×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃
Then Iyyov answered and said:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַאֲתִיב אִיוֹב וַאֲמַר.
פאג׳אב איוב וקאל.
(מענה איוב).
(Iyyov's Reply)
איוב.
ויען איוב ויאמר.
ויען איוב:
ויען איוב – זה דקדוק מלות המענה.
פירוש המענה
ויען איוב ויאמר.
ביאור מלות המענה
ויען איוב ויאמר.
ביאור דברי המענה ענה איוב ואמר לרעיו שמעו שמוע מלתי והחרישו ותהי זאת תנחומותיכם שתנחמוני בה ר״ל אם תחרישו על דברי כי יותר טובה לי היא שתיקחכם מתשובתכם אחר שאתם מכעיסים אותי בה כעס נפלא, סבלו דברי ואנכי אדבר ואחר דברי מה שחשקוט בו המיית לבבי תלעיג על דברי אם תרצה, והנה אמר זה כנגד צופר האם שיחי לאדם שאוכל להשיבו מרצונו בהשתדלותי ומדוע לא תקצר רוחי אחר שדברי עם השם יתברך אשר לא אוכל להשיב אפו ממני, אתם רעי הביטו אלי ותמהו ושימו יד על פה מרוב התימה והוא שיהיה איש תם וישר כמוני מוכה בכמו אלו המכות הנפלאות על לא פשע ולא חטאת, אם באתי לזכור רוע הסדור הנופל באלו העניינים באיש האדם הנה נבהלתי ואחז בשרי פלצות ובעתה, איך אפשר שיהיה לרשעים מה שנמצא להם מטוב ההצלחה מדוע רשעים יחיו ויזקינו גם גברו בעושר ובכח, ויהיה זרעם נכון עמם לפניהם ר״ל שישבו בשלום בהסכמה אחת והוא לפניהם וצאצאיהם הם לעיניהם עד שישמחו בהם תמיד, בתיהם ישלם שלא יגיע בהם פחד ואין מכת השם עליהם כלל ר״ל שלא יגיעם שום רע, שורו עבר פרתו ולא יגעיל ויוציא הזרע לחוץ פרתו תלד לזמן ראוי ולא תשכל אך יחיה העגל וזה משל על רבוי הצלחתם בקנייניהם בכל ענייניהם, ישלחו בניהם הקטנים וילכו כצאן שילכו תכף וילדיהן ירקדון מרוב השמחה, ישאו רנה מרוב שמחתם כאילו לפניהם תוף וכנור וישמחו כאלו יהיה לפניהם קול עוגב, יבלו בטוב ימיהם ר״ל שלא יראו רע כל ימיהם ויבא להם המות ברגע זולת צער וזה כלו מטוב ההצלחה, ואם תאמר מי היו אלו המצליחים בזה האופן תדע באמת כי הם היו הרעים שבאנשים עד שאמרו לאל סורו ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו ולזה הלכו תמיד בדרכי הרשע, ובזו השם י״ת ואמרו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נתפלל אליו ונבקש ממנו צרכינו הנה באמת עם כל זה לא אשבח הרשעים אבל רחקה ממני עצתם ואע״פ שנמצאו מצליחים זה האופן מההצלחה וזה כי זאת ההצלחה איננה דביקה להם כמו הענין בהצלחת הנפש אבל היא חוץ מהם ולזה אמר שטובם אינו בידם ולזה לא ירד אחריהם כבודם במותם, כמה מהזמן ימצא שידעך נר הרשעים ויבא עליהם אידם ויחלק להם השם חבלים ומכאובות באפו ובקצפו עליהם, ויהיו כתבן לפני רוח וכמוץ גנבתו סופה להדחות מרעה אל רעה כמו שאתם מספרים מענייני הרשעים הלא זה ימצא מעט וזה שהגדתי מטוב הצלחת הרשעים ימצא הרבה ולזה יהיה החוש חולק על הרוב עם מאמריכם, ואין לך התנצלות במה שאמר׳ שאם לא יבא העונש לרשע יבא לבניו ויצפון להם השם חטא גזילתו וזה שכבר היה ראוי שישלם העונש אליו בעצמו, וידע כי תחת מרותו בשם השיגהו זה העונש יראו עיני החוטא אידו ורעתו וישתה מחמת השם וירעל כי אי זה עונש יהיה לו לרשע במה שיגיע לבניו אחרי מותו, והנה מספר חדשיו אשר היה לו לחיות הוגבלו וכלו ובהם לבד יגיע לו הצער וההכאה אמנם אחר המות לא ירגיש בעניינים המצערים והמהנים, הלאל ילמד האדם דעת להסתכל בהם איך ראוי שתהיה הנהגת השם יתברך בזה העולם השפל עד שיהיה הכל בצדק ובמשפט ואיך איפשר זה ר״ל שילמד האדם לאל דעת והנה הוא בחכמתו ישפוט הנמצאים העליונים כמו המלאכים והגרמים השמימיים וינהיגם בזאת ההנהגה הנפלאה אשר לא יושג אופן החכמה בה ראה מה הגיעך מהטעות בחפשך בדרכיו בזה האופן עד שאמרת שההצלחה אשר תכליתה לרע היא רע הנה יתחייב מזה שלא יעשה השם רק רע לצדיקים ולרשעים, וזה שאמר ימות בעצם שלמותו והיה שלאנן ושלו כל ימיו עד ששדיו מלאו חלב מרוב השומן וכל אחד מעצמיו ישוקה במוח ר״ל שהוא מלא מוח, וזה אשר ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה כלל הנה תכליתם יחד אל מות ורמה תכסה עליהם ולפי שהמות שהיא תכליתם הוא רע הנה יקרה מזה שיהיה כל מה שקרה להם בחייהם רע היו אלו האנשים צדיקים או רשעים הנה בהרחיקך העול מהשם תיחסהו לו וזה בתכלית הביטול והגנות, הנה ידעתי מחשבותיכם והמזימוח הרעות אשר אתם חומסים בעבורי בודאים מלבבכם ר״ל שאתם תשתדלו לחשוב במחשבות חמס לטעון עלי ולעשוק האמת ממני או יהיה הרצון באומרו ומזימות עלי תחמוסו שאתם בהיותכם חוקרים בזה הדרוש אשר אנחנו מתוכחים בו לא תקחו כל המחשבות המקבילות אשר תפולנה בזה הדרוש אבל תחמסו ותגזלו קצתם בעבורי ולא תפנו אל המחשבה אשר תפול לאמת דעתי ואמנם אמר זה לפי שמדרך החוקר בדבר חקירה שלימה שיקח כל חלקי הסותר אשר תפול עליהם המחשבה ואחר יבורר הצודק מהבלתי צודק ואם לא לקחם כלם לא תשלם לו החקירה ולזה אמר איוב שרעיו היו לוקחים המחשבות החולקות עליו והיו חומסים המחשבות המסכימות לדעתו והנה זה הפירוש הוא יותר נכון לפי מה שאחשוב והנה זכר בכאן המחשבה אשר לקוחה לאמת דעתם וזכר אחר זה המחשבה אשר חמסו ואמר הנה ידעתי המחשבה אשר בניתם דעתכם בה במה שאמרתם שהרשע אינו נמלט מהפחד, כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים רוצה לומר שהנדיב להעדר ממנו הפחד לא ישתדל בבניינים החזקים אבל יספיק לו האהל להיות לו למחסה ולמסתור מזרם וממטר ואולם הרשעים יצטרכו הבניינים החזקים מרוב הפחד והנה הפחד הוא עונש הרשעים כמו שקדם מדבריכם אלא שכבר בארתי לכם מהחוש שאין זה צודק והנה חמסתם מחשבה אחרת צודקת היא הורסת דעתכם והיא מה שאמרתי שכבר ישליו אהלים לשודדים, ועוד הלא שאלתם כל עוברי דרך שיודעים קורות הזמן והאותות והרשמים שיגידו מזה לפי המוחש ולא תכחישו, וזה שהם יספרו כי כבר יקרה פעמים רבות של יום איד ר״ל שביום בא איד בעיר או במדינה יחשך האיש הרע משיגיע אליו האיד וינצל מרוב הצלחתו מבין שאר האנשים ובעת שיובלו העברות בארץ אשר הוא בה יחשך מהם וינצל וזה ממה שיוסיף לו בטחון ויסיר ממנו הפחד, ואחר שהרע לא יגיע אליו בימיו מי יגיד על פניו של אותו רשע דרכו להוכיחו ולומר שעל זה בא אליו זה העונש והוא שעשה הרע מי ישלם לו כמעשהו אחר מותו האם מחוק השופט הישר שיביא העונש על חטאת האב לבניו אשר לא עשו זה החטא כמו שאמרת, והוא לקברות יובל אחרי מותו ועל הקבר ישקוד תמיד עד הפסדו, הנה ערבו ומתקו לו בקעי המישור אשר הוא קבור בהם ר״ל שלא ירגיש בשום רע אחרי מותו ואחריו ימשוך המות כל אדם כי הוא סופם ולפניו משך אנשים אין מספר ובהיות הענין כן הנה ימצא זה הרשע נקי מכל העונש או אם תקרא המות עונש הנה אין נקי הצדיק מזה העונש וכבר החבאר שאין ראוי שיקרה עונש לו מה שיקרה לבניו אחריו כי לא יגיע לו מזה צער וזה דבר כבר התבאר בספר המדות רצוני שאין ראוי שיקרה בלתי מצליח מי שיבואו הרעות לאוהביו וקרוביו אחריו, ואיך תנחמוני הבל במה שאמרתם שאם אשחר אל אל ואשוב אליו יסורו מעלי המכות האלה והנה כל תשובותיכם נשארו כוזבות ובטלות, והכלל העולה מהדברים הוא שמה שאמר צופר שאין ראוי שיבטלו הגזירה הכוללת שהתאמתה מן החוש להם מפני מה שקרה לאיוב הוא בטל שכבר הביא איוב ראיה מהחוש מזולתו סותרת דבריהם והיא רוב ההצלחה הנמצאת להרבה מהרשעים עד שלא יראו ברע בחייהם ולא יפחדו פחד אבל כבר ינצלו מהרבה מהרעות הנופלות לאנשים אשר הם אצלם וביאר שזה יותר נמצא ממה שהיו הם מעידים מרעות הרשעים כי מה שהיו מעידים מזה אינו נמצא רק על המעט ובאר שמה שהיה טוען צופר בזה שהשם יתברך אם לא יענש הרשעים בעצמם כבר יגיעם העונש אחר מותם והוא שכבר יענשו בניהם ולזה ראוי שלא תקרא כמו זה הצלחה אחר שתכליתה לרע הוא בתכלית הגנות לפי שמזה הצד יתחייב שלא יגיע לאחד מהאנשים רק רע אחר שתכלית כולם הוא אל המות ותכלית כל הקניינים אל ההפסד ויהיה אם כן השם יתברך עושה עול אחר שיענוש כל האנשים הצדיקים ורשעים עם שהוא מבואר בנפשו שאין עונש לדשע במה שיגיע לבניו אחריו כי הוא לא ירגיש בזה ויהיה עול גם כן בחק השם יתברך שיענוש הבנים על עון אבוחיהם ואבותיהם נקיים ואולם מה שנאמר בתורה פוקד עון אבות על בנים הוא באופן אחר אין הנה מקום הביאור בו.
[איוב ז]
פתיחה למענה השלושה עשר מענה איוב
אחרי שהגידו שלושת הריעים דעתם על השאלה של שלוות הרשעים, בא איוב במענה הזה להשיב תשובה כוללת על כל דבריהם, כי הם בתשובותיהם כוננו את חצים על יתר לירות אליו למטרה, שהרעות שהשיגו את איוב, שהוא רשע בעיניהם, היה אצלם תשובה כוללת על הצלחת הרשעים, שלא יהיה להם אחרית, כמו שלא נתקיימה ההצלחה ביד איוב, על זה השיב להם דברים נכוחים, כי הלא שאלתו היא שאלה כוללת על כלל בני האדם שנמצא ביניהם רשעים מצליחים (ד ה ו), ובזה לא העלו ארוכה בתשובותיהם:
• לא כמו שאמר אליפז, שהרשעים מלאים פחד תמיד ואינם בוטחים בהצלחתם, כי נמצאו רשעים בוטחים ושלוים (ט י יא),
• ולא תשובת בלדד, שייכרת מינם ושאריתם המיני והאישיי, כי נמצאו רשעים שבניהם חיים ומצליחים (ח), וביתם מתקיים זמן רב (כ-כט), ומה שיאמר שנפשם תיכרת ויקבלו עונש בעולם הנצחי, מי יודע מעונש זה הצפון והנעלם מעיני כל, והמוות פורש כנפיו על כל בשר באין הבדל, כצדיק כרשע לקברות יובל, ומי יודע אם יש חכמה ודעת וחשבון בשאול אשר הם הולכים שמה (ל-לד),
• ולא תשובת צופר, שהרשע מת פתאום וירד חיים שאולה, שזה גם כן מהצלחתו, שימות בלא ייסורים, וזאת אשר יתאווה (יב יג), והכי זה מן היושר והצדק, שהצדיק שסבל מכאובות ימות בנפש מרה, והרשע ימות בעצם תומו ובשלוה, ושניהם ירדו אלי קבר בשווה כצדיק כרשע (כב-כו)?! וגם אם ייכרתו בניו אחרי מותו, בעונש זה לא ירגיש הרשע אחרי שכבר אינו במציאות, והיה ראוי שישיגו עונשי ה׳ אותו בעצמו, ושיארכו ימי יסוריו למען יכיר את עונשי ה׳ (יז-כג).
ובזה נסתרו כל תשובותיהם, ונשארו מעל.
The Thirteenth Oration - Job's Reply to Zophar's Second Speech
Now that his three companions have completed their respective theses on the question of the well-being of the wicked, Job comes forward and in this speech presents a general response to all they had said. In their submissions, they had fitted their arrows to the bowstring (Psalms 11:2) with him Job himself as the target, for in their eyes, he was a thoroughly wicked person. They saw the answer to the question of the prosperity of the wicked in the calamities that had befallen him, namely, that they [the wicked] have no future to look forward to (Proverbs 24:20); that just as Job's prosperity had not endured, neither does that of any evil-doer. Answering them directly (Proverbs 24:26), Job points out that the question he had posed was a general one, concerning the whole of mankind, viz. why are there are so many prosperous evildoers amongst us? (Ch.21:4-6). But regarding this, their answers had got them nowhere (Nehemiah 4:1).
• For Eliphaz was wrong when he said that the wicked are always full of fear and feel insecure despite their prosperity. On the contrary, there are wicked people who are both self-assured and contented (ibid. 9-11).
• Nor is Bildad's response that their kind, together with their collective and individual progeny, will be cut off, correct. For there are many wicked people whose children are alive and well off (ibid. 8) and whose homes are steadfast (ibid. 20-29).⁠1 As for his statement that their souls will be cut off and they will be punished in the eternity of the Hereafter, who knows anything about this hidden punishment that is concealed from every eye? Death spreads its wings over all flesh, indiscriminately (ibid. 30-34). Like the righteous, so are the wicked gathered to the grave; and who knows whether there is wisdom or knowledge, or any reckoning, in the Sheol whither they all are bound (Ecclesiastes 9:10).
• Neither does he accept Zophar's answer that the wicked will suddenly die and descend living to Sheol (Numbers 16:30). For this too is part of their good-fortune: to die without suffering, something that he [Job] himself longs for (ibid. 12-13). Furthermore, is it right and just that a righteous person who has endured suffering should die with a bitter soul, whilst a wicked person dies in his prime and at ease; and that both should finish up in the grave, righteous and wicked alike (ibid. 22-26)? And even if the wicked person's sons are cut down after his death, the wicked person does not feel this punishment as he no longer exists. God's punishments should touch him personally; and the duration of his agony should be lengthened, so that he recognize God's retribution (ibid. 17-22).
Thus, are they all rebuffed and their answers proved false (Job 21:34).
1. This reference to the text appears to be a misprint in the Hebrew text, as the evildoer's home is barely mentioned in them. Most probably Malbim intended verses 9 and 21.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ב) שִׁמְע֣וּ שָׁ֭מוֹעַ מִלָּתִ֑יוּתְהִי⁠־זֹ֝֗אתא תַּנְח֥וּמֹֽתֵיכֶֽם׃
Hear diligently my speech; and let this be your consolations.
א. וּתְהִי⁠־זֹ֝֗את א=וּתְהִי⁠־זֹ֝את (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
שְׁמַעוּ וְקַבִּילוּ מִלָתִי וּתְהֵי דָא תַּנְחֻמְתְכוֹן.
אסמעו כלאמי סמאעא, ויכון ד׳לך עזאכם לי.
שמעו, שמעו שמוע דברי, ויהיה זה תנחומיכם לי. כי מבחינה נפשית יש לאדם הסובל נחת רוח כשהוא מוצא אוזן קשבת לספוריו ולהבעת צערו, כעין דרשת חז״ל דאגה בלב איש ישחנה, משלי יב כה, ישיחנה לאחרים, יומא עה א.
ותהי זאת תנחומותיכם – את אשר תחרישו ותשמעו אלי זאת תהי לי תנחום מאתכם.
and this shall be your consolations The fact that you will keep your peace and listen to me this will be my consolation from you.
ותהי זאת תנחומותיכם – את אשר תחרישו ותשמעו אלי, זאת תהיה לי תנחום מאתכם.
שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומותיכם – אם תשמעו לי אחשוב אותו תנחומים ותנחמוני.
שמעו שמוע מלתי – כשמעכם דברי אחשוב כי תנחומים הם מכם שתנחמוני.
ותהי זאת – השמועה.
תנחומותיכם – שתנחמוני בשמועה.
שמעו שמוע מלתי – המענה הזה יפליג בו איוב לדבר על הרשעים, כי יש מהם שטוב להם בעולם הזה בעושר ונכסים וכבוד ובבנים ושלוה, וילעג על חביריו במה שאמרו לו שזרעם נכרת אחריהם, יכוון בזה להסתיר דבריהם בראיות מוכרחות, וכבר דבר עם שלשתן בטענת צדקת נפשו ולא הודו כמו שכתבתי תחלה, כי רעת הצדיקים אינה קושיא מתפרסמת, כי כל אובד יאמרו לו חטאת ומרדת. גם בראותם רשע וטוב לו יאמרו כי יאבד הוא, וזרעו אחריו יכרת לדור או לדורות, כאשר בא בדבריהם במענה, כי תמול אנחנו ולא נדע וגו׳ (איוב ח׳:ט׳). והעניין, עתה כאשר הלאו את איוב בנסתרות להרשיעו ולהכרית זרע הרשע לאורך ימים, יענה אותם ויאמר, הנה בעיני ראיתי רשעים מצליחים וצאצאיהם ובתיהם בחייהם בשלוה, וכי תאמרו שיכרת זרעם אחרי מאות השנים, מה יזיק להם ומה צער יהיה להם בכך, והנה על כרחכם המשפט מעוקל, ועל כן אין להאמין לדבריהם שיכרת זרע הרשעים בחטאתם. וגם בראותכם צדיק אובד כמוני היום אל תרשיעוני, כי המשפט לא לאלהים כי אם למקרים.
שמעו שמוע מלתי – אמר שישמעו אותו ויחשוב להם זה כאילו נחמוהו.
ויען איוב. שמעו שמוע מלתי וכו׳ – בעבור שהאריך צופר בספור רוב צרות הרשע ואבודו באחרית, האריך איוב בספור, הפך זה. לרשעים רבים, יש ויש, עד כי יש רשע ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושלו (איוב כ״א:כ״ג), ויש ימות בנפש מרה (איוב כ״א:כ״ה), והכל נמצא בעולם, ואי זה מופת אתם עושים לי. וזה אמרו: ואיך תנחמוני הבל וכו׳ (איוב כ״א:ל״ד).
מלתי – מאמרי.
שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי. היטב, אל תשיבו דבר בטרם תשמעו:
תנחומתיכם – כן הוא בס״ס בשני מאריכין ובספרים אחרים אינם.
ותהי זאת – השמיעה לדברי יחשב לי לתנחומין.
שמעו שמוע מלתי – בזה ישיב לשלשה ריעיו על מה שאמרו להצדיק משפטי ה׳ בשאלה של רשע וטוב לו, ותהי זאת תנחומותיכם, שתחת שאתם מחוייבים לנחם אותי, שמעו עכ״פ את דברי ובזה אמצא תנחומין, כי ידעתי שאצטדק:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) שָׂ֭אוּנִי וְאָנֹכִ֣י אֲדַבֵּ֑רוְאַחַ֖ר דַּבְּרִ֣י תַלְעִֽיג׃
Bear with me, that I may speak; and after I have spoken, you may mock.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
סְבוּלוּ יָתִי וַאֲנָא אֲמַלֵל וּמִן בָּתר דְמַלֵלִית תִּדְחָךְ.
אפלא תחתמלו כלאמי חתי אתכלם, ובעד ד׳לך אהזו בה אן אסתחק.
שאוני, האם אינכם יכולים לשאת לסבול דברי כדי שאדבר, ואחרי כן תלעגו לי אם ראוי אני לכך.
שאוני – סבלוני.
Bear with me Heb. שאוני, endure me.
שאוני – סבלוני, רפורטיץ מא בלעז.⁠א
ואחר דברי תלעיג – אחר שאדבר תלעיג בכל רצונך, כי כל דברי יהיו אמיתים שאין להרהר ולהלעיג עליהם, כך הוא מדבר לכל אחד ואחד מהם.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הלעז חסר.
ואחריא דברי תלעיג – אחר שאדבר, תלעיג ככל רצונך, כי כל דבריי יהיו אמיתאין, שאין להרהר ולהלעיג עליהם. כך הוא מדבר לכל אחד ואחד מהם.
א. כן בכ״י לוצקי 778. בנוסח שלנו: ואחר.
איובשאוני – סבלוניא מעט.
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״סבלוני״.
שאוני – סבלו ממני ואחר שאדבר תלעיגו דברי לעג.
שאוני ואנכי אדבר – סבלו אתי מעט ואחר שאדבר תלעיגו אם תשמעו על מה.
שאוני – מן שאת אתכם (דברים א׳:ט׳) כטעם סבלנות או כטעם קבלה.
שאוני – קבלו ממני לשמוע לי.
תלעיג – אתה צופר אם לא אדבר נכונה.
שאוני ואנכי אדבר – שאו משא דברי אף על פי שהוא כבד עליכם.
ואחר דברי תלעיג – לצופר יאמר כן.
שאוני – סבלוני ר״ל סבלו דברי.
שָׂאוּנִי. שאגמור דברי: וְאַחַר דַּבְּרִי תַלְעִיג. אם תמצא טענה מספקת:
ואם מדוע – בס״א מטוליטולא הוא״ו בגעיא.
שאוני – מלשון משא וסבל.
שאוני – סבלו אמרי ושתקו ואני אדבר ואחר אכלה דברי תלעיגו עליהם אם יהיה מה להלעיג בם.
שאוני – או אם דעתכם להתוכח ולהשיב על דברי שנית, עכ״פ שאו וסבלו אותי לשמוע ולשתוק כ״ז שאדבר, ואחרי שאכלה את דברי אז תלעיגו עלי:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ד) הֶ֭אָנֹכִי לְאָדָ֣ם שִׂיחִ֑יוְאִם⁠־מַ֝דּ֗וּעַ לֹֽא⁠־תִקְצַ֥ר רוּחִֽי׃
As for me, is my complaint to man? And, if so, why should I not be impatient?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֶפְשַׁר דַאֲנָא לְבַר נָשׁ מִלָתִי וְאִין מָדֵין לָא תִתְּעִיק רוּחִי.
הל שכואי לאנסאן אכ׳ר מעי, ומא באל רוחי אן תצ׳ג׳ר.
האנכי, הלא שיחתי היא לאדם אחר אשר עמי ואם לא תאזינו לי עם מי אני אדבר להסיג צערי, ואם אין לי שומע מדוע אם כן לא תקצר רוחי. תרגם תקצר ״תצגר״ תקוץ.
האנכי לאדם שיחי – למה תעמדו על צעקתי וכי אני לאדם כמוני משיח שישמע קולי ואם מדוע לא תקצר רוחי, לצעוק מצרה לי.
Am I speaking to man Why should you make an issue of my complaint? Am I complaining to a man like me that he should listen to me? Why then should I not be short of breath to cry out from my straits?
האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי – ר׳ מנחם בר׳ חלבו זצ״ל היה פותרו: הלואי שהייתי מדבר לאדם שיביןא את שיחי. ולא יתכן פתרון זה כלל, שמקראב זה תמוה הוא כמשפט המקראות שתיבה ראשונה שלהם אות ראשונה ה׳ וננקדת בפתח וכתוב אחריה: אם, שכולם תמוהים, כמו: האנכי הריתי את כל העם הזה ואםג אנכי ילידתיהו (במדבר י״א:י״ב), וכן: הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אםד את כל דגי הים יאסף להם ומצא להםה (במדבר י״א:כ״ב), וכן: הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלדו (בראשית י״ז:י״ז), העבד ישראל (ירמיהו ב׳:י״ד), הבן יקיר (ירמיהו ל״א:י״ט), הים אני (איוב ז׳:י״ב), היאבה ריםז (איוב ל״ט:ט׳), כולם תמוהים. אף זה תמוה, וכן פתרונו: וכי לאדם שיבין את שיחי אני צועק, אין שיחי אלא לבני אדם שאין בהם בינת הלב, שאינם רוצים להבין את שיחי.
ואם מדוע לא תקצר רוחי – פתרונו: ואם אין זאת שיהא שיחי לבני אדם, שיטו אזנם וישמעו אלי, מדוע לא תקצר רוחי מתוך צער.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״שיכין״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״כלל כלל, שבמקרא״.
ג. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״אם״.
ד. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, וכן בנוסח שלנו. בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו, וכן בכמה כ״י של המקרא: ״ואם״.
ה. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 במקום ״יאסף להם ומצא להם״: ״וגו׳⁠ ⁠⁠״.
ו. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225 (אך שם חסר ״תלד״), דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 במקום ״ואם שרה הבת תשעים שנה תלד״: ״וגו׳⁠ ⁠⁠״.
ז. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״היאבה רים״.
האנכי לאדם שיחי – וכי אני צועק על אדם? לא עליכם ולא על שאר בני אדם אני צועק, כי אם על הקב״ה מרוב צרותיי.
ואם מדוע – ומדוע לא קצרה רוחי – וידי, מחמת צרותיי.
ואם – מוסב על ה״י תמוהה של הֶאנכי.
האנכי לאדם שיחי – אם היה אדם שיחי הייתי יכול לדבר לו.
האנכי לאדם שיחי – אין ריבי עם אדם כי עם אל גבור.
ומדוע לא תקצר רוחי – הדין שתקצר.
האנכי – בעבור אדם שיחי וכעסי והטעם אם אדם יכעיסני הייתי סובל.
לא תקצר [רוחי] – כי היא קצרה לסבול צרות גדולות.
האנכי לאדם שיחי – שיאמר איני יכול לנקום נקמתי מן האב בזמן תקפו, אקח אותה מבנו ומזרעו כאשר אוכל.
ואם מדוע לא תקצר רוחי – בהיותי נספה על לא משפט.
הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי. האמנם ׳שיחי׳ וכעסי הוא על הקורות בבחירת ה׳אדם׳ המרבה להרע בבחירתו לעצמו או לזולתו: וְאִם מַדּוּעַ לֹא תִקְצַר רוּחִי. ׳ואם׳ אין זה אמת, אבל יהיה על הקורות שלא כדין בלתי מיוחסות לבחירת האדם, אִמרו אתם ׳מדוע לא תקצר רוחי׳:
שיחי – אמרי.
תקצר רוחי – היושב בצער קצרה נשימתו ולא יוכל להאריך בה.
האנכי – וכי אנכי אדבר דברי אל אדם לשאחשוב אין דעתו עליו להשיב אמרי הלא אל ה׳ אדבר.
ואם מדוע – ר״ל ואם כן הוא שאל ה׳ אדבר והוא איננו משיב לי מדוע א״כ לא תקצר רוחי ואיך לא אצעק במר נפש.
ואם מדוע – שני סימני השאלה מורים כפירושי, ואם שיחי מדוע לא תקצר רוחי – וקוצר רוח הוא מי שאינו יכול לסבול ולהתאפק. והפוכו ארך רוח.
האנכי לאדם שיחי – הנה התשובות שהשבתם על הצלחת הרשע, שהוא מלא פחד כתשובת אליפז, או שיכרתו זרעו ונפשו כתשובת בלדד, או שימות פתאום כתשובת צופר, שכ״ז השיבו לכוין על איוב שהוא רשע בעיניהם והצלחתו לא נתקיימה, ע״ז משיב להם וכי היתה שאלתי על אדם אחד מדוע הוא מצליח והוא רשע, שע״ז היתה תשובתכם נכונה, וז״ש האנכי שיחי ווכוחי לאדם יחידי, או האם שיחי ווכוחי הוא מדוע לא תקצר רוחי, שכל וכוחי יהיה רק עלי להתוכח עמכם על סבת קוצר רוחי שאיני יכול לסבול היסורים, כמו שבוכוח הראשון של צדיק ורע לו שהיה הוכוח רק מעניני איוב ועל יסוריו לבד, שאז היו תשובותיכם נכונים, אבל הלא שאלתי היא שאלה כללית על כל בני אדם, שנמצאו רשעים הרבה מצליחים, ובזה היה צריך שתשיבו ג״כ תשובה כללית שכל רשע מלא פחד או זרעו נכרת או מת בקוצר ימים, וזה אינו אמת כמו שיבאר, וז״ש.
After the way he had spoken in the first round, the three companions had all concluded that Job was really a wicked person who, until his fall, had prospered. Accordingly, they had all directed their replies to the question of the prosperity of the wicked at Job. But, as Job now reminds them, the question he had raised at the start of the second round concerned the general observation that despite their wickedness, evildoers appear to prosper everywhere and at all times. The issue was not Job's short-temper or his refusal to acquiesce stoically to his suffering; nor were these necessarily indicative of evil-doing on his part. Though he might have been the subject of the first round of the debate, where they had discussed the suffering of the righteous, he was not the topic of the second round, which was concerned with the issue of the general well-being of the wicked
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ה) פְּנוּ⁠־אֵלַ֥י וְהָשַׁ֑מּוּ וְשִׂ֖ימוּ יָ֣ד עַל⁠־פֶּֽה׃
Turn to me, and be astonished, and lay your hand upon your mouth.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִתְפְּנוּ לְוָתִי וּשְׁתוּקוּ וְשַׁווּן אַיְדָא עַל פּוּמָא.
ולו אלי ואסתוחשו וציירו אליד עלי אלפם.
פנו, פנו אלי והשתוממו הראו הבעת צער שאתם מצטערים בצערי ושימו יד על פה כלומר שתקו כדרך האבלים וכמו שפירש רבנו את האמור בתורה ועל שפם יעטה – ישתוק, ראה פירושו לויקרא יג מה מהדורתי והע׳ 13.
פנו אלי – לשמוע.
והשמו – התמהו לדברי.
ושימו יד על פה – שלא תדעו להשיב.
Turn to me to listen.
and be silent Be astonished at my words.
and place your hand upon your mouth because you will not know what to answer.
אלא פנו אלי והשמו – לשון שתיקה, כמו: ואשב שם שבעתא ימים משמים בתוכםב (יחזקאל ג׳:ט״ו).
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו: ״שבעה״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״בתוכה״.
והָשַמוּ – כמו: והָשֶמוּ, לשון מפעיל, ושי״ן פתוחה באתנחתא.
והשמו – שמעו ופנו אלי – והשתוממו על דבריי.
ושימו יד על פה – לשמוע דבריי, ואני ידעתי שלא תדעו להשיב לי דבר.
והשמו – להיות צווי מבנין הפעיל לא יתכן, כי הפועל המצוה נגרע. והקרוב אלי להיות המלה פועל עבר תחת עתיד להיות ובא על דרך כלם תשובו ובאו נא (איוב י״ז:י׳), כי הכתוב ידבר לנמצא כאלו לא נמצא וכן ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך (שיר השירים א׳:ב׳) ורבים כן.
פנו אלי – לראות נגעי.
והשמו – גופותיכם והטעם יתמהו.
ושימו יד על פה – שלא תענוני; והנה צופר לא ענהו עוד.
פנו אלי – פנו לדברי ותמהו, כי אנכי בעצמי בזכרי הענין אהיה נבהל ומשתומם.
והשמו – והתמהו.
לפיכך פְּנוּ אֵלַי וְהָשַׁמּוּ, תמהו גם אתם וְשִׂימוּ יָד עַל פֶּה, כי אין בזה שום תשובה מספקת:
והשמו – יש מחלוקת בין המדקדקים מהם אמרו כי הוא נקרא בקמץ חטוף תחת הה״א והשי״ן דגושה וזה דעת ר׳ יונה ומהם אמרו שהה״א בקמץ רחב וברפיון השי״ן וזו היא הקריאה הנכונה לדעת רד״ק במכלול דף קפ״ג וכן בפי׳ איוב ישן לא נודע שם המחבר מצאתי כתוב כלשון הזה והשמו צווי מהנוסף והה״א בקמץ ולא בקמץ חטוף כאשר חשבו רבים והשי״ן רפה כראוי ע״כ וכן נמצא בספרים המדוייקים שלנו ועיין בס׳ פתח דברי דף ס״ט ובספ׳ הרכבה אות הוא״ו.
והשמו – תתמהו כמו על יומו נשמו (איוב י״ח:כ׳).
פנו אלי – לשמוע אמרי והן תתמהו ושימו יד על פה לסתמו כי לא תמצאו מענה להשיב.
והשמו – הנכון שהוא הָפְעַל (כדעת ר׳ יונה), כי בהפעיל אינו אלא יוצא. ואם הוא הפעל, הצווי כמו רדה והשכבה. והוא צווי במקום עתיד, ככל צווי שלפניו צווי, כמו דרשוני וחיו (עמוס ה׳:ד׳).
(ה-ו) פנו אלי לשמוע היטב את שאלתי, והשמו ושימו יד על פה, כי אראכם באר היטב שלות הרשעים והצלחתם, עדי שאם זכרתי ונבהלתי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ו) וְאִם⁠־זָכַ֥רְתִּי וְנִבְהָ֑לְתִּיוְאָחַ֥ז בְּ֝שָׂרִ֗י פַּלָּצֽוּת׃
Even when I remember I am frightened, and horror takes hold of my flesh.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאִין דְכַרֵית וְאִתְבְּהֵלִית וַאֲחַד בִּסְרִי רְתִיתָא.
ומע ד׳לך אן ד׳כרת אמרא דהשת, ואכ׳ד׳ בדני אלתקלקל.
ואם, ועם זאת כשאני זוכר דבר נבהלתי ואחז גופי פלצות. פלצות ״תקלקל״ חלחלה ואי שקט נפשי, חרדה הגורמת שאין האדם יכול לשבת במנוחה, ומתנודד ממקום למקום.
ואם זכרתי – דבר שאני רוצה לומר מדוע רשעים יחיו (איוב כ״א:ז׳).
ונבהלתי – שאני רואה רשעי דור המבול עתקו גם גברו חיל (איוב כ״א:ז׳).
Now when I remember the thing I wish to say, "Why do the wicked live?⁠"
I become frightened for I see the wicked men of the Flood.
(ו-ז) אם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות. מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חילאם זה פתרונו: כאשר, וכך הוא פתרון המליצה: אתם אומרים: זה חלק אדם רשע מאלהים, כל רעות רבות האמורות בעיניין (איוב כ׳:כ״ט), כשאני זוכר דבריכם אילו, שכך מגיע לרשעים, אני נבהל ואחז בשרי פלצות, ואומר לי ליבי: אם כדברי חבירי כן הוא, מדוע רשעים יחיו – שהרי אני רואה כמה רשעים שמאריכים ימים בעולם, ולא עוד אלא שמצליחים, דכתיב: עתקו גם גברו חיל – ופתרונו: חזקו וגם גברו ממון.
עתקו – לשון: רב ועצום, כמו: הון עתק (משלי ח׳:י״ח).
(ו-ז) ואם זכרתי – ואם אני זוכר מעשה הרשעים שמשיגים טובה והצלחה בכל אשר להם, על זאת נבהלתי ונחפזתי ואחז בשרי פלצות ותימה אשר לא אוכל לעמוד: על מה זה מגיע אלהם כל טוב, שאתם מחזיקים בחזקת רשע על אשר אני נידון.⁠א כמה וכמה רשעים ישנן בעולם שמשיגים טובה ורווחה.
א. יש כאן מלה מחוקה, וצ״ע בנוסח.
פלצות – כמו: ועמודיה יתפלצון (איוב ט׳:ו׳).
(ו-ז) מדוע רשעים יחיו – ספר שלות הרשעים ואמר כשאזכר שלותם נבהלתי ואחז בשרי פלצות.
פלצות – רעדה או חרדה וכן יתפלצון.
ואם זכרתי – מדוע רשעים יחיו (איוב כ״א:ז׳) ונבהלתי.
בשרי – גופי, והוא הפועל אוחז הרעדה, כמתהלל בעצמו על דבר, וכבר פירשתי הענין במענה עד אנא תשימון קנצי.
וְאִם זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי. ואני בזכרי, הנני נבהל על זה:
ואם זכרתי – י״ס שכתוב אם בלא וא״ו אמנם במסרה גדולה נמנה זה עם י״א הכתובים בוא״ו בראש פסוק והם ו׳ בס׳ איוב כמו שנמסר במסרה קטנה.
ונבהלתי – בדפוס נאפולי ונבהלו וטעות הוא.
פלצות – רעדה כמו ותכסני פלצות (תהלים נ״ה:ו׳).
ואם זכרתי – וכאשר זכרתי בהדברים האלה נבהלתי ורעדה אחז׳ את בשרי כי רע עלי המעשה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ז) מַ֭דּוּעַ רְשָׁעִ֣ים יִֽחְי֑וּ עָ֝תְק֗וּ גַּם⁠־גָּ֥בְרוּ חָֽיִל׃
Why do the wicked live, become old, even grow mighty in power?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מָדֵין רַשִׁיעַיָא יְחוֹן אַתְקִיפוּ לְחוֹד קְנוֹי נִכְסִין.
מא באל אלט׳אלמין יחיון, וקד ג׳סמו וכת׳ר מאלהם.
עתקו, שמנו ונתרבה ממונם. פירש עתקו שמנו ונתעבו, וכ״כ גם ר״י אבן ג׳נאח. וחיל ממון ורכוש וכדלעיל כ יח.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

(ז) גם גברו חיל – שמתעשרים ומצליחים בממונם.
עתקו – כמו: שמנו עשתוא (ירמיהו ה׳:כ״ח), כמו: יצא עתק מפיכם (שמואל א ב׳:ג׳), הון עתק.⁠ב
א. כן בכ״י מוסקבה 342. בכ״י פרמא 2395, לונדון 24896: ״עבו״. בכ״י אוקספורד 567 (במקום ״שמנו עשתו״): ״חזקו״.
ב. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״עתיק״.
מדוע רשעים יחיו – אראה שלות השלוים ולא ידעתי למה.
עתקו – כמו בצואר עתק (תהלים ע״ה:ו׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

עתקו – פי׳ עבו כטעם עבית כשית (דברים ל״ב:ט״ו).
חיל – חסר בי״ת שירות וטעם בממון.
עתקו – בגופם גם גברו בחיל והטעם ממון.
מדוע רשעים יחיו:
עתקו – הזקינו מענין עתיק יומין.
(ז-יג) מדוע רשעים יחיו. כי כבר היתה לרשעים הצלחה מתמדת אשר לא תיוחס למערכת ולא לבחירת האדם, אבל לפעולת האל ית׳ בלבד, כמו שהיתה לדורות קודם המבול: עתקו גם גברו חיל. שזכו לימים ארוכים1, ו׳גברו חיל׳ בבנים וממון גם לעת זקנתם, באופן כי זרעם נכון לפניהם - מוכן להיות חי ובריא זמן רב עמם - בעוד האבות בחיים. שורו עבר - וכן הצליחו במקנה ובממון. יבלו בטוב ימיהם ומתו בשלוה2:
1. ׳עתקו׳ מלשון ׳עתיק׳, זקן.
2. ׳וברגע שאול יחתו׳, בלי יסורין לפני המוות.
עתקו – הזקינו כמו ועתיק יומין (דניאל ז׳:ט׳).
מדוע – וזה אמר מדוע יחיו הרשעים ויזקינו גם חזקו בעושר.
עתקו – בזקנה, גברו חיל – בכח.
מדוע – אני לא לאדם אחד שיחי ושאלתי, כי שאלתי היא כוללת, מדוע רשעים יחיו שאתם אמרתם שמתים בקוצר ימים, והרי ראינו רשעים שיחיו ויאריכו ימים, אתם אמרתם שהם חלשים ורפויי כח, והרי ראינו רשעים שעתקו גם גברו חיל, אתם אמרתם שזרעם בלתי מתקיימים, והלא מצאנו רשעים אשר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) זַרְעָ֤ם נָכ֣וֹן לִפְנֵיהֶ֣ם עִמָּ֑םוְ֝צֶאֱצָאֵיהֶ֗ם לְעֵינֵיהֶֽם׃
Their seed is established in their sight with them, and their offspring before their eyes.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּנֵיהוֹן מְכַוִין קֳדָמֵיהוֹן עִמְהוֹן וּבְנֵי בְנֵיהוֹן לְמֶחֱמֵיהוֹן.
זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאהיהם לעיניהם – והוא ישקיט ומי ירשיע. דרש ר״מ והוא ישקיט מעולמו, ויסתיר פנים מעולמו כדין שמותחין וילון על פניו ואינו יודע מה נעשה בחוץ, א״ל דייך מאיר, אמר לו ומהו דכתיב והוא ישקיט, א״ל לא נתנה שלוה לדור המבול אלא לחייבן, ומה שלוה נתן להם, זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם.
וצאצאיהם לעיניהם – שהיו רואים בניהם ובני בניהם.
ונסלהם ת׳אבתא בין אידיהם מעהם פי אלבלאד, וד׳ראריהם בחצ׳רתהם.
זרעם, זרעם יציב לפניהם עמם בעיר וצאצאיהם נכחם כלומר שאין להם דאגה לשלום אחד מבניהם וצאצאיהם הנמצא במקום אחר אלא כולם נמצאים בסביבתם הקרובה.
זרעם נכון לפניהם עמם – פתרונו: לא תאמר שמספר ימיהם מתמלאים, אלא שמאריכים ימים, אף כל ימי בניהם, ולא בימי בניהם בלבד הם חיים, אלא וצאצאיהם לעיניהם – ופתרונו: ימי אותם שיצאו מאותןא שיצאו מהם, הם בני בניהם, אף בימיהם הם מאריכים ימים, שאילו נאמר: ׳וצאיהם לעיניהם׳, הייתי אומר: הם בניהם שיצאו מהן, עכשיו שנאמר: וצאצאיהם – הם הבנים שיצאו מבניהם שיצאו מהם.⁠ב
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״ולא בימי בניהם... שיצאו מאותן״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו חסר: ״שיצאו מהם״.
נכון – מזומן ומצליח עמהם.
וצאצאיהם לעיניהם – כפל לשון.
וצאצאיהם – מן יצא.
זרעם נכון – מזומן לעמוד לפניהם.
עמם – שלא יפרדו הבנים מן האבות.
וצאצאיהם – בניהם אשר יצאו מהם לעיניהם תמיד רואים אותם, וכמוהו והיית לנו לעינים (במדבר י׳:ל״א), ופי׳ נראה אותך ונשמח.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

זרעם נכון – נכונים המה בטובה לפניהם ר״ל בחייהם והמה עמהם יחד במקום אחד וישמחו זה בזה.
וצאצאיהם – כפל הדבר במ״ש.
זרעם – הגדולים, צאצאיהם – הקטנים, (ישעיהו מ״ד) ות״י בניא ובני בניא.
זרעם נכון לפניהם – וגם לא יתרחקו מהם לבקש לחם כי הם עמם ביחד, ולא לבד זרעם הגדולים, כי גם צאצאיהם הקטנים ובני בניהם, נכון לעיניהם, אתם אמרתם שהם תמיד מלאי פחד, והלא מצאנו רשעים אשר.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) בָּתֵּיהֶ֣ם שָׁל֣וֹם מִפָּ֑חַדוְלֹ֤א שֵׁ֖בֶט אֱל֣וֹהַּ עֲלֵיהֶֽם׃
Their houses are safe, without fear, neither is the rod of God upon them.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בָּתֵּיהוֹן שְׁלַם דְלֵית דְלוּחָא וְלֵית מְחַת אֱלָהָא עֲלַוֵיהוֹן.
וביותהם סאלמה מן אלפזע, ולא קצ׳יב אללה עליהם במרץ׳.
ולא, ואין שבט האל עליהם במחלה. שכל ימיהם בריאים.
שלום מפחד – שלא היו מזיקין שולטין בהן.
peace from fear Demons had no power over them.
ולא שבט אלוה עליהם – שהקב״ה אינו מייסרם בייסורים.
מפחד – מבלי פחד בבתיהם.
ולא שבט – שהקב״ה אינו מייסרם בייסורין.
בתיהם – חסר בי״ת וכן הנמצא בית ה׳.
בתיהם שלום מפחד – ממה שיפחדו אתרים הם שלוים.
שבט אלוה – מכתו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

מפחד – מהיות בהם פחד מדבר מה.
ולא שבט – לא בא עליהם שבט פורעניות מאלוה.
בתיהם שלום מפחד – שאין להם פחד לא בעבור בתיהם וב״ב, ולא בעבור יסורי עצמו כי לא שבט אלוה עליהם, ולא בעבור הפסד קנינים, כי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(י) שׁוֹר֣וֹ עִ֭בַּר וְלֹ֣א יַגְעִ֑לתְּפַלֵּ֥ט פָּ֝רָת֗וֹ וְלֹ֣א תְשַׁכֵּֽל׃
Their bull breeds, and does not fail; their cow calves, and does not miscarry her calf.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
תּוֹרֵיהּ מַבְטִין וְלָא יְפַלֵט תְּשַׁזֵב תּוֹרְתֵיהּ וְלָא תַתְכֵּל.
ת׳ורה אן לקח לם יזלק, ואן ולדת בקרתה לם תת׳כל.
שורו, שורו אם עבד לא יפיל ואם ילדה פרתו לא תשכל. וכ״כ בבאורו לשבעים מלים בודדות: ומפרשים שורו עבר ענין הריון כמו שאמרו הראשונים אשה מעוברת.
קוראים במשנה את ההרה מעוברת1, ואומרים על הלידה מילוט ופילוט כמו תפלט פרתו, והמליטה זכר2.
1. נדה פ״א מ״ג.
2. ישעיה סו ז.
יסמון פי אלמשנה אלחאמל מעוברת, ויקולון ללולאד מילוט ופילוט מת׳ל תפלט פרתו, והמליטה זכר.
שורו עבר – את הנקבה.
ולא יגעיל – לא יורה בה זרע פסולת שיהא חוזר ונפלט מגופה בלא הריון כל לשון הגעלה פליטה הוא, וכן בלשון משנה: מגעילן ברותחין, וכן: כי שם נגעל מגן גבורים (שמואל ב א׳:כ״א) – נפלט משיחתו והיה כאילו לא נמשח בשמן שהיו רגילין למשוח מגיני עור כדי שיהא חלק ומחליק את הרומח והחנית המכה בו והוא, כמו: שרים משחו מגן (ישעיהו כ״א:ה׳).
תפלט פרתו – בעת תלד את וולדה.
ולא תשכל – בלא עת.
His bull impregnates a female.
and does not fail He does not eject into her inferior sperm, which would be cast out of her body without impregnating her. Every expression of געילה means casting out, and so it is in the language of the Mishnah (Avodah Zarah 75a), One must purge them (מגעילן) with boiling water. Similarly, "for there the shield of the mighty was rejected (נגעל)" (II Sam. 1:21). Its anointing was cast out, and it was as though it had not been anointed with oil, for they were accustomed to anointing the leather shields in order that it be smooth and cause the spear or javelin that strikes it to glide off. It is like, "princes, anoint a shield" (Yeshayahu 21:5).
his cow bears young She gives birth to her young at the proper time.
and does not abort before its time.
שורו עיבר ולא יגעילעיבר – את הנקבה, ולא ירה בה זרע פסולת שיהא נפלט ונגעל מגופה בלא הריון. כל לשון הגעלה, פליטה היא, וכן בלשון משנה: מגעילו ברותחין (פסחים ל׳:ב׳). וכן: כי שם נגעל מגן גיבורים (שמואל ב א׳:כ״א) – פלט את משיחתו, והיה כאילו לא נמשח. שהיו רגילין למשוח בשמן מגיני עור, כדי שיהא חלק ומחליק הרומח והחנית מהכה בו, וכן הואא אומר: קומו השרים משחו מגן (ישעיהו כ״א:ה׳).
תפלט פרתו – בעתה את וולדה. ולא תשכל – נפל בלא עת.
תפלט פרתו – דוגמת: בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר (ישעיהו ס״ו:ז׳). תפלט – כמו: תמלט.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20. בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו (במקום ״וכן הוא״): ״ויהוא״.
שורו – של רשע.
תפלט פרתו – דוגמת: בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר (ישעיהו ס״ו:ז׳).
תפלט – כמו: תמלט. אשקמוצייר בלעז.
עיבר – כמו הריון.
יגעיל – בלשון רבנן ז״ל: מגעילן ברותחין, והענין: שלא יפלוט, שיקפא זרע הקרי.
שורו עבר ולא יגעיל – מן ׳מגעילי ברותחין׳ לשון תלמוד (בבלי עבודה זרה ע״ה.). ויגעילו בודד לזר,⁠א ולא ימח כי יקפא מיד.
א. כן בכ״י לוצקי 985. ואולי צ״ל: ״לזרע״.
ולא יגעיל – לשון ׳מגעילן ברותחין׳.
עבר – כטעם הריון או כטעם העביר.
יגעיל – מן ותגעל נפשי וזה פועל יוצא לשלישי.
ויש אומ׳ שהמלה מן מגעילו ברותחין והראשון קרוב.
עִבַר – נתן העיבור כטעם הריון וכן הורי נותני ההריון. או עִבַּר – יגעיל פועלים יוצאים לשלישי ופי׳ שור הרשע יעבירהו אלוה אל פרתו.
ולא יגעיל – והטעם לא ימאס השור כי יחפוץ לרבעה אותה.
תפלט – ותציל פרתו בנה ולא תשכלהו בלדתה אותו, כאילו היא חכמה ללדת.
ולא יגעיל – ולא יוציא הזרע חוץ לרחם.
תפלט פרתו – תלד לזמן ראוי והוא מענין ותסג ולא חפליט.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ולא יגעל – אין דגש בגימ״ל.
יגעיל – ענין השלכה אל החוץ ובדרז״ל געולי עכו״ם (בבלי נזיר ל״ז).
תפלט – גם הוא ענין הוצאה אל החוץ ובדרז״ל פולטת שכבת זרע (בבלי שבת פ״ו) ומעניינו אל יצא פליט מן העיר (מלכים ב ט׳:ט״ו).
תשכל – מי שבניו אבודים קרוי שכול כמו כאש׳ שכלתי שכלתי (בראשית מ״ג:י״ד).
שורו עבר – מעבר את נקבתו כי ישליך זרעו בעומק רחמה ולא יפליט כלפי החוץ ופרתו תפלט העובר בזמנו ולא תשכל את הולד להפילו נפל.
שור – נאמר לזכר ולנקבה, עיין משתדל דברים י״ד.
עבר – יוצא, מעבר את הנקבה ולא יגעיל הזרע.
שורו הזכר עבר ולא יגעיל הזרע, ופרתו תפלט את הולד ולא תשכל. ואתם אמרתם שהוא מתחבא ומתירא מבני אדם כמ״ש וישכון ערים נכחדות, והלא ראינו כי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יא) יְשַׁלְּח֣וּ כַ֭צֹּאן עֲוִילֵיהֶ֑םוְ֝יַלְדֵיהֶ֗ם יְרַקֵּדֽוּן׃
They send forth their little ones like a flock, and their children dance.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יְשַׁדְרוּן הֵיךְ עָנָא טַלְיֵהוֹן וְרוֹבְיֵהוֹן יְטַפְּזוּן.
ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון – רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר לשלשה ימים היתה אשתו של אחד מהם מעוברת ויולדת, נאמר כאן נכון ונאמר להלן היו נכונים לשלשת ימים, ורבנן אמרין ליום אחד, נאמר כאן נכון ונאמר להלן והיה נכון לבקר, מה נכון להלן יום אחד אף כאן יום אחד.
ישלחו כצאן עויליהם – א״ר לוי בערביא צווחין לינוקא עוילא.
וילדיהם ירקדון – כאלין שדיא כמה דאת אמר ושעירים ירקדו שם, כשהיתה אחת מהם יולדת ביום היתה אומרת לבנה צא והבא לי צור לחתוך טבורך, בלילה היתה אומרת לבנה צא והדלק לי את הנר לחתוך טבורך. עובדא הוה בהדא אתתא דילידת בליליא, אמרה לבנה צא והדלק בוצינא דנקטא שורך נפק ופגע ביה שידא שומרון אמרה לה זיל גלוג לאמך דקרא תרנגולא, ואלולא דקרא תרנגולא הוינא מחיתך וקטיל יתך, א״ל זיל את וגלוג לאימא דאימך דלא קטעא אימא שורי דאלו קטעת אמי שורי הוינא מחיתך וקטיל יתך, הדא הוא דכתיב בתיהם שלום מפחד מן המזיקין, ולא שבט אלוה עליהם מן היסורין וכשהסתיר פניו מהם מי אמר לו לא עשית כשורה, ומה הסתיר פניו מהם שהביא עליהם מי המבול, על גוי ועל אדם יחד, על גוי זה דור המבול, ועל אדם זה נח שממנו הושתת העולם.
ויפלתון צביאנהם כאלגנם, ואולאדהם ירקצון.
ישלחו, ויעזבו נעריהם כצאן וילדיהם ירקדון. עויליהם-נעריהם דומה לערבית, וראה לעיל יט יח. ופירש ישלחו ״יפלתון״ ענין עזיבה והנחה לחפשי. ובשבעה אופנים פירש רבנו שרש ״שלח״ וכבר סקרתים לעיל פרק יד פסוק כ.
ישלחו כצאן עויליהם וגו׳ – בעת לידתו היה הולך ומרקד מיד ואם פוגע במזיק נלחם בו והיתה אומרת לו אמו הבא לי מספריים ואחתוך שערך בהגדת בראשית, לך והדליק לי את הנר בראשית רבה (בראשית רבה ל״ו:א׳).
They send forth their infants like sheep etc. At the time of his birth, he would go and dance immediately, and if he would meet a demon, he would battle with him, and his mother would say to him, "Bring me a pair of scissors and I will cut your umbilical cord,⁠" in Haggadat Bereshit, "Go and light a candle for me,⁠" in Bereshit Rabbah (36:1).
ישלחו כצאן עויליהם – שגדילים מאיליהם,⁠א בלא צער אבות.
א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20. בכ״י פירנצה II.24, דפוס ברסלאו הושמט: ״והמליטה זכר... שגדילים מאליהם״.
ישלחו כצאן – שגדילים מהרה.
עויליהם – ילדיהם, כמו: גם עוילים מאסו בי (איוב י״ט:י״ח).
עויליהםא – מן עול ימים (ישעיהו ס״ה:כ׳).⁠ב
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״עוילים״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״ימים״.
עויליהם – בניהם.
ירקדון – כטעם ידלגון.
ישלחו – לרעות עוילי השור והפרה שהם כצאן והטעם רבים.
ירקדון – בצאתם לרעות.
עויליהם – מענין עול ימים ר״ל בניהם הקטנים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

עויליהם – עולליהם והוא מלשון עול ימים (ישעיהו ס״ה:כ׳).
ירקדון – יקפצון.
ישלחו – שולחים עולליהם לנפשם מבלי אומנים ומגדלים כצאן הזה שאין מי מגדלים ועוסק בתקונם.
ירקדון – בקטנותם מצאו כח לרקד כדרך הנערים.
עויליהם – העולל הוא הקטן, וגדול מן הילד, ועויל בא לגנאי, יסגירני אל אל עויל (למעלה ט״ז י״א).
ישלחו כצאן עויליהם בלי פחד ואימה, וילדיהם הקטנים ירקדון בלי שום פגע, ומה שאמרתם שהם מתים פתאום במיתה חטופה בלי חולי קדם לה כמ״ש צופר, עז״א הלא זאת כל מגמתם ושאלתם שימותו בלא יסורים, והם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יב) יִ֭שְׂאוּ כְּתֹ֣ף וְכִנּ֑וֹרוְ֝יִשְׂמְח֗וּ לְק֣וֹל עוּגָֽב׃
They sing to the timbrel and harp, and rejoice at the sound of the pipe.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יִטְלוּן בְּתֻפִּין וְכִנָרִין וְיֶחֱדוּן לְקָל אֲבּוּבָא.
ויחמלון אלדף ואלעוד, ויפרחון בצות אלכ׳ליאק.
ישאי, וישאו התף והכנור וישמחו כקול העוגב. תף ״דף״ וידוע הוא. יתרגם כאן כנור ״עוד״ וכן תרגם בתהלים קנ. אבל בבראשית ד כא תרגם כנור ״טנבור״ וכן תרגם לקמן ל לא, ושניהם כלי פריטה. ותרגם עוגב ״כליאק״ ובבראשית שם תרגם ״קיתאר״ וכן לקמן ל לא, וגם שני אלה כלי פריטה.
ישאו – היו נושאין קול בשיר בתוף וכנור, עוגב אינו אלא לשון שחוק על שם העגבות אשביימנט בלעז, כ״ש.
They raise They would raise their voice in song with the tambourine and the harp. The flute (עוגב) is only an expression of sensual laughter (עגבות) (aboyement in French, barking.) So I heard.
ישאו – קולם כתף וכינור ברוב שמחתם.
ישאו קולם בתוף וכנור – מרוב שמחתם.
וישמחו לקול – שרים ושרות.
ישאו – קול בתוף וכנור.
ישאו – קול בתוף.
ישאו בתוף וכנור – ישאו קול כמו תוף.
והתרגום אמר: יטלון בתופין וכנורין. והתוף לאמר כי ישאו כל כלי הנבלים והזמיר, כמו תוף וכנור ודומיהם.
ישאו בתוף וכינור – ישאו רנה כאילו היה לפניהם תוף וכנור מרוב השמחה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ישאו כתף – במקצת מדוייקים בכ״ף ובמסורת לית כוותיה ר״ל בכ״ף דאלו בבי״ת איכא אחריני וכן משמע מפי׳ רד״ק שרש תפף ומפי׳ הרמב״ן ורלב״ג ור׳ אברהם פריצול והמאירי אבל רש״י פי׳ היו נושאים קול בשירה בתוף וכנור דומה שהוא היה קורא בתף בבי״תוכן נראה מהראב״ע והתרגום. שוב מצאתי בפי׳ איוב לרבי יצחק כהן שנתעורר גם הוא מחילוף זה בין קצת מהמפרשים כמ״ש והנאני.
עוגב – שם כלי זמר.
ישאו – היו נושאים ומרימים קול זמר בתוף וכנור והיו שמחים כאשר ישמעו קול עוגב כדרך המתעדן ומתענג.
ישאו – כמו ישאו מדבר ועריו, נשיאת שיר ומשל ומליצה.
וישמחו לקול – שמחה שאחריו למ״ד הוא דרך צחוק. כי העוגב מעורר חרדה ומזכיר המות והם יצחקו לקולו, ויאמר יבלו ימיהם בטוב, כן ינגנו על הכנור והעוגב.
(יב-יג) ישאו בתוף וכנור – שישאו דברי שיר על תוף וכנור, ויאמרו בשירתם כי הם מבקשים שיבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו, שכ״ז שהם חיים יהיה להם כל טוב, וכשיגיע זמן מותם לא יהיה להם שום חולי, רק ירדו שאול פתאום ברגע א׳ בלי שום חולי ויסורים, זאת יזמרו תמיד עלי תוף וכנור ועוגב, וא״כ מ״ש צופר עצמותיו מלאו עלומיו ועמו על עפר תשכב, זה הוא כל תאות הרשע, ואין זה דבר רע בעיניו כי הוא בעיניו הצלחה גדולה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) [יְכַלּ֣וּ] (יבלו) בַטּ֣וֹב יְמֵיהֶ֑םוּ֝בְרֶ֗גַע שְׁא֣וֹל יֵחָֽתּוּ׃
They spend their days in prosperity, and peacefully they go down to the grave.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יְגַמְרוּן בְּטָבָא יוֹמֵיהוֹן וּבְמַרְגוֹעָא לְבֵי קְבוּרְתָא נַחֲתִין.
ויפנון איאמהם פי טיב עיש, ופי טרפה ירדו אלת׳רי בגיר מרץ׳.
יכלו, ויכלו ימיהם בטוב החיים, וכרגע ירדו שאולה בלי מחלה. ותיבת יחתו ארמית, תרגום וירד ונחת. וגם זה משלות הרשעים שבהגיע זמני למות אינו מתענה וסובל זמנים ממושכים על ערש דוי.
מאמר איוב זה הוא כולו דברים לענין, והוא כאשר ראה שהם מבהלים אותו שהוא רשע ממרה הניח מלהביא להם ראיה מעצמו, אלא הפך נגדם את הדרישה ואמר הורוני אתם היאך אנו רואים את הרשעים לעתים בטובה כאמרו מדוע רשעים יחיו, ודמה שהם לא יכחישוהו שלפעמים מאריך לרשעים, לכך אמר הרי באותו המשך שמאריכים להם שרוים בטובה, וזו היתה מטרתו עד סוף הפרשה.
מקאלהֵ איוב הד׳ה הי כלהא מעתמד עליהא, וד׳לך אנה למא ראהם יבאהתונה באנה ט׳אלם עאצי תרך אלאחתג׳אג׳ עליהם בנפסה, בל עכס עליהם אלמטאלבה פקאל אפתוני אנתם כיף צרנא נרי ללט׳אלמין נעמה וקתא כקולה מדוע רשעים יחיו, וקדר אנהם לא ינכרונה אן אלט׳אלמין ימהלון פקאל פפי חאל מהלתהם הוד׳א יתנעמון, פהד׳א כאן קצדה אלי אכ׳ר אלקצה.
וברגע שאול יחתו – כשמגיע יום מותו היה מת לפי שעה בנחת בלא יסורין.
יחתו – ירדו ובתרגום נחיתו.
and in a moment they descend to the grave When his dying day arrived, he would die in a moment, easily, without suffering.
they descend Heb. יחתו, they descend, which is in Targum נחיתוּ.
יבלו – ישלימו.
וברגע שאול יחתו – ולעת מיתתם באחריתם, הם מתים לפי שעה, בלא ייסורים במותם, ובחייהם משיגים טובה.
יכלו – ישלימו.
וברגע שאול יחתו – ולעת מיתתם באחריתם הם מתים לפי שעה בלא ייסורין. במותם ובחייהם משיגים טובה.
וברגע – בלא עינוים.
וברגע שאול יחתו – במרגוע בנחת יורדים קבר.
וברגע שאול יחתו – לשון מרגיע ומנוחה.
ויחתו – לשון ירידה, ולולי החי״ת היה דגש בעבור נו״ן נחת, ודגשות התי״ו לסוף פסוק כי אינו לשון מחתה.
ויש מפר׳: וברגע – לפי שעה בלא חליים ארוכים.
יכלו – מן ויכל אלהים (בראשית ב׳:ב׳).
יכלו – בטוב הידוע ימיהם.
וברגע – בזמן מועט בשאול יחתו והטעם נשברו בלי עינוי.
וברגע שאול יחתו – בעת המיתה ישברו, כלומר ימותו בשעה הראויה למיתה, ויחתו בלי מכאוב וחולי ארוך.
והמפרשים הוציאו ברגע מן וזאת המרגוע, ובגוים ההם לא תרגיע (דברים כ״ח:ס״ה). רצונם לומר ובנחת אל שאול יחתו פתאום, בלא שיוכח במכאוב על משכבו.⁠1
ובעל התרגום תרגם את שתיהן: ובמרגועא לבי קבורתא נחתין, ותרגם אחר ובשעה לבי קבורתא נחתין, תרגם יחתו לשון ירידה ונחת, והנה הרשעים האלה שטוב להם בחייהם ובמותם הם המורדים הכופרים בעיקר,
1. השוו ללשון הפסוק באיוב ל״ג:י״ט.
וברגע שאול יחתו – ובזמן קצר מאד ימותו וזה כלו מרוב ההצלחה שלא יגיעם צער גדול בבא עליהם המות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

יבלו – וכלו קרי והוא חד מן י״א מלין דכתיבין בי״ת וקריין כ״ף וסימן נמסר במ״ג במערכת אות הבי״ת ובריש הושע ובריש ד״ה. ובפי׳ אוהב משפט להר״ש בר צמח כתוב כלשון הזה יכלו קרי בכ״ף וכתוב בבי״ת. ובמענה ויוסף אליהוא סימן ל״ו יבלו קרי וכתיב בכ״ף ובפסוק יבלו בחירי (ישעיהו סה) במסרה לית כוותייהו בקריאה והוא זה שהוא כתוב בבי״ת וקרי בכ״ף ע״כ כך נראה לי להגיה לשונו ומה שכתוב שם ובמענה ויוסף אליהוא יכלו קרי בבי״ת וכתיב בכ״ף טעות הוא בלי ספק וצריך למחוק מלת בבי״ת דאם לא כן קשיא דידיה אדידיה ומגירסת הספרים והמסורת.
יבלו – ענין זקנה כמו אחרי בלותי (בראשית י״ח:י״ב).
יחתו – ירדו וכן שמה הנחת (יואל ד׳:י״א).
יבלו – הזקינו ימיהם בטובה וכאשר בא עתם ירדו לקבר ברגע מבלי אריכת המכאוב.
יחתו – מן נחת ענין ירידה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יד) וַיֹּאמְר֣וּ לָ֭אֵל ס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ וְדַ֥עַת דְּ֝רָכֶ֗יךָ לֹ֣א חָפָֽצְנוּ׃
Yet they said to God: 'Depart from us; for we do not desire the knowledge of Your ways.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַאֲמַרוּ לֶאֱלָהָא זוּר מִנָנָא וּלְמֶחְכַּם אוֹרְחָתָךְ לָא צְבֵינָא.
פקאלוא ללטאיק זל ענא, פאן מערפהֵ טרקך לא נריד.
ויאמרו, ואז אמרו לאל סור ממנו כי ידיעת דרכיך אין אנו רוצים. וכפי שכתב כאן בפירושו שמדובר בפסוקים הללו ברשעים הכופרים מציאותו יתעלה, כן כתב בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ה פ״ד מהדורתי עמ׳ קפא. וז״ל: אבל הכופר הוא העוזב את היסוד הכולל הכל יתברך ויתעלה... או שלא עבד זולתו ולא עבדו, והרי אינו עובד למאומה לא אמת ולא שקר וכאמרו בפרשת האומרים לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו.
ויאמרו לאל סור ממנו – והם היו אומרים בחייהם להקב״ה: סור ממנו אשר לא נלך אחריך, ולא חפצנו לדעת דרכיך.
ויאמרו לאל – והם היו אומרים להקב״ה: סור ממנו – אשר לא נלך אחריך ולא חפצנו לדעת דרכיך.
ויאמרו לאל – על ידי נביא המוכיח אותם כענין השביתו מפנינו את קדוש ישראל (ישעיהו ל׳:י״א).
דרכיך – הם המצות.
ויאמרו לאל סור ממנו וגו׳, שלא תועיל עבודת האלהים, והיו סבורים כי שלותם ברשותם, ואינו כן.
ויאמרו לאל סור ממנו - והם בחייהם אמרו לאל ית׳ ׳סור ממנו׳ ולא נתפלל אליך, ודעת דרכיך לא חפצנו, שלא נלך בהם:
ויאמרו – האנשים ההם אמרו לאל סור עצמך ממנו ולא תצוה לנו מאומה ולא נחפוץ לדעת דרכיך.
ויאמרו – ולא תוכל לומר עליהם שאינם רשעים ושלכן הם מצליחים, שהלא הם אומרים לאל סור ממנו, כי לא חפצנו לדעת דרכיך שהם חסד ורחמים וחנינה כי הם רעים בין אדם לחבירו, וכן בדברים שבין אדם למקום הם אומרים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טו) מַה⁠־שַּׁדַּ֥י כִּֽי⁠־נַעַבְדֶ֑נּוּ וּמַה⁠־נּ֝וֹעִ֗יל כִּ֣י נִפְגַּע⁠־בּֽוֹ׃
What is the Almighty, that we should serve Him? And what profit should we have, if we pray to Him?'
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מַה שַׁדַי אֲרוּם נִפְלְחִנֵיהּ וּמַה צְרוֹךְ אִית בֵּיהּ אֲרוּם נְצַלֵי בְּמֵימְרֵיה.
מה שדי כי נעבדנו – דור המבול אמרו כך (כתוב ברמז תק״כ).
ומא אלכאפי חתי נעבדה, ומא ננתפע אד׳ אסתקבלנאה.
כי, כי נתפלל לפניו, או כי נפנה אליו.
ומה נועיל – מה הנאה יש לנו כי נפגע בו אין אנו צריכין לו אפי׳ לטיפת גשמים כי אד יעלה מן הארץ (בראשית ב׳:ו׳).
and what will it avail us What benefit do we have if we pray to Him? We do not need Him for the drops of rain, because "a cloud would ascend from the earth" (Bereshit 2:6).
ומה נועיל כי נפגע בו – ומה נועיל לעצמינו, ומה הנאה יש לנו אם נתפלל אליו.
ומה נועיל – לעצמינו ומה הנאה יש לנו אם נתפלל אליו.
כי נפגע בו – כמו: ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז), לשון בקשה.
נפגע בו – מן אל תפגע בי (רות א׳:ט״ז) לשון בקשה.
מה שדי – שאלת המבזים וכן מה אדם ותדעהו (תהלים קמ״ד:ג׳).
ומה נועיל – לעצמינו.
נפגע בו – נתפלל אליו.
מה שדי – בדפוס ישן כתוב ומה בוא״ו וטעות הוא.
נפגע – נתפלל ונבקש כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז).
מה שדי – בזו את ה׳ ואמרו מה שדי כי נעבוד לו ומה תועלת יבוא לנו כאשר נתפלל אליו.
מה שדי כי נעבדנו – שמכחישים מציאות ה׳ וגם אם הוא נמצא מה נועיל כי נפגע בו, כי עכ״פ יכחישו שאינו משגיח לשמוע תפלה ולפנות אל מעשה ב״א, וא״כ אשאל הלא:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טז) הֵ֤ן לֹ֣א בְיָדָ֣ם טוּבָ֑םעֲצַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים רָ֣חֲקָה מֶֽנִּי׃
Lo, their prosperity is not in their hand; the counsel of the wicked is far from me.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הָא לָא יִשְׁתַּתַּר בִּידֵיהוֹן טוּבֵיהוֹן מִלְכַת רַשִׁיעֵי רַחֲקַת מִנִי.
והוד׳א צאלחין ליס פי אידיהם כ׳ירהם, ותקדירה עלי אלט׳אלמין קד בעד ענהם.
הן, רנה הצדיקים אין בידם טובם כלומר אין הטובה מצויה במעונם. וגזרותיו על הרשעים רחוקים מהם, וראה גם לקמן כב יח.
(טז-יח) והמשך פסוקים הללו, הן לא, כמה נר, יהיו כתבן, לפי דברי הכופרים כפי שהקדים תחלה ויאמרו לאל סור ממנו, ואחר כך המשיך כפי ההקדמה מה שדי, כוונתם שהוא בלתי מצוי, ואומרים הנה אנו רואים צדיקים לא בידם טובם, וכן רואים אנו רשעים עצת רשעים רחקה מני, הרי הם אומרים מתוך ודאות כמה נר לפי שאינם מאמינים שזה יתכן, כעין מה שאמרו אנשים ממרים ימהר יחישה מעשהו1, ואמרו אחרים לא תגיש ותקדים בעדנו הרעה2.
1. ישעיה ה יט.
2. עמוס ט י.
ומנוסקה הד׳ה אלפואסיק הן לא,
הן לא בידם טובם – בתמיה וכי אין כל טובם בידם.
ועצת רשעים רחקה מני – איוב היה משבח בעצמו שראה אותם ולא נמנה עמהם.
Behold, is not their prosperity in their hand This is a question: Is not all their prosperity in their hand?
The counsel of the wicked has distanced itself from me Iyyov was boasting that he saw them [the wicked] and was not counted among them.
הן לא בידם טובם – פתרונו: הלא לא בצדקתם באה להם הטובה הזאת, ואף על פי כן היו מצליחין בכל טובה. ומה זה תאמרו אלי: זה חלק אדם רשע מאלהים (איוב כ׳:כ״ט), אם כדבריכם: מדוע דרך רשעים צלֵחה, שלו כל בוגדי בגד? (ירמיהו י״ב:א׳).
ועצת רשעים רחקה מני – ובדרכם לא הלכתי, ושבט אלוה עלי ואני מתייסר בכל מיני פורענות? ואם כדבריכם, מדוע עושה רע מאת ומאריך לו (קהלת ח׳:י״ב), כמו שמפרש והולך.
אלא, הן לא בידם טובם – וכי אין כל טוב מצוי בידם, בתמיה.
ואף על פי כן, עצתם רחקה מעלי שאיני חפץ בהם ובטובתם.
הן לא בידם טובם – רק מהמקום ניתן להם אף על פי שעצתם ודבריהם רחקו מני.
הן לא בידם טובם – אם לא ירד עמם טובך.
עצת רשעים רחקה מני – ואני רחקה מני רשעים וכל עניני הפך בעניניהם.
[הן לא...] – הן לא בעבור ידם וכחם טובם, כי השם נתנו להם.
עצת רשעים – לאמר סור ממנו היא רחקה מני.
כי טובם – וכבודם ביד האלהים ולא בידם, ועצתם זאת, כלומר מחשבתם הרעה, רחוקה היא ממני, כי אינני מודה בה, אעפ״י שאני קורא תגר על המדה. או רחוקה ממני בהיותי בשלותי, כי הייתי מודה בטובי האלהים.
ויש מפרשים הן לא במעשה ידם ובזכותם טובם, ועצתם רחקה ממני, ואני מתייסר בייסורין, ואמר כי הם כופרים בעיקר וטוב להם, ואני המודה ועובד רע לי.
הן לא בידם טובם. והנה, ׳טובם׳ והצלחתם ׳לא׳ היתה ׳בידם׳, כי לא תתן הארץ פרייה ולא המקנה בזולת גזירת האל ית׳: ועצת רשעים, שחשבו אז שאין שום סיבה נכבדת יותר1 מהשמים וצבאם ושהם סיבה ראשונה פועלת בבחירתם, ואליהם היו עובדים ומתפללים: רחקה מני. שכבר בא מופת על סותרה:
1. אינו בק׳.
הן וגו׳ – וכי באמת לא היה בידם כל טובם אשר שאלו עיניהם בתמיה.
עצת – כאומר אל תחשבו שגם אני אבחר דרכם כי לא כן הוא כי עצת הרשעים ההם רחקה ממני ולא אחפוץ בה.
עצת רשעים – העצה בהנהגת רשעים, וכן לקמן (כ״ב י״ח) ומצאנו סמיכות הרבה שיתפרש לפעמים על הקונה לפעמים על הפעול, כמו וכעכס אל מוסר אויל, מוסר ה׳ אל תמאס.
הן לא בידם טובם – הלא טובם והצלחתם אינו בידם רק בא להם מאת ה׳, א״כ עצת רשעים רחקה מני, וא״כ לא אוכל להשיג עצת ה׳ והנהגתו בענין הרשעים, מדוע יתן להם הטוב, אחר שהם מנאצים אותו ומכחישים בו:
Why does God let the wicked get away with it?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יז) כַּמָּ֤ה׀ נֵר⁠־רְשָׁ֘עִ֤ים יִדְעָ֗ךְ וְיָבֹ֣א עָלֵ֣ימוֹ אֵידָ֑םחֲ֝בָלִ֗יםיְחַלֵּ֥ק בְּאַפּֽוֹ׃
How often is it that the lamp of the wicked is put out? That their calamity comes upon them? That He distributes pains in His anger?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כְּמָא שְׁרָגָא דְרַשִׁיעֵי יִטְפֵי וְיֵיתֵי עֲלֵיהוֹן תַּבְרֵיהוֹן עַדְבִין יְפַלֵג בְּרוּגְזֵיהּ.
פהם יקולון מתי סראג׳ אלפאסקין יכ׳מד, ויאתיהם תעסהם, ויקסמה כמא אלחבאל בגצ׳בה.
כמה, והרי הם אומרים מתי נר הרשעים ידעך ויבוא עליהם אידם ויחלקהו כמו חבלים באפו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

כמה נר,
כמה נר רשעים ידעך – למעלה הוא חוזר למה רשעים יחיו כמה תאריך זמן זה וחזר ומקללם נר רשעים ידעך וגו׳.
חבלים – גורל הראוי להם.
How long? May the lamp of the wicked be snuffed out This refers back to the above, to "Why do the wicked live on?⁠" (verse 7). How long will You lengthen this time [the lifetime of the wicked]? Then he continues and curses them, "May the lamp of the wicked be snuffed out...⁠"
lots Heb. חבלים, the lot that they deserve.
כמה נר רשעים ידעך – פתרונו: כמה יאריך זמן זה ויגיע קץ שיכבה נר הרשעים.
מתי יבא עליהם אידם, ומתי יחלק להם הקב״ה ייסורים וחבלים.
חבלים – כמו: חבלי יולידה (הושע י״ג:י״ג). למה הם מאריכים ימים, שזרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם (איוב כ״א:ח׳)?
כמה נר רשעים – מתי ידעך נר רשעים, ומתי יבא עליהם אידם, ומתי יחלק להם הקב״ה ייסורין וחבלים.
חבלים – כמו: חבלי יולדה (הושע י״ג:י״ג).
חבלי אף יחלק – להם. הפך: חבלים נפלו לי בנעימים (תהלים ט״ז:ו׳).
ויש אומרים: מן חבלי יולדה (הושע י״ג:י״ג). והראשון נכון.
כמה נר רשעים ידעך – כמו מתי.
ידעך – יכבה.
אידם – חשכם, מן ואיד יעלה מן הארץ (בראשית ב׳:ו׳).
חבלים – מן חבלים נפלו לי (תהלים ט״ז:ו׳).
ויש אומ׳ כמו חבלי יולדה (הושע י״ג:י״ג).
[כמה נר] – כמה זמן דולק נר רשעים וידעך, וטעם נר נשמתם או רמז לטובם.
אידם – חשכם והטעם צרתם.
חבלים – ישליך חבלי הגורל.
באפו – ויתן להם חלק מן האף. כי האף הוא הנחלק. ואם חבלים כמו צירים ומכאובים. הם יהיו הנחלקים והאף כחבל הגורל.
כמה נר רשעים ידעך – לשון כמה שאלה על הרבוי או על החסרון, כאשר עשיתי זה כמה שנים (זכריה ז׳:ג׳), כלומר שנים רבות, כמה לי עוונות וחטאות (איוב י״ג:כ״ג), ירצה לומר כמה הם, הלא מעטים המה, כי כן ישמש מלת מה בלא כ״ף לרבוי או לחסרון, מה רב טובך (תהלים ל״א:כ׳), מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח׳:ה׳). עתה יאמר כמה שנים או כמה דעיכות ידעך נרם.
ויבוא עליהם אידם, ויחלק להם האל חלקים רבים באפו,
ידעך – יכבה ויחשך.
חבלים – צירים ומכאובות.
כמה נר רשעים ידעך. ואף על פי שהציף הים על קצתם1, הנה היה זה ׳כמו רגע ולא חלו בם ידים׳2: חבלים יחלק באפו. וגם לא היה זה לכל המין האנושי, אבל לקצתו בלבד3:
1. בדור אנוש.
2. ע״פ לשה״כ באיכה (ד ו). כלומר, נהפכה ע״י מלאכים ברגע, ולא סבלו מידי אויב.
3. רק לחבלים מתוכם חילק אפו, לא חל אפו על כולם רק על חלקם.
ידעך – ענין ניתר וקפיצה כמו דעכו כאש קוצים (תהלים קי״ח:י״ב) ור״ל יוקפץ השלהבת וזה כבויה.
אידם – ענין מקרה רע.
חבלים – צירים ומכאובים כמו חבלי יולדה (הושע י״ג:י״ג).
כמה – כאומר הנה ראיתי רשעים רבים יבלו בטוב ימיהם ואם ימצאו רשעים מדוכאים כמה הם במספר וכי רבים המה אשר ראינו שיהיה נר רשעים כבויה ר״ל שיבוטל עצתם והצלחתם וכמה הם אשר יבוא עליהם האיד הראוי להם ואשר יחלק להם המקום צירים ומכאובים בחרון אפו.
חבלים – מענין חבלי יולדה, וגם מענין חבל וגורל שע״ז תפס יחלק.
כמה – ר״ל הלא ראוי,
• א) שדעיכת נרם והשקעת שמש הצלחתם יהיה בכמות גדול ובתכלית ההפלגה, וכמה פעמים ידעך נרם,
• ב) שיבא עליהם אידם לא על בניהם רק עליהם עצמם,
• ג) שלא יבא עליהם אידם בפעם אחת כמ״ש וברגע שאול יחתו, רק יחלק את החבלים לכמה חלקים ויבואו עליהם פעם אחר פעם, ולא יהיה זה ברחמים שלפעמים מחלקים את החבלים להקל העונש של המיוסר, רק זה יהיה באפו ובחמתו להרבות יסוריהם, ובאר זה שתחלה.
He should put out their lights;
He should punish the evil-doers' own persons;
Systematically, here and now.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יח) יִֽהְי֗וּ כְּתֶ֥בֶן לִפְנֵי⁠־ר֑וּחַ וּ֝כְמֹ֗ץ גְּנָבַ֥תּוּ סוּפָֽה׃
That they are like stubble before the wind, and like chaff that the storm steals away?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יְהוֹן הֵיךְ תִּבְנָא קֳדָם זַעְפָא וּכְמוֹזָא דִיטַלְטְלִנֵיהּ עַלְעוֹלָא.
ויצירון כתבן בין ידי אלריח, וכהשים חמלתה אלזובעה.
יהיו, ויהיו כתבן לפני הרוח וכמוץ אשר נשאתו רוח סערה. וכל זה לעג הרשעים לאותם האומרים כי ה׳ יעניש את הרשעים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

יהיו כתבן, עלי קול אלכפאר לאנה צדר אולא ויאמרו לאל סור ממנו, ת׳ם נסק עלי מא צדר מה שדי, יענון אנה ליס מוג׳וד ויקאל הוד׳א נרי צאלחין לא בידם טובם, ת׳ם נרי טאלחין עצת רשעים רחקה מני, פיקולון והם מודיין כמה נר אנהם ליס יומנון באן הד׳א יכון, נט׳יר מא קאל קום עצאה ימהר יחישה מעשהו, וקאל גירהם לא תגיש ותקדים בעדנו הרעה.
אם כדבריכם? שמשלם לשונאיו אל פניו להאבידו (דברים ז׳:י׳), יהיו הן עצמן כתבן לפני רוח.
גנבתו – כיסתו.
יהיו כתבן – אבודים מן העולם.
סופה – מן קנה וסוף (ישעיהו י״ט:ו׳).
כתבן לפני רוח – ילכו לאבדן מהרה ורוח סערה חוטפת.
[וכמוץ גנבתו סופה] – הסופה תקרא כמוה וטעם גנבתו רמז למהירות מותו כאילו נגנב.
עד יהיו כתבן לפי רוח – הלא כל שניו בשלום ומיתתו בנחת,
(יח-כ) יהיו כתבן לפני רוח. וגם שאחרי כן היו כולם במבול כתבן לפני רוח ואבדו כולם, אלוה יצפון לבניו אונו, הנה לא קרה זה לדורות שמתו קודם לכן, אבל קרה לבנים בלבד, וזה מן הפלא, שהיה ראוי שישלם אליו וידע באופן שיראו עיניו כידו - אבדן הבנים והממון:
וכמוץ – היא פסולת התבואה.
יהיו כתבן – מוסב על כמה שאמר במקרא שלפניו לומר כמה הם אשר יהיו נדים כתבן לפני רוח ואשר יהיו כמוץ שרוח סופה גונבו ממקומו ומנידו אנה ואנה הלא מעטים המה אשר יקבלו הגמולו׳ האלה ואמר זה להשיב על דברי צופר שאמר מהפלגת פורעניות הרשעים יוכר ההשגחה וישיב הוא לומר והלא מעטים המה אשר יקבלו מכאובות ורובם יבלו בטוב ימיהם.
יהיו כתבן הנישא לפני רוח ומתפזר אחד אחד, ואח״כ יהיו כמוץ אשר גנבתו סופה שתשא את כולו בפעם אחת:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יט) אֱל֗וֹהַּ יִצְפֹּן⁠־לְבָנָ֥יו אוֹנ֑וֹ יְשַׁלֵּ֖ם אֵלָ֣יו וְיֵדָֽע׃
'God lays up his iniquity for his children!' Let Him recompense the man himself, that he may know it.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֱלָהָא יִטְשֵׁי לִבְנוֹי צַעֲרֵיהּ יִפְרַע לְוָתֵיהּ וְיֵדַע.
ואללה פהו יכנז לבניה גלה, ת׳ם יכאפיה חתי יעלם.
אלוה, וה׳ יצפון לבניו הרשע והאון שלו, ויגמלהו כדי שידע.
ואמרו אלוה יצפון, אם הם עשו כמוהו, וכמו שנאמר ואף בעונות אבותם אתם ימקו1.
1. ויקרא כו לט.
וקולה אלוה יצפון, אד׳א הם פעלו מת׳לה חסב קולה ואף בעונות אבותם אתם ימקו.
אלוה יצפון לבניו אונו – בתמיה וכי מדה היא שכן זה הרשיע כל ימיו ויהא בשלום וימות בשלום ואונו ורשעו יצפון הקב״ה לבניו ללקות להם.
ישלם אליו וידע – שבח הוא להקב״ה שישלם לרשע עצמו גמולו ויבין שהרשיע לעשות.
Should God lay away his violence for his sons This is a question. Is this just, that this one should sin all his life and die in peace, and his violence and his wickedness the Holy One, blessed be He, should lay away for his sons, to punish them?
Let Him requite him so that he should know it is a praise to the Holy One, blessed be He, that He Himself requite the wicked man his recompense so that he understand that he dealt wickedly.
אלוה יצפון לבניו אונו – בתמיה. וכי מידה היא כן, שזה הרשיע כל ימיו וימות בשלום, ואונו ורשעו יצפן הקב״ה לבניו ללקות? מדוע ישא הבן את עון אבותיו?
ישלם אליו – אל הרשע עצמו, ישלם לו רשעו.
וידע – פתרונו: ויכיר שהרשיע לעשות.
אלוה יצפון לבניו אונו – הקב״ה יצפון לבניו חמסו וגזילתו, שגם הם יהיו לוקין על עון אביהם.
ישלם אליו – כפי מעשה ידיו, כדי שידע ויכיר תשלום גמולו. אותו ואת בניו הוא מקלל.
אונו – רשעו, כמו: מחשבות אונך (ירמיהו ד׳:י״ד), כטעם פוקד עון אבות (שמות ל״ד:ז׳).
וידע – כמו: וידע אלמנותיו (יחזקאל י״ט:ז׳).
אונו – מן און פי׳ רשעו.
יצפן לבניו – כדרך פוקד עון אבות על בנים.
וידע – הרשע כי מאת השם תגמולו או וידע דבק עם אלוה כי בחכמה יעשה הכל והוא הנכון.
והאלהים אשר יצפון לבניו – הצער והמכאוב הראוי לבוא עליו היה ראוי שישלם אותו אליו בחייו, וידע אונו – כענין ידוע חולי.
אונו – מלשון בן אוני (בראשית ל״ה:י״ח). וכן אמר התרגום: תבריה, עשאו כמו אידו, ואין לו חבר במקרא.
אונו – גזלתו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

אונו – ענין הגזל שעשק בכח ואון.
אלוה יצפון – ואם במה שאלוה מטמין לבניו גמול עון הגזל שאנס בכחו הלא מהראוי היה שאליו בעצמו ישלם גמול הרעה וידע כי יש אלהים שופטים בארץ.
אונו – עונש גזלתו, כמו וישב עליהם את אונם.
אלוה – ר״ל מה שאמרתם שלכן אין ה׳ מענישו, מפני שאלוה יצפון לבניו אונו, שישלם עונש של אונו וגזלתו אל חיק בניו, אני אומר ישלם אליו ויעניש אותו בעצמו, מצד שני טעמים,
• א) וידע, כדי שידע ויכיר כי יש אלהים שופטים בארץ,
• ב) מצד הגמול בעצמו שראוי שהחוטא הוא יקבל העונש ולא אחר, וז״ש למען.
Let them know that He is God, Judge of all the Earth.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כ) יִרְא֣וּ עֵינָ֣וא כִּיד֑וֹ וּמֵחֲמַ֖ת שַׁדַּ֣י יִשְׁתֶּֽה׃
Let his own eyes see his destruction, and let him drink of the wrath of the Almighty.
א. עֵינָ֣ו: קו״כ: א-קרי=עֵינָ֣יו
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יֶחֱמוּן עֵינוֹי תְּבִירֵיהּ וּמִן רוּגְזֵיהּ דְשַׁדַי יִשְׁתֵּי.
ותנט׳ר עינאה ת׳בארה, ומן חמייהֵ אלכאפי ישרב.
יראו, ויראו עיניו אבדנו כליונו והשמדתו.
יראו עיניו כידו – שברו. וחבירו: ונכר לפעלי און (איוב ל״א:ג׳).⁠א
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י אוקספורד 34 (במקום ״וחבירו: ונכר לפעלי און״): ״ואיני יכול למצוא לו דמיון בתורה כי אם לפי ענין הפסוק. נראה בעיני שבר. וכן הרב לא מצא לו דמיון.⁠״ בדפוסים נוסף גם: ״כידו – לשון אידו, א׳ מתחלף בכ״ף.⁠״
Let his eyes see his ruin Heb. כידו, his ruin, but I cannot find a comparison in the Bible. However, according to the context of the verse, it appears to mean ruin, and so, many did not find a comparison to it. (כידו An expression of אֵידוֹ, his ruin. The "aleph" is substituted by a "chaff.⁠")
ועיניו יראו כידוֹ – שִבְרוֹ.
ומחמת שדי – כוס החימה ישתה בעודו בחיים.
יראו עיניו – כל אחד ואחד מבניו.
כידו – כמו: אידו (עבדיה א׳:י״ג), מן הענין, והם בני אב אחד,⁠א ואין לו חבר.
א. כן בכ״י בכ״י פרמא 2395. בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896 חסר: ״והם בני אב אחד״.
יראו עיניו כידו – יראו עיניו אידו. ופירוש שלשתן ענין אחד.
כידו – שברו ומזה נקרא כידון והנו״ן נוסף כנו״ן חיצון ואיתון.
יראו עיניו כידו – כדרך אל פניו ישלם לו (דברים ז׳:י׳).
כידו – אידו.
ומחמת שדי ישתה – רוצה לומר: משפע חמתו או יהיה חמת נאד ויהיה הרצוץ בזה ישתה מחמת השם יתברך וירעל ר״ל שישתה כוס התרעלה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

יראו עינו – עיניו קרי.
כידו – ענינו כמו אידו, או הוא מלשון כידון ורומח.
יראו – מהראוי שעיני הרשע עצמו יראו כידו ורעתו והוא עצמו ישתה מחמתו וכעסו של המקום.
כידו – כמו כדו, וכמ״ש ומחמת שדי ישתה.
יראו עיניו כידו – שיראה בעצמו את הכד שבו המים המרים והתרעלה המוכן לו, וישתה מחמת שדי בעצמו:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כא) כִּ֤י מַה⁠־חֶפְצ֣וֹ בְּבֵית֣וֹ אַחֲרָ֑יווּמִסְפַּ֖ר חֳדָשָׁ֣יו חֻצָּֽצוּ׃
For what pleasure has he in his house after him, when the number of his months is determined.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם מָה רְעוּתֵיהּ בְּבֵיתֵיהּ בַּתְרוֹי וּמִנְיָן יַרְחוֹי אִתְפְּלִיגוּ.
פמא מראדה לביתה בעדה, ועדד שהורה קד ג׳זת.
כי, ומה חפצו לביתו אחריו, ומספר חדשיו ככר חולקו. כלומר שלא אכפת לו בנעשה בביתו אחריו וכעין דברי חזקיהו כי יהיה שלום ואמת בימי, ישעיה לט ח. ותיבת חצצו כמו אשר חצה משה, במדבר לא מב, וענינה נתחלקו ונתבתרו.
כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו – כי מה הוא חושש, שקליריר בלעז, וחפץ בביתו לאחר מותו לדאג בחייו בפורענות העתידה לבא עליהם אחרי שמספר חדשיו נקבצו ויכלו לפני הרעה שהבטיחם המקום והיו ימיו מאה ועשרים שנה (בראשית ו׳:ג׳), זאת היא שאמרתי לכם פנו אלי והשמו (איוב כ״א:ה׳).
For what does He care about his house after him since the number of his months has been cut off For what does he care (saklirir in Old French) or desire in his house after his death, to worry in his lifetime about the retribution destined to befall them, since the number of his months has been cut off and they will end before the evil that the Omnipresent promised them, viz. "therefore his days shall be 120 years" (Bereshit 6:3). This is what I said to you, "Turn to me and be silent" (verse 5).
כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חוצצו – כי מה הוא חושש וחפץ בביתו אחר מותו, לידאג מפורענות בחייו, העתידה לבא לבני ביתו אחר שמספר חדשיו חוצצו – נקצצו, ויכלו לפני הרעה, כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו (קהלת ג׳:כ״ב).
כי מה חפצו – שהרי אינו חפץ בטובת בניו אחר מיתתו, ואינו חושש במיתתם, אחרי שמספר ימיו חרוצים בידי שמים עד כמה יחיה, ועל כן ילקה בחייו.
כי מה חפצו – מה יועיל לו כל מה שהשאיר אחריו.
חצצו – כמו: לא יחצו ימיהם (תהלים נ״ה:כ״ד).
חצצו – מן יחצו ימיהם (תהלים נ״ה:כ״ד) חצץ וחצה (שנים שרשים) בענין אחד כשוגג ומשגה.
כי מה חפצו – והפעם חבל חפצו אחר מותו.
חצצו – הגיעו לחצים.
כי מה חפצו בביתו אחריו – מה יחוש לביתו אחר מיתתו, הנה לא ידאג לצער הבנים ולא ישמח לטובם ואין לו חפץ.
כי מספר חדשיו – כבר, חצצו ונחלקו מהם.
חצצו – נחתכו ונגבלו ויהיה חצץ וחצה שני שרשים בענין אחד.
חצצו – נקבצו כמו ויצא חצץ כולו (משלי ל׳:כ״ז).
כי מה חפצו – מה רצונו בתקנת ביתו אחרי מותו ומה הוא חושש לזה הואיל ומספר חדשיו אשר הוקבע לו הלא נקבצו אליו וקבל את שלו וכבר נשלמו.
חוצצו – כמו ויצא חצץ כולו (משלי ל׳) ערוכים על סדר.
כי מה חפצו בביתו אחריו – שהגם שכ״ז שהאדם חי הוא חפץ בשלום בני ביתו ובניו, וכשיאבדו בניו הוא מרגיש ומצטער עליהם, אבל מה חפצו בביתו אחר מותו, שאז בטל חפצו זה שהיה חפץ בביתו, ולא ירגיש אז בצער בניו אחר שמספר חדשיו חוצצו שהוא חי כל זמנו בשלוה, מה אכפת לו אחר מותו באבדן ביתו, וא״כ אין זה עונש כלל:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כב) הַלְאֵ֥ל יְלַמֶּד⁠־דָּ֑עַתוְ֝ה֗וּא רָמִ֥ים יִשְׁפּֽוֹט׃
Shall any teach God knowledge? Seeing it is He that judges those that are high.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הַאֶפְשַׁר דְלֶאֱלָהָא יַלֵף מַנְדְעָא וְהוּא שְׁמֵי מְרוֹמָא דָאֵן.
והל יעלם אלאנסאן רבה אלמערפה, והו מן אלרפע יחכם.
הלאל, והאם ילמד האדם את אלוהו דעת, והוא ממרום ישפוט.
הלאל ילמד דעת – היש אחד מכם אשר הוא תחת האל שילמד דעת מה היא המדה הזאת.
והוא רמים ישפוט – כגון אני והצדיקים והחשובים הוא מייסר ודן ונפרע מהם, כמו: ולא יפנה דרך כרמים (איוב כ״ד:י״ח) האמור בנח ובמתושלח באגדת חלק.
[לשון אחר: הלאל ילמד דעת – כלומר האני צריך ללמדו דעת לשפוט אמת הוא עצמו נודע שכן אבל הוא ישפוט דינים רמים בגבהו ובגדלו ואינו חש לדקדק, זה שמעתי ולא הראשון.]
Can anyone teach knowledge for God Is there anyone among you who is in the place of God, who can teach the knowledge of what this standard is [i.e., the standard of God's judgment]?
But He judges high-handedly Heb. והוא רמים ישפוט. [He punishes the exalted.] Those like me, and the righteous and the esteemed, He chastises, judges, and requites, like, "and he will not turn in the way of the vineyards" (Iyyov 24:18), stated in regard to Noah and Methuselah in the Aggadah of [chapter] Chelek (Sanh. 108a). Another explanation: Can anyone teach God knowledge? That is, do I have to teach Him knowledge to judge fairly? He Himself knows that it is so, but He passes high-handed judgments with His loftiness and His greatness, and He does not care to be exact. I heard this one but not the first one.
הלאל ילמד דעת – אם יש בכם אחד במקומו של הקב״ה שילמד לי דעת, על מה המידה הזאת נהוגה ברשעים שהם מצליחים?
והוא רמים ישפוט – פתרונו: ויודיעני כיצד הוא שופט את הרמים הרשעים? אלא על כרחכם: צדקת הצדיק לא יצילנו ביום צדקו, ורשעת הרשע לא יכשל בה (יחזקאל ל״ג:י״ב), והרבה יש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים (קהלת ח׳:י״ד), אלא כך היא המידה.
הלאל ילמד דעת – אם יש בכם דעת במקומו של הקב״ה, שילמד לי דעת על מה המדה הזאת נהוגה ברשעים שהם מצליחים.
והוא רמים ישפוט – והקב״ה הוא מביא ייסורין על החסידים שהיו ראויים להיות רמים.
הלאל ילמד דעת – כאילו לא ידע המקום מה יעשה.
הלאל ילמד דעת והוא רמים ישפוט – מי ילמדהו דעת.
[הלאל ילמד] – הלאל ילמד המלמד דעת, והענין אם צריך להודיעו מה יעשה, והוא רמים וגבוהים ישפוט כפי מעשיהם.
הלאל ילמד דעת – יתמה, האיש כמוני ילמד דעת לאל, השופט כל הארץ הרמים והגדולים לא יעשה משפט1 חס ושלום, אבל מכל מקום אין הנראה בעולם דין אמת.
1. השוו ללשון הפסוק בבראשית י״ח:כ״ה.
הלאל. האמנם יאות לאל ילמד דעת - שהוא מלמד דעת לכל זולתו, והוא רמים ישפוט - השופט כל הרמים והגבוהים, שיעשה משפט כזה שלא יסבלהו שום בעל שכל:
הלאל – היש מי אשר בעבור האל ילמד דעת להבין משפטו והלא הוא יתברך ישפוט משפטים רמים אשר גבהו מתבונת האדם.
הלאל – הלא לאל א״צ ללמד דעת איך יעניש ובאיזה אופן יעניש את הרשע כפי רשעתו, וא״כ אשאל איך הוא רמים ישפוט ויגזר ממרום, לאמר.
God must know that because the wicked appear to go unpunished and the righteous unrewarded, He is not taken seriously. So why does He allow it?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כג) זֶ֗ה יָ֭מוּת בְּעֶ֣צֶם תֻּמּ֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ שַׁלְאֲנַ֥ן וְשָׁלֵֽיו׃
One dies in his full strength, being wholly at ease and quiet.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
דֵּין יְמוּת בִּתְקוֹף שְׁלִימוּתֵיהּ כּוּלֵיהּ שַׁדִיךְ וּשְׁלֵיו.
באן ימות הד׳א בעט׳ם צחתה, כל חיאתה מודע סאלי.
זה, שימות זה בתוקף בריאותו וכל חייו שאנן ושלו. והוא המשך הפסיק שקדם, כלומר תאור משפטי ה׳ שאין אנו יכולים להגיע לחקר תכליתן.
וענין זה ימות וזה ימות זהו המורם שהוא המטרה] שהיא תשובת איוב.
ומעני זה ימות וזה ימות הו אלמכ׳רג אלי אלגרץ׳ אנה ג׳ואב איוב.
זה – הרשע.
ימות – נענש.
בעצם תומו – במראה שלימתו לא חסר.
שלאנן – כמו שאנן.
This one The wicked man.
dies (Is punished.) in his full strength in the appearance of his perfection, lacking nothing.
tranquil Heb. שַׁלְאֲנָן, like שַׁאֲנָן.
זה ימות בעצם תומו כלו שלאנן ושלו – אדם זה תראה שימות בעצם תומו בתוקף שלמותו.⁠א
שלאנןב – כמו: שאנן.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י ס״פ I.20: ״שלותו״. דפוס ברסלאו: ״שלו ומותו״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הושמט ע״י הדומות: ״ושלו אדם זה... שלאנן״.
שלאנן – הלמ״ד נוסף.
זה ימות בעצם תומו – כמו עצם היום או עצם השמים.
ויש מפרשים: מן עצום ורב (דברים כ״ו:ה׳).
תמו – שם דבר על משקל בבור כפי (איוב ט׳:ל׳).
[שלאנן] – שלאנן ושאנן זה אומר בכה וזה אומר בכה (מלכים א כ״ב:כ׳).
בעצם תֻּמּוֹ – כי העצם שהוא יסוד הגוף שלם ותמים.
ויש אומ׳ בעצם גוף וכן וכעצם השמים (שמות כ״ד:י׳).
זה ימות בעצם תומו – צדיק או רשע, וזה ימות בנפש מרה – גם כן, כטוב כחוטא (קהלת ט׳:ב׳), ויחד שניהם שוים לכסותם רמה, ומדוע יריע האלהים לטובים וייטיב לרשעים, ואפילו ישלם להם טוב בעולם הנשמות, מכל מקום הרעות הבאות עליהם בעולם הזה עוות הדין הוא. ויתכן עוד שאפרש הלאל ילמד אדם דעת – הלא הוא הדעתן השלם, והוא רמים ישפוט – כשירצה, כי הוא היכול והתקיף, והנה איננו חסר לא דעת ולא יכולת, והנה כשאנו רואים שופט חכם ובעל יכולת עושה משפט מעוקל כזה, זה ימות בנפש מרה (איוב כ״א:כ״ה) וזה בעצם תומו, על כל פנים שמפני שלא ישגיח בדין הוא זה. וזאת כוונתו ולא יאמר אותה בפירוש רק יביא עליהם ראיותיו לעולם.
והמפרשים אמרו הלאל ילמד דעת – היש בכם שילמד לי דעת על האל איך יעשה כן, שזה ימות בעצם תומו וזה ימות בנפש מרה (איוב כ״א:כ״ה).
הלאל – הלמ״ד כלמ״ד אמרי לי אחי הוא (בראשית כ׳:י״ג), ואמר פרעה לבני ישראל (שמות י״ד:ג׳), והדומים להם.
והתרגום אמר: האפשר דלאלהא ייליף מנדעא, כמו שפירשתי, והוא הנכון.
בעצם תומו – בתוקף שלמותו.
(כג-כו) זה ימות בעצם תומו. הנה הדורות שקדמו למבול שהתחילו בעבירה ׳מתו בעצם תומם׳ ובשלוה, וזה - הדור שנולד מעט קודם המבול: ימות בנפש מרה, ואף על פי כן יחד על עפר ישכבו בלי שום הבדל בזה:
בעצם – בחוזק כמו וכעצמו נשברה הקרן (דניאל ח׳:ח׳).
חומו – מלשון חמימות.
שלאנן – הוא מלה מורכבת מן שלוה ושאנן וכפל עוד לומר ושליו להפלגת הענין.
זה ימות – הנה אף ברשעים האחד ימות בתוקף שלמותו וכל ימי חייו ישב בהשקט ובשלוה.
בעצם – מלשון עוצם וחוזק.
שלאנן – כמו שאנן, ושאנן הוא שאין מטריד מבחוץ, ושלו הוא השלוה הפנימית, וזה הבדלה בכ״מ.
(כג-כד) זה הרשע, ימות בעצם תומו כולו שלאנן בלא שום חולי כלל, הגם שכל ימיו היה בטוב עד שעטיניו מלאו חלב מרוב טובה ותענוגות בשר:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כד) עֲ֭טִנָיוא מָלְא֣וּ חָלָ֑בוּמֹ֖חַ עַצְמוֹתָ֣יו יְשֻׁקֶּֽה׃
His pails are full of milk, and the marrow of his bones is moistened.
א. עֲ֭טִנָיו =א,פטרבורג-EVR-II-B-92,פטרבורג-EVR-II-B-247,ק-מ,ב1[לאחר תיקון],ש2 (כתיב חסר יו״ד ומלא יו״ד) וכך אצל ברויאר ומג״ה.
•ל,ש1,ק13=עֲ֭טִינָ֭יו (כתיב מלא יו״ד ומלא יו״ד) וכך אצל דותן ובמכון ממרא
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בִּיזוֹי אִתְמְלִיאוּ חֲלָבָא וּמוֹקְרָא דְגַרְמוֹי פַטִים.
ואודאג׳ה מלא לבן, ועט׳אמה תתסקי מכ׳אכ׳א.
עטיניו, וורידיו מלאים חלב ועצמיו שואבים מח. עטיניו הם הורידים וצנורות הלשד שבגוף ואינו שם לשדים. גם ר״י אבן ג׳נאח לא פירש שהם השדים. ומלת ישוקה מוסב על עצמותיו.
עטיניו מלאו חלב – לשון משנה הוא (מנחות פו ע״א) עוטנו בבית הבד צוברים הזיתי׳ יחד ושומנן מתעגל ומתאסף לתוכו כדי שיהא מוכן כשעוצרו בבית הבד ואותו כלי שצוברין אותו כדי להאסף שמנו לתוכו נקרא מעטן אף כאן חלבו ולחלוחו ושומנו נקרא עטיניו.
His pails are full of milk Heb. עטיניו. This is the language of the Mishnah (Menahoth 86a): "He packs it (עוטנו) in the olive press.⁠" They gather the olives together, and their oil forms globules and gathers in its midst in order to be ready when he presses it in the press, and that vessel in which they gather it in order for its oil to gather within it is called "ma'atan.⁠" Here too, his milk and his moisture and fat are called "atinav.⁠"
עטיניו – לשון משנה הוא: עוטנו בבית הבד (מנחות ח׳:ד׳), צוברין הזיתים יחד, ושמנן עוגל ומתעגל ומתאסף לתוכן כדי שיהא מוכן לצאת כשעוצרו בבית הבד, ואותו כלי שצוברין אותו כדי להאסף שמנם לתוכו נקרא: מעטן. אף כאן מקום מיכנס שומנו, והוא חזה שלו, נקרא: עטיניו.
ומוח עצמותיו ישוקה – מחמת שהוא עב ושמן יש לו שיקוי עצמות, שהן מליאות מוח, ולא בצדקתו וביושר לבבו.
ומוח עצמותיו ישקה – מחמת שהוא עב ושמן יש לו שיקוי עצמות, שהן מליאות מוח.
עטיניו – מלשון ישמעאל, המקום שיברכו עליו הגמלים על המים.
ישקה – כאלו ישֻקה תמיד ממשקה על כן לא ייבש.
עטיניו – כליו ואין לו חבר.
עטיניו – כליו.
מלאו חלב – כי הוא מרכך המעים ומלחלח הגוף.
יְשֻׁקֶּה – מדשן המאכל או ממשקה רפואה.
עטיניו מלאו חלב – אמר בו התרגום: חדוי, כי השדים ידמו לשרקת הנקרא מעטן, וכן בלשון רז״ל מעטן של זתים.
ומוח עצמותיו – רמז כי הגוף כלו מושקה מן המוח שהוא הרבה בעצמותיו. או יאמר כן ומוח עצמותיו ישוקה, מן החלב הנזכר.
עטיניו – הם השדים.
ומוח עצמותיו ישוקה – רוצה לומר: שכל אחד מעצמיו מלא מוח מרוב השומן והדשנות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

עטיניו – הם השדיים והוא מושאל מדרז״ל (בבלי ב״מ ס״ד) המעטן של זיתים והוא שם כלי עשויה לאצור בה הזיתים להתאסף שמנם.
עטיניו – השדים שלו מלאו חלב ולא נתייבש מוח עצמותיו כאילו היו משקין אותו בדבר המלחלח כי כל ימיו התענג בתענוגים.
עטיניו – כלי המיץ והחלב, וי״מ המיתרים הדקים שקורין נערווין שמלאים מיץ הצלול כחלב, ויש לשתפו עם אטון מצרים, ע״ש דקותם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כה) וְזֶ֗ה יָ֭מוּת בְּנֶ֣פֶשׁ מָרָ֑הוְלֹֽא⁠־אָ֝כַ֗ל בַּטּוֹבָֽה׃
And another dies in bitterness of soul, and has never tasted of good.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְדֵין יְמוּת בְּנַפְשָׁא מְרִירָא וְלָא אֲכַל בְּטָבְתָא.
והד׳א ימות בנפס מרה, ולא יאכל שי מן אלכ׳יר.
וזה, וזה ימות בנפש מרה ולא אכל מאומה מן הטובה.
וזה ימות בנפש מרה – הרמים והקדושים אליו יפרע מיד מהם.
And this one dies with a bitter spirit Those that are exalted and holy to Him – them He requites immediately.
וזה ימות בנפש מרה – פתרונו: ואדם אחר ימות בנפש מרה.
ולא אכל בטובה – לא חטא לאלוהיו.
וזה ימות – החסיד מת בנפש מרה, שלא השיג טובה בחייו. ועל כן תמהתי עד מאד.
בטובה – הבי״ת כטעם מ״ם וכן הנותר בבשר ובלחם.
בנפש מרה – סבלות כענין וימררו את חייהם (שמות א׳:י״ד).
בטובה – הידועה בזמנו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

וזה ימות – והאחד ימות בנפש מרה מן קושי המזל ולא אכל מעול׳ בסעודה טובה וענוגה.
וזה הצדיק, ימות בנפש מרה מתוך חולי ומכאוב, הגם שכל ימיו לא אכל בטובה, והיה כל ימיו דלים ורעים, ובכ״ז אין הבדל ביניהם אחר המות כי אח״כ.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כו) יַ֭חַד עַל⁠־עָפָ֣ר יִשְׁכָּ֑בוּ וְ֝רִמָּ֗ה תְּכַסֶּ֥ה עֲלֵיהֶֽם׃
They lie down alike in the dust, and the worm covers them.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כַּחֲדָא עַל עַפְרָא שָׁכְבִין וְרִיחֲשָׁא תַּחֲפֵי עֲלֵיהוֹן.
וג׳מיעא עלי אלתראב ינצ׳ג׳עון, ואלרמה תגטיהם.
יחד, וכולם יחד על העפר ישכבו והרמה תכסה אותם.
יחד על עפר ישכבו – ולאחר מותן אין ניכר לבריות מי הרע מי הטוב כי כזה כן זה יחד על עפר ישכבו.
Together on the earth they lie After their death, it is not recognizable to the people who is good and who is bad, because this one is like that one; they lie on the earth together.
ושניהם יחד על עפר ישכבו, והכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשעא (קהלת ט׳:ב׳).
ורימה תכסה עליהם – על שניהם, על טוב ועל חוטא.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״לרשע״.
יחד – זה וזה ימותו.
ורימה תכסה – הבשר אשר עליהם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

יחד – והמה שוכבים לאחר המיתה על העפר יחד זה כזה והרמה תכסה על שניהם דומה בדומה וכאומר מדוע יהיה כן הלא שניהם היו שוים בדבר הרשע ואף לאחר המיתה ישוו ומה זה שהאחד היה בחייו שקט ושאנן והאחד בנפש מרה.
יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם – וא״כ הזה משפט צדק שנאמר שהוא רמים ישפוט כמשפט זה, הלא מזה מבואר שלא הוא ישפוט זאת רק שכ״ז בא מפאת המערכת:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כז) הֵ֣ן יָ֭דַעְתִּי מַחְשְׁבֽוֹתֵיכֶ֑םוּ֝מְזִמּ֗וֹת עָלַ֥י תַּחְמֹֽסוּ׃
Behold, I know your thoughts, and the devices which you wrongfully imagine against me.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הֵן גַלְיָן קֳדָמַי מַחְשְׁבָתְכוֹן וְזִמְיוֹנִין דַעֲלִי תַּחְשְׁלוּן.
וכאני אעלם אפכארכם, והממכם אלתי תט׳למוני בהא.
הן, וכאלו אני יודע מחשבותיכם ומזמותיכם שאתם עושים לי עול בהם. לפירוש הן – כאלו, ראה לעיל יט ז.
הן ידעתי מחשבותיכם – והמזמות אשר עלי תחמוסו תריעו לחשוב חמס.
Lo, I know your thoughts and the devices that you wrongfully think against me You do wrong to think injustice.
הן ידעתי מחשבותיכם ומזימות עלי תחמסו – פתרונו: מזימות שאתם חושבים בלב עלי, ואתם מגלים מה שבלבבכם בפה.
תחמסו – מן חמס.
(כז-כח) ומזמות עלי תחמוסו – חמס הוא בידכם במזמות שתחשבו עלי שתאמרו עלי איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים.
תחמסו – תדברו חמס באמרכם עלי.
הן ידעתי מחשבותיכם – אמר אני רואה כי אין משפט, כי ידעתי שאתם חושבים עלי רעה ומזימות חמס בהיותי מלומד בייסורין.
תחמסו – מענין חמס.
הן ידעתי מחשבותיכם. שתשיבו טענת שקר:
תחמוסו – ענין הסרה כמו נחמסו עקביך (ירמיהו י״ג:כ״ב).
הן ידעתי – הנה ידעתי מה שאתם חושבים להשיב על אמרי.
ומזימות – אבל מה מן המחשבות אשר המה מקבילות ומנגדות להם הנה אותם תסירו בעבורי ולא תאמרום כאומר הנה הדברים המסייעים להם תאמרו ולא את המקבילות.
מחשבותיכם, ומזימות – מזימות הם מחשבות עמוקות להרע לחברו, ר״ל מחשבותיכם מסכימים עמי, רק תחמסו מזימות בחמס להרע לי ולהוציא עלי לעז.
(כז-כח) הן ידעתי מחשבותיכם – ידעתי מה שחשבתם בלבכם בכל מה שעניתם על הצלחת הרשע, ומזמות עלי תחמסו כי תאמרו איה בית נדיב, במה שאמרתם בתשובתכם איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים שאהלם וביתם אינו מתקיים בזה חמסתם מזימות עלי, ועלי כוונתם, להביא ראיה מחורבן ביתי שהיה בית נדיב אל חורבן בית רשעים שביתם אינו מתקיים, והגם שלא דברתם זאת בפירוש בפיכם, כן היה מחשבותיכם וכוונת מזמותיכם עלי, אבל אני משיב לכם מה תביאו ראיה ממקרה שקרה אל איש אחד:
(27) Job interprets the congruity in the lot of the good and wicked as evidence that governance is random. His companions see it as proof that people are not always what they appear. Job had appeared to be good, but when his fate ultimately turned out to be that deserved by a wicked person, they knew that in truth he must have been wicked.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כח) כִּ֤י תֹאמְר֗וּ אַיֵּ֥ה בֵית⁠־נָדִ֑יבוְ֝אַיֵּ֗ה אֹ֤הֶל׀ מִשְׁכְּנ֬וֹת רְשָׁעִֽים׃
For you say: 'Where is the house of the prince? And where is the tent in which the wicked dwelt?'
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם תֵּימְרוּן הָאן בֵּית אַרְכוֹנָא וְהָאן פְּרָסָא דְמַשְׁכְּנֵי דְרַשִׁיעַיָא.
והו אן תקולון אין בית אלנביל, ואין מסאכן אלט׳אלמין קד סאוית ביניהם.
כי, והוא שאתם אומרים איה בית הנדיב ואיה משכנות הרשעים שאתה השוית ביניהם. איוב אומר לחבריו אתם עושים לי עול וחמס במה שאתם טוענים עלי שאני משוה צדיקים לרשעים באמרי שהוא מטיב לרשעים ומיסר את הצדיקים.
כי תאמרו וגו׳ – בשביל הרעה אשר באתני אתם אומרים ראו איה ביתו של זה שהיה נדיב ואיה אהל ומשכנות שאר רשעים כלומר כמוהו כמוהם ברשעו אבד ביתו, (ולמה אתם בוטחים בשלותכם).
For etc. Because of the evil that has befallen me, you say, "Look, where is the house of this man who was a prince, and where is the tent and the dwellings of the other wicked men?⁠" That is to say that he is like them. Because of his wickedness, his house was lost. (Now why do you rely on your tranquility?)
ואתם שואלים זה לזה ואומרים: איהא בית נדיב – היכן הוא גדולתו של זה שראינוהו לשעבר ביתו בנוי כבית נדיב ועתה אנו רואים הוא וביתו חרב? וחבירו משיבו: הנני משיבך על איה שלך שאתה תמיה עליו ושואל איה בית נדיב? תשובה לדבריך: לאהל של זה היקרה כאהל של רשעים, שהיום בנוי ופתאום חרב, ומחר אתה שואל עליו: איה הוא. וזהו: ואיה אהל משכנות רשעים.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״איזה״.
כי תאמרו – כי ידעתי שאתם חושבים ואומרים.
בית נדיב – בעל ממון ואיננו צדיק.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

איה בית נדיב – בעל הממון.
כי תאמרו איה בית נדיב – איה בית איוב הנדיב הזה.
ואיה אהל משכנות רשעים – הכל הלכו אל מקום אחד, כי כולם אבדו ברשעם.
כי תאמרו איה בית נדיב. מי יודע אם הדורות הראשונים היו כל כך רשעים כמו בני המבול, ואם היה ביניהם איזה נדיב זוכה בצד מה:
נדיב – ישר ובעל מתן.
כי תאמרו – אשר תחשבו לומר איה בית נדיב וכאומר הלא לא ימצא לו בית חזק להתחזק בה כי יחסה בסת׳ אהלו מבלי פחד ומבלי מורך ואיה אהל משכנות רשעים כי לא ימצא מי מהם שוכן באוהל כי לרוב פחד לבבו יסתיר עצמו בבית החזק יותר מן האוהל ותחשבו א״כ לומר שהפחד הזה הוא בעצמו יחשב להם לגמול ועונש.
בית נדיב, אהל רשעים – הנדיב לשבח, וקראו בית קבוע, ואהל עראי של רשעים, ושניהם כונו על איוב שהוא בית נדיב, ובאמת היה אהל רשעים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כט) הֲלֹ֣א שְׁ֭אֶלְתֶּם ע֣וֹבְרֵי דָ֑רֶךְ וְ֝אֹתֹתָ֗ם לֹ֣א תְנַכֵּֽרוּ׃
Have you not asked those that go by the way; you cannot deny their signs,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הֲלָא שְׁיֶלְתּוּן עָדֵי אוֹרְחָא וְסִמָנֵיהוֹן לָא תִשְׁתְּמוֹדְעוּן.
אלם תסאלו מארהֵ אלטריק, ואיאתהם לא תת׳בתון.
הלא, האם לא שאלתם עוברי דרך ואותותם אינכם מכירים. ההוכחה שיש בהגדתם שראו צדיק ורע לו רשע וטוב לו אינכם רוצים להכיר.
הלא שאלתם וגו׳ – כל זה אתם מושלים עלי משלות.
ואותתם – אשר הודיעו אתכם לא תנכרום משום על לב, כמו: ויתנכר אליהם (בראשית מ״ב:ז׳).
Have you not asked etc. All these parables you are composing about me.
and their signs which they made known to you, you shall not make strange to yourselves by not paying attention to them, like, "But he made himself a stranger (ויתנכר) to them" (Bereshit 42:7).
וכשאתם משיבים תשובה זו שאינה נכונה, הניחו תשובותיכם ושאלו לעוברי דרך, ופתרונו: הלא תשאלו – לבני אדם היודעים סדרו של עולם ומנהגו.
שאלתם – כמו: שאלו. ולפיכך אינו נקוד שאַלתם, כי הוא משמע לשעבר, אבל שאֵלתם משמע לשון הווה, כמו: שאילתיו (שמואל א א׳:כ׳), דמשמעא עכשיו שואלת אנכי אותו. כלומר שאלתי אותו ועכשיו אנכי שואלת אותו.
ואותותם לא תנכרו – פתרונו: ואותותם אשר יודיעו לכם למה לא תנכרו.⁠ב
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו: ״המשמע״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, פירנצה II.24. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״פתרונו ואותותם... לא תנכרו״.
הלא שאלתם – עתה שאלתם העניין לעוברי דרך – שהם חכמים בדרכי עולם.
ואותותם – אותות אשר הגידו לכם לא תנכרו – כי שמתם אותם על לב.
תנכרו – כמו: תכירו.
תנכרו – מן הכיר, ולא מבנינו. אך נכר אותו אלהים (שמואל א כ״ג:ז׳) מבניינו ועניינו.
עוברי דרך – הם יודעים קורות המקומות ואותותם שיתנו על ענין הרשע לא תכירו בעין שכלכם.
הלא שאלתם עוברי דרך – עלי בעבור היותכם מארץ מרחק.
ואותותם – אשר אמרו לכם על נדיבותי וצדקי, לא תנכרו – אותם עתה.
הלא שאלתם עוברי דרך. הנה הכותבים דברי הימים בדורות ההם אשר קצת ספריהם אצלנו כתבו הנהגת הדורות אצל ׳עוברי דרך׳ אז: ואותותם לא תנכרו. והנה אותות דרכיהם לא יהיו בלתי נכרים ונודעים אצלכם בזה ובשאר הנהגותיהם:
הלא שאלתם – כאומר והנה הסרתם בעבורי מה מן המחשבות כי הלא שאלתם לעוברי דרך היודעים הקורות המתהווים בעולם.
ואותותם – האות והסימן אשר נתנו לספורם הלא לא תוכלו להתנכר אותו לומר שהסימן זר ונכרי ולא כן הוא.
תנכרו – מענין נכרי. ובא על דבר בלתי ידוע, הפך מפעל נכר על ההכרה.
הלא שאלתם עוברי דרך – אם שאלתם לעוברים במדינות שהם ראו רשעים רבים שביתם קיים ומצליח, ואז אותותם בל תנכרו, לא תוכלו לנכר ולהכחיש את האותות שיתנו לכם ממשכנות רשעים רבים שעומדים בשלוה ובהצלחה, שמזה יש אות וראיה הפך דבריכם ואין להביא ראיה מן הפרט רק מן הכלל:
It is the same all over the world: it is the wicked who prosper.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ל) כִּ֤י לְי֣וֹם אֵ֭יד יֵחָ֣שֶׂךְ רָ֑עלְי֖וֹם עֲבָר֣וֹת יוּבָֽלוּ׃
that on day of calamity the evil man is spared, that on the day of wrath he is borne along?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם לְיוֹם תְּבִירָא יִתְמְנַע בִּישׁ לְיוֹם רְגִיזְתָּא יִתָּעֲלוּן.
או אלי יום אלתעס יצד אלשריר, ואלי יום אלקיאמה יודון.
כי, או ליום אד יחשו הרע וליום הדין יוכלו. אלה הם תשובות איוב לחבריו האומרים כי הרשע נענש והצדיק מקבל שכרו בעולם הזה, ואמר להם לא כן, אלא יש צדיק ורע לי בעולם הזה ומקבל שכרו לעתיד, ויש רשע וטוב לו בעולם הזה ומקבל עונשו לעתיד שהיא קורא אותו יום אד, או ליום עברה. ותרגם רבנו יום עברה ״יום אלקיאמה״ שהוא מונח מוסלמי ליום הדין הגדול לעתיד, שבו לדעתם יחיו המתים הצדיקים לחיי עד והרשעים ידונו לדראון עולם. וכך תרגם יום עברה במשלי יא ד. וראה לעיל א כא.
כי ליום – אמרו לכם אשר ליום איד יחשך רע, הרשע מונע ונחשך מרעה ושמור ליום הקבוע לאידו, כמו: אשר חשכתי לעת צר (איוב ל״ח:כ״ג) הצנעתים וחשכתים להודיעם עד יום קרב ומלחמה.
That They told you that... the wicked man is reserved for the day of calamity The wicked man is withheld and spared from evil and reserved for the day that is appointed for his calamity, like, "That I have saved for a time of trouble" (Iyyov 38:23). I laid them away and spared them to let them know until the day of battle and war.
כי ליום איד יחשך רע – פתרונו: כי יאמרו אליכם דבר זה ליום איד יחשך רעא ליום שנגזר הרעה לבא בו, היא באה בו ביום, אם חרב אם דבר אם אש. אבל אין הרעה מבחנת לא לסור מן הצדיקים ולא ליפול על הפושעים, וכל שנפגע לה בין צדיק בין רשע הוא נכשל בה.
רע – שם דבר הוא, ופתרונו: רעה, כמו: כי אינם יודעים לעשות רע (קהלת ד׳:י״ז).
ליום עברות יובלו – פורעניות מתרגשות לבא לעולם, ובמי שפוגעת בו הרעה, כטוב כחוטא הוא נתקל בה, ומקרה זה הקרני, ולא בפשעי וחטאתי.
א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י ס״פ I.20, פירנצה II.24, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״פתרונו כי יאמרו... יחשך רע״.
כי ליום איד יחשך רע – והם אמרו לכם שהרשע מנוע ושמור מן הרעה, עד בֹא יום אידו שלקברות יובל.
ליום איד – ליום חשך. וקרוב ממנו: ואיד יעלה מן הארץ (בראשית ב׳:ו׳), כענין: יום ענן וערפל (יואל ב׳:ב׳).
כי ליום איד יחשך רע להביא על ידו רעה ואיד לרשעים אחרים ליום עברות יובלו.
כי ליום איד יחשך – הרשע מן המיתה.
וליום עברות יובלו – להנקם על ידם ואחרי כן יקום מהם.
עברות – חֵימות, ונקראו כן בעבור שעברו חק החימה.
יובלו – יובאו.
ליום איד – ליום חשך.
יחשך [רע] – איש רע. כי השם יחשכהו מצרה בעבור יום עברות שיובלו בעולם כי בהם יכניעהו.
כי ליום איד יחשך רע – יאמר כי הרשע נשמד ונעזב ליום איד העתיד לבוא.
ליום עברות – שיובלו בניו.
יחשך רע – ימנע האיש הרע שלא יגיע אליו האיד.
עברות – מענין עברה.
כי ליום איד יחשך רע. כי אז, בזמן שהיה קורה איזה איד ומכת מדינה כמו בצורת או זולת זה, היה ביניהם איזה עשיר או גדול שהיה יכול לעזור לכללות ולעשות איזה תיקון, והוא ברשעו היה חושך עצמו מזה ואין מכלים, וכן ליום עברות יובלו - ביום שהיה קודר עברת דבר או חרב וזולת זה על קצת ההמון, לא היה שם איש עומד בפרץ, אף על פי שהיה לאל ידו:
עברות – הטעם ברי״ש.
איד – מקרה רע.
יחשך – ימנע.
עברות – מלשון עברה וזעם.
יובלו – יובאו כמו יובל שי (ישעיהו י״ח:ז׳).
כי ליום איד – והנה הם ספרו אשר לעת בוא איד בעולם הנה הרשע ורע יחשוך ממנה ולא עליו תהיה.
ליום עברות יובלו – מוסב על יחשך רע לומר שהרע נחשך לעת אשר יבואו עברות וכעסים וכפל הדבר במ״ש וכאומר הלא בעבור זה יאמץ לבבו ולא יחת ולא יפחד והמה מנגדים לדבריכם ולא תאמרום.
יחשך רע – יל״פ תואר להאדם הרע, ויל״פ הרע עצמה והעונש, יחשך, לקבל העונש ביום איד.
כי – ואם תאמרו כי מחשיכים את הרע ליום איד, היינו שלא ישלמו להרע את ענשו עד שיבוא יום אידו המיועד לו, והוא ליום עברות יובלו שהוא יום המיתה, שאז יקבל גמולו אחר המות, ולכן לא ישלמו ענשו בעוה״ז כדעת בלדד, ע״ז משיב.
Are they only spared in this world to be punished in the Hereafter, as Bildad claimed?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לא) מִֽי⁠־יַגִּ֣יד עַל⁠־פָּנָ֣יו דַּרְכּ֑וֹ וְהוּא⁠־עָ֝שָׂ֗ה מִ֣י יְשַׁלֶּם⁠־לֽוֹ׃
But who shall declare his way to his face? And who shall repay him for what he has done?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מַן יְחַוֵי קֳדָמוֹי אוֹרְחֵיהּ וְהוּא עֲבַד מַן יְשַׁלֵם לֵיהּ.
ואלאן מן יכ׳ברה בחצ׳רתה באמורה, אלד׳י עמל במן יסלמה אליה.
מי, ועתה מי יגיד לו לנוכח את עניניו אשר עשה במי שנמסר בידו. וכך פירושו, אם כדבריכם הדין והעונש בעולם הזה מדוע הרשעים בטובה ומי מוכיחם על פניהם ומיסרם על פשעיהם ועל מה שעוללו למי שנמסר בידם או השתלטו ברשעם עליו, והנה הם הולכים לקברות בשלום ובשלוה.
מי יגיד על פניו דרכו – מי הוא המלך הגדול אשר יגיד על פניו דרכו ולא יראו ממנו כמה הוא נשגב זה הקב״ה שעשה.
ומי ישלם לו – וגמול רשעו מי ישלם לו.
Who will tell His way to His face Who is the great king who will tell His way to His face and will not fear Him? How exalted He is! That is the Holy One, blessed be He, Who did.
and who will requite Him Who will requite Him with the recompense for His wickedness?
מיא יגיד על פניו דרכו – מאחר שכך היא המידה.
והוא עשה מיב ישלם לו – פתרונו: הקב״ה גזר כן מי ישלם לו גמול שישיב על דבריו ויאמר לו:⁠ג לא דנתד כשורה.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו: ״ומי״. בכ״י פריס 162: ״ומה״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20: ״ומי״.
ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20 חסר: ״לו״.
ד. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20: ״דנתה״.
מי [אשר] יגיד – לאדם רשע דרכו ומדתו העתידה לו באחריתו.
והוא עשה – הרעה.
מי ישלם לו – ויפרע לו שכר רשעו, אם לא הקב״ה.
מי יגיד על פניוא דרכו – חוזר למקום, והענין: מי הגיד לו דרכו להיות כן, והוא יעשה מה שירצה ואין מי ישלם לו.
ויש אומרים: שהוא דבק, והענין: על מחשבת הרשע שיעשה מה שירצה ואין מי ישלם לו.
א. כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״פניו״.
מי יגיד על פניו דרכו – מי יגיד לזה הרשע בחייו דרכו הרעה והוא עושה רעות לבני אדם ומי ישלם לו.
מי יגיד על פניו דרכו – מי הוא זה שיגיד לרשע דרכו הרעה בפניו. אין אדם יכול כי ירא ממנו.
והוא עשה מי ישלם לו – כאשר יעשה רעות לבני אדם מי יוכל לשלם לו תשלומין.
מי יגיד – לפני השם, כמו הלאל ילמד דעת (איוב כ״א:כ״ב). והפעם אין צורך להגיד לו לעשות כן.
והוא עשה – חפצו מן הרשע.
ויש אומ׳ שהענין על הרשע שיעשה חפצו ואין משלם לו.
מי יגיד על פניו – בחייו דרכו הרעה.
והוא – שעשה הרעות ויוכל.
מי ישלם לו – כי הוא בבוא הרעה אל ביתו.
מי יגיד על פניו דרכו. מי הוא שהוכיח על פניו רוע דרכו בזה: מי ישלם לו. להעניש אותו על זה, כי לא היה ביניהם שום בית דין מוכן לעשות שום תיקון:
מי יגיד – ובעבור רוב הצלחתו מי א״כ יוכל להגיד דרכו לפניו ולהוכיחו ולהפחידו מן העונש כי הלא למאד ילעג למו.
והוא עשה – ועם כי הוא עשה את הרע אשר חשב לעשות אין מי ישלם לו גמול.
• א) מי יגיד על פניו דרכו, הלא צריך שיקבל העונש במקום שהרשיע, ששם יעמדו נגדו העדים שיעידו על דרכו הרע שבעבורו יקבל העונש, אבל מי יעיד שם בפניו,
• ב) שצריך שימצא מי שישלם לו, אבל שם את אשר עשה מי ישלם לו, ומפרש דבריו נגד מ״ש מי יגיד על פניו דרכו, כי הלא.
They should be punished where they sinned, so that those they offended should have satisfaction.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לב) וְ֭הוּא לִקְבָר֣וֹת יוּבָ֑לוְֽעַל⁠־גָּדִ֥ישׁ יִשְׁקֽוֹד׃
For he is borne to the grave, and watch is kept over his tomb.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְהוּא לִקְבוּרָן יִתָּעֵל וְעַל גְדִישִׁין יְעִיר.
והו אלי אלקבור יודי, ועלי אכדאסהא יראבט.
והוא, והוא אל הקברות יובל ועל גדישיהם יתמיד. והנה גדיש מוסב על הקברות כלומר ישקוד ויתמיד על אותן הערמות.
והוא לקברות יובל – סופו יובל לקבר.
ועל גדיש ישקוד – כשהוא נקבר בשדות אצל הגדישים.
(ועל גדיש ישקוד – ידונו אותו על שלא קיים המצות השייכים בשדה לקט שכחה ופאה ושאר מצות הנוהגים בעומר ובגדיש ולכן שקדו וימהרו עליו הפורענות. {הג״ה מר״ע}).
But he will be borne to the grave He will ultimately be borne to the grave.
and he will hasten to be beside the stacks of grain when he is buried in the fields beside the stacks of grain.
והוא לקברות יובל – פתרונו: והאדם הזה סופו שיובל לקברות, ואפילו לא היתה רעה פוגעת בו כל ימי חייו דיי לו ברעה זו שסופו למיתה.
ועל גדיש ישקוד – פתרונו: ועליו גדיש ישמור שנקבר אצל גדיש, ודומה לוא כאילו גדיש שומר על קברו.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20: ״לו״.
ואם לקברות יובל – זהו שכר מעשיו, וממהרים אותו לקוברו על פני השדה במקום גדישין.
ועל גדיש ישקוד – אמר רב האיי גאון ז״ל: שהוא הקובה שעל הקבר כמנהגא ארץ ישמעאל.
והקרוב: שהוא עפר והדומה לו ואין לו חבר.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395, אוקספורד 567: ״מנהג״.
(לב-לג) והוא לקברות יובל – ולא יזכר יום המיתה ולא יפחד מיום שימתקו לו כאשר ישכב על האבנים.
רגבי נחל – כמו ורגבים ידובקו (איוב ל״ח:ל״ח), כענין רגמים מן וירגמו.
ואחריו כל אדם ימשוך – המות.
ולפניו אין מספר – לאותם שמשך לקבר.
ועל גדיש – יש אומ׳ קבר.
ויש אומ׳ עפר או כמשמעו והוא הנכון כאשר אפרש וכן מגדיש ועד קמה (שופטים ט״ו:ה׳).
ישקד – ידבק.
לקברות – כי המת יסיעוהו מקבר אל קבר ואין לו מנוחה במותו וכבר פרשתי כל הענין בפסוק קברים לי.
ועל גדיש ישקוד – כי הגדיש מוכן לדישה והרשע כאלו דבק עם גדיש על כן הוא נדוש ונשבר והפי׳ נכון.
לקברות – הובל כבר, ועל העפר הנקבץ על קברו כעין גדיש.
ישקוד – תמיד עוד כל ימי הארץ,⁠1 ולא ישוב אל בניו או אל ביתו.
1. השוו ללשון הפסוק בבראשית ח׳:כ״ב.
ועל גדיש ישקוד – רצה לומר שהוא יהיה שוקד לעמוד על הקבר ונקרא הקבר גדיש להתקבץ עליו עפר ואבנים ויגבה על הארץ כצורת גדיש ואיפשר שיהיה גדיש כמשמעה וירצה בזה שהוא יעמוד בחוץ בקבר אשר אצל הגדיש שהוא בשדה.
והוא לקברות יובל. בשלום, לא במבול ולא במיתה משונה: ועל גדיש ישקוד. וישקוד ויתמיד בדרכיו אלה עד שיזקין יותר מה׳גדיש׳ הנקצר בעתו אחר שנתבשל ויבש הרבה, באופן כי מתקו לו רגבי נחל, מתקו לו חתיכות עפר רגבי הקבר להיותו אז שבע ימים: ואחריו כל אדם ימשוך. ולא היה לו המות צער או עונש, כי אמנם ימשוך אחריו כל אדם1:
1. המוות מושך כל אדם, ולכן גם שמת לבסוף, אין זה נחשב לעונש, כי כולם מתים.
ועל גדיש – הוא״ו בגעיא בספרי ספרד.
גדיש – הוא כרי מאלומות התבואה.
ישקוד – ימהר כמו כי שוקד אני (ירמיהו א׳:י״ב).
והוא לקברות יובל – כשיבוא יומו יזכה לקבורה כדרך כל הארץ.
ועל גדיש ישקוד – ימהר לשכוב על תל הקבר העשוי כגדיש כי לא יתמהמהו בקבורתו למען לא יתבזה אחר המיתה (וקראו גדיש ע״ש סופו כי אחר הקבורה נעשה תל וכן וטחני קמח (ישעיהו מ״ז:ב׳)).
ועל גדיש – עי׳ למעלה ((ה׳ כ״ו).
הוא לקברות יובל – ושם אין עד ומגיד, ונגד מי ישלם לו, אומר שהלא על גדיש ישקוד, שנטמן תחת הגדיש מקום שאין יד השופט משגת אותו, והוא שוקד שם בתמידות ואינו יוצא משם, וא״א שימצא אותו השופט במק״א לשופטו, וא״ת שהקבר עצמו הוא מקום המשפט, שהלא.
מתקו לו רגבי נחל – ואין לו צער מהם, והוא לא אחד שנקבר שם כי אחריו כל אדם ימשוך, שזה סוף כל האדם הבאים אחריו, וגם לפניו כבר נמשכו לקבורה אנשים אין מספר, וא״כ.
The grave is no threat to them; it is the end for everyone, righteous and wicked alike.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לג) מָֽתְקוּ⁠־ל֗וֹ רִגְבֵ֫י נָ֥חַלוְ֭אַחֲרָיו כׇּל⁠־אָדָ֣ם יִמְשׁ֑וֹךְ וּ֝לְפָנָ֗יו אֵ֣ין מִסְפָּֽר׃
The clods of the valley are sweet to him, and all men draw after him, as there were innumerable before him.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותמצודת ציוןמצודת דודעודהכל
בְּסִימָן לֵיהּ גַרְגְשָׁתָא דְנַחֲלָא וּבַתְרוֹי כָּל בַּר נָשׁ יִנְגוֹד וּקְדָמוֹי לֵית מִנְיָן.
כאן קד חלת לה ג׳באש אלואדי, ווראה יג׳ד׳ב כל אלנאס, ואלד׳י קבלה לא אחצא להם.
מתקו, כאלו מתקו לו רגבי הנחל, ואחריו ימשך כל אדם, ואשר לפניו אין להם מספר.
ורצה באמרו מתקו לו רגבי נחל, הדבקות1, כלומר שהמת כבר דבק ברגבים הללו עד שהם כאלו מתקו לו וערבו.
1. ״לזום״ דבקות שקידה והתמדה. וכ״כ בפירושו לתהלים נד. טו: פירשתי נמתיק סוד דבקות כמו מתקו לו רגבי נחל, וכן מתקו רמה (לקמן כד כ) שכל אלו דבקות ותמידות.
ואראד בקולה מתקו לו רגבי נחל, אללזום, יעני אן אלמית קד לאזם הד׳ה אלג׳באש חתי כאנהא קד חלת לה וטאבת.
רגבי – בלשטז בלעז.
ולפניו אין מספר – לנמשכים לאותו דרך כל אלה מזימות תחמסו עלי.
clods balast in French (which the sailors bring into the holds of the ships in order to weigh them down.)
as there were innumerable ones before him Those who draw after the same way. All these devices you think against me.
מתקו לו רגבי נחל – משמת אדם מתקו לו רגבי אדמה.
רגבי – בלשטש בלעז.
נחל – כמו: נחל איתן (דברים כ״א:ד׳).
ואחריו כל אדם ימשוךא – בין צדיק בין רשע מימיי לא ראיתי שתציל צדקת הצדיק את הצדיק מן מות, אלא יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו (קהלת ז׳:ט״ו).
ולפניו אין מספר – שמתו.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162, וכן בהרבה כ״י של המקרא: ״ימשך״.
מתקו לו רגבי נחל – הרגבים מתוקים לו בקבר.
ואחריו כל אדם ימשך – ואחר מיתתו של אותו רשע, כל שאר בני אדם נמשכים אליו ומתים כמוהו.
ולפניו – קודם שבא לעולם.
אין מספר – לאשר מתו וחלפו מן העולם, כי: כמות זה כן מות זה (קהלת ג׳:י״ט).
ועל כן נבהלתי ונחפזתי, שהרשעים יש בהם שמצליחים בחייהם ומגיע אליהם כמעשה הצדיקים (קהלת ח׳:י״ד), וליום המיתה כזה כן זה ובאים אל מקום אחד.
רגבי – גְלְשְטְשְ.
נחל – ארץ יבישה, כמו: אל נחל איתן (דברים כ״א:ד׳), וכמו: וערפו שם את העגלה בנחל (דברים כ״א:ד׳).
רגבי נחל – בלשון ישמעאל מקום חפירת הנחל, והוא קרוב מן ורגבים ידובקו (איוב ל״ח:ל״ח).
ואחריו כל אדם ימשוך – שימותו אחריו ואין מספר למתים לפניו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]

רגבי – כטעם חפירות וכמוהו ורגבים ידובקו (איוב ל״ח:ל״ח).
רגבי נחל – החפירות. שיקבר שם ובא רגבי בלשון רבים כדרך קברים לי (איוב י״ז:א׳) כאשר פירשתי.
ואחריו – אחר מותו.
כל אדם ימשוך – השם לקברו.
[ולפניו] – ולמתים לפניו, קודם מותו, אין מספר.
כי מתקו לו ריבי נחל – אשר נקבר שם, וידע כי בניו ימשכם אחריו ויבואו לו, ואבותיו אשר לפניו עמו הם שם.
רגבי נחל – בקעי המישור אשר הוא קבור שם.
רגבי – צרורות עפר כמו ורגבים ידבקו (איוב ל״ח:ל״ח).
נחל – עמק וגיא.
מתקו לו – צרורות עפר הנחל אשר יקבר בה הלא ימתק לו קבר במקום המעולה והנבחר ואף כבוד יעשו לו במותו כי אחר ארונו ימשך כל האדם ללותו וגם לפניו ילכו בלי מספר להכין כל צרכי קבורתו וכדרך אשר עושים לגדולים וחשובים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותמצודת ציוןמצודת דודהכל
 
(לד) וְ֭אֵיךְ תְּנַחֲמ֣וּנִי הָ֑בֶלוּ֝תְשׁ֥וּבֹתֵיכֶ֗ם נִשְׁאַר⁠־מָֽעַל׃
How then do you comfort me in vain? And as for your answers, there remains only betrayal!
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְהֵיךְ תְּנַחֲמוּנַנִי לְמָא וּתְיוּבְתְּכוֹן אִשְׁתַּתַּר בְּהוֹן שְׁקָר.
וכיף תעאזוני באלהבא, וג׳ואבאתכם מנסובה אלי אלנכאת׳.
ואיך, והיאך תנחמוני בהבל ותשובותיכם מתיחסות אל המעל. והנה נשאר ״נסב״ כמו לשארו. ומעל ״נכת״ כמו ומעלה בו מעל, במדבר ה יב.
וגזרתי נשאר, מן שאר בשרו1, ולפיכך עשיתיו יחס. המורם שהוא דבר נוסף2 בפרק זה, שאלת איוב לחבריו על שלות הרשעים מה אתם אומרים בזה, וכבר הקשה עליהם בכך בפרק ישליו אהלים לשדדים3, אלא שלא בדרך זו, כי שם טען טענה שבה אמר כי ה׳ פעמים שהוא מטיב לרשע, ואחר כך נסתעפו הדברים עד שנתרחבו, וכאשר אמר לו צפר שבהכרח יענש הרשע בעולם הזה, ושבני אדם חייבים להודיעו4 חיובו בכך, הניח איוב מלשאול כעין מה שקדם, ואמר הניחו דברי אני, והורוני אתם היאך נמצא הרשע בטובה גדולה מדוע רשעים יחיו, וכן רואים אנו צדיק מת בנפש מרה, ושניהם מתים, ואם היה השכר והעונש כפי שאתם אומרים שהם בעולם הזה, היכן אם כן יבואו על גמולם או על ענשם, מי הגיד על פניו דרכו, והוא לקברות יובל, ועל שאלה זו השיבו אליפז כפי שאמר:
1. ויקרא יח ו.
2. נוסף על מה שכבר אמר בתשובותיו שקדמו.
3. לעיל פרק יב.
4. להודיע לרשע רשעו כפי שאנו מודיעים לך ואין אנו נושאים לך פנים.
ואשתקקת נשאר, מן שאר בשרו, פג׳עלתה מנסובא.
מכ׳רג׳ אלי באב אלזיאדה מן הד׳א אלפצל, מסאלהֵ איוב לאצחאבה ען נעמהֵ אלכפאר מא קולכם פי הד׳א, וקד כאן עארצ׳הם בד׳לך פי פצל ישליו אהלים לשדדים, ולכן ליס עלי הד׳ה אלטריק, לאנה הנאך אנמא אדעי דעוי קאל פיהא אן אללה קד ינעם עלי אלכפאר, ת׳ם תשעב אלכלאם חתי אתסע, ת׳ם למא קאל לה צפר אן אלט׳אלם לא בד מן אן יעאקב פי אלדניא, ואן אלנאס יג׳ב עליהם אן יבינו לה אסתחקאקה, תרך איוב אן יטאלבה במת׳ל מא תקדם, פקאל פאתרכו קולי אנא ודלוני אנתם כיף תכון ללכפאר נעמה סאעה מדוע רשעים יחיו, ת׳ם נרא צאלח ימות בנפס מרה, וג׳מיעא ימותאן, פאן כאן אלת׳ואב ואלעקאב כמא תקולון אנתם המא פי אלדניא, פאין ית׳אבאן או יעאקבאן, מי הגיד על פניו דרכו, והוא לקברות יובל, פען הד׳ה אלמסאלה אג׳אבה אליפז כמא חכא.
ואיך תנחמוני הבל – מאחר שתשובותיכם נשאר מעל, נשכחה ואבדה מכם תשובות החכמה ותשובותיכם לא נשארה בידכם אלא תשובת מעל.
מעל – שם דבר הוא, לכך ננקד כולו קמץ, וטעמו מלעיל. כך שמעתי.
Now how do you comfort me with futility Since only betrayal remains of your replies, the replies of wisdom are forgotten and lost from you, and of your replies, [those] left in your hands are only replies of betrayal. betrayal This word (מעל) is a noun, which is why it is voweled with a kamatz, and the accent is on the first syllable.
ואיך תנחמוני הבל – שאתם אומרים: אם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפך (איוב י״א:י״ג), כי אז תשא פניך ממום (איוב י״א:ט״ו), אין המכשול תלוי בעון, אלא הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע (קהלת ט׳:ב׳).
ותשובותיכם נשאר מעל – לא נשאר בידכם אלא תשובת מעילה.
ואיך תנחמוני – דברי שקר והבל ומהתלות להקניטני, תנחומי הבל הם, שאתם מחזיקים אותי בחזקת רשע על צרותיי. עמדו בעצמיכם ושתוקו, שלא תשיבוני דבר, ויהיו לי לתנחומין, כמה שאמור למעלה: ותהי זאת תנחומותיכם (איוב כ״א:ב׳).
ותשובותיכם נשאר מעל – ותשובותיכם שאתם משיבים לי הכל עליא למעל ולתרמית.
א. בכ״י לוצקי 778: לעלי. וצ״ע בנוסח.
ותשובותיכם – כן ענינו נשאר מעל בתשובותיכם מן ומעלה מעל (ויקרא ה׳:כ״א).
ואיך תנחמוני הבל ותשובותיכם נשאר מָעל – תשובותיכם קרוב ומודעא למעל, מן שאר בשרו (ויקרא י״ח:ו׳).
א. כן בכ״י פרמא 2958. בכ״י אוקספורד 625: ״ומדוע״.
ותשובותיכם – חסר בי״ת השירות.
ואיך תנחמוני – בדמיון הרשע כי זה הבל.
ובתשובותיכם – ישאר המעל והשקר שלא תענוני היום; וחנה החל אליפז כיום המחרת, והעד על זה איוב ענהו גם היום מרי שיחי (איוב כ״ג:ב׳). ופי׳ גם היום כאתמול ימרו שיחי.
ואיך תנחמוני הבל – לאמר כי אם לא חטאתי לא יריע לי האלהים, ומוסר הוא, או על קצת חטאים שלא ידעתי, ועוד ייטיב לי, כאשר אמרו, אם אתה הכינות לבך (איוב י״א:י״ג), והיה ראשיתך מצער (איוב ח׳:ז׳), ודומיהם, כי כל אלה נחמות לו.
ותשובותיכם נשאר מעל – בנפש השומע.
והתרגום אמר: ותיובתכון אישתאר בהון שיקרא.
ותשובותיכם נשאר מעל – רוצה לומר תשובותיכם נשארו כוזבות ובטלות.
ואיך תנחמוני הבל. באמרכם שהאל לא יחזיק ביד מרעים: ותשובותיכם. בטענות שקר: נשאר מעל. שאתם מראים להשיב לכבוד האל, ואינכם משיבים אלא לכבודכם, ובכן הן מעל1 בקודש2:
1. מעילה.
2. כי משתמשים בכבוד ה׳ עבור עצמם.
תנחמוני – החי״ת בשוא ופתח.
מעל – שקר כי ומעלה מעל (ויקרא ה׳:כ״א) ת״א וישקר שקר.
ואיך – כאומר ובהיות כן נראה א״כ שאין משגיח ואין גמול ואיך תנחמו אותי באמרי הבל לומר כשאשוב ישגה אחריתי ומה יועיל תשובה אם אין משגיח.
ותשובותיכם – מה שהשבתם לי מגמול הרשעים הנה הכזבתי אותם כי מעטים המה אשר יוגמלו רע ומרובים מהם יקבלו הטוב ונשאר א״כ תשובתכם מעל ושקר (העולה מהמענה ההיא לסתור דברי צופר אשר יוכיח ההשגחה מהפלגת פורעניות הרשעים כי ישיב אמרים לומר הלא מעטים המה אשר יגיע להם הפורעניות ורובם יבלו בטוב ימיהם ולא יחושו במה שיהיה לבניהם אחריהם ובעבור כי יראו אשר ביום רעה המה בטובה לא יפחדו משום פחד והוא שמח בהצלחתו אשר לו בחייו ובהכבוד אשר יעשו לו במותו כדרך הגדולים).
מעל – כמו למעול מעל בה׳, מענין בגידה.
איך תנחמוני הבל – אחר שתשובותיכם נשאר מעל, שהמבואר שתכלית תשובותיכם לא היה לנחם אותי ולהגיד האמת, רק היה מעל ובגד בברית אחים, שאמרתם במעל שאני רשע לא לנחם כאח לאחיו:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144