ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף כא׳ דב׳ ה׳ אלי זה״ש להלן (דברי׳ א׳ מ׳) ואתם פנו וס׳ המ׳ דרך ים סוף:
(א) וַנֵּ֜פֶן וַנִּסַּ֤ע הַמִּדְבָּ֙רָה֙ דֶּ֣רֶךְ יַם־ס֔וּף כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖היְ־הֹוָ֖ה אֵלָ֑י וַנָּ֥סׇב אֶת־הַר־שֵׂעִ֖יר יָמִ֥ים רַבִּֽים׃
Then we turned, and journeyed into the wilderness by the way to the Red Sea, as Hashem spoke to me; and we encircled Mount Seir many days.
וְאִתְפְּנִינָא וּנְטַלְנָא לְמַדְבְּרָא אוֹרַח יַמָּא דְּסוּף כְּמָא דְּמַלֵּיל יְיָ עִמִּי וְאַקֵּיפְנָא יָת טוּרָא דְּשֵׂעִיר יוֹמִין סַגִּיאִין.
And we turned, and journeyed to the wilderness by the way of the Sea of Suph, as the Lord had told us; and we encompassed the mountain of Seir many days.
וכווינן ונטלינן במדברהא ארח ימה דסוף היך מה די מלל ממריה די״י עמי אמר משה ואקפנן ית טורא דגבלה יומין סגיןב.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״במדברה״) גם נוסח חילופי: ״למד׳ ״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״סגין״) גם נוסח חילופי: ״סגי״.
And turning we journeyed into the wilderness, by the way of the Sea of Suph, as the Lord had bidden me, and we compassed Mount Gebal many days.
תֻ׳םַּ וַלַיְנַא וַרַחַלנַא פִי אלּבַּרִּ טַרִיקִ בַּחרִ אלּקֻלזֻם כַּמַא אַמַרַנִי אַללָּהֻ וַאסתַּדַרנַא גַבַּלַ סַעִיר מֻדַּתַּ טַוילַתַּ
אחרי זאת1, פנינו ונסענו במדבר השומם2 בדרך אל ים הבולעני3 כפי-שפקד עלי ה׳ והסתובבנו מסביב להר שעיר תקופה ארכה.4
1. (היינו יט) שנה)
2. (היינו במסע טו) מתוך מב) מרתמה לרמון פרץ וכך הלאה)
3. (הוא ים סוף הנקרא ים אל-קלזום שפירושו בליעה)
4. (עוד י״ט שנה.)
ונסע המדברה – אילו לא חטאו, היו עוברים דרך הר שעיר ליכנס לארץ מדרומו לצפונו, ובשביל שקילקלו הפנוא לצד המדבר שהוא בין ים סוף לדרומו של הר,ב והילכו אצל דרומו מן המערב למזרח דרךג יציאתןד ממצריםה שהוא במקצוע דרומית מערבית, משם היו הולכין לצד המזרח.
ונסב את הר שעיר – כל דרומו עדו ארץ מואב.
א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1 (״היפנו״), לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״הפכן״. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34: ״היפכן״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י ליידן 1, המבורג 37, לונדון 26917, סינסינטי 1, פרנקפורט 152, וטיקן 8 נוספה מלת: ״שעיר״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, המבורג 37, לונדון 26917, סינסינטי 1. בכ״י פריס 50 נוסף כאן: ״ים סוף – דרך״.
ד. כן בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, המבורג 37, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״יציאותן״.
ה. כן בכ״י ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, המבורג 37. בכ״י לייפציג 1: ״למצרים״.
ו. כן בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: על. בכ״י המבורג 37 מופיע בטקסט: ״של״ ובגיליון ״עד״.
ונפן ונסע המדברה THEN WE TURNED AND JOURNEYED INTO THE WILDERNESS – If they had not sinned, they would have passed by the way of Mount Seir to enter the Land from its south to its north, but because they became degenerate they had to turn towards the wilderness which is between the Red Sea and the south of Mount Seir, and they proceeded along its southern side from the west to the east, דרך ים סוף BY THE ROUTE FROM THE RED SEA – i.e. by the route which they had taken on leaving Egypt which is at the south-west corner. From there (where they were at that moment) they went towards the east.
ונסב את הר שעיר AND WE COMPASSED MOUNT SEIR – the whole of the south side as far as the land of Moab.
ועוד כת׳: ונסב את הר שעיר ימים רבים – כאדם שיוצא משער העיר, וסובב את כל העיר עד שבא לאותו שער עצמו, ונכנס לעיר.
ונפן ונסע המדברה – פתרונו: ומשפנינו ונסענו המדברה דרך ים סוף, כי כאשר דבר י״י אלי.
ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף כאשר דבר – כמו שמפרש והולך.
ונסב את הר שעיר ימים רבים – י״ט שנה הם המסעות שמרתמה עד מדבר צין הוא קדש (במדבר ל״ג:ל״ו) כמו שפי׳ בפרשת חוקת.
ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף כאשר דבר, "we turned around and journeyed into the desert in the direction of the sea of reeds, as God had said."
ונסע המדברה אילו לא חטאו היו עוברים דרך הר שעיר ליכנס לארץ מדרומו לצפונו כו׳. תימה איך היו יכולים לעבור דרך הר שעיר ליכנס לארץ מדרומי לצפונו והלא כבר בקשו ממלך אדום שיניחם לעבור דרך ארצו ליכנס לארץ דרך רחבה ולא רצה והוצרכו לסבוב את כל דרומה של אדום וכן פרש״י בפרשת מסעי.
ושמא יש לומר שחטאם גרם להם זה אבל לולא החטא היה נותן בלבו של מלך אדום להניחם לעבור דרך ארצו:
דרך ים סוף. דרך יציאתן ממצרי׳ שהיא במקצוע דרומית מערבית משם היו הולכים לצד המזרח. פירוש האי דרך ים סוף דקאמר הכא אינו רוצה לומר שהלכו לאחור ללכת לים סוף שהרי כתוב אחריו ונסב את הר שעיר והר שעיר הוא להלן מים סוף לפאת מזרח אלא ה״ק כדרך יציאתן ממצרים שהיו הולכין אז לצד מזרח עד בואם לים סוף כך היו הולכים גם עתה שהניחו דרכם הקצר שהיה להם ללכת מדרום לצד צפון ברחבה של ארץ אדום להכנס משם לארץ ישראל והלכו בדרך יציאתם ממצרים לים סוף שהיתה ממערב למזרח אף כאן היו הולכים בדרומה של ארץ אדום בארכה שהיא ממערב למזרח עד שבאו לגבול מואב
היו עוברים דרך הר שעיר. כמו שנתפרש למעלה (פ״א אות סג), שאין רוצה לומר שהיו עוברים דרך ארצם, אלא ׳דרך הר שעיר׳ כלומר מצד המדינה מדרום לצפון, ועיין למעלה (שם):
דרך יציאתן ממצרים וכו׳. פירוש, הא דכתיב ״דרך ים סוף״, לא שהיה זה דרך אחרת שהוליכם עתה שלא הוליכם מקודם, אלא רצה לומר ׳דרך יציאתם ממצרים׳, שאף כאשר יצאו ממצרים היו הולכים ״דרך ים סוף״, גם כן עתה היו הולכים כך, מן המערב אל המזרח דרך יציאתן ממצרים, כדמפרש ואזיל:
אלו לא חטאו כו׳. פי׳ שחטאם גרם להם שלא נתן הקב״ה בלב מלך אדום להניחם לעבור דרך ארצו:
דרך יציאתן ממצרים כו׳. ר״ל דדרך ים סוף משמע שהלכו מצפון העולם לדרום העולם שהוא כנגד הים, והלא ממערב למזרח הלכו במדבר העמים. ועל זה פירש דרך יציאתם ממצרים, כלומר כשיצאו ממצרים הלכו באלכסון דרך ים סוף ממערב למזרח, כך הלכו עכשיו, שהניחו דרכם הקצרה מדרום לצפון, והלכו בדרומה של אדום שהוא ממערב למזרח, עד שבאו לגבול מואב:
כל דרומו. שלא תאמר שסבבו אותו מכל ד׳ רוחותיו, שזה א״א, שאם כן היה משה נכנס לארץ ישראל, שארץ אדום בצד א״י היתה, כמבואר בגבולי הארץ (במדבר ל״ד:ג׳). לכן פי׳ כל דרומה לבד עד ארץ מואב. [מהר״ן]:
Had they not sinned, etc. Meaning: Due to their sin, Hashem did not manipulate the King of Edom's heart to allow them to pass through his land.
The route they traveled when leaving Egypt, etc. Rashi is answering the question: "By way of the Reed Sea," implies that they traveled from north to south, along the Reed Sea. Yet, they traveled from west to east in the wilderness! For this reason, Rashi explains: "The route they traveled when leaving Egypt," i.e., when they left Egypt, they traveled diagonally towards the Reed Sea from west to east. Now, also, they traveled in the same direction, for they abandoned traveling the shorter route from south to north. Instead they traveled along the southern border of Edom, from west to east, until they came to the border of Moav.
[We traversed] its entire southern rim. One should not say that they circled Mount Seir on all four sides, and this is not possible. For otherwise Moshe would have entered the Land of Israel, because the land of Edom is on the border of the Land of Israel, as explained in the demarcation of the Land's borders (Bamidbar 34:3). Therefore, Rashi explains: Only its entire southern rim, until the land of Moav (Maharan).
ונפן ונסע המדברה – אילו לא חטאו היו עוברים דרך הר שעיר ליכנס לארץ מן דרומו לצפונו, ובשביל שקלקלו הפכו לצד המדבר שהוא בין ים סוף לדרומו של הר שעיר, והלכו אצל דרומו מן המערב למזרח דרך ים סוף ודרך יציאתן ממצרים, שהוא במקצוע דרומית מערבית, משם היו הולכים לצד המזרח:
ונסב את הר שעיר – וכל דרומו עד ארץ מואב:
ונפן וגו׳ – עיין פירוש הפסוק הקודם.
ימים רבים – לדעת סדר עולם (פרק ח) היו אלה תשע עשרה שנים נוספות: ״י״ט שנה היו חוזרין ומטורפין״.
ונפן – עד אחר שכלו הי״ט שנה שהונח להם לשבת במק״א אז ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף כאשר דבר ה׳ אלי שאמר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף, ומאז ונסב את הר שעיר ימים רבים שהוא י״ט שנה הנותרות:
כאשר דבר – באותו זמן שדבר לצאת מאותו מקום.1
ונסב את הר שעיר ימים רבים – רמז לנו אשר תכלית הנדידה בשביל הגלות שיהיה לאחר זמן, שיהיה רוב הזמן בגלות אדום. ועיין עוד בסמוך (פסוקים ג׳-ד׳) מבואר יותר זה הרמז.
1. דהיינו לאחר י״ט שנה ששהו בקדש, עיין בסוף הפרק הקודם.
כאן עובר משה רבינו לחלק השני של נאומו, אשר בו הוא מתכוון לתאר את מסע הכיבוש השני של ישראל המלווה נצחונות נפלאים, אשר כוונו היה מדרום הר שעיר בכוון צפוני על יד עמון ומואב כלפי שטחי סיחון ועוג. מבין כל המאורעות שקרו אז, מדגיש משה רבינו כאן רק שתי תקופות מסע רבות־סבל, בהן יצאה לפועל הגזירה מן השמים על ״הדור הרע הזה״. תקופת המסע האחת בת שלשים ושבע שנה בערך היתה התקופה אשר בה נסעו מן המדבר אל ים סוף (מפרץ עקבה), אשר בה נדדו הנה והנה במדבר, ויתכן ששהו בכמה מן התחנות שנים רבות.
תקופת המסע השניה היתה בתחילת שנת הארבעים, כיון שהיו מוכרחים לחזור ולנסוע מקדש דרומה כדי לסבב את הר שעיר, מחמת סירובו של מלך אדום לתת להם מעבר בגבולו (במדבר כ׳:י״ח והלאה). אמנם לא נמשך המסע הזה אלא חדשים אחדים, אבל היה קשור בסבל רב, כפי הנראה בבמדבר כ״א:ד׳ והלאה, וסייע גם כן לגמור את ההוצאה לפועל של גזירת ה׳ על הדור ההוא הנזכרת להלן בפסוק יד. על כן הזכיר משה רבינו באופן מיוחד את המסע הזה, כאשר עבר לחלק השני של נאומו. לפי זה יש לפרש את הפסוק שלנו כך: אנחנו פנינו דרך ים סוף בהתאם לצו ה׳ ושמענו בקול ה׳ (דברים א׳:מ׳), ובסוף תקופת המסע הארוכה הזאת היינו מוכרחים לסבב את הר שעיר ימים רבים.
אין לתמוה על הגוף הראשון ״ונפן״ אחרי שמקודם דבר בגוף שני ״ותשבו״, כי בדברי התוכחה (דברים א׳:כ״ב-מ״ו) היה משה רבינו מוכרח להבדיל בין עצמו ובין העם, וכאן בסיפורו הוא חוזר למנהגו בתחילת נאומו, אשר בו היה מאחד עצמו תמיד עם העם (דברים א׳:ו׳-י״ט). בכל אופן אין שום יסוד לדיוקו של פריס (שט. אונד קריט. 1854 עמוד 50 והלאה) ואחרים, שחלק מן העם נשאר בקדש, וחלק אחר נסע משם יחד עם משה.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.