×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יט) עַמִּים֙ הַר⁠־יִקְרָ֔אוּ שָׁ֖ם יִזְבְּח֣וּ זִבְחֵי⁠־צֶ֑דֶק כִּ֣י שֶׁ֤פַע יַמִּים֙ יִינָ֔קוּ וּשְׂפֻנֵ֖יא טְמ֥וּנֵי חֽוֹל׃
They shall call the peoples to the mountain. There they will offer sacrifices of righteousness, for they shall draw out the abundance of the seas, the hidden treasures of the sand.⁠"
א. וּשְׂפֻנֵ֖י =א,ל1,ש,ש1,ק3,ל3,ל9 ומסורת-א וטברנית ומ״ש (כתיב חסר וי״)
• ל=וּשְׂפוּנֵ֖י (כתיב מלא וי״ו)
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורפירוש מחכמי צרפתחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שר״י אבן כספירלב״געקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״באם למקראמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
עמים הר יקראו – מנין אתה אומר שהיו אומות ומלכיות מתכנסות ובאות לפרגמטיא של ארץ ישראל והיו אומרים הואיל ונצטערנו ובאנו לכאן נלך ונראה פרגמטיא של יהודים מה טיבה מיד עולים לירושלם ורואים את ישראל שעובדים לאל אחד ואוכלים מאכל אחד לפי שהגוים לא אלוהו של זה אלוהו של זה ולא מאכלו של זה כמאכלו של זה והם אומרים אין יפה להדבק אלא באומה זו, מנין אתה אומר שאין זזים משם עד שמתגיירים ומקריבים זבחים ועולות תלמוד לומר שם יזבחו זבחי צדק.
כי שפע ימים ינקו – שנים נוטלים בשפע ונותנים בשפע ואלו הם ים ומלכות, ים נותן בשפע ונוטל בשפע מלכות נותנת בשפע ונוטלת בשפע.
דבר אחר: כי שפע ימים יינקו – זה ימה של חיפה שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא מנין אתה אומר שאין ספינה אובדת בים הגדול וצרור של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכלי זכוכית וכל כלי חמדה שאין הים הגדול מקיאה לימה של חיפה שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא תלמוד לומר כי שפע ימים ינקו: אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד אמרתי לו פרנסתך במה אמר לי מחלזון אמרתי לו וכי מצוי הוא אמר לי השמים שיש מקום בים שמוטל בהרים וסממיות מקיפות אותו ואין לך אדם שהולך לשם שאין סממיות מכישות אותו ומת ונימק במקומו אמרתי ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעתיד לבא.
וספוני טמוני חול – ספוני זו חלזון טמוני זו טרית חול זה זכוכית, לפי ששבטו של זבולון מתרעם לפני המקום ואומר לפניו רבונו של עולם לאחיי נתת ארצות ולי נתת ימים לאחיי נתת שדות וכרמים ולי נתת חלזון אמר לו לסוף שאני מצריכם לידך על ידי חלזון זה אמר לפניו רבונו של עולם מי מודיעני אמר לו סימן יהא בידך שכל מי שגונבך לא יהא בפרגמטיא שלו כלום.
סליק פיסקא
"Peoples at the mountain will assemble": Where is it seen peoples and rulers would explore the commerce of Eretz Yisrael and say: Since we have troubled ourselves to come here, let us look into the business of the Jews, and they would go up to Jerusalem and see (all of) Israel serving one G-d and eating one (kind of) food (— for with the Babylonians, the god of one was not like the god of the other, nor the food of one like the food of the other —), and they would say: It is only to such a nation that it is fitting to cling — Whence is it seen that they did not depart from there until they had converted (to Judaism) and offered up sacrifices and burnt-offerings? From (Devarim, Ibid.) "There they will sacrifice sacrifices of righteousness.⁠"
"For the abundance of the seas will they (Yissachar and Zevulun) suck": Two take in abundance (overflow) and give in abundance — the sea and the authorities.
Variantly: "For the abundance of the seas will they suck": This is the (abundance of) the sea of Yaffo, which is secreted for the righteous for time to come. Whence is it derived that all the ships that foundered in the Great Sea (the Mediterranean) and the stores of silver and gold and precious stones and pearls and all kinds of precious vessels, which are destined for the righteous in time to come — (Whence is it derived) that the Great Sea disgorges them into the Sea of Yaffo? From "For the abundance of the seas will they suck.⁠" R. Yossi said: Once I was walking from Cheziv to Tzor, and, finding an old man and greeting him, I asked him: "From what do you earn a living?⁠" He answered: From chilazon (a rare snail). I: "Is it found?⁠" He: "By Heaven, there is a place between the mountains (where it is found), and spiders bite it and it dies and is crushed in its place.⁠" I: "By Heaven, that must be the one that is secreted for the righteous for the world to come!⁠"
"and the treasures hidden in the sand": "treasures" — chilazon; "hidden" — tarith (a valuable fish); "sand" — white glass. For the tribe of Zevulun protested before the Lord, as it is written (Judges 5:18) "Zevulun is a people that risked its life to the death, etc.⁠" and he said before Him: "Lord of the Universe, to my brothers You gave lands, and to me You gave seas and rivers.⁠" The Lord: "They will need you for the chilazon (found in your territory).⁠" Zevulun: "Who shall inform me?⁠" (i.e., What assurance have I that they are taking chilazon and will pay me for it?) The Lord: Let this be a sign for you: If anyone steals it, his "merchandise" will not prosper (i.e., the precious dye of the chilazon will not take).
[End of Piska]
עמים הר יקראו לפי שאומות העולם מניחים מדינותיהם ובאין לפרגמטיא שלארץ ישראל ומוצאים את כל ישראל בירושלם והיו אומ׳ הואיל והטרחנו כל הדרך הזו בואו ונעלה לירושלם ונדר פרגמטיא שליהודים מהיא והיו עולין לירושלים ומוצאים את כל ישראל בירושלם כולהם אוכלין מאכל אחד וכולהם שותין משקה אחד וכולהם מתפללין לאל אחד אבל אומות העולם אינן כן אלא שלא כמאכלו שלזה מאכלו שלזה ולא כמשקיו שלזה משקיו שלזה ושלא כאלוהו שלזה אלוהו שלזה והיו אומ׳ אין כאלהי ישראל אין יפה להידבק אלא באומה הזאת ולא היו זזין משם עד שהן מתגיירין ומקרבין זבחים למקום שנ׳ שם יזבחו זב׳ צ׳:
כי שפ׳ ימ׳ יינקו שנים נותנין בשפע ונוטלין בשפע ואלו הן הים והמלכות:
הים נותן בשפע ונוטל בשפע:
והמלכות נותנת בשפע ונוטלת בשפע:
ד״א כי שפע ימים יינקו זה ים שלחיפה שאין לך צרור שלכסף וזהב וספינה אבידה בים עד שהוא מקיאו ומשליכו לים של חיפה שהוא משמרתו שלים הגדול והוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא:
ד״א כי שפע ימ׳ יינקו זה חלזון אמ׳ ר׳ יוסי פעם אחת הייתי עולה מעכו ליפו ופגע בי זקן אחד ושאל בשלומי והייתי מכיר אותו אמרתי לו בני הפרנסה מנין אמ׳ לי מחלזון הזה אמרתי לו בני מצוי הוא אמ׳ לי רבי השמים שהרבה מקומות בים שהוא מושלך בהן בהרים וסממיות מקיפות אותו וכל מי שהוא בא ונוטל ממנו הן נושכות אותו ומת ונימוק במקומו (אמ׳ ר׳ יוסי) אמ׳ לו בני ניכר הוא זה שהוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא:
וספני טמ׳ חול ספוני זו טרית:
טמוני זה חלזון:
חול זה זכוכית:
לפי שהיה זבולון מתרעם על הקב״ה ואומ׳ רבון העולמים לאחי נתת ארץ יפה ולי נתת את הים הזה לאחי נתת שדות וכרמים ולי נתת את החול הזה אמ׳ לו חייך שאני מצריכם לך בחול לזכוכית אמ׳ לו וכי מי מודיעני אמ׳ לו כל מי שהוא גונבך אל יהא מוצא בפרגמטיא שלו כלום:
שִׁבְטַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל לְטוּר בֵּית מַקְדְּשָׁא יִתְכַּנְשׁוּן תַּמָּן יִכְּסוּן נִכְסַת קוּדְשִׁין לְרַעֲוָא1 אֲרֵי נִכְסֵי עַמְמַיָּא יֵיכְלוּן וְסִימָן דְּמִטַּמְרָן בְּחָלָא מִתְגַּלְיָן לְהוֹן.
1. ״זבח״ מתורגם כנסכת קודשין, ו״צדק״ מתורגם כ״רעוא״.
