Yechezkel 12 – יחזקאל יב‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

The word of Hashem also came to me, saying,

תרגום יונתןרד״קאברבנאלעודהכל

וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.

ויהי דבר.

(הקדמה)
הנבואה החמישית תחלתה ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם בתוך בית המרי אתה יושב וגומר עד בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה: ויש בנבואה הזאת ט״ו פרשיות. הראשונה, בן אדם בתוך בית המרי אתה יושב. השנית, בן אדם הלא אמרו אליך בית ישראל. השלישית, בן אדם לחמך ברעש תאכל. הרביעית, בן אדם מה המשל הזה לכם. החמישית, בן אדם הנה בית ישראל אומרים. הששית, בן אדם הנבא אל נביאי ישראל. השביעית, לכן כה אמר ה׳ אלהים יען דברכם שוא. השמינית, לכן כה אמר ה׳ אלהים ובקעתי רוח סערות. התשיעית, ואתה בן אדם שים פניך אל בנות עמך המתנבאות. העשירית, לכן כה אמר ה׳ אלהים הנני אל כסותותיכנה. הי״א, בן אדם האנשים האלה. הי״ב, בן אדם ארץ כי תחטא לי. הי״ג, כי כה אמר ה׳ האלהים אף כי ארבעת שפטי. הי״ד, ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם מה יהיה עץ הגפן. הט״ו, לכן כה אמר ה׳ אלהים כאשר עץ הגפן. ויש בפסוקי הנבואה הזאת ששת השאלות:

השאלה הראשונה באמרו על הנביאים המשקרים כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו, כי מה הדמוי הזה להנביאי השקר והנה השועלים כחרבות ילכו וירוצו כרצונם ויעשו ויצליחו ולא היו כן נביאי השקר בישראל:

השאלה השנית באמרו עליהם לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על בית ישראל לעמוד במלחמה ביום ה׳, כי הנה המאמר הזה יאות לשרי הצבא והגבורים אשר מעולם לעלות בפרצות ולשמרם שלא יכנס שם האויב ולעשות גדרים להגין על החומה ולעמוד במלחמה אבל אין דבר מזה מוטל על הנביא ולמה הוכיחם עליו:

השאלה השלישית באומרו האנשים האלה העלו גלוליהם על לבם ומכשול עונם נתנו נכח פניהם האדרוש אדרש להם, שיראה מזה הפסוק שבהיות החוטא ועובד עבודה זרה דורש דבר ה׳ מהנביא שלא ידרש לו ולא יענה ומיד קרוב לזה אמר בהפך ובא אל הנביא אני ה׳ נענתי לו בה ברב גלוליו, ואמר גם כן ובא אל הנביא לדרוש לו בי אני ה׳ נענה לו בי, והמה אם כן מאמרים סותרים זה את זה ולמה אמר נענתי נענה מהמתפעל והיה לו לומר עניתי ואענה כי הוא יתברך פועל בענייה לא מתפעל:

השאלה הרביעית באומרו והנביא כי יפותה ודבר דבר אני ה׳ פתיתי את הנביא ההוא, והוא דבר מתמיה מאד שיאמר השם שהוא פתה את נביא השקר לדבר נבואתו וא״כ הדבר למה ישמידהו השם כמו שאמר והשמדתיו מתוך עמי ישראל ובפירוש הפסוק אזכור דעות המפרשים בהיתר זה וביטולם:

השאלה החמישית באמרו והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם, והיא כי למה זכר שלשת צדיקים ההם נח דניאל ואיוב יותר מזולתם מהצדיקים והנביאים שהיו בדורות, וחכמים ז״ל (תנחומא נח ה) אמרו שזכר אלה השלשה צדיקים לפי שכל א׳ מהם ראה העולם בנוי וחרב ובנוי, אבל ענין הפרשה אין בו צורך לזכרון צדיקים שראו העולם בנוי וחרב ובנוי כי אם לאנשים צדיקים שראו העולם חרב וניצול בצדקתם ולפי זה היה ראוי שיזכור את לוט וירמיהו:

השאלה השישית למה זה זכר בזה ארבעת שפטים רעים שהם רעב וחיה ומגפה ולא זכר מבול כמו שראה נח ולא מהפכת האדמה בסדום ועמורה ולא השבי וגלות שראה דניאל, ולמה זה בשלשה האחרונים מהחיה והחרב והדבר אמר אם בנים ואת בנות יצילו המה לבדם ינצלו אבל ברעב לא זכר לא בנים ולא בנות אלא אמר בלבד בצדקתם ינצלו נפשם כל שכן שנח דניאל ואויב לא ראו רעב ולא חיה רעה, וגם בחרבן ירושלם שהיה רעב וחרב ודבר אין ספק שלא היה חיה רעה ולמה אם כן נזכרה בפרשה. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כלם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא שאמר השם לנביא שמפני שבני ישראל לא היו נוטים אוזן לדבריו יעשה מעשים גשמיים בפועל לעיניהם כדי שיהיו להם למשל ומופת למה שיהיה ביושבי ירושלם, והוא שיעשה כלי גולה ויגלה מבית לבית לעיניהם רמז לאנשי ירושלם שילכו בגולה, ושיחתור בקיר חור ויצא בו בעלטה בלילה רמז ומשל לצדקיהו מלך יהודה שיצא מירושלם בלילה בורח ויתפשוהו הכשדיים ויבא בבלה ושם ימות, וכן צוהו שיאכל לחמו ברעש וישתה מימיו ברוגז ובדאגה כי ככה יאכלו בני ישראל את לחמם בגלות אשר ילכו בו, ולפי שהיו אומרים שנבואת הנביא היה לימים רחוקים ולא יתקיים בימיהם הודיעו השם שישבות המשל הזה כי נבואותיו ודברו אשר ידבר עליהם לרעה יתקיימו במהרה וקרוב, ולפי שנביאי השקר היו מכחישים דברי נביא האל לכן באהו הנבואה עליהם ועל הרעות שיבאו עליהם ושיכלמו ויבשו מנבואותיהם, וכן אמר על בנות עמו המתנבאות מלבהן שקרים במעשים ותחבולות שהיו עושות לרמות את בני אדם שהמה ברעה תכלינה וירושלם חרוב תחרב באופן שישבתו תחבולותיהם וכזביהן, ומפני שהיו באים מזקני ישראל לשאול דבר ה׳ מפי הנביא ומראים עצמם צדיקים גילה השם לנביא גלולי לבם אבל שעל כל זה לא יחדל השם מלהשיב על שאלותם אבל לא ימלא בקשתם מפני רשעתם, וכן הנביא שקר יהיה נשמד מתוך עמו, והודיעו עוד שהארץ כי תחטא ויבוא עליה רעב או חרב או מגפה שגם שיהיו נח דניאל ואיוב אנשים צדיקים בקרבה יצילו את עצמם ולא יצילו בנים ובנות, אמנם בירושלם עם כל רשעתם לא יתמו כלם כי בנים ורבים מהם ינצלו למען יספרו את תועבותיהם ויכירו וידעו בני אדם שלא לחנם בא עליהם הרעה כי היו בני יהודה כעץ הגפן שלא יצלח לכל מלאכה אלא לתת את פריו כן בית ישראל לא יצליחו כי אם בעבודה האלהית, וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:

(א) ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם בתוך בית המרי אתה יושב וגומר עד ויהי דבר ה׳ וגומר בן אדם לחמך ברעש תאכל.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלהכל

(ב) בֶּן⁠־אָדָ֕ם בְּת֥וֹךְ בֵּית⁠־הַמֶּ֖רִי אַתָּ֣ה יֹשֵׁ֑ב אֲשֶׁ֣ר עֵינַ֩יִם֩ לָהֶ֨ם לִרְא֜וֹת וְלֹ֣א רָא֗וּ אׇזְנַ֨יִם לָהֶ֤ם לִשְׁמֹ֙עַ֙ וְלֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽם׃

"Son of man, you dwell in the midst of the rebellious house, who have eyes to see, and don't see, who have ears to hear, and don't hear; for they are a rebellious house.

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בַּר אָדָם בְּגוֹ עַמָא סַרְבָנָא אַתְּ יָתֵיב דִי עַיְנִין לְהוֹן לְמֶחֱזֵי וְלָא חָזָן וְאוּדְנִין לְהוֹן לְמִשְׁמַע וְלָא שָׁמְעִין אֲרֵי עַם סַרְבָן אִינוּן.

בתוך בית המרי אתה יושב – ואינך מועיל כלום בדברים בלא אות ומופת ודוגמא,

בן אדם עינים להם לראות ולא ראו – שהרי ראו שגלו הם וכאילו לא ראו ולא שמעו דברי תוכחותיך וכאילו לא שמעו עדי׳ מחזיקים ידי הנשארים בירושלם שהיו שולחים להם נביאיהם וקסמים כי לא יגלו הנשארים ושמעיהו הנחלמי ששלח ספרים אל כל העם אשר בירושלם (ירמיהו כ״ט:כ״ה) להבטיחם על שקר.

אמר השם לנביא בתוך בית המרי אתה יושב והם אנשי ירושלם שגלו עם יהויכין, ולפי שהם ראו שגלו ולא לקחו מוסר ולא הטו את אזנם לדברי הנביא לכן אמר עליהם אשר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשמוע ולא שמעו כי בית מרי הם והיה זה הקדמה למה שצוהו מיד שיעשה כלי גולה, כי לפי שהאדם בטבע מתפעל מהדברים שיראה יותר משיתפעל מהדברים שישמע לכן בהיות שהם בני מרי לא היו מתפעלים מדברי הנביא ותוכחותיו רצה השם שיעשה הנביא בגלוי ובפרסום מעשים זרים מורים ורומזים על העתיד לבא עליהם כי אולי עם היותם בית מרי יתפעלו מהמעשים ההם שיראו.

המרי – ענין מרד וסרוב.

בתוך בית המרי – על אנשי הגולה יאמר.

אשר עינים להם – אשר יש להם עינים לראות בהם ואינם רואים ר״ל הלא בעיניהם ראו גלותם מן הארץ ולא לקחו מוסר.

ולא שמעו – אל דברי הנביא המזהירם.

בתוך בית המרי אתה יושב והראיה לזה אשר עינים להם לראות ולא ראו כי מי שלא הוכן בטבעו להכיר נסי ה׳ ונפלאותיו מתוך מעשיו ואין לו השרשים של האמונה אינו נקרא ממרה, רק אויל וסכל, אבל הם עינים להם לראות וכשאינם רואים הם ממרים, (כמ״ש החרשים שמעו והעורים הביטו לראות (ישעיהו מ״ג) עממ״ש).

אזנים ר״ל עכ״פ הגם שאין רואים בעיניהם הלא יש להם אזנים לשמע מפי הנביאים שהם יגידו למו,

ולא שמעו וזה מצד כי בית מרי המה לא מצד הסכלות.

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ג) וְאַתָּ֣ה בֶן⁠־אָדָ֗ם עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ כְּלֵ֣י גוֹלָ֔ה וּגְלֵ֥ה יוֹמָ֖ם לְעֵינֵיהֶ֑ם וְגָלִ֨יתָ מִמְּקוֹמְךָ֜ אֶל⁠־מָק֤וֹם אַחֵר֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם אוּלַ֣י יִרְא֔וּ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃

Therefore, you son of man, prepare stuff for exile, and exile by day in their sight; and you shall exile from your place to another place in their sight. It may be they will consider, though they are a rebellious house.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאַתְּ בַּר אָדָם אַתְקִין לָךְ מָנֵי גָלוּתָא וּגְלֵי בִימָם לְעֵינֵיהוֹן וְתִגְלֵי מֵאַתְרָךְ לַאֲתַר אוֹחֲרָן לְעֵינֵיהוֹן מָאִים יִדְחֲלוּן אֲרֵי עַם סַרְבָן אִינוּן.

ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה – אמר רמי אמר רב זה חמת נר קערה ושטיח. בחוסר כל אמר רבא בלא שולחן, רב חסדא אמר בלא אשה, רב ששת אמר בלא שמש, ר׳ נחמן אמר בלא דעת, תאנא בלא מלח בלא רבב, אמר אביי נקטינן אין עני אלא בלא דעת. במערבא אמרי דדא ביה כלא ביה, ודלא דא ביה מה ביה. דא קנה מה חסר, דא לא קנה מה קנה. רבי חייא בר אבא אמר כלי גולה חמת וקערה ושטיח וכל אחד ואחד משמש שני דברים, חמת ממלאו מים ונותנו תחת ראשו, קערה אוכל בה ושותה בה, שטיח לישיבה וישן עליה, ר׳ שמעון בן חלפתא אומר קיפה אחת של ארבע אזנים שהיא מחזקת את כולם, אמר הקב״ה לישראל והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו, והם לא עשו כן אלא כיון שגלו התחיל אחד מהם ללוש עיסתו והיה אחד מהם חופר גומץ בארץ ולש בה עיסתו והיתה נגבלת בעפר וצרורות וכיון שהיה נותנה לתוך פיו ולועס היו שניו קהות לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שני.

כלי גולה – כלי לשתות ומקידה קטנה ללוש בה חררה אות לבית ישראל שבירושלים שיעשו כן ולא יצטרכו ללוש בצק בגומא על גבי קרקע והחצצים נכנסים בתוכו והם לא שמעו לו והוצרכו לכך והוא הכתוב בספר קינות ויגרס בחצץ שני (איכה ג׳:ט״ז) במדרש קינות.

וגלה יומם – מיום אל יום שנים שלשה ימים נהוג בעצמך כאדם המכין צעדיו לגלות שיראו בני הגולה וישאלו מה מעשיך ואתה תגיד להם שסימן הוא לצדקיהו ועמו וישלחו להם אלו את שלוחיהם ויודיעו לאחיהם וקרוביהם אשר שם ככל אשר ישמעו מפיך וכן כל יומם שבמקרא לשון יום יום הוא דבר הנוהג ימים רבים כך שמעתי משמו של רבי מנחם ואמת דבריו.

אולי יראו – שמא יבינו אפרצברונט בלעז.

כי בית מרי המה – לפיכך עדיין הוא שמא.

implements for exile A vessel from which to drink and a small earthen bowl in which to knead a cake, as a sign for the house of Israel in Jerusalem to do likewise, so that they would not have to knead dough in a hole on the ground with the gravel going into it. But they did not heed him, and they had to do just that. This is what is written in the Book of Eikhah: "Indeed, He made my teeth grind on gravel" (Eikhah 3:16). In Midrash Eikhah.

and go into exile day by day Heb. יוֹמָם, from day to day, two or three days, behave like a man preparing his steps for exile, so that the people of the exile will see and ask what you are doing, and you shall tell them that it symbolizes Zedekiah and his people [in Jerusalem], and these people will send their messengers and inform their brothers and relatives who are there, according to everything they hear from your mouth. Likewise, every [occurrence of] יוֹמָם in Scripture is an expression denoting "day by day,⁠" something that goes on [continually] for many days. This I heard in the name of Rabbi Menachem, and his words are true.

perhaps they will see Perhaps they will understand, apercevront in French, they will realize.

for a rebellious house are they Therefore, it is still a "perhaps.⁠"

כלי גולה – חמת וטפיח.

אולי יראו – מה שתעשה בפניהם מעשה ממש וישובו מדרכם הרעה.

ולפיכך עשה לך כלי גולה – אולי יראו ויכירו אחריתם.

ואתה בן אדם עשה לך – תקן לך כלי גולה והם מקל ותרמיל וכוס וכד וקערה ותעשה זה לאות שכן יגלו יושבי ירושלם ותעשה זאת לעיני בני הגולה שמבטיחום על שקר יושבי ירושלם לאמר שלא יגלו.

וגלה יומם – מן היות השמש על הארץ יקרא יומם אבל יום כולל פעמים היום והלילה וצוהו שני דברים האחד לגלות ממקום למקום באותה העיר שהיה יושב בה עם בני הגולה ויגלה לבית רחוק מביתו במקום שיהיו בני הגולה רואים וזה יהיה סימן ואות ליושבי ירושלם שיגלו ממנה ביומם בעוד יומם יקדר שמשם והאות האחר שיחתר בקיר העיר לילה כאדם היוצא בגנבה וישא כלי גולה על כתפו ויצא לו דרך החור ויכסה פניו בצאתו שלא יראנו אדם כאדם שיש לו בשת וזה יהיה אות לצדקיהו שיצא מירושלים לילה כמו שכתוב ויברחו ויצאו לילה מן העיר (ירמיהו ל״ט:ד׳).

עשה לך כלי גולה – אין ספק שזה עשה בהקיץ,

ולכן צוהו שיעשה כלי גולה והם כמו שזכרו חכמים זכרונם לברכה מקל ותרמיל וכוס וכד וקערה שהם הכלים הנהוגים להוליך הגולים בגולה, ואחשוב אני שהיו גם כן כלי הגולה בגדים פחותים בלויות סחבות שצוהו שיעשה אותם וילבשם כאיש הולך בגלות, עוד צוהו וגלה יומם לעיניהם רוצה לומר שיעתק מביתו אל בית אחר רחוק ממנו ויעשה זה ביום נגד השמש לעיניהם, ולפי שאמר וגלה יומם לעיניהם סתם ובקצור ביאר אותו גלות איך יהיה באומרו וגלית ממקומך אל מקום אחר לעיניהם, ולפי שהיה כל זה משל ליושבי ירושלם שילכו בגולה לכן אמר אולי יראו כי בית מרי המה, ואין הכוונה שלהיותם בית מרי יראו אלא שלהיותם בנים מורדים שלא יתפעלו מהדברי׳ הנשמעים אולי יתנו לב על מה שיראו בעיניהם ממעשה הנביא, ולפי שגלה לו שבצורה הזאת נכללו שני מעשים הא׳ עשה לך כלי גולה והשנית וגלה יומם לעיניהם וגלית אל מקומך וגומר.

כלי גולה – כלים המיוחדים לאנשי גולה והם תרמיל וכד וקערה וכדומה.

וגלה יומם – בעצם היום תהיה גולה לעיניהם וחוזר ומפרש איך יהיה הגלות ואמר שתהיה גולה ומועתק ממקומך.

אל מקום אחר – ר״ל מביתו אל בית אחר העומד ממרחק והוא לרמז על גלות ירושלים כאשר יפרש בענין.

אולי יראו – ר״ל אולי יתנו לב על מה שיראו הרמז בפועל כי בית מרי המה ואינם מקבלים תוכחת הנביא בפה וכאומר לכן עשה הרמז הזה אולי תועיל בזה ואף שכל הנבואה הזאת והרמזים האלה נאמרו על יושבי ירושלים עכ״ז אולי מהם יקחו מוסר ויכנע לבבם.

יומם – interdiu, והוא כנגד בערב שבפסוק ד׳.

וגלה יומם – ממקום למקום באותה העיר.

אולי יראו – שמא יבינו. apperrevront בלע״ז.⁠^א

כי בית מרי המה – לפיכך עדיין הוא שמא (רש״י^ב). או כדעת דון יצחק אברבנאל: להיותם בנים מורדים^ג לא יתפעלו מהדברים הנשמעים, ואולי יתנו לב על מה שיראו בעיניהם ממעשה הנביא.⁠^ד

א. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון הושמט הלעז.

ב. בכ״י שוקן נוסף כאן: ״ונגד הטעמים״.

ג. כן באברבנאל. בדפוס ראשון: ״מורידים״.

ד. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן (במקום ״או כדעת דון יצחק... ממעשה הנביא״): ״וזה כנגד מה שאמר תחלה אשר עינים להם לראות ולא ראו {יחזקאל י״ב:ב׳}״

וגלה יומם – כ״מ שנאמר יומם בא לילה עמו, והוא הפך של לילה, אבל יום כולל לפעמים גם הלילה.

לעיניהם – כי לפעמים צוה ה׳ לנביא לעשות מעשים בפ״ע לתת תוקף לנבואתו, כמו האזור פשתים של ירמיה, ופה לא היה לקיום הנבואה רק כדי שישאלו העם, ואמר ששה פעמים לעיניהם, כי צוהו לעשות ששה דברים לעיניהם.

ואתה בן אדם לכן צוה שיעשה הנביא מעשים שיראו בעינים את המעותד לבא עליהם וגם שישמעו באזניהם כי הנביא יפרש להם את הדבר שיראה, להם עשה לך – צוהו לעשות ג׳ דברים

א. שיעשה כלי גולה, ויגלה יומם – ר״ל יום אחד,

לעיניהם – דהיינו שיגלה ממקום למקום בתוך העיר,

ב. וגלית ממקומך אל מקום אחר לעיניהם היינו שיגלה ממקום שהוא שם היינו מן העיר הזאת אל עיר אחרת, וזה יהיה סימן על שני הגליות שעברו כבר כמ״ש גלו בשמונה גלו בתשעה אולי יראו כי בית מרי המה כי מזה יזכרו בשני הגליות שעברו עליהם.

כלי גולה – כלים שהגולים מכינים להם.

יומם – ולא בלילה, כדי שיראוך.

מקום אחר – בעיר שאתה שם.

אולי יראו – ויקחו מוסר, ואולי לא יקחו כי בית טרי המה.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) וְהוֹצֵאתָ֨ כֵלֶ֜יךָ כִּכְלֵ֥י גוֹלָ֛ה יוֹמָ֖ם לְעֵינֵיהֶ֑ם וְאַתָּ֗ה תֵּצֵ֤א בָעֶ֙רֶב֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם כְּמוֹצָאֵ֖י גּוֹלָֽה׃

You shall bring forth your stuff by day in their sight, as stuff for exile; and you shall go forth yourself at evening in their sight, as when men go forth into exile.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְתַפֵּיק מָנָךְ כְמָנֵי גָלוּתָא בִּימָם לְעֵינֵיהוֹן וְאַתְּ תִּפּוֹק בְּרַמְשָׁא לְעֵינֵיהוֹן כְּמַפְקָנֵי גָלוּתָא.

כמוצאי – קומ״א אישואש בלעז.

like the departures of Heb. כְּמוֹצָאֵי, come issues, essues in Old French, [comme les issues in modern French] like the departures.

והוצאת כליך – להזמין עצמך לגלות.

ומפרש וגלה יומם – שהוא זימון גלות כליו ולא גלות עצמו. אבל וגלית ממקומך, בערב יהיה,

כמוצאי גולה – שבושים הם לצאת לעיני הכל.

והוצאת כליך ככלי גולה – כמו שמוציא אדם כלי גולה שקו בכתפו ומקלו בידו.

כמוצאי גולה – כמו שיצא אדם בגולה סר וזעף.

מוצאי – שם כמו מוצאי בקר וערב (תהלים ס״ה:ט׳), והאחד כמוצא מים.

לכן נתן בכל אחד מהם משפטים אם לענין הכלים אמר והוצאת כליך ככלי גולה יומם לעיניהם שיוציא את הכלים ביום לעיני השמש ולעיני בני אדם כמו שמוציאים כלי הגולה, וכנגד הצווי הב׳ שצוהו וגלית אל מקומך אמר ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה והיה כל זה משל ליושבי ירושלם שילכו גולים משם.

והוצאת כליך – כלי הגולה שתעשה תוציא בעצם היום לעיניהם כמו שמוציאים כלי גולה ר״ל בענין דרך הוצאת כלי גולה.

ואתה תצא – ר״ל תצא שוב בערב ממקומך אל מקום האחד.

כמוצאי גולה – כדרך המוציאים לגולה שיוציאם אף בלילה ולא ימתינו עד יאיר היום.

והוצאת כליך – אין זו יציאה חוץ לעיר, אלא הטעם כי ביום יצניע ממונו בארגז או בשקים ויוציא כליו (הם השקים או הארגז) חוץ לביתו, כדי שיראוהו כאדם המכין עצמו לנסיעה. ובערב יעשה עצמו כנוסע ויוצא מן העיר.

כמוצאי גולה – היוצא ברצון כמו לדעת את מוצאך (שמואל ב ג׳) שעל ההכרח היל״ל מוצאי כמו היא מוצאת.

והוצאת

ג. צוהו עוד שיגלה פעם שלישית בגלות קבוע שיוציא את כליו ככלי גולה שזה סימן על גלות השלישי שעתיד להיות שאז יוציאו כל כליהם ולא ישאר מאומה, כאדם שיוצא לגלות עם כל אשר לו על מנת שלא ישוב עוד ואתה צוה לו עוד שבגלות הזה הג׳ יעשה א״ע כאילו רוצה לברוח מן הגלות ההכרחי שיגלה ע״י האויב,

ויצא בערב בהחבא לצד אחר שלא אל הצד שיצא יומם בג׳ פעמים הראשונים עד שידמה כמוצאי גולה – כהיוצא לגולה ברצון לגולה אחרת, שלא אל הגולה ההכרחי שרוצה האויב להוליכו, וזה היה משל על צדקיהו שרצה לברוח בלילה, עד שבעת שנבקעה העיר והיו העם מוכנים לצאת לגולה לבבל רצה הוא לצאת בלילה בהחבא לצד אחר ובזה צוה לו שיעשה ג״כ ג׳ סימנים,

א. שיצא בערב בחשך ולא ביום,

ב. שלא יצא דרך שער העיר רק דרך מחתרת, וז״ש

ככלי גולה – כמו שהגולים נושאים כלי גולה, על כתפיהם או על גבם. וזה תעשה בעוד היום גדול, ובערב תצאי.

כמוצאי – היה לו להנקד כְּמוּצָאֵי, בינוני פועל לבנין הפעל; כאותם שמוכרחים לצאת.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) לְעֵינֵיהֶ֖ם חֲתׇר⁠־לְךָ֣ בַקִּ֑יר וְהוֹצֵאתָ֖ בּֽוֹ׃

Dig through the wall in their sight, and carry out thereby.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לְעֵינֵיהוֹן חֲתַּר לָךְ בְּכוּתְלָא וְתִפּוֹק בֵּיהּ.

חתר לך בקיר – סימן לצדקיהו שיצא דרך מחתרת מערה כי ירא לצאת דרך בפרהסיא מפני הכשדים.

dig for yourself in the wall Symbolic of Zedekiah, who [later] went out through a tunnel [leading into] a cave, for he was afraid to go out in the open because of the Chaldeans.

לעיניהם חתר לך בקיר – אות היא לצדקיהו שיחתרו לו בקיר ויברח דרך שער בין החומותים (מלכים ב כ״ה:ד׳).

לעיניהם חתר לך בקיר – אחורי הבית כאילו אתה בוש.

והוצאת בו – כליך מן העיר.

לעיניהם – והוצאת בו במקום חתירת הקיר תוליך כליך רוצה לומר שיהיה החור מקום צר ויוציא בו כליו ואחר כך יצא הוא.

עוד צוהו שיעשה מעשה שלישי והוא אומרו לעיניהם חתר לך בקיר רוצה לומר שלא יצא מביתו בפתח הבית אבל יחתור בקיר ביתו ויעשה שם חור ויצא בו ולעיני כל אדם יצא הנביא באותו חור.

חתר – ענין חפירה וכן חתר נא בקיר (יחזקאל ח׳:ח׳).

בקיד – בכותל.

חתר לך – עשה לך חתירה בקיר הבית ודרך בו יוציא את עצמו והוא לרמז על צדקיה שיצא מן העיר דרך מערה.

לעיניהם חתר לך בקיר – לעשות עצמו כבורח מתוך העיר סוגרת ומסוגרת, שהאויב סביבותיה.

לעיניהם חתר לך בקיר כמ״ש ויצאו דרך שער בין החומותים,

ג. באיכות נשיאת כליו, ועל זה אמר

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(ו) לְעֵ֨ינֵיהֶ֜ם עַל⁠־כָּתֵ֤ף תִּשָּׂא֙ בָּעֲלָטָ֣ה תוֹצִ֔יא פָּנֶ֣יךָ תְכַסֶּ֔ה וְלֹ֥א תִרְאֶ֖ה אֶת⁠־הָאָ֑רֶץ כִּֽי⁠־מוֹפֵ֥ת נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃

In their sight you shall bear it on your shoulder, and carry it forth in the dark; you shall cover your face, that you don't see the land, for I have set you for a sign to the house of Israel.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לְעֵינֵיהוֹן עַל כַּתְפָא תִטוֹל בְּקִבְלָא תִפּוֹק אַפָּךְ תְּכַסֵי וְלָא תֶחֱזֵי יַת אַרְעָא אֲרֵי אָת יְהָבְתָּךְ לְבֵית יִשְׂרָאֵל.

בעלטה תוציא – לכשתחשך תוציא את כליך.

in the dark you shall bring [them] out When it becomes dark, you shall bring out your implements.

פניך תכסה ולא תראה את הארץ – אות הוא לצדקיהו, כמה שנאמר: ואת עיני צדקיהו וגו׳ (מלכים ב כ״ה:ז׳).

לעיניהם על כתף^א תשא – כליך.

בערב בעלטה – אחר שקיעת החמה תוציא כליך מן העיר,

פניך תכסה – כאילו אתה בוש ואינך רוצה שיכירו בך שאתה גולה.

א. בכ״י: בכתף.

לעיניהם, בעלטה – בחשך בלא נר כאדם שיש לו בשת בצאתו ולא ירצה שיראוהו בני אדם.

ולא תראה את הארץ – על דרך בושנו מאד כי עזבנו ארץ (ירמיהו ט׳:י״ח).

כי מופת נתתיך – וכן אני מופתכם (יחזקאל י״ב:י״א). ופרוש אחר זה ואמר איך הוא מופתכם, והוא באמרו כאשר עשיתי כן יעשה להם (יחזקאל י״ב:י״א), אם כן מבואר שהמופת יאמר גם על האות והסימן והרושם איך שיהיה.

ויוליך על כתפו את כליו ויעשה זה כאילו הוא בסתר בעלטה ופניו מכוסים כאיש בוש ונכלם מיציאתו, ויהיה זה רמז ומשל לצדקיה מלך יהודה שיצא מירושלם לילה בורח מהכשדיים כמו שכתבו ויברחו ויצאו לילה מן העיר (ירמיה לט, ד), ולכן אמר על כלל המעשים האלה כי מופת נתתיך לבית ישראל רוצה לומר שמעשיך יהיו משל לבית ישראל וליושבי ירושלם ולמלכם.

בעלטה – ענין חושך אפלה כמו ועלטה היה (בראשית ט״ו:י״ז).

מופת – סימן ואות.

על כתף תשא – את כלי הגולה ומטלטליו.

בעלטה תוציא – הכלים והמטלטלים תוציא באופל החושך מבלי קחת ביד דבר המאיר כדרך הולכי גולה.

פניך תכסה – כאדם הבוש להראות פניו.

ולא תראה – כי בכלל הפנים יכוסה העינים ולא יראה דבר.

כי מופת – ר״ל עשה כן כי אותך נתתי למופת לבית ישראל כמו שתעשה אתה מנהג גולים כן יגלו הם ויעשו כמו שעשית.

פניך תכסה ולא תראה את הארץ – כענין בושנו מאד כי עזבנו ארץ {ירמיהו ט׳:י״ח} (רד״ק). וכן מפורש למטה פסוק י״ב.

לעיניהם על כתף תשא שישא כל כליו בפעם א׳ על כתפו כדרך הבורח,

ושיוציאם בעלטה – שכ״ז סימנים על הבריחה, עוד צוהו ענין אחר פניך תכסה ולא תראה את הארץ שאחר שיעשה הסימנים האחרונים המורים על בריחת צדקיהו יכסה פניו להיות לאות שיכוסה פני צדקיהו הבורח ולא יראה מהלכו עד שישוב ליד האויב ולארץ בבל,

כי מופת נתתיך שכ״ז מופת לבית ישראל מה שיקרה להם ולמלכם.

בעלטה – ממקור לט; בערב שהשמש מסתתרת.

פניך תכסה – מחמת בושה (בשנו מאד כי עזבנו ארץ, ירמיה ט׳:י״ח), רר״ק.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) וָאַ֣עַשׂ כֵּן֮ כַּאֲשֶׁ֣ר צֻוֵּ֒יתִי֒ כֵּ֠לַ֠י הוֹצֵ֜אתִי כִּכְלֵ֤י גוֹלָה֙ יוֹמָ֔ם וּבָעֶ֛רֶב חָתַֽרְתִּי⁠־לִ֥י בַקִּ֖יר בְּיָ֑ד בָּעֲלָטָ֥ה הוֹצֵ֛אתִי עַל⁠־כָּתֵ֥ף נָשָׂ֖אתִי לְעֵינֵיהֶֽם׃

I did so as I was commanded. I brought forth my stuff by day, as stuff for exile, and in the evening I dug through the wall with my hand; I brought it forth in the dark, and bore it on my shoulder in their sight.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַעֲבָדִית כֵּן כְּמָא דְאִתְפַקֵדִית מָנֵי אַפְקֵית כְּמָנֵי גָלוּתָא בִּימָם וּבְרַמְשָׁא אִתְחַתְּרֵית לִי בְּכִתְלָא בְּיַד בְּקִבְלָא נַפְקֵית עַל כַּתְפָא נְטָלֵית לְעֵינֵיהוֹן.

כלי הוצאתי ככלי גולה יומם – יום יום הייתי מראה להם שאני מתקן לעצמי כלי גולה.

I brought out my implements as implements for exile, from day to day Every day, I would show them that I was preparing for myself implements for exile.

כלי הוצאתי ככלי גולה – תרמיל וקערה ומקידה^א וכיוצא בהם.

יומם – מבעוד יום הייתי מזמינם לעיניהם.

ובערב חתרתי לי בקיר – אע״פ שכל יומם שבמקרא הוא רגילות יום יום, זה על כרחנו מבעוד יום הוא שהרי ובערב יוכיח עליו.

לעיניהם – אולי ישאלוך מה מעשיך ותגיד להם וישברו לבם, ויודיעו לאחיהם שבארץ ישראל.

א. בכ״י: ומקירה.

ואעש, ביד – לא בכלי ברזל שחותרים בו כדי שלא ישמעו קולו וכמו כן כאדם היוצא פתאם בחפזון שאין לו פנאי לקחת כליו כן צדקיהו ושריו כשראו שרי מלך בבל ברחו מיד ויצאו בחפזון ואע״פ שאינו כתוב שם שחתרו בקיר כיון שאמר הנה בקיר יחתרו אמת כן היה וכן נראה מדרך הסברא כי הם יצאו דרך גן המלך (ירמיהו ל״ט:ד׳) שנכנסו דרך פתח הגן וחתרו בקיר הגן שכנגדה לצאת בו וביד חתרו בו כי לא היה להם כלי ברזל לחתור בו כי בחפזון יצאו וברחו.

ועשה הנביא כאשר צוהו בהוצאת כליו בכלי גולה ובחתירתו בקיר ויציאתו שמה בערב בעלטה רוצה לומר בחשך, ונראה שעם היות שעשה הנביא כל המעשים ההמה הנה בני דורו הרואים אותם לא שאלו מה המה אלה.

ככלי גולה – בענין דרך הוצאת כלי גולה.

יומם – בעצם היום.

ביד – עם ידי חתרתי בקיר לצרכי לצאת דרך בו.

חתרתי לי בקיר ביד – לא בכלי ברזל שחותרים בו כדי שלא ישמעו קולו (רד״ק) האויבים אשר חוץ לחומה.⁠^א

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן נוסף כאן: ״ואם המשל הוא על המלך, וכנראה מפסוק י״ב והנשיא אשר בתוכם אל כתף ישא בעלטה ויצא, יתכן שיסתיר חתירתו גם מהיהודים אשר בתוך העיר, כי בריחת המלך בשעת הסכנה היא בגידה בעמו.⁠״ והשוו להלן בהערה לפסוק י״ב.

ואעש כן כלי הוצאתי ספר העקר של הוצאת הכלים שמורה על גלות הג׳ כי שני הגליות הראשונים שעליהם רמז במ״ש שני פעמים וגלה יומם, וגלית ממקומך, כבר היו,

ובערב שאחר שגלה יומם מן העיר שב כמתגנב בערב אל העיר וברח לצד האחר דרך מחתרת, וספר שעשה את המחתרת ביד בל ישמע קול מקבות וכלי ברזל.

חתרתי וגו׳ – שלא יראוני יוצא מפתח ביתי, ובידי חתרתי כדי שלא אוליד קול, אבל השתדלתי שיראוני.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) וַיְהִ֧י דְבַר⁠־יְהֹוָ֛הי״י֛ אֵלַ֖י בַּבֹּ֥קֶר לֵאמֹֽר׃

In the morning the word of Hashem came to me, saying,

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי בְצַפְרָא לְמֵימָר.

בבקר – למחרתו.

ויהי.

ויהי דבר י״י אלי בבקר – יש בו עיון גדול ודומה לזה בענין גם בסוף שמואל ושם הפסקה, ובאור כל זה אוצר י״י יבוא.

ולכן באהו דבר השם בבקר רוצה לומר אחר המעשים ואמר

(ח-ט) ויהי דבר ה׳ אלי בבקר אחר שהראם זאת לעיניהם (נגד מ״ש אשר עינים להם לראות) הניח להם זמן כל הלילה שישימו זאת על לבם, וישאלו, כמ״ש הלא אמרו אליך מה אתה עושה ובבקר צוהו שיאמר להם הנמשל בפירוש, (נגד מ״ש אשר אזנים להם לשמוע).

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ט) בֶּן⁠־אָדָ֕ם הֲלֹ֨א אָמְר֥וּ אֵלֶ֛יךָ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֣ית הַמֶּ֑רִי מָ֖ה אַתָּ֥ה עֹשֶֽׂה׃

"Son of man, has not the house of Israel, the rebellious house, said to you, 'What do you do?'

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בַּר אָדָם הֲלָא אִם יֵימְרוּן לָךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמָא סַרְבָנָא מָא אַתְּ עָבֵיד.

הלא אמרו – הלא אם אמרו וישאלוך.

בן אדם.

בן אדם הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי מה אתה עושה רוצה לומר הלא ראית שהאנשים החטאים ההמה בנפשותם לא שאלו ולא אמרו אליך מה אתה עושה.

בית ישראל בית המרי – המ״ם בסגול.

הלא אמרו – הלא שאלו אותך על מה אתה עושה כדברים האלה וכאומר הם שאלו ואתה לא השיבות להם.

הלא אמרו אליך – משמע שכבר שאלו אותו מה היה עושה, אך בשעת מעשה לא הותר לו להפסיק פעולותיו ולדבר אליהם, ובבקר שאחריו פירש להם הענין.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(י) אֱמֹ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־הֹוִ֑ה הַנָּשִׂ֞יא הַמַּשָּׂ֤א הַזֶּה֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וְכׇל⁠־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁר⁠־הֵ֥מָּה בְתוֹכָֽם׃

Say to them, 'Thus says Adonai Elohim. 'This burden concerns the prince in Jerusalem, and all the house of Israel among whom they are.'

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֱמַר לְהוֹן כִּדְנָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים עַל רַבָּא מַטַל נְבוּאֲתָא הָדָא בִירוּשְׁלֵם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל דְאִינוּן בֵּינֵיהוֹן.

הנשיא המשא הזה – על המלך צדקיהו אני מראה המשא הזה לשון נבואה.

[Concerning] the prince is this burden Concerning King Zedekiah, I am showing this מַשָּׂא, burden, an expression denoting prophecy.

הנשיא המשא הזה בירושלם – המעשה אשר עשיתי אות ומופת הוא לנשיא אשר בירושלם, הוא המלך צדקיהו.

הנשיא המשא הזה – על הנשיא צדקיהו.

אשר המה – בני ירושלים.

הנשיא המשא הזה בירושלם – פירושו כתרגומו על רבא מטל נביאותא הדא בירושלם והנשיא הוא צדקיהו.

הנשיא על הנשיא – כלומר המלך צדקיהו. אמנם אמרו.

וכיון שאינם שואלים אליך דבר אמור אתה מעצמך אליהם פתרון ונמשל כל המעשי׳ האלה והוא אומרו הנשיא המשא הזה בירושלם רוצה לומר על הנשיא שהוא המלך צדקיהו היתה המשא והנבואה הזאת למה שיקרהו בירושלם, וכן לכל בית ישראל שהם יושבי ירושלם אשר המה בתוכם רוצה לומר אשר המלך והשרים הם בתוכם בירושלם

אמור – תשובה על שאלתם.

הנשיא המשא וגו׳ – ר״ל על הנשיא הוא המלך עליו מרמז משא הנבואה ההוא מה שיקרהו בירושלים אותו ואת כל בית ישראל וגו׳.

בתוכם – ר״ל בחוצות העיר.

הנשיא וגו׳ – יונתן^א רש״י רד״ק וראזנמילר פירשו על הנשיא הוא המשא הזה. וזה דחוק מאד. ואולי ראוי לקרוא הֲנַשִׂיא והוא דרך שאלה. על דרך: התשפוט אותם התשפוט בן אדם (למטה כ׳:ד׳) התשפוט התשפוט את עיר הדמים (כ״ב:ב׳). והנה האל עושה עצמו כשואל את פי הנביא אם יש את נפשו לשאת המשא הזה על ירושלם, ואחר כך מצוה אותו שיעשה כן ויאמר אני מופתכם וגו׳.

הנשיא – הפעיל, והיה משפטו בקל הֲנִשָא, על דרך: וה׳ נשא עליו את המשא הזה (מלכים ב ט׳:כ״ה). ומפני מלת הנשיא שבפסוק י״ב בא גם כן: הנשיא.⁠^ב

וכל בית ישראל אשר המה בתוכם – שיושבי ירושלם הם בתוכם ובאמצעם^ג של כל בית ישראל, כי עיר הממלכה היא כמרכז לכל הממלכה, והיא עיקר הממלכה (יעקב חי פארדו).

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״יונתן״.

ב. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן (במקום ביאור זה) רק: ״הנשיא – הפעיל במקום קל.⁠״

ג. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״ובאמצע״.

הנשיא המשא הזה – פירש לו שהנושא שעליו מרמז המשא הזה הוא הנשיא צדקיהו, והמקום שבו יתהוה הדבר שעליו רמז במשא הוא בירושלים שהוא יצא לערב כמוצאי גולה ויכסה פניו, ויתר הנושאים שרמז עליהם במשא הוא כל בית ישראל, אשר המה בתוכם ר״ל בכ״מ שגרים שם בא״י.

הנשיא – על הנשיא נבאתי.

המה – יושבי ירושלים.

להוציא – עצמם וכליהם; או אחרים יחתרו למען הנשיא יוציא.

יען – למען.

לעין – בעיניו.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יא) אֱמֹ֖ר אֲנִ֣י מֽוֹפֶתְכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתִי כֵּ֚ן יֵעָשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם בַּגּוֹלָ֥ה בַשְּׁבִ֖י יֵלֵֽכוּ׃

Say, 'I am your sign. As I have done, so shall it be done to them; they shall go into exile, into captivity.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אֲמַר אֲנָא אָתְכוֹן כְּמָא דַעֲבָדֵית כֵּן יִתְעַבֵיד לְהוֹן בְּגָלוּתָא בְּשִׁבְיָא יְהָכוּן.

אמור אני כן יעשה להם – ולא אמר כן יעשו להם לפי שעל כרחם גלו בגולה בשבי כי יש גולה שאינה שבי כמו וגם גולה אתה למקומך (שמואל ב ט״ו:י״ט) ויגלום אל מנחת (דברי הימים א ח׳:ו׳).

אמור אני מופתכם רוצה לומר כל מעשי הם משל עליכם ירמוז ליושבי ירושלם ולמלך כי כאשר עשיתי אני ברצוני במעשים האלה כן יעשה לכם בהכרח על ידי האויבים שבגולה בשבי ילכו יושבי ירושלם, ובא הכתוב פעם לנוכח פעם לנסתר כי כן דרך דברי הנביאים.

אני מופתכם – אני לכם למופת.

כאשר עשיתי – ללכת כדרך הגולים.

כן יעשה להם – וחוזר ומפרש שילכו גולה בשבי.

בגולה בשבי – יש גולה שיכול ללכת לכ״מ שירצה, ויש גולה שהוא שבוי בארץ שביו, כמ״ש העולים משבי הגולה (עזרא ב׳ א׳).

אמר אני מופתכם, שכל המעשים שעשיתי כן יעשה להם – שנגד מה שגלה הנביא ג׳ פעמים, הוא הסימן כי בגולה בשבי ילכו – ר״ל שני פעמים הראשונים מורה על הגולה היינו שני הגליות שעברו, והפעם השלישי שיצא עם כליו מורה שילכו בשבי בימי צדקיה, שהשבי קשה מן הגולה שהוא ע״מ שלא ישוב עוד מארץ שביו.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יב) וְהַנָּשִׂ֨יא אֲשֶׁר⁠־בְּתוֹכָ֜ם אֶל⁠־כָּתֵ֤ף יִשָּׂא֙ בָּעֲלָטָ֣ה וְיֵצֵ֔א בַּקִּ֥יר יַחְתְּר֖וּ לְה֣וֹצִיא ב֑וֹ פָּנָ֣יו יְכַסֶּ֔ה יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר לֹא⁠־יִרְאֶ֥ה לַעַ֛יִן^א ה֖וּא אֶת⁠־הָאָֽרֶץ׃

The prince who is among them shall bear on his shoulder in the dark, and shall go forth. They shall dig through the wall to carry out thereby. He shall cover his face, because he shall not see the land with his eyes.

א. לַעַ֛יִן =ל,ק ובדפוסים (פתח בעי״ן); בכתי״ל המקום מטושטש וברויאר ציין ספק לגבי הפתח, אמנם בהגדלה בצבע ניתן להבחין בפתח ולצידו טעם התביר.
• א=לַעָ֛יִן? (נקודה מטושטשת או מחוקה שנראית כמו נקודת קמץ)

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְרַבָּא דְבֵינֵיהוֹן עַל כַּתְפָא יִטוֹל בְּקִבְלָא יִפּוֹק בְּכוּתְלָא יַחְתְּרוּן לְאַפָּקוּתֵיהּ בֵּיהּ אַפּוֹהִי יְכַסֵי חֲלַף דְחַב הוּא וְלָא יֶחֱזֵי יַת אַרְעָא.

פניו יכסה – מחמת כלימה שהוא בורח מן העיר לילה.

He will cover his face because of shame, that he is fleeing from the city at night.

למען אשר לא יראה לעין הוא את^א הארץ – שסימו את עיניו.

א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״אות״.

בתוכם – בתוך בית ישראל.

והנשיא – צדקיהו,

ישא – כליו.

בקיר יחתרו להוציא בו – כמפורש במלכים ובירמיה שיצא לילה דרך בקיעת העיר.

פניו יכסה – שלא יכירוהו.

והנשיא, אל כתף ישא – בגדיו כאדם בורח שמרים בגדיו על כתפו ללכת קל מהרה.

בעלטה – כי בלילה יצא כמו שכתוב בקיר יחתרו להוציאו בו בקיר הגן יחתרו לו עבדיו להוציאו בו.

יען אשר לא יראה לעין. הארץ – בעבור שלא יראה את הארץ בצאתו.

יכסה פניו – כי בשת הוא לו שיברח מן העיר שהיה מולך עליה.

ויונתן תרגם: בכותלא יחתרון לאפקותא בית אפוהי יכסי חלף דחב ינקרון ית עינוהי ולא יחזי ית ארעא.

והנשיא אשר בתוכם שהוא צדקיהו המלך אל כתף ישא בעלטה רוצה לומר שהוא יברח מירושלם וישא על כתפו מלבושיו וצרכיו ויהיה זה בעלטה באישון לילה ואפלה ולא יצא בפתח העיר מפני הכשדיים, אבל בקיר החומה יחתרו להוציא בו המלך ואנשיו יען שלא יראה לעיני עם הארץ שהוא בורח ולכן פניו יכסה כאדם נכלם ובוש מבריחתו ולכן ישתדל לברוח בסתר כדי שלא יראהו אדם מהארץ, אבל לא יועיל לו בריחתו שאתן בלב הכשדים לרדוף אחריו ולהשיגו וזהו

פניו יכסה – כסתה כלמה פני מרוב השבושי׳ הנמצאים בדפוסים כי בנביאים עם פירוש הריא״ה כתוב פניך תכסה וטעות הנראה לעין הוא.

לעין הוא את הארץ – במקצת ספרים מדוייקים הלמ״ד בקמץ.

לעין – כמו בעין למ״ד במקום בית וכן ישבת לכסא (תהלים ט׳:ה׳).

והנשיא – זה המלך צדקיה.

אל כתף – על הכתף ישא כלי הגולה מטלטליו באופל החושך וכן יצא מן העיר.

בקיר – יעשו לו חתירה בקיר להוציא בו את עצמו ועל המערה יאמר כי דרך בו ברח.

יען אשר וגו׳ – ר״ל למען לא יראה הוא בעיניו את עם הארץ כשהוא בורח שהוא לו לבושת ולכלימה לכן יכסה פניו.

בעלטה ויצא – לפי הפשט: בעלטה חוזר למלת ישא. אמנם בעלי הטעמים סמכו אותה למלת ויצא להשוות הענין למה שנאמר למעלה: בעלטה תוציא {יחזקאל י״ב:ו׳} בעלטה הוצאתי {יחזקאל י״ב:ז׳}; ובנביאים כתב יד על קלף שבידי כתוב: יצא, בלא וי״ו.⁠^א

יען אשר לא יראה – משפטו למען.⁠^ב

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״ובנביאים כתב יד... בלא וי״ו״.

ב. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן נוסף כאן: ״ואולי (כדעת אברהם חי מיינסטער) יתכן לישב מלת יען ולפרש: יען שאין ראוי שיראה הוא בעיניו את הארץ בצאתו ממנה בבגדו בה.⁠״ והשוו לעיל בהערה לפסוק ז׳.

יען אשר – מלת יען מורה על התיחדות דבר מסבה קודמת.

על צד הגמול – שכר או עונש, ולא יצדק פה? ומוכרח כמ״ש בפירוש.

והנשיא ומ״ש ואתה תצא בערב כמוצאי גולה זה מרמז על הנשיא שירצה לברוח,

ואל כתף ישא כל אשר לו, ושיהיה בעלטה ואופל ושיחתרו בקיר בין החומותים, ונגד מ״ש פניך תכסה, כן פניו יכסה למען אשר לא יראה לעין הוא את הארץ – בזה כלל שני רמזים,

א. כמו שהנביא כסה פניו ברצונו כן המלך כסה עד עתה פניו ברצונו ולא השגיח על עניני העם והנהגתם, וז״ש שלא יראה לעין הוא בעצמו את הארץ להשגיח עליה לעשות צדק ומשפט,

ב. כמו שע״י שכסה פניו לא יכול לראות את הארץ כן יען שכסה המלך פניו עד עתה לא יראה עתה הדרך הנכון.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יג) וּפָרַשְׂתִּ֤י אֶת⁠־רִשְׁתִּי֙ עָלָ֔יו וְנִתְפַּ֖שׂ בִּמְצוּדָתִ֑י וְהֵבֵאתִ֨י אֹת֤וֹ בָבֶ֙לָה֙ אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֔ים וְאוֹתָ֥הּ לֹֽא⁠־יִרְאֶ֖ה וְשָׁ֥ם יָמֽוּת׃

My net also I will spread upon him, and he shall be taken in My snare; and I will bring him to Babylon to the land of the Chaldeans; yet shall he not see it, though he shall die there.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאֶפְרוֹס יַת מְצֻדָתִי עֲלוֹהִי וְיִתְאֲחַד בִּסְרִגְתִי וְאַגְלֵי יָתֵיהּ לְבָבֶל לִמְדִינַת אַרְעָא כַסָדָאִי וְיָתָהּ לָא יֶחֱזֵי וְתַמָן יְמוּת.

[ואותה] לא יראה ושם ימות – אמר אבו אלוליד ז״ל,⁠¹ כי ״ואותה״ מכוונת לארץ ישראל הרחוקה יותר ממנו, ולא ל״ארץ כשדים״ הקרובה יותר; [ולא הבנתי] מה הדבר שאילצו לכך, שהרי צדקיהו סימאו את עיניו [...] בבל, וייתכן כי [...] עיוור אותו ומת ב⁠[...].⁠²

1. ריב״ג, אללמע, עמ׳ 347 (רקמה, עמ׳ שסג-שסד), סבור שתיבת ״אותה״ אינה מוסבת על ״ארץ כשדים״, הנזכרת בפסוקנו, אלא על ירושלים, הנזכרת בפסוק יו״ד. גם רש״י ורד״ק סבורים שנבואה זו מוסבת על צדקיהו, ברם לדעתם תיבת. ״ואותה״ מוסבת על בבל, הנזכרת בפסוק, שאותה מנוע היה צדקיהו מלראות, שהרי לפי מלכים ב כה, ז וירמיהו נב, יא, עיניו נתעוורו ברבלה טרם בואו בבלה.

2. על-אף הקיטוע הרב אפשר להבחין, שפרשננו משיג על דעת ריב״ג, לפיה תיבת ״אותה״ מוסבת על ירושלים, שכן מהקשר הכתוב עולה שהדברים מוסבים על בבל, וסימוכין לכך ניתן למצוא במלכים ב כה, ז ובירמיהו נב, יא.

ופרשתי את רשתי עליו – מערה היתה לו מביתו עד ערבות יריחו ויצא דרך המערה מה עשה הקב״ה הביא צבי אחד לפני חיל כשדים והולך לפניהם על גג המערה והם רודפים אותו וכשיצא צדקיהו מן המערה בערבות יריחו ראוהו יוצא ותפשוהו.

ואותה לא יראה – כי ברבלה בארץ חמת דבר אתו משפטים ועיור את עיניו ואח״כ הביאו לבבל כמה שנאמר בספר מלכים (מלכים ב כ״ה).

And I shall spread my net over him There was a cave [extending] from his house to the plains of Jericho, and he went out through the cave. What did the Holy One, blessed be He, do? He brought before the army of the Chaldeans a deer which was walking before them on the roof of the cave, and they [began] chasing it. And when Zedekiah emerged from the cave in the plains of Jericho, they saw him emerging and caught him.

but he will not see it because in Riblah in the land of Hamath, he [Nebuchadnezzar] called him to account and blinded his eyes. Afterwards, they brought him to Babylon, as is stated in the Book of Melakhim (Melakhim II 25:7 and in Yirmeyahu 39:7).

ופרשתי את רשתי עליו – שכל מה שהיה צדקיהו במערה, היה איל בורח מן המערה מעל ראשו, וחיל כשדים צדין אותה. וכיון שיצא צדקיהו חוץ למערה, נתעלמה הצביה מהם ותפשו לצדקיה.

ופרשתי – עליו רשתי, שנתפס בערבות יריחו.

ואותה לא יראה – שֶיעַוְרוּ עיניו.

ופרשתי – שאתן בלב הכשדים לרדוף אחריו ולהשיגו.

ובדרש: מערה היתה מבית צדקיהו עד ערבות ירחו וברח לו צדקיהו דרך המערה והקדוש ברוך הוא זמן צבי והלך על גג המערה ורדפו הכשדים אחר הצבי וכשהגיע על פתח המערה היה צדקיהו יוצא ולכדוהו וזהו שאמר יחזקאל ופרשתי.

ואותה לא יראה – כי מלך בבל עור עיניו ברבלתה.

ופרשתי את רשתי עליו ונתפס במצודתי, ובמדרש (הובא ברש״י מלכים ב׳ כה, ד ועיין תנחומא במדבר ט) אמרו מערה היתה מבית צדקיהו עד ערבות יריחו וברח צדקיהו דרך המערה והקדוש ברוך הוא זימן צבי והלך על גבי המערה ורדפו הכשדים אחר הצבי וכשהגיעו על פתח המערה היה צדקיהו יוצא ולכדוהו, ועל זה אמר יחזקאל ופרשתי את רשתי עליו ונתפש במצודתי ואמר והבאתי אותו בבלה ארץ כשדים לפי ששם הוליכו נבוכד נצר בגולה, האמנם אמר ואותה לא יראה ושם ימות יראה שהם מאמרים סותרים, אבל ענינו שבעבור שנבוכד נצר כשבא צדקיהו לידו עוור את עיניו לכן אמר הנביא שיובל לבבל ושהוא לא יראה אותה מפני חסרון עיניו ושם ימות.

ונתפש – ענין לכידה.

במצודה – שם כלי מכלי הצדיה וכן מצודים וחרמים (קהלת ז׳:כ״ו).

ופרשתי וגו׳ – ארז״ל מערה היתה לו מביתו עד ערבות יריחו וברח דרך בו ונזדמן צבי הולך ממעל על המערה ורדפו כשדים אחר הצבי ובבואה לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו.

בבלה ארץ כשדים – לבבל שהיא מארץ כשדים.

ואותה לא יראה – כי נ״נ עיור את עיניו עד לא הביאו לבבל וא״כ לא ראה את בבל.

ואותה לא יראה – כי עִוְרוּ את עיניו.

במצודתי – יש ששרשו מצד ומורה על חוזק ומבצר, ה׳ סלעי ומצודתי, ויש ששרשו צוד, ומורה על שצדים שם, כמו כדגים שנאחזים במצודה רעה, וי״ל שהכלא שישימו שם מלכים אסורים היה בנוי במבצר סביב בל יקרב איש להוציאו משם, וצדקיהו הושם במבצר, כמ״ש עליו לשון זה (לקמן י״ז כ׳, י״ט ט׳).

ופרשתי את רשתי עליו ויפול ביד האויב אשר השיגוהו בערבות ירחו והבאתי אותו בבלה ואותה לא יראה כי ינקרו עיניו, וזה משל השני על כיסויו הפנים וחסרון הראיה.

ופרשתי וגו׳ – לשון משל, ורצונו עם כל השתדלותו יתפש.

ואותה לא יראה – כי יְעַוְּרוּּ את עיניו.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יד) וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר סְבִיבֹתָ֥יו עֶזְרֹ֛ה וְכׇל⁠־אֲגַפָּ֖יו אֱזָרֶ֣ה לְכׇל⁠־ר֑וּחַ וְחֶ֖רֶב אָרִ֥יק אַחֲרֵיהֶֽם׃

I will scatter toward every wind all who are round about him to help him, and all his bands; and I will draw out the sword after them.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְכֹל דִי בְּסָחֳרָנוֹהִי סַעֲדוֹהִי וְכָל מַשִׁרְיָתֵיהּ אֲבַדֵר לְכָל רוּחָא וּדְקַטְלִין בְּחַרְבָּא אֲגָרֵי בַתְרֵיהוֹן.

וכל אגפיו – שריו ומנחם פתר בו לשון כנפים.

אזרה לכל רוח – אפנדרי בלעז הם יוחנן בן קרח ושרי החיילי׳ שגלו למצרי׳ ושם השיגתם חרבו של נבוכדנצר כשהחריב את מצרי׳.

and all his officers Heb. אֲגַפָּיו, his officers, and Menachem (p. 15) interpreted it as an expression of wings (גף).

I will scatter to every direction Heb. אֱזָרֶה, epandre in Old French, to disperse, and they are Johanan the son of Kareah and the officers of the armies, who were exiled to Egypt, where the sword of Nebuchadnezzar overtook them when he destroyed Egypt.

וכל {אשר} סביבותיו עזרה – כל עבדיו שמקיפין אותו לעזור לו, לא יועילו לעזור לו ביום צרתו.

וכל אגפיו – הם חיילותיו.

אזרה לכל רוח – שכל חילו נפוצו מעליו.

וכל אשר סביבותיו עזרה – בה״א כמו אהלה ופירוש סביבותיו אותם שהיו עומדים סביבות צדקיהו שהיו לעזור לו שלא לנפול אל הכשדים והיו רוצים להלחם כנגדם ועוברים על דברי הנביא שאמר לצדקיהו אם יצא תצא אל שרי מלך בבל וחיתה נפשך (ירמיהו ל״ח:י״ז) ואמר והביאו את צואריכם בעול מלך בבל ועבדו אותו ועמו וחיו (ירמיהו כ״ז:י״ב).

וכל אגפיו – בני חילו וכן אתה וכל אגפיך (יחזקאל ל״ט:ד׳).

ותרגם יונתן משיריתיה.

ואדני אבי ז״ל פירש אגפיו אגפיך האל״ף נוספת והוא מתרגום כנפים גפין והחיילות יקראו כנפים כמו שכתוב והיה מוטות כנפיו מלא רחב ארצך (ישעיהו ח׳:ח׳).

אזרה לכל רוח – שהרי הלכו מהם למצרים עם יוחנן וכן ברחו מהם בשאר ארצות וחרב אריק אחריהם כמו שאמר להם ירמיהו הנביא והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם (ירמיהו מ״ב:ט״ז).

ואומרו וכל אשר סביבותיו אזרה וכל אגפיו אזרה לכל רוח ענינו שכל השרים שהיו סביבות צדקיהו שהיו לו לעזרה וכן וכל אגפיו אזרה לכל רוח אם למצרים ולשאר ארצות בורחים ובגלות ג״כ, ואל״ף של אגפיו היא נוספת וגפיו הוא מלשון כנפים שתרגומו גפין, והחיילות יקראו כנפים מלשון והיה מוטות כנפיו מלוא רוחב ארצך (ישיעה ח, ח) וכמו שכתב הרב רבי דוד קמחי בשם אביו, והענין שכל השרים שהיו סביבות צדקיהו לעזרה וכל חייליו בראותם כי נשבר או נשבה גבורתם או מלכם יתפזרו מפה ומפה מהם הלכו למצרים עם יוחנן בן קרח ומהם לשאר ארצות וגם שם לא הונח להם, וכמו שניבא ירמיהו (ירמיה מב, טז) והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם ועל זה אמר כאן וחרב אריק אחריהם.

עזרה – עזרו קרי׳.

אגפיו – כנפיו וכן אתה וכל אגפיך (יחזקאל ל״ט:ד׳) ועל התפשטות החיילות יאמר וכמ״ש מוטות כנפיו (ישעיהו ח׳:ח׳).

אזרה – ענין פזור כמו וזריתי פרש (מלאכי ב׳:ג׳).

רוח – פאה ועבר.

אריק – מלשון ריק ור״ל אוציא וארוקן חרב מתיקה וכן שמן תורק (שיר השירים א׳:ג׳).

אשר סביבותיו – המסבבים אותו להיות לו לעזר.

וכל אגפיו – צבאות חיילותיו אפזר לכל רוח וחרב האויב אשלוף מתערה לרדוף אחריהם.

אגפיו – חייליו. והמלה לשון כנף (ר״י קמחי וראזנמילר וגעזעניוס).

אגפיו – תרגום כנפים גפין הנלוים אליו ככנף אל הגוף, כמו והיו מוטות כנפיו (ישעיהו ח׳)

וכל אשר סביבתיו בין עזרו שהם חיילותיו, ובין בכל אגפיו היוצאים אתו אזרה לכל רוח כמש״ש וכל חילו נפוצו מעליו וחרב אריק אחריהם כי נהרגו אח״כ בארצות שונות.

אגפיו – מלשון בגפו יצא (פרשת משפטים) כנפיו; ההולכים מצדיו לשמרו.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טו) וְיָדְע֖וּ כִּֽי⁠־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ בַּהֲפִיצִ֤י אוֹתָם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְזֵרִיתִ֥י אוֹתָ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת׃

They shall know that I am Hashem, when I shall disperse them among the nations, and scatter them through the countries.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ כַּד אַגְלֵי יַתְהוֹן לְבֵינֵי עַמְמַיָא וַאֲבַדֵר יַתְהוֹן בִּמְדִינָתָא.

וידעו – אז בהתקיים הנבואה להם ידעו כי אני י״י ויספרו זה לזה בגוים אשר באו שם (יחזקאל י״ב:ט״ז) את כל תועבותם שעשו כי בעונשם בא להם כל זה כמו שדבר י״י על ידי נביאיו ואז ידעו כי אני י״י.

ובהתקיים הנבואה הזאת להם ידעו כי אני ה׳ ושבהשגחתי נפוצו בגוים וזרו בארצות.

כי אני ה׳ – הנאמן לשלם גמול.

בהפיצי – בעת אפזרם בגרים בארצות העמים אז ידעו שאני ה׳.

בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות – הזריה בא בדבר שאינם מחוברים יחד, כמו אשר זורה ברחת ובמזרה, והניפוץ הוא בדברים מחוברים ככלי יוצר תנפצם, וכבר כתבתי למעלה (ו׳ ט׳, י״א ט״ז) שיצייר תמיד שגלו אל הגוים ומשם אל הארצות, אל הגוים נפוצו ממקום דבוקם אמר לשון נפוץ, ואל הארצות כבר היו נפוצים, ויזרו כמוץ לפני רוח, וכן תפס לשון זה לקמן (כ׳ כ״ג, כ״ב ט״ו, כ״ט י״ב, ל׳ כ״ג כ״ו, ל״ו י״ט).

וידעו ר״ל ובזה ארויח שני דברים

א. שהם עצמם ידעו כי אני ה׳ בעת שאפיץ אותם בגוים – ויכירו שיש אלהים שופטים בארץ.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טז) וְהוֹתַרְתִּ֤י מֵהֶם֙ אַנְשֵׁ֣י מִסְפָּ֔ר מֵחֶ֖רֶב מֵרָעָ֣ב וּמִדָּ֑בֶר לְמַ֨עַן יְסַפְּר֜וּ אֶת⁠־כׇּל⁠־תּוֹעֲבֽוֹתֵיהֶ֗ם בַּגּוֹיִם֙ אֲשֶׁר⁠־בָּ֣אוּ שָׁ֔ם וְיָדְע֖וּ כִּי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃

But I will leave a few men of them from the sword, from the famine, and from the pestilence; that they may declare all their abominations among the nations where they come; and they shall know that I am Hashem.'"

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאַשְׁאַר מִנְהוֹן גַבְרִין דְמִנְיַן מֵחַרְבָּא מִכַּפְנָא וּמִמוֹתָא בְּדִיל דְיִשְׁתָּעוּן יַת כָּל תּוֹעֲבָתְהוֹן בְּעַמְמַיָא דְאִתְגְלִיאוּ לְתַמָן וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ.

למען יספרו את כל תועבותיהם – ויאמרו בעונינו לקינו כי כזאת וכזאת עשינו ואודיע כי לא על חנם כליתים.

so that they will tell of all their abominations and they will say, "Because of our sins, we have suffered, since such-and-such things we did,⁠" and I shall make known that I had not annihilated you for nothing.

והותרתי מהם אנשי מספר – הוא שאמר למעלה (יחזקאל ה׳:ג׳) ולקחת משם מעט במספר.

והותרתי – מבואר הוא.

וישארו ההם מכל אותם הצרות למען יספרו את כל תועבותיה׳ ויצדיקו המשפט האלהי ודינו:

מחרב מרעב ומדבר – בנביאים עם פי׳ הריא״ה כתוב ומרעב בוא״ו וגם בס״א ישן מצאתיו מוגה בוא״ו ואין כן שאר ספרים.

והותרתי – אשאיר מהם אנשים מעטים אשר יקל לספרם.

למען יספרו – הנשארים ההם.

אשר באו שם – בשבי הגולה.

וידעו – האומות ידעו שאני ה׳ נאמן לשלם גמול.

וידעו כי אני ה׳ – נראה שהכוונה שהגוים^א יכירו כי ה׳ הענישם כאשר ישמעו מהם את כל התועבות אשר עשו. וכן מצאנו ביחזקאל וידעו הגוים כי אני ה׳ (ל״ו:כ״ג ול״ו, ל״ז:כ״ח, ל״ט:ז׳). וכן ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה׳ (ל״ח:כ״ג). וכן בסימן ל״ט אומר תחילה (כ״ב) וידעו בית ישראל כי אני ה׳ אלהיהם, ואחר כך (כ״ג) וידעו הגוים כי בעונם גלו בית ישראל, דומה ממש למה שאומר כאן וידעו (ישראל) כי אני ה׳ בהפיצי אותם בגוים, ואחר כך למען יספרו את כל תועבותיהם בגוים אשר באו שם וידעו (הגוים) כי אני ה׳.

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא) ובכ״י לוצקי. בכ״י ירושלים, שוקן חסר: ״שהגוים״.

והותרתי

ב. שלכן אותיר מהם אנשי מספר גם מן הרשעים שגם בגלותם לא יכירו את ה׳ (כמו אלה שהלכו למצרים והקטירו שם למלכת השמים (ירמיהו מ״ד)),

למען יספרו את כל תועבותיהם בגוים ויראו גם הגוים ויכירו שהענשתי אותם בדין ובמשפט על תועבותם,

וידעו כי אני ה׳ ועיני משוטטות בכל הארץ.

תועבותיהם – ועלוליהם.

וידעו – הגוים.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יז) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

Moreover the word of Hashem came to me, saying,

תרגום יונתןרד״קאברבנאלעודהכל

וַהֲוָה פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.

ויהי.

ויהי דבר ה׳ אלי בן אדם לחמך ברעש תאכל וגומר עד ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם הנבא אל נביאי ישראל: עתה הודיע השם לנביא מה יהיה אחר הגלות וחרבן ירושלם.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלהכל

(יח) בֶּן⁠־אָדָ֕ם לַחְמְךָ֖ בְּרַ֣עַשׁ תֹּאכֵ֑ל וּמֵימֶ֕יךָ בְּרׇגְזָ֥ה וּבִדְאָגָ֖ה תִּשְׁתֶּֽה׃

"Son of man, eat your bread with quaking, and drink your water with trembling and with fearfulness;

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בַּר אָדָם מֵיכְלָךְ בְּזֵיעַ תֵּיכוֹל וּמִשְׁתָּךְ בְּצָדוּ וּבְאִשְׁתְּמָמוּ תִּשְׁתֵּי.

ברעש תאכל – למופת.

ברגזה – בפחד לב.

בן אדם לחמך ברעש תאכל – ברעש הגוף וברתת וכן ברעד תנועת הרתת כמו וירגז המלך (שמואל ב י״ט:א׳).

בן אדם לחמך ברעש תאכל – גם זה נעשה בהקיץ.

וצוה שיעשה גם כן על זה מעשה אחר והוא שיאכל לחמו ברעש ומימיו ברגזה ובדאגה ישתה כלומר שבהיותו אוכל ושותה לא יקבל גופו הנאה ולא שמחה אבל יהיה ברעש ורתת.

לחמך – מאכלך.

ברעש – ענין תנועת הרעדה.

ברגזה – ענין חרדה ופחד.

ברעש תאכל – הראה עצמך לפניהם כאלו תאכל ברעש.

ברגזה ובדאגה – הרוגז על ההוה, והדאגה על העתיד.

לחמך צוהו שיאכל לחמו ברעש, שמתירא מן האויב וכדואג שיכלה לחמו.

ברעש – ברעדה; ורעש, רעד ורגז אחד הם בחלוף אותיות.

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יט) וְאָמַרְתָּ֣ אֶל⁠־עַ֣ם הָאָ֡רֶץ כֹּֽה⁠־אָמַר֩ אֲדֹנָ֨י יֱהֹוִ֜היֱ⁠־הֹוִ֜ה לְיוֹשְׁבֵ֤י יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ אֶל⁠־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל לַחְמָם֙ בִּדְאָגָ֣ה יֹאכֵ֔לוּ וּמֵימֵיהֶ֖ם בְּשִׁמָּמ֣וֹן יִשְׁתּ֑וּ לְמַ֜עַן תֵּשַׁ֤ם אַרְצָהּ֙ מִמְּלֹאָ֔הּ מֵחֲמַ֖ס כׇּֽל⁠־הַיֹּשְׁבִ֥ים בָּֽהּ׃

and tell the people of the land, 'Thus says Adonai Elohim concerning the inhabitants of Jerusalem, and the land of Israel, 'They shall eat their bread with fearfulness, and drink their water in dismay, that her land may be desolate, and despoiled of all that is therein, because of the violence of all those who dwell therein.

וְתֵימַר לְעַמָא דְאַרְעָא כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לְיַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם עַל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל מֵיכַלְהוֹן בְּזִיעַ יֵיכְלוּן וּמִשְׁתְּהוֹן בְּאִשְׁתְּמָמוּ יִשְׁתּוּן בְּדִיל דְתִצְדֵי אַרְעָא מִמְלוֹאָהּ מֵחֲטוֹף כָּל דְיַתְבִין בָּהּ.

ממלואה – מעושרה.

מחמס כל היושבים בה – בעון חמס יושביה.

of its fullness Of its wealth.

because of the violence of all who dwell therein Because of the iniquity of the violence of its dwellers.

לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשיממון ישתו.

אל עם הארץ – שעמד בבבל שיודיע לאחיהם שבארץ ישראל אולי ישובו.

למען תשם – על ידי שתשם.

ואמרת אל עם הארץ – הם בני הגולה.

אל אדמת ישראל – כמו על כלומר ליושבי ירושלם וליושבים על אדמת ישראל.

למען תשם ארצה – שרשו ישם וכן והבמות תשמנה (יחזקאל ו׳:ו׳) וכנוי ארצה לירושלם.

ממלואה – מהמלוי שהיה בה מעם ומנכסים.

למען תשם ארצה – זה למען [רבים] מאד, כי הוא על הסבה הפועלת כאלו אמר בגלל כי תשם ארצה, וכבר הודעתי כי למען ברוב על הסבה התכלתית.

ויאמר אל עם הארץ שכן יהיו יושבי ירושלם אוכלים לחמם בדאגה ושותים מימיהם בשממון אל אדמת ישראל רוצה לומר על אדמת ישראל, רוצה לומר בעבור שתהיה ארצם שממה מהעם שהיו ממלאים אותה ושהשממון יהיה מחמס כל היושבים כלומר בעבור החמס והגזל שהיו בתוך בני יהודה.

בשממון – תמהון לבב.

תשם – לשון שממה.

מחמס – ענין גזל ועושק.

אל עם הארץ – הם אנשי הגולה.

ליושבי ירושלים – על יושבי ירושלים.

אל אדמת – על אדמת ר״ל אותם היושבים עדיין על אדמת ישראל ולא גלו ממנה.

בשממון – בתמהון לבב ובעצב.

למען תשם – ר״ל דאגתם תהיה על כי תהיה ארצם שממה מן האנשים הממלאים אותה בעון החמס של היושבים בה.

למען תשם ארצה – יאכלו לחמם בדאגה מרוב הצרות, והצרות^א תרבינה כל כך עד כי לבסוף תשם הארץ. בנביאים כתב יד על קלף שבידי כתוב: ארצם, וכן נכון.⁠^ב

א. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון הוחלף סדר המלים, ועיינו בלוח התיקונים שם.

ב. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן (במקום ״בנביאים כתב יד... וכן נכון״): ״או (כדעת אברהם חי מיינסטער) הוא מקרא קצר, ושיעורו: וזאת אעשה למען תשם ארצה וגו׳.⁠״

ואמרת שזה סימן ליושבי ירושלם שבעת המצור יאכלו לחמם בדאגה וזה יהיה סבה למען תשם ארצם – כי אם לא היו באים במצור ולא היו נלחמים עם נבוכדנצר רק היו משלימים אתו לא היה מחריב ארצם, וכ״ז יהיה מחמס כל היושבים בה שע״י החמס אתן בלבם שילחמו עם נבוכדנצאר ושיוחרב ארצם, ויהיה החורבן,

א. לעונש על החמס העבר.

בשממון – בהשתעממות.

תשם – תתרוקן הארץ ממה שהיא מלאה ממנו היום.

(כ) וְהֶעָרִ֤ים הַנּֽוֹשָׁבוֹת֙ תֶּחֱרַ֔בְנָה וְהָאָ֖רֶץ שְׁמָמָ֣ה תִֽהְיֶ֑ה וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃

The cities that are inhabited shall be laid waste, and the land shall be a desolation; and you shall know that I am Hashem.'"

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְקִרְוַיָא דַהֲוָאָה יָתְבָן יֶחֱרְבָן וְאַרְעָא לְצָדוּ תְהֵי וְתִידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ.

הנושבות – ליש אשייאש בלעז.

the inhabited Heb. הַנוֹשָבוֹת, les assiyes, inhabited.

והערים – מבואר הוא רוצה לומר הערים הממלאים את ירושלם והם כרכים ועיירים אחרים הסמוכים לה הבאים לשם לדין ולמלך.

וגם כן יאכלו לחמם ברעש לפי שהערים שהיו נושבות תהיינה חרבות ושאר הארץ מהכפרים שממה תהיה ובזה יכירו משפט אלהים וזהו וידעתם כי אני ה׳.

הנושבות – מיושבות באנשים.

תחרבנה – מלשון חורבן.

הנושבות – המיושבות מאנשים.

תחרבנה – תהיינה חרבות.

כי אני ה׳ – הנאמן לשלם גמול.

והערים

ב. ועוד יושג בזה תועלת שע״י שהערים הנושבות תחרבנה עי״כ ידעו כי אני ה׳ – וישימו לב להאמין בה׳ ובהשגחה ושכר ועונש.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כא) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

The word of Hashem came to me, saying,

תרגום יונתןמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.

ויהי דבר ה׳ הנה באו אל הנביא שתי דברות הדבור הראשון לעומת שהיו אומרים שדבר הנביא לא תתקיים כלל, והיו ממשילים דבריו אל דברי החוזים בכוכבים שהיו בטלים ברבות הימים, והדבור השני לעומת מה שהיו אומרים על כל פנים לא יתקיימו במהרה רק לימים רבים.

תרגום יונתןמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כב) בֶּן⁠־אָדָ֗ם מָֽה⁠־הַמָּשָׁ֤ל הַזֶּה֙ לָכֶ֔ם עַל⁠־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר יַֽאַרְכוּ֙ הַיָּמִ֔ים וְאָבַ֖ד כׇּל⁠־חָזֽוֹן׃

"Son of man, what is this proverb that you have in the land of Israel, saying, 'The days are prolonged, and every vision fails?'

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בַּר אָדָם מָא מַתְלָא הָדֵין לְכוֹן עַל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לְמֵימַר יוֹרְכוּן יוֹמַיָא וּתְבַטֵיל כָּל נְבוּאָה.

מה המשל הזה – למה אתם מושלים כן תמיד בפיכם למשול דבר זה.

יארכו הימים – ולא תבוא הפורעניות ובתוך כך יאבד החזון הרע שהנביאים נבאים לנו וישתכח וישתקע.

what is this proverb Why do you constantly use this proverb with your mouth, to make a proverb of this matter?

The days will draw on and the retribution will not come, and meanwhile, the evil prophecy that the prophets are prophesying about us will be lost, and it will be forgotten and disappear.

{י}⁠ארכו^א הימים ואבד כל חזון – שאתם אומרים נבואה קשה^ב אריכות ימים מבטלת. וכדאמרי אינשי: מת דיינא בטל דינא.

א. כן בנוסח שלנו. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162: ״ארכו״.

ב. כן כנראה צ״ל. בכ״י מינכן 5: ״נבואה קשת״. בכ״י לוצקי 777: ״נבוא קשת״.

מה המשל – אמר להם: מה המשל.

יארכו {ה}⁠ימים – מלהתקיים נבואות הנביאים.

ואבד כל חזון – שהרי כמה שנים שהתחילו להתנבא על ירושלים ועדיין היא עומדת.

בן אדם, לכם – על דרך שאמר למשה רבינו עד אנה מאנתם לשמור מצותי (שמות ט״ז:כ״ח) או אמר לנביא שיאמר לישראל מה המשל הזה לכם על אדמת ישראל שאתם אומרים שלא תחרב ועוד שאתם אומרים יארכו ימים ואבד כל חזון זה שהנביאים אומרים לנו בשם י״י אלהי אמת כי תחרב הארץ ונגלה ממנה יאריכו ימי החזון שהם מתנבאים כמו שהיו אומרים לא בקרוב בנות בתים (יחזקאל י״א:ג׳).

ואבד כל חזון – פירושו יאבד הדבר הבא בפי הנביאים האומרים חזון כי למרחוק הם מתנבאים ובין כך שיארכו הימים יאבד כל חזון שלא יתקיים כי מתוך אריכות דברי הנביאים לא יתקיימו דבריהם אבל אנו נעמוד על הארץ תמיד והנה היו הם מתכוונים בזה המשל להכעיס השם יתברך כי הם היו יודעים באמת שסופם לגלות מן הארץ כשיעשו עכו״ם וגזל ושפיכות דמים רק שהיו מתחזקים בדברי נביאי השקר האומרים להם שלא יהיה לכם וקרא הדבר הזה משל ואף על פי שהוא מליצה לפי שהיה הדבר הזה בפיהם תמיד כמשל הנשא בפי האדם תמיד.

יארכו – מן הקל בפלס יעמדו למשפט.

ואבד כל חזון – ידוע כי בארך הימים יאבד ויפסד הדבר, לכן יתנחמו אלה על החזון הרע שהיו הנביאים מיעדים להם חרבן ירושלים כמו שקדם למעלה לא בקרוב וגו׳ (יחזקאל י״א:ג׳), וכן אמר עוד ולעתים רחוקות וגו׳ (יחזקאל י״ב:כ״ו), ולכן היו אומרים כי בארוך הימים אולי יתחדשו ענינים שימנעו החרבן.

ולפי שבני ירושלם בשמעם ייעודי הנביאים היו אומרים יארכו הימים ואבד כל חזון רוצה לומר שהיו נבואותיהם לזמן רחוק ולכן באריכות הימים לא יזכר החזון ולא יפקד ובזה יאבד כל חזון ולא יהיה שם ושארית לנבואותיהם.

מה – כמו למה וכן מה יתאונן אדם חי (איכה ג׳:ל״ט).

חזון – נבואה.

מה המשל הזה – ר״ל למה אתם מושלים המשל הזה על ענין אדמת ישראל.

יארכו הימים – על כי ייעודי הנביאים לזמן רחוק היו אומרים הנה באריכות הימים יהיה נאבד כל הנבואה כי לא יזכר בה ובדרך לעג אמרו בל׳ הנוהג בבן אדם המרחיק דבר מה שלא יזהר בה בזמן שקבע ולא יעשה.

בן אדם מה המשל הזה – שהם לקחו משל ודמיון ממה שקרה להגדת הוברי שמים החוזים בכוכבים, שלפעמים לא יבוא דבריהם, כי העתידות שיגידו חוזי כוכבים שיחויבו מצד המערכת נקשרות עם הזמן, ועת יארך הזמן ישתנה המערכת ויחויבו ענינים אחרים הפך ממה שראו בזמן הקודם, וז״ש יארכו הימים

ב. העתידות שיגידו מצד המערכת נקשרות עם הסבות ומסובבי הטבע ועת ישתנה אחד מן הסבות ברבות הימים יאבד החזון ולא יבא, וז״ש ואבד כל חזון – וזאת לקחו למשל אל נבואת הנביאים אשר נבאו בשם ה׳, אמר להם מה המשל הזה לכם ר״ל הלא המשל הזה אינו נאות לכם בית ישראל שאתם אינכם תחת המזל, רק תחת ההשגחה, וכן מה המשל הזה על אדמת ישראל הלא ארץ ישראל אינה תחת המערכה רק ארץ אשר ה׳ דורש אותה.

יארכו – ימי שלותנו, וחזון יחזקאל יאבד ולא יקום.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כג) לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כֹּה⁠־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒יֱ⁠־הֹוִה֒ הִשְׁבַּ֙תִּי֙ אֶת⁠־הַמָּשָׁ֣ל הַזֶּ֔ה וְלֹֽא⁠־יִמְשְׁל֥וּ אֹת֛וֹ ע֖וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֚י אִם⁠־דַּבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם קָֽרְבוּ֙ הַיָּמִ֔ים וּדְבַ֖ר כׇּל⁠־חָזֽוֹן׃

Tell them therefore, 'Thus says Adonai Elohim, 'I will make this proverb to cease, and they shall no longer use it as a proverb in Israel; but tell them, 'The days are at hand, and the fulfillment of every vision.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּכֵן אֲמַר לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אֲבַטֵל יַת מַתְלָא הָדֵין וְלָא יִמְתְלוּן יָתֵיהּ עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל אֱלָהֵין אִתְנַבֵּי לְהוֹן אִתְקְרָבוּ יוֹמַיָא וּפִתְגַם כָּל נְבוּאָה.

ימשלו – לשון משל.

use it as a proverb Heb. יִמְשְּׁלוּ, from the word מָשָּׁל, a proverb.

קרבו הימים – אמר להם הקב״ה: חייכם לא תימשך בימיכם. וכן היה, שהרי בדורו של צדקיהו חרב הבית.

השבתי {את} המשל הזה – שעתה יתקיים כל חזון.

ודבר כל חזון – מוסב על קרבו, לומר וקרב דבר, דבר כל חזון ויתקיים.

לכן אמר – מבואר הוא.

קרבו הימים – הפך יארכו, ואמרו ודבר הפך בענין עם ואבד, וכבר הודעתיך שיש הפכים בענין ואם אינם מבוארים בלשון. גם הפליג לעשות צחות מליצה להיות אבד ודבר קרובים במבטא, וזה הערה לענינים רבים.

צוה השם לנביא שיאמר אליהם השבתי את המשל הזה ולא ימשלו אותו עוד בישראל לפי שהנבואות האלה יתקיימו במהרה והוא אומרו קרבו הימים ודבר כל חזון

קָרְבו הימים – כן כתוב.

השבתי – ענין בטול כמו שבת נוגש (ישעיהו י״ד:ד׳).

קרבו הימים – ר״ל היעוד לעשות הרע יהיה בזמן קרוב ויהיה א״כ דבר כל הנבואה ולא תשכח.

לכן אמר אליהם השבתי את המשל הזה – ר״ל

א. שלא ימשלו המשל הזה אף לפי שטתם שהענין תלוי במערכת,

ב. ולא ימשלו אותו עוד בישראל – כי יכירו שאף אם יצדק המשל הזה בעכו״ם שהם תחת המערכה אינו צודק בישראל שאינם תחת המערכה, ומפרש (נגד מ״ש השבתי את המשל) כי אם דבר אליהם קרבו הימים שהדבר קרוב בין בזמן ובין בסבות הטבע, שעז״א ודבר כל חזון – וא״כ אף אם יהיה תלוי במערכה בוא יבוא ולא יתבטל,

ב. נגד מ״ש ולא ימשלו אותו עוד בישראל, אמר

קרבו – ימי אמתת חזיונו, וקרב דבר כל חזון שיצא מפיו; ומה שלא יתאמת, הוא חזיון נביאי השקר המחליקים לשונם ומחנפים אתכם.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כד) כִּ֠י לֹ֣א יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד כׇּל⁠־חֲז֥וֹן שָׁ֖וְא וּמִקְסַ֣ם חָלָ֑ק בְּת֖וֹךְ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃

For there shall no longer be any false vision or flattering divination within the house of Israel.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אֲרֵי לָא תְהֵי עוֹד כָּל נְבוּאָה שְׁקַר וּכְזַב כָּדְבִין בְּגוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל.

כי לא יהיה עוד כל חזון שוא – לא יוכלו עוד נביאי השקר להבטיח אתכם שלום על שקר כי מהרה אקדים את דברי נביאי האמת לבוא.

מקסם חלק – דבניילא בלעז קסם של חלקלקות.

For there will never again be any false prophecy The false prophets will no longer be able to promise you peace with falsehood, for speedily I will bring near the [realization of the] words of the true prophets.

glib divination Heb. מִקְסַם חָלָק, devinaylle in Old French, soothsaying, divination. Divination of smoothness.

מקסם חלק – קוסמים ומחליקים לבני אדם. כמה דאמר: דברו לנו חלקות (ישעיהו ל׳:י׳).

ומקסם חלק – וכדבר קסם שהוא דבר רֵק.

כי לא יהיה עוד כל חזון שוא – כי לא נבואתי כנבואת נביאיכם שאומרים דבר ולא יבא כי דברי יתקיים ובהתקיים דברי שתחרב הארץ יתבטלו דברי נביאי השקר והם גם כן יסופו ולא יהיה עוד בתוך בית ישראל חזון שוא.

ומקסם חלק – ומקסם פתח ואף על פי שאיננו סמוך כי חלק שם תאר ואילו היה שם היה הסמיכות נכון כמן חזון שוא אבל אם חלק שם תאר כמו ואנכי איש חלק (בראשית כ״ז:י״א) לא יהיה מקסם סמוך ואם הוא פתח הנה מצאנו כמוהו משפט אחד יהיה לכם (ויקרא כ״ד:כ״ב) ולשומו מרמס ויהי המלצר. ואפשר שיהיה מקסם סמוך ויהיה חלק תאר לאיש הדובר חלקות והוא נביא השקר ומקסם וקסם ענין כולל מלאכה שיעשו אותה לדעת העתידות.

בתוך בית ישראל – כן הוא. והספרים שכתוב בתוך בני ישראל טעות הוא כי כן היא המסרה כל קריאה בתוך בני ישראל בר מן דין בתוך בית ישראל.

כי לא יהיה עוד ביניהם דברי נביאי שקר המנבאים להם שלום ואין שלום וזהו כי לא יהיה עוד כל חזון שוא רוצה לומר חזון שקר כמו שהוא עתה בפי נביאי השקר, ואומרו ומקסם חלק ענינו אצלי שנביאי השקר היו קוסמים קסמים ומגידים טובות לישראל בלשון חלקות למצוא חן בעיניהם ולכן קרא הקסם ההוא ומקסם חלק בתוך בית ישראל כי החלקלקות היה בעיניהם ולא יהיה עוד כן.

בתוך בית ישראל – כן הוא והספרים שכתוב בתוך בני ישראל בר טעות הוא כי כן היא במסורה כל קריאה בתוך בני ישראל מן דין בתוך בית ישראל רד״ק.

ומקסם – מלשון קסם והוא ענין כשוף.

חלק – חלקלקות ודברי חנף.

כל חזון שוא – ר״ל מעתה לא יוכלו נביאי השקר לנבאות על השלום בשוא ולא יקסמו עוד חלקלקות אמרים להבטיח את השלום כמאז בהיות עוד הנבואה על זמן רחוק.

חזון שוא – הראוי חָזוֹן, וכן מקסָם.⁠^א לא תהיינה עוד הנבואות לשוא, כלומר בלתי מתקיימות, ולא יִהיה כל מקסם הנביאים חלק – כלומר ריק. ולשון קסם איננו תמיד הבלי הקוסמים עובדי עבודה זרה, כי מצאנו קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו (משלי ט״ז:י׳), שהכוונה בו הגדה נאמנת. ובעלי הנקוד והטעמים (ואחריהם המפרשים) היה קשה אצלם שתהיה הנבואה נקראת קסם, וגם שיאמר הנביא שלא תהיה עוד הנבואה שוא, כאלו עד הימים ההם^ב היתה שוא. ולפיכך עשו חזון ומקסם סמוכים כאלו הכוונה לא תהיה עוד בישראל נבואת שקר. ולפיכך נתנו התביר תחת מלת עוד (לא יהיה עוד| כל חזון שוא ||), והיה ראוי להנתן תחת חזון.

ולפיכך אומר אני: כי מה שנמצא בדפוס ברישא ובנביאים כתב יד על קלף שבידי:⁠^ג חזון ומקסם שניהם בקמץ, אף על פי שהוא נכון לפי הפשט, איננו לפי דעת בעלי הנקוד, ואינו אלא טעות סופר. גם יונתן עשה חזון סמוך לשוא (״נבואת שקר״; כן הוא בשני תרגומים כתב יד שבידי ובדפוס רע״ח, ולא ״נבואה שקר״). ודע כי במקום ״וכזב כדבין״, בשני תרגומים כתב יד שבידי כתוב: ״וקסם כדבין״.⁠^ד

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן נוסף כאן: ״וכן נראה דעת יונתן״ אך במהדורה בתרא, שד״ל הרחיב לגבי שיטת תרגום יונתן והעביר אותו לסוף הביאור.

ב. כן בכ״י לוצקי, שוקן, וכן נוסף בין השיטין בכ״י ירושלים. בדפוס ראשון חסרה מלת: ״ההם״.

ג. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״ובנביאים כתב יד על קלף שבידי״.

ד. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״גם יונתן עשה... וקסם כדבין״, ועיינו בהערה על תחילת הפסוק.

כי לא יהיה עוד חזון שוא לא חזון ע״י כוכבים שרואין דבר שוא ולא מקסם חלק בתוך בני ישראל ר״ל ולא קסם על ידי חכמי התולדה וכח המשער שידברו חלקות להחניף את העם.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(כה) כִּ֣י׀ אֲנִ֣י יְהֹוָ֗הי״י֗ אֲדַבֵּר֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר אֲדַבֵּ֤ר דָּבָר֙ וְיֵ֣עָשֶׂ֔ה לֹ֥א תִמָּשֵׁ֖ךְ ע֑וֹד כִּ֣י בִימֵיכֶ֞ם בֵּ֣ית הַמֶּ֗רִי אֲדַבֵּ֤ר דָּבָר֙ וַעֲשִׂיתִ֔יו נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־הֹוִֽה׃

For I am Hashem; I will speak, and the word that I shall speak shall be performed; it shall not be deferred any longer. For, in your days, rebellious house, I will speak the word, and I will perform it,' says Adonai Elohim.⁠"

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֲמַלֵיל יַת דַאֲמַלֵיל פִּתְגְמָא וְיִתְקַיֵם וְלָא יִבָּטֵיל עוֹד אֲרֵי בְיוֹמֵיכוֹן עַמָא סַרְבָנָא אֲמַלֵיל פִתְגָמָא וַאֲקֵימִינֵיהּ אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.

תמשך – שר״א אלונגיא בלעז.

will be drawn out Heb. תִּמָשֵּׁך, sera allongee in French, will be deferred, delayed.

כי אני – אין דברי כדברי החוזים שוא כי מה שאני מדבר על ידי נביאי יהיה ויעשה וזו הגזרה שדברתי עליכם לא תמשך עוד.

אדבר דבר – איזה דבר שאדבר יעשה.

תמשך – לשון נקבה על הגזרה כי הדבר ההוא גזרה נגזרת מהאל.

ועשיתיו – תחילה אמר ויעשה ואחר כך ועשיתיו שלא תאמר יעשה הדבר דרך מקרה אלא אני אעשה הדבר כמו שדברתי אותו טרם באו.

כי אני ה׳ אדבר את אשר אדבר דבר רוצה לומר לא תהיה הנבואה שתבוא ממני בדרך קסם וחזון שוא אבל אני ה׳ אדבר את אשר אדבר, ולא יארכו הדברים לעתות רחוקות כי לא תמשך עוד לפי שבימיכם אתם בית המרי אדבר דבר לנביאי ועשיתיו בקרוב.

תמשך – ענין אריכת זמן.

כי אני ה׳ אדבר – ר״ל עתה אני מדבר לומר דעו את אשר אדבר דבר יהיה נעשה מהרה ולא תמשך עוד להאריך הזמן כמאז.

אדבר דבר – אדבר אל הנביאים ועשיתיו בזמן קרוב.

תמשך – לשון נקבה על הגזרה.

כי אני ה׳ אדבר כי ידעו שהנבואה היא רק מה׳ ע״י ההשגחה האישיית הבלתי נקשרת עם הזמן והטבע ומסובביה, ויש הבדל בין דבר החוזה בכוכבים ובין דבר הצופה ברוח אלהים, שהחוזה בכוכבים יגיד מה שמחויב לפי סדר המערכה להשתלשל ממצב הכוכבים שיהיה בזמן פלוני, שיעמוד כוכב פלוני נגד פלוני במצב איבה ויחויב ממנו כו״כ, ויוכל להיות שהחוזה לא ידע שאר התולדות הנקשרות עמו ושיהיה סבה אחרת ומצב אחר נעלם מעיניו שלפיהו ישתנה הענין, או שהחוזה לא כוון הזמן היטב, אבל הנביא בשם ה׳ כשיאמר שה׳ דבר להביא רע בזמן פלוני, אינו אומר שהרע מחויב לבא ומוכרח מצד התולדה, רק שאומר שאז יגזור ה׳ שיבא הרע, כי גזרת ה׳ היא המעשה המביא את הרע אל המציאות, וה׳ דבר אל הנביא שבעת פלוני ידבר ויגזור שתבא הרעה, וזה עצמו יהיה המעשה שיביא את הרע, וזה אין תלוי בשום סבה אפשריית השינוי, כי רצון ה׳ לא ישתנה, וז״ש כי אני ה׳ אדבר את אשר אדבר אני אדבר אל הנביא ואודיע אותו את אשר אדבר בזמן פלוני ואת אשר אגזור אז, והדבור עצמו שאדבר אז יהיה המעשה, וז״ש אשר אדבר דבר ויעשה – שע״י הדבור יעשה, וממילא לא תמשך עוד – כי אין שום סבה שיעכב ביד ה׳, שהגם שלפעמים יעכב ה׳ את הגזרה ומאריך אף ולא ידבר דבר הגזרה אולי ישובו העם בתשובה, אבל בימיכם בית המרי שאין תקוה שתשובו בתשובה כי נתמלאה הסאה,

אדבר דבר ועשיתיו – ר״ל והדבור עצמו יהיה המעשה.

לא תמשך – עור טרם תתאמת, והיל״ל יִמָּשֵׁךְ או הוא ע״ד קטנה או גדולה.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כו) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

Again the word of Hashem came to me, saying,

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.

ויהי – עוד. שנה הענין הזה לחזק הענין כי על כל פנים תבא הגזרה בקרוב ומבואר הוא.

ולחזוק הענין בא לנביא נבואה אחרת ע״ז עצמו.

ויהי דבר ה׳ – עתה בא אליו הדבור השני לעומת מה שהיו אומרים שהגם שדברי הנביא באו בשם ה׳ ודבר ה׳ לא תשוב ריקם, בכ״ז הלא גם ה׳ ידבר לפעמים מה שיהיה לימים רבים ולא יביא הרעה תיכף אולי ישובו, כמו שהיה ברוב היעודים הקשים שארך זמנם, וז״ש

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כז) בֶּן⁠־אָדָ֗ם הִנֵּ֤ה בֵֽית⁠־יִשְׂרָאֵל֙ אֹֽמְרִ֔ים הֶחָז֛וֹן אֲשֶׁר⁠־ה֥וּא חֹזֶ֖ה לְיָמִ֣ים רַבִּ֑ים וּלְעִתִּ֥ים רְחוֹק֖וֹת ה֥וּא נִבָּֽא׃

"Son of man, behold, they of the house of Israel say, 'The vision that he sees is for many day to come, and he prophesies of times that are far off.'

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנציאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בַּר אָדָם הָא בֵּית יִשְׂרָאֵל אָמְרִין אוּלְפַן דְהוּא מַלֵף לְיוֹמִין סַגִיאִין וּלְעִדַן רָחִיק הוּא מִתְנַבֵּי.

לימים רבים – הנבואה לא תתקיים אלא לזמן מרובה.

for many days The prophecy will not be fulfilled except after a long time.

אמרים – עליך.

לימים רבים – ושלום ואמת יהיה בימינו ונוכל לעשות כל תאות לבנו.

הנה בית ישראל אומרים החזון אשר הוא חוזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא רוצה לומר אל תיראו ואל תפחדו מדברי הנביא ונבואתו כי לא יתקיים בימינו כי הוא לימים רבים ולעתים רחוקות הוא ניבא, ובזה היו מורים באמתת הנבואה שחרוב תחרב ירושלם אבל יהיה לזמן רחוק והם לא יראו בימי הרעה.

ולעתים – מלשון עת וזמן.

אשר הוא חוזה – אשר הנביא מתנבא.

לימים רבים – ר״ל הוא אומר שתהיה הדבר אחר ימים רבים וכאלו יאמרו א״כ יארכו הימים ואבד כל חזון כמ״ש למעלה.

ולעתים וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.

לימים ולעתים – ימים מציין המשך הזמן, ועתים מציין חלות הדבר בנקודה מיוחדת מן הזמן כמ״ש (ירמיהו נ׳ ד׳), והחזון מה שרואה במחזה ואמרו שמה שיקרה במשך ימים רבים רואה במחזה בפעם אחת ונדמה לו שיעשה כאחד, ובאמת יעשה במשך ימים רבים דבר אחר דבר, והנבואה היא מה שישולח לנבאות ולהודיע שבזה ע״כ שיעשה בפעם אחד, אמרו שהעת שיחול הדבר הוא רחוק באחרית הימים.

הנה בית ישראל אמרים החזון אשר הוא חזה לימים רבים, החזון הוא מה שרואה במחזה הנבואה,

והנבואה היא מה שנשלח לנבא ולהודיע אל העם, והם אומרים שהחזון הוא לימים רבים,

וגם מה שהוא מנבא בשליחות אל העם ג״כ הוא לעתים רחוקות.

לימים רבים – גם אם יתאמת יעברו עליו עוד ימים רבים.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנציאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כח) לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה לֹא⁠־תִמָּשֵׁ֥ךְ ע֖וֹד כׇּל⁠־דְּבָרָ֑י אֲשֶׁ֨ר אֲדַבֵּ֤ר דָּבָר֙ וְיֵ֣עָשֶׂ֔ה נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־הֹוִֽה׃

Therefore tell them, 'Thus says Adonai Elohim, 'None of My words shall be deferred any longer, but the word which I shall speak shall be performed,' says Adonai Elohim.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בְּכֵן אֲמַר לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לָא יִבָּטֵל עוֹד כָּל פִּתְגָמֵי דַאֲמַלֵיל פִּתְגָמָא וְיִתְקַיֵם אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.

ולכן צוה הנביא שיאמר אליהם לא תמשך עוד כל דברי רוצה לומר שהדברים שאדבר לנביאי לא ימשכו לזמן רחוק כי ההמשכה תאמר על הזמן הרב, יאמר שלא ימשכו הנבואות מלהתקיים זמן רב אבל אשר אדבר דבר ויעשה רוצה לומר שאני אדבר הדבר בפי׳ ומיד יתקיים ויעשה:

כל דברי – ר״ל אף אחד מדברי וכן לא תעשה כל מלאכה (שמות כ׳:ט׳).

ויעשה – מהרה.

לא תמשך עוד – נראה לי שהאתנח ראוי במלת עוד. ואחר כך ראוי לקרות כָּל⁠־דְבָרִ֞י אשר אדבר דבר ויעשה.

לכן אמר אליהם כה אמר ה׳ לא תמשך עוד כל דברי – ר״ל הגם שעד עתה פעמים שנמשך כלל הגזרה אולי ישובו בתשובה, ולפעמים נמשך מקצת הדבר, שלא הביא הרעה כולה תיכף רק מקצתה אולי ישובו, כ״ז היה עד עתה שלא נחתם גז״ד ומה שדבר את הרע לא היה כדי שיעשה רק כדי שלא יעשה, ר״ל כדי שישובו בתשובה ולא יעשה הרע, אבל עתה לא תמשך עוד כל דברי ר״ל אף מקצת מדברי, כי אשר אדבר דבר יהיה כדי שיעשה ולא אמתין פן ישובו בתשובה כי נחתם גז״ד.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יחזקאל יב – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום יונתן יחזקאל יב, ילקוט שמעוני יחזקאל יב, ר׳ יהודה אבן בלעם יחזקאל יב, רש"י יחזקאל יב, ר"י קרא יחזקאל יב, ר"א מבלגנצי יחזקאל יב, רד"ק יחזקאל יב, ר"י אבן כספי יחזקאל יב, אברבנאל יחזקאל יב, מנחת שי יחזקאל יב, מצודת ציון יחזקאל יב, מצודת דוד יחזקאל יב, שד"ל יחזקאל יב – מהדורת הרב יונתן רבינוביץ ועל⁠־התורה המבוססת על דפוס ראשון עם הוספות, הערות, ותיקונים רבים על פי כתבי יד לוצקי, ירושלים, שוקן (כל הזכויות שמורות), מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל יב, מלבי"ם ביאור הענין יחזקאל יב, הואיל משה יחזקאל יב

Yechezkel 12, Targum Yonatan Yechezkel 12, Yalkut Shimoni Yechezkel 12, R. Yehuda ibn Balaam Yechezkel 12, Rashi Yechezkel 12 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yechezkel 12, R. Eliezer of Beaugency Yechezkel 12, Radak Yechezkel 12, R. Yosef ibn Kaspi Yechezkel 12, Abarbanel Yechezkel 12, Minchat Shai Yechezkel 12, Metzudat Zion Yechezkel 12, Metzudat David Yechezkel 12, Shadal Yechezkel 12, Malbim Beur HaMilot Yechezkel 12, Malbim Beur HaInyan Yechezkel 12, Hoil Moshe Yechezkel 12

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון