מעונה אלהי קדם: עתה מבאר כח ״ישורון״ בענין הגנה ומלחמה עם אומות העולם1.
והקדים, ד״ישורון״ המה ״מעונה
של אלהי קדם״, וכינוי של ״אלהי קדם״ מבואר ע״פ מדרש בראשית רבה כמה פעמים
2 – דמתחילה עלה בדעתו יתברך להשכין שכינתו למטה, אלא שע״י חטא אדם עלה לרקיע השני, וע״י חטא קין עלה לרקיע השלישי, וכן בדור אנוש והלאה, עד שעלה לרקיע השביעי. ומשבא אברהם אבינו התחיל להוריד, וכן ביצחק ויעקב, עד שניתנה תורה לישראל, ואז אפילו הדור סוררים – ״לשכון יה אלהים״
(תהילים סח,יט). ונמצא, שמעת בריאת שמים וארץ היה הרצון שתהא ׳מעונתו׳ בארץ. משום הכי אמר הכתוב אשר ״ישורון״
3 המה ״מעונה (של) אלהי קדם״, שגם אז עלה במחשבה שתהא אומה ישראלית, ובם יהא ה״מעונה״.
וכינה בלשון ״מעונה״ שמשמעו דירה קבועה, אבל בלא ביתו ממש
4 {כמו שממשיל
5 בשעת שלום דכתיב
(מלכים א׳ ח,יג) ״בנה בניתי בית זבול לך״, אלא
6 כמו בעת מלחמה} שדר בקביעות שלא בביתו.
[הרחב דבר: והוא כלשון המקרא תהלים (עו,ד) ״ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון, שמה שיבר רשפי קשת, מגן וחרב ומלחמה סלה״. וכבר ביארנו בספר ויקרא (כג,מג) דיוק לשון ״סוכו ומעונתו״. וגם על מה קרא את ירושלים בשם ״שלם״ שהיה בעוד לא קרא אברהם אבינו ״ה׳ יראה״. וביארנו שם, דהר המוריה נקרא ״ירושלים״ על-שם השגחה קבועה של פרנסת העולם שתלויה בעבודת בית המקדש, ובזה מכונה בשם ׳ביתו׳ כביכול. אבל לענין מלחמה ממשיל המקרא כמו מלך בשר ודם בשעה שיוצא למלחמה מניח בית פלטין שלו אשר הוא מפרנס שם את המדינה בהשגחתו, ויוצא למדינה אחרת להשגיח על חילו בשעת מלחמה, ויש לו שם פלטין קבוע אשר שם עיקר דירתו בכל משך המלחמה ונקרא ׳מעונתו׳. ובכל יום הולך לעיקר מקום המלחמה ויש לו אוהל וסוכה בכל מקום.
כך, עיקר השגחתו של הקב״ה לענין מלחמה שמכונה בשם ״מעונתו״ הוא ״בציון״, היינו בשערים המצוינים בהלכה, דשמה כוח חרבם של ישראל, שהיא התורה. ומ״מ היה אז בשעת נס של חזקיהו לפני ירושלים ״בשלם סוכו״ היינו בדרך עראי, ומפרש ״שמה שבר וגו׳ ״.
הרי ד״מעונה״ משמעו – עיקר דירה בלי מקומו ממש, אלא שעת המלחמה גורמת לכך. כך המשיל כאן, דישראל המה לענין מלחמה ״מעונתו״ של ״אלהי קדם״, להנהיג את אומות העולם לפי צרכן של ישראל, כדאיתא פרק הבא על יבמתו (סג,א) ״ונברכו בך״ – אפילו אומות העולם מתברכים בשביל ישראל. וכן אמרו
(שם) ׳אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל׳.]
וביאר עוד ״
ומתחת זרועות עולם״ – לא מיבעי בשעה שישראל בארץ ישראל ובמלוכה בפני עצמם
7, אלא אפילו בשעה שהם תחת מלכויות שהן המה ״זרועות עולם״, מ״מ השכינה שורה בישראל, וכמו שכתבתי בספר במדבר פרשת מסעי
(לה,לד) על הפסוק ״כי אני ה׳ שוכן בתוך בני ישראל״.
וזה גורם ״
ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד״ – בהשגחתו יתברך לענין מלחמה ׳מגרש מפניך אויב׳, ויש עתים שאומר גם-כן ״השמד״, והוא תלוי לפי צורך הישועה ולפי זכות של ישראל באותה שעה. ובשמות רבה פרשת תצוה
(לח,ד) איתא: ״ויגרש מפניך אויב״ – זה המן, ״ויאמר השמד״ – אלו בניו, הרי מבואר שפירשו חז״ל זה המקרא על זמן הגלות, והיינו ״מתחת זרועות עולם״. ובא המקרא הלז לבאר אשר ״אין כאל ישורון״
8 לענין הגנה מאומות העולם, בין בשעת הצלחת ישראל בין בשעה שהמה ״מתחת זרועות עולם״.
1. שזהו עיקר נוסף (מתוך שלשה) בצרכי בני אדם, עליהם אמר הכתוב (בפסוק כ״ח) שאין כח בעולם ככח של ״ישורון״, שהם גדולי ישראל, או כלל האומה, עיי״ש ברבינו.
2. ב״ר (
יט,
ז). וכן בפסיקתא רבתי ״ויהי ביום כלות משה״ (פיסקא ה׳).
3. כלל האומה הישראלית.
4. כי ביתו ממש זהו בית המקדש.
5. את המלך בשעת שלום, שאז הוא דר בביתו ממש, דכתיב...
6. כאן ממשיל את המצב למלך בעת שהולך למלחמה על ארץ אחרת, שדר שלא בביתו.
7. אז מתקיים המצב של מעונתו של הקב״ה אצל עם ישראל.
8. אין ככוח ישורון (בני ישראל).