Devarim 33 – דברים לג‏ – Mikraot Gedolot

וממגד תבואות שמש – מגיד שארצו של יוסף פתוחה לחמה ואין לך פירות יפים ומתוקים בעולם אלא הרואים את החמה וכשם שפתוחה לחמה כך פתוחה ללבנה שנאמר וממגד גרש ירחים.

"And of the sweet things brought forth by the sun" — whereby we are taught that it was "open" to the sun. And it was, similarly "open" to the moon, viz. (Ibid. 14) "and of the sweet things (like melons) quickened by the moon.⁠"

וממגד תבו׳ שמש מגיד שארצו של יוסף פתוחה לחמה שאין לך פירות יפים וטעומים מפירות שהן פתוחין לחמה:

כשם שהן פתוחין לחמה כך הן פתוחין ללבנה שנ׳ וממג׳ גרש יר׳:

עָבְדָא מַגְדָּנִין וְעַלְלָן מִיְּבוּל שִׁמְשָׁא עָבְדָא מַגְדָּנִין מֵרֵישׁ¹ יְרַח בִּירַח².

1. תרגם ״גרש״ כ״מריש״ שכן ענין גירוש הירחים, ר״ל מדי חודש בחודש, שחודש יוצא וחודש בא. (מרפא לשון)

2. ירחים ל׳ רבים.

let it make fruit and produce which the sun causes to grow; let it make fruit from the beginning of month after month;

ע⁠(ת){ב}⁠דה פרין מן טוב עללת שמשא ומבכ⁠(כ){ר}⁠ה פירי מגדנין בכל ירח וירח.

ומטוב מגדין ועללין דמבשלא ארעיה מן יבול שימשא ומן טוב בוכרי פירי אילניא דמבכרא ארעיה בכל ריש ירח וירח.

and with good fruitage and produce that the earth maketh perfect by the aid (bringing out) of the sun, and with the bounty of the firstfruits of the trees which the ground yields in the beginning of month after month,

עבדא פירין טבין מן טוב עללת שמשא ומבכרא ראשי מגדנין בכל ריש ירח וירח.

Bounteous produce will it yield from the good provision of the sun; and will ripen its first fruits at the beginning of month and month.

ומן מלאד׳ אלגלאת אלשמסיה ומלאד׳ אלחבוב אלקמריה

וממתיקות התבואות השמשיות ומתיקות הדגנים הירחיים

גרש ירחים – פירות התרדף הירחים, רצונו לומר: הפירות ההווים בכל פרק מפרקי השנה על התרדפם ובואם זה אחר זה. ודומה לעניין הזה גם כן: הרימו גרֻשֹׁתיכם מעל עמי (יחזקאל מ״ה:ט׳) – רעותיכם המתרדפות לבוא עליהם בכל ירח וירח ובכל פרק ופרק. (ספר השרשים ״גרש״)

וממגד תבואת שמש – שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת את הפירות.⁠^א

גרש ירחים – שהארץ מגרשת ומוציאה מחדש לחדש.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י מינכן 5, המבורג 37 נוסף כאן: ״גרש ירחים – יש פירות שהלבנה מבשלתן, ואילו הן: קשואין ודולועין״, ובדומה מופיע בפירוש מחכמי צרפת בכ״י ברלין 514.

וממגד תבואת שמש AND BY THE PRECIOUS FRUITS BROUGHT FORTH BY THE SUN – for this land lay exposed to the sun and it therefore produced sweet fruit (Sifre Devarim 353:3).

גרש ירחים [AND BY] THE PRECIOUS THINGS PUT THINGS FORTH BY THE MOON – there are some fruits which the moon brings to maturity, these are cucumbers and melons (Sifre Devarim 353:3). Another explanation of גרש ירחים: this refers to fruits which the earth puts out and produces from month to month (cf. Onkelos).

תבואת שמש – כי תבואות הזרע והכרם תלויות בשמש.

גרש – מלשון: ויגרשו מימיו (ישעיהו נ״ז:כ׳), והוא שיעשה האויר בלחותו, כי אין חמתו ככח השמש.

ואמר ירחים – בעבור שיתחדשו, והם רבים בשנה אחת.

THE FRUITS OF THE SUN. For the fruits of the seed and the vineyard are dependent upon the sun.

THE YIELD. Geresh (yield) is related to the word vayigreshu (cast up) in And its waters cast up (Is. 57:20). The moon does this¹ via the moisture which is in the air,⁠² for its heat is unlike the power of the sun.⁠³ Scripture reads moons⁴ because they renew themselves,⁠⁵ and there are many of them in the year.⁠⁶

1. Produces its yield.

2. The moon affects the moisture in the air. This results in "the yield of the moon.⁠"

3. Which directly influences the growth of plants. The sun's rays directly influence plant life. The moon has no rays. Ibn Ezra believed that the moon influences plant growth by its effect on the moisture in the air.

4. There is one moon. Hence Ibn Ezra's comment.

5. The moon reappears each month.

6. There is thus a new moon each month. Hence one may speaks of "moons.⁠"

וממגד תבואת שמש – שהשמש יזרח עליהם למתקם, שכל פירות הגדילים בצל אינם מוטעמות, אבל השמש מבשל הפירות וממתקם.⁠¹

וממגד גרש ירחים – גרש – נראה לי תיבה הפוכה באותיות, וגרש גבי פירות כמו שגר בהמה (שמות י״ג:י״ב), לשון שילוח, שתשלח ארצו פירות לירחים – בכל ירח וירח פירות הראויות לו: בירח אחד כונס קיצו, ובשני מוסק את זיתיו, ובשלישי לוקט תמריו, וברביעי אחר כן, כל חודש וחודש.

1. השוו ר״י בכור שור דברים י״א:י״א, ל״ב:י״ג.

וממגד תבואת שמש – WITH THE PRECIOUS YIELD OF THE SUN – That the sun shall shine upon them to sweeten them, for fruit that mature in the shade are not [as] flavorful, but the sun ripens the fruit and sweetens them.

וממגד גרש ירחים – WITH THE PRECIOUS PRODUCE OF THE MONTHS – גרש – appears to me to be a word with reversed letters, and "גרש" regarding fruit is like: “offspring (שגר) of animals” (Shemot 13:12), a term of sending, that the land will send forth fruit for the months – in each and every month, the fruit that are appropriate to it: in one month he collects its summer fruits, in the second he picks its olives, in the third he gathers its dates, and in the fourth after that, [and so too] each and every month.

וממגד תבואות שמש – כלומר: ולא שישפיע הטל עד שיזיין שלא יהא השמש {מבשל}, לכך הוא אומר: וממגד תבואת שמש – שמתבשלין מן השמים.

גרש ירחים – שיש דברים שמתבשלין מן הירח, כגון דלועים ואבטיחים.

וממגד גרש ירחים – הפירות מתגרשות מן הארץ והאילנות בחדוש הירח, בירח אחד כונס קייצים, בשני מוסק זיתים, בשלישי לוקט תמרים. וכן בכל ירח וירח.⁠¹

1. שאוב מר״י בכור שור.

וממגד גרש ירחים, "and from the precious things due to the moons.⁠" The fruit of the trees emanate from the earth, and the trees start growing at the beginning of the month. On each new moon a different category of fruit tree commences the cycle of growing and subsequently ripening. Our author quotes four examples of this as an illustration.

גרש ירחים – נראה לרבינו בכור שור מלה הפוכה כמו שגר בהמה, שתשלח ארצו בכל ירח וירח פירות הראויות אז, ג״ן.

וממגד תבואת שמש – ידוע כי השמש מניע יסוד האש, שכן אנו מרגישין חום גדול בהתקרבו אלינו והקרירות בהתרחקו ממנו, והוא מבשל התבואה והפירות, והלבנה מניעה יסוד המים, שכן הימים והנחלים מתוספים בתוספת הלבנה וכאשר תחסר הן מתחסרים, וכח השמש והירח שמבשלין הפירות קראו הכתוב מגד, ויאמר הכתוב שתהיה ארצו של יוסף מבורכת מכח השמש הנמשל בתבואות, ולפי שתבואות הזרע והכרם תלויות בשמש אמר כן מכח הלבנה ג״כ שהיא מגרשת הפירות.

וממגד תבואת שמש, "and from the bounty of the sun's crop.⁠" It is well known that the sun is closely associated with the element fire. The closer we get to the sun or vice versa, the hotter it gets. The feeling of being cold is generally associated with the distance from the sun. The heat of the sun causes crops and fruit to ripen. The moon, by contrast, is associated with the element water. Proof is the fact that it exerts influence on the oceans (beaches) determining the tides. Absence of the moon in the sky, or gradual disappearance of it, results in the waters of the sea and some rivers receding. The power of both sun and moon to affect the ripening of crops on earth is called by Moses מגד. The verse tells us that the territory of Joseph will experience the beneficial effects on its harvests of both sun and moon. The moon is perceived as מגרשת הפירות, brings the fruit of the tree to separating. [I prefer Hirsch, who sees in the word ירחים an allusion to the number of months animals are pregnant, i.e. the fruit of the womb is produced after a certain number of "moons,⁠" Ed.]

וממגד גרש ירחים – פי׳ רש״י שהארץ מגרשת ומוציאה מחדש לחדש עכ״ל. ורבי׳ יוסף בכור שור פי׳ גרש כמו שגר בהמה ומלה הפוכה היא כמו כבש כשב שמלה שלמה ופתרונו שהארץ משגרת פירותיה מחדש לחדש. ואולי דחק לפרש כן לפי שלשון גרש אינו נופל יפה על הפירות. אבל לשון שגר מצינו על פירות בתלמוד. שוכני סנה כמו שוכן סנה והיו״ד יתרה כמו המגביהי לשבת מקימי מעפר דל בכל אלה י׳ יתרה וכן הרבה.

ממגד גרש ירחים – נר׳ להרב בכור שור שהיא תיבה הפוכה. וגרש גבי פירות. כמו שגר גבי בהמה שתשלח ארצו פירות בכל ירח פירות הראויות לו.

וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים – טעם גרש מה שתגרש הארץ מבטנה, כלומר צמחים {ה}⁠יוצאים ממנה, ויש תלויים בשמש ויש תלויים בירח, כמו שמפורסם לכל עובדי אדמה כל שכן לחכמי הטבע.

וגם תהיה מבורכת ארצו שימצאו בו מיני הפירות המשובחים שהויתם הוא פעם אחת בשנה והם התבואות ופירות האילן ומה שידמה להם והם נקראים תבואת שמש וגם תהיה מבורכת ארצו שימצאו בה הצמחים אשר יוציאו בה הצמחים אשר יוציאו פירותיהם מחדש לחדש כמו הרבה ממיני הירקות והם נקראים גרש ירחים, רוצה לומר: שתגרש הארץ ותוציא מהם פריה בכל חדש וחדש.

גרש ירחים שהארץ מגרשת ומוציאה מחדש לחדש. אין לטעון איך פי׳ פה מלת ירחים מחדש לחדש ולמעלה פי׳ יריחם על הלבנה המבשלת קצת מהפירות כמו קשואים ודלועים דאיכא למימר הכא נמי בלבנה קמיירי אלא שמפני שמלת ירחים מורה על רבוי והלבנה אינה רק אחת הוצרך לפרש שרבוי ירחים הוא בעבור הלבנה שבכל חדש וחדש כאילו היו לבנות רבות:

והשלמות השני ממצב הארץ כפי יחס הגרמים השמימיים אליה כי יש לכל ארץ וארץ ולכל עיר ועיר הכנה כפי היחס שימצא בה מהעליונים. ודבר מורגש הוא שהשמש והירח יפעלו הם פעולות בהויות. וזכר שהיתה ארץ יוסף מושפעת שפע טוב מן הנמצאים כשהיו מבורכים פירות האילנות שהם מידי שנה בשנה. והירקות גם כן שהם מידי חדש בחדשו. ועל זה אמר וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים:

דבר אחר גרש ירחים. דקשה לרש״י, הוה לי׳ לומר גרש ירח לשון יחיד, מאי ירחים. ומפרש הארץ מגרשת וכו׳. כלומר, כל חדש וחודש חוזר ומוציא, לכך כתיב ירחים לשון רבים:

Another interpretation. "The monthly yield.⁠" Rashi is answering the question: It should have said גרש ירח (moon's ripening) in the singular form. Why does it say ירחים (moons')? He [therefore] explains, Which the earth sheds, etc. i.e., each month produces once again and therefore it is written moons' in the plural form.

וממגד תבואת שמש – שיש תבואה שמתבשלת מן השמי׳ והוא הטל וכמ״ש בפ׳ ארץ חטה ושערה.

וממגד גרש ירחים – הם שעורים שמתבשלות מן הלבנה בלילה וכן בעומר כתיב גרש אלא ששם שי״ן שמאלית וכאן ימנית ולפי שהיא סמוכה לשמש הוא גבורות ממותחות ולכן בא העומר ממנה וכן במנחת קנאות כתיב מנחת זכרון וגומר ואמר כאן ירחים ולמעלה שמש. שהתבואה המתבשלת בשנים עשר חדשים והוא בהקף שמש פעם אחד בהקף שנה אבל בלבנה י״ב פעמים היא מקפת בכל חודש אחת.

תבואת שמש – שהיתה ארצו פתוחה לחמה המבשלת וממתקת את הפירות:

גרש ירחים – יש פירות שהלבנה מבשלתן, והיא גורשת ומוציאה אותן:

וממגד גרש ירחים – היוצאים כל חדש, לא שהירח מבשלם, שא״כ אין טעם לרבוי ירחים. גרש, נ״ל כמו הפוך שֶגֶר בהמה.

וממגד תבואת שמש שיתמתקו הפירות ע״י השמש. וממגד גרש ירחים הם המינים הגדלים ע״י הלבנה:

וממגד תבואות שמש: מבאר והולך ברכת ה׳ בהפלגה¹. באשר נמצא בה מכל מיני גידולי ארץ, מה שאינו כן בכל מדינה, דאם יש בה שפע תבואה אינה מוצלחת למינים אחרים. אבל בארץ יוסף מבאר תחילה ״וממגד תבואות שמש״ – היינו מה שגדל פעם אחת בשנה על פי תקופות השמש, ומיקרו ״תבואה״² משום שמתייבשים ועומדים לסחורה למדינות אחרות, והיינו ״תבואה״, וכמו שכתבתי בספר ויקרא (יט,כה)³ ולעיל (יד,כב)⁴.

וממגד גרש ירחים: היינו ירקות שמתחלפים בכל ירח⁵, והמה נאכלים מן הגינה ואינם נכנסים לקיום. ומה שמשתייר מאכילת הבעלים נשלכים לחוץ. ומשום הכי נקראים ״גרש״ – שמגרשין לחוץ.

1. בחלקו של יוסף.

2. ולאו דוקא תבואה.

3. על הפסוק ״ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו״.

4. לשון רבינו שם: דפירוש ״תבואה״ משמעו – הכנסה בעסקיו גם מלבד הנאכל בביתו.

5. כל חודש.

וממגד תבואת שמש – תנא רב יוסף, הרוצה לטעום טעם תאנה יפנה למזרחה, שנאמר וממגד תבואת שמש.⁠¹ (יומא פ״ג:)

וממגד תבואת שמש – זה אחד מן התנאים שהתנה יהושע בשעה שחלק את הארץ, שיהיו קוטמין נטיעות בכל מקום אכל לא ממקום שהוא רואה את החמה, שנאמר וממגד תבואת שמש.⁠² (ב״ק פ״א:)

1. ר״ל יפנה למזרחו של שמש, שהשמש תחמם שם מהבוקר עד חצי היום, והשמש ממתיק את הפרי, וכן משמע הלשון וממגד לשון מעדנים, תבואת שמש.

2. ר״ל תיקן שיהיו קוטמין מן האילנות בד ליטע להרכיב ולא יקפיד בעל האילן, חוץ ממקום שהוא רואה את החמה מפני שהוא עיקר האילן שסתמה מבשלת שם את הפרי וממתיקו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון