והנה בפתח השער עשרים וחמשה איש ואראה בתוכם את יאזניהא בן עזור ואת פלטיהו בן בניהו שרי העם – הם הם שאומר למעלה: והנה פתח היכל י״י בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחריהם
(יחזקאל ח׳:ט״ז), אלא לא פירש שם מי הוא, וכאן פירש את שמות שנים מהם. כך הוא פתרון הפרשה וכל העיניין אחר סדר המקראות ואחר פשוטן.
{פירוש על דרך המדרש ליחזקאל פרקים ט׳-י״א}
והנה האיש לבוש הבדים אשר קסת הסופר במתניו משיב דבר לאמר עשיתי ככל אשר צויתני (
יחזקאל ט׳:ב׳-ג׳,
י״א) – כלומר: זרקתי אש על העיר ושרפתיה, איני יכול לפותרה כל עיקר. שהרי אחר המקרא זה: עשיתי ככל אשר ציויתני
(יחזקאל ט׳:י״א), כמה מקראות כתוב: ומלא חפניך
ב גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר
(יחזקאל י׳:ב׳). על כרחך למדנו שכשנאמר: ככל אשר ציויתני
(יחזקאל ט׳:י״א), עדיין לא נצטווה לזרוק אש על העיר.
עכשיו נחזור למדרש חכמי ישראל
(איכה רבה ב׳:ג׳):
ג {ו}הנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון (יחזקאל ט׳:ב׳) – ולא חמשה גזירות הן:
ד זקן ובחור ובתולה טף ונשים, והששי למה? אמר ר׳ יוחנן: הששי זה היה מלאך של רחמים, ומי היה זה? מיכאל.
ואיש אחד בתוכם לבוש בדים וקסת הסופר במותניו (יחזקאל ט׳:ב׳) – ג׳ דברים היה משמש אותו מלאך: ספקלטור, וכהן גדול, וקריסטור.
ה ספקלטור – כדמתרגמינן נתנם
ו לטבח
(ישעיהו ל״ד:ב׳). כהן גדול – דכתיב:
לבוש בדים (יחזקאל ט׳:ב׳), וכתיב: ולבש הכהן מדו בד
(ויקרא ו׳:ג׳). וקריסטור
ז – דכתיב:
וקסת הסופר במותניו. ויבואו ויעמדו אצל מזבח הנחשת (יחזקאל ט׳:ב׳) – מזבח הנחשת מי הוה? אלא התחילו ממקום שאומרים שירה לפניו בכלי שיר נחשת.
ח אמר ר׳ יהודה ב״ר סימון: עד מקום מחיצתו. רבנן אמרי: הזכיר עוונו של אחז, דכתיב: ויצו{ה} המלך {אחז} את אוריה הכהן לאמר על המזבח {הגדול} הקטר את עלת הבקר ואת מנחת
ט הערב וגו׳ ומזבח הנחשת יהיה לי
י לבקר
(מלכים ב ט״ז:ט״ו). רבי פנחס אומר: עשאו כבעלי
יא מומין, כמה דאמר: לא יבקר בין טוב לרע
(ויקרא כ״ז:ל״ג).
ויאמר י״י אלי
יב עבור בתוך העיר בתוך ירושלם והתוית תיו וגו׳
(יחזקאל ט׳:ד׳) – אמר ר׳ אחא ב״ר חנינא
(בבלי שבת נ״ה.): מעולם לא יצתה מידה טובה מפי הקב״ה וחזר בה לרעה חוץ מזו. אמר הקב״ה לגבריאל: לך ורשום על מצח של צדיקים תי״ו של דיו כדי שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה, ועל מצחן של רשעים תי״ו של
יג דם שישלטו בהן מלאכי חבלה. אמרה מידת הדין לפני הקב״ה: מה נשתנו אילו מאילו? אמר הקב״ה: הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים. והלא היה להם לימחות ולא מיחו? אמר הקב״ה: גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם אין מקבלין להן. אמרה לפניו: רבונו של עולם, אם לפניך גלוי, לפניהם מי גלוי? היינו דכתיב:
זקן ובחור ובתולה טף ונשים תהרגויד למשחית (יחזקאל ט׳:ו׳), וכתיב: ויחלו באנשים הזקנים
(יחזקאל ט׳:ו׳).
תני רב יוסף
(בבלי שבת נ״ה.):
וממקדשי תחלו (יחזקאל ט׳:ו׳) – אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי, אילו בני אדם שקיימו את התורה מאל״ף ועד תי״ו. ומאי שנא תי״ו? אמר רב:
טו ת׳ תחיה ת׳ תמות. ושמואל אמר: תמה זכות אבות. ור׳ יוחנן אמר: תחון זכות אבות. ר׳ אחא אמר: תחון על התועבות שנעשו בירושלם.
{והנה האיש לבוש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי כאשר צויתני (יחזקאל ט׳:י״א) – א״ר יוחנן
(בבלי יומא ע״ז.):} באותה שעה הוציאוהו לגבריאל ומחיוה
טז בשיתין פלסי דנורא. אמרו ליה: אי עבדת, אי לא עבדת, אמאי לא עבדת כדפקדון. ועוד: אין משיבין על הקלקלה. אתיוה לדוביאל שרא דפרסאי ואוקמיה בדוכתיה, והיינו דכתיב: ושר מלכות פרס עומד לנגדי
(דניאל י׳:י״ג), בההוא אגרא דשמשא עשרין וחד יומין, יהבו ליה עשרין וחד מלכי דפרוותא דמשמהיג. אמר: כתבו לי ישראל בכרגא. כתבו ליה. כתבו לי רבנן בכרגא. עמד גבריאל מאחורי הפרגוד ואמר: שוא לכם משכימי קום וגו׳
(תהלים קכ״ז:ב׳). לא השגיחו בו. חזר ואמר: אם יהיו כל חכמי אומות בכף מאזנים, ודניאל איש חמודות בכף שנייה, מכריע הוא את כולם. אמר הקב״ה: מי הוא שלמד סניגוריא על בניי? ואומר לפניו: גבריאל. אמר להם: יבא, והיינו דכתיב:
ואני באתי בדבריךיז (דניאל י׳:י״ב).
ולאלה אמר באזני (יחזקאל ט׳:ה׳) – אמר ר׳ אלעזר
(איכה רבה ב׳:ג׳): לעולם אין הקב״ה מייחד שמו אלא על הטובה. ׳אמר אלהים באזני׳ אין כתיב כאן, אלא: אמר באזני.
ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו (יחזקאל ט׳:ו׳) – באותה שעה קפצה קטיגורייא לפני הקב״ה
(איכה רבה ב׳:ג׳). אמרה לפניו: רבונו של עולם איזה מהם נפצע מוחו עליך? איזה מהן מסר נפשו על קדושת שמך? מפני מה אתה חס עליהם? מיד אמר: יפה למדה קטיגוריא, הדא הוא דכתיב:
וממקדשי תחלו (יחזקאל ט׳:ו׳).
ויאמר אל האיש לבוש הבדים {ויאמר} בוא אל בינות לגלגל (יחזקאל י׳:ב׳) – זהו שאמר הכתוב: {ו}צדקתך אלהים עד מרום
(תהלים ע״א:י״ט) – כשם שהתחתונים צריכים צדקה אילו מאילו, כך העליונים צריכים צדקה אילו מאילו
(ויקרא רבה ל״א:א׳), והיינו דכתיב: ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בוא וגו׳
(יחזקאל י׳:ב׳).
ואמר ר׳ יוחנן בשם ר׳ שמעון בן יוחי
(איכה רבה א׳:מ״א): כל מקום שנאמר: ׳ויאמר׳ ׳ויאמר׳ שני פעמים, לא ניתן אלא לדרוש, ולא נאמר כאן אלא ללמדך שהקב״ה אמר למלאך, והמלאך אמר לכרוב: {הקב״ה} גזר עלי כך ואין לי רשות ליכנס לפנים ממחיצתך, עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים, ונתן לו שני גחלים, כמו שנאמר:
וישא ויתן (יחזקאל י׳:ז׳). אמר ר׳ פנחס: הפשירן ונתן לו. אמר ר׳
יח חנא בר ביזנא אמר ר׳ שמעון חסידא: אלמלא לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. ר׳ יהושע בן לוי אמר: שש שנים ומחצה עשו גחלים עמומות בידו של גבריאל, שהרי נבואה זו נאמרה בשנה הששית ליכוניה,
יט והבית לא נשרף עד י״א לגלות יכוניה. סבור שמא יעשו ישראל תשובה. כיון שלא עשו תשובה בא לזורקן בחימה לקעקע ביצתם של ישראל. אמר לו הקב״ה לגבריאל: הנח לך, יש בהם עושי צדקה, אילו עם אילו. הדא הוא דכתיב:
וירא לכרובים תבנית וגו׳
(יחזקאל י׳:ח׳). דבר אחר:
וירא לכרובים תבנית יד אדם מ
תחתכ כנפיהם (יחזקאל י׳:ח׳) – שהיה פושט ידו לקבל ישראל אם יחזרו בהם.
כי המקוםכא אשר יפנה הראש (יחזקאל י׳:י״א) – תרגומו: לאתר דמתפני קדמאה.
א. כן בפסוק. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777 (בהשפעת
יחזקאל ח׳:י״א): ״שפן״.
ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״חפני״.
ג. הנוסח של ר״י קרא דומה יותר לנוסח המדרש המובא בילקוט שמעוני נ״ך שמ״ט.
ד. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, וכן באיכה רבה ב׳:ג׳, וילקוט שמעוני נ״ך שמ״ט. בכ״י פרמא 2994, פריס 162 (במקום ״ולא חמשה גזירות הן״): ״חמשה כנגד חמשה״.
ה. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. באיכה רבה ב׳:ג׳: ״קסנטור״.
ו. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״ונתנם״.
ז. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. באיכה רבה ב׳:ג׳: ״קסנטור״.
ח. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״בכלי שרת״.
ט. כך בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162: ״את מנחת הבוקר ואת מנחת עולת״.
י. כך בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162: ״לו״.
יא. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״כבלי״.
יב. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בנוסח שלנו: ״אלָו״.
יג. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 הושמט ע״י הדומות: ״דיו כדי... תי״ו של״.
יד. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״תהרוגו״.
טו. כן
בבבלי שבת נ״ה. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162 חסר: ״אמר רב״.
טז. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ומחיה״.
יז. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״כדבריך״.
יח. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777 חסר: ״ר׳ ״.
יט. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162, והכוונה לגלות יכוניה, כפי שברור מן ההקשר.
כ. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994. בנוסח שלנו: ״תחת״.
כא. כן בפסוק. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777, פרמא 2994: ״אל מקום״.