Devarim 1 – דברים א‏ – Mikraot Gedolot

ותשבו בקדש ימים רבים כמה הן ימים הללו שמונה עשרה שנה:

וִיתֵיבְתּוּן בִּרְקַם יוֹמִין סַגִּיאִין כְּיוֹמַיָּא דִּיתֵיבְתּוּן.

and you dwelt in Rekem many days, according to the days that you abode.

^א ושריתון ברקם יומין סגין כיומיא די שריתון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״קדמאי״.

ויתיבתון ברקם יומין סגיעין כיומיא דיתיבתון.

So you abode in Rekem many days, according to the days that you abode.

פַאקַמתֻם פִי רַקִימֵ מֻדַּתַּ טַוילַתַּ שַׁבִּיהַתַּ בִּסַאאִרִ מַא אַקַמתֻם

אזי התגוררתם בקדש¹ תקופה ארכה, בדומה לארך שאר מה שהתגוררתם².⁠³

1. (רקים בלע״ז)

2. (כימים אשר ישבתם. היינו יט שנה נשארו בקדש ברנע שהוא מקום שילוח המרגלים הנקרא רתמה במסע 14 מתוך 42 מסעות)

3. [אמר רבינו סעדיה גאון. כנגד ישיבתם כולה בשאר מקומות שהם יט שנה.]

ותשבו בקדש ימים רבים – תשע עשרה שנה, שנאמר: כימים אשר ישבתם – בשאר המסעות. והם היו שלשים ושמנה שנה: תשע עשרה מהם עשו בקדש, ותשע עשרה הולכים ומיטרפים וחזרו לקדש, כמה שנאמר: ויניעם במדבר (במדבר ל״ב:י״ג). כך מצאתי בסדר עולם (סדר עולם רבה ח׳).

ותשבו בקדש ימים רבים SO YOU ABODE IN KADESH MANY DAYS – viz., nineteen years, as it is said here כימים אשר ישבתם, ACCORDING TO THE DAYS THAT YOU ABODE, i.e. abode at all the other stations. They (the total years) were thirtyeight years; nineteen of them they spent at Kadesh, and nineteen years they went moving about aimlessly, and then they returned to Kadesh, as it is said, "And he made them move about in the wilderness" (Bemidbar 32:13). – Thus have I found in Seder Olam 8.

פס׳: ותשבו בקדש ימים רבים – י״ט שנה הכל ל״ח שנה ומשם חזרו לאחוריהם ח׳ מסעות שהם מהר ההר עד מוסרה לכך הוא אומר (דברים י׳:ו׳) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שהרי כתב ויסעו ממוסרה ויחנו בבני יעקן. אלא מלמד שחזרו לאחור ח׳ מסעות:

כימים אשר ישבתם – כלומר: כמו שאתם יודעים.

¹כימים אשר ישבתם [YOU REMAINED IN KADESH MANY DAYS,] THE DAYS THAT YOU REMAINED THERE: i.e., for the amount of time that you know.⁠²

1. Rosin at this point inserts a short comment on vs. 44, a comment that, Rosin admits, is not found in the ms. that he used, but an interpretation of vs. 44 that was quoted in Rashbam’s name in the Bible commentary, Pa‘aneaḥ raza’, edited by R. Isaac ben Judah ha-levi, around one hundred years after Rashbam’s death. The comment hardly sounds like Rashbam. It reads:

כאשר תעשינה הדבורים AS BEES DO: Just like bees, when one goes out all the others follow.

2. Rashbam is disputing the explanation offered by Rashi (who follows Seder Olam). Rashi says that the phrasing of our verse conveys real information about how long the Israelites remained in Kadesh. They stayed there for the same amount of time that they stayed in all the other places where they wandered combined, i.e., for nineteen years, half of the thirty-eight years that they were wandering in the wilderness. See also Ibn Ezra (here and ad Eccl 9:2) who suggests that the phrase means that they tarried in Kadesh and the vicinity for forty years.
Rashbam’s explanation, that the phrase just means “for a long time, as you know,” is much closer to the plain meaning and is found in all moderns.

ותשבו בקדש – ברנע.

ימים רבים כימים אשר ישבתם – ברגול הארץ. ואם טען טוען, והלא המרגלים ישבו לבדם, הנה כן: במספר הימים אשר תרתם את הארץ (במדבר י״ד:ל״ד).

SO YE ABODE IN KADESH. Kadesh-barnea.⁠¹

MANY DAYS, ACCORDING UNTO THE DAYS THAT YE ABODE THERE. In spying out the land. If one should argue, the spies alone abode there.⁠² [The answer is:] Scripture similarly reads, After the number of days in which ye spied out the land (Num. 14:34).⁠³

1. There was a city in the land of Moab called Kadesh. Hence Ibn Ezra's comment.

2. That is, in Canaan. How then can Scripture say that Israel spent 40 days in Canaan?

3. Num. 14:31 attributes the spying out of the land to all of the Israelites. So too here.

ותשבו בקדש ימים רבים – פי׳ כאן שעמדו בקדש ברנע וחסרו בפרשת שלח.

כימים אשר ישבתם – כלומר כמו שאתם יודעים.⁠¹

1. שאוב מרשב״ם.

ותשבו בקדש ימים רבים, "you remained in Kadesh for many years.⁠" Here we are told by Moses that they stayed at Kadesh Barnea for a long time, something that had not been spelled out in Numbers chapter 14.

ותשבו בקדש ימים רבים – תשע עשרה שנה, ותשבו שם כימים אשר ישבתם בשאר המסעות, והם היו ל״ח שנה. וכן הזכיר למטה והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמנה שנה, וכן אמרו בסדר עולם י״ט שנה עשו בקדש וי״ט שנה חוזרין ומטולטלין במדבר.

ותשבו בקדש ימים רבים, "you remained in Kadesh for many years.⁠" A total of 19 years. The words כימים אשר ישבתם mean as the total number of years you stayed in all the other locations. The subject is repeated in chapter 2 verse 14, where the number of years it took to get from Kadesh Barnea to the river Zered is given as 38 years. This number is confirmed in the Book called Seder Olam — "Nineteen years they spent in Kadesh and nineteen years they wandered the desert.⁠"

כימים – ד׳ כימים אשר ישבתם כימים הראשונים מ׳ יום כימים אשר נחו בהם היהודים ועתה לא כימים הראשונים בזכריה בנבואת בית שני זהו שפירש רש״י שישבו בקדש י״ט שנה כמו שישבו בשאר המסעות כמו התם כימים הראשונים שהיו ימים אחרונים כראשונים גם בכאן היו ימים אלו כימים האחרים והתם לא כימים הראשונים דכתיב בהו ליוצא ולבא אין שלום אלא כימים אשר נחו דכתיב זרע השלום הגפן תתן פריה וגו׳ עד והייתם ברכה אל תיראו.

כימים אשר ישבתם – כאלו אמר כמו שתדעו הימים הרבים אשר ישבתם, איניני צריך להודיעכם כמה. ואלה הדברים עצמם הם אשר ישבו, כי בעת המרגלים היו נערים לא ידעו טוב ורע.

ותשבו בקדש ימים עצובים ונזופים ורחוקים משלימות והוא מה שנאמר שם ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא והוא דוגמת הבכיה שקבע עליהם ירמיהו באומרו איכה ישבה בדד וגו׳ בכה תבכה בלילה וכמו שאמר בוכה ומבכה להב״ה עמה ולכל שאר הכתות הנשארות שם כי באמת משם הוקבעה בכיה לדורות (סוטה ל״ה.).

ואולי כי באומרו ותשבו בקדש ימים רבים רמז אל הבכי התמידי הנשאר בידינו בהיותנו בקלקולנו באורך גלותנו כי היא בכיה לדורותינו בעונותינו הרי שסדר לפניהם משה שלשה ענינים אלו תחלה וכאלו הורה בזה שמדרך הענינים האלה לבא אל האומה לפי טבעם ומזגם כי כאשר היו זמן בהצלחה שמנו עשתו וחלפו חק ומזה חוייב להם העונש עד שיחזרו ויעשו תשובה וישובו אל הענין הראשון כבתחלה.

ותשבו בקדש ימים רבים י״ט שנה שנאמר כימים אשר ישבתם כשאר המסעות. הרב ר׳ מיוחס טען על דברי רז״ל שאמרו י״ט שנה ישבו בקדש ואמר אם כדבריהם נמצאו ל״ח שנה אלו מתחילין מט׳ באב של שנה שנייה כשנגזרה הנזרה וכלין עד ט׳ באב של שנת המ׳ ואי אפשר לומר כן לפי שבאותו זמן היו ישראל בהר ההר שהרי באחד באב מת אהרן ובכו אותו שלשים יום ונלחמו עם מלך ערד ואחר כך נסעו מהר ההר ומשם ועד נחל זרד ה׳ מסעות לפיכך אי אפשר לומר כן והמקום ימחול לנו פירוש מאחר שישבו בקדש ברנע י״ט שנה אם כן עכ״ל שפירוש והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמנה שנה אינו מיום נסיעתם משם אלא או מיום בואם שם שהוא בכ״ט בסיון כדאיתא בשלהי תענית או מט׳ באב שנגזרה גזרה ויחוייב מזה בהכרח שיהיה תשלום הל״ח שנה שעברו בו את נחל זרד בתשעה באב או בכ״ט בסיון וזה אי אפשר שהרי באחד באב הבא אחריו מת אהרן בהר ההר ואחר כמה מסעות עברו את נחל זרד אבל זו אינה טענה דאיכא למימר ל״ח שנה בשנים שלמות קאמר השתא לא קשיא ולא מידי משום דמכ״ט בסיון או מתשעה באב שבאו שם עד חדש תשרי שבאו בנחל זרד היו ל״ח שנים שלמות וחדשים והכתוב לא חשש למנות רק השנים השלימות:

והוא אמרו עוד (דברים א׳ מ״ה) ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם. פרש״י וז״ל שישבו שם י״ט שנים כמו שישבו י״ט שנים אחרות בכל המסעות שהלכו אחר כך ורבי אברהם ב״ע אמר כימים אשר ישבתם לרגל את הארץ. ר״ל יום לשנה ולפי הפשט יהיה כימים אשר ישבתם. ר״ל יהיו מה שיהיו אין צורך בזכרם כי היה נודע להם מספרם. וזהו ונפן ונסע המדברה וגומר ונסב את הר שעיר ימים רבים (דברים ב׳:א׳):

כימים אשר ישבתם בשאר המסעות וכו׳. הקשה הרב מיוחס נגד חכמים ז״ל (סדר עולם פ״ח), וכתבו הרא״ם, שאם ישבו בקדש ״ימים רבים״ י״ט שנה, וי״ט שנה עד שעברו את נחל זרד, דהוא ל״ח (להלן ב, יד), אם כן היו כלים ל״ח שנה בתשעה באב, שהרי ״ותשבו בקדש ימים רבים״ מעת שנגזרה עליהם, ואם כן עברו נחל זרד בט׳ באב, וזהו אי אפשר, שהרי באחד באב מת אהרן (במדבר לג, לח), והספידו אותו שלשים יום (במדבר כ, כט), ועוד עשו מלחמה עם מלך ערד (במדבר כא, א), ועוד יש חמש מסעות עד נחל זרד. ותירץ הרא״ם, שיותר מל״ח שנה היה עד שעברו את נחל זרד. והשתא היו יושבים בקדש י״ט שנים ה׳ חדשים, ובשאר מסעות גם כן
:אך קשה, כי מוכח שעברו את נחל זרד בתשעה באב, שהרי כתיב (ראו להלן ב, יד-טז) ״והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו נחל זרד שלשים ושמונה שנה עד תום כל אנשי המלחמה ויהי כאשר תמו וגומר״, ובמסכת תענית (סוף ל ע״ב) מוכח שמתי מדבר פסקו בתשעה באב. ודע, כי תלה העברת נחל זרד בתום אנשי מלחמה, שאמר ״והימים אשר הלכנו עד אשר עברנו את נחל זרד עד תום כל אנשי מלחמה שלשים ושמונה שנה״, מפני כי אחר שעברו את נחל זרד היו באים וכובשים את סיחון ואת עוג, כדכתיב (ראו במדבר כא, יב-יג) ״ויחנו בנחל זרד ומשם נסעו ויחנו בעבר ארנון״, וכל גבול הזה כבשו בני ישראל, והוא הארץ אשר נשבע לאבותם, והקדוש ברוך הוא נשבע שלא יראו הדור ההוא הארץ שנשבע לאבותם, ולפיכך אמר שתם כל אנשי מלחמה, והותר להם לעבור את נחל זרד
:ואף על גב שעדיין לא עברו, מפני שהיה עוד איזה מסעות, וגם שהספידו את אהרן, לא חשיב אותן הימים הנוספים, דלא חשיב רק השנים שלא היו ראויים לעבור את נחל זרד, והיינו אותם השנים שלא תם כל אנשי מלחמה, אבל מיום שתם אנשי מלחמה – ראויים לעבור, אף על גב שלא עברו, לא חשיב. וכאילו אמר ׳והימים אשר היינו יכולים לעבור׳, ולא חשב אותם הימים שעכבו:

והם היו ל״ח שנה כו׳. דלא שלחו מרגלים אלא בשנה שנייה ליציאת מצרים ובתחלת מ׳ באו לארץ, דמקצת שנה ככולה, א״כ לא היו אלא ל״ח שנה:

Which totaled thirty-eight years, etc. The spies were sent during the second year after leaving Egypt; and in the beginning of the fortieth year they came to the Land, for a partial year is counted as an entire year. If so, they traveled for only thirty-eight years.

כימים אשר ישבתם – כמו שאתם יודעים שישבנו שם ימים רבים:

כימים אשר ישבתם – ערש״י, ובדרך הפשט יתכן טעם המקרא כמספר הימים אשר התעכבתם לשבת בקדש לשלוח מרגלים והמתנתם ארבעים יום עד בואם להודיעם מטוב הארץ. במספר הימים האלה נענשתם לשבת ולהתעכב בקדש שנים רבים, כנאמר במספר הימים אשר תרתם תשאו את עונותיכם ארבעים שנה, ואף שלא התעכבו ארבעים שלמים כ״א ל״ח שנה, ככתוב (לקמן ב׳ י״ד) זה היה מחסד העליון ית׳ להמם מקרב המחנה תוך מ׳ שנה שלא יגרמו לבניהם להתעכב עוד במדבר כמ״ש רש״י שם, ונחשב להם גם שנה ראשונה שקדמה לשלוח מרגלים, כמ״ש רש״י (שלח י״ד ל״ג). והראב״ע נדחק כאן במלת ושבתם.

כימים אשר ישבתם – כלומר כמו שאתם יודעים (רשב״ם), וכן תרגם רמבמ״ן; אבל דעת ראב״ע אינה אלא שבוש, כי המרגלים הלכו ולא ישבו, ועוד א״כ ישבו בקדש מ׳ שנה, והמבאר בנתיבות השלום הביא דברי ראב״ע והוא כמקיים אותם.

כימים אשר ישבתם, זמן רב, כמספר הימים שהיה עליכם לשהות במקום אחד. היה זה בקדש, בגבול המדבר, מקום שממנו הייתה להם דרך קצרה להגיע לארץ, ושם היו צריכים להישאר זמן רב באותו מקום; ובמקום זה הם מצאו עתה את עצמם לאחר ארבעים שנה, או ליתר דיוק לאחר שלושים ושמונה שנה.

שהייה זו במקום אחד הייתה העונש המר ביותר על החטא שרבץ עליהם. לפי האמור בסדר עולם (פרק ח) הם שהו שם תשע עשרה שנה. וכאשר הגיע זמנם לעזוב – כפי שיסופר בפסוק הבא – לא הורשו להמשיך קדימה להיכנס לארץ, אלא נאלצו לחזור בחזרה למדבר, בדרך המוליכה לים סוף.

ותשבו – ר״ל כי הגזרה היה שיהיו נעים ונדים במדבר ארבעים שנה והיה הצווי שיחזרו לדרך ים סוף ויהיו נעים ונדים במדבר וע״י ששבו ויבכו לפני ה׳, תשובה ותפלה עשתה מחצה שישבו י״ט שנים במדבר קדש, וי״ט שנים אח״ז נעו ממסע למסע עשרים מסעות כמ״ש רש״י ז״ל בתחלת פ׳ מסעי, ועז״א ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם ר״ל כימים שהונח לכם שתשבו במק״א ולא תהיו נעים ונדים וכמ״ש רש״י ז״ל פה בשם סדר עולם:

ותשבו בקדש ימים רבים וגו׳: אע״ג שלא שמע הקב״ה תפלתכם¹, מ״מ הועלתם מחצה² שישבתם בקדש במקום אחד הרבה שנים אשר ידעתם. ובפירוש רש״י בשם הספרי היו י״ט שנים – מחצה ממש³. וכל זה מוסר והדרכה לישראל גם כן לדורות שלא יתייאשו מן התפלה, ואם לא תועיל כפי שמתפללים מ״מ תועיל הרבה.

והנה לא נתבאר באיזו קדש מיירי כאן, אם בקדש ברנע כמו שכתב הראב״ע כאן והרמב״ן בפרשת חקת (כ,א)⁴, וא״כ מה שאמר הקב״ה בפרשת שלח (במדבר יד,כה) ״מחר פנו וסעו לכם וגו׳⁠ ⁠⁠״ אינו מחר ממש אלא לזמן רב⁵. או הוא סתם קדש⁶ שבקצה ארץ אדום⁷, וכמו שכתב הראב״ע בפרשת חוקת שם⁸, וא״כ נסעו מקדש ברנע מיד והלכו כמה מסעות עד שבאו לקדש בארץ אדום ועמדו שם י״ט שנה, ועל זה כתיב בפרשת חוקת (שם כ,א) ״וישב העם בקדש״ כדעת הראב״ע שם. אבל א״כ⁹ אינו מדוייק הא דכתיב שם ״ויבואו בני ישראל וגו׳ בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים״, משמע באותה שנה ובאותו חודש של ביאה מתה מרים, וכמו שהקבלה בידינו שמרים מתה בר״ח ניסן¹⁰, וא״כ היה בי״ט שנה לפני הכניסה לארץ, והרי שמענו מהקבלה דמרים מתה בשנת הארבעים¹¹. אלא משמע יותר דבאו לקדש של אדום בשנת הארבעים, וישיבתם י״ט שנה היתה בקדש ברנע אותו מקום ששלחו מרגלים¹².

1. להסיר מכם גזירת הטלטול במדבר לגמרי.

2. ע״פ ויקרא רבה (י,ה) ׳תפלה עשתה מחצה׳. גישה זו של רבינו הפוכה לחלוטין מזו של האלשיך, עיי״ש. ועיין גם ב׳ספר הקהל׳ עמ׳ 98.

3. משלשים ושמונה שנה, סך כל השנים שהתעכבו במדבר.

4. זה לשונו: וטעם ״וישב העם בקדש״, לומר, כי כאשר נכנסו במדבר צין עד קדש – מתה מרים. וטעה רבי אברהם שאמר ׳בעבור שישבו שם ימים רבים׳ כי כן כתוב. כי קדש אשר כתוב בו ״ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם״ הוא קדש ברנע, והוא במדבר פארן, ומהם נשתלחו המרגלים בשנה השניה ושם חזרו, אבל ״קדש״ זה הוא במדבר צין, ובאו שם בשנת הארבעים, ושם מתה מרים. ומקראות מפורשים הם.

5. כי ישבו בקדש ברנע – אותו מקום שמשם שלחו את המרגלים – ימים רבים.

6. כלומר, לא ״קדש ברנע״ (שתי מילים), אלא ״קדש״ בלבד.

7. המוזכר בפרשת חוקת (במדבר כ,א) בפסוק הראשון המתאר את תחילת שנת הארבעים במדבר, ״ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון, וישב העם בקדש, ותמת שם מרים״. ובהמשך שם בפסוק י״ד ״וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום״.

8. זה לשונו שם: ״וישב העם בקדש״ – בעבור שישבו שם ימים רבים, כי כן כתוב (ועיין הערה 300).

9. לפי דעת הראב״ע.

10. שהוא אכן ״החודש הראשון״.

11. וכפי שכותב רש״י שם (במדבר כ,א).

12. כדעת הרמב״ן שם והראב״ע על אתר.

ימים רבים – הוא מושג יחסי; למשל בויקרא ט״ו:כ״ה נחשבים כבר שלשה ימים לימים רבים. אם כן, יתכן שכאן גם כן הכוונה לתקופה של שנים או שלשה חדשים, ולפי זה יצא לנו בדיוק החשבון של שלשים ושמונה שנה מזמן הנסיעה מקדש עד שעברו את נחל זרד (להלן ב׳:י״ד). אבל בסדר עולם (פרק ח׳) מבואר, שבני ישראל ישבו שם תשע עשרה שנה, והוא מפרש (וכן רש״י) ״כימים אשר ישבתם״ — כימים אשר ישבתם בכל שאר המקומות. כיון שכל תקופת שהותם במדבר היתה שלשים ושמונה שנה, עלינו לחשוב את מחצית הזמן הזה לתקופת הישיבה בקדש. (מלבי״ם מפרש שכתוצאה מבכייתם שהיתה בה משום תשובה זכו לתקופת⁠־מנוח זו של תשע עשרה שנה.)

אם כן עלינו לפרש את הפסוק ב׳:י״ד, שכל הזמן, יחד עם הישיבה בקדש, היה שלשים ושמונה שנה. מי שרואה פירוש זה כדחוק, יכול לפרש ״ימים רבים״ ״כמה חדשים״, כנזכר למעלה, ולפרש את הלשון ״כימים אשר ישבתם״, כאדם האומר כמו שאתם יודעים (וכפירוש הרשב״ם). ראה הלאה ט׳:כ״ה. בכל אופן אין כל סתירה בין הפסוק הזה לבין הפסוקים ב׳:א׳,י״ד, ואין כל יסוד לטענת כמה מן המבקרים הכופרים שפסוק זה נכתב חס ושלום על ידי העורך שרצה להכניס כאן עוד ידיעה שונה, שנמצאה באיזה מקור אחר. אין להבין מפני מה רצה להכניס דווקא ידיעה זאת, ולא עוד אלא דווקא כאן באמצע דבריו של משה. בבמדבר כ׳:א׳ מסופר על ישיבה שניה בקדש.

ותשבו בקדש – תניא, רבי יוחנן אמר, מכאן שאין ישיבה אלא לשון עכבה.⁠¹ (מגילה כ״א.)

1. נ״מ בזה ליישב סתירת הלשונות מש״כ בפ׳ עקב ואשב בהר ופעם כתיב שם ואנכי עמדתי בהר, דאותה ישיבה פירושו עכבה. ומה שנוגע לדינא מפירוש זה בארנו בפ׳ אמור בפסוק בסכות תשבו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון