(הקדמה)
הנבואה החמישית תחלתה ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם בתוך בית המרי אתה יושב וגומר עד בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה: ויש בנבואה הזאת ט״ו פרשיות. הראשונה, בן אדם בתוך בית המרי אתה יושב. השנית, בן אדם הלא אמרו אליך בית ישראל. השלישית, בן אדם לחמך ברעש תאכל. הרביעית, בן אדם מה המשל הזה לכם. החמישית, בן אדם הנה בית ישראל אומרים. הששית, בן אדם הנבא אל נביאי ישראל. השביעית, לכן כה אמר ה׳ אלהים יען דברכם שוא. השמינית, לכן כה אמר ה׳ אלהים ובקעתי רוח סערות. התשיעית, ואתה בן אדם שים פניך אל בנות עמך המתנבאות. העשירית, לכן כה אמר ה׳ אלהים הנני אל כסותותיכנה. הי״א, בן אדם האנשים האלה. הי״ב, בן אדם ארץ כי תחטא לי. הי״ג, כי כה אמר ה׳ האלהים אף כי ארבעת שפטי. הי״ד, ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם מה יהיה עץ הגפן. הט״ו, לכן כה אמר ה׳ אלהים כאשר עץ הגפן. ויש בפסוקי הנבואה הזאת ששת השאלות:
השאלה הראשונה באמרו על הנביאים המשקרים כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו, כי מה הדמוי הזה להנביאי השקר והנה השועלים כחרבות ילכו וירוצו כרצונם ויעשו ויצליחו ולא היו כן נביאי השקר בישראל:
השאלה השנית באמרו עליהם לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על בית ישראל לעמוד במלחמה ביום ה׳, כי הנה המאמר הזה יאות לשרי הצבא והגבורים אשר מעולם לעלות בפרצות ולשמרם שלא יכנס שם האויב ולעשות גדרים להגין על החומה ולעמוד במלחמה אבל אין דבר מזה מוטל על הנביא ולמה הוכיחם עליו:
השאלה השלישית באומרו האנשים האלה העלו גלוליהם על לבם ומכשול עונם נתנו נכח פניהם האדרוש אדרש להם, שיראה מזה הפסוק שבהיות החוטא ועובד עבודה זרה דורש דבר ה׳ מהנביא שלא ידרש לו ולא יענה ומיד קרוב לזה אמר בהפך ובא אל הנביא אני ה׳ נענתי לו בה ברב גלוליו, ואמר גם כן ובא אל הנביא לדרוש לו בי אני ה׳ נענה לו בי, והמה אם כן מאמרים סותרים זה את זה ולמה אמר נענתי נענה מהמתפעל והיה לו לומר עניתי ואענה כי הוא יתברך פועל בענייה לא מתפעל:
השאלה הרביעית באומרו והנביא כי יפותה ודבר דבר אני ה׳ פתיתי את הנביא ההוא, והוא דבר מתמיה מאד שיאמר השם שהוא פתה את נביא השקר לדבר נבואתו וא״כ הדבר למה ישמידהו השם כמו שאמר והשמדתיו מתוך עמי ישראל ובפירוש הפסוק אזכור דעות המפרשים בהיתר זה וביטולם:
השאלה החמישית באמרו והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם, והיא כי למה זכר שלשת צדיקים ההם נח דניאל ואיוב יותר מזולתם מהצדיקים והנביאים שהיו בדורות, וחכמים ז״ל
(תנחומא נח ה) אמרו שזכר אלה השלשה צדיקים לפי שכל א׳ מהם ראה העולם בנוי וחרב ובנוי, אבל ענין הפרשה אין בו צורך לזכרון צדיקים שראו העולם בנוי וחרב ובנוי כי אם לאנשים צדיקים שראו העולם חרב וניצול בצדקתם ולפי זה היה ראוי שיזכור את לוט וירמיהו:
השאלה השישית למה זה זכר בזה ארבעת שפטים רעים שהם רעב וחיה ומגפה ולא זכר מבול כמו שראה נח ולא מהפכת האדמה בסדום ועמורה ולא השבי וגלות שראה דניאל, ולמה זה בשלשה האחרונים מהחיה והחרב והדבר אמר אם בנים ואת בנות יצילו המה לבדם ינצלו אבל ברעב לא זכר לא בנים ולא בנות אלא אמר בלבד בצדקתם ינצלו נפשם כל שכן שנח דניאל ואויב לא ראו רעב ולא חיה רעה, וגם בחרבן ירושלם שהיה רעב וחרב ודבר אין ספק שלא היה חיה רעה ולמה אם כן נזכרה בפרשה. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כלם:
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא שאמר השם לנביא שמפני שבני ישראל לא היו נוטים אוזן לדבריו יעשה מעשים גשמיים בפועל לעיניהם כדי שיהיו להם למשל ומופת למה שיהיה ביושבי ירושלם, והוא שיעשה כלי גולה ויגלה מבית לבית לעיניהם רמז לאנשי ירושלם שילכו בגולה, ושיחתור בקיר חור ויצא בו בעלטה בלילה רמז ומשל לצדקיהו מלך יהודה שיצא מירושלם בלילה בורח ויתפשוהו הכשדיים ויבא בבלה ושם ימות, וכן צוהו שיאכל לחמו ברעש וישתה מימיו ברוגז ובדאגה כי ככה יאכלו בני ישראל את לחמם בגלות אשר ילכו בו, ולפי שהיו אומרים שנבואת הנביא היה לימים רחוקים ולא יתקיים בימיהם הודיעו השם שישבות המשל הזה כי נבואותיו ודברו אשר ידבר עליהם לרעה יתקיימו במהרה וקרוב, ולפי שנביאי השקר היו מכחישים דברי נביא האל לכן באהו הנבואה עליהם ועל הרעות שיבאו עליהם ושיכלמו ויבשו מנבואותיהם, וכן אמר על בנות עמו המתנבאות מלבהן שקרים במעשים ותחבולות שהיו עושות לרמות את בני אדם שהמה ברעה תכלינה וירושלם חרוב תחרב באופן שישבתו תחבולותיהם וכזביהן, ומפני שהיו באים מזקני ישראל לשאול דבר ה׳ מפי הנביא ומראים עצמם צדיקים גילה השם לנביא גלולי לבם אבל שעל כל זה לא יחדל השם מלהשיב על שאלותם אבל לא ימלא בקשתם מפני רשעתם, וכן הנביא שקר יהיה נשמד מתוך עמו, והודיעו עוד שהארץ כי תחטא ויבוא עליה רעב או חרב או מגפה שגם שיהיו נח דניאל ואיוב אנשים צדיקים בקרבה יצילו את עצמם ולא יצילו בנים ובנות, אמנם בירושלם עם כל רשעתם לא יתמו כלם כי בנים ורבים מהם ינצלו למען יספרו את תועבותיהם ויכירו וידעו בני אדם שלא לחנם בא עליהם הרעה כי היו בני יהודה כעץ הגפן שלא יצלח לכל מלאכה אלא לתת את פריו כן בית ישראל לא יצליחו כי אם בעבודה האלהית, וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:
(א) ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם בתוך בית המרי אתה יושב וגומר עד ויהי דבר ה׳ וגומר בן אדם לחמך ברעש תאכל.