Devarim 33 – דברים לג‏ – Mikraot Gedolot

[פיסקא שנב]

ברך ה׳ חילו – בנכסים מיכן אמרו רוב כהנים עשירים הם משום אבה הדרוס אמרו הרי הוא אומר (תהלים ל״ז:כ״ה) נער הייתי וגם זקנתי לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם זה זרעו של אהרן.

ופעל ידיו תרצה – שמרצה את ישראל לאביהם שבשמים.

מחץ מתנים קמיו – שכל מי שמעורר כנגדו על הכהונה מיד נופל.

דבר אחר: מחץ מתנים קמיו – זה קרח, ומשנאיו מן יקומון, זה עוזיהו.

[Piska 352]

"Bless, O, Lord, his substance": i.e., his possessions — whence the adage: "Most Cohanim are wealthy.⁠" According to Abba the exegete, the verse (Psalms 37:25) "I have been a youth and I have also aged, but I have never seen a tzaddik forsaken nor his children begging for bread" applies to the seed of Aaron.

"and desire the work of his hands": For he reconciles Israel to their Father in heaven.

"Break the thighs of those who rise up against him": Whoever contests his right to the priesthood immediately falls.

Variantly: "Break the thighs of those who rise up against him" refers to Korach. "and of his foes, that they rise not": This refers to Uzziyahu (viz. II Chronicles 29:16-23).

ברך ה׳ חילו בנכסים הא למדנו שרוב הכהנים עשירים אבא הדרוס אומ׳ נער הייתי גם זקנתי (תהלים ל״ז:כ״ה) זה זרעו שלאהרן:

ופעל ידיו תר׳ מלמד שהן מקריבין קרבנות ומרצין את המקום על ישראל:

ד״א ברך ה׳ חילו ופ׳ ידיו תר׳ אפילו חולין שבו תרצה מיכן אמרו כהן שעבד ונמצא חלל עבודתו כשרה לשעבר ואינו עובד להבא ואם עבד לא חילל עבודה:

מחץ מת׳ קמ׳ כל שיבוא ויעורר כנגדו על הכהונה יהא נופל לפניו ר׳ אומ׳ מחץ מת׳ קמ׳ זה קרח ומשנא׳ מן יק׳ זה עזיהו:

בָּרֵיךְ יְיָ נִכְסוֹהִי¹ וְקוּרְבַּן יְדוֹהִי קַבֵּיל בְּרַעֲוָא תַּבַּר חַרְצָא דְּשָׂנְאוֹהִי וּדְבַעֲלֵי דְּבָבוֹהִי דְּלָא יְקוּמוּן.

1. ״חיל״ = נכס, וכן בעוד כמה מקומות.

Bless, Lord, his substance, and the oblation of his hands receive You with favour; break the loins of his enemies and of his adversaries, that they may not arise.

[ברך י״י חיילוות שבטה דבנוי דלוי וקרבן ידוי תקבל] ברעווה תבר^א חרצה^ב דשנאוי ובעלי דבבוי^ג מן קדמוי לא^ד יכלין למיקום.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תבר״) גם נוסח חילופי: ״תבור״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חרצה״) גם נוסח חילופי: ״חרץ״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דבבוי״) גם נוסח חילופי: ״ובעל {דב}⁠בוהי״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לא״) גם נוסח חילופי: ״ולא״.

בריך י״י ניכסוי דבית לוי דיהבין מעשרא מן מעשרא וקרבן ידוי דאליהו כהנא דמקרב בטוורא כרמלא תקבל ברעוא תביר חרצא דאחאב סנאיה ופורקת נביי שיקרא דקיימין לקובליה ולא יהי לסנאוי דיוחנן כהנא רבא רגל למקום.

Bless, Lord, the sacrifices of the house of Levi, who give the tenth of the tenth; and the oblation of the hand of Elijah the priest, which he will offer on Mount Karmela, receive You with acceptance: break the loins of Achab his enemy, and the neck of the false prophets who rise up against him, that the enemies of Johanan the high priest^a may not have a foot to stand.

a. According to Seder Olam, high priest in the reign of Jehoshaphat.

בריך יי חילות שבטא דלוי וקורבן ידוי תקביל ברעוא תבר חרץ דשנאוי ובעלי דבבוי יפלון ולא יקומון.

Bless, Lord, the substance of the tribe of Levi, and receive with favour the oblation of his hand; break Thou the loins of his enemies, that his adversaries may fall, and rise no more.

אללהם כד׳אך פבארך עלי ג׳נודה וארץ׳ מא תצנעה ידאה ואוהן אחקא מקאומיה ושאניה מן אן יקאומוה.

ה׳, ברך כך את צבאיו ורצה את מעשה ידיו. שבור את מותני הקמים עליו ואת שונאיו מלקום נגדו.

מחץ מתנים קמיו – משפטו: מחץ קמיו מתנים. ואפשר שרצה מחץ מתני קמיו, ודחק ה-מ׳, כאשר נאמר: סִגים כסף (יחזקאל כ״ב:י״ח); באילים השערים (יחזקאל מ׳:ל״ח), במצִלתים נחֹשת (דברי הימים א ט״ו:י״ט). (ספר הרקמה ל״ג)

מחץ מתנים קמיו – מחץ קמיו^א מכת מתנים, כעניין שנאמר: ומתניהם תמיד המעד (תהלים ס״ט:כ״ד), ועל המעוררים על הכהונה אמר כן.

דבר אחר: ראה שעתידין חשמונאי ובניו להילחם על הייוונים, ונתפלל עליהם לפי שהיו מועטים, שנים עשר בני חשמונאי ואלעזר כנגד כמה רבואות,⁠^ב לכך נאמר: ברך י״י חילו.

ומשנאיו מן יקומון – מחץ משנאיו וקמיו מהיות להם תקומה.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״מחץ קמיו״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917, דפוס רומא: ״רבבות״.

מחץ מתנים קמיו – means, smite those who rise up against him with a smiting of the loins, similar to the idea that is expressed, "Make their loins continually to totter" (Tehillim 69:24). It was about those who contested the High priesthood that he spoke thus.

Another explanation: He foresaw that Hasmon and his sons would in future war with the Greeks, and he therefore prayed for them, because they were few in number, viz., the twelve sons of Hasmon and Eleazar against several myriads of the enemy. On this account he prayed ברך י"י חילו ופעל ידיו תרצה BLESS, HASHEM, HIS ARMY AND ACCEPT FAVORABLY THE WORK OF HIS HANDS (cf. Bereshit Rabbah 99:2; Tanchuma Vayechi 14).

ומשנאיו מן יקומון (The first word is, like קמיו, the object of the verb מחץ) – i.e. smite those who rise up against him and those who hate him (משנאיו), that they shall have no recovery.

פס׳: ברך ה׳ חילו – ¹למדנו שרוב הכהנים עשירים הם. וכן אמר אבא החרש. (תהלים לז) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם זה זרעו של אהרן. ופועל ידיו תרצה מלמד שהם קריבים זבחים ומרצים את המקום.

²מחץ מתנים קמיו – כל מי שבא ומעורר על הכהונה יהא נופל כגון קרח ועדתו.

קמיו – כענין שנא׳ (במדבר טז) ויקומו לפני משה. שקמו לפניו בעזות מצח.

³ומשנאיו – ששונאין אותו בלב. כענין שנאמר (ויקרא יט) לא תשנא את אחיך בלבבך.

מן יקומון – שלא יהיה להם תקומה. כגון עוזיה מלך יהודה ונתנגע. ⁴שנאמר (מלכים ב טו) וישב בבית החפשית ויהי מצורע עד יום מותו:

1. ברך ה׳ חילו. בנכסים כצ״ל:

2. מחץ מתנים. כענין שנאמר ומתניהם תמיד המעד רש״י וזה מי שמעורר על הכהונה בפרהסיא יהיה נופל כמו קרח כמו שמסיים:

3. ומשנאיו ששונאין אותו בלב. עיין לעיל בפ׳ נצבים בפסוק ונתן ה׳ אלהיך את כל האלות האלה על אויביך אלו המפורסמים ועל שונאיך אלו שבסתרו דורש זה על עוזי׳ כמו׳ שכחוב בקרא (דברי הימים ב כ״ו:י״ט) ובזעפו עם הכהנים והיינו שהראה להם פנים זועפים והוא שנאה בלב:

4. שנאמר ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית כצ״ל:

ברך י״י חילו – הבכורים והמעשר.

ופעל ידיו – הקרבנות.

מחץ מתנים קמיו^א – הטעם: מחץ קמיו מחץ מתנים.

מן יקומון – מן אשר יקומון עליהם, כמו: לים מכסים (ישעיהו י״א:ט׳).

א. מלת ״קמיו״ חסרה בכ״י פריס 177, והושלמה מכ״י פרנקפורט 150.

BLESS, LORD, HIS SUBSTANCE. The first-born and the tithe.

THE WORK OF HIS HANDS. The sacrifices.

SMITE THROUGH THE LOINS. Smite them that rise against him.

THAT THEY RISE NOT AGAIN. Min yekumun¹ (that they rise not again) means of those that will rise against them.⁠² Compare, la-yam mekhassim (cover the sea) (Is. 11:9).⁠³

1. Min yekumun literally means of them will arise against them.

2. In other words, min yekumun is short for min asher yekumun alehem, that is, of them that will arise against them. Yekumun is a variation of yakum (they shall arise).

3. La-yam mekhassim is to be read as if written asher la-yam mekhassim, i.e., that cover the sea.

ולכך: ברך י״י חילו – שמפני הקטורת והעולות היו נכסים מתברכים, ולכך לא שונים לקטורת, שכל אחד רוצה להקטיר. ולכך אומר: חדשים לקטורת באו והפיסו (משנה יומא ב׳:ד׳). אבל בעולות לא היו מדקדקים כל כך, משום דתדירי ומצויות להם, כדמפרש ביומא (בבלי יומא כ״ו.).

ופועל ידיו תרצה – שיבאו לרצון לפניך העבודה שהם עושים.

ובזכות העבודה, מחץ מתנים קמיו – של אותם הקמים עליהם.

^אומשנאיו מן יקומון – שלא יוכלו קום.

ורבותינו אמרו (בבלי פסחים ע״ב:): ברך י״י חילו – אפילו חולין שלו, שאם היה עומד ומקר⁠{י}⁠ב על המזבח, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה, אף על פי שהוא חלל, כל הקרבנות שהקריב קודם שנודע – באים לרצון.

א. בכ״י מינכן 52 נכפלה כאן בטעות מלת: ומתנים.

And therefore: ברך י"י חילו – HASHEM BLESS HIS SUBSTANCE – That due to the incense and the burnt offerings, possessions were blessed, and therefore no [individual priest would be given the privilege to] offer incense twice, since everyone wanted to burn incense. And therefore it says: Those who are new to the incense come and participate in the lottery (Mishna Yoma 2:4). But with the burnt offerings they were not so particular, since they were frequent and readily available to them, as is explained in Yoma (Bavli Yoma 26a:5).

ופועל ידיו תרצה – ACCEPT THE WORK OF HIS HANDS – that the service that they do be accepted before You.

And in the merit of the service, מחץ מתנים קמיו – SPLIT THE HIPS OF THOSE WHO RISE AGAINST HIM – of those that rise against them.

ומשנאיו מן יקומון – AND HIS HATERS FROM GETTING UP – That they be unable to rise.

And our Rabbis said (Bavli Pesachim 72b:26) ברך י"י חילו – HASHEM BLESS HIS SUBSTANCE – Even His profane ones, that if he [a priest] would stand and bring an offering on the altar, and it became known that he is the son of a divorcee or the son of a woman who underwent chalitzah, even though he is a disqualified [lit. profaned] priest, all of the sacrifices that he offered before it became known are [nonetheless] accepted.

ברך י״י חילו – מבקש משה בעדם: יהי רצון שתהא קטורת זה שהיא ממונם של כהנים שתהא מעשרת, וכך היה.

ועוד: חילו – הם בני חשמונים שהיו כהנים ומלכים.

מחץ מתנים קמיו – מתנים של קמיו, ומתנים שלשנאיו שלא יקומון.

ופעל ידיו תרצה – שעל קרבן ידו כתיב ונרצה לו לכפר עליו (ויקרא א׳:ד׳) ואם זר מקריב אינו מתרצה.

מן יקומון – ממי שירצו לקום כנגדו.⁠¹

1. שאוב מאבן עזרא.

ופועל ידיו תרצה, "and may the work of his hands be welcomed by You;⁠" the "work" Moses speaks of are the sacrifices of the priests who are members of this tribe. The expression נרצה is especially appropriate for the expiation for sins most sacrifices are meant to achieve. If anyone who is not a member of that tribe, i.e. a priest, offers such sacrifices they will not achieve this.

מן יקומון, "from anyone rising up against the Israelites.⁠"

וטעם ברך י״י חילו – שיהיו חיל גדול, והטעם: שירבו ולא ימעטו בבואם אל הקדש, כטעם: אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי (במדבר ד׳:י״ח). וכן נאמר באזהרות שלהם: ולא ימותו (במדבר ד׳:י״ט).

ואנקלוס אמר: נכסוהי, מלשון: ואת כל חילם ואת כל מקניהם^א (במדבר ל״א:ט׳). יתכוין למה שאמרו רבותינו (בבלי יומא כ״ו.) בקטרת שהיא מברכת, והוא דבק אל: ישימו קטורה באפך (דברים ל״ג:י׳) כי ממנה יתברך חילו כמו ששנינו (בבלי יומא כ״ו.): חדשים לקטורת.

ובסיפרי (ספרי דברים ל״ג:י״א): ברך י״י חילו – בנכסים. מכאן אמרו: רוב כהנים עשירים הם, משום אבא דורש אמרו: נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב (תהלים ל״ז:כ״ה) – זה זרעו של אהרן.

א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בפסוק: ״ואת כל מקנהם ואת כל חילם״.

BLESS, ETERNAL, 'CHEILO' — that they be a great chayil (army). And the meaning thereof is that they should increase and not decrease when they enter the Holiness, similar in meaning to the verse, Cut ye not off the tribe of the families of the Kohathites.⁠¹ It is similarly stated in the admonitions concerning [the Levites], and that they may not die.⁠² And Onkelos rendered cheilo — "his possessions,⁠" from the expression and all their flocks, and all 'cheilam' (their possessions).⁠³ He means what our Rabbis have said concerning the incense — that it bestows a blessing [upon the priest that performs that service].⁠⁴ The phrase [before us] is connected with the expression in [the preceding verse], they shall put incense before Thee,⁠⁵ because, as a result of it, his possessions will be blessed, as we have been taught:⁠⁶ "Fresh priests come and draw lots for the incense.⁠"⁷ And in the Sifre it is stated:⁠⁸ "Bless, Eternal, 'cheilo' — his possessions. From here the Rabbis have deduced: Most priests are wealthy. In the name of Abba the Preacher the Rabbis have said: I have been young, and now am old; yet have I not seen the righteous forsaken⁹ — this refers to the seed of Aaron.⁠"

1. Numbers 4:18.

2. Ibid., (19).

3. Ibid., 31:9.

4. Yoma 26a.

5. (10).

6. Yoma 26a.

7. Four lots were drawn to determine the priests who would be privileged to minister in the Service of the Daily Whole-offering. Three of these lots were open to any priest whose family served that day. But prior to the lot for the burning of the incense the officer announced, "Fresh priests etc.,⁠" i.e., those who had never yet performed the incense service were to come forward. The reason for this arrangement was to give as many priests as possible the opportunity to participate in the burning of the incense, because those who did so became wealthy.

8. Sifre, Brachah 352.

9. Psalms 37:25.

ברך ה׳ חילו – הם התרומה והמעשר והבכורות והבכורים. ופועל ידיו – הקרבנות.

מחץ מתנים קמיו – כמו מחץ קמיו במתנים.

מן יקומון – מן אשר יקומון עליהם.

ברך ה' חילו, "O Lord bless his resources;⁠" this is a reference to the heave-offerings, tithes, firstborn male domesticated animals, and the first ripe fruit, which made up the livelihood of the priests and Levites. ופועל ידיו תרצה, "and the work of his hands shall find Your favour;⁠" this refers to the sacrificial offerings, a portion of which was for consumption by the priests.

מחץ מתנים קמיו, "smash the loins of his foes; as if the Torah had written: "smash his foes in the loins.⁠" מן יקומון, "so that they cannot rise.⁠" Prevent those that attempt to rise against them.

מן יקומון – עד מן יקומון עד מן אשר יקומון עליהם ישכון לבטח עליו שכל ימי הבית לא היה אחריו היתר חופף פי׳ מסתיר ומכסה עליו.

ברך ה׳ חילו – פי׳ הרמב״ן שירבו ואל ימעטו בבואם אל הקודש כענין אל תכריתו שבט הקהתי ואונקלוס תרגם נכסוהי מלשון ואת כל חילם והוא דבק לישימו קטורה ברך ה׳ חילו כמו שאמרו רבותינו בקטורת שהיא מעשרת:

ופועל ידיו תרצה – הקרבנות:

מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון – פי׳ ר׳ אברהם מן אשר יקומון עליהם:

ברך ה' חילו, "Bless, O Hashem its resources, etc.⁠" According to Nachmanides this is a plea by Moses to Hashem to grant the tribe of Levi plenty of human resources, seeing that in fulfilling their tasks they put their lives at risk if they make any of many possible mistakes which result in such people forfeiting their lives. Compare Numbers 4,18 "Do not let the tribe of the Kehatites be cut off from the rest of the tribe of Levi.⁠"

Onkelos translates חילו as "its material resources,⁠" using Genesis 37,29 and Number 31,9 as his models. In both those verses the expression ואת כל חילם means: "all their physical possessions.⁠" The verse is an appendix to ישימו קטורה באפך in the previous verse, which describes the material possession of man most closely related to a spiritual asset, i.e. the fragrance of the incense burned on the Altar.

ופועל ידיו תרצה, "and may the work of his hands be received with goodwill.⁠" A reference to the sacrificial offerings, generally, the incense being the most refined type.

מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון, "smash the loins of his foes and his enemies so that they may not arise again.⁠" Ibn Ezra understands the words מן יקומון as "preventing them from arising again.⁠"

ופועל ידיו תרצה – בגימטריא שירות.

מן יקומון – מאשר יקומון עליו.

ברך השם חילו – התפלל משה בעד זה השבט שיצליח השם יתעלה קנייניו כי יצטרך לזה עזר אלהי שלא יכבשו בידם ישראל מתנות כהנה ולויה והוא גם כן יהיה סבה להתמיד להם השלמות והתפלל גם כן שיהיו לרצון להשם יתעלה פעל ידיו והם העבודות שיעשה במקדש וענין היותם לרצון הוא שיכוין בהם הכונה הראויה כי זה ממה שיישירם לעמוד על כונת התורה באלו עבודות הנכבדות.

מחץ מתנים קמיו – ידמה שזאת התפלה היתה על דבר עלי ושמואל והחשמונים כי הם נלחמו מלחמות השם והצליחו בהם מאד וזה מבואר מענין שמואל שהיה משבט לוי ומהחשמונים שהיו מהכהנים הלוים שהגיע מהצלחתם במלחמתם שלא עמד איש בפניהם.

התועלת השמיני הוא להודיע שכבר נתפרסם ונודע למשה בנבואה מה שהגיע לכהנים בבית שני מהמלחמות ולזה התפלל עליהם שינצחו אויביהם וכבר נתקיים זה להם אז כמו שנתפרסם מדבר מלחמות החשמונים.

ולזה סמך ואמר ברך ה׳ חילו וגו׳ – ירצ׳ אחר שהם נוהגים הפרישות וההתנכרות חל בתיהם וקרוביהם וזה ממה שימעט התרבות ברך ה׳ תילו ופועל ידיו תרצה במה שישתדלו בדבר המשפט לשמור מצותיך ולקיים בריתך. אמנם על השנאה המתקוממות להם. לסבה זו אמר מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון – ירצה כשתמחץ אשר קמו כבר ישמרו המשנאים הנשארים מן יקומון עוד וכמו שאמר הכתוב זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן וגו׳ ולא יהי׳ כקרח וכעדתו וגו׳ (במדבר י״ז:ה׳). ואחשוב כי להיות אז שבט שמעון עליו מרעים לסבת הריגת נשיאם אשר הוכה על דבר פעור על ידי פנחס ורבים אשר אתו שמתו במגפה והם אשר היו מבזים לפנחס ואל קרוביו כמו שאמרו חכמינו ז״ל (סנהדרין פ״ב:) לזה לא הזכירו משה בברכותיו אלה די לו שלא יחרפהו ויוכיחנו.

ובספרי (פ׳ וזאת הברכה) וללוי אמר למה נאמר לפי ששמעון ולוי שתו כוס אחד שנאמר ארור אפם כי עז (בראשית מ״ט:ז׳) משל לשנים שלוו מן המלך אחד פרע למלך וחזר והלוה את המלך ואחד לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה כך שמעון ולוי שניהם לוו בשכם וכו׳. לוי פרע במדבר במעש׳ העגל והלוה עוד בשטים. ושמעון לא די שלא פרע אלא שחזר ולוה שנאמר ושם איש ישראל המוכה וגו׳ (במדבר כ״ה:י״ד). לכך נאמר וללוי אמר יראה שלא הוזקקו לבקש טעם אלא על מה שזכר את לוי כי מברכת אביהם היה ראוי שיצאו שניהם ואשר כתבנו הוא הגון וקרוב אליו. גם שם אמר שנזכר ברמז עם יהודה למה שנכלל חלקו בחלק בארץ כמו שאמר מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון ובזה נתפייס הרמב״ן ז״ל. וזאת הברכה כלה היא מבוארת שהיא המתיחסת אל התורה לא זולת אמנם טעם וללוי אמר ודאי יהי׳ כחביריו כלם שאי אפשר לפרשם רק על דרך שפירשו הראשוני׳ כטעם ועל והנה לא נמצא מי שיסבול לפרשו כפשטו רק זבולן שנאמר שמח זבולן וגו׳. ומה שאמר הרמב״ן ז״ל כי בעבור שהזכיר משה בברכתו שם ראובן ויהודה יחי ראובן קול יהוד׳ ולא יזכיר שם שאר השבטים בברכתו יזכיר הכתוב וללוי אמר ולבנימין אמר יגיד כי היו השבטים לפניו ויקרא ללוי וישים עליו עיניו ויאמר תומיך ואוריך וכן לכל שבט ושבט פנים בפנים יברך אותם כמו שהוא בפירושיו הנה לא נמצא מי שבא לסוף דעתו שהרי אין שום שבט שלא נזכר שמו בברכתו זולתי לוי ובנימין תבאתה לראש יוסף, שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, ברוך מרחיב גד, דן גור אריה, נפתלי שבע רצון, ברוך מבנים אשר. ¹ואם מפני שלא אמר שמח זבולן בצאתך שוה למאמר יחי ראובן או שמח נפש זבולן כמו שאמר שמע י״י קול יהודה, זהו דקדוק דק מחוספס שלא תסבול הדעת שאתו ויותר יתכן שנפל טעות בכתיבה לכתוב במקום וכן יזכיר שם שאר השבטים ולא יזכיר ואם אינו כן אע״ג דמיסתפינא אמינא דאגב עיוניה דמר לא חש אל הכתובים רק בלוי ובנימין. וכן קרה להרלב״ג שכתב בפירוש הכתוב הזה פעמים ושלש שענין מסה ומריבה היה כתוב בפרשת יתרו (כתב בגליון הגה״ה לא מצאנו כן בספרינו)

ואולם לישב מאמר אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה בפנים אחרים יותר חשובים הוא שנוכל להסב פני נכחיות כל הכפי״ן הבאים במאמר תומיך ואוריך לאיש חסידך וזולתם כלם אל כלל ישראל ²אלא כי יגורתי מפני האף רצוני ישימו קטורה באפך אבל גם לזה מצאנו פנים רבים בלשון זה וישתחו לאפיו (בראשית מ״ח:י״ב) וישתחו למלך על אפיו (מלכים א א׳:כ״ג) ויפול לאפיו (שמואל א כ׳:מ״א) לאפי דוד (שמואל א כ״ה:כ״ג) וזולת זה לרוב וכן ת״א ויקומו לפני משה (במדבר ט״ז:ב׳) באפי משה. והכוונה כי שבע לוי הוא איש חסידו של ישראל בכלל כמו שכתבנו.

אשר נסיתו במסה כי כלם נסו את זה השבט במה שנסו את הגדול או הגדולים שבו כמו שהיה הענין במסה ומריבה עד שאמר משה מה תריבון עמדי מה תנסון את י״י ושם אמר עוד מעט וסקלוני (שמות י״ז:ד׳) וכן להלן וירב העם עם משה וגו׳. ולמה הבאתם את קהל י״י (במדבר כ׳:ד׳). ועם כל זה הוא האומר אל אביו ולאמו לא ראיתיו וגו׳ – להנזר לשמור משמרתך בלמוד התור׳ והמצוה המועלים עליהם ובריתך ינצורו כי הם השומרים את ספר הברית אשר בינם לבין אלהיהם כמו שנאמר ויצו משה את הלוים נושאי ארון ברית ה׳ לאמר לקוח את ספר התור׳ הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה׳ אלהיכם והיה שם בך לעד והם אשר יורו משפטיך אשר נתן י״י אלהיך ליעקב וכן ותורתך לישראל וכן ישימו קטורה לפניך להקטיר אשה לי״י וכליל על מזבחך הרי לפניך ב׳ פירושים ואתה תבחר או תפרש מעצמך.

1. ואם מפני שלא אמר שמח זבולון בצאתך כצ״ל ור״ל כי אז הי׳ מוסב אל ה׳, כעין תפלה שישמח את זבולן כמו ״יחי ראובן״ וכו׳ ״שמע ה׳⁠ ⁠⁠״ וכו׳ שהם ג״כ רק תפלות אל הי״ת.

2. אלא כי יגורתי וכו׳ ר״ל שרוצה הוא לפרש שכל כינוי הנוכח שבכתובים אלה מוסבים על ישראל ולא על הי״ת, ור״ל אתה ישראל נסית את שבט לוי ר״ל את משה ואהרן שהם משבט לוי במסה ומריב׳ וכן תמיך ואוריך וכו׳ ורק הכ׳ ״ישימו קטורה באפך״ קשה לו לפ״ז אחרי כי רק לה׳ ולא לישראל יקטרו הכהנים? וע״ז השיב כי אולי פי׳ באפך כמו לפניך, כמו שנמצא ״וישתחו לאפיו״ כמו לפניו.

מחץ מתנים קמיו מחץ קמיו מכת מתני׳. הוצרך להפך כי בזולת זה יהיה פירושו הכה מתני׳ קמיו כי מחץ בשו״א המ״ם הוא צווי לגזרת פעל וא״כ היה ראוי להיות הכה מתני׳ קמיו ולא מתנים קמיו והוסיף מלת מכת ואמר מחץ קמיו מכת מתני׳ מפני שבזולת זה יהיה פי׳ הכה קמיו מתני׳ וחסר בי״ת כי היה ראוי להיות הכה קמיו במתני׳ ובחר להוסיף מכת מלהוסיף בי״ת מפני שהמובן מהכה מתנים הוא הכאת מתנים כי השמות בכח הפעלים אך לא ידעתי מי הכריחו להפך שהרי אחר שהוסיף מלת מכת גם בזולת ההפוך יהיה פירושו הכה מכת מתני׳ קמיו ואין הבדל בין הכה מכת מתנים קמיו ובין הכה קמיו מכת מתני׳ שמא י״ל מפני שההכאה היא בקמיו הדבוק קמיו עם ההכאה:

ואמר ברך ה׳ חילו ופועל ידיו תרצה וגו׳ על דרך מה שאמר ארונה (שמואל ב כ״ד) ה׳ אלהיך ירצך. ומחץ מתנים קמיו הם המערערים על הכהונה כקרח ועדתו. ואנקלוס פירש חילו על הנכסים וענינו שלפי שלא היה ללוי חלק ונחלה כי אם המתנות הראויות לתת להם. לכן התפלל שיהי׳ ברכת הש״י בנכסיהם והיתה בסבת הקטורת שהיתה מברכת. ולכן אמרו בספרי ברך ה׳ חילו שיהיו עשירים. מכאן אמרו רוב הכהנים עשירים היו. משום אבא דורש נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. זה זרעו של אהרן:

והנראה אלי שנתן משה רבינו כאן שלש ברכות מתיחסות ומכוונות כנגד שלש המעלות שזכר בהם:

אם לראשונה מענין האורים והתומים שהם לכללות העם ההולך למלחמה (שמואל א ל׳) הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו. (שופטים א׳) מי יעלה לנו בתחלה ודומיהם מהשאלות הכוללות עניני העם במלחמות. אמר עליה ברך ה׳ חילו. רוצה לומר כאשר חילו של ישראל ילך לצאת ולבא במלחמה על פי האורים והתומים יברך ה׳ אותו חיל וצבא בנצחונו והצלחתו:

ועל ענין עבודת הכהונה שזכר. אמר ופעל ידיו תרצה שהקטורת בהכנסם לפני לפנים ובעבודת הקרבנות כלם תרצה פעל יד הכהנים ויהיו לרצון לפניך וסמך העבודה והקרבנות לא האורים ולא התומים. להיות שניהם בכהנים:

וכנגד המעלה האחרת מענין המשפט שנעשה. אמר מחץ מתנים קמיו. רוצה לומר שהשופט בהכרח רבים קמים עליו ואשר ירשיעון אלהים אין ספק שיקום על השופט אם יוכל. לכן התפלל עליהם שמי שיקום כנגדם על המשפט ימחצהו השם יתברך ומשנאי השופטים ימחצו מה׳ פן יקומון כנגד הכהנים הלוים מורי התורה ושומרי משפט. הנה ברך את לוי שלש ברכות כנגד שלש המעלות שהתפלל עליהם. והנה הברכה הזאת אשר נתן ללוי לא מצאה משה רבינו בברכת יעקב כי אם ברמז באמרו אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל ומשם לקח שיהיו בני לוי מורי צדק בישראל ומקריבים קרבנותיהם. וחכמינו ז״ל דרשו בבראשית רבה צ״ט מחץ מתנים קמיו כנגד החשמונאים בבית שני שהיו לוחמים מלחמות ה׳ עם היונים:

ברך ה׳ חילו – ברך נכסיהם באופן שיספיק להם מעט עסק בם, ויהיה להם פנאי להבין ולהורות.

ופעל ידיו תרצה – עבודתם במקדש תהיה לרצון לפניך.

מן יקומון – שלא יוכלו לקום עליהם, כענין קרח ועזיהו המלך.

ברך ה' חילו, "please God bless their worldly activities,⁠" so that by making an easy livelihood they can devote themselves to instructing the people in your Torah.

ופועל ידיו תרצה, may their Temple service find favour in Your eyes.

מן יקומון. So that their enemies cannot rise against them with any chance of success. Moses referred to internal enemies, such as Korach and King Uzziah, both of whom challenged the exclusive and hereditary status of the Priests.

מחץ מתנים קמיו מחץ קמיו מכת מתנים. דאין לפרש ״מחץ מתנים קמיו״ רוצה לומר תוך מתנים, דאם כן לא הקפיד אלא שתהא המכה תוך המתנים, אין זה כלום, דאפשר שתהא המכה תוך המתנים ואינו מכלה את השונא. אבל כשיאמר ״מחץ קמיו״ ׳מכת מתנים׳, הוא מכה גדולה, שנקראת המכה ׳מכת מתנים׳. ומה שהוצרך להפוך מצב הכתוב לומר ׳מחץ קמיו מכת מתנים׳, ולא כמצבו ׳מחץ מתנים מכת קמיו׳, מפני שכתיב ״מחץ מתנים״, ואצל ״מחץ״ לא יפול לשון מכה, ואם כן הוי ליה למכתב ׳הכה מתנים׳, והיה פירושו הכה מכת מתנים:

ראה שעתידין חשמונאי ובניו כו׳. דלפי׳ ראשון קשה, למה בירך שבט לוי בברכה זו, דהא הם לא יצאו למלחמה כשאר שבטים, דהא בהיכל המלך הם יושבין. לכן פי׳ דבר אחר וכו׳. ולדבר אחר קשה למה אמר קמיו, דהא היו קמיו של כל ישראל, דהא עיקר גזירתם היה להעביר על המצות. לכן פי׳ גם לטעם ראשון:

מחץ קמיו ומשנאיו. ר״ל דמחץ נמי קאי אמשנאיו, דאל״כ לא יתן לפרש איך מחובר ומשנאיו אדלעיל:

He foresaw that Chashmonai and his sons, etc. Because according to the first interpretation one might ask, why did he give the tribe of Levi this blessing? They did not go out to war like the other tribes, but sat in the sanctuary of the King. Therefore he gives "Another interpretation, etc.⁠" And according to the second interpretation you might ask why Scripture says his adversaries, for they [i.e. the Greeks] were the enemies of all Yisroel because the purpose of their decrees was to make them transgress the commandments. Therefore Rashi also gives the first interpretation.

Shatter his adversaries and enemies. I.e., shatter also refers to his adversaries, otherwise, how is [the phrase] his adversaries connected to above?

ומשנאיו מן יקומון – אומרו מן יקומון, לדבריהם ז״ל (ב״ר צט ב) שנתנבא על מלכות יון שעתידה ליפול ביד בני חשמונאי. לזה אמר ומשנאיו מן יקומון, פירוש אפילו מן הזמן עצמו שתהיה להם לשונאים קימה, וישראל שפלים בזמן עצמו מחץ מתנים קמיו וגו׳, וכן היה, ודבר זה היא הצלחה בנס ופלא.

ומשנאיו מן יקומון. "and let his enemies rise no more.⁠" The unusual construction מן יקומון may be a reference to the kingdom of the Greeks which would fall victim to the Hasmoneans (members of the tribe of Levi; compare Bamidbar Rabbah 14). Moses prayed that the Levites be able to maintain themselves even during the period when the Greeks (or other nations) would generally oppress the Jewish people. The plural משנאיו is a reference to a time when the Jews would be oppressed in their homeland and appear helpless. Even at such a time, מחץ מתנים, the Hasmoneans would smite their oppressors.

ברך ה׳ חילו – הוא כנגד ישימו קטורה באפך כמשחז״ל (יומא כ״ו ע״א) מעול׳ לא שנה אדם בה מפני שמעשרת דכתו׳ ברך ה׳ חילו ונגד וכליל על מזבחך אמ׳ ופעל ידיו תרצ׳ שהוא מרצה על כל העונו׳ כמ״ש (בקדושין ס״ו ע״ב) היה עומד על המזבח ונודע לו שהוא בן גרוש׳ ובן חלוצה כשר שנא׳ ופעל ידיו תרצה. מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון. הוא נגד משפטיך ותורתך. כמ״ש ששני ניצוצו׳ היה יוצאים מן ק״ק ושרף את שונאיהם וקמיו הם נגד אבות נזיקין הקמים להיציר לישראל. ומשנאיו. הם המשניאין את ישראל לאביהם שבשמים ומחטיאין אותם והן אבות הטומאות. ולכך קמיו כאשר הם קמים הוא מוחץ ומכה אותם אבל המשנאים לא יקומון כלל כי אפי׳ דבר קל לא יעשו ולא יקומון וזהו מן יקומון כאשר רוצין לקום אפי׳ מקצת הוא מכה אותם שלא יקומון.

חילו – כח ידו להון וגבורה, שכל זה בכלל חיל.

ברך ה׳ חילו – לפי שלא היה ללוי חלק ונחלה כי אם המתנות הראויות לתת להם, לכן התפלל שתהיה ברכת ה׳ בנכסיהם, באופן שיספיק להם מעט עסק בם, ויהיה להם פנאי להבין ולהורות:

ופעל ידיו תרצה – הם הקרבנות, התפלל שיעלו לרצון לפניו יתברך:

מחץ מתנים קמיו – מחץ קמיו מכת מתנים, ומתנים תואר הפועל:

ומשנאיו מן יקומון – ומחץ משנאיו מהיות להם תקומה, והכונה אתה ה׳ תלחום את מלחמות השבט הזה עם קמיו ומשנאיו, למען ינוח להגות ולהורות לשפוט ולהקריב, וחכמינו ז״ל דרשו זה כנגד החשמונאים בבית שני שהיו לוחמים מלחמות ה׳ עם היונים, וגם זה נכון מאד כפי הפשט:

ברך ה׳ חילו – מתוך שהזכיר הקרבנות, שהיו לכלל האומה, התפלל על כלל העם, כלומר על ידי הקרבנות יתברכו במקניהם (חילו) ובפרי אדמתם (פעל ידיו) וינצלו מן האויבים. חילו ופעל ידיו של יעקב וישראל, לא של לוי, כי לא היה ללוי חיל, ולא היו ללוי קמים ושונאים.

{ואין להקשות מל׳}^א ופעל ידיו תרצה – אין הכרח שידבר בקרבנות, כי מצאנו שרש רצה^ב שאינו מדבר בקרבנות, ובפרט בכל הפרשה הזאת מצאנו שרש רצה קרוב לענין ברכה, עיין פסוק ט״ז כ״ג כ״ד.

א. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), 673(ב).

ב. בכ״י לוצקי 673(ב) מופיעה (במקום ״שרש רצה״) מהדורה קמא של שד״ל: ״כבר רצה האלהים את מעשיך״

חילו – עיין פירוש, שמות יח, כא. בָּרֵךְ את כישוריו השכליים והמוסריים שנתת לו, את הכוח והיכולת השכליים והמוסריים הנדרשים למילוי תפקידו כמורה ושומר התורה בקרב העם.

ופעל ידיו תרצה – לעבודת ידיו במקדש, תן את ה״רצון״ שהוא שואף אליו בעבודתו: ״ונרצה לו לכפר עליו״ (ויקרא א, ד) ועוד.

מתנים – אדם המוכן לפעולה עצמאית, ניכר באזור החגור במתניו.

לרשות השבט שהופקד על הדאגה לרוח ולמקדש, עומדים רק אמצעים רוחניים. אולם אין ספק שמורי התורה ומייצגיה יצטרכו לעמוד מול אנשי ריב המתנגדים להם בגלוי: ״קמיו״. כמו כן, החזון המוסרי שהמקדש מקדם יצטרך בוודאי לעמוד מול אויבים, אפילו אם שנאתם חבויה בלבם: ״ומשנאיו״ (השווה במדבר י, לה; פירוש שם). מכאן התפילה שה׳ ישבור את כוח הקמים, אלה המרימים יד בתורה, במוריה ובנציגיה, כך ש״משנאיו״ – שונאי החזון המוסרי של התורה – לא יעזו להפוך ל״קמים״. מורי התורה ומשרתי המקדש צריכים רק למלא את תפקידם בנאמנות, בלא שיסורו מן הדרך. עליהם ללמד תורה, לעבוד את עבודתם, ולבטוח בה׳ שיגן עליהם ויסייע בידם.

מן בלשון ״מן יקומון״ מורה על הרחקה, על הימנעות מדבר⁠־מה. כך: ״לֹא⁠־אַצְתִּי מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ״ (ירמיהו יז, טז): לא נסוגותי, לא נמנעתי מלמלא את התפקיד להיות רועה לעם כפי רצונך.

מהפסוק ״ברך ה׳ חיל ופעל ידיו תרצה״ לומדים חז״ל (פסחים עב:; קידושין סו:) את ההלכה הבאה: ״היה עומד ומקריב ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה [או חלל מחמת פסול ייחוס אחר (עיין פירוש, ויקרא כא, ז)], כל הקרבנות כולן שהקריב על גבי המזבח ר׳ יהושע מכשיר. מאי טעמיה דר׳ יהושע? דכתיב ׳ברך ה׳ חילו ופועל ידיו תרצה׳ [אבוה דשמואל אמר (קידושין שם)] אפילו חולין שבו, תרצה״ [היינו, כל העבודות שעבד עד כה בתום לב אינן נפסלות בכך].

ייתכן שפירוש זה תופס את ״חילו״ במובן הרגיל של ״חיל״ – צבא, קבוצה: ברך ה׳ את צבא הכהנים וקבל ברצון את פועל ידיו. על פי אפשרות זו, כל שבט הכהנים נחשב קבוצה אחת, וכל כהן יחיד העובד עבודה נחשב לשליח הקבוצה. לפיכך, מי שרואה עצמו בתום לבב כחבר בקבוצה, ובהתאם לכך איננו רק זכאי אלא גם מחויב לעבוד עבודה, כלול באופי הכללי של הקבוצה. לפיכך, המעשים הנעשים על ידו עומדים בכשרותם, אף אם לאחר מכן נתגלה שפסול ייחוס מוציא אותו מן הקבוצה (השווה השפעת הציץ [שמות כח, לח; פירוש שם]).

ברך ה׳ חילו – שחיל יורה על רוח הגבורה המתעורר פתאום באדם:

ופעל ידיו תרצה – שתהיה הצלחה במעשה ידיו שיתקיימו לארך ימים, כענין העברה:

מחץ מתנים קמיו – שהוא הנצחון הנפלא ברגע אחד:

ומשנאיו מן יקומון – שיהיה הנצחון לארך ימים, וזה נתקיים בימי החשמונאים שגבורתם היה נורא מאד והצלחתם נמשכה יותר ממאה שנה, ולא היתה תקומה לאויביהם, רק אחרי כן נחרב הבית ע״י אוהבי בית הורדוס שהם הרומיים:

ברך ה׳ חילו: עבור ״ישימו קטורה באפך״ תהיה ברכה זו, וכדאיתא ביומא (כו,א) דקטורת מעשרת¹. וטעם הדבר, דכבר נתבאר בספר בראשית (כז,כז בהרח״ד) ובספר במדבר (כד,ו) דגמילות חסדים נמשלת לריח טוב של בשמים, וגם נתבאר סוף פרשת תצוה (שמות ל,א) דקטורת מזכרת זכות של גמילות חסדים. וגם זה ידוע דגמילות חסדים מביאה פרי יפה בעולם הזה, כמו שכתבתי בספר בראשית (שם) ובברכת יוסף (בראשית מט,כו)². על כן גם המקטיר קטורת ומעלה זכרון גמילות חסדים לפני ה׳, משיג גם כן שכר העושה גמילות חסדים.

ופועל ידיו תרצה: עבור ״וכליל על מזבחך״. וכמו שהמביא עולה כתיב בו (א,ד) ״ונרצה לו״, והיינו שמשיג בזה דעת עליון, או מפיק רצון ותפלה, כמו שכתבתי ריש ספר ויקרא, ושם (כב,יח), הכי נמי כהן המקריב משיג זו התועלת בשעת הקרבה. הכלל, דכהן המקריב דומה לבעלים שמביאים הקרבן – בסגולת הקרבן. משום הכי נשתוו לענין אנינות, כדאיתא במו״ק (יד,ב) ופירוש רש״י בד״ה הא כהן גדול, עיי״ש³.

מחץ מתנים קמיו: עבור ״יורו משפטיך⁴ ליעקב״⁵. וכבר נתבאר כמה פעמים דזכות התורה הוא חרב של ישראל להיות נלחמים עם אומות העולם, וכדאיתא במסכת מכות (י,א) ״עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים״ (תהילים קכב,ב) – עומדות היו רגלי ישראל שלא ימוטו במלחמה, שערי ירושלים שהיו מלאים בתורה⁶. ועוד ביארנו בספר בראשית (יב,יז. כו,ה) ובכמה מקומות⁷. משום הכי באה הברכה עבור כח התורה שביד הכהנים והלוים שיהיו מתגברים במלחמה.

ואמר שתי ברכות, ״מחץ מתנים קמיו״ נגד ״יורו משפטיך ליעקב״, שהוא הוראה במה שהוא מקובל⁸, והמורה מדמה מילתא למילתא על כל דבר שבא לפניו. ועל ״ותורתך לישראל״ שהוא המלמד דרך פלפולה של תורה לתלמידיו, אמר ״ומשנאיו מן יקומון״ שהוא יותר מהראשון, שאינו⁹ אלא מחץ והכאה בשעת מלחמה, אבל יוכל להיות שמיד יקומו ויתגברו במלחמתם שנית. אבל ברכה זו היא שהמחץ יהיה באופן שלא ׳יקומו׳ עוד, כמו שהיה במלחמת חשמונאי עם מלכות יון¹⁰.

[הרחב דבר: וענין הבדל הברכה לפי כח התורה, מבואר במסכת עירובין (נג,ב): דוד דגלי מסכתא כתיב ביה (תהילים קיט,עד) ״יראיך יראוני וישמחו״, שאול דלא גלי מסכתא כתיב ביה (שמואל א׳ יד,מז) ״ובכל אשר יפנה ירשיע״. ופירש רש״י ׳לא היה זוכה להורות כהלכה׳. והוא תמוה לומר על שאול שלא הורה כהלכה. ותו, דאותו מקרא מיירי בהצלחת שאול, וגם מיירי במלחמה ולא בהוראה. אלא ודאי הפשט במקומו דשאול היה מתגבר במלחמה והרשיע לעשות שמות בארץ אויביו, והיה מוכרח לעשות כן כדי שלא ישובו מיד להלחם, והוא משום שלא כבשם תחתיו, וזהו לשון ״ירשיע״. אבל דוד, כשכבש לא עשה שמות כל כך, והוא משום שכבשם ושם בהם נציבים שלו. ומשום הכי כתיב בדוד (שם יח,יד) ״ויהי דוד לכל דרכיו משכיל״, כמו שביארנו בספר במדבר (כד,ח). ובאשר יראי ה׳ אין להם שמחה על חורבן הישוב אפילו של שונאיהם, כמו שראינו הנביאים ירמיה ויחזקאל שקוננו על זה {וגם כי זהו בכלל מצות ״והיית אב המון גוים״, כמו שכתבתי בבראית (יח,יט)}, משום הכי כתיב בכיבוש דוד ״יראיך יראוני וישמחו״ – שלא שמתי שמות בארץ. ופירשה הגמרא בטעמו של דבר, ד׳דוד גלי מסכתא׳, היינו, שתורתו והוראתו היו ע״פ הכרח העיון עד שנעשה משנה ומסכתא, ומשום הכי הצליח כן במלחמה שיהיה קבוע. מה שאין כן שאול שלא הורה אלא מצד הסברא ומדמה מילתא למילתא, וזה אינו משנה, ואפשר יבוא אחר וחקרו בסברא אחרת, על כן היתה הצלחתו לשעה. וכך באה הברכה בכהנים ולוים, לפי כח תורתם כך תהיה הצלחת מלחמתם.]

והנה לפי סדר הכתוב היה ראוי לברך תחילה ״מחץ מתנים קמיו וגו׳⁠ ⁠⁠״ על ״יורו משפטיך ליעקב וגו׳⁠ ⁠⁠״, ואח״כ ״ברך ה׳ חילו וגו׳⁠ ⁠⁠״ על ״ישימו קטורה וגו׳⁠ ⁠⁠״¹¹. אבל בא ללמדנו ששכר גמילות חסדים¹² ועבודה¹³ בא קודם לשכר תורה, דזכות התורה מתאחרת אחר יגיעה רבה, וסוף הכבוד לבוא, כמו שכתבתי בפרשת עקב (לעיל י,א) שרמז לנו משה רבינו בתורה כל זה, משום הכי מקדים כאן הברכה על קטורת ועבודה ליגיעת התורה שבאה באחרונה.

1. והגמרא למדה זאת (שם) מ״ברך ה׳ חילו״, המוסב על ״ישימו קטורה באפך״.

2. על הפסוק ״תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו״.

3. זה לשונו בד״ה הא כהן גדול כל השנה לדידיה כרגל לכולי עלמא דמי: דתנן כהן גדול מקריב אונן, מדאמר לו אהרן למשה ״ואכלתי חטאת היום״ (ויקרא יא,יט), ולא אמר למשה ׳והקרבתי׳, מכלל דהקרבה באנינות. ולמדנו דכהן גדול מקריב אונן, אבל כולי עלמא בשאר ימות השנה אונן אינו משלח קרבנותיו, כדאמרינן לקמן (טו,ב) ״שלמים״ – בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא אונן, וברגל משלח, וכהן גדול אונן מקריב כל השנה, אלמא כל השנה לדידיה כרגל דמי.

4. רבינו יסביר בסוף הפסוק מדוע ההתייחסות ל״יורו משפטיך ליעקב״ מגיעה לאחר ההתייחסות ל״ישימו קטורה וגו׳⁠ ⁠⁠״, כש״יורו משפטיך״ הוזכר לפניו.

5. שמשמעותו שיורו הלכה ל״יעקב״ – להמון ישראל, וזוהי הוראה פשוטה מה שכבר נפסק להלכה ע״י דורות קודמים – רבינו לעיל.

6. מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה.

7. עיין בראשית (יב,יז) שם (כו,ה - בהרחב דבר) שמות (ג,ו) שם (לט,לז) ועוד.

8. שמשמעותו שיורו הלכה ל״יעקב״ – להמון ישראל, וזוהי הוראה פשוטה מה שכבר נפסק להלכה ע״י דורות קודמים – רבינו לעיל.

9. שהראשון אינו...

10. הוזכר ברש״י על-אתר.

11. כי ״יורו משפטיך ליעקב וגו׳⁠ ⁠⁠״ קודם בפסוק י׳ ל-״ישימו קטורה וגו׳⁠ ⁠⁠״.

12. ״ישימו קטורה באפיך״, עיין לעיל ברבינו.

13. ״וכליל על מזבחך״.

ברך ה׳ חילו – של ישראל האמור למעלה (שד״ל), וברכתו של לוי היא יורו משפטיך וגו׳.

ברך ה׳ חילו – כהן בן גרושה ובן חלוצה שעבד עבודתו כשרה, מנלן, אמר אבוה דשמואל, דכתיב ברך ה׳ חילו ופועל ידיו תרצה, אפילו חולין שבו תרצה.⁠¹ (קדושין ס״ו:)

ופעל ידיו תרצה – מעשה בכהן אחד שיבשה זרועו ואפילו הכי לא הניח מלהקטיר, לקיים מה שנאמר ברך ה׳ חילו ופעל ידיו תרצה.⁠² (ירושלמי יומא פ״ב ה״ג)

1. לא נתבאר טעם הדרשה דמסיב לשון חילו למובן חולין, והוא פלא לכאורה, ונראה שדקדקו חז״ל דהלשון חילו שבכאן ענינו עוז ואומץ, ומובנו גם לענין גבורות אנשים, וכמו אל תתן לנשים חילך (משלי ל״א), ומבואר דברך משה את יוצאי חלציו שירצה הקב״ה את פועל ידם, וכמו שאמר ברך ה׳ זרעו, והלשון תרצה יונח במקום שיש איזה פגם וחטא, וכמו הציץ מרצה, על איזה עון, כמבואר בפ׳ תצוה ונשא אהרן את עון וגו׳, והנה בן גרושה ובן חלוצה אין ספק שאעפ״י שבעבירה נולדו אבל יחוס אבות לא אבדו בשביל עבירה זו, יען כי איך שהיא בניו הם, ועבירה שעבר עבר, ולפי״ז ממילא מבואר שגם פועל ידיו של בן חלל דהיינו בן גרושה ובן חלוצה מתרצה, ומבאר דב״ג וב״ח שעבדו עבודתם כשרה, אעפ״י דכשהם לעצמם הוו חולין אבל עכ״פ בני כהנים הם ומתיחסים אחריו, ומדוייק מאוד הלשון ברך ה׳ חילו – אפילו חולין שבו, כלומר כיון שעכ״פ חילו הוא, ודו״ק. ואמנם פשוט הוא דזה הוא רק בדיעבד, כגון אם באמצע עבודה נודע שהוא ב״ג וב״ח, אבל לכתחלה אינו רשאי לעבוד שלא מן הכבוד הוא.

2. ר״ל היה מקוה שע״י זה יבריאו ידיו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון