×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יז) לֹֽא⁠־תַכִּ֨ירוּ פָנִ֜ים בַּמִּשְׁפָּ֗ט כַּקָּטֹ֤ן כַּגָּדֹל֙ תִּשְׁמָע֔וּן לֹ֤א תָג֙וּרוּ֙ מִפְּנֵי⁠־אִ֔ישׁ כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵאלֹהִ֣ים ה֑וּא וְהַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יִקְשֶׁ֣ה מִכֶּ֔ם תַּקְרִב֥וּן אֵלַ֖י וּשְׁמַעְתִּֽיו׃
You shall not show partiality in judgment; you shall hear the small and the great alike. You shall not be afraid of the face of man; for the judgment is God's. The case that is too hard for you, you shall bring to me, and I will hear it.⁠"
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורפירוש מחכמי צרפתחזקונירמב״ןר׳ בחיימנחת יהודהטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גמזרחיאברבנאלגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[פיסקא יז]
לא תכירו פנים במשפט – זה הממונה להושיב דיינים שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין איש פלוני גבור אושיבנו דיין איש פלוני קרובי אושיבנו דיין איש פלוני הלווני ממון [הליניסטון] אושיבנו דיין נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכיי לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע מעלה עליו כאלו הכיר פנים בדין.
כקטן כגדל תשמעון – שמא תאמר הואיל ועני זה עשיר זה מצווה לפרנסו אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות תלמוד לומר כקטן כגדל תשמעון.
דבר אחר: כקטן כגדל תשמעון – שמא תאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר אזכנו ולכשיצא לחוץ אני אומר לו תן לו שאתה חייב תלמוד לומר כקטן כגדול תשמעון.
לא תגורו מפני איש – שאם באים שנים לפניך עד שלא תשמע לדבריהם אתה רשיי לשתוק משתשמע לדבריהם אי אתה רשיי לשתוק וכן הוא אומר (משלי י״ז:י״ד) פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש, עד שלא נתגלה הדין אתה רשיי לשתוק משנתגלה הדין אי אתה רשיי לשתוק, שמעת את הדין ואי אתה יודע לזכות את הזכיי ולחייב את החייב אתה רשיי לשתוק שנאמר (זכריה ח׳:ט״ז) ואלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש לרעהו אמת ומשפט שלום, איזה הוא שלום שיש בו משפט אמת הוי אומר זה ביצוע. רבן שמעון בן גמליאל אומר המעלה את הקטן למקום גדול והגדול למקום קטן זה ביצוע, וחכמים אומרים כל המבצע הרי זה חוטא שנאמר (תהלים י׳:ג׳) ובוצע ברך נאץ ה׳, נמצא זה משבח את הדיין וזה מנאץ את יוצרו.
לא תגורו מפני איש – שמא תאמר מתירא אני מפלוני שמא יהרוג את בני או שמא ידליק את גדישי או שמא יקצץ את נטיעותי תלמוד לומר לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא. וכן יהושפט אומר (דברי הימים ב י״ט:ו׳) ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עשים כי לא לאדם תשפטו כי לה׳.
והדבר אשר יקשה מכם – אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אתה דן דין קשה, חייך שאני מודיעך שאי אתה דן דין קשה אני מביא עליך דין שתלמיד תלמידך יכול לשמעו ואתה אי אתה יכול לשמעו ואיזה זה זה דינן של בנות צלפחד, וכן הוא אומר (במדבר כ״ז:ה׳) ויקרב משה את משפטן לפני ה׳, כיוצא בו אתה אומר (שמואל א ט׳:י״ח-י״ט) ויגש שאול את שמואל בתוך השער וגו׳ ויען שמואל את שאול ויאמר אנכי הראה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הוא רואה, אני מודיעך שאי אתה רואה, אימתי הודיעו בשעה שאמר לו (שם ט״ז:א׳) מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך, מהו אומר (שם ט״ז:ו׳) ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה׳ משיחו, אמר לו הקדוש ברוך הוא לא אמרת אנכי הרואה, (שם ט״ז:ז׳) אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו.
סליק פיסקא
[Piska 17]
"Do not play favorites in judgment": This is (addressed to) one who is appointed to seat judges. Lest you say: That man is comely; I will make him a judge — that man is strong; I will make him a judge — that man is my kinsman; I will make him a judge — that man lent me money; I will make him a judge — that man is multilingual; I will make him a judge — so that (in his innocence) he exonerates the guilty and incriminates the innocent — not because he is wicked, but because he does not know (the law), Scripture terms (appointing him as a judge) as "playing favorites in judgment.⁠"
Small and great equally shall you hear": Lest you say: Since this one is poor and the other rich it is a mitzvah to judge in his (the poor man's) behalf, so that he can feed himself honestly; it is, therefore, written "Small and great equally shall you hear.⁠"
Variantly: "Small and great equally shall you hear": Lest you say: How can I damage this man's reputation for a dinar? I will exonerate him, and when he leaves, I will tell him to give the poor man the money that he owes him. Thus, "Small and great equally shall you hear.⁠"
"Do not fear any man": If two come to be judged before you, before you hear what they have to say you may remain silent. If you have heard the case but you do not know how to rule for exoneration or incrimination, you may remain silent. Once the judgment is clear to you, you may not remain silent. The same applies to compromise. If two come before you for judgment, before you have heard what they have to say, or after you have heard, but you do not know how to rule, you may tell them: Go out and compromise. Once you have heard their words and you know how to rule, you may not tell them to go out and compromise, as it is written (Proverbs 17:14) "As the letting loose of water is the beginning of contention, and before the (law of) the quarrel is revealed, leave it.⁠" And the sages say: The compromiser is a sinner, and one who praises the compromiser is a sinner, as it is written (Psalms 10:3) "And the blesser of the compromiser rejects the Lord,⁠" The praiser of (compromising) judges is thus found to reject his Creator. R. Shimon b. Gamliel says: Compromise is raising the small and lowering the great. R. Yehoshua b. Karcha says: It is a mitzvah to compromise, as it is written (Zechariah 8:16) "These are the things that you shall do: Speak the truth, one man to his neighbor. Truth and a judgment of peace shall you judge in your gates.⁠" Which is "a judgment of peace"? Compromise.
Variantly: "Do not fear any man": Lest you say: I am afraid of that man. He may kill my son, or burn my stacks, or cut down my plants; it is, therefore, written "Do not fear any man.⁠" "for the judgment is G-d's.⁠"
And thus is it written of Yehoshafat (II Chronicles 19:6) "and he said to the judges: Take heed what you do, for you judge not for the man, but for the Lord who is with you in the judgment.⁠"
"And the thing that is too difficult for you, you shall bring near to me and I shall hear it": The Holy One Blessed be He said to Moses: You (say that) you are judging a difficult case? By your life, I shall apprise you that you are not judging a difficult case. For I will bring upon you a case that the women can hear (i.e., resolve), which you cannot hear. Which is that? The case of the daughters of Tzelafchad. And thus is it written (Bemidbar 27:5) "And Moses brought forth their judgment before the Lord.⁠" Similarly (I Samuel 9:18-19) "And Saul approached Samuel within the gate and said to him: Tell me now, which is the house of the seer. And Samuel answered Saul, saying: I am the seer" — whereupon the Holy One Blessed be He said to him: You are the seer? By your life, I shall apprise you that you are not the seer. And when did He apprise him? When He said to him (16:1) "Fill your horn with oil and go and I will send you to Yishai of Bethlehem. For I have seen among his sons a king for Me.⁠" What is stated thereafter? (Ibid. 6) "And it was when they came that he (Samuel) saw Eliav and he said: Surely, before the Lord is His anointed one.⁠" And the Holy One Blessed be He said to him: Did you not say "I am the seer"? (Ibid. 7) "Do not look at his appearance and at his tall stature, for I have rejected him. For it is not as a man sees. For a man sees to the (beauty of) the eyes, but the Lord sees to the heart.⁠"
[End of Piska]
לא תכירו פנים במשפט זה הממונה להושיב דיינין שלא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין איש פלוני יודע בכל לשון אושיבנו דיין איש פלוני גבור אושיבנו דיין איש פלוני עשיר אושיבנו דיין איש פל׳ קרובי אושיבנו דיין איש פלוני אנליס מינס אושיבנו דיין נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע לדון ומעלה אני עליך כאלו הכרתה פנים במשפט:
כקטן כגדל תשמעון הא כיצד באו שנים לפניך לדין אחד עני ואחד עשיר שלא תאמר עני הוא זה הואיל ואני ועשיר זה חייבין לפרנסו ואזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות לכך נאמר כקטן כגדל תשמעון:
ד״א כקטן כג׳ תש׳:
באו שנים לפניך לדין אחד עני ואחד עשיר שלא תאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל שחייב לו דינר אזכנו ולכשיצא לחוץ אני אומר לו תן לו מה שאתה חייב לו לכך נאמר כקטן כג׳ תש׳:
[השמטה: ד״א כקטן כגדול תשמעון עד שלא שמעת את הדין אתה רשאי לבצוע מששמעת את הדין אי אתה רשאי לבצוע]: לא תגורו מפני איש שלא תאמר מתירא אני מפלוני שמא יהרוג את בני או שמא ידליק את גדישי או שמא יקצץ את נטיעותי לכך נאמר לא תגורו מפני איש ומפני מה טעמו של דבר מגיד כי המשפט לאלהים הוא וכן יהושפט אומר לדיינין שהשיב בערי יהודה (דה״י ב׳ י״ט ו׳) ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה׳ ואומר (תהלי׳ פ״ב א׳) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפט ואומר (ישעי׳ ל׳ י״ח) כי אלהי משפט ה׳:
ר׳ יהודה בן לקיש אומר שנים שבאו לפניך לדין אחד רך ואחד חזק עד שלא תשמע את דבריהם או משתשמע את דבריהם ואין אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להן אין אני נזקק לכם שמא יתחייב חזק ונמצא (רך) רודפו אבל משתשמע את דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אין אתה רשאי לומר להם אין אני נזקק לכם שנ׳ לא תגורו מפני איש:
והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו שלשה נביאים גדולים לא עמדו בישראל כמותן וכיון שנתגאו נתמכו ואלו הן משה ושמואל וישעיה:
משה על ידי שנתגאה ואמר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלו ושמעתיו אמר לו הקב״ה משה אתה דן את הקשיות חייך למחר בנות צלפחד שואלות אותך דבר שאפלו תינוקות של בית רבן יודעין אותו ואין אתה יודע מה להשיב:
שמואל כשאמר לו שאול הגידה נא [לי] איזה בית הרואה (שמואל א׳ ט׳ י״ח) היה צריך לומר מה אתם מבקשין אני אומר לכם איכן הוא אלא נתגאה ואמר אנכי הרואה אמר לו הקב״ה אתה הרואה אף אני אראך שאין אתה רואה אימתי הראהו בשעה שאמר לו (שמואל א׳ ט״ז א׳) מלא קרנך שמן ולך ואשלחך אל יישי בית הלחמי כיון שבא אל יישי העביר לפניו אליאב וראה אותו בחור התחיל משבחו ואומר אך נגד ה׳ משיחו אמר לו הקב״ה לא כך אמרת אנכי הראה אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו העביר לפני כולן והוא אומר לו לא בחר ה׳ באלה לבסוף ויאמר שמואל אל יישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן וכי קטן היה והלא אלי הוא הקטן שנ׳ (דה״י א׳ ב׳ ט״ו) אצם הששי דוד השביעי ולמה נקרא קטן שהיה מאוס בעיני אביו מפני שכשהיה קטן היה מתנבא ואומר עתיד אני להחריב את מקומות פלשתים ולהרוג מהן אדם גדול ושמו גלית ועתיד אני לבנות בית המקדש מה עשה בו אביו הניחו לרעות את הצאן אמר לו שמואל שלחה וקחנו:
וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי התחיל שמואל מזלזל בו מיד קצף עליו הקב״ה ואמר לו קום משחהו כי זה הוא קום בגערה אמר לו קום מלפניו משיחי עומד ואתה יושב וכשמלך מהוא אומר (תהלי׳ קי״ח כ״ב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה:
הבונים זה שמואל וישי היתה לראש פנה היה ראש למלכים:
ישעיה הראה אותו הקב״ה כבודו התחיל אומר (ישעי׳ ו׳ א׳) ואראה את ה׳ יושב אמר לו הקב״ה מפני שאתה צדיק הראיתי אותך כבודי ואתה מתגאה חייך למחר אני עובר לפניך ואתה אומר (שם ס״ג א׳) מי זה בא מאדום:
לפיכך אם זכה אדם לחכמה אין ראוי להתגאות על ההדיוט ולא הגבור על החלש ולא העשיר על העני אמר הקב״ה עשיתי זה ללמד זה שנ׳ (משלי כ״ב ב׳) עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה׳ צריך החכם להחזיק טובה להדיוט שאלו בראתי את הכל חכמים מה היה יתרון לחכם על הכסיל לע׳ וכן הגבור והעשיר לכך נאמר (ירמי׳ ט׳ כ״ב) אל יתהלל חכם בחכמתו ואל ית׳ הג׳ בג׳ וכו׳:
לָא תִּשְׁתְּמוֹדְעוּן אַפֵּי בְּדִינָא מִלֵּי זְעֵירָא כְּרַבָּא תִּשְׁמְעוּן לָא תִּדְחֲלוּן מִן קֳדָם גּוּבְרָא אֲרֵי דִּינָא דַּייָ הוּא וּפִתְגָמָא דְּיִקְשֵׁי מִנְּכוֹן תְּקָרְבוּן לְוָתִי וְאֶשְׁמְעִנֵּיהּ.
You shall not have respect to persons in the judgment; you shall hear little words (matters) as well as great; nor be afraid of the face of man, for the judgment is of the Lord; and the matter that is too hard for you bring to me, and I will hear it;
לא תסבון אפין בדינה אכמלוי דזעירה וכמילוי דרבה תהוון שמעין ולא תדחלון מן קדם מלך ושליטב ארום ג
דינה קדם י״י הוא מתבע ופתגמה די יקשי מינכון תקרבון יתי לוותי ואשמע יתיהד.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״כמלוי ... תהוון״) נוסח אחר: ״כדינה דרבא כדינא דזעירא תה׳⁠ ⁠⁠״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מלך ושליט״) גם נוסח חילופי: ״גבר רב״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״דינה ... תקרבון״) נוסח אחר: ״לאלהה הוא ופתגמא די יקום באפכון תק׳⁠ ⁠⁠״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יתיה״) גם נוסח חילופי: ״יתכון״.
לא תשתמודעון אפין בדינא מילי זעירא הי כמילי רבא תשמעון ולא תידחלון מן קדם עתיר ושולטן ארום דינא מן קדם י״י הוא וחמי כל טומריא ופיתגמא דיקשי מנכון תקרבון לותי ואשמעיניה.
You shall not have respect to persons in a judgment; you shall hear little words as well as great ones, nor be afraid before the rich man and the ruler; for a judgment is from before the Lord, and He sees every secret. But the thing that is too hard for you bring to me, and I will hear it.
כקטן כגדול תשמעון1שיהיה דין של פרוטה חביב עליך כדין של מאה מנה שאם בא לפניכם אותו תחלה תהיו דנין אותו תחלה.
לא תגורו מפני איש2לא תכסו דבריכם מפני פחד איש.
כי המשפט לאלהים הוא – כמה דתימר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פ״ב:א׳).
תקריבון אלי ושמעתיו – אם אודיע אותם לכם טוב, ואם לאו אשאל להקב״ה ואומר לכם.
1. שיהא דין של פרוטה חביב עליך. סנהדרין ח׳ ע״א, ורש״י על התורה.
2. לא תכסו דבריהם. עיין סנהדרין שם, ורש״י עה״ת.
לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט – זֶה הַמְמֻנֶּה לְהוֹשִׁיב דַּיָּנִין. שֶׁמָּא תֹּאמַר אִישׁ פְּלוֹנִי נָאֶה אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן, אִישׁ פְּלוֹנִי גִבּוֹר אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן, אִישׁ פְּלוֹנִי קְרוֹבִי אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן, אִישׁ פְּלוֹנִי הִלְוָנִי מָעוֹת אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן, אִישׁ פְּלוֹנִי יוֹדֵעַ בְּכָל לָשׁוֹן אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן, נִמְצָא מְזַכֶּה אֶת הַחַיָּב וּמְחַיֵּב אֶת הַזַּכַּאי לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָשָׁע אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵין יוֹדֵעַ, מַעֲלֶה עָלָיו כְּאִלּוּ מַכִּיר פָּנִים בַּדִּין.
כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן – שֶׁמָּא תֹאמַר הוֹאִיל וְזֶה עָנִי וְזֶה עָשִׁיר וְזֶה מְצֻוֶּה לְפַרְנְסוֹ אֲזַכֶּנּוּ וְנִמְצָא מְפַרְנְסוֹ בִּנְקִיּוּת, תַּלְמוּד לוֹמַר ״כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן״. דָּבָר אַחֵר: שֶׁמָּא תֹּאמַר הֵיאַךְ אֲנִי פּוֹגֵם כְּבוֹדוֹ שֶׁל עָשִׁיר זֶה בִּשְׁבִיל (דִּינוֹ) [דִּינָר], אֲזַכֶּנּוּ, וְלִכְשֶׁיֵּצֵא חוּץ אוֹמַר לוֹ תֵּן לוֹ, שֶׁאַתָּה חַיָּב לוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר ״כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן״.
לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ – שֶׁאִם בָּאִים שְׁנַיִם לִדּוֹן לְפָנֶיךָ, עַד שֶׁלֹּא תִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם אַתָּה רַשַּׁאי לִשְׁתֹּק, מִשֶּׁתִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם אִי אַתָּה רַשַּׁאי לִשְׁתֹּק, מִשֶּׁנִּתְגַּלָּה לְךָ הַדִּין אִי אַתָּה רַשַּׁאי לִשְׁתֹּק, שָׁמַעְתָּ אֶת הַדִּין וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּאי וּלְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב אַתָּה רַשַּׁאי לִשְׁתֹּק, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח׳:ט״ז) ״אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת״ וְגוֹ׳, אֵיזֶהוּ שָׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשְׁפַּט אֱמֶת, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה בִּצּוּעַ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַמַּעֲלֶה אֶת הַקָּטָן לִמְקוֹם גָּדוֹל וְהַגָּדוֹל לִמְקוֹם קָטָן, זֶה בִּצּוּעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כָּל מְבַצֵּעַ הֲרֵי זֶה מְנָאֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י׳:ג׳) ״וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה׳⁠ ⁠⁠״, נִמְצָא זֶה מְשַׁבֵּחַ אֶת הַדַּיָּנִין וְזֶה מְנָאֵץ אֶת יוֹצְרוֹ.
לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ – אוֹ שֶׁמָּא תֹּאמַר מִתְיָרֵא אֲנִי מִפְּנֵי פְלוֹנִי שֶׁמָּא יַהֲרֹג אֶת בְּנִי אוֹ שֶׁמָּא יַדְלִיק אֶת גְּדִישִׁי אוֹ שֶׁמָּא מְקַצֵּץ אֶת נְטִיעוֹתַי. תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֹא תָגוּרוּ״. וְכֵן בִּיהוֹשָׁפָט אוֹמֵר ״וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַה׳⁠ ⁠⁠״.
לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט – רַבִּי יְהוּדָה אָמַר לֹא תַכִּירֵהוּ. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר לֹא תְנַכְּרֵהוּ. אוֹשׁפְּזִיכְנֵיהּ דְּרַב אָתָא לְקָמֵיהּ לְדִינָא, אֲמַר לֵיהּ פָּסִילְנָא לָךְ. אֲמַר לֵיהּ לְרַב כַּהֲנָא פּוּק דָּנֵיהּ. חָזְיֵא דַּהֲוָה גַּיִס בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ אִי צַיְיתֵת צַיִית, וְאִי לָא, מָפִיקְנָא לָךְ רַב מֵאוֹנָךְ.
כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן – שֶׁיְּהֵא חָבִיב עָלֶיךָ דִּין שֶׁל פְּרוּטָה כְּדִין שֶׁל מֵאָה מָנֶה, לְמַאי הִלְכָתָא. אִילֵימָא לְעִיּוּנֵי בֵּיהּ ומִיפְסְקֵיה, פְּשִׁיטָא. אֶלָּא לְאַקְדּוּמֵיהּ. לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא דַיָּן לָרְשָׁעִים שֶׁנּוֹטְלִין מָמוֹן מִזֶּה וְנוֹתְנִין לָזֶה אֶלָּא שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי לְהַחֲזִיר מָמוֹן לִבְעָלָיו.

רמז תתג

אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם – עַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ״ז:ה׳) ״וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן״. מַתְקִיף לָהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מִי כְּתִיב ״וְאַשְׁמִיעֲכֶם״, וּשְׁמַעְתִּיו כְּתִיב, אִי גְּמִירְנָא גְּמִירְנָא וְאִי לָא אָזִילְנָא וְגָמִירְנָא, אֶלָּא כִּדְתַנְיָא רְאוּיָה הָיְתָה פָּרָשַׁת נַחֲלוֹת שֶׁתִּכָּתֵב עַל יְדֵי מֹשֶׁה אֶלָּא שֶׁזָּכוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד וְנִכְתְּבָה עַל יָדָן [וּרְאוּיָה הָיְתָה פָּרָשַׁת מְקוֹשֵׁשׁ שֶׁתִּכָּתֵב עַל יְדֵי מֹשֶׁה אֶלָּא שֶׁנִּתְחַיֵּב מְקוֹשֵׁשׁ וְנִכְתְבָה עַל יָדוֹ] לְלַמֶּדְךָ שֶׁמְּגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב.
וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה אַתָּה דָן דִּין קָשֶׁה, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מוֹדִיעֲךָ שֶׁאִי אַתָּה דָן דִּין קָשֶׁה, שֶׁאֲנִי מֵבִיא עָלֶיךָ דִּין שֶׁתַּלְמִיד תַּלְמִידְךָ יָכוֹל לְשָׁמְעוֹ וְאֵין אַתָּה יָכוֹל לְשָׁמְעוֹ, וְאֵי זֶה, זֶה דִינָן שֶׁל בְּנוֹת צְלָפְחָד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה׳⁠ ⁠⁠״. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר ״וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת שְׁמוּאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר וְגוֹ׳ וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה״, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הוּא רוֹאֶה, אֲנִי מוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֶה, וְאֵימָתַי הוֹדִיעוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ (שם ט״ז:א׳) ״מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן״, מַהוּ אָמַר לוֹ, (שם, ו) ״וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב״ וְגוֹ׳, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַרְתָּ שֶׁאֲנִי רוֹאֶה, ״אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ״ וְגוֹ׳.
כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵאלֹהִ֣ים ה֑וּא וְהַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יִקְשֶׁ֣ה מִכֶּ֔ם תַּקְרִב֥וּן אֵלַ֖י וּשְׁמַעְתִּֽיו:
משפט לאלוהים ולא לס״א
בֹּא וּרְאֵה, יִתְרוֹ הוּא שֶׁנָּתַן עֵצָה לְמֹשֶׁה עַל תִּקּוּן הַדִּינִים, כָּךְ צָרִיךְ. וְסוֹד זֶה שֶׁהוֹדָה לוֹ לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא וְסִדֵּר לְפָנָיו תִּקּוּן הַדִּינִים, לְהַרְאוֹת מַה שֶּׁכָּתוּב כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא, וְלֹא לַסִטְרָא אַחֲרָא. וְהַדִּינִים נִתְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא לְאַחֵר, שֶׁכָּתוּב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל.
לא ינהג אדם קלון באחר
וּבא רְאֵה, לֹא יִנְהַג אָדָם קָלוֹן בְּאַחֵר, וּדְבַר הֶדְיוֹט דָּבָר הוּא, שֶׁהֲרֵי בְּמֹשֶׁה כָּתוּב וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וְגוֹ׳. וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ וְגוֹ׳. פָּתַח וְאָמַר (תהלים יח) עַל כֵּן אוֹדְךְ בַּגּוֹיִם ה׳ וּלְשִׁמְךְ אֲזַמֵּרָה.
דוד המלך אמר לזה ברוה״ק
דָּוִד הַמֶּלֶךְ אָמַר אֶת זֶה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּשָׁעָה שֶׁרָאָה שֶׁכְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עוֹלֶה בַּעֲלִיָּה וְלֹא מִתְכַּבֵּד בָּעוֹלָם, אֶלָּא מִצַּד שְׁאָר הָעַמִּים. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא מִתְכַּבֵּד בָּעוֹלָם אֶלָּא מִשּׁוּם יִשְׂרָאֵל - כָּךְ זֶה וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי יִשְׂרָאֵל הֵם הַיְסוֹד שֶׁל הַנֵּר לְהָאִיר, אֲבָל כְּשֶׁשְּׁאָר הָעַמִּים בָּאִים וּמוֹדִים לוֹ בְּשִׁעְבּוּד הַכָּבוֹד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָז נוֹסָף יְסוֹד הַנֵּר וּמִתְחַזֵּק עַל כָּל מַעֲשָׂיו בְּחִבּוּר אֶחָד, וְשׁוֹלֵט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַדּוֹ מַעְלָה וּמַטָּה.
כשבא יתרו התחזק ושלט כבוד הקב״ה על הכל
כְּמוֹ זֶה כָּל הָעוֹלָם, אֵימָה וָפַחַד נָפַל עֲלֵיהֶם מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כֵּיוָן שֶׁבָּא יִתְרוֹ, שֶׁהוּא כֹּמֶר עֶלְיוֹן שֶׁל כָּל יֶתֶר הָאֱלִילִים, אָז הִתְחַזֵּק וְשָׁלַט כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַכֹּל.
מִשּׁוּם שֶׁכָּל הָעוֹלָם, כְּשֶׁשָּׁמְעוּ שֵׁמַע גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זָעוּ. וְכֻלָּם הָיוּ מִסְתַּכְּלִים בְּיִתְרוֹ שֶׁהוּא חָכָם וּמְמֻנֶּה גָּדוֹל שֶׁל כָּל אֱלִילֵי הָעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁהוּא בָּא וְעוֹבֵד לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא, וְאָמַר עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה׳ מִכָּל הָאֱלֹהִים, אָז כֻּלָּם הִתְרַחֲקוּ מֵעֲבוֹדוֹתֵיהֶם וְיָדְעוּ שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, וְאָז הִתְכַּבֵּד כְּבוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל הַצְּדָדִים. וְלָכֵן נִרְשְׁמָה פָּרָשָׁה זוֹ בַּתּוֹרָה, וְרֵאשִׁית הַפָּרָשָׁה הָיָה בּוֹ, בְּיִתְרוֹ.
(יתרו סט:)
לַא תֻת׳בִּתֻוא אַלּוַגהַ פִי אלּחֻכּם וַאסמַעֻוא מִןַ אלצַּגִ׳ירִ כַּאלכַּבִּירִ וַלַא תַּחדַ׳רֻוא אַחַדַא לִאַןַ אלחֻכּםַ לִלָּהִ וַאִי אַמרֵ צַעֻבַּ עַלַיְכֻּםַ אִרפַעֻוהֻ אִלַי חַתַּי׳ אַנטֻ׳רַ פִיהִ
לא תתיחסו לעצם הכרת הפנים של היריבים בעת פסק הדין, ושמעו מן הקטן כמו מהגדול ולא-תחששו מאף אחד, כי הפסק דין הוא של ה׳ ואיזה שהוא דבר שהקשה עליכם, העלו אותו אלי, בכדי שאביט בו בעיון.
לא תכירו פנים במשפט – זה הממונה להושיב את הדיינים, שלא יאמר: איש פלוני נאה או גיבור – אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי – אושיבנו דיין בעיר. והוא אינו בקי בדינין, נמצא מחייב את הזכאי מזכה את החייב. מעלה אני על מי שמינהו, כאילו הכיר פנים בדין.
כקטן כגדול תשמעון – שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה, שאם קדם ובא לפניך לא תסלקנו לאחרונה.
דבר אחר: כקטן כגדול תשמעון – כתרגומו, שלא תאמר: זה עני הוא, וחבירו עשיר, ומצוה לפרנסו, אזכה את העני ונמצא מתפרנס בנקיות.
דבר אחר: שלא תאמר:⁠א היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר. אזכינו עכשיו, וכשיצא לחוץ, אומר לו: תן לו שאתה חייב לו.
לא תגורו – לא תיראו.
דבר אחר: לא תגורו – לא תכניס דבריך,⁠1 לשון: אוגר בקיץב (משלי י׳:ה׳).
כי המשפט לאלהים הוא – מה שאתה נוטל מזה שלא כדין, אתה מזקיקני להחזיר לו, נמצא כשהטיתג – עלי המשפט.
תקריבון אלי – על דבר זה נסתלק ממנו משפט בנות צלפחד. וכן שמואל אמר לשאול: אנכי הרואה (שמואל א ט׳:י״ט), אמר לו הקב״ה: חייך שאני מודיעך שאין אתה הרואה. אימתי הודיעו? כשבא למשוח את דוד: וירא את אליאב ויאמר אך נגד י״י משיחו (שמואל א ט״ז:ו׳), אמר לו הקב״ה: והלא אמרת שאני הרואה, אל תבט אל מראהו (שמואל א ט״ז:ז׳).
א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 נוסף כאן (אולי מהמשפט הקודם): ״זה עני הוא״. ואולי הכוונה הייתה לכתוב כמו בספרא ורש״י ויקרא י״ט:ט״ו: ״זה עשיר הוא״.
ב. כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לייפציג 1 נוספה כאן מלת: ״לחמה״, והשוו משלי ו׳:ח׳.
ג. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, אוקספורד 34, דפוס רומא: ״שהטית״. בכ״י מינכן 5, ליידן 1: ״שהטיתה״.
לא תכירו פנים במשפט YOU SHALL NOT RESPECT PERSONS IN JUDGMENT – This is addressed to him whose office it is to appoint judges – that he should not say, Mr. So-and-so is a fine or a strong man, I will make him a judge; Mr. So-and-so is my relative, I will make him a judge in the city, – while in reality he is not expert in the laws, and consequently he will condemn the innocent and acquit the guilty – I will account it unto him who appointed him as though he had shown favor in judgment (Sifre Devarim 1:17).
כקטן כגדל תשמעון YOU SHALL HEAR THE SMALL AS WELL AS THE GREAT – i.e. that a lawsuit regarding a peruta shall be as dear to you (shall be as of equal importance) as a lawsuit regarding a hundred maneh – that if it (the former) comes before you first, you should not set it aside until the last (Sanhedrin 8a).
Another explanation of YOU SHALL HEAR THE SMALL AS WELL AS THE GREAT – Understand it as the Targum has it: You shall hearken unto the words of the small as to those of the great – i.e. that you should not say: This is a poor man and his fellow (opponent) is rich, and is in any case bidden to support him; I will find in favor of the poor man, and he will consequently obtain some support in a respectable fashion (see Rashi on Vayikra 19:15).
Another explanation is: that you should not say, "How can I offend against the honor of this rich man because of one dinar? I will for the moment decide in his favor, and when he goes outside (leaves the court) I will say to him, 'Give it to him because in fact you owe it to him'" (Sifre Devarim 1:17).
לא תגורו – means: you shall not fear.
Another explanation of לא תגורו: You shall not gather in (shall not restrain) your words before any man. The word has the same meaning as in, "Gathering (אוגר) in summer" (Mishlei 10:5) (cf. Sanhedrin 8a).
כי המשפט לאלהים הוא FOR THE JUDGMENT IS GOD'S – Whatever you take from this man unjustly you will compel Me to restore to him; it follows, therefore, that you have wrested judgment against Me (Sanhedrin 8a).
תקרבון אלי [AND THE CAUSE THAT IS TOO HARD FOR YOU] BRING TO ME [AND I WILL HEAR IT] – On account of this utterance (that he could decide difficult cases) the law regarding the daughters of Zelophehad evaded him (Sanhedrin 8a; see Rashi on Bemidbar 27:5). Similarly, Shemuel said to Saul, "I am the seer" (Shemuel I 9:19). Whereupon the Holy One, blessed be He, said to him, "By your life, I will let you know that you are not a seer". And when did he let him know this? When he came to anoint David. For Scripture states, "And when he saw Eliab he said, Surely before Hashem stands his anointed one" (Shemuel I 16:6-7). The Holy One, blessed be He, said to him: "Did you not say, "I" am the seer? Look not at the outward appearance" (Sifre Devarim 1:17).
פס׳: לא תכירו פנים במשפט – שלא תראה אדם גבור או עשיר או נאה ואתה מושיבו דיין והוא אינו יודע לדון ונמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי.
ד״א: לא תכירו – ר׳ אלעזר אומר לא תנכרהו, אושפזיכניה דרב אתא לקמיה לדינא אמר ליה אושפזכנאי את פסילנא לך לדינא. א״ל לרב כהנא פוק דייניה חזייה דהוא קא גאיס, אמר ליה אי ציתת ציתת ואי לא 1מפיקנא לך רב מאוניך.
כקטן כגדול – אמר רב חנין שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה למאי אילימא למידייניה ולמפסקיה פשיטא לא צריכא לאקדומי.
ד״א: כקטן כגדול – שלא תאמר הואיל וזה עשיר וזה עני אזכנו כדי שיתפרנס בכבוד ת״ל כקטן כגדול תשמעון.
לא תגורו מפני איש – אל תכנס דבריך מפני איש שלא תירא מפני פלוני שלא יהרוג את בנך ושלא ידליק את גדישך ושלא יקוץ את נטיעותיך.
כי המשפט לאלהים הוא – אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ואזניו שומעות. וכן ביהושפט אומר (דברי הימים ב יט) כי לא לאדם תשפטו כי (לאלהים) [לה׳] ועמכם בדבר משפט.
והדבר אשר יקשה מכם – על דבר זה נענש משה רבינו דכתב (במדבר כז) ויקרב משה את משפטן לפני ה׳. כיוצא בדבר (שמואל א ט) ויען שמואל וגו׳ ויאמר אנכי הרואה. אמר לו הקב״ה אראך שאין אתה רואה שנאמר (שם טז) כי האדם יראה לעינים וה׳ יראה ללבב:
1. מפיקנא לך. היינו שרצה לשמתו:
תכירו – להכריע הדין למי שיכיר.
RESPECT PERSONS IN JUDGMENT.⁠1 To force judgment in favor of the person whom he [the judge] recognizes.
1. Literally, you shall not recognize faces. Hence Ibn Ezra's comment.
כקטון {כגדול} – כעני כעשיר, שלא יהא זה לבוש איצטליא בת מאה מנה, וזה צררא בר זוזא, אלא אומרין לו: או לבוש כמותו או הלבישיהו כמותך, שלא יסתתמו דבריו של עני.
אי נמי: כקטון כגדול – דין קטון כדין גדול, שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה (בבלי סנהדרין ח׳.).
לא תגורו מפני איש – לא תיראו, כמו: ויגר מואב (במדבר כ״ב:ג׳).
ורבותינו דרשו (בבלי סנהדרין ח׳.): אל תכניסו דבריכם לשתוק מלומר הדין מפני איש. ולישנא דכינושי הוא, כמו תכיןא בקיץ לחמה (משלי ו׳:ח׳).
כי המשפט לאלהים הוא – לא דיין לרשעים שנוטלין ממון מזה ונותנין לזה, אלא שמטריחין אותו להשיב ממון לבעליו, ונמצאו דנין את הקב״ה (בבלי סנהדרין ח׳.).
א. בכ״י מינכן 52 (בהשפעת המשך הפסוק): אגרה.
כקטון {כגדול} – THE SMALL {AND THE GREAT} ALIKE – The poor like the rich, that this one shall not wear a cloak worth a hundred maneh, and this one a sack worth a zuz, but rather they say to him: either dress like him or dress him like you, so that the words of the poor shall not be silenced.
Or also: כקטון כגדול – THE SMALL AND THE GREAT ALIKE – the judgment of the small shall be like the judgment of the great, that the judgment regarding a penny shall be as beloved to you as the judgment regarding one hundred maneh [i.e., ten thousand dollars] (Bavli Sanhedrin 8a:2).
לא תגורו מפני איש – YOU SHALL NOT BE AFRAID OF THE FACE OF ANY PERSON – Do not be afraid, like “Moav was very afraid” (Bemidbar 22:3).
And our Rabbis explicated (Bavli Sanhedrin 8a:3): Do not suppress your words to be silent from saying the judgment מפני איש – IN THE FACE OF ANY PERSON. And this is a term for gathering in, like “provides her bread in the summer” (Mishlei 6:8).
כי המשפט לאלהים הוא – FOR THE JUDGMENT IS GOD'S – It is not enough for the wicked that they take money from this one and give it to that one, but they trouble Him to return money to its owners, and they force the Blessed Holy One to execute justice (Bavli Sanhedrin 8a:3).
ושמעתיו – מפי הגבורה, מה יצוה עליו.
לא תגורו מפני איש – אין לו לדיין לגור מפני איש כי אין לבעל דין לשנוא הדיין אם הוא מענישו שיש לו לדיין להשיב לבעל הדין הרי הקב״ה חייבך כי המשפט לאלהים הוא.
לא תגורו מפני איש, (Moses is speaking to the judges, or potential judges) "do not display fear of anyone;⁠" [you cannot be commanded not to have fear just as you cannot be commanded to love; but you can be commanded not to display your fear. Ed.] If a judge is afraid that the party whom he will convict will hate him henceforth, he is reminded that ultimately the judgment is Gods and he had only carried out God's will.
אוטעם כי המשפט לאלהים הוא – כטעם: כי לא לאדם תשפטוב כי לי״י ועמכם בדבר משפט (דברי הימים ב י״ט:ו׳), לומר כי לאלהים לעשות משפט בין יצוריו, כי על כן בראם להיות ביניהם יושר וצדק, ולהצילג גזול מיד עושק.⁠1 ונתן אתכם במקומו, ואם תגורו ותעשו חמס, הנה חטאתם לי״י2 כי מעלתם בשליחותו.
1. השוו ללשון הפסוק בירמיהו כ״א:י״ב.
2. השוו ללשון הפסוק בבמדבר ל״ב:כ״ג.
א. הביאור על פסוק י״ז מופיע בכ״י ובדפוסים הראשונים לאחר הביאור על פסוק י״ח.
ב. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 3255, דפוס ליסבון: ״תשפוטו״.
ג. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״להציל״.
FOR THE JUDGMENT IS G-D'S. The meaning thereof is as expressed in the verse, for ye judge not for man, but for the Eternal; and He is with you in giving judgment,⁠1 meaning to say: "It is for G-d to execute justice between His creatures for He created them with the intention that there be fairness and justice among them, and to deliver him that is robbed out of the hand of the oppressor,⁠2 and He designated you [the judges] in His stead. And if you will be afraid and act corruptly ye have sinned against the Eternal3 and you will have betrayed His mission.⁠"
1. II Chronicles 19:6. These were the words of Jehoshaphat, king of Judah, to the newly appointed judges.
2. Jeremiah 22:3.
3. Numbers 32:23.
לא תכירו פנים במשפט – אזהרה לדיין שלא יהא קשה לזה ורך לזה.
כקטן כגדול תשמעון – שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה.
לא תגורו מפני איש – ואפילו הוא אלם. כי המשפט לאלהים הוא – מה שאתם דנין לבני אדם אין המשפט לאדם, שאם אתם מחייבין לאדם שלא כדין הרי הקב״ה ישלם לו מצד אחר, ונמצא שאתם חוטאין, שאין משפט זה לאותו שחייבתם כי אם לאלהים שעתיד לשלם לו מה שהפסדתם ממנו, וכן אמר יהושפט (דברי הימים ב י״ט:ו׳) כי לא לאדם תשפטו כי לה׳ ועמכם בדבר משפט.
וע״ד הקבלה כי המשפט לאלהים הוא בודאי כי הוא שופט העולם, שנאמר (תהלים ע״ה:ח׳) כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים, מקבל ממדת הגבורה שהוא קו הדין, וכן לשון משפט הוא הדין הנחתך, ולכך נקרא שופט העולם ברחמים בשם אלהים ממדת הגבורה של מעלה, ומפני שאלהים נצב בעדת אל נקראו אפילו בני האדם בשם משותף אלהים, שנאמר (שמות כ״ב:ח׳) עד האלהים יבא דבר שניהם, אין צריך לומר המלאכים שנקראו אלהים גם כן בשם משותף כי הם השופטים להנהיג ולדון כל אחד ואחד אומתו שהוא ממונה עליהם, כי כלם מקבלים ממדת הגבורה.
ויש לך להשכיל כי מפני שהגבורה מן השמאל כענין שכתוב (יחזקאל א׳:י׳) ופני שור מהשמאל, על כן נקראו סנהדרי גדולה בלשון (שיר השירים ז) שררך, וכן בית הועד שלהם ששם היו חותכים הדין נקרא לשכת הגזית שהוא לשון חתוך, וזה מבואר. ומה שאמר תקריבון אלי ושמעתיו – דרשו רז״ל שזה הדבור נחשב לו למשה לעונש ועליו נתעלם ממנו דין בנות צלפחד וכמו שהזכרתי שם.
ויש לתמוה מה חטא בדבור זה משה להקב״ה ומה ראה על ככה להענישו, או מה יהורא יש בלשון תקריבון אלי, ואי אפשר לו לדבר אלא כך.
אבל נראה לומר כי מפני שהזכיר משה כבר כי המשפט לאלהים הוא, וחזר ואמר תקריבון אלי כאלו לא דקדק משה בלשונו וכמעט שהשוה עצמו לקונו, ומפני זה חשבוהו רז״ל לעונש.
לא תכירו פנים במשפט, "Do not show favoritism in judgment.⁠" This is a warning to a judge not to display a stern attitude versus one of the litigants and a mild attitude versus the other party.
כקטון כגדול תשמעון, "listen to claims involving minor sums of money as if it concerned major sums.⁠" Do not relate to disputes involving pennies as a waste of the court's time.
לא תגורו מפני איש, "do not display fear before any man.⁠" The warning is addressed particularly concerning litigants who enjoy a reputation of being violent.
כי המשפט לאלו-הים הוא, "for the judgment is God's.⁠" This is a reminder to the judges that they are not representatives of man but of God. If they base their decisions on what pleases man instead of on what pleases the Lord, God will find other ways to repay them for their sin. If they convict an innocent party, thus enriching the guilty, God will redress the imbalance in His own way. We find this sentiment expressed by King Yehoshaphat in Chronicles II 19,6: "Consider what you are doing, for you judge not on behalf of man, but on behalf of the Lord, and He is with you when you pass judgment.⁠"
A kabbalistic approach: the words כי המשפט לאלו-הים הוא,⁠"for judgment is God's,⁠" emphasize the connection between שופט and דין, "judge" and "justice.⁠" The judge receives his input, inspiration from the attribute of גבורה, also known as the attribute of Justice, מדת הדין. This is the reason why the judge of the universe is known as אלו-הים, seeing He draws on that emanation גבורה situated on the left side of the diagram of the emanations. Seeing that God, i.e. the attribute אלו-הים is described by Assaph (Psalms 82,1) as both God and judge, it is not surprising that the attribute אלו-הים is applied by the Torah to judges who perform God's work. משפט=דין הנחתך, "Justice= the result after the "discussion of the legal points, לדון, have been concluded.⁠" It is the finished product, "cut and dried,⁠" i.e. separated from the theoretical discussion. When the Torah (Exodus 22,8) speaks of עד האלו-הים יבא דבר שניהם, the meaning is not that the dispute has to be submitted to God, but that it be submitted to mortal judges. Seeing the judge performs God's function, he is accorded this title. If such title is accorded to man, on occasion, it is most certainly also accorded to angels who, by definition, always perform God's work as His agents. Both the angels and the mortal judges receive their input from the attribute of Justice, the emanation גבורה.
You should appreciate that seeing the emanation is situated on the left side of the diagram of the emanations, as we know from Ezekiel 1,10 "and the face of the ox was on the left" (of the chayot), the Great Sanhedrin was also known as שררך (Song of Songs 7,3). Rashi explains that its seat was at the navel of the earth, in the center, at the Temple. The office where the deliberations were held was known as לשכת הגזיז, the office of "cutting,⁠" i.e. where definitive judgments were made, where after deliberations the judgment became (in colloquial terms) "cut and dried" (compare Midot 5,4).
תקריבון אלי ושמעתיות, "submit (bring close) to me so that I can hear it.⁠" Our sages in Sanhedrin 8 considered that these words of Moses were words for which he was punished. The reason the law of inheritance which the daughters of Tzelofchod submitted to him was concealed from him was because he had given the impression that he could deal with the most difficult cases unassisted. I commented on this in connection with Numbers 27,4.
We must nevertheless wonder what sin did Moses commit here against Hashem, and why he should be punished for it? How do the words תקריבון אלי, express arrogance on Moses' part? How else was he to have phrased the message that matters which the chiefs of thousands had been unable to resolve should be brought to him as the Chief Judge so that he could attempt to resolve them?
Perhaps the fact that Moses, who had already said in the first half of this verse that "judgment belongs to God,⁠" now made it seem as if he equated his own knowledge with that of God is the reason why our sages felt that Moses was punished for this.
לא תגורו מפני איש – פרש״י לא תיראו. ד״א לא תגורו לא תכניס דבריך לשון אוגר בקיץ עכ״ל רש״י. והוא קצר ופתרון הדבר בפ״ק דסנהדרין דאיתא התם ר׳ יהושע בן קרחה מניין לתלמיד היושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר שלא ישתוק. ת״ל לא תגורו מפני איש.
כי המשפט לאלהים הוא – פי׳ הרמב״ן כי לאלהים לעשות משפט בין יצוריו על כן ברא׳ להיות ביניה׳ יושר וצדק ולהציל גזול מיד עושק ונתן אתכם במקומו ואם תגורו ותעשו חמס הנה חטאתם לה׳ כי מעלתם בשליחותו:
כי המשפט לאלוהים הוא, "for the judgment is God's.⁠" Nachmanides writes that it is one of God's tasks to see to it that His creatures practice justice among themselves. He has created man so that he practices fairness, etc., and the judges on earth are performing their task as God's delegates when they save the oppressed from his oppressor, etc. If they (the judges) were to display fear of any man they would at the same time commit a serious breach of the trust placed in them by God.
לא תכירו פנים במשפט – תגין על פ״א לומר פתח פיך לאלם.
כקטן הגדול תשמעון – פירוש כקטן יהיו בעיניך בעוד שעומדים לפניך יהיו בעיניך שניהם כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך שניהם כגדולים פי׳ כצדיקים.
תשמעון – ב׳ במסורה דין ואידך נביא אקים לך וגו׳ אליו תשמעון אע״פ שאני מצוה כקטן כגדול תשמעון אם בא לפניך דין של נביא ות״ח אליו תשמעון תחלה.
כי המשפט – תגין על הפ״א כאילו גיהנם פתוחה מתחתיו.
כי המשפט לאלהים הוא – וסמיך ליה והדבר אשר יקשה מכם לומר כל המקשה ערפו כנגד הדיין כאילו מקשה כנגד השכינה.
והדבר – ג׳ במסורה הכא ואידך והדבר הזה לא אוכל לעשות והדבר אשר דברנו אני ואתה בשביל שאמר והדבר אשר יקשה מכם בא לידי כן שלא ידע מה שידעו בנות צלפחד וזהו והדבר הזה לא אוכל לעשות שלא יכול לעשותו ומי עשאו והדבר אשר דברנו אני ואתה וסמיך ליה ה׳ יהיה ביני ובינך וגו׳ כדכתיב ויקרב משה את משפטן לפני ה׳.
לא תכירו פנים – הם פני הנשפט.
לא תכירו פנים במשפט – למדנו מזה שאין ראוי לדיין לכבד אחד מהבעלי דינין בעניין שמיעת הדין יותר מחבירו כי זה אולי יביא לעות הדין ולזה אמר כקטן כגדול תשמעון.
לא תגורו מפני איש – הוזהר הדיין שלא יטה משפטו מפני יראתם מהבעל דין שמא יזיקהו.
והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו – הנה יקריבו הדבר הקשה למשה שלא נתבאר דינו בתורה והוא יבאר להם דינו מפי הגבורה לפרוש להם על פי י״י.
לא תכירו פנים במשפט זה הממונה להושיב דיינים שלא יאמר כו׳. ומעלה אני על מי שמינהו כאילו הכיר פנים בדין. בספרי אבל בפרשת שופטים בפסוק לא תכיר פנים דרשו המקרא הזה בספרי שהוא אזהרה לדיינים שלא יושיבו את הראוי למעלה למטה ואת הראוי למטה למעלה וכיוצה בזה והביאו גם רש״י שם לא אזהרה לממונים כדהכא ולא ידעתי למה דאדרבה היה ראוי לדרוש זה אזהרה לדיינים מכיון שכל המקרא הזה באזהרת שופטים קמיירי כדכתיב ואצוה את שופטיכם בעת ההיא שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק לא תכירו פנים וצ״ע.
ושמא יש לומר שהממונה הזה הוא אחד מן הדיינים שמנוהו להיות מושיב את בעלי הריב כל אחד במקומו הראוי לו כמו הממונה להושיב דיינים שחייב להושיב כל דיין ודיין לפי הראוי ותרויהו מלא תכירו נפקי:
כקטון כגדול תשמעון שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה כו׳. דאס״ד כמשמעו בין אם הנדון הדיוט בין אם הנדון שר וקצין תיפוק לי מקרא דבין איש ובין אחיו ובין גרו:
לא תגורו לא תיראו. כדתניא בספרי שמא תאמר מתירא אני מפלוני שמא יהרוג את בני או שמא ידליק את גדישו כו׳ ת״ל לא תגורו:
ד״א לא תכניס דבריך. ל׳ אוגר בקיץ ובתשלומו לא תאגורו פי׳ שלא תכניס דבריך בלבך מפני שאתה ירא להוציאם לחוץ לומר לו שהוא חייב או שהוא רשע בדינו:
כי המשפט לאלהים הוא מה שאתה נוטל מזה שלא כדין אתה מזקיקני להחזיר לו נמצא שהטית עלי המשפט. דאל״כ מאי כי המשפט לאלהים הוא והלא המשפט אינו אלא לבעלי הריב הבאים לב״ד:
תקריבון אלי על דבר זה נסתלק ממנו משפט בנות צלפחד. ובספרי א״ל הב״ה למשה אתה דן דין קשה חייך שאני מודיעך שאין אתה דן דין קשה אני מביא לפניך דבר שתלמיד תלמידך יכול לשמעו ואי אתה יכול לשמעו ואי זה זה זה דינן של בנות צלפחד:
האופן הג׳ בשופטים הוא בשיעותו הדין מפני השוחד או מפני הכרת הפנים כל זה הוא ממין אחד. ושוחד דברים הוי שוחד וכנגד זה אמר לא תכירו פנים במשפט רוצה לומר שלענין הפסד הדין והמשפט לא יכירו פנים מפני שוחד או מפני הכרת פני אהבה. וע״ד הלצה נוכל לומר שהזהיר הדיינין שלא יפסקו הדין כי אם בראיה גמורה לא כפי מה שעיניהם רואות שלא יאמרו על אדם הכרת פניו ענתה בו שהוא חייב בדבר הזה או שעשאו להיות פניו מוריקות או כדומה מהאמתלאות האלה. לא יעשה כן כי אם ע״פ הראיה והדין. וזהו לא תכירו פנים במשפט רוצה לומר אל תחשבו שאתם מכירין פני הבעלי דינין בענין המשפט עם מי האמת:
האופן הד׳ בשופטים. פעמים אינו בחתוך הדין והמשפט כי כבר ישפטו הדבר כפי הדין. אבל בשמיעת הבעלי דינין יכבדו העשיר על העני ויכירו פני הנכבד על הנקלה. הנה לזה אמר כקטן כגדול תשמעון ר״ל לא די במשפט שלא תכירו פנים אבל גם בשמעכם הבעלי דינין בטענותם תהיה השמיע׳ אליכם בשווי כקטן כגדול תשמעון. וע״ד זה דרז״ל בשבועת העדות (דף ז׳) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב שיהיו שניהם מעומד ולא יושיב הדיין הנכבד ויעמיד העני. כי גם כן בזה יסתתמו ויסתלקו טענותיו של העני:
האופן הה׳ מהחטא בשופטים. אם ייראו מאחד מהבעלי דינין כי אולי מפני זה יעותו הדין וע״ז הזהירם ואמר לא תגורו מפני איש רוצה לומר יהיה מה שיהיה עשיר או עני גדול ושר או קטן הערך הן כלם אדם ילוד אשה. ולכן אין ראוי שתגורו ממנו כיון שהוא איש ונתן הסבה בזה ואמר כי המשפט לאלהים הוא. רוצ׳ לומר אותו שהוא אדון המשפט שהוא האלהים האדירים הוא יצילך מכל איש אשר הנשמה באפו וכמו שהשליח שהוא עושה שליחות המלך אין עליו אשם אם יעשה מצותו. ככה כשופט כיון שהוא עושה צווי האל אין ראוי לגור מפני איש מה ואפשר שרצה באמרו כי המשפט לאלהים שיחשוב הדיין שהבעל דין אשר לו המשפט אינו האדם החלוש אבל הוא האל ית׳. וא״כ אין ראוי לגור מפני איש מה בענין המשפט. כי המשפט הוא לאלהים ית׳ והוא הבעל דין בזה והוא ראוי שיגורו ממנו ית׳ יותר מאיש אחר להיותו יותר גדול ויכול וחזק:
ולפי שמלבד כל הפשעים האלה שזכרתי שפעמים שיטעו בהם בדעתם וברצונם. הנה פעמים ג״כ יטעו לסכלותם את הדין ולהעדר ידיעתם בדבר המשפט לכן הוסיף עוד ואמר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו. ר״ל הדבר הקשה אל תדינוהו ואל תטעו בו אבל תקריבוהו לפני. ואל תאמרו שאני עסוק לא אוכל לשמעו כי אנכי בכל עת שתבאו לפני אשמעהו.
זה הממונה להושיב כו׳. שאין לומר כפשוטו, דהא כל הכתוב הזה בא לומר איך משה רבינו עליו השלום הזהיר הדיינים שידונו דין אמת, ולענין זה לא היה צריך אזהרה, דהא בשביל כך היה ממנה אותם שידונו באמת, ולא שייך בהא מילתא ״ואצוה״, שמשמעות הכתוב כי משה רבינו עליו השלום הזהיר הדיינים בתוכחות שיהיו נזהרין ביותר, כמו ״כקטן כגדול תשמעו״, ו״לא תגורו מפני איש״, כי לפעמים אדם מתירא, והוא בשביל זה מכניס דבריו ואינו רוצה לפסוק (ראו סנהדרין ו ע״ב), ועל זה אמר ״לא תגורו״. ומכל מקום אין זה עשיית עול, ולפיכך הוצרך להזהיר אותם. ועוד, אם הזהיר הדיינין ״כקטן כגדול תשמעו״, וכל הדברים שזכר משה, מכל שכן הוא אזהרה שלא יכיר פנים:
ומה שפירש (רש״י) לקמן בפרשת שופטים (ראו טז, יט) ״לא תכירו פנים״, אף בשעת הטענות, שלא יהא רך לזה כו׳, ואם כן יש לפרש גם כן כך, והשתא הוצרך משה רבינו עליו השלום להזהיר אותם על זה כאן (קושית הרא״ם), זה אי אפשר לפרש כך, משום דכתיב ״לא תכירו פנים במשפט״, ומה שהוא רך לאחד – אין זה ״במשפט״, אבל הוא בטענות, שאף אם יסתמו טענות האחד כאשר הוא רך לזה, מכל מקום אין זה הכרת פנים ״במשפט״, רק שגורם שלא יוכל לטעון. אבל אם נפרש ׳זה הממונה למנות דיינין׳, כי דיין שאינו הגון הרי גורם להטות משפט, כי הדיין יטה משפט, ושייך בזה ״לא תכירו פנים במשפט״:
שיהא חביב עליך דין של פרוטה וכו׳. דאין לומר איש שפל וקטן תשמעו כמו איש גדול וחשוב, דזה פשיטא, דבשביל שהוא קטן לא ישמע את דבריו, ואין צריך לזה אזהרה:
דבר אחר שלא תאמר זה עני וכו׳. דלפירוש הראשון קשה, דהוי למכתב ׳קטן כגדול תשמעון׳, מאי ״כקטן״, דמשמע שיהא הגדול כקטן, ולפיכך צריך לומר ש׳לא יאמר פלוני זה עני וכו׳⁠ ⁠׳, והשתא מצוה על העשיר שיהיה נשמע כקטן וכו׳. ומפני שקשה לפירוש זה, דהוי למכתב ׳גדול כקטן תשמעון׳, כתב ׳דבר אחר וכו׳⁠ ⁠׳, והשתא הוא מזהיר על הקטן שיהא נשמע כגדול. ושתי הפירושים צריך, כי אחר שכתיב ״כקטון כגדול תשמעון״, פירושו גדול כקטן, וקטן כגדול, לכך באין השני כפי״ן. וכן כתב הראב״ע בפרשת ויגש. ולשון ראשון, מפקינן ליה מפשוטו – דאיירי בדבר קטן, מדלא כתיב ׳כעני כעשיר׳:
לא תיראו. ואם תאמר, ולפירוש זה, למה הוצרך משה להזהיר אותם שלא ידונו שקר בשביל יראתו, וכבר אמרנו (אות מג) כי לדון שקר לא היה צריך להזהיר אותן. ויראה, דבא להזהיר אותן שלא יהיו יראים מפניו כלל, שאם יהיה לו יראה – מחפש לו זכות יותר, כיון שירא מפניו. והשתא הוצרך להזהיר, אף על גב שלדעתו דן דין אמת, כיון שמתירא מפניו, אי אפשר שידון לו דין אמת. אבל ״לא תכירו פנים במשפט״ אין לפרש כך, שאם נושא לו פנים במשפט – אם כן כבר דן בשקר. שאין לפרש שלא יהיה רך לזה וקשה לזה, דהא ״במשפט״ כתיב, ולפיכך הוצרך לומר שהוא אזהרה לממנה דיינים. ומפני דהוי למכתב ׳לא תיראו מפני איש׳, ושני בלישניה וכתב ״לא תגורו״, לכך פירש ׳דבר אחר׳:
מה שאתה נוטל מזה וכו׳. דאם לא כן, מאי ״כי המשפט לאלקים״, והלא המשפט לבעלי ריב הוא (כ״ה ברא״ם):
על דבר זה נסתלק וכו׳. דאם לא כן, הוי למכתב ׳הדבר הקשה תביאו אלי׳, כדכתיב קרא בפרשת יתרו (שמות יח, כו) ״הדבר הקשה יביאון אל משה״, דאצל בן אדם עדיף לשון הבאה, לפי שהוא דיין, ומביאין המשפט אליו לגמרי. דאילו כלפי הקדוש ברוך הוא עדיף לשון הקרבה, לפי שאין מביאין אל הקדוש ברוך הוא לגמרי, שאין בשר ודם בא אליו לגמרי, אלא שמקריבין לפניו המשפט. ולכך כתב ״תקריבון אלי״, לומר דמה שנאמר (במדבר כז, ה) ״ויקרב משה את משפטן לפני ה׳⁠ ⁠⁠״, זה היה מפני שאמר משה להקריב לו המשפטים. ולפיכך כתיב אצל משה הקרבה, אף על גב דעדיף לישנא דהבאה:
לֹֽא⁠־תַכִירוּ: מקף באמצע. [לֹֽא⁠־תַכִּ֨ירוּ].
אֲשֶ֣ר יקשה: בלא תרין חוטרין במלת אֲשֶר.⁠א [אֲשֶׁ֣ר].
מִכֶ֔ם: בזקף קטן. [מִכֶּ֔ם].
א. על תרין חוטרין ראה הערתי לשמ׳ ה טו (׳למה תעשה כה׳).
הממונה להושיב הדיינין כו׳. דהא כבר כתיב ושפטתם צדק. והא דפירש בפרשת שופטים (להלן ט״ז:י״ט) גבי לא תכיר פנים אף בשעת הטענות, אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה וכו׳. וי״ל דאין לפרש כמו הכא, דא״כ היה לו להפוך הקרא לא תכירו פנים קודם לא תטה משפט, כיון דקרא שלפני זה מיירי גם כן בממנה דיינים, דכתיב ושפטו את העם משפט צדק, ופי׳ רש״י מנה דיינים מומחים וצדיקים וכו׳, ומדכתיב בקרא לא תכיר פנים אחר לא תטה משפט, דמיירי בדיינים, צריך נמי לפרש קרא דלא תכיר פנים בדיינים. והא דלא מפרש הכא כמו התם, מדכתיב הכא ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו, ואם יהי׳ רך לזה וקשה לזה לא יהא המשפט צדק, אם כן לא תכירו למה ליה. אלא ע״כ לממנה דיינים הוא דאתא, ודו״ק. [נ״ל]:
שיהא חביב עליך כו׳. נ״ל דטעות סופר הוא, וכן צריך לומר, כקטן כגדול תשמעון כתרגומו שיהא חביב עליך דין וכו׳. וכן הוא בהדיא בסנהדרין (ח.), ושתי הלשונות האחרות הם בספרי. [נחלת יעקב]:
שאם קדם ובא לפניך כו׳. דאי סלקא דעתך כמשמעו לענין דין בין אם הנדון הדיוט בין אם הנדון ראש וקצין, תיפוק ליה מקרא דבין איש ובין אחיו. [הרא״ם]:
ד״א כקטן כגדול תשמעון כו׳. דלטעם ראשון קשה כמעט כהרבה הל״ל, לכן פי׳ ד״א וכו׳. ולפי ד״א קשה, הל״ל גדול כקטן תשמעון, כלומר שתזכה את העשיר אם הוא זכאי בדין כמו שאתה מהדר לזכות את העני כדי שיתפרנס בנקיות, לכן פי׳ ד״א שלא תאמר וכו׳. ולטעם אחרון לחוד קשה, הל״ל קטן כגדול תשמעון. ולשני טעמים האחרונים לחוד קשה, הל״ל כעני כעשיר תשמעון. לכן צריך גם לטעם ראשון:
לא תיראו. כלומר, שלא יאמר הדיין מתיירא אני מפלוני שמא יהרוג אותי או ישרף גדישי:
לא תכניס דבריך כו׳. כגון תלמיד היושב בפני רבו ובא דין לפני רבו וטעה בדין, אל ישתוק התלמיד. ולטעם הראשון קשה, הל״ל לא תיראו, לכן פי׳ ד״א לא תכניס וכו׳. ולפי דבר אחר קשה, הל״ל לא תאגורו, מלשון אוגר בקיץ (משלי י׳:ה׳). לכן צריך גם לטעם ראשון. והרא״ם פירש, לא תכניס דבריך בלבך מפני שאתה ירא להוציאם לחוץ, לומר לו שהוא חייב או שהוא רשע בדינו. עכ״ל:
שהטית עלי המשפט. דאם לא כן איך לאלהים הוא, והלא המשפט אינו אלא לבעלי הריב:
על דבר זה נסתלק ממנו משפט כו׳. משום שהי׳ מדמה את עצמו להקב״ה, דכתיב כי המשפט לאלהים הוא, וכתיב אחריו והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי, כביכול שהוא עצמו אלהים. לכך נעלם ממנו דין ירושה, דדבר פשוט הוא, דכל אדם יודע אם אין לאיש בנים דהבת יורשת במקום בן, דהא אמרו רחל ולאה (בראשית ל״א:י״ד) העוד לנו חלק וגו׳, ופירושו כלום אנו נוטלות חלק ירושה בין הזכרים, ונעלם ממנו. אבל רש״י לא מצי לפרש דבשביל זה נסתלק ממנו הדין של מקושש או של אנשים טמאים, דהתם לאו דבר פשוט היה, לכך לא ידע משה, אבל דין ירושה דבר פשוט היה וק״ל:
This [command is addressed] to the one who appoints judges, etc. For it is already written [to the judges], "And you are to judge right.⁠" But in Parshas Shoftim (below 16:19) regarding, "Do not display favoritism,⁠" Rashi explains: Even at the time of litigation — this is a warning to the judge not to be gentle to one litigant and harsh to the other, etc. The answer is: It cannot be explained there the same as here. Otherwise, the verses should be reversed and say, "Do not show favor in judgment" before, "Do not bend justice,⁠" [as will now be explained:] the previous verse was dealing with appointing judges. For it is written, "And they will judge the people justly,⁠" and Rashi explains, "Appoint judges who are expert and righteous.⁠" And since, "Do not show favor in judgment,⁠" is written after, "Do not bend justice,⁠" (which is referring to the judges), then it too must be referring to the judges. Rashi does not explain here as he does over there, because here the verse says, "And you are to judge right between a man and his brother.⁠" If he should be gentle to one litigant and harsh to the other, it would not be judging rightly. Therefore, "Do not show favor in judgment,⁠" is unnecessary. Rather, it must be referring to the one who appoints judges.
[Litigation involving a peruta] should be as dear to you, etc. It seems that the word כתרגומו is printed in the wrong place, and should read: "Small and great alike will you hear out,⁠" can be explained as Targum Onkelos has [adding the word מילי (matter)]: Litigation involving a peruta should be as dear to you, etc. Rashi's [first] explanation is Talmudic (Sanhedrin 8a), and the last two are from Sifrei (Nachalas Yaakov).
So if a [minor litigation] comes before you first, etc. For if you [incorrectly] think to interpret this verse literally as, "Whether the defendant is an average person or whether he is a figure of authority,⁠" this can be learned from the phrase, "Between a man and his brother.⁠" (Re"m).
Another explanation: Small and great alike will you hear out, etc. The first explanation is problematic, for the verse should say כמעט כהרבה (a little or a lot). Therefore, Rashi says: Another explanation... [This one is a poor man, etc.] And the second explanation is [also] problematic, for the verse should say גדול כקטן (the great like the small). I.e., you should rule in favor of the rich man if he is innocent, just as you would try to rule in favor of the poor man to support him in a tidy manner. Therefore, Rashi says: Another explanation: He should not say, ["How can I offend] etc.⁠" Yet, this last explanation is [also] problematic, for the verse should say קטן כגדול (the small like the great) will you hear out. And with only the last two explanations there is [also] a problem, for the verse should say כעני כעשיר (wealthy and poor alike). Therefore, the first explanation is also needed.
Do not be afraid. I.e., a judge should not say, "I am afraid of this man, for perhaps he will kill me or he will set fire to my stockpile of grain.⁠"
Do not gather in [suppress] your words, etc. For example, a disciple who is in the presence of his rabbi, and a judgment is presented to his rabbi and he judges incorrectly, the disciple should not remain silent. Rashi's first explanation is problematic, for the verse should have said אל תיראו (do not be afraid). Therefore, Rashi says: Another explanation, Do not gather in, etc. But, the second explanation is problematic, for the verse should have said לא תאגורו (do not gather in) [with an aleph], an expression similar to אוגר בקיץ (gathering in the summer) (Mishlei 10:5). Therefore, the first reason is also needed. Re"m explains: Do not keep your words [hidden] in your heart out of fear to speak them out and tell the litigant that he is liable or guilty in his dispute.
That you diverted the judgment upon Me. Otherwise, what is the meaning of, "Justice belongs to Hashem"? Justice pertains only to the litigants!
Because of this [statement] the law eluded him, etc. Because Moshe likened himself to Hashem: For it is written, "For justice belongs to Hashem,⁠" and afterwards it is written, "And the matter that will be too difficult for you, present to me,⁠" as if Moshe himself were Hashem. Therefore, the laws pertaining to inheritance which are a simple matter eluded him. For everyone knows that if a man has no sons, then a daughter inherits instead of a son. For Rachel and Leah said (Bereishis 31:14), "Do we have a portion anymore, etc,⁠" meaning: We do not share the inheritance along with the males. Yet, this eluded Moshe. Rashi did not explain that because of this statement the law regarding the woodchopper, or regarding the ritually impure eluded him — for those are not simple [laws], and therefore Moshe did not know. But the laws regarding inheritance are simple.
לא תכירו פנים – יהיו בעלי דינין בעיניכם כאילו הם זרים ואינכם מכירים אותם, ובכלל זה שלא ישאו פני דל ולא יהדרו פני גדול, כי הכל הכרת פנים:
כקטן כגדל – תוארים אל בעל הריב, וחז״ל אמרו שיהיה חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה, שאם קדם ובא לפניך לא תסלקנו לאחרון, כי תכלית המשפט עשות הצדק והרחקת העול, ואין הצדק והעול נערך עם הממון:
לא תגורו מפני איש – שורש גור הונח בתחילת הוראתו על האסיפה והקבוץ, אמר יגורו עלי עזים (תהלים נ״ט ד׳), וכן בני החיות בעודם קטנים נקראים גורים, שהם מתאספים וגרים במעונות מולידם, והושאל אל הפחד, שענינו התקבצות הדם והכח החיוני מן האיברים החיצונים אל הלב, והנה מגורה שם נרדף אל היראה, אלא שהמתירא אפשר שאעפ״י כן יעשה את אשר עליו לעשות, ואולם אם יגור, קיבץ הכח החיוני אל הלב, וישבות הכח המנועע את איברי התנועה מעשות את מעשהו, ולזה לא אמר תיראו מפני איש, כי אין היראה רצונית וחפשית, ואפשר לדיין שתגבר עליו היראה מבני אדם אלא שעם כל זה חובה עליו שלא יגור מפני איש, ולא ימנע מעשות את המוטל עליו, להצדיק את הצדיק ולהרשיע את הרשע, וכן אמרו רז״ל משתשמע את דבריהם ותדע להיכן הדין נוטה אין אתה רשאי לומר להם איני נזקק לכם שנאמר לא תגורו מפני איש, וכן תלמיד היושב לפני רבו, וראה זכות לעני וחובה לעשיר, אינו רשאי להיות שותק שנאמר לא תגורו מפני איש, והוא ממנין הלאוין, אבל לא נאסרה היראה, שעד שלא שמע דבריהם רשאי לומר איני נזקק לכם, אם הוא מתירא:
כי המשפט לאלהים הוא – עיקר המשפט לשפוט בצדק אינו כי אם ביד האלהים, כי הוא שופט כל הארץ ונותן לאיש כדרכיו, אלא שרצה השם יתברך למסור קצת דיני המשפט לבני אדם ההגונים שיתדמו לו בענין זה, ובבחינה זאת נקראו השופטים ג״כ אלהים, כדרך אשר ירשיעון אלהים (שמות כ״ב ח׳), וכשהדיין שופט בצדק ודן דין אמת לאמתו הנה הוא עושה פעולה נכבדת ואלהיית, וכאילו ה׳ יתברך נצב על ימינו לסעדו בפעולה ההיא, ולזה כיון המשורר באמרו אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט (תהלים פ״ב א), ואמרו במסכת סופרים פ״ד ששם אלהים השני שבפסוק זה משמש קודש וחול, והבן:
יקשה מכם – מ״ם היתרון, כלומר אם הדבר יותר קשה מכחכם:
ושמעתיו – ולא אמר ושפטתיו מדרך מוסר, וכן אמרו רז״ל אי גמירנא גמירנא, ואי לא אזילנא וגמירנא:
לא תכירו פנים – ר״י אמר לא תכירהו אם הוא אוהבך, רא״א לא תנכרהו אם הוא שונאך לא תעשה לו כנכרי לחייבו (סנהדרין ז׳), שרש נכר כולל ב, מושגים דבר והפוכו, הא׳ ידיעה והכרה (ערקעננען), ויכר יוסף את אחיו, ומזה פי׳ ר״י כאן, והב׳ זרות וריחוק (פערקעננען) פן ינכרו צרימו (דברים ל״א), ייחסו הפעולה לזר לא עשהו, ואותתם לא תנכרו (איוב כ״א) שלא יהיו זרים בעיניכם, ומזה המין פי׳ ר״א גם כאן.
כי המשפט לאלהים הוא – ואינכם אלא שלוחיו.
ושמעתיו – אולי כמשמעו, ואולי על דרך עמדו ואשמעה מה יצוה ה׳ לכם (במדבר ט׳:ח׳).
לא תכירו פנים – עיין פירוש, ויקרא יט, טו.
כקטן כגדל – כבר נאמר בתחילת הפסוק: ״לא תכירו פנים״, ובכך כבר נאסר על הדיין להתחשב באישיותם של בעלי הדין; אלא הוא נדרש ״לא להכיר״ אותם כלל. שכן לפי תפיסת המשפט בישראל, פסק⁠־הדין הטוב ביותר ניתן על ידי דיין שאינו מכיר את בעלי הדין (עיין פירוש, ויקרא שם). לפיכך ״כקטן כגדל״ לא יכול להתייחס למעמדם החברתי של בעלי הדין, אלא לחשיבות העניין השנוי במחלוקת: ״שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה״ (סנהדרין ח.). ואין צריך לומר שהדיין חייב לדון בתביעה על פרוטה באותה זהירות בה הוא דן בתביעה על מנה – ״לעיוני ביה ומפסקיה״ – זהו דבר המובן מאליו. אלא אפילו ״לאקדומיה״: אם בא לפניו דין של פרוטה ולאחריו דין של מנה, הוא חייב לדון תחילה בדין שבא לפניו ראשון.
לא תגורו מפני איש – פירושו העיקרי: אל תירתעו מפני שום אדם (עיין פירוש, בראשית כג, ד). לדעת חז״ל (סנהדרין ו:), זהו המקור להלכה הבאה: ״מניין לתלמיד שיושב לפני רבו [בשעה שהוא דן בין עני לעשיר] וראה [התלמיד] זכות לעני וחובה לעשיר, מניין שלא ישתוק [מתוך יראת רבו או אימת העשיר]? שנאמר ׳לא תגורו מפני איש׳ וכו׳, לא תכניס דבריך מפני איש״. לפי הגמרא (שם ז.). ״גור״ הוא ״לישנא דכנושי״, שנאמר: ״ויין לא-תשתה ולא תאגֹר״ (להלן כח, לט), ״אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ״ (משלי ו, ח), ״אֹגֵר בַּקַּיִץ״ (שם י, ה); בכל המקומות האלה, אגירה היא אסיפת פירות לצורך שמירתם באוצר. וכמו כן כאן, משמעות ״גור״ היא לעכב אצלו דבר, לשמור דבר לעצמו.
בכמה מקומות (בראשית א, כט–ל; ט, כ–כא ועוד) הייתה לנו ההזדמנות להסב את תשומת הלב למשמעות השורשים מגזרת פ״א: ככלל, שתי האותיות האחרונות מביעות את משמעותו הבסיסית של הפועל, ואילו אות האל״ף שלפניהן מעניקה אופי ייחודי לדברים, ומציינת את תכלית הפעולה המובעת בשתי האותיות הבאות לאחריה (עיין אוסף כתבים, כרך ח עמ׳ לד). ה״גֵר״, שנעקר מארץ מולדתו, דומה לפרי שנתלש מהאדמה שבה גדל. לפיכך ״גר״ מורה על העדר ארץ, ואם קדמה לו אל״ף, פירושו: לעקור דבר מאדמתו כדי לקחת אותו לעצמו. נמצא שמושג ה״גר״ מונח ביסוד שורש ״אגר״ וניתן לתפסו כביאורו. ואכן משמעות זו ניכרת באופן ברור בתיבת ״מגורה״, מחסן תבואות, המקום לאחסון התבואה שנאספת. וכמו כן ה״גֵר״ אינו רק אדם שנעקר מארץ מולדתו; אלא אחד שכבר נקלט במקום אחר: הוא בא אלינו כנכרי, ונעשה לאזרח בקרבנו.
והנה אם אדם מגיע לכלל דעה מסוימת, אך הוא שומר אותה לעצמו, הרי הוא לוקח את פרי מחשבתו ו״מאחסן״ אותו בתוך הכרתו שלו, ודבר זה מובע היטב בשורש ״גור״. אם כן זוהי משמעות ״לא תגורו מפני איש״: אל תשמרו את דעותיכם לעצמכם, מתוך מורא בשר ודם.
כי המשפט לאלקים הוא – במתן פסק הדין, אתם עוסקים במלאכת שמים. אין זה עניין שלכם שתוכלו להשתמט ממנו כרצונכם. אלא המשפט לאלוקים הוא, וחובתכם להוציאו לפועל. לפיכך אל תעצרו בתוככם פסק דין צדק מתוך מורא בשר ודם. מאחר שאתם עושים את מלאכת ה׳, תוכלו לסמוך על עזרתו. חז״ל אומרים: ״כל דיין שדן דין אמת לאמיתו וכו׳ מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית״ (שבת י.). המשפט מעצב אורח חיים אנושי, ומעניק לו את הצורה שהבורא התכוון אליה בעת הבריאה; שכן כל תכלית בריאת האדם הייתה כדי שיקיים בחירות את רצון ה׳, ורק לשם כך העמיד הבורא אדם בעולמו.
עשיית משפט צדק נחשבת כל כך למעשה אלוקים הנעשה בשמו, עד שחז״ל מבארים את ״כי המשפט לאלקים הוא״: ״אמר הקב״ה לא דיין לרשעים שנוטלין מזה ממון ונותנים לזה שלא כדין, אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו״ (סנהדרין ח.). כדרך שמשפט שקר הוא פשע כלפי האדם – בכך שרכושו של הזכאי בממון מוענק למי שאינו זכאי בו – כך הוא גם פשע כלפי ה׳, הרואה זאת כעניינו לתקן העוול הנעשה בשמו על ידי החזרת הרכוש למי שנשללה ממנו זכותו בו.
והדבר וגו׳ תקרבון אלי ושמעתיו – משה בענוותנותו אינו אומר ״ואשמיעכם״ אלא ״ושמעתיו״: ״אי גמירנא גמירנא ואי לא אזלינא וגמירנא״ (שם). אם אוכל לפסוק את הדין על פי מה שכבר לימדו אותי, אכריע בנידון; ואם לא, אבקש אחר ההוראה הנצרכת.
תקרבון אלי – עיין פירוש, שמות יח, כא–כב.
לא תכירו פנים – ר״ל שלפעמים יטה המשפט ע״י שיטעים בע״ד טענותיו קודם לחברו, ולפעמים ע״י שהוא דין מרומה, ולפעמים כשהוא משפט קל הערך שאינו משים לב לדונו יפה, ועכ״ז הזהיר בכתוב הקודם, עתה הזהיר שלא יטו משפט ע״י הכרת פנים או ע״י יראה, ר״ל כשבא לדין איש זרוע ונשוא פנים ותכיר פנים מצד כבודו, או תאגור ותעצור משפטיך מנגדו מצד יראתו שע״ז הזהיר לא תגורו מפני איש, ומ״ש כקטן כגדול תשמעון פי׳ חז״ל בסנהדרין שיהיה דין של פרוטה כדין של מאה ומקשה פשיטא [ר״ל הלא ידעינן מן בין איש ובין אחיו ובין גרו אפי׳ בין תנור וכירים] אלא לאקדומי שאם בא משפט הקטן קודם יקדימנו ולא יכיר פנים את הגדול להקדים משפטו, ומ״ש בסנהדרין שלאו לא תכיר פנים קאי על מינוי השופטים נראה שלמדו זאת ממה שלאו זה נשנה בפ׳ שופטים, ואמר הטעם על כל אלה כי המשפט לאלהים הוא. והנה לפעמים יטעה במשפט כשהוא למעלה משכלו ואינו יכול לבררו היטב בשכלו עז״א והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי, ואני אשמעהו מאת ה׳, כמ״ש ויקרב משה את משפטן לפני ה׳:
לא תכירו פנים במשפט:⁠1 היינו לשמוע משפטו2 תחילה, אלא3 ״כקטן כגדול תשמעון״ – לשמוע תביעת הקטן ותביעת הגדול בשוה. וממילא למדנו דמי שבא תחילה לדין הוא קודם, כדאיתא שלהי מסכת כתובות (קה,ב)4.
לא תגורו מפני איש: מלשון ׳אגר׳5, כדאיתא בסנהדרין (ז,א)6. ולפי הפשט 7 לא תאגורו8 המשפט מלשמוע הטענות ולחקור הדין, ״מפני איש״ – שבא איש נכבד לידך ונדרש לקבל פניו ולהתרועע עמו9.
כי המשפט לאלהים הוא: וכבודו יתברך גדול מכבוד האיש.
תקרבון אלי: נו״ן הנוסף – להקטין הענין10, שאין צריך להקריב כל המשפט לפני הגדול, אלא אותו הקושי שבלבבם, והמה שומעים מפי הגדול, ושבים להיות דיינים ולגמור הפסק. ועיין ספר שמות (יח,כו)11.
1. חז״ל למדו מהפסוק איסור על הממנה את הדיינים למנות ע״פ סיבות חיצוניות וכו׳, והביאו רש״י, רבינו לומד הלכה נוספת מ׳פשוטו של מקרא׳ וכהמשך לדבריו בפסוק הקודם.
2. של החשוב, או המשפט שדנים בו על סכומים גדולים.
3. יש על כך גם עשה, מלבד הלא תעשה.
4. עיין היטב בקטע הקודם.
5. לכנוס, לאסוף.
6. סנהדרין (ו,ב): ר׳ יהושע בן קרחה אומר, מנין לתלמיד שיושב לפני רבו, וראה זכות לעני וחובה לכעשיר, מנין שלא ישתוק, שנאמר ״לא תגורו מפני איש״ ואמר רבי חנין – לא תכניס דבריך מפני איש. (שם ז,א): מאי משמע דהאי ״לא תגורו״ לישנא דכנושי הוא? אמר רב נחמן, אמר קרא ״ויין לא תשתה ולא תאגור״ (להלן כח,לט), והובא ברש״י כאן על-אתר.
7. לא ברור מדוע לא מקובל על רבינו הפירוש ע״ד הפשט כפי שפירש הספרי (הובא ברש״י) ׳לא תיראו׳.
8. לא תקצרו המשפט.
9. דבר שיגזול זמן רב מהדיין, ולא יישאר לו זמן לחקור היטב את הדין שבא לפניו.
10. כך פירש רבינו גם בשמות (יח,כ. יח כו).
11. על הפסוק ״את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטון ישפוטו הם״.
כי המשפט לאלהים. הכוונה כי הוא השופט בעצם וראשונה, ושופטי ישראל אינם רק שלוחיו עושי רצונו, על כן אין להם לגור מפני איש כי בכח משלחם יתעלה הם באים, והוא עומד על שלוחיו כמ״ש אלהים נצב בעדת אל בקרב וגו׳ וזה יסוד משפט ישראלי שהוא מלכות האלהים Theocratie הפך שופטי הגוים שהם שלוחי העם או המלך וזה שאמר יאשיה לשופטי ישראל לא לכם המשפט כי אם לאלהים, וזה כוונת אומרו ג״כ שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם ועיין מה שפירשנו שם שבא לרמוז לנו מנין בא לשופטים הכח והזכות להעניש מיתה שעל זה נתחבטו גדולי חכמים המדיניים, ותלה הדבר כי בצלם אלהים עשה את האדם ווהוא תחת אלהים בהנהגה המדיניית.
לא תכירו וגו׳ – ראה הלאה לפסוק ט״ז:י״ט.
כקטן וגו׳ – לפי הספרי הרי זו אזהרה, שאסור לזכות את הגדול בדין, אפילו אם כוונת הדיין היא רק למנוע ממנו את הבושה, ולשדלו אחרי כן באופן אישי לפרוע את חובו. לפי מסכת סנהדרין ח׳. כקטן וכגדול הם נושאי⁠־מריבה קטן וגדול.
תשמעון – שימוש הצווי בתוספת קריאה מצוי הרבה בספר דברים, אבל גם ביתר חלקי התורה, בפרט בדבריו של משה רבינו (גם כן במצוות), השווה שמות י״ד:י״ד, י״ז:ב׳, ל״ד:י״ג, במדבר י״א:י״ט, ט״ז:כ״ח-כ״ט; ל״ב:ז׳,ט״ו,כ׳,כ״ג. אחרי כל הדוגמאות הללו אין כל טעם לראות צורה זאת ⁠־ון כטיפוסית לדברים.
לא תגורו – ראה מה שכתבנו בפירוש לפסוק י״ח:כ״ב. חכמינו זכרונם לברכה בסנהדרין ו׳: הזהירו על פי המקרא הזה, שאין לתלמיד להמנע מלומר את האמת, אפילו משום מורא רבו.
כי המשפט וגו׳ – דברי הימים י״ט:ו׳.
והדבר וגו׳ – ראה שמות י״ח:כ״ב,כ״ו.
לא תכירו פנים – מהו לא תכירו, ר׳ יהודה אמר לא תכירהו, ר׳ אלעזר אומר, לא תנכרהו1. (סנהדרין ז׳:)
לא תכירו פנים – זה הממונה להושיב דיינים, שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין, איש פלוני גבור, איש פלוני יודע בכל לשון, אושיבנו דיין, נמצאת שאתה מזכה את החייב ומחייב את הזכאי, לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע, ומעלה עליו הכתוב כאלו הכיר פנים בדין2 (ספרי).
כקטן כגדול – מהו כקטן כגדול, אמר ריש לקיש, לומר לך, שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מנה, למאי הלכתא, אילימא לעיוני ביה ומפסקי, פשיטא, אלא שאם קדם תקדמנו.⁠3 (סנהדרין ח׳.)
לא תגורו – תניא, שנים שבאו לדין אחד רך ואחד קשה ושמעת דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה, מניין שאי אתה יכול לומר להם איני נזקק לכם, ת״ל לא תגורו מפני איש4. (סנהדרין ו׳:)
לא תגורו וגו׳ – תניא, ר׳ יהושע בן קרחה אומר, מניין לתלמיד היושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר שלא ישתוק ת״ל לא תגורו מפני איש5 ר׳ חנן אומר, לא תכניס דבריך מפני איש.⁠6 (שם ו׳:, ז׳.)
כי המשפט לאלהים – תניא, א״ר חמא בר חנינא, לא דיין לרשעים שנוטלין ממון מזה ונותנין לזה שלא כדין, אלא שמטריחין אותי להחזיר הממון לבעליו.⁠7 (שם ח׳.)
תקרבון אלי ושמעתיו – ואשמיעכם לא נאמר אלא ושמעתיו, אי גמירנא גמירנא, ואי לא – אזלינא וגמירנא.⁠8 (שם שם)
1. כלומר אם הוא אוהבך ובא לפניך לדין לא תכירהו יותר מדאי, היינו שלא תראה לו אותות אהבה והתקרבות, ואם הוא שונאך לא תראה לו כנכרי, שלא תראה לו אותות שנאה, ורש״י פירש לא תנכרהו אם הוא שונאך לא תעשה לו כנכרי לחייבו, עכ״ל. וקצת תימא הווא בעיני, דאם יחייבו שלא כדין מחמת שנאה הלא רשע הוא, ועל זה יש לאו מיוחד מהטיית דין כמבואר בפ׳ משפטים, וכאן האזהרה היא רק על הנהגת יושר המדות בדין, ולכן נראה כמש״כ, וטעם האיסור מהכרת אהבה או שנאה נראה פשוט שלא יסתתם בעל דינו כשרואה שהדיין נראה לבעל דינו כאוהב יותר מדאי, וכן להיפך כשרואה בעל דין שהדיין מראה לו אותות הרחקה ושנאה יסתתמו טענותיו.

אך צ״ע בכלל דרשה זו, דהא קיי״ל אוהב ושונא פסולין לדון וא״כ איך יצוייר שיראה לו אהבה או שנאה. ונראה ע״פ מש״כ הרמ״א בתו״מ סי׳ ז׳ ס״ז דכל שאינו אוהבו או שונאו ממש מותר לו לדון, וראיה מהא דקיי״ל זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ובודאי כל אחד בורר אוהבו, ובאופן כזה צריך להזהר שלא יראה אותות אהבה או שנאה לאחד הבע״ד כמבואר.
2. ועוד איתא בספרי שמא תאמר פלוני הלוני ממון אושיבנו דיין. והרמב״ם בהעתקתו דרשת הספרי שלפנינו השמיט פרט זה, ונראה בדעתו משום דהמעמיד דיין בשביל ממון יש בו איסור אחר מהא דלא תעשון אתי אלהי כסף, אלהים [דיינים] הבאים בשביל כסף, כמבואר לפנינו ס״פ יתרו שם.
3. מפרש דהלשון כקטן כגדול קיצור לשון הוא, וכמו שאומר כדבר קטן כדבר גדול כמש״כ בפ׳ יתרו את הדבר הגדול ואת הדבר הקטן. ומה דלא ניחא ליה לפרש כקטן כגדול דקאי על בעלי דינים, אדם קטן במעלה וגדול במעלה, יען דעל זה יש דרש מיוחד בפ׳ משפטים בפסוק מדבר שקר תרחק כמבואר לפנינו שם, וגם בסמוך נאמר ביחוד לא תגורו מפני איש.
4. אבל קודם ששמע דבריהם או קודם שיודע עוד להיכן הדין נוטה מותר לו לומר איני נזקק לכם, ומפרשי בגמרא הטעם דשמא נתחייב חזק ונמצא חזק רודפו להדיין. ולא נתבאר טעם החילוק בין קודם ששמע את דבריהם או קודם שיודע להיכן הדין נוטה או אח״כ.

ונראה ע״פ מש״כ לעיל בפסוק הקודם בדרשה ושפטתם צדק דמ״ע על הדיינים לדון, והסברא נוטה דמצוה זו שייכא רק מששומע דברי הבע״ד או משיודע להיכן הדין נוטה, דאז מחויב להגיד מה שיודע בדין התורה, וממילא שייך בזה הלאו דלא תגורו מפני איש, אבל קודם לזה אינו מחויב להזדקק עצמו ולבא לידי חיוב זה, וכמו דקיי״ל במצות ציצית למ״ד דחובת בגד היא דאינו מחויב לעשות בגד של ארבע כנפות כדי להתחייב בציצית, ואפילו בדיין קבוע י״ל דעל מנת חשש רדיפה לא קיבל על עצמו חובתו זו.

ועם סברא כזו יש לבאר הענין מ״ש בבכורות כ״ט א׳ הנוטל שכר לדון דיניו בטלים, וכמה יגיעות יגעו הראשונים והאחרונים ליישב המנהג שנוטלים הדיינים שכר משני הבע״ד. וכן מסידור גיטין וחליצה וכדומה, עיין ברמ״א לאה״ע סי׳ קנ״ד ס״א, [בסה״ג] וכמה סברות נאמרו בזה.

אבל לפי מש״כ הנה הא דהנוטל שכר לדון דיניו בטלים איירי רק כששמע הטענות ויודע פסק הדין, אבל הן אינו מחויב עצמו להזדקק עצמו לטענותיהם ולחקר הדין וסידור גט וכו׳, ואפי׳ בדיין קבוע זה שכרו עבור מה שמזדקק עצמו להביא עצמו לחיוב לדון ולהורות, ודו״ק.
5. נראה דמפרש איש מלשון רב ואדון וכמו אישי כהן גדול (יומא י״ח.), וקאי על הרב, ור״ל אע״פ דבעלמא מצוה לחלק כבוד לרב, ואחד מפרטי הכבוד שלא לדבר בפניו [ע״ל ר״פ קדושים], בכ״ז במקום שנוגע להטיית דין אסור לו לאחוז במדת הכבוד זו אלא יגיד דעתו.

כך היה נראה לכאורה לפרש, ואמנם ממה שצייר באופן כזה שרואה זכות לעני וחובה לעשיר ולא גם להיפך, זכות לעשיר וחובה לעני, שגם באופן זה אסור לו לשתוק, י״ל דמפרש לא תגורו מפני איש דמכוין על העשיר שלא יהיה יירא ממנו כשמראה לו חובה, ועיין מש״כ בעניו זה בפ׳ משפטים בפסוק מדבר שקר תרחק.
6. מפרש הלשון לא תגורו מלשון אוגר בקיץ (משלי י׳) מלשון כניסה ועצירה, והבאור כמש״כ באות הקודם.
7. נראה שמפרש כי המשפט לאלהים הוא שסוף דבר שחותם הקב״ה כפי אמתת הדין שנוטל מזה שזיכוהו שלא כדין ונותן לזה שחייבוהו שלא כדין. ועיין בחא״ג מש״כ בזה.
8. בא לאפוקי ממ״ד אחד דעל לשון זה שאמר משה תקרבון אלי ושמעתיו שהוא לשון שררה נענש בענין טענת בנות צלפחד שנעלם ממנו דין נחלות כמש״כ בפ׳ פינחס ויקרב משה את משפטן לפני ה׳, ועל זה אמר דאין בזה לשון שררות, שהרי לא אמר ואשמיעכם אלא ושמעתיו, כדמפרש. ומה שלא נאמרה פרשת נחלות על ידו הוא מטעם אחר כמבואר לפנינו שם.
מוני המצוותספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורפירוש מחכמי צרפתחזקונירמב״ןר׳ בחיימנחת יהודהטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גמזרחיאברבנאלגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144