איכה אשא לבדי: באותה העת שאמרתי ״לא אוכל לבדי שאת אתכם״, שהוא משא הנהגות הכלל במילוי צרכיהם, אמרתי גם כן ״איכה אשא לבדי וגו׳ ״ שהוא מעין משא הנהגה, אבל ענין אחר, כאשר יבואר.
והנה במדרש (
דברים רבה א,
י) פליגי, ״בעת ההיא״ (פסוק ט׳), באיזו עת: ר׳ יוחנן אמר, בעת יתרו, מנין, שכך כתיב
(שמות יח,יח) ״כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך״. ר׳ חייא אמר, בעת מתאוננים, שנאמר
(במדבר יא,יד) ״לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה״. והוא פלא
1, שהרי מינוי הדיינים הכתוב בזו הפרשה אינו ענין למינוי סנהדרין דמתאוננים
2. אלא פשוט לחז״ל שאין כאן כפילות דברים ״לא אוכל לבדי שאת אתכם״, והדר אמר ״איכה אשא לבדי״, אלא שני ענינים הן: משא הראשון היינו מילוי צרכיהם מיירי במתאוננים
3, ״איכה אשא לבדי״ הוא ענין אחר, שמפרש ״טרחכם וגו׳ ״
4. מעתה פליגי, רבי יוחנן אמר דאמירה ההיא
5 בשני דברים
6 היתה בעת דיבר יתרו בחורב ממש
7, וגם אז הבין שקשה לישא משאם במילוי צרכיהם
8, אלא שלא הגיעה השעה עדיין להתגעגע לפני ה׳ ולבקש עזר עד שהגיעו לקברות התאוה. ור׳ חייא סבירא ליה להיפך, דמה שכתוב בפרשת יתרו
(שמות יח,כה) ״ויבחר משה וגו׳ ״ לא היה מיד, אלא כשהגיעו לקברות התאוה אז אמר לישראל שני דברים הללו
9. ולפי דעת ר׳ חייא צריך לפרש ענין ״בעת ההיא״ לכאן דמיירי בחורב
10, וגם להלן (פסוק י״ט) כתיב ״ונסע מחורב״, דגם
11 בעת שעמדנו בחורב והיינו ראויים ליכנס בדרך נס כל המהלך עד שבאנו לקדש ברנע, מ״מ לא הייתם נגררים אחר דעת משה בלי שום חקירה
12, עד שהגיע שצעקתי אח״כ מנהמת לבי ״לא אוכל לבדי וגו׳ ״. ומשמעות ״בעת ההיא״ כל המשך
13 שהיו בתור
14 אנשי המעלה להתנהג במעמד ניסיי.
טרחכם ומשאכם וריבכם: יפה כתב
הרמב״ן ז״ל 15 שהוא נגד שלשה דברים שאמר ליתרו שהוא עושה לעם. אבל לא כמו שמפרש הוא ז״ל ״טרחכם״ – לימוד תורה והלכות, ״ומשאכם״ – הוא תפלה
16, מלשון ״ונשאת תפלה וגו׳ ״
(מלכים ב יט,ד)17, שאין הסדר עולה כמו שאמר שם
(שמות יח, טו-טז)18. וגם, אין זה משמעות ״משאכם״, אלא להיפך, וכמו שהוספנו שם על דברי הרמב״ן שיתרו הוסיף עבודה למשה בשני ענינים אלו, דמשה היה נוהג רק ׳לדרוש את ה׳ ׳
19 היינו לדעת מה שיהיה, ולא לבקש תפלה על כל צרה שלא תבוא, ואמר יתרו שיש לו להתפלל עבורם גם כן. וכן
20, לא היה נוהג אלא ׳להודיע חוקי האלהים ותורותיו׳
21, שזה לא אפשר בלעדי משה המקבל הראשון מפי הגבורה, משא״כ דרכי דרך ארץ כמו ביקור חולים וקבורת מתים ועוד, זה היה אפשר להעמיס על אחרים, ויתרו אמר לו שגם זה יעמיס על עצמו לעשות סדר יפה בכל שבט כפי היאות, ורק יקל מעליו עסק דיני משא ומתן שבין אדם לחבירו. וכתיב שם (פסוק כ״ד) ״וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר״, ופירשנו – במה שהוסיף עליו משא.
והנה, לא בשעה אחת ולא ביום אחד נעשה ענין מינוי הדיינים בישראל, אלא אחר שהעלה משה על עצמו איזה עת שני ענינים אלו
22 שהעמיס יתרו עליו ונתרבו עסקיו בישראל, אח״כ בא ואמר ״איכה אשא לבדי טרחכם״ – מה שכל אחד מטריח להזדקק לצרותיו להתפלל עבורו ולהביא דבריו אל ה׳, ״ומשאכם״ – משמעו
23 מה שהם ראוים לישא
24 (כמו ״טרחכם״ – מה שהם מטריחים, ״וריבכם״ – מה שהם רבים זה עם זה. כך ״משאכם״ – מה שהם נושאים), והיינו שהעמיס על עצמו לכלכל מה שהיו נושאים תחילה להנהיג עניני גמילות חסדים. אבל טורח לימוד חוקי ה׳ ותורותיו
25 זה לא נחשב למשא כלל, שהרי בזה היתה שכינה מדברת מתוך גרונו של משה, ואפילו בלימוד הלכות היה סיוע נפלא מן השמים שהיה קולו נשמע על כל ישראל, כמו שכתבתי בספר שמות
(יט,יט)26, ובמקום סיוע מלמעלה אין עייפות ואין כושל.
1. על דעת ר׳ חייא.
2. כאן מוזכרים ״שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות״ – אלפי אנשים, ואילו מינוי הסנהדרין היו שבעים איש בלבד.
3. כפי שנאמר שם
(במדבר יא,יד) ״לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני״.
4. ״טרחכם ומשאכם וריבכם״ אלו שלשה דברים שעשה משה לעם ע״פ תיאורו ליתרו, וכלהלן ברבינו בעקבות הרמב״ן.
5. ״ואומר אלכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי וגו׳ ״.
6. כפי שביאר רבינו גם בענין דיינים וגם בענין סנהדרין למילוי צרכיהם.
7. או לפני מתן תורה או לאחר מתן תורה, ע״פ שתי הדעות בענין זמן הגעת יתרו.
8. ויש צורך לבקש על מינוי סנהדרין.
9. כפי שביאר רבינו גם בענין דיינים וגם בענין סנהדרין למילוי צרכיהם.
10. והרי בחורב עדיין לא אמר להם זאת, ע״פ ר׳ חייא.
11. מסביר ומיישב רבינו...
12. וכפי שהסביר רבינו בפסוק ט׳ ד״ה לא אוכל לבדי שאת אתכם, עיי״ש.
13. משך הזמן.
14. המעמד של...
15. לא כדעת רש״י בעקבות חז״ל בספרי. כי רבינו חושב שהפירוש ע״ד הפשט מתאים יותר עם הרמב״ן, וכפי שכתב הרמב״ן עצמו ׳על דרך הפשט רמז משה רבינו להם שלשת הדברים שאמר ליתרו שהיה הוא עושה לעם׳.
16. לשון הרמב״ן: כנגד ״לדרוש אלהים״ (שם פסוק ט״ו) שהוא ענין תפלה שמתפלל עליהם.
17. המשך דבריו: ״וריבכם״ – כפשוטו, ענייני המשפטים.
18. שם סיפר משה לחותנו ״כי יבא אלי העם לדרוש אלוהים״ – תפלה וכו׳, ״ושפטתי בין איש ובין רעהו״ – ענייני המשפטים, ״והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו״ – לימוד התורה, כשהסדר היה – תפלה, משפט, תורה, ואילו כאן הסדר הוא – תורה, תפלה, משפט.
19. ״כי יבוא אלי העם לדרוש אלוהים״.
20. ענין שני שיתרו הוסיף למשה.
21. ״והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו״.
22. להתפלל עבור עם ישראל, ולעשות סדר יפה בכל שבט.
23. מלשון משא, כפשוטו, ולא מלשון ׳נשיאת תפלה׳ כדעת הרמב״ן.
24. כמו בקור חולים וקבורת מתים.
25. כפי שפירש הרמב״ן על ״טרחכם״ – לימוד תורה והלכות.
26. על הפסוק ״משה ידבר והאלהים יעננו בקול״.