Devarim 1 – דברים א‏ – Mikraot Gedolot

[פיסקא כא]

וייטב בעיני הדבר – בעיני היה טוב ולא בעיני מקום. אם בעיניו היה טוב למה נכתב עם דברי תוכחות משל לאחד שאמר לחבירו מכור אתה לי חמורך זה אמר לו הן, נותן אתה לי לנסיון, אמר לו הן, בא אתה ואני אראך כמה נושא בהר כמה נושא בבקעה, כיון שראה שאין מעכבו כלום אמר אוי לי דומה זה שאין מעכב עלי אלא בשביל לשאת את מעותי לכך נאמר וייטב בעיני הדבר.

ואקח מכם שנים עשר אנשים – מן הברורים שבכם מן המסולתים שבכם.

איש אחד לשבט – מה אני צריך והלא כבר נאמר ואקח מכם שנים עשר אנשים מגיד שלא היה שבט לוי עמהם.

סליק פיסקא

[Piska 21]

"And the thing was good in my eyes": but not in the eyes of the Holy One Blessed be He. But if it was good in his eyes, why is it included in his rebuke? An analogy: A man says to his neighbor: Will you sell me this ass? The other: Yes. The man: Will you let me try it out? The other: Yes, come and I will show you how much it can carry on the mountain and how much it can carry in the valley. When the man saw that the other impeded him in no way, he said: Take your money. This is the intent of "the thing was good in my eyes" (i.e., to "try out,⁠" etc. [but it was not good that they asked]).

"and I took of you twelve men": of the most select among you; of the finest among you.

"one man to a tribe": (If so) why need it be stated "and I took of you twelve men"? To indicate that the tribe of Levi was not among them, (for if it were, there would be thirteen.)

[End of Piska]

וייטב בעיני הדבר בעיני היה טוב ולא היה טוב בעיני המקום:

אם בעיניו (הוא) [היה] טוב למה נכתב עם דברי תוכחות משלו מלה״ד לאחד שאמר לחבירו מוכר אתה לי חמורך זה אמר לו הין בוא ואני מראך כמה נושא בהר כמה נושא בבקעה כיון שראה שאין מעכבו כלום אמר אוי לי דומה זה שאין מעכב עלי אלא בשביל לשאת את מעותיו לכך נאמר וייטב בע׳ הד׳:

ואקח מכם שנים עשר מן הברורים שבכם מן המסולתין שבכם:

איש אחד לש׳ מה אנו צריך והלא כבר נאמר ואקח מכם שנ׳ עש׳ אנ׳ מגיד שלא היה שבט לוי עמהם:

וּשְׁפַר בְּעֵינַי פִּתְגָמָא וּדְבַרִית מִנְּכוֹן תְּרֵי עֲשַׂר גּוּבְרִין גּוּבְרָא חַד לְשִׁבְטָא.

And the thing was good in my eyes, and I took from you twelve men, one man for a tribe.

ושפר באפי^א פתגמא ונסבית מנכון תרין עשר^ב גברין גבר חד מן כל שבט.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״באפי״) גם נוסח חילופי: ״באפוי״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עשר״) גם נוסח חילופי: ״תרי⁠{ עשר}״.

ושפר בעיניי פיתגמא ודברית מנכון תריסר גוברין ברירין גוברא חד לשיבטא.

And the thing was proper in my eyes; and I took from you twelve chosen men, one man for a tribe,

וייטב בעיני הדבר – ¹דרך ארץ מי שמכר בהמה לחבירו ואומר לו על דעת לבדוק, והוא אומר לו צא ובדוק אותה בין בהר בין בגבעה, כששומע הלוקח שהוא אומר כך בוטח על דבריו ואינו מנסה אותה, אבל אתם אעפ״י שאמרתי לכם שהיא טובה בעיני. היה לכם שלא לשלוח שתסמכו על דברי, ואתם לא אביתם ורציתם שאשלח אנשים וכן עשיתי, ואקח מכם שנים עשר אנשים.

1. דרך ארץ עיין ספרי פיסקא כ״א, ורש״י עה״ת.

וְיַחְפְּרוּ לָנוּ – (כָּתוּב בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים).

וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר – בְּעֵינַי טוֹב וְלֹא בְּעֵינֵי הַמָּקוֹם. אִם בְּעֵינָיו הָיָה טוֹב לָמָּה נִכְתַּב עִם דִּבְרֵי תּוֹכָחוֹת, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ מְכֹר לִי אֶת חֲמוֹרְךָ זֶה, אָמַר לוֹ הֵן. נוֹתֵן אַתָּה לִי לְנִסָּיוֹן, אָמַר לוֹ הֵן. בּוֹא אִתִּי וַאֲנִי אֶרְאֶה כַּמָּה נוֹשֵׂא בָּהָר וְכַמָּה נוֹשֵׂא בַּבִּקְעָה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאֵין מְעַכְּבוֹ כְּלוּם (אֶלָּא בִּשְׁבִיל לָשֵׂאת) [אָמַר לוֹ בּוֹא קַח] אֶת מָעוֹתָיו. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר״. ״וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים״. מִן הַבְּרוּרִים שֶׁבָּכֶם, מִן הַמְסֻלָּתִין שֶׁבָּכֶם. אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט. מָה אֲנִי צָרִיךְ [לוֹמַר] וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים. מַגִּיד שֶׁלֹּא הָיָה שֵׁבֶט לֵוִי עִמָּהֶם.

פַחַסֻןַ דַ׳לִךַּ עִנדִי פַאכַ׳ד׳תֻ מִנכֻּם את׳נַיְ עַשַׁרַ רַגֻלַא רַגֻלֹ וַאחִדֹ מִן כֻּלִּ סִבּטֵ

אזי זה נראה לי טוב ולכך לקחתי מכם שנים עשר איש, איש אחד מן כל שבט.

וייטב בעיני – בעיניי, ולא בעיני המקום. ואם בעיני משה היה טוב, למה אמרה בתוכחת?⁠^א משל לאדם שאומר לחברו: מכור לי חמורך זה. אמר לו: הין. נותנו אתה לי לניסיון? אמר לו: הין. בהרים ובגבעות? אמר לו: הין.⁠^ב כיון שראה שאין מעכבו כלום, אמר לו הלוקח בלבו: בטוח הוא שלא אמצא בו מום. ^גאמר לו: טול מעותיך, איני מנסהו. מעתה, אף אני הודיתי לדבריכם, שמא תחזרו בכם כשתראו שאיני מעכב, ואתם לא חזרתם בכם.

ואקח מכם – מן^ד הברורים שבכם, מן המסולתים שבכם.

שנים עשר אנשים איש אחד לשבט – מגיד שלא היה שבט לוי עמהם.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בדפוס רומא: ״בתוכחות״.

ב. כן בכ״י מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1, ליידן 1 חסר: ״אמר לו הין״, ובכ״י לייפציג 1 נוסף בגיליון.

ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו, סביונטה. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״מיד״.

ד. כן בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״בין״.

וייטב בעיני הדבר AND THE MATTER WAS GOOD IN MY SIGHT – in my sight, said Moshe, but not in the sight of the Omnipresent God. – But if it was good in Moshe's sight why did he mention it in these reproofs? A parable! It may he compared to the case of a man who says to his fellow, "Sell me this ass of yours". He replies to him, "Yes". He asks him, "Will you give it to me on trial?⁠" He replies: "Yes". – "May I try it on hills and mountains?⁠" Again he replies, "Yes" – When he sees that he puts no obstacles in his way, the would-be purchaser says to himself: "This man is quite confident that I shall not find any defect in it", and he at once says to him, "Take your money, I need not now put it to trial". I, too, consented to your words, thinking that you would perhaps turn back on yourselves (re-consider the question of sending spies) when you saw that I put no obstacle in your way, but you did not re-consider (Sifre Devarim 1:23).

ואקח מכם AND I TOOK OF YOU – of the choicest that were among you, of the finest that were among you (Sifre Devarim 1:23).

שנים עשר אנשים איש אחד לשבט [AND I TOOK] … TWELVE MEN, ONE MAN FOR A TRIBE – This (the statement: "twelve men") tells us that the tribe of Levi was not with them in this request (Sifre Devarim 1:23; cf. Rashi on Bemidbar 31:4).

פס׳: וייטב בעיני – בעיני היה טוב ולא בעיני המקום:

וייטב בעיני הדבר – בעבור שכולכם הסכמתם על זה.

AND THE THING PLEASED ME WELL. Because you all assented to this.

וי⁠{י}⁠טב בעיני הדבר – כי הייתי סבור כי לישר הדרך לפניכם אתם שולחים, ולידע מה אתם צריכים להכין, דייק סוללות. אבל ישראל, לא היתה מחשבתם כך, אלא לידע אם ילכו אם לא ילכו.

וי⁠{י}⁠טב בעיני הדבר – THE THING PLEASED ME – Because I thought you were sending to make the path straight before you, and to know what you need to prepare, siege walls and siege mounds. But Israel, their thoughts were not thus, but rather to know if they should go or not go.

שנים עשר אנשים – פר״ש: מגיד שלא היה שבט לוי עמהם. על ידי שלא היה לו חלק בארץ כמו שפר״ש בפרשת שלח.

שנים עשר אנשים, "twelve men;⁠" on this Rashi comments that there was no representative of the tribe of Levi among these 12 men. The reason was that they would not inherit any ancestral land in Eretz Yisrael, as I have already explained on Numbers 13,16.

ואקח מכם שנים עשר אנשים – לא שבח אותם בנשיאותם והיותם ראשי בני ישראל, כי אחרי שהרשיעו לא יספר בשבח רשעים.

AND I TOOK TWELVE MEN OF YOU. He did not praise them as being princes [of their tribes]⁠¹ and their being leaders of the children of Israel,⁠² for, since they acted wickedly, he would not speak in praise of wicked men.

1. Ibid., (2).

2. Ibid., (3).

וייטב בעיני הדבר – לפי שכלכם הסכמתם על זה. ויובן ממנו עוד בעיני ולא בעיני המקום, שכך אמר לו (במדבר י״ג) שלח לך, לדעתך, אני איני מצוה לך.

וייטב בעיני הדבר, "the matter appeared good (worthwhile) in my eyes.⁠" Moses felt that seeing the entire people were in agreement it was probably all right. The word בעיני, "in my eyes,⁠" makes it clear that the suggestion did not find favour in God's eyes. This is why, when God related to the project He told Moses: שלח לך, "send for yourself,⁠" i.e. "not on My behalf. I am not ordering you to do this.⁠"

ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט – פרש״י מגיד שלא היה שבט לוי עמם. עכ״ל לפי שלא היה לו חלק בארץ כפ״ח. משמע לפי טעם זה שבא רש״י ללמוד שלא שלח משה לרגל משבט לוי. ופליאה היא זו דאין לשון רש״י משמע כן. ועוד י״ל קרי ביה רב הוא בפרשת שלח. ואולי הכי פירושו מגיד שלא היה שבט לוי עם ישר׳ בתוכחה זו דלשון ואקח מכם י״ב אנשים איש אחד לשבט מכל העומדים לפניו בתוכחה זו א״כ ע״כ לא היה שם שבט לוי שהרי ממנו לא שלח מרגל. והדין נותן כן שלא היה שבט לוי בתוכחה זו שלא חטא במרגלים כדכתוב בפ׳ שלח במדבר הזה יפלו פגריכם וגו׳ מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינותם עלי. ופרש״י להוציא שבטו של לוי לפי שאין פקודיהם בני עשרים עכ״ל.

ואקח מכם שנים עשר אנשים – ולא שיבח אותם בנשיאותם והיותם ראשי ישראל כי אחרי שהרשיעו לא יספר בשבח רשעים:

ואקח מכם שנים עשר אנשים, "I selected from amongst you twelve men, etc.⁠" Moses did not mention any titles these spies had been distinguished with, seeing that after they had disgraced themselves and led their peers into sin one is not allowed to make any complimentary remarks about the wicked.

וייטב בעיני הדבר – יש לתמוה: איך היה טוב בעיניו הדבר. ולא אוכל לפרש.

התועלת השמיני הוא ללמדנו כי הרעות או מה שיביא אליהם אין ראוי שיוחסו לשם יתעלה כי ממנו לא יסודרו כי אם טובות ולזה אמר משה על דבר שלוח מרגלים וייטב הדבר בעיני להרחיק מלייחס לשם יתעלה מה שיביא מהרע ואף על פי שכבר נתבאר במה שקדם שהשם יתעלה צוהו על זה לבקשת ישראל הנה לא אמר משה וייטב הדבר בעיני י״י וראוי שלא יעלם ממנו שהשם יתעלה בצוותו על זה לבקשת ישראל התחכם לשלח נכבדים שבעם והם הנשיאים כדי שיהיו יותר נשמרים מיציאת תקלה על ידם ולזה לא היתה הצואה הזאת מהשם יתעלה כי אם על הכונה השנית והוא להסיר הרע מזה הפועל לפי מה שהיה אפשר ולזה אמר איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם כי אחר שהיה רצון י״י יתעלה שלא יעלו שם אם לא אחר רגול הארץ היה יותר שיעשה זה בזה האופן עם שלא היה ראוי שימשך משלוח המרגלים רע לולי בחירת ישראל הרעה שסבבה זה כמו שזכרנו בביאור דברי זאת הפרשה ולזה לא ספר משה בזה המקום מדברי המרגלים רק אמרם טובה הארץ אשר י״י נותן לישראל כי לא היה ראוי לישראל שיתנו אל לבם שאר הדברים אשר ספרו להם מחוזק הארץ ואנשיה כי היה ראוי שיבטחו בשם יתעלה שלא תקצר ידו מהשלמת מה שיעד להם מזה כמו שספר להם משה מה שראו בעיניהם מנפלאות י״י יתעלה ועצם גבורתו לעשות כל אשר יחפוץ.

ויטב בעיני הדבר להפיס דעתכם ואקח מכם שנים עשר איש וגו׳. כי הוא היותר נכון שיעשה כמו שנתבאר במקומו.

ואקח מכם מן הברורים שבכם מן המסולתי׳ שבכם. בספרי דאם לא כן מכם למה לי:

שנים עשר אנשים. איש אחד לשבט מגיד שלא היה שבט לוי עמהם. ובספרי איש אחד לשבט מה אני צריך שנים עשר אנשים מגיד שלא היה שבט לוי עמהם פירוש מפני שמאיש אחד לשבט משמע שלקח גם משבט לוי הוצרך הכתוב לומר שנים עשר לאפוקי שבט לוי שלא לקח ממנו שאילו לקח היו שלשה עשר שהרי שבט יוסף נחלק לשני שבטים אפרים ומנשה וא״ת ומהיכן למדו שאותו שבט שלא לקח ממנו איש הוא שבט לוי ולא אחר יש לומר דמדכתיב במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה למדנו ששבט לוי שאין פקודיהם מבן עשרים לא נגזרה עליו הגזרה הזאת כמו שפרש״י שם וכיון שלא נגזרה עליו למדנו שלא היה שבטו בכלל המרגלים ולמה מפני שלא היה לו חלק בארץ ויש לתמוה דבלאו קרא דשנים עשר תיפוק לי מפרשת שלח לך שמנה בפירוש כל נשיאי השבטים שהלכו לתור את הארץ דנשיא שבט לוי לא היה בתוכם וצ״ע:

ועל זה אמר וייטב בעיני הדבר וגו׳ ובספרי דרשו (גם רש״י שם ח׳ כ״ג) בעיני ולא בעיני המקום ועוד אמרו שם שלא מלבו עשה משה אלא שלא יחשבו שעל הארץ היא רעה היה מעכב מלשלוח שם אנשים לראותה. ולפי הפשט יאמר שייטב בעיניו הדבר אשר שאלו עם היות שלא ייטב בעיניו האופן אשר שלחוהו. והדברים אשר אמרו נשלחה אנשים וישיבו אותנו דבר. כי יוכל האדם לשאול שאלה הגונה מחבירו או מאדונו וישחיתה באופן הדברים וזהו אמרו וייטב בעיני הדבר. ר״ל שהדבר היה טוב. ולא אופן הדרישה הדברים שאמרו בענינה והנה זכר משה שעשה בענין המרגלים שני הדברים זרים בלתי נהוגים. והם ששלח י״ב אנשים בהיות מנהג הרגול לשלוח ב׳ אנשים. כיון שמה שיראו ב׳ יראו מאה איש בהליכתם מקובצים ואין תועלת ברבוים כי אם באיש אחד או בב׳ אנשים לחזק זה את זה. כמו שתראה כששלחם יהושע. ושאותם השנים עשר איש היו הנשיאים שבהם. וזהו אמרו ואקח מכם י״ב אנשי׳ כולם אנשים ראשי בני ישראל. וידוע שמדרך העולם ללכת לרגל האנשים פחותי המעלה לא הנשיאים הידועים והנכרים והיתה הסבה בזה כדי שבהיותם רבים לא יסכימו לחטא ולא יתפתו כלם להוצי׳ דבת הארץ ולדבר על השם יתברך תועה כי יהי׳ החטא אפשרי יותר באיש אחד או שנים משיהי׳ בי״ב. וגם כן כדי שלא יפול בין השבטי׳ מחלוקת בשליחותם שכל שבט ושבט ירצה שילכו מאנשיו ויהיו המרגלים משבטו כי יחשוב כל אחד כי ההולך שמה יגלה לאנשי שבטו הארץ המשובח׳ יותר לשישתדלו להיותה בחלקם ולזה בחר שיהי׳ איש אחד לשבט באופן שכלם ידע אמתת הדבר בשוה.

ואמנם היותם נשיאים ראשי בני ישראל כדי שלא יכזב בדבריה׳. ויהיו בתשובתם אנשי אמת כפי מעלתם גם שענין הרגול היא סכנה ועצומה כמו שאמר והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ כי יצטרך הענין אל חוזק רב לפי שלבם אל ירך ואל יפחדו בענין הרגול וגם לא יפחדו מאנשי הארץ ומהערים החזקות ויתיאשו מהכבוש לא רצה לשלח שם אנשים רבים ופוחדים מאין לב כי אם אנשי חיל אנשי לבב הבוטחים בה׳ ובגבורתם:

ראה איך התחכם אדון הנביאים לעשות הדבר באופן שלא ימשך ממנו היזק לשון הרע וכל זה לא שוה לו לרשעת המרגלים כי עם היותם רבים ונכבדים הוציאו את דבת הארץ ובלשונם יכזבו לו באמרם ארץ אוכלת יושביה היא וגומ׳ ונפלו בחולשת הלב ובמורך לבב עד שכל העם שראו בתוכה היו נראין בעיניהם כענקים. וערים הפרזות בעיניהם היו ערי מבצר וגדרות מלך כמו שאמר אפס כי עז העם והערים בצורות מאד הנה כי מגורת משה רבינו ע״ה היא באתהו ולא הועיל לו התחכמותו.

וייטב בעיני הדבר – כי חשבתי שלא היה ספק אצלכם בדבר האל יתברך שתכבשו הארץ ושהיא טובה, אבל שהייתם רוצים לבחור את החלק ממנה היותר טוב לכם עתה, באמרכם ״את הערים אשר נבא אליהן״ (פסוק כ״ב). וזה כי ידעתם שלא תכבשו בשנה אחת את כולה, כאמרו ״לא אגרשנו מפניך בשנה אחת״ (שמות כ״ג:כ״ט).

וייטב בעיני הדבר, I thought that none of you would not believe God when He had said that He would bring you to that country and that it was a good land and that you would be able with His help to conquer it. I believed that the thought behind your desire to send out spies was not that you wanted to see if you could conquer it, but that you wanted to select for yourselves the best sections of the land, and that this was what you had in mind when you said (verse 22) “the cities which we will come to.” This seemed totally reasonable, since you were aware that the conquest would not be immediately of the whole country, seeing God had told us this in Exodus 23,29.

מגיד שלא היה שבט לוי עמהם. פירוש, דלא הוי למכתב ״שנים עשר אנשים״, שהרי כתיב ״איש אחד לשבט״, אלא מגיד שלא היה שבט לוי עמהם, כלומר י״ב ולא י״ג (סיפרי כאן). ואם תאמר, מנא לן, שמא שבט אחר לא היה עמהם. ויש לומר, דשבט לוי הרבה פעמים לא היה בכלל חשבון י״ב, וממילא מוקמינן אשבט לוי:
והקשה הרא״ם, דכבר כתיב בפרשת שלח (במדבר יג, ד-טו) שנים עשר אנשים, כל אחד בשמו, ולא נכתב כלל אחד משבט לוי עמהם, והיכי תיסק אדעתין לומר כי היה שבט לוי עמהם. ואין זה קשיא, דהאי ׳מגיד׳ כך פירושו, מה שהוצרך משה רבינו עליו השלום לומר לישראל ״שנים עשר אנשים״, כדי לומר משה לישראל שלא היה באותו פעם שבט לוי עמהם, דהא מה שאמר ״איש אחד לשבט״ גם כן כתב למעלה (ראו במדבר יג, ב), ומשה היה חוזר להם בתוכחה הדברים הראשונים. וכך פירושו, מגיד משה לישראל ואמר להם – בקשתם דבר שלא כהוגן, שאין ראוי לכשר לבקש שלוח מרגלים, שהרי שבט לוי הכשרים לא בקשו כלל:
ואפילו אם תאמר ׳מגיד׳ לך הכתוב, לא קשיא גם כן, אף על גב דכבר ידענו שלא היה שבט לוי עמהם, הכי פירושו, מגיד לך הכתוב שבח שלהם, שלא היו עמהם ולא חטאו. ואילו ממקרא דלמעלה, לא בא הכתוב לספר בשבח שלהם, אבל השתא מגיד לך הכתוב שבח שלהם, וזה הרבה:

שְנֵ֣ים עשר: בלא תרין חוטרין במלת שְנֵים.⁠^א [שְׁנֵ֣ים].

א. על תרין חוטרין ראה הערתי לשמ׳ ה טו (׳למה תעשה כה׳).

מן הברורים שבכם. דאם לא כן מכם למה לי:

מן המסולתים שבכם. המסולתין לשון סולת:

מגיד שלא היה שבט לוי עמהם. דאם לא כן יהיו שלשה עשר, דהא חשיב שבט אפרים בפני עצמו וגם שבט מנשה בפני עצמו. כתב הרא״ם, ויש לתמוה דבלאו קרא דשנים עשר תיפוק מפרשת שלח לך (במדבר י״ג:ב׳), שמונה בפירוש כל נשיאי השבטים ושבט לוי לא היה בתוכם, וצריך עיון. ונראה דהכא מרבה קרא דאפילו בעצה לא היו עמהן. והשתא אתי שפיר דלא נקט רש״י שלא הלכו עמהן, משום דזה כתיב לעיל בפ׳ שלח לך וק״ל:

From the choicest among you. Otherwise, why is "from you,⁠" needed?

From the finest among you. The word המסולתין is from the word סולת (fine flour) [Figuratively meaning, "the finest"].

This tells us that the tribe of Levi was not among them. Otherwise, there should be thirteen men, as the tribes of Ephraim and Menasha are counted separately. Re"m writes: This explanation is perplexing, since without the verse [specifying], "twelve men,⁠" we would know this. For in Parshas Shlach Lecha (Bamidbar Ch. 13), all the tribal leaders are enumerated, and the tribe of Levi is not included with them. Re"m leaves this question unresolved. It seems to me that the verse [specifying], "twelve men,⁠" is teaching us that the tribe of Levi did not even participate [in devising the plan of the spies]. According to this, it fits well that Rashi does not say, "The tribe of Levi did not go with them,⁠" for this was already written above in Parshas Shlach Lecha.

וייטב בעיני הדבר – פי׳ לפי טעם שאמרתם ויחפרו לנו, ואמרו ז״ל (ילקוט שלח) שהכוונה היא שישלחו המרגלים לראות החפירות שטומנים הכנענים ממונם בהם, ואומרו בעיני, פי׳ אני שעיני בשר לי אבל בעיני בוחן לבות לא, ועיין מה שכתבתי בפרשת שלח לך.

וייטב בעיני הדבר, "the matter was pleasing in my eyes.⁠" Moses meant that the reason the people advanced for dispatching the spies, i.e. to spy out the country, seemed to be a valid reason in his eyes. Yalkut Shimoni on the relevant verse in Parshat Shlach Lecha explains that the spies wanted to find out where the Canaanites had hidden their valuables, etc. The word בעיני, "in my eyes,⁠" with the emphasis on the suffix "my,⁠" means that Moses meant to say: "inasmuch as I only have eyes of flesh and blood, I was deceived; anyone who viewed things objectively would have perceived your real intent.⁠" Please compare what I have written on this subject in connection with Numbers 13,2.

וייטב בעיני הדבר – שלא יחשבו שהוא מעכב מלשלחם בעבור שהארץ רעה:

שנים עשר אנשים – לא שבח אותם בנשיאותם והיותם ראשי בני ישראל, כי אחרי שהרשיעו לא יספר בשבח הרשעים:

איש אחד לשבט – מגיד שלא היה שבט לוי עמהם:

וייטב בעיני הדבר – היינו שמשה דנם לכף זכות שרוצים לשלוח תרים וכן עשה, והראיה לזה כי ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט שזה סימן ששולחים תרים שכל שבט ישלח איש משבטו לא מרגלים שאין שולחים רק שנים, ופה קצר בדבר שכבר באר פרטי הדברים בפ׳ שלח ששלחם בפירוש רק לתור לא לרגל כמ״ש בפרושי שם:

וייטב בעיני הדבר:⁠¹ כי גם משה רבינו הבין שדרך הקודש שדרכו עד כה², קשה לישראל לעמוד בה ולקום שלא יכשלו כרגע³, כאשר היה באמת עד קדש ברנע.

ואקח מכם:⁠⁴ באשר לתכלית שאמרו הם לראות אופני הכיבוש היה טוב יותר לשכור שלוחים שאינם מישראל, כמו מן ערב רב וכדומה, בקיאים בדרך מלחמה וכיבוש עוד יותר מהם, וגם לא יהיו יראים כל כך להתהלך בארץ, ולא יהיו ניכרים שהמה שלוחי ישראל. אבל משה רבינו ידע דע״פ דרך הטבע⁵ קשה היה הכיבוש, אם לא בחיזוק אמונה ובטחון בה׳, בצירוף חשק לנחול זו הארץ הטובה, וכל זה אי אפשר לעשות ע״י אנשים זרים, רק ״מכם״, שאגב יראו נעימות הארץ ופריה כמו שצוה אותם בפרשת שלח, למען יהיה חן הארץ על בניה אלה. וגם כסבור שהשלוחים⁶ ימצאו חיזוק הלב, כמו שעשה כלב בהכנסו לחברון, כמו שכתבתי שם (במדבר יג,כב) ובפרשת מטות (שם לב,יב), ובזה ידעו ברור שתכבש הארץ, כמו שפירשנו שם. ואילו עשו כן כל השלוחים היתה בזה תועלת נעלה לבטחונם בה׳ וחזוק לב ישראל, מה שלא היה אפשר לדעת ע״י אנשים זרים שאינם רואים רק גשם⁷ החומות והאדם שבה.

1. אם בעיני משה היה טוב למה אמרה בתוכחות? – עיין רש״י.

2. בדרך נס נגלה.

3. אפילו פעם אחת, כי על כל כשלון מגיע עונש מיידי.

4. מלה מיותרת לכאורה, שהרי בודאי לקח מתוך עם ישראל. ורש״י כתב: מן הברורים שבכם מן המסולתים שבכם. אך רבינו תופס כהרמב״ן בד״ה ואקח מכם שנים עשר אנשים: לא שיבח אותם בנשיאותם והיותם ראשי בני ישראל, כי אחרי שהרשיעו לא יספר בשבח הרשעים.

5. כפי שבני ישראל רוצים עתה.

6. דוקא ״מכם״ – מתוך בני ישראל.

7. גשמיות.

מבלי לחשוד בכונה רעה, הסכים משה רבינו לדבר, וכפי המסופר בבמדבר י״ג:ב׳ והלאה, נתן גם הקדוש ברוך הוא את רשותו לכך; אבל יחד עם זאת צוה, שמכל שבט ייבחר איש נכבד (נשיא) למשימה זו (פרט ללוי שלא היה לו חלק בארץ). באופן כזה עמד להיעשות הכל כדי למנוע את העם מן החטא. כאן מספר משה רבינו ״ואקח וגו׳⁠ ⁠⁠״, בלי להזכיר שעשה כן על פי ה׳, מפני שאין זה חשוב לנאומו.

שנים עשר אנשים – המילה ״אנשים״ מביעה, שהיו אנשים נכבדים וחשובים. השוה במדבר יג ג.

וייטב בעיני הדבר – אמר ריש לקיש, בעיני – ולא בעיניו של מקום.⁠¹ (סוטה ל״ד:)

1. יען שהקב״ה בעצמו לא היה צריך לשילוח אנשים, שהוא ידע מטיב הארץ, ולא הרשה לשלוח אנשים רק להפיס דעתן של ישראל. ומבואר מזה עוד לפנינו ר״פ שלח.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון