×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כז) וַתֵּרָגְנ֤וּ בְאׇהֳלֵיכֶם֙ וַתֹּ֣אמְר֔וּ בְּשִׂנְאַ֤ת יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֹתָ֔נוּ הוֹצִיאָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָאֱמֹרִ֖י לְהַשְׁמִידֵֽנוּ׃
You murmured in your tents, and said, "Because Hashem hated us, He has brought us forth out of the land of Egypt, to deliver us into the hand of the Amorites, to destroy us.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראחזקוניר״י אבן כספירלב״גמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהתורה תמימהעודהכל
[פיסקא כד]
ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת – מלמד שהיו יושבים בתוך משכניהם ואומרים דברים כמתלהמים שנאמר (משלי כ״ו:כ״ב) דברי נרגן כמתלהמים, אבל סכין ירדה מן השמים ובקעה את כריסם שנאמר (שם) והם ירדו חדרי בטן.
דבר אחר: מלמד שהיו יושבים בתוך משכניהם ומבכים כמת להם נוטלים את בניהם ואומרים להם אוי לכם דוויים אוי לכם סגופים, למחר יהו הורגים מכם יהו שובים מכם יהו צולבים מכם על הצלוב נוטלים את בנותיהם ואומרים להן אוי לכן דוויות אוי לכן סגופות למחר יהו הורגים מכן יהו שובים מכן יהו מעמידים מכן בקלון.
בשנאת ה׳ אתנו – איפשר שהמקום שונא את ישראל והלא כבר נאמר (מלאכי א׳:ב׳) אהבתי אתכם אמר ה׳, אלא הם ששונאים את המקום משל הדיוט אומר מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך.
לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו – כענין שנאמר (יהושע ז׳:ט׳) וישמעו הכנעני וכל ישבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול.
סליק פיסקא
[Piska 24]
"And you murmured in your tents": We are hereby taught they sat in their dwellings and spoke words as those of condolers, as it is written (Proverbs 26:22) "The words of the murmerers are like (those of) condolers" — but a knife descended from heaven and split their stomachs (viz. Bemidbar 14:29), as it is written (Proverbs, Ibid.) "and they (the words) descend to the chambers of the stomach.⁠"
Variantly: And you murmured in your tents": We are hereby taught that they sat in their dwellings and cried like mourners, taking their sons and saying to them: "Woe unto you, afflicted ones!⁠" "Woe unto you, tortured ones!⁠" "Tomorrow they will nail you to the stake!⁠" And they would take their daughters and say to them: "Woe to you, afflicted ones!⁠" "Woe to you, tortured ones!⁠" "Tomorrow they will kill (numbers) of you and take captive (numbers) of you, and stand up (numbers) of you to shame!⁠" (Devarim, Ibid.)
"in the Lord's hatred of us": Is it possible that the Holy One Blessed be He hates Israel? Is it not written (Malachi 1:2) "I have loved you, said the Lord"? It is, rather, they, who hate the Holy One Blessed be He (as per the folk saying: "As you are disposed to another you think him disposed to you.⁠")
"to deliver us into the hands of the Emori to destroy us": as it is written (Joshua 7:9) "For the Canaanites and all the inhabitants of the land will hear of it, and they will surround us and cut off our name from the earth, etc.⁠"
[End of Piska]
ותרגנו באהליכם (שמעון בן טרפון אומר תרתם וגניתם באהלו של מקום) מלמד שהיו יושבין בתוך משכניהם ואומרים דברים כמתלהמים וכנרגנים שנ׳ (משלי כ״ו כ״ב) דברי נרגן כמתלהמים אבל סכין ירדה מן השמים ובקעה את כריסן שנ׳ והן ירדו חדרי בטן ר׳א שהיו יושבין במשכניהן ומבכין כמתלהם נוטלין את בניהם ואומרים אוי לכם דווים אוי לכם סגופים למחר יהוא הורגין מכן יהוא שובין מכם יהוא צולבין מכם על הצלוב:
נוטלין את בנותיהם ואומרים להן אוי לכם דוויות אוי לכם סגופות למחר יהוא הורגין מכם יהוא שובין מכם יהוא מעמידין מכם בקלון:
בשנאת ה׳ אותנו אפשר המקום שונא את ישראל והלא כבר נאמר (מלאכי א׳ ב׳) אהבתי אתכם אמר ה׳ הלא הן ששונאין את המקום משל הדיוט אמר דבליבך על רחמך מא דבליביה עלך:
לתת אות׳ ביד האמ׳ להש׳ כענין שנ׳ (יהושע ז׳ ט׳) וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמינו:
וְאִתְרָעַמְתּוּן בְּמַשְׁכְּנֵיכוֹן וַאֲמַרְתּוּן בִּדְשָׂנֵי יְיָ יָתַנָא אַפְּקַנָא מֵאַרְעָא דְּמִצְרָיִם לְמִמְסַר יָתַנָא בִּידָא דֶּאֱמוֹרָאָה לְשֵׁיצָיוּתַנָא.
and murmured in your tents, and said: Because the Lord has hated us, He has brought us from the land of Mizraim to deliver us into the hand of the Amoraah to destroy us.
וארעמתוןא במשכנכון ואמרתון על מה דהוה ממרה די״י סני יתן אפק יתן מארעא דמצרים לממסרב יתן בידיהון דאמורייג למישיצי יתן.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וארעמתון״) גם נוסח חילופי: ״וית׳⁠ ⁠⁠״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לממסר״) גם נוסח חילופי: ״לממסור״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דאמוריי״) גם נוסח חילופי: ״דאימוראי״.
ורגינתון במשכניכון נסיבתון בניכון ובנתיכון בעיטפיכון למימר ווי לכון סגיפין מחר אתון מתקטלין מטול דסני י״י יתנא אפקנא מן ארעא דמצרים למימס⁠{ר} יתנא בידא דאמוראה לשציותנא.
And you cried in your tents, taking your sons and your daughters to your breasts, saying, Woe to you, ye stricken ones! tomorrow ye wili be slain. Why hath the Lord hated us, to have brought us out of the land of Mizraim, to deliver us into the hand of the Amorites to destroy us?
וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם – שִׁמְעוֹן בֶּן טַרְפוֹן אוֹמֶר תַּרְתֶּם וְגִנִּיתֶם בְּאָהֳלוֹ שֶׁל מָקוֹם.
וַתֵּרָגְנוּ בְאֳהָלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים בְּתוֹךְ מִשְׁכְּנֵיהֶם וְאוֹמְרִים דְּבָרִים כְּמִתְלַהֲמִים שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ״ו:כ״ב) ״דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים״, אֲבָל סַכִּין יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם וּבָקַע אֶת כְּרֵסָם שֶׁנֶּאֱמַר (שם) ״וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן״. דָּבָר אַחֵר: מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בְּתוֹךְ מִשְׁכְּנֵיהֶם וּבוֹכִין וּמְבַכִּין כְּמֵת לָהֶם, נוֹטְלִין אֶת בְּנֵיהֶם וְאוֹמְרִים לָהֶם אוֹי לָכֶם סְגוּפִים, לְמָחָר יִהְיוּ צוֹלְבִין מִכֶּם עַל הַצָּלוּב, וְנוֹטְלִין אֶת בְּנוֹתֵיהֶן וְאוֹמְרִים לָהֶם אוֹי לָכֶם דְּווּיוֹת, אוֹי לָכֶם סְגוּפוֹת, לְמָחָר יְהוּ הוֹרְגִין מִכֶּם וְשׁוֹבִין מִכֶּם וּמַעֲמִידִין מִכֶּם בְּקָלוֹן.
בְּשִׂנְאַת ה׳ אֹתָנוּ – אֶפְשָׁר שֶׁהַמָּקוֹם שׂוֹנֵא אֶת יִשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה׳⁠ ⁠⁠״, אֶלָּא הֵן שֶׁשֹּׁוֹנְאִין אֶת הַמָּקוֹם. מְשַׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר מַה דִּבְלִבָּךְ עַל רַחֲמָךְ מַה דִּבְלִבֵּיהּ עֲלָךְ. לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ז׳:ט׳) ״וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכָל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ״.
וַתַּכַ׳רַּסתֻם פִי אַכ׳בִּיתִכֻּם וַקֻלתֻם מִן שַׁנַיַאתִ אללָּהִ לַנַא אַכ׳רַגַנַא מִן בַּלַדִ מִצרַ לִיֻסַלִמַנַא פִי אִיאדִי אַלּאַמֻורִיִּין פַיַנפִד׳וּנַא
והתדברתם בשקט באהליכם, ואמרתם, מן שנאת ה׳ אותנו, הוציאנו מן ארץ מצרים, להסגיר אותנו בידים של האמוריים וכך ישמידו אותנו.
ותרגנו באהליכם ותאמרו – הוא ההתרעמות בדברים מתאים להתלוננות וחוסר שביעות רצון מן המצב, וממנו ״דברי נרגן כמתלהמים״ (משלי י״ח:ח׳), והוא הטוען לרע. וללשון זו מובן שני: ״ורוגנים ילמדו לקח״ (ישעיהו כ״ט:כ״ד), כאלו הוא טרוף הדעת אשר לא יביע את עצמו.
ותרגנו – לשון הרע, וכן: דברי נרגן (משלי י״ח:ח׳) – אדם המוציא דיבה.
בשנאת י״י אתנו – והוא היה אוהב אתכם, אבל אתם שונאים אותו. משל הדיוט אומר: מה דבלבך על רחמך, מה בליביהא עלך (ספרי דברים א׳:כ״ז).
הוציאנו מארץ מצרים – הוצאתו לשנאה היתה. מלךב בשר ודם שיש לו שני בנים ויש לו שתי שדות, אחת של שקיא ואחת של בעל. לאג למי שהוא אוהב – נותן של שקיא, למי שהוא שונא – נותן של בעל? ארץ מצרים של שקיא הוא – נילוסד עולה ומשקה אותה, וארץ כנען של בעל, והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בדפוסי שונצינו, סביונטה: ״דבליביה״, והשוו ספרי.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34, דפוסי רומא, שונצינו. בכ״י ליידן 1, לונדון 26917, דפוס סביונטה: ״משל למלך״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד 34. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, לונדון 26917, דפוס רומא חסר: ״לא״.
ד. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה: ״שנילוס״.
ותרגנו – This is an expression denoting slander. Similar is, "The words of a נרגן" (Mishlei 18:8) i.e. of a man who brings a false report (Sifre Devarim 1:27).
בשנאת י"י אתנו BECAUSE HASHEM HATES US – Really, however, He loved you, but you hated Him. A common proverb says: What is in your own mind about your friend, you imagine is what is in his mind about you (Sifre Devarim 1:27).
בשנאת י"י אתנו הוציאנו מארץ מצרים BECAUSE HASHEM HATES US HE HAS BROUGHT US FORTH FROM THE LAND OF EGYPT – His bringing us forth was out of hatred. A parable! It may be compared to an earthly king who had two sons, and who had two fields, one well-watered; the other arid (dependent upon rain only). To him whom he loved best of his sons he gave the well-watered field, and to him whom he loved less he gave the arid one. The land of Egypt is a well-watered country, for the Nile rises and irrigates it, while the land of Canaan is an arid country – and He brought us forth from well-watered Egypt to give us the arid land of Canaan (Bemidbar Rabbah 17:3).
פס׳: ותרגנו באהליכם – מלמד שהיו יושבין באהליהם ומרננים כענין שנא׳ (משלי י״ח:ח׳) דברי נרגן כמתלהמים.
ד״א: ותרגנו באהליכם – מלמד שהיו יושבין באהליהם בוכין נוטלין בניהם ואומרין להם אוי לכם דווים 1שגופים למחר יהו הורגין אתכם יהו שובין מכם יהו צולבין מכם. היו נוטלות בנותיהן ואומרין להן אוי להם דויות שגופות למחר יהו הורגין מהן יהו 2מעמידין (את ידם) בקלון.
בשנאת ה׳ אותנו – וכי הקב״ה שונא את ישראל והא כתיב (מלאכי א׳:ב׳) אהבתי אתכם אמר ה׳. אלא הן ששונאין את המקום. משל הדיוט אומר מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך.
לתת אותנו ביד האמורי – כענין שנא׳ (יהושע ז׳:ט׳) וישמעו הכנעני וכל יושב הארץ:
1. שגופים, כמו סגופים. לענות נפש תרגום לסגפא נפשי:
2. מעמידין אותם בקלון כצ״ל. ופי׳ בבתי זנות:
ותרגנו – ותנרגנו,⁠א כמו: דברי נרגן כמתלהמים (משלי י״ח:ח׳, כ״ו:כ״ב).
א. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין): ותרגננו.
ותרגנו YOU COMPLAINED: [The word ותרגנו should be understood as if the form] ותנרגנו [were written].⁠1 [It should be understood in the same manner as the word נרגן in the phrase (Prov 18:8), “The words of a querulous man (נרגן) are bruising.”2
1. As Rosin reports, the ms. had an impossible reading here: ותרגנו ותרגננו. I have translated based on Rosin’s reasonable emendation.
Rashbam, according to this reading, is saying that the form is nifal. This explanation is unarguable. Before a letter resh that should, according to the rules of grammar, have a dagesh in it, a ḥiriq vowel changes to a ṣere to compensate for the fact that the resh cannot take a dagesh. Rashbam explains this on a number of occasions. See e.g. his Dayyaqut (Merdler’s edition, p. 22), his commentary to Genesis 49:5, and his commentary to Numbers 17:10 and note 35 there.
See similarly Ibn Ezra, who notes that the form is nifal then explains why the vowel following the letter tav is a ṣere.
2. Rashbam’s explanation of the meaning of ותרגנו is the same as that of Rashi. Both of them cite the same prooftext from Proverbs.
While ר-ג-נ is a rare root and its precise meaning is uncertain, see Weinfeld (Anchor, p. 144) who cites Akkadian parallels to support the understanding of ר-ג-נ as meaning to complain or to grumble.
ותרגנו – כמו: ורוגנים ילמדו לקח (ישעיהו כ״ט:כ״ד), והוא מבנין נפעל, כמו: אל תעצבו (בראשית מ״ה:ה׳).
AND YE MURMURED. Va-teragenu (and ye murmured) is similar to rogenim (murmur) in And they that murmur shall learn instruction (Is. 29:24). Teragenu (murmured) is in the nifal. Compare, al te'atzevu1 (be not grieved).
1. Which is in the nifal.
הוציאנו מארץ מצרים – פר״ש: הוצאתו לשנאה הייתה וכו׳ כלומר שדה הבעל פחותה משל שקיא משום דשל בעל אינה טוענת פירות רק במי גשמים וכשאין לה גשמים פוסקת אבל של שקיא אינה פוסקת שהרי משקים אותה תמיד.
הוציאנו מארץ מצרים, "He took us out of the land of Egypt;⁠" Rashi, basing himself on Sifrey, says that God's taking us out of Egypt was interpreted by the Israelites as an act of hatred; he quotes a parable with a king who owned two fields and had two sons. One field was very productive, as it was well irrigated, whereas the other one was far less so. He gave the productive one to his beloved son, and the inferior one to the son he disapproved of. The people of Israel were aware that Egypt was very well irrigated from the waters of the Nile, never depending on rainfall. On the other hand, Moses himself told them that the earth in the land of Israel depended on rainfall, and that by withholding rainfall this could make it very hard to work. They therefore reasoned that God must hate them why else would He expect them to exchange fertile Egypt for hilly Canaan?
ותרגנו – שרשו רגן, כטעם דברי נרגן (משלי י״ח:ח׳), והוא ההולך רכיל.
ותרגנו באהליכם – היו מתקוטטים עם עצמם והיו אומרים אלו הדברים הקשים להניא לב כל בני ביתם ואומר לכם לא תערצון ולא תיראון מהם וגו׳. הנה זכר להם משה רבוי הנפלאות שעשה י״י יתעלה במצרים ובמדבר שם נשאם וכלכלם כאשר ישא איש את בנו והנהיג אותם שם בעמוד אש לילה ובענן יום לבקש להם מנוחה והיא ירושת הארץ כאומרו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה.
בשנאת י״י אותנו הוציאנו ממצרים הוצאתו לשנאה היתה משל למלך בשר ודם כו׳. דאם לא כן מאי בשנאת י״י אותנו הוציאנו וכי מפנו שנאתו אותנו הוציאנו לחירות אלא עכ״ל דהכי קאמר מפני שנאתו אותו הוציאנו מארץ של שקיא והביאנו בארץ של בעל שהוא מקום יבש וארץ צמאה ויש לתמוה למה פירשו המקרא הזה בשל בעל ושל שקיא אם בעבור שמורה שהוצאתו לשנאה היתה יותר שנאה היא שהיתה הוצאתו להוליכם ביד האמורי להשמידם וצ״ע:
הג׳ הוא בדברים שדברו נגדו. כי אלו היו חלושי הלב וממרים את דברו. אם לא ידברו עוד מה שדברו היה חטאתם נקל בעיני הש״י. אבל הם הטיחו דברים רעים נגדו. וזה אמרו ותרגנו באהליכם ותאמרו וגו׳. שבזה היו כפויי טובה ממה שעשה עמהם וכופרי׳ במה שייעד לעשותו.
בשנאת ה׳ אתנו – על מה שעבדנו עבודה זרה במצרים.
לתת אתנו ביד האמרי – שאף על פי שיש לאל ידו לכבוש את האמוריים ולהמיתם, יתן אותנו בידם להנקם.
בשנאת ה' אותנו, because we had worshipped idols while we were in Egypt.
He has now decided to deliver us into the hands of the Emorite even though He is perfectly capable to conquer the Emorites and to kill them, He will take revenge on us by delivering us into their hands.
בשנאת ה׳ והוא היה אוהב אתכם. דאם לא כן, לא הוי ליה למכתב רק ״הוציאנו ממצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו״, אלא שבא לומר בשביל שהיו הם שונאים אותו – חשבו כי הוא יתברך היה שונא את ישראל:
משל למלך בשר ודם וכו׳. דאם לא כן, וכי בשביל שהיו שונאים אותם הוציאן ממצרים שהיו שם עבדים, אלא משל וכו׳. והקשה הרא״ם, שמא הכתוב כפשוטו, בשביל שנאתן הוציאן מצרים כדי לתת אותם ביד האמורי, ולמה צריך משל
:ואני אומר שדברי רז״ל אמת, כי הוקשה להם הכתוב שאמרו הקדוש ברוך הוא הוציאם לתת אותם ביד האמורי, ואיך יהיה עולה על לבבם זה, שאם כן למה לא נתן אותם ביד פרעה כשרדפו אחריהם (שמות יד, ח), וביד עמלק (שמות יז, ח), וביד שאר שבאו להלחם נגדם, ולמה בקע להם הים (שמות יד, כא), אלא על כרחך פירושו שישראל אמרו שכל כוונתו של הקדוש ברוך הוא להוציאם ממצרים, שאין ראוי להם הארץ הטובה, הוא מצרים, ומכל מקום אינו כל כך שונא אותם שיהיה רוצה להשמיד אותם לגמרי, אין הדבר כן, אלא ששנאתו הוא להוציאם ממצרים, שלא להניח אותם במצרים, וליתן להם הארץ כנען, שהיא אינה כל כך טובה. ומה שכתוב ״לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו״, אין פירוש שיהיה האמורי הורג אותם, אלא פירושו לתת אותם ביד האמורי, כלומר אף על גב שיוכל להשמיד אותם, ואם הם ישמידו האמורי – טוב ומקובל להקדוש ברוך הוא, שהרי אינו מבקש להשמיד אותם, אדרבה, תמיד היה מציל אותם. ואמרו שהקדוש ברוך הוא נותן אותם ביד האמורי – שאפשר שישמיד אותם, כל זה בשנאתו להם, שלא היה רוצה להניחם בארץ מצרים, ומשום אותה שנאה – שאינו רוצה להניח אותם בארץ מצרים – אינו מקפיד אף אם הוא מוסר אותם לסכנה של האמורי. שאם לא היה שונא אותם, לא היה מוסר אותם לסכנה להשמיד אותם [ביד] האמורי, אחר שארץ מצרים היא טוב מאוד. אי נמי, דלא הוי למכתב ״הוציאנו ממצרים״, רק ׳בשנאת ה׳ מביא אותנו אל הארץ לתת אותנו ביד האמורי׳, דלמה תלה ביציאה. וכן משמע לשון רש״י שאמר ׳הוצאתו לשנאה היתה׳:
ביד הָאֱמֹרִי להשמידנו: ב׳ פסו׳ דמטעי׳, באורית׳1 ביד האמרי להשמידנו, (דיהושע2 ז׳) ביד האמרי להאבידנו, וא׳ פסו׳ סי׳, להשמדה ולהובדה3 עד סופא (דניאל ז׳). [להשמידנו].
1. באורית׳: פסוקנו.
2. דיהושע: יהו׳ ז ז.
3. להשמדה ולהובדה: דנ׳ ז כו.
משל הדיוט אומר כו׳. דעת רש״י בזה, שאל תקשה היאך יודעין ישראל שהקב״ה שונאן. ומפרש כיון שהם שונאין להקב״ה אמרו גם הוא שונאן דמשל הדיוט כו׳:
מה דבלבך על רחמך. כלומר מה שבלבך שאתה שונא את חבירך, אתה אומר על חבירך איך שהוא שונא אותך:
מה דבלביה עלך. כלומר שבלבו של חבירך שהוא אוהב אותך אתה אומר עלך, כלומר איך שאתה אוהב את חבירך:
הוצאתו לשנאה היתה כו׳. ר״ל בקרא משמע שהוציא אותן בשביל שנאה, והלא הרבה ניסים עשה להם כדי להוציאם לחירות. ומפרש דכך אמרו הוצאתו כו׳:
אחת של שקיא ואחת של בעל כו׳. כתב הרא״ם, ויש לתמוה למה פירשו המקרא הזה בשל בעל ושל שקיא, אם בעבור שמורה שהוצאתו לשנאה היתה, יותר שנאה היא שהיתה הוצאתו להוליכם ביד האמורי להשמידם וצ״ע. ונראה דקשה להו הכי הל״ל, בשנאת ה׳ אותנו הוציאנו לתת אותנו ביד האמורי, מארץ מצרים ל״ל. אלא ע״כ הקרא לא נקט הוציאנו מארץ מצרים אלא למשל בשל בעל ושל שקיא, והכתוב חדא ועוד קאמר, כלומר חדא בשנאת ה׳ אותנו וגו׳, למשל של בעל ושל שקיא, ועוד אחרת לתת אותנו וגו׳ ודו״ק. ופי׳ של בעל, מקום יבש וארץ צמאה שצריכין להשקותה:
A popular proverb says, etc. Rashi intends to say that you should not ask how did the Israelites know that Hashem hated them. And therefore Rashi explains: Since they hated Hashem, they said that He also hated them, as a popular proverb says, etc.
What is in your heart regarding your friend, etc. I.e., whatever is in your heart — that you [subconsciously] hate your friend, you say about him — that he hates you.
[You imagine] is in his heart regarding yourself. I.e., whatever is in your friend's heart — that he loves you, you say about yourself — that you love him.
His taking us out was an act of hatred, etc. Rashi answers the question: From the verse it seems that Hashem took them out of Egypt because He hated them. But, He performed many miracles for them in order to take them out to freedom. Therefore Rashi explains that they said, "His taking us out [in itself] was an act of hatred, etc.⁠"
One of which was well-watered, and the other was dry, etc. Re"m writes: This is perplexing. Why does Rashi explain this verse as referring to a dry and a watered field? If it is to demonstrate that Hashem took the Jewish People out of Egypt because He hated them, the fact that He took them out to lead them into the hand of the Emorite and destroy them. is a greater proof of hatred. Re"m leaves this question unresolved. But it seems (to me) that Rashi is answering the following question: The verse should have said, "Because of Adonoy's hatred of us, He took us out [in order] to deliver us into the hand of the Emorite.⁠" Why is, "of the land of Egypt" needed? Rather, "He took us out of the land of Egypt,⁠" must be to make the comparison to the dry field and watered field. And the verse should be understood as: "For one, because of Adonoy's hatred of us etc.,⁠" — this is for the comparison to the dry field and watered field. "And furthermore, in order to put us, etc.⁠" The word בעל means a dry and arid land that requires irrigation.
ותרגנו באהליכם וגו׳ – מלמד שהיו יושבים במשכנותיהם ואומרים דברים כמתלהמים שנאמר דברי נרגן כמתלהמים אבל סכין ירדה מן השמים ובקעה את כריסן שנא׳ (משלי כ״ו) והם ירדו חדרי בטן ד״א שהם יושבים בתוך משכניהם ובוכין ונוטלין את בניה׳ ואומרי׳ להם אי לכם סגופים. למחר יהיו הורגי׳ מכם כו׳.
ותרגנו – נרגן בלשון חכמים בעל לשון הרע, ונרגן מפריד אלוף (משלי ט״ז:כ״ח) – בעל לשון הרע מפריד בעל נעורים מאשתו.
ותרגנו – מבנין נפעל, וענינו התלונה והתרעומת בחשאי, וזהו שאמר באהליכם:
בשנאת ה׳ אתנו – אין לך פשע גדול מזה, לומר שהשם שונא בני אדם מבחר יצוריו, והוא מקור האהבה והחנינה:
ותרגנו באהליכם וגו׳ – מקור מוצא שורש ״רגן״ איננו ברור. פסוקים כדוגמת ״וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף״ (משלי טז, כח), ״בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה⁠־אֵשׁ וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן״ (שם כו, כ), מוכיחים ש״רגן״ מציין פעילות שמעוררת ומפרנסת ריב. נראה שהוא מורה על הסתה, ו״הֵרָגֵן״ פירושו הסתה הדדית. ״נִרְגָן״, שסוף כל סוף הוא גם צורת נפעל, מורה על אדם מסית, אשר תוך העמדת פנים שהוא רב את ריבו שלו ומקפיד על עוולה שנעשתה לו, או שכביכול העוולה שנעשתה לזולתו כואבת לו כאילו נעשתה לו עצמו, מסית אחרים להצטרף למריבה. מכאן: ״דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי⁠־בָטֶן״ (שם כו, כב), דברי המסית נשמעים כאילו הם רבים את ריבם שלהם, אך עדיין הם בוקעים ונכנסים עמוק לתוך רגשותיו הפנימיים ביותר של הזולת.
משה, בעדינותו, מזכיר רק את מה שדיברו ביניהם באהליהם (במדבר יד, א), ולא מתייחס להסתה ולמרד הגלוי כלפיו וכלפי ה׳ (שם יד, ב,ד).
ותרגנו – [ג] שעלה אז על לבכם מחשבת מינות שה׳ שונא את האדם ובראו לרעתו כי הרעות רבו מן הטובות שזה נקרא נרגן כמש״פ על פסוק דברי נרגן כמתלהמים (משלי כ״ו:כ״ב) ואמרתם שה׳ שונא אתכם ומה שהוציא אתכם ממצרים היה מעשה שנאה ופועל הרע כדי שהאמורי ישמיד אתכם כי מצרים לא היו משמידים אתכם כי החזיקו אתכם לעבדים ולכן הוציא אתכם משם, וכבר בארתי בפ׳ שלח שהביאו ראיה לזה ממה שלא נתן להם א״מ שהיתה ג״כ ארץ טובה וזה כפירה גדולה והכחשת כל הטובות שעשה ה׳ עמכם:
{ותרגנו באהליכם: הוא מיותר. ומכאן יצא הדרש בשבועות (מז,ב) ׳באהלו של מקום׳1, היינו באהל מועד, גם שמה גיניתם דברי בוז2}.
בשנאת ה׳ אותנו וגו׳: יש להבין איך עלה על הדעת לחשוב ולדבר כזאת, אם רצון ה׳ להשמידם למה היה לו להוציאם ממצרים ולהביאם לכנעני. ואם חשבו שהקב״ה אוהב את הכנענים אהבה עזה לעשות להם זה הנחת רוח, אין שטות גדול מזה. ומה חשבו על ה׳ במה שהבטיח לאברהם יצחק ויעקב את הארץ, וגם התורה שניתנה בקולות וברקים מה תהא עליה.
אבל האמת שידעו בבירור שהקב״ה יתן את הארץ לדור שאחריהם, ולהם ובשבילם3 ניתנה התורה, ורק שחשבו כי את הדור ההוא שהמרו את ה׳ גם במצרים אותם שנא4. ואם היה מאבידם במצרים או במדבר איך היה מנהיג את הטף לבדם, על כן הוציא גם אותם ויביאם לארץ ישראל ושם ישמידום הכנענים, והטף ישארו בארץ ישראל, ואז תהיה השגחתו יתברך עליהם לעשות אותם5 לו לעם ולהאביד את הכנעני ובדור אחר ימח שמם. וזה מובן מלשון שאמרו (במדבר יד,ג) ״ולמה ה׳ מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב, נשינו וטפנו יהיו לבז״, ומאין ידעו שיהיו ״לבז״ ולא להריגה, וגם ׳לשבי׳ מיבעי כלשון המצוי על בני אדם6, משא״כ ״לבז״ משמעו כמה פעמים שבוזזים את נכסיהם ולא את עצמם. אלא היינו דבריהם שפירש משה, שסברו שהם הנשים והטף ישארו בהשגחה פרטית, רק הנכסים יהיו לבז עד יגיע העת7.
1. ״ותרגנו באהליכם״, שמעון בן טרפון אומר, תרתם (את הארץ) וגיניתם באהלו של מקום. רש״י ד״ה וגיניתם: את המקום שהשכין את אהלו ביניכם. (חז״ל דרשו כאן נוטריקון: ״תר״ = ׳תרתם׳, ״גנו״ = ׳גיניתם׳).
2. ועיין ב׳תורה תמימה׳ על אתר הסבר נוסף.
3. של הדור שאחריהם.
4. והיו להם ׳הוכחות׳ על כך, כפי שכתב רבינו בפסוק כ״ח ובפרשת שלח (במדבר יד,ט). ובספורנו כתב: על מה שעבדנו עבודה זרה במצרים.
5. של הדור שאחריהם.
6. כפי שהארכנו בזה שם בפרשת שלח.
7. וכפי שהסביר רבינו שם בפרשת שלח.
ותרגנו – הוראתו תלונה בסתר, וכן נרגן מפריד אלוף (משלי ט״ז:כ״ח) וחביריו, ורגן בחילוף אותיות רגל (לשכה-נשכה).
ותרגנו באהליכם – תניא, שמעון בן טרפון אומר, ותרגנו באהליכם – תרתם וגניתם באהלו של מקום.⁠1 (שבועות מ״ז:)
1. ר״ל תרתם את הארץ וגניתם בכבוד המקום שהשכין שכינתו בתוככם. ויתכן שמפרש הלשון באהליכם ע״פ מ״ש בסוטה ד׳ ב׳ שקודם שחטאו ישראל בעריות היתה שכינה שורה בבית כל אחד מישראל, ועיי״ש בפירש״י ובמהרש״א ומכאן ראיה לפירש״י. ודריש המלה ותרגנו בדרך נוטריקו״ן. ונראה דלכן נראה לו לדרוש כן, משום דקשה לו לומר כפשוטו שרגנו בתוך ביתם, כי הלא בפ׳ שלח מבואר מפורש שהתאוננו במחנה בחוץ בפרסום גדול כמש״כ ותשא כל העדה את קולם, ויהס כלב את העם, ש״מ שהיתה תנואתם בשאון וברעש.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראחזקוניר״י אבן כספירלב״גמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144