נפתלי שבע רצון וגו׳: הנה שני אופנים בעשירות: א׳, עשיר הידוע בלשון העולם שיש לו הון ועושר בביתו. הב׳, הוא בלשון חכמים
(אבות ד,א) ׳איזהו עשיר – השמח בחלקו׳. ושני האופנים מרומזים בירמיה
(ט,כב) ״אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעשרו. כי אם וגו׳ ״. ויש לדקדק, דבחכם ועשיר כתיב ׳חכם ועשיר׳, ובגבור כתיב ׳הגבור׳. אלא הענין, משום דיש שני אופני עשירים וכמו שכתבתי, ושני אופני גבורים, ושני אופני חכמים, אחד הידוע לכל אדם, ואחד הוא המבואר במשנה דאבות
(שם)1. ואמר הנביא, דכל עשיר וכל חכם
2 אין לו להתהלל, אבל גבור
3 הכובש את יצרו יש לו להתהלל, שהרי הוא משכיל ויודע את קונו, אלא ״הגבור״ הידוע
4 הוא אין לו להתהלל.
והנה, נפתלי עשיר בשני האופנים, הוא ״שבע רצון״ – היינו שמח בחלקו, וגם ״ומלא ברכת ה׳״ – עשיר כמשמעו.
ים ודרום ירשה: דיש אדם מוכשר לעבור בים ואינו מוצלח ביבשה, ויש להיפך. ונפתלי היה בטבעו מוכשר גם ל״ים״ וגם ל״דרום״ שהוא בלי שום ים, אלא נחלת שדה וכרם, והכל ב׳ירושה׳ אצלו – מלומד מנעוריו לכל דבר. זוהי משמעות הברכה לפי הפשט.
והרמב״ן הביא בשם מדרש רבותינו
5 דקאי על דברי תורה
6. ונמשך על לשון ברכת יעקב אבינו
(בראשית מט,כא) (״נפתל אילה שלוחה) הנותן אמרי שפר״.
ומתפרשת ברכה זו: דמי שיש לו חידושי תורה ואין בכוחו להגיד ולהציע לרבים, אינו שקט ונח בדעתו, עד שיהא משכיל על שפתו, כדכתיב
(משלי טו,כג) ״שמחה לאיש במענה פיו״. ויש שכוחו רב בפיו אבל אין בכוחו להעלות חדשות מדעתו
7. על זה אמר ״
נפתלי שבע רצון״ – במה שיכול להציע לרבים
8, וגם ״
מלא ברכת ה׳״ – חדשות מדעתו שהוא ברכת ה׳. וכבר ביארנו
9 בספר שופטים
(ה,יד)10 ״מני מכיר ירדו מחוקקים, ומזבולון מושכים בשבט סופר״, משום שנבחרו במלחמת דבורה עשרת אלפים מבני זבולון ומבני נפתלי, והיינו משום שהיה אז כח התורה בקרבם
11. והיאך היה הדבר?
12 מפרש ד״מני מכיר״ – הוא חצי שבט מנשה שנגד
13 זבולון ונפתלי בעבר הירדן – ״ירדו מחוקקים״, והיינו משבט יהודה בני יאיר בן מנשה, כמו שכתבתי לעיל סוף פרשת דברים
(דברים ג,טז) שהמה היו ראשי ישיבות. ומזבולון ונפתלי עלו הרבה תלמידים
14, ובחזירתם לביתם הרבו והגדילו תורת רבם. ושבט זבולון לא היה לו כח בפה להגדיל תורה, על כן היו ״מושכים בשבט סופר״ – שהיו כותבים לעצמם. אבל נפתלי לא היה נצרך לכך, אלא היה כוחו בפיו
15 ליתן ״אמרי שפר״.
ים ודרום:
16 ״ים״ הוא כינוי על שמועות מפי מורים ומלמדים, וכמו שפירשו חז״ל במסכת עירובין
(נה,א) על ״ולא מעבר לים היא״
(לעיל ל,יג) – שאפילו היא מעבר לים וכו׳, וביארנו לעיל
(ל,יא) דקאי על קבלת הרב
17. ״ודרום״ – הוא חלק יהודה שדר בדרום ארץ ישראל
18, המחכים ונותן כח לחדש, כידוע כח חכמי דרום אפילו בבית שני, דלאו דוקא שבט יהודה היה שם, אלא המקום גורם להחכים את יושביו בתורה,
19 כמו שכתבתי בספר בראשית (
יב,ט
20. יג,א
21). ואמר שכוח נפתלי יפה שיש לו ירושת ״ים ודרום״, היינו לקלוט שמועותיו באופן יפה ומועיל לרבים, וגם לחדש מעצמו. והקדים ״ים״ ואחר-כך ״דרום״, דמתחילה ׳ליגמיר איניש והדר ליסביר׳.
1. איזהו חכם – הלומד מכל אדם. איזהו גבור – הכובש את יצרו.
2. משני האופנים.
3. לא ״הגבור״ הידוע.
4. גבור מלחמה.
5. מדרש רבי נחוניה בן הקנה – ספר הבהיר (ז,ג).
6. זה לשונו: ״ומלא ברכת ה׳ ים ודרום ירשה״ – אין ״ים״ אלא תורה, שנאמר
(איוב יא,ט) ״ורחבה מני ים״.
7. כך שאין לו מה להציע לרבים.
8. יש לו יכולת לעמוד ולדבר בפני רבים.
9. ביארנו (
לעיל ל,יד. ג,טז) על הפסוקים שבספר שופטים.
10. בשירת דבורה.
11. כי זכות התורה היא המסייעת לנצח במלחמות.
12. שדוקא בשני שבטים אלו היה כח התורה באותה תקופה.
13. שנחלתו מקבילה לנחלת זבולון ונפתלי שהיו בעבר הירדן המערבי, כך שהיו סמוכים ייחסית לנחלת מנשה והיו תלמידים מצויים ללכת לשם ללמוד תורה.
14. ללמוד תורה אצל חצי שבט המנשה שהיו בעבר הירדן המזרחי שהיו גדולי תורה וראשי ישיבות.
15. וכנ״ל בדברי רבינו.
16. רבינו ממשיך בהסבר הפסוק ע״פ מדרש חז״ל שהביא הרמב״ן, שהפסוק מוסב על לימוד התורה.
17. והעברת שמועתו לתלמידיו, ללא כח החידוש.
18. כמבואר בספר יהושע בחלוקת הארץ.
20. על הפסוק ״ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה״.
21. על הפסוק ״ויעל אברם ממצרים... ולוט עמו, הנגבה״.