×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כח) וַיִּשְׁכֹּן֩ יִשְׂרָאֵ֨ל בֶּ֤טַח בָּדָד֙ עֵ֣ין יַֽעֲקֹ֔בא אֶל⁠־אֶ֖רֶץ דָּגָ֣ן וְתִיר֑וֹשׁ אַף⁠־שָׁמָ֖יו יַ֥עַרְפוּ טָֽלב׃
Israel dwells in safety; the fountain of Jacob alone, in a land of grain and new wine. Yes, his heavens drop down dew.
א. יַֽעֲקֹ֔ב =א (געיה)
• ל=יַעֲקֹ֔ב (אין געיה)
ב. יַ֥עַרְפוּ טָֽל =א,ל,ל1?,ש,ק3,ל3,ל9.
• ל1?,ש1=יַֽעַרְפוּ⁠־טָֽל (געיה בתיבה מוקפת) וכמו כן בדפוסים וקורן
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורפירוש מחכמי צרפתחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחייהדר זקניםמיוחס לרא״שר״י אבן כספירלב״געקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״באם למקראמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
וישכן ישראל בטח – אין בטח אלא רחצן וכן הוא אומר (יחזקאל ל״ד:כ״ה) וישכן במדבר לבטח.
בדד – לא כבדד שאמר משה (דברים ל״ב:י״ב) ה׳ בדד ינחנו ולא כבדד שאמר ירמיה (ירמיהו ט״ו:י״ז) מפני ידך בדד ישבתי אלא כבדד שאמר אותו רשע, (במדבר כ״ג:ט׳) הן עם לבדד ישכון.
עין יעקב – בברכה שברכם יעקב אביהם שנאמר (בראשית מ״ח:כ״א) והיה אלהים עמכם.
אל ארץ דגן ותירוש – בברכה שברכם יצחק אביהם שנאמר (בראשית כ״ז:כ״ח) ויתן לך האלהים מטל השמים.
אף שמיו יערפו טל כענין שנאמר (ישעיהו מ״ה:ח׳) הרעיפו שמים ממעל.
"And Israel dwelt betach.⁠" "Betach" connotes "security,⁠" (Psalms 78:52) "And He led them lavetach and they had no fear.⁠"
"And Israel dwelt … alone": Not "alone" as in (Jeremiah 15:19) "Because of Your hand I sat alone.⁠" And not "alone" as in the words of that wicked one (Bilam, Bemidbar 23:9) "Lo, the people (Israel) shall dwell alone" (in the world). But as "alone" in the words of Moses (Devarim 32:12) "The Lord alone led them, no strange god with Him.⁠"
"as Jacob": as Jacob their father blessed them, viz. (Bereshit 48:21) "And G-d will be with you and He will return you to the land of your fathers.⁠"
"to a land of corn and wine": as Isaac their father blessed them, viz.
"And may G-d give you of the dew of the heavens, etc.⁠" (Bereshit 27:28) "His heavens, too, shall drip dew,⁠" as in (Isaiah 45:8) "Let the heavens pour from above and the heights drip righteousness.⁠"
וישכן ישראל בטח אין בטח אלא רוחצן שנ׳ (ויקרא כ״ו:ה׳) וישב׳ לבטח בא׳ ואומ׳ (יחזקאל ל״ד:כ״ה) וישבו במדבר לבטח וישנו בערים:
בדד לא כבדד שאמ׳ בלעם (במדבר כ״ג:ט׳) הן עם לבדד ישכן ולא כבדד שאמ׳ ירמיה איכה ישבה בדד (איכה א׳:א׳) אלא כבדד שאמ׳ משה ה׳ בדד ינחנו (דברים ל״ב:י״ב):
עין יעקב אין עין אלא נבואה כענין שנ׳ (ישעי׳ כ״ט:י׳) כי נסך ה׳ עליכם רוח תרדמה ויעצם את עיניכם:
ד״א עין יעקב כברכה שבירכן יעקב אביהם (בראשית מ״ח:כ״א) והיה אלהים עמכם:
אל ארץ דגן ותי׳ כענין שנ׳ (שם כ״ז:כ״ח) ויתן לך אלה׳ מטל השמים:
אף שמיו יע׳ טל כמו שנ׳ (ישעיהו מ״ה:ח׳) הרעיפו שמים ממעל:
וּשְׁרָא יִשְׂרָאֵל לְרוּחְצָן בִּלְחוֹדֵיהוֹן כְּעֵין בִּרְכְתָא דְּבָרֵיכִנּוּן יַעֲקֹב אֲבוּהוֹן, בַּאֲרַע עָבְדָא עֲבוּר וַחֲמַר אַף שְׁמַיָּא דְּעִלָּוֵיהוֹן יְשַׁמְּשׁוּנוּנוּן1א בְּטַלָּא.
1. פועל זה רגיל בתיאור ירידת הטל, וצ״ע. (ביאורי אונקלוס)
א. כן בתאג׳ וחלק מכתבי היד, והשוו אונקלוס ויקרא י״א:מ״ב, במדבר ה׳:ג׳, דברים כ״ה:א׳, ל״ב:מ״ו.
And Israel shall dwell securely by themselves, according to the benediction with which Jacob their father blessed them in the land producing corn and wine; the heavens also above them shall drop down with dew.
ושרון ישראל לרוחצן לבלחודיהון מעין ברכתה דברך יתהון יעקב אבוהון לארע עבדה עיבור וחמר לחוד שמיא דעילוויהון יהוון מחתין עליהון טלין ומטרין.
ושרון ישראל לרוחצן מן לקדמין כעין בירכתא דבריכינון יעקב אבוהון דבזכותיה אחסין יתהון ארעא טבתא דעבדא עיבור וחמר לחוד שמיא דעילויהון רסיין להון טלין דבירכתא ומטרין דרעוא.
And Israel shall dwell safely as of old according to the benediction with which Jacob their father did bless them, for whose righteousness' sake He will cause them to inherit the good land that yields corn and wine; the heavens also above them will drop with the dews of blessing, and the rains of lovingkindness.
ושרון ישראל לרוחצן לבלחודיהון מעין ברכתא דבריך יתהון יעקב לארעא עבדא חמר ומשח אף שמיא דאית מעילויהון אתפקדו למיחתה להון טלין ומטרין.
But Israel shall dwell safely by themselves according to the benediction with which Jakob did bless them, in the land yielding wine and oil. The heavens also above you are bidden to send down upon you the dew and the rain.
וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד – (כָּתוּב בֶּרֶמֶז רצ״א). וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד, אֵין בֶּטַח אֶלָּא רוֹחֲצָן וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וַיֵּשְׁבוּ בַּמִדְבָּר לָבֶטַח״. בָּדָד, לֹא כְּבָדָד שֶׁאָמַר מֹשֶׁה (לעיל ל״ב:י״ב) ״ה׳ בָּדָד יַנְחֶנּוּ״ וְלֹא כְּבָדָד שֶׁאָמַר יִרְמִיָּה ״מִפְּנֵי יָדְךָ בָּדָד יָשַׁבְתִּי״, אֶלָּא כְּבָדָד שֶׁאָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע (במדבר כ״ג:ט׳) ״הֵן עַם לְבָדָד יִשְׁכֹּן״. עֵין יַעֲקֹב, כַּבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָן יַעֲקֹב אֲבִיהֶם (בראשית מ״ח:כ״א) ״וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם״ אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, כַּבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָם יִצְחָק אֲבִיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם״ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל, כַּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מ״ה:ח׳) ״הַעֲרִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל״.
וַיִּשְׁכֹּן֩ יִשְׂרָאֵ֨ל בֶּ֤טַח בָּדָד֙ עֵ֣ין יַעֲקֹ֔ב אֶל⁠־אֶ֖רֶץ דָּגָ֣ן וְתִיר֑וֹשׁ אַף⁠־שָׁמָ֖יו יַֽעַרְפוּ טָֽל
בית ראשון כנגד עולם העליון
בַּיִת רִאשׁוֹן עָמַד בִּימֵי שְׁלֹמֹה כְּנֶגֶד הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְהוּא נִקְרָא בַּיִת רִאשׁוֹן, וְהַכֹּל הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים, הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הִשְׁתַּמֵּשׁ הַשֶּׁמֶשׁ בַּלְּבָנָה. וְסוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים כֻּלָּם בִּשְׁלֵמוּת, וְהָעוֹלָם עוֹמֵד בִּשְׁלֵמוּת. וְאַחַר כָּךְ הַחֲטָאִים גָּרְמוּ, וְנִמְשְׁכוּ הַסּוֹדוֹת וְנִדְחוּ מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים הַחוּצָה. כְּשֶׁנִּדְחוּ לַיְרֵכַיִם, אָז עָמְדוּ בַּחוּץ, שֶׁנִּקְרְאוּ בָּתִּים חִיצוֹנִיִּים, וְהִצְטָרְכוּ לַבָּרַיְתוֹת.
בית שני עמדו בבתים חיצוניים בירכים
בַּיִת שֵׁנִי עָמְדוּ בַּבָּתִּים הַחִיצוֹנִיִּים בַּיְרֵכִים, וּמֵהֶם חָזְרוּ, וּשְׁרוּיִים (היו) בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים, וְהוּא בַּיִת שֵׁנִי. וְאוֹתָם אֲחֵרִים נִשְׁאֲרוּ בַּחוּץ בַּבָּרַיְתָא, בֵּין הַיְרֵכַיִם. (ואלו עקרם משנה, שהיא בית שני, ובריתא אלו ששרו בבית הירכים והיו וכו׳) וְהָיוּ לוֹמְדִים מֵהַמִּשְׁנָה, וְהֻנְהֲגוּ מִמֶּנָּה, וְהַיְנוּ סוֹד הַכָּתוּב, (ישעיה ב) כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה.
וכשגרמו החטאים העבר שלטון בית שני
וְאַחַר כָּךְ גָּרְמוּ הַחֲטָאִים, הָעֳבַר שִׁלְטוֹן הַבַּיִת הַשֵּׁנִי, (ואף על גב) שֶׁשִּׁלְטוֹנוֹ לֹא הָיָה כְּמוֹ בַּיִת רִאשׁוֹן שֶׁהָיָה בּוֹ שָׁלוֹם תָּמִיד, מִשּׁוּם שֶׁהַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ תָּמִיד הָיָה בְתוֹכוֹ, וְלָכֵן הָיָה בְשָׁלוֹם. בְּבַיִת שֵׁנִי לֹא הָיָה בּוֹ שָׁלוֹם כָּךְ, מִשּׁוּם שֶׁבָּעָרְלָה יֵשׁ תָּמִיד קִטְרוּג. וְלָכֵן הָיוּ כֹהֲנִים מְזֻמָּנִים בְּתוֹכוֹ לְקַטְרֵג בָּעָרְלָה הַזּוֹ, וְלָהֶם הִצְטָרֵךְ דִּבּוּר לְקַטְרֵג כְּנֶגְדָּהּ וּלְהָגֵן עַל בַּיִת שֵׁנִי, וְהַכֹּל בְּסוֹד כָּרָאוּי.
וכשגרמו החטאים שלטה הערלה ונדחו לירד עד לרגלים
אַחַר כָּךְ גָּרְמוּ הַחֲטָאִים וְשָׁלְטָה אוֹתָהּ עָרְלָה, וְנִדְחוּ מִבַּיִת שֵׁנִי הַחוּצָה, וְיָרְדוּ מִשָּׁם לַחֲמוּקֵי הַיְרֵכַיִם לְמַטָּה (ואחר כך ירדו משם ונדחו מאותם החמוקי של מטה) עַד שֶׁהָיוּ שְׁרוּיים לְמַטָּה בָּרַגְלַיִם,
וכשישבו ברגלים אז ועמדו רגליו ביום ההוא
וּכְשֶׁיָּשְׁבוּ בָרַגְלַיִם, אָז - (זכריה יד) וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא, וְהָעוֹלָם יִתְנַהֵג בַּכֹּל בְּסוֹד עֶלְיוֹן כָּרָאוּי. וְאַף עַל גַּב שֶׁנִּדְחוּ וְלֹא נֶעֶזְבוּ מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָמִים נֶאֶחְזוּ בוֹ.
היודע לאמוד שיעור שבין ירכים ורגלים לידע אורך הגלות
וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ וּמוֹדֵד בַּשִּׁעוּר שֶׁל קַו הַמִּדָּה אֹרֶךְ הַהֶמְשֵׁךְ שֶׁל הַיְרֵכַיִם עַד הָרַגְלַיִם, יָכוֹל לָדַעַת אֶת מִדַּת הַגָּלוּת שֶׁנִּמְשֶׁכֶת. וְזֶהוּ סוֹדּ בֵּין קוֹצְרֵי הַשָּׂדֶה, וְהַכֹּל בְּסוֹד עֶלְיוֹן.
וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל הַבָּרַיְתוֹת וְכָל הַתַּנָּאִים וְכָל הָאָמוֹרָאִים עוֹמְדִים בִּמְקוֹם כָּרָאוּי, אֵלּוּ לִפְנִים וְאֵלּוּ לַחוּץ, בְּאוֹתָם חֲמוּקֵי הַיְרֵכַיִם (ואלו לחוץ) וּלְמַטָּה מֵהַבִּרְכַּיִם. וּבְכֻלָּם נִקְרָא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּבְכֻלָּם יָרְדוּ יִשְׂרָאֵל וְגָלוּ. וְאָז, כְּשֶׁתִּסְתַּיֵּם הַגָּלוּת בְּהַמְשָׁכַת הָרַגְלַיִם, אָז - וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַיּוֹם הַהוּא, וְתָעֳבַר אוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה עָרְלָה מִן הָעוֹלָם, וְיַחְזְרוּ יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם לִשְׁלֹט כָּרָאוּי, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ עָרְלָה הוֹרִידָה אוֹתָם לְמַטָּה עַד עַכְשָׁו.
ובשעה שתיקצץ הערלה הזו מהעולם
וּמִכָּאן וָהָלְאָה, שֶׁהָעָרְלָה הַזּוֹ תִּתְקַצֵּץ וְתַעֲבֹר מִתּוֹךְ הָעוֹלָם, אָז - (דברים לג) וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב. בְּאוֹתָהּ עֵין יַעֲקֹב, וְלֹא יִמָּצֵא מְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
(זהר שמות דף רנח.)
חתי אסכן בעץ׳ אל אסראייל ואת׳קא מנפרדא נט׳יר קול יעקוב פי בלד ד׳י בר ועציר ואיצ׳א סמאה תדר טלא
עד שישכון חלק מישראל בטח, בדד, על דרך דברי יעקב, בארץ דגן ותירוש, וגם שמיו יורידו טל.
בטח בדד – כל יחיד ויחיד איש תחת גפנו, מפוזרים, ואין צריכין להתאסף ולישב יחד מפני האויב.
עין יעקב – כמו: ועינו כעין הבדולח (במדבר י״א:ז׳), כעיןא שבירכם יעקב, לא כדרךב שאמר ירמיה: בדד ישבתי (ירמיהו ט״ו:י״ז), אלא כעין הבטחה שהבטיחם יעקב: והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם (בראשית מ״ח:כ״א).
יערפו – יטפו.
אף שמיו יערפו טל – אף ברכתו של יצחק נוספת על של יעקב, ויתן לך מטל השמים (בראשית כ״ז:כ״ח).
א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5. בכ״י אוקספורד 165 נוסף כאן: ״הברכה״. בכ״י המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34 נוסף כאן: ״ברכה״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״כבדד״.
בטח בדד [THEREFORE ISRAEL DWELT] IN SAFETY, ALONE – This means, every individual dwelling "each under his vine and under his fig-tree בטח)"; cf. Melakhim I 5:5 where the words Rashi quotes are preceded by לבטח), separated one from another (בדד, "alone"), because after the enemy was driven out, as stated in the preceding verse, they had no need to come together and to dwell in company on account of the enemy.
עין יעקב – The word עין has the same meaning here as in "And its appearance (עינו) was as the appearance (עין) of crystal" (Bemidbar 11:7) (i.e., the word עין is used as a term of comparison, "as", "like"). The meaning is: And Israel dwelt alone like the blessing with which Yaakov blessed them (cf. Targum); not like the בדד which Yirmeyahu used, (Yirmeyahu 15:17), viz., "I sat alone (בדד) [because of your hand, for you have filled me with Your indignation]", but like the assurance which Yaakov gave them, "And God shall be with you, and bring you back to the land of your fathers" (Bereshit 48:20) (cf. Sifre Devarim 356:6).
יערפו – means THEY WILL DRIP.
אף שמיו יערפו טל ALSO HIS HEAVENS SHALL DRIP DEW – Also Yitzchak's blessing will be added to Yaakov's blessing: "And God shall give you of the dew of heaven, etc.⁠" (Bereshit 27:28) (cf. Sifre Devarim 356:7).
פס׳: וישכן ישראל בטח בדד – כיון שישראל עוברין את הירדן וכובשין את הארץ הם שוכנים לבטח יושבים פרזות בלי פחד.
בדד – אין עמהם מלך מן האומות כי אם הנותרים מהם נותנין להם מס לישראל.
עין יעקב – כעין ברכה שבירכם יעקב אביהם כך ברכם משה רבינו. וכה״א (בראשית מח) והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם. וכן בלעם אומר (במדבר כג) הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב.
אל ארץ דגן ותירוש – כעין ברכה 1שבירך יצחק ליעקב שנאמר (בראשית כז) ויתן לך האלהים מטל השמים. וכן אמר ישעיהו (ישעיה מה) הרעיפו שמים ממעל לכך נאמר אף שמיו יערפו טל טללי ברכה וישע וצדק:
1. שבירך יצחק ליעקב כו׳. וסיפא דקרא ורוב דגן ותירוש:
עין יעקב – כל מי שיצא ממעין יעקב, וכן: וממי יהודה יצאו (ישעיהו מ״ח:א׳).
אל ארץ – כמו: בארץ,⁠א וכן: והתפללו אל המקום הזה (מלכים א ח׳:ל״ה).
אף שמיו – שמי הארץ, או ישראל. והטעם: כי תולדת הארץ להוציא דגן ותירוש, אף השמים יתנו תמיד טלם, ואין צריך להשקות.
א. ״כמו: בארץ״ חסר בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150, והושלם מכ״י פריס 176, ברסלאו 53.
THE FOUNTAIN OF JACOB. All those who came forth out of the fountain of Jacob.⁠1 Similarly And are come forth out of the fountain of Judah (Is. 48:1).
IN A LAND. El eretz is to be rendered, in a land.⁠2 It is similar to if they pray in this place3 (el ha-makom ha-zeh)⁠4 (I Kings 8:35).
YEA, HIS HEAVENS. The heavens of the earth or of Israel.⁠5 The meaning of our verse is, it is the nature of the land6 to produce corn and oil. Also, the heavens shall always give their dew and there will be no need to water the ground.⁠7
1. The meaning of The fountain of Jacob is, All those who came forth out of the fountain of Jacob, i.e., all those descended from Jacob.
2. Reading be-eretz as in Vat. Ebr. 38.
3. Translated according to Ibn Ezra.
4. El ha-makom ha-zeh (to this place) is to be interpreted as if written bamakom ha-zeh.
5. The heavens over the Land of Israel.
6. Of the land in Israel.
7. The meaning of our verse is, God brought Israel into a land which produces corn and oil and whose heavens shall always give dew, and there will be no need to irrigate the ground.
וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב – כל אותם שהם מעין יעקב ישכנו בטח ובדד, שלא תתערב שאר אומה בשמחתם ובשלוותם, כמו שאמר בלעם: הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב (במדבר כ״ג:ט׳). ולא יהיו עמהם אלא אותם שהם מעין יעקב, ומדוגמתם של בני יעקב, כגון גירי צדק שהם מעין יעקב, אבל המינים המשומדים והמסורות הפורשים מדרכי ציבור, לא ישכנו עמהם (תוספתא סנהדרין י״ג:ג׳ {ה׳}), דזרע יעקב לא נאמר, ולא בני יעקב, אלא: עין יעקב.
אל ארץ דגן ותירוש – שהיא מליאה דגן ותירוש.
אף שמיו יערפו טל – יטיפו טל לגדל פירות ושאר מיני מגדים.
וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב – ISRAEL DWELLS IN SAFETY; THOSE LIKE (עין) JACOB ALONE – All those who are like Yaakov shall dwell in safety alone, that the other nations will not interfere in their rejoicing and their tranquility, like Bilaam said: “Behold, it is a people that dwells alone, and shall not be reckoned among the nations” (Bemidbar 23:9). And there will only be with them those who are like Yaakov, and who are similar to the children of Yaakov, such as righteous converts who are like Yaakov, but the heretical apostates, and the informants who separate from the ways of the community, shall not dwell with them (Tosefta Sanhedrin 13:3), for it does not say: “the descendants of Yaakov,” and not: “the children of Yaakov,” but rather: “those similar to Yaakov.”
אל ארץ דגן ותירוש – TO A LAND OF GRAIN AND NEW WINE – That it is full of grain and new wine.
אף שמיו יערפו טל – EVEN HIS HEAVENS DROP DOWN DEW – They drip dew to grow the fruit and other types of delicacies.
עין יעקב – זרע יעקב, לשון: מעין, עיינות מים (שמות ט״ו:כ״ז).
אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל – הרי הכל אינו חסר, משמים ומתחת.
עין יעקב – זרע יעקב כמו ומימי יהודה יצאו (ישעיהו מ״ח:א׳)1 יזל מים מדליו וזרעו על מים רבים (במדבר כ״ד:ז׳) הזרע נדמה למים כך פי׳ דונש.
1. שאוב מאבן עזרא.
עין יעקב, "the fountain of Yaakov;⁠" a metaphor for the descendants of Yaakov, as in Isaiah 48,1: וממי יהודה יצאו, "and who came forth from the waters of Yehudah.⁠" (metaphor for "from the loins of")
בטח בדד – נקוט כללא בידך כל בדד שאצל ישיבה הוי לרעה, כמו איכה ישבה בדד, בדד ישב וכיוצא, לכן נאמר כאן וישכן, כי אצל לשון שכונה לטובה הוא שאחר שגירשו אומות מארצם שכנו בה לבדם בטח וכדכתיב הן עם לבדד ישכן.
עין יעקב – ע״ד הפשט מי שיצא ממעין יעקב, וכן (ישעיהו מ״ח:א׳) וממי יהודה יצאו. ואמר אל ארץ, כמו בארץ, וכן (מלכים א ח׳:ל״ה) והתפללו אל המקום הזה. ומה שהזכיר יעקב בירושת הארץ לבאר כי להם לבדם נתנה הארץ הקדושה, כלומר לזרע יעקב בלבד, וזהו לשון עין יעקב ולא מצינו עין אברהם ויצחק אלא עין יעקב להוציא עשו וישמעאל. ומן הידוע כי ארבעה דברים הם שזכתה בהן אומה הישראלית ואלו הן, הנבואה והתורה וארץ ישראל ותחית המתים. ונראה לי להוכיחם ולבארם כלם מדברי משה שגלה על ארבעתם, ובכל פסוק ופסוק תמצא מבואר שהזכיר שם יעקב, להורות כי כלן לא נתנו אלא לזרע יעקב בלבד. הנבואה הוא שכתוב (דברים י״ח:ט״ו) נביא מקרבך מאחיך כמוני, אמר כמוני שאני מזרע יעקב, ולמדנו בזה שאין הנבואה מצויה אלא בזרעו של יעקב, כי מפני שהזכיר מאחיך ובני עשו נקראים אחים שנאמר (במדבר כ׳:י״ד) כה אמר אחיך ישראל, לכך הוצרך להוסיף כמוני למעט שאר האחים שהם עשו וישמעאל ולהוציאם מן הכלל, והא למדת שאין נבואה אלא בישראל. ומה שמצינו בלעם שהיה נביא באומות, מקרה הוא היה לו ולא עלה לאותה השגה אלא לכבודן של ישראל ולפי שעה ודרך מקרה, וכן הזכיר בלשון מקרה (שם כ״ג) ויקר אלהים אל בלעם (שם) ויקר ה׳ אל בלעם, או מטעם שפירשו ז״ל כדי שלא יהא פתחון פה לאומות ליום הדין לומר לישראל נביאים ולנו אין נביאים, אלו היו לנו נביאים היינו חוזרין למוטב. התורה, הוא שכתוב תורה צוה לנו משה, והזכיר מיד קהלת יעקב כי לא נתנה התורה אלא לקהלת יעקב ואין מי שיזכה בה כי אם יעקב לבדו וכל המתקהל עמו. הארץ, הוא שהזכיר כאן עין יעקב אל ארץ, שלא נתנה הארץ למורשה אלא לזרע יעקב, ולא נתישבה מעולם אחר שנחרבה ולא תתישב לעם אחר. תחיית המתים, הוא שאמר אף שמיו יערפו טל, מלת שמיו חוזרת לעין יעקב ולמעלת זרעו של יעקב, ייחס לו השמים שהוא ערבות שעליו הזכיר למעלה רוכב שמים, ואמר יערפו טל, כי הטל שעתיד להחיות בו המתים הוא בערבות, ושאר האומות אינן זוכין לתחית המתים כי אם ישראל זרע יעקב, והוא שכתוב (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, וידוע כי מלת רבים ענינה על ישראל כענין שכתוב (אסתר ח׳:י״ז) ורבים מעמי הארץ מתיהדים, כן דרשו רז״ל בספרי, א״ר סימאי (תהלים נ׳:ד׳) יקרא אל השמים מעל, זו נשמה, ואל הארץ זה הגוף, לדין עמו למי שהוא מדיין, לעמו, מכאן לתחית המתים לישראל, עד כאן. וכן מצינו ישעיה ע״ה שהתנבא על אומות העולם ואמר (ישעיהו כ״ו:י״ד) מתים בל יחיו רפאים בל יקומו, וחזר והתנבא על ישראל ואמר (שם) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך, באר שאין תחית המתים אלא לישראל. ותדע לך כי כל ישראל יחיו בין רשעים בין צדיקים, צדיקים לקבל שכר ורשעים לקבל עונש, כי כיון שקיימו המצות או עברו עליהן בגוף ובנפש כן ראוין ליטול השכר או העונש בגוף ובנפש, וזהו שכתוב (דניאל י״ב:ב׳) אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, וזהו שאמר אסף (תהלים ע״ג:כ׳) בעיר צלמם תבזה, ומלת בעיר מקור כמו בהעיר, וכמוהו (ישעיהו כ״ג) לשמיד, שהוא כמו להשמיד, ותרגם יונתן היאך חילמא מן גבר דמתערא ליום דינא רבא באתער יתהון מבי קברהון ברגז דמותהון תבסר. וכן שנינו בברייתא, שלש כתות ליום הדין, אחת של צדיקים גמורים ואחת של רשעים גמורים ואחת של בינונים, צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיי עולם הבא, רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנם, שנאמר (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות וגו׳. והא למדת שיחיו אף הרשעים, והתחיה ההיא לרעתם כי יהיו נדונין בגוף ובנפש בגיהנם שהוא קבוע בארץ בשבעה מדורים שבו. ואומר שם בינונים מצפצפין ועולין, אבל מי שעונותיו מרובין מזכיותיו ובכלל עון פושעי ישראל בגופן, יורדין לגיהנם ונדונין שם שנים עשר חדש, לאחר שנים עשר חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתם תחת כפות רגלי הצדיקים. ומה שאמר גופן כלה מוכיח שהם יורדין שם לגיהנם בגוף ובנפש. וכדי לרמוז שאין תחית המתים אלא לישראל לפיכך הזכיר הכתוב טל, וסמך לו מיד אשריך ישראל. ודרשו רז״ל (דברים ל״ד:ב׳) עד הים האחרון, הראה לו הקב״ה למשה עד זמן תחית המתים שנאמר עד הים האחרון, אל תיקרי הים האחרון אלא היום האחרון.
וע״ד המדרש עין יעקב, כעין הברכה שברכן יעקב אביהם (בראשית מ״ח:כ״א) והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם.
אף שמיו יערפו טל – כנוי שמיו יחזור להקב״ה, וכן ויגרש, ויאמר. או יחזור הכנוי לישראל, כמי שתולה דבר קטן בגדול, ואמר כן למעלת ישראל, וכדעת האומרים כי ישראל עיקר המציאות. או יחזור אל הארץ, שהרי מצינו מלת ארץ בלשון זכר (שם י״ג) ולא נשא אותם הארץ וכן (ישעיהו ט׳:י״ח) נעתם ארץ, ושעור הכתוב, כי שמיו של ארץ כלומר השמים שהם כנגד הארץ הקדושה יערפו טל, כלומר יורידו טל של ברכה. ומלת יערפו כמו ירעפו.
עין יעקב, "the well of Yaakov.⁠" According to the plain meaning of the text "someone who had emerged from the 'well' of Yaakov" (Ibn Ezra). We find a similar expression pertaining to offspring of Yehudah in Isaiah 48,1, where the words וממי יהודה "and have issued forth from the waters of Yehudah,⁠" also mean that the people the prophet refers to are descended from Yaakov through Yehudah.
The words אל ארץ דגן, "to a land of grain,⁠" clearly must be understood as "in a land of grain, etc.⁠" We have a similar use of the word אל in Kings I 8,35 where Solomon describes people praying at the Temple as ויתפללו אל המקום הזה, "and they will pray to this place.⁠" Clearly, he did not mean that their prayers should be directed at the "place,⁠" but, to God Who is perceived as being at that place.
If Moses speaks of the inheritance of the land in conjunction with Yaakov (instead of Avraham or Yitzchok), this is to preclude anyone thinking that other descendants of the two senior patriarchs had any claim to that land. This is also why we never find the expression עין אברהם or עין יצחק as it would have included other sons of Avraham, or Esau, a son of Yitzchok. We have pointed out repeatedly that the Jewish people have an exclusive claim to four gifts: prophecy, Torah, the land of Israel, and resurrection of the bodies after an interval.
The exclusivity of these gifts to the Jewish people can be attributed directly to quotes from Moses' own lips. Concerning the gift of prophecy, he said in Deut. 18,15: "a prophet among you, one of your brethren, someone like me, etc.⁠" He meant: "just as I am a direct descendant of Yaakov, so any future prophet will be a direct descendant of Yaakov.⁠" This verse teaches that prophecy is not to be found except among the Jewish people.
If you were to counter that we do find Bileam as a prophet among the Gentile nations, the fact is that Bileam was not a prophet at all; he had the occasional communication from God, a communication described as מקרה, as we know from the Torah itself which described God 's communication to him as ויקר instead of as ויקרא, i.e. a happening which was of a totally irregular nature. Even on that occasion, God communicated with him only for the sake and honour of the Jewish people (compare author's words on Numbers 23,16 and 24,4). Alternatively, the only reason Bileam was granted prophetic powers was to silence the Gentiles' argument that if God had given them prophets they too would have risen to the same moral and ethical levels as had the Jewish people (Bamidbar Rabbah 20,1).
The exclusivity of the gift of the Torah to the Jewish people is proved by the verse (Deut. 33,4) "Moses has commanded the Torah to us, an hereditary gift for the community of Yaakov.⁠"
The exclusivity of the gift of Eretz Yisrael to direct descendants of Yaakov is proved by our verse mentioning עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש. History has proved that during the many centuries of the Jewish people being exiled from that land no other nation ever succeeded in making it a land flowing with milk and honey. This is why it was never settled successfully by another nation for any period of time.
The resurrection of the dead being something reserved for the Jewish people is attested to by the words in our verse אף שמיו יערפו טל, "even its heavens drip with dew.⁠" The word שמיו, "its heavens,⁠" refers to the expression עין יעקב at the beginning of the same verse, meaning that the dew which in the future will be the mechanism awakening the dead to rebirth comes from the part of heaven ערבות, in which the descendants of Yaakov ride in the interval. In other words, the Yeshurun described in verse 26 are the souls of the Jewish people after death awaiting the call to be resurrected. This part of heaven contains the dew which will reunite these souls with their bodies. Other nations do not share this privilege; their souls will not be reunited with their bodies. This is what Daniel 12,2 referred to when he spoke about many awakening from their slumber, the "many" being Jews. The word רבים, chosen by Daniel as the ones who will be resurrected is a word which has been used to describe Jews on other occasions in the Bible, such as in Esther 8,17 ורבים מעמי הארץ מתיהדים, which, according to Sifri Haazinu 306 (end of Deut. 32,2), refers to Jews becoming proper Jews again. According to Rabbi Simai there, Moses calls the heaven the domain of the soul, whereas he refers to the earth as the domain of the body. He calls on the dew to reunite the two. People who studied and practiced Torah on earth are as if "heavenly,⁠" and the curse that they will die (permanently) as described by David in Psalms 82,7 does not apply to them. Obviously, the people he speaks of can only be the Jewish people.
We also find that Isaiah prophesied about the future of the Gentile nations saying that מתים בל יחיו, רפאים בל יקומו, "they are dead, they can never live; shades, they can never rise" (Isaiah 26,14), whereas in verse 19 of the same chapter he writes: "your dead will live, let corpses arise! Awake and shout for joy, you who dwell in the dust, for your dew is like the dew on fresh growth, you make the land of shades come to life.⁠" The meaning of the two verses is that a revival of the dead will occur only for the Jewish people. You should know that all of the Jewish people will be resurrected physically, however they will then experience a judgment which will determine their future. This is why Daniel 12,2 describes that some "will remain alive indefinitely whereas others will be consigned to everlasting abhorrence.⁠" This is also what the psalmist Assaph referred to in (Psalms 73,20) בעיר צלמות תבזה, "when awake you despise death.⁠" The word בעיר in that verse has its root in ער, awake, and is to be understood as בהעיר, "when in a state of wakefulness.⁠" We encounter similar constructions, such as in Isaiah 23,11 where the word לשמיד is to be understood as if the prophet had written להשמיד, "to destroy.⁠" Targum Yonathan renders the verse in Psalms 73,20 as "like the dream of a person who is awakened from a dream to face a day of judgment when I awaken them from their graves in anger to announce their permanent death.⁠" We have also been taught in a Baraitha (Rosh Hashanah 16) that when the day of judgment arrives there will be three groups of people. One group comprises the totally righteous, one the totally wicked, irredeemable, and one group consists of the ones who fall in between the other two categories. The first group will be immediately inscribed and sealed in the Book of the righteous and their fate will be sealed so that they can immediately proceed to the hereafter. The second group will be consigned to hell immediately, in accordance with the verse from Daniel which we already quoted. This proves to you that even the totally wicked (Jews) will first be awakened before being consigned to their eventual destination. For the wicked this resurrection of their bodies will actually be a punishment rather than a reward seeing that they will be judged in Gehinom both body and soul in one of the seven levels of that domain.
Concerning the people who fall between the two extremes of being totally righteous and totally wicked, the Talmud Rosh Hashanah 17 says that they will express their pains during the punishments endured but, if their merits exceed their demerits, they will rise from the pain inflicted upon them and join their brethren in the hereafter reserved for the righteous. The ones whose demerits exceed their accumulated merits, however, will descend into Gehinom for a period of 12 months. At the end of that period their bodies will cease to exist and their souls will be burned, the remains being scattered beneath the soles of the feet of the righteous inhabiting these celestial regions. The fact that the Talmud describes their bodies as "ceasing,⁠" proves that they had descended to Gehinom first both as bodies and souls.
In order to hint that the resurrection of the bodies is something reserved exclusively for the Jewish people, Moses mentioned "dew,⁠" and immediately afterwards: "hail to you Israel.⁠" Our sages in the Sifri 340, commenting on the words in 34,3 where the Torah describes the extent of the vision granted to Moses, עד הים האחרון, "as far as the western sea" in 34,3, add: that instead of reading these words as עד הים האחרון, we should read them as עד היום האחרון, "until the final day.⁠"
A Midrashic approach based on Sifri Vezot Haberachah 356: the words עין יעקב mean: "a similar type of blessing to that bestowed by Yaakov.⁠" The essence of Yaakov's blessing had been that God would bring his family back to the land of Israel. (Genesis 48,21).
אף שמיו יערפו טל, "also its heavens will drip dew.⁠" The simile: "its heavens" (read "his" heavens) refer back to God, (א-ל) just as the words ויגרש as well as ויאמר in verse 27 also refer back to that subject at the beginning of verse 26. Alternatively, the simile שמיו, "its heavens,⁠" may refer to Israel, and the construction would be an example of appending something minor to something major. Moses phrased it thus in order to emphasize the great stature of the people of Israel, making the "heavens" subordinate to Israel. A third possibility is that the word שמיו, "its heavens,⁠" refers to the word הארץ, "the earth;⁠" it would not be the first time that the word ארץ appears as masculine. We have several such examples, one of which is Genesis 13,6 ולא נשא אותם הארץ, "the earth could not support them,⁠" where the word נשא is masculine instead of נשאה. Another such example of the word ארץ appearing as masculine is found in Isaiah 9,18 נעתם ארץ instead of נעתן ארץ, "the earth was shaken.⁠" The meaning of our verse then would be: ""the heavens which correspond to the sacred earth will drip dew,⁠" i.e. beneficial dew. The word יערפו would then have the meaning of ירעפו as in Proverbs 3,20: "will drip down.⁠"
עין יעקב – כל אותן שהם מעין יעקב ישכון בטח בדד שלא תתערב שאר אומה בשמחתם. ובגוים לא יתחשב (במדבר כ״ג:ט׳) ולא יהיה עמהם אלא אותם שהם מעין יעקב כגון גירי צדק. אבל מינים ומלשינים. ומסורות ופורשים מדרכי צבור לא ישכנו עמהם דזרע יעקב לא נאמר ולא בית יעקב. אלא עין יעקב.
וישכון ישראל בטח בדד – כל אותו שיהיה מעין יעקב כלו׳ מענין שלו כגון גירי צדק ישכנו לבטח ובדד שבשמחתכם לא יתערב זר וכן אמר בלעם הן עם לבדד ישכון אבל מינים ומלשינים ומוסרין ופורשין מדרכי צבור לא ישכנו עמהם שהרי זרע יעקב לא נאמר אלא עין יעקב.
עין יעקב – מעין יעקב.
והוא יעד שישכון ישראל בטח מכל אויביו מסביב וישכון בדד בארץ דגן ותירוש כל המעיין נובע מיעקב והוא זרע ישראל ועם שהארץ נכונה לעשות דגן ותירוש הבטיחם עוד שישגיח בהם בנתינת השמים טלם להצמיח מוצא על דשא בדרך שתשלם שם הויות פירות הארץ.
וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב וגו׳ המפרשים ז״ל נתחלפו בפירוש עין יעקב יש אומרים מעין יעקב ויש אומרים כעין יעקב ואני מפרש אותו כפשוטו עין ממש וזה כי אמר יצחק לעשו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומעל השמים מעל (בראשית כ״ז:ל״ט) שמע יעקב וירע בעיניו שמא נטלה ממנו ברכת ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ וגו׳ (בראשית כ״ז:כ״ח) ונתנה לעשו ומהיום ההוא היה עויין בעינו ולבו הדבר ולזה אמר כי כאשר יתקיים זה כבר ישכון ישראל בטח בדד מבלי ערעור במה שהיתה עין יעקב עויינת עליו והוא אל ארץ דגן ותירוש גם שמיו יערפו טל – כמו שנאמר ויתן לך האלהים מעל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ומעתה אין שטן ואין פגע רע.
בטח בדד כל יחיד ויחיד תחת גפנו ותחת תאנתו מפוזרים ואינן צריכים להתאסף ולישב יחד מפני האויב. אמר מפוזרין ואינן צריכין כו׳ מפני שהוא סובר שזה הפסוק דבק עם ויגרש מפניך אויב הקודם לו ולפיכך אמר שמאחר שגרש מפניך האויב אינכם צריכי׳ להתאסף יחד להלחם עמו רק יהיה כל אחד יושב בדד בטח תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד:
כמו ועינו כעין הבדולח. שפירושו כדוגמ׳ הבדולח וכתארו אף כאן כדוגמת ברכת יעקב ומה שאמר לא כבדד שאמר ירמיה כו׳ אלא כעין ההבטחה שהבטיחם יעקב הוא כדי לתת טעם על מה שהוצרך הכתוב לומר שהברכה הזאת הוא כדוגמ׳ ברכת יעקב דמשמע ולא כדוגמת ברכת אחר׳ ופי׳ ואמר לאפוקי ברכת ירמיה שאמר גם הוא ל׳ בדד והיא לרעה וזו לטובה:
אף שמיו יערפו טל אף ברכתו של יצחק נוספות על ברכתו של יעקב ויתן לך אלהים מטל השמים. כאילו אמר הברכה הזאת היא מעין ברכתו של יעקב ואף מברכתו של יצחק ומפני שברכתו של יצחק היתה בלשון ויתן לך האלהים מטל השמי׳ שפירושו שמיו יערפו טל אמר אף שמי׳ יערפו על במקום אף ברכתו של יצחק:
וכנגד המין השני משלמות הארץ בתבואותיה אמר וישכון ישראל בטח וגו׳, רוצה לומר שישראל מפאת מה שזכר שהשם יתברך גרש מפניהם האויב והוא יתברך רוכב שמים בעזרם, לכן זכו מאותה סבה גם כן ששכן ישראל בארץ בטח בדד, רוצה לומר כי עם היות שהיושב בדד יפחד, ולכן יבחרו האנשים באוהבים ובקרובי׳, הנה ישראל בגוים לא יתחשב ונעשה שונא לכולם ושכן בדד, ועם כל זה שכן לבטח לפי שרוכב שמים בעזרם ומה יעשה לו אדם.
ואמרו עין יעקב הוא קשור למה שלאחריו יאמר ששכן בטח ובדד בארץ דגן ותירוש שזה היה עין יעקב ומגמת פניו ותאותו להשיגו כי הנה יצחק בברכו את יעקב זכרם (פרשת תולדות) ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש, הנה אם כן בהיותו עתה בארץ דגן ותירוש וששמיו יערפו טל כי היא הברכה שעלה חרד ונתעסק ועשה כל מה שעשה יעקב, וזהו אמרו עין יעקב, ולכן לא זכר יצהר ולא יתר הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, לפי שלא היה דעתו כי אם לאותם הדברים שזכר יצחק בברכתו כי הם היו עין יעקב:
ובזה וישכון ישראל בטח בדד בארץ דגן ותירוש. או שיאמר וישכון ישראל בטח בדד. אחר שאין לו אלא אל אחד שהוא עין יעקב ואורו. כאומרו קומי אורי וכו׳. ואחר שהשם מושל בעליונים ורוכב שמים. ובתחתונים מתחת זרועות עולם. ואין מוחה בידו. כאומרו אין כאל ישורון א״כ הוא יושב בטח בדד. אחר שאין לו אלא אל אחד שהוא עין יעקב. כי מי שיש לו שרים רבים אינו ישן ביום ובלילה. לראות ולעיין היאך יהיו מרוצים. כי כשזה בכעס זה ברצון. אבל כשאין לו אלא שר אחד ישן ושמח. וזהו בשלום יחדיו אשכבה ואישן. כי אין לי בינה לחשב. אחר שאתה ה׳ לעתיד לבא לבדד לבטח תושיבני. וזהו וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב. כי הוא ישן בלי פחד. אחר שאין לו אלא אל אחד:
או יאמר וישכון ישראל בטח בדד – אחר שיש לו ארץ דגן ותירוש טובה ורחבה. ולא יהיה להם פחד מרעב. לפי שאפילו יהיה רעב בכל העולם. אף שמיו העומדים עליהם יערפו טל. אע״פ שיהיה עצירה בשאר הארצות. וזה כדרך שאמר בקללה והיו שמיך אשר על ראשך נחשת.
וישכן ישראל בטח – כאמרו ״והארץ שקטה ממלחמה״ (יהושע י״א:כ״ג).
בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש, אף שמיו יערפו טל – יהי רצון שלקץ הימין, ״עין יעקב״ והוא האדון אשר אתם מבקשים, אשר הוא ״עין ישראל״ בסוף ובעקב הכל, וכן ״שמיו יערפו טל״, יביעו טל בשפע ״אל ארץ דגן ותירוש״. כי אמנם המשיח יערוף לקחו כטל, שהכל שמחים בו, וגם כן השמים יביעו טל בשופע ״אל ארץ דגן ותירוש״, כמו שהיה הענין בששת ימי בראשית, קודם חטא של אדם הראשון, ״כי לא המטיר... ואדם אין לעבד... ואד יעלה... והשקה״ (בראשית ב׳:ה׳-ו׳), באופן שבהיות הארץ מעצמה ״ארץ דגן ותירוש״, בבוא עליה עריפת טל לברכה, מספיק להתפרנס את יושביה שלא בצער, כאשר היתה הכוונה שיתפרנס אדם הראשון קודם חטאו, כאמרם ז״ל ׳עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת׳ (שבת ל׳:).
וישכון ישראל בטח, as we read in Joshua 11,23 והארץ שקטה ממלחמה, “the land was tranquil, rested from war.” בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש, insulated, secure is Yaakov’s tenure, He, the God of Yaakov, is the source of the land producing corn and wine. He is the Lord whom you seek out, who, after all said and done is עין ישראל, Israel’s fountain. This is manifest in the manner in which שמיו יערפו טל, His heavens will provide your land with ample and blissful dew. Moses’ blessing envisages the times of the Messiah when the heavens by dripping dew will make the land fruitful as it had been before Adam’s sin, as documented in Genesis 2,5-6 that when there was not yet a human being to till the soil, and God had not yet made it rain on to the earth, a vapour rose from the earth and irrigated it,” so that it could produce crops without the need for rain from above. Once the messianic age will dawn, conditions on earth will be similar to what they were before Adam had sinned, and, as a result, growing one’s food had been decreed to be something laborious, involving sweat. The Talmud Shabbat 30 foresees that at that time ready made cakes will materialise from the soil of the land of Israel.
כל יחיד ויחיד תחת גפנו. דאם לא כן, מאי ״בטח בדד״:
דגן וְתִירוֹש: בתיקון ס״ת, ותירוש, בספר מדוייק ותירש, ע״כ. והמסורת מוכיח שהוא מל׳ וי״ו כי לא נמצא בתורה רק ב׳ מל׳ יו״ד וחס׳ וי״ו, וסימנ׳ ורב דגן וְתִירֹש1, ודגן וְתִירֹש סמכתיו2, ושאר׳ באוריית׳ מל׳ דמל׳ כתי׳, מל׳ יו״ד ומל׳ וי״ו, וכ״כ הרמ״ה3 ז״ל. [ותירוש].
1. ורב דגן וְתִירֹש: בר׳ כז כח.
2. ודגן וְתִירֹש סמכתיו: בר׳ כז לז.
3. הרמ״ה: יר״ש.
כל יחיד ויחיד כו׳. רצ״ל מלת בדד למה לי, כיון דכתיב בטח, דהא רש״י פי׳ לעיל בפ׳ האזינו (דברים ל״ב:י״ב) ה׳ בדד ובטח כו׳, ואם כן בדד נמי לשון בטח הוא. ומתרץ בדד דהכא פי׳ כל אחד ואחד וכו׳:
כמו ועינו כעין הבדולח כו׳. שפירושו כדוגמת הבדולח וכתוארו, אף כאן כדוגמת ברכת יעקב:
לא כבדד שאמר ירמיה. ור״ל למה הוצרך הכתוב לומר שהברכה היא דוגמת ברכת יעקב, דמשמע ולא כדוגמת ברכה אחרת. לכן פי׳ לא כדוגמת ברכת ירמיה וכו׳:
אף ברכתו של יצחק כו׳. פי׳ לא ברכתו של יעקב לבד יתקיים בכם, אלא אף ברכתו של יצחק. דר״ל מאי אף, כלומר הברכה הזאת היא מעין ברכת יעקב, ואף מברכתו של יצחק שנאמר בה ויתן לך האלהים מטל השמים. לכך מרמז ברכתו של יצחק בלשון יערפו טל:
Each and every individual, etc. Rashi is answering the question: Why do we need the word בדד, once it says בטח, securely? For Rashi explained above in parshas Ha'azinu (32:12) [on the verse, ה' בדד ינחנו], Hashem conducted them alone, in security. Thus בדד also connotes security. He answers that here בדד means each and every individual etc.
As in, "Its likeness was similar to crystal, etc.⁠" Whose meaning is, in the likeness of crystal and its appearance. Here too it means, in the likeness of Yaakov's blessing.
Not like the isolation Yirmiyahu mentioned. Rashi is explaining why the verse needs to say that the blessing is in the likeness the blessing of Yaakov, which implies not in the likeness of another blessing. [Which is the other blessing?] He therefore explains, not in the likeness of the blessing of Yirmiyahu, etc.
Also, Yitzchak's blessing, etc. Meaning, not only Yaakov's blessing will be fulfilled regarding you, but also Yitzchak's blessing. I.e., this blessing is like the blessing of Yaakov [that he gave to his sons], and also like the blessing of Yitzchak where it says (Bereishis 27:28), And may G-d give you of the dew of heaven. Therefore Yitzchak's blessing is alluded to in the words shall drip dew.
וישכן ישראל בטח – אימתי כשיהיה בדד, ומאמר וישכון נמשך עם מאמר שלמעלה ממנו שהוא ויאמר השמד, שצוה ה׳ לישראל להשמיד כל נשמה מיושבי הארץ, ובזה וישכון ישראל בטח בדד.
ואומרו עין יעקב – לומר שהגם שתהיה עינם אל ארץ דגן ותירוש, פירוש לאכול מפריה ולשבוע מטובה, אף על פי כן לא יבעטו כשלא יהיו יושבים מהעמים עמהם בארץ.
וישכן ישראל בטח, Israel dwelled in safety; when does this situation occur? When they live in isolation. The statement introduced by the words וישכן, etc., is a continuation of the previous statement ויאמר השמד, that God had ordered the Israelites to wipe out the Canaanites. As a result of fulfilling this instruction Israel would be assured of dwelling safely in the Holy Land.
The additional words עין יעקב, may mean that although Israel's eyes are directed at the promise of inheriting a land flowing with milk and honey, i.e. at material considerations, this will not lead to their rejecting God's Torah as long as they have eliminated all the former inhabitants of the land.
וישכן ישראל בטח – הוא ארץ סיחון שירשו את ארצו והחרימו את עריו ואת כל אשר בו.
בדד עין יעקב – הוא ארץ מדין שירשו את ארצם ג״כ ולא הותירו מהם רק טף ונשים אשר לא ידעו וגו׳ החיו לכם – לשפחות.
ואמר עין יעקב – אלו הכשרים שבישראל שלא נתנו עיניהם על בנות מואב וכמ״ש כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו וגו׳ ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כלכם היום.
אל ארץ דגן ותירוש – הוא ארץ יעזר וגלעד כמ״ש והנה המקום מקום מקנה כי הם רועים מן השחת ומן הזמורות ובשבחה של הארץ דיבר הכתוב.
אף שמיו יערפו טל – הוא ארץ עוג מלך הבשן כמ״ש כטל חרמון וגו׳ וכתיב הרעיפו שמים ממעל ואמר אף שמיו. שהטל אינו מיוחד אלא לא״י כידוע וכמ״ש ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ וכמ״ש שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה׳ את הברכה ובכאן נתקיימו מקצת ברכות של יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל.
וישכן ישראל בטח – מחמת שובע הגדול כמ״ש ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם.
בדד עין יעקב וגו׳ – הוא מה שנאמר החיו לכם – לעבדים ולשפחות וכמ״ש יעבדוך שמים ועד כאן מדבר בנסי מדבר. ועכשיו מתחיל בנסי א״י שנעשו בימי יהושע לכן הוא בפסוק בפ״ע.
וישכן ישראל בטח – אחרי השמדת יושבי הארץ:
בדד – נבדל מיתר העמים:
עין יעקב – מי שיצא ממעין יעקב, והם בני ישראל, והאב דומה למעין אשר ממנו יצאו הבנים שהם מימיו, וכן ומימי יהודה יצאו (ישעיה מ״ח א׳) וכן אמר דוד ממקור ישראל (תהלים ס״ח כ״ז), כלומר היוצאים ממקור ישראל:
אף שמיו – של ישראל, כלומר השמים אשר עליו:
בטח בדד – תאר בדד פעמים לגריעות כמו איכה ישבה בדד דהיינו מסולקת מחברת בני אדם שהיו לו לצוותא ולעזר (אבגעזאָנדערט), ולפעמים לשבח כמו כאן דהיינו בדד מסולק מן ההצטרכות אל החברה, שמסתפק מעצמו (זעלבסטשטאֶנדיג) (רבי שלמה פאפענהיים).
ישרון – נקרא ישראל בשם ישורון שהוא לשון ראיי׳ והבטה ע״ש שראו בסיני כבוד השכינה עין בעין (רב״ח). והגר״א אמר קראם ישרון על השירה הראשונה ששרו לו ביציאת מצרים כמ״ש השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. ויתכן לפי שהתורה נקראת ישר, ככתוב (יהושע יו״ד) הלא היא כתובה על ספר הישר ותרגומו ספרא דאוריית׳, והמצות בכללן נקראו ישרים כמ״ש פקודי ה׳ ישרים, לכן נופל לשון ישרון על מקבלי תורה ושומרי פקודי׳ עמ״ש וילך (ל״א י״ט) את השירה הזאת.
{עין יעקב – לדעת Ewald בדקדוק pag. 2 Nota 2, יעקב הוא כאן שם האומה, והמליצה כמליצת עיני תמיד אל ה׳. Daf Auge Jacobs sicht auf ein frucht baref lande.}א
א. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), 673(ב).
וישכן וגו׳ – רק בעזרת ה׳ – ״מענה וגו׳ ויגרש״ וגו׳ – מצא ישראל את מקומו עלי אדמות.
בטח בדד – ישראל הוא בטוח כשהוא מבוּדד, כשהוא מוגן על ידי ה׳ ומנותק מכל קשר לשאר העמים.
עין יעקב – לא נאמר כאן ״יעקב על עין ארץ דגן ותירוש״, אלא ״עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש״. הווי אומר, אין זה יעקב שעולה ומצליח בגלל הארץ; אלא הארץ היא זו שעולה ומצליחה בגלל יעקב. יעקב הוא מקור המעיין שבאמצעותו תהיה הארץ עשירה בדגן ותירוש. עושר הארץ איננו תלוי בגורמים פיזיים. ההתנהגות המוסרית הנדרשת מיעקב, המילוי המוסרי של תפקידו, יהיה מקור הברכות שתבואנה על ארצו. לפיכך ״אף שמיו יערפו טל״.
לא ייתכן לומר שהריבוי שתיבת ״אף״ מורה עליו, מתייחס ל״טל״, ושפירוש המשפט הוא: שמיו נוטפים טל, אפילו טל בשפע. שכן הטל הוא הלחות הטבעית ביותר היורדת מן השמים, שכמעט ואינה פוסקת לעולם: ״טל לא מיעצר״. אפילו בשנים שאין גשמים יורדים, כגון לאחר הכרזתו של אליהו, עדיין יורד הטל (עיין תענית ג.–:). לפיכך אי אפשר לפרש: אפילו הטל ניתן לו מן השמים.
אלא לדעתנו ההדגשה היא על הכינוי בסוף תיבת ״שמיו״: אפילו הטל הבא באופן קבוע, לפי חוקי הטבע, ניתן לו מן השמים שלו. הווי אומר, שהשמים נוטפים עליו טל משום שהם פרושׂים מעל לארצו של יעקב, מפני שייעודו המוסרי והתנהגותו המוסרית של יעקב ראויים לברכה. אפילו בטל, מורגשת השפעת מעשי יעקב!
על דרך זו נוכל להבין גם את תיבת הריבוי בספר שופטים (ה, ד), שאחרת קשה לבארה: ״גַם⁠־עָבִים נָטְפוּ מָיִם״. כאשר שכינת ה׳ ירדה לארץ במתן תורה, חש כל העולם הארצי בקרבת ה׳, ואפילו המים הנוטפים מן העננים העידו על התגלותו. אולם שם ייתכן שעצם הופעת ענני הגשם הייתה דבר יוצא מגדר הרגיל, שהרי בדרך כלל לא מופיעים עננים בשמי המדבר.
וישכן ישראל כשתהיה במדרגת ישראל ותשבו בטח בארצכם הוא אשר השכין אתכם בדד עין יעקב השבטים יכונו בשם עין יעקב עד״ה (זכריה ג ט) על אבן אחת שבעה עינים, ותיבת וישכן יסוב גם על בדד, והוא כאלו כתוב וישכון בדד עין יעקב, שר״ל שנחלת כל שבט ושבט יגיע הכל מאתו יתברך. אל ארץ דגן ותירוש שהארץ תהיה מבורכת:
אף שמיו יערפו טל שנחלת כל השבטים תהיה טובה ומבורכת משמים שיערפו טל עליהם, והכל הוא מאתו יתברך. עד כאן דבר מגאולת מצרים וביאתם לארץ:
וישכון ישראל וגו׳: עתה מבאר אשר ״אין כאל ישורון״ בהנהגה פנימית של האומה1. ואמר שהם ׳ישכנו בטח וגם בדד׳. ופירוש ״בטח״ – הוא במנוחת הנפש, באהבה בין אדם לחבירו, ובלי התחרות עם שאר אומות העולם. ו״בדד״ – הוא בלי התערבות יתירה עם אומות העולם בריעות והתחתנות, אלא ״בדד״ – מובדלים ומצוינים בפני עצמם.
ושתי מדות הללו2 המה ״עין יעקב״, היינו מדתו ומבוקשו של יעקב שבניו יהיו כן. ופירוש ״עין״ כמו (איוב לו,ז) ״לא יגרע מצדיק עיניו״, דמשמעו – מבוקשו של צדיק3, ונותן עין על זה4. [וזוהי כוונת הגמרא מגילה (יג,ב) ״לא יגרע מצדיק עיניו״ – בשכר צניעות שהיתה בה ברחל, זכתה ויצא ממנה שאול5. הפירוש, מה שהיתה תשוקתה6 של רחל, נתקיימה בבניה. ופירוש רש״י על ׳עיניו של הקב״ה׳7 דוחק]. ומדת8 יעקב היתה אהבה לבני אדם ובלי התחרות בדרך נפלאה9, כמו שכתבתי בספר בראשית (לב,כו)10, והיה מדריך את בניו שיתנהגו כן, כמו שכתבתי שם (לא,מו11. מט,כד12) ובכמה מקומות.
וכן היתה מדת13 יעקב להיות ״בדד״, כמו שכתבתי שם (לג,טו14. לג,יח15. לז,א16), וביחוד ביארנו שם (מו,ד) במקרא ״ויוסף ישית ידו על עיניך״. והיא17 צורת האומה בכללה, וכך רצונו של הקב״ה שיתנהגו ישראל כן, כמו שכתבתי לעיל בשירת האזינו (לב,יב) בפסוק ״ה׳ בדד ינחנו״. ואיתא בגמרא סנהדרין (קד,א): ״ישבה בדד״, אמר רבה אמר רבי יוחנן, אמר הקב״ה, אני אמרתי ״וישכון ישראל בטח בדד וגו׳⁠ ⁠⁠״, עכשיו יהיה בדד מושבם. פירוש18, רצונו של הקב״ה היה שיהיו ישראל בדד ואינם מעורבים עם אומות העולם בכבוד ובמנוחה, עתה שקלקלו ולא שמרו צורתן ויתערבו בגוים נעשו בדד באופן אחר, היינו, שאומות העולם בדלין מהם19. וזהו ״איכה ישבה בדד וגו׳⁠ ⁠⁠״. [ובשמות רבה (לח,ד) איתא ׳אין ״עין״ אלא נבואה׳20 וכו׳, פירוש21, דמדת ״בטח בדד״ מביאה לידי נבואה ורוח הקודש, מה שאין כן בהעדר המנוחה או שיש התערבות עם אומות העולם מסתלקת רוח הקודש מישראל].
אל ארץ דגן ותירוש: באשר דשני דברים מכריחים לאומה להפר שתי מדות הללו22, א׳, מחסור שבכל מדינה באיזה פרט, עד שבעל כרחה מוכרחת לסחור עם אומה האחרת. ב׳, טבע האדם מצד שהוא מדיני23, על כן נדרש הרבה לדבר המעורר למוסר להתגבר על הטבע כדי לשמור הצורה הרוחנית,
על זה24 אמר ״אל ארץ דגן ותירוש״, עיקר חיות האדם יש די הצורך בארץ ישראל25. ואמר ״אל״ ולא ׳על׳, דמ״מ אינו מועיל מה שיש דברים הכרחים להיות ״בדד״, אם לא בצירוף מדת ״עין יעקב״26 לשמור צורת האומה. משום הכי כתיב דמדה זו מצטרפת להועיל יחד עם27 ״ארץ דגן ותירוש״.
ונגד טבע האדם להיות מדיני28 כתיב ״אף שמיו יערפו טל״. דכבר נתבאר ריש פרשת האזינו ד״שמים״ עיקר משמעו ׳משפיע׳, ובכלל זה המה גדולי ישראל המעוררים למוסר ומשפיעים להמון עם ה׳ דברים כבושים ודברי אגדה שמשולים לטל, כמו שכתבתי שם בפסוק ״תזל כטל אמרתי״. והוא סיבה לשמירת צורתן להיות ״בדד״, וכן לכל טוב הנהגה פנימית שמירת אהבה ושלום29.
נמצא גם בזה ״אין כאל ישורון״30.
1. שזהו עיקר נוסף (מתוך שלשה) בצרכי בני אדם, עליהם אמר הכתוב (בפסוק כ״ח) שאין כח בעולם ככח של ״ישורון״, שהם גדולי ישראל, או כלל האומה, עיי״ש ברבינו.
2. ״בטח ובדד״.
3. כלומר, הקב״ה לא יגרע מצדיק את מבוקשו. ויש ראיה לדברי רבינו ממדרש תנחומא פרשת מטות: ״לא יגרע מצדיק עיניו״ – איך הקב״ה מונע מן הצדיק מה שרוצה לראות בעיניו. ללמדך שמשה היה רוצה לראות נקמת המדיינים, לכך נאמר ״צרור את המדיינים... אחר תאסף״.
4. מבוקשו של אדם נקרא ״עינו״, כי הוא נותן עין על זה.
5. המשך: ובשכר צניעות שהיתה בו בשאול זכה ויצתה ממנו אסתר.
6. ׳עיניה׳.
7. זה לשונו בד״ה לא יגרע מצדיק עיניו: נותן עיניו במעשה הצדיקים לשלם להם גמולן אף לימים רבים מדה במדה.
8. ומבוקשו (״עין יעקב״).
9. זה כנגד ״וישכון... בטח״.
10. על הפסוק ״ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו״.
11. על הפסוק ״ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים״.
12. על הפסוק ״ותשב באיתן קשתו... מידי אביר יעקב״.
13. ומבוקשו (״עין יעקב״).
14. על הפסוק ״ויאמר עשו, אציגה נא עמך מן העם אשר אתי, ויאמר למה זה אמצא חן בעיני אדוני״.
15. על הפסוק ״ויבא יעקב שלם עיר שכם... ויחן את פני העיר״.
16. על הפסוק ״וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען״.
17. ה״בדד״.
18. רש״י בסנהדרין פירש: ״בטח בדד״ – שיושבין יחידים ואינן מתייראין לא מן הנכרים ולא מן חיות רעות. אך רבינו מפרש אחרת.
19. יסוד מרכזי במשנת גדולי האחרונים, הוזכר גם במשך חכמה בכמה מקומות ובספרים נוספים.
20. שנאמר (ישעיהו כט,י) ״כי נסך עליכם ה׳ רוח תרדמה ויעצם את עיניכם״.
21. הרד״ל פירש: כמו שאמרו ביקש משה שלא תשרה שכינה רק על ישראל ונתנה לו, וז״ש ״בטח בדד עין יעקב״ – לבדו יזכה לראות בשכינת עוזו של הקב״ה ולקבל שפע נבואתו. וכן פירש המהרז״ו שם. אך רבינו מפרש לשיטתו.
22. ״בטח ובדד״.
23. חברתי.
24. על הסיבה הראשונה שיכולה להפר את מדת (מצות) ״בטח״, שהיא ההכרח לסחור עם אומה אחרת.
25. כך שלא יהיה להם צורך לסחור עם אומה אחרת.
26. שכך היה מבוקשו ורצונו של יעקב...
27. ׳יחד עם׳ = ״אל״.
28. שהיא הסיבה השניה היכולה להפר את מדת (מצות) ״בדד״.
29. שהיא מדת ״בטח״, וכנ״ל.
30. אין כמו הכח של האומה הישראלית.
עין יעקב. אפשר שהוא כמו זרע כי כן נקרא העין או המעין להיות ממנו מוצא המים, ובל׳ ערבי מצינו שרש עין להורות על הנביעה (ראה גיזיניוס ש׳ עין) ויהיה פי׳ הכתוב וישכון יש׳ וגו׳ שהוא עין יעקב וזרעו והטעם להזכיר יעקב כי הוא היה גר בארץ כנען ובניו עתידים למשול בה — ומעין ששמו עין יעקב לא מצינו בתנ״ך רק באונגליון מצינו (יוחנן ד׳ פ״ו) ואם עין יעקב הוא על שם המעין לא ידענו הוראת הכתוב.
וישכון ישראל בטח כו׳ מי כמוך עם נושע בה׳ כו׳ – הענין דכבר פירשתי במק״א דמסידור הטבעי מעיד על אמיתת מציאות השי״ת, כמו שאמר ישעיה שאו עיניכם וראו מי ברא אלה כו׳, וכמו שאמר אברהם אבינו כלום יצאתה חמה ממערב כו׳, וזה מורה על מסדר ומוציא במספר צבאם והמה שלוחי ההשגחה וכגרזן ביד החוצב, אבל אם הטבע תשנה דרכה אז יבטל מציאת המופת על המסדר והבורא היחיד יתברך, אמנם זה יתכן אשר על ידי הנהגה הטבעית תשפיע ההשגחה רוב ברכה ויעשו חטים כשני כליות כבימי שמעון ב״ש, אבל אם ירדופו אותם בעלי בחירה אז פן ינכרו צרימו ויאמרו ידינו רמה ולא פעל ה׳, א״כ יהיה אז חלול השי״ת והעדר כבודו חלילה כי לא יחפוצו לדעת שיש משגיח ומסדר כל אורחות הטבע, אז יצא כגבור חמוץ בגדים ויאמר אני אני הוא ויהפוך סדור הטבעי, וזה שאמר וישכון ישראל בטח, פירוש בלא רודפים אז עין יעקב כברכתא דברכינון יעקב אבוהון אל ארץ דגן ותירוש בהשגחה פרטיית עפ״י דרכי הטבע, אמנם אשריך כו׳ מי כמוך עם נושע בה׳ על דרך נסיי מגן עזרך ואשר חרב רק לגאוה ולתכשיט כו׳. ולזה ביאר ע״ד מוגבלות רוכב שמים בעזרך, שעפ״י הטבע צריך האדם לעסוק והשי״ת יעזר לו וישדד המערכה, אבל רק בדרך הטבע, ובגאותו כשירצה לקדש שמו יתברך אז שחקים ששוחקים מן לצדיקים וזה מן ע״פ דרך נסי לא בדרך הטבע כלל. ודו״ק.
וישכן ישראל וגו׳ – א״ר יוסי ב״ר חנינא, משה רבינו גזר גזירה על ישראל ובא נביא ובטלה, משה אמר וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב1 ובא עמוס ובטלה, שנא׳ (עמוס ז׳) חדל נא מי יקום יעקב וגו׳ וכתיב (שם) נחם ה׳ על זאת.⁠2 (מכות כ״ד.)
1. משמע ליה שהתנה תנאי אימתי ישכן ישראל בטח כשיהיו צדיקים כעין יעקב.
2. על הרעה אשר היתה עתידה לבא מפני חטאתם, וביקש עמוס שיניח אותם לישב במנוחה אף כשחטאו, וטען מי יקום יעקב כי קטן הוא, כלומר איך אפשר להיות לו תקומה בגזירות אלו כי קטן הוא שנשאר מעט מהרבה, ומתוך תפלתו נחם ה׳ על הרעה ימחל להם.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורפירוש מחכמי צרפתחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחייהדר זקניםמיוחס לרא״שר״י אבן כספירלב״געקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״באם למקראמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144