They shall assemble the tribes of Israel at the mountain of the sanctuary, to offer there the holy sacrifices with free will; for they will eat the sacrifices of the Gentiles, and the treasures hidden in the sand shall be disclosed for them.
הא עמא דבית זבולן לטור בית מוקדשא יזדמנון ותמן יקרבון קרבנין דקשוט ארום תוגרת ימייא ייכלוןא וסימן דטמירן יתגליין להון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ייכלון״) גם נוסח חילופי: ״יכולין״.
אומין סגיעין לט⁠{ו}⁠ור בית מקדשא יצלון תמן יקרבון קורבנין דקשוט ארום על ספר ימא רבא שרן ויתפרנקון מן טריתא וחלזונא יאחדון ויצבעון מאדמיה תיכלא לחוטי גולייתהון ומן חלא מפקין אספקלרין ומני זגוגיתא ארום גניזיא דת⁠(ח){ה}⁠ומיא גליין להון.
Many peoples shall pray at the mountain of the sanctuary, thither will they bring their oblations of truth: for they dwell by the side of the great sea, they are nourished with (its) dainties; and they take the shell-fish and dye with its blood in purple the threads of their vestments; and from the sands make mirrors and vessels of glass; for the treasures of their coasts are discovered to them.
הא עמא האלין דבית זבולון לטור בית מקדשא דיי יזדמנון ותמן יקרבון קורבנין קשיטין ארום תגרת ימיא ייכלון וסימניא דטמירא בחלא יתגליין להון.
Behold, this people of the house of Zebulon will come up together to the mountain of the sanctuary to offer true oblations; for they eat the revenue of the seas, and the treasures hidden in the sands are disclosed unto them.

רמז תתקסא

עַמִּים הַר יִקְרָאוּ – מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁהָיוּ אֻמּוֹת וּמַלְכֻיּוֹת מִתְכַּנְסּוֹת וּבָאוֹת לְפְרַגְמַטְיָא שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהֵם אוֹמְרִים הוֹאִיל וְנִצְטַעַרְנוּ וּבָאנוּ לְכָאן נֵלֵךְ וְנִרְאֶה פְּרַגְמַטְיָא שֶׁל יְהוּדִים מַה טִּיבָהּ, וְעוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם וְרוֹאִין אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹבְדִין לְאֵל אֶחָד, וְאוֹכְלִים מַאֲכָל אַחֵר, לְפִי שֶׁעוֹבְדֵי אֱלִילִים לֹא אֱלוֹהוֹ שֶׁל זֶה כֵּאֱלוֹהוֹ שֶׁל זֶה, וְלֹא מַאֲכָלוֹ שֶׁל זֶה כְּמַאֲכָלוֹ שֶׁל זֶה, וְהֵם אוֹמְרִים אֵין יָפֶה לְהִדָּבֵק אֶלָּא בְּאֻמָּה זּוֹ. מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֵין זָזִין מִשָּׁם עַד שֶׁמִּתְגַּיְּרִין וּבָאִים וּמַקְרִיבִים זְבָחִים וְעוֹלוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר ״שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק״.
כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ – שְׁנַיִם נוֹטְלִין [וְנוֹתְנִין] בְּשֶׁפַע יָם וּמַלְכוּת, יָם נוֹטֵל בְּשֶׁפַע וְנוֹתֵן בְּשֶׁפַע, מַלְכוּת נוֹטֶלֶת בְּשֶׁפַע וְנוֹתֶנֶת בְּשֶׁפַע. דָּבָר אַחֵר: ״כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ״, זוֹ יַמָּהּ שֶׁל יָפוֹ, שָׁגָּנוּז לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁכָּל סְפִינוֹת שֶׁאָבְדוּ בַּיָּם הַגָּדוֹל וּצְרוֹרוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכָל כְּלֵי חֶמְדָה שֶׁהַיָּם הַגָּדוֹל מְקִיאָן לְיַמָּהּ שֶׁל יָפוֹ שֶׁגְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָא, תַּלְמוּד לוֹמַר ״כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ״.
אָמַר רַבִּי יוֹסִי פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ מִכְּזִיב לְצוֹר, וּמָצָאתִי זָקֵן אֶחָד וּשְׁאַלְתִּיו בְּשָׁלוֹם, אָמַרְתִּי לוֹ פַּרְנָסַתְךָ בַּמֶּה הִיא, אָמַר לִי מִחִלָּזוֹן, אָמַרְתִּי לוֹ וּמִי מָצוּי, אָמַר לִי הַשָּׁמַיִם מָקוֹם בַּיָּם שֶׁמֻּטָּל בֵּין הָרִים וּסְמָמִיּוֹת מכִּישׁוֹת אוֹתוֹ וּמֵת וְנִמּוֹק בִּמְקוֹמוֹ, אָמַרְתִּי הַשָּׁמַיִם נִכָּר הוּא שֶׁגָּנוּז לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.
שְׂפֻני – זֶה חִלָּזוֹן טְמוּנֵי, זֶה טְרִיתָא, חוֹל, זֶה זְכוּכִית, לְפִי שֶׁשִּׁבְטוֹ שֶׁל זְבוּלוּן הָיָה מִתְרַעֵם לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְאָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לְאָחִי נָתַתָּ אֲרָצוֹת וְלִי נָתַתָּ יַמִּים, לְאָחִי נָתַתָּ שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְלִי נָתַתָּ חִלָּזוֹן, אָמַר לוֹ סוֹף שֶׁאֲנִי מַצְרִיכָן לְיָדְךָ עַל יְדֵי זֶה. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי מוֹדִיעֵנִי זֶה, אֲמַר לֵיהּ זֶה סִימָן שֶׁכָּל שֶׁגּוֹנְבוֹ לֹא יְהֵא בִּפְרַגְמַטְיָא שֶׁלוֹ כְּלוּם.
פאן אלאמה אלי ג׳בלכמא תחצ׳ר ותד׳בח פיה ד׳באיח עאדלה פהם גרק אלבחאר ירצ׳עון ודפאין אלרמל יכנזוה.
כי העמים יתכנסו להר שלכם ויזבחו שם זבחי צדק, כי הם יינקו משפע הימים ומטמוּני החול יאצרו.
ועל פיא קביעות עתיהם ועבוריהם, עמים – של שבטי ישראל הר יקראו – להר המוריה יאספו.⁠ב כל אסיפה על ידי קריאה היא, ושם יזבחו ברגלים זבחי צדק.
כי שפע ימים ינקו – יששכר וזבולן, ויהא להם פנאי לעסוק בתורה.
ושפוני טמוני חול – כסוי טמוני חול – טריתג וחלזון וזכוכית לבנה היוצאים מן הים ומן החול, ובחלקם של זבולן היה, כדאמרינן במסכת מגילה (בבלי מגילה ו׳.): זבולן עם חירף נפשו למות (שופטים ה׳:י״ח), משום דנפתלי על מרומי שדה (שופטים ה׳:י״ח) היה מתרעם זבולן על חלקו: לאחיי נתת שדות וכרמים כו׳.
ספוניד – לשון כיסוי, כמו שנאמר: ויספון את הבית (מלכים א ו׳:ט׳), וספון בארז (ירמיהו כ״ב:י״ד).⁠1 ותרגומו: ומטלטלה בכיורי ארזיא.
דבר אחר:⁠ו עמים הר יקראו – על ידי פרגמטיא של זבולון, תגרי אומות העולם באים אל ארצו, והיא עומדתז על הספר. והם אומרים: הואיל ונצטערנו עד כאן, נלך עד ירושלם, ונראה מה יראתה של אומה זו ומה מעשיה. והם רואים את כל ישראל עובדין לאלוה אחד ואוכלין מאכל אחד, לפי שהגוים אלוהו של זה לא כאלוהו של זה, ומאכלו של זה לא כמאכלו של זה. והם אומרים: אין לך אומה כשירה כזו, ומתגיירין שם, שנאמר: שם יזבחו זבחי צדק.
כי שפע ימיםח יינקו – זבולן ויששכר, הים נותן להם ממון בשפע.
1. השוו גם מלכים א ז׳:ג׳,ז׳, אך שם התרגום שונה.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י מינכן 5: ״פיו״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד 34. בכ״י לייפציג 1 חסרה מלת: ״יאספו״.
ג. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1. בכ״י לייפציג 1: ״טריית״.
ד. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י המבורג 13, דפוסי רומא, שונצינו: ״שפוני״. דפוס סביונטה: ״ושפוני״.
ה. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34: ״מטלל״.
ו. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״דבר אחר״.
ז. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, דפוסי רומא, שונצינו. בכ״י מינכן 5: ״והיו עומדין״. בדפוס סביונטה: ״והוא עומד״.
ח. כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לייפציג 1: ״יימים״. בכ״י ליידן 1: ״מים״.
And in accordance with their fixing of the seasons and their calculation of intercalary years, עמים THE PEOPLES – of the tribes of Israel, הר יקראו THEY CALL TO THE MOUNTAIN, i.e., they assembled at Mount Moriah on the Festivals; – it speaks of calling them there because every assembly was (took place) in general by means of a summons to it – and שם THERE יזבחו THEY SACRIFICED on the Festivals, זבחי צדק SACRIFICES OF RIGHTEOUSNESS.
כי שפע ימים יינקו FOR OF ABUNDANCE OF THE SEAS SHALL THEY – Issachar and Zebulun – SUCK, and they will consequently have leisure to busy themselves with the study of the Torah.
ושפני טמוני חול means, covered things that are hidden in the sand – the Tarith (a kind of fish; Rashi in his comment on the Talmudical passage afterwards quoted states that it is the tuna fish), the Chalazon (from which purple dye was obtained) and while glass (all valuable articles of commerce) which come out of the sea and the sand. This was in the territory of Issachar and Zebulun, as it is stated in Treatise Megillah 6a: The Scriptural text (Shofetim 5:18) is to be explained as follows: "Zebulun was a people that cursed his soul even unto death" because that "Naphtali was on the high places of the field", i.e., Zebulun complained about his territory, saying, To my brother (Naphtali) you have given fields and vineyards (while to me you have given hilly and mountainous land; to my brother you have given land while to me you have given seas and rivers! God replied. "All your brethren will be in need of you", as it states, "And the treasures hidden in the sand", which the Talmud goes on to explain are the marine creatures Rashi mentions above, deriving each of them from the words of the text, For they shall suck … of the concealed treasures of the sea).
ושפני – has the meaning of "covering", as it is said "And he covered (ויספן) the house" (Melakhim I 6:9); (Yirmeyahu 22:14) וספן בארז, which the Targum renders by: "And it was covered with panels of cedar".
Another explanation of עמים הר יקראו THEY CALL THE PEOPLES TO THE MOUNTAIN – Through Zebulun's trading, merchants of the world's nations will come to his land, he living at the coast, and they will say, "Since we have taken so much trouble to reach here, let us go to Jerusalem and see what is the God of this people and what are His doings". When they behold all Israel serving one God and eating one kind of food (only that which is permissible to them), they are astonished because as regards the other nations, the god of one is not as the god of another, and the food of one is not as the food of another, so that they will say, "There is no nation as worthy as this", and they will therefore become proselytes to Judaism there, as it is said, "There shall they sacrifice sacrifices of righteousness" (Sifre Devarim 354:5).
כי שפע ימים יינקו FOR OF THE ABUNDANCE OF THE SEAS SHALL THEY SUCK – "they" means Zebulun and Issachar; for the sea will give them wealth in abundance.
פס׳: עמים הר יקראו – אלו שבטי ישראל שהיו מתקבצין אל הר ציון. שם יזבחו זבחי צדק 1שהיו מתנדבים זבחים כשהיו באים בנמל בחלקו של זבולן היו הספינות מתחברות,
2כי שפע ימים יינקו – אלו הסחורות שהיו מביאין מחוצה לארץ.
ושפוני טמוני חול – זה חלזון שהיה בחלקו של זבולן שבו היו צובעין את התכלת.
חול – זה זכוכית לבנה שהיתה בחלק זבולן. וכה״א (בראשית מט) זבולן לחוף ימים ישכון.
ד״א: עמים הר יקראו – שהיו אומות העולם באין בספינות בסחורה עד תחום זבולן. ואומר הואיל ובאנו עד כאן נעלה אל הר ה׳ ונראה מה טובה של ירושלים והם רואים את ישראל משתחוים לאל אחד ואוכלים מאכל אחד ומיד הם אומרין אין יפה להדבק אלא באומה זו ואין זזין משם עד שמתגיירין ומביאים זבחים לשם. שנאמר שם יזבחו זבחי צדק.
כי שפע ימים יינקו – שנים שנותנין בשופע ומעלים בשופע. ים ומלכות.
וספוני טמוני חול – זה חלזון שהיה ספון וטמון בחול. א״ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד ושאלתי בשלומו אמרתי לו רבי פרנסתך במה אמר לי מחלזון. אמרתי לו וכי מצוי הוא חלזון אמר לי השמים שיש מקום בים הגדול שמושל בהרים 3וסממיות מקיפות אותו ואין לך אדם שהולך לשם שאין סממיות מכישות אותו ומת ונימק במקומו. ואמרתי השמים ניכר שהרי זה גנוז לצדיקים לעתיד לבא. וספוני 4זו טרית.
טמוני – זו חלזון.
חול – זו זהורית. וכל מי שהיה נוטל בגנבה לא היה נהנה מפרקמטיא שלו. שם יזבחו זבחי צדק:
1. שהיו מתנדבים זבחים כשהיו באים בנמל. כמ״ש ביונה א׳ ויזבחו זבח לה׳ וידרו נדרים ודרכם היו כשבאים בשלום מן הים לזבוח זבחים:
2. כי שפע ימים וכו׳. כי ארצו היה שני ימים ים הגדול וימה של יפו:
3. וסממיות. היא מין חיה קטנה המזקת:
4. זו טרית. פי׳ מיני דגים:
עמים הר יקראו – בעבור שזבולן דר בחוף אניות (בראשית מ״ט:י״ג) יהיה עשרו רב,
וזהו: כי שפע ימים יינקו – והוא מגזרת: שפעת גמלים (ישעיהו ס׳:ו׳).
ושפני – אין לו אח, וטעמו כמו: טמוני, וכן: אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳). והטעם: שיהא להם עשר רב עד שיטמנוהו בחול. ובעבור עשרם, יבואו רובם אל הר השם לזבוח זבח תודה לשם.
THEY SHALL CALL PEOPLES UNTO THE MOUNTAIN. Zebulun shall possess great wealth because he dwells where ships dock. This is the meaning of they shall suck the abundance of the seas. The word shefa (abundance) is related to the word shifat (caravan) in The caravan of camels shall cover thee (Is. 60:6).
AND THE HIDDEN TREASURES OF THE SAND. The word sefune (hidden) has no brother.⁠1 It has the same meaning as temune (treasures).⁠2 Similarly admat afar (dust).⁠3 The meaning of the hidden treasures of the sand is that Zebulun will have so much wealth that they [the tribe] will hide it in the sand. And because of their wealth, they will come in a multitude to the mountain of God to offer sacrifices of thanksgiving to the Lord.
1. It is not found elsewhere in Scripture.
2. Our verse reads sefune temune. Ibn Ezra believes that Scripture employs two words back to back that have one meaning. It means hidden hidden [of the earth].
3. Dan. 12:2. Both words mean the same. Our text literally reads dust dust.
עמים הר יקראו – כשהיו העמים באים לארץ זבולן היו מסתכנין שם בים, ומזמנין עצמם להר ציון לזבוח שם זבחי צדק – אם ינצלו מן הים, כי הגוים נודרים נדרים ונדבות כישראל.
כי שפע ימים ינקו – כי בשפע תבא להם סחורה דרך הים וירויחו.
וספוניא טמוני חול – גם מן הספינות שישברו בנמל ויהיו טמונים וטבועים {בחול, שדרך הים להשליך אותם לחוץ, והמוצאין סופנין הממון בחול וקאמר שגם}⁠ב ייקחו ממונם וספוניהם – אוצרותם שהיו צפונים להם.
ולפי הפשט, איני יודע למה הקדים זבולן ליששכר.
אבל לפי המדרש (בראשית רבה ע״ב:ה׳): שעשו שותפות שזבולן יעסוק בפרקמטיא ויששכר בתורה. וקאמר: שמח זבולן בצאתך – בפרקמטיא, ויששכר באהל – תורה. ואמר: עמים הר יקראו – יזדמנו לרגלים, למועד שיקבע להם, יששכר שעוסק {בתורה} וקובע חדשים ומעבר שנים, דכתיב: ו⁠{מ}⁠בני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשהג ישראל (דברי הימים א י״ב:ל״ג). שם יזבחו זבחי צדק – תמידין ומוספין. איכא למימר שהקדים זבולן, לפי שהוא המפרנס.
א. כן בכ״י מינכן 52. בנוסח שלנו: ושפני.
ב. ההשלמה מספר הג״ן. בכ״י מינכן 52: בחם.
ג. בכ״י מינכן 52: יעשו.
עמים הר יקראו – THEY SHALL CALL THE PEOPLES TO THE MOUNTAIN – When the peoples would come to the land of Zevulun they would be endangered there in the sea, and they would invite themselves to [to go to] Mount Zion to sacrifice שם זבחי צדק – THERE RIGHTEOUS SACRIFICES – if they would be saved from the sea, because the nations make vows and good will offerings like Israel.
כי שפע ימים ינקו – FOR THEY SHALL DRAW OUT THE ABUNDANCE OF THE SEAS – Because commerce shall come to them in abundance by way of the sea, and they will profit.
וספוני טמוני חול – THE SHIPS BURIED IN THE SAND – [They will profit] also from the ships that will be broken in port and will be buried and sunk {in sand, for it is the way of the sea to cast them out, and those who find [treasure] cover the money in sand, and it says also that} they shall take their money and their covered things – their treasures that were hidden for them.
And according to the plain meaning I do not know why he had Zevulun precede Yissakhar.
But according to the midrash (Bereshit Rabbah 72:5): they made a partnership, that Zevulun would be involved in business and Yissakhar in Torah. And he said: שמח זבולן בצאתך – REJOICE ZEVULUN IN YOUR GOING OUT – in business, ויששכר באהל – AND YISSAKHAR IN THE TENT – [of] Torah. And he said: עמים הר יקראו – THEY SHALL CALL THE PEOPLES TO THE MOUNTAIN – they will be invited for the pilgrimages, for the holiday that he will establish for them, Yissakhar who is involved {in Torah} and establishes months and leap years, as it is written: “And {of} the children of Issachar, men that had understanding of the times, to know what Israel ought to do” (Divrei HaYamim I 12:33). שם יזבחו זבחי צדק – THERE THEY WILL OFFER RIGHTEOUS SACRIFICES – Daily [sacrifices] and extra [mussaf sacrifices]. It is possible to say that he placed Zevulun first, since he was the provider.
עמים הר יקראו – אילו שני עממים: זבולן ויששכר.
הר יקראו – מכל השבטים יהו מצויין בהר ציון בירושלים, שמביאים נדרים שנדרוא בעת אונסם, בדרכים, על הים, ובמדבר, והצילם הקב״ה, ומביאים על זאת נדרים ושלמים ואוכלים.
כי שפע ימים יינקו – שבעת נסכיהם יינקו מן הים.
וספוני טמוני חול – וכל אותן הספינות שטבעו בים וכיסתם החול יהיו ספונים להם, יתגלו להם עם הממון שבהם, ועל זאת מביאין נדרים ונדבות.
א. בכ״י: לא נדרו.
ושפני טמוני חול – פעמים שהספינות נשברות בנמל וטבועות וטמונות בחול וכשהים נקמט ומתמעט כמנהגו בכל יום באים בני זבולון ונוטלים אותו ממון.⁠1
1. שאוב מר״י בכור שור.
ושפני טמוני חול, "and the hidden treasures of the sand.⁠" Sometimes when ships break up when at harbour and are buried deep in the sand; when the waters of the sea retreat, it is revealed that this sand which buried their ships had also hidden treasures which would have remained undiscovered if the ship had not broken up.
שפע ימים ינקו – כיון שבא בשפע והרבה אמר לשון יניקה כמו למען תנקו ושבעתם שהים מיניק יושביו כיניקת החלב, תיט״ב.
וספוני טמוני חול – פי׳ שהים משליך לשפתו כל ממון רב של ספינות טובעות בים וחולו, ושם באים ונוטלים ומתעשרים.
שם יזבחו זבחי צדק – כלומר כי הכל יבאו להר המוריה בשביל עשרם להקריב קרבנות ולעבוד את ה׳.
וע״ד הקבלה, שם יזבחו זבחי צדק ייחס הזבחים לצדק כי צדק הוא המקבל תחלה, והוא הנרמז בתוספת ה״א של המזבחה, וכבר הזכרתי זה בפסוק (ויקרא א׳:ט׳) והקטיר הכהן את הכל המזבחה.
ושפוני טמוני חול – ברכן בעושר בשפע גדול שיהיה להם הון עתק ועושר רב עד שיטמנוהו בחול. ומלת ושפוני כאלו אמר וצפוני בצד״י. ומה שאמר ושפוני טמוני, הוא כפל לשון, כמו (דניאל י״ב:ב׳) אדמת עפר, ותרגם אונקלוס וסימן דמטמרן בחלא מתגליין להון.
שם יזבחו זבחי צדק, "there they will slaughter offerings of righteousness.⁠" Moses means that all the people coming to Mount Moriah then will do so in order to offer their thanks to the Lord for His having granted them so much wealth..
A kabbalistic approach: Moses related the sacrificial offerings to righteousness, i.e. צדק, as this is the emanation which is perceived as the initial one (מלכות) which "receives" offerings in the first instance. The letter ה at the end of the word המזבחה, (Leviticus 1,9) alludes to this emanation; I have already remarked on this in my comments on that verse. The path of the offerings proceeds "upwards" from the emanation צדק until it reaches the highest regions.
ושפוני טמוני חול, "and by the treasures concealed in the sand.⁠" Moses blessed Zevulun and Issachar with generous amounts of material wealth. They would possess so much wealth that they would be forced to bury some of it in the sand to protect it against thieves (Ibn Ezra). The word ושפוני is as if the Torah had written it with the letter צ at the beginning, i.e. וצפוני, "and hidden.⁠" The repeated wording, i.e. both שפוני and טמוני, is similar to the expression אדמת עפר in Daniel 12,2; Onkelos appears to understand it as the sand itself indicating that treasures are buried beneath it.
עמים הר יקראו – כשהיו העמים באים בים. וארץ זבולון היו מזמנים עצמם להר ציון לזבוח שם זבחי צדק אם ינצלו מן הים כי הגוים נודרים נדרים ונדבות כמו ישראל.
כי שפע ימים יינקו כי בשפע תבא להם הסחורה דרך הים וירויחו.
ושפוני טמוני חול. גם מן הספינות הנשברות בנמל ויהיו טמונים בחול. שדרך הים להשליכו חוץ והמוצאו סופן הממון בחול. ומזה קאמר שגם ממון הספינות וגם ממון הספון הכל יקחו לעצמם. תימ׳ לפי הפשט למה הקדים זבולון ליששכר. ולפי המדרש שעשו שותפות שזבולון יעסוק בפרקמטייא ויששכר בתורה ניחא.
עמים הר יקראו – כי כשראו עמים רבים באים בים והיו נודרין ומתנדבין בעצמן מפני פחד הים ללכת אל הר ציון לזבוח שם זבחי צדק אם ינצלו מן הים כדאמרינן בחולין איש איש מלמד שהעכו״ם נודרים נדרים ונדבות כישראל.
כי שפע ימים יינקו – כי בשפע תבוא להם הסחורה דרך הים ומרויחין.
ושפוני טמוני חול – כמו מהספינות הנשברות בנמל והנטבעות בים משליכין לחוץ הכל והמוציאין הספינה טומנין הממון בחול וקאמר שגם הספינה והממון הנטמן בחול שימצאו הכל ויקחו לעצמן ולפי הפשט הזה יש לשאול למה הקדים זבולון ליששכר אבל לפי המדרש שעשו שותפות שזבולון יעסוק בפרקמטי׳ ויששכר יעסוק בתורה ניחא שמח זבולון בצאתך בשביל יששכר שעוסק באהליך.
עמים הר יקראו, "being aware of the dangers of seafaring they would make frequent trips to Mount Zion to thank G–d for their success and ask Him for continued protection. Once they were there, they would present many voluntary offerings in the Temple. (Compare Talmud tractate Chulin, folio 13, based on Leviticus 22,18)
כי שפע ימים יינקו, "for they will suck the abundance that the seas have to offer;⁠" the seas will make them prosperous.
ושפוני טמוני חול, "and the treasures hidden in the sand.⁠" This is a reference to ships which foundered and went to the bottom of the sea laden with treasures. Eventually, when the hull breaks up they are revealed. The treasures then become the property of the finders. According to the plain meaning of the text, we have to ask why Moses listed Zevulun here before Yissachar, seeing that Yissachar was the older of the brothers? The answer is provided by the Midrash, (B'reshit Rabbah 99,9) according to which Yissachar and Zevulun made an agreement according to which the merits acquired by the Torah study of the members of the tribe of Yissachar would be shared equally with the tribe of Zevulun, who would look after the members of the Torah studying members of the tribe of Yissachar financially.
עמים הר יקראו – כשיהיו עמים באים לים יהיו נודרים ומנדבים בעצמן מפני פחד הים ללכת אל הר ציון לזבוח שם זבחי צדק אם ינצלו מן הים כדאמרינן בחולין איש איש מלמד שהגויים נודרים ומנדבים כישראל. כי שפע ימים יינקו כן בשפע תבוא להם סחורה דרך הים ומרויחין וספוני גם מהספינות הנשברות בים ונטבעות בנמל ומשליכן לחוץ והמביאין הספינות טומנין אותן בחול וקא׳ שימצאו הכל ויקחו לעצמם ולפי הפשט הזה יש תימא למה הקדים זבולון ליששכר אמנם לפי המדרש שעשו שותפות שזבולון יהיה עוסק בפרקמטייא ויששכר עוסק בתורה ניחא.
עמים – מזרע זבולון יבואו תמיד להר הבית לזבוח זבחים לשלם נדרים, כי הם הולכים תמיד יורדי הים באניות1 ככתוב לחוף ימים ישכון (בראשית מ״ט:י״ג), וי״י יעזרם ויצילם מזעף הים וירויחו עושר וכבוד בסחורותם.
וטעם חול – כי כן הוא על שפת הים גם בתחומה.
1. השוו ללשון הפסוק בתהלים ק״ז:כ״ג.
עמים הר יקראו שם – רוצה לומר: שהגוים יקראו המקום ההוא כאלו הוא ההר שיהיה בו בית הבחירה וזה היה בעת שהשיבו ארון האלהים משדה פלשתים וראיתם את דרך גבול יעלה בית שמש וגומ׳ וכאשר הגיעו שם זבחו שם זבחי צדק כמו שנזכר בראש ספר שמואל והוא היה בחלק יששכר כמו שנזכר בספר יהושע והנה חשבו שיהיה המקום ההוא מקום בית המקדש מצד רוב העושר אשר בחלק יששכר שהם יונקים שפע ימים מפני רוב הסחורות הבאות שם דרך הים והנה הם יונקים שפוני טמוני חול רוצה לומר: כי מפני רוב חכמתם כל רז וכל סתום לא עממום או ירצה בזה כי רבים יקראו נחלת יששכר הם אשר שם יזבחו זבחי צדק והוא בית המקדש והנה קראוהו כן כי הם עשירים מאד ושם רבוי החכמה כמו שראוי להיות זה בבית המקדש או ירצה בזה רבים שיבקשו לעלות במקום הבחירה יזבחו בחלק יששכר זבחי צדק ויעזבו העולים בהר השם והם יתפייסו במקום ההוא להמצא שם רוב העושר והחכמה כמו שראוי זה בבית המקדש וזה אמנם היה אפשר בשעת היתר הבמות והנה קרא עמוקות התורה והחכמה שפוני טמוני חול כי כמו שהטמון בחול נשמר ימים ושנים בזולת עפוש והפסד כן הענין בסודות החכמה והתורה או ירצה בזה שקבוצים מהם יעלו יחד להר השם לזבוח שם זבחי צדק מרוב העושר שנתן להם וזה כי הם יונקים שפע ימים וטובם וגם הארצות הטמונים בחול הים יבואו להם כמו שפירש החכם אבן עזרא.
עמים הר יקראו וגו׳ – יאמר כי אע״פ שהם בעלי סחורות וארצם לחוף אניות ומזה הטעם לא תהיה הארץ רבת העבוד׳ וצריכין להסתפק מארצות אחרות כמשפט צידונים וכל המדינות אשר יושביה סוחרים עם כל זה אמר שיגיע מרוב הצלחתם בענין שימצא שם כל צרכם בשפע נמרץ עד כי עמים רבים יקראו למשתה ושמתה בהרים ושם יזבחו לפניהם זבחי צדק כלומר שלא יחסר להם מכל אשר יצטרכו דבר כי לא יחשבו כסף והם יענו את הדגן ואת התירוש והיצהר וכל מיני פירות מגדים לשובע. ונתן הטעם ואמר כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול – יאמר כן על הצלחת הסחורות הבאות בדרך הים 1על הדגה הרבה אשר בקרבו שהם מצפונים טמונים בחול למה שהחול גבול לים אשר בתוכו. 2ואולי היה בארצם קצת הרי החול שאמרו שיעתק ממקום למקום ע״י הרוח החזק יכסה הסוחרים הבאים לארץ ההיא אשר לא ידעו משפטם עם רוב כספם וזהבם וכל אבן יקרה אשר עמהם ואחר ישוב הרוח ויגלה החול מעליהם וימצאום יושבי הארץ והיו להם לשלל שפוני האנשים ההם שהיו טמוני חול גם בשרם ימכר ביוקר לתרופה.
1. ועל הדגה הרבה אשר בקרבו שהם מצפונים טמונים בחול וכו׳ כצ״ל, ור״ל שרומז הכ׳ באמר ושפוני טמוני חול״ על הדגים הרבים אשר מחירם רב מאוד הנמצאים בלב ים אשר החול הושם לגבול מסביב לו.
2. ואולי היה וכו׳, הרב רומז פה על החול הדק הנעתק ממקום למקום ע״י הרוח ונקרא בל״א אשר יכסה לפעמים כל ארחות הסוחרים אשר ילכו במדבר ערב עם כל רכושם והונם עד שלא ידע איש מקומם איה, ורק זמן מה אח״כ ישב לפעמים הרוח את החול הזה למקום אחר, וימצאו שם כסף וזהב ואבן יקרה לרוב, גם פגרי האנשים המומתים באופן זה ימכרו במחיר רב, ועל כל זה אפשר שרומז הכ׳ פה באמרו ״ושפוני טמוני חול״.
כל אסיפה ע״י קריאה היא. לפיכך כתוב יקראו במקום יאספו ולבי מגמגם בזה שא״כ היה לו לכתוב יקראו הקו״ף בקמ״ץ והרי״ש בצר״י מבנין נפעל שאז יהיה במקום יאספו הנופל בפירוש המקרא הזה מבנין נפעל כי פי׳ עמים הר יקראו השבטים אל הר המוריה יאספו מעצמה לא שזבולין ויששכר הם המאספים אותם והקוראים אותם אך איני יודע מה ענין אסיפת השבטים אל הר המוריה בתוך ברכתן של יששכר וזבולן:
ושם יזבחו ברגלים זבחי צדק. אע״פ ששם זובחים זבחיהם בכל ימות השנה הוכרח לפרש פה ושם יזבחו ברגלים מפני שעמים הר יקראו מורה על אסיפת השבטים בכללם ואין זה אלא ברגלים:
כי שפע ימים יינקו יששכר וזבולון. הנזכרים בראש הפרשה לא השבטים באסיפתן להר המוריה הסמוכים לו:
ושפוני טמוני חול כסויי טמוני חול טרית וחלזון וזכוכיות לבנה היוצאים מן הים ומן החול כדתני רב יוסף בפ״ק דמגלה שפוני זה חלזון עמוני זו טרית חול זו זכוכית לבנה ופרש״י חלזון דג עולה מן הים להרים וצובעין בדמו תכלת ונמכר בדמים יקרים טרית דג שקורין טונינ״א זכוכית לבנה היוצא מן החול כדאמרי׳ ביציאות השבת חול של זבולן חשוב משאר חולות וראוי לזכוכית לבנה ופי׳ היוצאים מן הים ומן החול החלזון והטרית מן הים והזכוכית לבנה מן החול:
ובחלקו של זבולן היה כמו שאמרו במסכ׳ מגלה זבולון עם חרף נפשו למות. מה טעם משום דנפתלי על מרומי שדה אמר זבולון לפני הב״ה רבו׳ של עולם לאחי נתתי ארצות ולי נתת ימים ונהרות אמר לו כולן צריכין לך ע״י חלזון שנא׳ ושפוני טמוני חול פי׳ כל הארץ צריכין לך ע״י החלזון שיוצא בחלקך כדי לצבוע ממנו התכלת של ציצית אלמא חלזון בחלקו של זבולון היה והיינו דתני רב יוסף כו׳ כדלעיל:
אמרו עמים הר יקראו להגיד שהם כל כך מצליחים בסחורותיהם שכאשר עמים שהם השבטים הר יקראו, רוצה לומר יעלו ברגל אל הר בית ה׳ ואל בית אלהי יעקב, שם יזבחו רוצה לומר זבולון ויששכר אשר זכר, שם יזבחו ברגל זבחי צדק וקרבנות תודה על רוב הצלחתם ועושרם, כי שפע ימים יינקו, והם הסחורות הבאות באניו׳ בימים שהם יזכו בהם, וגם יכוון בהם לרבוי הדגים הנמצאים אצל זבולון בחוף ימיהם, כי גם בהם יזכה יששכר מפני שותפותם. וזהו ושפוני טמוני חול, שהוא כמו וספוני שהוא לשון החבאה, כמו (מלכים א ו׳) ויספון את הבית גבים, ואפשר שהוא מלשון ספינה, שיינקו משאר הספינות המביאו׳ הדברים הטמונים בחול, כלומר הדברים שאין דרך אל הבאתם כי אם בים וזכר החול לפי שהוא גבול לים, ור״א פירש שיהיה עשרם רב ולכן יטמינו אותו בחול, ואחרים פירשו שהיה זבולון כמאמר הנביא׳ (שופטים ה׳) עם חרף נפשו למות על מרומי שדה, כי היו גבורים ואנשי מלחמה בים וביבשה והיו כל כך אוהבי׳ גבורתם שהיו מבזים ומזייפים נפשם בערך המיתה היפה על מרומי שדה והדברים המביאים אליה ויששכר היה עם שוקט ובוטח יושב אהל ומקנה. ושעל כן אמר שמח זבולן בצאתך רוצה לומר למלחמה, ויששכר באהליך על המקנה, ושעמים הר יקראו שהיו קוראים אלה לאלה לעלות לרגל אל הר בית ה׳ לזבוח שם זבחי צדק לשלם נדריהם כדרך אנשי המלחמה, וגם כן כדרך שעושין בעלי המקנה על הצלת מקניהם, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו בספרי ובראשית רבה ק׳ שהיה לזבולון שותפות עם יששכר שהיה זבולון עוסק בסחורה ויששכר עוסק בתורה שנא׳ (דברי הימים א י״ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים והיה זבולון מפרנס את יששכר בלמודו ולכן היה שכר זבולון יותר גדול לפי שהוא היה מעמיד ליששכר, על דרך אמרו (משלי ג׳) עץ חיים היא למחזיקי׳ בה, וכבר נזכרו בגמרא (סוטה כ״א) שני אנשים שעשו שותפות בזה שמעון ועזריה שמעון היה עוסק בתורה ועזריה בפרקמטיא ומפרנס את שמעון, וכשמזכיר בגמרא את שמעון קוראו אחי עזריה, כי היו משבחים בזה הלשון את עזריה בתלותו אותו בשמעון כמו שהיו אומרים יתרו חותן משה לפי שהיה עזריה גדול משמעון, בעבור שהיה מחזיק את תורתו, ואמר שמח זבולון בצאתך לסתורה ושמח יששכר באהליך כי אין שמחה כשמחת התורה והשגתה, ונתן הסבה בשמח׳ יששכר דסמיך ליה העוסק בתורה באומרו עמים הר יקראו שבני יששכר הקובעים עתים לתורה ומעברים את השנים והחדשים היו קוראים העמים ושבטי ישראל לעלות אל הר ה׳ למועדים כי הם היו מודיעים מתי יהיה חג פסח ומפני זה עמים הר יקראו אשר שם יזבחו העמים זבחי צדק, וזו היא שמחתם להיות כל ישראל מתנהגים על ידם בזה, וזכר אחרי כן סבת שמחת זבולון באמרו כי שפע ימים יינקו, ובספרי אמרו דברים רבים על הענין הזה, ופירשו עמים הר יקראו על אומות העולם שבאים אצל זבולון לפרקמטיא ושבני זבולון קוראין אותו לראות בית המקדש ומתגיירים וזובחי׳ שם זבחי צדק, ודרשו כי שפע ימים יינקו על ימה של יפו ושפוני טמוני חול על חלזון וטרית שהיו הכל צריכים אליו, ודרשו חז״ל (מגילה ו׳) על הזכוכי׳ המעולה והיקר מאד שהיה נמצא שמה, והברכה הזאת אשר ברך אדון הנביאים לזבולון ויששכר, מסכמת עם יעקב אביהם שהוא אמר זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות להורות שהוא יוצא ובא לסחורה דרך ים, ועל יששכר אמר חמור גרם רובץ בין המשפתים, רוצה לומר שהיה זבולון קל המנועה ויששכר בהפך, כי הוא כבד התנועה ואוהב המנוחה בטבעו כמו שנאמר וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה וגו׳, ודבורה גם כן אמרה ומזבולון מושכים בשבט סופר, לא אמרה ומזבולון סופרים כי אם מושכים בשבט סופר, לפי שהסוחרים הם תמיד מושכים בשבט סופר וכותבים בספריהם ואגרות מפה ומפה וחשבונות רבי׳, ואינם סופרים באומנותם הנה אם כן באמרו מושכים בשבט סופר ולא אמר סופרים הוא כאלו אמר סוחרים כדברי הזקן, וכוונה לומר שעם היות בני זבולון סוחרים בטבעם ומושכים בשבט סופר ואינם מושכי קשת ולא תומכי חרב ומלחמה, הנה הם לעזרת ה׳ באו לעזרתו כמו שביארתי שם בפירושי לספר שופטים:
עמים הר יקראו – יששכר וזבולון יקראו אומות העולם אל ״ההר הטוב״ במיני סחורתם הבלתי נמצאים בין האומות.
שם יזבחו זבחי צדק – גם תגרי האומות שזבחו כל ימיהם ״זבחי מתים״ (תהלים ק״ו:כ״ח), הנה בבואם אל ״ההר הטוב״ יזבחו ״שם זבחי צדק״.
כי שפע ימים יינקו – יששכר וזבולון יהיה להם מיני סחורה הבאים מן הים, ומהם שספונים וטמונים בחול, כמו דם החלזון וזכוכית לבנה בחולסית שבחול.
עמים הר יקראו, Issachar and Zevulun will call the nations of the earth to the “good mountain” with choice wares not to be found among those nations.
שם יזבחו זבחי צדק, even the merchants of the gentile nations who had been offering sacrifices to “dead” deities all their lives, when they come to Jerusalem, the “good mountain,” will offer sacrifices which qualify for the description “offerings of righteousness” (to the real God).
כי שפע ימים יינקו, for Issachar and Zevulun draw from the riches of the sea among which are found such rare sources of colours as the chalazon worm from which techelet, blue wool is dyed. There one can also find a type of “white glass” or silicon on the beaches of the sea, much treasured for use in exotic goblets.
כל אסיפה על ידי קריאה היא. ופירוש ״יקראו״, היינו שהעמים – שהם השבטים – יקראו זה את זה ״קומו ונעלה ציון״ (ירמיהו לא, ה), שהאחד יקרא את האחר. והרא״ם הקשה, דהוי ליה למכתב ״יקראו״ הקו״ף בקמ״ץ, לשון נפעל, במקום יאספו, שהוא לשון נפעל. ואין זה קשיא, דאין הקריאה מאחר, רק שהם קוראין זה את זה לעלות ציון. ועוד הקשה הרא״ם, מה ענין השבטים אל הר המוריה – בתוך יששכר וזבולון. ולא דקדק, דעל ידי יששכר, הקובע עתים וקובע מועדים, על ידו יאספו לירושלים. ועל ידי זבולן היה גם כן, שהיה עוסק בפרקמטיא ונותן ליששכר, והיה יכול לעסוק בתורה (פסוק יח):
וּשְפֻנֵי: בכל ספרי׳ מדוייקי׳ בסי״ן שמאלית,⁠א וכן הביאוהו השרשי׳1, והמאיר נתיב2 בשרש ספן, ובמסורת3 ל׳ וחס׳ וסי״ן כתיב. [וּשְׂפֻנֵי].
1. השרשי׳: ספ״ן, 244 ע״ב.
2. והמאיר נתיב: שורש ספ״ן (׳ושפוני טמוני חול׳).
3. ובמסורת: מ״ק-ד על אתר.
א. ראה הערתי ל׳וישב׳ (בר׳ לו ח).
להר המוריה יאספו כו׳. פירוש לרגל. ואם תאמר אם כן הוה לי׳ לומר לשון אסיפה, ומה יקראו. לכן פי׳ כל אסיפה כו׳. ואם כן אף אסיפה דהכא, אף על פי שלא ע״י קריאה היא, אלא מעצמן הן נאספין, אפילו הכי כתב לשון קריאה. כתב הרא״ם ולבי מגמגם בזה, דהוה לי׳ לכתוב יקראו הקו״ף בקמ״ץ והרי״ש בציר״י מבנין נפעל וכו׳. ולי נראה דאסיפה דהכא בלא קריאה היא כדפרישית, אלא הם מעצמם יתאספו במצות השם עליהם, שיעלו לרגל, ומפני דשאר אסיפות חוץ מזו הם ע״י קריאה, כתב הכא יקראו במקום יתאספו. ולעולם לאו נפעל הוא, לכן לא ננקד בניקוד הנפעל, ודו״ק. [נ״ל]: עוד כתב הרא״ם, אך איני יודע מה ענין אסיפת השבטים אל הר המורי׳, בתוך ברכתן של יששכר וזבולון. ובאמת לא ידעתי למה אינו יודע, דהא רש״י בעצמו היה נזהר מקושיא זו, וכתב וע״פ קביעות עתיהם ועיבוריהם, עמים של ישראל הר יקראו להר המורי׳ וכו׳. ואפשר דגירסא מוטעת היתה ביד הרב, משום הכי כתב מה שכתב וק״ל. [נ״ל]:
ושם יזבחו ברגלים זבחי צדק. רצונו בזה לחבר חיבור הקרא אהדדי, ומשום הכי הוסיף וי״ו, לומר, שברגלים יזבחו זבחי צדק. אף שבכל ימות השנה היו מקריבים שם קרבנות. אלא משום הכי הוסיף הוי״ו, כדי לחבר חיבור הקרא:
ויהא להם פנאי כו׳. ר״ל דמה ברכה יש בזה:
טרית. טרית מין דג הוא, ושמו טונינו:
זבולן עם חרף נפשו למות כו׳. התם קאי אזבולון שבקש לעצמו המות, כאשר נפתלי על מרומי השדה. ועל זה מתמיה בגמרא, עם חרף נפשו, וכי בשביל זאת בקש מות לעצמו, בשביל שנפתלי על מרומי השדה. ומתרץ היה מתרעם וכו׳, ולי לא נתת אלא ימים. והשיב לו הקב״ה, לך נתתי ים שממנו תוציא טרית כו׳:
ותרגומו ומטלל בכיורי כו׳. פירוש הוא מכסה הקורות בארזים:
דבר אחר עמים הר יקראו כו׳. דלטעם ראשון קשה, למה נאמר שם יזבחו וגו׳, הא כל הקרבנות יזבחו שם. ועוד, מאי זבחי צדק, והא כל הזבחים זבחי צדק. לכן פי׳ דבר אחר וכו׳. ולדבר אחר נמי קשה, דהוה לי׳ לומר בפירוש, דהא קודם הזביחה צריך גיור מע״א שלו. לכן צריך גם לטעם ראשון:
They shall assemble at Mount Moriah, etc. Meaning, at the pilgrimage festivals. You might ask: If so it should have said assemble and not invited. Therefore Rashi explains, Every assembly is through invitation, etc. Therefore, even though [the assembly] here is not by invitation, rather they came on their own, the verse still writes an expression of "invitation.⁠" Re"m writes, My heart is dissatisfied with this [explanation] because יקראו should have been written with a kamatz under the קוף and the ריש with a tzeirei to make it reflexive. [Whereas according to the punctuation of our verse, יקראו means 'they assemble them,' wrongly implying that Yisachar and Zevulun assemble the people]. It seems to me that אסיפה here means inviting as we explained, and [the active conjugation means not that Yisachar and Zevulun assemble them, but that] they assemble on their own to fulfill Hashem's commandment to come up on pilgrimage festivals. And because other assemblies are by invitation, Scripture here writes יקראו instead of יתאספו. And it is not reflexive and therefore it is not punctuated with reflexive punctuation. (So it seems to me). Re"m further writes, However, I do not know what relevance there is to mentioning the assembling of the tribes at Mount Moriah within the blessing of Yisachar and Zevulun?⁠" In truth, I do not know why he does not know, because [apparently] Rashi himself was aware of this question and he writes, Based on their arrangement of the time [divisions] and of the leap year—'Peoples,' of the tribes of Yisroel, — 'Shall assemble at the mountain,' Mount Moriah, etc. Perhaps Re"m wrote what he wrote because he had a [different] erroneous text. This is easy to understand. (So it seems to me).
And there slaughter, during the festivals, righteous offerings. Rashi wants to show the connection between the verses. Therefore he adds a vav [and] to indicate that they will [all] slaughter righteous offerings on the festivals, even though they bring offerings there every day of the year. Therefore Rashi adds and in order to connect the phrases of the verse together.
Affording them the opportunity, etc. Rashi explains, what blessing is there in this [unless they can study Torah]?
טרית (tuna). טרית is a kind of fish named tunina.
Zevulun, a people disdainful of their souls in seeking death, etc. It is talking about Zevulun there, who wished death for himself because Naftoli was on the loftiest ground. The Gemara asks on this [verse]: A people disdainful of their souls, that just because Naftoli was on the loftiest ground he should seek death for himself? The Gemara answers, Zevulun lamented, etc. and to me you only gave seas. The Holy One, Blessed Is He answered him, To you I gave the sea from where you can take tuna, etc.
Translated by Targum as "lined with a cedar covering.⁠" Meaning that it covers the beams with cedar.
Another interpretation. "Gentile nations shall assemble at the mountain, etc.⁠" Because according to the first interpretation you might ask why it says There will they slaughter righteous offerings, are not all offerings slaughtered there? Also, what is [the meaning of] righteous offerings? Are not all offerings [wherever they are permitted] righteous offerings? Therefore he gives another interpretation, etc. And according to the other interpretation too, you might ask that it should have said explicitly [that they at least retract from idolatry], because before bringing offerings they need conversion, [retraction] from their idolatry! Therefore he also needs the first interpretation.
עמים הר יקראו – כמ״ש בספרי שהיו אומות עולם והמלכים מתכנסו׳ ובאות לפרקמטיא של ארץ ישראל והם אומרי׳ הואיל ונצטערנו ובאנו לכאן נלך ונראה פרקמטיא של יהודה מה טיבה ועולים לירושלים ורואים את ישראל שעובדים לאל אחד וכו׳ ואינן זזין משם עד שמתגיירין ובאים ומקריבים זבחים ועולות שנאמר שם יזבחו זבחי צדק ואמר זבחי צדק שנעשין גירי צדק וזבחיהם נקראו זבחי צדק שמתגיירין וזובחין לשם שמים. ואמר הר יקראו שמתכנסין להר הבית לתפלה ולקרבנות לזבוח בעזרה וכמ״ש לכו ונעלה וגו׳ אמר כי שפע ימים יינקו ושפני וגו׳ לפי שיניקתם משני חלקים הים והמדבר. כי חול הוא מדבר וכן הן נגד המקדש אברהם קראו הר והוא הר הבית יצחק קראו שדה והוא העזרה ששם העבודה מלך לשדה נעבד. והגרים אחיזתם הם באברהם ויצחק ולא ביעקב שיעקב היתה מטתו שלמה וכו׳.
כי שפע ימים – אמר בספרי שהים נוטלת בשפע ונותנת בשפע והשפע הוא מן ג׳ אתוון של השם וימים הם שנים ואמר ימים שהן תרין חו״ב כמ״ש בת״ז למאן אינון ינקון וכו׳ ואין לך באותיות כפול אלא ים לכן נאמר ימים שכלולין זה בזה ושפע הוא הדעת שמהם יונק צדק. והם בשם מ״ב ש״י נהורין בשני הפנים.
ושפני טמוני חול – שפוני הם החשובים כי מחמת ב׳ דברו׳ הדבר יקר א׳ מחמת שאינו בנמצא וא׳ מחמת שהוא חשוב בעצמו ולכך אמר כאן ושפני טמוני את שניה׳ יירש. וחול הוא גבול לים וכמ״ש בפ׳ ויחי זבולן לחוף ימים וגו׳.
עמים הר יקראו – יששכר וזבולון יהיו כל כך מצליחים בסחורותיהם, עד שכאשר יקראו זה לזה העמים שהם השבטים לאמר קומו ונעלה אל הר ה׳ אל בית אלהי יעקב, דהיינו כשיבואו כל השבטים ברגל לירושלים שלש פעמים בשנה ויבאו גם יששכר וזבולון עמהם, אז יזבחו שם אלה שני השבטים זבחי תודה לרוב, להודות לה׳ על רוב עשרם והצלחתם ולספר מעשיו ברנה, והשלמים והתודות הבאים שלא על חטא נקראים זבחי צדק, או יהיה פירוש יקראו, שיששכר וזבולון יקראו לשאר בני השבטים שיבואו לאכול מזבחיהם בהמון חוגג:
כי שפע ימים יינקו – יששכר וזבולון יהיה להם עושר רב, כי יבא להם שפעת נכסים מן הים, אשר הם שוכנים על ידו:
ושפני טמוני חול – ושפוני לשון חשיבות וחלוקת הכבוד, וכן מצאנו בתרגום שני (אסתר א׳ י״ב) ולא ספנת יתהון, כבדה אותם, ועוד שם (ז׳ י׳) גברי עלמא לא ספנית, גבורי העולם הזה לא כבדתי, וכן בתלמוד מאן חשיב מאי ספין, והכוונה פה שיינקו ויהנו מדברים יקרים וחשובים הטמונים בחול, וכבר כתבתי בהקדמה שנרמז פה מלאכת עשיית הזכוכית ע״ש:
ושפני טמוני חול – שפוני הם החשובים (כמו מאן ספון מ״ק כ״ח), ולא ספנת יתהון (תרגום שני אסתר א׳), גברא עלמא לא ספנית (שם ז׳), כי מחמת ב׳ דברים הדבר יקר א׳ מחמת שאינו בנמצא, וא׳ מחמת שהוא חשוב בעצמו, לכן אמר כאן ושפוני טמוני, את שניהם יירש, וחול הוא גבול לים, וזבולון לחוף ימים ישכון (הגר״א).
עמים הר יקראו – מלת הר מתורגם טור בית מקדשא וכפירש״י הר המורי׳, ויש להתבונן ממה שאמרו (פסחים פ״ח) לא כאברהם שכתב בו הר וגו׳ אלא כיעקב שקראו בית, ועיין במכדרשב״י (זהר יתרו ד׳ ס״ט). ולולי דמסתפינא הייתי אומר ע״ד הפשט אחרי שמצאנו דרכי ע״א בימים הקדומונים, אחרי אשר הקריבו לאלהיהם אשר על ההרים היו כל הקרואים אוכלים את זבחיהם במקום הקרבתם, ולזה נקראו אכילת זבחי מתים בשם אכילת ההרים (כביחזקאל י״ח) ואל ההרים אכלו בך, ומזה אמר כאן עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק, וטעמו העמים שדרכם להיות קרואים ונאספים למאכל ההרים, בבואם אל ארץ זבולון ויששכר ויראו כי שפע ברכת ה׳ תעשירם, יעזבו את אלהיהם, תחת שאכלו עד הנה זבחי מתים, יזבחו שם זבחי צדק. ולשון זבח אף שאינו לקרבן, כמו ויזבח יעקב זבח, וכן סתם קריאה לאסיפת האכילה כמו אחרי כן יאכלו הקרואים (שמואל א ט׳) [פאֶלקער דיא אויף בערגען גאסטמאֶהלער היעלטען, דאָרט ווערדען זיא שולדלאָזע שפייזען געניעסען].
עמים הר יקראו – בזכות שהיה מפרסם בין העמים כבוד ה׳, וכאלו היו קוראים אותם אל הר ה׳ אשר בירושלים:
שם יזבחו זבחי צדק העמים היו באים לזבוח לשם ה׳, ועל יששכר יתפרש שהיו קוראים את ישראל לעלות לרגל שגם השבטים נקראים עמים, כמ״ש (בראשית מה ד) ונתתיך לקהל עמים:
כי שפע ימים יינקו – שפרנסתם ע״י שפע הים:
ושפני טמוני חול – ע״י הסחורות, שהם ספונים וטמונים על החול שעל שפת הים:
עמים הר יקראו: למלחמה, שיהיו נקבצים על ההר שמסוגל הרבה לנצח, מכל-מקום:
שם יזבחו זבחי צדק: זבולון ויששכר יביאו תודה על הנצחון.
כי שפע ימים יינקו: משונאיהם, שהגיעו (שונאיהם) דרך הים, והביאו שפע רכוש על הספינות כמנהגם במלחמה, כמו שכתבתי בספר בראשית (יד,יא)1, ובנצחם נשאר הרכוש ביד זבולון.
ושפוני: דברים חשובים2, כלשון מקרא בחגי (א,ד) ״לשבת בבתיכם ספונים״3, פירוש, מתכבדים4. ובגמרא איכא הרבה. והכי פירשו בגמרא מגילה (ו,א) ״שפוני״ – זה חלזון, ופירש רש״י ׳שהוא דבר חשוב׳5 וכו׳.
טמוני חול: שהיו (שונאיהם) מטמינים דברים חשובים בחול שעל הים. וכל זה נשאר ביד יששכר וזבולון.
1. על הפסוק ״ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה ואת כל אכלם וילכו״.
2. הביאו עמם שונאיהם דרך הים.
3. אף שכאן בשי״ן ושם בסמ״ך.
4. אך רש״י, רד״ק ומצודות מסבירים שם – מכוסים, מקורים. וכן בתרגום יונתן.
5. וממשיך רש״י שם: ״ספון״ – חשוב בלשון ברייתא.
ושפוני טמוני חול. חז״ל אמרו שבזכוכית מדבר, ולא כן דעת שד״ל וטענתו כי הזכוכית איננה טמונה בחול אבל מן החול יעשו אותה. — ואין זו טענה כי כן דרך מליצת השיר לומר על דבר היוצא ונוצר מדבר אחר שהוא טמון בו.
עמים הר יקראו – עיין בספרי שהן מתגיירין ולכן אמר עמים הר יקראו כמו אברהם שהיה תחילה לגרים וקראו הר. ויתכן דכוון אל מה שהתפלל שלמה וגם הנכרי כי יבוא מארץ רחוקה כו׳, וזה הבדל בין ישראל בארץ שבים כי יתפללו שם דרך ארצם הם נענים, אבל הנכרי מוכרח לבוא ואז נענה, לכן אמר עמים הר כי יבואו ויקראו יהיו נענים בתפלתם, לכן אמר עמים הר יקראו משום דמעלות בפ״ק דכלים, הר הבית מקודש כו׳ החיל מקודש ממנו שאין נכרים וט״מ נכנסים לתוכו, לכן רק בהר יקראו ולא בחיל ומעלות דאורייתא ביומא דף מ״ד ע״ב.
עמים וגו׳ – אמר זבולן לפני הקב״ה, רבש״ע, לאחי נתת שדות וכרמים וארצות ולי נתת הרים וגבעות ימים ונהרות, אמר לו, כולם צריכין לך ע״י חלזון, שנאמר עמים הר יקראו,⁠1 אמר לו, מי מודיעני,⁠2 אמר לו, שם יזבחו זבחי צדק, סימן זה יהא לך, כל הנוטל בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום.⁠3 (מגילה ו׳.)
ושפני טמוני חול – תנא רב יוסף, שפוני זה חלזון, טמוני זה טרית,⁠4 חול זה זכוכית לבנה5. (שם שם)
1. עיין בסנהדרין צ״א א׳ כי מטבע החלזון שעולה מן הים להרים, ואמר בזה, שמכל השבטים יתקבצו להרים שלך לקנות שפוני טמוני חול דהיינו חלזון [כפי שיתבאר בדרשה הבאה], ודמיו יקרים מאוד מפני שעולה אחת לשבעים שנה כבגמרא הנ״ל.
2. נראה דרומז למ״ש בסנהדרין צ״א א׳ דבשעה שעולה החלזון לאחר שירדו גשמים עליו מתמלא כל ההר חלזונות, ולכן שואל, כיון שיש רבוי כזה מי מודיעני, כלומר מי מודיעני שיקחו בכסף או מן ההפקר.
3. שתתקלקל הצבע. ונראה דרומז בלשון זבחי צדק הריגתו של חלזון ליקח דמו למצוה, ומכיון שיעלו בכסף וברשות המוכר נקראת מצותם זאת זבחי צדק.
4. חלזון הוא דבר חשוב מפני שעולה רק אחת לשבעים שנה (סנהדרין צ״א.), וספוני לשון חשיבות, ונראה דראו חז״ל לדרוש כן משום דהמלה שפוני בשי״ן יחידה היא בתנ״ך ואין לה חבר, ובמלים כאלה רגילים חז״ל לדרוש ולרמז כמש״כ כ״פ, וכן תרגם יונתן. וטרית הוא מן דג גדול ושמן, ופירש״י שנקרא טונינא, ויתכן לומר דדרשה זו רומזת למ״ש בברכות מ״ח א׳ עיר אחת היתה בא״י והיו מוציאין ממנה ששים רבוא ספלי טרית, ואולי היתה אותה העיר בחלק זבולון. ובנוסחאות אחרות הגירסא בברכות עיר אחת היתה בהר המלך וצ״ע.
5. זכוכית תחלת ברייתה מן החול כמ״ש בשבת ט״ו ב׳, וחול של זבולון חשוב וראוי לזכוכית לבנה.

ודע דהא דייחס חוף ימים לזבולון, אעפ״י דגם לשאר שבטים נפל חלק בים וכמ״ש בב״ק פ״א ב׳ ימה של טבריה בחלקו של נפתלי היה [יובא בסמוך פ׳ כ״ג], וגם אלה השבטים שהיו גבולם למערב ירשו חוף הים הגדול המערבי – צ״ל משום דבזבולון כתיב ימים משמע שני ימים, וכמבואר במ״ר פ׳ נשא פ׳ י״ג סי׳ י״ז דלזבולון היו שני ימים, יעו״ש.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורפירוש מחכמי צרפתחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שר״י אבן כספירלב״געקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״באם למקראמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144