הידעת עת לדת יעלי סלע ותשמור עת בוא החיל והחבלים לאיילות ללדת והרצון בזה לפי מה שאחשוב שאלו לצער לידתן יהיה הוולד בתכלית הסכנה ועם כל זה הילדים ניצולים ליתרון השגחתי בנמצאות ויכולתי לעשות כל המצטרך, ולזה אמר התספור ירחים שתשלמנה הריונם בהם וידעת עת לדתנה כדי שתצילם אז, וזה שהם מרוב צער הלידה ועוצר רחמם תכרענה בבוא להם חבליהם רוצה לומר שלא יתחזקו לעשות עצמם כדי שילדו ובזה תכתתנה ותשברנה ילדיהן וזה כי הם משלחות חבליהם וציריהם ולא יעשו עצמם בבואם כדי שילדו כמנהג שאר הבעלי חיים, ועם זה ימצא מיתרון השגחתו בנמצאות שיבריאו בניהם עד שלא יצטרכו לאמם ויגדלו בחוץ במה שימצאוהו מהמזון ולא יצטרכו שתזמינהו להם אמם אבל יצאו ולא שבו למו, מי שלח פרא חפשי שלא יהיה ביתיי ויהיה תחת ממשלת האדם ומוסרות ערוד מי פתח והתיר שלא ימשול האדם בו, אשר שמתי משכנו במדבר ובארץ מליחה, הנה לחזקו ישחק וילעג להמון קריה ולא יירא מהם ולא ישמע תשואות נוגש ר״ל שאין מי שינגוש אותו וימשול בו לחוזקו והוא פלא איך שם משכנו במדבר לפי שאינו טורף אבל הוא אוכל עשב וצמח האדמה עד שיחפש הרים שירעה בהם במדבר ואחר כל עשב ידרוש ולזה הוא מבואר שכמו זה הבעל חיים לא ישלם לו מזונו כי אם לחוזק השגחתי לפי שהוא במקום לא יעבד בו ולא יזרע ואין האדם ממציא לו מזונו והנה ישלם לו בזה האופן מזונו עד שהוא בזאת המדרגה מהחוזק ולזאת הסיבה לפי מה שאחשב זכר חוזק הראם והיות משכנו במדבר לפי שאינו טורף אבל הוא אוכל עשב, ולזה אמר היאבה הראם לעבוד אותך וילין על אבוסיך כדי שתמציא לו מאכלו כמו העניין בבעלי חיים הביתיים, האם העבות אשר תשים על הראם תוכל לקשור אותו בתלם כדי שיחרוש וישדד האדמה, התבטח בו כי רב כחו ותעזוב אליו כל עבודת השדה ר״ל שתעשה בו כמעשה השור והחמור, התאמין בו כי ישיב זרעך וגרנך יאסוף אל ביתיך אם תעמוס התבואה עליו הנה עם אכלו עשב היה משכנו במדבר ושם אמציא לו מזונו בדרך שיהיה בזה החוזק אשר בו, הנה כנף עוף אחד שמו רננים היא נעלסה ר״ל שליופיה תשים העוף ההוא עלז ושמח בהביטו בה ואחשב בזה העוף שהוא הנקרא פאון בלעז, שישמח ויתענג ביופי כנפיו ונוצתו, וגם אברה של חסידה ונוצתה אשר אינם יפות תשימה נעלסה ואמר זה בתמיה מה הסיבה אשר בעבורה רבה שמחת זה העוף ששמה חסידה עד שלא תתן אל לבה לשמור מה שתולידהו, כי תעזוב לארץ בציה ועל עפר תחמם אותם לבקעם ולא נתנה אל לבה לשים בציה במקום נשמר ושכחה מרוב שמחתה כי רגל תזור ביצתה וחית השדה תדושה, השכיח השם יתברך אותה בניה להניחם במקום שיפסדו ולא יהיו לה ותשים יגיעה לריק ולא תפחד ותתן אל לבה שביציה נכונים להפסד בזה האופן כי השם יתברך שכח אותה החכמה והתחבולה אשר בזה הענין לשאר הבעלי חיים ולא נתן לה חלק בבינה ההיא כעת במרום תגביה לעוף תלעג לסוס ולרוכבו ר״ל שלא תירא משום דבר ועם כל זה ימצאו הביצים ההם משומרים עד שישמר בזה מציאות המין ההוא מחוזק השגחת הש״י באלו הדברים, התתן לסוס תכונת הגבורה התלביש צוארו הרעם וההצהלה היוצאת ממנו האתה מסבב שירעש זה הרעש אשר הוא רועש כארבה ותשים עוצם עיטושו אימה לשומעיו, יחפרו רגליו בעמק מהכותו בהם בארץ כדרך הסוסים, ישיש בכח שיש לו ולא יירא מלצאת לקראת כלי המלחמה, ישחק וילעג לענינים המפחידים במלחמה ולא יחת ולא ישוב מפני חרב, בעבורו תזעק האשפה אשר שם החצים ולהב חנית וכידון כי הוא יהיה סבה שיעשו פעולותיהם לסבת העדר פחדו מן החרב, ברעש ובחימה ירוץ בכח עד שהוא כאילו מגמא את הארץ ובולעה ולא יאמין כי קול שופר ר״ל שלא יירא מקול השופר אשר יריעו בו אנשי המלחמה, בדי שופר ישמח ומרחוק מלחמה להתאוותו אותה ורעם השרים ותרועתם במלחמה ירגיש מרחוק וירוץ שם ואולם זכר ענין הסוס להתבאר שזאת התכונה שם השם יתברך בו לעבודת האדם בענין המלחמה עד שהוא לא יתרחק מן החרב עם היות בטבע כל בעלי חיים להתרחק מן המזיק וזה כולו הוא מחוזק השגחת השם יתברך בזה הנמצא, המבינתך יעוף הנץ מהפאה הצפונית בימי הקור ויפרוש כנפיו לצד דרום מהרובע המיושב להתרחק מתגבורת הקור האם ידע זה העוף בהתחלפות האיקלימים ושמה שיתקרב יותר אל משוה היום הוא יותר חם עד שיעוף שם הלא זה כולו מיתרון השגחת השם יתברך ששם בהם זאת התבונה כמו טבע להיותם נשמרים בה, האם על פיך יגביה הנשר לעוף על שאר העופות וירים קנו עד שעל שן סלע ומצודה ישכון ויתלונן ואמנם היה זה כן כי משם יוכל לראות מדחוק הטרף וימצא לו בזה האופן מזונו עד שאפרוחיו יעלעו דם הטרף אשר יבאו אליהם ובאשר ימצאו חללים שם הוא לקחת מגוף החללים לאכול האם זה הנשר בעל שכל עד שידע שכל מה שיגביה לעוף יוכל לראות יותר הדברים הרחוקים הלא השם יתברך מיתרון חכמתו והשגחתו שם טבעו באופן שיערב לו האויר ההוא הגבוה וימשך לו מזה זה התועלת.
והכלל העולה מהדברים הוא שהשם יתברך הוכיח את איוב על מה שהיה שופט במעשיו שיש בהם חסרון וקיצור ר״ל במה שהיה מתרעם למה הניח השם יתברך אישי האדם בזה הסידור אשר מהגרמים השמימיים שימשך אליו מהעול מה שימשך עד שימצא רשע וטוב לו צדיק ורע לו ואם לא היה אפשר לש״י שיסדר זה באופן יותר שלם למה ברא האנשים הקשי יום כי המות יותר נבחר להם ואמר אליו השם יתברך שאין ראוי לו לשפוט זה המשפט לפי שהוא בלתי משיג פעולות השם יתברך והשופט בדבר ראוי שתהיה אצלו ידיעה במה שהוא שופט עליו ועוד כי מה שספר השם יתברך מפעולותיו אשר נעלמו לאיוב הוא במה שיתבאר ממנו שעם השם יתברך תכלית הגבורה והחכמה לעשות כל מה שאיפשר מן ההטבה לזה המציאות השפל ושהוא משגיח בו כפי מה שאפשר והנה זכר גם כן השם יתברך שמה שברא שימשך ממנו רע מה יש בו תועלת להגיע עונש לרשעים והוא אומרו וינערו רשעים ממנה והנה זה המאמר מורה כי הצדיקים לא יגיעום אלו הרעות ולזה אמר רשעים כי הרשעים לבד הם הניזוקים בו כמו שביאר אליהוא ובזה תועלת לשאר האנשים שיקבלו מוסר ויראו מהשם יתברך ותגיע להם הצלחת הנפש והנה כמו ששם הטבע בצמחים כח דוחה מה שהוא בלתי נאות לטבעם כדי שלא יזוקו בו כן שם השם יתברך באופן מה כחות דוחים הרעים מכלל האדם כדי שלא ינזקו בהם האנשים וזה אמנם היה ברע הנמשך במקרה מזה הסדור הנמשך מהגרמים השמימיים אשר הוא מכוון להזיק לרשעים כמו שקדם.