×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ב) אַחַ֨ד עָשָׂ֥ר יוֹם֙ מֵֽחֹרֵ֔ב דֶּ֖רֶךְ הַר⁠־שֵׂעִ֑יר עַ֖ד קָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ׃
It is eleven days' journey from Horeb by the way of Mount Seir to Kadesh Barnea.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םר״י בכור שורר״א מבלגנציפירוש מחכמי צרפתחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיימנחת יהודההדר זקניםמיוחס לרא״שר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןעודהכל
[פיסקא ב]
אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע – וכי אחד עשר יום מחורב לקברות התאוה ומקברות התאוה לחצרות ומחצרות למדבר פארן והלא אינו אלא מהלך שלשה ימים שנאמר (במדבר י׳:ל״ג) ויסעו מהר ה׳ דרך שלשת ימים, רבי יהודה אומר וכי לשלשת ימים היו ישראל מהלכים אחד עשר מסעות, והלא אינו אלא מהלך ארבעים יום כענין שנאמר באליהו (מלכים א י״ט:ח׳) ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה, אחר שאמרת אי איפשר חזור לך לענין הראשון, אחד עשר יום, אילו זכו ישראל לאחד עשר יום היו נכנסים לארץ אלא מתוך שקלקלו מעשיהם גלגל המקום עליהם ארבעים יום ארבעים שנה שנאמר (במדבר י״ד:ל״ד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה, רבי יהודה אומר אילו זכו ישראל לשלשה ימים היו נכנסים לארץ, שנאמר (במדבר י׳:ל״ג) וארון ברית ה׳ נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, ואין מנוחה אלא ארץ ישראל שנאמר (דברים י״ב:ט׳) וכי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה׳ אלהיך נתן לך, רבי בניה אומר אילו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסים לארץ ישראל שנאמר (שמות י״ג:ד׳-ה׳) היום אתם יוצאים בחדש האביב והיה כי יביאך ה׳ אלהיך אל ארץ הכנעני, מיד. אבה יוסי בן חנן איש ינוח אומר משום אבה כהן בן דליה, אילו זכו ישראל כיון שהעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסים לארץ שנאמר (דברים א׳:כ״א) עלה רש, מיד, עלה רש כאשר דבר ה׳ אלהי אבותיך לך אל תירא ואל תחת.
[Piska 2]
"Eleven days from Chorev by way of Mount Seir to Kadesh Barnea": In eleven days they went from Chorev to Kivroth Hata'avah and from Kivroth Hata'avah to Chatzeroth and from Chatzeroth to the desert of Paran.
If Israel had been meritorious, then in eleven days they would have entered Eretz Yisrael, but because they corrupted their ways, the Lord stretched it into forty years, as it is written (Bemidbar 14:34) "According to the number of days that you spied out the land, forty days — a day for a year, a day for a year — shall you bear your sins.⁠" R. Yehudah says: Now did it take them eleven days? Did it not take them only three days? As it is written (Ibid. 10:33) "And they traveled from the mountain of the Lord a journey of three days.⁠" (The intent is that) in three days Israel traveled an eleven-day distance. If Israel had been meritorious, they would have entered Eretz Yisrael in three days. As it is written (Ibid.) "And the ark of the covenant of the Lord preceded them, a distance of three days to look out a resting place for them,⁠" "a resting place" being Eretz Yisrael, as it is written (Devarim 12:9) "For you will not yet have come to the rest and to the inheritance that the Lord your G-d gives you.⁠" They said to him: Was it an eleven-day distance? Was it not a forty-day distance, as it is written of Eliyahu (I Kings 19:8) "And he arose and ate and drank, and he walked on the strength of that meal for forty days and forty nights (until the mountain of G-d, Chorev")? … R. B'na'ah says: If Israel had been meritorious, they would have entered Eretz Yisrael in one day, as it is written (Shemot 13:4-5) "This day you go out, in the month of spring,⁠" immediately (followed by) "And it shall be, when the Lord brings you to the land of Canaan.⁠" Abba Yossi b. Chanan says in the name of Cohein Bardela: If Israel had been meritorious, as soon as their horses' hooves ascended from the sea, they would have entered Eretz Yisrael, as it is written (Devarim 1:21) "Go up (from the sea) and possess (the land) as the Lord, the G-d of your fathers has spoken to you.⁠"
אחד עשר יום מחורב וכו׳ וכי אחד עשר יום היו נוסעין מחורב לקברות התאוה ומקברות התאוה לחצרות ומחצרות למדבר פארן והלא אינו אלא מהלך ג׳ ימים שנ׳ (במדבר י׳ ל״ג) ויסעו מהר ה׳ דרך שלשה ימים [ר׳ יהודה אומר] וכי לג׳ ימים היו נוסעין אחד עשרה מסעות והלא אינו אלא מהלך מ׳ יום כמו שנ׳ באליהו (מלכים א׳ י״ט ח׳) ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלהים חורב אחר שלמדתה שאי אפשר חזור לך לענין הראשון אחד עשר יום אלא אלו זכו ישראל לאחד עשר יום היו נכנסין לארץ אלא מתוך שקלקלו מעשיהן גלגל המקום ב״ה עמהן כנגד מ׳ יום ארבעים שנה במדבר שנ׳ (במדבר י״ד ל״ד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה:
[ר׳ יהודה אומר] (האומר) אלו זכו ישראל לשלשה ימים היו נכנסין לארץ שנ׳ (שם י׳ ל״ג) וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם דרך שלשה ימים לתור להם מנוחה ואין מנוחה אלא ירושלם שנ׳ (דברים י״ב ט׳) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה:
ר׳ בניה אומר אלו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסין לארץ שנ׳ (שמות י״ג ד׳) היום אתם יוצאים בחדש האביב והיה כי יביאך ה׳ אל ארץ הכנעני מיד:
[השמטה: אבא יוסי בן יוחנן איש ינוח אומר משום אבא כהן בר דליה אלו זכו ישראל כיון שעלו פרסותיהן מן הים היו נכנסין לארץ שנ׳ עלה רש מיד כאשר דבר ה׳ אלהי אבתיך לך.
ד״א אחד עשר יום מחורב אמר משה לישראל אחד מעשרה דברים שקבלתם ועברתם עלי׳ היא גרם לכם ואיזה זה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ואתם עשיתם ודי זהב].
מַהְלַךְ חַד עֲשַׂר יוֹמִין מֵחוֹרֵב אוֹרַח טוּרָא דְּשֵׂעִיר עַד רְקַם גֵּיאָה.
It is a journey of eleven days from Horeb by the way of Mount Seir to Rekem Giah.
ארח מהלך חד עשר יומין הוה לכון מהלכהא מן טורא דחורב אורח טור גבלה (מטי עד) {עד מטי}⁠ב רקם דגיעה על דחטיתון וארגזתון קדמוי אתעכבתון ועב⁠{ר}⁠תון בהון מהלכין ארבעיןג שנין.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מהלכה״) גם נוסח חילופי: ״מהלך״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״טור גבלה (מטי עד) {עד מטי}״) גם נוסח חילופי: ״טורא דגבלה עד די״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ועב⁠{ר}⁠תון בהון מהלכין ארבעין״) גם נוסח חילופי: ״והלכתון יתיה לא׳⁠ ⁠⁠״.
מהלך חדיסר יומין מחורב מאורח טוורא דגבלא ע⁠(ם){ד} ריקם גיעא ועל די סטיתון וארגזתון קדם י״י איתחרתון ארבעין שנין.
It is a journey of eleven days (only) from Horeb by the way of Mount Gebal unto Rekem Giah; but because you declined and provoked the Lord to displeasure, you have been retarded forty years.
מהלך חד עשר יומין מן טורא דחורב אורח טורא דגבלא עד רקם דגיעא על דחטתון וארגזתון קדמוי אתעכבתון והלכתון יתהון לארבעין שנין.
A journey of eleven days is it from Mount Horeb by way of Mount Gebal unto Rekem Giah; yet, because you sinned and provoked anger before Him, you have been delayed, and have been journeying for forty years.
אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר1אמר להם משה ראו מה אתם גרמתם לעצמכם, שאתם עדיין לא נכנסתם לארץ עד עכשיו ארבעים שנה, ולכך נאמר אחריו ויהי בארבעים שנה. 2ומה ראה משה רבינו ע״ה שלא הוכיחן אלא סמוך למיתתו, אלא לפי שאדם צריך לשמור עצמו שלא להוכיח את חבירו אלא או סמוך למיתתו, או קרוב ליפרש ממנו, כדי שלא יהיה בלבו של חבירו שום איבה עליו, כי כן מצינו ביעקב שלא הוכיח לראובן ושמעון ולוי אלא סמוך למיתתו, וכן משה רבינו ע״ה לא הוכיחן אלא סמוך למיתתו.
1. אמר להם משה ראו אתם גרמתם. עיין ספרי ורש״י.
2. ומה ראה משה. ספרי ורש״י על התורה.

