Devarim 1 – דברים א‏ – Mikraot Gedolot

דיווח המרגלים (קישור לעיון) – במדבר י״ג:כ״ו-ל״ג

[פיסקא כג]

ויקחו בידם מפרי הארץ – אמר רבי שמעון עלובים בני אדם שכך נטלו בידם כאדם שנוטל באיסר תאנים באיסר ענבים כך נטלו בידם.

ויורידו אלינו – מגיד שארץ כנען גבוהה מכל הארצות כענין שנאמר (במדבר י״ג:ל׳) עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה, (שם י״ג:כ״א) ויעלו ויתרו את הארץ, (שם י״ג:כ״ב) ויעלו בנגב, (בראשית מ״ה:כ״ה) ויעלו ממצרים.

וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר ה׳ אלהינו נתן לנו – וכי לטובתה אמרו והלא לא אמרו אלא לרעתה, מי אמר טובתה יהושע וכלב אף על פי כן ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה׳ אלהיכם.

סליק פיסקא

[Piska 23]

"And they took in their hand from the fruit of the land": R. Shimon said: Shameful are these men who took in their hand (such luxuriant fruits [to downgrade their worth]) as one would take in his hand an issar's worth of figs or grapes.

"and they brought it down to us" — whence it is seen that Eretz Yisrael is higher than all the (other) lands, as in (Bemidbar 13:30) "Let us go up and inherit it,⁠" and (Ibid. 21) "And they went up and spied out the land,⁠" and (Bereshit 45:25) "And they went up from Egypt and they came to the land of Canaan.⁠" (Devarim, Ibid.)

"And they returned word to us and they said: Good is the land that the Lord our G-d gives us.⁠" Now did they speak good (of the land)? Did they not speak evil of it? — Who spoke good of it? Joshua and Calev — in spite of which (Ibid. 26) "And you did not desire to go up, and you opposed the word of the Lord your G-d.⁠" ...

[End of Piska]

ויקחו בידם מפרי הארץ אמר ר׳ שמעון עלובין הן בני אדם שנטלו בידם כאדם שנוטל באיסר תאינים באיסר ענבים כך נטלו בידם:

ויורדו אלינו מגיד שארץ כנען גבוהה מכל הארצות כענין שנ׳ (במדבר י״ג ל׳) עלה נעלה וירש׳ אתה:

ויעלו ויתורו את הארץ (שם כ״א) ויעלו בנגב (שם כ״ב) ויעלו ממצרים (בראשית מ״ה כ״ה):

ויאמרו טובה הא׳ אש׳ ה׳ אלה׳ נתן לנו וכי לטובתה אמרו והלא לא אמרו אלא לרעתה מי אמר טובתה יהושע וכלב אע״פ כן ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה׳ אלה׳:

וּנְסִיבוּ בְיַדְהוֹן מֵאִבָּא דְּאַרְעָא וַאֲחִיתוּ לַנָא וַאֲתִיבוּ יָתַנָא פִּתְגָמָא וַאֲמַרוּ טָבָא אַרְעָא דַּייָ אֱלָהַנָא יָהֵיב לַנָא.

And they took in their hands some of the produce of the land and brought to us, and returned us word, saying: The land which the Lord will give us is good.

ונסבו בידיהון מן פירי ארעא^א ו⁠(נ){א}⁠חיתו לוותן ואגיבו^ב יתן פתגם ואמרין טבא היא ארעא די״י אלהן י⁠(ת){ה}⁠ב לן.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״פירי ארעא״) גם נוסח חילופי: ״פיריה דארע׳⁠ ⁠⁠״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ו⁠(נ){א}⁠חיתו לוותן ואגיבו״) גם נוסח חילופי: ״ואוחיתו לוותן ואחזרו״.

ונסיבו בידיהון מן איבא דארעא ואחיתו לוותנא ואתיבו יתנא פיתגמא ואמרו כלב ויהושע טבא ארעא די״י אלקנא יהיב לנא.

And they took in their hands of the produce of the land and brought to us. And they returned us word; and Kaleb and Jehoshua said, The land which the Lord our God hath given us is good.

וַאַכַ׳ד׳וּ מַעַהֻם מִן תַּ׳מַרִהִ וַאַחצַ׳רֻוהֻ אִלַיְנַא וַרַדֻו עַלַיְנַא גַוַאבַּא וַקַאלֻוא ןַ אלבַּלַדַ אַלַּדִ׳י אַללָּהֻ רַבֻּנַא מֻעטִיְנַא לַגַיִּדֹ

ולקחו אתם מן פריו, והביאוהו אלינו, והחזירו עלינו מענה, ואמרו, הרי הארץ אשר ה׳ אלהינו, נותן לנו בעצם הוא טוב.

ויורדו אלינו – מגיד שארץ ישראל גבוה מכל הארצות.

ויאמרו טובה הארץ – מי הם שאמרו טובתה? יהושע וכלב.

ויורדו אלינו AND THEY BROUGHT IT DOWN TO US – This tells us that the land of Israel is situated higher than all other countries (Sifre Devarim 1:25).

ויאמרו טובה הארץ AND THEY SAID, THE LAND IS GOOD – Who were they who spoke of it being good? Yehoshua and Caleb (Sifre Devarim 1:25).

פס׳: ויקחו בידם מפרי הארץ – ברשותם ולא בידם ממש שנאמר (בראשית כ״ד:י׳) וכל טוב אדוניו בידו:

ויורידו – בעבור גובה העץ.

והאמת: בעבור היותם בנגב.

AND BROUGHT IT DOWN. Moses said this because of the height of the tree.⁠¹ Actually, however, he said this because they² were in the south.⁠³

1. In other words, the meaning of and brought it down unto us is, and they brought the fruit down from tree and delivered it to us.

2. Israel.

3. South of the Land of Israel (See Ibn Ezra on Num. 13:17, Vol. 4, p. 102). In other words, and brought it down unto us means: and brought the fruit to us from the north.

ויאמרו טובה הארץ – פרש״י מי הם שאמרו טובתם יהושע וכלב. וכתב הרמב״ן וא״כ אני תמי׳ מה הטענה הזאת עליהם כי ראוי שיאמינו לעשר׳ יותר מלשנים אולי טען עליהם כיון שהקב״ה הודיע אתכם שהיא ארץ טובה וגדולי השלוחים והצדיקים שבהם אף הם מעידים כן היה להם להאמין כי האחרים מפני מורך לבם אמרו מה שאמרו. והנכון בעיני מה שפירשתי שם שכולם הודו לפני משה ואהרן וכל העדה כי היא טובה ורחבה מאד אבל בחזקת העמים ההם המסו את לבם ואחרי כן שראו כי יהושע וכלב חזקו את לבם למלחמה באו המרגלים אל ישראל שלא בפני משה והוציאו דבה על הארץ שהיא אוכלת יושביה וזהו ותרגנו באהליכם וגם העם לא הזכירו בפני משה זאת הדבר שלא אמרו כן בתחל׳ אלא הודו שהיא טובה אבל אמרו למשה אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבינו ועל כן אמר השם ילחם לכם ככל אשר עשה במצרים לעיניכם וזהו טעם ובדבר הזה אינכם מאמינים בה׳ אלהיכם שאין העכב׳ אלא ממיעוט האמנה:

ויאמרו טובה הארץ, "they said: "the land is very good!⁠" According to Rashi (based on Sifri) the two spies that reported on the land being so good were Joshua and Calev.

Nachmanides writes that if it were correct that only Joshua and Calev had praise for the land, how could one accuse the entire people for believing the majority report of the other ten spies? Perhaps Moses' accusation against the people for believing the ten spies was based on the fact that what these spies had reported was in direct contradiction to God's own assessment of that land. If, in addition to God's assessment and that of the most outstanding of the twelve spies God was considered as proven correct, the people had no excuse to side with the ten spies against the testimony of both God and the two senior spies. Once the ten spies realized that Joshua and Calev were firmly in favour of capturing the land of Canaan by war, they began to disseminate evil reports about that land, describing it as a land that consumed its inhabitants, and this is what Moses meant when he said (verse 27) ותרגנו באהליכם, "you slandered in your tents.⁠"I believe, in accordance with what I have already explained in Parshat Shelach lecha on the relevant verses, that publicly, all the spies sang the praises of the land of Canaan. It was only in the privacy of their tents that the campaign of slandering the land and spreading fear was carried on. This is what Moses alluded to here when he recalled that the former generation of Israelites had slandered the land in their tents. The people themselves also had not dared to come out openly against the land within earshot of Moses at the beginning. Later on, they admitted that they had become frightened by their brethren the spies. This is why Moses had told them not to be afraid as they would not have to do any actual fighting; God would do this on their behalf.

ויאמרו טובה הארץ מי הם שאמרו טובתה יהושע וכלב. ובספרי וכי לטובתה אמרו והלא לא באו אלא לרעתה מי אמרו טובתה יהושע וכלב אבל בפרשת שלח לך גבי באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא אמרו בדברים רבה כך דרכן של מספרי לשון הרע פותחין בטובה ומשלימים ברעה וכתב רש״י כל דבר שקר שאין אומרין בו דבר אמת בתחילתו אין מתקיים בסופו.

ושמא יש לומר שאני התם שכתוב אחריו מיד אפס כי עז העם וגו׳ דמשמע שמה שפתחו בטובה לא פתתו בה אלא כדי לסיים ברעה אבל הכא דכתיב ויאמרו טובה הארץ ולא כתיב בתריה שום רעה הוצרכו לומר וכי לטובתה באו כו׳ אלא יהושע וכלב הם שאמרו זה:

וזכר שלקחו בידם מפרי הארץ להראות העמים והשרים את דשנה. ונתנו תשובתם בפרסום לכל ישראל כמו שבקשו בראשונה. וזהו וישיבו אותם דבר ויאמרו טובה הארץ וגו׳. והנה באמרם טובה הארץ לא כוונו זה רק על היותה זבת חלב ודבש ועל כן עם הראות הפרי אמרו טובה הארץ בפני עצמה בענין הפירות והמזונות כלם וכח זה המאמר הוא מה שנאמר שם באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה. כי זה הוא הטוב אשר קיימו שהיה בה. ולכן יאות המאמ׳ הזה אל כל המרגלים כי לא כוונו בטובה כי אם דשנות הארץ ותענוגיה.

ויאמרו טובה הארץ – אפילו הרשעים הודו בטובתה, כאמרם ״וגם זבת חלב ודבש הוא״ (במדבר י״ג:כ״ז).

ויאמרו טובה הארץ, even the wicked spies acknowledged the goodness of the land when they said “it is also flowing with milk and honey.” (Numbers 13,27).

מלמד שארץ ישראל גבוהה וכו׳. אבל מן ״ויעלו״ (פסוק כד) לא מפיק, שמא לישנא מעליא נקט – דהליכה בלשון עליה, שהוא לשון טוב ומעולה. אבל מן ״ויורידו״ איכא למידק, שאם לא היה ארץ ישראל גבוהה, לא כתב ״ויורידו״. ועוד, ״ויעלו״ לאו ראיה, דשמא המקום שהתחילו ללכת ולרגל הוא גבוה, ושפיר קאמר ״ויעלו״, אף על גב שעיקר ארץ ישראל אינו גבוה. אבל מדכתיב ״ויורידו״, הוי שפיר ראיה, דאם כל ארץ ישראל אינו גבוה מכל [הארצות], לא הוי ליה לומר ״ויורידו״, דהא לא שייך לומר ״ויורידו״ רק על התחלת הירידה. ואם אדם בא ממקום ואינו יורד, ולבסוף יורד, לא יאמר בזה שירד. אבל עליה שפיר יאמר ״ויעלו בנגב״ (במדבר יג, כב), אף על גב שאינו עולה רק בהתחלת (עליתו) [הליכתו], ופשוט:

מי הם שאמרו טובתה. והא דכתיב בפרשת שלח לך (במדבר יג, כז) שאף המרגלים אמרו בטובתה, לפי שכל לשון שקר שאין אומרים בתחלה דבר אמת אינה מתקיים (רש״י שם), הכא ליכא למימר כן, שהרי לא נזכר כאן שום רעה, אלא טובה בלבד, אם כן לא אמרו זה רק יהושע וכלב. ועוד, דזה הכל היה תוכחה לישראל, שלא רצו לעלות, כדכתיב בקרא (פסוק כו) ״ולא אביתם לעלות״, ואם כן על כרחך לא היה זה מה שאמר הכתוב ״ויאמרו טובה הארץ״ דברי המרגלים, דמשמע שבא להאשימם שהיו אומרים טובתה, ואפילו הכי לא רצו לעלות, דהא אדרבה, המרגלים הם המסו את לבבם שלא יעלו, ולא היה זה להזכיר לישראל. אלא על כרחך איהושע וכלב קאי, שהיו אומרים בטובתה, והיה להם להאמין להם יותר מן המרגלים, דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי (יבמות צג ע״ב), לאפוקי המרגלים שאומרים דבר שקר כדי שלא יעלו, ואם לא היו עולים לא היו נמצאים משקרים:

וַיוֹרִדוּ אלינו: בהעתק הללי וירדו, ירוש׳ ויורדו, ע״כ. ובספרי׳ שלנו מל׳ וא״ו, ונמס׳ עליו¹ ב׳ חס׳ יו״ד, וכן נמס׳ על וימהרו ויורדו² דסוף מקץ, ומכללא משמע דמל׳ וא״ו כתיבי. ובמסורת כ״י ויורדו ב׳ כתי׳ כן. ובפירוש איתמר מבעל מנחת כהן³ ויורדו אלינו ב׳ מל׳ וי״ו וחס׳ יו״ד, וסי׳ ויורדו איש אמתחתו, ודין. והכי נמי איתמסר מהרמ״ה⁴ ז״ל בהדיא, והוסיף עוד, וחד בלישנ׳ מל׳ דמל׳, וסי׳ ובנסע המשכן⁵ יורידו אתו הלוים, מל׳ וי״ו ויו״ד כתיב. [ויורדו].

דָֿבָר ויאמרו: הדלי״ת רפה. [דָבָר].

1. ונמס׳ עליו: מ״ק-ד על אתר.

2. וימהרו ויורדו: מ״ק-ד בר׳ מד י.

3. מנחת כהן: על אתר.

4. מהרמ״ה: יר״ד.

5. ובנסע המשכן: במ׳ א נא.

מי הם שאמרו טובתה כו׳. אף על פי שגם שאר מרגלים אמרו טובתה, מכל מקום גם היו מוציאין דבה על הארץ, וכאן כתיב ויאמרו טובה הארץ, משמע שלא אמרו כלל ברעתה. [ר׳ אליהו מזרחי]:

Who were they that said [the land was] good, etc. Although the other spies also said that it was good, nevertheless they also brought a bad report about the land. And here it is written, "They said, 'Good is the land',⁠" which implies that they did not say anything bad about it (Re"m).

ויקחו בידם וגו׳ – צריך לדעת א׳ למה הוצרך לומר ויקחו בידם שלא היה צריך לומר אלא ויורידו אלינו מפרי הארץ, ב׳ למה אמר וישיבו אותנו דבר ויאמרו וגו׳ שלא היה צריך לומר אלא וישיבו אותנו טובה.

אכן הכוונה היא לפי שהיו במרגלים שתי הדרגות, אחת רעה היא תשובת עשרה מרגלים, ואחת טובה היא תשובת יהושע וכלב, ובדבריו כאן אמר שתי התשובות, כנגד מה שהשיבו עשרה האנשים הרשעים לרעה אמר ויקחו וגו׳ וישיבו אותנו דבר פירוש לא רצה משה ע״ה לחזור הדברים הרעים שלא לעורר הדין על שכבר מתו ואמר הענין סתם שהשיבו דבר, ולהעירך שעל עשרה מרגלים הוא אומר אמר ויקחו בידם, פי׳ על דרך אומרם ז״ל (סוטה ל״ד.) ח׳ מרגלים נטלו אשכול, אחד נטל תאנה, וא׳ נטל רימון, אבל יהושע וכלב לא נטלו כלום כאמור בדבריהם ז״ל, והוא מה שדקדק במאמר ויקחו בידם לומר שהם העשרה שלקחו בידם מפרי הארץ, וישיבו אותנו דבר מה שהשיבו, גם אפשר לדון גזרה שוה דבר מדבר האמור בפרשת שלח דכתיב (במדבר י״ג כ״ו) וישיבו אותם דבר, והגם שאין אדם דן גזירה שוה אלא אם כן קבלה מרבו בכיוצא בזה לגלות פשטי הכתובים הודיעונו רבותינו ז״ל שיכולין לגלות בגזרה שוה כזו, וזה פשוט להולכים באור החיים, וכנגד יהושע וכלב אמר ויאמרו טובה הארץ, וכפי זה יש טעם נכון לכפל וישיבו וגו׳ ויאמרו וגו׳, גם נתיישב דברי משה שאמר דבריו סתומים ויאמרו טובה הארץ שמשמעות הדברים יגיד על כלן, ולדברינו הרי חלק דברי המרגלים לב׳, רעים וטובים.

ויקחו בידם מפרי הארץ, They took from the fruit of the land in their hands, etc. Why did the Torah have to add the words בידם, "in their hands?⁠" It would have sufficed for the Torah to write that the spies brought with them some of the fruit, etc. Besides, why did the Torah have to write: "they brought us back word, and they said?⁠" It would have sufficed to write: "they brought us back something good.⁠"

The reason Moses phrased it thus was to remind us that there were two categories of spies. The first category of spies were the evil ones, the ten who brought back a negative report. The second category consisted of Joshua and Calev. Moses referred to both their reports in what he said. Concerning the negative report brought back by the ten spies he said: "they took from the fruit of the land in their hands and brought us back word.⁠" Moses did not want to repeat the negative comments made by these 10 spies in order not to arouse the attribute of Justice. He made certain that we would appreciate that he referred to the ten spies by saying: "they took in their hands, etc.⁠" We have been taught in Sotah 34 that eight spies between them carried one cluster of grapes, one of them took a fig and a tenth one took a pomegranate. Joshua and Calev, on the other hand, did not take anything, as explained in the Talmud. Moses alluded to this by speaking separately of the spies who brought back fruit with them. He added: וישיבו אותנו דבר, "they brought back word to us, i.e. whatever word they brought back.⁠" It is also possible to interpret this exegetially by comparing the use of the word דבר in Numbers 13,26 and the use of the same word here. Just as the ten spies were described there as having brought back the negative report, so Moses used the word דבר here to hint that he was speaking of the same people. It is true that we have a rule that similar-sounding words may be used exegetically out of context only if there is a historic tradition for their having been understood in this way; the rabbis did permit the historically unsupported use of such exegesis if the objective is merely to establish the plain meaning of the verse [as opposed to a new religiously binding ruling, Ed.]. In our situation application of the גזרה שוה is quite unobjectionable. Concerning the report brought back by Joshua and Calev Moses said: "they said the land is good.⁠" One could also understand Moses' words: "the land is good" as referring to all of the spies without exception; however, according to our approach Moses made a distinction between the two categories of spies.

ויקחו בידם מפרי וגו׳ – אר״ש עלובים ב״א שכך נטלו בידם כאדם שנוטל באיסר תאנים וענבים כך נטלו בידם.

ויאמרו טובה הארץ – הם יהושע וכלב:

ויאמרו טובה הארץ וגו׳ – כולם היו תמימי דעים בנוגע למעלת הארץ, וגם הפירות שהביאו בידם העידו על כך. כל השאר היה רק הרושם האישי שקומת הענק של התושבים עשתה על רכי הלבב. אילו רוח נכונה הייתה ממלאת את לב העם, היו מקבלים מדברי המרגלים רק את החלק אודות מעלת הארץ, וכל השאר לא היה משפיע עליהם כלל.

ויקחו – ובכ״ז לקחו בידם מפרי הארץ ויורידו אלינו כי ע״ז נשלחו לראות טובת הארץ ופירותיה, וע״ז וישיבו אותנו דבר כי על פרט זה נשלחו ועל פרט זה היה להם להשיב תשובה לשולחיהם ובזה הודו כי טובה הארץ מצד זה אשר ה׳ אלהינו נותן לנו שאם ה׳ יתננה לנו בדרך נס אין שום ערעור על הארץ עצמה, ולא הזכיר מה שאמרו כי עז העם היושב בארץ שזה לא היה תשובה אחר שע״ז לא נשלחו, [שהתשובה לא יצדק רק על דבר שעליו נשלח, אבל ענינים אחרים נקרא ספור והגדה לא תשובה] ולא היה להם לשום לב ע״ז, אחר שע״מ שנשלחו הביאו תשובה טובה ועל זה שאמרו כי עז העם לא נשלחו כי משה עצמו א״ל שעז העם רק שה׳ יתן אותם בידם עפ״י נס:

טובה הארץ: כן הוא שאמרו כולם¹ כן, וכמו שכתב הרמב״ן², ואדרבה יהושע וכלב שאמרו (במדבר יד,ז) ״טובה הארץ מאד מאד״ הכניסו קוץ באליה שבה בכוונה פנימית ברצון ה׳³, אבל המרגלים בכלל אמרו רק שהיא טובה בפריה באין מחסור, רק שקשה הכיבוש.

1. כל המרגלים.

2. וכן בספורנו. לא כרש״י כאן שכתב ׳מי הם שאמרו טובתה – יהושע וכלב״. (קצת קשה על רש״י מדבריו בפרשת שלח – יג,כז – בד״ה וגם זבת חלב ודבש היא. ויש ליישב).

3. כפי שהסביר שם רבינו באריכות, עיי״ש. (שהטוב המרובה שבארץ ישראל אינו מחטיא הרבה, כי ההשגחה שולטת שם ביותר להעניש).

מפרי הארץ – הוכחה מוחשית זאת הכריחה את המרגלים להודות בראשית דבריהם בטובה של הארץ. לפי זה ״ויאמרו״ כונתו — היו מוכרחים להודות. השוה ״וזה פריה״ (במדבר י״ג:כ״ו), הגורם להודאה הכפויה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון