חכמים וידעים – ולא אמר נבונים מפני שהם נכללים בכלל חכמים, כי כל דבר שחוזר ושונה אותו אומר אותו בפעם שני׳ בדרך כלל ולא בפרט, כמ״ש (בראשית א׳) וירדו בדגת הים ושם (כ״ח) ורדו בדגת הים ובכל חי׳, וכ״ה בהרבה מקומות, ורבותינו שאמרו ונבונים לא מצא, אין כוונתם שלא נמצאו בכל מחנה ישראל אישים נבונים, שהרי כתיב מבני ישכר יודעי בינה, אבל כוונתם שבכל ע״ח אלף ושש מאות ראשים היו כל המעלות, חוץ מן הנבונים שבמעט ממקצם לא היו נבונים (הגר״א).

שרי אלפים ושרי עשרת – כל ארבעה מינים האלה היו נצרכים אל המשפט, כמ״ש ושפטו את העם בכל עת, ומ״מ כל מין מן השרים היה לו התמנות מיוחד אליו לבד, וזה שרי האלפים היו המנהיגים במלחמה לצאת ולבוא, ושרי המאות היו מיוחדים גם להיות שופטי העם ממש, כמ״ש (מדבר ל״א) ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה, וכן ויקרבו אל משה הפקודים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות, אמנם שרי החמשים היו מיוחדים ללמד תורה לישראל, והם הנקראים בכ״מ זקנים, והם המעולים שבכולם, ולכן בקללות התחיל בהם, כמ״ש (ישעיהו ג׳ ג׳) הנה ה׳ מסיר מירושלים וגו׳ שר חמשים, וארז״ל (חגיגה י״ד) שיודע לישא וליתן בה׳ חומשי תורה שיש בה חמשים פרשיות, אמנם שרי העשרות היו מיוחדים להיות שוטרים לקיים הפסק דין, והיו הזקנים כפל כנגד השופטים לפי שהמשפט אינו אלא ביום, וללמוד התורה בין ביום בין בלילה (הגר״א). ודבריו קלורין לעינים, ונתיישב בם תמיהת התוס׳ והר״ן (סנהדרין י״ז) דהיכא אמרי׳ שרי אלפים היו שש מאות, ושרי מאות ששת אלפים, ושרי חמשים י״ב אלף, ושרי עשרות ס׳ אלף, דהא כדמפקי׳ מס׳ רבבות ת״ר לשרי אלפים לא משכחת עוד ו׳ אלפים לשרי מאות, וכדמפקת כל הני לא מצינו עוד לשרי אלפים י״ב אלף, וכש״כ דלא משכחת לשרי עשרות ס׳ אלפים. ולדברי הגר״א אין מקום לתמיהתם, כי אף שכולם היו שופטים מ״מ כל אחד היה לו עיקר התמנות לבדו, שרי אלפי׳ להנהגת המלחמה, שרי מאות לשפוט את העם, שרי חמשי׳ ללמד תורה ברבי׳, ושרי עשרות לשוטרי, לרדות על קיום פסקי הדייני׳ (וכנגדם סידר יתרו ארבע מדרגות, אנשי חיל, הם שרי אלפים, שיש להם כח לסבול טורח המלחמה ולא יפחדו מאויב המתקומם כנגדם, ויודעי, בטוב הנהגת אנשי חיל המלחמה. יראי אלהים, הם שרי מאות שיראתם על פניהם מפני הש״י ולא יגורו מפני איש מלשפוט כפי האמת. אנשי אמת, הם שרי חמשים העוסקים תמיד בתורת אמת. שונאי בצע, הם שרי עשרות שלא יטו אחרי בצע כסף ברדותם את בעלי דינים לקיום הפסק), ואחרי שכל אחד מארבע כתות השרים היו לו התמנות מיוחדת, הנה לא נגעה אחת בחברתה כלל בעיקר התמנותם, ובזה לא יתמעט כמות האחרונים מחמת הראשונים. והנה לרבותינו היה מספר כל השרים שבעת רבוא ושמונת אלפים ושש מאות, ותמהו כל המפרשים על המספר המופלג למנות שרים רבים מאד שהם שמינית המחנה, והכתוב אמר בפשע ארץ רבים שרי׳ הלא שלמה לא מינה רק ששת אלפים כאמור בדברי הימים, והיו ישראל י״ג רבוא כמ״ש בשמואל כשמנאם דוד, (ולסבת קושי׳ זו נטו מפרשי הפשט מדעת רבותינו ומפרשים בדרך שיתמעטו מכמות השרים, וכבר העירותי בפרשת יתרו על פירושם ומבואר כי הלכו בדרך לא נכונה), ולדברי הגר״א קושיתם מעיקרא ליתא, כי לפי עיקר התמנותם גם כמותם הוא לפי הראוי.