×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) הֲיָדַ֗עְתָּ עֵ֭ת לֶ֣דֶת יַעֲלֵי⁠־סָ֑לַעחֹלֵ֖ל אַיָּל֣וֹת תִּשְׁמֹֽר׃
Do you know the time when the wild goats of the rock give birth? Or can you mark when the hinds calve?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֶפְשַׁר דִיְדַעְתָּא עִדָן מֵילְדֵיהוֹן דְיַעֲלֵי טִינָרָא כַּד מִצְטַעֲרִין אַיְלָתָא תִנְטוֹר.
ומא עסאך אן תעלם מן ולאד ועל אלצכ׳ור, או תחפט׳ מן טלאק אלאיל.
הידעת, ומה יכול אתה לדעת על לידת יעלי הסלעים, או מה זוכר אתה מחיל האילות. ומלת תשמור – תזכור, כלומר מה זכור לך. ותרגם חולל ״טלק״ כמו שתרגם חיל אחז, שמות טו יד. וכך לא חלתי ולא ילדתי, ישעיה כג ד. והם כאבי היולדה וציריה. ומלת הידעת שבפסוק זה משמשת לכל הפסוקים דלקמן.
כבר הקדמנו מה אופן החכמה בהסבת תשובת איוב שלא לענין אשר הוא תשובתו באמת1. ונאמר עוד בענינים הללו אשר הדגיש אותם ה׳ לאיוב. תחלה [יש לדעת] כי לא לו לבדו הוא מדגיש אותם, אלא לכל הנבראים נתכוון בכך. ועוד שהפעולות הנפלאות הללו אשר הסדירן לאיוב ואמר לו האם תוכל לתארם, הרי הענין בכולם מוסב אל הבורא יתהדר ויתרומם ולפיכך תמצאהו רומז בכמה מקומות מהם על עצמו שכך אמר בשומי ענן לבושו, וכן ואשבר עליו חקי, ואמר עד פה תבא2, אשר חסכתי לעת צר3, אשר שמתי ערבה ביתו4, וכל הרמזים5 הללו אלו לא פירשן הכתוב6 היה השכל מחייב שפועל הדברים הללו הוא הקדמון7 יתהדר ויתרומם, וכל שכן שלא הסתפק בכך עד שעשאן מקרא מפורש. וכאשר תתבונן בפעולות הללו תמצאם סובבים על שלשה עיקרים, והם הבריאה והמדות8 והפרנסה. אשר לבריאה, היא היצירה והחדוש, אמר בהם איפוא היית ביסדי ארץ, מי שם ממדיה9, וכל מה שנוהג בדרך הזו. ואשר לטבע הרי הוא נקרא בחי מדות10, ובזולתו11 יונח כפי כלליותו, מזה טבע הכוכבים ופעולותיהם אמר בו התקשר מעדנות כימה12, כוונתו בכך כי הכוכבים מהם שטבעו החום ומהם אשר טבעו הקור, והנה הקר מהן מעדן את הפירות ומדשנן ובו אמר מעדנות, והחם מהן מבשיל את הפירות ומפרן ובו אמר מושכות, ופעולות אלה של הכוכבים אין אנו מתעוררים עליהן13, אך מלעיטים אותנו מה שטוענים בעלי מלאכת הכוכבים מן המשפטים הקבועים לחבור ולפירוד ולמקבילות14 וכל כיוצא בזה, ולפי האמת אינם אלא סתם טענה ואין עליהם ראיה חוץ מעצם הטענה15. אבל חומם וקורם ולחותם ויבשותם הרי פעולותיהם אלה מה שאין להכחישם, כגון חום השמש וקור הירח אשר החושים מרגישים אותם והראות מוכיחה אותם. ומטבעי החי ההריון והלידה אמר בזה הידעת עת לדת יעלי סלע16. וממדותיו17 ענין האילה שכאשר יולדת פוחדת על ולדיה פן תניחם ויברחו, ולפיכך נוקעת מקצת אבריהם כדי שיהו נאלצים להשאר במקומם, כאמרו תכרענה ילדיהן תפלחנה18, ואחר כך מתרפאים מאותו הנקע כאמרו יחלמו ביניהם19. ותיבת יחלמו פירושה רפוי כמאמר חזקיה ותחלימני והחיני20, ולפיכך פירשתיו הבראה, וכאשר מבריאים יוצאים ואינם חוזרים אליהם כאמרו יצאו ולא שבו למו. ומן העופות אשר לו מדות21 מופלאות, והוא שיש מהם שעוזב את ביציו על הארץ מתוך סכלותו ויושב והעפר שומר חומן, כאמרו כי תעזב לארץ ביציה22, וכאשר נשארים זמן מסויים מתעוררת אצלו תשוקה ומחממן ומתרקמין עד שיוצאין כמו שתיאר ותשכח כי רגל תזוריה23. אבל תכונות הבהמות אשר אמר בהן התתן לסוס גבורה24, ותכונות העוף הידוע אשר אמר עליהן המבינתך יאבר נץ25 הרי ידוע. ואחר כך אמר מי יכין לעורב צידו26, מן החזק שבבהמות עד החלש שבבעלי החיים, לפי שנאמר ליש גבור בבהמה27, ואמרו לבני עורב אשר יקראו28. ומעל לתאורים הללו פעולות אלהיות, והוא הכנעת הטבעים, מזה הכנעת הים כדי שלא יטבע את הארץ כאמרו ויסך בדלתים ים29. ופירשתי מרחם ״חציץ״ לפי הקשר הענין עומק הים. וכך התמדת30 המלאכים השבח וההלל אמר בי ברן יחד ככבי בקר31, כנה את המלאכים בככבים לפי שהם דומים להם בכך שהם חלקים תואמים32 מחוברים, וכך מהלך השמש ומפל האור אמר בו איזה דרך ישכן אור33, ואנו נאמר בזה כי התבניות ההנדסיות אשר הוצאו על ידי הנסיונות והתרשימים הראו כי גלגל מסלול השמש נוטה מגלגל אופק הישוב, ולפיכך נמצא לה תמיד בכל אקלים נטיה לפאת דרום, אלא שאין ספק כי גלגלה מקביל לגלגלים34 אחרים משטח35 הארץ באופן מאוזן, ואף על פי שאותם השטחים והגלגלים אינו מצוי בהן ישוב36. וכבר ידעת עם זאת כי הציר הצפוני שהוא אחת משתי הנקודות הקבועות ככל שמתרומם וקרב לכנגד הראש נוסף שעור תוספת היום על הלילה בקיץ, והלילה על היום בחורף, ומתחייב מזה כי הציר כאשר הוא מתרומם תשעים חלקים37 שהם כשעור רבע הגלגל כדי שיהא כנגד הראשים, יהיה הקף השמש באותו האקלים כסבוב הרחים38, שונה מסבובה באותם אקלימי הישוב שהוא כסביב ה״חנאנה״39. ואם היתה השמש במזלות הצפוניים תהיה תמיד נראית מעל אותו האקלים, ואם היתה במזלות הדרומיים תהיה תמיד נסתרת תחת אותו האקלים, ותהיה שם השנה יממה, יום אחד אורו ששה חדשים ולילו ששה חדשים. ולפי שיש כאן מקומות שנשארת בהן ששה חדשים משמרה אחת לא יבואנה החשך אמר בו איזה הדרך ישכן אור, וכן המקומות שמשמש בהן החשך ששה חדשים בלי אור אמר בו וחשך איזה מקומי40. אבל אמרו איזה הדרך יחלק אור41, היא תיאור התפשטות האור ועבירותו42 בעגול עמוד החשך שהוא צל הארץ המתרומם כתבנית פרי התרזה43 אחר כך תיאר מן הכוכבים הקבועים ועיש על בניה תנחם44, ואמר שהיא מנחה איתם תמיד, וכך כולם שומרים מיחקיהן כפי חוקה אחידה. ואחר כך הדגיש לו במטר והשלג והכפור וכל הדומה לכך ממה שנראה לנו ואין אנו רואים אותו מתהווה משום דבר, אמר בו היש למטר אב, מבטן מי יצא הקרח45, ועשה את אלה מקצת הראיות, כאשר אני רואין דברים מתהיוים לא מדבר הנראה, בטל מה שאומרים הכופרים שאין יש כי אם מיש46. ואחר כך הדגיש לו בחכמה היאך הוטבעה בחי והיאך נעשת דבר שבטוחים בו, כאמרו מי שת בטוחות חכמה, והיאך נעשה משכנה הלב כמו שאמר או מי נתן לשכוי בינה47, והוא העשוי משכית בעל המחשבות. הנה הענינים המעטים הללו יחד איתם החכם48 ממעשיו יתהדר ויתרומם, ואמר לאיוב עליהם האם יכול אתה לענות לי על איזה מהן, או האם יש להן יוצר או מטביע או מכלכל או מכניע זולתי, ואף בטל הוא שתהא תשובה על כך מכל הנבראים, כי ה׳49 יתהדר ויתרומם כפי שתיארנו, והנה אמרו אשאלך50 אינו מתכוון בו שאפשר לאיוב לענות בזה כפי שירצה, אלא יענה בו כפי האמת והיא ההסכמה לכך51. וכאשר נאמרו הדברים לאיוב מאת ה׳ יתהדר ויתרומם חשב כי הנכון הוא שישתוק ולא יאמר מאומה, ודמה שכך ראויה להיות פעולת המסכים לו52, לפיכך הוצרך לדבור שני להודיעו כי הדבור53 הוא היותר נכון. לפיכך אמר:
1. כלומר שלא ענה ה׳ לשאלת איוב שבקש לדעת מדוע הוא מתיסר. ובמקום תשובה תיאר לו גבורת ה׳ ויכלתו וחולשה האדם וחדלונו.
2. לח ט-יא.
3. לח כג.
4. לט ו.
5. נכון יותר לתרגם הכנוים.
6. שהם מסורים ביד ה׳.
7. כנוי להקב״ה. וברור שיש בבטוי זה אי הקפדה ברורה.
8. שמא יותר נכון: והתכונות, כי הכוונה לתכונות בעלי החיים למיניהם וכפי שמסביר הלאה.
9. לח ד-ה.
10. אף כאן יותר נכון: תכונות.
11. כלומר בזולת בעלי החיים כגון בכוכבים וכדומה נניח את השם ״טבע״ שהוא כללי יותר, וכפי שמדגים להלן.
12. לח לא.
13. כלומר אין בני אדם חוקרים על ההשפעות הטבעיות של הכוכבים על עולם החי והצומח, אשר לדעת רבנו יש לכוכבים ולמהלכם כלומר קרבתם וריחוקם הופעתם ושקיעתם השפעה בפרט על מערכת הצומח, וכמו שכתב גם הרמב״ם במו״נ ח״ב ס״י. ולעומת זאת כלומר במקום לחקור על השפעותיהם הטבעיות, מלעיטים אותנו כל מיני הוזי שוא על השפעתן כביכול על דעות בני אדם תכונותיהם הנפשיות ואורח חייהם, דברים שאין להם שום בסים פרט לעצם הטענה.
14. קרבת שני כוכבים מסויימים זה לזה או ריחוקן או הקבלתן.
15. ראה גם רמב״ם באגרת תימן מהדורתי עמ׳ מב והלאה. ואף רבנו בחיי בחובות הלבבות שער יחוד המעשה, יצא נגד האמונה במשפטי המזלות ראה שם מהדורתי כי בנדפס הושמט.
16. לט א.
17. יותר נכון: ומתכוניתיו.
18. לט ג.
19. לט ד.
20. ישעיה לח טז.
21. יותר נכון: תכונות.
22. לט יד.
23. לט טו.
24. לט יט.
25. לט כו.
26. לח מא.
27. משלי ל ל.
29. לח ח.
30. ״אלזאם״ פשט המלה חיוב, והייתי לפי זה צריך לתרגם חיוב המלאכים וכו׳. אך נראה לי כי הנכון כפי שתרגמתי.
31. לח ז.
32. תרגמתי כן לפי הנוס׳ שלפני ״מתפקה״ וכבר העירותי כי זה כתב יד יחיד בעולם לעת עתה, ואין כ״י אחר להשוות ביניהם. ויתכן שאפשר לגרוס ״מתפרקה״ ואז יש לתרגם חלקים מפורדים. וכוונת רבנו שכל נברא לא רק שאין בו אחדות במין, אלא גם בפרט. ראה בספרו הנבחר באמו״ד מהדורתי עמ׳ לז.
33. לח יט.
34. נראה שהכוונה מקביל לגלגלים אחרים שאינם נוטים מכנגד פני כדור הארץ.
35. אפשר מכנגד פני.
36. שאותם השטחים בארץ אשר כנגד אותם הגלגלים אין בהם ישוב.
37. אפשר: מעלות.
38. אם נתאר שאדם יעמוד על הציר הצפוני או הדרומי של הארץ הרי יראה את גלגל השמש בריחים הסובבים ולא כגלגל המתגלגל כמי שעומד מאחורי מכונית נוסעת ומביט על גלגל, אבל העומד באחד הצירים הרי הוא כעומד בצד המכונית ורואה את גלגלה.
39. קרש קטן שהילדים משחקים בו, קושרים בו חוט בקצהו ומסובבים אותו באויר להשמיע קול שאון, ואז במהירות סבובו נראה כגלגל המתגלגל.
40. לח. יח.
41. לח כד.
42. אפשר: ופלישותו.
43. ״צנובר״ תרגמתי תרזה, בעקבות רבנו בתרגומו לישעיה מד יד. ורמב״ם בפירושו למשנה ע״ז פ״א מ״ה תרגם אצטרובלין ״צנובר״ היא PICEA EXCELSA
44. לח לב.
45. לח כט.
46. בסוג ראיה זו לכאורה יש לטוען לומר שהיא ראיה לאידך גיסא כמו שזה נראה לנו יש מאין והוא באמת יש מיש כך כלל הבריאה חלילה, ואין כאן המקום להאריך בזה. ועל הלמידות מהתהוות השלג וכו׳ ראה בנבחר באמו״ד הקדמת מאמר ב מהדורתי עמ׳ עח.
47. לח לו.
48. הקב״ה.
49. צ״ל כי אם מה׳. כלומר כי רק ה׳ יודע סודות הבריאה ולפניו נגלו כל הנסתרות יודע להשיב על השאלות הללו.
50. לח ג.
51. כלומר שיסכים ויודה שרק ה׳ יודע כל הנסתרות.
52. שישתוק בלבד.
53. ההודאה בפה.
קד כנא קדמנא מא וג׳ה אלחכמה פי אצראף ג׳ואב איוב אלי גיר אלמעני אלד׳י הו ג׳ואבה עלי אלחקיקה. ת׳ם נקול פי הד׳ה אלמעאני אלד׳י תחרא אללה בהא איוב, פאול ד׳לך אנה לם יקצדה הו וחדה יתחראה בהא, בל ג׳מיע אלכ׳לק קצדהם בד׳לך. ת׳ם אן הד׳ה אלאפעאל אלעג׳יבה אלתי צרפהא אלי איוב וקאל לה אתטיק אן תצורהא, פאנמא אלאמר פי ג׳מיעהא ראג׳ע אלי אלבארי עז וג׳ל, ולד׳לך תראה ישיר פי מואצ׳ע מנהא אלי נפסה אד׳ קאל בשומי ענן לבושו, ואיצ׳א ואשבר עליו חקי, ואמר עד פה תבא, אשר חסכתי לעת צר, אשר שמתי ערבה ביתו, והד׳ה אלאימאיאת לו לם ינץ עליהא אלכתאב לכאן אלעקל יקצ׳י באן פאעל הד׳ה אלאשיא הו אלקדים עז וג׳ל, פכיף לם יקנעה ד׳לך חתי ג׳עלהא נץ מנצוץ. ואד׳א חצלת הד׳ה אלאפעאל וג׳דתהא תדור עלי ת׳לאת׳ה אצול, והי אלכ׳לק ואלכ׳לק ואלרזק. פאמא אלכ׳לק, פהו אלאכ׳תראע ואלאחדאת׳, קאל פיה איפוא היית ביסדי ארץ, מי שם ממדיה, וג׳מיע מא ג׳רי הד׳א אלמג׳רי. ואמא אלטבע פאנה פי אלחיואן יסמא כ׳לק, ופי גירה יתרך עלי עאמיתה, פמנה טבע אלכואכב ואפעאלהא קאל פיה התקשר מעדנות כימה, יעני בד׳לך אן אלכואכב מנהא מא טבעה אלחרארה ומנהא מא טבעה אלברודה, פאלבארד מנהא ירטב אלת׳מאר וידסמהא ופיה יקול מעדנות, ואלחאר מנהא ינצ׳ג׳ אלת׳מאר וינמיהא ופיה יקול מושכות, והד׳א מן אפעאל אלכואכב מא לא נאבה לה, לאנא אנמא נג׳בר מא ידעוה אצחאב צנאעהֵ אלנג׳ום מן אלאחכאם אלמרסומה ללאתצאל ואלאנצראף ואלמקאבלה ומא נחי הד׳א אלנחו, בל הי עלי אלחקיקה אקואל מוצ׳ועה לא דליל עליהא אכת׳ר מן אלדעוי. אמא חרהא וברדהא ורטובתהא ויבוסתהא פהד׳ה מן אפעאלהא מא לא ננכרה, מת׳ל חר אלשמס וברד אלקמר אלד׳ין תקע עליהמא אלחואס ויט׳הרהמא אלשאהד. ומן טבאיע אלחיואן אלחמל ואלולאד קאל פיה הידעת עת לדת יעלי סלע.
ומן אכ׳לאקה קצהֵ אלאיל אלתי אד׳א ולדת תכ׳אף עלי אולאדהא אן תתרכהא ותהרב פתפצ׳ך׳ בעץ׳ אעצ׳אהא חתי תלג׳ו אלי אלמקאם פי מוצ׳עהא, כקולה תכרענה ילדיהן תפלחנה.
ת׳ם בעד דלך תשפי מן ד׳לך אלתפצ׳יך׳ כקולה יחלמו ביניהם. ולפט׳הֵ יחלמו, מענאהא שפא, כקול חזקיה ותחלימני והחיני, ולד׳לך פסרתה נקהא. פאד׳א אשפו כ׳רג׳וא ולם ירג׳עוא אליהן לקולה יצאו ולא שבו למו. ומן אלטאיר מא פיה אכ׳לאק עג׳יבה, וד׳לך אן בעצ׳הא יתרך ביצ׳ה עלי אלארץ׳ ויג׳לס פיסכ׳נה אלתראב ג׳הל מנה כקולה כי תעזב לארץ ביציה, ואנה אד׳א אקאם מדה האג׳ לה ערץ׳ פסכ׳נה ואנמאת חתי יפקס כמא וצף ותשכח כל רגל תזוריה.
ואמא רסום אלדואב אלתי קאל פיהא התתן לסוס גבורה, ורסום אלטאיר אלמתעארף אלתי קאל ענהא המבינתך יאבר נץ פמעלומה. ת׳ם קאל מי יכין לעורב צידו, מן אקוי מא פי אלבהאים אלי אצ׳עף מא פי אלחיואן, לאנה יקול ליש גבור בבהמה, וקולה לבני עורב אשר יקראו. ופוק הד׳ה אלאוצאף אפעאל אלאהיה, והו קהר אלטבאיע, וד׳לך קהר אלבחר חתי לא יגרק אלארץ׳ כקולה ויסך בדלתים ים. ופסרת מרחם, מן אלחצ׳יץ׳, עלי נסק אלמעני גאיהֵ אלקער. וכד׳לך אלזאם אלמלאיכה אלתסביח ואלתמג׳יד קאל פיה ברן יחד ככבי בקר, לקב אלמלאיכה באלכואכב לאנהם ישבהונהם פי אנהם אג׳זא מתפקה מולפה.
וכד׳לך תסייר אלשמס ומוקע אלנור קאל פיה איזה הדרך ישכן אור, פנקול פיה אן אלאשכאל אלהנדסיה אלתי אכ׳רג׳תהא אלמחן ואלארצאד אט׳הרת אן דאירהֵ מסיר אלשמס מאילה ען דאירהֵ אפאק אלעמארה, ולד׳לך יוג׳ד להא אבדא פי כל אקלים מיל אלי ג׳ההֵ אלג׳נוב, אלא אנהא לא ישך פי אן דאירתהא תקאבל דואיר אכ׳ר מן סטח אלארץ׳ עלי אעתדאל, ועלי אן תלך אלסטוח ואלדואיר ליסת מוג׳ודה פיהא עמארה. וקד עלמת מע ד׳לך אן אלקטב אלשמאלי אלד׳י הו אחד אלנקטתין אלת׳אבתתין כל מא ארתפע וקרב מן סמת אלראס וזאד מקדאר זיאדה אלנהאר עלי אלליל פי אלציף, ואלליל עלי אלנהאר פי אלשתא, פיג׳ב מן ד׳לך אן אלקטב אד׳א הו ארתפע תסעין ג׳זו אלתי הי כמקדאר רבע אלפלך חתי יסאמת אלראוס, יציר מדאר אלשמס פי ד׳לך אלאקלים כמדאר אלרחא, כ׳לאפא למדארהא פי תלך (אל)⁠אקלים אלעמארה אלד׳י הו כמדאר אלחנאנה, פאד׳א כאנת אלשמס פי אלברוג׳ אלשמאליה כאנת אבדא ט׳אהרה פוק ד׳לך אלאקלים, ואד׳א כאנת פי אלברוג׳ אלג׳נוביה כאנת אבדא כ׳פיה תחת ד׳לך אלאקלים, פתציר הנאך אלסנה יום, יום ואחדא נהארה סתה אשהר ולילה סתה אשהר. פלמא כאנת ההנא מואצ׳ע יקים פיהא סתה אשהר נובה ואחדה לא יכ׳אלטה אלט׳לאם קאל פיה איזה הדרך ישכן אור, וכד׳לך אלמואצ׳ע אלד׳י ינוב אלט׳לאם פיהא סתה אשהר בלא נור קאל פיה וחשך איזה מקומו.
ואמא קולה איזה הדרך יחלק אור, פהי צפת אנבעאת׳ אלנור ונפאד׳ה פי מכ׳רוט עמוד אלט׳לאם אלד׳י הו ט׳ל אלארץ׳ אלמרתפע עלי אלשכל אלצנוברי. ת׳ם וצף מן אלכואכב אלת׳אבתה ועיש על בניה תנחם, פקאל אנהא תסאירהם דאימא, וכד׳לך ג׳מיעהא תחפץ׳ אבעאדהא עלי סנן ואחדה. ת׳ם תחראה באלמטר ואלת׳לג׳ ואלדמק ומא שאכל ד׳לך ממא יט׳הר לנא וליס נראה תולד מן שי, קאל פיה היש למטר אב, מבטן מי יצא הקרח, פג׳על הד׳ה בעץ׳ אלדלאיל, אד׳ ראינא אשיא תחדת׳ לא מן שי פי אלשאהד, בטל מא יקולה אלמלחדין אנה לא שי אלא מן שי. ת׳ם תחראה באלחכמה כיף טבעת פי אלחיואן וכיף צארת מות׳וק בהא, כקולה מי שת בטוחות חכמה, וכיף צאר מסכנהא אלקלב אד׳ קאל או מי נתן לשכוי בינה, והו אלמזכ׳רף ד׳ו אלכ׳ואטר.
פהד׳ה אלמעאני אלבעץ׳ אכ׳תצהא אלחכים עז וג׳ל מן אפעאלה, וקאל לאיוב ענהא הל ימכנך אן תג׳יבני עלי שי מנהא, או ההנא להא מבתדעא או טאבעא או ראזקא או קאהר סואי, בל יסתחיל אלג׳ואב עלי ד׳לך מן ג׳מיע אלכ׳לק אן אללה עז וג׳ל כמא וצפנא, פקולה אשאלך והו לם יעני בה אנה ימכן איוב אן יג׳יב פיה כמא שא, בל יג׳יב פיה באלחק והו אלתסלים לה.
ולמא ורד אלכלאם עלי איוב מן ענד אללה עז וג׳ל תוהם אן אלאצלח הו אן ימסך ולא ילפט׳ בשי, וט׳ן אנה כד׳אך מן פעל מן יכון מסלמא אליה, פאחתאג׳ אלי כ׳טאב ת׳אני יערפה אן אלכלאם הו אצלח. פקאל.
יעלי סלע – אשטנבו״ק ושונאה את ולדה ועולה לראש סלע גבוה כשכורעת לילד כדי שיפול לארץ וימות והקב״ה מזמן לו נשר ומקבלו בכנפיו.
חולל אילות תשמור – לשון חיל יולדה (ירמיהו ו׳:כ״ד) האילה רחמה צר ואין הוולד יכול לצאת ובשעת לידתה אני מזמן לה דרקון ומכישה ברחמה ונפתח ואם מקדים ומאחר רגע מיד מתה, ובין אותם רגעים איני מחליף ובין איוב לאויב נתחלף לי.
mountain goats Estainboc in Old French. It hates its young, and, when preparing to give birth, goes to the top of a high rock, so that its young should fall to the earth and die. But the Holy One, blessed be He, prepares an eagle for it [the young], which receives it on its wings.
Do you wait for the hinds to calve? Heb. חלל, an expression of, "pain (חיל) as of a woman in travail" (Yirmeyahu 6:24). The hind's womb is narrow, and the young cannot come forth; and, at the time of birth, I prepare a snake for her that bites her womb so that it opens; should it be a moment too early or too late, she would die immediately. I know to distinguish these moments, so should the distinction between Iyyov (אִיוֹב) and enemy (אוֹיֵב) escape Me?
(א-ב) כיוצא בדבר: הידעת עת לדת יעלי סלע – כשם שאני נותן לב לדעת עתא לדתנה ומספר ירחים תמלאנה.
יעלי סלע – אשטנבוק בלעז. והיא מקשה ללדת, ויולדת בעצב, ומתוך כך היא שונאה את וולדה, וכשכורעת ללדת, עולה לראש סלעב גבוה כדי שיפול וולדה ארצה וימות, והקב״ה מזמן לו נשר, ומקבלו בכנפיו.
חלל איילות תשמר – האיילה הזאת רחמה צר, ואין הוולד יכול לצאת. בשעת לידתה אני מזמן דרקון ומכישה ברחמה ונפתח, ואם מקדים ומאחר רגע אחד מיד מתה.
חולל – לשון חיל כיולדה (תהלים מ״ח:ז׳), וכן: קול י״י יחולל איילות (תהלים כ״ט:ט׳), פתרונו: קול י״י יחיל איילות.⁠ג
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פריס 162: ״עד״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״הסלע״.
ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225 (״אילות״), דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״איילות״.
הידעת עת לדת יעלי סלע – אם ידעת עת לידתן של חיות, וצירים וחבלים שלהן לעת לידתן. לומר: אם ידעת את עניינן של חיות.
(א-ה) וזכר יעלי סלע חולל אילות – אומר כי בעת לידתם הם בצער כי רחמם צר מאד, והאל מזמין להם נחש שנושך ברחמה ומרחיב המקום ויולדות.
והולדות תצאנה מהרחם שבורים, ואחרי כן יחלמו בניהם – ירפאו וירבו בבר – בשדות, מן חיות ברא (דניאל ב׳:ל״ח).
וזכר לפרא לפי שדומה לסוס והסוסא בשעבוד אדם, והפרא חפשי. וערוד הוא הפרא עצמו, תרגום פרא למוד מדבר (ירמיהו ב׳:כ״ד) – ׳כערדא דמרודא במדברא׳, ובדניאל: ועם ערדיא מדוריה (דניאל ה׳:כ״א).
א. כן במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן. בכ״י בהמ״ל 985: ״והם״.
חולל – מקור מן חיל כיולדה.
עת לדת יעלי סלע – ואילות כי הם יולדות בצער ואני עוזרם.
הידעת עת לדת יעלי סלע – ענין כל אלה להודיע את איוב כי הוא יתברך יודע במינים ובאישים ומשגיח עליהן ליישב עולמו בהן, להוציא מדעתו כפירת הסרת הידיעה וההשגחה כאשר כתבתי, והזכיר היעלים כי הן חיות הסלעים, אין בהן חפץ לאדם כענין בעורב.
ורבותינו ז״ל דרשו גם כן שהיא שונאה את הוולד כטעמם בעורב, והוא מוזכר בבבא בתרא. ויחזור לגדול החיות, כי הוא הבורא אותם ונותן להם צרכם ועושה בהם חפצו עם תקפם וכחם הגדול היתר על האדם.
יעלי סלע – שטאיין בוק בלעז, והיא עולה בראש הסלע בשעה שכורעת לילד והשם יתברך מזמן לה נשר שמקבל אותם הולדות בכנפיו ומציל אותם שלא יפילו כך אמרו רבותינו ז״ל ואם הענין אמת הנה פירוש הפסוק כן ואם לא הנה יהיה הרצון בזה לפי מה שאחשוב שזה הב״ח אינו נולד כי אם בקושי גדול ולזה יהיה נולד בתכלית הסכנה לולי השגחת השם יתברך להמציא הוולדים באופן מהחוזק שלא ימותו בעת הלידה.
חולל אילות – הוא מענין חיל וחבלי יולדה ואמרו רבותינו ז״ל כי האילה רחמ׳ צר ולא תלד אם לא הכיש׳ נחש ברחמה והש״י סבב שיבא אליה גחש בעת הלידה להכיש׳ ברחמ׳ ותלד ואם לא ימצא הענין כן יהיה הרצון בזה לפי מה שאחשוב שזה הב״ח אינו נולד כי אם בקושי גדול לזה יהיה הענין בו כמו הענין ביעלי סלע ולזאת הסבה יהיה הולד בתכלית הסכנה ועם כל זה ינצל להשגחת הש״י בנמצאות.
הידעת עת לדת יעלי סלע ותשמור עת בוא החיל והחבלים לאיילות ללדת והרצון בזה לפי מה שאחשוב שאלו לצער לידתן יהיה הוולד בתכלית הסכנה ועם כל זה הילדים ניצולים ליתרון השגחתי בנמצאות ויכולתי לעשות כל המצטרך, ולזה אמר התספור ירחים שתשלמנה הריונם בהם וידעת עת לדתנה כדי שתצילם אז, וזה שהם מרוב צער הלידה ועוצר רחמם תכרענה בבוא להם חבליהם רוצה לומר שלא יתחזקו לעשות עצמם כדי שילדו ובזה תכתתנה ותשברנה ילדיהן וזה כי הם משלחות חבליהם וציריהם ולא יעשו עצמם בבואם כדי שילדו כמנהג שאר הבעלי חיים, ועם זה ימצא מיתרון השגחתו בנמצאות שיבריאו בניהם עד שלא יצטרכו לאמם ויגדלו בחוץ במה שימצאוהו מהמזון ולא יצטרכו שתזמינהו להם אמם אבל יצאו ולא שבו למו, מי שלח פרא חפשי שלא יהיה ביתיי ויהיה תחת ממשלת האדם ומוסרות ערוד מי פתח והתיר שלא ימשול האדם בו, אשר שמתי משכנו במדבר ובארץ מליחה, הנה לחזקו ישחק וילעג להמון קריה ולא יירא מהם ולא ישמע תשואות נוגש ר״ל שאין מי שינגוש אותו וימשול בו לחוזקו והוא פלא איך שם משכנו במדבר לפי שאינו טורף אבל הוא אוכל עשב וצמח האדמה עד שיחפש הרים שירעה בהם במדבר ואחר כל עשב ידרוש ולזה הוא מבואר שכמו זה הבעל חיים לא ישלם לו מזונו כי אם לחוזק השגחתי לפי שהוא במקום לא יעבד בו ולא יזרע ואין האדם ממציא לו מזונו והנה ישלם לו בזה האופן מזונו עד שהוא בזאת המדרגה מהחוזק ולזאת הסיבה לפי מה שאחשב זכר חוזק הראם והיות משכנו במדבר לפי שאינו טורף אבל הוא אוכל עשב, ולזה אמר היאבה הראם לעבוד אותך וילין על אבוסיך כדי שתמציא לו מאכלו כמו העניין בבעלי חיים הביתיים, האם העבות אשר תשים על הראם תוכל לקשור אותו בתלם כדי שיחרוש וישדד האדמה, התבטח בו כי רב כחו ותעזוב אליו כל עבודת השדה ר״ל שתעשה בו כמעשה השור והחמור, התאמין בו כי ישיב זרעך וגרנך יאסוף אל ביתיך אם תעמוס התבואה עליו הנה עם אכלו עשב היה משכנו במדבר ושם אמציא לו מזונו בדרך שיהיה בזה החוזק אשר בו, הנה כנף עוף אחד שמו רננים היא נעלסה ר״ל שליופיה תשים העוף ההוא עלז ושמח בהביטו בה ואחשב בזה העוף שהוא הנקרא פאון בלעז, שישמח ויתענג ביופי כנפיו ונוצתו, וגם אברה של חסידה ונוצתה אשר אינם יפות תשימה נעלסה ואמר זה בתמיה מה הסיבה אשר בעבורה רבה שמחת זה העוף ששמה חסידה עד שלא תתן אל לבה לשמור מה שתולידהו, כי תעזוב לארץ בציה ועל עפר תחמם אותם לבקעם ולא נתנה אל לבה לשים בציה במקום נשמר ושכחה מרוב שמחתה כי רגל תזור ביצתה וחית השדה תדושה, השכיח השם יתברך אותה בניה להניחם במקום שיפסדו ולא יהיו לה ותשים יגיעה לריק ולא תפחד ותתן אל לבה שביציה נכונים להפסד בזה האופן כי השם יתברך שכח אותה החכמה והתחבולה אשר בזה הענין לשאר הבעלי חיים ולא נתן לה חלק בבינה ההיא כעת במרום תגביה לעוף תלעג לסוס ולרוכבו ר״ל שלא תירא משום דבר ועם כל זה ימצאו הביצים ההם משומרים עד שישמר בזה מציאות המין ההוא מחוזק השגחת הש״י באלו הדברים, התתן לסוס תכונת הגבורה התלביש צוארו הרעם וההצהלה היוצאת ממנו האתה מסבב שירעש זה הרעש אשר הוא רועש כארבה ותשים עוצם עיטושו אימה לשומעיו, יחפרו רגליו בעמק מהכותו בהם בארץ כדרך הסוסים, ישיש בכח שיש לו ולא יירא מלצאת לקראת כלי המלחמה, ישחק וילעג לענינים המפחידים במלחמה ולא יחת ולא ישוב מפני חרב, בעבורו תזעק האשפה אשר שם החצים ולהב חנית וכידון כי הוא יהיה סבה שיעשו פעולותיהם לסבת העדר פחדו מן החרב, ברעש ובחימה ירוץ בכח עד שהוא כאילו מגמא את הארץ ובולעה ולא יאמין כי קול שופר ר״ל שלא יירא מקול השופר אשר יריעו בו אנשי המלחמה, בדי שופר ישמח ומרחוק מלחמה להתאוותו אותה ורעם השרים ותרועתם במלחמה ירגיש מרחוק וירוץ שם ואולם זכר ענין הסוס להתבאר שזאת התכונה שם השם יתברך בו לעבודת האדם בענין המלחמה עד שהוא לא יתרחק מן החרב עם היות בטבע כל בעלי חיים להתרחק מן המזיק וזה כולו הוא מחוזק השגחת השם יתברך בזה הנמצא, המבינתך יעוף הנץ מהפאה הצפונית בימי הקור ויפרוש כנפיו לצד דרום מהרובע המיושב להתרחק מתגבורת הקור האם ידע זה העוף בהתחלפות האיקלימים ושמה שיתקרב יותר אל משוה היום הוא יותר חם עד שיעוף שם הלא זה כולו מיתרון השגחת השם יתברך ששם בהם זאת התבונה כמו טבע להיותם נשמרים בה, האם על פיך יגביה הנשר לעוף על שאר העופות וירים קנו עד שעל שן סלע ומצודה ישכון ויתלונן ואמנם היה זה כן כי משם יוכל לראות מדחוק הטרף וימצא לו בזה האופן מזונו עד שאפרוחיו יעלעו דם הטרף אשר יבאו אליהם ובאשר ימצאו חללים שם הוא לקחת מגוף החללים לאכול האם זה הנשר בעל שכל עד שידע שכל מה שיגביה לעוף יוכל לראות יותר הדברים הרחוקים הלא השם יתברך מיתרון חכמתו והשגחתו שם טבעו באופן שיערב לו האויר ההוא הגבוה וימשך לו מזה זה התועלת.
והכלל העולה מהדברים הוא שהשם יתברך הוכיח את איוב על מה שהיה שופט במעשיו שיש בהם חסרון וקיצור ר״ל במה שהיה מתרעם למה הניח השם יתברך אישי האדם בזה הסידור אשר מהגרמים השמימיים שימשך אליו מהעול מה שימשך עד שימצא רשע וטוב לו צדיק ורע לו ואם לא היה אפשר לש״י שיסדר זה באופן יותר שלם למה ברא האנשים הקשי יום כי המות יותר נבחר להם ואמר אליו השם יתברך שאין ראוי לו לשפוט זה המשפט לפי שהוא בלתי משיג פעולות השם יתברך והשופט בדבר ראוי שתהיה אצלו ידיעה במה שהוא שופט עליו ועוד כי מה שספר השם יתברך מפעולותיו אשר נעלמו לאיוב הוא במה שיתבאר ממנו שעם השם יתברך תכלית הגבורה והחכמה לעשות כל מה שאיפשר מן ההטבה לזה המציאות השפל ושהוא משגיח בו כפי מה שאפשר והנה זכר גם כן השם יתברך שמה שברא שימשך ממנו רע מה יש בו תועלת להגיע עונש לרשעים והוא אומרו וינערו רשעים ממנה והנה זה המאמר מורה כי הצדיקים לא יגיעום אלו הרעות ולזה אמר רשעים כי הרשעים לבד הם הניזוקים בו כמו שביאר אליהוא ובזה תועלת לשאר האנשים שיקבלו מוסר ויראו מהשם יתברך ותגיע להם הצלחת הנפש והנה כמו ששם הטבע בצמחים כח דוחה מה שהוא בלתי נאות לטבעם כדי שלא יזוקו בו כן שם השם יתברך באופן מה כחות דוחים הרעים מכלל האדם כדי שלא ינזקו בהם האנשים וזה אמנם היה ברע הנמשך במקרה מזה הסדור הנמשך מהגרמים השמימיים אשר הוא מכוון להזיק לרשעים כמו שקדם.
(א-ד) - וכן ליַעֲלֵי סָלַע יצטרך שבעת שתצטרך המעוברת לילד, יבוא נחש ויכיש את רחמה כדי שיתרחב, וזה בהיות הרחם צר מאד כמו שהזכירו רבותנו ז״ל (ב״ב טז:)1: תִּכְרַעְנָה. מרוב צער מפני צרות הרחם2, ובזה יַלְדֵיהֶן תְּפַלַּחְנָה - יוצאים הבנים כמו בוקעים הרחם3, ובזה הם4 מעונים ונדכאים, מכל מקום יַחְלְמוּ בְנֵיהֶם ויהיו בריאים תיכף. והנה לכל אלה לא יספיק סדר כללי, כי לא יקרה סדר הפרטים על אופן כולל לכולם ולא בזמן אחד, אבל תהיה בהכרח איזו השגחה פרטית במצות מסדר רצוניי פועל לתכלית:
1. ׳חולל אילות תשמור אילה זו רחמה צר בשעה שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון [- נחש] שמכישה בבית הרחם [- נושכה] ומתרפה ממולדה ואלמלי מקדים רגע אחד או מאחר רגע אחד מיד מתה׳.
2. כנ״ל פסוק א ע״פ בב טז:
3. לשון פולח ובוקע.
4. ילדיהן.
יעלי סלע – הוא תיש הבר.
חולל – חיל וחבלי לידה וכן חלנו כמו ילדנו (ישעיהו כ״ו:י״ח).
תשמור – ענין השגחה על דבר מה שלא יעבור המועד וכן משמרות כהונה ולויה יקראו כן עש״ז.
הידעת – ארז״ל תיש הבר היא אכזרית על בניה ובשעה שכורעת ללדת עולה לראש הסלע כדי שיפול ולדה לארץ וימות והמקום מזמין לה נשר ומקבל את הולד על כנפיו ולזה אמר לאיוב האם אתה ידעת עת לדתה להזמין לה הנשר.
חולל אילות – ארז״ל אילה זו רחמה צר ובשעה שכורעת ללדת מזמין לה המקום דרקון ומכישה ברחמה ומתרפה ויולדת בקלות ולזה אמר האם אתה תשמור העת אשר יבואו לה חיל וחבלי לידה להזמין לה הדרקון.
חולל אילות – כמו קול ה׳ יחולל אילות מענין לידה.
הידעת – עתה יספר ההשגחה שמשגיח על בע״ח בענין הלידה, היעלים הם שוכנים על הרים הגבוהים, כמ״ש הרים הגבוהים ליעלים, וה׳ השגיח בעת לדת יעלי סלע שלא יפול הילד מן הסלע, ושומר עת הזאת בל יקרה נזק לנולד, והאילה רחמה צר, והיא מסוכנת בעת הלידה, וה׳ מזמין הסבות שתלד בנקל, וז״ש חולל אילות תשמר:
Like verse 25 in the previous chapter, this verse too was seen by the Talmudic Sages as proof of the 'fine-tuning' of Providence:
The wild goat is heartless towards her young. When she crouches for delivery, she goes to the top of a mountain so that the young shall fall down and be killed, and I [God] prepare an eagle to catch it in its wings and set it before her, and if he were one moment too soon or too late it would be killed... The hind has a narrow womb. When she crouches for delivery, I [God] prepare a serpent that bites her at the opening of the womb, and she is delivered of her offspring; and were it one moment too soon or too late, she would die (TB Baba Batra 16a-16b).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ב) תִּסְפֹּ֣ר יְרָחִ֣ים תְּמַלֶּ֑אנָהוְ֝יָדַעְתָּ֗ עֵ֣ת לִדְתָּֽנָה׃
Can you number the months that they fulfill? Or do you know you the time when they give birth?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
תִּמְנֵי יַרְחַיָא דִשְׁלֵמָן וְתִנְדַע עִדָנֵי מֵלְדֵיהוֹן.
והל תחצי שהורהא פתכמלהא, חתי תעלם וקת ולאדהא.
תספור, והאם תספור ירחיהם ותמלאם כדי שתדע עת לדתנה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

תספר – אם תספר ירחים של מילוי זמנן, כעניין שנאמר: וימלאו ימיה ללדת (בראשית כ״ה:כ״ד).
וידעת – ואם ידעת עת לדתנה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

תספור – וכי תספור לה ירחי לידה מתי תמלאנה וכי ידעת עת לידתן לעשות לה אז כדרך המילדת.
תספור – וקבע להבע״ח כמה ימשכו ירחי ההריון, וגבל העת מתי תלד ביום או בלילה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) תִּ֭כְרַעְנָה יַלְדֵיהֶ֣ן תְּפַלַּ֑חְנָהחֶבְלֵיהֶ֥ם תְּשַׁלַּֽחְנָה׃
They bow themselves, they bring forth their young, they cast out their fruit.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
חָמְטָן בְּנֵיהוֹן מִתְפַּלְחָן צַעֲרֵיהוֹן מְשַׁדְרִין.
וכיף תג׳ת׳ו פתפצ׳ך אולאדהא, בעד מא תטלק מכ׳אצ׳הא.
תכרענה, והיאך תכרענה ותפלחנה ילדיהן אחר שמשלחות חבליהן. לפעולה זו של האילות כלומר שמסלחות ילדיהן, ראה בפירוש רבנו לקמן בסוף המשא. וחבל ״מכץ״ והוא תחלת כאבי היולדת בלדתה, בטרם יתחזק ויהיה לחיל. וכך תרגם בשיר השירים ח ה חבלתך אמר שמה חבלה ילדתו. ואינו מקביל ל״חבל״ הערבית שהוא ההריון.
תפלחנה – מתבקע רחם שלהם ומוציא הולדות וחבלי לידה שלהם.
תשלחנה – מעליהם בלדתן לרגע שאני מזמין להם.
they bring forth Their womb splits open and gives forth the young, and their birth pangs...
they send forth from themselves in their birth at the moment that I prepare for them.
תפלחנה – מתבקע רחם שלהם ומוציא הוולדות. היה לו לומר, שהרחמים מתבקעין ויוצאין הוולדות. ולפי שהביקוע על ידי ילדים, תוליהו בילדים. כעניין שנאמר: אריק חרבי (שמות ט״ו:ט׳) – ׳אריק תערי׳ היה לו לומר, ולפיא שהריקה תלויה בחרב, תולה אותו בחרב.⁠ב
חבליהם תשלחנה – שחבלים וצירים משולחין מעליהם בשעת פתיחת הרחם.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״ולפי״.
ב. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225. בדפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״תולה אותו בחרב״.
תכרענה – כשהן כורעות לילד.
ילדיהן תפלחנה – רחמיהן תפלחנה. היה לו לומר שהרחמים מתבקעיםא ויוצאין הוולדות, ולפי שהביקוע על ידי הילדים, תולהוב בילדים, כעניין שנאמר: אריק חרבי (שמות ט״ו:ט׳) – אריק תערי היה לו לומר,⁠ג ולפי שהרקה תלויה בחרב תולה אותה בחרב.
חבליהם תשלחנה – שחבלים וצירים משולחים מעליהםד בשעת פתיחת הרחם.
א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י קזנטה 2752: מתקבצים.
ב. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: נתלו.
ג. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778 חסר: היה לו לומר.
ד. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: מעליהם.
תכרענה ותפלחנה ילדיהןא – כדי שלא יזוזו ממקומם.
חבליהם תשלחנה – פירוש: תשלחנה חבלים ומכאובות על ילדיהן.
א. כן בפסוק ובכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״ילידהן״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

חֶבליהם – כטעם צירים.
תפלחנה – בניהם מרוב צירים שיאחזון; חבליהן תשלחנה על בניהם.
תפלחנה – תשברנה ותכתתנה.
חבליהם – ציריהם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

תכרענה – מלשון כריעה על הברכים.
תפלחנה – ענין בקיעה כמו יפלח כליותי (איוב ט״ז:י״ג) ור״ל יצאו דרך הבקיעה ודוגמתו מקבת בור נקרתם (ישעיהו נ״א:א׳) ומשפטו יצאתם דרך נקרה.
חבליהם – חבלי הלידה.
תכרענה – הלא כאשר תכרענה ללדת מעצמן יצאו ילדיהן דרך בקוע פתיחת פי הרחם ושולחת מעצמה את חבליה כי ילכו להם מיד אחר הלידה מבלי צורך אל המילדת.
תכרענה – היעלים יולדות בכריעה כדי שלא תפול הולד מן צוק ההר, והאילות חבליהן תשלחנה, שיסור ממנה החבלים הגדולים שהיה לה בהקשותה בלדתה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ד) יַחְלְמ֣וּ בְ֭נֵיהֶם יִרְבּ֣וּ בַבָּ֑ריָ֝צְא֗וּ וְלֹא⁠־שָׁ֥בוּ לָֽמוֹ׃
Their young ones grow strong, they grow up in the open field; they go forth, and do not return again.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מִתְחַיְלָן בְּנֵיהוֹן יִסְגוּן בְּעִבּוּרָא יִפְקוּן וְלָא תָיְבִין לְהוֹן.
וכיף ינהקון בניהם ותתרבא פי אלבר, ותכ׳רג׳ ולא תעוד אליהא.
יחלמו, והיאך יבריאו בניהם מן הפלוח ויתגדלו במדבר, ויצאו ולא יחזרו אליהם. מלת יחלמו – יבריאו, כמו ותחלימני, ישעיה לח טז. ומלת ירבו ארמית, תרגום ויגדל הילד ורבא רביא, בראשית כא ח. בר – המדבר, דומה לערבית ״בר״, ואף בארמית תרגום החוצה לברא.
יחלמו – יחזקו.
ולא שבו למו – משירבו קצת יגדלו בבר בזרעים ובדשאים ואינם צריכים לגידול אביהם ואמם.
and do not return to them When they have grown a little, they are raised on the grain, on seeds and grasses, and they do not require the raising of their father or mother.
יחלמו בניהם – פתרונו: יחזקו בניהם, כמו: ותחלימני והחייני (ישעיהו ל״ח:ט״ז).
ירבו בבר – ירבו בתבואה שאוכלין.
ולא שבו למו – משיגדלו קצת, ירבו בבר – בתבואת זרעים ודשאים, ואינן צריכין לגידול אדם ולגידול אמם.
יצאו – מן הרחם וגדולים קצת, אינן חוזרין עוד לאמן, אבל הם הולכיםא ומבקשים פרנסתן לעצמן.
א. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778 חסר: אבל הם הולכים.
ואחר כך יתרפאו בניהם – כענין: ותחלימני (ישעיהו ל״ח:ט״ז).
ירבו – יגדלו בברירות, כמו: ברור (איוב ל״ג:ג׳).
ויש אומרים: שהוא תרגום חוץ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

יַחלמו – מן ותחלימני והחייני (ישעיהו ל״ח:ט״ז) כטעם בריאות.
בבר – תרגו׳ חוצה.
ויש אומ׳ בברירות.
יחלמו – יתרפאו בניהם.
יגדלו בבר – כטעם בר ולחם ומזון (בראשית מ״ה:כ״ג).
ויש אומ׳ תרגו׳ חית השרה חיות ברא.
ולא שבו למו – לאמותם.
יחלמו בניהם – מן ותחלימני.
בבר – בחוץ, מן חיות ברא, אינם צריכים לגידול אב ולשדי אם.
והתרגום אמר: יסגון בנוי בעיבורא.
יחלמו – מענין בריאות והוא מענין תחלימני והחייני.
ובבר – בחוץ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

יחלמו – ענין בריאות כמו בריר חלמות (איוב ו׳:ו׳).
בבר – ויוצא אותו החוצה (בראשית ט״ו:ה׳) ת״א לברא.
יחלמו – והוולדות יתחזקו מעצמן ויהיו בריאים ולא נתרסקו מן הלידה והמה גדלים בחוץ לחורב ביום ולקרח בלילה והמה יוצאים מאת פני אמותם ואינם שבים להן להיות נזונים משלהן.
יחלמו – מענין חלום, ר״ל כן נקבע בטבע כח דמיונם.
בבר – בתבואה כמו נושאות בר ולחם.
יחלמו ונדמה כאילו יחלום להם בחלום בכח דמיונם שבניהם ירבו בבר. בשדה ובאלומות התבואה, וע״י דמיון הזה הנטוע בם ישכחו צער הלידה ולא ידאגו עוד על בניהם, ויצאו ולא שבו אל הילדים, והם מתפרנסים כבר מעצמם:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ה) מִי⁠־שִׁלַּ֣ח פֶּ֣רֶא חׇפְשִׁ֑יוּמֹסְר֥וֹת עָ֝ר֗וֹד מִ֣י פִתֵּֽחַ׃
Who has sent the wild ass free? Or who has loosened the bands of the wild ass,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מַן פְּטַר מְרוֹדָא בַּר חוֹרֵי וְשׁוּשְׁלֵי עֲרוֹדָא מִן שְׁרֵי.
ומן ד׳א סואי ארסל אלוחש חרא, ואסאראת אלערבד מן חללהא.
מי, ומי זה זולתי שלח את חיות היער חפשי, וככלי הערוד מי התיר. פרא כולל כל חיות היער. ומוסרות כבלים וקשרים כמו ננתקה את מוסרותימו, תהלים ב ג. וערוד ״ערבד״ והוא הזכר של נחש ארסי.
חפשי – שאין אדם יכול לגדל פרא ללמדו עבודת בהמות.
ערוד – חמור הבר.
מי פתח – מוסרותיו, שאין עליו עול אדם.
free For no man can raise a wild donkey to teach it the work of cattle.
who loosed his bands so that the yoke of man is not upon him.
(ה-ז) מי שלח פרא חפשי ומוסרות ערוד מי פתח, אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה, ישחק להמון קריהא תשואות נוגש לא ישמע – כה חיבורן ופתרונן של שלושה מקראות הללו: אין לך אדם בעולם, אם דר בארץ ערבה ומליחה, שלא יניח אותו מדבר ובא לו למקום יישוב, ונעשה עבד לבריות לשבוע לחם. והפרא והערוד הזה שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה, ואף על פי כן שלחתיו חפשי שאין אדם יכול לגדל פרא וללמדו עבדות בהמה, ופיתחתי מוסרותיו שישחק להמון קריה.
תשואות נוגש לא ישמע – לא יגוש איש אותו למלאכתו, ששם בארץ ערבה אני מכלכלו, ומזמן לו פרנסתו.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״קרים״.
ומוסרות ערוד – כופל לשונו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

פרא וערוד אחד הוא, תרגום פראים – ערדיין.
ומוסרות – כטעם מחגורת ותרנו׳ יחגור יֵיסר.
ערוד – ממיני פראים.
ויש אומ׳ שהוא חמור מדבר.
מי שלח פרא חפשי – שאינו ברשות אדם ומחגורת ערוד מי יוכל לפתח והטעם תקפו מי יחלש.
פרא חפשי – שאין אדם מושל בו ללמדו עבודה לעבוד בו כשור וחמור,
פרא – חיה הנמצאת במדבר והיא אוכלת עשב כבהמה.
ערוד – חמור הבר.
(ה-יב) מִי שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי. הנה בקצת בעלי חיים המוכנים לעבודת האדם, כמו השור והחמור, יחשוב החושב שהיה זה בהשתדלות אנושי, והנה על היפך זה יעיד, כי אמנם נמצאו בין חיות הבר מיני בעלי חיים אשר צורתם וטבעם הוא כמו תמונת וטבע אותם המשרתים לאדם, ומכל מקום לא יוכל האדם בשום פנים להכניעם לעבודתו, כמו ה׳פרא׳, שהוא חמור הבר, וה׳ראם׳1, שהוא כ׳תבנית שור אוכל עשב׳2, לא יוכל האדם להרגילם לעבודתו בשום פנים, ומזה התבאר שהיו אותם בעלי חיים המשרתים לאדם מוכנים לזה במצות מסדר לתכלית מכוון מאתו:
1. הֲתִקְשָׁר רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ.
2. ע״פ תהלים קו כ, ושם נאמר כן על העגל, ובהשאלה מפרש רבינו שגם הראם הוא מזן השור. ואולי ע״פ דברים לג יז ׳בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו׳.
פרא – הוא חמור הבר.
חפשי – לחירות.
ומוסרות – קשרי רצועות העול כמו מוסרות ומוטות (ירמיהו כ״ז:ב׳).
ערוד – פרא למוד מדבר (ירמיהו ב׳:כ״ד) תרגומו כערודא.
מי שלח וגו׳ – מלהביא צוארו בעול עבודה.
מי פתח – לבל יהיה קשור ברצועות העול.
ערוד – חמור הבר, על פרא למוד מדבר ת״י כערודא דמדוריה במדברא, ואמרו חז״ל משיכיר בין חמור לערוד ודרכו לקשרו במוסרות.
מי – עתה יספר ההשגחה בענין המעון, שיש מינים השוכנים במדבריות ואינם מקבלים מרות, וגם בין אלה שמיניהם מצויים אצל ב״א יש מהם שאינם מקבלים מרות ועומדים במצב הפראי, כמו שור הבר וחמור הבר, ועז״א מי שלח פרא חפשי, וערוד שהוא חמור הבר מי פתח מוסרותיו שיהיה חפשי:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ו) אֲשֶׁר⁠־שַׂ֣מְתִּי עֲרָבָ֣ה בֵית֑וֹ וּֽמִשְׁכְּנוֹתָ֥יו מְלֵחָֽה׃
whose house I have made the wilderness, and the salt land his dwelling-place.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
דִי שַׁוֵיתִי מֵישְׁרָא בֵיתֵיהּ וּמַשְׁכְּנוֹי אַרְעָא צַדְיָא.
כמא ציירת אלבידא מנזלה, ומסכנה אלסבכ׳ה.
אשר, וכמו ששמתי את הערכה ביתו ומשכנו המלחה. מלחה ״סבכה״ וכן תרגם בתהלים קח לד. והיא הארץ היבשה שאינה ראויה לישוב, לא לצמחים לא לעצים ולא לדשאים. ותיאור זה מחזק פירוש רבנו שהערוד מין נחש שכן דרך מיני האפעה לשכון בחולות הנגב. ונגד המקובל שערוד בוו חלומה מין חמור, ובוו קמוצה מין נחש.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ערבה ביתו – בארץ ערבה ושוחה, במדברות הוא עומד ורגיל.
אשר שמתי ערבה ביתו.
מלחה – שם תאר מן כעשן נמלחו (ישעיהו נ״א:ו׳) כטעם כריתה.
ומשכנותיו ארץ מלחה והטעם נגזרת שאין שם יישוב.
ערבה – מדבר.
מליחה – ארץ מליחה והוא מדבר ג״כ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ערבה – מלחה עניינם כמו מדבר וכן בארץ ערבה ושוחה (ירמיהו ב׳:ו׳) וכמו ארץ מלחה (ירמיהו י״ז:ו׳).
ערבה ביתו – להיות מדורו בערבה ומשכנו בארץ מלחה.
ביתו, ומשכנותיו – המשכנות הם סביב הבית, סביב מגורתו ארץ מלחה שגרוע מערבה.
אשר שמתי – שהגם שטבע החמורים לשכון בישוב אצל ב״א, הוא ביתו בערבה, ומשכנותיו שיוצא לרוץ שם הוא ארץ מלחה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ז) יִ֭שְׂחַק לַהֲמ֣וֹן קִרְיָ֑התְּשֻׁא֥וֹת נֹ֝גֵ֗שׂ לֹ֣א יִשְׁמָֽע׃
He scorns the tumult of the city, he does not hear the shouting of the driver.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יִגְחַךְ לְרִגוּשׁ קִרְיָתָא אִתְרְגוּשְׁתָּא דְרָדֵי לָא יִשְׁמַע.
ויצ׳חך בג׳מהור קריה, וג׳לבאת אלג׳לואז לא יסמע.
ישחק, וישחק בהמוני הקריה ותרועות הנוגש לא ישמע. תשואות ענין שאון שהוא השמעת קול התרועה לשמחה ולאיד. והכוונה שאינו ירא משום דבר, מחמת ריחוקו מישוב ויכלתו להסתתר בארץ מלחה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(ז) תשואות – פתרונו: קול שאון וקול הרגש.
תשואות – קולות, מן שאון (ישעיהו י״ג:ד׳).
תשואות נוגש לא ישמע – כמו הסוס.
תשואות נוגש לא ישמע – כמו הסוס שהוא מין פרא, והסוס כבוש והפרא חפשי.
תשואות – צעקות.
תשֻֻאות – צעקות נוגש ומושל עליו.
תשואות – ענין המיה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

תשואות – ענין המיה ורעש כמו תשואות חן (זכריה ד׳:ז׳).
נוגש – הוא הכופה על המלאכה.
ישחק – ילעג לקול הומיה הנשמע בעיר הואיל ואיננו בה ולא ישמע המיית נוגש לנגשו למלאכה.
ישחק להמון קריה – אינו רוצה להיות בישוב, כי טוב לו במדבר ששם תשאות נוגש לא ישמע, וטוב לו החפשית מן ריבוי המזונות שיש לו אצל בני אדם ולכן מסתפק במזונות מצומצמים, כי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) יְת֣וּר הָרִ֣ים מִרְעֵ֑הוּ וְאַחַ֖ר כׇּל⁠־יָר֣וֹק יִדְרֽוֹשׁ׃
The range of the mountains is his pasture, and he searches after every green thing.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יְאַלֵל טוּרַיָא מִרְעֵיהּ וּבָתַר כָּל יְרוֹקָא יִבְעֵי.
וירום אלג׳באל מרעאה, וורא כל כ׳צ׳רה ילתמס.
יתור, ומדמה ההרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש. יתור ״ירום״ יחשוב, ידמה. ונמנעתי מלתרגם יחשוב כי אין מחשבה לבעלי חיים אבל יש דמיון, ודומה לה ולא תתורו אחרי לבבכם, במדבר טו לט.
יתור הרים מרעהו – הוא עצמו תר לו מקום מרעה.
He spies out the mountains for his pasture He personally spies out for himself a place of pasture.
יתור הרים מרעהו – הוא בעצמו תר ומחפש לו מקום למרעהו, ואחר כל ירוק ידרוש – כפל מילה.
ערוד – חמור הבר.
יְתוּר – כאשר יאמר יְתוּרון יְשוּבון, כן יאמר יְתוּר יְשוּב.
ואחר כל ירקא ידרוש – שמבקש מרעיתו, וכופל מלתו.
א. כן בכ״י לוצקי 778, קזנטה 2752, ובכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ירוק.
ירוק – הענין: אחר כל מקום ירוק.
יתור הרים – שם מן לתור את הארץ (במדבר י״ג:ט״ז). והיו״ד נוספת כיו״ד ׳יבול׳, ׳יקום׳.
יתור – שם עשב ואין לו דומה.
ויש אומ׳ כי היו״ד נוסף מן התרים את הארץ (במדבר י״ד:ו׳); וכן היקום מן קמים.
ירוק – שם תואר לצמחים.
ואחר כל ירוק ידרוש – ואחר היות כל עשב ירוק ידרוש מקומו
או ואחר שירעה יתור ההרים ידרוש כל ירוק כי לא יספיק לו היתור.
יתור – מן ויתורו את הארץ והוא שם בשקל יבול.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

יתור – ירגל כמו מתור הארץ (במדבר י״ג:כ״ה).
יתור – ירגל הרים לו למרעה ובעצמו ידרוש ויחפש אחר כל עשב ירוק.
יתור – מענין לתור את הארץ, והוא שם במשקל יבול יקום.
ירוק – עשב ירק.
יתור הרים – מה שמוצא אחר התור והחיפוש בהרים הוא מרעהו, ודורש ומחפש למצוא איזה דבר ירוק למאכלו וזה טוב לפניו:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) הֲיֹ֣אבֶה רֵּ֣ים עׇבְדֶ֑ךָ אִם⁠־יָ֝לִ֗ין עַל⁠־אֲבוּסֶֽךָ׃
Will the wild-ox be willing to serve you? Or will he abide by your feeding trough?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךרמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֶפְשַׁר דְיִצְבֵי רֵימָנָא לְמִפְלְחָךְ אִין יְבִית עַל אֻרְוָתָךְ.
והל ישא אלרים כ׳דמתך, או יבית עלי מעלפך.
היאבה, והאם ירצה הראם לעבדך, או ילין על אבוסך. כלומר שהוא חפשי ואינו ניתן לאלוף ולכניעה לאדם. ובכל מקום מתרגם רבנו ראם או רים ״רים״ והוא ממשפחת הצבאים גדול מראהו לבן, והם שמונה במקרא. אבל בדברים לג יז וקרני ראם קרניו, תרגם ״כרכדאן״ והוא הקרנף האפריקני שיש לו שתי קרנים על אפו אחת למעלה מהשניה. וראה פירושי רס״ג לתורה מהדורתי במדבר כג כב ובהע׳ שם.
רים – כמו ראם.
עבדך – לעבדך.
wild ox Heb. רֵים, like רְאֵם.
serve you To serve you.
(ט-י) התקשר רים – אם תקשור ראם לחרוש במחרישה.
בתלם עבתו – בעבות תלמו, במוסרות חבל, לקושרהו ולחרוש על תלמי חרישתו, כמו: בגדול זרועך (שמות ט״ו:ט״ז), אל היכל קדשך (יונה ב׳:ה׳,ח׳, תהלים ה׳:ח׳, קל״ח:ב׳) – אל קדוש היכלך.
ישדד – יתקן, כמו: יפתח וישדד אדמתו (ישעיהו כ״ח:כ״ד).
רים – כמו: ראם.
עבדך – כמו:⁠א לעבדך.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״כמו״.
וזכר רים כשהוא דומה לשור, והשור בשעבוד והוא חפשי.
אם ילין על אבוסיך – נשתנה בסמוך הכנויים המחברים ובסמוך הנפרדים לא ישתנה, אבוס בעליו (ישעיהו א׳:ג׳), אבוס בר (משלי י״ד:ד׳).
וכן היאבה רים עבדך וגו׳.
רים – ראם.
אבוסיך – הוא אבוס שאוכלת בו הבהמה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

היאבה – הירצה כמו לא אבה יבמי (דברים כ״ה:ז׳).
רים – כמו ראם והיא חיה גדולה.
ילין – ענין התמדה כמו צדק ילין בה (ישעיהו א׳:כ״א).
אבוסך – הוא המקום שמאכילין שם את הבהמות כמו וחמור אבוס בעליו (שם).
היאבה – האם ירצה הראם לעבוד לך וכי יתמיד לעמוד על אבוסך לאכול משלך.
אבוסך – שם מפטמין הבהמות, עמ״ש ישעיה א׳.
היאבה – אחר שספר מן המין שנוח להכניעו שהוא חמור ושור הבר, יספר מן הראם שא״א להכניעו כלל, שהוא לא לבד שלא יאבה עבדך, כי גם לא ילין על אבוסך, אם תתן לו מזון רב להשמינו בלא עבודה לא ירצה ללון שם:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךרמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(י) הֲֽתִקְשׇׁר⁠־רֵ֭ים בְּתֶ֣לֶם עֲבֹת֑וֹ אִם⁠־יְשַׂדֵּ֖ד עֲמָקִ֣ים אַחֲרֶֽיךָ׃
Can you bind the wild-ox with his rope in the furrow? Will he harrow the valleys behind you?
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֶפְשַׁר דְתִקְטוֹר רֵימָגָא בְּתַלְמָא בְּאַשְׁלֵיהּ אִין יְשַׂדֵד גַלְמָתָא בַתְרָךְ.

רמז תתקכו

התקשר רים בתלם עבותו אם ישדד עמקים אחריך – ר׳ יהודה ור׳ נחמיה, ר״י אומר ראם לא נכנס עם נח בתבה אבל גוריו נכנסו עמו, ר׳ נחמיה אומר לא הוא ולא גוריו, אלא קשרו נח בתבה והיה מתלם תלמיות כמן טבריא לסיסיא, הדא הוא דכתיב התקשר רים בתלם עבותו. בימי ר׳ חייא רבה בר אבא עלה גור אחד בארץ ישראל ולא הניח אילן עומד עד שעקרו, ועמדו ועשו תעניות והתפלל ר׳ חייא וגעת אמו מן המדבר וירד לקולה. בשלמא לר׳ יוחנן דאמר לא ירד מבול לארץ ישראל היינו דקם רימא התם, אלא לריש לקיש היכא קם רימא, א״ר ינאי גוראות הכניס לתבה, והא אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי אורזילא דימא בר יומא והוה כהר תבור, והר תבור כמה הוי תלתא פרסא, משכיה דצוארי תלתא פרסי, בי מרבעתא דרישיה פרסא ופלגא, רמא כבא וסכריה לירדנא, א״ר יוחנן ראשו הכניסו לתבה, סוף סוף הא אמרת בי מרבעתא דרישיה פרסא ופלגא, אלא חוטמו הכניס לתבה, והא א״ר יוחנן לאירד מבול לא״י לדבריו דריש לקיש קאמר, והא קסגיא תיבה, קרניו קשרו בתיבה, והא א״ר חסדא בני דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו, וליטעמיך תבה היכי סגי, עוג מלך הבשן היכי קם, אלא נס נעשה ונצטננו צדי התבה.
הל תעקדה אלי תלם במיקאט, או יכרב אלאעמאק וראך.
התקשר, והאם תקשרנו אל התלם בעבותים, או יחרוש את העמקים אחריו. כלומר האם תוכל לקשרו למחרשה שיעשה תלמים בשדך. ותרגם ישדד ״יסרב״ והוא החריש העמוק שחורשים לפני הזריעה כדי לרכך את האדמה וכדי שיחדרו המים לעומקה.
בתלם עבותו – (או קשרת ראם בעבור תלם של שורך) עבות חבל שקושרין (שוורים) לתלמי המחרישה.
ישדד – יתקן השדה.
to a furrow with his rope (Or did you tie a wild ox because of the furrow of your ox?) rope Heb. עבתו, a rope with which they tie [oxen] to the furrows of the plow.
will he harrow, prepare the field.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

התקשר רים – אם תקשורא ראם לחרוש במחרישה.
בתלם עבותו – בעבות תִלְמוֹ, במוסרות חבל לקשריהו ולחרוש על תלמי חרישתו. כמו: בגדול זרועך (שמות ט״ו:ט״ז) – בזרועך הגדול, אל היכל קדשך (יונה ב׳:ה׳) – אל קדוש היכלך.
ישׂדד – יתקן, כמו: הכל היום יחרוש {וגו׳ ו}⁠ישדד (ישעיהו כ״ח:כ״ד).
א. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: תקשר.
התקשר רים בתלם – כמו: תלמיה רוה (תהלים ס״ה:י״א). והענין: התקשר רים בתלם בעבות.
(י-יב) בתלם – מן תלמי שדי (הושע י׳:ד׳, י״ב:י״ב)... ותעזוב אליו יגיעך...⁠א היתה קשורה כתלם לחרוש כמו השור שימשכנה בעגלה.
א. יש כאן שורה בכ״י בהמ״ל 985 שקשה לפענחה, והמלים חסרות במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן.
רֵֵים – כמו ראם.
בתלם – מן תלמיה רוה (תהלים ס״ה:י״א).
עבתו – מן עבותות האהבה.
ישדד – מן שדה. שנים שרשים בענין אחד.
בית בתלם במקום שנים ופי׳ התקשר רים בתלם עבותו – התקשר רים במקום התלמים בעבותו הראוי לו אם יחרוש שדות העמקים אחריך כמנהג הפרדים שימשכום ברסן, כדי שיהיו התלמים ישרים, והנה החורש אחרי בהמה ומישר אותה לפניה על כן אמר אחריך.
אם ישדד עמקים – לחרוש אותם לעשותם שדה.
התקשר רים בתלם עבותו – הרצון בו האם העבות תקשור רים בתלם לחרוש בתלמי השדה כמו הענין בשור ובחמור וזולת׳ מבעלי חיים שיחרושו בהם.
ישדד – מגזרת שדה והוא החרישה כמו יפתח וישדד אדמתו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

התקשר רים – הה״א בגעיא בס״ס.
רים – כתב הר״ש בר צמח היאבה רים הריש בצירי התקשר רים בחירק והסימן ושכן חררים עכ״ל ודבר זה נפלא הוא בעינינו כי לא מצאנו הפרש ביניהם בשום ספר ואף דברי רד״ק בשרש ראם מוכיחים ששניהם בצירי.
בתלם עבותו – הבי״ת משמשת בשנים כאלו אמר בתלם בעבותו ותלם היא הערוגה הנעשה בחרישה כמו תלמי שדי (הושע י״ב:י״ב).
ישדד – ענין כתישת רגבי העפר וכן ישדד לו יעקב (הושע י׳:י״א).
התקשר – האם תקשור את הראם בכלי המחרישה בחבלים עבות הראוי לו בעבור יחרוש תלמי שדי וכי יכתת רגבי העמקים אחר אשר תזרע האדמה למען יכסה בעפר ממעל.
בתלם עבותו – אם תקשר עבותו בתלם: תלם הוא מקום שכבר נחרש שמקום החריץ נקרא גדוד ומקום הבולט נקרא תלם, כגלים על תלמי שדי (הושע י״ב).
ישדד – משם שדה, ישוה האדמה אחר החרישה לעשותה שדה, כמו יפתח וישדד אדמתו (ישעיהו כ״ח).
התקשר עבותו של ראם בתלם – גם אם לא תרצה שיחרוש את האדמה כי כבר תהיה עשויה תלמים, שאתה חרשת את הארץ, ותקשר אותו בתלם כדי שהוא ישדד עמקים אחריך, שאחר החרישה משדדים את פני האדמה, היינו שמשוים האדמה החרושה שתעשה שדה, וזה עבודה קלה מאד, מ״מ לא ירצה גם לשדד השדה גם אחריך, הגם שאתה הלכת קודם לו ועשית עקר המלאכה והוא לא יצטרך רק לסייע לך, לא יאבה בזה:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יא) הֲֽתִבְטַח⁠־בּ֭וֹ כִּֽי⁠־רַ֣ב כֹּח֑וֹ וְתַעֲזֹ֖ב אֵלָ֣יו יְגִיעֶֽךָ׃
Will you trust him, because his strength is great? Will you leave your labor to him?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֶפְשַׁר דְתִתְרְחִיץ בֵּיהּ אֲרוּם סַגִי חֵילֵיהּ וְתִשְׁבּוֹק לְוָתֵיהּ לְעוּתָךְ.
והל תת׳ק בה אן קוותה כת׳ירה, ותתרך עליה כסבך.
התבטח, והאם תפמוו עליו מפני שכחו רב ותעזב עליו רכושך. תרגם יגיעו ״כסבך״ וכך וכל יגיעך דברים כח לג.
התבטח בו – לאסוף תבואתך בשביל שכחו רב ויכול לסבול הרבה.
ותעזוב אליו יגיעך – לאסוף אל הבית.
Will you rely on him to gather your grain because his strength is great and he can bear great burdens?
or will you leave your toil for him to gather into the house?
התבטח בו – לאסוף תבואתך, בשביל שכוחו רב ויכול לסבול.
ותעזב אליו יגיעך – לאסוף אל הבית.
יגיעך – תבואתך, לאסוף לבית.
התבטח בו כי רב חילך בעבור רוב כחו.
ותעזוב אליו יגיעך – ענין זרע השדה, שבכחו יחרוש וגם ישדד כמעשה השור.
ויש אומרים: כי תעזב – תשים על גבו, כענין: עזוב תעזוב עמו (שמות כ״ג:ה׳). והוא רחוק מאד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

(יא-יב) ותעזוב עליו יגיעך שיחרוש וישיב הזרע וגדיש הגרן יאסף אליו;
או מן הגרן התבואה הנקייה יאסוף אל הבית.
ותעזב אליו יגיעך – אשר יגעת בקציר בזרע.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

התבטח בו – הה״א בגעיא בס״ס.
ותעזוב – ענין הנחה.
יגיעך – התבואה הבא בעמל ויגיעה.
התבטח – וכי תבטח בו על כי כחו רב ותעזוב אליו יגיעך אשר בשדה לשהוא ישמרם.
התבטח בו – וכן לא תוכל לבטוח על רב כחו, שהוא יביא התבואה מן השדה הביתה, ותעזב אליו את יגיעך את התבואה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יב) הֲתַאֲמִ֣ין בּ֭וֹ כִּֽי⁠־[יָשִׁ֣יב] (ישוב) זַרְעֶ֑ךָ וְֽגׇרְנְךָ֥ יֶאֱסֹֽף׃
Will you rely on him, that he will bring home your seed, and gather the corn of your threshing-floor?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֶפְשַׁר דְתֵימִין בֵּיהּ אֲרוּם יְתִיב זַרְעָךְ וְאַדְרָךְ יִכְנוֹשׁ.
והל תאמנה אן ירד עליך זרעך, או יג׳מע ביד׳רך.
התאמין, האם תאמין בו שישיב לך את הזרעים שלך או יאסוף גרנך.
התאמין בו – אם תאמין בו, אשר ישוב כאשר יגדל זרע תבואתך, שיאסוף תבואת גרנך לבית. וכפל מילה הוא.
התאמין בו – אם תאמין בו, אשר ישוב כאשר יגדל זרע תבואתך, שיאסוף תבואת גרנך לבית, וכופל לשונו.
התאמין בו כי ישיב זרעך – כי כאשר יחרוש וישדד ישיב לך הזרע.
וגרנך יאסוף – בדייש.⁠א
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״גדיש״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

כי ישוב – ישיב קרי.
וגרנך – הוא״ו בגעיא בס״ס.
יאסוף – יכניס אל הבית.
התאמין – וכי תאמין בו אשר ישיב לביתך גדולי זרעך ויאסף גרנך הביתה והוא ענין מליצה לומר הלא אין להאמינו כי את הכל יאכל וכאומר ומי הוא המזמין מאכל׳ הלא אני ואיך תאמר שאינני משגיח בשפלים.
התאמין בו כי ישוב זרעך – שבודאי יברח עם זרעך וגרנך למדבריות:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) כְּנַף⁠־רְנָנִ֥ים נֶעֱלָ֑סָהאִם⁠־אֶ֝בְרָ֗ה חֲסִידָ֥ה וְנֹצָֽה׃
The wing of the ostrich beats joyously; but are her pinions and feathers the kindly stork's?
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
גַדְפָא דְתַרְנְגוֹל בְּרָא דִמְשַׁבְּחָא וּמְקַלְסָא אִין אֵבְרָא דְחַוָרִיתָא וְנוֹצִיצֵיתָא.
כנף רננים נעלסה וגו׳ – העיד ר׳ ישמעאל בן סתריאל מערקת לבנה לפני רבי חזירין שבמקומנו יש להם ששים רבוא קלפים, יתוש שבמקומנו יש לו ששים רבוא קלפין בבית המסס שלו, פעם אחת נפל ארז במקומנו ועברו שש עשרה קרונות על חודו אחת, פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני וטבעה ששים כרכים ושברה שלש מאות ארזים, ומי שדיא ליה והא כתיב כנף רננים נעלסה, א״ר אשי ההיא מוזרתא הואי.
והל תערף כיף כנף אלמרננין נאהצ׳ה בהם, או ריש אלחדא ואלבאזי.
כנף, והאם יודע אתה היאך כנפי המצייצים נושאים אותם, או אברת החסידה והנץ, נעלסה ״גהץ״ והוא פרישת כנפי העוף להתעופף, וכן פירש הראב״ע, ואיני יודע לה אח. חסידה ״חדא״ ובויקרא יא יד דאה ״חדא״ והוא עוף טורף ידוע מצוי בישוב. ושם יא יט חסידה ״צקר״. ותרגם נצה ״באז״ וכך תרגם שם יא טז ואת הנץ.
כנף רננים נעלסה – כן שם עוף גדול רננים ולשון משנה קרוי בר יוכני.
אברה – כל עוף קרוי אברה על שם שפורח כלומר או עוף ששמו חסידה ועוף ששמו נוצה ראה מה מנהגה.
The wing of the renanim rejoices This is the name of a huge bird, called in the language of the Mishnah, Bar Yochni (Bechoroth 57b).
the winged Heb. אֶבְרָה. Every bird is called אֶבְרָה because it flies; i.e., either the bird named "stork,⁠" or the bird called nozah. Note her behavior.
כנף רננים נעלסה – למעלה אחז שיטתו בחיות, ועתה אחז שיטתוא בעופות, על נפלאותיו שהוא מפליא להם.
כל עוף בעל כנף, קורא אותו כנף רננים, על שם שמשמיעין קול בכנפיהם. כעניין שנאמר: וקול כנפי החיות (יחזקאל ג׳:י״ג), ואשמע את קול כנפיהם (יחזקאל א׳:כ״ד).
והשמעת קול כנפים היא נקראת רננים, על שם השמעת קול, כמו: ותעבר הרינה במחנה (מלכים א כ״ב:ל״ו), שפתרונו: קול במחנה.
נעלסה – לשון שמחה, כמו: נתעלסה באהבים (משלי ז׳:י״ח).
וזה פתרונו: גם חסידה בשמים ידעה מועדיה (ירמיהו ח׳:ז׳), כשתרום מעל הארץ ותעלוז לעוף בשמים.
(יג-טו) וכה פתרון המקראות: כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונוצהכנף – כל עוף בעל כנף אשר תעוף בשמים,⁠1 או אברה ונוצה של חסידה – שהיא גדולת כנפים ורבת נוצה כשתעלוז בכחה לעוף בשמים, ותעזוב לארץ ביציה, והקשיח לבה מבניה כאילו אינן שלה, ותשכח כי רגל תזוריה – את הביצה, ותדושה חית השדה. מי משמרן שלא תזרם רגל, ולא תדושםב חית השדה בעוד שתעוף בשמים, הלא אני הוא המשמרן, שרחמיי פרושין, אף על כל ציפור כנף.
1. השוו ללשון הפסוק בדברים ד׳:י״ז.
א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225. בדפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״בחיות ועתה אחז שיטתו״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״תדושם״.
כנף רננים נעלסה – למעלה אחז שיטתוא בחיות, ועתה אוחז שיטתוב בעופות, על נפלאותיו שהוא מפליא להן, שכולן מסורין בידו.
כל העופות בעלי כנף קורא אותם כנף רננים על שם שמשמיעין קול בכנפיהם, כעיניין שנאמר: וקול כנפי החיות וג׳ (יחזקאל ג׳:י״ג) ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים וג׳ (יחזקאל א׳:כ״ד), והשמעת קול כנפיים היא רננים.
וטיול ועילוס שלהן דוגמת: נתעלסה באהבים (משלי ז׳:י״ח).
אם אברה חסידה ונוצה – אם הם מופקדים ומסורים בידך.
עופות גדולים קורא אברה ונוצה, כמו: ארך האבר מלא הנוצה אשר לו הרקמה (יחזקאל י״ז:ג׳).
ונוצה – פְלומְדִֿיץ בלעז.
חסידה – היא חסידה שנאמר: {ו}⁠החסידה והאנפה למינה (דברים י״ד:י״ח).
א. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: שטתו.
ב. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: שטתו.
כנף רננים – שם עוף הוא. אולי נקרא כן בעבור נועם קולו.
נעלסה – כמו: נפרשה, וכן נתעלסה באהבים (משלי ז׳:י״ח).
והטעם האתה נתת לרננים כנף, ונתת אברה – היא הכנף, וכן ישאהו על אברתו (דברים ל״ב:י״א), עם נוצה לחסידה, והוא עוף יבוא למועד ידוע, כי כן כתוב בספר ירמיה:⁠א גם חסידה בשמים ידעה מועדיהב (ירמיהו ח׳:ז׳).
א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י פרמא 2395, לונדון 24896: ״ישעיה״.
ב. כן בכ״י פרמא 2395 ובסופו ״ירמי׳⁠ ⁠⁠״ כתיקון לנוסח ״בספר ישעיה״ שקדם לציטוט. בכ״י לונדון 24896, פריס 334 חסר: ״גם חסידה בשמים ידעה מועדיה״.
כנף רננים נעלסה – זכר ענין אחר.
אם אברה, חסידה ונוצה, אך אברה כאבר חסידה לו כי דבר גדול היא וכח גדול לה אך אין לה זכרות.
רננים – שם לעופות.
נעלסה – כטעם שמחה.
אברה – מן באברתו יסך לך (תהלים צ״א:ד׳).
ונוצה – כמו בנוצתה.
כנף כל רננים – שהרננה היא נעלסה ושמחה לרנן אם אברה תתן לחסידה ונוצה תתן לה.
כנף רננים – צפור גדול להתעלס בו, כי בעבור רננתה נראית שמחה ומתעלסת.
אם נתת אברה ונוצה לחסידה לעוף ולבוא במועדיה.
כנף רננים – שם עוף או אפשר שיהיה שם הענף רננים וידבר מכנף העוף ההוא.
נעלסה – שמח׳ ונעלס׳.
אברה – כנף שלה.
חסידה – שם עוף.
ונוצה – רוצה לומר: נוצת העוף ההוא.
(יג-יח) כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה [וגו׳], כִּי הִשָּׁהּ אֱלוֹהַּ חָכְמָה וְלֹא חָלַק לָהּ בַּבִּינָה. הנה יש קצת מיני עופות אשר ׳אין׳ להם ׳חלק׳ באותה ה׳חכמה׳ הטבעית שהיא להישמר מן המזיק, ולא ׳בבינה׳ להשתדל לגדל הבנים ולשמרם כמו שהוא בטבע שאר מיני בעלי חיים, וזה כמו כְּנַף רְנָנִים, כִּי תַעֲזֹב לָאָרֶץ בֵּצֶיהָ, וַתִּשְׁכַּח כִּי רֶגֶל תְּזוּרֶהָ - שהיא מנחת ביציה במקום מגולה, ולא תקפיד שיעברו העוברים וידרכו עליהם ויפסידום, ובזה כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא (תלעג) [תִּשְׂחַק] לַסּוּס וּלְרֹכְבוֹ, ולא תקפיד שידרסו על ביציה, באופן שהיו אובדים ויפסד המין לולי השגחה פרטית מסודרת מאת פועל רצוניי לשמור ביצי כל פרטי מהם מן המזיקים:
אברה חסידה ונצה – הההי״ן רפין.
כנף – בעל כנף וכן כל עוף כנף (בראשית א׳:כ״א) ור״ל בעל כנף ששמו רננים.
נעלסה – ענין שמחה וגילה כמו נתעלסה באהבים (משלי ז׳:י״ח).
אם – הוא כמו או וכן יאמר בהפך או במקום אם וכמ״ש או נודע כי שור נגח הוא (שמות כ״א:ל״ו).
אברה – ענינו כמו כנף וכן אבר כיונה (תהלים נ״ה:ז׳) ור״ל בעל כנף חסידה או נוצה והם שמות מיני עופות.
כנף רננים – הוא שם עוף ובדרז״ל נקרא טווס ונקרא רננים ע״ש שתשמח ותרנן ביופי כנפיה ואמר הנה העוף רננים השמחה בכל עת או מין בעל כנף חסידה או מן נוצה הידעת מנהגם.
רננים – אאל״פ על עופות הזמיר, שהם לא יניחו ביציהם בארץ, והמפ׳ פי׳ על היענה, ורננים כולל גם רינון של אבל וקינה כמו קומי רוני בלילה, שהיענה מקוננת תמיד, ויש הבדל בין אבר לכנף ונוצה, שם כנף הונח על הנוצות הארוכות המחוברות בקצה האבר המעופף, והפרק עצמו נקרא אבר, והנוצות הקטנות נקראו נוצה, כמ״ש (יחזקאל י״ז ג׳), והיענה הכנף נעלסה, ר״ל משובח, אבל אין לה אברה חסידה ונוצה, כי האבר של בת היענה כבד, והנוצות הם מועטים, ולכן א״א לה לישא כנף ולעוף באויר.
כנף רננים – פי׳ המפרשים על בת היענה שהיא אינה יכולה לעוף למרום כמו החסידה, וז״ש וכי כנף רננים נעלסה שתעלה עם הכנף לגבהי מרום, וכי תדמה כנף רננים אל אברה חסידה ואל נוצה שתעוף ביעף:
Unlike other birds, the ostrich appears not to care for its young. Fleet of foot but unable to fly despite its bounteous plumage, it nests on the ground. It lays a large number of eggs most of which do not hatch, many being consumed by the chicks that emerge from the few that do. An odd bird, proverbially both stupid and heartless,⁠1 but it too is part of God's grand design.
1. '...but the daughters of my people are cruel, like ostriches in the desert' (Lamentations 4:3)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יד) כִּי⁠־תַעֲזֹ֣ב לָאָ֣רֶץ בֵּצֶ֑יהָ וְֽעַל⁠־עָפָ֥ר תְּחַמֵּֽם׃
For she leaves her eggs on the earth, and warms them in dust,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם תִּשְׁבּוֹק לְאַרְעָא בֵּיעָהָא וְעַל אַרְעָא תִדְגָר.
ומן אלטאיר תתרך עלי אלארץ ביצ׳הא, ותסכ׳ן באלתראב ג׳הלא.
כי, ויש מן העוף העוזבת על הארץ ביציה ותחמם אותם בעפר בפתיותה.
תעזוב לארץ ביציה – והולכת ומתחממת למרחוק על עפר.
For she leaves her eggs on the ground and she goes and warms herself on the dust at a distance.
ותעזוב לארץ ביציה – שחיממה אותם על עפר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

כי תעזב – אשר תעזב לארץ ביציה – שאינה מרחמת ואינה חוששת להן.
תחמם – כמו: תחממם, שעל עפר מחממת אותם ומניחן.
כי תעזוב לארץ ביציה – זאת תולדתה.
תחמם – בציה, מגזרת חום.
כי תעזוב לארץ ביציה ועל עפר תחמם – ועוברות החיות ורומסות אותם.
כי תעזוב החסידה תחמם להוציא משם אפרוחיה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

ועל עפר – הוא״ו בגעיא בס״ס.
כי תעזוב – אשר כ״א מהן עוזבת ביציה על הארץ ולא חשב עליהם לחממם כי תחמם אותם על עפר הארץ ר״ל מאליהם יתחממו באבק הדרכים.
כי – ושם ה׳ בטבע היענה שהיא מניחה את ביציה בחול ובעומק האדמה, הפך מן החסידה אשר ברושים ביתה ותניח את ביציה במרום במקום משומר, ובת היענה ביציה בעפר המדבר:
Storks can fly and nest high-up, safe from predators; ostriches cannot.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טו) וַ֭תִּשְׁכַּח כִּי⁠־רֶ֣גֶל תְּזוּרֶ֑הָ וְחַיַּ֖ת הַשָּׂדֶ֣ה תְדוּשֶֽׁהָ׃
and forgets that the foot may crush them, or that the wild beast may trample them.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְשַׁלְיָא אֲרוּם רִגְלָא תְבַדְרִנָהּ וְחֵיוַת בָּרָא תְדוֹשְׁשִׁנָהּ.
תנסא אן אלארג׳ל תטאהא, וחיואן אלצחרא ידוסהא.
ותשכח, ושוכחת כי הרגלים ידרכו עליה וחית השדה תדושה. לבאור שני פסוקים הללו ראה לקמן סוף המשא הזה. ותרגם תזורה ״תטאהא״ תדרוך עליה, ואין לה אח. אבל בישעיה נט ה תרגם והזורה ״אלמדרה״ ביצים המוזרות, וכשמוש חז״ל ראה חולין פי״ב מ״ג.
ותשכח כי רגל תזוריה – לביצתה תבקענה.
She forgets that a foot will crack it Heb. תְּזוּרֶהָ [i.e., it will crack] her egg. [תְּזוּרֶהָ means:] will crack it.
וכאשר תעוף מעליהם, תשכח כי רגל תזוריה וחית השדה תדושיה.
תזוריה – תבקעיה לאותה ביצה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

ותשכח כי רגל תזורה – ושוכחת אשר רגלי חיות תזורה ותדרסהא כל ביצה וביצה.
תזורה – לשון זירוי וניפוץ.
וחית השדה תדושה – מלה כפולה: תדושה כמו תזורה.
א. אולי צ״ל: ותדושה.
תזוריה – כמו: ויזר (שמות ל״ב:כ׳).
תזורה – מן ויזר את הגיזה (שופטים ו׳:ל״ח).
תְּזוּרֶהָ – מן ויזר את הגזה (שופטים ו׳:ל״ח), לא זורו (ישעיהו א׳:ו׳).
תזורֶהָ, תדושֶׁהָ – כל ביצה תזור ותדוש ההויה.
תזוריה – תדרכה ותרמסה והוא מגזר׳ ויזר את הגיזה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וחית השדה תדושיה – ברוב ספרים כ״י התי״ו דגושה ועיין מ״ש בפ׳ וארא אצל אתה תדבר.
תזורה – ענין מעוך להוציא הבלוע וכן והזורה תבקע אפעה (ישעיהו נ״ט:ה׳).
תדושה – מלשון דישה וכתישה.
ותשכח – והיא הולכת מהם ותשכח אשר רגל עובר אורח תמעך אותם ורגלי חית השדה תדוש אותם.
תזורה – מענין מעיכה ויזר את הגיזה, והדישה להפריד אוכל מהפסולת כמ״ש בפי׳.
ותשכח – לא נטע ה׳ בטבעה אהבת בניה, שהביצים הנשארים באדמה נקל שיאבדו, או ע״י מקרה כי רגל תזורה שירמסוה רגל העוברים, או בכונה שחית השדה האוכלים ביצים תדושה, היינו שיפתחו הביצים להוציא האוכל מן הקליפה, כדש להוציא הבר מן המוץ:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טז) הִקְשִׁ֣יחַ בָּנֶ֣יהָ לְּלֹא⁠־לָ֑הּ לְרִ֖יק יְגִיעָ֣הּ בְּלִי⁠־פָֽחַד׃
She is hardened against her young ones, as if they were not hers; she has no fear that her labor was in vain.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
שַׁחֲנָא עַל בְּנַיָא דְלָא דִילָהּ לִסְרִיקוּתָא לֵעוּתָהּ מִדְלֵית דְלוֹחָא.
ותקסא בניהא כאנהם ליס להא, ולא תפזע אן יציר תעבהא אלי אלפראג.
הקשיח, ותנהג בקשיחות כלפי בניה כאלו אינם שלה, ואינה חרדה שילך יגיעה לבטלה. כאן תרגם יגיעה ״תעב״ כפשוטו, ואינו כמו לעיל פסוק יא.
הקשיח – הקשה בניה מלבה כאילו אינם שלה.
לריק יגיעה – ואינה יראה שתאבדם.
She is hardened She deals harshly with her young ones, [distancing them] from her heart as though they were not hers.
her toil is in vain and she is not afraid to lose them.
הקשיח בניה ללא לה – פתרונו: תתיאש מבניה כאילו אינן שלה.
הקשיח – פתרונו לפי עניינו: הקשת לבה מעל בניה כאילו לא היו שלה.
לריק יגיעה בלי פחד – ביציה ובניה שהןא יגיעה, השליכה והפקירה לריק, שאינה מתייראה עליהם.
א. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: שהוא.
הקשיח בניה – והטעם: תתאכזר על בניה כאלו לא היו שלה, וכן: תקשיח לבינו מיראתך (ישעיהו ס״ג:י״ז). ואין להם שלישי במקרא.
יגיעה בלי פחד – אין לה פחד על הבצים שיהיו בניה, שתזורם הרגל.
הקשיח – פועל יוצא כטעם אכזריות.
הקשיח בניה – השם יתן לה אכזריות שתניח בניה לחיות השדה שלא היו לה והטעם שלא ילדתם.
הקשיח בניה – הקשיח לבה את בניה ועזב אותם לאחרים, או לריק, לא לה יהיו שמורים. ויכפול לריק יגיעה בלי פחד – שיהיה לה על האפרוחים או על הבצים.⁠1
ורבי אברהם ז״ל פירש הקשיח לבה מבניה כאילו אינם שלה. ולא יכפול יפה.
1. השוו ללשון הפסוק בדברים כ״ב:ו׳.
הקשיח בניה – הסיר מדמיונה נתינת לבה לבניה ושכחה אותם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

הקשיח – הוא מלה מורכבת מן קשה ומן סח ור״ל הקשה לבה וסחה מדעתה ועם כי היא בשי״ן וכן תקשיח לבנו מיראתך (ישעיהו ס״ג:י״ז).
הקשיח – תתאכזר ותקשה לבה כאילו המה אינם שלה והיא בלי פחד אם יהיה יגיעה לריק ר״ל אינה חוששת באבדן הביצים אשר ילדתן בעצב וביגיעה.
הקשיח – מענין אכזריות.
ללא לה – יל״פ בניה הם אצלה דומים ללא, כדבר לא, כדבר שהוא אין ואפס, והיא בלי פחד על שיהיה לריק יגיעה.
הקשיח – וגם אחר שנולדו האפרוחים היא קשה לב עליהם כאילו אינם לה, (וכבר כתבו הטבעיים שבת היענה תניח אצל הביצים שטומנת בארץ, ביצה אחת מוזרת למעלה, ובאותה ביצה יולדו תולעים, ובזה תכין מאכל להאפרוחים שיולדו, ויותר מזה אין טורחות בגידול הבנים), לריק ר״ל היא בלא פחד שיהיה לריק יגיעה, אינה פוחדת ודואגת שיהיה יגיעתה בהולדת הביצים לריק, ולכן לא תשמור הביצים והילדים כיתר עופות:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יז) כִּי⁠־הִשָּׁ֣הּ אֱל֣וֹהַּ חׇכְמָ֑הוְלֹא⁠־חָ֥לַק לָ֝֗הּא בַּבִּינָֽה׃
For God has deprived her of wisdom, neither has He imparted to her understanding.
א. לָ֝֗הּ א=לָ֝הּ (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם אַנְשְׁיָהּ אֱלָהָא חוּכְמְתָא וְלָא פַלֵיג לָהּ בְּבִיוּנְתָּא.
וכאן אללה קד אנסאהא אלחכמה, ולם יקסם להא שיא מן אלפהם.
כי, וכאלו ה׳ השכיח ממנה את החכמה, ולא חלק לה מאומה מן הבינה. והנה השה שרשה ״נשה״ כמו כי נשני אלהים, בראשית מא נא. והוסיף וכאלו, כי כל המשא על דרך ההשאלה, וכתב רבנו בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ג פ״ט: עתה ירחמך האל אחר שנסתלקו מעלינו טענות הבטול ונמוגו [דברי הטוענים שהתורה כבר בטלה חלילה] יהא תימה גדול עלינו אם לא נחזיק במצות אלו אשר יגענו והשתדלנו להעמידם, והאם לא תהיה יגיעתינו לריק כאותם אשר נאמר בהם הקשיח וכו׳, ונהיה אז כמי שאין שכל למו ולא בינה כמו שאמר כי השה אלוה וכו׳, ולכן חייבים אנו להשמר ממצב זה.
כי השה אלוה חכמה – שיכח אותה אלוה חכמה.
כי השה – שהרי הסיר הקב״ה ממנה חכמה ולא נתן לה חלק בבינה.⁠א
כי השה – כמו הַשֵהב הִשֵאָתג לעם הזה (ירמיהו ד׳:י׳).
א. כן בפסוק ובכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: בינה.
ב. כן בכ״י לוצקי 778, קזנטה 2752 (הניקוד מופיע רק בכ״י קזנטה). בנוסח שלנו: השא.
ג. הניקוד מופיע רק בכ״י קזנטה 2752.
כי השה – מטעם: כי נשני אלהים (בראשית מ״א:נ״א).
ולא – נתן לה חלק בבינה.
כי השה אלוה חכמה – אחרי כן זכר סוס וגבורתו ואמר כי יצא לקראת כל מלחמה בלא פחד.
כי הִשָּׁהּ – מן נשיתי טובה (איכה ג׳:י״ז).
(יז-יח) כי השה אלוה חכמה – השכיח לה אלוה חכמת עזיבת הביצים במקום נכון לחמם אותם; והטעם מה שעשתה בחכמה שכחה ולא חלק לה בבינה לרחם על כל האפרוחים כעת שתגביה עצמה לעוף בשמים תשחק לסוס ותלעג לו כי רב מרוצתה ממרוצת הסוס.
כי השה אלוה חכמה זאת, ולא תדע כי רגל תזורה (איוב ל״ט:ט״ו).
השה – שכח אותה והעלים ממנה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

השה – השכיחה כמו אתם ישראל לא תנשני (ישעיהו מ״ד:כ״א).
כי השה – וזהו על כי השכיחה אלוה את החכמה ולא נתן לה חלק בבינה לשמור ביצתה כדרך שאר העופות.
השה – מענין שכחה, והיא שכחה החלטית שלא נמצא עוד בכח הזכרון לזכור הדבר, משא״כ השוכח יזכור שנית החכמה תבא מן החוץ אמר שבהפך השה חכמה, והבינה היא כח האדם להבין דבר מדבר והיא חלקו, אמר שלא חלק לה בבינה.
כי השה – לא נתן להם ה׳ חכמה ובינה כיתר עופות בשמירת הביצים והאפרוחים, כמ״ש בת עמי לאכזר כיענים במדבר:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יח) כָּ֭עֵת בַּמָּר֣וֹם תַּמְרִ֑יאתִּֽשְׂחַ֥ק לַ֝סּ֗וּס וּלְרֹכְבֽוֹ׃
When the time comes, she raises her wings on high, and scorns the horse and his rider.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כְּעִדָן בַּמְרוֹמָא טָיְסָא מְגַחֲכָא לְסוּסָא וּלְרָכְבֵיהּ.
ווקת תרתפע פי אלרפע, פהי תצ׳חך באלפרס וראכבה.
כעת, וכעת שהיא מתרוממת במרום הרי היא שוחקת לסוס ולרוכבו. כי רוכב הסוס נדמה לו שהוא מורם מאחרים ומשוגב מכל פגע, והעוף במרומי האויר נעלה מעליו. הנה תמריא מן המלים המהפכות כמו תרמיא כלומר תתרומם.
כעת במרום תמריא – כל לשון המראה כאדם שזונה לבו לצאת ממידתו ומגידולו ומארצו לשוטט לו בארצות ולנסות לו מדות אחרות, וכן: בן סורר ומורה (דברים כ״א:י״ח). ובלשון תלמוד: אימראי כלתיה דרב זביד אימראי ונפקא (בבלי כתובות ס״ג:).
Like the time that she goes off on high [When she flies up, she scorns the horse. She is not afraid that he will tread on the eggs and crack them.] Every expression of הַמְרָאָה applies to a man whose heart prompts him to stray from his lifestyle, his upbringing, and his country, to roam in other countries and to try other lifestyles. Similarly, "a stubborn and rebellious (וּמרֶה) son" (Devarim 21:18); and in the language of the Talmud it is אִמְרָאִי: "Rav Zevid's daughter-in-law rebelled (אִמְרָאִי) and went away" (Kethuboth 63b, Venice edition) (cf. Rashi to Hullin 58b, Baba Mezia 77a).
כעת במרום תמריא – לשון מרות וחוזק. פתרונו: אתה יכול לגבר ולחזק את הבריות, איש על אחיו בעת שתרצה, כשם שאני עושה במרום כשהבריות נלחמין מלמטה, איש באחיו ואיש ברעהו,⁠א עיר בעיר ממלכה בממלכה (ישעיהו י״ט:ב׳), מי שמתחזק על חבירו ונוצח מלמטה, דבר זה גורם: שאני נותן לו כח וחיזוק במרום. שאם תראה היום נלחמין איש באחיו, ועם בעם, ויתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד,⁠1 ומתגרין זה בזה, ואחד מהם מתחזק על חבירו, כבר נלחמו מאתמול שרים שלהם במרום. והשר שנצח את חבירו, אומה שלו נוצחת היום למטה.
תשחק לסוס ולרוכבו – כלום תשחק במלחמת האומות כשמתגרין זה בזה, כשם שאני עושה. כשחוטאין לפני, אני מסכסך את האומות זו בזו, ומשחק עליהם, כעניין שנאמר: יושב בשמים ישחק י״י ילעג למו (תהלים ב׳:ד׳).
1. השוו ללשון הפסוק בתהלים ב׳:ב׳.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״ואיש ברעהו״.
א[תמריא – לשון שומן, כמו: מריא⁠{י} בשן (יחזקאל ל״ט:י״ח), תגביה.
תשחק לסוס – כלומר היא שוכחת בציה ואינה מרגשת שיורו בה חצים.]
א. הביאורים בסוגריים המרובעים מופיעים בכ״י המבורג 32 עם הכותרת: ״ורש״ם פי׳⁠ ⁠⁠״.
תמריא – תגבה, ואין לו חבר.
ויש אומרים: כי שור ומריא (שמואל ב ו׳:י״ג) כמהו, והטעם: שמן מעולה בלשון רבנן.
ואחרים אמרו: מן: אין ממרין את העגליםא (משנה שבת כ״ד:ג׳).
תשחק לסוס – בעבור מרוצתה.
א. כן בכ״י פרמא 2395. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״ואחרים אמרו... העגלים״.
תמריא – תתנשא.
תמריא – תגביה וכן ויתמרמר אליו (דניאל ח׳:ז׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

כעת במרום תמריא – תגביה, ואין לו דומה, רק תמרורים, שימי לך תמרורים (ירמיהו ל״א:כ׳), ויתמרמר אליו (דניאל ח׳:ז׳), כי לשון הגבהה הם.
ויש מפרשים כשהיא שבעה ומפוטמת מן הנבלות שאכלה תעלה למרום ותעוף.
תשחק לסוס ולרוכבו – מרוב מרוצתה מהם, ושהיא בשמים והם בארץ, והיא מן מריאי בשן (יחזקאל ל״ט:י״ח), או מן והסיר את מוראתו בנוצתה (ויקרא א׳:ט״ז), ובלשון חכמינו ז״ל המראה.
תמריא – מענין הגבהה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

תמריא – מלשון מרי ומרד.
תשחק – תלעג.
כעת – כאשר תבוא העת אשר תחפוץ לעוף בשמים הנה תמרוד בהם ותעוף לדרכה ותשחוק לסוס ולרוכבו ר״ל אינה חוששת אם יעבור עליהם סוס ורוכבו וידוש אותם וכאומר ומי הוא השומר אותם הלא אני ואיך תאמר שאינני משגיח בשפלים.
כעת – כמו שהיה ראוי בעת שהיתה יכולה לעוף למרום.
תמריא – מענין פיטום פעל משם מריא, שור מפוטם.
כעת – ר״ל לא חלק לה בבינה כעת במרום תמריא, שהעופות שיוכלו לעוף למרום נתן להם ה׳ חכמה בשמירת ילדיהן, כי יוכלו לשמרם בקניהם הגבוהות, לא כן היענה שלא תוכל לעוף למרום ולהתפטם ולשחוק לסוס ולרוכבו, לכן השגיח ה׳ שלא לתת לה טבע זאת של שמירת הילדים, וזה מן ההשגחה, בשגם ששם ה׳ בטבעה שתטיל כשלשים ביצים, וגם כשיאבדו מהם עדיין ישאר מהם להחיות זרע על פני הארץ, וה׳ רצה שלא יתרבה מין הזה כ״כ, אבל החסידה רוצה ה׳ בריבויה, וגם היא אינה מטלת ביצים הרבה ולכן צריכים שמירה יתירה:
Providence did not endow the ostrich with the instinct to nurture its young. Instead God determined that it should lay about thirty eggs so that even if some perish, a sufficient number will be left to perpetuate the species on Earth... However, the stork lays only a few eggs so they must be carefully tended.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יט) הֲתִתֵּ֣ן לַסּ֣וּס גְּבוּרָ֑ההֲתַלְבִּ֖ישׁ צַוָּאר֣וֹ רַעְמָֽה׃
Have you given the horse his strength? Have you clothed his neck with fierceness?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הַאֶפְשַׁר דְתִתֵּן לְסוּסָא גְבוּרְתָּא אֶפְשַׁר דְתַלְבִּישׁ צַוְרֵיהּ תּוּקְפֵא.
והל תעטי אלפרס אלג׳ברווה, או תלבס ענקה אלרעב.
התתן, והאם אתה נותן לסוס הגבורה, או תלביש צוארו רעמה. תרגם רעמה ״רעב״ ענינו מורא ופחד, וקרוב לזה פרש״י. כלומר האם אתה מעניק לסוס הגבורה או האימה שהוא מטיל על הבריות בזקיפת קשתיות צוארו.
רעמה – לשון רעם ובעתה, כמו: רעמו פנים (יחזקאל כ״ז:ל״ה).
fierceness Heb. רעמה, an expression of thunder and fright, like, "Their faces are as though thunderstruck (רעמו)" (Yechezkel 27:35).
רעמהא – פתרונו לפי עניינו: לשון גבורה.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״רעמה״.
רעמה – פתרונו לפי עניינו: לשון גבורה.
רעמה – כטעם עוית,⁠א רעמו פנים (יחזקאל כ״ז:ל״ה).
או: מגזרת רעם.
א. כן בכ״י פרמא 2395. בכ״י פריס 334: ״עוות״. בכ״י לונדון 24896: ״עיוות״.
רעמה – מן וירעם י״י בקול גדול (שמואל א ז׳:י׳), וירעם הים – כטעם רעש, ורעמה חסר בי״ת שירות.
התלביש צוארו גבורה בעת רעם שרים.
רעמה – כמו רעם שרים ותרועה (איוב ל״ט:כ״ה).
רעמה – חוזק ועוז הקול והגבהה והצהלה היוצאת ממנו.
(יט-כה) הֲתִתֵּן לַסּוּס גְּבוּרָה. הנה הסוס המוכן לאדם ליום מלחמה1 בגבורתו ואומץ לבבו2, האמנם יספיק השתדלותך לתת לו ה׳גבורה׳ ואומץ הלב הנמצא בו באופן שיאהב המלחמה ולא יירא את כלי זיין של מנגד3. ובהיות שלא יספיק השתדלותך בזה, התבאר שהיה טבעו מסודר באופן זה לעבודתך במצות מסדר רצוניי מכוין:
1. ע״פ ׳וסוס מוכן ליום מלחמה׳.
2. אולי מפרש ׳רעמה׳ אומץ הלב, עי׳.
3. וְיָשִׂישׂ בְּכֹחַ יֵצֵא לִקְרַאת נָשֶׁק וגו׳.
התתן – האם אתה נתת לסוס גבורה להיות לו אומץ הלב מכל יתר בע״ח.
התלביש – האם אתה הלבשת צוארו בקול מאויים כרעם.
התתן – הראה לו עוד השגחתו הנפלאת איך ברא בע״ח לצורך תשמיש בני אדם, כמו הסוס שתשמישו נחוץ מאד אל האדם, לרכיבה ולמשא ולעבודה וביחוד אל המלחמה, וכמו שכל משוררי עמים הקדמונים נתנו לבע״ח הזה יתר שאת בשיריהם, (מעלה א) מעלת הגבורה, עז״א התתן לסוס גבורה,
• ב) מעלת היופי והגאות, עז״א התלביש צוארו רעמה:
God also created animals for man's use. For example, the horse, man's accomplice and ally in that most singular of his activities - warfare.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כ) הֲֽ֭תַרְעִישֶׁנּוּ כָּאַרְבֶּ֑הה֖וֹד נַחְר֣וֹ אֵימָֽה׃
Have you made him leap like a locust? The splendor of his snorting is terrifying.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הֲתַרְגְשִׁנֵיהּ הֵיךְ גוֹבַי שִׁבְהוֹר לִשְׁלוּשְׁתָּא דִנְחִירֵיהּ אֵימְתָא.
והל תת׳ירה כאלג׳ראד, ופי צהילה אלבהא ואלהיבה.
התרעישנו, והאם יכול אתה להעירו להתקומם נגדו ולהחדירו כארבה, ובצהילתו ההוד והאימה. התרעישנו ״תתירה״ וכך תרגם מי יקימנו, בראשית מט ט.
כארבה – מדלג ומקפץ כארבה ומרעיש סביביו.
נחרו – כשהוא נופח בנחיריו בקול אימה הוא.
like a locust He skips and leaps like a locust and shakes himself all over.
his snorting When he blows with his nostrils, it is with an awesome sound.
התרעישנו כארבה – התוכל לתת בו קולות וגבורה זו שהוא מתרעש ומתקפץ כארבה.
נחרו – צעקתו כשהוא צונף.
התרעישנו – אם תרעישנו ותפחידנו כארבה – שמתיירא ובורח מקול אדם.
א[{הוד נחרו אימה –} הוא שנופח בנחיריו.]
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בערוגת הבשם חלק ג׳ עמ׳ 15 בשם: ״פרשב״ם״. אולם ייתכן שהוא שאוב מפירוש רשב״ם לירמיהו ח׳:ט״ז ״מדן נשמע נחרת סוסיו״.
התרעישנו – שישמע לו רעש במרוצתו כאשר ישמע לארבה.
הוד נחרו – כמו: נחרת סוסיו (ירמיהו ח׳:ט״ז), קול צהל הסוס.
הוד – כח.
נחרו – חברו נחרת סוסיו כטעם קריאה.
התרעישנו – תדיצנו ברעש כמו הארבה.
הוד נַחְרו אימה – כח קולו הוא אימה לשומעים.
הוד נחרו – מן נחרת סוסיו (ירמיהו ח׳:ט״ז), והוא הקול היוצא מנחירי הסוס במרוצתו.
התרעישנו כארבה – התביא לו הרעש והנענוע אשר הוא רועש כארבה.
הוד נחרו אימה – עוצם עיטושו היוצא מנחיריו הוא אימה לשומעיו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

התרעישנו – הה״א בגעיא בס״ס.
התרעישנו – מלשון רעש.
הוד – הדר ופאר.
נחרו – הקול היוצא מנחיריו הם נקבי האף וכן נחרת סוסיו (ירמיהו ח׳:ט״ז) אימה ופחד.
התרעישני – האתה תרעישו בקפיצה ודלוג כארבה הזה הדולג ממקום למקום והוד קולו היוצא מנחיריו הוא קול אימה.
התרעישנו הזריזות שלו שירעש כארבה, וכן ביואל (ב׳ ד׳) מדמה הארבה עם הסוסים, ההוד שלו שנראה בעת נחרו, מטיל אימה על רואיו:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כא) יַחְפְּר֣וּ בָ֭עֵמֶק וְיָשִׂ֣ישׂ בְּכֹ֑חַ יֵ֝צֵ֗א לִקְרַאת⁠־נָֽשֶׁק׃
He paws in the valley, and rejoices in his strength; he goes out to meet the clash of arms.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מַחְפְּרִין בִּגְלִימָא וְיֶחֱדֵי בְחֵילָא יִפּוֹק לִקְדָמוּת קְרָבָא.
וכאנה יחפר אלאעמאק ויסר בקוותה, ויכ׳רג׳ תלקא אלסלאח.
יחפרו, וכאלו הוא חופר את העמקים ושש בכחו, ויוצא לקראת הנשק.
יחפרו בעמק – כמו ויחפרו לנו את הארץ (דברים א׳:כ״ב), שדרך הפרשים אורבים בעמקים ובנחלים.
וישיש בכח – והסוס שמח ויוצא לקראת נשק.
They spy in the valley Heb. יחפרו, like, "that they may spy out (ויחפרו) the land for us" (Devarim 1:22), for it is the habit of the horsemen to lie in wait in the valleys and in the ravines.
and rejoices with strength The horse rejoices and goes forth toward the weapons.
יחפרו בעמק – כשהוא רואה עמק שווה לפניו, אז יבטח וישמח לרוץ בכחו.
יחפרו – לשון ביטחון, כמו: וחפרת לבטח תשכב (איוב י״א:י״ח).
יחפרו בעמק – כשהפרשים אורבים וחופרים את הארץ, והוא שש ושמח בכוחו ויוצא לקראת כלי זיין.
יחפרו – רגליו, בעמק.
וישיש בכח – שיש בו.
נשק – ידוע.
יחפרו רגליו בעמק וישיש ברוב כחו לצאת לקראת נשק; או יחפרו חופרים בעמק לתפשו והוא ברעש ידלג הארץ והחפירות.
יחפרו בעמק – כל אחד מהם, או יחסר רגליו.
יחפרו בעמק – יחפרו רגליו בעמק כמנהג הסוסים.
נשק – כלי מלחמה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

יחפרו – ירגלו ויחפשו כמו לחפור את הארץ (יהושע ב׳:ב׳).
נשק – כלי זיין כמו בנשק יבערו (יחזקאל ל״ט:י׳).
יחפרו – לרוב מרוצתו ירגלו בו הפרשים בעמק שהוא מקום מוכן למארב ובעבור רוב כחו שיש כאשר יצא לקראת נשק כי יבטח בכחו לעמוד מול נשק והוא ענין מליצה.
יחפרו – רגליו (רמב״ן).
יחפרו, וישיש – בא רבים ויחיד, כי מדבר על המין ובזה ידובר בשתי הלשונות כמ״ש בכ״מ.
יחפרו – דרך הסוסים להכות ברגליהם על הארץ בכח עד שיחפרו ברגליהם בעמק כעין גומא, כאלו ישיש בכח, ומכה ברגליו מחמת שמחה, עתה חושב תועלתו במלחמה, עת יצא לקראת נשק, אז.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כב) יִשְׂחַ֣ק לְ֭פַחַד וְלֹ֣א יֵחָ֑תוְלֹא⁠־יָ֝שׁ֗וּב מִפְּנֵי⁠־חָֽרֶב׃
He mocks at fear, and is not frightened; he does not turn back from the sword.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יֶחְדֵי לִדְלוּתָא וְלָא יִתְבַּר וְלָא יְתוּב מִן קֳדָם סַיְפָא.
ויצ׳חך באלפזע ולא ינדק, ומן קבל אלסיף לא ירג׳ע.
ישחק, וישחק בפחד ולא יחת, ומפני החרב לא ישוב. והנה פירוש ישחק לפחד, במקום שיש פחד הוא שוחק מתוך בטחונו בגבורתו.
ולא יחת – ולא יירא.
and is not dismayed He will not be frightened.
ישחק לפחד – כשהוא רואה שהם מופחדים, משחק עליהם, והוא לא יירא ולא ישוב אחור מפני חרב.
ישחק – לדברא שיפחד אדם ממנו.
ולא יחת – כמו: אל תערץ ואל תחת (יהושע א׳:ט׳).
ולא ישוב – אחור מפני חרב.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״דבר״.
יחת – ישבר.
ישחק למה שיפחדו אחרים ולא יחת בלבו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

יחת – יפחד כמו אל תחת (ירמיהו א׳:י״ז).
ישחק – ילעג על כל דבר המפחידו ולא ירעד משום דבר ולא ישיב לאחוריו מפני אימת חרב.
ישחק לפחד ולא יחת – לא יפחד וגם לא ישוב מפני חרב כיתר בע״ח הפוחדים מפני ברק חרב שנונה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כג) עָ֭לָיו תִּרְנֶ֣ה אַשְׁפָּ֑הלַ֖הַב חֲנִ֣ית וְכִידֽוֹן׃
The quiver rattles upon him, the glittering spear and the javelin.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
עֲלוֹי תִּשְׁרֵי זְיָנָא חַרְבָּא שְׁנָנָא מוּרְנִיתָא וְרוֹמְחָא.
ועליה תרנן אלג׳עבה, ולהיב אלטברזין ואלמזאריק.
עליו, ועליו תרנן האשפה, ולהב החנית והכידונים. אשסה ״געבה״ וכן תרגם בישעיה כב ו. מט ב. איכה ג יג. והוא כלי החצים. חנית ״טברזין״ והיא כלי לחימה עם ידית של עץ וצדו האחד רחב כגרזן וצדו השני חד כחץ, ובמשנה ביצה פ״ד מ״ג נקרא קופיץ. וכידון ״מזראק״ והיא רומח קטן.
תרנה אשפה – מלאה חצים ומקשקשות זו בזו ונשמע קולם.
להב חנית – כלי של ברזל (וחנית של ברזל) קרוי להב, כמו: ויבא גם הנצב אחר הלהב (שופטים ג׳:כ״ב).
The quiver...rattles [i.e., the quiver that is] full of arrows, and they knock against each other so that their sound is heard.
the blade of the spear An iron utensil (and an iron spear) is called לַהַב, as in, "and the haft also went in after the blade (הלהב)" (Shofetim 3:22).
עליו תרנה אשפה – פתרונו: עליו תהמה אשפה של חצים, וכן: להב חנית וכידון עליו תהמה. וכל זה אינו חשובא לכלום.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״חושב״.
(כג-כד) עליו תרנה אשפה – כאשר תרנה עליו אשפהא מליאה חצים ולהב וחנית וכידון, אז הוא שמח.
ועל כן: ברעש ורוגז יגמא ארץ – ברוב שמחתו.
תִרְנֶה – לשון רנן, מן רנה. וכאשר יאמר: תבנה מן בנה, תראה מן ראה, תקנה מן קנה,⁠ב כן יאמר: תרנה מן רנה.
ג[{תרנה} – לפי עניינו, לשון להב וברק חנית, כי הוא מחטופי למ״ד פעל. ואם היה לשון רינה, היה לומר: עליוד תרון.]
א. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778 הושמט ע״י הדומות: כאשר תרנה עליו אשפה.
ב. בכ״י לוצקי 778 נוספה כאן מלת: תבנה.
ג. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י המבורג 32 עם הכותרת: ״ורש״ם א׳⁠ ⁠⁠״.
ד. בכ״י: אל.
תרנה – קול החצים היוצאים מהאשפה, כמו: ותעבורא הרנה (מלכים א כ״ב:ל״ו).
להב חנית וכידון – שהם מרוקים, כאלו להב יצא מהם.
א. כן גרסת ראב״ע בהרבה מקומות בפירושו, וכן גם בפירושים אחרים. בנוסח המקרא שלנו: ״ויעבר״.
עליו תרנה אשפה – הה״א במקום נו״ן ׳רנן׳. וכמוהו מפרש בספר הדומים לשון ערבי ללשון עברי, מן ארנה קום חמת קשת.⁠א
א. צ״ע בנוסח.
תרנה אשפה – חומת חצים. ובערבי: ארנה קום חומת קשת.⁠א
א. כן בכ״י פרמא 2958, וצ״ע. והשוו לפירוש הארוך.
תִּרְנֶה – אין לו משנה ופי׳ לפי ענינו.
ויש אומ׳ מן וירנו, קול רנה, כטעם צעקה, שנים שרשים בענין אחד, ותרבה – תצעק כאשר אפרש.
תרנה – תצעק וזה בהיות החצים מנקשים זה על זה ירימו קול ועליו יבא להב החנית כי הברזל המלוטש דומה ללהב.
תרנה אשפה – תשמיע קול, כמו ותעבור הרנה.
להב חנית – כמו ויבוא גם הנצב אחר הלהב (שופטים ג׳:כ״ב), כי בהיות החרב מלוטש יוצא ממנו להב, כדרך למען היות לה ברק.
תרנה – תזעק מגזרת ותעבור הרנה במחנה.
אשפה – הוא כלי שישימו בו החצים.
חנית וכידון – הם כלי זיין.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

אשפה – כן נקרא נרתק החצים כמו אשפתו כקבר פתוח (ירמיהו ה׳:ט״ז).
להב – ברזל החנית והכדון יקראו להב כי יבריקו כלהב אש וכן ולהבת חניתו (שמואל א י״ז:ז׳).
עליו תרנה – כאשר תרנה האשפה אשר עליו ר״ל כאשר ימהר לרוץ והחצים אשר באשפה מקשקשים ומשמיעים כמו קול רינה וכאשר ישיטו עליו להב חנית ולהב כידון.
תרנה – מענין תרן הספינה.
אשפה – כפשוטו.
להב חנית – דומה בעיניה כתורן של אשפה.
עליו – בעת גבבו עליו כתורן להב חנית וכידון, דומה בעיניו כאילו הניחו עליו אשפה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כד) בְּרַ֣עַשׁ וְ֭רֹגֶז יְגַמֶּא⁠־אָ֑רֶץוְלֹא⁠־יַ֝אֲמִ֗ין כִּי⁠־ק֥וֹל שׁוֹפָֽר׃
He swallows the ground with storm and rage; he does not believe that it is the voice of the horn.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בִּרְגֵיז וְרוּגְזָא יַעְבֵּד גוּמְתָא בְּאַרְעָא וְלָא יְהֵימִין אֲרוּם קָל שׁוֹפְרָא.
והו בארתעאש ורג׳ז יקצד אלארץ׳, ולא יצדק בצות אלבוק פרחא.
ברעש, והוא כרעש ורגז יגמא הארץ ולא יאמין כקול השופר משמרה. יגמא ״יקצד״ יפנה ויתכוון לארץ כלומר תהיה מטרתו לעבור בה, והיא מן מגמה, כמו מגמת פניהם קדימה, חבקוק א ט. והוסיף בסוף הפסוק משמחה, שמרוב שמחת הסוס ושושו לקרב אינו מאמין בשמעו קול השופר שנסתיימה המלחמה.
יגמא ארץ – עושה גומות ברגליו.
ע״א: יגמא כמו הגמיאני נא (בראשית כ״ד:י״ז).
ולא יאמין – מרוב שמחה שהוא מתאווה למלחמה.
כי קול שופר – של מלחמה.
he hollows out the ground Heb. יגמא. He makes holes (גומות) with his feet. Another explanation: יְגַמֶא is like, "Let me please swallow (הגמיאיני)" (Bereshit 24:17).
and he does not believe out of the great joy that he longs for battle.
that it is the sound of a shofar of battle.
ברעש ורוגז יגמא ארץ – עושה גומות גומות ברגליו.
ולא יאמין – מרוב שמחה, כששומע קול שופר – שהוא קול שופר מלחמה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

יגמא ארץ – יפסע בארץ. וקרוב ממנו: מגמת פניהם קדימה (חבקוק א׳:ט׳), והטעם נוכח פניהם.
כל כך ישמח ללכת אל מקום המלחמה, שלא יאמין כי קול השופר הואא אמת.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״הוא״.
יגמא ארץ – ישתה, מרוב מהירות כאלו שותה הארץ, דרך משל.
יגמא – מן הגמיאני גא.
ויש אומ׳ ידלג וכן מגמת פניהם (חבקוק א׳:ט׳).
ורוגז שירגיז הרואה אותו במרוצתו יגמא ידלג ארץ.
ויש אומ׳ מן הגמיאני נא (בראשית כ״ד:י״ז) כאילו שותה הארץ מרוב מרוצתו והראשון נכון.
יגמא ארץ – פירשוהו מן הגמיאיני נא (בראשית כ״ד:י״ז), לשון משל, כי מרוב מרוצתו כאילו ישתה הארץ.
ורבי אברהם ז״ל יפסיע, מן מגמת פניהם קדימה (חבקוק א׳:ט׳).
ולא יאמין כי קול שופר – לא יאמין בשופר עד ראותו אותו מרוב שמחת לבו,
ברעש ורוגז יגמא ארץ – ברעש ותנועה חזקה ובחמה ירוץ עד שידמה כאילו הוא מגמא את הארץ ובולעה לחוזק המרוצה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

ורוגז – ענין חרדה ומהירות התנועה.
יגמא – ענין בליעה ושתיה כמו הגמיאיני נא (בראשית כ״ד:י״ז).
ברעש – אז ברעש וברוגז עד מהרה ירוץ מרחק רב כאלו שתה ובלע את הארץ ואיננה כי איש קל מהר יעבור מרחק רב.
ולא יאמין – ר״ל לא יחוש לקול שופר אשר יריעו במלחמה ולא יחרד ממנו.
ברעש – בעת תחל המלחמה יגמא ארץ ברעש ורוגז, ודומה כאילו עדן אינו מאמין לקול שופר, וימהר לרוץ אל מקום המערכה ששם מגמת חפצו:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כה) בְּדֵ֤י שֹׁפָ֨ר׀ יֹ֘אמַ֤ר הֶאָ֗חוּֽ֭מֵרָחוֹק יָרִ֣יחַ מִלְחָמָ֑הרַ֥עַם שָׂ֝רִ֗ים וּתְרוּעָֽה׃
At the sound of the horn he says: 'Ha, ha!' And he smells the battle at a distance, the thunder of the captains, and the shouting.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּמִסַת שׁוֹפְרָא יֵימַר חֶדְוָא וּמִן רָחִיק יְרִיחַ קְרָבָא אַכְלְיוּתָא דְרַבְרְבֵי וְיַבָּבָא.
והו אלי אלבוק יקול הד׳א אלתאכ׳י, ומן בעיד ישתם אלחרב, ורעב אלרויסא וג׳לבתהם.
בדי והוא לשופר יאמר האח, ומרחוק יריח את המלחמה, ורעם השרים ותרועתם. לפירוש בדי ראה לעיל יא ג. יז טז. וכתב רבנו בפירושו לתהלים לה כא: ופירשתי האח הצפייה, ר״ל מה שהאדם מצפה לו ומקווהו, והוא נאמר על אחד משני דברים, או מה שמתענג בו האדם בעונג שמצא כאמרו במי שמתחמם באש אף יחם ויאמר האח חמותי (ישעיה מד טז), או מה שמצפה לו ממסלת אויבו כמו שאמר אמרו האח. האח ראתה עינינו. ע״כ. ולפירוש רעם ראה לעיל פסוק יט.
בדי שופר – לשון די השיב לו (ויקרא כ״ה:כ״ח) בהרבה שופר.
יאמר האח – לשון שאומרים (העוברים) כשהן שמחין, כמו: שאומרים אהה מחמת צער.
To many shofaroth Heb. בדי, an expression of, "sufficient (די) to get it back" (Vayikra 25:28), to many shofaroth.
he says, 'Hurrah!' An expression that (the passersby) (the slaves – Berechiah) say when they are happy, much as they say, 'Woe!' out of pain.
בדי שופר – פתרונו: בכל פעם ששומע קול שופר, כמו: מדי עברו יקח אתכם (ישעיהו כ״ח:י״ט), שפתרונו: בכל פעם ופעם שיעבור יקח אתכם.⁠א וכן: מדי עלותה בית י״י (שמואל א א׳:ז׳). אף כאן, בדי שופר – בכל פעם ופעם ששומע קול שופר יאמר האח – לשון שמחה, כמו: יען כי אמרה צור על ירושלם האח (יחזקאל כ״ו:ב׳).
א. כן בדפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225 הושמט ע״י הדומות: ״שפתרונו בכל פעם ופעם שיעבור יקח אתכם״.
בדי שופר יאמר האח – כשהוא שומע קול שופרות הרבה, אז הוא שמח.
האח – לשון שמחה הוא,⁠א כמו: יען אשרב אמרה צור על ירושלם האח (יחזקאל כ״ו:ב׳).
רעם שרים – שמתלחמים יחד.
א. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: הוא.
ב. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 778, קזנטה 2752: כי.
בדי שופר – כשמועו, כלומרא בשמעו השופר.⁠ב
יאמר האח – מרוב שמחתו, כמו: האח האח (תהלים ל״ה:כ״א, מ׳:ט״ז, ע׳:ד׳), והיא מלה תאמר על השמחה בבוא לאדם חפצו.
בדי שופר – כמו: בדי ריק (ירמיהו נ״א:נ״ח, חבקוק ב׳:י״ג), והוא קרוב מטעם: אין די בער (ישעיהו מ׳:ט״ז).
יריח מלחמה – כמשמעו, כי כן הוא.
רעם שרים – ישמע רעם שרים ותרועה מרחוק.
א. כן בכ״י פרמא 2395. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״כשמועו כלומר״.
ב. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״שופר״.
בדי שופר יאמר האח – כמו בשופר,⁠א ובי״ת בספרב כמו ויגעו עמים בדי אש (חבקוק ב׳:י״ג) וכן פירשתי בדי שאול תרדנה (איוב י״ז:ט״ז), אף על פי שהבי״ת פתוחה.
א. כן במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן. בכ״י בהמ״ל 985: ״שופר״.
ב. צ״ע בנוסח. במהדורת עפנשטיין: ״ודי נוסף״.
בְּדֵי – מן די והראשון סמוך.
האח – שמחה.
בדי שופר כי קול שופר כאשר יכבד על השומעים אומרים לתוקע די לך והסוס יאמר האח וישמח לשמוע.
ומרחוק יריח – ולא אמר ישמע, כי הרגשת הריח אין ספק כהרגשת העין; והאזן והשמיעה הנכונה בלי ספק מדומה לריח על כן אמר יריח.
יאמר האח – כשיראנו.
האח – מענין שמחה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

בדי – בהרבה כמו בדי אש (ירמיהו נ״א:נ״ח).
האח – הוא ל׳ שמחה כמו האח נפשנו (תהלים ל״ה:כ״ה).
יריח – מלשון ריח ור״ל ירגיש.
רעם – כמו רעש.
בדי שופר – ועוד אפילו יאמר האח וישמח בעת ישמע הרבה שופר.
ומרחוק – ומסגולותיו אשר מרחוק יריח מלחמה ר״ל ממרחק ירגיש קול אנשי מלחמה ורעש שרי החיל והמיית תרועה עד יבינו אנשי הצבא מתנועות הסוס אשר החיל בא עליהם.
בדי שופר – אם תקעו די, ר״ל הרבה.
בדי שופר – עד עת שישמע קול שופר עד בלי די, שאז יאמר האח וירוץ בשמחה, ובכ״ז נטע ה׳ בטבעו הרגשת המלחמה עד שיריח אותה מרחוק, ויכיר קול רעם של שרים וקול תרועה שהם הסימנים והאותות שיעשו השרים אל גדודי החיל:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כו) הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ יַאֲבֶר⁠־נֵ֑ץיִפְרֹ֖שׂ כְּנָפָ֣ו לְתֵימָֽן׃
Does the hawk soar by your wisdom, and stretch her wings toward the south?
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֶפְשַׁר דְמִבְיוּנְתָּךְ יִתְאֲבֵר בַּר נָצָא פָּרֵישׁ גַדְפָא לְדָרוֹמָא.
המבינתך יאבר נץ – ארבע רוחות מנשבות בכל יום (כתוב בתרי עשר ברמז תק״ל).
והל מן פהמך ירייש אלבאזי, או יבסט אגנחתה אלי אלג׳נוב.
המבינתך, והאם מבינתך תצמח אברה לנץ או יפרוש כנפיו לדרוס. שהנץ בימי החורף נודד לדרום, למקומות היותר חמים.
יאבר נץ – יגדל הנץ כנף ומלאך הוא דומה לדמות נץ ומעמיד קושי הרוח דרומית בפרישות כנפיו שלא תחריב את העולם.
the hawk grows a wing Heb. יאבר, the hawk grows a wing. That is an angel resembling a hawk, who stays the severity of the south wind by spreading out his wings, lest it destroy the world.
המבינתך יאבר נץ – כשהוא פורש כנפיו לעוף, המבינה שנתת בו יפרוש כנפיו לעוףא לצד תימן, שאם פורש כנפיו לצד צפון, רוח שהוא בא מצד צפון משיבו אחור ומפילו לארץ. ואני נתתי בו בינה שכשהוא מעופף, פורש כנפיו לתימן.
יאבר – לשון פריסת כנף, שאבר אף הוא לשון כנף, כמו: מי יתן לי אבר כיונה (תהלים נ״ה:ז׳).
א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״המבינה שנתת... לעוף״.
נץ – עוף ממש, לפי פשוטו.
יפרוש כנפיו – כופל לשונו, שפורס וטס בכנפיו לדרום נגד רוח דרומית, והוא הדין לשאר רוחות.
יאבר נץ – יעופף לתימן, כי יבקש מקום חם.
המבינתך יאבר נץ – זכר הנץ והנשר.
יאבר – מן באברתו.
יאבר נץ – יעלה אבר.
יפרש כנפיו לעוף לרוח תימן כי יחפוץ באויר חם.
יאבר נץ – יחזור לעופות הדורסים הנלחמים במיניהם בהשלימו ענין הסוס השמח במלחמת האדם.
וכאשר השלים האלהים המענה הזה ואיוב שתק, חזר עוד ויצא מלפניו קול דממה דקה לא בסערה וסופה, שלא יבהל איוב מתגרתו שאמר ואימתך אל תבעתני (איוב י״ג:כ״א), ואמר לו המענה הבא.
יאבר – יעוף ולפי שהעופפות הוא בכנף אמר יאבר.
נץ – שם עוף.
הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר נֵץ [יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו לְתֵימָן]. הנה ה׳נץ׳ בסוף ימי הקיץ בורח אל ארץ הדרום אשר שם חום, כאילו ידע הקור העתיד ויברח ממנו, וזה לא יעשה בהשתדלותך שתודיעהו העתיד לבוא, אבל הוא בהשגחת וסדר מסדר רצוניי היודע זה [ו]⁠נתן בו טבע לברוח ממנו שלא יזיקהו:
המבינתך – הה״א בגעיא בס״ס.
כנפו – כנפיו קרי וכתיב כנפו ללמדך שכשפורש כנף אחד מכהה גלגל חמה כך מצאתי במדרש חסירות ויתרות ועיין גיטין פ׳ כל הגט וויקרא רבה פ׳ כ״ב.
יאבר – מלשון אברה וכנף ור״ל יעוף בכנפיו.
נץ – שם עוף.
המבינתך – וכי מהבינה הבא מעמך יעוף הנץ ויפרוש כנפיו לעוף לפאת הדרום כי שם יחם לו בזמן החורף.
יאבר – יפרוש כנפיו. עי׳ למעלה פ׳ י״ג.
המבינתך – הנץ ויתר עופות הנסיעה (וצ״ל שיש ממין הנץ גם מין שנוסע), מי שם בקרבם טבע זה שיבינו קרבת החורף, ושיבינו לישא אבר ולפרוש כנף ליסע בטרם יבוא החורף, לתימן, לארצות החמים, להיות שם כל ימי הקור, שזה מהשגחה מיוחדת על מינים אלה:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כז) אִם⁠־עַל⁠־פִּ֭יךָ יַגְבִּ֣יהַּ נָ֑שֶׁרוְ֝כִ֗י יָרִ֥ים קִנּֽוֹ׃
Does the vulture mount up at your command, and make her nest on high?
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין עַל מֵימְרָךְ יִתְגְבַהּ נִשְׁרָא וַאֲרוּם יְרוּם שַׁרְכָּפֵיהּ.
אם על פיך יגביה וגו׳ – אמר הקב״ה לאהרן אם על מימר פומך הייתי משרה שכינתי על הארון או על מימר פומך הייתי מסלק שכינתי מע״ג ארון, מקדש ראשון, סלע ישכון ויתלונן לינה אחת, מקדש שני, על שן סלע ומצודה לינות הרבה, ותנינן תמן משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת שממנה הושתת העולם, משם חפר אוכל, משם היה נוטל אוכל של כל ימות השנה, למרחוק עיניו יביטו היה יודע מר״ה ועד סופה, הא כיצד כיון שהיה צופה ורואה עשן המערב עולה לדרום היה יודע שבדרום שובע וכן לצפון למזרח ולמערב כלפי רקיע היה יודע שבכל העולם כלו שובע.
או באמרך ישמך׳ אלנסר, או ירפע וכרה.
אם, או בפקודתך יגביה הנשר או ירים קנו.
(כז-כט) ורבותינו דימו כל ענין זה באהרן בפסיקתא דאחרי מות (פסיקתא דרב כהנא כ״ו:ד׳): אם על פיך יגביה נשר – השכינה, שנאמר: כנשר יעיר קינו (דברים ל״ב:י״א) היה מסלק פמליא שלו שלא יזיקו לאהרן בבואו אל הקדש ביום הכיפורים.
סלע ישכן ויתלונן – בטוח היה אהרן במחתת הקטורת כשנתנה על אבן שתיה.
משם חפר אכל – מתפלל על צרכי כל השנה ואחר כל הכבוד הזה ראה במיתת שני אפרוחיו נדב ואביהוא שמתו להתקדש שמי בהם שנפלה אימתי על השאר.
(27-29) Our Sages explain this entire passage as an allegory applying to Aharon, in the Pesikta to Acharei Moth (Pesikta Rabbathi 48, Meir Ayin edition, ch. 47).
Or is it by your order that the eagle flies high [This refers to] the Shechinah, as it is said: "As an eagle first stirs up its nest" (Devarim 32:11). He would remove His court so that they should not injure Aharon when he entered the sanctuary on Yom Kippur.
He dwells on the rock and lodges Aharon was confident when he placed the censer with the incense on the foundation stone [in the Holy of Holies].
From there he searches for food He would pray for the needs of the entire year, and after all this honor he saw the death of his two eaglets, Nadab and Abihu, who died so that My name might be sanctified through them, for My fear fell upon those who remained.
יגביה נשר – טיסתו.
וכי ירים קנו – ואם ירים קנו – אפרוחיו, עלי כנפיו לנושאןא על פיך.
א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225. בדפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״ואם ירים קנו אפרוחיו עלי כנפיו לנושאן״.
יגביה נשר – בטיסתו.
וכי ירים קִנּו – ואם ירים אפרוחיו עלי כנפיו לנושאם על פיך.
יגביה נשר – אין עוף שיגביה יותר ממנו.
(כז-כח) יגביה ידבק עם קנו על שן סלע כי לא יפחד שיפול.
(כז-כט) אִם עַל פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר. וכן הנשר הירא מן המורים בקשת או זולתו, נושא בניו עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה, שאין אדם נמצא שם, מִשָּׁם חָפַר אֹכֶל [לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּיטוּ, וְאֶפְרֹחָיו יְעַלְעוּ דָם] - ו׳משם יביט למרחוק׳ לתור טרף למזונו ואיזה ׳דם׳ ל׳אפרוחיו׳ שאינם יכולים לאכול הבשר.
ומכל אלה התבאר שיש בשפלים השגחה פרטית גם בבעלי חיים בלתי מדברים, בפרט כאשר תהיה ההשגחה באישיו הכרחית לקיום מינו המכוון, כל שכן שתהיה באישי האדם אשר בכל אחד מהם נמצא תכלית אישיי נכבד כפי בחירתו הפרטית, שראוי שתהיה השגחה פרטית באישיו:
קנו – מלשון קן ומדור.
אם על פיך – וכי ע״י מאמריך יגביה הנשר לעוף השמים יותר משאר כל העופות וכי ע״י מאמריך ירום מדורו למעלה מן הכל.
אם על פיך – הנשר יגביה עוף יותר מכל העופות, וכן ירים קנו במקום גבוה מאד באהבתו את בניו:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כח) סֶ֣לַע יִ֭שְׁכֹּן וְיִתְלֹנָ֑ןעַ֥ל שֶׁן⁠־סֶ֝֗לַעא וּמְצוּדָֽה׃
She dwells and abides on the rock, upon the crag of the rock, and the stronghold.
א. שֶׁן⁠־סֶ֝֗לַע א=שֶׁן⁠־סֶ֝לַע (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כֵּיפָא יִשְׁרֵי וִיבִית עַל כְּרַךְ טִיגָר וּמְצַדְתָּא.
פיסכן אלצכ׳ר ויסתנד, עלי סן אלצכ׳ר וכהפה.
סלע, והרי הוא שוכן בסלע וישען על שן הסלע ומצודתו. ומלת ויתלונן משוכה לאחריה, ויתלונן על שן הסלע, כלומר שהוא משענו ומבטחו. תרגם ויתלונן ״יסתנד״ וכן תרגם בתהלים צא א בצל שדי יתלונן. ובמלה זו תרגם מצודתי בתהלים לא ד. וכתב בפירושו לשירת דוד שכללו בפירושו לתורה פרשת בשלח, כי כל הבטוים הללו, צור, סלע, מצודה, הענין הכוללם הוא שהם מגינים על הנמלט אליהם, והביא ראיה גם מפסוק זה. ראה פירושו לתורה שם מהדורתי. וכאן תרגם מצודה ״כהף״ והם חגוי הסלע, וכך תרגם בשיר השירים ב יד בחגוי הסלע.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 27]

(כח-כט) סלע ישכן ויתלונן על שן סלע, שמשם יחפור אוכלחפר – לשון: ויחפרו לנו את הארץ (דברים א׳:כ״ב).
סלע – על סלע.
סלע ישכון – כן תולדתו.
ומצודה – שורשו מצד וכן וישב דוד במצד (דברי הימים א י״א:ז׳), כטעם מבצר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

ומצודה – סלע חזק וגבוה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

שן סלע – כן יקרא החדוד הבולט מן הסלע וכן שן הסלע מהעבר מזה (שמואל א י״ד:ד׳) והוא מושאל משן הפה הבולט.
ומצודה – מגדל גבוה כמו מצדות סלעים (ישעיהו ל״ג:ט״ז).
סלע ישכון – שוכן הוא על סלע הרים ושם יתלונן לקרח בלילה ואף כי ברום הרבה תשלט הרוח ולא יזיק לו.
על שן – שוכן הוא על חדודי הסלע הבולט כשן אף ישכון מצודה הוא הזיז היוצא ממגדל גבוה והוא כפל ענין במ״ש.
סלע – ושם ישכון על סלע במקום מבצר שאין יד מגעת לשם:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כט) מִשָּׁ֥ם חָֽפַר⁠־אֹ֑כֶללְ֝מֵרָח֗וֹק עֵינָ֥יו יַבִּֽיטוּ׃
From there she spies out the prey; her eyes behold it at a distance.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מִתַּמָן חָפֵר מֵיכְלָא לְמֵרָחִיק עֵינוֹי מִסְתַּכְּלָן.
ומן ת׳ם אכתסב טעאמה, ועינאה תלתפת אלי אלבעד.
משם, ומשם השיג אכלו ועיניו תבטנה למרחוק. כלומר משן הסלע הוא צופה היכן יש אוכל ומשיגו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 27]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כח]

משם – מעל הסלע, תר ומבקש אוכל להביט למקום רחוק.
חפר – כמו: ויחפרו לנו את הארץ (דברים א׳:כ״ב).
חפר אוכל – יבקש, כמו: לחפור את כל הארץ (יהושע ב׳:ג׳). וקרוב מגזרת: חופר גומץ (קהלת י׳:ח׳). והטעם שהוא במקום גבוה ויבקש מזונו במטהא כחופר מטמון.
א. כן בכ״י פרמא 2395. בכ״י פריס 334: ״למטה״.
משם חפר אוכל – יתור הרים.
חפר – מן לחפור את הארץ (יהושע ב׳:ב׳) שטעמו לתור.
משם יחפור אוכל יתור למרחק עיניו יביטו כי יש לו יתרון בראות עיניו מכל העוף; או בעבור היותו במקום גבוה.
חפר אוכל – יבקש ויחפש האוכל שיהיה נזון ממנו מגזרת ויחפרו לנו את הארץ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

חפר – מרגל ומחפש.
משם – ר״ל הנה יבחר לשבת במקום גבוה כי משם יחפש למצוא אוכל כי משם למרחוק יביטו עיניו וכדרך העומד במקום גבוה.
חפר – מענין ריגול כמו ויחפרו לנו את הארץ, שממקום הגבוה יביט האוכל החפור בארץ בעומק.
יעלעו – שרשו לוע, לחייהם מלאו דם.
משם חפר אוכל – על ידי השגחת ה׳, שנתן לו ראות העין עד שעיניו יביטו מרחוק:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ל) וְאֶפְרֹחָ֥ו יְעַלְעוּ⁠־דָ֑םוּבַאֲשֶׁ֥ר חֲ֝לָלִ֗ים שָׁ֣ם הֽוּא׃
Her young ones also suck up blood; and where the slain are, there is she.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאֶפְרוֹחוֹי גָמְעָן אִדְמָא וּבַאֲתַר דְתַמָן קְטִילַיָא תַּמָן הוּא.
ופראכ׳ה תסתרט אלדם טבעא, ואין מא כאנת אלצרעא פהו ת׳ם.
ואפרוחיו, ואפרוחיו יבלעו הדם בטבעם וכל מקום שיש חללים הרי הוא שם. כלומר שהוא תר ממרומי מעופו אחר הנבלות ולשם היא טש. יראה בספרו הנבחר באמו״ד מאמר י פ״ט מהדורתו עמ׳ שו והע׳ 8. ותרגם יעלעו ״תסתרט״ וכך תרגם במשלי כ כה מוקש אדם ילע קדש, וענינה בליעה, וראה בפירוש ובהערה לעיל ו ג.
יעלעו – ואינן אלא כפי מדת בלעו דם ומים ונראה כבולע הרבה כאומר על על, וכן בלשון חכמים בהשקאת סוטה (בבלי סוטה כ׳.): מערערין אותה ומשקין אותה על כרחה, וכן: זעקת שבר יעוערו (ישעיהו ט״ו:ה׳) – לשון קריאת גרון דומה לכך. ולפי הדרך דבר הנביא ובאשר חללים שם הוא לאכול.
gulp down Heb. יעלעו. Only according to the measure that one is able to swallow of blood or water, but it appears as if one swallows much, in imitation of the sound "al al.⁠" Similarly, in the language of the Sages, concerning the suspected adulteress [who must] drink [the cursing water], "they make her swallow (מערערין) and drink against her will.⁠" (Sotah 20a). [Here too, the sound "ar ar" is alluded to.] Similarly, "a cry of destruction they shall raise (יעוערו)" (Yeshayahu 15:5), the prophet using the onomatopoetic word in imitation of the sound produced by the throat.
and where there are slain, there he is to eat.
יעלעו דם – פתרונו לפי עניינו: שגם הם אוכלין דם ונבילה שהוא מאכילן.
ובאשר חללים שם הוא – במקום שיש חללים ונבילות, שם מצוי, הנשר.
יעלעו דם – פתרונו לפי עניינו: שגם הם אוכלים דם ונבלה שהוא מאכילן.
ובאשר חללים – ובמקום שיש שם חללים ונבלות.
שם – הנשר מצוי.⁠א
א. בכ״י קזנטה 2752 נוספה כאן מלת: הרבה.
ואפרוחיו יעלעו דם – כמו: ושתו ולעו (עבדיה א׳:ט״ז). והטעם: יבלעו דם איברי החללים שיביא, ויהי העי״ן הראשון כפול.
או: יהי מגזרת עילעין (דניאל ז׳:ה׳), והטעם: ישברו צלעות החלל להוציא דם, בדיקדוק: והאחרון עִצְּמו מלך בבל (ירמיהו נ׳:י״ז), שהוא מגזרת עצם.
וזה דבר ידוע כי הנשר יראה ממקום רחוק מאד מקום החללים וירוץ שמה.⁠א
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״וירוץ שמה״.
יעלעו דם – מן ושתו ולעו (עבדיה א׳:ט״ז). שרשו לוע, נכפלה בו הלמ״ד קודם הפ״א ונחסרה בו הו״ו. ויש מפרשים מן תרגום צלעות – ׳עלעין׳.
יעלעו – יש אומ׳ תרגו׳ מצלעותיו מעלעוהי ופי׳ ישברו צלעות
או הראוי ילועעו כמו יכוננו ובעבור כובד שני עיי״נין נהפך האחד להיות פ״א הפעל והוא הנכון
ופי׳ יעלעו יבלעו מן ילע קדש (משלי כ׳:כ״ה).
יעלעו דם – יבלעו מן ילע קדש (משלי כ׳:כ״ה) והוא נכון על דרך הדקדוק.
יעלעו – יבלעו.
חללים – הרוגים.
ואפרחו – ואפרחיו קרי.
יעלעו דם – בס״ס המדוייקים אין דגש בלמ״ד ודקדוק המלה בשרשים שורש לוע ובמכלול דף קמ״ז ומדקדקים אחרים במלות הזרות.
ואפרוחיו – כן יקראו העופות בקטנותם כמו אפרוחים או בצים (דברים כ״ב:ו׳).
יעלעו – יבלעו כמו ושמת שכין בלועך (משלי כ״ג:ב׳).
ואפרחיו – ובעבור זה מצוי לו האוכל עד שאפרוחיו יבלעו דם ממה שיביא להם.
ובאשר – ובמקום אשר ימצא בה חללים שם הוא לאכול בשר ולשתות דם כי למרחוק יביט ואין דבר נעלם ונכסה מעינו וכאומר הנה כל אלה בהשגחתי ואיך תשפוט שאינני משגיח בשפלים (העולה מהמענה ההיא כי יוכיחנו אלוה לומר איך ערבה לבך לגשת להרהר אחרי האם תבין כל מעשי אף יספר הנפלאות אשר לא יתכן לחשוב שבא מצד המערכה אבל בהשגחה המה ובהיות כן אין לכחש בתח״ה עם שהוא מנגד להטבע וכלה א״כ תלונתו בדבר הגמול והעונש כי אז יקבל כ״א כמפעלו ויוסף לספר מעשיו הנוראים באמור לו ומדוע א״כ לא תירא מלהרהר אחרי וישיב לו עוד שלא בצדק שפט שאינני משגיח בשפלים כי לא כן הוא כי משגיח אני בכל דבר אף בבע״ח ויספר אופן ההשגחה בהם).
ואפרוחיו – והטרף מזומן לפניו תמיד, ואפרוחיו יעלעו דם והוא נמצא תמיד במקום שיש חללים לחפור אוכל משם, ובזה הראה לו השגחתו על כל מין, הן במזונו, הן בהריון ולידה, הן במקום מעונו, הן העוף בהטלת ביציו, ובנסיעתו בימי החורף, ובמעופו לגבהי שחקים, וכ״ש שיש השגחה פרטית על האדם הנעלה מכולם והמוכתר בכתר השכל והנברא בצלם אלהים:
To summarize. God has explained to Job how His Providence extends over every species: over their food, their reproduction, the nurture of their young and their habitats. How much more must it encompass man, the loftiest of all species; the one crowned with intelligence, created in the image of God.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144