Devarim 33 – דברים לג‏ – Mikraot Gedolot

אשריך ישראל מי כמוך – ישראל אומרים (שמות ט״ו:י״א) מי כמוך באלים ורוח הקדש אומרת אשריך ישראל. אשריך ישראל נתקבצו כל ישראל אצל משה אמרו לו רבינו משה אמור לנו מה טובה עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לנו לעתיד לבא אמר להם איני יודע מה אומר לכם אשריכם מה מתוקן לכם, משל לאדם שמסר את בנו לפידגוג והיה מחזרו ומראה אותו ואומר לו כל האילנות הללו שלך כל הגפנים הללו שלך כל הזיתים הללו שלך כשיגע להראותו אמר לו איני יודע מה אומר לך אשריך מה מתוקן לך כך אמר משה לישראל איני יודע מה אומר לכם אשריכם מה מתוקן לכם, (תהלים ל״א:כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.

אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה׳ – עם שאין ישועתו אלא בשכינה, (ישעיהו מ״ה:י״ז) ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים.

מגן עזרך – כענין שנאמר (שמואל ב כ״ב:ג׳) אלהי צורי אחסה בו מגיני וקרן ישעי.

ואשר חרב גאותך – אמר לו הקדוש ברוך הוא משה עתיד אני ליתן להם לישראל אותו זיין שניטל מהם בחורב כענין שנאמר (שמות ל״ג:ו׳) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, בשבועה נשבעתי ועתיד אני להחזירו להם כענין שנאמר (ישעיהו מ״ט:י״ח) חי אני נאם ה׳ כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה.

ויכחשו אויביך לך – בשעת טובתם של ישראל אומות העולם מכחשים להם ועושים אותם כאילו הן אחים וכן עשו אמר ליעקב (בראשית ל״ג:ט׳) יש לי רב אחי יהי לך אשר לך וכן חירם אמר לשלמה (מלכים א ט׳:י״ג) מה הערים האלה אשר נתת לי אחי.

ואתה על במותימו תדרוך כענין שנאמר (יהושע י׳:כ״ד) ויקרא יהושע אל כל איש ישראל ויאמר אל קציני אנשי המלחמה ההלכוא אתו קרבו שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה.

"Happy are you, O Israel": Israel says (Shemot 15:11) "Who is like You among the mighty, O Lord,⁠" and the Holy Spirit responds "Happy are you, O Israel! Who is like you?⁠" All of Israel gathered unto Moses and said to him: "Moses, our teacher, tell us what good the Holy One Blessed be He has in store for us in the world to come.⁠" He will answer "I don't know what to tell you" — Happy are you in what is readied for you!⁠" An analogy: A man engages a pedagogue for his son, taking him (the pedagogue) around (his estate) and telling him "All of these trees are yours! All of these grapevines are yours! All of these olive trees are yours!⁠" When he tires of showing him, he says to him "I don't know what more to tell you — Happy are you in what is in store for you!⁠" Thus, Moses to Israel: "I don't know what to tell you — Happy are you in what is in store for you — (Psalms 31:20) 'How vast is Your good that You have stored away for those who fear You.'"

"a people helped by the Lord": a people whose help is only in the Shechinah.

"helped by the Lord, the Shield of your salvation": as in (II Samuel 22:3) "G-d is my rock, in whom I take shelter, my Shield, and the horn of my salvation.⁠"

"and the sword of your pride": The Holy One Blessed be He said to Moses: "I am destined to restore to Israel the adornment that He took from them at Chorev, as it is written (Shemot 33:6) "And the children of Israel divested themselves of their adornment (which had been bequeathed them) at Mount Chorev.⁠" I have taken an oath that I will restore it to you, viz. (Isaiah 49:18) "I swear, says the Lord, that you will clothe yourselves with all of them like adornments, and you will tie them to you like a bride.⁠"

"And your foes will dissimulate to you" (in fear of you): When Israel was prospering, the Babylonians dissimulated to them, deporting themselves like brothers, as Esav spoke to Jacob (Bereshit 33:9) "My brother, let there be yours what is yours,⁠" and as Chiram to Solomon, (I Kings 9:13) "What are these cities that you have given me, my brother?⁠"

"and you will tread on their high places": as in (Joshua 10:24) "And Joshua called to all the men of Israel and said to the officers, etc.⁠"

[End of Piska]

אשריך ישראל מי כמוך כיון שראה משה מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא אמ׳ להם איני יודע מה לומר לכם אלא אשריכם מה מתוקן לכם:

מושלו מלה״ד למלך שהיה משיא את בנו והיה עומד בחופתו ומראה אותו אמ׳ לו בני כל השדות הללו שלך כל הכרמים הללו שלך כל הזתים הללו שלך כל הפלטיות הללו שלך נתיגע המלך ממראה אתו אמ׳ לו בני איני יודע מה לומר לך אלא כל מה שאת רואה בעיניך בעולם הרי הוא שלך כך כיון שראה משה מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבא אמ׳ איני יודע מה לומר לכם אלא אשריכם מה מתוקן לכם:

עם נושע בה׳ בני אדם שמתגברין בכוח גדול שלמעלן את מוצא בשעה שאמ׳ הקב״ה למשה (שמות כ״ג:כ׳) הנה אנכי שלח מל׳ לפ׳ אמ׳ משה לפני הקב״ה רבון העולמים אומות העולם משתמשין בשר ואנו משתמשין בשר אם אין פניך הול׳ אל תעל׳ מזה (שם ל״ג:ט״ו):

ובמה יודע אפוא (שם) וכן אמ׳ משה לפני הקב״ה רבון העולמים כשם שהיית נוהג עם אבותיהם מלפניהם כך תהא נוהג עם בניהם אחריהם כשם שנ׳ באברהם (בראשית י״ב:א׳) ויאמר ה׳ אל אברם לך לך כשם שנ׳ ביצחק (שם כ״ו:ג׳) גור בארץ הזאת ואהיה עמך כשם שנ׳ ביעקב (שם כ״ח:י״ג) הארץ אשר אתה שוכב עליה הא כשם שהיית נוהג עם אבותיהם מלפניהם כך תהא נוהג עם בניהם אחריהם:

מגן עזרך כמו שנ׳ (תהלים כ״ח:ז׳) ה׳ עזי ומגיני בו בטח לבי ונעזרתי:

ואשר חרב גאותך מלמד שנתפלל משה שיחזור להן הזיין שניטל מהן בחורב שנ׳ (שמות לג ה - ו) ועתה הורד עדיך מעליך:

(ויצלו) [וינצלו] בני ישראל את עדים אין כת׳ אלא ויתנצלו בני ישראל:

ומנין שנשבע הקב״ה שהוא עתיד להחזירו להם שנ׳ (ישעיהו מ״ט:י״ח) חי אני נאם ה׳ כי כלם כעדי תל׳:

ויכחשו אוי׳ לך כענין שנ׳ (שמואל ב כ״ב:מ״ה) בני נכר יתכחשו לי:

ואתה על במ׳ תדר׳ כענין שנ׳ ביהושע (ע׳ יהושע י׳:כ״ד) ויקרא יהושע אל כל איש ישראל ויאמ׳ אל קציני אנשי המלחמה ההלכו אתו קרבו שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה ככת׳ בתורת משה ומה כתוב בתורת משה ואתה על במ׳ תדרך:

טוּבָךְ יִשְׂרָאֵל לֵית דִּכְוָתָךְ עַמָּא דְּפוּרְקָנֵיהּ מִן קֳדָם יְיָ, תְּקוֹף בְּסַעֲדָךְ, וּדְמִן קֳדָמוֹהִי נִצְחָן גִּבָּרְוָתָךְ וְיִתְכַדְּבוּן סָנְאָךְ לָךְ וְאַתְּ עַל פִּרְקַת צַוְרֵי מַלְכֵיהוֹן תִּדְרוֹךְ.

Happy are you, Israel; none is like to you, a people whose salvation is from the Lord, who is the strength of your help, and from whom is the might of your victory: your enemies shall be liars to you, and you shalt tread upon the necks of their kings.

טוביכון ישראל מן כוותכון עם דפרקניהו׳ קריב מן קדם י״י מגין סעדיכון^א ותריס חייליכון וסדיד זייניכון ותקיף גיווי סבריכון ותברין בעלי דבביכון מן קדמיכון ואתון עמי בני ישראל כד תהוון לעיין באורייתה ועבדין פיקודייה על פרקת צוארי מלכיהון תהוון דרסין.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״סעדיכון״) גם נוסח חילופי: ״סעדניכון״.

טוביכון ישראל מן כוותכון בכל עממיא עמא דמתפרקין בשום מימרא די״י והוא תריס סעודכון ודי חרביה תקוף גיוותנותכון ויתכדבון סנאיכון לקובליכון מן רתיתא ואתון על פירקת צוורי מלכיהון תדרכון.

Happy are you, Israel: who of all the nations are like you, a people saved in the Name of the Word of the Lord? He is the shield of your help, and His sword, the strength of your excellency. And your enemies shall be found liars against you from terror, and you shall tread upon the necks of their kings.

טוביכון ישראל מן כוותכון עמא דפורקנהון מן קדם יי מגן סעדיכון ותריס חייליכון ושריר סייף גיותנותכון יתבדרון בעלי דבביכון מן קדמיכון ואתון בית ישראל כד תהווין לעיין באורייתא ונטרין פקודיא על פירקת צוורי מלכיהון תהון דרסין.

Israel, happy are you! Who is as you, a people saved before the Lord, – the shield of your help, the guardian of your armies, and the trusty sword of your pre-eminence? Your enemies are to be scattered before you; but you, Beth Israel, while you give diligence in the law, and keep the commandments, shall tread upon the necks of their kings.

אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ – יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים (שמות ט״ו:י״א) ״מִי כָמוֹךָ בָאֵלִים ה׳⁠ ⁠⁠״, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, נִתְקַבְּצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֵצֶל מֹשֶׁה אָמְרוּ לוֹ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מַה טּוֹבָה עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן לָנוּ לָעוֹלָם הַבָּא, אָמַר לָהֶם אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֹמַר לָכֶם אַשְׁרֵיכֶם מַה מְתֻקָּן לָכֶם, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁמָּסַר אֶת בְּנוֹ לְפֶּדָגוֹג וְהָיָה מְחַמְּדוֹ וּמַרְאֶה לוֹ וְאוֹמֵר כָּל הָאִילָנוֹת הַלָּלוּ, כָּל הַגְּפָנִים הַלָּלוּ שֶׁלְּךָ, כָּל הַזֵּיתִים הַלָּלוּ שֶׁלְּךָ, כְּשֶׁיָּגַע לְהַרְאוֹתוֹ אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֹמַר לְךָ אַשְׁרֶיךָ מַה מְּתֻקָּן לְךָ כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל אֵינִי יוֹדעַ מָה אֹמַר לָכֶם אַשְׁרֵיכֶם מַה מְתֻקָּן לָכֶם (תהלים ל״א:כ׳) ״מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ״.

עַם נוֹשַׁע בַּה׳ – כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״אֱלֹהֵי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי״. וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֹשֶׁה עָתִיד אֲנִי לִתֵּן לְיִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ זַיִן שֶׁנוּטַל מֵהֶן בְּחוֹרֵב, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל״ג:ו׳) ״וַיִּתְנַצְּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב״, בִּשְׁבוּעָה נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁעָתִיד אֲנִי לְהַחֲזִיר לָהֶם כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״חַי אָנִי נְאֻם ה׳ כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְׁרִים כַּכַּלָּה״. וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ, בִּשְׁעַת טוֹבָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עוֹבְדֵי אֱלִילִים מִתְכַּחֲשִׁין לָהֶן וְעוֹשִׂין אוֹתָם כְּאִלּוּ הֵן אַחִין, וְכֵן עֵשָׂו אָמַר לְיַעֲקֹב (בראשית ל״ג:ט׳) ״יֵשׁ לִי רָב אָחִי״, וְכֵן חִירָם אָמַר לִשְׁלֹמֹה (מלכים א ט׳:י״ג) ״מֶה הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי אָחִי״. וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֶל קְצִינֵי״ וְגוֹ׳. (כָּתוּב בְּפָסוּק (לעיל ד׳:ז׳) כִּי מִי גוֹי גָדוֹל).

אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ וְגוֹ׳ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מִלְחַמְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהַנִּצָּחוֹן שֶׁלָּהֶן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (להלן ל״ד:י״א-י״ב) ״לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים... וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה״, אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא ״אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה״, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלָחוֹ לַעֲשׂוֹת וְהַנִּצָּחוֹן לְמֹשֶׁה, וְכֵן דְּבוֹרָה אוֹמֶרֶת לְבָרָק (שופטים ה׳:י״ב) ״קוּם בָּרָק וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ״ וְכִי שְׁבִי שֶׁל בָּרָק הוּא, הֲרֵי דְּבוֹרָה אוֹמֶרֶת לוֹ ״וַתֹּאמֶר דְּבוֹרָה אֶל בָּרָק קוּם״ מַהוּ ״קּוּם״ קוּם וְלֹא תַּעֲשֶׂה מִלְחָמָה. הַמִּלְחָמָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) ״כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן ה׳⁠ ⁠⁠״, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״מִן הַשָּׁמַיִם נִלְחֲמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא״. וְכֵן דָּוִד כְּשֶׁיָּרַד לְגָלְיָת (שמואל א י״ז:מ״ז) ״וַיֵּדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה״ וְגוֹ׳, וּכְתִיב (שם י״ח:ז׳) ״הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבוֹתָיו״, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה עוֹשֶׂה הַמִּלְחָמָה וּלְךָ הַנִּצָּחוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר ״לְךָ ה׳ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח״, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד נָתַתָּ לִי הַנִּצָּחוֹן, אַף אֲנִי נוֹתֵן לְךָ הַנִּצָּחוֹן, (תהלים ל״ו:א׳) ״לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה׳ לְדָוִד״.

אַשְׁרֶ֨יךָ יִשְׂרָאֵ֜ל מִ֣י כָמ֗וֹךָ עַ֚ם נוֹשַׁ֣ע בַּֽיהוָ֔ה

לא יערב צלם שלו בצל של עובדי ע״ז

וְעַל כֵּן לֹא צָרִיךְ לְאָדָם לְעָרֵב צֶלֶם שֶׁלּוֹ בְּצֶלֶם שֶׁל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה קָדוֹשׁ - וְזֶה טָמֵא. בּא רְאֵה מַה בֵּין יִשְׂרָאֵל לְעוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְכוּ׳.

שֶׁכָּתוּב (במדבר כט) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, שֶׁהֲרֵי הַיּוֹם הַזֶּה מֵהַמֶּלֶךְ הוּא בִּלְבַדּוֹ, שִׂמְחָתוֹ עִם יִשְׂרָאֵל.

משל למלך שהזמין אורחים

מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהִזְמִין אוֹרְחִים, וְהִשְׁתַּדְּלוּ עִמָּהֶם כָּל בְּנֵי הֵיכָלוֹ. אַחַר כָּךְ אָמַר הַמֶּלֶךְ: עַד כָּאן אֲנִי וְאַתֶּם הִתְעַסַּקְנוּ כֻלָּם בָּאוֹרְחִים, וְהִקְרַבְתֶּם קָרְבָּנוֹת עַל שְׁאָר הָעַמִּים בְּכָל יוֹם, מִכָּאן וָהָלְאָה אֲנִי וְאַתֶּם נִשְׂמַח יוֹם אֶחָד.

אורחי האמונה נמצאים אצל המלך תמיד

זֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. לָכֶם, לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת עֲלֵיכֶם. אֲבָל אוֹרְחֵי הָאֱמוּנָה נִמְצָאִים בַּמֶּלֶךְ תָּדִיר, וּבַיּוֹם שֶׁל שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ, כֻּלָּם מִתְכַּנְּסִים עִמּוֹ וְנִמְצָאִים. וְעַל זֶה כָּתוּב עֲצֶרֶת, תַּרְגּוּמוֹ: כִּנּוּס. וְהַיּוֹם הַזֶּה יַעֲקֹב הוּא רֹאשׁ לַשִּׂמְחָה, וְכָל אוֹתָם אוֹרְחִים שְׂמֵחִים עִמּוֹ.

וְעַל כֵּן כָּתוּב (דברים לג) אַשְׁרֶיךְ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךְ. וְכָתוּב (ישעיה מט) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאָר. וְיִקְחוּ אֵלֶיךְ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ כָּתִית לַמָּאוֹר וְגוֹ׳.

טעם שהסמיך הקב״ה פרשה זו לפרשת המועדים

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. אֲבָל לָמָּה הִסְמִיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּרָשָׁה זוֹ לְפָרָשַׁת מוֹעֲדִים? אֶלָּא כָּל הַמְּאוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים, כֻּלָּם מְאוֹרוֹת לְהַדְלִיק שֶׁמֶן מִשְׁחָה עֶלְיוֹן, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. וְעַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְנִדְלָקִים הַמְּאוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, שֶׁכָּתוּב (משלי כז) שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב, שִׂמְחַת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים.

(זהר ויקרא דף קה.)

אַשְׁרֶ֨יךָ יִשְׂרָאֵ֜ל מִ֣י כָמ֗וֹךָ עַ֚ם נוֹשַׁ֣ע בַּֽיהוָ֔ה

עת לעשות לה׳ – משום הפרו תורתך תורה שלמעלה

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳, מַדּוּעַ עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳? מִשּׁוּם הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךְ. מַה זֶּה הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךְ? תּוֹרָה שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁהִיא מִתְבַּטֶּלֶת אִם לֹא יַעֲשֶׂה בְּתִקּוּנֵי זֶה. וּלְעַתִּיק הַיָּמִים נֶאֱמַר. כָּתוּב (דברים לג) אַשְׁרֶיךְ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךְ, וְכָתוּב (שמות טו) מִי כָמוֹךְ בָּאֵלִים ה׳.

כששמעו קול של כנופיה העליונה שמתכנסים

קָרָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, הוֹשִׁיבוֹ לְפָנָיו, וּלְרַבִּי אַבָּא מִצַּד אַחֵר, וְאָמַר, אָנוּ כְּלַל הַכֹּל. עַד עַכְשָׁו הִתְתַּקְּנוּ הָעוֹמְדִים. שָׁתְקוּ. שָׁמְעוּ קוֹל, וְאַרְכֻּבּוֹתֵיהֶם נָקְשׁוּ זֶה לָזֶה. אֵיזֶה קוֹל? קוֹל שֶׁל כְּנֻפְיָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁמִּתְכַּנְּסִים. שָׂמַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (חבקוק ג) ה׳ שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךְ יָרֵאתִי. שָׁם רָאוּי לִהְיוֹת יָרֵא. אָנוּ בַּחֲבִיבוּת תָּלוּי הַדָּבָר, שֶׁכָּתוּב (דברים ו) וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךְ, וְכָתוּב (שם ז) מֵאַהֲבַת ה׳ אֶתְכֶם, וְכָתוּב (מלאכי א) אָהַבְתִּי אֶתְכֶם וְגוֹ׳.

(זהר במדבר דף קכח.)

אַשְׁרֶ֨יךָ יִשְׂרָאֵ֜ל מִ֣י כָמ֗וֹךָ עַ֚ם נוֹשַׁ֣ע בַּֽיהוָ֔ה מָגֵ֣ן עֶזְרֶ֔ךָ וַאֲשֶׁר⁠־חֶ֖רֶב גַּאֲוָתֶ֑ךָ וְיִכָּֽחֲשׁ֤וּ אֹיְבֶ֨יךָ֙ לָ֔ךְ וְאַתָּ֖ה עַל⁠־בָּמוֹתֵ֥ימוֹ תִדְרֹֽךְ

אשר חרב גאותך – אלו ת״ח שנלחמים זה עם זה

פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר פִּיו וְאָמַר, (דברים לג) אַשְׁרֶיךְ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךְ עַם נוֹשַׁע בַּה׳ מָגֵן עֶזְרְךְ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךְ. וְכִי גַאֲוָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל חֶרֶב הוּא? לֹא! שֶׁהֲרֵי הַחֶרֶב נִתְּנָה לְעֵשָׂו, שֶׁכָּתוּב (בראשית כז) וְעַל חַרְבְּךְ תִּחְיֶה, אֲבָל יִשְׂרָאֵל לֹא. אֶלָּא כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא, שֶׁאֵלּוּ הֵם תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים, שֶׁכְּשֶׁשּׁוֹמְעִים דָּבָר וְלֹא מִתְיַשֵּׁב בְּלִבָּם, שֶׁהֵם נִלְחָמִים זֶה עִם זֶה כְּאוֹתָם לוֹחֲמֵי הַקְּרָב בְּחֶרֶב, וְרוֹצִים לַהֲרֹג זֶה אֶת זֶה

(זוהר חדש בראשית)

פטובאך יא אל אסראיל ליס מת׳לך שעב מגאת׳ באללה והו תרסך ועונך וסיפך ואקתדארך פיכ׳צ׳ע אעדאוך לך ואנת תטא עלי קמאקמהם

אשריך, אתה ישראל, אין כמוך עם נושע בה׳, והוא מגנך ועזרך וחרבך וכוח שליטתך. יכנעו אויביך לפניך, ואתה תדרוך על במותיהם.

אשריך ישראל – לאחר שפרט להם ברכות,⁠^א אמר להם: מה לי לפרוט^ב לכם, כלל דבר^ג הכל שלכם.

אשריך ומי כמוך – תשועתך בי״י אשר הוא מגן עזריך, ואשר הוא חרב גאוותך.

ויכחשו אויביך לך – כגון הגבעונים:⁠^ד מארץ רחוקה באו עבדיך וגומ׳ (יהושע ט׳:ט׳).

ואתה על במותימו תדרוך – כעניין שנאמר: שימו {את} רגלכם על צוארי המלכים האלה (יהושע י׳:כ״ד).

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו, סביונטה. בדפוסים מאוחרים: ״הברכות״.

ב. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״ולפרוט״.

ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34: כללו של דבר. בכ״י לונדון 26917: ״כלל הדבר״.

ד. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס שונצינו. בדפוסי רומא, סביונטה נוסף כאן: ״שאמרו״.

אשריך ישראל HAPPY ARE YOU, O ISRAEL – After he had recited unto them all these blessings in detail, he said to them. "Why should I detail everything to you? Everything is yours.

אשריך … מי כמוך HAPPY ARE YOU … WHO IS LIKE UNTO YOU! – Your help is in God (נושע בי"י), Who is מגן עזרך THE SHIELD OF YOUR HELP and חרב גאותך THE SWORD OF YOUR EXCELLENCY;

ויכחשו איביך לך AND YOUR ENEMIES SHALL DENY THEMSELVES AS SUCH UNTO YOU – e.g., the Gibeonites who said, "Your servants have come from a far land, etc.⁠" (Yehoshua 9:9).

ואתה על במותימו תדרך AND YOU SHALL TREAD UPON THEIR HIGH PLACES – just as it is said, "Put your feet upon the necks of these kings" (Yehoshua 10:24) (cf. Onkelos).

פס׳: אשריך ישראל מי כמוך – ישראל אמרו (שמות טו) מי כמוכה באלים ה׳ מי כמוכה נאדר בקדש. ורוח הקדש אומרת אשריך ישראל מי כמוך. וכה״א (תהלים כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. לכך נאמר אשריך ישראל. אין אומה שוה לך.

עם נושע בה׳ – עם שאין ישועתו אלא בהקב״ה. וכה״א (הושע א) והושעתים בה׳ אלהיהם.

מגן עזרך – כענין (תהלים יח) מגני וקרן ישעי.

ואשר חרב גאותך – של הקב״ה גאותך הוא שאין אתה נלחם כנגד האומות כי אם הקב״ה נלחם לך כעניין (שמות יד) ה׳ ילחם לכם. ואומר (תהלים כב) כי לה׳ המלוכה ומושל בגוים.

ויכחשו אויביך לך – בשעה שישראל בשלום אומות העולם היו מכחישין להם ועושין אותם אחים. כענין שאמר עשו ליעקב (בראשית לג) יש לי רב אחי יהי לך אשר לך. וכן חירם אמר לשלמה (מלכים א ט׳) מה הערים האלה אשר נתת לי אחי.

ואתה על במותימו תדרך – אלו צוארי מלכיהם כענין שנאמר (יהושע י) ויהי בהוציאם את המלכים האלה אל יהושע. עד שימו את רגליהם על צוארי המלכים האלה.

ד״א: ואתה על במותימו תדרוך – כענין שנא׳ ירכיבהו על במתי ארץ. שתהיו שולטנין ¹על פלטרין שלהם:

1. על פלטרין שלהם. על ערי המלוכה ועיר המלוכה במדינה נקרא במתי ארץ ששם מושב המלכים והשרים שהם הראשים:

אשריך ישראל מי כמוך – שאר אומות כל הגדול מחבירו בולעו. אבל אתה ישראל אשריך שאתה נושע בה׳ והוא מגן עזריך ואין אדם יכול לעמוד. וזה גורם שאויביך מכחישים לך כענין שמצינו בגבעונים. (פענח רזא כ״י אוקספורד אופ׳ 103 בשם קרא)

מי כמוך – בגוים.

מגן עזרך – שלא יגע בך רע.⁠¹

ואשר הוא החרב – שתתגאה בו על אויביך.

ויכחשו – הפך יתגאו, כאילו יכחיש עצמו. וכן: יכחשו לך אויביך (תהלים ס״ו:ג׳).

תדרך – כמו: מדרך כף רגל (דברים ב׳:ה׳), כדבר גבעון^א (יהושע י׳:כ״ד).

1. השוו ללשון הפסוק באיוב ה׳:י״ט.

א. כן בכ״י פריס 176. בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150, לוצקי 827: גדעון.

WHO IS LIKE UNTO THEE. Among the nations.

THE SHIELD OF THY HELP. No evil shall come upon you.

AND THAT IS THE SWORD. He is the sword by which you will exalt yourself over all your enemies.

SHALT TREAD. Tidrokh (shall tread) is similar to midrakh (to tread on) in for the sole of the foot to tread on (Deut. 2:5). The contents of our verse are similar to the account of Gideon.⁠¹

1. Whose men shouted, "The sword for the Lord and for Gideon.⁠" See Jud. 7:20. Vat. Ebr. 38 reads: As in the account of Gibeon. See Joshua 10:24, Come near, put your feet upon the necks of these kings. And they came near, and put their feet upon the necks of them.

אשריך ישראל מי כמוך – מי עם כמוך, שאתה נושע בי״י שתשועתן מאת הקב״ה, שתשועתו שלימה בכל: שהוא מושיע עמו, הוא משמיד אויביך, הוא משפיע טובות, הוא זן, הוא מפרנס.

מגן עזרך – הוא מגן מן הרעה, הוא עוזר לך על האויב.

ואשר חרב גאותיך – הוא חרבך להשמיד אויבך, וגאוותך שמגביה אותך על כל.

ויכחשו אויביך לך – שכשהם אויביך בלבם, אומרים לך מפני יראתך ואימתך: אנו אוהבים אותך, ומשועבדים לעשות כל רצונך. והם משקרים מפני פחדם, שיראים לומר שהם אויביך.

ואתה על במותימו תדרוך – על גדוליהם וגבוה שבהם, שתדרוך ותתנינו תחת כפות רגליך, וכדכתיב ביהושע: שימו {את} רגליכם על צוארי המלכים האלה (יהושע י׳:כ״ד).

אשריך ישראל מי כמוך – YOU ARE HAPPY ISRAEL WHO IS LIKE YOU – Who is a PEOPLE like you, that you are SAVED BY HASHEM, that their salvation is from the Blessed Holy One, whose salvation is complete in every aspect: That He saves His nation, He destroys your enemies, He bestows good things, He nourishes, He sustains.

מגן עזרך – THE SHIELD OF YOUR HELP – He protects from harm, He helps you against the enemy.

ואשר חרב גאותיך – THE SWORD OF YOUR MAJESTY – He is your sword to destroy your enemy, and your pride, that He raises you over everyone.

ויכחשו אויביך לך – YOUR ENEMIES SHALL LIE TO YOU – For when they are your enemies at heart, they will say to you out of fear and dread of you: We love you, and are subservient to do whatever you want. And they lie due to their fear, for they are afraid to say that they are your enemies.

ואתה על במותימו תדרוך – YOU SHALL TREAD ON THEIR HIGH PLACES – On their great ones and the highest among them, that you will tread and place them under the soles of your feet, as it is written in Yehoshua: “Place your feet on the necks of these kings” (Yehoshua 10:24).

עם נושע בי״י – ואין ישועתו אלא בי״י.

אשריך ישראל – שלעולם ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך.

ויכחשו איבך לך – מי שאויבים לך בלבם מכחשים לך מתוך יראה ומראים עצמם אוהביך ויהיו משועבדים לעשות רצונך.⁠¹

1. שאוב מר״י בכור שור.

ויכחשו אויביך לך, "and when your enemies will try to deceive you, etc.;⁠" your enemies will sometimes pretend to be your friends in order to lull you into a sense of security.

ואשר חרב גאותך – שמאחר שה׳ מגן עזרך ואינך צריך מגן וחרב, לכן מה שאתה חוגר חרב אינו אלא מדרך גאוה, ר׳ שלמה הנקדן.

אשריך ישראל מי כמוך – פסוק זה הבטחה מפורשת לישראל בענין העוה״ב, כי מפני שהזכיר בפסוק של מעלה יעודי הגוף, והם ברכת הארץ ושפע השלוה והטובה שהיא ארץ דגן ותירוש, ושמיו אשר מלמעלה יורידו הטל לברכה, ושישכנו שם ישראל לבטח לא יפחדו מצר ואויב, ושלא תדור שם שום אומה כי אם ישראל לבדם, וזהו שאמר בדד כענין שכתוב (במדבר כ״ג:ט׳) הן עם לבדד ישכון, על כן הוצרך להוסיף ולבאר אשריך ישראל מי כמוך, יאמר אל תחשוב שיהיה זה לכם תכלית הגמול ושכר המצות, ועל כן תמצא טרחא במלת עם, ובאורו מי כמוך עם בעמים שיהיו לו יעודי הגוף ויעודי הנפש ושיהיה לו הטובה והשלוה בארץ טובה ורחבה בעוה״ז, ושיהיה נושע בה׳ יתעלה לחיי העולם הבא, וכבר ידעת כי אין התשועה האמתית כי אם לעולם הבא ולכך אמר נושע בה׳, והוא כלשון (ישעיהו מ״ה:י״ז) ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים. ואחר שהזכיר שכר העולם הבא נתן להם מופת על זה כי יהיה הוא יתברך מגנם ועזרם וחרב גאותם, כלומר שיוכלו להתגאות בה, זהו שאמר מגן עזרך. ויכלול עוד שיקרא למדת הדין של מעלה מגן לפי שדרך המגן להיות בצד שמאל, ויבטיחנו בה שתהיה בעזרנו ולא נפחד מן האויב אך נתגבר עליו, וכן אמר דוד (תהלים י״ח:ל״ו) ותתן לי מגן ישעך. ובאר עוד ואמר (שם פ״ד) כי שמש ומגן ה׳ אלהים, קרא השם הגדול שמש ומדת הדין של מעלה מגן וזהו שאמר בכאן מגן עזרך ואשר חרב גאותך, כי בהיות להם לישראל ההצלחה התמידית והתגברות העצום על כל אויביהם הנה זה להם למופת כי הם דבקים ונושעים בהקב״ה לעולם הבא. וזה כלל גדול לכל היעודים שבתורה, וכגון אותן שבסדר אם בחקותי, שאין הכוונה שיהיו אותם היעודים שבעולם הזה תכלית השכר בקיום המצות אבל הם מופת לעם שיזכו לעולם הבא בהפקת כל רצונם בעולם הזה. וראויה היתה התורה שכל דבריה שלום ואמת, להיות להגונין העולם הבא חותמת, גם מלך ישראל העבד הנאמן אשר לחיי העולם הבא מזומן, ראוי היה יום שברך שבטי ישראל ומקהלם להפטר מהם מתוך דברי העולם העליון הנעלם, ועל כן רצה לחתום דבריו בו.

אשריך ישראל מי כמוך, "Hail to you, Israel;⁠" this verse is an explicit promise to the Jewish people concerning life in the hereafter. Seeing that in the previous verse Moses had discussed the destination(s) of the body i.e. what is good for the body, such as the blessings bestowed on earth, abundant crops, conditions of secure tenure of the land, such as a land with ample supplies of grain and wine, a land benefiting from the beneficial dews descending from the skies, and even the promise that should the people ever be exiled, no conquering nation would ever feel at home in their land, now Moses addresses his attention to matters of benefit to the soul.
We know about this already from Bileam's blessing in Numbers 23,9: "they are a nation which dwells in solitary splendor,⁠" הן עם לבדד ישכון; Moses now takes up this theme when he refers to Israel being בדד. (verse 28) He is at pains to point out that the rosy future of the Jewish people comprises more than a secure and worry-free existence in Eretz Yisrael, accompanied by an abundance of material blessings. This is why he introduces the subject by describing a unique feature of the Jewish people, i.e. "hail to you Israel, who is like you?⁠" He means that whereas all the other nations, at best, can look forward to a worry-free life of plenty on terrestrial earth, Israel will experience an additional dimension of life in the celestial spheres. This is the meaning of the words עם נושע בה' תשועת עולמים, "a nation delivered by Hashem Who extends His deliverance into 2 worlds" [עולמים, pl. Ed.]. A true deliverance must include life in the world to come, or it is by definition not a true deliverance. [One may understand the words "true deliverance" as a deliverance from the initial curse that came on upon mankind, i.e. death, when Adam ate from the tree of knowledge. Every "true" deliverance should free one from that. Ed.]
After having told the people that there would indeed be a reward for keeping the Torah in the world to come, Moses proceeds to offer the Jewish people proof of this in the form of a miracle. He tells the people that God Himself would be their shield, that they would be able to boast about God being their "sword,⁠" מגן עזרך. This promise includes the attribute of Justice, even. The word מגן, shield, is an allusion to the attribute of Justice, seeing a shield is generally worn on the left, and the attribute of Justice is perceived as on the left side of the diagram of the emanations. David also speaks of God being Israel's shield in Psalms 18,36, when he said: ותתן לי מגן ישעך, "You gave me the shield of Your protection.⁠" He elaborates further in Psalms 84,12, saying: כי שמש ומגן ה' אלו-הים, "for the Lord is both sun and shield.⁠" In that verse David refers to the tetragrammaton, Hashem, as "sun,⁠" and to the attribute of Justice, אלו-הים, as "shield.⁠" Moses reassures the people that constant military success on earth against all their enemies is proof that they have a future in the very regions from which this success emanates, is orchestrated on their behalf by God.
You may consider it a rule that all the various promises to the people of Israel as a whole, such as at the beginning of the portion Bechukotai, do not concern them themselves merely with the promise of reward in this finite world of ours. They are all similes for the kind of reward awaiting us in celestial regions after the death of our bodies. The success promised by the Torah in our terrestrial world is only to be viewed as proof of the far greater reward in store for us (if we keep the commandments) in a far better world than the terrestrial globe on which we have been born. It is most appropriate that the King of Israel, Moses, on the day when he himself readied himself for entry into that better world, tells his charges that he blessed them in this fashion, that all of them could look forward to that kind of a future.

ואשר חרב גאותך – הוא חרבך להשמיד אויביך עד שמגביה אותך על הכל.

ואשר חרב גאותך, "and that is the sword of your excellence.⁠" Your voluntary isolation, -as opposed to being ghettoized,-is proof of your maturity as G–d's people. It elevates you above all other nations.

אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה׳ מגן עזרך ואשר חרב גאותך – והוא חרבך להשמיד אויבך עד שמגביה אותך על הכל.

אשריך – ב׳ במסורה. אשריך ישראל. אשריך וטוב לך.

מגן עזרך – י״י הנזכר הוא מגן לך להנצל ממכות^א אחר, וגם הוא חרבך להכות בו אחר.

ויכחשו אויביך לך – כי הם יאמרו לך כי אינם אויביך ויכחישו עצמם על מה שבאמת אמרו ועשו כנגדך.

א. כן כנראה צ״ל. בכ״י המבורג: ״מהכות״.

אשריך ישראל מי כמוך עם שהיה נושע בי״י – כמוך וזה ששאר האומות הם תחת ממשלת הכוכבים ולא ישפע להם טוב כי אם מקצת העתים ובעת רעתם לא יעזרו בהם אך יסודר להם מהם ההפסד והרע ואולם ישראל הוא הנושע בהשם אשר לא יכזבו מימי ישועתו והוא גם כן נושע תשועת נפש ואל זה גם כן אפשר שרמז בזה המקום.

והוא גם כן מגן עזרך – לשמרך מהרעות הראויות לפול עליך.

ואשר חרב גאותך – הנה ב׳ מלת בי״י מושכת עצמה ואחרת עמה והרצון ובאשר חרב גאותך וביאור זה שרוממותך גם כן יהיה במקום שיש חרב כנגדך כי לא תירא מזה אחר שהשם יתעלה הוא מגן עזרך עד שמיראתם ממך יכחשו אויבך לך ואתה תדרוך על היותר גבוהים מהם והם המלכים כמו שמצאנו בספר יהושע שהיו ישראל משימים רגליהם על צוארי המלכים ההם ומצאנו רוממות ישראל בזולת חרב כנגד חיל רב כלם אחוזי חרב בדבר גדעון וכן העניין בדבר יונתן שהשם יתעלה שם חרב איש באחיו.

התועלת הארבע עשרה הוא להודיע מעלת ישראל ורוממותו על שאר האומות כי אין בהם עם נושע בהשם תשועת עולמים זולתו והוא לו למגן מהרעות הראויות ליפול עליו מפני דבקות השגחתו הפרטית בו.

אשריך ישראל מי כמוך וגו׳ – לפי שהנצחון השלם יושלם בארבעה עניינים:

האחד במה שלא יקבל נזק מהאויב.

והשני בשיקבל האויב נזק ממנו.

השלישי שיהיה הנזק ההוא דבר נכר ומפורסם שלא יוכל להכחישו.

הרביעי בשיהיה הנצחון בדבר טוב ומועיל לא בענין מדומה לבד.

ולארבעתם אמר אשריך ישראל מי כמוך מצד שאתה עם נושע בי״י שיושלמו עמך כל אלו הענינים. על האחד אמר מגן עזרך. ועל השני אמר ואשר חרב גאותך – ירצה והוא יתעלה אשר חרבו גאותך לא לבד להגין עליך כי גם להכות באויביך. ועל השלישי אמר ויכחשו אויביך לך והוא תכלית ההכנעה והשתעבד כי אין להם פה להכחיש נצחונך עליהם. ועל הרביעי אמר ואתה על במותימו תדרך כי לא היה שם נצחון של כבוד לבד או דמיון אחר רק כלוחם על עיר גדולה ויבקיענה אליו והוא כובש אותה ודורך בארמנותיה. אמנם מה שיכוון ממנו לעקר בזה המאמר אל האושר הקיים אשר בו נושע בי״י תשועת עולמים יתבאר אחרי כל בענין בפני עצמו בעזרת האל אשר מכל מה שנזכר בברכותיו מתחלה ועד סוף נתבאר מה שאמרנו ראשונה שכוון ממנו בקשר וא״ו וזאת הברכה שהברכה אשר יברכם תהיה כעין התורה ונמשכת אליה ומתיחסת אל כוונותיה כי עם זה היתה התחלתו של משה ממלת וזאת אשר בה סיים יעקב אבינו עליו השלום כמו שאמרנו. ודי בזה למה שהיתה כוונתינו אליו בזה החלק.

תשועתך בי״י אשר הוא מגן עזרך וחרב גאותך. אמר תשועתך במקום עם נושע מפני אות בי״ת שבמלת בה׳ שהיה לו לכתוב עם נושע מה׳ אבל עם מלת תשועתך יהיה פירושו שתשועתך תלוי בו גם הוסיף אשר הוא על מגן עזרך מפני שבזולת זה יהיה מגן עזרך נשאר לבדו בלתי נקשר לא לפניו ולא לאחריו:

וכנגד המין השלישי מהברכות שזכר מהדבקו׳ האלהי והעבודה האלהית אמר אשריך ישראל וגו׳, רוצה לומר כל ההצלחות והטובות אשר זכרתי בשני המינים הראשונים מהברכות הם טובות זמניות ולא יאמר עליהם שם אושר אבל בעבודה האלהית והדבקות בו יתעלה בזה באמת הוא האושר האמתי לפי שהוא שלמו׳ נפשיי וזהו אמר אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה׳ כלו׳ השלמיות הגופיים כבר ימצאו בשאר האומות, אבל השלמו׳ הנפשיי הנה מי כמוך עם נושע בה׳ היש בעמים עם שיהיה נושע בה׳ כמוך והתשועה שזכר כאן היא מה שביאר׳ הנביא ע״ה (ישעיהו מ״ה) ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים, ואמר שלא יחשבו שהזוכים לתשועה הנפשיית לא יזכו לגופנית כי הנה באמת עם היותך נושע בה׳ ג״כ הוא יתעלה יהיה מגן עזרך ואשר חרב גאותך, ולפי שהאדם הנושע בגבורתו הושיעה לו ימינו במגן וחרב כי המגן יהיה לו להנצל מן האויב והחרב להכותו, לכן כממשל בתשועה האלהית אמר שהאל יתעלה הוא מגן עזרך רוצה לומר המגן שהוא עוזר אותך ומצילך באמת והוא יתעלה גם כן החרב שבו תכה את האויבים והוא אמרו ואשר חרב גאותך, עד שמפני זה יכחשו אויביך לך ואתה על במתימו תדרוך, ואחשוב שמזה המקום למד המשורר באומרו (תהלים קמ״ד) אשר בנינו כנטיעים וגו׳, מזוינו מלאים וגו׳ אלופינו מסובלים וגו׳, וחתם הדברים ואמר אשרי העם שככה לו וגו׳, כי אחרי זכרו הטובות הגשמיות מהבנים והבנות והקניני׳ אמר בדרך תמיהה האם אחשוב שאשרי העם שככה לו ושאושר האדם והצלחותיו תלויה בדברים האלה מהבנים והבנות והאלפים והצאן והבקר, אינו כן אבל אשרי העם שה׳ אלהיו כי זה האושר האמתי לא הבני׳ והשורי׳, ואפשר לפרש עוד עם נושע בה׳ מגן עזרך וגו׳, שהאל יתעלה לכבוד ישראל ותפארתו עם היות שלא בכחם ירשו ארץ הנה הוא יתעלה בחר ישראל עמו ישלחו ידם באויביהם כדי שיהיה להם שם תפאר׳ וזהו ואשר חרב גאותך עד שמפני זה יכחשו אויביך לך בחשב׳ שהגבורה ממך, אבל הזהר שאף על פי שיכחשו לך לא תרחם עליהם כאשר עשה מלך ישראל (מלכים א כ׳) לבן הדד, אבל על במותימו תדרוך כי כן צוה השם יתעלה, הנה התבארו הכתובים האלה והותרו הספקות:

וא״כ אשריך ישראל מי כמוך. מאושר בכל הטובות. או יאמר אשריך ישראל מי כמוך. לפי שאתה נושע בה׳. אבל שאר אומות אין ישועתם אלא העושר וטובות העוה״ז. אבל ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים בעוה״ז ובעוה״ב. כנגד עוה״ב אמר נושע בה׳. וכנגד העוה״ז אמר מגן עזרך. והוא יעזרך לא בחיל ולא בכח ולא בחרב וחנית. אלא בשם ה׳ שהוא מגן לחוסים בו. וזהו אשר חרב גאותך. כלומר אע״פ שהחרב מסתלקת ממך וניתנה לעשו כדכתיב ועל חרבך תחיה. עם כל זה ויכחשו לך אויביך. או שרמז אשריך ישראל מי כמוך וכו׳. כלומר שזה פלא גדול היות עם גדול כזה כלו נושע בה׳ וכולם מאושרים. כי בשאר אומות לא ימצא בהם אלא איש אחד או שנים חכמי׳ או מאושרים. כמו שהזכירו בני קרח כאומרם אזכיר רהב ובבל וגו׳ זה יולד שם. כי בכולם לא ימצא אלא איש אחד פרטי. אבל לציון יאמר איש ואיש יולד בה כלומר כל איש ואיש מהם הם מאושרים. וכבר פירשתי כל זה המזמור בפסוק ואתם הדבקים בה׳ וגו׳. כי זה פלא היות כולם דבקים בשם יתברך. וזה בסבת היות ה׳ פטרונם ודבק בכל אחד מהם. וזהו כי כל העדה כלם קדושים וגו׳. וזהו עם נושע בה׳ וכו׳:

אשריך ישראל – ואז תגיע אל האושר, שהוא המדרגה העליונה האפשרית לעם.

מי כמוך – עד שלא ימצא עם כמוך, כאמרו ״ואשרו אתכם כל הגוים״ (מלאכי ג׳:י״ב).

עם נושע בה׳ – שלא תהיה תשועתך על ידי מלחמתך אבל ״ה׳ ילחם לכם״ (ע״פ שמות י״ד:י״ד).

מגן עזרך – הוא שעזר אותך בגלות שלא כלית, כאמרו ״לולי ה׳ שהיה לנו... אזי המים שטפונו... עזרנו בשם ה׳⁠ ⁠⁠״ (תהלים קכ״ד:ב׳-ח׳).

ואשר חרב גאותך – והוא אשר יהיה ״חרב גאותך״, שתתרומם על האומות במלחמתו עליהם, כאמרו ״כי באש ה׳ נשפט, ובחרבו את כל בשר״ (ישעיהו ס״ו:ט״ז).

ויכחשו איביך לך – שהם כבר בזו אותך, ויכחשו עצמם כאשר יכבדוך, כאמרו ״והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך״ (שם ס׳:י״ד).

ואתה על במותימו תדרך – שאפילו מלכיהם יהיו נכנעים לך, כאמרו ״והיו מלכים אמניך וכו׳ אפים ארץ ישתחוו לך״ (שם מ״ט:כ״ג).

אשריך ישראל, at that time true אישור, happiness, will become manifest in our world, This is the loftiest level of collective satisfaction a nation can attain.

מי כמוך, so that there will not be another nation that can compare to you. Compare Maleachi 3,12 ואשרו אתכם כל הגויים, “and all the nations will account you happy, etc.”

'עם נושע בה, in those days your salvation will not be due to your having prevailed in war, in a dangerous conflict, but God will do all the fighting on your behalf if there is any need for it.

מגן עזרך, the One Who had proven to be your shield in exile so that you had not perished. Compare Psalms 124,2-8 “had it not been for Hashem Who had helped us…….the waters would have swept us away and drowned us…our help was due only to the name of Hashem.”

ואשר חרב גאותך, “and He will again be the sword of your pride.” This sword will triumph over the nations when these will wage war against us. Compare Isaiah 66,16: ובחרבו את כל בשר, “with His sword against all flesh.”

ויכחשו אויביך לך, the same ones who had previously belittled You, even despised You, will have to deny their previous attitude when they decide to honour You. Compare Isaiah 60,14 “all those who used to torment you shall prostrate themselves at the soles of your feet.”

ואתה על במותימו תדרוך, even their kings will humble themselves before you. Compare Isaiah 49,23 והיו מלכים אומניך וגו', “Kings will become your children’s babysitters.”

אחר אלו הברכות וההצעות, התחיל לאשרם בעניין שהם בני עולם הבא.

וכן אמר, אשריך ישראל, מי כמוך עם נושע בה׳ – שהיא תשועת עולמים, כדכתיב (ישעיה מה יז) ׳(עם) [ישראל] נושע בה׳ תשועת עולמים׳, אשר הוא ה׳ הוא מגן עזרך, ואשר הוא עוד בוודאי חרב גאוותך, היינו התורה שעליה הם חיים, כמו עשו ׳על חרבך תחיה׳ (בראשית כז מ).

ויכחשו אויביך לך. שהם בעצמם יכחישו את עצמם לך, באמרם שדעותיהם נפסדות וכוזבות, ואתה על במותימו תדרוך:

תשועתך בה׳. כלומר תשועתך בה׳ תלויה בו. ומה שהוצרך להחליף מלת ׳תשועתך׳ במלת ״נושע״, מפני הבי״ת של ״בה׳⁠ ⁠⁠״, דהוי למכתב ׳נושע מה׳⁠ ⁠׳, דלא יתכן לומר ״נושע בה׳⁠ ⁠⁠״, אבל ׳תשועת בה׳⁠ ⁠׳ רוצה לומר תשועתך תלויה בו יתברך (כ״ה ברא״ם):

אשריך: בהעתק פירא׳ האל״ף רבתי. וכן ראיתי בנוסח כ״י מאותיות רבתות, ובתיקון ס״ת ישן. ואין כן בספרי׳ שלנו. וכן בספרי׳ מדוייקי׳ נמס׳ בריש ד״ה <על מלת אָדָם¹> ל׳ אל״ף רבתי. [אשריך].

על בָמוֹתֵימוֹ: בתיקון ס״ת יש׳ במותימו, בס׳ חדא במתימו, ע״כ. והרמ״ה² כתב ואתה על במותימו³ תדרך, מל׳ וי״ו ומל׳ יו״ד כתיב. [עַל⁠־בָּמוֹתֵימוֹ].

1. על מלת אָדָם: דה״א א א.

2. והרמ״ה: במ״ה.

3. ואתה על במותימו: פסוקנו.

תשועתך בה׳ כו׳. אמר תשועתך במקום עם נושע, מפני שהוה לי׳ לומר עם נושע מה׳, לכן תיקן במלת תשועתך בה׳. ויהיה פי׳ תשועתך תלויה בו, והוסיף מלת אשר, שבזולת אשר יהיה מגן עזרך בלתי מקושר לא לפניו ולא לאחריו:

Your salvation is in Hashem, etc. Rashi says your salvation instead of a people saved, because the verse should have said a people saved by Hashem. Therefore he emended this by writing your salvation is in Hashem, meaning that your salvation is dependent upon Him. However, the explanation your salvation would be unconnected to anything preceding it or following it, therefore he adds the word who.

אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה׳ – אין ספק אצלי {ו} שאין העולם השמים וכל צבאם נבראו בעבור האדם כאשר חשבו רבים גם מבני עמנו. וברור הדבר שכל מה שברא הקב״ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו כדברי חז״ל. ואף כי נמצא לפעמים בדבריהם דבר שיתנגד אל המאמר הזה אין רצונם כפי דעתי ללמדנו ההפך אלא להעמיק בלבנו אהבת ה׳ ושנחשוב שבר כל אלה לשמשנו כדי להגדיל חמלתו וחסדיו עמנו. שאינו דומה מה שינתן מן הטוב בכלל אל הרבים לאשר יתננו בפרט לאיש אחד כאשר וכתבנו בפרשת כו תבוא. וכאשר נשיב אל לבנו שברא ה׳ כמה עולמות ליתרון האדם ולתכלית יצירתו הלא יתרומם ויתנשא בנפשנו גודל רחמי ה׳ וחסדיו עם הבריות קרוצי עפר רמה ותולעה. ובסגנון זה כתבו חז״ל בסנהדרין לפיכך חייב כל אחד ואחד לומר בשבילי נברא העולם. וטוב להשקיע האמונה הזאת באזני ההמון. אמנם האמת יורה דרכו שנבראו העולם והיצורים בתוכו לדבר עליון נעלם מידיעתנו לדבר הצפון אתו ית׳ וא״א שיהיה אלא לסבה טובה וראויה להשכלתו ברוך שמו. ונוצר אם כן האדם לעבוד אל העולם ולא העולם אליו כאשר הפליא עצה הגדיל תושיה בזה הרב המורה. ואל יבהילוך דעות קצת המתקדשים והמטהרים מבני עמנו גם לכל אשר ידברו אל תתן לבך באמרם כל מה שנברא נוצר לסבת האדם. וזהו הבל ורעיון רוח כאשר כתבו בזה באר היטב. לבד ראה זה מצאתי להוסיף ולומר כי אם כל העולם נברא בעבור האדם הנה מצאנו כמה ברואים אין צורך לאדם בהם כמו כל הכוכבים ורוב ברואי המים וחית השדה. הלא רבים מהם עזר כנגדו ואויביו להמיתו ולייסרו! ולמה נוצרו הפרעושים בגוף האדם והבהמה? וכמה יתושין באויר במים ובעפר על לא סבה וצורך לעולם בהם? והתבונן כי {ז} כל הברואים במלחמה תדירית זה יגרש את זה וזה יעמול להשמיד חבירו וכלם ברעה את האדם להשחית. זה חלקו בכל ימי הבלו לנוס ולהנצל מתהפוכות שונאיו. הלא צבא לאנוש עלי ארץ לברוח מן החיות שלא יטרפוהו מן המקרים לא יבהלוהו מן המים ונהרות לא ישטפוהו מן האש לא תאכלהו אש לא נופח מן המפולת באדמה וגם האויר אין מעצור לרוחו והוא אויב לו ומבקש רעתו בחום וקור יובש קרת וכפור יולידו בו כל חלי וכל מכה וחפוש. ומי לנו גדול ונורא בשונאיו מהאדם עצמו? כל אחד ישתדל להכרית חבירו בממונו והונו וחייו ופני הדור כפני הכלב. וכאשר ישתדל האדם לברוח מכל אויביו מסביב לא יתנוהו השב רוחו אויבי איש מחשבותיו וכליותיו לא ישליו ולא ישקוטו ונפשו עליו תאבל יתאונן אדם חי ואין שלום בעצמיו כידוע. ואיככה כל הדברים נבראו בעבורו?! גם אשאלך אם כל העולם כלו נברא בשביל האדם אם כן האדם מוכרת להבראות והוא התכלית שעלה במחשבה לפניו כי אם לא יברא האדם אם כן כל העולם לאפס ולשוא וראוי לחזור לתוהו ובהו? והיאך נמנו וגמרו ב״ש וב״ה נוח לו לאדם שלא נברא איך יתקיים העולם בלי תכליתו? ואם תאמר שנות לו לעולם גם כן שלא נברא מדוע לא אמרו ככה חז״ל? אלא שנוח לו לאדם! ועוד שאם כן נתת פעולת ה׳ להבל וריק אם טוב שלא נפעלה ויפה העדרה מהווייתה ואנחנו שמענו קיים במאמרו (בראשית א׳) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד? ואל תענני כי כן יקשה אל מול האדם לבדו שגם מצדו נאמר והנה טוב מאד? כי האלהים עשה את האדם ישר ובאשר הוא שם עם כל הסדר הכללי היה טוב מאד. כי גם האדם לאיזה סבה נברא לכללות העולם אמנם אנו נדבר בבני אדם שגורשו מג״ע אל עמק הבכא הזה ועתה גמרנו שנוח לו לאדם בפרטו מבלי ראות היחס שיש לו עם הכלל שלא נברא. אבל אם היה קיים באיש בג״ע היה טוב לו להבראות בלי ספק. ואחר שיצרו הרע הסיתו לחטוא ולפשוע ונוח לו שלא נברא יפשפש במעשיו ויהיה צדיק וישר ואז יהיה טוב לו שנברא. שהאדם במעשיו יכול לרומם ולגדל מהותו וטבעו ולהיות כאלהים וזהו שאמרו חז״ל בצדיקים. ככה אמר משה עם נושע בה׳ וגו׳ רצונו שהי״ת בחסדו יושיע עמו בתתו לפניהם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון לקנות חיי העוה״ב ולעשות נשמתם נצחית מה שלא יאונה לשאר העולם הואיל ולא נברא האדם לתכלית זה כאשר אמרנו. ותשובת מהרי״א אשכנזי אינה מספקת באמרו שברא ה׳ העולם בשביל האדם לעשות נפשו נצחית האפס שלא למנוע טוב מבעליו. שא״כ למה התעכב הי״ת לברוא עולמו עד הנה שלו להתעסק בפעולה ישרה כזאת? גם כמה אומות מלוא עולם ברא ה׳ ואין בם מה שתוכל להיות נצחית ולהם לא ניתנה התורה והמה יזבחו לשדים לא אלוה ולשמש ולירח ולכל צבא השמים לשור או לטלה וכדומה? ויהיה זה כאלו מלך בחפצו לבנות בית לשבתו יבנה אלף ערים ותהיינה חרבות מאין יושב ואין לבית ההוא צורך ותועלת מן הערים ההנה? הלא יהיה לבוז וכלימה! ככה אם ברא ה׳ עולמו לתת טוב להולכים בתמים יצא לנו הפעולה נגד המכוון! כי איך תקרא פעולה טובה אם לפעולתה תארענה תקלות רבות ובטל הטוב במיעוטו שיברא הי״ת אלפי רבבות נפשות וכלם תאבדנה ברשעתם לקנות נפש יחידית? הלא יתהלל במתת שקר! ואין לעשות רע כללי כדי שממנו יצא טוב פרטי. אמנם הדבר מבואר כי לכל העם בשגגה {ה} וזהו מתנאי החיים האלה שכל נברא ישתדל להתגדל ולהתרומם ותפעם רוחו לדבר גבוהה גבוהה על מצבו. ואין איש מאנשי העם השפלים והנבזים שלא יחלום בסעפים ובחזיונות להתנשא על כל בן גילו ויתנבא גם הוא בתוכם. וכזאת וכזאת נסינו בכל האדם אשר על פני האדמה. וככה החיה וכל בהמה שור שה כשבים ושה עזים בדמיונם יאמינו גם המה שהעולם נברא בשבילם. וכאשר יתעסק האיש בגידולם להאכילם במרעה טוב ושמן אינו אלא לתועלתם. ולפי האמת הדבר הוא שיהיו הנה להם לאכלה וכל כיוצא בעולם המשוגע הלזה ממראה עינים ומדאבון נפש:

אשריך וגו׳ נושע בה׳ – פירוש שכל האומות שריהם נלחמים להם כידוע, ובזה יש לחוש שיגבה עליו שר שכנגדו, או ה׳ יגפנו, כאומרו (שמות יד ל) וירא ישראל את מצרים מת וגו׳, ואמרו רבותינו ז״ל (שמו״ר כא ה) שהראם ה׳ שרו של מצרים מת לפניהם, מה שאין כן ישראל אשריהם שתשועתם היא בה׳, שהוא בכבודו נלחם להם, ובזה חרבם גבוהה ועומדת בלא מיחוש.

עוד ירצה באומרו נושע בה׳, פירוש שהמלך נושע בתשועתו, כאומרו (לעיל ל ג) ושב ה׳ אלהיך את שבותך, ואמרו ז״ל (מגילה כט.) והשיב לא נאמר אלא ושב אשריו וכו׳, והוא אומרו אשריך מי כמוך שאתה עם נושע עם ה׳ שהוא מגן עזרך, ואשר הוא חרב גבהותך, שאין חרב גדולה כחרב לה׳ בשולפו אותה מתערה.

אשריך ישראל…עם נושע בשם, "Fortunate are you, O Israel; …a nation delivered by the Lord.⁠" Whereas any wars the other nations are engaged in are fought by their protective angels, and each nation is afraid that the protective angel of its adversary may prevail unless God smites that angel, this does does not apply in the case of Israel whose "protective angel" is God Himself. -Compare Exodus 14,30 where the Torah describes the Israelites seeing the protective angel of Egypt dead, as explained by Shemot Rabbah 21,5. Israel is fortunate not to have to depend on intermediaries. This enables the Jewish people to be free from fear.

Another meaning of the words נושע בשם is that it may refer to the king of the Israelites enjoying God's deliverance when in difficulties. When discussing Deut. 30,3 we pointed out that since the Torah does not speak about God "bringing back" the exiles but about God "returning" (Megillah 29), this means that the Jews are in the enviable position of God descending into exile with them as it were, so that He returns with them to the Holy Land when the time is ripe. ואשר הוא חרב גאותיך. These words may mean: "and Who is the sword drawn against those who feel superior to you.⁠" Nobody enjoys a mightier sword than that of God who fights on Israel's behalf.

אשריך ישראל מי כמוך – בהעברת הירדן שזכו בה לכנוס לא״י כמ״ש (מלאכי ג׳:י״ב) ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה׳. ור״ל ארץ חפץ. שחפץ בה השי״ת ושבחה מבוא׳ בכל התורה ארץ חמדה טובה וכו׳ כי הארץ אשר אתה בא שמה וגו׳ וכמ״ש (ביהושע כ״א:מ״ה) לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דבר ה׳ אל בית ישראל הכל בא. וכל תשוקתו של משה היה לכנוס בה כמ״ש אינני עבר את הירדן ואתם עברים וירשתם וגו׳.

מי כמוך – בימי יהושע כמ״ש (יהושע ה׳ א׳) ויהי כשמע כל מלכי האמרי וגו׳ וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני ב״י וכמ״ש שמעו עמים ירגזון וגו׳ נמגו וגו׳ עד יעבר עם זו קנית וגו׳ ונא׳ (יהושע ג׳:י׳) בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם. שזה השם אינו מיוחד אלא לישראל לבד וכמ״ש אל חי חלקנו וזהו מי כמוך.

עם נושע בה׳ – זהו כבישת יריחו שנכבש ע״י השם שנפלה חומת יריחו.

מגן עזרך – בהליכתם להר גרזים ולהר עיבל שהלכו יותר מס׳ מיל באותו יום ואין כל בריה עומדת לפניהם וכל העומד לפניה׳ מיד נתרז וכמ״ש לא יתיצב איש וגו׳ ורמז בזה ג״כ לימות המשיח. מי כמוך. בימי שלמה. עם נושע בה׳. בימי חזקיהו. מגן עזרך. היא ירושלים והיא העיר הראשונה שנלחמו עם סנחריב.

ואשר חרב גאותך – בימי המן שכתב להרוג בחרב ואח״כ כל השרי׳ היו מנשאים את היהודים.

ויכחשו איביך לך – בימי אלכסנדר מוקדון שעל׳ להחריב את ירושלי׳ ואח״כ השתחוה לשמעון הצדיק.

ויכחשו איביך – אלו גבעוני׳. וכן בימי חשמונאי׳ שכרתו ברית עמהם. ואתה על במותימו תדרך. לימות המשיח וכמ״ש ועל במותי וגו׳. ועל ה׳ מלכים שהיה מלחמה גדול׳ שהפיל הקב״ה עליה׳ אבני ברד גדולי׳ והעמיד יהושע את החמה כמ״ש לאור חציך יהלכו לנוגה ברק וגו׳ וכתיב (יהושע י׳:כ״ד) ויאמר אל קציני אנשי המלחמה ההלכו אתו קרבו שימו את רגליכם על צוארי המלכי׳ האלה ויקרבו וישימו וגו׳. ולכן אמר במותימו שהוא על הצואר תדרוך.

אשריך ישראל – מכל מה שאמרתי תבין שאתה עם מאושר בתכלית ההצלחה:

מי כמוך – בגוים:

נושע בה׳ – שהוא מושיעך:

מגן עזרך – הוא יתברך מגן לך שבו תמצא עזר ומנוס בעת הצורך:

ואשר חרב גאותך – ואשר שב אל השם והשיעור אתה נושע בה׳ אשר הוא המגן ואשר הוא החרב שבו תתגאה על אויביך:

ויכחשו איביך לך – לשון כפירה, יכחישו את שנאתם ויחניפו לך כאילו הם אוהביך, כדרך משנאי ה׳ יכחשו לו (תהלים פ״א ט״ז):

ואתה על במותימו תדרך – אבל אתה תתרומם ותתנשא עליהם, ותדרוך על במותיהם:

ואשר חרב גאותך – מלת אשר אין לו מובן, ומדברי רש״י יראה שמסרס מפני זה לשון המקרא, ול״נ שאין מלת ואשר מלה, אבל הוא שם דבר מן אשרו חמוץ (ישעיהו א׳) שפירש״י לשון חזוק וקיום, ודומה ללשון המשנה אשרנוהו וקיימנוהו, אישר חילי, וטעמו הוא כח החרב אשר בו תתגאה על אויביך (דיא קראפט דיינעס ערהאבענען שווערדעס), ובזה מכוון היטב עם מליצת מגן עזרך.

ויכחשו אויביך לך – המליצה הזאת מצאנוה בחמשה מקומות, כאן בבנין נפעל, ובשמואל (ב׳ כ״ב:מ״ה) בני נכר יתכחשו לי, בהתפעל, ובתהלים מצאנוה שלש פעמים בפיעל, בני נכר יכחשו לי (י״ח:מ״ה), ברב עזך יכחשו לך אויביך (ס״ו:ג׳), משנאי ה׳ יכחשו לו (פ״א:ט״ז). והנה קצת מן המפרשים פירשו המליצה הזאת מענין כחישות ורזון (עיין רד״ק שרש כחש, וראב״ע בתהלים פ״א:ט״ז); ופירוש זה לא יועיל באותם שבאו בפיעל, וגם באותם שבאו בנפעל ובהתפעל יקשה, כי מצאנו ענין הכחישות בבנין הקל, ובשרי כחש משמן (תהלים ק״ט:כ״ד) ומה מקום עוד לנפעל והתפעל? וכי האויבים יעשו עצמם כחושים ורזים ברצונם? כי מלת לו בלתי מתפרשת יפה – ורוב המפרשים והמתרגמים פירשו כמשמעו ענין כחש וכזב, ואמרו שהכוונה יסתירו שנאתם ויחניפו לך מפני היראה; וזה בעיני פירוש מגונה מאד, כי ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו {משלי ט״ז:ז׳}, אבל שיחניפו לו, ובקרבם ישימו ארבם, אין זו ברכה; ויותר הוא מגונה במקראות האמורים כלפי האל, כי איך יתכן לומר כי משנאי ה׳ יחניפו לו? אם כהתל באנוש יהתלו בו?

{ויכחשו אויביך לך – אם הכוונה שיסתירו שנאתם ויחניפו לך מיראה אין מקום לומר אחריו ואתה על במותימו תדרך, שהרי אם יהיו למס ישלימו ישראל עמם ולא ילכדו עריהם, אם הם חוץ מז׳ אומות, ואם הם מז׳ אומות א״א שיחניפו להם, אחר שיודעים שאסור לנו להחיותם. ועוד אין זו ברכה שיהיה האויב מחניף, ויותר טוב היה שישלים ויהפוך לאוהב, כמ״ש ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. מלבד כי החנופה בין האויבים לא היתה מצויה בין העמים הקדמונים, אם לא לשעה קלה, כדי להרע לו, ככתוב גבר מחליק על רעהו פורש על פעמיו, וזאת לקללה תחשב ולא לברכה. ואם תאמר שהיא ברכה מפני שאמר אחריו ואתה על במותימו, כלומר אם יפרקו רשת לרגלך לא תלָכד במצודתם, אבל תדרך על במותם, הנה עשית ישראל בעלי דמים ואכזרים תחת אשר מצאנום הפך מזה עם הגבעונים ועם מלך ארם, שאמר לו מלך ישראל העודנו חי אחי הוא, וסוף סוף כל זה ענין מגונה שישלים משה את ברכותיו בעניני רמיה.}^א

לפיכך נראה לי כי המליצה הזאת היא לשון מושאל, וענינה: {שאויביך בבואם למלחמה עמך,}^ב לא יהיו מה שהיו מלפנים, כי תאבד מהם גבורתם, באופן שמעשיהם עתה יכחישו מעשיהם הקודמים, כאילו אי אפשר שהם עשו הגבורות המסופרות עליהם, וכאילו הם בעצמם יכחישו בפיהם את עצמם, ויאמרו לך איננו אותם שהיו מפורסמים בגבורתם.

{או כאלו יאמרו: לא היינו מעולם גבורים, אע״פ שבאמת גבורים היו, וזה ממש ענין שרש כחש שאומר על דבר שהוא אמת שאיננו כן, כמו ותכחש שרה, וכן ותירוש יכחש בה (הושע ט׳:ב׳) לא יהיה עוד כמה שיהיה. וכן אמרו לאלהים מה נורא מעשיך ברוב עזך יכחשו לך אויביך (תהלים ס״ו:ג׳) הנה יהיה חרוף וגדוף לומר לפני ה׳: אויביך יחניפו לך. החפץ לה׳ בתודה בלב ולב?⁠¹ ואחריו הוא אומר כל הארץ ישתחוו לך ויזמרו לך, וכי גם זה יהיה בלב ולב? חלילה. וכן אין להביא דוגמא מה שכתוב והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך (ישעיהו ס׳ י״ד, עיין נתיבות השלום כאן) כי האמור שם לא יהיה חנופה אלא בלב שלם, וסוף המקרא מוכיח וקרא לך עיר ה׳ ציון קדוש ישראל.}^ג

וכיוצא בזה בלשון צרפת אומרים se démentir. וגם חוץ מהמקראות הנזכרים למעלה מצאנו שרש כחש בהוראה הזאת המושאלת, והוא (חבקוק ג׳:י״ז) כחש מעשה זית, ויפה פירש ראב״ע: כאילו לא היה זית בתולדתו. והנה ההוראה הזאת משפטה להאמר בבנין התפעל (כמו בלשון צרפת se démentir), או בנפעל, וכמו זר יֵחָשֵב היותה נאמרת גם בפיעל, ומכל מקום אין זה באמת דבר זר וחדש, כי כבר מצאנו פיעל בא במקום התפעל, כגון פִּתַּח הסמדר {שיר השירים ז׳:י״ג}, והכוונה פתח את עצמו, לא פתחה אזנך (ישעיהו מ״ח:ח׳) לא פתיחה את עצמה, ולבו רחק ממני (ישעיהו כ״ט:י״ג) כתרגומו {ולבהון אתרחק}, אף כאן כִחֵש את עצמו מעשה זית, בני נכר יכחשו עצמם לי.

1. השוו דברי הימים א י״ב:ל״ד.

א. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), 673(ב).

ב. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), 673(ב).

ג. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), 673(ב).

אשריך ישראל – עיין פירוש, בראשית ל, יג. בישראל מתקיים העיקרון היחיד המבטיח התקדמות אמיתית ומתמשכת. בעם זה נוסדה חברה אנושית אשר ה׳, אלוקי כל העתיד, ערב לקיומה ולישועתה. ה׳ עוזר לישראל ומגן עליו מפני כל סכנה. ה׳ הוא גם זה שמעניק לישראל את חרב חשיבותו; הווי אומר, שהוא מעניק לישראל את החשיבות הלאומית שאחרים מגיעים אליה על ידי החרב.

ויכחשו איביך לך – יבוא יום, שהעיקרון שאתה מרים על נס ישוב וייראה לעין כל בניצחון כה גדול, עד שכל מתנגדיך יתכחשו לכך שבעבר הם התנגדו אליך. ואז תעלה על במתי כל ההישגים האנושיים, שאותם הם ביקשו לשווא על ידי אמצעים אחרים.

אשריך ישראל – עתה יאמר הנהגת ה׳ עמהם אחרי שיתישבו בארץ אם יהיו בגדר ישראל שיהיו מאושרים אושר באמת:

מי כמוך שלא יהיה דוגמתך בעולם:

עם נושע בה׳ – תשועתך תהיה בה׳ בדרך נסיי שאין לו שום סבה בדרך הטבע כנ״ל. מגן עזרך שכשיבא לעזרך יהיה לך כענין המגן שיקבל החצים, ולכן אשר יתגר בישראל כביכול כאלו יתגרו בה׳:

ואשר חרב גאותך המלחמה שהיא ע״י החרב יביא הנצחון מהר, ואשר נלחמים בכלים אחרים הוא מפני שאוחז החרב, בהכרח שיתקרב אל האויב שגם בידו חרב, אבל כשהי״ת הוא חרבך שאין לאויביך חרב כזה, גאותך תעשה נצחון בדרך פלא:

ויכחשו איביך לך – שאויביך יהיו מוכרחים להתכחש לך ולהראות עצמם כאוהבים לך:

ואתה על במותימו תדרך – אף כשתדרוך על במותימו ר״ל שתעשה משפט בגדוליהם שהסיתום ללחום אתך, שאז תתעורר השנאה אשר בלבם. ועכ״ז מפני היראה יתראו כאוהבים לך:

מי כמוך: מי מוצלח ומאושר כמוך.

עם נושע בה׳:⁠¹ שישועתו תלויה בישועת ה׳, וכדאיתא במכילתא פרשת בשלח²: בכל מקום מצינו שישועתן של ישראל היא ישועתו של הקב״ה, ופירושו – שזהו כבודו יתברך. ומה יש הצלחה גדולה מזו.

מגן עזרך: אינו צריך³ להציל עצמו ולהשיג עזר⁴ משונאיו ע״י חרב שהורג אותם, אלא⁵ ע״י שמגן על עצמו. והוא כבוד גדול לישראל שיהא יכול להגן על עצמו בלי שפיכות דמים כי אם בהשגחתו יתברך, כמו שהיה ביעקב אבינו שניצל מלבן ומעשו בלי שפיכות דמים, וכן בכל דור יש ענינים כאלו.

ואשר חרב גאותך: מה שאוחזים בעלי מלחמה⁶ חרב, אינו אלא ״גאותך״, שהוא הוד והדר ללבוש כלי זין, כלשון המקרא (תהילים מה,ד) ״חגור חרבך על ירך גבור, הודך והדרך״⁷. אבל באמת יודע ישראל כי לא בחרב ובחנית יושיע ה׳, במקום שנוגע לישועתו וכבודו יתברך.

ויכחשו אויביך לך: לבסוף גם המה אומות העולם ישכילו על השגחת ה׳ לטובת ישראל, עד שבושים ומכחישים לומר שהם אויבים⁸.

ואתה על במותימו תדרוך: ולבסוף לא די שיבושו לומר שהם אויביך, עוד יקבלו לסבול עולך עליהם, באשר יכירו כי השגחתו יתברך עליך וייראו ממך, ותעשה בהם כרצונך, והוא מליצת ״על במותימו תדרוך״⁹.

ומרומז עוד בזה המקרא בכלל: ״אשריך ישראל מי כמוך״ – שיש לך זכות אבות. ״מגן עזרך״ – הוא זכות אברהם אבינו שבו כתיב (בראשית טו,א) ״אנכי מגן לך״. ״ואשר חרב גאותך״ – זכות יצחק שעלתה עליו המאכלת, והוא גאותן של ישראל. ״ויכחשו אויביך לך״ – זכות יעקב, שהיה אצלו כן¹⁰ בלבן ועשו. והכי מפרש ברבה סוף פרשת תצוה (לח,ד), ועיי״ש¹¹.

עוד יש לפרש, ד׳ישראל נושע בה׳⁠ ⁠׳¹², אבל אין ישועת כל אדם שוה, יש בזה האופן ויש בזה האופן. וכמו ישועת אברהם יצחק ויעקב לא היתה שוה, דאברהם נלחם עם צריו והרגם, ושוב לא היו לו צרים באמת¹³. יצחק, אבימלך ושריו היו אויביו והכחישו שנאתם בלב¹⁴, כמבואר בפרשת תולדות. יעקב, כשרדפו לבן ועשו אחריו לא הכחישו לפניו שהם רודפים, אבל מ״מ יד ה׳ שהיתה אל לבן, ויד האהבה שנעשתה פתאומית בלב עשו, כפה את ׳במותם׳¹⁵ שלא יוכלו לעשות בשנאתם מאומה¹⁶. וכך הוא בכל דור ודור, יש אשר ״ה׳ מגן עזרך ואשר חרב גאותך״, ויש אשר העזר באופן ״ויכחשו אויביך לך״, ויש אשר העזר הוא ״ואתה על במותימו תדרוך״ – הוא (האויב) יודע שאנו מכירים בשנאתו וגם אין בידנו להתגבר עליו, ומ״מ אנו ׳דורכים על במות׳ גדולתו שאינו יכול לעשות לנו רעה. וכל האופנים הוא בהשגחת ה׳ לפי הכנת המקבל אותה השגחה ולפי מעשיו, אמנם הצד השוה שבהם שכולנו ׳נושעים בה׳⁠ ⁠׳.

1. אם הכוונה כפשוטו עם שנושע ע״י הקב״ה, מהו בי״ת ״בה׳⁠ ⁠⁠״, הול״ל ׳עם נושע ע״י ה׳⁠ ⁠׳ וכדומה.

2. לפנינו מצאנו בתנחומא פרשת אחרי מות (י״ב): אמר רבי אבהו, כל ישועה שבאה לישראל היא של הקב״ה, שנאמר ״עמו אנכי בצרה וגו׳... ואראהו בישועתי״ (תהילים צא, טו-טז), עיי״ש.

3. עם ישראל אינו צריך...

4. להנצל משונאיו...

5. מציל עצמו ע״י שמגן על עצמו.

6. מעם ישראל.

7. וכפי שמופיע במסכת שבת (סג,א) בהסבר דברי ר״א המתיר נשיאת כלי זין בשבת, כי ׳תכשיטין הן לו׳.

8. וכעין זה בספורנו.

9. וכעין זה בספורנו.

10. היה אצלו מצב של ״ויכחשו אויבך לך״, וכפי שהסביר רבינו לעיל ׳שמכחישים לומר שהם אויבים׳.

11. במדרש הביא על ענין יעקב: שנאמר: ״וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו״ (בראשית לו,ו).

12. ״עם נושע בה׳⁠ ⁠⁠״.

13. ״מגן עזרך ואשר חרב גאותך״.

14. ״ויכחשו אויביך לך״.

15. כוחם וגדולתם.

16. ״ואתה על במותימו תדרוך״.

ויכחשו אויביך לך – שד״ל פירש יכחישו מעשיהם הקודמים כאלו אי אפשר שהם עשו הגבורות המסופרות עליהם, ויפה פירושו; אבל מה שפירש על פסוק משנאי ה׳ יכחשו לו (תהלים פ״א:י״ז) כנוי של לו מוסב לאל, נ״ל שיש להסבו ג״כ אל ״עמי״ ואל ״ישראל״ הנזכרים בפסוק הקודם, אף על פי שבתיבת ״עִתָּם״ שבחצי הפסוק האחרון הכנוי בלשון רבים, כי כן דרך שם כולל, שידבר בו לשון יחיד ורבים.

על במותימו תדרך – אמר רב נחמן בר יצחק, כל המענג את השבת נצול משעבוד מלכיות דכתיב (ישעיהו נ״ח) וקראת לשבת ענג והרכבתיך על במתי ארץ וכתיב ואתה על במותימו תדרוך.⁠¹ (שבת קי״ח:)

על במותימו תדרך – בשעה שנכשל המן במרדכי, אמר ליה למרדכי וכי לא כתיב בכו בנפול אויבך אל תשמח (משלי כ״ד), אמר ליה, הני מילי בישראל, אבל בדידכו כתיב ואתה על במותימו תדרוך.⁠² (מגילה ט״ז.)

1. עיין מש״כ בבאור דרשה מענין כזה בפ׳ בשלח בפסוק אכלוהו היום, וצרף לכאן.

2. יתכן דסמיך אריש הפסוק אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה׳ וגו׳, ולפי״ז צריך לקיים בהו ואתה על במותימו תדרוך, כדי שיכירו וידעו שישראל הוא עם נושע בה׳, אבל בישראל א״צ לזה, דבלא״ה הוא יודע ומודה בזה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון