×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ו) יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ דִּבֶּ֥ר אֵלֵ֖ינוּ בְּחֹרֵ֣ב לֵאמֹ֑ר רַב⁠־לָכֶ֥ם שֶׁ֖בֶת בָּהָ֥ר הַזֶּֽה׃
Hashem our God spoke to us in Horeb, saying, "You have lived long enough in this mountain.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרעקדת יצחק פירושצרור המורגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[פיסקא ה]
ה׳ אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר – אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדש אני אומר לכם.
רב לכם שבת בהר הזה – אמר להם, שכר הוא לכם ישיבתכם בהר הזה עשיתם לכם את המשכן עשיתם לכם את השלחן עשיתם לכם את המנורה.
דבר אחר: הניה היא לכם ישיבתכם בהר הזה קבלתם עליכם את התורה מניתם עליכם שבעים זקנים מניתם עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות הא הניה גדולה היא לכם ישיבתכם בהר הזה.
[Piska 5]
"The Lord our G-d spoke to us in Chorev to say": He said to them: It is not of myself that I am telling you, but from the mouth of the Holy One Blessed be He.
"Much to you dwelling in this mountain": Much reward has accrued to you by dwelling in this mountain: Upon it you accepted the Torah upon yourselves, I appointed for you seventy elders, officers of thousands, officers of hundreds, officers of fifties, and officers of tens, I made for you the mishkan and its vessels — You benefited greatly by your dwelling in this mountain!
ה׳ אלהינו דבר אלינו בח׳ לאמ׳ אמר להם לא מעצמי אני אומ׳ לכם אלא מפי הגבורה אני אומר לכם:
ה׳ אלהינו דבר אלינו רב לכם שבת בהר הזה אמר להם הנאה גדולה לכם בישיבתכם בהר הזה קבלתם עליכם את התורה מניתם עליכם שבעים זקנים מניתם עליכם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות:
הנאה גדולה יש לכם בישיבתכם בהר הזה:
ד״א רב לכם שבת בהר הזה אמר להם שכר גדול יש לכם שישבתם בהר הזה עשיתם את המשכן תקנתם את המנורה תקנתם את השלחן שכר לכם שישבתם בהר הזה:
ד״א רב לכם שבת בהר הזה אמר להם רעה גדולה לכם ישיבתכם בהר הזה פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי:
הוי קשה היא הבטלה:
יְיָ אֱלָהַנָא מַלֵּיל עִמַּנָא בְּחוֹרֵב לְמֵימַר סַגִּי לְכוֹן דִּיתֵיבְתּוּן בְּטוּרָא הָדֵין.
The Lord our God spoke with us at Horeb, saying: It is sufficient for you to have dwelt at this mountain:
י״י אלהן מליל עמן בחורב למימר סגיןא לכון למישרי בטורא הדין.
א. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״סגין״) גם נוסח חילופי: ״סגי״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״סגין״) גם נוסח חילופי: ״אסגי״.
י״י אלקן מליל עימן ולא אנא באנפי נפשי בחורב למימר סגי לכון ואתהני לכון עד האידנא דקבילתון ביה אורייתא ועבדתון ביה משכנא ומנוי ואקימיתון רבנין עליכון ומכען ביש לכון לאיתרחא בטוורא הדין.
It is enough for you, and hath been profitable for you until this time (during) which you have received the law, and have made the tabernacle and its vessels, and appointed your princes over you; but now it would be evil for you to tarry longer at this mount.
ה׳ אֱלֹהֵינוּ דִּבֵּר אֵלֵינוּ – [אָמַר לָהֶם], לֹא מֵעַצְמִי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶלָּא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם.
רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה – אָמַר לָהֶם [הַרְבֶּה] שָׂכָר הוּא לָכֶם. שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה. עֲשִׂיתֶם לָכֶם אֶת הַמִּשְׁכָּן, עֲשִׂיתֶם לָכֶם שֻׁלְחָן, עֲשִׂיתֶם לָכֶם מְנוֹרָה. דָּבָר אַחֵר: הֲנָאָה גְדוֹלָה הִיא לָכֶם יְשִׁיבַתְכֶם בָּהָר הַזֶּה, קִבַּלְתֶּם לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, מִנִּיתֶם עֲלֵיכֶם שִׁבְעִים זְקֵנִים, מִנִּיתֶם עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרוֹת, הָא הֲנָאָה גְדוֹלָה הִיא לָכֶם יְשִׁיבַת הָהָר הַזֶּה. דָּבָר אַחֵר: רַע הוּא לָכֶם יְשִׁיבַתְכֶם בָּהָר הַזֶּה.
אַללָּהֻ רַבֻּנַא קַאלַ לַנַא פִי חֻרַיְבִּ חַסבֻּכֻּם אַלּמַקַאםַ פִי הַדַ׳א אַלגַבַּלִ
ה׳ אלהינו, אמר לנו בחורב, שלא תקחו בחשבון להיות גרים בהר הזה.
רב לכם שבת – כפשוטו.
ויש מדרש: הרבה לכם גדולה ושכר על ישיבתכם בהר הזה – עשיתם משכן מנורה וכלים, קבלתם תורה, מניתם לכם סנהדרין שרי אלפים שרי מאות (ספרי דברים א׳:ו׳).
רב לכם שבת – Explain this according to its plain sense: YOU HAVE DWELT LONG ENOUGH [IN THIS MOUNT].
But there is an Aggadic explanation: He has given you much distinction and reward for your having dwelt in this mount: you made the Tabernacle, the candlestick and the other sacred articles, you received the Torah, you appointed a Sanhedrin for yourselves, captains over thousands and captains over hundreds (cf. Sifre Devarim 1:6).
פס׳: ה׳ אלהינו דבר – אמר להן לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב״ה אני אומר לכם 1רב לכם שבת אמר להן רב שכר אתם עתידים לקבל בישיבתכם.
בהר הזה – קיבלתם עליכם התורה מניתם עליכם שבעים זקנים שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות. עשיתם לכם משכן ושלחן ומנורה וכל כלי המשכן:
1. רב לכם שבת בהר הזה אמר להם וכו׳ כצ״ל כי מילת בהר דריש:
בחרב – הוא סיני, כאשר פירשתי בפסוק חרבה (ראב״ע שמות פירוש ראשון ג׳:א׳).
HOREB. This is Sinai,⁠1 as I have previously noted.
1. See Ibn Ezra's short commentary on Ex. 3:1.
דבר אלינו בחרב – פתח להו הכא כדי לקרובי דעתייהו במילי דבדיחותא.
דבר אלינו בחרב, "which He spoke to us at Chorev.⁠" He commenced with words of encouragement (Compare Aruch hashalem under the entry בדח.
בחורב לאמר – על דעתי חורב שם מקום קרוב להר סיני ששם ישבו ישראל בשנה ההיא, כי המדבר היה גדול ושם ההר אשר חמד אלהים ושמו סיני, ועל כן נקרא כל המדבר מדבר סיני כאלו הוא מדבר הר סיני. ואמר הכתוב: ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר (שמות י״ט:ב׳) – שחנו שם במדבר במקום הנקרא חורב, והוא נגד ההר. ואיפשר שגם ההר גם המדבר יקראו סיני, כי שם אילני הסנה רבים, ושם סמוך להר מקום או עיר מושב ששמו חורב, ושם עמדו. והכתוב שאמר: ויבאא אל הר האלהים חורבה (שמות ג׳:א׳) – שבא אל חורב, אשר שם הר האלהים, והסנה היה בהר, ומשה היה בחורב המקום אשר לפניוב קרוב לו, אשר עמד שם מחנה ישראל שנה. ולפיכך אמר: אסורה נא ואראה (שמות ג׳:ג׳) – שיסור מחורב עד ההר. ופעמים יקרא הכתוב ההר כן, כמו שאמר: ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב (שמות ל״ג:ו׳) – כלומר מן ההר אשר בחורב, בתחומו, או לפניו, או ששם כל הארץ חורב, וההר בתוכה. וכן: זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים (מלאכי ג׳:כ״ב) – ירמוז לכל אשר נצטוה בהר ובאהל מועד אשר שם בחורב.
וראיתי בילמדנו מדרש: גם לא ידעת (ישעיהו מ״ח:ח׳) – בסיני, גם לא שמעת – בחורב, גם מאז לא פתחה אזנך – בערבות מואב, ירמוז כי חורב מקום אשר שם אהל מועד.
רק ר׳ אברהם אמר (שמות ג׳:א׳-ב׳): כי חורב הוא הר סיני, כי מפני החורב והיובש יהיה שם הסנה, ויקרא בשני שמות ושניהם שוים בטעם.
א. כן בכ״י מינכן 137, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255, פולדה 2: ״ויבאו״.
ב. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 נוסף כאן בין השיטין: ״או״.
THE ETERNAL OUR G-D SPOKE UNTO US IN HOREB, SAYING. In my opinion Horeb was the name of a place near Mount Sinai1 where Israel dwelled in the year [of the exodus]. The wilderness was large and therein was the mountain which G-d hath desired;2 its name was Sinai and it is for this reason that the entire wilderness is called the wilderness of Sinai,⁠3 as it were, "the wilderness of Mount Sinai.⁠" Thus Scripture states, and they came to the wilderness of Sinai, and they encamped in the wilderness; and there Israel encamped opposite the mount,⁠4 meaning that they encamped in the wilderness in a place called Horeb, this being opposite the mountain. It is possible that both the mountain and the wilderness were called "Sinai" because many sneh (thorn-bush) trees were there, and near that mountain was a locality or an inhabited city called Horeb, and there they stopped. And the verse which states, and he [Moses] came to the mountain of G-d, unto Horeb5 [which might indicate that the name of the mountain itself was really Horeb or, perhaps, that the mountain was in the region called Horeb], means that he came to Horeb where the mountain of G-d was. Now the sneh (thorn-bush) [out of the midst of which the angel appeared to Moses] was on that mountain. Moses [at that moment] was in Horeb, the place before it, nearby, where the camp of Israel stood for [close to] a year [after the exodus]. Therefore Moses said, I will turn aside now and see [this great sight, why is the bush not consumed],⁠6 meaning that he will turn aside from Horeb [and walk] up to the mountain. At times Scripture calls the mountain itself [Horeb], as it is said, And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb,⁠7 that is to say "from the mountain which was in the area of Horeb, in its vicinity or before it.⁠" Or it may be that Horeb was the name of the entire region and the mountain was within it. Similarly, Remember ye the law of Moses My servant, which I commanded unto him in Horeb for all Israel, even statutes and ordinances,⁠8 alludes to all that he was commanded on the mountain, and in the Tent of Meeting which was there in Horeb.
Now I have seen a Midrash in Yelamdeinu Rabbeinu:⁠9 "Yea, thou knewest not10 — at Sinai; yea, thou heardest not — at Horeb; yea, from of old thine ear was not opened — in the plains of Moab.⁠" The Midrash thus intimates that Horeb is the place where the Tent of Meeting was, [thus confirming the view that Sinai and Horeb are different places]. However, Rabbi Abraham ibn Ezra states11 that Horeb is Mount Sinai, for, because of its desolation and dryness, the sneh (thorn-bush) grows there, so the mountain is known by two names [Horeb and Sinai], both being similar in meaning ["Horeb" referring to its desolate nature, and "Sinai" indicating the thorn-bushes that are products of the dryness].
1. See Vol. II, pp. 239, 253.
2. Psalms 68:17.
3. Exodus 19:1.
4. Ibid., (2).
5. Ibid., 3:1.
6. Ibid., (3).
7. Ibid., 33:6.
8. Malachi 3:22.
9. Literally: "May our master teach us.⁠" See Vol. II, p. 131, Note 196, for description of this Midrash.
10. Isaiah 48:8. The verse reads: Yea, thou heardest not; yea thou knewest not; yea, from of old
11. Choreb in Hebrew means "desolation,⁠" or "dryness.⁠" — This interpretation is found in Ibn Ezra's commentary to Exodus 3:1-2.
ה׳ אלהינו דבר אלינו – צריך שתשכיל כי בכל הספר הזה שהוא משנה תורה ינהג משה להזכיר תמיד ה׳ אלהינו ה׳ אלהיך, וכבר הזכרתי זה למעלה.
בחורב, זה סיני.
ה' אלו-הינו דבר אלינו, "the Lord our God spoke to us, etc.⁠" You have to remember that throughout this Book Moses always refers to God with both attributes, i.e. Hashem and Elokim. I have already mentioned this at the end of verse 1.
בחורב, at Mount Chorev. This is the same as Mount Sinai.
בחורב לאמר – כתב הרמב״ן חורב הוא מקום הסובב הר סיני ששם ישבו ישראל בשנה ההיא כי המדבר היה גדול ושם ההר ועל כן נקרא כל המדבר סיני כאלו הוא אומר מדבר הר סיני. ואפשר שהמדבר וגם ההר נקראים סיני כי שם אילני הסנה רבים וסמוך להר מקום או עיר מושב ששמו עיר חורב ושם עמדו באותה שנה והכתוב שאומר ויבא אל הר האלהים חורבה שבא אל חורב אשר שם הר האלהים והסנה היה בהר ומשה היה בחורב המקום שלפניו קרוב לו אשר עמד שם מחנה ישראל שנה ולפיכך אמר אסורה נא ואראה שיסור מחורב אל ההר ופעמים קורא הפסוק להר חורב דכתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב כלומר מן ההר אשר בחורב בתחומו או לפניו או ששם כל הארץ חורב וההר בתוכה. ור״א פי׳ כי חורב הוא הר סיני כי מפני החורב והיובש יהי׳ שם הסנ׳ ונקרא בשני שמות שוים בטעם:
בחורב לאמור, "at Mount Chorev, saying;⁠" Nachmanides writes that Chorev is not a mountain but a region adjoining Mount Sinai where the Israelites were encamped during that year. [In light of Exodus 33,6, where Chorev is clearly described as a mountain, this is somewhat difficult to follow. Ed.]
Nachmanides is aware of the difficulty and suggests several alternatives, basing himself on the fact that Sinai is both referred to by the Torah on some occasions as a mountain, and on other occasions as a region in the desert. [I suppose it is reasonable to say that the sheep which had lost its way and which Moses followed only to be confronted by a burning bush, did not climb a mountain. (compare Exodus 3,1) Ed.] Possibly, in the words of Nachmanides- Moses' hesitation before investigating that spectacle was based on the very fact that the bush was burning on the mountain whereas he was standing at the bottom at that time.
Ibn Ezra simply understands the word חורב as an alternate name for Mount Sinai, explaining that the bush was burning on account of the extreme dryness in that region. The people of Israel used either name for that mountain, interchangeably.
בחרב לאמר – כתיב חסר שאם לא תקיימו את התורה והבאתי עליכם חרב.
ומעתה התחיל לדבר השלשה דברי׳ שאמרנו ראשונה כי הוא היה עקר תוכחותיו בכל מה שידבר אתם ואמר י״י אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה בכאן כלל עקר שלותן כי כמה רב טוב לבית ישראל אשר היה להם שם מהסכמתם ושתופם עם העליונים כאשר זכרנו ראשונ׳ כמו שאמר במדרש (ספרי פ׳ זו) הנאה גדולה היתה לכם ישיבתכם בהר הזה וקבלתם את התורה, מניתם עליכם זקנים, מניתם עליכם שרי אלפים ושרי מאות, עשיתם לכם משכן, עשיתם לכם שולחן, עשיתם לכם מנורה.
ואמר ה׳ אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר – להורות שמיד בתחלת הארבעים היו ישראל ראויים ודבוקים בשם. ולא היה בלבם שום פירוד וחלוק. וזהו ה׳ אלהינו אלהי ואלהיך בשוה. ולכן לא אמר ה׳ אלהיך אלא ה׳ אלהינו.
הרבה גדולה לכם וכו׳. וקשה, אם כן מאי ענינו לומר אחריו (פסוק ז) ״פנו וסעו לכם וכו׳⁠ ⁠⁠״. ואפשר שכך פירושו, אין אתם צריכין לעכב אצל הר סיני עוד לקבל דבר, כי קבלתם די, ולפיכך ״פנו וסעו״:
רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם – זו תוכחה ראשונה על שהאנשים שנאו את הארץ ונתישבו בהר זה ישיבה של קבע ולא פנו פניהם אל הארץ מקום מיוחד לקיום המצות, ורב לכם הוא מלשון רב לכם בני לוי (במדבר ט״ז:ז׳) כלומר המעט הוא המרד והמעל הזה כי רב הוא באמת לכם ענין שבת ישיבה של קבע בהר הזה, פנו הסבו פניכם אל הארץ וסעו לכם אל עצמות מקור שלכם כי משם נוצר חומר של אדה״ר כדרך שאמר לאברהם לך לך. ולקמן עשה פירוש מבואר על תוכחה זו ואמר ונסע מחורב ונלך את כל המדבר וגו׳ והיה לו לומר ונפן ונסע מחורב כדרך שאמר פנו וסעו. אלא כך אמר להם עדיין בפחזותכם קיימיתון כי אני אמרתי פנו וסעו שכשתלכו מן הר חורב מקום שלמדתם עליו תורה תפנו פניכם אל הארץ מקום שמירת התורה כי לא המדרש עיקר אלא המעשה. ואתם בלכתכם מחורב רוח אחרת היתה עמכם ליסע ממקום מיוחד לת״ת ואל מקום שמירת המצות לא פניתם פניכם ובמרדכם אתם עומדים לשנוא את הארץ, לכך אמר ונסע מחורב ונלך את כל המדבר כל אחד מכם ישית אל המדבר פניו ולא אל הארץ שהרי המרגלים אמרו נשובה מצרימה. (שם י״ד:ד׳) אבל אחר מעשה המרגלים שיעד להם עונש גדול חזרו בתשובה שלא בטובתם ושם נאמר ונפן ונסע (דברים ב׳:א׳).
וי״א שהאשימם על שברחו מן הר חורב כתינוק הבורח מבית הספר, וע״ז אמר רב לכם כי הימים אשר ישבתם בהר לא היו בעיניכם כימים אחדים באהבתם אותם, אלא כימים רבים של צער וזהו רב לכם שהיה רב והרבה לכם שבת בהר הזה לכם ולא לי, ונראה ליישב בזה מ״ש באתם עד הר האמורי אשר ה׳ אלהינו נותן לנו (א׳:כ׳) מדקאמר לנו היה לו לומר באנו עד הר האמורי, אלא כך אמר אתם באתם עד הר האמורי ולא אני כי אתם הסעתם דעתכם ומחשבותכם מכל וכל מן הר חורב, אבל אני תמיד מחשבתי משוטטת שמה כאילו עדיין אני שמה כי המעמד הנכבד ההוא לנגד עיני הוא תמיד.
כפשוטו. ר״ל רב זמן רב:
ויש מדרשי אגדה כו׳. דלפשוטו קשה הל״ל די לכם שבת, למה כתב לשון רב, לכן פי׳ ומדרש אגדה:
According to its plain meaning. I.e., the word רב means "an extended time period.⁠"
But there is an Aggadic interpretation, etc. For according to its plain meaning, there is a difficulty: The verse should have said "די לכם שבת (Enough of your living).⁠" Why does it use the term רב (lit. a lot)? Therefore, Rashi explains: But there is an Aggadic interpretation.
רב לכם שבת בהר – שהאדם אחר מותו דר בג׳ עולמות דהיינו נפשו בקבר ורוחו בג״ע התחתון ונשמתו בג״ע עליון כמ״ש למען ייטב לך ולמען יאריכן גו׳ ובכל אחד לבד מהאדמה יש שני מקומות וכן הנשמות אעפ״י שהן ג׳ הן ה׳ כידוע ובג״ע התחתון יש ב׳ דרגין א׳ שמתהלכים בין השורות שבג״ע וב׳ שיושבין מבפנים כמבואר בזוהר פ׳ בלק. וכן בג״ע של מעלה יש ג״כ ב׳ דרגין וז״ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך זה מדרגה עליונה שבפנים. פעלת לחוסים בך נגד בני אדם זהו מדרגה השנית שהיא נגד כולם וידוע שג״ע הוא במקום הרים כמ״ש צדקתך כהררי אל גו׳ וז״ש כאן הזה. הוא עה״ז. בהר. הוא ג״ע. שבת. הן אותן היושבים בג״ע. לכם. הוא נגד בני אדם. רב. הוא מה רב טובך גו׳. וכולן כלולין בהר סיני כמ״ש ועלית אתה ואהרן ואמר משה מחיצה לבד אהרן מחיצה לבד.
בחרב לאמר – פי׳ כי חורב אינו סיני אלא בסיני נתן את התורה ובהר חורב היה עומד המשכן ששם היו ישראל חונים ואמרו חז״ל כללותיה נאמרו בסיני ופרטותי׳ נאמרו באה״מ ונשנו בערבות מואב. נמצא בערבות מואב נשנו הפרטים שנאמרו בחורב. וז״ש דבר אלינו בחרב לאמר. וגם במשכן היה ה׳ דרגין דהיינו ק״ק. ואה״מ. ופתח אה״מ. ומחנה לויה. ומחנה ישראל. וכן ישראל נחלקין לחמשה. כהנים. לוים. ישראלים. גרים. עבדים. וכן בהמ״ק נחלק לחמשה. ק״ק. ובין האולם ולמזבח. ועזרת כהנים. ועז״י. והיכל. וכן חוץ למחנה שכינה נחלק לחמשה. חיל. והר הבית. וירושלים. וא״י. וערים המוקפות חומה. וע״נ אינו נחשב ביניהם כי זה נתחדש אח״כ ועיין מ״ש במס׳ כלים פ״א ע״ש. וכן בהר סיני נחלקו ישראל לה׳. משה ואהרן והכהנים והעם שהיו כוללין ב׳. ישראל וערב רב. ואלו החמשה תיבות הם נגד ה׳ תיבות שאמרנו לעיל הנסתרת לה׳ אלהינו והנגלת לנו.
לאמר – כל לאמר שבמקרא הוא התחלת מאמר שלאחריו כמ״ש ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו וגו׳. וכן מה שכתוב וידבר ה׳ אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל לאמר דהיינו שהקב״ה התחיל עם משה מן דבר אל בני ישראל ומשה התחיל עם ישראל מן אשה כי תזריע וכן בכל מקום. והוא חיבור הנושא עם הנשוא וכן מ״ש לעיל דבר אלינו דיבר הוא החיבור ה׳ עם אלהינו אלא שדיבור הוא הדעת שמחבר י״ה בו״ה ולכן לא כתיב דבר אלא במשה משא״כ בשאר נביאים כי משה היה בסוד הדעת ודורו היה דור דעה ולכן כתיב דבר אלינו כו׳. כמו שאומרים לשם יחוד קב״ה כו׳. שו״ה מתפשט באדם ובארץ בב׳ עלמין תתאין כמ״ש והנגלת לנו כו׳. והנסתרת כתוב בו״ה שהיו״ד נעלם בתורה כמ״ש השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם שהיא נעלמת מעין כל חי ונאמר ישמחו השמים ותגל הארץ והדעת הוא מחברן. כמ״ש בדעתו תהומות נבקעו וז״ס בהמ״ק וז״ש (ברכות דף ל״ג ע״א) גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות וגדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות וכל שיש בו דיעה כאלו נבנה בהמ״ק בימיו כמשחז״ל (ברכו׳ נ״ה ע״א) יודע היה בצלאל לצרף אותיות ולא אמרו יודע היה אותיות והוא נגד ספר ויקרא. וז״ס ל״ב נתיבות ל״ב אלהים שנכללו בשם הוי״ה אבל לאמר הוא חבור הוי״ה עם אלהים. לכן כאן י״א תיבות חמשה לקבל חמשה וברית יחיד מכוון באמצע כו׳ והיא בחינה ב׳ של מלכות שהוא כ״ע של כסא הכבוד.
ה׳ אלהינו – הוא כמו פתיחה והתחלת הדיבור, כמתנצל ומודיע לישראל מדוע נתעכבו כ״כ במדבר ולא נכנסו עדיין לארץ ישראל, אמר שהיתה הכונה הראשונה שתכבשו הארץ מיד אחרי מעמד הר סיני, אבל חטאתכם גרמה לכם זה וזה, ונמשכו דברי הפתיחה הזאת עד השלימו בפסוק ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה׳ אלהיך נותן לך כל הימים (לקמן ד׳ מ׳), ואז קרא משה לכל ישראל אשר היו לפניו, לא קריאת הקיבוץ, כי כבר נתאספו יחד ומשה דיבר אליהם, אבל היא קריאת התעוררות, לשום לב על דקדוקי ופרטי הדינים ועל הדינים אשר נתחדשו, והתחיל לבאר להם את התורה הזאת, ולשום לפניהם שנית את העדות והחקים והמשפטים אשר דבר להם בצאתם ממצרים:
רב לכם שבת בהר הזה – הרבה ישבתם סמוך להר סיני יותר ממה שהיתה הכונה הראשונה אלא שעון העגל גרם לכם עכבה זו כי הוצרך לעלות אל ההר לכפר על עונם, ואח״כ על הלוחות השניות, ובכל עליה ישב מ׳ יום, ועברו בזה כל ימות הקיץ באופן שלא הוקם המשכן עד ר״ח ניסן של השנה השנית, וכל חדש ניסן ואייר עד כ׳ בו עשו חנוכת המזבח ומנין העם וסדר הדגלים ואז נסעו, וכאילו אמר להם אז, הרבה נתעכבתם בהר הזה, עשו באופן שלא תתעכבו בדרך עוד, אבל שתבאו מיד אל הר האמורי, כי אם לא תרגזו בדרך לא תתעכבו בכבוש הארץ כי היא כבר נתונה אליכם, וזהו ראה נתתי לפניכם וכו׳:
בחורב – אין זה סיני, כי בסיני נתנה התורה, ובהר חורב היה המשכן ששם היו ישראל חונים, ואמרו חז״ל כללותי׳ נאמרו בסיני ופרטותי׳ נאמרו באה״מ ונשנו בערבות מואב. נמצא בערבות מואב נשנו הפרטים שנאמרו בחורב, וז״ש דבר אלינו בחורב לאמר (הגר״א דלא כראב״ע שכתב חורב זה סיני), עי׳ שבת (פ״ט ב׳) הר סיני שמו ולמה נקרא הר חורב וכו׳.
בחרב – כל האזור שסביב הר סיני קרוי ״חורב״. כך: ״ויבא אל הר האלקים חרבה״ (שמות ג, א).
רב לכם שבת בהר הזה – השווה ״ויפגשהו בהר האלקים״ (שם ד, כז).
יש לציין ש״הר״ יכול להורות לא רק על הר כפשוטו, אלא גם על חבל⁠־ארץ הררי גבוה, שבו ההר אינו אלא פסגתו הגבוהה ביותר. מכאן משמעותו של ״הר״ כ״רמה״, בניגוד ל״שפלה״, חבל⁠־ארץ נמוך (פסוק ז).
זהו אפוא פירוש ״בהר הזה״: בסביבות ההר הזה, בחבל⁠־הארץ ההררי הזה.
רב לכם וגו׳ – בצאתכם ממצרים אל הארץ המובטחת לכם, הוליך אתכם ה׳ אל ההר הזה כדי שתתעכבו שם (שמות ג, יב). מטרת שהייה זו כבר הושגה. כאן ניתנה לכם התורה, ובקבלתה וקליטתה נכנסתם ל״עבודת ה׳⁠ ⁠⁠״, עסקתם בלימוד התורה, ולמדתם את מצוותיה; וגם הקמתם לה מקדש בקרבכם. עתה לא חסר לכם עוד דבר כדי לרשת את הארץ, אשר כל תכליתה אינה אלא להיות הארץ לקיום התורה.
ה׳ אלהינו – אחרי ההקדמה שהקדים אל הספר שהם דברי ה׳ מתחיל גוף הספר שבא בלשון מדבר בעדו כנ״ל, ואמר ה׳ אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר, והוא כמו שפי׳ הרי״א, שבאשר שכר המצות והסגולה הדבקה בם הוא ירושת הארץ, לכן קודם שהתחיל בבאור המצות ובזכרון שכרם חשש שאחר שכבר תמו דור המדבר אשר ראו הדברים וידעו סבותיהם, אולי בניהם אשר יקומו מאחריהם יסתפקו בהם ולא יאמינו בהשגחת ה׳ הפרטית, כי ישאלו למה הניעם ארבעים שנה במדבר ולא הביאם אל הארץ תיכף, וגם אחרי שבאו אל גבול הארץ סבבו את ארץ אדום ואת ארץ מואב ויראו מלהלחם עמהם, שמזה נראה שהיה ענינם ענין טבעי, והדור היוצא ממצרים שהיו רכי לבב נעו ונדו במדבר כי יראו ממלחמה, עד שקמו בניהם אחריהם שנולדו עם חפשי מלומדי מלחמה ואמיצי לב, וגם הם לא ערב לבם להלחם עם אדום ומואב עד שבאו אל ארץ סיחון שהיו חזקים ממנו בטבע ונצחו אותו בצד הטבע לא מפועל ה׳, וע״כ הקדים לספר באורך מה היה הסבה שנעו במדבר ארבעים שנה שהיה ע״י עונותיהם בשלוח המרגלים, ומה היה הסבה שסבבו את ארץ אדום ומואב, שבאמת יראו מישראל כמ״ש וייראו מכם ונשמרתם מאד, שהיה ע״י אזהרת ה׳ שהזהיר אותם ע״ז, ושמלחמת סיחון ועוג לא נעשתה בדרך אנושי רק ה׳ נתנם בידם בכח אלהי, ולכן חתם הדברים ועתה ישראל שמע אל החקים וגו׳ למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ: ועפ״ז נבא אל הבאור, יאמר שמה שנתעכבו במדבר ארבעים שנה לא היה לא לסבת האל ית׳ ולא לסבת משה ע״ה, רק שהם בחטאם גרמו כ״ז, ומבאר שלא היה בסבת האל ית׳, כי השי״ת רצה להביאם אל הארץ תיכף, עד שגם מה שנתעכבו בהר סיני קרוב לשנה היה רע בעיני ה׳, כי אלמלא חטאו בעגל היה מביאם אל הארץ תיכף אחר מתן תורה וכמ״ש בסוף פ׳ משפטים הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי, רק ע״י שחטאו בעגל הוצרכו להתעכב עד שנתכפר להם חטא העגל ועד שעשו המשכן וחנכו אותו שכ״ז נסבב ע״י חטא העגל, עד שבעת גמרו חינוך המשכן וסדור הדגלים אמר ה׳ רב לכם שבת בהר הזה, ר״ל הנה ישבתם והתעכבתם פה זמן רב יותר מדאי כי אני רציתי שתסעו אל הארץ תיכף אחר מ״ת, וע״כ:
ה׳ אלהינו: אלו התחלת דברי כיבושים שהקדים משה רבינו לזה הלימוד העמוק שהעמיס על ישראל1. ובתוך התוכחה הנוגעת לענין הגיע לשארי דברים שיש בהם מוסר ויראת השם.
רב לכם שבת בהר הזה: הרי היה קשה לפניו יתברך העיכוב שלכם אפילו בהר הנבחר והנעלה, כי היה חפץ למהר להכניסכם לארץ.
1. שהוא פלפולא של התורה, ע״פ הגדרת רבינו בפסוקים הקודמים.
ה׳ א-להינו – אותו האלהים שהתגלה לנו בתור ״אנכי ה׳ אלהיך״ (שמות כ׳:ב׳).
דבר אלינו – בשום מקום אין אנחנו מוצאים שהקב״ה אמר את הדברים הללו באופן מילולי. לפי התוכן אולי אפשר למצוא אותם בשמות ל״ג:א׳ והלאה (אבל השוה הלאה י׳:י״א). יתכן גם שנאמרו הדברים על ידי הסימן של העלות הענן, שהיה סימן מסע המחנות. עיין במדבר י׳:י״א והלאה, שנאמר שם ״על פי ה׳⁠ ⁠⁠״ וייתכן שהכוונה לנאום שלנו. בהעתק השומרוני נוספו באמת אחרי הפסוק במדבר י׳:י׳ המלים: ויאמר ה׳ אל משה רב לכם שבת בהר הזה וגו׳.
בחורב – אודות השמות חורב וסיני השוה לשמות ג׳:א׳.
רב לכם שבת – הם ישבו שם שנה אחת פחות עשרה ימים (שמות י״ט:א׳, במדבר י׳:י״א). אבל הביטוי ״רב לכם״ מתכוון יותר למאורעות החשובים שאירעו שם, מתן תורה, הקמת אהל מועד וחנוכתו (השוה ב׳:ג׳, ג׳:כ״ו, במדבר ט״ז:ג׳), כמו שמבואר כבר בספרי.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרעקדת יצחק פירושצרור המורגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144