בהם פלטה, ואלו נשתייר מהם פלטה, לא נשתייר אלא בשביל הצדיקים שעתידין לעמוד מהם.

הוֹי חֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם – משמעותו יחשבו באון. והמשמעות בופועלי רע היא התקשרותם לרע.

ויש אומרים חשבי און בלילה ופועלי רע בְּאוֹר הַבֹּקֶר – והוא העושק והגזל וזולתם.

ויש אומרים שהוא על הזנות, ומה שלא יהיה אפשרי בלילה, בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ.

ואמרוֹ הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ – משמעותו בלילה יחליטו על העושק [ובהשכמה יעשוהו], ומשמעותו לא יאחרו זאת. והודיע שיש להם כוח ויכולת כאמרוֹ כִּי יֶ[שׁ] לְאֵל יָדָם.

ופעלי רע על משכבותם – כל הלילה גומרים בלבם איך יעשו הרעה לבקר.

and work evil on their bed – All night they decide in their hearts how they will perform evil in the morning.

הוי חושבי און ופועלי רע – חושבי און – על משכבותם, ופועלי רע – באור הבוקר.

כי יש לאל ידם – כי יש כח בידם לעשות רצונם.

הוי חושבי און – בלילה בהתבודדם בנפשם.

לאל ידם – כח ולא תואר, וככה מלת טוב וגם רע, כי פעמים שהוא תואר שם הקודש ופעמים שם דבר שהוא כח, וככה טוב ורע, פעמים שהוא אדם שהוא טוב או רע, והוא תואר, ופעמים שהוא דבר רע או דבר טוב, שהוא שם דבר.

ופעלי רע^א – במחשבותם. וכאשר יקומו לאור הבוקר משכימים ועושים מחשבתם הרעה.

כי יש לאל ידם – ובכל היכולת עושים ואינן נמנעים.

א. בכ״י: און.

הוי חושבי און ופועלי רע – פועלים רע בלבבם לומר כך וכך נעשה מחר ואמר על משכבותם כי בעוד שאדם שוכב על מטתו הוא חושב יותר כי אין לו עסק באחד מחושיו.

באור הבקר יעשוה – בהשכמה יעשו המחשבה הרעה שחשבו כי יש כח בידם לעשוק העניים.

כי יש לאל ידם – זה לשון תנאי כלומר כאשר, {כי} עם קשה עורף הוא (שמות ל״ד:ט׳), כמו^א כי יחטאו לך (מלכים א ח׳:ל״ה).

א. כן צ״ל. בכ״י: כלומר.

הוי חושבי און וגו׳ עד שמעו נא ראשי יעקב בעבור שזכר רעת שומרון וחורבנה וכן חרבן יהודה וירושלם ביאר בכל אחת מהם חטאתו ופשעו שבעבורו יתחייבו באותו עונש, ואמר שהפרשה הזאת על מלכות השבטים שהיו בני ישראל חושבי און במחשבותיהם ופועלים רע במעשה ידיהם, וביאר זה באומרו על משכבותם באור הבקר יעשוה שהנה כנגד חושבי און אמר על משכבותם לפי שבהיותם חושבים בלילה היו חושבים לעשות אונאה וחמס וכמו שאמר המשורר (תהלים לו, ה) און יחשוב על משכבו, ובזה היה מהפשע לפי שאותו מקום הוא מיוחד להתבודד האדם במעשי יוצרו ולהדבק בו לא לחשוב מחשבות און וכמו שאמר (שם ד, ה) אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה ואמרו השלמים (משנה אבות ג׳:ד׳) הנעור בלילה וכו׳: וכנגד מה שאמר ופועלי רע באור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם רוצה לומר שהיו משתדלים השתדלות נמרץ להוציא לפועל אותו האון שחשבו עד שמפני זה הבקר אור השמש יצא על הארץ מיד יעשנה מבלי איחור, ואמר הנביא שלא ימנעו מעשות המחשבה הרעה ההיא מפני אימת מלכות ויראת שופטי הארץ ומנהיגיה כי יש לאל ידם רוצה לומר אין משפט בארץ וכל דאלים גבר וכפי חזקו יעשה.

הוי – בס״ס בטעם מונח.

ופעלי רע – בספרי׳ מדוייקים הטעם בפ״א לא בלמ״ד.

לאל – ענין כח ואומץ כמו יש לאל ידי (בראשית ל״א:כ״ט).

הוי חושבי און – יש להתאונן על אלו אשר בלילה עודם על משכבותם חושבים לעשות און ובזה פועלים רע כי אינה מחשבה לבד כי באה לידי מעשה.

באור הבקר – מיד כשיאיר הבוקר ימהרו לעשות מחשבתם כי יש הכח בידם לעשות מה שרוצים כי לא ימצא מי מוחה בידם.

חשבי און ופעלי רע – עמ״ש יחזקאל (י״א ב׳).

ופעלי, יעשוה – כבר בארתי (ישעיהו ה׳ י״ב) שפועל הוא העסק בדבר, ומעשה הוא גמר המעשה, ר״ל בבקר יגמרו מעשיהם.

הוי חשבי און ופעלי רע – בעת שהם על משכבותם מתבודדים בפ״ע שאז א״א שיעשוק ויגזול רק שיחשוב מחשבות און, אבל הם גם על משכבותם חושבים און לעשוק ולגזול וגם פועלים את הרע – ומפרש איך יצוייר שיפעלו אז רע, אחר שבאור הבקר תיכף יעשוה כי יש לאל ידם – וא״כ מחשבתם לעשות און הוא דומה כאילו הם פועלים אותו, אחר שאין דבר מעכב שלא יוכלו להוציא מחשבתם לידי מעשה.

ופעלי רע – שרש פעל ועלל מקורם על מלשון ארמי שבו עול הוראתו בוא והכנס, וגדר שניהם עשות דבר בכונה; וכאן ר״ל מכינים הרע כ״כ עד שלבקר הוא כאלו עשוי, ודומה לו אף בלב עולות תפעלון (תהלים נ״ח:ג׳).

כי יש וגו׳ – לפי דעתי מוסב אל חושבי ופעלי; מכינים הרע לעשותו מיד בבקר בלי פקפוק עכבת מה.

(ב) וְחָמְד֤וּ שָׂדוֹת֙ וְגָזָ֔לוּ וּבָתִּ֖ים וְנָשָׂ֑אוּ וְעָֽשְׁקוּ֙ גֶּ֣בֶר וּבֵית֔וֹ וְאִ֖ישׁ וְנַחֲלָתֽוֹ׃

They covet fields, and seize them; and houses, and take them away; and they oppress a man and his house, even a man and his heritage.

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְחַמְדִין חַקְלַיָא וְגָזְלִין וּבָתַּיָא וְאַנְסִין וְעָשְׁקִין גְבַר וּבֵיתֵיהּ גְבַר וְאַחְסַנְתֵּיהּ.

וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ – הודיע שהם לקחו בתי האנשים ורכושם ושדותיהם בגזל, כאמרו וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ.

ואמרוֹ גבר וביתו איש ונחלתו – משמעותו שיעשו אנגריא באנשים ויקחו נחלתם.

ובתים ונשאו – מוסב על וחמדו חומדים בתים.

ונשאו – כמו ולקחו.

and houses, and they take – This refers back to "and they covet.⁠" They covet houses.

and they take Heb. וְנָשָׂאוּ, like וְלָקָחוּ, and they take.

וחמדו שדות וגזלו {ו}⁠בתים ונשאו – שנושאין לידם הבתים שחמדו.

וחמדו {שדות} וגזלו – בחזקה.

ונשאו – ולקחו לנפשם.

ועשקו – בדרך פתוי והונאה ומרמה, כי העושק את חבירו ירמה אותו לערב ולהחזיק בממונו אשר הלוהו, או בשכרו אשר השכירו.

וחמדו – החמדה היא בלב והגזל הוא בידים כי יחמדו שדות חביריהם בלבם ויבקשו מהם שימכרום להם ואם לא ירצו למכרם יגזלום ויקחום בחזקה וכן יחמדו הבתים ואם לא ירצו למכרם יקחום בחזקה ופי׳ ונשאו ולקחו.

ויונתן תרגם: ואנסין.

ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו – כפל הענין במלות שונות ופי׳ שאם יעמוד בעל הבית כנגדו בגזלו ממנו ביתו או שדהו יכהו ויאסרהו זהו עשק הגוף והנה יעשקו הגוף והממון.

עד שמפני זה מלאה הארץ חמס וחמדו שדות העניים וגזלו ובתים של העניים האביונים הסמוכים לבתיהם ונשאו אותם, ואם בעל הבית או השדה יתקומם להציל את אשר לו מיד עושקו היה מרשעתם שעשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו כי יצוו להרוג את האיש או להכותו ואז יקחו את ביתו ונחלתו כאשר עשה אחאב לנבות היזרעאלי.

ואיש ונחלתו – יש מחלוקת גדול אם כתוב ואיש בוא״ו והחכם ר׳ מנחם הוסיף בו וא״ו וכתב עליו כן מצאתי ברוב הספרים בוא״ו.

ונשאו – לקחו כמו ישא ברכה (תהלים כ״ד:ה׳).

וחמדו שדות – וכאשר יחמדו שדות אחרים עומדים עליהם וגוזלים מהם וכאשר יחמדו בתי רעיהם ילקחום לעצמם כי אין משפט ואין מוחה.

ועשקו גבר וביתו – עושקים האיש עם ביתו כי כשבעל הבית עומד נגדו רודהו ומכהו ועושק א״כ את הגוף ואת הממון.

ואיש ונחלתו – הוא כפל ענין במ״ש.

וגזלו, ונשאו – הנשיאה אינו מציין הגזלה, כמו לא חמור אחד מהם נשאתי, ובא על משא ומתן, לשאת כסף וזהב (יחזקאל ל״ח), וההבדל בין גזל ועושק ידוע, העושק מעכב את המגיע לו.

גבר, איש – גבר מציין גבורת האיש, כי יצייר שבעל הבית חזק הוא נגד בעל השדה.

וחמדו – כשיחמדו שדה של חבירו יגזלו אותו ביד חזקה, ואח״כ יחמדו בתים והבית הוא בעיר וא״א לגזלו בפרהסיא, ונשאו – ישאו אותו דרך משא ומתן, שיחליף השדות אשר גזלו בעד הבתים, ואח״ז ועשקו גבר וביתו – שאחר החליפין לא יתנו לו הבית (שזה נקרא עושק שמעכב מלתת לו את המגיע לו) וזה נקל להם לעשות גם בעיר, וגם איש ונחלתו הוא השדות שגזלו יקחו אחר כך גם איש השדה שמתוך עניו ימכר להם לעבד.

ונשאו – ולקחו (רש״י), כמו לא חמור אחד מהם נשאתי (החכם יח״ף בשם רָאז׳).

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) ^אלָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה הִנְנִ֥י חֹשֵׁ֛ב עַל⁠־הַמִּשְׁפָּחָ֥ה הַזֹּ֖את רָעָ֑ה אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא⁠־תָמִ֨ישׁוּ מִשָּׁ֜ם צַוְּארֹֽתֵיכֶ֗ם וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ רוֹמָ֔ה כִּ֛י עֵ֥ת רָעָ֖ה הִֽיא׃

Therefore thus says Hashem, "Behold, I am planning against these people a disaster, from which you will not remove your necks, neither will you walk haughtily; for it is an evil time.

א. ‹סס› ל=פרשה פתוחה

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הָא אֲנָא מַחְשֵׁיב עַל דָרָא הָדֵין בִּישָׁא דְלָא תַעְדוּן מִתַּמָן צַוְרֵיכוֹן וְלָא תַהֲכוּן בְּקוֹמָה זְקוּפָה אֲרֵי עִדָן בִּישׁ הוּא.

לָכֵן כֹּה אָמַר ה׳ הִנְנִי חֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת רָעָה – זה גמולם מדוגמת מעשיהם, שאביא עליהם הרעה.

ואמרוֹ אֲשֶׁר לֹא תָמִישׁוּ מִשָּׁם צַוְּארֹתֵיכֶם – משמעותו לא תוכלו להציל עצמכם מרעה זו.

ואמרוֹ וְלֹא תֵלְכוּ רוֹמָה – משמעותו לא תלכו בקומה זקופה ובעמידה לפי שהעת עת רעה.

ולא תלכו רומה – ולא תהכון בקומה זקופה.

and you shall not walk erect – You shall not walk with an upright stature.

רומה – בקומה זקופה.

לפי שנאמר למעלה: הוי חושבי און ופועלי רע (מיכה ב׳:א׳) שהתחלת העון במחשבה, לפיכך היתה התחלת פורענותם במחשבה. וזהו דכתיב: כה אמר ה׳ הנני חושב על המשפחה הזאת רעה אשר לא תוכלו להמיש {משם} צוארתיכם^א מן הרעה, ולא תלכו^ב רומה – בקופה זקופה.

א. כן בפסוק. במהדורת עפפנשטיין: ״צוארתיהם״.

ב. כן בפסוק. בכ״י קירכהיים (לפי עדות עפפנשטיין): ״תכלו״.

לכן – רומה – שם דבר, כמו טובה. לא תלכו בקומה זקופה, כי עת רעה היא, לא ראיתם כמהו.

הנני חושב – כנגד מחשבותיכם.

ולא תלכו רומה – קוממיות, כי יעלו פשעיכם על צואריכם ויכשילו כוחכם.

כי עת רעה היא – לכם. ומזל שלכם הולך ודל.

לכן, על המשפחה הזאת – הם עם ישראל כי נקרא הגוי משפחה כמו ואם משפחת מצרים לא תעלה (זכריה י״ד:י״ח) ועל המשפחות אשר בשמך לא קראו (ירמיהו י׳:כ״ה) וכן אמר גם כן על ישראל עוד על כל המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים (עמוס ג׳:א׳).

אשר לא תמישו משם צוארותיכם – מעול הרעה הבאה עליכם לא תוכלו להסיר מתוכה צוארותיכם כלומר לא תוכלו להנצל ממנה.

ולא תלכו רומה – בשקל קומה טובה. אמר כיון שיהיו צוארותיכם תחת עול הרעה תהיו נכנעים ולא תוכלו ללכת בקומה רמה וכן תרגם יונתן ולא תהכון בקומה זקופה.

ולא תלכו רומה – הפך ובני ישראל יצאים ביד רמה (שמות י״ד:ח׳), והפך נשוא פנים (ישעיהו ג׳:ג׳).

ולכן אמר ה׳ שמפני החמס והגזל שהיה בתוך השבטים היה חושב על המשפחה הזאת רוצה לומר מלכות ישראל רעה גדולה אשר לא ימישו ולא יסירו משם צוארותיכם כי יהיה במאסר הקשה שישימו עול הברזל על צוארי העבד שלא יוכל לצאת משם ולא תלכו רומה ר״ל ברוממות וקומה זקופה כי עת רעה היא מהחרבן והגלות.

רמה – מלרע ובס״א כ״ בצדו רומה בספר א׳ ע״כ ובכל ספרים שראיתי הרי״ש בחולם וגם הראב״ע ורד״ק כתבו שהוא בשקל טובה קומה.

תמישו – ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות י״ג:כ״ב).

רומה – מלשון התרוממות.

על המשפחה הזאת – קרא כל ישראל בשם משפחה וכן על כל המשפחה וגו׳ (עמוס ג׳:א׳).

אשר לא תמישו – לא תוכלו להסיר צוארותיכם מעול הרעה ההיא.

ולא תלכו רומה – לא תלכו ברוממות וקומה זקופה כי העת תהיה עת רעה.

רומה – כתרגומו לא תהכון בקומה זקופה.

לכן הנני חושב על המשפחה הזאת הגזלנים רעה שהרעה תהיה ככבל ברזל סביב צוארם אשר לא יוכלו למיש צוארם משם, וגם לא תלכו רומה להרים הצואר על הכבל, כי עת רעה היא – כי הרע שתבא על אנשים בעת שלום יש תקוה שיחלצו ממנה לא כן אם היא עת רעה לכל העולם שאז א״א להחלץ מן הרעה.

על המשפחה – אולי כונתו על משפחת בית המלך שהיו אנשי חמס (ועיין מה שאכתוב בעזרת הי״ת בסוף דבר).

רומה – נקדוהו חולם תחת שורק והוא שם כמו דומה שובה, וכאן משמש כתאר הפעל.

כי עת וגו׳ – השפילו גאותכם כי הזמן אינו ראוי לכך.

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִשָּׂ֧א עֲלֵיכֶ֣ם מָשָׁ֗ל וְנָהָ֨ה נְהִ֤י נִֽהְיָה֙ אָמַר֙ שָׁד֣וֹד נְשַׁדֻּ֔נוּ חֵ֥לֶק עַמִּ֖י יָמִ֑יר אֵ֚יךְ יָמִ֣ישׁ לִ֔י לְשׁוֹבֵ֥ב שָׂדֵ֖ינוּ יְחַלֵּֽק׃

On that day they will take up a parable against you, and lament with a doleful lamentation, saying, 'We are utterly ruined! My people's possession is divided up. Indeed he takes it from me and assigns our fields to traitors!'"

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּעִדָנָא הַהִיא יִטוֹל עֲלֵיכוֹן מְתַל וְאִלְיָא וּבְעִינִיתֵיהּ יֵימַר אִתְבְּזָזָא אִתְבְּזַזְנָא מֵחוּלַקְהוֹן דְעַמִי מְעַדָן לְהוֹן מֵאַחְסַנְתְּהוֹן טָרְדִין לְהוֹן תְּאֵיבִין חוּלְקַתְהוֹן מְפַלְגִין.

בַּיּוֹם הַהוּא יִשָּׂא עֲלֵ[יכֶ]⁠ם מָשָׁל וְנָהָה נְהִי נִהְיָה. אמרוֹ ונהה נהי נהיה – כלומר משמעותו שכאשר תבוא עליהם הרעה, ישורר המשורר והמתאנח יאנח כשתהיה.

ואמרוֹ אָמַר שָׁדוֹד נְשַׁדֻּנוּ – אמרו מקצת בני אדם שאלו דברי ישראל. ואמר, אח, איך ביזה בוזזנו. ואין הוא פירוש אמיתי, לפי שמה שאמר הוא שדוד נשדונו, וזה, שנְשַדוֹנוּ – גזרתו היא הִשַד, כמו הִקַל שגזרתו נָקַל בעבר, נְקַלוֹתִי, נחלשתי, כאמרו (שמואל ב ו, כב) ׳ונקלותי עוד מזאת׳, וברבים יהיה נְקַלּוֹנוּ, ולפי שלא אמר נְשדוֹנוּ שיתכן שיהיה פירושו בוזזנו, אלא פירושו נבזזו ישראל מצידנו, ומשמעותו שהוא דבר האויב. וכינה האויב שָׁדוֹד והוא במשקל ׳בָחוֹן נתתיך בעמי מבצר׳ (ירמיהו ו, כז), וכמו כן ׳עשוק׳ הוא שם האיש העושק כאמרו (ירמיהו כב, ג) ׳וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק׳, והוא האיש העושק, וכמו כן שדוד הוא שם השודד במקום זה. אמר הנביא שיאמר השודד שודדו ישראל מצידנו.

ואמרו חֵלֶק עַמִּי יָמִיר – נאמר שהוא דבר הנביא, יאמר, הנה תוחלף נחלת ישראל ותינתן לאויב.

ואמרו אֵיךְ יָמִישׁ לִי – משמעותו איך יסיר ה׳ טובתי, וישובו שדותינו אל האויב שיחלקן, כאמרו לְשׁוֹבֵב שָׂדֵינוּ יְחַלֵּק. אמרו לשובב – יש אומרים לפי שהיא לקוחה מהגוים ושבה אליהם.

ונהה נהי נהיה – ונהה לשון עתיד כמו ועשה ופנה ונהה המקונן ואמר נהי נהיה בעולם ומהו הנהי אשר נהיה אמר שדוד נשדונו אויבינו שדדונו ולשון נשדנו שכתב בו נו״ן בתחילה ולא כתב שדונו מפני שבא לשמש שני לשונות לשון נפעלנו ולשון פעלנו אילו כתב נשדנו היה הלשון מוסב על הנשדדים ולא אל השודדים ואם כתב שדונו היה מוסב אל השודדים ולא לנשדדים עכשיו מוסב לשניהם נתננו ביד אשר שדונו ובלעז שומיר דימשטיורא נשוט.

דבר אחר: נשדונו אנחנו גרמנו לעצמינו ששדדונו.

חלק עמי ימיר – נחלת חלק עמי נחלף לאויב.

איך ימיש לי לשובב שדינו יחלק – איך יסור אלי עוד להשיב לנו שדותינו אשר יחלק אותם האויב הזה לו איך אפשר לשובב׳ עוד לי כל אלה דברי המקונן ונושא המשל איך ימיש לי קומ״א שדיטורנר״א אמו״י כמו סורה אלי (שופטים ד׳:י״ח) ויסור אליו.

and he shall lament, "A lamentation has come about…" Heb. וְנָהָה נְהִי נִהְיָה. וְנָהָה is a future tense, like וְעָשָה, and he shall make, and וּפָנָה, and he shall turn. The lamenting one shall lament and say, "A lamentation has come about in the world. Now what is the lamentation that has come about?...⁠" They have robbed us! Heb. שָׁדוֹד נְשַׁדֻּנוּ. Our enemies have robbed us, The prophet uses the expression נְשַׁדֻּנוּ, in which there is a "nun" in the beginning, and does not use שַׁדוּנוּ, because נְשַׁדֻּנוּ serves in two voices, the passive voice and the active voice. Had the prophet written נְשַדֹנוּ, in the passive voice, the expression would refer to the robbed and not to the robbers. Had he written שַדוּנוּ, in the active voice, the expression would refer to the robbers and not to the robbed. This way, it refers to both: we were given into the hand of those who robbed us. In Old French, there is the expression somes degatert nous, we were ravaged. Another explanation: נְשַׁדֻּנוּ means we brought upon ourselves that they robbed us.

He changes the portion of my people – The inheritance of the portion of my people has been exchanged to the enemy.

How will He turn to me to return our fields, which he divides – How will He turn again to me, to return our fields to us, which this enemy divides for himself? How is it possible to return them to me anymore? All these are the words of the lamenting one who takes up the parable. How will He turn to me – Kome se destornera amois? As in "Turn to me.... And he turned to her" (Shofetim 4:18).

ונהה^א נהי נהיה – פתרונו ונהה הנוהה נהי ומספד על שנהיה בעיר.

נשדנו – בלעז אוונט רוושטים נוס.

חלק עמי ימיר – שיבוא לאויב.

איך ימיש {לי} לשובב שדינו יחלק – חבל הגורל. כלומר איך ימיש ממנו שדינו שהשובת מגלה לחתנו^ב ומחלק אותו.

א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: ״ונהי״.

ב. כן בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פריס 162, וצ״ע בנוסח.

ונהה נהי נהיה – פתרונו: וינהה לו הנוהה את הנהי שנהיה בעם.

שדוד נשדנו – פתרונו: אויבינו שדדונו, ולשון נשדונו שכתוב בו נו״ן בתחלה ולא כתב ׳שדונו׳, לפי שתיבת נשדונו באה לשמש שתי לשונות: לשון נפעלנו ולשון פעולנו. אילו אמר: נשדדונו, היה הלשון מוסב אל השודדים ולא אל הנשדדים, אבל עכשיו מוסב אל שניהם.

נשדונו – נותננו ביד אשר שדונו, ובלעז: שימ״ש דוושטירנ״ש נו״ש,⁠^א שהנו״ן הראשונה שבתיבה נשמעת בלעז: שומ״ש, ושאר כל התיבה נשמע בלעז: דוושטירנט נו״ש.

ד״א: נשדונו – פתרונו: אנחנו גרמנו לעצמינו ששדונו.

חלק עמי ימיר – נחלת חלק עמי נחלף לאויב.

ואיך ימיש – יסור אלינו, השובב – לשון שביה, לחלק שודינו.

א. בלעז: sommes dévast nous.

ביום {ההוא} ישא – המושל.

ונהה^א – כמו וגבה.

ונהה – אשר יהיה בימים ההם.

ונהיה^ב – כמו: שכר האדם לא נהיה (זכריה ח׳:י׳). וככה היא מי שנהיה בעת ההיא, ינהה נהי.

ויש אומרים: כי נהיה כמו חולה, מגזרת נהייתי ונחליתי^ג (דניאל ח׳:כ״ז).

נשדונו – בניין נפעל מבעלי הכפל. והמְקֹנֵן יאמר: חלק עמי ימיר השם להיותו נכרי, איך ימיש^ד מה שהיה לי. וכאשר קוינו לשובב שישוב שדנו אלינו, אז יחלקנה הנכרי.

כי מלת יחלק זרה, להזכיר נגד השם.⁠^ה והזכיר שדינו, כנגד שאמר וחמדו שדות (מיכה ב׳:ב׳).

א. כן בכ״י וטיקן 75 ובדפוסים. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת: ונהה.

ב. כן בדפוסים. בכ״י וטיקן 75 ובכ״י לונדון 24896 חסרה מלת: ונהיה.

ג. כן בכ״י וטיקן 75, וכן בפסוק. בכ״י לונדון 24896: ״נחליתי ונהייתי״.

ד. כן תוקן בין השיטין בכ״י לונדון 24896.

ה. כן בכ״י לונדון 24896 ובכ״י וטיקן 75. בדפוסים נוסף כאן: והזכיר נגד השם.

ישא עליכם משל – הסופד.

שדוד נשדונו – שדונו, כמו ונקלותי עוד (שמואל ב י׳:כ״ב) שהוא כמו קלותי. והנו״ן כמו נמבזה ונמס (שמואל א ט״ו:ט׳), ונהפוך הוא (אסתר ט׳:א׳).

אהה כי ודאי שדוד שדדונו האויבים.

חלק – שהיה לו לעמי יחלוק בארצו.

ימיר – שנכרים וזרים חולקים אותה במקומו.

איך – ימוש עוד ויסיר האויב משם.

לי – עלי,

שהרי לשובב – ולהפריד אותנו מן הארץ

יחלק שדינו – לאויבנו, כאילו לעולם אין לנו לשוב עוד בארץ.

כל שביבה הוא לשון גלות ופירוד {כמו} מהר אל גבעה שובבום. נפשי ישובב (תהלים כ״ג:ג׳). אם יפריד וְיַתְעֶנָה ממרעה הטוב ינחני במעגלי צדק עוד אל המרעה.

ביום ההוא ישא עליכם משל – פי׳ המקונן עליכם ישא בקינתו זה המשל ומן הנראה כי המקונן הוא נביא השקר ובראותו כי לא נעשתה עצתו¹ יקונן ולפי שדרך המקונן לדבר משלים וחידות שהם דברים סתומים וכן דרך המשורר ובקינה זו יש דברים סתומים לפיכך קראה משל.

ונהה נהי נהיה – ונהה בשקל עשה בנה והוא ענין קינה ובכי ונהי שם הקינה ונהיה גם כן בשקל שמלה וכפל השם לרוב הקינה.

ויש מפרשים: נהיה – ענין שבר מן נהייתי ונחלתי (דניאל ח׳:כ״ז).

ויונתן תרגם: ואיליא ובעינתיה והוא ענין הגבהת הקול בקינה מן וענה איים (ישעיהו י״ג:כ״ב).

ובדברי רבותינו ז״ל מענות אבל לא מטפחות.

אמר שדוד נשדונו – יאמר בקינתו כן נשדונו מבנין נפעל ובא בשורק במקום חולם כי הרוב בחולם ונקלותי עוד מזאת (שמואל ב ו׳:כ״ב) ונמקותם בעונותיכם.

חלק עמי ימיר – האדמה שהוא חלק עמי ימירנו האל יתברך באדון אחר כי יהיה חלק האויב מה שהיה חלק עמי.

איך ימיש לי – איך יהיה זה שיסיר ממני מה שהיה לי.

לשובב שדינו יחלק – כשחשבתי שהאל יתברך רוצה להשיב אלינו שדותינו שלקחו האויבים והנה האויב מחזיק בהם ומחלק אותם בין האויבים רוצה לומר שהאויבים יחלקו ביניהם נחלתינו כמו שאמר ירמיהו בקינתו נחלתינו נהפכה לזרים (איכה ה׳:ב׳).

1. השוו ללשון הפסוק בשמואל ב י״ז:כ״ג.

ישא – הנושא מי שיהיה.

איך – דרך דאגה, כמו איך אתנך אפרים (הושע י״א:ח׳), איכה ישבה בדד (איכה א׳:א׳).

ימיש – רמז למלך אשור.

לשובב שדינו יחלק – כלומר לשדינו המיושבים הוא יחלקם לו.

ואמנם אומרו ביום ההוא ישא עליכם משל אמרו המפרשים ישא המקונן והממשיל, ופירשו נשדונו שהוא מבנין נפעל מפעלי הכפל, ושהמקונן אמר חלק עמי ימיר השם יתברך להיות לנכרי איך ימיש וימיר ה׳ מה שהיה לי וכאשר קויתי לשובב שישוב שדינו אלינו אז יחלקנה הנכרי, ולפי זה לא יהיה כנוי יחלק כמו ימיר וימיש שזכר כי ימיר וימיש חוזר לפי פירושם לשם יתברך ויחלק חוזר אל האויב. והרב רבי דוד קמחי אמר שהמקונן הזה יהיה נביא השקר ואתה רואה כמה מהדוחקים כפי הלשון וכפי הדקדוק יסבול הפירוש הזה. ולכן נראה לי יותר נכון לפרש שאמר ביום ההוא ישא עליכם משל הגבר או האיש אשר יעשקו את ביתו ואת נחלתו שזכר למעלה שהוא ישא משל וינהה ויקונן נהי על מה שכבר נהיה ונעשה בנחלתו, ויאמר במשלו שדוד נשדונו כלומר אדירי הארץ ועשיריה שודדים נחלתנו ואם כן אנחנו שדדנו עצמינו וזהו שדוד נשדונו שהוא כמו אנחנו נשדוד אותנו ובעון החמס הזה חלק עמי ימיר ר״ל כל ארץ ישראל שהיתה חלק עמי ימיר עמי אותה כי ילך בגלות אל ארץ אחרת, ויאמר כמתמיה איך ימיש לי מה התועלת שהשיג אל האלם והגבור הזה שימיש את נחלתי כיון שלימים מעטים לשובב שדינו נחלק, ושובב פירושו מורד כמו וילך שובב בדרך לבו (ישעיה נז, יז) וכאילו אמר למורד השובב אויב חרף ה׳ שהוא מלך אשור הוא יחלק שדינו ונתנם לעבדיו, ותהיה למ״ד לשובב מקום ה״א הידיעה כמו שיר למעלות (תהלים קכא, א), אשר למלך נשען על ידו (מלכים ב ז, ב), האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם (במדבר טו, כט), וכבר זכרו המדקדקים השמוש הזה וכאילו אמר השובב והאויב שדינו יחלק.

ישא – ענין הרמת קול.

ונהה נהי נהיה – עניינו קינה ויללה כמו אשא בכי ונהי (ירמיהו ט׳:ט׳).

שדוד נשדונו – מלשון שדידה ועושק.

חלק – אחוזת נחלה כמו חלקת יואב (שמואל ב י״ד:ל׳).

ימיר – מלשון תמורה וחלוף.

ימיש – ענין הסרה.

לשובב – מלשון השבה.

ישא עליכם משל – ר״ל הממשיל משלים ישא משל על הרעות הקורות.

ונהה נהי נהיה – הנוהה ר״ל המקונן יקונן קינה.

אמר שדוד נשדנו – ר״ל כן יאמר בקינתו הנה נעשינו שדודים ונעשקים.

חלק עמי ימיר – אחוזת נחלת עמי ימיר האל באדון אחר הוא העכו״ם.

איך ימיש לי – איך יסיר אלי להשיב לנו שדותינו אשר יחלק אל העכו״ם לתת לו לנחלה וכאומר איך אפשר שיוחזר לנו מה שלקחו העכו״ם.

ונהה נהי נהיה – ענין קינה. נהה פעל, כמו גאה תעה.

ונהי, שם – וכן נהיה שם בה׳ הנקבה ע״מ, שמלה, כמו משען ומשענה, נהי גדול וקטן, כי גדר הנהי שהוא צעקת הוי הה אוי מכמה אנשים, אחד מקונן ואחר או אחרים עונים (כמ״ש ירמיה ט׳ י״ט, עמוס ה׳ ט״ז), המקונן אומר שדוד נשדונו, ואחר משיב חלק עמי ימיר, והמקונן אומר איך ימיש לי, ואחר משיב לשובב שדינו יחלק, וכ״ז הנהי. עתה יענו כל העם לכן לא יהיה לך משליך תבל, וזה הנהיה, שהוא סוף הנהי, תאניה ואניה.

נשדנו – מבנין נפעל כמו נשדונו, כמו ונקלותי עוד מזאת (שמואל ב ו׳).

איך ימיש לי – נעלם מלת איך, אשר יסיר ממני את אשר לי, שמלת לי מורה הקנין, לי הכסף, ובא אשר לו הבית.

לשובב – פעל המרובע משורש שוב, כמו ושובבתי את ישראל (ירמיהו נ׳ י״ט).

ביום ההוא ישא עליכם משל, ונהה נהי – מצייר דבור שישאו על השודדים האלה, שהוא דבור משלי, וגם דבור של נהי, שהנהי אחד מקונן והשני עונה, וכן יצייר כאילו א׳ נושא נהי ואחרים עונים.

אמר שדוד נשדנו מצייר במשל שהאויבים החריבו את בתיהם, ואח״כ חלקו בגורל את שדותיהם, ומצייר כי המשפחה הזאת הנז׳ שהיה דרכם לגזול שדות ולהחליפם בבתים, כשיראה שהאויב שודד את ביתו, ״יאמר שדוד נשדנו״ ששדדו את ביתי, והעונה משיב לו (וזה הנהי) ״חלק עמי ימיר״ שהלא הבית הזה לקחת בחליפין בעד השדה, והאויב ימיר את החלק בחליפין לתת אותה בחזרה לבעליו, ושוב יאמר ״איך ימיש לי״ ר״ל וא״כ איך ימיש ויסיר ממני מה ששייך לי, דהיינו השדה? הלא גם השדה לא ניתן לי תמורת הבית? ומשיב העונה, ״לשובב שדינו יחלק״ מה שהאויב יחלק השדות הוא כדי להשיב את שדינו שגזלת, ואחר שזה נעשה כדי לקחת הגזלה מידך.

ביום ההוא וגו׳ – מקרא קשה עד מאד, פירשו שד״ל בבכורי העתים תקפ״ח עמוד קל״ט, והחכם הנ״ל {יח״ף} הביא דבריו ושנה בם מעט, וגם אני כן אעשה. לפי בעל הטעמים שהטעים תיבת משל ברביע טעם מפסיק יותר מפשטא שבו מוטעמות תיבות נהיה ואמר, המשל מתחיל מתיבת ונהה; ורצונו שכבר היו שגורות בפי בני ישראל תיבות אלה שנאמרו על איזה עריץ שלקח מהם מקצת נחלתם, ועתה ישתמשו (או ראוי שישתמשו) אחרים בתיבות אלה עצמן על המשפחה החומסת, ויאמרו עליה ״הלא סוף סוף העריץ ינהה ויבכה בקבלו עונש החמס שהיה עושה, ויוכרח לומר (זה שמשפטו להמיר חלק עמי) שדוד נָשַדוּ ממנו החלקים שהיינו (אני ובני משפחתי) שודדים מהאביונים; איך ימיש וגו׳ אלה דברי החמוסים ״איך לא יפחד מחרון אף ה׳ זה האיש הממיש ומסיר ונוטל מה שלי לשובבו ולרשתו, זה האיש המחלק שדינו לאחרים בני סיעתו!⁠״ ויש דוחק בפירוש זה לפרש לשובב מלשון שביה ולא מלשון השבה, וגם הוא נגד הטעמים המדבקים תיבת לשובב עם שדינו, אבל גם כן דחוק פירוש שד״ל ותלמידו יח״ף ״איך ימיש מידו השדות וישיבם לי ויחלק שנית השדות וישיבם לנו״. עתה הבוחר יבחר!

נהי נהיה – ע״ד פקח-קוח, ירחק-חק, וע״ד אדמדם ירקרק, נהי כפול ומכופל, ומלבד כפל אותיות נהי הוסיפו בסוף סימן הנקבות היולדות ומַפְרוֹת ומרבות, ואני אביא לך הקורא משל אחד צדק וצדקה שהשני בודאי מוסיף על הראשון, וממנו תשפוט על יתר השמות שבאה ה״א או ת״ו נוספת בסופם; ונשדו הוא גוף נסתרים זמן עבר מבנין נפעל כמו נסבו מן סבב, נָגלוֹ מן גלל; ואם תרצה תאמר שהתיבה היא גוף מדברים בעדם מהזמן והבנין הנ״ל; העריץ ראש המשפחה יפנה אל סיעתו ויאמר נְשַדֹנוּ, שבאמת דוחק הוא לפרש הברת נוּ להוראת מִמֶנוּ.

ימיר – ממקור מר, הוראתו תמיד שנוי לרע, בעוד שהחליף מגזרת יחליפו כח (ישעיהו מ׳:ל״א) הוראתו שנוי לטוב.

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) לָכֵן֙ לֹֽא⁠־יִֽהְיֶ֣ה לְךָ֔ מַשְׁלִ֥יךְ חֶ֖בֶל בְּגוֹרָ֑ל בִּקְהַ֖ל יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

Therefore you will have no one who divides the land by lot in the assembly of Hashem.

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּכֵן לָא יְהֵי לָךְ מְתַח חוּט מְשַׁח בְּעַדְבָא בִּקְהָלָא דַיָי.

לָכֵן לֹא יִהְיֶה לְךָ מַשְׁלִיךְ חֶבֶל בְּגוֹרָל בִּקְהַל ה׳ – אמרו ׳לכן׳ הוא איום. יאמר, לא יהיה לכם, אתם הרשעים, יורש שיטיל חבל בהגרלה בפני קהל ה׳.

ויש אומרים, לא יישאר זרע לאותם רשעים שיטילו גורל בקהל ה׳ לעתיד לבא.

משליך חבל – חולק נחלה שכן דרך לחלק נחלה בחבל המדה.

who casts a line Divides a heritage. It is customary to divide a heritage with a measuring line.

משליך חבל בגורל^א – מחלק ארץ בחבל.

א. כן בפסוק. בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פריס 162: ״הגורל״.

לכן – יאמר לכל איש מהמשפחה הרעה הגוזלים השדות. הטעם: בעבור שעשית זה החמס, לא ישאר לך בן שישליך חבל בגורל.

בקהל י״י – בשוב י״י שבות עמו.⁠¹

1. השוו ללשון הפסוק בתהלים י״ד:ז׳.

לכן – על אשר עתה עשק גבר וביתו איש ונחלתו,

לא יהיה לך – יורש, משליך חבל בגורל – בארץ, וזרים יחלקוה.

לכן – אמר כנגד המקונן והוא נביא השקר כמו שפירשנו אמר אתה המקונן על נחלת ישראל שמחלק אותה האויב ואתה גרמת זה לפיכך לא יהיה לך משליך חבל בגורל בקהל י״י כאשר ישובו קהל י״י מהגלות אל נחלתם לא יהיה לך בן או בת שישליך חבל בנחלה כי לא ישאר אחריך ממך שום זכר ופירוש משליך חבל החבל שמודדין בו האדמה לחלקה בגורל בין היורשים ותרגם יונתן מתח חוט משח בעדבא.

לכן – אין זה עלול ממה שסמוך לו לפניו, אבל כל זה מיעוד הנביא החרבן לעמנו, כי לך – רמז לעם ולמשפחה קדם זכרם (מיכה ב׳:ג׳).

וזכר שיקלל אותו גבר עשוק ורצוץ כל הימים את העושק אותו באומרו לכן לא יהיה לך משליך חבל בגורל ה׳ כלומר שלא יהיה לך בן ולא זרע שישליך חבל בגורל בקהל ה׳ בשוב ה׳ את שיבת עמו, ואפשר לומר שזהו מאמר הנביא שיהיה עונש למלכות ישראל כולו שכאשר יפקוד השם את עמו בפקידת בית שני לא ישובו שם השבט ולא יהיה להם חלק בארץ ה׳ באותה פקידה.

חבל – מלשון קו המדה.

לכן – מוסב למעלה לומר הואיל וכן עשית לעשוק גבר וביתו לכן לא יהיה לך משליך וכו׳ ר״ל לא יהיה מי מזרעך שיקח חלק בארץ בתוך קהל ה׳ כשיקחו הם בשובם לארץ ואמר משליך חבל בגורל כי הדרך הוא כשחולקים קרקע בגורל משליכים חבל בארץ למדוד בה את החלקים.

משליך חבל בגורל – הגורל הוא הכללי, ואח״כ מחלקים בחבלים לחלקים קטנים לאיש ואיש, כמו ויהי הגורל למטה מנשה, ויפלו חבלי מנשה עשרה (יהושע י״ז).

לכן לא יהיה לך משליך חבל בגורל – לא תקח אתה חלק גם בחלוקת השדות, אחר שהשדות היו גזולים בידך, והם מושבים עתה לבעליהם, והוא מליצה על שהאויב יחריב את הבתים ומדלת עם הארץ ישאיר בשדות לכורמים וליוגבים, בענין שהם ישיגו שדותיהם הנגזלות בחזרה, והמשפחה שהיו גוזלים שדות ובתים ונתעשרו מן הגזלות לא יהיה להם שום חלק וגורל בין קהל ה׳.

לכן וגו׳ – גם פסוק זה כולו מדברי המשל, וכאן משתמש בהם הנביא נגד משפחת החומסים.

משליך חבל – חולק נחלה שכן דרך לחלק נחלה בחבל המדה (רש״י); ומזכיר חלוקת הארץ בימי יהושע שהמקום נפל בגורל לכל שבט ומשפחה, ושטח חלק שדה כל גבר מדדוהו בחבל מושלך ומושכב ארצה.

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ו) אַל⁠־תַּטִּ֖פוּ יַטִּיפ֑וּן לֹֽא⁠־יַטִּ֣פוּ לָאֵ֔לֶּה לֹ֥א יִסַּ֖ג כְּלִמּֽוֹת׃

"Don't prophesy!⁠" they prophesy. "Don't prophesy about these things. Disgrace won't overtake us.⁠"

לָא תִתְנַבּוּן נְבוּאָה לָא תֵילְפוּן לְעַמָא הָדֵין אֲרֵי לָא מְקַבְּלִין אִתְכְּנָעוּ.

אַל תַּטִּפוּ יַטִּיפוּן – אמר ה׳ יתעלה ויתרומם, ואני אמרתי לנביאי שקר אל תתנבאו, אתם אשר אכן התנבאתם, ואמרתי להם לא תטיפו לאלה – כדי שלא יביאו את ישראל לידי כְּלִמּוֹת.

ויש אומרים לא תתנבאו על יהודה והם יטיפון, ואמרתי לֹא יַטִּפוּ לָאֵלֶּה – עשרת השבטים אשר לא סר מהם הקלון. ויש אומרים לֹא יִסַּג כְּלִמּוֹת – מנביאי שקר לפי שלא יתאמת דברם.

ויש אומרים שאל תטיפו – הוא מה שמנעום ישראל מלהתנבא.

אל תטיפו יטיפון – אל תנבאו להוכיחם לכם הנביאים אני אומר אשר תטיפו תמיד.

לא יסג כלמות – פן ישיגון אתכם כלימות מאתם כענין שנאמר אל תוכח לץ (משלי ט׳:ח׳), כל טיף לשון נבואה כמו ולא תטיף על בית ישחק (עמוס ז׳:ט״ז), והטף אל דרום (יחזקאל כ״א:ב׳).

"Preach not, those who preach" – Do not prophesy to reprove them. To you, the prophets who constantly preach, I say this.

they shall not take shame – Lest disgraces from them overtake them, as the matter is stated: "Reprove not a scorner" (Mishlei 9:8). Every instance of טִיף is an expression of prophecy, as in "And do not prophesy (תַטִיף) concerning the house of Isaac" (Amos 7:16) and "And prophesy (וְהַטֵף) to the south" (Yechezkel 21:2).

אל תטיפו יטיפון – פתרונו יטיפו וידברו ישראל לנביאים, ואמר להן לא תטיפו שלא ישיגו אתכם כלימות.

אל תטיפו יטיפון – פתרונו: בית ישראל מדברים לנביאי ה׳: אל תטיפו – לא תנבאו לעם הזה, שלא ישיגו אתכם כלימות.

אל – יספר הנביא מה שהיו אומרים המשפחה הרעה לנביאי השם. לא תנבאו, לא תטיפו, ככה: יטיפון – היו מטיפין להם, אל תטיפון.

ומלת יסג בסמ״ך כשי״ן, ובא משקל קל תחת כבד, לומר: ישג במקום ישיג. כי מי שלא יטיף למשפחה הזאת, לא תשיגנו כלמה.

אל תטיפו יטיפון – נביאי השקר לנביאי.

ודאי היה ראוי שלא יטיפו נביאי לאלה שאינן אלא מתלוצצים על דבריהם,

ולא יסג – הנביא {כלמות}.

אל תטיפו – ענין הזלת הדבור כמו ועלימו תטיף מלתי (איוב כ״ט:כ״ב) והוא ע״ד ההשאלה ישראל יטיפון לנביא האל אל תטיפו כלומר אל תזכרו לנו דברי האל כי אין אנו שומעים לכם.

לא יטיפו לאלה, לא יסג כלימות – נביאי האל לא יטיפו לאלה האנשים ולא יקחו כלימו׳ שאם יטיפו להם יכלימום.

יסג – ענין השגה ואם הוא כתוב בסמ״ך הנה כמהו מן הכבד ארור מסיג גבול רעהו (דברים כ״ז:י״ז) וחבירו.

אל תטיפו – דברי הנביא לעצמו ולכל נביא וחכם, כטעם אך איש אל יריב (הושע ד׳:ד׳).

יסג – מטעם השגה.

ואמנם אומרו אל תטיפו יטיפון ענינו ג״כ שהעניים והאביונים העשוקים יאמרו כנגד נביאי השם שהיו מטיפים ומנבאים לישראל אל תטיפו ואל תנבאו לא שתהיה נבואת הש״י רעה כי אם שלא יטיפו לאלה הגזלנים והחומסים לפי שהעם הזה לא יבוש ולא יכלם מדברי הנביא ותוכחותיו, והמפרשים פירשו שאותם הרשעים יטיפון ויאמרו לנביאים אל תטיפו ונותנין טעם לדבריהם באמרם לא יטיפו לאלה כלומר לא ינבאו הנביאים לשבטים האלה כדי שלא יסג הנביא כלימות שאם יטיפו להם יכלימום ויסג בסמ״ך הוא בשי״ן.

אל תטיפו – במקצת הספרים אל תטפו חסר יו״ד.

תטיפו יטיפון – הוא מלשון נטיפה והזלה והושאל בענין הדבור של נבואה וכן והטף אל דרום (יחזקאל כ״א:ב׳).

יסג – מלשון השגה וקרוב ועם היא בסמ״ך וכן ותסג ולא תפליט (מיכה ו׳:י״ד).

אל תטיפו יטיפון – אתם הנביאים המתנבאים אל תנבאו להם כי כאשר לא יטיפו לאלה לא ישיג כלימות כי רגילים הם להכלים את המתנבאים להם.

תטיפו – נבואה קצרה (עמוס ז׳ ט״ז), ונעלם מלת אשר יטיפון.

לא יסג כלמות – כלימות אשר לא יוסג ויופרש מהם, כמו ולא נסוג ממך.

אל תטיפו – מתחיל להתוכח עמהם על שאינם רוצים לשמוע לנביאי האמת, ושיעור הכתוב האמור בית יעקב אל תטיפו יטיפון – המאמר המורגל אצל בית יעקב, הם אומרים אל הנביאים אל תטיפו מה שיטיפון – אל תטיפו דברי נבואות של תוכחות או יעודים רעים, אשר רגילים הנביאים להטיף ולנבאות, כי אין אנו רוצים לשמוע נבואות כאלה, זאת שנית אומרים, לא יטיפו לאלה לא יסג כלמות – שיעור הכתוב לא יטיפו כלמות אשר לא יסג – שעכ״פ לא יטיפו להוכיח על עבירות לפרסם כלמות העם ומעשיהם הרעים שהכלמות והחרפות האלה לא יסוגו אחור, ר״ל שישארו תמיד לחרפת עולם (כענין וחרפתו לא תמחה), לא ידברו נבואות שבזה יכלימו את העם בכלימות עולם.

אל תטיפו מפיכם דברי תוכחותיכם אתם הרגילים להטיפם (יטיפון), וכופל הדבר בלשון נסתר.

אל – יטיפו לאלה הרשעים הרוצים לעמוד ברשעם ומכלימים מוכיחיהם.

לא יסג – לשון סתמי ע״כ בא לשון זכר ויחיד בעוד שכלמות הוא רבים לנקבות; הכלימות וחרפות לא יסוגו מהם, לא יסורו מפיהם לעולם; וחובת תוכחה לרשע היא עד שיש תקוה שדברינו יעשו רושם, ואז נלך גם לקראת בזיונו אותנו. אבל אם אין תקוה מכל וכל להשיבו מרשעו, ומדוע נעורר חמתו ונחטיאהו? הלא נעבור על ולפני עור לא תתן מכשול!

אל תטיפו – מצאנו מליצה זו בספר איוב ועלימו תטף מלתי (איוב כ״ט:כ״ב), טפה טפה, דברים מדויקים מוצאים מן הפה בסדר נכון.

(ז) הֶאָמ֣וּר בֵּֽית⁠־יַעֲקֹ֗ב הֲקָצַר֙ ר֣וּחַ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אִם⁠־אֵ֖לֶּה מַעֲלָלָ֑יו הֲל֤וֹא דְבָרַי֙ יֵיטִ֔יבוּ עִ֖ם הַיָּשָׁ֥ר הֹלֵֽךְ^א׃

Shall it be said, O house of Jacob, "Is the spirit of Hashem angry? Are these His doings? Don't My words do good to him who walks blamelessly?⁠"

א. הֹלֵֽךְ =א⁠(ק),ש1 ומסורות-א,ל וטברניות ומ״ש
• ל=הוֹלֵֽךְ (כתיב מלא וי״ו)

תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳רשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הֵכְדֵין כָּשֵׁר דְאָמְרִין דְבֵית יַעֲקֹב הֲיִתְקְפַד מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ אִם אִלֵין עוֹבָדוֹהִי הֲלָא כָל פִּתְגָמֵי תַּקְנַיָא דַאֲמָרֵית לְאַיְתָאָה אַיְתֵיתִי עַל כָּל דִמְהַלְכִין בִּקְשׁוֹט.

הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב – משמעותו האם מעולם היה מכלל הדברים שבבית יעקב האם קָצַר רוּחַ ה׳. ומשמעותו, אבותיכם הטובים כלום היו אומרים הקצר רוח ה׳.

ואמרוֹ אִם אֵלֶּה מַעֲלָלָיו – משמעותו, אם מעללי עם אבותיכם הטובים כדוגמת מעללי עמכם.

ואמרו הֲלוֹא דְבָרַי יֵיטִיבוּ עִם הַיָּשָׁר הוֹלֵךְ – נאמר שזה הוא דבר רבון העולמים אל הנביא, אמר, אתה הנביא, האין סיבותי מטיבות עם מי שנוהג במעשים הישרים. ונאמר, עם מי שיהיה הולך בדרך עבודת הבורא אשר הוא יָשָר.

האמור בית יעקב – הזאת יאמרו בית יעקב כששומעים את הרעה אשר נביאי מתנבאים להם.

הקצר רוח י״י – שמא אין יכולת עתה לפניו להטיב ואין רוחו רחבה עליו לטוב כאשר היתה בימים הראשונים.

אם אלה מעלליו – כלומר להרע.

הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך – אני לא קצרה רוחי ולא אלה מעללי זולתי לרשעים אך את הישר הולך היטב אטיב לו.

Is that what is said by the house of Jacob? – Do (the people of) the house of Jacob say this when they hear the evil that my prophets prophesy for them?

Has the Lord's patience grown short? – Is He now unable to do good, or does He not (now) have the patience that He had in the early days to do good?

Are these His deeds? – I.e., to do evil?

Do not My words benefit the one who goes straight? – I am not impatient, neither are these My deeds, except to the wicked; but with the one who goes straight, I do good.

האמור בית יעקב הקצר רוח – וכי דין הוא שיאמרו בית יעקב לנביאים אל תטיפו, או דין הוא שהקצר נבואת הקב״ה שלא תאמר.

ואם דין הוא שאילו מעלליו יהו בידו שאינן שומעין דבר י״י, הלוא דברי ייטיבו עם – אותו שהולך ביושר.

האמור בית יעקב – פתרונו: אתם בית יעקב היאמר מעולם כדבר הזה, היכול הנביא לקצר רוח ה׳ מלומר נבואה, ואם אלה מעללי ה׳ שאינן ראויין לשומעם שאתם אומרים: אל תטיפו, הלא דבריו ייטיבו עם מי שהולך בישרות.

(ז-ט) ור׳ שלמה זצ״ל פתר: הקצר^א רוח ה׳ – שמא אין עתה^ב יכולת לפניו להטיב, ואין רוחו רחבה עליו לטוב כאשר היתה בימי ראשונים.

אם אלה מעלליו – כולם להרע.

הלוא דברי ייטיבו את^ג הישר הולך – אני לא קצרה רוחי, ולא אלה מעללי זולתי לרשעים. אך את הישר הולך היטיב איטיב.

ואתמול עמי לאויב יקומם – מקרא זה מחובר לשלמעלה הימנו, אני טוב ומטיב אני, ואת הדבר אשר למולו ובעבורו עמי אותו יקומם לאויב לי.

ממול שלמה אדר תפשיטון – כנגד אשר אתם השלמה ולבוש התפארת גוזלים ומפשיטים מעל כל העוברים עליכם בדרך. מעוברים בטח שובי מלחמה – כבני אדם השבים מן המלחמה חסירי בגדים ומזון, שלקחו אויביהם מעליהם.

שובי – כמו: סורי הגפן נכריה (ירמיהו ב׳:כ״א), נוגי ממועד (צפניה ג׳:י״ח).

נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה – כמו שפירשתי למעלה.

תקחו הדרי – הדר הוד ועושר שנתתי להם.

א. כן בפסוק וברש״י. במהדורת עפפנשטיין: ״תקצר״.

ב. בכ״י קירכהיים (לפי עדות עפפנשטיין): ״כשתבא״.

ג. כן ברש״י. בפסוק: ״עם״.

הֶאמור בית יעקב – אם אמור דבר זה בבית יעקב, כי קצור קצרה יד י״י מפדות (ישעיהו נ׳:ב׳). (ערוגת הבושם חלק ב׳ עמ׳ 35 בשם ״ולשון רשב״ם״)⁠^א

א. בעל ערוגת הבושם מעיר: ״נראה כי בספרו היה ה׳ הקצר בפתח, אך ברוב ספרים ה׳ הקצר בחטף פתח. ונראה כי גם בספרו כן, אך בחסרון נאמר. וכן הוא: אם אמור דבר זה בבית יעקב כי קצר קצרה יד השם מהושיע, עד כאן החסרון, והתשובה: הקצר רוח י״י אם אלה מעלליו.⁠״

האמור – הדבר הוא זה שיהיה אמור בלשון תמה: אתם בית יעקב.

ור׳ ישועה אמר: כאילו כתוב: שמע אתה הקרוא בית יעקב. ובעבור האל״ף שהוא מאותיות הגרון תבוא הה״א בפתח קטן,⁠¹ כמו: ^א החזק הוא הרפה (במדבר י״ג:י״ח).⁠^ב

הקצר רוח י״י – היא הנבואה. וטעם: הלא לעולם רוח השם תדבר אמת, כי למה יעשה השם רע.

אם אלה מעלליו – וכי מנהגו לעשות רע לבריותיו על חנם. רק ידבר להיטיב לכם, ויבא טוב עם הולך דרך ישר. והטעם: דברו הטוב יקיים עם מעשיהם, אם היו טובים.

1. כלומר: בסגול.

א. כן בכ״י וטיקן 75 ובדפוסים. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת: כמו.

ב. כן בכ״י וטיקן 75 ובדפוסים. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת: הרפה.

האמור בית יעקב – וכי ראוי שיהא אמור דבר זה בבית יעקב שהיטבתי להם מעולם שיאמר לנביאי שלא ינבאו ולא יטיפו להם.

הקצר רוח י״י – שמא דברתי להם על ידי נביאי ברוחי שנתתי עליהם דבר ולא בא ולא נתקיים,

או שמא אלה מעלליו – ומעשיו להם, שבדין יאמרו לנביאי שלא ינבאו להם מאתי, וכי כך הם מעללי עמם.

הלא דברי – שאני מדבר על ידי נביאי,

ייטיבו לעולם עם אותו שישר הולך ופועל צדק, ולמה יהא אמור בבית יעקב דבר זה.

בית יעקב – כמו בבית יעקב, וכהנה רבות במקרא.

האמור – הה״א ה״א הידיעה והיא בסגול כמו ויסר הערוב (שמות ח׳:כ״ז) והיא לקריאה כמו הקהל חקה אחת לכם (במדבר ט״ו:ט״ו) הדור אתם ראו דבר י״י (ירמיהו ב׳:ל״א) כלומר אתה שאומרים לך בית יעקב אמר הקצר רוח י״י שאתה אומר לנביאי י״י אל תטיפו אם קצרה נבואת י״י לכם למה אתם קצים בה הלא רחבה היתה לכם להוכיחם ולהטיב לכם כל זמן שרציתם לקבלה לא מנעתי אותה מכם.

אם אלה מעלליו – וכי אלה הצרות הבאות עליכם הם מעלליו ומעשיו לא כן כי מעשיכם הם כי דברי ייטיבו ולא ירעו עם אדם שהולך דרך ישר.

הקצר – פעל עבר חציו קמץ וחציו פתח.

ייטיבו – היו״ד הראשונה מונעת בצרי והשנית שהיא נחה פ״א הפעל והנכון עם ה״א הפעיל הטיבו כמו מושליו יהילילו (ישעיהו נ״ב:ה׳).

האמור – הה״א בסגול, ולכן הוא הגדה. והמכוון בזה, אמר הנביא: גם אני ידעתי כי כאשר נמנע אנחנו מן הדבור בשם השם, יאמרו בני יעקב הקצר רוח י״י אם אלה נפלאות מעלליו, כי אין לו דברים.

לכן השיבם הנביא אין זאת, אבל דברי ייטיבו עם מי שהולך דרך ישר, אבל לא ייטיבו אבל ירעו לכם, ולמה נאמרם לכם, כי אתם רעים.

ואמר הנביא על זה האמור בית יעקב הקצר רוח ה׳ כלומר כאשר יראו בית יעקב שהנביאים אינם מנבאים להם על החמס אשר יעשו יאמרו קצר רוח ה׳ ולכן נביאיו לא מצאו חזון, או אם אלה מעלליו החמס והגזל ולכן אינו מצוה לנביאיו להוכיח עליהם, והנביא משיב על זה באמת לא קצר רוח ה׳ ואין אלה מעלליו אבל מנע נבואתו מכם לפי שדבריו ייטיבו עם הישר הולך ולא עם הרשעים שיהפכו דברי אלהים חיים. והמפרשים פירשו הקצר רוח ה׳ שמא אין יכולת עתה בידו להטיב כאשר היה עושה בימים הראשונים אם אלה מעלליו כולם להרע ואין הדבר כן כי הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך אבל לא עם הרשעים.

רוח – רצון.

מעלליו – מעשיו.

האמור בית יעקב – בה״א התימה ור״ל וכי יוכל בית יעקב לומר ואף אם יאמרו וכי אמת כן הוא וכי קצר רצון ה׳ לבל יוכל למלאותו להיטיב למי שירצה.

אם אלה מעלליו – וכי דרכו לעשות רעה עם הבריות.

הלא דברי ייטיבו – באמת דברי מטיבים המה עם ההולך בדרך ישר.

האמור – שם, כמו אמרת, או מאמר, ובא משקלו ע״מ פעול לציין מאמר תמידי מורגל.

קצר רוח – מי שאינו מושל ברוחו, כמו וקצר רוח יעשה אולת (משלי י״ד), והפוכו ארך רוח (קהלת ז׳), וכן קצר אפים, ארץ אפים.

מעלליו – ההבדל בין מעלל, מפעל, מעשה, שמעלל מציין פעולה מוסריית יוצאת מתבונה נפשיית כמ״ש בכ״מ.

ייטיבו – הפעיל, כמו יהיטיבו.

האמור בית יעקב – כל זה הוא מאמר הנאמר בבית יעקב, ר״ל מאמר הרגיל בפיהם.

הקצר – עוד יטענו על דברי הנביאים הנבאים פורעניות ויעודים רעים, וכי קצר רוח ה׳? וכי יתפעל ה׳ ממעשים הרעים שעושים בני אדם ורוחו קצרה מלסובלם, עד שלכן יכעוס ויקצוף מקוצר רוחו ויגזור פורעניות על העם? או אם אלה מעלליו? או אם תאמר שאינו מסבת התפעליות שמתפעל לכעוס על העוברים רצונו שלא יכול להאריך רוחו, א״כ ישאלו הכי אלה מעלליו לעשות רע לבריותיו, הלא מעללי ה׳ הם טוב וחסד רחמים וחנינה לא לגזור רעות ופורעניות? כ״ז יאמרו בית יעקב אל הנביאים, משיב להם, הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך – מה תתלוננו על דברי, שהם דברים רעים ומבשרי פורעניות, הלא עם מי שהולך בדרך הישר עמו ייטיבו דברי, ואינם דברים רעים, רק ישמח עליהם, והם לו דברי נחומים שדברי הנבואה מעידים שה׳ משגיח על מעשי בני אדם לשלם לאיש כפעלו, והישר הולך ישמח בזה, כי עי״ז יקוה מה׳ צדקה וחסד עפ״י פעלו כענין שמחה לצדיק עשות משפט.

האמור – אולי כונת הכותב היתה להשתמש באות ה״א להוראת קריאה, אבל אז היתה ראויה לקמץ רחב כמו האדם, האביב, האשם ודומיהם, ודעת המנקדה סגול היא לעשותה ה״א השאלה, ע״ד הֶאנכי הריתי [פרשת בהעלותך]; הלא זה דבר האמור, ונכון גם כן; ועיין בדקדוק שד״ל 303§ שהביא משם ספר חסידים (808§) שבקדושת שבת (במנהג אשכנז בשחרית ובספרדי במוסף) ראוי לומר כדבר הָאמור ולא הֶאמור.

הקצר וגו׳ – ואיננו עוד ארך אפים כמו שהיה מלפנים.

מעלליו – שמלפנים היה חושב מחשבות לטובתנו, ועכשו להפך, ועיין מה שכתבתי למעלה פסוק א׳ על שרש פעל ועלל.

דברי ייטיבו – אני מבטיחו טובות.

(ח) וְאֶתְמ֗וּל עַמִּי֙ לְאוֹיֵ֣ב יְקוֹמֵ֔ם מִמּ֣וּל שַׂלְמָ֔ה אֶ֖דֶר תַּפְשִׁט֑וּן מֵעֹבְרִ֣ים בֶּ֔טַח שׁוּבֵ֖י מִלְחָמָֽה׃

But lately My people have risen up as an enemy. You strip the robe and clothing from those who pass by without a care, returning from battle.

מִקָבֵיל חוֹבֵיהוֹן עַמִי לְבָעֵיל דְבָבָא מְסִירִין מִקִבְלְהוֹן עַמְמַיָא קַיְמִין מַחְסְנִין יַתְהוֹן מָמוֹן יְקָרְהוֹן מִנְהוֹן נָסְבִין עָדָן בְּאַרְעֲהוֹן לְרוֹחֲצָן תָּיְבִין בְּהוֹן כִּתְבִירֵי קְרָבָא.

וְאֶתְמוּל עַמִּי לְאוֹיֵב יְקוֹמֵם – נאמר, שזהו מה שאמרו, ולא התבוננו גם ברעתם אשר באומות, שעם התקרבות עמי לאויב, היה קם נגדו ויוצא אליו וכובש ארצו, וכעת כשהיו הנלחמים עליה עוברי הדרכים והסוחרים, ישליכו אדרתם ויברחו מהם מהרה כבורחים מפני המלחמה, כאמרו מִמּוּל שַׂלְמָה אֶדֶר תַּפְשִׁטוּן מֵעֹבְרִים בֶּטַח וג׳. ונאמר שממול הוא האויב, ומשמעותו כאשר תראו את האויב, תפשיטו את הגלימה והביזה.

ואמרו מֵעֹבְרִים בֶּטַח – משמעותו כאשר ראו עם עוברים בבטחה ואין בלבם דבר רע, הם יפחדו ויברחו כאשר יברחו שׁוּבֵי מִלְחָמָה. ונאמר שהיו ישראל לפני זמן זה מכלל העוברים בבטחה, ומשמעותו שלא היו פוחדים, וכעת נעשו שׁוּבֵי מִלְחָמָה.

ואתמול עמי לאויב יקומם – המקרא מחובר לשל מעלה הימנו אני טוב ומטיב אני ואת הדבר אשר למולו ובעבורו עמי אותו יקומם לאויב לו.

ממול שלמה אדר תפשיטון – כנגד אשר אתם גוזלים השלמה ולבוש תפארת ומפשיטים מעל כל העוברים עליכם בדרך.

מעוברים בטח שובי מלחמה – ממה שהיו סבורין להיות עוברין בטח הם נהפכו להיות שובי מלחמה כבני אדם השבים מן המלחמה חסירי מבגדים ומזון שלקחו אויביהם מה שעליהם, שובי כמו סורי הגפן נכריה (ירמיהו ב׳:כ״א) נוגי ממועד (צפניה ג׳:י״ח).

And the matter for which My people causes [Me] to rise as an enemy – Heb. וְאֶתְמוּל. The verse is connected to the one preceding it. I am good and do good, but the matter for which and because of which My people make me rise as an enemy to them...

because of the garment, and the mantle that you strip – Because you rob the garment, and you strip the glorious raiment from all those who pass you by on the road.

from those who pass by confidently, who return from war – Instead of passing by confidently, as they expected to, they became like men returning from war without clothing or food, for their enemies took everything they had. who return Heb. שׁוּבִי, as in "A degenerate (סוּרֵי) wild vine" (Yirmeyahu 2:21) and "Those taken away (נוּגֵי) from the appointed season" (Zephanyah 3:18).

ואתמול עמי לאויב יקומם – פתרונו ואת הדבר שלמולו שבשבילו עמי אותי לאויב יקומם לו.

ממול שלמה אדר תפשיטון – זהו ממול הדבר ששלמה של אדם ואדר לבושו מפשיטין מעליו.

מעוברים בטח שובי מלחמה – עוברי דרכים שסבורים לעבור בבטח, הם שבים להם מפני המלחמה שנלחמים עמהן.

ואתמול עמי וגו׳ – פתרונו: כמדומה לי כאילו אתמול הייתם שרים, והיום קמתם ונהפכתם לי לאויבים, שתלכו מול נושא אדר שלמה ותפשיטו אותו, כך אתם עושים לאותם שמעולם היו עוברים לבטח, ועתה הם דומים לשובי מלחמה – שחוזרין ערומים בלא כסות.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ואתמול – מלה אחת, כמו: כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיהו ל׳:ל״ג). והטעם: כי ייטיב^א לטוב, לא לאשר הוא מאתמול.

לאויב יקומם – יקום עמי כאויב איש את רעהו.

ממול שלמה – בעבור שלמה^ב ואדר שיפשיטו, אדר עוברי בטח, וכאשר ימלטו שלא יהרגום, שלא נשאר להם רק מה שעליהם, יחשבו נפשם כי הם שובי מלחמה וישמחו בהמלטם מידכם, כאשר ישמחו שובי מלחמה בשלום. ככה תעשו מחוץ לעיר לשלול שלל ולבוז בז,⁠¹ ובעיר תעשו חמס אחר.

1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו י׳:ו׳.

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 75 ובדפוסים: דבריי ייטיבו.

ב. כן בכ״י וטיקן 75 ובדפוסים. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת: שלמה.

ואתמול – וכנגד נביאי יקומם – נביא השקר את עמי לאויב, שמתעים את עמי בשקריהם ובחנפותם לשנא את נביאי כלפי שדבריי מדברים להם בשמי.

יטיבו – להם, להטיב ולא להרע הם, – בשיטת אני שלום וכי אדבר המה למלחמה (תהלים ק״כ:ז׳).

וא״ת שנביאיהם וראשיהם וקציניהם מטיבים לעמי. לא כי

ממול שלמה – ממקום שאין לו לעני לכסות בשרו אלא השלמה בלבד שמכסה בלילה ומכסה עליה אדרתו מפני הבושה, שלא יראה עליו שמלתו על עורו, משם מפשיטין מעליו אדרתו מאותן שעוברים על הדרך בטח.

שובי – נוחי מלחמה – שהיו סוברים להיות עמם בשלום ולא היו נשמרים מהם.

ואתמול – בשורק כמו בחולם וכן בשורק כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיהו ל׳:ל״ג) אמר האויב הבא עליכם היום דין ומשפט הוא כי עמי זה אתמול היה הוא לאויב לאחיו החלושים והיה קם לאויב העניים ושולל אותם ודין הוא שיבא האויב עליהם מדה כנגד מדה.

יקומם – פעל עמד וחרבותיה אקומם פעל יוצא.

ממול שלמה אדר תפשיטון – ואתם עומדים ממול שלמה טובה שתראו לעני שלובש אותה תעמדו למולו להרע לו ולהפשיטו השלמה שהיתה אדר לו.

ממול – כמו והוא יושב ממולי (במדבר כ״ב:ה׳).

אדר – הוא כמו הדר.

ואדוני אבי ז״ל פירש כן היו חובלים שלמה מבית העני בעבור המס ואומרים כי אין די במשכון זה והיו מפשיטים מעליו אדרתו וזהו תפשיטון שהיו מפשיטים העניים שהיו חושבים שהולכים בבטחה היו באים לבתיהם כמו שובי מלחמה ערומים בגדיהם ואחר כך היו אומרים אין די במשכונות האלה בשלמה ובאדרת ויוציאו אותו מביתו וזהו נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה מעל עולליה תקחו הדרי לעולם (מיכה ב׳:ט׳) הדר נחלתי שהנחלתים תקחו מעל עולליה שהיו נסתרים ומתכסים שם על זה צאו כלכם מנחלתי קומו ולכו כי לא זאת המנוחה (מיכה ב׳:י׳).

גם מתמול ומקדם תפשטון ותגזלו בגדים ולבושי תפארת מעוברים בטח ומשובי מלחמה, עם שלל צבעים כנהוג.

ואמנם אומרו ואתמול עמי לאויב יקומם רש״י עשה ואת מול שתי מלות, אבל כפי האמת אינו כ״א מלה אחת כמו שזכר הראב״ע ואין הפרש בין היותו בשורק או בחולם כי הוא כמו ערוך מאתמול תפתה (ישעיה ל, לג), וענין הכתוב כפי המפרשים כולם שחוזר למ״ש למעלה דברי ייטיבו את הישר הולך אבל אין ישראל כן שאתמול עמי זה לאויב יקומם ויקום איש על רעהו לגוזלו כאויב, וממול שלמה טובה שיראו לעני שלובש אותה תעמדו ממולו להפשיט מעליו אותה שלמה שהיתה אדר והדר לו, וכאשר ימלטו ויהיו עוברים בטח שלא יהרגום ישארו כשובי מלחמה שלולים ובזוזים. ואינו נכון בפשט הכתוב.

ויותר נראה לי לפרש שזכר הנביא שבזמן העבר בהיות ישראל עם ה׳ במצותיו חפץ מאד היה גובר על אויביו ומתקומם עליהם וזהו אומרו ואתמול עמי לאויב יקומם כי יגבר עליו, אמנם עתה ששבו מאחרי ה׳ היתה מקללתם שלא לבד לא יקוממו לפני האויב אבל גם ממול שלמה והוא רמז לנס כשיראו מרחוק שלמה נטויה על עץ גבוה כי זה ענין גרמות הנס יהיה הפחד כל כך עליהם שאדר תפשיטון רוצה לומר שאינם מפשיטים מעליכם בגדי הדרכים להקל מעליכם לברוח או לתתו אל האויב כי אין לכם כח לקומם נגדו, ופעמים שתראו אנשים באים בדרכים שהיו עוברים בטח נדמים בעיניכם כאלו הם שובי מלחמה לירא ולנוס מפניהם, וכ״ז הוא משל לנוסם מפני אויביהם בהפך מה שהיו בראשונה מתקוממים עליהם.

ואתמול – בשורק וכתב החכם אברבניל שרש״י עשה ואת מול שתי מלות אבל כפי האמת אינו כי אם מלה אחת כמו שזכר הראב״ע עד כאן וכן הוא בפירוש רד״ק ובמכלול דף רכ״ט ושרשים.

ואתמול – ענינו כמו אתמול בחולם וכן כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיהו ל׳:ל״ג).

ממול – מנגד.

שלמה – מלבוש.

אדר – מלבוש יקר כמו ויעבר אדרתו (יונה ג׳:ו׳).

תפשיטון – ענין הסרת המלבוש.

ואתמול עמי – אבל עמי זה יום אתמול ר״ל לא עברו עדיין ימים רבים ולא תוכלו א״כ להכחיש הדבר אשר הם קמים לאויב איש על אחיו.

ממול שלמה – ר״ל אם תראו מי לבוש שלמה חשובה תעמדו ממול השלמה לתת בו עיניכם ותפשיטון ממנו את השלמה החשובה.

מעוברים בטח – מן האנשים העוברים בטח תהפכו לעשותם שובי מלחמה כי תגזלו כל אשר להם כאלו ברחו ושבו מן המלחמה והניחו הכל להקל מעליהם המשא.

ואתמול – מורכב מן את מול, כי איבה מקושר עם את, ויקומם מקושר עם מול.

ממול שלמה – ר״ל לאויב יקומם מול שלמה ואדר (אשר) תפשיטון, וחסר וי״ו החבור כמו שמש ירח (חבקוק ג׳) ונעלם מלת אשר. ואדר מלשון אדרת שנער (יהושע ז׳), מלבוש חשוב.

ואתמול – וא״כ למה את עמי ומול עמי (דברי) לאויב יקומם? אחר שעם הישר הולך דברי ייטיבו ואיך הדברים האלה עצמם הטובים, יקומו מול עמי לצר ואויב נגדם? הלא הסבה לזה ממול שלמה – מפני שדברי יקוממו מול השלמה והאדר אשר תפשיטון מעוברים בטח – שאתם תפשיטון מעוברים בטח בדרך, את שלמותיהם ואדרת שהם לובשים, עד שהם דומים כשובי מלחמה – כי תפלו על עוברי דרך ללחום אתם ולשלול את שללם כאשר ישללו את המנוצחים במלחמה, מול הדברים הרעים אלה יקוממו דברי לאויב.

ואתמול – בשורק תחת חולם, וכן בישעיה (ל׳:ל״ג) כי ערוך מאתמול תפתה, וענינו כמו גם מתמול גם משלשם (פרשת שמות) כלומר זה זמן הרבה.

לאויב יקומם – יתיצב על אם דרך וישלול מעוברים בטח ממולו, שלמה ואדרת (חסרה ו״ו החיבור בין שלמה ובין אדר), ע״ד שמש ירח עמד זבלה (חבקוק ג׳:י״א).

שובי מלחמה – נ״ל נכונה דעת החכם יח״ף, שהראוי שוֹבֵי בחולם, וכמו שודדי לילה (עבדיה א׳:ה׳) שענינו שודדים בלילה; תפשיטו בגדי העוברים בטח כמו שיעשו השובים במלחמה, וכן בתחלת הפסוק הוא קוראם אויב; ובנקודת שורק ענינו מעוברים בטח כחוזרים מן המלחמה אחר שנצחו אויביהם.

(ט) נְשֵׁ֤י עַמִּי֙ תְּגָ֣רְשׁ֔וּן מִבֵּ֖ית תַּֽעֲנֻגֶ֑יהָ מֵעַל֙ עֹֽלָלֶ֔יהָ תִּקְח֥וּ הֲדָרִ֖י לְעוֹלָֽם׃

You drive the women of My people out from their pleasant houses; from their young children you take away My glory forever.

תרגום יונתןילקוט שמעונימבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כְּנִישַׁת עַמִי תְּתָרְכוּן מִבֵּית חֶדְוַתְהוֹן מִנְהוֹן בְּנֵיהוֹן דָבְרִין גְלָא יְקָרְהוֹן דַהֲווֹ אָמְרִין קְיַם לְעָלְמִין.

נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה – אמר רב ברונא אמר רב כל הלן בכילה שאיש ואשתו שרוין בה עליו הכתוב אומר נשי עמי תגשון מבית תענוגיה, אמר רב יוסף לא נצרכה אלא אפילו לאשתו נדה.

נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן – נאמר שזהו דבר ריבון העולמים לראשי ישראל, ומשמעותו, שכיון שאתם תגרשו נשי עמו מבעליהן, במשמעות שהם זינו עימהן וייאסרו עליהם, וכן מֵעַל עֹלָלֶיהָ – משמעותו תסלקו האבות מהעוללים בכך שיפרידו האם ויתחלקו ויכלו.

ואמר לְעוֹלָם – לפי שהיא תיאסר על בעלה לעולם. ויש אומרים שהוא דבר לאויב.

נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה – שאתם הורגים את בעליהן והן יושבות אלמנו׳ או לפי שאתם נוטלין את ממון בעליהם והם יושבים ומצירים ואין משמחין את נשותיהן.

תקחו הדרי – הדר הוד ועושר שנתתי להם.

The wives of My people you drive away from the house of her delights – For you slay their husbands, and they sit as widows. Alternatively: since you take their husband's money, and they (the husbands) sit and grieve and do not bring joy to their wives.

נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה – משהורגים הבעלים נשארו נשותיהן מגורשות מבית תענוגיה – שהיתה מתענגת על בעלה.

מעל עולליה תקחו הדרי לעולם – שנתתי להם.

ותניחו נשי עמי כמו מגורשות – אלמנות חיות כשיבואו^א בעליהן ואין להם במה לפרנס נשיהם, ובניהם בורחים מנשיהם, וכך תקחו הדרי ממני, כי ישראל היה הדרי לעולם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

א. בכ״י קירכהיים (לפי עדות עפפנשטיין): ״כשתבא״.

נשי – כל אחת^א מנשי עמי.

תענוגיה – שהיתה מתענגת עם בעלה.

תקחו הדרי – להפרד האב מהאם.

א. כן בכ״י וטיקן 75 ובדפוסים. בכ״י לונדון 24896: אחד.

נשי עמי – העניים, אתם מגרשים

מבית תענוגיה – שאין לכם בו כלום.

מעל עולליה תקחו הדרי – ששמתי עליהם, ולא משלכם.

לעולם – בלי השבון.

הדרי – הם בגדי רקמה כענין כי כליל הוא בהדרי (יחזקאל ט״ז:י״ד). ומ״מ אין הדר אלא כבוד וחן.

נשי עמי תגרשון – כל אחת ואחת מנשי עמי ועמי הם העניים כמו אם כסף תלוה את עמי (שמות כ״ב:כ״ד) אמר אתם גורמים שיגרש העני את אשתו מביתו שתכנסו בבית העני שלא ברשותו להעליל עליו ולגזלו וכשבא העני וימצא אחד מכם בביתו עם אשתו יחשוד אשתו ויגרשנה מביתו והנה הוא כאלו אתם מגרשים אותה מבית בעלה שהוא בית תענוגיה.

מעל עולליה תקחי הדרי לעולם – מה שהוא הדרי לעולם והוא חבור האיש עם אשתו לפרות ולרבות שיצרתיה מצלע האדם וצויתים פרו ורבו ואתם תקחו אותו ההדר שהוא הדר וכבוד כמו שאמר יהי כבוד י״י לעולם ישמח י״י במעשיו (תהלים ק״ד:ל״א) כי כאשר הבריאות על סדר תכונתם ויצירתם הוא כבוד האל ית׳ ועליהם ישבחוהו בני אדם ויפארוהו.

וגם הנשים תגרשון מבית תענוגיהם. וטעם עמי – העניים והחסידים, כי התקיפים והאנסים יגזלו מהן כל בגדי הדר, ולכן קראו הדרי, אחר שזה העם והכת הוא שלו יתעלה, כי האחרים לא לי״י המה.⁠¹

1. השוו ללשון הפסוק בירמיהו ה׳:י׳.

ואמר שהיה זה לכם מפני החמס אשר הייתם עושים לעניים ולאביונים בגוזלכם בתיהם ונחלותיהם שבזה נשי עמי ר״ל מאותם האביונים תגרשון מבית תענוגיה, ומאשר אמר תענוגיה בלשון יחיד ראוי לפרש כל אחת מנשי עמי תגרשון מבית תענוגיה מעל עולליה שהייתם מוציאין אותה ועולליה מן הבית או מן הנחלה לקחת הבית או הנחלה, ואיך א״כ תקחו הדרי לעולם ר״ל תשבו בארצי הנבחרת והנהדרת לעולם, ויהיה לפי זה אומרו תקחו הדרי לעולם בתמיה ר״ל בעשותכם החמס הזה האם תקחו ותירשו הדרי וארצי הנבחרת לעולם, באמת אין ראוי שיהיה כן.

עולליה – בנים הקטנים.

הדרי – מלשון הדר ויופי ועל העושר יאמר.

תגרשון מבית תענוגיה – גוזלים בתי חמד ומגרשין הנשים כל אחת מביתה אשר ישבה ומתענגת בה כדרך אשה חשובה לשבת בית להתענג בצל ביתה.

מעל עולליה וגו׳ – ר״ל הדר העושר שהשפעתי לה לקשט עולליה הנה תפשיטו מעליהם לקחת לעצמיכם עד עולם מבלי חזרה.

נשי עמי, תענגיה – יחיד על רבים, תגרשו כ״א בפ״ע.

נשי עמי תגרשון מבית תענגיה – כמו שיבאר אח״ז שהיו לוקחים הנשים מבית בעליהם במשכון בעבור חובות וטמאו אותם בזנות, ועל זה אמר מעל עולליה תקחו הדרי – כי בני הנשים יצא עליהם ספק ממזרות וסר מהם ההדר האלהי שאין השכינה שורה רק על משפחות מיוחסות מישראל. אומר אליהם הכי זאת יהיה לעולם – הכי נשי עמי תגרשון לעולם? ואני אהיה ארך אפים ואחריש לכם?

נשי וגו׳ – ותקחו לכם הבתים שהיו מתענגות בהם.

הדרי – תכשיטין שנתתי לכל אחת מהן תקחו לכם לעולם, תשללו לכם ממונן באופן שלא תוכלנה להדר ולקשט עולליהן עוד לעולם.

(י) ק֣וּמוּ וּלְכ֔וּ כִּ֥י לֹא⁠־זֹ֖את הַמְּנוּחָ֑ה בַּעֲב֥וּר טָמְאָ֛ה תְּחַבֵּ֖ל וְחֶ֥בֶל נִמְרָֽץ׃

Arise, and depart, for this is not your resting place. Because of its uncleanness it will destroy, even with a grievous destruction.

קוּמוּ וּגְלוֹ אֲרֵי לָא דָא אַרְעָא בֵּית נְיָחָא לְרַשִׁיעַיָא בְּדִיל טַמָיוּתָהּ אִינוּן מְחַבְּלִין בְּדִיל לְסָאֲבוּתָהּ אַתּוּן מִסְתַּיְעִין עֲלָהּ.

קוּמוּ וּלְכוּ וג׳ – משמעותו, כל זמן שמעשים אלו הם מעשיכם, קומו מן ארץ קדושה, מפני שלא תצלח להיות לכם מנוחה, וזאת לפי שנטמאה, כאמרו כִּי לֹא זֹאת הַמְּנוּחָה בַּעֲבוּר טָמְאָה.

ואמרוֹ תְּחַבֵּל – משמעותו תנער אתכם ארץ ישראל ותגרש אתכם אל הגלות, ויהיה ניעור גמור כאמרו וְחֶבֶל נִמְרָץ.

קומו ולכו כי לא זאת המנוחה – קומו וגלו מן הארץ כי לא כדרך זו נתתיה לכם למנוחה.

בעבור טמאה תחבל וחבל נמרץ – כי למען טמא אותה היא עוש׳ חבורת חבלי רשעים, תחבל לשון אגודות כמו חבל נביאים (שמואל א י׳:ה׳) חבלי רשעים (תהלים קי״ט:ס״א) וכן ת״י מסתיעין עלה לשון סיעה.

וחבל נמרץ – ובעת אגודתם כבר נועצו ביניהם ופירשו למה הם מתחברים.

נמרץ – דבר מפורש באר היטב כמו מה נמרצו אמרי (איוב ו׳:כ״ה), מה ימריצך (איוב ט״ז:ג׳), קללה נמרצת (מלכים א ב׳:ח׳).

Arise and go, for this is not the tranquility – Arise and go into exile from the land, for it was not in this manner that I gave it to you for tranquility.

in order to contaminate it, it forms bands, and the band is clarified – In order to contaminate it [the land], it [the people] forms a band of groups of wicked men. it forms bands Heb. תְּחַבֵּל. This is an expression of companies, as in "a band (חֶבֶל) of prophets" (I Sam. 10:5); "Bands of (חֶבְלֵי) wicked men" (Tehillim 119:61). And so did Jonathan render: And they band together upon it, an expression of a band.

and the band is clarified Heb. וְחֶבֶל נִמְרָץ. And at the time of their banding together, they already took counsel among themselves and explained for what purpose they were banding together.

clarified Heb. נִמְרָץ. A thing explained clearly, as in "How clear (נִמְרְצוּ) are right words" (Iyyov 6:25); "What clarifies (יַמְרִיצְךָ) to you" (ibid. 16:3); "A clear (נִמְרֶצֶת) curse" (Melakhim I 2:8).

קומו ולכו כי לא זאת המנוחה – כלומר קומו ולכו בגלות כי לא תהיה לכם מנוחה בכאן.

בעבור טמאה תחבל וחבל נמרץ – בעבור שנטמאה בע״ז^א תיתחבל ותישחת, ומשליך חבל וגורל יהא נמרץ ונפסק.

נמרץ – נכרת, כמו: קללה נמרצת (מלכים א ב׳:ח׳).

א. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104: בע״ה.

עתה ילכו בגלות, כי לא לכם מנוחה בכאן, בעבור שטמאתם את הארץ.

תתחבלו – תשחתו השחתה נמרצת מתוכה.

קומו – בעבור זה לא תנוחו בארצכם, בעבור שטמאה הארץ במעשיכם, כי היא תחבל אתכם. כמו: וחבל את מעשה ידיך (קהלת ה׳:ה׳).

וחבל – כמו צירים וחבלים (ישעיהו י״ג:ח׳).

נמרץ – גמור, תהי ארצכם לכם.

ולפיכך, קומו – גם אתם מביתכם ומנחלתיכם.

ולכו – בגולה.

כי לא זאת – לכם המנוחה,

שהרי בעבור טמא – את הארץ ברצח ובערוה אתה מחבל ומשחית לעמי חבל נחלתו.

ואף חבל נמרץ – וגורל מקוים ומפורש מימי אבותיכם מימי יהושע בן נון.

תחבל – עקור חבל הוא. כמו תשרש עקור של שורש. דֵשְרַצִינֵייר וכהנה רבות. וכל הענין כלו מדבר בחלוקת חבל נחלה. וכל אילו הרעות אתה עושה ע״י נביאי השקר שלך שבהם מדבר אל תטיפון יטיפון.

קומו ולכו – לכו בגלות כי לא תנוחו בארצכם כאשר חשבתם אני קראתי ארצכם זאת המנוחה והנחלה ועתה בעונותיכם אינה לכם נחלה ומנוחה קומו ולכו ממנה.

בעבור טמאה תחבל וחבל נמרץ – זאת המנוחה והנחלה טמאה כמו שאמר ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה (ויקרא י״ח:כ״ה) ובעבור זה שטמאה שאתם טמאתם אותה בעבור זה תחבל ארצכם כמו שאמר ותקיא הארץ כלומר תחבל אתכם ותקיא אתכם מתוכה תחבל ענין השחתה כמו וחבל את מעשה ידיך (קהלת ה׳:ה׳) וכן וחבל נמרץ ענין השחתה והוא שם ומהו החבל שתחבל אתכם חבל נמרץ יהיה כמו קללה נמרצת (מלכים א ב׳:ח׳) כלומר חבל חזק מאד.

תחבל – כטעם וחבל את מעשה ידיך (קהלת ה׳:ה׳).

וחבל נמרץ – ויהיה החבל נמרץ, וכן טעם לשון וסביב הארץ (עמוס ג׳:י״א).

אבל כמו שאתם תגרשון את הנשים מבית תענוגיהן כן אני אגרש אתכם ממנוחת ארצי והוא אומרו: קומו ולכו רוצה לומר לכו מכאן בגלות כי לא זאת המנוחה והנחלה הראויה לכם בעבור שתטמאו אותה ותחבל ותשחת הארץ במעשיכם חבל נמרץ.

הישר הלך – במקצת מדוייקים חסר וא״ו וכן במסרה גדולה לא נמנה עם המלאים בנביאים וכן הלך רוח שבסמוך.

בעבור טמאה – בספרים מדוייקי׳ הטי״ת מעמדת במאריך והה״א רפה ולכן הטי״ת בקמץ רחב שהוא עבר לנקבה וכן הוא לפי׳ הראב״ע והקמתי אבל לפי התרגום ופירש רש״י הטי״ת בקמץ חטוף כי הוא מקור לדעתם והה״א במפיק לכנוי הנקבה.

המנוחה – מקום מנוח ר״ל נחלה.

תחבל וחבל – מלשון חבלה והשחתה.

נמרץ – ענין חוזק כמו קללה נמרצת (מלכים א ב׳:ח׳).

קומו ולכו – לכן קומו מארצי ולכו לכם בגולה.

כי לא זאת המנוחה – ר״ל לא על דרך זה נתתי לכם את הארץ לנחלת מנוחה.

בעבור טמאה – בעבור שטמאתם את הארץ לעשות בה מעשים כאלה לכן היא תחבל ותשחית אתכם ותהיו כלים בה.

וחבל נמרץ – ההשחתה תהיה חזקה מאד עד שלא ישאר שארית.

תחבל – כמו ובעד נכריה חבלהו, ענין משכון.

וחבל נמרץ – היינו משכנתא מפורשת, כמו והוא קללני קללה נמרצת.

קומו ולכו מן הארץ לגולה, כי לא זאת המנוחה – לא באופן זה תנוחו בארץ, וזאת לא יקרא בשם מנוחה אם תעשו כזאת, ומפרש מ״ש נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה איך היה זה? אומר בעבור טמאה תחבל – הלא תחבל ותמשכן אשת איש מבית בעלה בעבור לטמא אותה בזנות, וחבל נמרץ – והמשכון הוא משכון מפורש שתמשכן אותה בפירוש על תנאי זה שתשכב עמה לטמאותה, והנה כ״ז הוא תשובה עמ״ש אל הנביאים בל ינבאו להם תוכחות ויעודים רעים והביאו ראיה שא״א שה׳ יפעול רעות ויעניש וכי קצר רוח ה׳ מלסבול עונם, וע״ז הראה להם כי א״א שיניח ה׳ אותם להתמיד ברעתם שהוא נגד הנימוס כי השחיתו את דרכם עד מאד, עד שמוכרח לשלחם מן הארץ כי לא זאת המנוחה, עתה חוזר למ״ש אל תטיפו יטיפון, אומר להם.

קומו ולכו – בגולה.

זאת – הארץ לא תהיה עוד לכם למקום מנוחה.

טמאה – אולי היתה הה״א ראויה למפיק, בעבור טמא היא, בעבור כי נטמאה.

תחבל – פעל עומד גם כי בבנין פִּעֵל, ויותר טוב היה (כדברי החכם יח״ף ז״ל) לנקדו תֵּחָבֵל מבנין נפעל כמו בז לדבר יֵחָֽבֶל לו (משלי י״ג:י״ג).

המנוחה – תשחת השחתה נמרצת בעבור כי נטמאה.

נמרץ – פתאומי, וכן קללה נמרצת (מלכים א׳ ב׳:ה׳) בלי שום לב, וכן לץ (בחילוף אותיות רָץ) אדם בלי משים לב על דבריו ומעשיו.

(יא) לוּ⁠־אִ֞ישׁ הֹלֵ֥ךְ ר֙וּחַ֙ וָשֶׁ֣קֶר כִּזֵּ֔ב אַטִּ֣ף לְךָ֔ לַיַּ֖יִן וְלַשֵּׁכָ֑ר וְהָיָ֥ה מַטִּ֖יף הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃

If a man walking in a spirit of falsehood lies, "I will prophesy to you of wine and of strong drink;⁠" he would be the prophet of this people.

עַל דְטָעוּ בָּתַר נְבִיֵי שִׁקְרָא דְמִתְנַבָּן לְהוֹן רוּחַ דִי שְׁקַר וּמַלְפִין לְהוֹן לַחֲמָר וּלְרַוְיוּ וִיהֵי כְּמָא דַאֲלִיפוּ לְמִטְעֵי בָּתַר נְבִיֵי שִׁקְרָא כֵּן יִגְלוּן לְאַרְעָא שִׁקְרָא עִם דָרָא הָדֵין.

לוּ אִישׁ הֹלֵךְ רוּחַ וָשֶׁקֶר כִּזֵּב – אמר לו, שנביא השקר הזה אשר הוא הולך רוח, והוא בשקר, ומבטל המשפטים והציוויים.

ונאמר ושקר – על שיש שיאמר ויהיה שקר וחסר תוקף, וכאילו יאמר אַטִּף לְךָ לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר, ומשמעותו שכאשר יתנבא שיהיו לך הטובה והנעימות, יאמר רבון העולמים, מי יתן והיה מטיף באמת.

ואמרו לוּ – הוא דיבור בדרך ההעברה, לפי שלשון ׳לו יהי׳ הוא האומדן, והבורא יתברך ויתעלה לא יתכן עליו לשון האומדן.

לו איש הולך רוח – לו מוצאים איש הולך רוח איש שקר מתנבא להם שישתכרו ביין ובשכר הוא יהיה נביא מקובל לעם הזה.

If a man walking in wind – If they (the people) would find a man walking in wind, a false man prophesying to them that they become drunk with wine and strong drink, he would be an acceptable prophet to this people.

לו איש הולך רוח ושקר כזב אטיף לך ליין ולשכר – לנביא האמת הם אמרו אל תטיפו, אבל לנביאי השקר שחוזים להן מהתלות ומטיף לו שלום בשביל יין ושכר שנותנים לו היה מטיף העם הזה.

לו איש הולך – ואם היה נביא השקר שיתנבא לרוח בשקר וכזב ואמר לכם: אל תיראו מן הרעה אלא לכו ליין ושתו ושכרו.

והיה מטיף העם הזה – פתרונו: אותה נבואה היתה ישרה ואהובה בעיניכם, כן פתר ר׳ מנחם הזקן פרשה זו.

לו איש – הנה אתם תצוו נביאי השם שלא יטיפו להוכיחכם, אולי תשובו אל השם ולא תתגרשו מארצכם, כאשר תגרשו אתם הנשים. והנה אם יבוא איש שיתנבא בדברי כזב ויאמר להם: שתו ושמחו, יאמר השם: כי תנוחו במקומכם ואשר נדו ונעו ישובו למקומכם. כמו שכתוב אחריו: אסף אאסף (מיכה ב׳:י״ב) ותתקבצו כולכם. אז יהיה מטיף העם הזה, באמרו לכם ככה פסוק זה.

שלו – אילו על ידי איש הלך רוח

והבל ושקר כזב אטיף לך – דבר שליין ולשכר תועים ושוגים ומכזבים, אותו היית מקבל והיה מטיף אל העם הזה.

אבל לפי שנביאי מוכיחים אתכם אתם שונאים אותם ואומרים להם אל תטיפו, ודברי לעולם ייטיבו לכם.

לו איש הולך רוח ושקר כזב – חוזר למה שהיו אומרים לנביאי האל אל תטיפו אמר לנביאי י״י היו אומרים להם שלא יתנבאו אבל אם יש איש שהולך רוח כלומר שדרכיו דרכי רוח והבל ושקר כזב שמכזב בדברי שקר שאומר להם שלום יהיה לכם (ירמיהו כ״ג:י״ז) עשו כלבבכם ואמר לעם הזה הנה אטיף לך ליין ולשכר, כלומר אם תשקני כוס יין או שכר אני אתנבא לך נבואות טובות ירצו בו דבריו וישמעו והוא יהיה להם למטיף ולנביא.

אטף – דבק עם כזב, כי בכלל זה בכח יאמר.

ולפי שהם היו מצווים לנביאים שלא ינבאו לכן אמר לו איש הולך רוח ושקר כזב רוצה לומר אלו היה איש הולך אחר הרוח והשקר דובר כזבים שיטיף לך ליין ולשכר ויאמר לכם שתו ושכרו דודים היה האיש ההוא מקובל לנביא ביניכם והיה מטיף ומנבא אל העם הזה אבל נביאי הש״י המוכיחים אתכם תאמרו להם אל תטיפו.

ובעבור שניבא עד כה מחרבן ישראל שלא ישבו בארץ ה׳ ולא ירשו נחלתו ושילכו בגלות אל ארץ אחרת כיום הזה.

לו – ענינו כמו אם וכן לו חיה רעה (יחזקאל י״ד:ט״ו).

אטיף – הושאל בענין הדבור של נבואה.

לו איש – אם מצאו איש שהולך אחר דברי הרוח והבל ומכזב לומר שקר היה אומר אנבא לך לשתות יין ושכר.

והיה מטיף – איש כזה היה מקובל להם לנביא כי מאד היו שומעים אליו ולא כן ישמעו דברי נביא אמיתי ומוסב למקרא שלפניו לומר א״כ מהדין הוא שילכו גולה מארצי.

הלך רוח ושקר כזב – שנביאי השקר היו מתנבאים לפעמים טעות רוח המדמה שנדמה לו ברוחו שחוזה ורואה והיה רק רעיון רוח, כמ״ש ההולכים אחר רוחם ולבלתי ראו, ולפעמים בדו שקרים מלבם. ויש הבדל בין שקר ובין כזב, שהכזב הוא דבר שאין שקרו גלוי עתה, והשקר הוא שהוא שקר גם עתה, והנביא לא יאמר שקר נגלה רק כזב בענין שנדמה בשעתו שהוא אמת (כמ״ש ישעיה כ״ח ט״ו).

ליין ולשכר – שתשתה יין ושכר, או שמתנבא בעבור אשישי ענבים שיקבל.

(יא-יב) לו איש הולך רוח – אם הייתי שולח אליך אחד מנביאי השקר, אשר יטיפו לך שקרים או יטיפו עפ״י רוח דמיונם התועה, שתהיה בסובאי יין ושכר, והיה מטיף העם הזה אסף אאסף יעקב כלך וכו׳ והנביא שקר הזה היה מטיף לאמר לך בשמי שאאסוף את יעקב ואקבצם ממקומות פזוריהם שהם יעודים טובים ונחמות, ויאמר לך בנבואה כי את יעקב וישראל הנאספים, יחד אשימנו כצאן בצרה – ר״ל שלא יהיה להם עוד עול תורה ומצות כצאן קדשים כצאן ירושלים, רק שיהיו דומים כצאן בצרה שהיא עיר ראש מלכות אדום, שהצאן אשר בתוכה, היינו העם שבה. הם חפשים מכל תורה ומצוה, ויאמר לך שכן גם אתה תהיה כגוים אין תורה, אם יבא נביא שיטיף לך כן אז כעדר בתוך הדברו תהימנה מאדם – ר״ל אז לא יתחבאו כולם בבתיהם כאשר היו בורחים מלשמוע דברי הנביא אמת אשר הטיף להם לשמור מצות, רק היו מתקבצים כולם לשמוע את דבריו, והבית של הנביא המטיף היה מלא המיית אדם, כמו שהדביר ששם מקבצים את הצאן מלא מכל העדר ולא חסר צאן אחד, כן היו נמצאים שם יחד והיו הומים שם מרוב אדם.

לו – יִמָצֵא איש הלך רוח (כמו רעה רוח, הושע י״ב:ב׳), הולך אחר דבר שאין בו ממש ומדבר כזב ואומר אַטִף לך – אנבא להנאתך מה שייטב בעיניך ובלבד שתתן לי יין ושכר, לו ימצא איש כזה, יהיה מטיף מרוצה לעם זה.

(יב) אָסֹ֨ף אֶאֱסֹ֜ף יַעֲקֹ֣ב כֻּלָּ֗ךְ קַבֵּ֤ץ אֲקַבֵּץ֙ שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֥חַד אֲשִׂימֶ֖נּוּ כְּצֹ֣אן בׇּצְרָ֑ה כְּעֵ֙דֶר֙ בְּת֣וֹךְ הַדׇּֽבְר֔וֹ⁠^א תְּהִימֶ֖נָה מֵאָדָֽם׃

I will surely assemble, Jacob, all of you; I will surely gather the remnant of Israel; I will put them together as the sheep of Bozrah, as a flock in the midst of their pasture; they will swarm with people.

א. הַדׇּֽבְר֔וֹ ראו רד״ק בספר השרשים <והדלי״ת מעמדת בגעיא; ומשפטה להחטף כמו ״וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם״ (ישעיהו ה,יז)> ודבריו הובאו במ״ש. הקמץ קטן גם לפי ויינברג (3.1.1) ובמילונו של דוידזון, אך לא בתנ״ך קורן החדש.

בְּסוֹפָא כַנָשָׁא אֲכְנִישְׁכוֹן דְבֵית יַעֲקֹב כּוּלְכוֹן קְרָבָא אֲקָרֵיב גָלוּתְכוֹן שְׁאָרָא דְיִשְׂרָאֵל כַּחֲדָא אֲשַׁוִינוּן כְּעָנָא בְגוֹ חִטְרָא כְּעֶדְרָא בְּגוֹ דִירָא תַּמָן מִסְגֵי אֱנָשָׁא.

אָסֹף אֶאֱסֹף יַעֲקֹב כֻּלָּךְ וג׳ – נאמר חיתום הפרק בנחמה. ואמר אסוף אאסוף מהגלות יעקב, משמעותו עשרת השבטים, ויורה בו על זמן עתיד. קַבֵּץ אֲקַבֵּץ – משמעותו יהודה.

ואמרו יַחַד אֲשִׂימֶנּוּ כְּצֹאן בָּצְרָה – משמעותו יהודה וישראל יחד יהיו רבים, וגם יתקבצו כולם כהתקבצות צאן בצרה תחת יד רועה אחד.

ויש אומרים שבצרה היא בסרי.

ואמרו כְּעֵדֶר בְּתוֹךְ הַדָּבְרוֹ – במשמעות שיהיו מרוחמים. כך תְּהִימֶנָה הערים מֵאָדָם – משמעותו רגשה בקול.

אסוף אאסוף – עוד ימים באים ואקבץ אתכם.

כצאן בצרה – כצאן רבה הנתונה במבצרי גדרות צאן.

בתוך הדברו – ת״י כעדרא בגו דירא מקום שהוא מתנהג שם וכן ורעו כבשים כדברם (ישעיהו ה׳:י״ז).

תהימנה מאדם – תהיינה הערים הומיות מרוב אדם אשר בקרבה.

I will surely assemble – Days will yet come when I will assemble you.

as sheep in a fold – Like many sheep placed in the fortresses of the sheep folds.

within its stall Heb. הַדָּבְרוֹ. Jonathan renders: And as a flock within a stall, the place where they are led; and likewise: "And lambs shall graze as their wont (כְּדָבְרָם)" (Yeshayahu 5:17).

shall stir with people – The cities shall be noisy because of the large number of people in their midst.

אסף אאסף יעקב כולך – כנגד שאמר למעלה כי באה עד יהודה {נגע} עד שער עמי עד ירושלם (מיכה א׳:ט׳), חזר ואמר כאן אסף אאסוף^א יעקב כולך קבץ אקבץ שארית ישראל כצאן בצרה – שהיו שם צאן הרבה.

כעדר בתוך הדברו – ויהי כעדר שהרועה המנהגו הולך בתווך ואינם נפוצין.

הדברו – לשון מנהג, ומתרגמינן מדבר.

כמו כן ישראל תהימינה – מרוב המון אדם.

א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: ״אסוף״.

אסוף אאסוף יעקב כולך – ולבסוף לאחר שקבלו כל הפורענות האמור למעלה. וכן תירגם יונתן: בסופא כנשא אכנשכון דבית יעקב כולכון.

יחד אשימנו – מרובין כצאן בצרה – שהן מרובין לאין מספר.

כעדר בתוך הדברו כן תהימנה מאדם – פתרונו: וכעדר לפני המנהיגו, כך ישראל יהיו נמנין לפני כל האומות, שמישראל יהיו באין מספר. כך פתר ר׳ מנחם הזקן.

ויונתן פתר: כעדר בתוך דיר שלו, כן תהיינה הערים הומות מרוב אדם אשר בקרבם.

אסף – כצאן בצרה – אולי יש בעיר הזאת.

בתוך הדברו – למקום שנהגו העדר, כמו:⁠^א דוברות בים (מלכים א ה׳:כ״ג). לשון: וינהג את הצאן (שמות ג׳:א׳) וככה הקורות היו נוהגות או נהוגות.⁠^ב

ככה תהימנה מרוב אדם – כמו המון אדם.

א. כן בכ״י וטיקן 75 ובדפוסים. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת: כמו.

ב. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: נוהגות.

שהרי אסף אאסף יעקב כלך – ממצרים

וקבצתים לפני כצאן בצרה – כצאן מבצר, בהשקט. והרי בצרה כמו עמק עכור (הושע ב׳:י״ז) ועמק יהושפט (יואל ד׳:ב׳).

כרועה עדרו כעדר בתוך {הדברו} – מקום מנוחתו והרבצתו. כמו ידבר עמים תחתנו (תהלים מ״ז:ד׳) יניח וירביץ.

כן תהימנה – עריכם מרוב אדם.

אסף אאסף יעקב כלך – י״מ שני אלה הפסוקים פורענות כמו שאמר לפניהם ואחריהם, ופי׳ אסף אאסף שיכנסו במצור בערים הבצורות מפחד האויב.

כצאן בצרה – עיר גדולה מאדום והיא ארץ מקנה ומקנה רב בה אמר שידמו ישראל בברחם אל הערים והאספם בהם מפחד האויב לצאן שיכניסו אותם אל הערים והאספם מפני האויבים כלומר שלא יהיה בהם כח לעמוד לפני האויב כמו הצאן ותהימנה בתוך הערים כמו הצאן בתוך הדברו בתוך מקום מנהגו והוא מכלא הצאן שמכניסים שם הצאן ובאה מלת הדברו בשתי ידיעות כמו בתוך האהלי (יהושע ז׳:כ״א) והדל״ת מעמדת בגעיא ונקראת בקמץ רחב תחת קמץ חטף.

תהימנה מאדם – מרוב אדם שיתקבצו ביחד בו תהימנה מפני האויב יהמו.

אסף אאסף – כאילו אמר אבל אחר כך אסף אאסף, כי הטעם על בנין בית שני. אבל נהגו הנביאים בכמה מקומות לומר מלות זרות סתומות ולא יבארו שנוי הזמן או שנוי הנושא, וזה כלל גדול בסבות.

כצאן בצרה – כי היה מפורסם שהיה שם לפנים מקנה רב, כי הרים רבים שם מאד.

הדברו – מכלא צאן, כי שם ינהגו הצאן.

כדי שלא יתיאשו מתשועת השם דיבר על לבם ונחמם באומרו אסוף אאסוף יעקב כולך קבץ אקבץ שארית ישראל ועם היותכם עתה עם מפוזר ומפורד בין העמים יחד אשימנו כצאן בצרה כי לא יהיה גלותכם נצחיי, וכבר כתבתי שבצרה היא רומי הכרך הגדול בקבלת חכמים ז״ל, ומה גדלו דברי הנביא באומרו כצאן בצרה כי הנה כתוב בספר דברי הימים אשר לרומיים שארץ רומי קודם בנינה היתה למרעה צאן מובחר מאד והיתה מושב לרועים והיו קורין אותה באלינסיא״ה, ועל זה באמת נאמר כאן כצאן בצרה שהיו מתקבצים בבצרה צאן הרבה לרוב, וזכר בצרה כי היה ידוע אצל הקדמונים והנביאים שבצרה קודם בנינה היתה מקום נאות למרעה צאן וכן אמר כעדר בתוך הדברו כלומר בתוך מקום מרעהו כן תהימנה מאדם רוצה לומר כן תהימנה הערים בהמיה רבה מרוב אדם. ואפשר לפרש עוד שאמר קבץ אקבץ שארית ישראל על מלכות אפרים אותם שישארו מהם בגלותם, ושאמר יחד אשימנו כצאן בצרה כצאן שנגלת לבצרה והוא גלות בית שני יגלה אדום שבבצרה שיתאחדו יחד ישראל ויהודה אשר בבצרה שניהם כעדר אחד בתוך הדברו, לפי שעם היות שעלה הפורץ לפניהם שהוא סנחריב מלך אשור ונבוכדנצר והם פרצו ויעברו שער בלכתם לארץ אויביהם בגלות הנה לא זזה ולא נסתלקה מהם ההשגחה האלהית כי תמיד עבר מלכם לפניהם וה׳ בראשם שהוא מלכם האמיתי, או שאז בימי גאולתם יעבור מלכם מבית דוד עליהם וה׳ בראשם על דרך מה שאמר עוד (הושע ג, ה) ישובו בני ישראל ובקשו את ה׳ אלהיהם ואת דוד מלכם וגו׳. ויש מפרשים שני הכתובים האחרונים האלה בדרך פורענות כמו אשר לפניהם שאסוף יאסף אותם במצור מפחד האויב כמו הצאן שמכניסין אותם בגדרות ושיעלה הפורץ לפניהם שהוא מה שנאמר בצדקיהו שיצא בין החומותים שפרצו לפניו החומה כמו שאמר בנבואת יחזקאל (יחזקאל יב, יב) בקיר יחתרו להוציא בו, ועל צדקיהו יפרשו ויעבור מלכם לפניהם שיצא לפניהם לברוח, ויהיה ענין וה׳ בראשם שקודם זה נסתלקה מהם השכינה, וכפי דרכם זה יותר נכון לפרש שמפני שבאו על קצת השבטים גליות פרטיים לכן על גלות שומרון הכולל אמר אסוף אאסוף יעקב כולך קבץ אקבץ שארית ישראל ללכת בגלות אשור יחד אשימנו כצאן בצרה שהם מקובצות שמה ולא יהיה בהם כח להלחם אבל יהיו כצאן וכעדר בתוך הדברו, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ככה תהימנה מאדם רוצה לומר שיעשו נהי ונהמה מעקת האדם הגובר בם.

הדברו – בספרים כ״י מדוייקים וגם באיזה דפוס ישן יש מאריך בדלי״ת ואף רד״ק כתב בפירוש ובשרשים שהדלי״ת מעמדת בגעיא ונקראת בקמץ רחב ומשפטה להחטף כמו ורעו כבשים כדברם ישעיה ה׳.

תהימנה – בספרים כ״י הנו״ן בלא דגש וכן נכון כמשפט נו״ן הרבות להרפא כמ״ש בסוף מיכה על תראינה בה.

בצרה – בלשון שאלה אמר על דיר הצאן שהיא להם למבצר.

הדברו – ענין הנהגה וכן ורעו כבשים כדברם (ישעיהו ה׳:י״ז).

תהימנה – מלשון המייה ושאון.

אסוף אאסוף – עתה חזר לנחמם ואמר אולם לא לעולם אקצוף כי באחרית הימים אאסוף כל בית יעקב ממקום גלותם.

קבץ וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.

יחד – את כולם יחד אשים אותם בארצי כצאן הנתונה בגדרות הצאן שהוא להם למבצר ולמעוז.

כעדר – כמו העדר הנתונה במקום מנהגו הוא דיר הצאן כן יהיו כל ישראל נאספים בארצם.

תהימנה – קול המייה תהיה נשמע בארצם מרוב בני אדם.

אסף אאסף יעקב, קבץ אקבץ ישראל – כבר התבאר (ישעיהו י״א) בפסוק ואסף נדחי ישראל והנפיצות יהודה יקבץ, שיהודה נפוצו ונפזרו וצריכים קיבוץ, וישראל שהם עשרת השבטים אינם נפזרים רק נדחים חוץ למקומם ואין צריכים קיבוץ רק אסיפה מן החוץ אל הפנים, ונוסח זה שהיה מקובל להם מפי הנביא שקדם למיכה שם בפי המטיף שגם הוא יטיף כן, (כי במקום שיבואו יחד שם יעקב וישראל יכוין ביעקב על עשרת השבטים ובשם ישראל על שבט יהודה כנ״ל א׳ ה׳) רק שיוסיף שיהיה כצאן בצרה לא כצאן ירושלים.

הדברו – מקום שמנהיגים אותו לשם, כמו ורעו כבשים כדברם, והוא בתוך המכלא שלו, ובא ה׳ הידיעה עם הכינוי כמו בתוך האהלי (יהושע ז׳ כ״א) והחציו (שם ח׳ כ״ג).

תהימנה – ענין המיה מרוב אדם, ובא לשון נקבה כפי משל הצאן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

אסף וגו׳ – אולי מחובר לשלפניו, זאת תהיה נבואה מרוצה לעם הזה אם תחת איומים על עונותיהם ינבא נחמות; ומזכיר מיכיהו בן ימלה שאמר עליו אחאב (מלכים א׳ כ״ב:ה׳) ואני שנאתיו כי לא יתנבא עלי טוב כי אם רע; ונבואה זאת המחוברת לבאה אחריה (ציון שדה תחרש) בימי חזקיהו נאמרה (ירמיהו כ״ו:י״ח) טרם גלות עשרת השבטים, ותצדק לעת ההיא.

בצרה – אולי היה שם שוק ויריד של צאן (החכם יח״ף בשם שד״ל).

הדברו – הנפרד ממנו דֹבֶר וכן כְּדָבְרָם (ישעיהו ה׳:י״ז), וה״א הידיעה זָרוּת בו כמו בתיבת הָאׇהֳלִי (יהושע ז׳:כ״א); ואף על פי שלפי בעל מנחת שי בספרים מדויקים הוא במתג אחר הקמץ, ראויה התיבה להיות בלתו, והוראתה מקום מרעה שאליו מַדְבִּרִים ונוהגים הצאן ומשימים רשת סביבותן להצילן מזאבים, ובכן הן בטוחות בו.

תהימנה – הערים שהם לאדם כדֹבֶר לצאן.

(יג) עָלָ֤ה הַפֹּרֵץ֙ לִפְנֵיהֶ֔ם פָּֽרְצוּ֙ וַֽיַּעֲבֹ֔רוּ שַׁ֖עַר וַיֵּ֣צְאוּ ב֑וֹ וַיַּעֲבֹ֤ר מַלְכָּם֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה בְּרֹאשָֽׁם׃

He who breaks open the way goes up before them. They break through the gate, and go out. And their king passes on before them, with Hashem at their head.

תרגום יונתןילקוט שמעונימבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יִסְגוּן מְשֵׁיזְבִין כַּד בְּקַדְמֵיתָא וְיִסַק מֶלֶךְ מְדַבֵּר בְּרֵישֵׁיהוֹן וְיִתְּבַר בַּעֲלֵי דְבָבָא דִמְעִיק לְהוֹן וְיַכְבֵּישׁ כְּרַכִּין תַּקִיפִין קִרְוֵי עַמְמַיָא יַחְסְנוּנוּן וִיהֵי מַלְכֵיהוֹן מְדַבֵּר בְּרֵישֵׁיהוֹן וּמֵימְרָא דַייָ בְּסַעְדְהוֹן.

עלה הפורץ לפניהם – (ברמז ת״א). ר׳ יוסי בר כהנא א״ר חנינא זה יעקב דכתיב ופרצת ימה וקדמה, את הוא תרעא דימא.

דבר אחר: עלה הפורץ לפניהם – בעוה״ז פרצתי גדרו של עולם מפני יעקב שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד. אמר רבי תנחומא בר אבא מאה ועשרים רבוא של צאן היו לו שנאמר ויפרוץ האיש מאד מאד, וכתיב וירב העם ויעצמו מאד, מה להלן ששים רבוא וכתיב מאד אף כאן ק״כ רבוא דכתיב מאד מאד, ולעתיד לבא אני פורץ אותן לבניו שנאמר עלה הפורץ וגו׳.

עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם – יש אומרים שהפורץ הוא משכיל, ומשמעותו שיקדים בתשובה לפני ישראל ויתפלל אל ה׳.

ואמרוֹ פָּרְצוּ – הודיע שיהיו שבי פשע רבים.

ואמרוֹ וַיַּעֲבֹרוּ – משמעותו יציאתם מן הגלות אל מדבר העמים.

ואמרוֹ שַׁעַר וַיֵּצְאוּ בוֹ – משמעותו שערי גלות שיצאו בהם.

ואמרוֹ וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם – נאמר שיורה בו על רבון העולמים, וכוונתו בו השגחתו והגנתו תהיה עמהם.

ואמרוֹ וַה׳ בְּרֹאשָׁם – יתכן שתהיה הכוונה בו למלאך ה׳ שיהיה עמהם בזמן המעברים.

ויש אומרים שהפרץ הוא אליהו, מלכם – הוא צמח בן דוד, וה׳ – השגחת ה׳ והגנתו.

עלה הפורץ – מושיעם הפורץ גדרת סירים ומסוכות חדקים ליישר לפניהם הדרך.

The breaker has gone up – Their savior, who breaks the fences of thorns and the hedges of briers, to straighten the road before them.

עלה הפורץ לפניהם – זה מלך המשיח, פורץ כל האומות לפניו.

אז יעלה הפורץ לפניהם – זה מלך^א המשיח שיפרוץ באומות.

א. כן בנוסח האחר של ר״י קרא. במהדורת עפפנשטיין: ״והמלך״.

עלה – אם תפרץ אחת מצאן ותצא ראשונה, כולם תפרצנה ותצאנה זו אחר זו, וככה יעשו ישראל בדברי נביא השקר, כמו הצאן שילכו לרעות.

ועבר^א מלכם – וכבוד השם בתחלה, על כן כתיב: כה אמר י״י על הנביאים המתעים (מיכה ג׳:ה׳) שאמרו אאסף (מיכה ב׳:י״ב).

א. כן בכ״י לונדון 24896 ובכ״י וטיקן 75. בדפוסים: ויעבור.

שהרי עלה הפרץ לפניהם – מלאך ששלחתי לפניך להוריש עממים.

פרצו – החומות, ו⁠{י}⁠עברו – וכן שער – הערים ויצאו בו.

ויעבר מלכם לפניהם – לכבוש להם הארץ.

וכל זה ע״י נביאי משה ויהושע. נמצא שדברי יטיבו לכם על ידי נביאי, ואתה אומר להם: אל תטיפו.

עלה הפורץ – פירש אדוני אבי ז״ל על צדקיהו כשיצא דרך בין החומותים שפרצו לפניו החומה כמו שכתב בנבואת יחזקאל בקיר יחתרו להוציא בו (יחזקאל י״ב:י״ב).

ויעבור מלכם לפניהם – זה צדקיהו שברח לפני חילו וחילו אחריו.

וי״י בראשם – קודם מזה בראשם נסתלקה מהם שכינה ואחר כך גלו.

ויונתן תרגם אלה הפסוקים נחמה לעתיד, וכן תרגם: בסופא כנשא אכנשכון דבית יעקב וגומר תרגם בצרה חוטרא כתרגום גדרות צאן (במדבר ל״ב:ט״ז) חוטרין דעאן ותרגם הדברו דירא כמו הכונס צאן לדיר בדברי רבותינו ז״ל.

ובדרש: הפורץ זה אליהו מלכם זה צמח בן דוד.

הפרץ – כטעם ופרצת ימה וקדמה (בראשית כ״ח:י״ד), והקרוב להם הוא זרובבל, והרחוק השם ית׳, כמו שסיים מלכם לפניהם וי״י בראשם.

שיעלה הפורץ עליהם והם יצאו מארצם ויעבור מלכם הושע בן אלה עמהם בגולה ולא היה להם כ״ז ממלך אשור כי אם מפני שה׳ בראשם הוא נלחם בם. אבל מה שפירשתי אני הוא היותר מתישב וכן תרגם יונתן הכתובים האלה בדרך נחמה לעתיד וכן בדרש עלה הפורץ לפניהם זה אליהו ויעבר מלכם לפניהם זה צמח בן דוד:

הפורץ – מלשון פרצה ושבירה.

עלה הפורץ – עד לא יעלו הם יעלה לפניהם מי שיפרוץ גדרות סירים ומסוכת חדק ליישר את הדרך ועל אליהו הנביא יאמר שהוא יבוא קודם הגאולה ליישר לבות ישראל לאביהם שבשמים להיות מבוא אל הגאולה וכמ״ש הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו׳ והשיב לב אבות וגו׳ (מלאכי ג׳:כ״ד).

פרצו – שבי הגולה יפרצו גם הם את הגדרות והמשוכות ויעבורו בפרצה כאלו היה שער ודרך בו יצאו מן הגולה ר״ל הם יוסיפו אומץ ליישר לבותם לפתוח בתשובה ובזכות זה יצאו מן הגולה.

ויעבור מלכם לפניהם – בשובם יעבור לפניהם מלכם הוא מלך המשיח וה׳ יעבור בראש כולם כי אז יחזיר גם הוא שכינתו לציון.

עלה הפורץ – אומר ראה נא איך אינם שלמים באמונתם, ואיך ינועו כקנה על פני רוח ופוסחים על שתי הסעיפים, שהלא נראה זאת בעת ההיא בשבט יהודה, שבעת שעמד מלך אשר פרץ גדרות הדת ועבד ע״ז נמשכו תיכף כל העם אחריו לעשות כמעשהו, כמו שהיה בימי אחז ובימי מנשה, ובעת שקם אחריו מלך צדיק כמו חזקיה שעמד אחרי אחז ויאשיה אחרי מנשה שהחלו לעבוד את ה׳, כן עשו גם העם ועבדו כולם את ה׳, וזה מורה שאין האמונה נשרשת בלבם רק ימשכו בזה אחרי המנהיג אותם לה׳ או לעזאזל, וז״ש בעת אשר עלה הפורץ לפניהם – שהוא המלך הפורץ גדר ומפר דת והורס חומותיה, אז פרצו ויעברו – פרצו גם המה גדרי הדת עברו תורות חלפו חק, וגם (פרצו) שער ויצאו בו – שאחרי שפרצו גדרות כמתגנב ללכת דרך פרצה, נעשה להם אח״כ הפרצה כשער הקבוע ללכת בו ויצאו בו מכלל הדת, אבל בעת אשר ויעבר מלכם לפניהם – אם עבר לפניהם מלך צדיק המולך ביראת ה׳ והראוי למלוך ולישב על כסא דוד, אז וה׳ בראשם – נמשכו אחרי ה׳ והלכו אחריו.

עלה הפרץ – גם זה מדברי נביאי השקר.

הפרץ – לעשות דרך מסיר כל מכשול, או ענינו אם בגלותם סגורים הם תוך עיר חומה דלתים ובריח, יפרצו חומת העיר ופתח השער לצאת חפשי.

תרגום יונתןילקוט שמעונימבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון