×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
יהושע ז׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיִּמְעֲל֧וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל מַ֖עַל בַּחֵ֑רֶם וַיִּקַּ֡ח עָכָ֣ן בֶּן⁠־כַּרְמִי֩ בֶן⁠־זַבְדִּ֨י בֶן⁠־זֶ֜רַח לְמַטֵּ֤ה יְהוּדָה֙ מִן⁠־הַחֵ֔רֶם וַיִּֽחַר⁠־אַ֥ף יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ב)  וַיִּשְׁלַח֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ אֲנָשִׁ֜ים מִירִיח֗וֹ הָעַ֞י אֲשֶׁ֨ר עִם⁠־בֵּ֥ית אָ֙וֶן֙ מִקֶּ֣דֶם לְבֵֽית⁠־אֵ֔ל וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ לֵאמֹ֔ר עֲל֖וּ וְרַגְּל֣וּ אֶת⁠־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּעֲלוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַֽיְרַגְּל֖וּ אֶת⁠־הָעָֽי׃ (ג) וַיָּשֻׁ֣בוּ אֶל⁠־יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָיו֮ אַל⁠־יַ֣עַל כׇּל⁠־הָעָם֒ כְּאַלְפַּ֣יִם אִ֗ישׁ א֚וֹ כִּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֣ים אִ֔ישׁ יַעֲל֖וּ וְיַכּ֣וּ אֶת⁠־הָעָ֑י אַל⁠־תְּיַגַּע⁠־שָׁ֙מָּה֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הָעָ֔ם כִּ֥י מְעַ֖ט הֵֽמָּה׃ (ד) וַיַּעֲל֤וּ מִן⁠־הָעָם֙ שָׁ֔מָּה כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיָּנֻ֕סוּ לִפְנֵ֖י אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי׃ (ה) וַיַּכּ֨וּ מֵהֶ֜ם אַנְשֵׁ֣י הָעַ֗י כִּשְׁלֹשִׁ֤ים וְשִׁשָּׁה֙ אִ֔ישׁ וַֽיִּרְדְּפ֞וּם לִפְנֵ֤י הַשַּׁ֙עַר֙ עַד⁠־הַשְּׁבָרִ֔ים וַיַּכּ֖וּם בַּמּוֹרָ֑ד וַיִּמַּ֥ס לְבַב⁠־הָעָ֖ם וַיְהִ֥י לְמָֽיִם׃ (ו) וַיִּקְרַ֨ע יְהוֹשֻׁ֜עַ שִׂמְלֹתָ֗יו וַיִּפֹּל֩ עַל⁠־פָּנָ֨יו אַ֜רְצָה לִפְנֵ֨י אֲר֤וֹן יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ עַד⁠־הָעֶ֔רֶב ה֖וּא וְזִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּעֲל֥וּ עָפָ֖ר עַל⁠־רֹאשָֽׁם׃ (ז) וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֲהָ֣הּ׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗היֱ⁠־⁠הֹוִ֗ה לָ֠מָה הֵעֲבַ֨רְתָּ הַעֲבִ֜יר אֶת⁠־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶת⁠־הַיַּרְדֵּ֔ן לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָאֱמֹרִ֖י לְהַאֲבִידֵ֑נוּ וְלוּ֙ הוֹאַ֣לְנוּ וַנֵּ֔שֶׁב בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּֽן׃ (ח) בִּ֖י אֲדֹנָ֑י מָ֣ה אֹמַ֔ר אַ֠חֲרֵ֠י אֲשֶׁ֨ר הָפַ֧ךְ יִשְׂרָאֵ֛ל עֹ֖רֶף לִפְנֵ֥י אֹיְבָֽיו׃ (ט) וְיִשְׁמְע֣וּ הַֽכְּנַעֲנִ֗י וְכֹל֙ יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְנָסַ֣בּוּ עָלֵ֔ינוּ וְהִכְרִ֥יתוּ אֶת⁠־שְׁמֵ֖נוּ מִן⁠־הָאָ֑רֶץ וּמַֽה⁠־תַּעֲשֵׂ֖ה לְשִׁמְךָ֥ הַגָּדֽוֹל׃ (י) וַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אֶל⁠־יְהוֹשֻׁ֖עַ קֻ֣ם לָ֑ךְ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אַתָּ֖ה נֹפֵ֥ל עַל⁠־פָּנֶֽיךָ׃ (יא) חָטָא֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וְגַם֙ עָבְר֣וּ אֶת⁠־בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אוֹתָ֑ם וְגַ֤ם לָֽקְחוּ֙ מִן⁠־הַחֵ֔רֶם וְגַ֤ם גָּֽנְבוּ֙ וְגַ֣ם כִּֽחֲשׁ֔וּ וְגַ֖ם שָׂ֥מוּ בִכְלֵיהֶֽם׃ (יב) וְלֹ֨א יֻכְל֜וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיהֶ֔ם עֹ֗רֶף יִפְנוּ֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיהֶ֔ם כִּ֥י הָי֖וּ לְחֵ֑רֶם לֹ֤א אוֹסִיף֙ לִֽהְי֣וֹת עִמָּכֶ֔ם אִם⁠־לֹ֥א תַשְׁמִ֛ידוּ הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם׃ (יג) קֻ֚םא קַדֵּ֣שׁ אֶת⁠־הָעָ֔ם וְאָמַרְתָּ֖ הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמָחָ֑ר כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל חֵ֤רֶם בְּקִרְבְּךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֣א תוּכַ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֶ֔יךָ עַד⁠־הֲסִֽירְכֶ֥ם הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם׃ (יד) וְנִקְרַבְתֶּ֥ם בַּבֹּ֖קֶר לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וְהָיָ֡ה הַשֵּׁ֩בֶט֩ אֲשֶׁר⁠־יִלְכְּדֶ֨נּוּ יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה יִקְרַ֣ב לַמִּשְׁפָּח֗וֹת וְהַמִּשְׁפָּחָ֞ה אֲשֶֽׁר⁠־יִלְכְּדֶ֤נָּה יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ תִּקְרַ֣ב לַבָּתִּ֔ים וְהַבַּ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר יִלְכְּדֶ֣נּוּ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה יִקְרַ֖ב לַגְּבָרִֽים׃ (טו) וְהָיָה֙ הַנִּלְכָּ֣ד בַּחֵ֔רֶם יִשָּׂרֵ֣ף בָּאֵ֔שׁ אֹת֖וֹ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־ל֑וֹ כִּ֤י עָבַר֙ אֶת⁠־בְּרִ֣ית יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְכִֽי⁠־עָשָׂ֥ה נְבָלָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ (טז) וַיַּשְׁכֵּ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיַּקְרֵ֥ב אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל לִשְׁבָטָ֑יו וַיִּלָּכֵ֖ד שֵׁ֥בֶט יְהוּדָֽה׃ (יז) וַיַּקְרֵב֙ אֶת⁠־מִשְׁפַּ֣חַת יְהוּדָ֔ה וַיִּלְכֹּ֕ד אֵ֖ת מִשְׁפַּ֣חַת הַזַּרְחִ֑י וַיַּקְרֵ֞ב אֶת⁠־מִשְׁפַּ֤חַת הַזַּרְחִי֙ לַגְּבָרִ֔ים וַיִּלָּכֵ֖ד זַבְדִּֽי׃ (יח) וַיַּקְרֵ֥ב אֶת⁠־בֵּית֖וֹ לַגְּבָרִ֑ים וַיִּלָּכֵ֗ד עָכָ֞ן בֶּן⁠־כַּרְמִ֧י בֶן⁠־זַבְדִּ֛י בֶּן⁠־זֶ֖רַח לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃ (יט) וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל⁠־עָכָ֗ן בְּנִי֙ שִֽׂים⁠־נָ֣א כָב֗וֹד לַיהֹוָ֛הי⁠־⁠הֹוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְתֶן⁠־ל֣וֹ תוֹדָ֑ה וְהַגֶּד⁠־נָ֥א לִי֙ מֶ֣ה עָשִׂ֔יתָ אַל⁠־תְּכַחֵ֖ד מִמֶּֽנִּי׃ (כ) וַיַּ֧עַן עָכָ֛ן אֶת⁠־יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיֹּאמַ֑ר אׇמְנָ֗ה אָֽנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ לַֽיהֹוָה֙י⁠־⁠הֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את עָשִֽׂיתִי׃ (כא) [וָאֵ֣רֶא] (ואראה) בַשָּׁלָ֡ל אַדֶּ֣רֶת שִׁנְעָר֩ אַחַ֨ת טוֹבָ֜ה וּמָאתַ֧יִם שְׁקָלִ֣ים כֶּ֗סֶף וּלְשׁ֨וֹן זָהָ֤ב אֶחָד֙ חֲמִשִּׁ֤ים שְׁקָלִים֙ מִשְׁקָל֔וֹ וָאֶחְמְדֵ֖ם וָאֶקָּחֵ֑ם וְהִנָּ֨ם טְמוּנִ֥ים בָּאָ֛רֶץ בְּת֥וֹךְ הָאׇהֳלִ֖י וְהַכֶּ֥סֶף תַּחְתֶּֽיהָ׃ (כב) וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מַלְאָכִ֔ים וַיָּרֻ֖צוּ הָאֹ֑הֱלָה וְהִנֵּ֧ה טְמוּנָ֛ה בְּאׇהֳל֖וֹ וְהַכֶּ֥סֶף תַּחְתֶּֽיהָ׃ (כג) וַיִּקָּחוּם֙ מִתּ֣וֹךְ הָאֹ֔הֶל וַיְבִאוּם֙ אֶל⁠־יְהוֹשֻׁ֔עַ וְאֶ֖ל כׇּל⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּצִּקֻ֖ם לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כד) וַיִּקַּ֣ח יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶת⁠־עָכָ֣ן בֶּן⁠־זֶ֡רַח וְאֶת⁠־הַכֶּ֣סֶף וְאֶת⁠־הָאַדֶּ֣רֶת וְֽאֶת⁠־לְשׁ֣וֹן הַזָּהָ֡ב וְֽאֶת⁠־בָּנָ֡יו וְֽאֶת⁠־בְּנֹתָ֡יו וְאֶת⁠־שׁוֹרוֹ֩ וְאֶת⁠־חֲמֹר֨וֹ וְאֶת⁠־צֹאנ֤וֹ וְאֶֽת⁠־אׇהֳלוֹ֙ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־ל֔וֹ וְכׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּ֑וֹ וַיַּעֲל֥וּ אֹתָ֖ם עֵ֥מֶק עָכֽוֹר׃ (כה) וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מֶ֣ה עֲכַרְתָּ֔נוּ יַעְכׇּרְךָ֥ יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּרְגְּמ֨וּ אֹת֤וֹ כׇל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ אֶ֔בֶן וַיִּשְׂרְפ֤וּ אֹתָם֙ בָּאֵ֔שׁ וַיִּסְקְל֥וּ אֹתָ֖ם בָּאֲבָנִֽים׃ (כו) וַיָּקִ֨ימוּ עָלָ֜יו גַּל⁠־אֲבָנִ֣ים גָּד֗וֹל עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּ֥שׇׁב יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה מֵחֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ עַל⁠־כֵּ֠ן קָרָ֞א שֵׁ֣ם הַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ עֵ֣מֶק עָכ֔וֹר עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א קֻ֚ם =א?,ל (בטעם יתיב)
• א?=קֻ֤ם (הטעם דומה למהפך לפי המיקום, אבל כנראה שבגלל הקובוץ לא נשאר מקום לפני האות)
E/ע
הערותNotes
(הקדמה) פרשה שביעית בענין עכן, רוצה חטאו ועונשו. תחלתה ויהי ה׳ את יהושע וגו׳, עד ויאמר ה׳ אל יהושע אל תירא ואל תחת וגו׳. והנה שאלתי בפרשה הזאת ששה שאלות: השאלה הראשונה אם עכן חטא בלקחו מן החרם, למה חרף אף ה׳ בישראל אשר לא חטאו ולא ידעו ממנו דבר? ואיך נענשו עליו האנשים שלא חטאו ולא נענש אז עכן שחטא? וכיוצא בזה נאמר (במדבר י״ו כ״ב) האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף, ואמר (איכה ה׳ ז׳) אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו, ואיך יהושע לא צעק על זה אחרי שידע סבת החרון אף שהיה על חטא עכן? השאלה השנית למה נצטערו כל כך יהושע וכל זקני ישראל על מיתת שלשים וששה איש וקרעו שמלותם והעלו עפר על ראשם? הלא ידעו כי כזה וכזה תאכל החרב? ואעפ״י שיהיה האלוה יתברך עמהם, אין ספק שעם כל הנצחון ימותו אנשים במלחמה: השאלה השלישית באומרו ית׳ חטא ישראל וגם עברו בריתי, ולמה לא אמר חטא עכן קום קחה אותו אלי והוקע אותו לה׳ נגד השמש והעלימו ונצטרך אל הגורל? וגם מה ענין אמרו וגם עברו בריתי וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם, והנה הזכיר בכאן חמשה פעמים וגם בהיות החטא אחד? השאלה הרביעית באומרו שים נא כבוד לה׳ ותן לו תודה, והוא מה שפסק לרלב״ג למה נצטרך להודאתו? והנה לא היתה (הודאתו) צריכה להענישו, כי אין הודאת בעל הריב בדיני נפשות מועילה כפי הדין, שאין אדם משים את עצמו רשע: השאלה החמשית למה נענשו למות בניו ובנותיו? והנה התורה אמרה (דברים כ״ד י״ז) לא ימותו אבות על בנים איש בחטאו ימות, ואפילו שיהיו קטנים כדברי רד״ק ז״ל לא היה ראוי שישרפו בתוך כלי הבית וכדין שאר ממונו? השאלה הששית אם האל ית׳ גזר ענשו ואמר והיה הנלכד בחרם ישרף אותו וכל אשר לו, איך בני ישראל הוסיפו על ענשו ודנוהו בסקילה ובשריפה? כמו שאמר וירגמו אותו כל ישראל וישרפו אותם, וגם אמרו עוד פעם שנית ויסקלו אותם באבנים, כל שכן שפעמים יאמר אותו (בלשון יחיד) וירגמו אותו וגו׳, וגם ויקימו עליו גל אבנים וגו׳, ופעם יאמר אותם (בלשון רבים) וישרפו אותם באש, שכל זה לא צוה השם ולא זכרו יהושע? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו הספקות כלם: (א) ויהי ה׳ את יהושע ויהי שמעו וגו׳, וימעלו בני ישראל וגו׳. כוונתי בפירוש זה, שעם היות שבלכידת יריחו לא עשה יהושע גבורה ולא נלחם עם איש, אבל כל הענין נעשה בכח אלהי ונס וזהו ויהי ה׳ את יהושע. הנה עם כל זה היה שמעו בכל הארץ כי שמעו עמים ירגזון וכל העמים היו פוחדים מגבורתו, וזכר שעם היות שכל ישראל ראו בעיניהם שהיה ה׳ את יהושע בכל הנסים והנפלאות אשר עשה עמו ושראו שהיה שמועת תקפו וגבורתו בכל הארץ, הנה עם כל זה מעלו בני ישראל מעל בחרם שלקח עכן ממנו, ובזה יראה שלא ירא אלהים ולא פחד מגבורת יהושע וענשו: (ב) וישלח יהושע אנשים מיריחו וגו׳. זכר שקרה עם זה ששלח יהושע לרגל את העי. (ג) וששבו אליו ואמרו שלא יעלה שם כל העם אבל כאלפים או שלשת אלפי איש יעלו ויוכלו ללכוד העיר, ושיהושע לא יתן עמל ויגיעה אל כל העם ללכת שמה כי מעט היו אנשי העי. (ד-ה) והנה זכר שיהושע שלח שם המנין יותר גדול ממה שאמרו והם שלשת אלפים איש, ושהכו בהם אנשי העי כשלשים וששה איש, ומלבד מיתת אלה הרדיפום ויכום במורד, ר״ל במקום שפל ומורד שהיו יורדים בו והאויבים עליהם ומכים בהם, וזכר שעם זה נמס לבב העם והתפעלו מאד, בחשבם שכל אנשי הארץ אריות בערכם ולא יוכלו להם ושכן יהיה תמיד. ואמנם הסבה בענין הזה שקרה אליהם היא, כי זה לא היה על צד העונש, כי אם היה זאת המיתה על צד העונש, היתה מתיחסת לחוטא ולא לאנשים נקיים, אבל לפי שאחד מן המחנה חטא בזה חטא חמור, סבב זה שתסור מהעם ההשגחה האלהית מצד שהיה המקובץ ההוא כלו מתאחד, ולזה יהיה נעזב למקרים ונמשך הרע וההפסד למעותדים אליו, להיותם בלתי נשמרים בהשגחתו ית׳, ולזאת הסבה מתו שם הל״ו איש נקיים מאותו חטא ולא מת עכן, כי לא נמשך אותו הרע על צד העונש לראוי אליו, כי אם להעדר ההשגחה, ולפי שעכן לא שם עצמו במקום הסכנה ההוא לא מת מפני העדר ההשגחה, ומתו המסתכנים שמה מפני חטאיהם הקודמים, או הוראת מערכתם או הזדמנות המקרה לפי כל אחד מהרעות. ואולם שתסור ההשגחה מהמקובץ הגדול בחטא האיש האחד אם היה ראוי אליו? הוא מבואר, לפי שהיה המקובץ כאיש אחד וכל איש ממנו כאבר מאיברי האיש, וכמו שבהחליא אבר מן האדם יעדר בריאות אותו האיש בכללו, ככה כשיחטא האיש אחד חטא גמור תסור ההשגחה האלהית מכלל העם והמקובץ, אבל כאשר רצה ית׳ להעניש על זה החטא לא העניש כי אם לעכן כמו שאבאר. וכבר יחזק הדעת הזה מה שאמר ית׳ ליהושע, ולא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם מקרבכם, הנה התרה בהסרת ההשגחה מהם, ויחס החטא לכל העם ואמר חטא ישראל, להיותו כלל מקובץ ומתאחד וכל עוד שלא יודע החוטא יכונה העם כלו בחטא, כי היה כל אחד ואחד מהם בספק אם הוא החוטא כל עוד שלא יתבאר, ועם מה שאמרתי הותרה השאלה הראשונה: (ז-ט) ויאמר יהושע אהה ה׳ וגו׳, בי אדוני מה אומר וגו׳, וישמעו הכנעני וגו׳. הנה יהושע וכל הזקנים נצטערו מאד מזה, לא על מיתת השלשים וששה איש לבד, אבל גם לפי שראו שנעדרה מהם ההשגחה האלהית והיו נעזבים למקרה, וגם לשראו מורך לבב העם ושנמס והיה למים, ועם זה לא יוכלו לעצור כח להלחם באויביהם עוד, ולשני הסבות האלה העיר יהושע בדבריו, אם לראשונה אמר אהה ה׳ אלהים למה העברת העביר את העם הזה את הירדן לתת אותנו ביד האמורי? ירצה אם היה רצונך לסור מעליהם השגחתך, למה העברת אותם בירדן בנס ופלא אלהי כל כך מפורסם? כי הנה ישאר פועל בטל אם היה שתעזוב אותם ביד האמורי להאבידם, ולא תאמר שהעברת אותם ע״י הכרח, לפי שלא היה שם להם מקום לשבת כי אינו כן, וזהו ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן, ר״ל וכבר היינו רוצים לשבת שם בעבר הירדן, והעיר על הטענה השנית באומרו בי אדוני מה אומר, ר״ל ואם תאמר שאלחם אני כגבור החיל מבלי עזר ההשגחה, זה בלתי אפשר שהעם כלו ירא וחרד ואין להם לב להלחם, וזהו בי אדוני מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף לפני אויביו, ר״ל אינני מתלונן על מיתת שלשים וששה אנשים, כי אם על שהפך ישראל עורף לפני אויב, וישמע זה הכנעני ויעצרו כח להלחם בנו והכריתו את שמינו מן הארץ, ר״ל השם והשמועה אשר היה לנו מצד העברת הירדן ולכידת יריחו יכרת אותו השם והשמועה כשינצחונו, וכאשר יאבד שמינו דע נא וראה ה׳ אלהים מה תעשה לשמך הגדול, ר״ל שגם כן יכרת שמך שהוא השם הגדול, ואם כן לא היה תלונת יהושע כי אם על העדר ההשגחה והיות לבב העם המס ימס, והותרה השאלה השנית: (י-יא) ויאמר ה׳ אל יהושע וגו׳. זכר שהשיבו האל לשתי הטענות, אם לראשונה מהעדר ההשגחה אמר שכן הוא האמת בסבת החטא, ולזה אמר לו קום לך למה זה אתה נופל על פניך, ר״ל מה תצעק אלי על העדר ההשגחה, והסבה מבוארת שחטא ישראל וגו׳. ואז״ל (ספרי דף ל״ב עמ׳ קכ״ז) קום לך הלא אמר משה רבך אשר יצא לפניהם ואתה שלחת לעי? קום אתה לך עמהם ולא ימצאך היזק: והנה בענין החטא הזה רשם בחינות רבות. האחת שחטא ישראל ר״ל בהיות ישראל זרע קדש בירך ה׳ (כי כמו שאמר (בראשית ל״ב כ״ח) שרית עם אלהים) חטא בכבודי. השנית שעברו את בריתי אשר צויתי אותם, והוא מה שצוה שיהיה המקום קדש ולא תגע בו יד. ובחינה שלישית שלקחו מן החרם, ר״ל שאם עברו על מצוה בלי שהיה ענין חרם לא יהיה החטא כל כך עצום. הבחינה הרביעית שגם גנבו כלומר בענין הכסף והזהב שיהיה לאוצר בית ה׳ וגנבו מאשר לו. והבחינה החמישית שכחשו, שאם היו מודים בדבר לא היה חטאם כל כך גדול. ואחר שזכר מה שחטאו בכסף ובזהב במה שאמר וגם גנבו וגם כחשו, הביא מה שחטאו בשמלה, על זה אמר וגם שמו בכליהם, ר״ל כי שמו בכליהם הכלי שהיה מחוייב לשיהיה נשרף, זהו צורך הפסוק. והנה לא זכר בפירוש עכן, כדי שיודע לעיני העם ולא יאמרו קרוביו שיהושע הגבילו ורשמו מעצמו, ולכן רצה שיודע מפאת הגורל, והותרה בזה השאלה השלישית: ואחז״ל (סנהדרין דף מ״ד ע״א) חמשה גם כנגד ה׳ חומשי תורה שעבר עכן עליהם, הנה בכל זה השיב להעדר ההשגחה. (יב) ואמנם למה שאמר מחולשת ישראל השיבו ולא יכלו בני ישראל וגו׳, ר״ל אל תחשוב שהחולשה הזאת טבעית ושלא תשתנה אינו כן, אבל היא לפי שהיו לחרם, וכאשר יסירו החרם מקרבם יתחזקו ויהיו לגבורי חיל, ולזה חתם הדברים לא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם. (יג) ולכן צווהו מיד שיקדש העם ושלא יאמר אליהם אותו היום כי אם שיש חרם בקרבם ושמפני זה קרה אותו הרע, אבל בבקר יקריבם לנסיון הדבר ולדעת מי החוטא, כי אם היה אז מגיד לו הנסיון אשר יעשה אותו מחר, אולי עכן יעשה תחבולות להנצל מידו, ולזה צוהו שלא יגיד את הנסיון כי אם בבקר בעת המעשה. והמפרשים אמרו שהיה זה על פי הגורל, והוא דעת חז״ל (שם דף מ״ג ע״ב). (יד) ועליו אמר אשר ילכדנו ה׳, כי בחיק יושלך הגורל ומה׳ כל משפטו, והיה זה בגורל כדי שיראו אותו כל קרוביו ויצדיקו האמת. ואחשוב שעם הגורל היה גם כן הכהן מגיד אותו על פי האורים והתומים כמו שאז״ל (ב״ב קכ״ב) בגורל חלוקת הארץ וכמו שיתבאר, ועכ״ז התחכם יהושע כדי שעכן יודה בדבר. (טו) ונתן המשפט שהנלכד בחטא ישרף הוא וכל אשר לו, והסבה בזה לפי שהתורה אמרה (דברים ז׳ כ״ו) ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו, ולכן בהיות שעכן לקח מן החרם ראוי שיהיה חרם, והנה חרם יריחו היה נשרף, אם כן אף עכן וכל אשר לו ראוי שיהיה נשרף, ואמר שהוא ראוי לזה לפי שעבר ברית ה׳ ולפי שעשה נבלה בישראל, ר״ל שסבב שיפנו ישראל עורף לפני אויביהם שהיא הנבלה שהוא עשה וסבב, או יאמר שמה שעשה בהיותו מזרע ישראל היא נבלה, ואין ספק שיהושע דבר לישראל וקדשם למחרת באמור אליהם חרם בקרבך ישראל וגו׳, עם היות שלא נזכר זה בספור (להיותו בלתי צריך) כי אם הפעל שעשה, והוא שהפיל הגורלות בשבטים ובמשפחות ובגברים ויפול הגורל על עכן. ורש״י ז״ל כתב על פי האורים והתומים נלכד שבט יהודה, כי העמיד השבטים כלם לפניהם והיו שמות השבטים כתובים בחשן, ואמר מי שאבנו כהה הוא הנלכד ונכהה שבט יהודה, וכדי לדעת המשפחות והגברים עשו בקלפי על פי הגורל, והוא דעת חז״ל (תנחומא פר׳ וישב). ועוד אמרו כי העביר יהושע השבטים כלם לפני הארון והנלכד בחרם היה הארון קולטו שלא יכול לזוז משם וכן המשפחות והגברים ושלא נודע הדבר על פי הגורל, ואשר כתבתי הוא היותר נכון כפי הפשט: (יט-כ) שים נא כבוד לה׳ וגו׳, ויען עכן וגו׳, וארא בשלל וגו׳. חז״ל (סנהדרין דף מ״ג ע״ב ובמ״ר פר׳ כ״ג רפ״ד) נתנו הסבה למה השתדל יהושע עם עכן לשיודה בפיו חטאו, ואמרו שהיו קרוביו מתרעמים מזה ואומרים שהוא לא עשה הדבר, ושאמר עכן ליהושע, יהושע בגורל אתה בא עלי? אתה ואלעזר שני גדולי הדור, אם אני מפיל עליכם גורל על אחד מכם יפול, ולזה הפציר יהושע עמו לשיודה. ואני אחשוב עוד שהשתדל בזה, כדי שיתן את מה שלקח לשלא יבא לידי אדם אחר ויהיה החרם בקרבם על כל פנים, וזהו שים נא כבוד לה׳, ר״ל שיכבד את השם בתת לו את שלו, וגם יתן לו תודה מנכסיו, על דרך (ויקרא כ״ז כ״ז) וחמישיתו יוסף עליו, וכדי שלא יבוש אמר לו והגד נא לי וגו׳, ר״ל אל תגידהו לאדם אחר כי אם אלי, והוא השיבו אמנה אנכי חטאתי ופירש החטא ואמר וכזאת וכזאת עשיתי, וחז״ל סנהדרין שם אמרו שעשה כדומה לזה במלחמת מדין ובמלחמות הכנעני, כי במלחמת הכנעני אמר (במדבר כ״א ג׳) והחרמתי את עריהם, ובמדין ג״כ נתנו הזהב קדש לה׳ והנה עבר החרם שלשה פעמים. (כא) וארא בשלל אדרת שנער, ירצה בגד מהודר מאד מאשר יעשוהו בבבל הנקרא שנער, ור׳ הונא אמר (ב״ר פר׳ צ״ו) שהוא פורפורא, ומאתים כסך ולשון זהב, ר״ל עשוי כמו לשון מזהב, והנה טמונים בתוך אהלי והכסף תחתיה, ר״ל שהוא לא שם ממונו כלו בזוית אחד, אבל שם האדרת במקום אחד תחת הארץ והכסף תחתיה נבדל ממנה מאד, (כ״ב כ״ג) וזכר ששלח יהושע שמה במרוצה רבה, כדי שקרוביהם לא ילכו ללקחו משם לכסות קלון עכן, ושהביאו כלו ויציקום לפני ה׳, ר״ל כי פרשו האדרת והכסף והזהב לפני הארון, באופן שכל ישראל ישמעו וייראו שהוא חטא ושהוא חייב מיתה. הנה בזה התבארה הסבה במה שעשה יהושע והותרה השאלה הרביעית: (כד-כה) ויקח יהושע את עכן וגו׳, ואת בניו ובנותיו וגו׳, וירגמו אותו וגו׳, הטיב לראות הרלב״ג בפי׳ הפסוקים האלה, שהוליכו שם בניו ובנותיו לראות המשפט ושישמרו מעשות עוד כדבר הרע הזה לא להמיתם, ולזה אמר אחרי זה וירגמו אותו באבנים, ר״ל לעכן לבד, שכשאר היו מוליכין אותו להמית הנה אנשי המחנה היו רוגמים אותו באבנים מרוב כעסם עליו, ואחר כך אמר וישרפו אותם באש, ירצה לעכן לשורו ולצאנו ולכל אשר לו וגו׳. ואמרו עוד ויסקלו אותם באבנים, ירצה שהיה שריפתם אחרי סקלו אותם באבנים רומז לבעלי חיים אשר לו. והר׳ יוסף קמחי ז״ל פירש כי ויסקלו אותם באבנים כסום באבנים אחר השריפה והקימו עליו גל אבנים שכלו אחד, ולפי שלא מת שם אדם כי אם עכן לבדו. (כו) לכן אמר ויקימו עליו גל אבנים, כי עליו הקימוהו ולא על בן או בת שלא מתו שמה. ואם אפשר (בלתי שנאמר) שמתו גם כן בניו ובנותיו, תהיה הסבה לפי שבא תקלה על ידו ובסבתו, והשם אמר הוא וכל אשר לו, שכלל בזה בנים ובנות, כל שכן אם היו קטנים שאז הם נענשים בעון אביהם שהם נחשבים כממונו. ואחז״ל (במ״ר פר׳ כ״ג דף רפ״ד) עכן נשרף על שלקח מן החרם ונסקל על חלול שבת שגנב בשבת, שבשבת נלכדה יריחו. ומה שכתבתי הוא הנכון כפי הפשט, והותרה השאלות חמשית וששית:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144