רמז תשצט

אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב – וְכִי מַהֲלַךְ אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחוֹרֵב לְקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה וּמִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה לַחֲצֵרוֹת, וַהֲרֵי אֵינָן אֶלָּא שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּסְעוּ מֵהֲר ה׳ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים״. (רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר) וְכִי לִשְׁלֹשָׁה יָמִים הָיוּ יִשָׂרָאֵל מְהַלְּכִין אַחַד עָשָׂר מַסָּעוֹת, וַהֲלֹא אֵינוֹ אֶלָּא מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּאֵלִיָּהוּ ״וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיֵּלֶךְ בְכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם״ וְגוֹ׳, אַחַר שֶׁאָמַרְתִּי אִי אֶפְשָׁר, חֲזֹר לְךָ לָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן. (דָּבָר אַחֵר) אַחַד עָשָׂר יוֹם. אִלּוּ זָכוּ יִשְׂרָאֵל, לְאַחַד עָשָׂר יוֹם הָיוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁקִּלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם גִּלְגֵּל עֲלֵיהֶם הַמָּקוֹם לְאַרְבָּעִים יוֹם אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר (שם י״ד:ל״ד) ״בְּמִסְפַּר הַיָּמִים״ וְגוֹ׳. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִלּוּ זָכוּ יִשְׂרָאֵל, לִשְׁלֹשָׁה יָמִים הָיוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר (שם י׳:ל״ג) ״וַאֲרֹן בְּרִית ה׳ נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה״, וְאֵין מְנוּחָה אֶלָּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (להלן י״ב:ט׳) ״כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה״. רַבִּי בַּנָּאָה אוֹמֵר אִלּוּ זָכוּ יִשְׂרָאֵל, לְיוֹם אֶחָד הָיוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר ״הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים וְגוֹ׳ וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה׳ אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי״, מִיָּד. אַבָּא יוֹסֵי בֶּן (חֲנַנְיָה) [חָנָן] אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא כֹּהֵן בַּרְדְּלָא אִלּוּ זָכוּ יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁעָלוּ פַּרְסוֹת רַגְלֵיהֶם מִן הַיָּם הָיוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר (להלן פסוק כא) ״עֲלֵה רֵשׁ״, מִיָּד, ״כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת״.
עַלַי׳ מַסַאפַתִ אַחדַ עַשַׁרַ יַוְמַא מִן חֻרַיְבִּ עַלַי׳ טַרִיקִ גַבַּלִ סַעִירַ אִלַי׳ רַקִיםִ בַּרנִיעַ
במרחק של אחד עשר ימים מן חורב, דרך הר שעיר עד קדש ברנע.
אחד עשר יום – אמר להם משה: ראו מה גרמתם, אין לכם דרך קצרה מחרב לקדש כדרך הר שעיר, ואף היא מהלך אחד עשר יום, ואתם הלכתם אותה בג׳ ימים. שהרי בעשרים באייר נסעו מחורב, שנאמר: ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש וגו׳ (במדבר י׳:י״א), ובעשרים ותשע בסיון שלחו את המרגלים מקדש ברנע. צא מהן שלשים יום שעשו בקברות התאוה אוכליםא הבשר חדש ימים, ושבעה ימים שעשו בחצרות להסגר של מרים, נמצא שלשה ימים הלכו כל אותו הדרך. וכל כך הייתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ דרך הר שעיר,⁠ב ובשביל שקילקלתם היסב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה.⁠ג
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34. בדפוס רומא: ״אכלו״. בדפוסי שונצינו, סביונטה: ״שאכלו״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא חסר: ״דרך הר שעיר״.
ג. לשון רש״י הובאה גם בתוס׳ מנחות ס״ה. ״אחד״.
אחד עשר יום מחרב ELEVEN DAYS JOURNEY FROM HOREB – Moshe said to them: "See what you brought about! There is no route from Horeb to Kadesh-Barnea as short as the way through Mount Seir, and even that is a journey of eleven days. You, however, traversed it in three days!⁠" – for you see that they journeyed from Horeb on the twentieth of Eyar, as it is said, "And it came to pass in the second year, in the second month, on the twentieth of the month, [the cloud went up and the children of Israel journeyed out of the desert of Sinai" (Bemidbar 10:11–12) (which is Horeb)] and on the twenty-ninth of Sivan they sent out the spies from Kadesh Barnea, (an interval of 40 days; cf. Taanit 29a); deduct from these the thirty days they spent at Kibroth Hataavah, where they ate the flesh "a month of days", and seven days they spent at Hazeroth for Miriam to be shut up there as a leper, it follows that in three days they traversed all that way. – To such an extent did the Shechinah exert itself to hasten your coming to the land of Canaan, but because you became degenerate, He made you travel round about Mount Seir for forty years (Sifre Devarim 1:2).
פס׳: אחד עשר יום מחורב – אלו זכו ישראל היו נכנסין בי״א יום לארץ אלא מתוך שקלקלו מעשיהן גלגל הקב״ה מ׳ יום למ׳ שנה:
אחד עשר יום מחורבא[זה אמיתת הדבר שמתחיל לספר כי לא עיכבו בדרך לבד אחד עשר יום מחורב עד קדש ברנע, ומיד היו מזומנים ליכנס לארץ ישראל באותו הדרך שהלכו מרגלים, כמו שאמר להם משה: עלו זה בנגב ועליתם את ההר (במדבר י״ג:י״ז), וכמו האמור בסוף הפרשה: וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר וג׳, ויעפילו לעלות אל ראש ההר וג׳, וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום וג׳ (במדבר י״ד:מ׳,מ״ד-מ״ה), וגם לפנינו: ותזדו ותעלו ההרה (דברים א׳:מ״ג). כל אילו הפסוקים מוכיחים כי מיד, אילמלא חטאו במרגלים, קרובים היו ליכנס לארץ ישראל מיד, מקדש ברנע הוא מדבר פארן.
וכשנסעו מחרב בשנה שנייה בעשרים בחדש, כמו שכתוב בפרשת בהעלתך: ויסעו מהר י״י דרך שלשת ימים (במדבר י׳:ל״ג), ולמעלה כתוב בתחלת הפרשה: ויהי בשנה השנית (במדבר י׳:י״א), וכתיב בתריה: ויסעו בני ישראל למסעיהם על פי י״י ממדבר סיני וישכן הענן במדבר פארן (במדבר י׳:י״ב), ואחר כך הולך ומספר היאך באו למדבר פארן, שבתוך כך: ויהי העם כמתאוננים (במדבר י״א:א׳) והתאוו תאוה שעל כךב נקרא שם המקום קברות התאוה (במדבר י״א:ל״ד), ומשם באו לחצרות ושם נצטרעה מרים ונשתהו שם שבעת ימים, ואחר נסעו העם {מ}⁠חצרות עד שבאו ויחנו במדבר פארן (במדבר י״ב:ט״ז), וזהו: וישכן הענן במדבר פארן (במדבר י׳:י״ב) שאמר למעלה.
וזהו: אחד עשר יום מחרב – שהיו הולכין דרך הר שעיר, שלשה ימים שהלכו, כמו שכתוב: ויסעו מהר י״י דרך שלשת ימים (במדבר י׳:ל״ג) ושבעהג ימים שלא נסעו עד האסף מרים (במדבר י״ב:ט״ו) – הרי עשרה, וביום אחד עשר יום נסעו מחצרות ויחנו במדבר פארן (במדבר י״ב:ט״ז), הוא קדש ברנע שמשם נשתלחו המרגלים, כמו שכתוב: וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן אל מדבר פארן קדשה וג׳ (במדבר י״ג:כ״ו).
וגרם העון ונגזרה גזירה להשלמת עכבתם ארבעים שנה כמו שכתוב לפנינו: והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמונה שנה עד תום כל {ה}⁠דור וג׳ (דברים ב׳:י״ד).
ומה שכתוב: ונסב את הר שעיר ימים רבים (דברים ב׳:א׳), זה היה לאחר שנסעו מקדש עד שבאו להר ההר על גבול ארץ אדום (במדבר כ׳:כ״ג) בשנת הארבעים.
כל זה פירשתי אני הצעיר פירוש כתב ידו של רבינו, כי ר׳ אליעזר מבליינצי העמידני על האמת. ועתה אשוב לפירוש רבינו שמואל זצ״ל, וכן הורה לי הרב:]
מי חכם ויבן1 את זאת, כי פסוק זה לא נכתב אלא לפי שכתוב לפנינו: ונסע מחורב ונלך את כל המדבר הגדל והנורא דרך הר האמורי ונבא עד קדש ברנע (דברים א׳:י״ט), סמוך לארץ ישראל, שמקדש ברנע שלחו מרגלים ונשתהו שם ארבעים שנה.
לכך הוא מפרש כן: כשנסעו מחורב ללכת דרך הר שעיר,⁠ד דרך ישרה היו יכולים ליכנס לארץ ישראל באחד עשר יום עד קדש ברנע, אבל לפי שחטאו, ונסב את הר שעיר ימים רבים (דברים ב׳:א׳), עד ארבעים שנה וגו׳ (דברים ב׳:ז׳).
וזהו שאמר לפנינו: ונסע מחרב {וגו׳} ונבא עד קדש ברנע (דברים א׳:י״ט), בימים מועטים שאין בהם כי אם מהלך אחד עשר יום, אבל מקדש ברנע שלחתי מרגלים ונשתהיתם מ׳ שנים בחטאתיכם.
1. השוו ללשון הפסוק בהושע י״ד:י׳.
א. הביאור בסוגריים המרובעים הינו תוספת של המעתיק, וכפי שחתום בסופו. והשוו להוספות אחרות של ״הצעיר״ בפירושי רשב״ם בראשית מ״ו:כ״ח, מ״ז:ו׳, דברים ב׳:ד׳, ב׳:י״ד.
ב. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) נוספה כאן מלת: שם.
ג. בדפוס ראשון ובכ״י ברסלאו (לפי הנראה ממהדורת רוזין): ובשבעה.
ד. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין): הר דרך שעיר.
אחד עשר יום מחורב ELEVEN DAYS FROM HOREB [TO KADESH-BARNEA BY THE MOUNT SEIR ROUTE]:⁠1 a{2This is the true explanation of the matter: the text begins to explain that they only tarried on the way from Horeb to Kadesh-barnea a mere eleven days. At that point they were on the verge of entering the land of Israel immediately via the same road that the spies entered. That is what Moses said to them [when he sent the spies to spy out the land] (Numbers 13:17), “Go up there into the Negeb and on to the mountain.” And at the end of that story it is written that (Numbers 14:40), “Early next morning they set out towards the top of the mountain,” and then (ibid., vs. 44) “they defiantly marched to the top of the mountain,”3 and then (vs. 45) “the Amalekites and the Canaanites who dwelt on that mountain came down and dealt them a blow.” And here also it is written below (Deuteronomy 1:43), “You willfully marched up the mountain.”4 All of these verses prove that, had the Israelites not5 sinned in the episode of the spies, they were close to a place where they could enter the land directly from Kadesh-barnea which is in the wilderness of Paran.
The Israelites left Horeb in the second year, on the twentieth day [of the second month]. For it says in the Torah portion Beha‘alotekha (Numbers 10:33) “They marched from the mountain of the LORD a distance of three days.” And in the beginning of that section of text it says [that the story took place] (Numbers 10:11), “In the second year [on the twentieth day of the second month].” Following that it is written that (ibid., vs. 12) “The Israelites set out on their journeys from the wilderness of Sinai. The cloud came to rest in the wilderness of Paran.” [This verse is to be seen as a general statement about the fact that the Israelites moved from the wilderness of Sinai to the wilderness of Paran. First the text makes this general statement and then] it goes back and gives the details of how they ended up coming to the wilderness of Paran.⁠6 Along the way (Numbers 11:1) “The people took to complaining” and then they (ibid., vs. 4) “felt a gluttonous craving.” That is why the place was [at the end of that episode] called Kibroth-hattaavah [“the graves of craving”].⁠7 From there they proceeded to Hazeroth, which is where Miriam became leprous, and they were delayed there for a week. Then (Numbers 12:16) “the people set out from Hazeroth” and traveled until “they encamped in the wilderness of Paran.” This [arrival in the wilderness of Paran in Numbers 12:16] is [just a reiteration, as part of a detailed description, of the same arrival in the wilderness of Paran that was described already in the general statement in Numbers 10:12] which we mentioned above, “[The Israelites set out... .] The cloud came to rest in the wilderness of Paran.”
So this is the tally of the eleven days that elapsed on their trip “[from Horeb to Kadesh-barnea] on the Mount Seir route.” There were three days of travel [from Horeb until their arrival in Hazeroth], as it says (Numbers 10:33), “They marched from the mountain of the LORD a distance of three days.” Then there were seven days when they did not travel (Numbers 12:15) “until Miriam was readmitted.”8 This brings the total to ten days. Then on the eleventh day they (Numbers 12:16) “set out from Hazeroth and encamped in the wilderness of Paran,” which is Kadesh-barnea. For that is the place from which the spies were sent, as it is written (Numbers 13:26), “They [the returning spies] went to Moses and Aaron and the whole Israelite community at Kadesh in the wilderness of Paran.”9
Then, because of their sin, the decree was pronounced to increase their time in the wilderness to forty years, as it says below (Deuteronomy 2:14), “The time that we spent in travel from Kadesh-barnea until we crossed the wadi Zered was thirty-eight years, until that whole generation had perished... .”10
The verse that says (Deuteronomy 2:1) “we skirted Mount Seir for many days,” [is not referring to the time that the Israelites traveled from Mount Horeb to Kadesh-barnea. That trip took only eleven days. Rather, Deuteronomy 2:1] refers to their travels after they left Kadesh and before they arrived at Mount Hor, on the border of the Edomite territory, in the fortieth year.⁠11
All of the above is an explanation added by me, the young [i.e., the unworthy] copyist, who is copying the manuscript written by our rabbi [i.e., Rashbam]. For Rabbi Eliezer of Beaugency explained to me its true meaning.⁠12 And now I will return to [copying] the commentary of Rabbi Samuel, which is also what I learned from the rabbi.}
Whoever is wise will understand this!⁠13 The only reason that this verse was written14 is because it is written below (vs. 19), “We journeyed from Horeb and traveled the great and terrible wilderness [that you saw], along the road to the hill country of the Amorites ... to Kadesh-barnea.” [We know that at that point the Israelites were] close to the land of Israel, for they sent the spies from Kadesh-barnea [to scout the land]. But they were delayed there for forty years.
That is why the text explains here that when they left Horeb on the direct route, the Mount Seir route, they could have entered the land in [a mere] eleven days, [i.e., the number of days that it took to travel] to Kadesh-barnea.⁠15 But because they sinned [in the incident of the spies, the result was that] (2:1) “we skirted Mount Seir for a long time,”16 [i.e., the wanderings continued] up to forty years.
And that is the meaning of what Moses says below (vs. 19): “‘We journeyed from Horeb and traveled ... to Kadesh-barnea,’ just a few days’ journey, that amounted to just eleven days of walking. [Our whole wilderness experience could have lasted a mere eleven days!] But I sent the spies from Kadesh-barnea and [the result was that] you were delayed forty years because of your sins.”17
1. In some of the editions of Rashbam’s Torah commentary, there is at this point a very long alternate explanation of verse 2, which begins with the words זה אמיתת הדבר. As Rosin notes, at the end of that explanation the copyist labels it as an interpolation – זה פירשתי אני הצעיר. The copyist identifies himself as a student of Rabbi Eliezer of Beaugency (who, in turn, was, as far as we can tell, Rashbam’s student; see note 12 on p. 211 below).
2. I understand this specific comment as an expansion of Rashbam’s comment on Deuteronomy 1:2. See further discussion in note 9 below.
3. The same copyist discusses this verse in the context of the sin of the spies at greater length in his interpolated comment below that follows Rashbam’s comment on 2:14.
4. All of these verses prove that just before the episode with the spies the Israelites had arrived at the appropriate spot from which to enter the land of Israel, for we see that they really did try to enter the land from that spot.
5. Berzinsky reasonably emends the phrase כי מיד אלמלא to כי אלמלא.
6. This style of explanation resembles Rashbam’s. Rashbam refers to it as כולל ואחר כך מפרש – the text makes a general statement and then gives the details. When applied to a narrative it usually means that the text first tells the whole story in one short statement and then retells the same story with more details. See e.g. Rashbam’s commentary to Exodus 2:15.
But although this style of interpretation is appropriate for Rashbam, Rashbam himself did not offer this explanation of the verses in Numbers in his commentary there.
7. Here the commentator is taking issue with Rashi who writes that the Israelites spent an entire month in Kibroth-hattaavah. The import of this commentator’s explanation is that the Israelites just passed through Kibroth-hattaavah, as can be seen from his calculations that follow. See also note 9.
8. Or perhaps “until Miriam was cured of her leprosy.” See note 66 on Rashbam’s commentary to Numbers 11:35.
9. Our commentator takes issue with Rashi who argues that the trip of the Israelites from Horeb to Kadesh-barnea took either three days or forty days, depending on how you count. The elapsed time, according to Rashi, was forty days, but the Israelites spent only three of those days traveling. Rashi may be trying to harmonize two opinions on the subject in Sifre (Finkelstein’s edition, p. 8).
Rashbam writes in his commentary that the trip took eleven days. Now the copyist provides Scriptural backing for Rashbam’s view, by showing how the chronology of the events in Numbers 10–13 can yield an eleven-day trip from Horeb to Kadesh-barnea.
While the copyist’s explanation here is meant to support Rashbam’s comment, this kind of chronological analysis is not typical of Rashbam. Perhaps Rabbi Eliezer of Beaugency and his student the copyist were more interested in such chronological issues.
10. See similarly Rashbam’s commentary to 2:14.
11. See Numbers 20:23.
The commentator’s point here is generally agreed upon. Clearly Deuteronomy 2:1 refers to the Israelites’ travels after the episode of the spies and has nothing to do with the amount of time that the trip from Mount Horeb to Kadesh-barnea took. See also Rashbam’s commentary to Numbers 21:14.
12. As noted above in note 20 on the commentary on Deuteronomy 1:2, Rabbi Eliezer of Beaugency was presumably a student of Rashbam. See Robert Harris, The Literary Hermeneutic of Rabbi Eliezer of Beaugency, especially pp. 85-87, where Harris discusses our passage.
13. An allusion to the language of Jeremiah 9:11 and Hosea 14:10.
Rashbam more than once hints that he expects his commentary to be of interest particularly to “the wise” (e.g. commentary to Genesis 1:1) or to those “who love reason” (e.g. commentary to Genesis 37:2). See also commentary below ad 7:7 and ad 9:25.
14. This verse is problematic. It does not seem to connect smoothly either to the verse that precedes it or the one that follows it.
There are at least three ways that the phrase has been traditionally interpreted.
1) Some (e.g. Ibn Ezra) have said that the phrase is a continuation of what they see as the list of place names in vs. 1. (See explanation [b] in note 1 above.) Moses spoke to the Israelites in many locations, including during the eleven days that they traveled from Horeb to Kadesh-barnea.
2) Rashi suggests that verse 2 is, like verse 1, an oblique criticism of the Israelites. (See explanation [c] in note 1 above.) Moses is reminding the Israelites that God has performed many miracles on their behalf and yet they have still remained ungrateful. As part of that reminder he tells them that it should have taken them eleven days to travel from Horeb to Kadesh-barnea. Rashi assumes that all of Moses’ listeners (and all the readers of the Bible) know that the Israelites actually traversed that distance in only three days. (Rashi provides the arithmetic to prove that assertion.) So the mention of the eleven days that the trip should have taken was a way of hinting at a great miracle.
3) The explanation that Rashbam offers: verse 2 helps the reader to a better understanding of the verses that follow, but not those that follow immediately. It has anticipatory value, and really is not connected to vs. 1. Rashbam’s explanation will become clearer in note 25 below.
There is one further very creative way of understanding vss. 1-2, suggested by Luzzatto. He writes that the place names in verse 1 constitute a list of various places where Moses spoke to the Israelites, and that vs. 2 is a verbatim quotation of the same short speech that Moses repeated at each of those places. Vss. 1-2 then say the following:
“These are the words that Moses spoke to the Israelites in [a few different places]: ‘It is only an eleven day journey from Horeb to Kadesh-barnea on the Mount Seir route.’”

In other words, in all the places listed in vs. 1 Moses chastised the Israelites in a subtle manner by reminding them that they could have spent a mere eleven days in the wilderness, had they not sinned. (An explanation of the syntax similar to that offered by Luzzatto, but with a more midrashic twist, was suggested three centuries earlier by his Italian compatriot, R. Ovadyah Seforno.)
15. Rashbam is disagreeing with one of the details in the explanation that Rashi offers. (See explanation 2 in note 22 above.) Rashi says (following one opinion in Sifre [Finkelstein’s edition, p. 8], that the trip actually took only three days. Rashbam says that it took eleven.
Weinfeld (Anchor, p. 127) notes that accounts of modern travelers confirm that it is an eleven-day walk from Horeb to Kadesh-barnea.
16. Rashbam’s comment here appears to be inconsistent with his comment to 2:29 below. Here he portrays the “skirting of Mount Seir” as a result of the sin of the spies, i.e., as something that began in the second year of wandering in the wilderness. The implication of his comment on 2:29 is that the Israelites skirted Mount Seir after the Edomites refused passage to the Israelites, an event that occurred in the fortieth year.
17. Rashbam’s explanation is that verse 2 serves anticipatory purposes. At this point in the narrative it really does nothing. But the book of Deuteronomy begins by providing us with information that will make the continuation of the story more understandable.
When we read verse 19 below it is important that we realize that it describes a journey that took only eleven days and that brought the Israelites to the border of Israel. We will then understand how sad the subsequent sin and punishment of the Israelites were. What should have taken eleven days ended up taking forty years.
An interpretation like Rashbam’s is later offered by Nahmanides See similarly NJPSC: “This verse is probably preparatory to verse 19. Its point is that the journey took only eleven days, and, had Israel trusted God, it could have entered the land immediately and not wandered in the desert... .” One explanation in Sifre (ibid.) expresses a similar but not identical idea. Craigie notes, like Rashbam, that vs. 2 is best connected to vs. 19. He, however, writes, “It has been suggested that the verse [= vs. 2] should follow 1:19.”
On Rashbam’s use of anticipation as an exegetical tool, see Appendix I in my Genesis volume, pp. 400-421.
a. The interpretation enclosed in braces is an interpolation of an early copyist, as attested to by his signature at the end of the comment.. This is the first of eight comments in Sefer Devarim which appear in many of the printed editions of Rashbam’s commentary but were clearly not written by him. Some of the copyist’s additions into the text of Rashbam’s commentary are explanatory in nature; others disagree with Rashbam.
אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר – כלומר: אין מחרב אלא דרך אחד עשר יום עד קדש {ברנע}א – אם היינו הולכים דרך הר שעיר שהוא דרך הישר. אבל אנו איחרנוב הרבה, שסיבבנו את הר שעיר ולא הלכנו דרך הישר דכתיב: ונסב את הר שעיר ימים רבים (דברים ב׳:א׳).
ורבותינו פירשו (בבלי תענית כ״ט.): שבשלשת ימים הלכו כל אותו הדרך, כדכתיב: ויהי בשנה השנית בחדש השניג בעשר⁠{ים} בחדשד נעלה הענן (במדבר י׳:י״א). וארון ברית י״י נוסע לפניהם דרך שלשת ימים (במדבר י׳:ל״ג), הלכו עד קדש ברנע. כי בעשרים ותשעה בסיון שלחו מרגלים, שכלו הארבעים יום בתשעה באב, כדכתיב: ויבכו העם בלילה ההוא (במדבר י״ד:א׳), שקבע להם בכיה לדורות, כי תמוז היה דההוא שתא, מליאה. ועתה נמצא שעשו מחורב עד קדש ארבעים יום חסר אחד, כי בעשרים נסעו, הרי י׳ מאייר, כי יום עשרים בכלל, והוא בו עשרים ותשעה מסיון הרי ל״ט, וחדש אכלו השליו שהוא כ״ט, ושבעה לסגירת מרים הרי ל״ו, וג׳ ימים הלכו, כדאיתא בתענית (בבלי תענית כ״ט.). ואם חדש ל׳ – ביום ל׳ נצטרעה מרים, וכלו ימי הסגר בל״ו. אי נמי: בהסגר מקצת היום ככולו דכתיב: וראה{ו} הכהן ביום השביעי (ויקרא י״ג:ה׳), שאינו ממתין עד השמיני, ונסעו בשביעי להסגירה.
א. ההשלמה מספר הג״ן.
ב. כן בכ״י מינכן 52 ובפענח רזא מהג״ן. בספר הג״ן כ״י וינה 28: רחקנו.
ג. בכ״י מינכן 52 בחילוף הסדר: בחדש השני בשנה השנית.
ד. בכ״י מינכן 52: לחדש.
אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר – IT IS ELEVEN DAYS' JOURNEY FROM CHOREV BY WAY OF MOUNT SEIR – Meaning to say: It is only a journey of eleven days from Chorev UNTIL KADESH {BARNEA} – if we had been going the way of Mount Seir which is the straight path. But we delayed a lot, for we went around Mount Seir and we did not go the straight path as it is written: “and we encircled Mount Seir many days” (Devarim 2:1).
And our Rabbis explained (Bavli Taanit 29a:2): That in three days they traveled that entire way, as it is written: “It happened in the second year, in the second month, on the twentieth day of the month, that the cloud was taken up” (Bemidbar 10:11), "And the ark of the covenant of Hashem went before them a three days' journey" (Bemidbar 10:33), they traveled until Kadesh Barnea. Because on the twenty-ninth of Sivan they sent the spies, for the forty days culminated with the ninth of Av, as it is written: “and the people wept that night” (Bemidbar 14:1), that crying for generations was established for them, because Tammuz in that year, was a full [thirty day] month. And now it turns out that they made it from Chorev to Kadesh Barnea in forty days minus one, because on the twentieth [of Iyyar] they traveled, which leaves ten [days] in Iyyar, because the twentieth day is included, and with it the twenty nine from Sivan makes thirty nine. And they ate the quail for a month, which is twenty-nine [days], and seven for Miriam’s quarantine which is thirty-six, and three days they traveled, as it is in Taanit (Bavli Taanit 29a:2-5). And if a month is thirty – on the thirtieth day Miriam was stricken, and the days of her quarantine ended on [day] thirty-six. It is also possible: With regards to quarantine, part of the day is like the whole day, as it is written: “the priest shall examine {him} on the seventh day” (Vayikra 13:5), that he does not wait until the eighth, and they traveled on the seventh day of the quarantine.
ומה שאמר הכת׳ אחד עשר יום מחורב – לא י״א יום אלא י״א יום ממש כמו שנ׳ ויסעו מהר ה׳ דרך שלשת ימים (במדבר י׳:ל״ג) והמתינו עד האסף מרים וביום י״א נסעו מחצרות ויחנו במדבר פארן ושלחו מרגלים. בלגנצי. (ספר השהם דף 123, והשוו לציטוט ר׳ אליעזר מבליינצי על ידי המעתיק בפירוש רשב״ם)
אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע – אין מקרא לא דברי תוכיחה ולא דברי נחמה, אלא דברי הסופר שכתב ספר זה. לימדך שמנסיעתן מחורב עד קדש ברנע מהלך אחד עשר יום, וראויים היו כשהגיעו לקדש ברנע ליכנס לארץ ולירש אותה, כמו שמפורש בסמוך: ונבוא עד קדש ברנע ואומר אליכם באתם עד הר האמורי וגו׳ עלה רש כאשר דיבר וגו׳ (דברים א׳:י״ט-כ״א), אלא שקילקלו במרגלים וגרמו להניעם במדבר.⁠1
1. השוו רש״י ורשב״ם.
אחד עשר יום מחרב – מקצר מדברים שנאמר במהלך אחד עשר יום שעשו מחורב עד שלוח המרגלים מקדש ברנע שהרי מיום שנשבע הקב״ה שלא יכנסו לארץ לא נתחדשה מצוה רק בשנת הארבעים.⁠1
אחד עשר יום – חסר בי״ת כאילו כתוב באחד עשר יום, דוגמא: כי ששת ימים עשה י״י את השמים וגו׳ (שמות כ׳:י׳) אם הגד תגידו אותו לי שבעת ימי המשתה (שופטים י״ד:י״ב) דשופטים. הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים (שמואל ב כ׳:ד׳) דשמואל ועוד הרבה.
אחד עשר יום – פר״ש: אמר להם משה וגו׳ עד נמצא בג׳ ימים הלכו כל הדרך מה שפר״ש כך לאו לאשמועינן הג׳ חניות על פי הימים שהרי אין מעשרים באייר עד כ״ט בסיון רק ל״ח ימים אלא אתא לאשמעינן שלא הלכו מכ׳ באייר עד כ״ט בסיון אלא שלש חניות. חניה ראשונה היא קברות התאוה שעשו בה ל׳ ימים שלמים ט׳ מאייר וכ״א מסיון ועוד צא מהם חניה שנית היא חצרות שעשו בה ח׳ ימים מקצת כ״ב בסיון ואחריו ו׳ ימים שלימים ומקצת מכ״ט בסיון, ומחניה שלישית היא קדש ברנע שהייתה בכ״ט בסיון שלחו המרגלים כמו שפרשתי בפרשת בהעלתך.
1. שאוב מאבן עזרא דברים א׳:א׳.
אחד עשר יום מחורב, "eleven days' march from Mount Chorev.⁠" Some of the speeches recalled by Moses here occurred during the journeys of the Israelites after leaving Mount Sinai, during the first eleven days. It took them eleven days to cover the distance from Mount Sinai to Kadesh, the place from which the spies were dispatched. The fact is that no new commandments were revealed to the Jewish people after the return of the spies until the fortieth year, after the last of the men of military age at the Exodus had died, and God's presence returned to be visible.
אחד עשר יום, "eleven days,⁠" there is a letter ב missing in the word אחד, which according to the rules of grammar should have been spelled באחד, so that the phrase would read: באחד עשר יום, "we find a similar anomaly in Exodus 31,17: כי ששת ימים עשה ה' את השמים, "for during six days God made heaven, etc,⁠" there too we would have expected the letter ב at the beginning of the word ששת. Our author cites a few more examples of this, adding that it occurs frequently. (Judges 14,12; Samuel II 20,4)
אחד עשר יום, Rashi understands this line as a reproof by Moses, who is telling the people that although normally it takes eleven days to cover the distance from Mount Chorev to Kadesh, with the help of God they had covered that distance in only three days, seeing that the Torah had reported that they had broken camp on the twentieth day of the month of lyar. When you consider that the people had spent thirty days at Kivrat Hataavah consuming the quails, and seven days waiting for Miriam to recover from the affliction of Tzoraat at Chatzerot, it followed that they covered the distance in three days, as there had been only three way stations and by the 29th of Sivan the spies had been sent out, so that only thirty eight days had elapsed since their departure from Mount Chorev. (Compare author's commentary on Numbers 9,1.)
אחד עשר יום מחורב – כלומר אם הולכים דרך הר שעיר דרך הישר אין מחורב עד קדש ברנע כ״א מהלך י״א יום אבל אנו סבבנו את ההר כדכתיב ונסב את הר שעיר ימים רבים, ג״ן.
וטעם אחד עשר יום מחורב – יודיענו הכתוב שיעור המדבר, כי מחורב שיצאו משם עד קדש ברנע מהלך אחד עשר יום בלבד, כי קרוב הוא בדרך הר שעיר, וקדש ברנע סוף המדבר בגבול הר האמורי שהוא נחלה לישראל, ושם ארץ סיחון ועוג אשר שם באר התורה בגיא מול בית פעור (דברים ד׳:מ״ו), ואחרי כן אמר שהם הלכו דרך הר האמורי כל המדבר הגדול והנורא (דברים א׳:י״ט), ואחרי כן יספר כי בקדש ברנע שהוא בתחום נחלתם בקשו מרגלים ונשתבש דרכם, והלכו דרך ים סוף לאחור ולא לפנים1 עד מלאות ארבעים שנה.
ובעבור שלא היו ישראל עתה במדבר, כי כבר נכנסו בארץ מואב הנזכרת, דרש אנקלוס כי: במדבר בערבה (דברים א׳:א׳) רמזים הם לתוכחות.⁠א ועוד, כי מדוע יזכיר כל אלהב המקומות ויתן סימנים ומצרים יותר מן המוכר שדהו. ושיעור הכתוב לדעתו: אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן, דבר במדבר ובערבה ובמול סוף בין פארןג ובין תופל בלבן ובחצרות ודי זהב ואחד עשר יום מחורב, כי הזכיר להם כל מה שעשו במקומות האלה, ואחרי כן אמר הכתוב כי שם בעבר הירדן הנזכר הואיל לבאר התורה אחרי הוכיחו אותם, ויען ויאמר: י״י אלהינו דבר אלינו בחורב וגו׳ (דברים א׳:ו׳). וכך הוא נדרש בסיפרי (ספרי דברים א׳:א׳) על דעת רבי יהודה. אבל רבי יוסי בן דורמסקית עשה אותם מקומות שנקראו כן.
1. השוו ללשון הפסוק בירמיהו ז׳:כ״ד.
א. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״לשעבר״ ונוסף ״לתוכחות״ בגיליון.
ב. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״אלה״.
ג. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״לבן״.
IT IS ELEVEN DAYS' JOURNEY BY THE WAY OF SEIR UNTO KADESH-BARNEA. The meaning thereof is that Scripture informs us of the vastness of the wilderness, that from Horeb, which they left, to Kadesh-barnea is a journey of only eleven days, since by way of Mount Seir it is near. Kadesh-barnea is at the end of the wilderness at the border of the hill-country of the Amorites1 which is the inheritance of Israel. There are the lands of Sihon and Og where Moses explained the Torah in the valley over against Beth-peor.⁠2 Afterwards Scripture says, they went by way of the mountain of the Amorites all that great and fearful wilderness,⁠3 and, following that, it narrates that in Kadesh-barnea,⁠4 which is at the boundary of their inheritance, they requested spies [to see the Land]. As a result, their journey was disrupted and they went [into the wilderness] toward the Red Sea5backward and not forward6 — until the completion of forty years. And because Israel was presently not in the wilderness, since they had already entered the land of Moab, earlier mentioned [i.e., the part which they took from Sihon and Og], Onkelos interpreted the expression in the wilderness, in the plain [These are the words which Moses spoke unto all Israel beyond the Jordan 'in the wilderness, in the plain']⁠7 as being allusions to reproof [thus rendering: he reproved them "on account of that which they provoked Him in the wilderness, etc.⁠"]. Moreover, why should Scripture mention all these places [in the wilderness, in the plain, over against Suph, between Paran and Tophel, and Laban, and Hazeroth, and Dizahab]⁠8 and specify signs and borders more than [the law requires] in selling a field! [Therefore these place-names were interpreted by Onkelos as being allusions to certain deeds about which Moses reproved them.] And the sense of the Scripture according to Onkelos' opinion is: "These are the words which Moses spoke unto all Israel beyond the Jordan; he spoke of [that which they did] in the wilderness, in the plain, and over against Suph, between Paran and Tophel, and Laban, and Hazeroth, and Di-zahab, and the eleven days' journey from Horeb,⁠" because he mentioned to them all that they had done in these places. Afterwards Scripture states that there, beyond the previously mentioned Jordan, Moses wanted9 to explain the Torah after he reproved them, and he spoke and said, The Eternal our G-d spoke unto us in Horeb, saying.⁠10 And so it is interpreted in the Sifre11 according to the opinion of Rabbi Yehudah. Rabbi Yosei ben Durmaskis, however, holds that they were actual places called by these names.
1. (7).
2. Further, 4:29.
3. (19) (here).
4. (19) (here).
5. (40).
6. Jeremiah 7:24.
7. (1).
8. (1).
9. See Ramban at the end of preceding verse, and Note 28.
10. (6).
11. Sifre, Devarim 1.
אחד עשר יום מחורב – גם זה מן התוכחות, ואמר יש מחורב עד קדש ברנע אחד עשר יום ואתם הלכתם אותם בשלשה ימים, ומכאן יש לכם להבין כי עונותיכם גרמו להתעכב במדבר ארבעים שנה, שאילו לא כן היה הדרך מתקצר לכם ובעונותיכם נתארך. וכיצד הלכו אותו בשלשה ימים, מצינו שבעשרים באייר נסעו מחורב שנאמר (במדבר י׳:י״א) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן, ובכ״ט בסיון שלחו מרגלים מקדש ברנע, ואם תוציא למפרע מכ״ט בסיון עד כ׳ באייר שלשים יום ששהו בקברות התאוה באכילת הבשר ושבעה ימים בחצרות להסגרה של מרים, נמצא שבשלשה ימים הלכו כל הדרך.
ובמדרש אלה הדברים רבה אחד עשר יום מחורב אחד עשר יום היו ישראל מושלמים להקב״ה, כלומר מארבעים יום שהיה משה בהר היו ישראל אחד עשר יום ולא יותר בשלום עמו, וכ״ט יום לתשלום ארבעים יום חשבו לעשות העגל. וחד אמר שני ימים היו מושלמין בחורב לא יותר, שנאמר (ישעיהו כ״ח) ואותי יום יום ידרושון, וחד אמר יום אחד שנאמר (דברים ד׳:י׳) יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחורב, וחד אמר אפילו יום אחד לא היו מושלמין אלא בו ביום עשו עבודה זרה, שנאמר (ישעיהו י״ז:י״א) ביום נטעך תשגשגי. דבר אחר אחד עשר יום מחורב, אחד שבעשרת הדברות הכעסתם אותו מחורב.
אחד עשר יום מחורב, "eleven days' journey (distance) from Mount Chorev.⁠" These words are also part of the rebukes. Moses reminded the people that the traveling time from Mount Chorev to Kadesh Barnea is normally eleven days. The people had traversed this distance in only three days. This very fact should make them understand that the reason they had remained in the desert for so many years was only due to their sins. Had they not sinned God would have shortened their travel time instead of lengthening it.
How did the people travel during the three days we just mentioned? The Torah tells us that the people broke camp after having remained around Mount Sinai since the 1st of Sivan in the first year of the Exodus (10 days short of a full lunar year). The cloud lifted on that day as we know from Numbers 10,11. One month and nine days later, i.e. on the 29th of Sivan, Moses sent the spies on their mission from Kadesh Barnea. If we count backwards to the 20th of Iyar, we have to consider that during these 39 days at least 30 days were spent at a place named Kivrot Hataavah, where the people gorged themselves on meat (Numbers 11,21). In addition, they were stuck at Chatzerot, waiting for Miriam to be cured from her tzoraat (Numbers 12,14-16). You will note that there were only a total of three days left during which the people could have traveled between the 20th of Iyar and the 29th of Sivan. It follows that they must have covered the entire distance from Sinai to Kadesh Barnea in three days.
According to Devarim Rabbah (an edition by Lieberman, according to Rabbi Chavel), the words אחד עשר יום מחורב, "eleven days from Chorev,⁠" must be understood to mean that for only eleven days after leaving Mount Chorev could the people of Israel be described as perfect vis-a-vis God. The Midrash speaks of the 40 days that Moses was on the Mountain. During the last 29 days they were already contemplating making the golden calf. Another opinion quoted in that Midrash claims that the people remained completely loyal to God for only two days out of the 40 days that Moses had absented himself. The author of that view bases himself on Isaiah 58,2: ואותי יום יום ידרשון "As to Me, they seek Me out one day, one day (daily).⁠" A third opinion quoted in that same Midrash claims that the people remained completely loyal only for a single day basing itself on Deut. 4,10: "the day you stood before the Lord your God at Mount Chorev.⁠" Yet another opinion expressed in that Midrash claims that the people were not even totally loyal for an entire day, but committed idolatrous acts even on that very day. The source quoted for such an extreme view is Isaiah 17,11: "on the morning you sow, you see it bud but the branches wither away on a day of sickness and mortal agony.⁠" [The author of the Midrash presumably searched for the source of the corruption as the thought that a people perfectly loyal to God could not have committed the sin they did just because they saw that Moses was six hours late returning from the Mountain. Ed.].
Another approach to these words: the word אחד and עשר are not to be understood as "eleven,⁠" but have to be read separately, i.e. "one,⁠" "ten.⁠" The first of the Ten Commandments, the אנכי ה' אלו-היך was the theological problem the people could not deal with satisfactorily. Moses reminds the people that the anger they caused God stems from their not accepting that commandment properly.
אחד עשר יום מחורב – פרש״י אמר להם משה ראו מה גרמתם אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש כדרך הר שעיר ואף הוא מהלך י״א ימים ואתם הלכתם אותה בג׳ ימים שהרי בכ׳ באייר נסעו מחורב שנאמר ויהי בשנה השנית בחדש השני באחד לחדש ובכ״ט שלחו המרגלים מקדש ברנע צא מהם ל׳ יום שעשו בקברות התאוה אוכלים הבשר חדש ימים וז׳ ימים שעשו בחצרות השלש חניות על פי הימים שהרי אין מעשרים באייר עד כ״ט בסיון וכו׳ חניה ראשונה היא קברות התאוה שעשו בו ל׳ יום שלמים ט׳ מאייר וכ״א בסיון צא מהם עוד ועוד צא מהם חנייה שנייה היא חצרות שעשו בו ד׳ ימים מקצת כ״ב בסיון וששה ימים שלמים שכלו בכ״ח בסיון ובחנייה שלישית שהיא בקדש ברנע שהיתה מכ״ט בסיון ששלחו המרגלים.
אחד עשר יום מחורב – כלומר אין מחורב עד קדש ברנע כי אם דרך י״א יום ואם היינו הולכים דרך הר שעיר הוא דרך ישר אבל אחרנו וסבבנו אותו כדכתי׳ ונסב את הר שעיר ימים רבים (דברים ב׳:א׳).
אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר – כלומר אין מחורב עד קדש ברנע רק מהלך י״א ימים אם היו הולכים דרך הישר דרך הר שעיר אך ארכו וסיבבו אותו כדכתיב ונסב את הר שעיר ימים רבים.
וטעם אחד עשר יום מחורב – כי אלו המסעות שקדם זכרם בזה, הלכו באחד עשר יום שיש מחורב עד קדש ברנע, כי באו שם בשנה השנית, כי מקדש ברנע שלחו המרגלים.
אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע – רוצה לומר: כי במהלך אחד עשר יום שהיה מחורב עד קדש ברנע כשילכו דרך הר שעיר קרו להם כל אלו המקרים הרעים שזכר משה.
התועלת השני הוא להודיע אופן החכמה האלהית בזאת ההשגחה שהסכים להשגיח את ישראל להנחיל להם הארץ וזה כי הוא רצה להישירם תחלה לעבודתו במה שהראה להם מהמופתים במצרים ועל הים ובמעמד הר סיני אשר רבו מלמנות כאלו נשא אותם על כנפי נשרים להביא אותם אליו ולזה ארך זמנם בהר חורב שהוא הר סיני כדי שירגילו ויסתבכו הסתבכות חזק באמונת השם יתעלה ובתורתו ואחר זה כשנגלה לשם יתעלה שהם בצד שראוי שתדבק בהם כמו זאת ההשגחה אמר השם יתעלה כי רב לכם שבת בהר ההוא כי כבר נתחנכו שם בשלמות לעבודת השם יתעלה כמו שאמר משה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ולזאת הסבה ארך להם הזמן מעת צאתם ממצרים עד בואם לקדש כמו ט״ו חדש בקרוב והנה לא היה מהר חרב עד קדש כי אם מהלך י״א ימים כמו שזכר בזאת הפרשה וממצרים להר חורב היה מהלך ג׳ ימים כמו שאמר נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לי״י אלהינו והנה היה עכובם להמתין שיהיו ראויים לזאת ההשגחה ולזאת הסבה בעינה סדרו שם שופטים רבים על העם ראויים להישירם אל הטוב כדי שימהרו להיות ראוים לזאת ההשגחה ולזה אמר י״י למשה רב לכם שבת בהר הזה כשנגלה לו שנקרבו שם לעבודתו כמו שזכרנו ולזאת הסבה בעינה אמר להם רב לכם סוב את ההר הזה כאשר תמו למות הפקודים שנמנו במדבר סיני כי המתנת מיתתם איחרה אותם במדבר זה הזמן הארוך.
גם מאמר אחד עשר יום מחורב וגו׳ הוא הזמן שהכעיסוהו ביותר כמו שאמרו חז״ל (ספרי פ׳ בהעלתך) על ויסעו מהר ה׳ וגו׳ (במדבר י׳:ל״ג) כי שם היה פורענות בפני עצמו.
ובעשרים ותשעה בסיון שולחו המרגלים מקדש ברנע. כדתניא בפ״ד דתעניות וצ״ל שאע״פ שכתוב במרים תסגר שבעת ימים ואחר תאסף וכתיב והעם לא נסע עד האסף מרים ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן וכתיב וישלח אותם משה ממדבר פארן דמשמעו שנשלמו כל שבעת ימים דמרים בחצרות ואחר כך נסעו מחצרות ויחנו במדבר פארן שמשם שולחו המרגלים שזהו ל׳ בסיון עם השלשים יום שישבו באכילת הבשר והג׳ ימים שהלכו מ״מ אינם כי אם כ״ט בסיון כשנפרש שביום כ״ט עצמו שהוא שביעי של מרים נסעו בפארן ושולחו המרגלים ופירוש תסגר שבעת ימים לאו דוקא אלא מקצת היום ככלו:
צא מהם שלשים יום שעשו בקברות התאוה. לאו דוקא שלשים אלא כ״ט דהא בהדיא פרש״י בפ״ב דתעניות וחדש של כ״ט יום שאכלו את הבשר והכי משמע נמי על פי החשבון דאל״כ הא דגרסינן בפ״ב דתעניות בע״ב נגזרה על אבותינו שלא יכנסו לארץ מנ״ל דכתיב ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן וכתיב ויסעו מהר ה׳ דרך ג׳ ימים וא״ר חמא בר חנינא שבאותו היום סרו מאחרי ה׳ וכתיב והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו וכתיב עד חדש ימים דהוו להו עשרין ותרתין בסיון עשרין ותלתא מיבעי ליה שהרי כשתוציא י״ט ימים מחדש אייר קודם עליית הענן פשו להו עשרה ועשרין ותרתין מסיין הוו להו שלשים ושנים יום וכשתוציא מהם ל׳ יום שעשו בקברות התאוה פשו להו שני ימים והיאך כתב צא מהן שלשים יום נמצא בג׳ ימים הלכו כל אותו הדרך אלא עכ״ל לאו דוקא שלשים אלא כ״ט ולפי זה לא נצטרך לפרש שיום כ״ט עצמו שהוא ז׳ של מרים נסעו בפארן ופי׳ תסגר שבעת ימים לאו דוקא כדלעיל:
ובשביל שקלקלתם הסב אתכם סביבות הר שעיר מ׳ שנה. אין זה פי׳ של ויהי בארבעים שנה כי יש אומרים שהביא החכם ר׳ אברהם ן׳ עזרא בספרו שאמרו אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר והם הלכו במ׳ שנה וזה פי׳ ויהי בארבעים שנה דקרא דויהי בארבעים שנה אדבתריה קאי כדפרש״י מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה וקרא דאחד עשר יום מקרא קצר הוא וצריך להיות אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע והקב״ה הוליך אתכם בג׳ ימים ומפני שקלקלתם אחרתם מ׳ שנה ואחר כך התחיל ויהי במ׳ שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה את כל התוכחו׳ הללו:
ואמנם אמרו אחד עשר יום מחורב וגו׳ הוא להעיד אשר שיעור אותם המקומות אשר קרה בהם כל זה ואשר נאמר בהם כל התוכחות כלם הוא מהלך י״א יום שהוא מחורב עד קדש ברנע בתוך המרחק הזה. ובקדש עצמו קרו כל הדברים הנזכרים ונאמרו כלם אותם התוכחות וכאלו אמר שמחורב עד קדש בדרך שילך האדם בי״א יום בהר שעיר דבר משה כל התוכחות האלה. וכל זה להעיד כי בפניהם הוכיחם ולא ירא אותם. והותר בזה ג״כ הספק השני שרמזתי בפרשה:
אחד עשר יום מחרב וכו׳ – וזה כי כל ל״ח שנה שהניעם במדבר אנה ואנה לא הלכו בדרך ישר מכוון אל מקום נודע, וכשהיו מגיעים אל מקום אשר משם היו נעים וחוזרים לאחוריהם או לצדדין ולא בדרך ישר, היה משה אומר להם: ראו מה גרמתם, שהרי מהלך ״אחד עשר יום״ יש ״מחרב... עד קדש ברנע... דרך הר שעיר״, שהוא הדרך היותר קצר אצל עוברי דרכים, והאל יתברך הוליך אתכם לקדש ברנע בשלשה ימים, דרך (דברים א׳:י״ט) ״המדבר הגדול והנורא״, ומפני עונכם אתם נעים כל זה הזמן. וכל זה היה אומר למען יזכרו וישובו אל ה׳.
ובכ״ט בסיון שלחו המרגלים. שהרי חזרתם היה בתשעה באב (תענית כט.), חשוב שמונה ימים של אב, דבלילה בכו בכיה של חנם (במדבר יד, א), ונקבע בכיה לדורות (תענית כט.), ושלשים של תמוז, דהא תמוז דההוא שנה עברוה, כדאיתא בתענית (שם), ויום כ״ט ויום שלשים של סיון, הרי ארבעים, נמצא שנשתלחו המרגלים בכ״ט בסיון כו׳:
צא מהם שלשים יום שעשו בקברות התאוה. פירוש, עם היום שבאו לקברות התאוה היו שלשים, כי ״חדש ימים״ (במדבר יא, כ) – דהוא חדש חסר – אכלו בשר, והוא כ״ט יום, ואכילת הבשר למחרת ביאתם לקברות התאוה, כדכתיב (במדבר יא, יח) ״התקדשו למחר ואכלתם בשר וגו׳⁠ ⁠⁠״, נמצא שלשים יום עשו בקברות התאוה – עם יום בואם לשם:
נמצא בשלשה וכו׳. פירוש, שהרי מעשרים באייר עד כ״ט בסיון ל״ט יום, הוצא שלשים יום שעשו בקברות התאוה, עם יום בואם לקברות התאוה, ושבעה להסגר מרים (במדבר יב, טו), נמצא שבג׳ ימים הלכו כל אותו הדרך. וכך היה; בכ׳ יום באייר נסעו ובאו לקברות התאוה בעשרים יום, והתרעמו על הבשר לומר ״מי יאכילנו בשר״ (במדבר יא, ד), ואכלו חדש חסר בשר. נמצא שהיה כלה ביום כ׳ לחדש סיון. וביום כ״א נסעו ובאו חצירות, ושהו שם שבעה ימים, ויום בואם מן המנין. ונמצאו כלים שבעה ימים ביום כ״ז. וביום כ״ח נסעו ובאו קדש ברנע, ושלחו המרגלים ביום כ״ט:
צא מהם שלשים יום כו׳. ר״ל ובין הכל הוא ל״ו יום, דיום ל׳ נחשב מן סוף ל׳, וגם נחשב לתחלת ז׳ ימים, שהרי ביום ל׳ נסעו משם, נמצא דביום ל״ט שלחו מרגלים מקדש ברנע, דהיינו בכ״ט בסיון. [עיין ברא״ם באורך]:
היתה שכינה מתלבטת בשבילכם כו׳. מתלבטת פירוש ממהרת:
סביבות הר שעיר מ׳ שנה. אין זה פירוש ויהי בארבעים שנה, כלומר אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר, והם הלכו אותו בארבעים שנה, וזה פירוש ויהי בארבעים שנה, אלא ארבעים שנה אדבתריה קאי, כמו שפירש רש״י מלמד שלא הוכיחן וכו׳, אלא מקרא קצר הוא, והוה כאילו כתיב י״א יום מחורב, ואתם הלכתם בג׳ ימים בסיועת הקב״ה, ומפני שקלקלתם איחרתם ארבעים שנה, ואח״כ מתחיל דיבור חדש ויהי בארבעים וכו׳ דבר משה וכו׳. ואין להקשות דהכא משמע בשביל חטא המרגלים עכבו במדבר מ׳ שנה, ובפ׳ בהעלותך (במדבר י׳:כ״ט) פירש רש״י מיד עד שלשה ימים וכו׳, אלא שחטאו במתאוננים. י״ל בשביל חטא מתאוננים נתעכבו ל׳ יום, ובשביל חטא מרגלים מ׳ שנה:
Deduct from these days the thirty days, etc. I.e., in total deduct thirty-six days [instead of thirty-seven] because the thirtieth day is counted as the end of the thirty day period and also as the beginning of the seven days. For on the thirtieth day they traveled from Kivros haTaavah; so it turns out that on the thirty-ninth day they sent the spies from Kodeish-Barnei'a, which is the twenty-ninth day of Sivan (see Re"m who elaborates at length).
The Shechina attempted for your good to hasten, etc. The term מתלבטת means to hasten.
Circle around Mount Seir for forty years. This is not an explanation of the verse, "In the fortieth year.⁠" I.e., Rashi is not explaining the verse as: "Eleven days from Choreiv by way of Mount Seir,⁠" but they traveled it in forty years, as it says, "In the fortieth year.⁠" Rather, "In the fortieth year,⁠" refers to what is written afterwards, as Rashi explains, "This teaches that he did admonish them [only shortly before his death], etc.⁠" The first verse is abridged, and it is as if it is written, "Eleven days from Choreiv, but you traveled it in three days with the Almighty's help. However, because of your misconduct, you were delayed for forty years.⁠" And afterwards starts a new sentence, "In the fortieth year ... Moshe addressed Bnei Yisrael, etc.⁠" One should not ask: Here it implies that the sin of the spies is the reason they were delayed in the wilderness for forty years, yet in Parshas Beha'aloscha (Bamidbar 10:29) Rashi explains, "Immediately within three days we will enter the land ...but they sinned with the complainers [for meat].⁠" The answer is: Because of their complaining they were delayed for thirty days, and on account of the sin of the spies they were delayed forty years.
אחד עשר יום כו׳ – עיין רש״י. דבר אחר: אלו זכו היו נכנסין לא״י לי״א יום. רי״א לג׳ ימים כו׳. שנאמר דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה (במדבר י׳:ל״ג) ואין מנוחה אלא ארץ ישראל כו׳ ר׳ בנאה אומר ליום א׳ כו׳ שנאמר היום אתם יצאים וגו׳, והיה כי יביאך כו׳ (שמות י״ג:ד׳-ה׳) אבא יוסי בן חנינא משום אבא ברדלא אומ׳ כיון שעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסין מיד שנאמר עלה רש וגו׳ (דברים א׳:כ״א).
ולפי פשוטו הוא כך שאחד עשר יום מחרב עד מקום שאמר להם כשהיו הולכין דרך הר שעיר. פי׳ אף אם לא היו הולכין בדרך הישר אלא היו סובבים דרך הר שעיר כמו שסבבו לא היה אלא י״א יום וזה ג״כ סימן על המקום שדיבר עמהם דהיינו שהיה אותו המקו׳ מחורב י״א יום כשהולכין על דרך הר שעיר וקדש ברנע ואף לפי׳ רש״י שפירש שאחד עשר יום מחרב עד קדש ברנע כו׳ ע״ש ר״ל שנשתהו בדרך דאל״כ היו יכולין תיכף לבוא לא״י כדכתיב עלה רש (דברים א׳:כ״א). ועל דרך הרמז הוא כך. שיש אחד עשר מסעות שצריך האדם לנסוע עד שיבא למקום מנוחתו דהיינו א׳ מביתו לקברו. והב׳ מקבר לגיהנם שאף אם הוא צדיק גמור צריך לעבור בגיהנם. והג׳ מגיהנם לג״ע. ומג״ע לזיי״ן רקיעים. ומשם לג״ע העליון ובכל מקום צריך ליתן חשבון ודין. זהו שכתב אחד עשר יום – כלומר שי״א נסיעות הוא מחורב פי׳ מביתו שמניח אותה חריבה לכן נקרא חורב. דרך הר שעיר – זהו גיהנם הנקרא שעיר כידוע. עד קדש ברנע – עד שיבא לג״ע העליון שנקרא קדש ברנע.
וסודו הוא כך אחד עשר יום זהו שכתוב היושב על חוג הארץ (ישעיהו מ׳:כ״ב) וזה ראש שור שיושב בתהום. וזהו סוד בחוקו חוג על פני תהום (משלי ח׳:כ״ז). מחורב – הוא באמ״ש וזהו רמ״ח מ״ע וב׳ כללים וזה שכת׳ ותחמרה בחמר ובזפת (שמות ב׳:ג׳) בחמ״ר מבפנים זה רמ״ח מ״ע, ובזפת מבחוץ זה שס״ה מצות ל״ת. וקדש ברנע ע״ש ע״ם שכוללין בו חושבן חמר וזפת כי קדש הוא ג׳ ראשונות שהן ד׳ בסוד א״ת ב״ש וברנע הם ז״ת בסוד ע״ב. בעבר הירדן. ג׳ גבולין בא״י. מדבר. ירדן. ונהר. מדבר בדרום כמ״ש מדבר צן נגבה (יהושע ט״ו:א׳). ירדן במזרח. ונהר בצפון. כמ״ש הנהר הגדול נהר פרת (בראשית ט״ו:י״ח).
וסודן הכל כלול בשם אלוה וסוד אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. ורוח רביעית הוא הים. דשם אלהים כלול מכולם. והוא בשם י״ה. בעבר הירדן מדבר וערבה הוא ידוע והוא מתפשט בערבי נחל ששם הנביאים.
מול סוף – מול ג׳ ראשונות בשם שילוב סוף ג׳ אותיות דאימא בגילופין.
פארן ותפל – שמאלא וימינא. ומבחוץ חמור ושור אבות נזיקין. ואבות הטומאה קל וחומר אבל בקדושה פארן הוא אחוריים בשם השילוב והוא סוד שמחבר את ישראל לאביהם שבשמים. ולבן. הוא דרגא ידוע שמלבין עונותיהם של ישראל.
וחצרת – הוא שם הרביעי שם מ״ב והוא שם מלכות בכפלו זה בזה.
ולבן ודי זהב – הם כנגד בגדי לבן ובגדי זהב ולכן היה בגדי זהב כפול.
אחד עשר יום מחרב – בשנה השנית בחדש השני בעשרים לחדש נסעו מחורב, שהוא סמוך להר סיני, ולקץ י״א ימים באו לתבערה בראש חדש סיון, ומשם לקברות התאוה ומשם לחצרות, וכל אלה המקומות במדבר פארן הן, וסמוכות לקדש ברנע שגם הוא במדבר פארן, כדכתיב ויבאו אל משה ואל אהרן אל מדבר פארן קדשה (במדבר י״ג כ״ו), ולפי זה יתכן לומר שבי״א יום באו מחורב עד סמוך לקדש ברנע. ולולי חטאו שם בעצת מרגלים היו יכולים ליכנס דרך הר שעיר מיד לארץ ישראל, כי קדש ברנע סמוך לגבול ארץ ישראל, וכן היתה הכונה הראשונה. והנה כל המשפטים אשר שם משה לפניהם, וכל המצות והחקים אשר הודיעם אחרי שמעם עשרת הדברות בהר סיני, כל אלה אמר להם באותן אחד עשר יום אשר הלכו מחורב עד קדש ברנע, ללכת דרך קרוב אל ארצם, ואולם קלקלו שם בחטא מרגלים ונגזרה עליהם הגזירה להיות רועים במדבר, ובשביל כך סבבו את הר שעיר ימים רבים והלכו במדבר ארבעים שנה, ובכל אותן הימים לא חדש להם משה דבר בתורתו, עד עתה לסוף שנת הארבעים:
אחר עשר יום – בזה נותן ג״כ סימן על המקום שדיבר עמהם דהיינו שהיה אותו המקום מחורב י״א יום כשהולכין על דרך הר שעיר לקדש ברנע (הגר״א) כי מדבר פארן הוא חלק מן המדבר שהיה סמוך לקדש ברנע, כי בשלוח המרגלים כתיב (שלח י״ג) וישלח אותם משה ממדבר פארן, וכאן (פי״ט) כתיב ונבא עד קדש ברנע ותאמרו נשלחה אנשים, לכן בחזרת המרגלים הרכיב הכתוב שניהם יחד ואמר (שם כ״ו) ויבאו אל מדבר פארן קדשה, וכיון שהודיע כאן שמקום קדש ברנע הוא מרחק מהלך י״א יום מחורב, ידענו שמקום דבורו של דבורו שהיה במדבר בין פארן היה לו ג״כ מרחק מהלך כזה.
אחד עשר יום – אילו זכו ישראל לי״א יום היו נכנסים לארץ, אלא מתוך שקלקלו מעשיהם גלגל המקום עליהם מ׳ שנה (ספרי {דברים ב׳}), וכיוצא בזה בתרגום ירושלמי בשתי נוסחאותיו, וכן רשב״ם כתב: כשנסעו מחרב ללכת דרך הר שעיר דרך ישרה היו יכולים ליכנס לא״י עד קדש ברנע בימים מועטים, שאין בהם כי אם מהלך י״א יום, אבל מקדש ברנע שלחתי מרגלים, ונשתהיתם מ׳ שנה בחטאתיכם. – אבל הפירוש המובא ברשב״ם בשם ר׳ אליעזר מבלינצה שי״א יום הם ג׳ ימים שהלכו מהר סיני (ויסעו מהר ה׳ דרך ג׳ ימים) וז׳ שישבו בחצרות בשביל מרים, וביום י״א באו מדבר פארן שהוא קדש לדעתו, איננו מחוור, כי משמעות י״א יום מחרב הוא מהלך י״א יום, לא י״א יום בין מהלך ועכוב, מלבד כי בלא ספק יותר מי״א יום היו, כי בקברות התאוה שהו איזה ימים, אולי חדש ימים שאכלו השלו, ולפחות שני ימים, כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת (מוהר״ר קנטוני). ופירוש נתיבות השלום (ואחריו יש״ר {ריגייו}) הוא בטל מעיקרו, כי איך יאמר אלה המצות הכתובות בספרים הקודמים הם הדברים אשר דבר משה באותם י״א יום אשר הלכו מחרב עד קדש ברנע? והלא כמה וכמה מצות נאמרו בחרב אצל הר סיני סמוך למתן תורה, ולא אחר שנסעו מחורב, וכאן הוא אומר ואצוה אתכם בעת ההיא את כל הדברים אשר תעשון, ואח״כ ונסע מחורב.
אחד עשר יום – מגיעים למקום זה במסע של אחד עשר יום מחורב, דרך הרי שעיר.
אחד – עוד הוכיחם באחד עשר יום שמחורב עד קדש ברנע ג׳ פעמים, והם [א] מחורב ר״ל עת שיצאו מחורב [ב] כשהלכו דרך הר שעיר [ג] כשבאו עד קדש ברנע, ס״ה י״א מקומות ולפ״ז יל״פ שמ״ש אחד עשר יום נמשך על אלה הדברים אשר דבר משה אחד עשר יום, שכל תוכחה היתה ביום מיוחד עד שנמשכה התוכחה אחד עשר יום, ובאשר חשב שמונה מקומות אומר שהג׳ מקומות שהוכיחם עוד ג׳ ימים היה א׳ מחורב ב׳ דרך הר שעיר ג׳ עד קדש ברנע, והיל״ל אשר דבר משה אחד עשר יום במדבר בערבה וכו׳ והציג מלות אחד עשר יום שלא במקומו. למען נבין גם כונה שניה שמחורב עד קדש ברנע היה דרך אחד עשר יום וכמו שפי׳ רש״י עפ״י חז״ל אמר להם משה ראו מה גרמתם וכו׳:
אחד עשר יום:⁠1 ביאר הכתוב סיבת הדברים האלה2, משום שמתחילה עלה במחשבה שיהיו נכנסים לארץ ישראל מהר, עד שבאחד עשר יום מהר חורב הגיעו לקדש ברנע3 לא רחוק מארץ ישראל, והיו יכולים ליכנס דרך שעיר4, ולא היו מעכבים בני שעיר אז, שנפל פחד ובהלה של קריעת ים סוף על אלופי אדום5. והנה נתקלקל הענין עד ״ויהי בארבעים שנה״, על כן (פסוק ג׳ ״ויהי בארבעים שנה״).
1. כל המפרשים מתמודדים עם הקשר של פסוק זה לכל הענין.
2. שרק עתה בשנת הארבעים השלים משה את תוכן חומש דברים, בעיקר את כל מצוותיו.
3. שמשם נשתלחו המרגלים.
4. (פסוק כ׳) ״ואומר אלכם באתם עד הר האמורי״... (פסוק מ״ד) ״ויצא האמורי היושב בהר ההוא לקראתכם... ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה״.
5. שמות (טו,טו) ״אז נבהלו אלופי אדום״...
אחד עשר יום מחורב וגו׳. הח׳ שד״ל נמשך אחר רבי עובדיה ספורנו, ופירש שאחד עשר יום מחורב הן הן הדברים שהיה אומר משה אל כל ישראל במדבר בערבה וגו׳ דרך תוכחה כלומר דרך אחד עשר יום הייתם יכולים לילך מחורב עד א״י לולי חטאתכם הוא שגרם, ואני קורא על פירוש זה מ״ש ראב״ע על איזה דרש, כי הוא טוב להשמעות אזנים, אך אל פתח הפשט לא קרב, והנה רש״י ז״ל פירש מעין זה הפירוש אלא שלדעתו ניחא דכל האמור במדבר, בערבה, הכל רמז לתוכחות שהיה מוכיחם על מה שעשו באותם המקומות, והנכון לדעתי שאלה הדברים חוזר למעלה והכוונה שכל האמור עד הנה בד׳ ספרי תורה הראשונים הוא מה שדבר משה אל כל ישראל בכל אלה המקומות והוא ג״כ מ״ש אח״כ ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר וגו׳ דבר וגו׳ ככל אשר צוה ה׳ אותו אליהם כלומר כי בעת ההיא השלים ללמד התורה לישראל — ואומרו אחד עשר יום מחורב וגו׳ הכוונה להודיע כי כל המקומות שזכר במדבר בערבה, והסבוב הארוך הזה לא היו צריכים לילך בו כי אם אחד עשר יום בלבד דרך הר שעיר וגו׳ והגם שהיה זה דבר ידוע אל הדור ההוא, הנה להיות שהתורה נכתבה לכ״מ ולכל זמן הוצרך לבאר זה. והרוחנו בפירושנו זה כי ספר דברים נעשה מחובר ומקושר עם כל הקודם לו, ועליו תסובנה מליצות אלה הדברים וגו׳ שלא כדברי תועי רוח כי לא כתב משה רק משנה תורה, ואלה, יפרשו לנו מה רוצה לומר אלה הדברים וגו׳ במדבר בערבה מול סוף וגו׳.
דרך הר שעיר – פירושו בכוון להר שעיר (דברים א׳:י״ט, ב׳:ח׳). אין כאן הכוונה להררי שעיר הנמצאים במזרח הערבה, אלא שעיר שעל יד חרמה (דברים א׳:מ״ד), אותו חלק של אדום שהיה גובל עם קדש (במדבר כ׳:ט״ז), הארץ ההררית של הזמזומים, הנקראת עד היום בפי הערבים שעיר (ראה ריטר, ארדקונדה 14, עמוד 840 ועמוד 1087).
בנוגע ל״קדש ברנע״ – השוה במדבר יב בסופו.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םר״י בכור שורר״א מבלגנציפירוש מחכמי צרפתחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיימנחת יהודההדר זקניםמיוחס לרא״שר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144