Tehillim 20 – תהלים כ‏ – Mikraot Gedolot

(א) לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ^א

For the conductor.⁠¹ A psalm of David.⁠²

1. For the conductor | לַמְנַצֵּחַ – See Rashi and Ibn Ezra on Tehillim 4:1 that the verb "לנצח" means to supervise, as per its usage in Ezra 3:8 and Divrei HaYamim II 2:1. As such, the term "מְנַצֵּחַ" might refer to a musical director. Cf. R. Saadia (cited by Ibn Ezra there) that the word is connected to the noun "נצח", eternity, and that the title implies that David established the psalm to be sung or played perpetually.

2. of David | לְדָוִד – Many psalms include "לְדָוִד" in their title. See Ibn Ezra and Radak in their introductions to the book, that the term can mean either that the psalm was composed by David, about David, or in honor of David. Regarding this specific psalm, see Radak and Malbim that it was said by the nation on behalf of David when he went to war. Cf. Rashi and Sforno that the psalm constitutes David's own words, who prayed for his general Yoav as the latter went to war.

א. ‹ר4› פרשה פתוחה

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לְשַׁבָּחָא תּוּשְׁבַּחְתָּא לְדָוִד.

For praise; a psalm of David.

מג׳ד לדאוד יסבח בה אלמואט׳בין.

שבח לדוד שבו משבח את המתמידים.

מזמור לדוד, ישירו בו המתמידים.

מזמור זה נאמר בלשון האומה מה שאומרים על מלכם משיח ה׳.

הד׳א אלמזמור מורד עלי לסאן אלאמה במא תקולה פי ולי אללה אלד׳י הו מלכהא.

למנצח מזמור לדוד

למנצח מזמור לדוד – למ״ד לדוד פרשתיה (למעלה בהקדמה) בעבור דוד, כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ׳:י״ג). המשורר היה אומר אותו בעבור דוד בצאתו למלחמה.

למנצח מזמור לדוד. זה המזמור חיברו דוד להיות הלויים אומרים אותו עליו בכל עת שיצא למלחמה.

בזה המזמור התפלל דוד על שר הצבא הנלחם על האומות ביום צרת המלחמה¹:

1. כן כתב רש״י: ׳המזמור הזה על שם שהיה שולח את יואב ואת כל ישראל למלחמה, והוא היה עומד בירושלים ומתפלל עליהן, כענין שנאמר (שמואל ב׳ יח) טוב כי תהיה לנו מעיר לעזור, ואמרו רבותינו (סנהדרין מט.) אילמלא דוד [עוסק בתורה], לא עשה יואב מלחמה׳. ובשיעורים פירש רבינו שדוד עשאו עבור המשורר שכאשר דוד יוצא למלחמה יתפלל עליו. ולפי זה, חיברו לפני שאמרו לו לדוד שלא ייצא למלחמה, כמו שכתוב בשמואל ב׳ (כא יז) ׳אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי דָוִד לוֹ לֵאמֹר לֹא תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל׳.

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. זהו מזמור עשאו המשורר ונתנו ׳למנצח׳ על הדוכן שיאמרנו בכל עת שהוא ילך להילחם נגד אויביו:

לדוד – המשורר אמר אותו בעבור דוד בצאתו למלחמה.

לדוד – בעבור דוד אמרו זה המזמור.

דרך א׳: למנצח – מקישור דברי המזמור ועניניו מורה שנוסד על מלחמה שהיה לו לדוד עם איזה עם רחוק מירושלים והיה שם בסכנה וכשבא השמועה לציון התפללו שם עליו וגם שלחו חיל לעזרתו אולם בעת הלכו החיל נודע להם כי דוד נושע עפ״י נס, ובבוא החיל לשם נצחו שלא ע״י מלחמה רק בשם ה׳, וכמדומה שהיה זה במלחמת פלשתים (שמואל ב כ״א) שיעף דוד, וישבי בנוב אמר להכותו, ויעזר לו אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי, אז נשבעו אנשי דוד לאמר לא תצא עוד עמנו למלחמה (שם ט״ו י״ח), ושם מבואר שהיה להם אח״כ עוד מלחמות בנוב אשר נצחו, ויתר ענין מלחמה הזאת בארו חז״ל (סנהדרין דף צ״ה) שהיה דוד אז בסכנה גדולה, ומזמור זה נחלק לג׳ חלקים, (חלק א׳) התפלה שהתפללו אז על דוד (ב׳-ד׳), (חלק ב׳) מענה עדת המשוררים עת שמעו שנמלט דוד מן הסכנה (ד׳ ז׳), (חלק ג׳) מענה ראש המשוררים על מה שנצחו החיל אח״כ את המלחמה שלא נצחו בחרב ובחנית רק בשם ה׳ (ז׳ י׳).

אע״פי שיש להניח דברי האומר שלמ״ד לדוד זה הוראתה בעבור דוד שמשורר אחר חבר בעבורו וכן במזמור שאחר זה, ותוכן שני המזמורים יוכיח, על דעת זו במקצת, מ״מ אם לא נרצה להפריש ביניהם ובין שאר מזמור לדוד שכונתו שדוד הוא מחברו, נאמר שגם באלה דוד הוא המחבר וכונתו היתה שישירו אותם במשכן ה׳ או במקדש בעדו או בעד המלך שיקום תחתיו וסדר הדברים בלשון נסתר כאלו ידבר איש זר.

(ב) יַֽעַנְךָ֣ יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה בְּי֣וֹם צָרָ֑ה⁠ יְ֝שַׂגֶּבְךָ֗ שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב׃

May Hashem answer you¹ on the day of distress; may the name² of the God of Yaakov³ secure you.⁠⁴

1. answer you | יַעַנְךָ – The identity of the "you" to whom these words are addressed is debated. See the note on the previous verse that according to Rashi the speaker of the psalm is David, who addresses his general Yoav in the second person. According to Malbim, in contrast, the speaker of the psalm is the nation who addresses their king, David. He suggests that the psalm relates to the war against the Philistines described in Shemuel II 22, where David found himself endangered. When word got back to Jerusalem of his dire straits, the people prayed that Hashem answer his cries for help.

2. name | שֵׁם – See Sforno that even the very name of God can protect one, since having a reputation that one is part of God's nation and that "His name is upon you" (see Devarim 28:10), instills fear in the enemy.

3. Yaakov | יַעֲקֹב – Here, as in many poetic passages, the name Yaakov might not refer to the forefather, but to the nation as a whole. See Tehillim 14:7, 53:7, 78:5, and 105:10 where the names Yaakov and Yisrael are parallel, with both terms referring to the nation. Cf. Midrash Tehillim and many commentators that Yaakov is specified as he underwent more troubles than the other patriarchs. Our verse, in fact, echoes Yaakov's words when thanking Hashem for caring for him in such times: "לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי" (to the God who answered me on the day of my distress).

4. secure you | יְשַׂגֶּבְךָ – See Radak and Hoil Moshe. The root "שגב" more literally means "to be high", but often takes the connotation of being "safely set on high", with the related noun "מִשְׂגָּב" (a secure height or stronghold) often being paired with words such as "מִבְצַר" and "מְצוּדָה" (fortress) or "מִפְלָט" (a place of escape). Alternatively, the word might mean: "exalt you", with the connotation perhaps being that when victory comes, you will be elevated and glorified.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְקַבֵּל צְלוֹתָךְ יְיָ בְּיוֹמָא דְעָקָא יְשַׂגְבִינָךְ שְׁמָא דֶאֱלָהָא דְיַעֲקֹב.

May the LORD receive your prayer in the day of trouble, may the name of the God of Jacob lift you up.⁠¹

1. Lift you up: strengthen you.

רמז תרעט

יענך ה׳ ביום צרה – זה שאמר הכתוב יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אמר הקב״ה בשעה שמגעת צרה לישראל והם מבקשים אותי ויהיו משתפין כבודי עמהם באותה שעה אני עונה אותם שנאמר יקראני ואענהו, למה עמו אנכי בצרה, א״ר יודן משל ללמה הדבר דומה לאשה עוברה שהיה לה כעס עם אמה ועלתה אמה למעלה ובשעת לידתה היתה צווחת מלמטה והיתה אמה שומעת קולה מלמעלה והיתה אף היא צווחת כנגדה והיו שכנותיה אומרות לה מה טוביך וכי את יולדת עמה, אמרה להם בתי יולדת בצער אע״פ שהכעיסה לי איני יכולה לסבול צווחתה אלא הריני צווחת עמה לפי שצרת בתי שלי הוא, כך כשחרב ביהמ״ק באה קול בכיה ויללה בכל העולם כלו שנאמר ויקרא ה׳ אלהים צבאות ביום ההוא וגו׳, אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע וכי יש לפניך דברים הללו והכתיב הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו, א״ל ביתי נחרב ובני שלולין בקולרין ואיני מצר לא כך כתבתי להם עמו אנכי בצרה, ועתה מה לי פה נאם ה׳ כי לקח עמי חנם, א״ר אושעיא תשעה פסוקים במזמור הזה כנגד תשעה חדשים שהאשה מתעברת בהם ומהו אומר דעני חיתא הוא יענה יתכון. א״ר שמעון בר אבא אתה מוצא י״ח מזמורים מראש הספר עד הפסוק הזה כנגד י״ח ברכות כשאדם מתפלל י״ח ברכות הן אומרים לו תתענה צלותך, כך אחר י״ח מזמורים אמר לו לדוד יענך ה׳ ביום צרה (בירמיה ברמז שי״א).

רמז תרפ

דבר אחר: יענך ה׳ ביום צרה – באיזה יום ביום שהכל מעידין בו שהוא צרה לעליונים ולתחתונים, יום שאפילו מלאכי השרת יראים ממנו מה כתיב שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו ונהפכו כל פנים לירקון, ואין כל פנים אלא מלאכי השרת שנאמר וארבעה פנים לאחד, ועו״א אומרים כי גדול היום ההוא, ישראל אומרים על ידי דוד יענך ה׳ ביום צרה, צרה שהיא לעליונים ולתחתונים, והקב״ה אומר לעו״א בואו ורונו עם ישראל שנאמר קרבו רבכם אמר ה׳ הגישו עצומותיכם קומטמוריסין של בני עשו והם אומרים מי עושה קומטמוריסין של ישראל והוא אמר כביכול אני שנאמר אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם ברוך אלהים ושרי עובדי אלילים באין ואומרים רבש״ע וכי יש לפניך משוא פנים אם אלו עו״א אף אלו כו׳ (ברמז תתק״ז).

דבר אחר: יענך ה׳ ביום צרה משל למה הדבר דומה לאב ובן שהיו מהלכין בדרך נתיגע הבן אמר לאביו אבא היכן היא המדינה, אמר לו בני סימן זה יהא בידך אם ראית בית הקברות לפניך הרי המדינה קרובה לך, כך הנביא אומר לישראל אם ראית הצרות שיכסו אתכם מיד אתם נגאלים שנאמר יענך ה׳ ביום צרה. ישגבך שם אלהי יעקב אלהי אברהם אלהי יצחק אין כתיב כאן אלא אלהי יעקב, ולמה משל לאשה עוברה שהיתה מקשה לילד, א״ל לית אנן ידעין מה נאמר אלא מאן דעני לאמך בעדן קשותא הוא יעני יתיך, אף כאן נאמר ביעקב לאל העונה אותי ביום צרתי, א״ל דוד לישראל מי שענה לישראל אביכם בעת צרתו הוא יענה אתכם בעת צרתכם הוי יענך ה׳ ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב. אמר ר׳ אבין הלוי מכאן לבעל הקורה שנכנס בעוביה של קורה שנאמר ישגבך שם אלהי יעקב.

אד׳ יג׳יבך אללה פי יום שדה, וינצרך אלאה יעקוב באסמה.

לפי שה׳ יענה לך ביום צרה. ואלוהי יעקוב יתן לך נצחון בשמו.

כאשר יענך ה׳ ביום צרה וישגבך אלהי יעקב בשמו.

[25 א] ואלמזמור אלתֺאלתֺ הדֺא אעני יענך ייי ביום צרה הו ממא כׄוטב בה דוד מתֺל קו׳ נאם ייי לאדני שב למיני (תהלים קי:א) ומעני לדוד הנא מא קיל לדוד תדל עליה מעאניה. וקו׳ אכׄרא ייי הושיעה המלך יעננו ביום קראנו (תהלים כ:י) וליס תפרקה אלמלחן להושיעה ען המלך אלמפעול בה במאנע לה ען אלאתצאל בה כמא לם תכן פי קו׳ מי תכן את רוח ייי (ישעיהו מ:יג) במאנע רוח ען אצֺאפתה אלי ייי לאן הי משיה אללה ואראדתה ואלכלאם נפי כמא קאל את מי נועץ ויבינהו (ישעיהו מ:יד) פיכון אדֺאﹰ לדוד מא קיל לדוד והו אלאכתֺר ויכון מא קיל לדוד והו אלאקל ותכון אללאם פי תאריך׳ אלמלוך עלי הדֺא צֺרב למא מצֺא מן מלכה ולמא בקי ולמא מצֺא מן עמרה ולמא מצֺא בעד מותה ומן בחתֺ עלי דֺלך וגד קולנא צחיחא והדֺא אלקול דעא יצלח אן ידעא לה בה פי גזואתה ואואן חרובה ומלאקאתה אעדאוה. וכדֺלך אלמזמור אלדֺי תלוה אעני ייי בעזך ישמח מלך (תהלים כא:ב) וממא יגיר דֺלך קו׳ אלה ברכב ואלה בסוסים (תהלים כ:ח).

This is the third Psalm; I mean “May the Lord answer you in times of trouble” which was written about David, as in “The Lord said to my Lord, sit at My right hand” (Ps. 100:10). It means for David here. What was said about David is demonstrable by its meanings. It states afterwards “O Lord, grant victory to the King, answer us when we call.” The composer [mullaḥin] does not separate “grant victory” from “king,” the object, as it would prevent it from being connected to it just as it is impossible for “Who has plumbed the mind of the Lord” (Is. 40:13) to prevent “mind” from being annexed the “the Lord” for it is the way of God and His will [ʾirâda] and the words would contradict as it says “Whom did He consult, and who taught Him” (Is. 40:14). Therefore, ‘le-ḏāwîḏ’ mostly means ‘by David,’ but in a minority of cases the L (Lāmeḏ) means ‘about David.’ The L (Lāmeḏ) dates to the kings following this form; after his kingship, during and following his death. One who investigates this, would find our argument sound. This verse is a prayer for success, for him (which the composer writes, as if David) prayed to God at the time of battle when he was confronted by his enemies. Also, the Psalm which begins “O Lord, the king rejoices in Your strength” (Ps. 21:2). What is different to that is the verse; “They (call) on chariots, they (call) on horses.” (i.e., is contemporary to the events described).

יענך י״י^א ביום צרה – המזמור הזה על שם שהיה שולח את יואב ואת ישראל למלחמה, והיה עומד בירושלם ומתפלל עליהם, כעיניין שנאמר: טוב כי תהיה לנו מעיר לעזור (שמואל ב י״ח:ג׳). ואמרו רבותינו (בבלי סנהדרין מ״ט.): אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה.

שם אלהי יעקב – שהבטיחו בלכתו לחרן ושמר אבטחתו, לכך נאמר: אלהי יעקב.

א. כן בכ״י פריס 154, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122 חסר: ״י״י״.

May the Lord answer you on a day of distress This psalm was [composed] because he [David] would send Joab and all Israel to war, and he would stand in Jerusalem and pray for them, as the matter is stated: "It is better that you be for us from the city as aid" (II Sam. 18:3). Were it not for David, Joab would not have succeeded in battle.

the name of the God of Jacob Who promised him [Jacob] when he went to Haran and kept His promise; therefore, it is stated: "the God of Jacob.⁠"

למנצח – יענך י״י ביום צרה – יתכן שזה המזמור חברו אחד מהמשוררים על דוד, ויהיה פירוש לדוד, כמו: על דוד, כמו: לשלמה אלהים משפטיך למלך תן (תהלים ע״ב:א׳). ואל תתמה על למ״ד לדוד. והנה דרך אחרת: מזמור שיר ליום השבת (תהלים צ״ב:א׳).

או דוד חברו, ואמר לנסיכו: יענך י״י ביום צרה.

או לעצמו ידבר.

ויש אומרים: שהוא על המשיח.

יענך י״י ביום צרה – במלחמה.

וטעם אלהי יעקב – כי צרות רבות עברו לו בדרכים והשם שגבהו.

THE LORD ANSWER THEE IN THE DAY OF TROUBLE. It is possible that this psalm was composed by one of the poets concerning David¹ and that le-david (of David) has the same meaning as al david (concerning David).⁠² The word le-david is similar to li-shelomo (of Solomon) in (A psalm) Of Solomon. Give the king Thy judgments, O God (Psalms 72:1).⁠³ Do not be surprised by the lamed prefixed to the word David.⁠⁴ Observe, the lamed is used in an unusual manner⁵ in A Psalm, a Song For the sabbath day (le-yom ha-shabbat)⁠⁶ (Psalms 92:1).

On the other hand it is possible⁷ that David composed this psalm.⁠⁸ David said to his prince:⁠⁹ The Lord answer thee in the day of trouble.⁠¹⁰ It is also possible that David was addressing himself.⁠¹¹

Other say that David was speaking of the Messiah.

The Lord answer thee in the day of trouble means, the Lord answer thee in battle.⁠¹²

Our verse reads the God of Jacob, because many troubles came upon Jacob on the way¹³ and God set him on high.⁠¹⁴

1. Heb. Al david.

2. Our verse reads, mizmor le-david (a Psalm of David). This is usually rendered a psalm written by King David. However, this cannot be the case here, for the psalm appears to be directed to David. Hence Ibn Ezra’s interpretation.

3. Ibn Ezra renders li-shelomo (of Solomon) as al shelomo (concerning Solomon), for the psalm appears directed to Solomon. He renders Ps. 72:1: (A psalm) concerning Solomon. Give the king Thy judgments, O God.

4. Which seems to indicate that the meaning of mizmor le-david (a psalm of David) is, a psalm written by David.

5. Lit. In another manner, i.e. with the meaning of “concerning” rather than “by.”

6. For le-yom ha-shabbat means, for the sabbath day not to the sabbath day.

7. Lit., “or.”

8. In this case mizmor le-david means, a psalm written by David.

9. Heb. Nesikho. Ibn Ezra does not identify the prince. He probably had Solomon in mind.

10. The point is, the word thee does not refer to David. Hence it is possible that David composed this psalm.

11. In this psalm. Thus David is the author of this psalm.

12. Lit. “He said: The Lord answer thee in the day of trouble, that is, in war.”

13. From the time that Jacob left his father’s house, until he returned to Canaan. See Gen 28-33.

14. God saved him.

ואמר: יענך י״י ביום צרה כשתהיה בצרה במלחמה עם האויב, יענך בתפלתך שתתפלל לפניו.

ישגבך – כי העזרה היא כמגדל עז שישגב האדם בו שלא תשלוט בו יד האויב.

שם אלהי יעקב – אמר אלהי יעקב לפי שראה יעקב עצמו בצרות יותר מאברהם ויצחק. וכן אמרו בדרש (שוחר טוב. דברים רבה ב): אלהי אברהם, אלהי יצחק אין כתיב כאן אלא אלהי יעקב. ואמר ריש לקיש משל לאשה עוברה שהיתה מקשה ללדת אמרין לה לית אנו ידעין מה נימר ליך אלא מאן דעני לאימך בעידן קשיותה יעני יתיך בקשיותך. כן כתיב ביעקב לאל הענה אתי ביום צרתי (בראשית ל״ה:ג׳) ולכן אמר להם דוד לישראל מי שענה ליעקב אביכם הוא יענה לכם, הוי אומר ישגבך שם אלהי יעקב. ובמקום אחר הוא אומר (בבלי ברכות ס״ד.): מכאן לבעל הקורה שיכנס בעביה של קורה. כן יעקב הוא אבינו לבד. אבל אברהם היה לו בן אחר והוא ישמעאל, ויצחק היה לו עשו. גם יתכן לפרש כי פירוש אלהי יעקב על כל ישראל, כי נקראו יעקב וישראל, כמו אל תירא עבדי יעקב (ירמיהו ל׳:י׳), וכן במקומות רבים.

והוא ענין יענך ה׳ ביום צרה כלומר, כשתהיה בצרה עם האויב. ישגבך כלומר, יחזקך מלשון משגב. והזכיר אלהי יעקב שסבבוהו צרות רבות וניצל מהם, כענין העונה אותי ביום צרתי (בראשית לה, ג). ושם אלהי יעקב, כמו אלהי יעקב, כי הוא ושמו אחד.

יענך ה׳. בתפילתך¹: ישגבך שם אלהי יעקב. בעבור כבוד ׳שמו׳²:

1. דוד התפלל שה׳ יענה את שר הצבא בתפילתו ׳ביום צרה׳ - במלחמה.

2. שלא יתחלל שמו אם עובדי ע״ז ינצחו את ישראל עם ה׳. ולכן אמר ששמו של אלקי יעקב ישגבך, ולא אמר ׳אלקי יעקב׳ עצמו. וראה בשיעורים שפירש באופ״א.

וזהו שיאמר יַעַנְךָ ה׳ בְּיוֹם צָרָה – שהוא יום המלחמה, יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, על דרך ׳וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך׳ (דברים כ״ח:י׳), כי בהתוודע ישראל לעם לה׳ וכי ה׳ נלחם להם, אז יפחדו וייראו, חיל יאחזם:

ביום צרה – כאשר תלחם מול האויב.

ישגבך – יחזק אותך שם אלהי יעקב ור״ל כמו שחזק את יעקב מול לבן ועשו ולא יוכלו לו כן לא יוכלו אויביך לך.

יענך ה׳ – זה דברי התפלה שהתפללו אז בציון,

א. שיענהו ה׳ ביום צרה – ב) שהגם שהוא עתה רחוק מארץ הקדושה ישגבך שם אלהי יעקב – השם שהבטיח ליעקב בהיותו חוץ לארץ והנה אנכי עמך ושמרתיך וגו׳ והשיבותיך אל האדמה הזאת, השם הזה יהיה גם לך למשגב שתשוב לא״י.

דרך ב׳ (פירוש נוסף לפרק כ)

יענך – מבאר שיש כמה הבדלים בין תשועת ה׳ לתשועת אדם,

א. כי יענך ה׳ בעצמו לא ע״י שליח,

ב. שלא יאחר מלהושיעו רק יענהו תכף ביום צרה

ג. ישגבך שם אלהי יעקב ששמו לבד הנקרא עליך יעשה אותך לדבר נשגב וחזק מאד.

יענך – יפנה אליך שזה הוראת שרש ענה.

ישגבך – ישימך במקום גבוה ונשגב ושם תהיה במרחב מצרתך.

שם אלהי יעקב – שאתה מזכיר.

(ג) יִשְׁלַֽח⁠־עֶזְרְךָ֥ מִקֹּ֑דֶשׁ וּ֝מִצִּיּ֗וֹן יִסְעָדֶֽךָּ׃

May He send you help from the sanctuary, and from Zion may He support you.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְשַׁדַר סַעְדָךְ מִן בֵּית מוּקְדָשֵׁהּ וּמִצִיּוֹן יְסַיְעִנָךְ.

May he send your help from his sanctuary, and from Zion give you aid.

(א-ב)

למנצח מזמור לדוד – יענך ה׳ ביום צרה. זה שאמר הכתוב (תהלים צ״א:ט״ו) יקראני ואענהו. אמר הקב״ה בשעה שמגעת צרה לישראל ומבקשין אותי והן משתתפין בכבודי כבודי עמהן באותה שעה אני עונה אותם שנאמר יקראני ואענהו למה עמו אנכי בצרה. א״ר יודן [משל] לאשה שהיא עם אמה בכעס עלתה אמה למעלה. ובשעת לידתה היתה מצוחת מלמטה ואמה שומעת קולה מלמעלה וצווחת גם היא כנגדה. והיו השכנות אומרות לה מה טיביך וכי את יולדת עמה. אמרה להן בתי יולדת בצער אף על פי שהכעיסה אותי איני יכולה לסבול צווחתה ואני צווחת עמה לפי שצרת בתי שלי היא. כך כשחרב בית המקדש נתן קול בבכי ויללה בעולם שנאמר (ישעיהו כ״ב:י״ב) ויקרא ה׳ אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד. אמרו לפניו מלאכי השרת רבונו של עולם יש דברים הללו לפניך והלא כתיב (דברי הימים א ט״ז:כ״ז) הוד והדר לפניו וגו׳. אמר להן ביתי חרב ובני מסורין בקולרין ואני מצער ומיצר ולא כך כתבתי להן (תהלים צ״א:ט״ו) עמו אנכי בצרה. (ישעיהו נ״ב:ה׳) ואתה מה לי פה נאם ה׳. אמר רבי יהושע הכהן תשעה פסוקין יש במזמור הזה כנגד תשעה חדשים שהאשה מתעברת בהם ומה הן אומרת דעני חייתא הוא יענה אתכם. א״ר שמעון בר אבא את מוצא שמונה עשרה מזמורים יש מראש הספר ועד הפסוק הזה. שאשרי האיש ולמה רגשו גוים חד הוא. כנגד שמונה עשרה ברכות שאדם מתפלל בכל יום אומר תתעני צלותך אחר י״ח מזמורות. אמרו לו לדוד יענך ה׳. דבר אחר באיזה יום. יום שהכל מודים בו שהוא צרה לעליונים ולתחתונים שאפילו מלאכי השרת יראין ממנו. מה כתיב (ירמיהו ל׳:ו׳) שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון. ואין כל פנים אלא מלאכי השרת שנאמר (יחזקאל י׳:י״ד) וארבעה פנים לאחד. ואומות העכו״ם אומרים (ירמיהו ל׳:ז׳) הוי כי גדול היום ההוא מאין כמוהו. וישראל על ידי דוד אומרים יענך ה׳ ביום צרה. צרה שהיא לעליונים ולתחתונים. והקדוש ברוך הוא אומר לאומות העכו״ם בואו ודונו עם בני ישראל שנאמר (ישעיהו מ״א:כ״א) קרבו ריבכם יאמר ה׳. והם אומרים רבונו של עולם מי עושה קומטומוריסון של בניך. והוא אומר להן אני כביכול שנאמר (תהלים ס״ח:ל״ו) הוא נותן עז ותעצומות לעם. ושרי אומות העכו״ם אומרים רבונו של עולם וכי משוא פנים יש בדבר אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות. אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים. אלו עובדים עבודה זרה ואלו עובדין עבודה זרה. מפני מה הללו יורדין לגיהנם והללו אינן יורדים. באותה שעה נמצא סניגורן של ישראל משתתק שנאמר (דניאל י״ב:א׳) ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך. ואין העומד אלא משתתק שנאמר (איוב ל״ב:ט״ו) חתו ולא ענו. עוד שרצה ללמד סניגוריא על ישראל כיון שהוא משתתק אומר לו הקדוש ברוך הוא מיכאל נשתתקת ואין אתה מלמד זכות וסניגוריא על בני שאני מדבר עליהם צדקה ומושיעם שנאמר (ישעיהו ס״ג:א׳) אני מדבר בצדקה רב להושיע. ובאיזה צדקה. רבי פנחס ור׳ אלעזר ורבי יוחנן. חד אמר בצדקה שעשיתם עמי וקבלתם את התורה (שאלמלא) שאלמלי] לא קבלתם את התורה הייתי מכלה אתכם. וחד אמר בשכר שעשיתם וקבלתם את התורה שאלמלא כן הייתי מחריב את העולם ומחזירו לתוהו ובוהו שנאמר (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה. (דניאל י״ב:א׳) ובעת ההיא ימלט עמך. בזכות מי. בזכות יוסף. מה הקב״ה עושה מביט בכולן ואין בהם כיוסף. שהרי יוסף לא שמע לאדונתו שנאמר (בראשית ל״ט:י׳) ולא שמע אליה. ומנין שנקראו על שם יוסף שנאמר (עמוס ה׳:ט״ו) אולי יחנן ה׳ צבאות שארית יוסף. ר׳ שמואל בר נחמני אמר בשביל יחסיהן שנאמר (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי וגו׳. רבי לוי אמר בזכות המילה. כתיב הכא (דניאל י״ב:ט״ו) בעת ההיא ימלט עמך. וכתיב התם (יהושע ה׳:ב׳) בעת ההיא אמר ה׳ אל יהושע.

דבר אחר: יענך ה׳ ביום צרה – לאב ובן שהיו מהלכין בדרך ונתיגע הבן אמר לאביו והיכן היא המדינה. אמר לו בני סימן זה יהא בידך אם ראית בית הקברות לפניך דע כי המדינה קרובה לך. כך אמר הקב״ה לישראל אם ראיתם שהצרות מכסות אתכם באותה שעה אתם נגאלים שנאמר יענך ה׳ ביום צרה. ישגבך שם אלהי יעקב. אלהי אברהם ואלהי יצחק אין כתיב כאן אלא אלהי יעקב. ולמה אמר ריש לקיש משל לאשה עוברה שהיא מקשה לילד. אמרין לה לית אנן ידעין מה נאמר ליך אלא מאן דעני לאמך בעידן קשיותה יענה יתיך בעידן קשיותיך. כך כתיב ביעקב (בראשית ל״ה:ג׳) לאל העונה אותי ביום צרתי. אמר להם דוד מי שענה יעקב אביכם בעת צרתו יענה אתכם בעת צרתכם. הוי יענך ה׳ ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב.

(ג) ישלח עזרך מקדש – מקדוש השם שבכם ומקדוש מעשים טובים שבכם. מציון יסעדך. מציונן של מצוות שבכם. דבר אחר מציון יסעדך. כל הברכות והנחמות והטובות שהקדוש ברוך הוא מביא לעולם מציון וכו׳ במזמור י״א. מלמד שהכל צריכין סיוע ומעשה היה באותו הרוח שהיה בימי רבי אבא בר דוסאי שהיה עובר על המעין ובא אליו הרוח ואמר לו ראה הנה אני כמה ימים כאן ולא היתה בריה נזוקת כאן בשבילי ועכשיו מריב עמי רוח אחר ורוצה לטרדני מזה המקום והוא רע מאוד ולא יניח חיים לכל בריה. ואם רצונך שלא ינזקו הבריות סייעני עמו שאמיתנו. אמר לו והיאך אסייעך. אמר לו כשיבוא אודיעך ובא אתה עם תלמידיך. ואמרו אתם תנו לו והכוהו וישמע אתכם ויהא סבור שעל סיועי אתם באים ויפחד ואוכל להרגו. ועשו כן וראו כמין טיפת דם על המעין וידעו שנהרג. ומכאן שאפילו הרוחות צריכין סיוע.

ישלח עזרך מקדש – אמר רבי לוי כל טובות וברכות ונחמות (ברמז שצ״ב). ומציון יסעדך ומציון מעשים שבך. וכל דבר צריך סיוע עד אמר רבי ברכיה מעשה היה בעירנו ברוח אחד שהיה שרוי על המעין בא רוח אחד להזדווג לו ובקש להוציאו משם והיה שם איש חסיד ורבי יוסי איש ציתור שמו נגלה לו אותו הרוח אמר לו רבי הרי כמה שנים שאני נתון כאן בצהרים ובלילה ולא הזקתי לבריה לא ביום ולא בלילה והרוח הזה בא עלי ממקום אחד ומבקש להוציאני מכאן ולישב הוא ולהזיק את הבריות, אמר לו מה נעשה מצמחי דיומא ואמרו שלנו נוצח והוא יברח עשו כך והבריחוהו, אמרו לא זזו משם עד שראו כטפת דם צף על המעין, ומה אם דבר שלא נברא לסיוע צריך סיוע, בני אדם על אחת כמה וכמה.

ויבעת׳ מן קדסה בעונך, ומן ציון במא יסעדך.

וישלח אליך את עזרתו מהקדש. [וישלח לך מציון] את מה שיעזור לך.

ישלח, וישלח ממרום קדשו עזרו ומציון במה שיסעדך.

[25 ב] קו׳ ישלח עזרך מקדש דליל איצֺא אנה כאן יומיד פי בלד אלעדו אלדֺי הו גיר קדש פדעא באמדאדה באלנצר מן מוצֺע אלסכינה.

It states “May He send you help from the sanctuary,” is also proof (of the contemporary nature of the prayer) for he called for help in an enemy land which was not holy. He called for reinforcements from the dwelling place.

מקודש – מהיכל קדשו שהוא שוכן שם.

from His sanctuary From His Holy Temple, in which He dwells.

ישלח – מקדש – ממקום הארון.

FROM THE SANCTUARY. From the place of the Ark.

ישלח עזרך מקדש – ממקום הקדש, והוא הבית שהיה שם הארון. כי שם הכבוד, ומשם ישלח עזרך במלחמה.

ומציון – כי בציון היה הארון. וכן אמר: מי יתן מציון ישועת ישראל (תהלים י״ד:ז׳).

יסעדך.

ישלח עזרך מקדש ר״ל מהיכל קדשו, והוא נאמר כן על השמים. או פירושו מבית המקדש, כלומר, ששם התפילה הנכונה, כדרך מציון יסעדך כי שם הארון, שמתחילה היו נושאין אותו במלחמה ואח״כ הניחוהו שם.

[ישלח עזרך] מקודש. במידת רחמים¹: ומציון. בזכות הקדושים אשר בה²:

1. אין כוונתו ברורה לי. ובדרשתו ׳עם קדוש אתה׳ כתב רבינו: ׳מילת ה׳קדושה׳ בראשונה ובעצמות תּוֹרֶה על נצחיות, ועל זה האופן נקרא צבא השמים ׳קדוש׳, כאמרו ישלח עזרך מקודש וגו׳ יענהו משמי קדשו׳. והיינו ש׳שמי קדשו׳, היינו השמים הקדושים, הרי שהשמים נקראים ׳קדוש׳, וא״כ גם מה שאמר לפני כן ׳ישלח עזרך מקודש׳ הכוונה שה׳ ישלח לך עזרה ע״י צבא השמים העושים רצונו, ונקרא ׳קדשו׳ משום שהם נצחיים. ובדברים (לג ב) פירש רבינו ׳מרבבות קודש׳ - מצד ימין של קודש, הוא ה׳, ע״ש. ורש״י פירש ׳מקודש - מהיכל קדשו׳, והרד״ק פירש ׳ממקום הקודש, והוא הבית שהיה שם הארון, כי שם הכבוד׳, וכן פירש בשיעורים, ׳מהמקום שאתה מקריב לריח ניחוח לפניו׳.

2. בירושלים העיר הגדולה עיר קטנה יותר ושמה ׳ציון׳, שבה ישבו המלך ועבדיו. בשמואל ב׳ (ה ז) כתוב ׳מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד׳, והוא מבצר חזק שהיה נקרא ׳מצודת ציון׳, ושוב שינו את שמו ל׳עיר דוד׳ (מצודות שם), הרי שהמצודה שהיתה מקום המלך היא ציון. ובפירושו לחבקוק (ב יב) כתב רבינו ׳בונה עיר - בקרית בבל לבית מלכותו ובתי עבדיו, כמו שהיתה עיר ציון בירושלים׳, כלומר, שהיתה בבל קריה גדולה, ובה עיר קטנה לארמון המלך ובתי עבדיו. וכן היתה בירושלים העיר הגדולה עיר קטנה יותר ושמה ׳ציון׳, שבה ישבו המלך ועבדיו. וראה מלבי״ם בישעיה (ד ג). ולעיל (יד ז) ׳מי יתן מציון ישועת ישראל - יהי רצון שתהיה הישועה בדור זכאי, באופן שיהיו מבני ׳ציון׳⁠ ⁠׳. ובסוף פירושו לשיר השירים: ׳על הרי בשמים - הר ציון שהוא בית מלכות לבית דוד, והר הבית אשר שם סנהדרי גדולה׳. ולהלן (קמט ב) ׳בני ציון - רואי פני מלך המשיח׳. וראה עוד שוחר טוב ׳ומציון יסעדך - מצוינין במצות שלכם׳.

יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ. מהמקום שאתה מקריב לריח ניחוח לפניו¹: וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ. לפי שדוד הביא ארון ברית ה׳ מקרית יערים ועשה לו אוהל בציון², ולכן אמר ׳ומציון׳ – ובזכות ׳ציון׳ ששיכנת בו ארון ה׳, ׳יסעדך׳:

1. ראה רש״י ורד״ק. ובדרשת ׳עם קדוש אתה׳ כתב: ׳מילת ה׳קדושה׳ בראשונה ובעצמות תּוֹרֶה על נצחיות, ועל זה האופן נקרא צבא השמים ׳קדוש׳, כאמרו ישלח עזרך מקודש וגו׳ יענהו משמי קדשו׳. וראה מש״כ בדברים (לג ב) עה״פ ׳מרבבות קודש׳.

2. ראה שמואל ב׳ (ו ב) ושם (פסוק יג) ׳ויעל את ארון האלהים מבית עובד אדום עיר דוד בשמחה׳, ובשמואל ב׳ (ה ז) כתוב ׳מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד׳, ושם (פסוק יז) ׳ויביאו את ארון ה׳ ויצגו אותו במקומו בתוך האהל אשר נטה לו דוד׳.

יסעדך – מלשון סעד ותמיכה.

מקודש – ממקום קדשו הוא בית המקדש הוא מקום שכינה ומשם בא העזר.

ומציון וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.

ישלח – ג) הגם שהוא עתה רחוק מציון ישלח עזרו מקדש משמים ומציון יסעדך אל העזר שיעזרך מקדש.

ישלח עזרך מקדש

ד. שלא יושיעך ע״י עזר ממלכי עמים רק מן הקדושה שלך תבא התשועה, וציון תהיה רק סעד אל התשועה, ר״ל אנשיך שיצאו מציון למלחמה יהיו רק סעד כי עקר העזר תהיה ע״י קדושת מעשיך.

מקדש – ממקום בית מקדשו.

ומציון – ששם בית דוד ובו נטה אהל לארון.

יסעדך – סעד גדול מעזר, גם כי יֵעָזר איש אולי יפול, רק אם יש לו סעד בטוח הוא מנפילה.

(ד) יִזְכֹּ֥ר כׇּל⁠־מִנְחֹתֶ֑ךָ וְעוֹלָתְךָ֖ יְדַשְּׁנֶ֣ה סֶֽלָה׃

May He remember¹ all your grain offerings, and find your burnt offering succulent.⁠² Selah.⁠³

1. May He remember | יִזְכֹּר – See Malbim that the people who pray for David's welfare request of God that, since David is unable to offer sacrifices while on the battlefield, God should remember the sacrifices he has offered in the past. Cf. Hoil Moshe (and Radak similarly) that the primary meaning of the root "זכר" is actually to smell, pointing to Vayikra 6:8 (רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַי"י) and Hoshea 14:8 (זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן) as support. Hoil Moshe explains the connection between the two meanings, noting that just as a smell lingers after the object bearing it is removed, so too a memory remains of an original event. The phrase would then be more parallel to the second clause of the verse.

2. find... succulent | יְדַשְּׁנֶה – In other words: "May he find the burnt offering pleasing.⁠" See Rashi that the root "דשן" refers to fat, pointing to such usage in Devarim 31:20. He explains the verse to mean "May Hashem accept your prayers like a fatty burnt offering". Alternatively, "דשן" refers to ashes, as per its usage in Vayikra 6:3. The clause would read: "May He turn your burnt offering to ash", i.e. accept and consume the offering with fire until only ash remains (Radak).

3. Selah | סֶלָה – The meaning and function of this word (found only in Tehillim and Chavakkuk 3) is debated. Some connect it to the root "סלל", which means to lift up (see Yeshayahu 57:14). Thus Radak (on Tehillim 3:3) suggests that it is not part of the psalmist's words, but is a musical term, signifying that one should raise one's voice, while Hoil Moshe (on Tehillim 3:9) suggests that it is a reference to God, meaning: "To the One on High". Cf. Ibn Ezra that it is an expression of confirmation, meaning: "true" or "it is so", and Targum Yonatan on Chavakkuk 3:3 that it means: "forever".

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יִדְכַּר כּוּלְהוֹן דוֹרוֹנְיָתָךְ וְעַלְוָתָךְ יְדַהֵן לְעַלְמִין.

May he remember all your offerings, and may your whole-offerings drip with fat forever.

יזכור כל מנחותיך – אמר ר׳ חמא כל הקרבנות שהכהנים מקריבין אינן מקריבין בלא מלח שנאמר (ויקרא ב׳:י״ג) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. משל לאדם שאומר דברייתא מלחא פלן. אמר רבי תנחומא כל מנחותיך. זה גלגל נוב וגבעון שילה ובית עולמים. ועולתך ידשנה סלה. זה יצחק שנעקד על גבי המזבח לעולה.

יזכור כל מנחותיך – א״ר חמא כל הקרבנות במלח שנאמר וכל קרבן מנחתך במלח תמלח כאדם שהוא אומר לברייתא מלח פלן. רבי תנחומא אומר כל מנחותיך זה גלגל שילה ונוב וגבעון ובית עולמים תרין, ועולתך ידשנה סלה זה יצחק שנתקרב על גבי מזבח לעולה.

ויקבל ג׳מיע הדאיאך, ויאמר פי קראבינך במא יחרקהא סרמדא.

ויקבל ממך כל מתנותיך. ויצוה על מה שישרוף את הקרבנות שלך תמיד [שיתקבלו לפניו הקרבנות שאתה מקריב].

יזכר, ויקבל כל מנחותיך ויצוה בקרבנותיך מה שישרפם כליל. וכתב רבינו בפירושו לתורה הובא בפירושי רס״ג מהדורתי עמ׳ קעב: ופירוש יזכר מן אזכרתה שהיא הקטרה, ופירוש ידשנה מן והרים את הדשן, שתהיה אפר הרי אלו הסימנים שהורצה. ע״כ. ומלת ״זכר״ נחלקת בדברי רבינו לשלשה ענינים. א) שריפה, ומזה כל אזכרה שבענין המנחות. ב) זכירה וזכרון. ג) תקיעה והשמעת קול ומזה ונזכרתם לפני ה׳ אלהיכם, במדבר י, ט. פירושו ותקעתם. וראה פירושי רס״ג לתורה מהדורתי ויקרא ב הע׳ 1.

ופירשתי ידשנה, יצוה בה מה שישרפנה לפי שאני גזרתי את המלה מן דשן שהוא האפר, ואין מן הראוי לומר בפירוש ויאפירנה, והיה לעם לשבח אם שרפה האש קרבנותיהם.

ופסרת ידשנה יאמר פיהא במא יחרקהא, לאני צרפת אלכלמה מן דשן אלד׳י הו רמאד. ולם יחסן פי אלאכ׳ראג׳ אן יקאל ירמדה. וכאנהֵ פצ׳ילה ללקום אד׳א אחרקת אלנאר קראבינהם.

ויזכור כל מנוחותיך יעני יקבל עﹸרפהא. אי ירצה אזכרתם.

וידשנה ירתצֺי רמאדהא אלדסם ודֺלך מערב ען אסתיפאיהא. וקיל איצֺא פי תנטֺיף אלמזבח מנה ודשנו את המזבח (במדבר ד:יג).

וידשנה מלחק באלרבאעי ווזנה יפעלה לא יפעלל מתֺל שפרה (תהלים טז:ו) ותחרה מתחרה בארז (ירמיה כב:טו) ואמא ואקראה לך (שמואל א כח:טו) פגאיז כונה יפעלה ויפעלל לאן אלאלף אללינה הי אלהא אללינה וקד יגוז אן יכון ממאלא ען ואקראה מתֺל ואשמעה.

And “May He receive the tokens of all your meal” meaning he accepts their tokens, as in ‘he wishes their token portion.’

And “approve” he accepts the fat of their ashes. That is the expression for acceptance of their payment. It also means to clean the altar of it “They shall remove the ashes from the [cooper] altar” (Num. 4:13).

And “approve” (Ps. 20:4) added to the quadriliteral (roots). Its morphology pattern is ‘YəP̄aʿaLLâ’ not YəP̄aʿLęL as in “lovely indeed (ŠāP̄eRâ)” (Ps. 16:6) and TeḤaRę̄ “compete (məṮaḤaRę̄) in cedar?” (Jer. 22:15). However, “So I have called you (ʾę̄qrāʾę̄)” (1 Sam. 28:15). It may (follow the morphology) YəP̄aʿalâ or YəP̄aʿLę̄L with a weak ʾ (ʾālep̄) (in place of) the weak H (Hē). It is possible declined like ʾęqrāʾę̄ as in wa-ʾęšmeʿâ (Num. 9:8, Dan. 8:13).

ידשנה – לשון שומן, כמו: ואכל ושבע ודשן (דברים ל״א:כ׳), כלומר יקבלם ברצון כעולות מחים.⁠¹

מנחותיך ועולתך – הם התפלות שאתם מתפללים במלחמה.

1. השוו ללשון הפסוק בתהלים ס״ו:ט״ו.

your meal offerings...burnt offerings They are the prayers that you pray in battle.

fat Heb. ידשנה, an expression of fat, as: "and it will eat and be satisfied, and it will become obese (ודשן)" (Devarim 31:20), i.e., He will accept them [the prayers] willingly like fat burnt offering.

יזכור – פירוש למה יעזרך. כי יזכור כל מנחותיך. וזהו הכתוב בתורה: והרעותם בחצוצרות ונזכרתם ונושעתם (במדבר י׳:ט׳).

ויש אומרים: שעולות היו עושים בעת המלחמות, כמו: ואתאפק ואעלה העולה (שמואל א י״ג:י״ב).

ידשנה – ישרפנה אש המזבח ותשוב דשן.

ומלת ידשנה – על דרך ואקראה לך (שמואל א כ״ח:ט״ו), שלא באה האל״ף קמוצה כמשפט עם תוספת ה״א, על כן אמרו רבים כי הם דומים לפעלים הרבעיים.

RECEIVE THE MEMORIAL OF ALL THY MEAL-OFFERINGS. The meaning of our verse is; why will God help you? (v. 2). He shall help you, because He will remember all of your meal offerings.⁠¹ The Torah means the same when it states: then you shall sound an alarm with the trumpets, and you shall be remembered before the Lord your God, and you shall be saved from your enemies (Num. 10:9).⁠²

Others say that they used to offer sacrifices when waging war. Compare, I forced myself therefore, and offered the burnt-offering (Samuel I 13:12).⁠³

AND ACCEPT THE FAT (YEDASHENEH) OF THY BURNT-SACRIFICE. The fire of the altar will consume the burnt offering and turn it into ashes.⁠⁴

The word yedashena (accept the fat)⁠⁵ is similar to the word va-ekra’eh (I have called) in I have called thee (Samuel I 28:15); wherein the alef which is followed by the heh is not vocalized with a kametz, as is the rule.⁠⁶ Many therefore say that these words⁷ are similar to verbs from a four-letter stem.⁠⁸

1. In other words, God shall help you (v. 3) because He will remember all of your meal offerings. Ibn Ezra renders yizkor kol minchotekha (receive the memorial of all thy meal-offerings) as: He will remember all of your meal offerings. Hence his interpretation.

2. When you sound the trumpets, God shall recall your sacrifices

3. God will accept the sacrifices offered during the battle.

4. Ibn Ezra renders yedasheneh (accept the fat) as: it (the fire) will turn it into ashes. According to Ibn Ezra, our verse should be understood as follows: He will accept (or remember) all of thy meal-offerings and whole-offerings (olatekha) that the fire of the altar will turn into ashes. According to Ibn Ezra, the word yedasheneh is connected to deshen, ashes. Hence his interpretation.

5. According to the rules of Hebrew grammar yedasheneh should be vocalized yedashenah, for yedasehneh is a combination of the verb yedashen (will burn) and the pronoun otah (it). Hence Ibn Ezra’s comment.

6. We thus see that at times Scripture employs a segol when the rules of grammar require a kametz.

7. Lit., “they.”

8. In other words, the heh of yedasheneh and of ekra’eh are root letters and are vocalized as such. According to this interpretation the root of yedashenah is dalet, shin, nun, heh, and that of ekra’eh kof, resh, alef, heh (Filwarg).

יזכר – יריח כמו (ויקרא ו׳:ח׳) אזכרתה לי״י, כי בצאתו למלחמה היו מקריבין בעבורו, שיצליחהו האל, עלות ומנחות בבמת יחיד. וזו הבמה הגדולה אשר בגבעון.

כל מנחתך ועלתך ידשנה ידשנה הסגו״ל במקום קמ״ץ, וכן ואקראה לך (שמואל א כ״ח:ט״ו). ופירוש ידשנה – ישימה דשן, כלומר: שישלח אש לשרפה ויקבלנה ברצון.

סלה.

יזכור כל מנחותיך נראה שבצאתו למלחמה היה מצוה להקריב עליו קרבנות נדבה מנחות ועולות. ומילת ידשנה כמו ידשן, מלשון דשן, וכמו ואקראה לך (שמואל א כח, טו), והענין, יעמידה בחזקת דשנה, ר״ל שיקבלה ברצון כקרבן מהודר.

[יזכור כל] מנחותיך. בזכות אזכרתן¹: ידשנה סלה. יעשה אותה דשן² באופן מעולה³, באש מן השמים⁴, כמו שעשה ביום חנוכת המשכן ובית המקדש⁵:

1. אזכרת המנחות היא הקמיצה הנשרפת כליל על המזבח (ראה ויקרא ב ב ועוד), ובשמות (לד יט-כ) פירש רבינו ׳וכל מקנך תזכר פטר שור ושה׳ – ׳כי בפטר שור ושה תזכר - תהיה נזכר - בחלק הקרבן הנקרא ׳אזכרה׳, כאמרו (במדבר טז יז) אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר׳. ובמעשה הקרבנות (ויקרא ד) כתב ׳לכפרת הרהור הלב יאות אותו החלק אשר יעלה בלהב המזבח, והם העוֹלָה ואמורי הקרבנות ואזכרת המנחות׳. ולכן אמר על אזכרת המנחה ׳יזכור׳, שיקבל אזכרתה. והרד״ק פירש ׳יזכור - יריח, כמו ׳אזכרתה לה׳⁠ ⁠׳ (ויקרא ו ח), כי בצאתו למלחמה היו מקריבין בעבורו שיצליחהו האל, עולות ומנחות בבמת יחיד, וזו הבמה הגדולה אשר בגבעון׳.

2. ׳ידשנה - ישרפנה אש המזבח ותשוב דשן׳ (אבע״ז, ע״ש). על האזכרה והעולה פירש רבינו בכוונת הקרבנות (פרשת צו) ׳הזכיר בעולה שכולה על המזבח לריח ניחוח, אמנם קצתה עולה בלהב המזבח, ואמר ש׳היא העולה׳ באמת, וחלק ממנה אצל המזבח, והיא הדשן שיש בה קצת לחלוחית, באופן שהאש בוערת בו עם אותו החלק העולה באמת, כאמרו הדשן אשר תאכל האש את העולה, וקצת ממנה, והוא הדשן הגמור, יוציאוהו אל מחוץ למחנה בבגדים פחותים, מכל מקום יהיה מוצאו אל מקום טהור׳. ובכוונות התורה (פרק ג יב, ענין תרומת הדשן) כתב ׳ואחר הקטרת האיד הדק מן העולה על המזבח, יהיה קצת העב הנשרף לתרומת הדשן אצל המזבח, וקצתו היותר שרוף יובל אל מחוץ למחנה שכינה, אך אל מקום טהור, להורות על הבדל מדרגות אישי ההמון בענין היות לרצון לפני ה׳⁠ ⁠׳.

3. ראה לעיל (ט טו-יז) פירוש רבינו לתיבת ׳סלה׳ – באופן מעולה.

4. וכ״כ הרד״ק: ׳ופירוש ידשנה - ישימה דשן, כלומר, שישלח אש לשרפה ויקבלנה ברצון׳. ורבינו דייק כן מלשון ׳סלה׳, שפירושו באופן מעולה, והיינו באש קדוש היורד משמים, שהופך לדשן בדרך נעלה ונשגבה יותר מאשר אם היתה נשרפת באש הדיוט.

5. בויקרא (ט כג-כד) ׳⁠ ⁠׳ויבוא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה׳ אל כל העם, ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם׳. הרי שהשכינה נראתה בחצר המשכן על המזבח החיצון לאכול את הקרבנות. וראה מש״כ רבינו בויקרא (יא מו): ׳והשיג משה רבינו בתפילתו איזה תיקון שתשרה השכינה בתוכם באמצעות משכן וכליו ומשרתיו וזבחיו, עד שהשיגו וזכו אל וַיֵּרָא כְבוֹד ה׳ אֶל כָּל הָעָם (שם ט כג) ואל ירידת אש מן השמים׳. וכן כתב רבינו בויקרא (א א): ׳ביום שכילה משה את הקמת המשכן, שאז ירד הכבוד לקדש את המקום ומשרתיו, כאמרו (שמות כט מג-מד) וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי, וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו, וכן עשה במקדש שלמה כאמרו (מלכים א׳ ח יא) וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד ה׳ אֶת בֵּית ה׳, ובזה קידש את המקום כאמרו (שם ט ג) הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה׳. וראה בפירושו לשיר השירים (ג ד, ד יא) מה שכתב רבינו על התגלות השכינה בחנוכת המשכן ובית המקדש בירידת האש.

יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה ה׳ סֶלָה. מלשון ׳ודשנו את המזבח׳ (במדבר ד׳:י״ג), כלומר, ה׳ ׳יסעדך׳ בזכות קרבנותיך¹:

1. בנדפס פירש יותר: ׳[יזכור כל] מנחותיך – בזכות אזכרתן, ידשנה סלה – יעשה אותה דשן באופן מעולה׳. אזכרת המנחות היא הקמיצה הנשרפת כליל על המזבח (ראה ויקרא ב ב ועוד), וראה מש״כ בשמות (לד יט-כ) ׳תזכר – תהיה נזכר בחלק הקרבן הנקרא ׳אזכרה׳⁠ ⁠׳. ולכן אמר על אזכרת המנחה ׳יזכור׳.

ידשנה – מלשון דשן.

יזכור – יהיו זכורים לפניו המנחות אשר הבאת.

ידשנה סלה – עד עולם יקובל עולתך ברצון ותאכלם האש ויעשו דשן.

ועולתך – שם המין, עולתך אשר ידשנה, אשר נשאר הדשן ממנה על ידי אש מן השמים.

יזכר – הגם שאינו יכול עתה להקריב קרבנות כנהוג לפני התחלת המלחמה יזכר כל מנחותיך שהקרבת עד עתה ועולתך היינו כל העולות שהקריב,

ידשנה יזכור הדשן שלהם,

סלה – סיום המאמר.

יזכר

ה. הנושע מב״ו ומקריב לו דורון כדי שיושיעהו לא ישלם לו שכר בעד הדורון שהביא לו כי יצא הדורון בעד התשועה, אבל ה׳ יזכור כל מנחותיך לשלם לך שכר עליהם, ויזכור דשן עולותיך.

יזכר כל מנחתיך – שרש זכר תחלת הנחתו על הריח (זכרו כיין לבנון, הושע י״ד:ח׳) ואח״כ הושאל על הזכרון, כי זכירת מה שאינו עוד לפנינו דומה להרגשת הריח שנשארת אחר עבור הדבר מנגד פנינו (משתדל פרשת ויקרא על מליצת את אזכרתה); א״כ יזכר ר״ל יריח מנחתיך כריח ניחח.

ידשנה – ישלח אשו מן השמים ויאכלה באופן שתהיה לדשן, ובאה קבלה לידם שבדורות הקדמונים לאות על רצון האל בקרבנות בני אדם הוריד אשו לאכלם, ולכן עלה על דעתם לשרפם הם לכבודו, ועל פסוק וישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו, כתב רש״י ז״ל ירדה אש וליחכה מנחתו והוא לפי דעתי פשט גמור, וכן היה ביום הקמת המשכן, ובאליהו, וביום חנוך בית המקדש (דברי הימים ב׳ ז׳:א׳) והה״א נוספת ואולי הקריאה הנכונה יְדַשְּׁנֶהָ ע״ד ותראהו את הילד (פרשת שמות), וכן ראוי לפרש ידה ליתד תשלחנה (שירת דבורה) כאילו מנוקד תִּשְׁלָחֶנָה.

(ה) יִֽתֶּן⁠־לְךָ֥ כִלְבָבֶ֑ךָ וְֽכׇל⁠־עֲצָתְךָ֥ יְמַלֵּֽא׃

May He grant you what your heart desires; and all your counsel may He fulfill.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יִתֵּן לָךְ כְּרַעֲיוֹנָךְ וְכָל מִלְכָּנָךְ יַשְׁלֵם.

May he give you according to your desires, and may he fulfill all your counsel.

יתן לך כלבבך – מעשה ברבן גמליאל שהלך אצל חלפא בן קרויה ואמר לו התפלל עלי. ואמר יתן לך כלבבך. רבי הונא בר רב יצחק אמר לא אמר לו כך. אלא אמר לו ימלא ה׳ כל משאלותיך. זו תפלה שאין מתפללין על כל אדם לפי שפעמים יש בלבו של אדם לגנוב או לעבור עבירה ואמר לו יתן לך כלבבך. אלא על ידי שלבו שלם לפני בוראו נתפלל עליו כך ימלא ה׳ כל משאלותיך.

יתן לך כלבבך – מעשה ברבן גמליאל שהלך אצל חלפו בן קרויה, אמר לא אמר לו כך אלא ימלא ה׳ כל משאלותיך זו תפלה מה שאין מתפללין לכל אדם, למה פעמים שיש בלב של אדם לגנוב או לעבור עבירה אח דבר שאינו ראוי לו ויאמרו לו יתן לך כללבך, אלא על ידי שהיה לבו שלם לפני בוראו התפלל עליו כך.

ויעטיך במא פי קלבך, וג׳מיע סואלך יכמלה.

יתן לך את מה שבלב שלך (מה שאתה חפץ). וישלים לך (לשון מושלם) כל משאלות לבך.

יתן, ויתן לו כל אשר בלבבך וכל משאלותיך ימלא.

יתן – הטעם שינצח האויב.

GRANT. Its meaning is that David will overcome his enemy.⁠¹

1. For this is what David desires.

יתן לך כלבבך – שיתן איביך תחתיך כמו שהוא בלבבך.

וכל עצתך ימלא – על דרך כי בתחבלות תעשה לך מלחמה (משלי כ״ד:ו׳), עצה וגבורה למלחמה (מלכים ב י״ח:כ׳, ישעיהו ל״ו:ה׳).

ובדרש (שוחר טוב): דוד, על ידי שהיה שלם לפני בוראו ובלב שלם מתפלל אליו, היו אומרים לו: יתן לך כלבבך. אבל לכל אדם אין אומרים כן, שפעמים שיש בלבו של אדם לגנוב או לעבור עברה, או דבר שאינו ראוי. אלא מה אומרים לו? ימלא י״י כל משאלותיך.

יתן לך כלבבך לנצח את אויביך.

יתן לך כלבבך. נצחון על האויבים¹: עצתך [ימלא]. להומם ולאבדם²:

1. ׳כי זהו תכלית לבב הנלחם׳ (שיעורים).

2. לשה״כ באסתר (ט כד).

יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ. לנצח אויביך המתקוממים בימינך, כי זהו תכלית לבב הנלחם¹: וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא. כי העצות נעשות במלחמה מחכמי יועצי שרי צבאות כדי להדריך העם בנתיבות לא ידעו לנצח האויבים ולהרוג בהם, ומהם לא יפקד ריבוי עם², ולכן אמר ׳כל עצתך ימלא׳, שלא יאבדו רבים מחילך בתוך המלחמה:

1. ׳כלבבך׳ – כרצונך, שימלא את רצונך, ורצון הנלחם הוא לנצח את אויביו.

2. וכדי שמתוכם לא יחסרו עם רב, שלא ייהרגו רבים.

יתן לך כלבבך וכל – הוא״ו בגעיא.

כלבבך – כתאות לבבך.

ימלא – יתקיימו עצתך.

כלבבך, עצתך – העצה היא אחר המחשבה, כמ״ש ישעיה (ט״ו כ״ד).

יתן – (דברי להקת המשוררים), מצייר שבהיותם בדרך שמעו הבשורה שכבר נושע דוד, וזה היה תאות דוד בלבבו, ועז״א יתן לך כלבבך – וגם זה היה עצתו והסכמתו, ועז״א וכל עצתך ימלא – ומפרש נגד מ״ש יתן לך כלבבך הוא:

יתן

ו. גם הדרך שבו תושע יהיה לפי העצה שיעצת אתה ולפי תאות לבך לא כב״ו שיושיע לפי עצתו ולפי חפץ לבבו של המושיע.

עצתך – מחשבתך, ועיין מה שכתבתי סימן א׳:א׳.

(ו) נְרַנְּנָ֤ה׀ בִּ֘ישׁ֤וּעָתֶ֗ךָ וּבְשֵֽׁם⁠־אֱלֹהֵ֥ינוּ נִדְגֹּ֑ל⁠ יְמַלֵּ֥א יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה⁠ כׇּל⁠־מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ׃

May we sing at your salvation; and in the name of our God, raise our banner.⁠¹ May Hashem fulfill all your requests.

1. raise our banner | נִדְגֹּל – See Ibn Ezra and Radak. Alternatively: "assemble" (Rashi) or "muster our troops" (Hoil Moshe). Hoil Moshe (here) and Shadal on Bemidbar 1:52 posit that the original meaning of the word "דֶּגֶל" might not have been flag but rather "military unit", pointing to Onkelos' translation of the word as "טקס", an organized body. For elaboration, see Changing Meanings.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יֵימְרוּן עַמָךְ נְשַׁבַּח בְּפוּרְקָנָךְ וּבְשׁוּם אֱלָהָנָא נְטַקֵס יַשְׁלִים יְיָ כּוּלְהוֹן שֵׁילָתָךְ.

Your people¹ will say, “Let us give praise for your redemption, and in the name of our God we will be mustered; may the LORD fulfill all your requests.”

1. Your people: + the house of Israel.

נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול – לפי שבעולם הזה כל אדם מכיר דגליו מכל סגניו שנאמר (במדבר ב׳:י׳) דגל מחנה ראובן. ומתוך דגליו מכיר אב שלו ומתוך האב שלו מכיר את משפחתו. אבל לעתיד לבוא הכל ובשם אלהינו נדגול. ה׳ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. יענך ה׳ ביום צרה. המזמור הזה ראשו בענייה וסופו בענייה. יעננו ביום קראנו.

רמז תרפא

ובשם אלהינו נדגול – משל למה הדבר דומה לעשיר שהיה לו אוצר מלא יין נכנס לבדקו ומצא אותו חומץ, בא לצאת מהאוצר ומצא שם חבית אחת מלא יין אמר חבית זו עומדת עלי כמלוא אוצר, כך ברא הקב״ה שבעים אומות ומכלם לא אהב אלא ישראל שנאמר הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה, ועשה אותם דגלים שנאמר איש על דגלו באותות כדי שיהיו ניכרין בני ראובן לעצמן ובני שמעון לעצמן כמלאכי השרת, וכה״א ובשם אלהינו נדגול הביאני אל בית היין, יו״ד יו״ד עשרים, ן׳ חמשים, הרי שבעים ומכלן לא אהב אלא ישראל, וכן הוא אומר ששים המה מלכות וגו׳ אחת היא יונתי תמתי. אמר רבי הונא בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג והתינוקות הולכים לבית הספר ומראין את האזכרות באצבע, אמר הקב״ה ודגלו עלי אהבה, וגודלו עלי אהבה. לפי שראו ישראל את המלאכים במתן תורה עשוים דגלים דגלים שנאמר רכב אלהים רבותים התחילו מתאוין לדגלים לכן הוא אומר ודגלו עלי אהבה, וכן הוא אומר ובשם אלהינו נדגול, אמר הקב״ה חייכם שאני עושה משאלותיכם שנאמר ימלא ה׳ כל משאלותיך.

דבר אחר הביאני אל בית היין זה סיני שנתנה התורה בו שנמשלה ביין שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.

דבר אחר: ובשם אלהינו נדגול – לפי שבעולם הזה כל אדם מכיר דגלו מתוך סימנין שלו שנאמר דגל מחנה ראובן, מדגלו היה מכיר בית אב שלו, מתוך בית אב שלו היה מכיר משפחתו, אבל לעתיד לבא אינו כן אלא ובשם אלהינו נדגול. ה׳ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו המזמור הזה ראשו בענייה וסופו בענייה, ראשו בענייה יענך ה׳ ביום צרה, וסופו בענייה ה׳ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו.

נרנן נחן במגות׳תך, ובאסם רבנא נסבח פי מראכזנא, אד׳ כמל אללה לך ג׳מיע סואלך.

אנחנו נרנן בישועה שלך. ובשם אלוהינו נשבח במרכזים שלנו. לפי שה׳ ישלים לך כל משאלותיך.

נרננה, אז נרנן אנחנו בתשועתך ובשם אלהינו נהלל בדגלינו מקומות שאנו דגולים קהולים ומרוכזים כיון שמלא ה׳ לו כל משאלותיו. כל חמשת הפסוקים הראשונים כעין תנאי כאלו האומה אומרת למלך כאשר יעשה לו ה׳ את כל אלה אז אנו נהלל.

וכאף אלמכׄאטﹶבה פי בישועתך ללמלך והי מפעולה באלישועה אלואקעה עליהא מן אללה. אٴלٓא תרי קו׳ איצֺא ימלא ייי כל משאלתיך ואן כאן קד יגוז כונהא ללה והי פאעלה ועלי אן אלמכׄאטﹶבה אלאכׄירה לגירה.

The K (Kāp̄) of the second person in “in your victory” refers to the king. It is the objects of ‘victory,’ bestowed from God. Do you not see also in the phrase “May the Lord fulfill your every wish.”? Alternatively, it (the K (Kāp̄) may mean Him. He (God) is the agent and the final second person is not (the king).

נרננה בישועתך – כשיושיע אותך הקב״ה, נרננה כולנו להקב״ה, ובשמו נדגול – נתאסף ונעשה חיל.

Let us sing praises for your salvation When the Holy One, blessed be He, saves you, we will all sing praises to the Holy One, blessed be He.

and let us assemble in the name of our God Heb. נדגל, let us assemble and become strong.

נרננה – כל אחד מאנשי דוד יאמר לו כך, כי כ״ף בישועתך לנכחו.

ובשם אלהינו נדגול – ירום דגלינו בעת שימלא השם כל משאלותיך.

WE WILL SHOUT FOR JOY IN THY VICTORY. Each one of David’s men will say this to David,⁠¹ for the kaf of bi-shu’atekha (in thy victory) refers to David.⁠²

AND IN THE NAME OF OUR GOD WE WILL SET UP OUR STANDARDS; THE LORD FULFILL ALL THY PETITIONS. Our standards will be raised when the Lord fulfills all your petitions.⁠³

1. Lit., “to him.”

2. Lit., “to him.”

3. David’s men will say this to David.

נרננה בישועתך – כשימלא י״י כל משאלותיך ותשוב בשלום מן המלחמה, אז נרננה בישועתך.

ובשם אלהינו נדגל – כלומר: בשמו נרים נסנו ודגלנו.

ימלא י״י כל משאלותיך.

נרננה ה׳ בישועתך כלומר, כשתמלא עצתך נרננה, ר״ל נשיר ונשבח. ובשם אלהינו נדגול ר״ל נרים דגלינו ונסינו, ואז נחלה פניו שימלא כל משאלותיך בכל דבר.

(ו-ט) נרננה [בישועתך ובשם אלהינו] נדגול. ואז ׳נרננה׳¹, ותהיה הרינה - ימלא ה׳ כל משאלותיך להבא, עתה ידעתי שהושיע [ה׳ משיחו], יענהו - יהי רצון ש׳יענהו׳ להבא: אלה ברכב. ו׳נדגול׳ ונגביה דגלנו באמרנו ׳אלה ברכב׳ - בוטחים בגבורתם², ואנחנו בשם [ה׳] אלהינו³:

1. כתב רש״י: ׳כשיושיע אותך הקב״ה, נרננה כולנו להקב״ה ובשמו נדגול נתאסף ונעשה חיל׳. אך רבינו מפרש ׳נרננה׳ לשון תפילה, והרינה היא ׳ימלא ה׳ כל משאלותך׳, ואילו לרש״י ׳נרננה ונודה׳ כאשר ׳ימלא ה׳ כל משאלותיך׳, והרינה היא ׳עתה ידעתי כי הושיע׳.

2. ׳יש מן האומות שבוטחים ברכב ברזל שלהם ויש שבוטחים בסוסיהם׳ (רש״י).

3. כלל ואחר כך פרט, כלל ׳נרננה ונדגול׳, ושוב פירש איך ׳נרננה׳, שיתפללו לישועות נוספות, שגם להבא ימלא ה׳ משאלות משיחו ויענהו, ושוב פירש איך ׳נדגול׳, שכביכול יגביהו ישראל את דגלם בכך שיאמרו שאין בטחונם בגבורתם כגויים, אלא בשם ה׳, וזהו ׳ובשם אלקינו נדגול׳.

(ו-ז) נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא ה׳ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ. הרי הם שלושה דברים, יבארם אחד לאחד:

מה שאמר ׳נרננה בישועתך׳ – הוא שתעשה התשועה באופן שנוכל לרנן ולומר עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ ה׳ מְשִׁיחוֹ, כי ה׳ נלחם לו ולא נפקד מחילו איש, וכן יַעֲנֵהוּ תמיד מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ.

ומה שאמר ׳ובשם אלקינו נדגול׳ – הוא שנאמר אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה׳ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר, הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד.

ומה שאמר ׳ימלא ה׳ כל משאלותיך׳, הוא זה¹, הי⁠[ינו] הוֹשִׁיעָה ה׳, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ, כלומר, ׳ה׳ המלך׳, ׳הושיעה׳ ועננו ׳ביום קראנו׳ תמיד בכל עת שנקרא, וכן אמר (דברים ד׳:ז׳) ׳מי [גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו] כה׳ אלקינו בכל קראנו אליו׳, ׳והיה טרם יקראו ואני אענה׳ (ישעיה ס״ה:כ״ד), ובאופן הזה ׳ימלא ה׳ כל משאלותיך׳, אם יענך בכל עת קראך אליו ובלב ׳תמים תהיה עם ה׳ אלקיך׳:

1. כלומר זו היא המשאלה.

ובשם אלהינו – כן הוא בס״ס.

נדגול – מלשון דגל.

בישועתך – בעבור התשועה הבאה ממך כולנו נרננה.

ובשם – בעזר אלוה נלכה בדגלים למלחמה וה׳ ימלא שאלתך כי נתגבר במלחמה.

נדגל – נציין דגלינו.

נרננה בישועתך – כן היה תאות לבבך שבעת נצא לקראת החלוץ נרנן על הישועה שנעשה לך טרם נבא,

וכל עצתך ימלא שהיה העצה לך כי בשם אלהינו נדגל – עת נשא דגל מלחמה יהיה הדגל בשם ה׳, שה׳ יהיה שר החיל ההולך בראשם והדגל יקרא על שמו, ואנחנו נמשך אחר דגלו, ובמה שמלא ה׳ גם חפץ לבבך, ידענו כי ימלא ה׳ משאלותיך גם ביתר הדברים שתשאל, ואם מלא מה שבלבבך כ״ש שימלא את אשר תשאל בפה.

נרננה

ז. הנושע מב״ו אין זה לו לתפארת ולא ירנן להתפאר בזה שזה מורה חלישות כחו, אבל הנושע בה׳ ירנן ויתפאר בישועתך, כי בזה נדגול בשם אלהינו – וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא על דגלנו וייראו ממנו

ח. שאגב שיושיעך מצרתך זאת ימלא גם כל משאלותיך גם בדברים אחרים, ע״ד שאמר זה עני קרא וה׳ שומע ומכל צרותיו הושיעו.

נדגל – אין תחלת הוראת דגל כמו נס ומפה, אבל הוא כתרגום אונקלוס (טקס) וכל הקדמונים, חברה מסודרת (משתדל פרשת במדבר) א״כ נדגל נאסף יחד למלחמה ושם אלהינו על פינו, ובהיות לך התשועה נרננה לאל ולו ניחסֶהָ; ואם כונת הפסוק כדברי מזה ראיה שדוד חברו בעצמו, שאדם אחר לא היה אומר לא ניחס לך התשועה כי אם לה׳.

(ז) עַתָּ֤ה יָדַ֗עְתִּי⁠ כִּ֤י הוֹשִׁ֥יעַ ׀ יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה מְשִׁ֫יח֥וֹ יַ֭עֲנֵהוּ מִשְּׁמֵ֣י קׇדְשׁ֑וֹ בִּ֝גְבֻר֗וֹת יֵ֣שַׁע יְמִינֽוֹ׃

Now I know¹ that Hashem has saved His anointed one; He will answer him from His holy heavens with the might of the salvation of His right hand.

1. Now I know... saved | עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ – The psalmist might be expressing his faith in the future salvation, formulating it in the past tense as a sign of his confidence (Hoil Moshe). For other examples of the phenomenon, see Tenses. Cf. Malbim that as the people prayed on behalf of David, news came of victory, and their prayer changed from one of supplication to one of thanksgiving and acknowledgment of God's aid.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הַשְׁתָּא יְדָעֵית אֲרוּם פָּרֵיק יְיָ מְשִׁיחֵיהּ קַבֵּיל צְלוֹתֵיהּ מִמוֹתְבֵי דִשְׁמַיָא קַדִישֵׁיהּ בִּגְבוּרָן פּוּרְקַן יְמִינֵיהּ.

Now I know that the LORD has redeemed his anointed; he has accepted his prayer from his holy dwelling in the heavens; in might is the redemption of his right hand.

יקול כל ואחד מנא אלאן עלמת אן אללה כמא אגאת׳ מסיחה, כד׳אך יג׳יבה מן סמאואת קדסה, בג׳ברואת גיאת׳ ימינה.

וכל אחד מאתנו יאמר: עכשיו אני יודע שכפי שה׳ הושיע את משיחו כך יענה לו משמי (לשון רבים) קדשו על ידי גבורות ישועות שביכולתו [לעשות].

עתה, יאמר כל אחד ממנו עתה ידעתי כי ה׳ כמו שהושיע את משיחו כך יענהו משמי קדשו בגבורות ישע ימינו.

עתה ידעתי – זו היא הרננה שארנן עתה בתשועה זו שבאה ליואב ולישראל, ידעתי שחפץ המקום בי וענני משמי קדשו כי תשועתם היא תשועתי.

Now I know This is the praise that we will sing now for this salvation that came to Joab and to Israel: I know that the Omnipresent desired me and has answered me from His holy heavens, for their salvation is my salvation.

עתה – דברי כל אחד כן ידברו.

או הם^א דברי המשורר ברוח הקודש והוא הנכון בעיניי.

ומשיחו – הוא דוד או המשיח בנו ובמה יענהו בגבורת הישועה שתעשה ימין השם לא ימין דוד בעבור הבא אחריו.

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״הם״.

NOW KNOW I. Each one of David’s men shall say, Now I know that the Lord Saveth His anointed.⁠¹

On the other hand Now I know that the Lord Saveth His anointed² might be the words of the poet³ under the influence of the Holy Spirit. The latter interpretation is in my opinion correct.

His anointed refers to David or to the Messiah his son.⁠⁴

How shall God answer him?⁠⁵ The Lord shall answer him with the mighty acts that His right hand shall do.⁠⁶ That which follows indicates that His... right hand does not refer to David’s right hand.⁠⁷

1. Lit., “shall say this.”

2. Lit., “it.”

3. See Ibn Ezra on verse 1.

4. That is, the Messiah who is descended from David.

5. In other words, our verse corresponds to verse 2.

6. In other words, our verse is to be understood as follows: He will answer him from his holy heaven. How? With mighty acts of His saving hand.

7. The verses which follow show that the hand spoken of in our verse refers to God’s and not David’s hand, for these verses speak of God’s might.

עתה ידעתי – יאמר כל אחד ואחד מישראל: עתה ידעתי

כי הושיע י״י משיחו – כלומר: משיחו ומלכו הוא, והוא רוצה בו. ולא כמו שהיו אומרים עליו איביו, כי חוטא היה, ולא היה רוצה האל בו, כמו שהיו אומרים לו אין ישועתה לו באלהים סלה (תהלים ג׳:ג׳). ועתה כשתושיעהו יודו כלם, כי משיחו הוא והוא מושיעו.

יענהו משמי קדשו בגברות ישע ימינו – כי במעט עם היה מפיל רבבות מאיביו, ולא היה יכול להיות זה, אלא בגבורות ימין האל שישלח להושיעו.

ואמר שיאמר כל אחד מהם עתה ידעתי כי הושיע ה׳ משיחו ר״ל שמה׳ תשועתו, ולא כדברי האומרים אין ישועתה לו באלהים (תהלים ג, ג),

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ישע ימינו – היו״ד בציר״י כי לא נמצאו בסגול רק חמשה והביאם המכלול דף ר״ה ובעל המסורת בישעיה סימן מ״ה ואין זה מכללם וכן הוא בספרי ספרד.

עתה ידעתי – מהנפלאות אשר נעשו עתה לדוד מהם אדע שעד הנה הושיע ה׳ למשיחו במה שלא היה נלכד ביד שאול ולא במקרה וברוב תחבולותיו היה נמלט.

יענהו – אז ענהו משמי קדשו להושיעו בגבורות התשועה הבאה מימינו.

עתה – (מאמר ראש המשוררים) עתה ידעתי בבירור כי יענהו משמי קדשו הושיע ה׳ משיחו – שעל משאלותיו הגיע לו מענה להודיעו שה׳ בעצמו הושיע משיחו, ומענה זאת יגיעהו ע״י גבורות ישע של ימינו – ע״י שתהיה הישע בגבורות המתיחסות לימין שהוא למעלה מדרך הטבע, ומאין ידעתי זה?

עתה ידעתי – ר״ל כי יש תשועה טבעיית המיוחסת אל השמאל, אמנם ע״י כל התנאים הנאמרים ידעתי שלא היתה תשועה טבעיית רק כי הושיע ה׳ משיחו בדרך נס, כי יענהו משמי קדשו ממקום שהוא למעלה מן המערכת,

בגבורות ישע של ימינו – שהיא מיוחסת אל ה׳ בעצמו ואל ימין ה׳ עושה חיל למעלה מן הטבע.

עתה – קודם המלחמה כבר בטוח אני שיושיעך.

בגבורות ישע ימינו – בגבורת ימינו המושיעה.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) אֵ֣לֶּה בָ֭רֶכֶב וְאֵ֣לֶּה בַסּוּסִ֑ים⁠ וַאֲנַ֓חְנוּ׀ בְּשֵׁם⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣ינוּ נַזְכִּֽיר׃

These with chariots,⁠¹ and those with horses; but we, the name of Hashem our God, we invoke.

1. These with chariots | אֵלֶּה בָרֶכֶב – In other words: "These trust in their chariots...⁠" (Rashi, Ibn Ezra). The verse recalls David's words to Golyat: "You come to me with a sword and with a spear and with a javelin; but I come to you in the name of Hashem of hosts".

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אִלֵין בִּרְתִיכִין וְאִלֵין בְּסוּסְוָן וַאֲנַחְנָא בְּשׁוּם יְיָ אֱלָהָנָא נִדְכָּר.

Some by chariots, and some by horses, but we will swear by the name of the LORD our God.

פהאולי אלאמם במראכבהם והאולי בכ׳יולהם, ונחן אסם אללה רבנא נד׳כר.

והאומות האלה (באים להלחם) עם המרכבות שלהם. והאומות האלה (באים להלחם) עם הסוסים שלהם. [ואילו] אנחנו נזכיר לאחרים בשם ה׳.

אלה, ונמצא כי אלה העמים ברכביהם ואלה בסוסיהם ואנחנו בשם ה׳ אלהינו נזכיר.

אלה ברכב – יש מן האומות בוטחים ברכב ברזל שלהם, ויש בוטחים בסוסיהם, אבל אנחנו בשם י״י נזכיר – כי לו הישועה.

נזכיר – לשון הקטרה ותפלה, כמו: מזכיר לבונה (ישעיהו ס״ו:ג׳), את אזכרתה (ויקרא ב׳:ב׳).

These trust in chariots Some nations trust in their iron chariots, and some trust in horses, but we pray in the name of the Lord, because the salvation is His. נזכיר is an expression of burning sacrifices and of prayer, as: "he who burns (מזכיר) frankincense" (Yeshayahu 66:3); "its memorial part (אזכרתה)" (Vayikra 2:2). Therefore, they kneel and fall...

אלה ברכב – יבטחו ובי״ת בשם לשון צחות, כמו: לכו לחמו בלחמי (משלי ט׳:ה׳).

SOME TRUST IN CHARIOTS. Elleh va-rekhev should be rendered: Some trust in chariots.⁠¹

The bet of be-shem (of the name) is there for poetic purposes.⁠² Compare, lachamu ve-lachami (eat of my bread) (Prov. 9:5).⁠³

1. Elleh va-rekhev literally means, these in chariots. Hence Ibn Ezra’s comment.

2. Our clause reads: va-anachnu be-shem Adonai Elohenu nazkir (But we will make mention of the name of the Lord our God). The latter literally reads: But we will make mention in the name of the Lord our God. “In the name” does not make sense. It was placed there for poetic purposes, possibly to rhyme with the bets of va-rekhev and va-susim in the first part of the verse.

3. The bet placed before lachami has no meaning, for the meaning of lachamu ve-lachami is the same as lachamu lachami.

אלה ברכב ואלה בסוסים – האיבים באים עלינו ברכב ובסוסים, והיו בוטחים בהם, כמו שנאמר: ויבטחו על רכב כי רב (ישעיהו ל״א:א׳).

ואנחנו בשם י״י אלהינו נזכיר – כשנזכיר שמו ונקראהו אנחנו ננצח. ואנחנו ברגל ננצח הרכב והסוסים.

(ח-ט) שהרי במתי מעט היה מפיל רבבות, והוא ענין אלה ברכב ואלה בסוסים וגו׳ ונתעודד ר״ל נתחזק בו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

אלה ברכב – כי הלא רואים אנחנו אשר אנשי מלחמתינו הבאים למלחמה אלה באים ברוב רכב ואלה באים ברוב סוסים אשר בהם ימצא העזר במלחמה.

ואנחנו – רצה לומר הלא אתנו מעט רכב וסוסים ואך אנחנו נזכיר במלחמה שם ה׳ ומעמו נבקש העזר.

(ח-ט) כי אלה מפה ברכב, ואלה מפה לוחמים בסוסים, ואנחנו לא עשינו שום דבר רק בשם אלהינו נזכיר – ובכ״ז המה כרעו ונפלו – וגם מבאר שהיה הבדל בינינו וביניהם, אם בענין האמצעיים, שהם בחרו אמצעיים פחותים רכב וסוסים ואנחנו בחרנו ענין גדול במעלה כי בשם אלהינו נזכיר, אם בענין התכלית שהמה כרעו ואנחנו קמנו.

(ח) אלה – ומעתה שאני רואה שתשועתי היא למעלה מן הטבע לא אעשה עוד שום הכנות למלחמה, רק הגם שאלה ברכב ואלה בסוסים – מ״מ אנחנו רק בשם אלהינו נזכיר – ומ״מ יעשה לנו שני דברים,

אלה ברכב – מזכיר מלחמת דוד עם הדדעזר (שמואל ב׳ ח׳:ד׳).

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) הֵ֭מָּה כָּרְע֣וּ וְנָפָ֑לוּ וַאֲנַ֥חְנוּ קַּ֝֗מְנוּ^א וַנִּתְעוֹדָֽד׃

They crumpled¹ and fell, but we rose and were uplifted.⁠²

1. crumpled | כָּרְעוּ – The word more literally means "knelt", but here the connotation is of someone who falls to their knees in defeat.

2. were uplifted | וַנִּתְעוֹדָד – See Ibn Ezra who points to the word's usage in Tehillim 147:6 where the root is contrasted with the verb ""מַשְׁפִּיל, to bring low. Alternatively, the word might mean: "were strengthened" (Rashi), "continued to stand firm" (Hoil Moshe, connecting the verb to the adverb "עוד" which is an expression of continuance), or: "were restored".

א. קַּ֝֗מְנוּ =ל ובדפוסים
• שיטת-א=קַּ֝מְנוּ (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אִנוּן גַחְנוּ וּנְפַלוּ וַאֲנַחְנָא אִזְדַקַפְנָא וְאִתְחַיֵלְנָא.

They have stooped and fallen, but we have remained upright and become strong.⁠¹

1. Strong: + and the word of the LORD was humbled for us.

פהם יג׳ת׳ון ויקעון, ונחן ת׳בתנא ועצ׳דנא.

ועל ידי כך [שנזכיר את שם ה׳ לאחרים] האומות כורעים על ברכיהם ונופלים. [ואילו] אנחנו עמדנו על עמדנו וגם קבלנו פיצויים.

קמנו, נתקיימנו ונתמכנו. וכן תרגם לקמן קמו ו מעודד תומך.

ומעני ונתעודד אעתצֺדנא ותאידנא והו מצֺאעף מן אלמעתל אלעין אדֺא לם נגד עוד מעתלא [31 א] פי אלמעני פאלאٴולי ואלאוגב אן יגעל מן דֺואת אלמתֺלין אדֺ אלמתֺלין טֺאהרין פיה ואנמא כנא נקול באלתצֺעיף לו וגדנא לה אצלא נחמלה עליה וכדֺלך מעודד ענוים ייי (תהלים קמז:ו).

The meaning [maʿnâ] of “raise up (wa-niṯʿôḎāḎ)” is raised us and supported us. It is a weak second radical, but we do not find a hollow ʿ-W-D matching the meaning [maʿnâ]. Therefore, it is first necessary to produce the geminate patterns (ʿ-D-D), but the patterns must be visible [ẓâhir] in it (the word). Now we say regarding the weak, if we find its basic form [aṣl], we would have to accept this, and similarly “The Lord supports (məʿôḎeḎ) the lowly” (Ps. 147:6).

ולפיכך המה יכרעו ויפולו, ואנחנו נקום ונתעודד – [נתגבר עליהם, כמו: מעודד ענוים (תהלים קמ״ז:ו׳),] ^א לשון עֺז.⁠^ב

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34, פריס 161, מוסקבה 104. בכ״י ברלין 122, פרמא 3204: ״עזרה״.

but we rise and gain strength We gain strength over them, as: "strengthens (מעודד) the humble" (Tehillim 147:6), an expression of strength.

המה כרעו – כנגד אנשי הרכב.

ונפלו – כנגד אנשי הסוסים, כמו:⁠^א ויפול רוכבו אחור (בראשית מ״ט:י״ז).

ואנחנו קמנו – מגזרת וקם הבית (ויקרא כ״ה:ל׳).

ונתעודד – ונתגאה ונתרומם, כי מעודד הפך משפיל.

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״כמו״.

THEY ARE BOWED DOWN AND FALLEN. The reference is to the charioteers.⁠¹ AND FALLEN. The reference is to the horsemen. Compare, So that his rider falleth backward (Gen. 49:18).

BUT WE ARE RISEN. The word kamnu (risen) is related to the word kam (shall be made sure) in the house... shall be made sure (Lev. 25:30).⁠²

AND STAND UPRIGHT. Nitodad (stand upright) means, we will be proud and exalt ourselves; for me’oded³ (upholdeth) (Psalms 147:6) is the reverse of mashpil (lowers).⁠⁴

1. Mentioned in verse 8.

2. According to Ibn Ezra, the meaning of va-anachnu kamnu (But we are risen) is, but we are made sure.

3. Same root as nitodad.

4. In Psalm 147:6. The latter reads: The Lord upholdeth (me’oded) the humble; He bringteth the wicked down (mashpil) to the ground (Psalm 147:6).

המה כרעו ונפלו המה – שהיו ברכב ובסוסים כרעו ונפלו.

ואנחנו – שהיינו כנופלים לפניהם, כשנזכיר שם אלהינו

קמנו ונתעודד – פירושו נתגאה ונתרומם עליהם.

ונתעודד – כמו מעודד ענוים י״י (תהלים קמ״ז:ו׳).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

קמנו – אין בנו״ן רביע.

ונתעודד – ענין רוממות וחזוק כמו מעודד ענוים ה׳ (תהלים קמ״ז:ו׳).

המה וגו׳ – הבאים ברוב רכב וסוסים כורעים ונופלים לפנינו ואנחנו קמים ומתרוממים ומתחזקים ומזה נדע שגם עד הנה הושיע ה׳ למשיחו מה שנמלט מיד שאול.

ונתעודד – תקומה ביתרון שאת, כמו מעודד ענוים ה׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

(ט) א. כי המה כרעו וגם נפלו

ב. ואנחנו קמנו וגם נתעודד ביתר ענינים בעושר והצלחה.

כרעו ונפלו – נחשלו.

ואנחנו קמנו – ע״ד לא יקימו רשעים במשפט (סימן א׳:ה׳) לא יוכלו לעמוד, ואנחנו נשארנו עוד (ונתעודד) על עמדנו.

(י) יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה⁠ הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם⁠־קׇרְאֵֽנוּ׃

Hashem, save! The King will answer¹ us on the day that we call!

1. The King will answer | הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ – This could be read as statement of confidence that Hashem will ultimately save the king and people, or, alternatively, as a request: "May the King answer us...⁠" The two readings follow the cantillation marks which place a pause on the word "save", having the words "The King" begin a new sentence. As such, the word "king" refers to God rather than a human being. Alternatively, the verse could read: "Hashem, save the king" (see Ibn Ezra and Hoil Moshe).

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְיָ פְּרוֹק לָן מְלַךְ תַּקִיף קַבֵּל צְלוֹתָן בְּיוֹם מִקְרֵינָא.

O LORD, redeem us, mighty king, accept our prayer in the day we call out.

אללהם כד׳אך פאגת׳נא יא מלכנא, ואג׳בנא פי יום נדעוך.

ה׳! תושיע אותנו באופן הזה [שנעמוד על עמדנו ונקבל פיצויים]. המלך שלנו! תענה לנו ביום שנתפלל אליך.

ה׳, ה׳ הושיענו כי אתה מלכנו, וענינו ביום נקראך.

וקו׳ יעננו ביום קראנו יחתמל כונה עאידא עלי אלמלך אללהם אנצר אלמלך פיגיבנא מתי דעונאה בנצרך לה ועונך איאה. ויחתמל אן יכׄבר בה ען אללה תע׳ אי אלדֺי מן שאנה אגאבתנא אדֺא דעונאה.

It states “answer us when we call” refers back to to the king, their God who delivered the king. Therefore he (David) replied to us when we cried out to him as You delivered him and aided him. It signifies he was fully acquainted with God, may He be exalted, as in on account of his character (anointment of David), we were answers when we cried out to him.

י״י – יש אומרים: כי המלך דבק עם הושיעה. וזה איננו נכון בעבור האתנח.

ואחרים אמרו: שהוא הפוך ביום קראינו י״י הושיעה כמנהג תפשי המלחמה בבואם.

יעננו – המלך שהוא דוד, אמן כן יהיה, וזה על דרך: ברוך הבא (תהלים קי״ח:כ״ו), כאשר אפרש.

והנכון: שהוא הושיעה אותנו כי השם יודע מחשבתו, וככה: אנא י״י הושיעה נא (תהלים קי״ח:כ״ה). והפעול איננו כתוב, והמלך הוא השם שהוא המלך באמת כי דוד משיחו הוא.

LORD. Some say that the word ha-melekh (the king) is connected to the word hoshi’ah (save).⁠¹ However, this is incorrect because of the etnach beneath the shin of hoshi’ah.⁠² Others say that the words in our verse are out of order. Our verse should be read as if written, In the day that we call: Save, Lord – as is the custom of warriors when they come to do battle – let the king answer us.⁠³

LET THE KING ANSWER US. David who is the king will respond: Amen, so be it.⁠⁴ Our verse is similar to my upcoming interpretation of Blessed be he that cometh in the name of the Lord (Psalms 118:26).⁠⁵

However the correct interpretation of Adonai hoshi’ah (Save, Lord) is: “Lord save us”, for God knows the mind of the poet.⁠⁶ The same is the case with We beseech Thee, O Lord, save now (Psalms 118:25).⁠⁷

Our verse⁸ omits the object.⁠⁹

The king refers to God¹⁰ who is the true king. David is His anointed.

1. Our verse reads: Adonai hoshi’ah ha-melekh... If we connect hoshi’ah to ha-melekh then our verse reads: Lord, save the king.

2. The etnach (a musical note) divides the verse in half. Hence our verse reads: Adonai hoshi’ah; ha-melekh (Save, Lord; Let the king...).

3. These commentators read our verse as if written, be-yom korenu Adonai hoshi’ah, ha-melekh ya’anenu.

4. David who is the king will respond: Amen, so be it, to the cry of Save O Lord.

5. Psalm 118:26 reads: Blessed be he that cometh in the name of the Lord; We bless you out of the house of the Lord. According to Ibn Ezra, Blessed be he that cometh in the name of the Lord was said by the celebrant. We bless you out of the house of the Lord was the response of the kohen. Similarly in our verse. The warriors said, Save, Lord. So be it, was said by the king.

6. Hence the poet leaves out the word otanu (us). In other words, even though the poet said Adonai hoshi’ah, he knew that God understood that his intention was Adonai hoshi’ah otanu.

7. For the meaning of We beseech Thee, O Lord, save now is, We beseech Thee, O Lord, save us now.

8. Like Ps. 118:25.

9. Us.

10. Not to David. In other words, His anointed (v.7) refers to David. King refers to God.

י״י הושיעה המלך יעננו ביום קראנו – זהו שהיו אומרים וצועקים במלחמה, כמו שאמר: ואנחנו בשם י״י אלהינו נזכיר. שהיו אומרים: י״י הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. ופירוש המלך – האל, שהוא מלך העולם, ובידו להושיענו.

ונאמר ה׳ הושיעה, המלך ר״ל האל יעננו ביום קראנו.

לכן אתה ה׳, הושיעה, אתה המלך יעננו ביום קראנו. שרגיל לקבל תפילתנו, כאמרו (דברים ד ז) ׳כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה׳ אלקינו בכל קראנו אליו׳¹:

1. אולי הכוונה שמכיון שאומות העולם בוטחים ברכב ובסוסים ואנחנו בוטחים בשמך, עליך להושיענו כדי שלא יתחלל שמך, כמו שפירש (פסוק ב) ׳ישגבך שם אלקי יעקב׳, והוא עולה עם פירוש רבינו בדברים שם, שמזהיר את ישראל ׳ושמרתם ועשיתם כי חכמתכם ובינתכם לעיני העמים׳, ועל זה אמר ׳כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו׳, ופירש רבינו: ׳והטעם שראוי להקפיד שתהיו נחשבים חכמים ונבונים לעיני העמים הוא, שהאל יתברך קרוב אלינו בכל קראנו אליו, וזה יורה שבחר בנו מכל העמים, ואם יחשבו אתכם העמים לסכלים יהיה חילול ה׳ באמור לכל עם ה׳ אלה׳.

י״י – בגעיא בספרי ספרד.

ה׳ הושיעה – כן הושיעה בכל עת.

ביום קראנו – בו ביום שנקרא אליך.

ה׳ הושיעה – פסוק זה מציין נושא כל המאמר,

שביום קראנו יעננו המלך ה׳ הושיעה בעת קראנו בתפלה בעד המלך דוד, ענני המלך דוד לאמר ״ה׳ הושיעה״ ר״ל איני בוטח לא בחיל ולא בכח רק בישועת ה׳, כי כן היה שה׳ הושיעו לבדו.

ה׳ – ע״כ אבקש ה׳ הושיעה שתהיה התשועה תמיד ע״י ה׳, ומצד שהוא המלך המושל על כל יעננו תיכף ביום קראנו.

המלך – לפי הטעמים נושא פעל יעננו, ויוכל להיות נשוא פעל הושיעה, ה׳ הושיעה המלך, ה׳ יעננו ביום קראנו, וזה נ״ל יותר שבמזמור שאחר זה מתחיל ה׳ בעזך ישמח מלך, ושם המלך הוא מלך ב״ו ולא האל.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון