Hoshea 12 – הושע יב‏ – Mikraot Gedolot

(א) סְ⁠בָבֻ֤נִֽי בְ⁠כַ֙חַשׁ֙ אֶפְרַ֔יִם וּבְמִרְמָ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וִיהוּדָ֗ה עֹ֥ד רָד֙ עִם⁠־אֵ֔ל וְ⁠עִם⁠־קְ⁠דוֹשִׁ֖ים נֶאֱמָֽן׃

Ephraim surrounds Me with falsehood, and the house of Israel with deceit. Judah still clings to God, and with the holy ones is faithful.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אַסְגִיאוּ קָדָמַי כַּדְבִין דְבֵית אֶפְרַיִם וּבְנִכְלְהוֹן דְבֵית יִשְׂרָאֵל וּדְבֵית יְהוּדָה הֲווֹ מַתְקְפִין בְּפוּלְחָנָא עַד דִגְלָא עַמָא דֶאֱלָהָא מֵאַרְעֲהוֹן וְאִינוּן דַהֲווֹ פָלְחִין קָדָמַי בְּבֵית מַקְדָשָׁא מִתְקְרָן עַמָא קַדִישָׁא בְּכֵן הֲווֹ קַיָמִין.

סבבוני בכחש אפרים – א״ר יהודה כשעמדו ישראל על הים היו השבטים עומדים זה אומר אני יורד וזה אומר אני יורד (כתוב ברמז ל״ח). היה רבי מאיר אומר כשהיו ישראל זכאים היו מעידים בעצמם (כתוב ברמז ל״ה).

סבבוני – כבר בכחש ובמרמה אפרים ובית ישראל מלכי עשרת השבטים וכל העם אבל יהודה עודנו רד עם אל מושל עוד ביראת אלהים רד כמו וירד מיעקב (במדבר כ״ד:י״ט) עוד מלכיהם עם הקב״ה.

has surrounded Me Ephraim and the house of Israel have already surrounded Me with lies and deceit, i.e., the kings of the Ten Tribes and all the people, but Judah still... rules with God Still rules with fear of God. rules Heb. רָד. Comp. "And there shall rule (וְיֵרְדְּ) out of Jacob" (Bemidbar 24:19). Their kings are still with the Holy One, blessed be He.

ויהודה עוד רד עם אל – לאחר שגלו עשרת השבטים עדיין דבק יהודה באלהיו.

רד – כמו: וירד על הכרובים ועל התימורות את הזהב (מלכים א ו׳:ל״ב) – הדביק את הזהב על הכרובים.

{ויהוד׳ עוד רד עם אל –} שהיה מתחזק בתורת {י״י} והיה הולך בדרך קדושים {??? ??? ???} תרגם יונתן: ודבית יהוד׳ הוו מתקפין בפולחנ׳ {עד} דגלא עמא דאלהא מארעהון {ואינון דהוו פלחין קדמי בבית} מקדשא מיתקרן עמא קדישא בכן הוו קיימין.

...רק אינם הולכים אחרי השם כי אם סבבוני בכחש... ובמרמה – לא באמת. גם כן יהודה, שהיה אומ׳ כי רד עם אל – על משקל ״כי אם תם הכסף״ (בראשית מ״ז:י״ח) שהיה חושב, בעבור היות מלכו מבני דוד, כי הוא מלכות השם.

ויהודה עוד רד עם אל – פי׳: ויהודה יחשוב, שישלוט עם הקב״ה, או עם קדושים נאמן, לא! כי ריב לי״י עם יהודה כלומ׳: כמו שחטא ישראל – כך חטא יהודה. רד דמיו׳ – ״וירד מים עד ים״ (תהלים ע״ב:ח׳).

ולפקד על יעקב כדרכיו וכמעלליו אשיב לו – יאמר הנביא: על כן ישיב ליעקב כמעלליו, כי יזכר, כמה טובות עשה עמו מנעוריו, ולא הועיל לו מאומה.

ויהודה עוד רד – עדיין הוא דבק עם י״י,

ועם אלהים קדושים נאמן – ולא כיזב לי.

רד – כמו וירדהו אל כפיו (שופטים י״ד:ט׳). וירד על הכרובים ועל התמורות את הזהב (מלכים א ו׳:ל״ב).

סבבוני בכחש אפרים – אבל עתה סבבו אותי בכחש ובמרמה שעושים. וטעם סבבוני, כי אני שוכן בקרבם והם הקיפוני סביב בית המקדש בעבודת אלהים אחרים ולא נשאר אלא שבט יהודה בתוך, לפיכך אמר ויהודה עוד רד עם אל. וזכר אפרים בעבור ירבעם שהיה משבט אפרים. ובית ישראל, שאר שבטי ישראל שהיו עמו זולתי שבט יהודה ובנימן. ולא זכר בנימן, כי יהודה הוא העיקר והמלך משבטו.

ויהודה עוד רד עם אל – כשהחלו אפרים ושאר השבטים לעבוד העגלים, עוד משל יהודה ביראת האל ובעבודתו כמו שאמר אביה מלך יהודה לירבעם ולישראל, ואתם המון רב ועמכם עגלי זהב וגו׳ (דברי הימים ב י״ג:ח׳) וכל הבא למלא את ידו בפר בן בקר וגו׳ והיה כהן ללא אלהים (דברי הימים ב י״ג:ט׳), ואנחנו י״י אלהינו ולא עזבנוהו וכהנים משרתים לי״י בני אהרן וגו׳ (דברי הימים ב י״ג:י׳).

רד – עניין ממשלה, כמו מדוע אמרו עמי רדנו (ירמיהו ב׳:ל״א). ופי׳ רד עם אל כמו כי שרית עם אלהים (בראשית ל״ב:כ״ט). או זכר עניין הממשלה לפי שכשהיה המלך עובד את י״י היה מכריח את העם לעבוד האל לבדו, [וכשהיה המלך עובד אלהים אחרים היה מכריח את העם לעבוד אלהים אחרים גם כן^א].

ועם קדושים נאמן – כפל עניין במלות שונות, כי קדושים במקום אל, ואמר לשון רבים כמו אלהים קדושים (יהושע כ״ד:י״ט). אמר כי נאמן היה יהודה עם האל ומחזיק בעבודתו אע״פ שאפרים היה עובד העגלים.

ואדוני אבי ז״ל פירש נאמן על האל ית׳.

ומן התמה שתרגם יונתן עם אל, עם אל בפתח. לא ידענו אם היה קורא אותו כך. שתרגם אסגיאו קדמי בכדבין דבית אפרים ובנכלין דבית ישראל ודבית יהודה הוו מתקפין בפולחנא עד דיגלא עמא דאלהא מארעהון ואינון דהוו פלחין קדמי בבית מקדשא מתקרן עמא קדישא בכן הוו קיימין.

א. המוקף נמצא בדפוסים. ובכת״י וטיקן 71 ואוקספורד 33 אינו. (בכמה כת״י יש רק את ההוספה).

סבבני בכחש אפרים – שב לענינו להוכיחם על רעתם היום.

עד רָד – משל, כטעם שרית עם אלהים (בראשית ל״ב:כ״ט), ואין כתיב ׳על׳. וכן כתיב אחר כך: שרית את אלהים, וכן: וישר אל מלאך (הושע י״ב:ה׳), ואין כתיב ׳על׳.

נאמן – היה נאמן, והטעם עתה ישראל בכחש ובמרמה, אבל עדיין נשאר יהודה בממשלתו ואמונתו על השם והמקדש. וזה היה בעת חלוקת המלכות לירבעם ורחבעם כמו שמפורש במלכים (מלכים א י״ב:כ׳) ודברי הימים (דברי הימים ב י׳:י״ז).

סבבני בכחש וגו׳. יאמר ה׳ אני צויתי אותם שישובו אלי והם סבבוני כאנשים הסובבים את מלכם אבל היה זה בכחש משבט אפרים ובמרמה בית ישראל כל השבטים אשר עמו כי כולם כחשו בה׳ ויאמרו לא הוא והיו עושים מרמות ועגלים לבטל עבודת בהמ״ק. והרד״ק פי׳ שהיו נחלות השבטים סובבות את ירושלם ומקדש ה׳ וכולם בעבודת אלהים אחרים ולא נשאר אלא שבט יהודה בתוך וכנגד זה אמר סבבוני בכחש אפרים אבל לא היה כן יהודה כי היה עם אל ועם קדושים נאמן, ומלת רד פי׳ המפרשים מענין ממשלה כמו וירד מיעקב (במדבר כד, יט), ואומרו שעם קדושים הוא כמו עם אל שהאל ית׳ יקרא קדושים כמו אלהים קדושים הוא (יהושע כד, יט), ול״נ שאין רד אלא מלשון ירידה והוא כמו והיום רד מאד וכן מדוע אמרו עמי רדנו וקדושים אמר כאן על האבות וכמאמר המשורר לקדושים אשר בארץ המה (תהלים טז, ג), יאמר הכתוב שלא היה ענין יהודה כענין אפרים כי אפרים היה רגיל במרמה ובכחש לשם אמנם יהודה אע״פ שירד מכבודו כי לא נשארו למלכי יהודה כ״א ב׳ שבטים יהודה ובנימין והיא ירידה רבה אליו הנה עכ״ז הוא עוד עם האל בתורתו ועם האבות הקדושים באמונתם ומעשיהם היה נאמן מבלי כחש ומרמה, ויהיה לפ״ז הכתוב מסורס כאילו יאמר ויהודה רד עוד עם אל ועם קדושים נאמן ר״ל אע״פ שירד מכבודו תמיד הוא עם האל ועם קדושים נאמן, ואמר עוד שאפרים היה רועה רוח ורודף קדים וביאר אם שהיה רועה רוח לפי שכל היום כזב ושוד ירבה וענין זה שהיה דובר שקרים להגדיל ענינו, ואומר כל היום שידו רמה ושאויביו יפחדו ממנו כדרך העמים במלחמותיהם כשיצר להם יחרשו כזבים וידברו חדשות כוזבות לחזק לבב העם אשר אתם וע״ז אמר שהיה רועה רוח, וכן פירש מה שאמר שהיה רודף קדים באומרו וברית עם אשור יכרותו ושמן למצרים יובל שהיו כורתים ברית עם אשור לעזרם ומובילים גם כן השמן שוחד למלך מצרים, ולפי שזה כולו לא הועיל להם לכן קראו עליו רודף קדים כאיש הפותח פיו לשאוף ריח והוא רוח קדים שהוא עושה בזה רעה לעצמו לפי שרוח קדים היא הקשה שברוחות ומזקת לבני אדם.

ואמנם אמרו אח״ז וריב לה׳ עם יהודה כבר זכרתי בשאלות כמה מהספק כ״א יהודה היה עם אל ועם קדושים נאמן למה יצא השם לריב עמו גם יקשה מה ענין זה עם בבטן עקב את אחיו ושאר הפסוקים שבאו אחריו. ורש״י פירש וריב לה׳ עם יהודה אליהם הוא מגיד את דברי ריבו אשר עשו לו אחיהם בני ישראל, והמפרשים פירשו שאע״פ שיהודה היה נאמן בעבודת האל אחר כך הרעו מעלליהם לפיכך גם עמהם הוא יריב והמריבה והתוכחה היתה לזכור להם עניני יעקב אביהם והחסדים שעשה האל יתברך עמו שבעבורם היה זרעו חייב לעבדו והמה מרו ועצבו את רוח קדשו, אם ראשונה שבבטן עקב את אחיו כמ״ש וידו אוחזת בעקב עשו (בראשית כה, כו) והיה זה פלא גדול כי העובר בעודו בבטן אין לו כח ויכולת באחד מאיבריו לתפוש בדבר מה עד שיצא לאויר העולם כל שכן שהתאומים אינם בחדר אחד מהשליא כי כל אחד מהם במקום מיוחד ואיך נבקעה השליא ויתפוש יעקב בעקב עשו זו פליאה גדולה, גם פלא אחר שנתתי לו כח להתאבק עם המלאך ולא יכול לו המלאך והנה מלאך אחד הרג כל מחנה אשור ומראותו יפחדו בני אדם והיה כחו של יעקב כל כך גדול שבכה והתחנן המלאך לפניו כמו שאמר שלחני כי עלה השחר (שם לב, כח) וכל זה היה רמז שזרעו יגבר על אויביו: ופירש הרב רבי אברהם בן עזרא בית אל ימצאנו לפי שהמלאך נראה שם בשוב יעקב לבית אביו ואומרו ושם ידבר עמנו רוצה לומר על כן התנבאתי אני הושע ועמוס על ירבעם בבית אל, ושאר המפרשים פירשו בית אל ימצאנו על האל יתברך שימצאוהו בבית אל בשובו מבית לבן וידבר עמנו הכנוי ליעקב ולמלאך כי שם יקיים ברכותיו, וגם רב סעדיה פירש עמנו כמו בעבורנו או עלינו בעבור זרע זרע ישראל אלה הם דרכי המפרשים בפירוש הפסוקים האלה וקצרתי בזכרונם.

והנ״ל בהם כפי סגנון הפרשה הוא בדרך אחר רצוני שכל זה מתוכחת הנביא את אפרים ועם דרך צחות בתוכחתו.

נאמן – ברובן של ספרים האל״ף בחטף סגול והנו״ן בלא מאריך.

רד – ענין ממשלה כמו רדה בקרב אויביך (תהלים ק״י:ב׳).

סבבוני בכחש אפרים – הנה מלכות אפרים סבבו אותי כאלו שבים אלי אבל יכחשו בי כי לבם בל עמם.

ובמרמה וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.

ויהודה – אבל יהודה עדיין הוא מושל עם האל ר״ל מכריח את העם ללכת עם האל בדרכי התורה.

ועם קדושים – עם אלהים קדושים הוא הנאמן לקיים מאמרו.

סבבוני בכחש אפרים – זה המלך ובמרמה בית ישראל. והוא שמרמה גדול מן כחש.

ועם קדושים נאמן – הוא לשון חיזוק.

כחש, מרמה – סתם שם כחש על הכפירה בה׳. ומרמה. בין אדם לחברו.

רד – כמו רודה בה״א מענין ממשלה, וי״ל ששרשו רדד מענין חיבור כמו וירד על הכרובים (מלכים א ו׳ ל״ב).

סבבוני – אפרים שהוא השבט המולך סבבו אותי בכחש – שהיא הכפירה שכפרו בפנות האמונה ואמרו אל העגלים אלה אלהיך ישראל.

ובמרמה בית ישראל – יתר השבטים הם עסקו במרמה בדברים שבין אדם לחברו לרמאות ולהונות, כמו שיבאר כנען בידו מאזני מרמה, רק יהודה עוד רד עם אל שבימי יותם וחזקיהו משלו ביראת ה׳ בעניני האמונה.

ועם קדושים נאמן שהנאמנות הוא הפך המרמה, שהוא משותף עם קדושים להיות נאמן ולא ירמו זא״ז.

בכחש – ובמרמה, שעובדים האלילים עבודת קבע ועמהם יעבדו גם אותי, וזהו שכתב סבבני (לפי הכתוב סְבָבָנִי לשון יחיד ונכון ג״כ) מכל צד, וכביכול אני מוכרח להיות תוך כחשם ומרמתם; שאפשר לצייר אדם עובד שני אלילים יחד כמו כמוש ודגון שלא יאמר על אחד מהם שהוא יחיד בעולם, אבל הטוען שהוא עובד גם את ה׳ בין האלילים הוא מכחש ומשקר, שעיקר דת ה׳ הוא שאין אחר מבלעדו.

רד – לפי געזעניוס ופֿירשט יש לשורש ריד ענין תעות הנה והנה, וכן מדוע אמרו עמי רדנו (ירמיהו ב׳:ל״א); ותיבת עד ענינה כמו גם הוא.

וענין הפסוק כך – ישראל כחשו בה׳ מכל וכל, ויהודה גם הוא לפעמים התרחק ממנו אף על פי שלערך ישראל יוכל להאמר עליו שנאמן הוא לאלהים קדושים (יהושע כ״ד:י״ט, כי אלהים קדושים הוא); והנה מלכי ישראל עבדו כולם עבודה זרה, אף על פי שעד אחאב לא היתה שם כי אם עבודת העגלים שהיא ליחס לו יתברך שמו דמות ותמונה; ומלכי יהודה, אף על פי שכבר בימי רחבעם אשרים וקָדֵש היה בארץ (מלכים א׳ י״ד:כ״ב), אולי עבדו את ה׳ בעבודה ההיא המכוערת, וסרו ממצותיו, אבל לא שתפו לו אל אחר; ורוב מלכי יהודה היו מלכים כשרים ועבדו את ה׳ עבודה תמה חוץ ממה שלא התאמצו להשבית הבמות שמ״מ עליהן הקטירו לה׳, וחזקיה שגם בחייו נתנבא הושע, עקרן מן הארץ; (עיקר פירוש זה מוצא מדברי החכם פיליפפזאן), ובכן יבוא אל נכון מה שכתוב אחריו (פסוק ג׳) וריב לה׳ עם יהודה.

(ב) אֶפְרַ֜יִם רֹעֶ֥ה ר֙וּחַ֙ וְ⁠רֹדֵ֣ף קָדִ֔ים כׇּל⁠־הַיּ֕⁠וֹם כָּזָ֥ב וָשֹׁ֖ד יַרְבֶּ֑ה וּבְרִית֙ עִם⁠־אַשּׁ֣⁠וּר יִכְרֹ֔תוּ וְ⁠שֶׁ֖מֶן לְ⁠מִצְרַ֥יִם יוּבָֽל׃

Ephraim feeds on wind, and chases the east wind. He continually multiplies lies and desolation. They make a covenant with Assyria, and oil is carried into Egypt.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בֵּית יִשְׂרָאֵל דָמָן לִדְרוּחַ זְרַע וְעַלְעוֹל חֲצַד כָּל יוֹמָא כַּדְבִין וּבִזָא מַסְגָן וּקְיָם עִם אַתּוּרָאָה אָקִימוּ וְקוּרְבָּנָא לְמִצְרַיִם מוֹבְלִין.

רועה רוח – לשון ריע מתחבר לדברי רוח לעבודה זרה ושמן שלהם למצרים מובילים לתת שוחד למצרים לעזור אות׳.

joins the wind Heb. רֹעֵה. An expression of רֵעַ, a friend. He joins words of the wind, viz. idolatry. and oil Their oil they carry to Egypt to give a bribe to Egypt to aid them.

אפרים רועה רוח ורודף קדים – שמצפין לעזרת מצרים שהוא רוח, וכך הוא אומר: ומצרים הבל וריק יעזרו (ישעיהו ל׳:ז׳).

וברית עם אשור יכרתו – שיעזור זה לזה בעת צרתו.

ושמן למצרים יובל – שמובילין מנחה^א למצרים מן השמן הטוב שבארץ ישראל, וכן הוא אומר: ותשורי למלך בשמן (ישעיהו נ״ז:ט׳).

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104 נוספה כאן מלת: ״למנחה״.

אפרים רועה רוח – {??? ??? ???} וקוצר קדים.

אפרים אינינו הולך אחרי השם כי אם בדרכיו, כי הוא רועה רוח – כמו ״הקץ לדברי רוח״ (איוב ט״ז:ג׳), והעד – וברית עם אשור יכרותו, ושמן למצרים יובל – דורון למלך מצרים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

רעה רוח ורודף קדים כל היום – מבוקר ועד הערב.

כזב ושד ירבה – לעצמו ולא ישוב אלי בבא השוד אליו,

אלא עשה ברית עם אשור – לעזרו.

ושמן – וצרי

למצרים יובל – למנחה שיסייעוהו.

אפרים רועה רוח ורודף קדים – בעבודת העגלים דומה למי שפותח פיו אל הרוח ורועה אותו, כי לא יחיה ממנו.

ורודף קדים – כפל עניין במלות שונות. וזכר קדים כי היא הקשה שברוחות ומזקת לבני אדם, כן הם לא דיי שלא הועילה להם עבודת העגלים אלא שהזיקה להם.

כל היום כזב ושוד ירבה – אינו חוזר בו מרשעו אלא כל הימים מרבה בכזב שהיא עבודת העגלים, וכן מרבה בשוד ושבר שיבא אליו עונש עבודתם. ועם כל זה לא יבין ולא ישיב מעבודת העגלים לעבודת האל, אלא מה עושה כשתבוא אליו צרת האויב, יכרתו ברית עם אשור לעזרם וכן עם מצרים, פעם עם זה ופעם עם זה.

יובל – שהם מובילים השמן למצרים לשוחד, כי השמן בא להם למצרים ולשאר ארצות מארץ ישראל כמו שכתוב בנבואת צור, יהודה וישראל המה רוכליך בחטי מנית ופנג ושמן ודבש וצרי נתנו מערבך (יחזקאל כ״ז:י״ז), ואמר בישעיה ותשורי למלך בשמן (ישעיהו נ״ז:ט׳), כי היתה ארץ ישראל ארץ זית שמן (דברים ח׳:ח׳).

יאמר שאפרים בשגעון ינהג והוא רודף קדים לפי שהוא ברית עם אשור יכרות ויוביל מנחת שמן למצרים בהיותם אויביו ושונאיו ועם בני יהודה שהם אחיו עושה אפרים מריבה ומלחמה ועם הש״י ג״כ, ויותר היה ראוי לכרות להם ברית עם בני יהודה אחיהם ולהוליך השמן לבית השם להדליק הנרות במנורה.

רועה – מלשון מרעה.

קדים – ר״ל רוח קדים.

ושוד – ענין עושק.

יובל – ענין הבאה כמו יובל שי (ישעיהו י״ח:ז׳).

רועה רוח – הוא מרעה את הרוח ר״ל עוסק הוא בדברי הבל.

ורודף קדים – הוא כפל ענין במ״ש.

כזב ושוד ירבה – מרבה לדבר כזב ולעשוק בני אדם.

וברית וגו׳ – להיות בעזרתו.

ושמן וגו׳ – לשחדו לעזור לו מול האויב.

אפרים – אבל אפרים הוא רועה רוח והבל בעניני האמונה, וכל היום כזב ושד ירבה בדברים שבין אדם לחברו, וברית וחוץ מזה הוא עצמו יכין לו מוקש שיגלה מארצו, כי אחר שברית עם אשור יכרתו ויהי לו הושע עבד א״כ למה שמן למצרים יובל? למה שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים שזה כדי למרוד במלך אשור? וזה היה סבת גלותם כמו שהתרעם הנביא כבר ע״ז למעלה (ז׳ י״א, ח׳ ט׳, י״א ה׳).

רעה רוח – מסתפק בדבר שאין בו ממש, בעבודה זרה שהיא שוא ושקר בעצמה, וע״י עבודתה המכוערת תביא שוד ושבר על עובדיה; ואח״כ למצוא סעד לחולשתם פונים לעזרה (נגד ארם) אל אשור ומצרים, ולזה האחרון משיבים מנחה שמן מדי שנה בשנה, כמו שמישע מלך מואב היה משיב לישראל מנחה כרים ואילים (מלכים ב׳ ג׳:ד׳).

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) וְ⁠רִ֥יב לַֽיהֹוָ֖הי״י֖ עִם⁠־יְ⁠הוּדָ֑ה וְ⁠לִפְקֹ֤ד עַֽל⁠־יַעֲקֹב֙ כִּדְרָכָ֔יו כְּ⁠מַעֲלָלָ֖יו יָשִׁ֥יב לֽוֹ׃

Hashem also has a controversy with Judah, and will punish Jacob according to his ways; according to his deeds He will repay him.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְדִינָא קָדָם יְיָ עִם דְבֵית יְהוּדָה וּלְאַסְעָרָא עַל יַעֲקֹב כְּאוֹרְחָתֵיהּ וּכְעוֹבָדוֹהִי תַּקְנַיָא יָתֵיב לֵיהּ.

וריב לי״י עם יהודה – אליהם הוא מגיד את דברי ריבו אשר עשו לו אחיהם בית ישראל ולא יתמהו בפקדו על יעקב כדרכיו.

Now the Lord has a contention with Judah He relates to them the matters of His contention which their brethren, the house of Israel, have done to Him, so that they should not wonder when He visits retribution on Jacob according to his ways.

וריב לי״י עם יהודה – למעלה הוא אומר: ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן (הושע י״ב:א׳) וכאן^א הוא אומר: וריב לי״י עם יהודה. אלא כאדם האומר לחבירו: אריב לפניך עם פלוני על מה שעשה לי ותהיה בינינו מוכיח, כמו כן הקב״ה אמר ליהודה שהוא צדיק, אמר לו: לפניך אגלה את ליבי ריבי שיש ביני ובין יעקב ולפקד עליו כדרכיו.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: ״וכן״.

וריב לי״י עם יהוד׳ – {??? ??? ??? ??? ??? ??? ??? ??? ???} ביד שני בני אדם אחד {??? ??? ???} לאיש {??? ??? ???} שנמצא גנב אמ׳ {??? ???} השיני {??? ???} נאמן {??? ??? ??? ??? ??? ???} הפקדתי בידו אוצרותיי ומצאנו עליהם {???} לאיש כחש ואיש מרמה כך {??? ??? ??? ??? ??? ???} עליון על כל גויי הארץ. ומצא אפרים {איש} כחש ואיש מרמה ויהודה {??? ??? ??? ??? ??? ???} כמו שמפרש למעלה: סבבוני בכחש {אפרי}⁠ם ובמרמה בית ישר׳ ויהוד׳ עוד {רד עם אל} (הושע י״ב:א׳) {??? ??? ???} לפיכך הוא אומ׳ {מיד: וריב} ליי עם יהודה, ולפיכך: ולפקוד על יעקב כדרכיו אומ׳ כאן {??? ??? ???} שהקב״ה אותו {???}⁠ן על חטאיו אלא וריב לי״י עם יה⁠{ודה ולפקד על יעקב כד}⁠רכיו שעתה נשל⁠{???} של {???} ויחד שניהם {???} לשפוט את אפרים ולפקוד עליו כד⁠{רכיו וכמעלליו}.

וריב. המפרש כי יהודה הוא ״נאמן״ (הושע י״ב:א׳), והוא יהיה מוכיח, ואמר כי הכת׳ לא הזכיר: וריב לי״י על יהודה, רק עם, הטעם – כי השם ויהודה יריבו על אפרים. והנה טעה מדרך הכת׳ והדקדוק, כי למעלה כתוב ״ויהודה את מזורו״ (הושע ה׳:י״ג), ״ארכיב אפרים יחרש יהודה״ (הושע י׳:י״א), ועל שניהם אמ׳ ״אכלתם פרי כחש״ (הושע י׳:י״ג). גם שכח ״ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק״ (בראשית כ״ו:כ׳), ״וירב העם עם משה״ (במדבר כ׳:ג׳), ורבים אחרים. על כן חבר אפרים עם יהודה, ואמ׳: ולפקד על יעקב כדרכיו, שזה השם – כולל שניהם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וריב לי״י עם יהודה – שטעה אחריו אחרי כך,

וסוף עתיד לפקוד על יעקב – כולו

כדרכיו – שיגלה מארצו, שכמה טובות גמלתי לו מנעוריו שאף אחיו הגדול ממנו הראוי לבכורה, סייעתי על ידו לעוקבו, וליקח את בכורתו הראויה לו בהולדו מבטן אמו.

וריב לי״י עם יהודה – אע״פ שאמר ויהודה עוד רד עם אל (הושע י״ב:א׳), אע״פ שהחזיק בעבודת האל בבית המקדש אחר כן הרעו מעלליהם כשהיו מלכיהם רעים. לפיכך אמר שיש לי״י ריב ותוכחה עם יהודה ועם יעקב לפקוד עליהם כמעלליהם כשהיו מלכיהם רעים, כי לא זכרו חסדי עמהם ולא עם אביהם יעקב כי הכל בעבור זרעו, והראיתי עליו אות שיהיה לזרעו אחריו אם יתנו לבם אלי וידעו כי בעבורם נעשה אותו האות לא בעבור יעקב עצמו, כי הוא לא היה אדון לעשו מימיו, ומה שהראתי עליו לא היה אלא בעבור זרעו והם אינם מכירים זה, כי אילו היו מכירים זה היו דביקים בי ובעבודתי ואני הייתי מקים להם ברכת יעקב אביהם ומה הוא האות שעשיתי לו.

אבל אמר אחר כך: וריב לי״י עם יהודה – כי אחר כך ימשכו גם המה לעזוב המקדש והאל ועשו אלילים, כמו שמפורש כמלכים, וכן קדם: גם יהודה שת קציר לך (הושע ו׳:י״א).

וע״ז אמר וריב לה׳ עם יהודה אם שנאמר שתחסר וא״ו בכתוב כמו ראובן שמעון לוי ויהודה שמש ירח עמד זבולה (חבקוק ג, יא), ויאמר הכתוב שאפרים בשגעונו יכרות ברית לאשור ומצרים אויביו וריב יהיה לו עם ישראל ועם יהודה כי היה לישראל ריב עם השם בסורו מעבודת ב״ה ועם יהודה בהלחמ׳ עמהם, ואם שנאמר שהריב שהיו בני ישראל מריבים ולוחמים עם יהודה היה בעבור השם כי להיות בני יהודה דבקים בו י״ת ובעבודת ב״ה עשו בני ישראל העגלים במקומם והיו מריבים ולוחמים עם בני יהודה וזהו אומרו וריב להשם עם יהודה כלומר וריב בעבור השם לאפרים הנזכר עם יהודה וכמ״ש אביה מלך יהודה לירבעם מלך ישראל בהלחמם ואתם המון רב ועמכם עגלי זהב אשר עשה לכם ירבעם וגומר ואנחנו השם אלהינו ולא עזבנוהו וכהנים משרתים לה׳ בני אהרן וגומר (דברי הימים ב י״ג:ח׳-י׳), ואמר הנביא כמהתל שאולי חשבו בזה בני אפרים להדמות ליעקב אביהם וזהו אומרו לפקוד על יעקב כדרכיו שרמז ליעקב אבינו רוצה לומר ולזכור על יעקב אבינו כדרכיו אולי בעבור זה כמעלליו ישיב לו אפרים הנזכר והענין שיעשה כמעשיו.

כמעלליו ישיב לו – כן כתיב בלא וא״ו ומי שחשב לכתוב וכמעלליו בוא״ו טעה וכן מתורגם בדפוס ישן כעובדוהי.

וריב לה׳ – ר״ל הואיל וגם יהודה סרח אח״כ לכן יהיה ריב לה׳ גם עם יהודה ולזכור על כל בני יעקב כפי דרכיו שהלך בו וכפי מעלליו ישיב לו גמול.

וריב לה׳ עם יהודה – אאל״פ כפי׳ המפרש שה׳ רב עם יהודה, שהלא יהודה רד עם אל, רק פי׳ אפרים יש לו ריב עם יהודה לה׳, היינו בשביל ה׳, שזה גדר ריב הנקשר בלמ״ד (כנ״ל ב׳ ד׳).

ולפקד כדרכיו, כמעלליו ישיב – התבאר למעלה (ד׳ ט׳).

וריב לה׳ עם יהודה – ר״ל אפרים עושה ריב עם יהודה שהוא ריב לה׳, כי בימים האלה היה תגר בין אפרים ובין יהודה, וסבת הריב היה מפני שיהודה עובד את ה׳ ושומר עבודת המקדש וקרבנותיו, ואפרים דבק בחטאת ירבעם ועושה מריבה על ה׳, וריב הזה היה לו עם יהודה, וגם זה היה סבת מפלתו, שעי״ז לא לבד שיהודה לא שלח לו עזרה בצרה, כי גם בימי אחז הסית בו את מלך אשור, ולפקד על יעקב כדרכיו – הנה עשרת השבטים יחסו עצמם בשם יעקב שכ״מ שיאמר בספר סתם בית יעקב כיון על עשרת השבטים, וכן כ״מ שבאו ביחד שם ישראל ויהודה כיון בשם ישראל על עשרת השבטים, עפ״ז אומר על מה שאמר שי״ל ריב עם יהודה, וכן מ״ש שמרדו בה׳ ועבדו את העגלים, יאמר בדרך מליצה והלצה שבזה נראה שהם רוצים לפקוד על יעקב כדרכיו, שהם רוצים להתדמות אל יעקב, ונגד מ״ש שיש להם ריב אחים עם יהודה אחיהם, אמר שיאמרו שכן עשה גם יעקב, כי.

וריב וגו׳ – כאדם הבא לפני בית דין לתבוע את שלו מיד אחרים.

ולפקד – ויש לו טענה לפקד.

על יעקב – על כל בני ישראל.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) בַּבֶּ֖⁠טֶן עָקַ֣ב אֶת⁠־אָחִ֑יו וּבְאוֹנ֖וֹ שָׂרָ֥ה אֶת⁠־אֱלֹהִֽים׃

In the womb he took his brother by the heel; and in his manhood he contended with God.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

נְבִיָא אֱמַר לְהוֹן הֲלָא יַעֲקֹב עַד דְלָא אִתְיְלִיד אֲמִיר דְיִסְגֵי מִן אֲחוּהִי וּבְתוּקְפֵיהּ אִתְרַבְרַב עִם מַלְאָכָא.

בבטן עקב את אחיו – כל זה עשיתי לו אחזו בעקבו סי׳ שהוא יהיה לו גביר.

In the womb, he seized his brother's heel All this I did for him, he held him by the heel, as a sign that he would be a master over him.

בבטן עקב את אחיו – זה הריב שביני ובינו: כשעשיתי לו כל זה שנתתי לו שררה אפילו בבטן אמו, כשיצא עשו וידו אחזת בעקב עשו (בראשית כ״ה:כ״ו).

ובאונו שרה את אלהים – ולאחר שיצא מבטן אמו, שרה בכוחו עם המלאך.

{בבטן} עקב את אחיו – {??? ???} אפרים {??}⁠ים ישר׳ ויעקב דכת׳: ויקרא בהם שמי (בראשית מ״ח:ט״ז) {??? ??? ???} ולפקוד על יעקב {???} אילו, אומ׳ לפקוד {על} אפרים כדרכיו ואומ׳ בסמוך: בבטן עקב {את אחיו ??? ???} שנשבר העול ובני ישראל {י}⁠וצא⁠{י}⁠ם בי⁠{ד} רמה (שמות י״ד:ח׳).

{בבט}⁠ן עקב את אחיו - נבייא אמ׳ להון: הלא {יעקב עד דלא אתיליד} אמיר דיסגי {מ}⁠ן {אחוהי ובתו}⁠קפיה {א}⁠תרב⁠{רב עם} מלאכא.

ביתאל ימצאנו ושם ידבר עמנו – {אמר לו ??? ???} עתיד הקב״ה {ל}⁠הגלות עליך {בביתא}⁠ל ולידך {לי}⁠ראות ואמר {???} כשם שקראתי {??? ??? ??? ??? בער}⁠בתי, לקיים מה שנ׳: מקים דבר עבדו {ועצ}⁠ת מלאכיו ישלים (ישעיהו מ״ד:כ״ו). ומתוך שדיבר למ⁠{עלה בפרשה: ולפקד על יעקב} כדרכיו (הושע י״ב:ג׳), הולך ומספר מה טובות עשה {עם א}⁠בינו יעקב עד שלא נולד ולזרעו {??? ??? ??? ??}⁠דנו ששלמנו לו גמול ה⁠{ט}⁠וב ש⁠{גמ}⁠לנו, דכת׳ {בבט}⁠ן עקב את אחיו – פת׳: בעודו {??? ??? ??? ??? ???} אחיו בבכורה ובברכות דכת׳: ורב יעבד {צעיר} (בראשית כ״ה:כ״ג) וגם כשנולד.

בבטן. המפרש: בבטן גזר השם דבר הבכורה והברכה, לא ידעתי מה טעם בבטן, וכת׳ ״בטרם אצרך בבטן ידעתיך״ (ירמיהו א׳:ה׳). ולפי דעתי, כי הוא כמשמעו, כי בבטן עקב את אחיו. וזהו מפורש: ״וידו אוחזת בעקב עשו״ (בראשית כ״ה:כ״ו). והטעם, למה לא יזכרו בני יעקב שאני בחרתי אביהם, ועשיתי לו מעלה על כל הנולדים – כי כאשר היה בבטן, נתתי לו כח לאחז בעקב. וזהו כמעשה נס, כי אין כח בעומד בשליה ובעת התבקעה לתפש דבר, עד שיצא מהרחם לאויר העולם. והנה בהיותו בבטן, נתתי לו כח, ואחריכן התאבק עם המלאך, ולא יכול לו. והנה מלאך אחד הרג כל מחנה אשור, ומראותו יפחדו בני אדם, כמו דוד שנבעת, ואף כי להתאבק עמו. והנה הטעם – שידעו כל העולם, כי זרעו לעולם יעמד, ובסוף הוא ינצח את אויביו. והנה אפרים חושב, כי אפרים מצא האון.

בבטן עקב את אחיו – כמו שנ׳ ״ויעקביני זה פעמים״ (בראשית כ״ז:ל״ו), ובכחו שרה את אלהים, וגם שרה עם המלאך ויוכל לו, בכה המלאך ויתחנן לו, וגם בביתאל מצא אותו הקב״ה ושם דיבר עמו. ויש מפרש׳: ושם דבר בשבילינו.

בבטן – בלידת אחיו שהיה בכור מבטן.

ובאונו – שנתתי לו,

שרה – אף את אלהים

בבטן עקב את אחיו – כמו שאמר וידו אוחזת בעקב עשו (בראשית כ״ה:כ״ו). והיה זה פלא גדול כי העובר בעודו בבטן אין לו כח ויכולת באחד מאיבריו, אף כי יבקע שליא ויתפוש בעקב העובר האחר זו פליאה גדולה. וזאת עשיתי אני להיות לאות לבניו אחריו, כי בסוף והוא העקב, ישלטו בני יעקב בבני עשו. ואע״פ שבימי דוד היתה להם ממשלה בהם כמו שאמר ותהי אדום עבדים לדוד (שמואל ב ח׳:י״ד), לא היתה הממשלה קיימת עד בסוף הימים, כמו שכתוב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי י״י דבר (עבדיה א׳:י״ח), וכל זה לא נתנו אל לבם בניו.

ובאונו שרה את אלהים – ועוד אות אחר הראיתי לו להיות לאות לבניו אחריו, כי נתתי בו כח להאבק עם מלאך ולהיותו שר כנגדו כאלו היה במערכת אחת עמו. וזה האות הראיתי לו, כי בניו יהיו חלק י״י לבדו לא ישלטו בהם כוכב ומלאך כל זמן שיעשו רצונו, ומאותות השמים לא יחתו כי אין בהם כח ויכולת בהם, כי השגחת האל דבקה בהם כל זמן שיעשו רצונו, ולא יפלו תחת מקרה הזמן, וכן אמר בתורה אשר חלק י״י אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח י״י (דברים ד׳:י״ט-כ׳) וגו׳.

בבטן עקב את אחיו – על יעקב שהוא סוג כולל אפרים ויהודה. ולא זכר זה דרך גנאי, אבל לשבח גדול, כי עקב אין ענינו רק אחז בעקב אחיו, כי התגבר עליו כי כן גזר השם.

וטעם זה הריב מהשם עם עמנו, כטעם זכר נא מה יעץ וגו׳ (מיכה ו׳:ה׳). ובכלל זכירת החסדים וכמה מעלות טובות שעשה השם לאבותינו מקדם ואיך ראוי לנו שנעבדהו גם כן.

כי הנה יעקב בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אלהים בהאבקו עם המלאך, ואתם ללכת בדרכיו עשיתם ג״כ ריב ומלחמה עם אחיכם בני יהודה כמו שהוא עקב את אחיו ועשיתם ג״כ מלחמה לה׳ ואתם רוצים לנצחו באמרכם שישוב הוא ראשונה כמו שיעקב אביכם שרה את אלהים.

עקב – ר״ל אחז בעקבו הוא סוף הרגל.

ובאונו – ענין אומץ וכח כמו ואונו בשרירי בטנו (איוב מ׳:ט״ז).

שרה – מלשון שררה.

בבטן עקב את אחיו – ר״ל הלא יעקב אביהם עודו בבטן אמו אחז בעקב עשו אחיו והפלא הזה היה לאות.

ובאונו – ובכחו נעשה שר אל אלהים הוא המלאך שרו של עשו הנאבק עמו כי יעקב התגבר עליו.

בבטן עקב את אחיו – וכן יעשו הם שעוקבים את יהודה אחיהם, ונגד מה שהקדישו את בית אל אל עבודת העגלים, אמר ובאונו שרה את אלהים וישר אל מלאך וכו׳ הנביא הודיע לנו בזה חדות מני קדם, שראינו שבעת מלך ירבעם כתיב (מלכים א י״ב) ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים, ויצא משם ויבן את פנואל, ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב וישם את האחד בבית אל, ואת האחד נתן בדן, והנה מה שנתן עגל אחד בדן לא יפלא אצלנו, כי בדן עמד פסל מיכה מימי קדם וחשבו כי המקום הזה הוקדש לעבודת העגל, אבל למה נתן את האחד בבית אל, וכבר בארנו שהעגל שבבית אל היה העקר אצלו, למה בחר את בית אל דוקא? ולמה בנה שני ערים אלה שכם ופנואל? כ״ז תבין במ״ש כי עשרת השבטים ייחסו עצמם ע״ש יעקב והתדמו אליו, ובאשר התנכל ירבעם להקדיש מקומות שיהיו קדושים בעיני ישראל כמו ירושלים, חשב את דרכי יעקב אבי האומה שנאבק עם המלאך בפנואל, כמ״ש ויקרא שם המקום פניאל, ומפנואל הלך לעיר שכם, ומשכם נסע לבית אל ושם בנה מזבח, ולכן בנה את שכם ואת פנואל באשר המקומות אלה יש בהם קדושה, פנואל מצד ראיית המלאך בראשונה, ושכם ששכן שם יעקב אח״ז ובנה שם מזבח, אולם בבית אל ששם נגלה אליו האלהים, ובא ההגדה במדרש כי כאשר בקש המלאך מאת יעקב שישלחנו ויעקב רצה שיסכים על הברכה התחנן המלאך שיניחהו עתה כי בבית אל שם יסכים על הברכה, והגדה זאת היתה קדמונית, ועפ״ז אמר ירבעם כי בבית אל שם נשאר המלאך הזה ושם יתגלה אל נביאי העגל ועובדיו, וז״ש לפרש מה שיעשו לפי דעתם כדרכי יעקב, א] בהריב שי״ל עם אחיהם יהודה כריב יעקב עם עשו, ב] כי באונו שרה את אלהים וישר אל מלאך ויוכל כמ״ש כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל, ואז בכה המלאך ויתחנן לו ליעקב והבטיח לו כי בית אל ימצאנו ושם יסכים על הברכות, עפ״ז יאמר אפרים עתה כי שם ידבר עמנו – ר״ל שהמלאך נמצא שם עד עתה והוא המדבר עם בני יעקב שהם העובדים את העגלים בבית אל, שאמרו שהמלאך הזה ינבא אותם והוא האמצעי המשפיע אליהם ברכותיו גם עתה.

עקב – מבטן נטל מיד אחרים את שלהם.

האל הפליא חסדו עם בני ישראל ונתן להם נחלת גוים.

ובאונו – בימי גבורתו.

שרה – גבר על המלאך.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) וַיָּ֤⁠שַׂר אֶל⁠־מַלְאָךְ֙ וַיֻּ⁠כָ֔ל בָּכָ֖ה וַיִּ⁠תְחַנֶּ⁠ן⁠־ל֑וֹ בֵּֽית⁠־אֵל֙ יִמְצָאֶ֔נּ⁠וּ וְ⁠שָׁ֖ם יְ⁠דַבֵּ֥⁠ר עִמָּֽ⁠נוּ׃

Indeed, he struggled with the angel, and prevailed; he wept, and made supplication to him. He found him at Bethel, and there he spoke with us,

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מאבק יעקב והאיש (קישור לעיון) – בראשית ל״ב:כ״ה-כ״ו

וְאִתְרַבְרַב עִם מַלְאֲכָא וִיכִיל בְּכָא וּבְעָא מִנֵיהּ בְּבֵית אַל אִתְגְלֵי עֲלוֹהִי וְתַמָן יְמַלֵיל עִמָנָא.

וישר אל מלאך ויוכל – איני יודע מי נעשה שר למי, כשהוא אומר כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל הוי אומר יעקב נעשה שר למלאך.

בכה ויתחנן לו – איני יודע מי בכה למי, כשהוא אומר ויאמר שלחני כי עלה השחר וגו׳ ויברך אותו שם, הוי אומר מלאך בכה ליעקב. כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. אמר רבא רמז לו עתידים שני שרים לעמוד ממך ראש גלות שבבבל ונשיא שבארץ ישראל.

בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו – עמך אין כתיב כאן אלא עמנו, אמר לו המלאך ליעקב עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואני עומד שם.

בכה – המלאך.

ויתחנן לו – כשאמר לו לא אשלחך כי אם ברכתני (בראשית ל״ב:כ״ז) המלאך היה מבקש ממנו הנח לי עכשיו סופו של הקב״ה ליגלות עליך בבית אל ושם ימצאנו ושם ידבר עמנו והוא ואני נסכים לך על הברכות שבירכך יצחק ואותו מלאך שרו של עשו היה והיה מערער על הברכות.

he wept i.e., the angel wept. [from Chulin 92a]

and beseeched him When he said to him, "I will not let you go unless you bless me" (Bereshit 32:26), and the angel was begging him, "Let me go now. Eventually, the Holy One, blessed be He, will reveal Himself to you in Bethel, and there you will find Him, and there He will speak with us, and He and I will agree with you concerning the blessings that Isaac blessed you.⁠" Now that angel was Esau's genius, and he was contesting the blessings.

וישר אל מלאך ויוכל – שהרי המלאך ביקש ממנו ואמר: שלחיני כי עלה השחר (בראשית ל״ב:כ״ז).

בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו – בירכו ואמר לו: שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך (בראשית ל״ה:י׳), לא תאמר שמעצמי בירכתיך את הברכה הזאת, הקב״ה הסכים עימי בברכתי ובית אל תמצאנו ושם ידבר עמנו, שיסכים עימי בברכתי שבבית אל, שכמו כן בירכו דכתיב: ויאמר⁠{לו} אלהים^א שמך יעקב (בראשית ל״ה:י׳).

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104 חסרה מלת: ״אלהים״.

וישר אל מלאך ויוכל – {??? ??? ??? ???} אתם במצרים משועבדים תחת יד פרעה {נגל}⁠יתי אליהם ואמרתי להם לך {ואספת את זקני ישראל ואמרת אלהם י״י} אלהי אבותיהם נראה אלי {אלהי אברהם (שמות ג׳:ט״ז)}...

וישר. פרש איך שרה את אלהים ויוכל למלאך, וכמעט בכה ויתחנן לו שישלחנו. וטעם ״עלות השחר״ (בראשית ל״ב:כ״ה) – לפני שיתחזק האור, שלא יבעת יעקב.

וטעם ביתאל ימצאנו – בשובו לאביו, שם מצא המלאך. ובעבור שהמלאך נראה בביתאל פעמים, הנה המקום ״שער השמים״ (בראשית כ״ח:י״ז). על כן התנבאתי אני ועמוס על ירבעם בביתאל, שהוא מקום מלכותו, כאשר אפרש.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ויוכל – כנגדו, שבכה המלאך לברכו ולהשלים אתו על מה שעשה לו, כל כך היה גדול בעיניו.

בית אל ימצא – עוד את אלהים,

ושם ידבר – כאיש את רעהו דרך אהבה וריעות.

עמנו – שלא היה פחד המלאך עליו. כל כך הבטחתיו אעפ״י שהזיקו בראשונה וירא אתו כדכתיב כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי (בראשית ל״ב:ל״א). והמקום אומר

עמנו – כמו נעשה אדם בצלמנו (בראשית א׳:כ״ו), הן האדם היה כאחד ממנו (בראשית ג׳:כ״ב), הבה נרדה (בראשית י״א:ז׳). ולפי שאלהים משמש לשון רבים.

וישר אל מלאך ויוכל – כפל העניין לחזק, כי פלא גדול היה להאבק אדם עם מלאך ויוכל עמו, כמו שאמר וירא כי לא יכול לו (בראשית ל״ב:כ״ו).

בכה ויתחנן לו – זה לא נזכר בתורה. ופירושו כאלו המלאך בכה והתחנן ליעקב שישלחנו כמו שאמר ויאמר שלחני (בראשית ל״ב:כ״ז). וכל זה להודיע כי האל שולח המלאך לעזרת הצדיק ולעשות לו רצונו. ובעבור זה לא נפרד ממנו אלא ברצונו.

ביתאל ימצאנו – המלאך מצא אותו גם כן בביתאל ושם ברכו גם כן. ומלת ימצאנו עתיד במקום עבר.

ואדוני אבי ז״ל פרשו כמשמעו^א, אמר לו המלאך כי ביתאל ימצאנו האל, [בשרו כי שם יגלה לו ושם יקרא שמו ישראל.

ושם ידבר עמנו – דברי הנביא, אמר שם בביתאל מדבר עמי ועם עמוס להוכיח את ישראל על עבודת העגל בביתאל, כמו שאמר עמוס דרשוני וחיו ואל תדרשו ביתאל וגו׳ (עמוס ה׳:ה׳).

ואדוני אבי ז״ל פירש ושם ידבר עמנו, דברי המלאך. אמר לו כי האל ימצאנו בבית אל^ב] ושם ידבר עמי ועמך לקיים ברכתי לך, ולקרא שמך ישראל לאמר כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל (בראשית ל״ב:כ״ט).

והגאון רב סעדיה ז״ל פירש ושם ידבר עמנו, כמו בעבורינו. או עלינו, כלומר בעבור זרע ישראל שאמר לו פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך וגו׳ (בראשית ל״ה:י״א). ואמרו רז״ל כי המלאך הזה הוא מיכאל, ועליו אמר המלאך הגואל אותי מכל רע (בראשית מ״ח:ט״ז).

א. בלשון עתיד.

ב. המוקף נמצא בדפוסים, ונשמט בכת״י וטיקן 71 ובכת״י אוקספורד 33, אבל נמצא בכת״י וינה 209 (וכן בכת״י אחרים עם שינויים).

בכה ויתחנן לו – הטעם המלאך, ואין אלו ההעברות חמורות בחק המלאך, כל שכן אותו המלאך. וביאור יותר אוצר י״י יבוא.

ימצאנו – הכנוי למדברים בעדם כמו עמנו, ואם הוא לנסתר אין היזק כי כן דרך הנבואות, ואלו דברי המלאך ההוא ליעקב שאמר לו: שלחני כי עלה השחר (בראשית ל״ב:כ״ז). ואמר לו כי עוד פעם אחרת ימצא אצלו בבית אל, ושם ידבר עמו, כמו שמפורש בתורה (בראשית ל״ה:י׳). ואין פלא אם המלאך ידבר על עצמו בלשון רבים, כי יותר נפלא מה שימצא בשם ית׳ כמו: נעשה (בראשית א׳:כ״ו), נרדה (בראשית י״א:ז׳). גם אין פלא אם לא בא בתורה בפירוש שהמלאך אמר לו זה, כי הכל מובן לחכמים ממה שכתוב שם, וביאור הכל אוצר י״י יבוא.

אבל אמר הנביא אל נא אחי תרעו ולא תטעו בזה כי אותו אלהים אשר נלחם יעקב אביכם עמו היה מלאך וישר אל מלאך ויוכל לא הקב״ה חלילה, וגם אותה גבורה אשר קנה שם יעקב לא קנה אותה כ״א לפי שבכה ויתחנן לו רוצה לומר להשם אשר זכר כי התחנן לפניו שיושיעהו מאותו שרו על עשו, ואמר הנביא אע״פ שלא ימצא האדם תחנת יעקב באותה פ׳ מהתאבקות המלאך הנה בית אל ימצאנו מי שיעיין בו במראת הסולם שראה יעקב בבית אל וראה שאז עשה יעקב תחנתו באומרו אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה (בראשית כח, כא) ושם נאמר ויקרא שם המקום ההוא בית אל הנה באותה מראה תמצא תפלת יעקב ותחינתו, וגם יראה מן המראה השנית שראה בבית אל שנאמר ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי (שם לה, ג) והענייה ההיא על תחנתו היתה, ולפי שבאותה פרשה אמר יעקב הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם לכן אמר כאן הנביא ושם ידבר עמנו רוצה לומר אותם המראות דברו באמת עמנו ועלינו אם הראשונה שאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה להגיד שלא נזכה לשמירתו ולירושת הארץ כי אם בהיותו עמנו ואנחנו דבקים בו, ואם בשנית שאמר גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו שניבא בזה שיהיו מבניו גוים שונים ומלכיות מתחלפות כאשר הם היום הזה הנה ביאר הנביא בכל זה שאם יעקב שרה היה אל המלאך ושלא היה זה כי אם מפני שבכה והתחנן לשם יתברך ובזכות תפלתו היה.

ויתחנן לו – החי״ת במאריך.

ויוכל – מלשון יכולת.

וישר – וכאשר נעשה שר אל המלאך ולתוספת ביאור אמר ויוכל לו ר״ל נצחו והתגבר עליו אז המלאך בכה לפניו והתחנן לו להניחו ללכת וכה אמר הנה בבית אל ימצא ה׳ אותנו ושם ידבר עמנו ושם יברכך ואהיה שם גם אני ואודה לך על הברכות כן דרז״ל וכאלו יאמר בזה אם נתתי הכח ביד יעקב להתגבר על המלאך מדוע א״כ לא תבטחו בי ותלכו לבקש עזרה ממצרים ומאשור.

ידבר עמנו – לדעת המפרש בא עמנו תחת עמו שלא כמשפט.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

בכה – שלחני כי עלה השחר (פרשת וישלח).

עמנו – במקום עמו, כמו ימצאנו במקום ימצאהו, וכן מִמֶנוּ במקום מִמוֹ או מִמֵהוּ; ורמז על מה שכתוב (שם) וירא אלהים אל יעקב עוד... ויאמר לו אלהים שמך יעקב וגו׳ כמו שברכו המלאך (ועיין מה שכתבתי בפירושי עה״ת על הענין).

(ו) וַיהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֵ֣י הַצְּ⁠בָא֑וֹת יְהֹוָ֖הי״י֖ זִכְרֽוֹ׃

even Hashem, the God of Armies; Hashem is His name of renown!

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

נְבִיָא אֱמַר לְהוֹן הוּא יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת דְאִתְגְלֵי עַל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּכְמָא דַאֲמִיר עַל יְדֵי מֹשֶׁה דָכְרָנֵיהּ לְכָל דָר וְדָר.

וי״י אלהי הצבאות י״י זכרו – כאשר הייתי מאז כן אני עתה ואם הייתם הולכים עמי בתמימות כיעקב אביכם הייתי נוהג עמכם כאשר נהגתי עמו.

And the Lord is the God of the hosts Just as I was then, so am I now, and had you walked with Me wholeheartedly, like Jacob your father, I would have acted toward you as I acted toward him.

וי״י אלהי הצבאות י״י זכרו – פתרונו: זה שמו של הקב״ה, כמה דאת אמר: זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור (שמות ג׳:ט״ו). כמו שעשה הקב״ה ליעקב כמו כן יכול לעשות לכם, כמו שכוחו אז כן כוחו עתה לעזור לכם, אם אתם לאלהיכם חוזרין, תשובו ותקוו אליו תמיד.

וי״י. הטעם – המלאך דיבר עם אביכם, והשם גילה שמו למשה, שהוא אלהי המלאכים, להיות להם לאלהים, על כן י״י זכרו.

וי״י אלהי צבאות ישר׳ – כמו שנ׳ ״והוצאתי את צבאותי, את עמי״ (שמות ז׳:ד׳). י״י זכרו, כמ׳ שאמ׳ למשה: ״זה זכרי לדור דר״ (שמות ג׳:ט״ו). וכך אמרתי לישראל:

וי״י אלהי {ה}⁠צבאות – צבאות מעלה ומטה, שהשלים אויביו אתו, אז, והֵשִיר אותו עם אלהים ועם אנשים.

אז, והוליכו והושיבו בטח. אז, י״י זכרו עדיין. וככחו אז כחו עתה לעשות לך גדולות ונוראות כאלה וכאלה להושיבך בטח ולהשלים אויבך אתך.

וי״י אלהי הצבאות – אע״פ שנגלה לאביכם באל שדי ואמר לו אני אל שדי פרה ורבה (בראשית ל״ה:י״א), עוד חדש שמו הנכבד למשה (ראה שמות ג׳:ט״ו), והכל בעבורכם לחדש בו אותות ומופתים להוציאכם מעבדות לחרות, והוא יו״ד ה״א ו״ו ה״א, והוא אלהי הצבאות. צבאות^א מעלה, שהם המלאכים והגלגלים עם כוכביהם, ובשם אל ואלהים הוא משתתף עמהם, אבל בזה השם אינו משתתף עם זולתו, ואתם אם תעשו את רצונו הוא יהיה לכם לאלהים כמו שהוא אל אלהי הצבאות.

י״י זכרו – כמו שאמר זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור (שמות ג׳:ט״ו).

ועל הדרך הזה תרגם יונתן, נבייא אמר להון הוא י״י [אלהי] צבאות דאיתגלי על אברהם יצחק ויעקב וכמה דאמיר על ידי משה י״י דכרניה לכל דר ודר.

א. בכת״י וטיקן 71 נוסף: ״אדון״ צבאות, ובכת״י אוקספורד 33 אינו.

ואתם בני אפרים אין הדבר כן בכם כי איך תלחמו עם אדון העולם ובוראו כי הוא ה׳ אלהי הצבאות שיש לו כמה צבאות ומלאכים כמו אותו שנתאבק עם יעקב והוא לא נקרא מלאך כי ה׳ זכרו ושמו וזהו השם העצמי אשר לו ה׳ עם היות שיקרא אלהים בשם משותף ויצא מכל זה שאין ראוי להלחם עמו ולא עם בני יהודה אחיכם.

זכרו – שמו כי בשם יזכר.

וה׳ – ר״ל הלא ה׳ הוא האלהים על צבאות מעלה ומטה והכל שלו ובידו.

ה׳ זכרו – שמו הוא ה׳ המורה שהוא אדון הכל.

אלהי הצבאות – כבר באר הראב״ע שעקר שם צבאות הונח על צבא מעלה.

ה׳ זכרו – התבאר אצלי שיש הבדל בין שם, וזכר השם הוא השם העצמי, והזכר הוא השם שברא ע״י מעשיו כמ״ש זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור, ור״ל שגם הנהגתו הפרטית הוא ע״י שם הויה שמורה על עצמו בבלתי אמצעי.

וה׳ אלהי הצבאות – ע״ז משיב להם הנביא הלא עם בני ישראל אין מקבלים השפעתם מן מלאך ושר, רק הם מקבלים השפעתם מה׳ בבלתי אמצעי, וה׳ הוא אלהי הצבאות הוא המושל על צבאות המלאך, ה׳ זכרו הוא נזכר אצלנו בשם הויה, לא בשם צבאות ומלאך ושר, וא״כ למה תבטחו על מלאך ושר משרי המערכה, הלא.

הצבאות – שבו כל המדות והכחות שהגוים מיחסים לצבאי צבאות אליליהם, וכל מדות אלה כלולות בשם הוי״ה ב״ה (וגם על זה עיין בפירושי שד״ל ובפירושי פרשיות שמות וארא).

זכרו – נרדף לשמו. וכן זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור (פרשת שמות).

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) וְ⁠אַתָּ֖⁠ה בֵּאלֹהֶ֣יךָ תָשׁ֑וּב חֶ֤סֶד וּמִשְׁפָּט֙ שְׁ⁠מֹ֔ר וְ⁠קַוֵּ֥⁠ה אֶל⁠־אֱלֹהֶ֖יךָ תָּמִֽיד׃

Therefore turn to your God. Keep kindness and justice, and wait continually for your God.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאַתְּ בְּפוּלְחָנָא דֵאלָהָךְ תִּתְקֵיף חִיסְדָא וְדִינָא טַר וּסְבַר לְפוּרְקָנָא דֵאלָהָךְ תְּדִירָא.

ואתה באלהיך תשוב – בהבטחתו ובמשענתו שהוא מבטיחך אתה יכול לסמוך ותשוב אליו רק חסד ומשפט שמור ומובטח אתה לקוות לישעו תמיד.

And you shall return by your God On His promise and His support, which He promises you, you can rely, and return to Him. Only... keep loving-kindness and justice and you may be assured to hope for His salvation always.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ואתה לו שבת אל אלהיך – היה עוזרך להשיבך אליו, וזהו ואתה באלהיך תשוב, וקוה אליו, ואל תסמך על עשרך ואל כחך, כי הכח מאתו היה לך, גם העשר.

ואתה באלהיך תשוב חסד ומשפט שמר – והם לא עשו כן, אלא כמו התגר, שבידו מאזני מרמה לעשוק אהב. ומאחר שעשק אפרים, אמ׳: עשרתי וגם מצאתי הון לי, ומכל יגיעי לא ימצאו לי, שעשיתי עון.

ובלבד, שאתה באלהיך תשוב

חסד ומשפט – שלו שמור – וצפה וקוה אל י״י אלהיך תמיד – כי בכך תלוי הכל, ולא קצרה ידו מהושיע וכבדה אזנו משמוע.

ואתה – אתה שאתה^א זרע ישראל, אם תרצה באלהיך תשוב, כלומר תנוח, כמו בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל׳:ט״ו).

חסד ומשפט שמור – בתנאי זה תוכל לנוח ולא תפחד מאויב, אם תשמר לעשות חסד ומשפט [כי מדותיו הם, כמו שאמר כי אני י״י עושה חסד ומשפט^ב] וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם י״י (ירמיהו ט׳:כ״ג). ואע״פ שלא הזכיר הנה צדקה, הנה אמר^ג וקוה אל אלהיך תמיד, והוא צדקה ויושר שתקוה תמיד אל י״י. ואף כי תהיה לך טובה וגדולה^ד ועושר ונכסים, תאמר כי מאתו הוא הכל, תזכרהו תמיד ותקוה לו כמו שאמר בתורה וזכרת את י״י אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל (דברים ח׳:י״ח), לא כאפרים שאמר אך עשרתי מצאתי און לי (הושע י״ב:ט׳).

ויש לפרש בי״ת באלהיך במקום למ״ד, ויהיה תשוב עניין תשובה. וכמהו ושלח את השעיר במדבר (ויקרא ט״ז:כ״ב), כמו למדבר, רננו צדיקים בי״י (תהלים ל״ג:א׳), כמו לי״י.

ויונתן תרגם: ואת בפולחנא דאלהך תיתקף.

א. ״אתה שאתה״ כן הוא בכת״י אוקספורד 33, ובכת״י וטיקן 71 (ועוד כת״י): ״ואתה עתה שאתה״.

ב. המוקף נוסף מכת״י אוקספורד 33. ובכת״י וטיקן 71 חסר.

ג. בדפוסים נוסף הנה אמר ״במקום אחר שמרו משפט ועשו צדקה ואמר הנה״ וקוה, ובכת״י וטיקן 71 (ועוד כתבי יד) אינו.

ד. בכת״י אוקספורד 33: ״גדולה״.

אבל בדרך שאתה באלהיך תשוב בהפך וריב לה׳, חסד ומשפט שמור עם אחיך בני יהודה ולא ריב וכחש ומרמה כדרכיכם, ואחר שאתה תשוב בדרך הזה קוה אל אלהיך תמיד שגם הוא ישוב מחרון אפו ושב את שבותך ורחמך. ואפשר עוד לפרש כי בית אל ימצאנו וגומר על אפרים הנזכר שאחר שזכר שיעקב אביו שרה את אלהים וישר אל מלאך בכה ויתחנן לו כמו שפירשתי או שהמלאך בכה ויתחנן ליעקב שלחני כי עלה השחר כמו שאמרו חכמים ז״ל, אמר האם אפרים עתה יזכה לכמו זה האם ימצא כן המלאך בבית אל ששם ילך לעבוד העגלים האם שם ידבר האל עמנו באמצעות העגלים כמו שדיבר ליעקב שני פעמים בבית אל אין ספק שלא תמצא דבר מזה בבית אל כי אם בבית ה׳ ומקדשו אשר שם אלהי הצבאות ה׳ זכרו, ואולי קרא צבאותיו ליהודה ובנימין להיותם דבקים בעבודתו ע״ד והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל (שמות ז, ד) ולכן אתה אפרים באלהיך תשוב כי בהיותך דבוק בו תהיה בשובה ונחת על ארצך, ואעפ״י שהרבית לחטוא לא ימנע ממך דרכי התשובה וזהו וקוה אל אלהיך תמיד. זהו פי׳ הפ׳ הזאת לדעתי, והותרה בו השאלה הה׳:

ואתה באלהיך תשוב – הרי זה קודש מסכת סופרים.

תשוב – ענין ההשקט ומרגוע כמו בשובה ונחת (ישעיהו ל׳:ט״ו).

ואתה – וגם אתה במשענת אלהיך תשב בשובה בנחת רק שמור חסד ומשפט ואז קוה תמיד אל אלהיך כי בטוח תהיה שימלא תקותך.

באלהיך – בעזרת אלהיך תשוב למדרגתך, או מענין השקטה, כמו בשובה ונחת תושעון.

ואתה באלהיך תשוב – התנאי שתשוב אל מדרגתך הוא ע״י אלהיך אלהי ישראל לא ע״י מלאך, וזה ע״י שתשמור חסד ומשפט ולכן קוה אל אלהיך תמיד לא אל מלאך ושר.

תשוב – תשב בנחת ותשוב למעמדך הראשון; ועיקר שורש ישב ושוב הוא שב, ע״כ יתחלפו השרשים בשימושם.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) כְּ⁠נַ֗עַן בְּ⁠יָד֛וֹ מֹא⁠זְ⁠נֵ֥י מִרְמָ֖ה לַעֲשֹׁ֥ק אָהֵֽב׃

A merchant has dishonest scales in his hand. He loves to defraud.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לָא תֶהֶוְיָן כְּתַגָרִין דְבִידֵיהוֹן מוֹזְנַוָן דְנָכִיל לְמֵינָס רַחְמִין.

כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב – כנען זה אליעזר, בידו מאזני מרמה שהיה יושב ומשקל את בתו ראויה היא או איננה ראויה.

לעשוק אהב – לעשוק אהובו של עולם זה יצחק, אמר לו אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אלי כתיב אתן לו בתי א״ל אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מדבק בברוך, השמר לך פן תשיב את בני שמה.

כנען בידו מאזני מרמה – אתם סמוכים על בצעכם שאתם סוחרים ורמאים ועל עשריכם אתם אומרים אך עשרתי ולא אעבוד את הקב״ה.

A trafficker who has deceitful scales in his hand You rely on your gain, for you are traffickers and deceivers, and concerning your wealth you say...

כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב – לא תהיו אוהבים לעשוק כסוחר זה שאוהב לעשוק בני אדם במאזני מרמה שיש לו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

אבל ככנען – וסוחר שבידו מאזני מרמה – שלעשוק אהב – וסבור להתעשר בכך, ולא ישוב מעמל שבידו,

כנען בידו – ואתה אין אתה כן, אלא אתה כמו הכנען, והוא הסוחר אשר בידו מאזני מרמה.

לעשוק אהב – הפך חסד ומשפט שמור (הושע י״ב:ז׳).

ויונתן תירגם: לא תהון כתגרין די בידיהון מאזנוון דנכיל.

כנען בידו מאזני מרמה – כאלו אמר: ונשוב לכונתינו. וטעם כנען כמו הוא הוא, והנה שם כנען שם מושאל, כי נקרא כל כנען מצד היות העקר בזאת המלאכה והאומנות לבני כנען פחותים רוכלים סובבים, עם היותם מזייפים גדולים.

כנען בידו מאזני מרמה וגומר. קישור כתובים האלה קשה מאד כי אם התחיל להוכיח את אפרים על מאזני מרמה שבידו בהתפארו בעושר וצדקות נפשו מה ענין לזה ואנכי השם אלהיך מארץ מצרים, ואם היה לזכור חסדו שהוציאם משם במסות באותות ובמופתים כדברי המפרשים למה לא אמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ומה ענין עוד אושיבך באהלים אחר זה אם הוא ייעוד טוב שיעמיד מהם חכמים כדברי רש״י או שיגאלם שנית מהגלות כדברי שאר המפרשים, וכן אומרו ודברתי על הנביאים יראה שאין ענין לו כי אם רצה לומר שלחתי לכם נביאים ולא שמעתם הנה העיקר חסר מן הספר, גם אומרו אחרי ספור חרבן גלעד וגלגל ויברח יעקב שדה ארם ובנביא העלה ה׳ הם באמת דברים שאין להם סמיכות זה לזה, ואם בא לספר החסדים שעשה עם יעקב ועם ישראל ביציאת מצרים הנה נכנס שלא במקומו. והמפרשים פירשו הכתובים אבל לא נתנו בהם קשור מספיק.

והנראה לי בפירושם הוא שכאשר צוה הנביא לישראל חסד ומשפט שמור וקוה אל אלהיך תמיד אמר שאפרים לא היה כן כאלו לא מבני ישראל הוא אבל הוא ככנען בן חם הפושע או כסוחר רמאי שנקרא גם כן כנען שנאמר ולא יהיה כנעני עוד בבית השם (זכריה יד, כג), ולכן אמר הנה אתה ככנען או כמו הסוחר הרמאי שבידו מאזני מרמה לעשוק אהב וחפץ תמיד שונא החסד והמשפט. ואפשר עוד לפרש שגזרת הכתוב היא כולה במלות לעשוק אהב וענינו תראה מרשעת אפרים שהאיש הכנעני אשר בידו מאזני מרמה שהיה ראוי לשונאו להיותו כנען אויבו ומרמה בני אדם הנה אפרים מפני שזה עושק וגוזל הוא אוהב אותו, וזהו אומרו לעשוק אהב שלמ״ד לעשוק הוא למ״ד בעבור כאלו יאמר בעבור שהוא עושק אוהב אותו ואהב הוא חוזר לאפרים אשר זכר.

כנען – תגר וסוחר וכן וחגור נתנה לכנעני (משלי ל״א:כ״ד).

מאזני – מלשון מאזני משקל.

כנען – ר״ל אבל אתם כסוחר הרמאי אשר בידו מאזני מרמה ואוהב לעשוק את הבריות ואינך חפץ בחסד ובמשפט.

כנען – הנה עד עתה באר מ״ש סבבוני בכחש אפרים – ובאר הכיחוש והכפירה שלהם והמינות שהיה אצלם להכחיש ההשגחה הפרטית, ולעבוד לשרי המערכת, עתה יבאר מ״ש במרמה בית ישראל מה שחטאו בין אדם לחברו במרמה ואונאה, הנה הכנען הסוחר העוסק במסחר אוחז בידו מאזני מרמה ע״י שאהב לעשק״.

כנען בידו וגו׳ – הוא עושה עול רק בצנעה, אבל אפרים עושהו בפומבי, ולא עוד אלא שמלעיג על יראת העונש באמרו כל (פרי) יגיעי לא יהיה די (ומצא להם, פרשת בהעלותך) לכפר לא בלבד עוני כי גם חטאותי הקלות; א״כ מתפאר הוא ברשעו (נראה שזאת דעת שד״ל בתרגומו להפטרת ויצא).

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) וַיֹּ֣⁠אמֶר אֶפְרַ֔יִם אַ֣ךְ עָשַׁ֔רְתִּי מָצָ֥אתִי א֖וֹן לִ֑י כׇּל⁠־יְ⁠גִיעַ֕י לֹ֥א יִמְצְ⁠אוּ⁠־לִ֖י עָוֺ֥ן אֲשֶׁר⁠־חֵֽטְא׃

Ephraim said, "Surely I have become rich, I have found myself wealth. In all my wealth they won't find in me any iniquity that is sin.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַאֲמַרוּ דְבֵית אֶפְרַיִם בְּרַם עַתַרְנָא אַשְׁכַּחְנָא אוֹנָס לָנָא נְבִיָא אֱמַר לְהוֹן כָּל עוֹתַרְכוֹן לָא יִתְקַיֵם לְכוֹן כְּיוֹם תּוּשְׁלְמַת חוֹבֵיכוֹן.

מצאתי און לי – און כח ומדרש אגדה היה דורש רבי שמעון זצ״ל מצאתי און לי מצאתי לי שטר חוב שיש לי מלכות על ישראל וילכו גם אחיו ויפלו וגו׳ הננו לך לעבדים (בראשית נ׳:י״ח) און לי דיני שטר כמו כותבין עליו אונו וכמו באוני אחד ובטימי אחת בב״ר וזה פירושו ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי ירבעם בן נבט שהיה משבט אפרים מתפאר בעצמו ואומר אך עשרתי מצאתי און לי שטר אחד שכל ישראל עבדים לי שאבי קנה אותם דכתיב וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים (בראשית נ׳:י״ח) ומה שקנה עבד קנה רבו וכל ממונם שלי לפיכך אין בי חטא אם אטול כל אשר להם כי הם עבדי מה כתיב אחריו ואנכי י״י אלהיך מארץ מצרים (הושע י״ב:י׳) גדולה הבאה לאביך במצרים מאתי היתה אמר הקב״ה הננו לך לעבדים (בראשית נ׳:י״ח) לא שכחת אבל אנכי י״י אלהיך שנאמר בעשרת הדברות שכחת שהעמדת שני עגלים א׳ בבית אל וא׳ (מלכים א י״ב:כ״ט) בדן ולענין פשוטו של מקר׳ אתה אומ׳ מצאתי און לי ע״י עושק ומאזני מרמה ואנכי י״י אלהיך מארץ מצרי׳ (הושע י״ב:י׳) שם הבחנתי בין טיפה של בכור לטיפה שאינ׳ של בכור אף אני היודע ונפרע ממאזני מרמה העשויין מבלי הבין ומהטומן משקלותיו במלח כדי לרמות.

כל יגיעי לא ימצאו לי – טוב לך אם אמרת בלבך כל ממוני לא יהא בו ספוק לכפר על עוני אשר חטאתי כן תרגם יונתן נביא אמר להון כל עותריכון לא יתקיים לכון ביום תושלמת חוביכון.

לא ימצאו – לא יספיקו, כמו ומצא להם (במדבר י״א:כ״ב) ולא יתכן לפרש כל יגיעי כל היגיעים לבקש עוני ולא ימצא לי עון שאם כן היה ראוי לכתוב כל יגיע בלא יו״ד ולנקוד בציר״י אבל עתה אינו לשון יגע אלא לשון יגיע.

Surely I have become rich Now why should I worship the Holy One, blessed be He? I have found power for myself Heb. אוֹן, meaning strength. Rabbi Simon, however, explained it homiletically as follows: I found אוֹן for myself: I found a deed of indebtedness for myself, that I possess kingship over Israel. "And his brothers too wept and fell etc. 'Behold we are slaves to you etc.'" (Bereshit 50:18) אוֹן means the laws of a deed. Comp. "They may write his deed (אוֹנוֹ) for it" (Gittin 43b). Comp. "They may write his deed אוֹנוֹ for it" (Gittin 43b). Comp. also (Bereshit Rabbah 2:2) With one deed (אוֹנוֹ) and with one price. And this is its explanation: "And Ephraim said: Surely I have become rich; I have found a deed for myself.⁠" Jeroboam son of Nebat, who was of the tribe of Ephraim, boasts and declares: Surely I have become rich, I have found a deed for myself, one deed, that all Israel are my slaves, for my father acquired them, as it is written: And his brothers too went and fell before him, and said: Behold we are your slaves. And whatever a slave acquires belongs to his master. Hence, all their property is mine. Therefore, I have no sin if I take all that is theirs, for they are my slaves. What is written after this? And I am the Lord your God from the land of Egypt. The greatness that came to your father in Egypt was from Me. Said the Holy One, blessed be He. 'Behold we are your slaves,' you have not forgotten, but 'I am the Lord your God,' which was stated in the Decalogue, you have forgotten, for you have erected two calves, one in Bethel and one in Dan. And according to the simple meaning of the verse, you say, "I have found power for myself through oppression and deceitful scales.⁠" And I am the Lord your God from the land of Egypt. There I distinguished between a droplet [of seed] of a firstborn and a droplet which was not of a firstborn. I also know and exact retribution from deceitful scales made without understanding and from one who hides his weights in salt in order to deceive.

all my toils shall not suffice for my etc. It would have been better for you had you said to yourself: All my money shall not suffice to atone for my iniquity which I have sinned. In this manner Jonathan renders it: The prophet said to them: All your wealth will not remain with you on the day of the retribution of your sins.

shall not suffice Heb. לֹא יִמְצְאוּ, usually translated 'shall not find.' They shall not suffice. Comp. "and suffice (וּמָצָא) for them" (Bemidbar 11:22). But it cannot be explained: כָֹּל-יְגִיעַי, all those who toil to seek my iniquity shall not find any iniquity with me, for, were that the case, it should be spelled יְגֵעַי without a "yud,⁠" and it should be vowelized with a "tseireh,⁠" but now it is not an expression of one who toils but an expression of toil.

ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי – כשקנו כל נכסיהן ברמאות,⁠^א הן אמרו: נתעשרנו מצאנו ממון.

כל יגיעיי לא ימצאו לי עון אשר חטא^ב – שקניתי ברמאות^ג אפילו שוה פרוטה.

ור׳ שמעון אבי^ד רבינו פתר: ויאמר אפרים – כך אמר אפרים, הוא ירבעם שהוא משבטו, כשהמליכוהו עליהן: עכשיו אתעשר מממונן של ישראל, מצאתי און לי – מצאתי כתב שכתוב בו שכל ישראל עבדים לי, לפי שאמרו השבטים ליוסף: הננו לך לעבדים (בראשית נ׳:י״ח). כל יגיעיי לא ימצאו לי עון אשר^ה חטא – מאחר שהם עבדיי, כל יגיעיי שאטול מהם לא ימצאו לי חטא.

ואנכי י״י אלהיך מארץ מצרים – לא^ו אותו כתב מצאתי^ז לי להעביד לי^ח את ישראל, כמה דאת אמר: כי לי בני ישראל עבדים עבדיי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים (ויקרא כ״ה:נ״ה) לא ימכרו ממכרת עבד (ויקרא כ״ה:מ״ב). אבל אותו הכתב שכתוב בו ואנכי י״י אלהיך מארץ מצרים^ט (הושע י״ג:ד׳) לא מצאתי לי, שהוחסך מאת הקב״ה ועבד לבעלים שעשה.⁠^י

ואנכי פתרתי כתרגומו: ויאמר אפרים אך עשרתי – כלומר כשהן חוטאין לפניי, היה להם לומר למה אנו חוטאין לפניו, והלא כל העושר שמצאנו, כל נכסינו שיגענו בהם, לא ימצאו כופר לנו ביום עברה, לעון ולחטא אשר חטאנו.

ואנכי י״י אלהיך מארץ מצרים – ואם היו הן אומרים^יא כך, שהתודו על עוונם, אני י״י שהוצאתים מארץ מצרים אני הוא שהייתי מושיבם עדיין באהלים כימי מועד צאתם ממצרים.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: ״בראמות״.

ב. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פרמא 2994 (חסר ״אשר״): ״וחטא״.

ג. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: ״בראמות״.

ד. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104: ״אחי״.

ה. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״עון אשר״.

ו. כן בכ״י ברסלאו 104, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24 חסרה מלת: ״לא״.

ז. כן בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פירנצה II.24. בכ״י פריס 162, פרמא 2994: ״מצאת״.

ח. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104 חסרה מלת: ״לי״.

ט. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24, ובקיצור בכ״י פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104 הושמט ע״י הדומות: ״לא ימכרו ממכרת... מארץ מצרים״.

י. כן בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פירנצה II.24. בכ״י פריס 162, פרמא 2994 (במקום ״לא מצאתי לי שהוחסך... שעשה״): ״כלומר שהם עבדים לי ושטרי קדם״.

יא. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: ״אמ׳⁠ ⁠⁠״.

ויאמר. טעם אך – לא נתן לי השם העשר, אני מעצמי עשרתי, כי איניני כמו כנען (הושע י״ב:ח׳), הוא הסוחר, כמו ״ולא יהיה כנעני עוד״ (זכריה י״ד:כ״א). והטעם למה אמר ״חסד ומשפט שמור״ (הושע י״ב:ז׳) – ולא יהיה עושק ככנעני. וכל יגיעי לא ימצאו בני אדם שחטאתי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

כן, ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי – במרמתי, כל יגיעי שאיגע בכך

לא {י}⁠מצאו לי – בדין

עון – שיהא לי חיוב ועונש בו.

און – כמו הון. כמו אשתוללו (תהלים ע״ו:ו׳) השתוללו.

ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי – הפך וקוה אל אלהיך (הושע י״ב:ז׳), אינו מקוה לאל ואינו מודה שהוא נתן לו כח לעשות חיל (דברים ח׳:י״ח), אבל אומר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה (דברים ח׳:י״ז), ושוכח האל שנתן לו הכח כמו שאמר בתורה ושכחת את י״י אלהיך (דברים ח׳:י״ד), זהו [שאמר עשרתי ר״ל^א] עשרתי מעצמי.

און – כמו הון. או פירושו: כח, כמו ולאין אונים (ישעיהו מ׳:כ״ט).

כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא – עוד רעה אחרת אומר, כי הוא עושק ואומר כי בכל מה שייגע ואסף לא ימצאו לי ממון שלעון וחטא.

אשר חטא – כמו וחטא. וכן טוב אשר יפה (קהלת ה׳:י״ז), כמו טוב ויפה.

או פירושו: לא ימצאו לי עון ולא דבר אשר בו חטא לי. והחטא פחות מן העון כי החטא יבוא פעמים על^ב השגגה.

או פירושו עון אשר חטא, אשר היה לי בו חטא, כלומר שחטאתי אני עליו, כי אם בא לידי ממון בעון ובגזלה, לא היה בידיעתי^ג שחטאתי אני עליו ולקחתיו בעון בידיעתי. ועל הדרך הזה והשיאו אותם עון אשמה (ויקרא כ״ב:ט״ז), הסמיכות ר״ל עון שיאשמו עליו.

ויונתן תרגם: ואמרו דבית אפרים ברם עתרנא אשכחנא אונס לנא, נבייא אמר להון כל עותריכון לא יתקיים לכון ביום תושלמת חובין.

א. המוקף נוסף מכת״י אוקספורד 33. ובכת״י וטיקן 71 חסר.

ב. ״על״ נוסף מכת״י אוקספורד 33. ובכת״י וטיקן 71 חסר.

ג. בכת״י וטיקן 71: ״בגזלתי״.

מצאתי און – חוזק.

כל יגיעי – בכל יגיע.

לא ימצא – מוצאים. והכונה כי הוא זך בעיניו ומחשבתו, שכל קניניו ועשרו נאספו באמונה גדולה, וכי אין בם עון שיהיה חטא, כלומר חסרון בנפש, כי עון וחטא הם שני ענינים.

ואמר שהיה מעזות בני אפרים ורשעתו שעם היותו גזלן ואוהב הגזלנים הנה הוא אומר אך עשרתי שמצאתי און שהוא הון לי והעושר היה נחלתו בארץ ורוב תבואותיו והכסף והזהב אשר עמהם, ואפשר לפרש און מגזרת כח כמו מרב אונים ואמיץ כח (ישעיה מ, כו) יאמר אך עשרתי אך היה בכחי ועוצם ידי, ובכל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא כי תמיד היו קניני ועושרי בצדק ומשפט ומישרים ובזה מהפשע רב שבהיות הרגלו בכחש ובמרמה ועשרו ונחלתו מידי השי״ת היה מיחס אותו לכחו ואומר בעזות פנים שלא ימצאו לו עון עם היות שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כל שכן אפרים שהרבו לחטוא מכל השבטים ואוהב את העושקים, וכפי יונתן יהיה מאמר כל יגיעי וגומר מהנביא משיב על מה שאמרו עשרתי מצאתי און לי ואומר אליהם באמת כל יגיעי וכל ממוני לא יספיקו לי לעון אחד אשר חטא ואיך תתפארו בעושרכם בהיותכם רעים וחטאים לה׳.

ומפני שיחסו העושר לכחם ולא לשי״ת שנתנו להם ואמר שלא היה בהם עון לכן השיבם על ראשון ראשון אם לענין העושר ונחלת הארץ אמר

ויאמר אפרים – במסורת חשיב ליה בהדי י״ב דסבירין ויאמרו ועיין מה שכתבתי בסוף פרשת מטות.

און – ענין כח ואומץ.

כל יגיעי – בכל יגיעי ותחסר בי״ת השמוש.

ויאמר אפרים – ר״ל ועוד יוסף פשע כי יאמר אפרים אך הסבה שעשרתי הוא בעבור כי מצאתי לי און וכח לאסוף הון ולא ה׳ פעל כל זאת ויאמר עוד בכל יגיעי הוא העושר הבא ביגיעי הנה בכולו לא ימצא לי עון אשר יחטא אדם בהנה ר״ל אין בו שום נדנוד עון גזל ואונאה כי יחשוב שאין המקום ב״ה מכיר במעשיו.

עון אשר חטא – העון הוא העוות המחשביי והמוסר, והחטא היא הפעולה הבלתי ראויה, ר״ל גם שיהיה עון כפי התורה אינו חטא ופעולה רעה מצד עצמו באשר שבא דרך יגיעה.

ויאמר אפרים ואפרים אומר שאין זה עון, אחר שאיננו גוזל ביד חזקה רק מרויח ע״י אונאה בדרך מסחר בעמלו ויגיע כפו, והוא אומר אך עשרתי עי״כ ומצאתי און לי להרויח במסחרי, והגם שהיה לי אבן ואבן אין זה חטא כי כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא – אחר שהשגתי עושר זה ע״י יגיעה במסחרי אינו נחשב לחטא מה ששקלתי במאזני מרמה.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(י) וְ⁠אָנֹכִ֛י יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עֹ֛ד אוֹשִֽׁי⁠בְ⁠ךָ֥ בׇאֳהָלִ֖ים כִּימֵ֥י מוֹעֵֽד׃

"But I am Hashem your God from the land of Egypt. I will yet again make you dwell in tents, as on the days of the solemn feast.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲנָא יְיָ אֱלָהָךְ דְאַפֵּיקְתָּךְ מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם עוֹד אוֹתְבִינָךְ בְּמַשְׁכְּנִין כְּיוֹמֵי קָדָם.

עוד אושיבך באהלים – אכרית מתוכך סוחרי מרמה ואושיבך באהלים אעמיד מתוכך תלמידים עוסקי׳ בתורה.

כימי מועד – כימי מועד הראשון שהיה יעקב איש תם יושב אוהלים (בראשית כ״ה:כ״ז).

I will yet make you dwell in tents I will cut off from your midst deceitful traffickers, and I will cause you to dwell in tents. I will set up from among you students engaging in the Torah.

as in the days of the [early] times As in the days of the early times, when Jacob, the unpretentious man, was sitting in tents.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ואנכי. הטעם – הלא תזכר, כי אני העליתיך ממצרים בעושר רב, שלא יגעת בו, וכלכלתיך במדבר בהיותך באהלים, כמו כן אוכל לעשות לו כימי מועד צאתך ממצרים.

ואנכי י״י אלהיך מארץ מצרים עוד אושיבך באהלים כימי מועד – פי׳: יאמר הק״ב: אני הוצאתי אתם ממצרים וצויתי להם את המצות, והם לא שמרו אותם, על כן אגלה אותם מעל אדמתם, ואושיב אותם באהלים כימי מועד כלומ׳: לא יבואו ימים מועטים.

והרי אנכי י״י אלהיך מארץ מצרים – שעוד הייתי מושיבך באהלים – בטח מאין מחריד

כימי מועד – שהייתי נועד לך ושוכן בתוכך במדבר.

ואנכי י״י אלהיך מארץ מצרים – משם ידעוני אבותיך, שעשיתי עמהם כמה אותות ומופתים והוצאתים מבית עבדים, וכן אמר בתורה (שמות כ׳:ב׳) אנכי י״י אלהיך וגו׳^א, ועליך היה לדעתי^ב ממה שעשיתי עם אבותיך, ועמכם אחריהם בזמן ששמעתם בקולי, וכן אני עתיד להוציאך מהגלות שתהיו שם, כמו שעשיתי כשהוצאתי אתכם מארץ מצרים וכלכלתי אתכם במדבר והושבתים באהלים, כן אני עתיד עוד כשאוציאכם מארצות העמים להושיב אתכם באהלים במדבר בדרך, ולהראותכם נפלאות עד שתשובו לארצכם בשלום כמו שכתוב אפתח על שפיים נהרות וגו׳ (ישעיהו מ״א:י״ח-כ)^ג, ואומר ארץ ציה למוצאי מים (תהלים ק״ז:ל״ה). ופירוש כימי מועד, מועד צאתך ממצרים. וכל זה לא תתנו אל לבבכם להתבונן בטובות שעשיתי עם אבותיכם ועמכם.

א. אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

ב. ר״ל לדעת אותי (וכך הנוסח בדפוסים).

ג. ראה שם כל הנפלאות שיעשה ה׳ להעולים מהגלות.

עוד אשיבך באהלים – גם זה לרמז לזמן חזקיה ולזמן זרובבל, ובכלל כי דרך הנביאים לערב תמיד דברי נחמה עם דברי תוכחה כמו הסכנגבין, וזה התחיל משה הראש, כדי שלא יצא לב ההמון ויתיאשו מן הטובה, ואלו ענינים גדולים.

ואנכי ה׳ אלהיך מארץ מצרים כלומר לא העשרת ולא מצאת הון לעצמך ולא מכחך אבל אנכי נתתיו לך ומארץ מצרים ומבזת הים הבאת אותו, אבל כיון שאתה כפוי טובה אני אסיר את כל העושר ההוא מידך ותלך בגלות ערום ויחף בדרך רחוקה ועל זה אמר עוד אושיבך באהלים רוצה לומר בגלות אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים, ואם תאמר מתי יהיה זה הנה יהיה כימי מועד והכ״ף בכאן היא כ״ף הזמן כמו ויהי כמשיב ידו (בראשית לח, כט) רוצה לומר כימי המועד אשר גזרתי וקצבתי להענישך תלך באהלים.

באהלים – בספרים כ״י מדוייקים האל״ף בחטף קמץ וכן במקצת ספרי הדפוס גם במסורת כאן ובשופטים ח׳ נמסר באהלים ד׳ בקריאה וכולם בחטף קמץ.

אושיבך – מלשון ישיבה.

מועד – ענין זמן כמו כי אקח מועד (תהלים ע״ה:ג׳).

ואנכי – אבל הלא אנכי ה׳ אלהיך מעת הוצאתיך מארץ מצרים ומאז אני בעצמי משפיע לך טובה ומשגיח במעשיך בהשגחה פרטית לא ע״י אמצעים מלאכי מעלה כדרך העכו״ם.

עוד אושיבך באהלים – עוד יבוא זמן אשר תצא מהגולה ואושיב אותך בדרך באהלים כמו בימי הזמן ההוא שיצאת מארץ מצרי׳ כי עד עולם לא תסור השגחתי ממך.

עוד אושיבך באהלים כימי מועד – היינו שבימי מועד כשעלו ישראל לרגל לא הספיק להם לשבת בבתים וישבו באוהלים.

ואנכי – משיב לו ה׳ הלא אנכי ה׳ אלהיך מארץ מצרים – כי ברבית ובמשקלות נזכר יציאת מצרים ור״ל כי במצרים היו עניים לא היו מלוים ברבית מדלותם, ולא היה בידם מאזני מרמה כי לא היה להם שום מסחר, ועפ״ז הזכיר בשני אזהרות האלה שיזכרו יום צאתם מארץ מצרים ושאם ילוו ברבית ויונו במשקל ישובו לענים ורישם, עפ״ז משיב ה׳ להם זכרו כי אנכי ה׳ אלהיך המעלך מארץ מצרים, שהיית שם בעוני וחוסר כל, ואם תוסיף לשקול במאזני מרמה עוד אושיבך באהלים כימי מועד – תשובו להיות עניים יושבי אהלים מחסרון בית ומעון כמו שהיית בימי מועד צאתך מא״מ. או שתהיו שובת ממקנה וקנין וכל ממכר מעוני וריש כמו ששובתים ממסחר בימי המועדים וימים טובים.

ואנכי – שהראתי לך השגחתי לטובה מזמן קדמון, יכול אני להפוך מצבך ולהכרית עריך באופן שתוכרח לדור תחת אהל וסוכה כימי מועד חג הסוכות (שד״ל); ונקרא חג זה מועד בפרט, במועד שנת השמטה בחג הסוכות (פרשת וילך), וגם זה מתרגום שד״ל, ונמשך יפה לבא אחריו.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יא) וְ⁠דִבַּ֙⁠רְתִּי֙ עַל⁠־הַנְּ⁠בִיאִ֔ים וְ⁠אָנֹכִ֖י חָז֣וֹן הִרְבֵּ֑יתִי וּבְיַ֥ד הַנְּ⁠בִיאִ֖ים אֲדַמֶּֽ⁠ה׃

I have also spoken to the prophets, and I have multiplied visions; and by the ministry of the prophets I have used parables.⁠"

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּמַלְלֵית עִם נְבִיַיָא וַאֲנָא נְבוּאָן אַסְגֵיתִי וּבְיַד נְבִיָיא שְׁלָחֵית.

וביד הנביאים אדמה – רב יהודה ברב אילעאי ורבנן, ר׳ יהודה אומר כל הנביאים ראו מתוך (שבע) [תשע] אספקלריות כמד״א וכמראה המראה אשר ראה, ומתוך אספקלריא אחת ראה משה שנאמר ומראה ולא בחידות פה אל פה אדבר בו. ורבנן אמרין כל הנביאים ראו מתוך אספקלריא מלוכלכת ומשה ראה מתוך אספקלריא מצוחצחת. בנביאים כתיב ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה. ובמשה כתיב ותמונת ה׳ יביט. ר׳ פנחס בש״ר הושעיא משל למלך שנגלה על בן ביתו באיקונין שלו לפי שבעולם הזה שכינה נגלה על היחידים אבל לעתיד לבא ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדו וגו׳.

ודברתי על הנביאים – להוכיח אתכם ולהחזיר אתכם למוטב.

וביד הנביאים אדמה – נראיתי להם בכמה דומיות.

דבר אחר: אדמה להם דברי ע״י משלים כדי לישבם על שומעיהם.

And I spoke to the prophets to admonish you and to bring you back to do good.

and to the prophets I assumed likenesses I appeared to them in many likenesses. Another explanation. I gave My words likenesses to them through allegories in order to make them comprehensible to their listeners.

ודברתי על הנביאים – אבל אינם רוצים לשוב, שהרי לכמה נביאים דברתי נבואתי, והרביתי נבואתי חזון הרבה.

וביד הנביאים אדמה – כלומר: אני אדמה עצמי בכבודי לנביאים שרואין את שכינתי, לפי שכשאני שולחם לישראל^א להשיבם מדרכיהם הרעים, שלא ישיבו להם ויאמרו: לא דיבר י״י אליכם.

א. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104 חסרה מלת: ״לישראל״.

ודברתי. והנה כבר דברתי כזאת וכזאת על הנבאים, שיאמרו לכם שתניחו דברי שקר.

וביד הנבאים אדמה – שמתי דמיונות, משלים, שתבינו.

ודיברתי על הנביאים – פי׳: מזו הרעה שאביא עליהם כבר דיברתי אל הנביאים, וחזון הרביתי, וביד הנביאים אדמה – נתתי דמיונות.

והרבה דברתי לך על ידי הנביאים – שתשוב אלי ואושיבך בטח,

ולא פעם ופעמים ושלש, אלא חזון הרביתי – לך, מימי ירבעם בן נבט,

וביד הנביאים – אני מדמה לך מה לעשות לך בשאר גוים שהחרבתי לאיים עליך ולא שמעת, שהרי תראה מה עלה בחבריך.

ודברתי על הנביאים – כמו עם הנביאים, וכן ויבואו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב). מה יכולתי לעשות לכם ולא עשיתי כדי שלא תשכחוני ומה שעשיתי עם אבותיכם. דברתי תמיד עם הנביאים להזהירכם מאתי והרביתי חזון להם ימים רבים.

וביד הנביאים אדמה – כלומר נתתי דמיונות ומשלים ביד הנביאים, כמו המשל שאמר ישעיהו כרם היה לידידי (ישעיהו ה׳:א׳), ומה שאמר יחזקאל מכורותיך ומולדותיך וכל הפרשה. ומה שאמר וביד, כי על ידם היה שולח להם הדמיונות והמשלים כמו אשר דבר י״י ביד משה.

הרביתי – דברים.

אדמה – אעשה דמיונים ומשלים.

והמועד ההוא כבר דברתי אותו על הנביאים וזה בחלום כי הדבור לחלום הוא מיוחד כמו שאמר בחלום אדבר בו (במדבר יב, ו) וכן אנכי חזון הרבתי שהודעתי אותו מועד לנביאים גם כן בדרך חזון, וכל זה אמר דברתי הרבתי לומר שכבר הודיעו ודברו בזמן העבר לנביאים שקדמו להושע, ואומרו עוד וביד הנביאים אדמה הוא כאומר וכן אודיע גם כן אותו מועד לנביאים אחרים בזמן העתיד ועל זה אמר עוד בלשון עתיד וביד הנביאים אדמה, ועל אותו יום מועד אמר ירמיהו בקינותיו קרא עלי מועד לשבר בחורי (איכה א, טו).

גם אפשר לפרש שהיתה תוכחת השם לאפרים שסבבוהו בכחש ובמרמה ושזה היה תכלית הפשע לעשות מרמה וכחש נגד השם כאלו הוא בלתי יודע ובלתי משגיח ולכן למעלה צירף הכחש עם המרמה, ועל זה עתה אמר כמתרעם הנה כנען אף על פי שלא היתה לו תורה הנה אם היו בידו מאזני מרמה לא היה כי אם שלעשוק אהב כלומר לרמות בני אדם ולגזלם, אמנם אפרים הוא יותר רע ופושע מכנען לפי שאין לו כחש ומרמה כנגד בני אדם כי הוא אומר אך עשרתי וגומר כל יגיעי לא ימצאו לי עון ונמצא אם כן שאין רצונו לרמות בני אדם ככנען כי אם לרמות את ה׳ אלהיך, ועל זה הוכיחם באומרו ואנכי ה׳ אלהיך מארץ מצרים רוצה לומר אנכי ה׳ שהייתי אלוה ומנהיג שלך בארץ מצרים וידעתי לכתך במדבר ואיך תוכל לרמותני, ומפני שאתה מתחסד עם אדם ולא עם אלהיך לכן אושיבך באהלים כימי המועד והזמן שדברתי ואדבר על הנביאים להנקם ממך.

ודברתי – בשני פשטין וי״ס בפשט א׳ בלבד ואין לחוש להם.

חזון – ענין מראה נבואה.

אדמה – מלשון דמיון ומשל.

דברתי – על עסקיכם דברתי אל הנביאים והרביתי דברי חזון.

אדמה – ר״ל דברתי בדמיון ובמשל להיות מקובל על הלב כי מאד אני משגיח בך.

חזון, אדמה – החזון הוא מה שיראה הנביא במחזה הנבואיי והתבאר (ישעיהו ל׳), והדמיון, הוא מה שיראה הנביא תמונות שיהיו לדמיון אל נבואתו, כמו מקל שקד, סיר נפוח, כלוב קיץ. והדבור הוא דבר ה׳ אליו בעת החזון.

ודברתי על הנביאים – הנה רציתי להשיבם בתשובה ולכן הרביתי להם נביאים רבים, כי בימי אחאב עמדו כמה מאות נביאים שהיו כולם תלמידי אליהו והם דברו והוכיחו את העם, וגם הרביתי חזון – שהוא ג״כ ממיני הנבואה שידבר אל הנביאים בדבור ובחזון, וע״י דמיונות ומשלים, שעז״א וביד הנביאים אדמה אבל כ״ז לא הועיל, כי.

ודברתי – לריק ע״י הנביאים, והרביתי להזהירכם על עונותיכם ע״י חזון שהוא דיבור ברבים (אין חזון נפרץ, שמואל א׳ ג׳:א׳, ועיין מה שכתבתי עליו בביאורי).

אדמה – ע״י דמיונות ומשלים ציירתי לכם הדברים בבירור.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יב) אִם⁠־גִּלְעָ֥ד אָ֙וֶן֙ אַךְ⁠־שָׁ֣וְא הָי֔וּ בַּגִּ⁠לְגָּ֖ל שְׁ⁠וָרִ֣ים זִבֵּ֑⁠חוּ גַּ֤ם מִזְבְּ⁠חוֹתָם֙ כְּ⁠גַלִּ֔⁠ים עַ֖ל תַּלְמֵ֥י שָׂדָֽי׃

If Gilead is wicked, surely they are worthless. In Gilgal they sacrifice bulls. Indeed, their altars are like heaps in the furrows of the field.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אִם בְּגִלְעָד הֲווֹ אֲנוּסִין בְּרַם בְּבֵית גִלְגְלָא תּוֹרִין לְטַעֲוָן דַבַּחוּ אַף אֲגוֹרֵיהוֹן אַסְגִיאוּ כְּגַרִין עַל תְּחוּמֵי חַקְלָא.

בגלגל שורים זבחו – (למעלה ברמז קצ״ה).

גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי – אין לך כל תלם ותלם שבארץ ישראל שלא העמיד עליו אחאב עבודת אלילים והשתחוה לה.

אם גלעד און – אם בא להם שבר ואונס הם גרמו לעצמם כי אך שוא היו ובגלגל שורים זבחו לעבודה זרה.

גם מזבחותם – רבים כגלים שעל תלמי שדי, תלמי שדי היא מענית המחרישה קרויה תלם.

If there is violence in Gilead If they suffered from destruction and violence, they caused it to themselves, for they were but vanity in Gilgal, and they sacrificed oxen to pagan deities.

also their altars were as numerous as heaps which are on the furrows of the field. the furrows of the field The furrow made by the plowshare is called תֶלֶם.

אם גלעד און אך שוא היו – אם לכתחילה היו יושבי גלעד רעים, ועכשיו הם רעים וחטאים לי״י מאד.⁠¹

בגלגל שוורים זיבחו – לעבודה זרה.

גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי – ולא תאמר בגלגל הם כל כך חוטאין, אלא לא הניחו אפילו תלם שדה שלא הקימו מזבח לעבודה זרה.

1. השוו לשון הפסוק בבראשית י״ג:י״ג.

והנה אם היו אנשי גלעד לפני הנבאים און, אך שוא היו אחרי כן.

בגלגל שורים זבחו – לבעל, כגלים – דרך משל, שהם רבים ונראים.

אם גלעד און – פי׳: אם תביט בגלעד, והנה עשו און, ואך שוא היו. וגם בגלגל שוורים זיבחו לפסילים, גם מזבחות הקימו כמו תלמי שדי.

אם גלעד – היו פועלי און

אך שוא – בשוא נתעו ושוא היתה תמורתם.

שהרי בגלגל שורים זבחו גם מזבחותם – שזבחו שם חרבות ושממות^א הן כגלים.

א. בכ״י: חרבה ושממה.

אם גלעד און – אם גלעד החל לעשות און, שהם החלו לעשות הרע תחילה והם גלו תחלה.

אך שוא היו – נוכל להדביקו למעלה שיהיה טעמו על גלעד שזכר, ויהיה העניין כפול במלות שונות, או יהיה טעמו דבק עם בגלגל אע״פ שהזקף במלת היו, אין כל טעמי הפירושים הולכים אחרי טעמי הנקוד.

בגלגל שורים זבחו – כי בני הגלגל היו שכינים לארץ הגלעד, הירדן ביניהם, ולמדו ממעשיהם והחלו לעבוד עבודה זרה כמוהם ולעשות און ושוא, וזבחו שורים לעבודה זרה. במקום שעשו מזבח לאל והשכינו שם המשכן^א תחלה אחר שעברו את הירדן, שם שורים זבחו לעבודה זרה.

גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי – ולא דיי במזבח שעשו בגלגל לעבודה זרה, כי גם בנו חוץ לעיר מזבחות רבים נראים כגלי אבנים על תלמי השדות.

שדי – כמו שדים, וכן וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד) כמו חלונים. וכן תרגם יונתן על תחומי חקלן.

א. בכת״י וטיקן 71: ״המזבח״.

אם גלעד און – אין זה דרך הקודם בהקש תנאי המתדבק, אבל המכוון אם גלעד הנה הוא און, וידוע שגלעד הוא כמו ראש לעשרת השבטים, וזה כענין מלת אם בהיקש תנאי המתחלק. וכן יאמר בכאן אם גלעד אם גלגל הכל רע, וידוע שהירדן בין שני אלה.

שדי – כמו שדה.

ואמנם למה שאמר לא ימצאו לי עון אשר חטא השיבו יתברך אם גלעד און אך שוא היו כמו שנאמר למעלה גלעד קרית פועלי און לכן באמת שוא היו שבאו האויבים והגלו את גלעד בגלות הראובני והגדי לארץ הגלעד והירדן ביניהם ועשו שם במות לעבודה זרה והיו מקריבים שם זבחים, עונשו יוכיח על מעשיו שגם כן נחרב הגלגל עם הערים ההם אשר מעבר הירדן להיותו סמוך אליהם או בגלות השני כשהקל ארצה זבולון וארצה נפתלי ונשארו אם כן המזבחות ההם נחרבות עם כל הארץ והוא אומרו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי, הנה אם כן עונשם של אלו שכבר ראינו בעינינו יורו ויוכיחו שהיו ביניכם עונות רבים ואיך תאמרו לא ימצאו לי עון: והמפרשים פירשו גם מזבחותם כגלים שלא די שעשו בגלגל מזבח לעבודה זרה כי גם חוץ לעיר בנו להם מזבחות נראין כגלי אבנים על תלמי השדות, וכן דרשו באיכה רבה (פתיחתא כג) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי אין לך כל תלם ותלם שבארץ ישראל שלא העמיד עליו אחאב עבודה זרה והשתחוה לה.

ואחר שהשיב על דבריהם חזר לענין הראשון שזכר בדרך צחות שיעקב בבטן עקב את אחיו ואמר להם שאין ראוי שיתפארו בזה שהם שונאים את בני יהודה אחיהם כמו שיעקב עקב את אחיו עשו כי הנה גם יעקב לא הרויח דבר בזה שמפני זה

און – ענין עמל ויגיעה כמו כי לא יצא מעפר און (איוב ה׳:ו׳).

כגלים – ענין תל ודגור.

תלמי – היא הערוגה הנעשה בחרישה וכן תלמיה רוה (תהלים ס״ה:י״א).

שדי – כמו שדה.

אם גלעד און – אם און בא על גלעד הנה לא באה במקרה כ״א בהשגחה לתשלום גמול כי מעשיהם היו אך שוא כי בגלגל מקום שעמד המקדש בתחלה שם זבחו שוורים לעבודת כוכבים וגם מזבחותם שעשו לעבודת כוכבים היו מרובות כמו מספר הגלים שהם על תלמי שדה.

שוא – הוא דבר שאינו מועיל ובלתי מתקיים, הנביאים היו שוא ולריק.

אם גלעד און אך שוא היו – שכבר התבאר למעלה (ו׳ ח׳) שכל הנביאים תלמידי אליהו נהרגו בגלעד ששם היה מושב אליהו. ושם הרגה איזבל את נביאי ה׳. שע״ז אמר שם גלעד קרית פועלי און עקובה מדם, וז״ש אם גלעד מלאה און להרוג את הנביאים א״כ אך שוא ולחנם היו הנביאים האלה, כי עי״כ בגלגל שורים זבחו שכמספר בני הנביאים שהרגו זבחו שורים בגלגל לע״ז והקימו מזבחות לבעל, מזבח ופר לעולה לכל נביא אשר הרגו, וז״ש גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי שחשבו שבזה ירצו דם נביאים הנשפכים.

שוא – לשון נופל על לשון און בחילוף אותיות הבל שֶׁכִּנָה בו עבודת האלילים; אם פנו להבל היו גם הם להבל; והזכיר גלעד להוראת ישראל בכלל, או בגלעד עבדו את הבעל הרבה וארם לחצם בפרטות (מלכים ב׳ י׳:ל״ג); וגלגל הוזכר כבר למעלה ד׳:ט״ו כמקום מוכן לעבודת אלילים והוא בחלק יהודה, ורומז כאן למאורע בלתי נודע לנו; ושד״ל תרגם היו כמו יהיו והנביא מצייר דבר עתיד כאלו אירע כבר, ישפוט הקורא בין שתי הדעות.

כגלים וגו׳ – גלי אבנים שנהיו מחרבות מקום מיושב לעבר ונחרש עתה לשדי תבואה.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יג) וַיִּ⁠בְרַ֥ח יַעֲקֹ֖ב שְׂ⁠דֵ֣ה אֲרָ֑ם וַיַּ⁠עֲבֹ֤ד יִשְׂרָאֵל֙ בְּ⁠אִשָּׁ֔⁠ה וּבְאִשָּׁ֖⁠ה שָׁמָֽר׃

Jacob fled into the country of Aram, and Israel served to get a wife, and for a wife he tended flocks and herds.

נְבִיָא אֲמַר לְהוֹן הֲלָא יַעֲקֹב אֲבוּכוֹן אֲזַל לְחַקְלֵי אֲרַם וּפְלַח יִשְׂרָאֵל בְּאִתְּתָא וּבְאִתְּתָא נְטַר עָנָא.

רמז תקכט

ויברח יעקב שדה ארם – אמר להם הנביא לישראל דוגמא שלכם דומה ליעקב. מה יעקב עד שלא נשא אשה נשתעבד ומשנשא אשה נשתעבד אף אתם עד שלא נולד גואל נשתעבדתם ומשנולד גואל נשתעבדתם.

ויברח יעקב שדה ארם וגו׳ – כאדם שאומר נחזור על הראשונות שדברנו למעלה וישר אל המלאך ועוד זאת עשיתי לו הוצרך לברוח שדה ארם ידעתם איך שמרתיו.

ובאשה שמר – את הצאן.

And Jacob fled to the field of Aram etc. Like a person who says, "Let us return to the previous topic,⁠" for we spoke above (verse 5): And he strove with an angel, and moreover, I did this for him; when he was forced to flee to the field of Aram, you know how I guarded him.

and for a wife he guarded the flocks.

ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר – ולמה אין אתם לוקחין מוסר מיעקב אביכם ששמר ציווי אמו,⁠^א בשביל אשה שציותה עליו: וישבת עמו ימים אחדים (בראשית כ״ז:מ״ד), והלך שם ועמד^ב שם עשרים שנה.

א. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162, פרמא 2994: ״אביו״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104: ״ועמדה״.

ויברח. היה לכם לחשוב, כי אביכם בברחו אל ארם, עני היה. וכן אמ׳ ״ונתן לי לחם לאכל״ (בראשית כ״ח:כ׳).

ויעבד... באשה – זהו ״הלא ברחל עבדתיך״ (בראשית כ״ט:כ״ה). ובעבור אשה היה שומר צאן. ואני העשרתיו, גם העליתי בניו על יד נביא, הוא משה. ושב ישראל כמו צאן, ושומרו משה. ושכח ישראל כל זה.

ויברח יעקב שדה ארם – פי׳: זה יחזור למעלה (פס׳ ט) על מה שאמר אפרים ״אך עשרתי״ בלא עשק. והיאך יתכן זה? הלא ברח יעקב לבדו בלא כלום בשדה ארם, ועבד ישראל ללבן בעבור נשיו, כמ׳ שאמ׳ ״אעבדך שבע שנים ברחל״ (בראשית כ״ט:י״ח), ובעבור אשתו שמר הצאן.

והיה לך לזכור חסדים שגמלתי לאביכם, שברח שדה ארם ולא מצא אשה אלא בעבודה ששמר ועבד בצאן, וסוף היה לעם רב.

ויברח יעקב – והם אינם זוכרים הטובה שעשיתי עם אביהם שברח מפני עשו אחיו.

ויעבוד ישראל באשה – אף כשהיה שם הוצרך לעבוד את^א לבן בעבור אשה, שיתן לו בתו^ב, והעבודה ששמר את צאנו. וכן בבתו האחרת שנתן לו, שמר צאנו גם כן, ואני הייתי עמו וברכתיו ושב משם בעושר ובנכסים.

א. ״את״, נוסף מכת״י אוקספורד 33.

ב. ״בתו״, נוסף מכת״י אוקספורד 33.

ויברח יעקב שדה ארם – גם בזה שב לספר איך עזר השם לאבותינו מקדם ביום רעה.

שמר – הצאן, וגם שמר יום כנגד יום.

ברח יעקב שדה ארם ויעבוד את לבן באשה שהיא רחל שבע שנים ובאשה אחרת שמר גם כן את צאן לבן הנה שעבד ארבע עשרה שנה על שתי נשיו ולא נמשך לו כל זה כי אם משנאת עשו שהוצרך לברוח מפניו, ואם היה שזרעו נתגדל ונתרבה וביד רמה יצאו ממצרים והלכו במדבר וכבשו את הארץ הנה לא היה זה בכחם וזרועם לא הושיעה למו אלא

שדה ארם – כמו ארץ ארם.

ויברח יעקב – הלא כשברח יעקב מפני עשו אל ארם אז עבד ללבן בעבור אשה היא רחל ואח״ז חזר עוד לשמור צאן לבן בעבור אשה אחרת וכל זה היה מגודל עוני כי בא בידים ריקניות וכאומר הלא חזר ברכוש גדול ומי נתן לו זה הרכוש הלא אני ואיך תאמר אך עשרתי מצאתי און לי.

ויברח יעקב – פרט בזה שם יעקב, שברח ע״י העקב שעקב את אחיו.

באשה, ובאשה – כבר יסדתי באילת השחר (כלל קל״ח) שהשם הנכפל אינו השם הראשון.

ויברח יעקב וכו׳ ובנביא העלה וכו׳ הכעיס אפרים תמרורים – שעורו, אפרים הכעיס תמרורים היינו שעל התוכחה שמוכיחים אותו על הדברים הנאמרים למעלה שהוא על הכחש והכפירה מה שעובד את העגלים, ועל המרמה שי״ל מאזני מרמה, על שני אלה משיב תשובה דרך לצנות ולעג להכעיס את המוכיחים בדברי תמרורים, שעל מה שמוכיחים אותו על המרמה, הוא מכעיס ומשיב, הלא ויברח יעקב שדה ארם – הלא מפני רמאות ומרמה ברח יעקב מפני עשו לשדה ארם, כי רמה את עשו בדבר הבכורה והברכה וא״כ הלא גם יעקב עשה מרמה, והלא ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר – שאח״כ בהיותו בבית לבן עבד בעבור אשה שהיא רחל ולבן רמה אותו ונתן לו את לאה ונתקיים המרמה בידו כי אח״כ שמר את הצאן שנית באשה אחרת, והוצרך לשמור בעד שתי נשים, וא״כ כבר היה הרמאות נהוג מימי אבותינו.

ויברח וגו׳ – מזכיר חסדי ה׳ עם ישראל שמקטנות מצבם עשאם עם סגולתו.

שמר – הצאן שבע שנים מבלי היות לו כסף לתת מוהר לאשתו.

(יד) וּבְנָבִ֕יא הֶעֱלָ֧ה יְהֹוָ֛הי״י֛ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּ⁠צְרָ֑יִם וּבְנָבִ֖יא נִשְׁמָֽר׃

By a prophet Hashem brought Israel up out of Egypt, and by a prophet he was preserved.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאַף כַּד נְחַתוּ אֲבָהָתְכוֹן לְמִצְרַיִם נְבִיָא שְׁלַח יְיָ וַאֲסֵיק יַת יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם וְעַל יְדֵי נְבִיָא אִתְנְטַר.

ובנביא העלה ה׳ את ישראל ממצרים – (כתוב ברמז ר״ח).

ובנביא העלה י״י וגו׳ – ועל שאתם מבזין את הנביאים ומלעיגין בדבריהם הלא בנביא העלה וגו׳.

And, through a prophet, the Lord brought up etc. And, insofar as you disgrace the prophets and mock their words, is it not so that through a prophet God brought us etc.?

ובנביא העלה י״י את ישראל מארץ מצרים – על אחת כמה וכמה שהייתם כדיי לשמור דברי הנביא, שראיתם שעל ידו נעשה אות ומופת בזה שהעלה הקב״ה את ישראל מארץ מצרים על ידו. לכך אני אומר שבדבר שהנביא מדבר אליכם הייתם כדיי לשמור ציוויו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

ובנביא העלה – פי׳: על יד נביא העלה י״י את ישראל, ועל יד נביא נשמר ישראל.

ובנביא העלה – אותם ממצרים – מעבודתם,

ובנביא נשמר – כל הימים. והיה לו לשמוע בקול נביאי כל הימים

ובנביא העלה – ועוד עשיתי חסד עם בניו שירדו למצרים ונשתעבדו שם ושלחתי להם נביא שהעלה אותם ממצרים ברכוש רב, והוא משה.

ובנביא נשמר – ארבעים שנה שהיו במדבר נשמרו ע״י נביא שנתתי להם, לא חסרו דבר. וכל הטובות האלה אינם זוכרים ומכעיסים אותי בתועבות ובלא אל^א, זהו שאמר:

א. ראה דברים ל״ב:כ״א הם קנאוני ׳בלא אל׳, ופירש״י: בדבר שאינו אלוה.

ובנביא – זה משה, וזה יותר מעולה.

נשמר – ישראל במדבר.

שבנביא העלה השם את ישראל ממצרים ומעשה השם כי נורא הוא היה על ידי נביאו לא בכח זרע יעקב וכן בנביא נשמר במדבר ובירושת הארץ, הנה אם כן אין ראוי שיאמר אפרים שלא ימצא לו עון כי באמת

ובנביא – הלא ע״י משה נביאי העלה וכו׳ וע״י היה נשמר בדרך וכאומר הכל בא בהשגחתי ואיך תכחשו לומר שאינני משגיח ומכיר מעשה האדם.

ובנביא – ונגד מה שהוכיחו אותם על הכחש והעגלים שעשו, היו משיבים שהם צריכים אל אמצעי בינם לבין ה׳, שכן בעת שעשו ישראל את העגל אמרו עשה לנו אלהים כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו, שתחלה היה משה אמצעי בינם ובין ה׳ וכאשר נעלם משה מאתם עשו את העגל שהוא ילך לפניהם ויהיה אמצעי בינם ובין ה׳, ועפ״ז אמרו גם הם שהם צריכים אל העגלים שיהיו אמצעי בינם לבין ה׳ בקבלת השפע, והביאו ראיה שהלא בנביא העלה ה׳ את ישראל מארץ מצרים – הרי שגם יצ״מ היה ע״י אמצעי שהוא הנביא, וכן אח״כ בנביא נשמר – כי הנביא היה תמיד אמצעי בהגעת השפע, הרי שצריך אמצעי בהגעת הרוחניות למטה, וע״כ הם עושים את העגלים.

נשמר – ע״י נביאים שממשה לא חדלו בישראל.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טו) הִכְעִ֥יס אֶפְרַ֖יִם תַּמְרוּרִ֑ים וְ⁠דָמָיו֙ עָלָ֣יו יִטּ֔⁠וֹשׁ וְ⁠חֶ֨רְפָּת֔וֹ יָשִׁ֥יב ל֖וֹ אֲדֹנָֽיו׃

Ephraim has bitterly provoked anger. Therefore his blood will be left on him, and his Lord will repay his contempt.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מַרְגְזִין דְבֵית אֶפְרַיִם מוֹסָפִין לְמֶחְטִי וְחוֹבַת דַם זַכַּאי דַאֲשֵׁיד עֲלוֹהִי יְתוּב וְחִסוּדֵיהּ יְתוּב לֵיהּ רִבּוֹנֵיהּ.

הכעיס אפרים – לבוראו לבזות את נביאיו ולבגוד בו.

תמרורים – הם לו כי דמיו אשר שפך בהחטיאו את ישראל והמחטיאו לאד׳ קשה לו מן ההורגו כאשר אנו למידין מעמון ומואב שהטעו את ישראל להצמד לבעל פעור וענשן הכתוב יותר ממצרי ואדומי שטבעום בנהר ויצאו בחרב לקראתם.

עליו יטוש – עליו יטילם הקב״ה.

וחרפתו – שחירף את שלמה כענין שנאמר וירם יד במלך (מלכים א י״א:כ״ו) שהוכיחו ברבים על אשר בנה שלמה את המלוא כדמפורש בחלק.

ישיב לו אדוניו – הקב״ה שהרי הוא הרע לעשות יותר ממנו.

Ephraim provoked his Creator by despising His prophets and betraying Him.

yea, bitterness (Heb. תַּמְרוּרִים,) they are to him for his blood which he shed by causing Israel to sin by clinging to idolatryand one who causes a person to sin is worse to him than one who kills him, as we learn from Ammon and Moab, who misled Israel to cling to Baal-Peor, and Scripture punished them more severely than an Egyptian and an Edomite, who drowned them in the river and went forth toward them with the sword...

shall be cast upon him The Holy One, blessed be He, shall cast it upon him.

and his disgrace which he disgraced Solomon, as the matter is stated: "He raised his hand against the king" (Melakhim I 11:26), that he rebuked him in public because Solomon had built up the Millo, as is explained in [the chapter entitled] Chelek (San. 101b).

his Lord shall requite upon him I.e., the Holy One, blessed be He, since he surpassed him in his evil deeds.

הכעיס אפרים תמרורים – אחר יעקב אביכם אין אתם לוקחין מוסר, אבל אחר ירבעם וחביריו שחטאו והחטיאו את הרבים שהכעיס להקב״ה בעגלים שעשה.⁠^א ולכך באו לך תמרורים – גזירות קשות.

ודמיו עליו יטוש – ולפי שהחטיאו את ישראל וגרם לדמן של ישראל לישפך, על ידי אותו דם הפילו, ונטש הקב״ה עליו, שחשב לו כאילו הוא עצמו שפך.

וחרפתו ישיב לו אדניו – כמה דאת אמר: ובערתי אחרי בית ירבעם כאשר יבער הגלל עד תומו (מלכים א י״ד:י׳).

א. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104 נוספה כאן מלת: ״לך״.

הכעיס השם.

תמרורים – בגלוי, ״שימי לך תמרורים״ (ירמיהו ל״א:כ׳), ״ויתמרמר״ (דניאל ח׳:ז׳, י״א:י״א).

ודמיו – דמי נקיים ששפך.

יטוש – כמו ״והנם נטושים״ (שמואל א ל׳:ט״ז).

הכעיס אפרים תמרורים – פי׳: הכעיס אפרים הקב״ה בגלוי. ודמיו׳ – ״הציבי לך ציונים, הקימי לך תמרורים״ (ירמיהו ל״א:כ׳), ׳תמרורים׳ – כמו ׳ציונים׳, ו׳ציון׳ – דבר שתראה לכל.

והוא הכעיס – אותי בתמרורים ובעצבון רוח, ודמיו ששפך.

הכעיס אפרים תמרורים – [הכעיס אפרים האל בתמרורים^א], והם המזבחות שהיו כגלים וציונים, וכמהו שימי לך תמרורים (ירמיהו ל״א:כ׳). ויש לפרשו ג״כ מעניין מרורים, ופירושו כעס תמרורים, כלומר כעס רע ומר^ב.

ודמיו עליו יטוש – דם נקי ששפך אפרים יטוש עליו. וכן חרפתו שחרף האל בעשותו העגלים, הכל ישיב לו גמולו בראשו.

יטוש – כמו והנם נטושים על פני כל הארץ (שמואל א ל׳:ט״ז), ויטש על המחנה (במדבר י״א:ל״א), עניין התפשטות.

ואדוניו הוא הקב״ה. ואע״פ שהוא אינו מכיר באדנותו, על כרחו אדניו הוא, והוא ישיב לו גמולו בראשו.

א. המוקף נוסף מכת״י אוקספורד 33. ובכת״י וטיקן 71 חסר.

ב. ״כעס רע ומר״, כן הוא בכת״י אוקספורד 33, ובכת״י וטיקן 71: ״כעס מר״.

הכעיס אפרים – כי כפר בכל זאת הטובה אחר שנכנס לארץ ועשה כעסים מרים ורעים.

ודמיו עליו – על עצמו, כטעם דמו בראשו (יהושע ב׳:י״ט). וגם השם שהוא אדוניו ישיב לו חרפתו וישיב גמולו בראשו, שתכפוהו צרות ופחד לילה ויומם.

הכעיס אפרים תמרורים, כלומר הכעיס האל יתברך כעס תמרורים, או יהיה פירושו הכעיס אפרים לכן תמרורים יהיו עליו, ודמיו עליו יטוש רוצה לומר אותם הדמים שהוא שופך עליו הם מתפשטים לפי שחרפתו ישיב לו אדניו שהוא השם יתברך שיתן לו גמולו בראשו.

תמרורים – מלשון מר.

יטוש – ענין התפשטות כמו ויטוש על המחנה (במדבר י״א:ל״א).

הכעיס – ר״ל אחר שכל זה ידוע לאפרים ועכ״ז הכעיס לה׳ במעשים רעים.

ודמיו – לכן הדם ששפך יתפשט עליו לקחת נקם.

וחרפתו – מה שחרף כלפי מעלה להחליפו בעגלי הזהב הנה האל הוא אדוניו ומושל בו וגמול מעשיו ישיב לו.

הכעיס אפרים תמרורים וגו׳ – ר״ל מי שהכעיס את אפרים. היה אפרים גומל לו תמרורים ודמיו עליו וגו׳.

תמרורים – כעס רע ומר.

יטוש – מענין ויטוש על מחנה שיניח דמיו עליו, ושם אדוניו הוא נושא המאמר כולו.

הכעיס אפרים תמרורים – בתשובות האלה שהם דברי לצנות היורדים חדרי בטן, הכעיסו את המוכיחים ולעגו עליהם בדברי תמרורים אלה, ודמיו. שיעור הכתוב, אדוניו! דמיו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו – כי הם הרגו את המלכים בעבור חטא ע״ז שעבדו, כמו שהרגו את בית ירבעם ובית אחאב ויתר מלכים בחטא זה, ואחר שהרגוהו שבו הם בעצמם להחזיק בעבודת הבעל והעגלים, וא״כ הלא הרגוהו ברצח ובחנם, עפ״ז יצייר המליץ, כאילו אדוניו שהוא המלך הנרצח עמד מקברו ונוטש עליו את דמיו – שמשליך את דמו הנשפך בחנם על העם שרצחוהו, וישיב לו את חרפתו החרפה שחרפוהו בעת רצחוהו על שעבד ע״ז, ישיב לו עתה את החרפה אל חיקו ויחרף אותו, ומעתה יספר הדברים שידבר אליו אדוניו הנרצח.

תמרורים – שם על משקל רבים לשימוש תאר הפעל, וכעס הוא מגזרת כעש ההולך ונוקר בלבו של אדם, ונמצא ג״כ בסי״ן (איוב ז׳:י״ז^א); הכעיס אלהיו מרירות ובה; ונקשר עם הקודם להגיד כי לדור דור לא חדלה השגחת ה׳ מעל עמו, אבל עתה שמכעיסים אותו ביותר, יניח את ישראל ביד עוניו (שבהן הרציחה היא הראשונה) יניח שיסבול עלוליהם; ושד״ל תרגם יטוש כמו יטה ויפרוש, דמיו יכסוהו.

וחרפתו – הראויה לו.

ישיב – יגמול.

א. כן בדפוס וצ״ע אולי הכוונה לאיוב י׳:י״ז או איוב י״ז:ז׳.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון