כבר בתבערה ובמסה התבלטו למדי המרי וחוסר האמונה של העם. בנאומיו הבאים מזכיר משה רבינו את המאורעות ההם, בתור פתיחה למה שמסופר כאן (
דברים ט׳:כ״ב והלאה). כאן מדלג משה רבינו על הפתיחה הזאת, אבל לעומת זאת הוא מזכיר ענין אחר, המבליט גם הוא את חוסר האמונה של העם, כמו המאורעות ההם, דהיינו הדרישה התקיפה של העם לשלוח מרגלים לפני הכניסה אל הארץ. בביטוי ״ותקרבון אלי כולכם״ כבר כלולה תוכחה זאת. ״כולכם בערבוביא״ מפרש ספרי, ויחד עם זאת הוא מרמז לפסוק ה׳:כ׳ ״ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם״ שפירושו גישה מסודרת ומנומסת של נציגי העם וראשיו.
כאן, מיד אחרי הסיפור על ארגון העם על ידי משה רבינו, מבטא ה״כולכם״ בצורה בולטת את הדרישה, שמצאה את ביטויה על ידי אסיפת עם סוערת, אשר המניע האמיתי שלה (חוסר האמונה) היה אמנם מעוטף בדברים תמימים לכאורה, אבל התבלט אחרי כן למדי בצורה מבישה על ידי תלונה ומרי נגד ה׳. בסיפור ההיסטורי ב
במדבר פרק י״ג, לא נזכרה דרישה זאת של העם הנראית לכאורה תמימה וכשרה, כיון שבסיפורים הקודמים על מאורעות תבערה וקברות התאוה דובר כבר על חטאים הרבה יותר חמורים של העם.
גם בלי זה אפשר להוכיח בקלות, שהסתירה אשר כמה מן המבקרים הכופרים מדמים בנפשם למצוא כאן בין שני המקומות, אינה אלא דמיון. אין ספק שהגורם הראשון לשילוח המרגלים היה העם לבדו, שהרי העם הראה גם להבא עוד פעמים רבות את מוג־לבו וחוסר בטחונו בה׳. מצינו גם שיהושע התעורר מעצמו לשלוח מרגלים ליריחו (ע׳ יהושע ב׳). על כן עלינו להסיק, גם בלי הסיפור אשר בספר דברים, ששילוח המרגלים לא בא בעיקרו כתוצאה מצווי מפורש מפי ה׳. אם כן יש לפרש מה שנאמר מפי ה׳ אל משה
(במדבר י״ג:ב׳) שלח לך אנשים, שהכוונה רק 1) רשות לשלוח מרגלים (שלח לך פירושו: אתה רשאי לשלוח, רש״י ושאר מפרשים), ועוד 2) הוראה לקחת איש אחד איש אחד לשבט, ואיש זה מקרואי העדה הנכבדים.
משה רבינו אינו מזכיר את כל הפרטים הללו בספר דברים, מפני הטעם הפשוט, שאינם שייכים לדברי התוכחה שלו, ומאידך גיסא, אין סיפור המאורעות בבמדבר רואה צורך להזכיר שהדרישה לשילוח המרגלים יצאה מאת בני ישראל. בכלל הדבר מובן בהחלט, שיש כמה עובדות שסופר ההיסטוריה אינו מזכיר אותם, ולעומתו הנואם בשעת הנאום מזכיר דווקא את אלה, כיון שמוסיפות לנאומו כח שיכנוע. בתור דוגמה בולטת ביותר אפשר להצביע כאן על נאומו של יהודה אצל יוסף
(בראשית מ״ד:י״ח-ל״ד). ששום חוקר רציני, לא יעלה על דעתו לטעון, שנאום זה נכתב על ידי מחבר אחר מזה שכתב את הסיפורים ההיסטוריים הקודמים. ובכל זאת נמצאים כאן בדיוק הבדלים מדומים כאלה, כמו בין ספר דברים וההיסטוריה שבשאר חלקי התורה. למשל לא נזכר בסיפורים שיוסף שאל את אחיו ״היש לכם אב או אח״. עוד, בתיאור המאורעות לא התנגדו האחים כלל לדרישתו של יוסף להביא את האח הקטן, אבל בנאומו של יהודה נזכר שענו על כך ״לא יוכל הנער לעזוב את אביו וגו׳ ״
(בראשית כ״ד:כ״ב). כמו כן נמצאים הבדלים מדומים בין נאומו של אליעזר עבד אברהם
(בראשית כ״ד:ל״ד-מ״ט) ובין הסיפור הקודם.
לפנינו – כלומר לפני שנעלה.
את הדרך – אפשר לפרש שהוא המשך של ״את הארץ״ ומתייחס אל ״ויחפרו לנו״ (דילמן); אבל יותר טוב לפרש על פי הטעמים, שהוא פירוש ל״וישיבו אותנו״, כיון שבקלות אפשר לפרש כאילו כתוב עוד ״ויגידו לנו״, שהוא אותו המושג כמו ״השב דבר״.
את הדרך... ואת הערים – רצו לכאורה לתור רק את הדרך והערים העומדות להכבש לראשונה.