×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ט) הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת⁠־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת⁠־בָּנָ֖ו לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִיתְךָ֖א יִנְצֹֽרוּ׃
who said of his father, and of his mother, 'I have not seen him.' He did not acknowledge his brothers and his own children, he did not know. For they have observed your word, and keep your covenant.
א. וּבְרִיתְךָ֖ =א (אין געיה)
• ל=וּבְרִֽיתְךָ֖ (געיה)
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורפירוש מחכמי צרפתרי״דחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחייהדר זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הקצרמושב זקניםר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בתורה תמימהעודהכל
[פיסקא שנ]
האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו – עלת על לב שלוי עובד עבודה זרה והלא כבר נאמר (שמות ל״ב:כ״ו) ויעמד משה בשער המחנה אלא זה אבי אמו מישראל. ואת אחיו לא הכיר, זה אחי אמו מישראל. ואת בניו לא ידע, זה בן בתו מישראל.
כי שמרו אמרתך – במצרים, ובריתך ינצרו – במדבר.
דבר אחר: כי שמרו אמרתך – במצרים, ובריתך ינצרו – במרגלים.
סליק פיסקא
[Piska 350]
"who said of his father and of his mother (in the incident of the golden calf) 'I have not seen them.'": Now would it enter your mind that Levi served idolatry? Is it not already written (Shemot 32:26) "And Moses stood in the gate of the camp, and he said 'Whoever is for the Lord, (let him come) to me!' And there gathered unto him all the sons of Levi"? "his father,⁠" then (is to be understood as) his mother's Israelite (i.e., non-Levite) father, (whom he killed as commanded). "and his brothers he did not recognize": his maternal brothers by an Israelite. "and his sons he did not know": The son of his daughter by an Israelite.
"For they kept your commandment": against idolatry. "and they observed Your covenant": of circumcision.
Variantly: "For they kept Your commandment": in Egypt. "and they observed Your covenant": in the desert, (the Levites, unlike the other tribes, having circumcised their sons in the desert).
[End of Piska]
האמ׳ לא׳ ול׳ לא ראי׳ וכי עלת על דעתך ששבט לוי עובד ע״ז היה ומה ת״ל האמ׳ לא׳ ול׳ זה אבי אמו מישראל:
ואת אח׳ לא הכ׳ זה אחי אמו מישראל:
ואת בניו לא ידע זה בן בתו מישראל:
כי שמרו אמר׳ במצרים:
ובריתך ינצ׳ על הים:
ד״א כי שמרו אמרתך במילה וברי׳ ינצ׳ במרגלים אע״פ כן נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כ״ז:י״ח) על ידי שמיחו ביד ישראל במצרים על ע״ז ומנ׳ שעבדו ישראל ע״ז במצרים שנ׳ (יחזקאל כ׳:ז׳) ואמר להם איש שקוצי עיניו השליכו ומנ׳ ששבטו שללוי מיחה בידן שנ׳ (שמות ד׳:י״ד) הלא אהרן אח׳ הלוי ידע׳ כי דבר יד׳ הוא ומה ת״ל דבר ידבר דיבר ומיחה בידן במצרים ועתיד לדבר ולמחות במדבר:
דְּעַל אֲבוּהִי וְעַל אִמֵּיהּ לָא רְחֵים כַּד חָבוּ מִן דִּינָא, וְאַפֵּי אֲחוֹהִי וּבְנוֹהִי לָא נְסֵיב, אֲרֵי נְטַרוּ מַטְּרַת מֵימְרָךְ וּקְיָמָךְ לָא אַשְׁנִיאוּ1.
1. מתרגם כאילו כתוב ׳לא הפרו׳. ושינה למנוע הכפל (ביאורי אונקלוס שעפטעל).
Who, when they had sinned, had no mercy in the judgment upon his father or his mother, and no respect to his brother or his children; for they have kept the charge of Your word, and Your covenant have they not altered.
דאמירא על שבטה דלוי לאבוי ולאימיה לא נסב אפין בדינה וית אחוי לא חכם בעובדה דעגלה ועל בנוי לא קנה רחמין בעובדה דזמרי ארום נטרו מימר פומךב וגזרתך ואורייתך אינון זהירין.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דאמיר״) גם נוסח חילופי: ״{דא}⁠מור״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״פומך״) גם נוסח חילופי: ״פמ׳⁠ ⁠⁠״.
נפקין שיבט לוי לפולחן משכן זימנא ומתפרשין מן משכניהון אמרין לאבוהון ולאימהתהון לא חמיתינון וית אחוהון דלא בני תלתין שנין לא אשתמודעון יתהון וית בניהון לא ידעין מטול דקיימין עשרין שנין במטרתהון במימרך וקיים פולחן קודשך נטרין.
The tribe of Levi go forth to the service of the tabernacle, and separate themselves from their dwellings, saying of their fathers and mothers, I have not regarded them, and of their brethren, Since we were of thirty years we have not known them or their children, for that they abide twenty years in their charge according to Thy Word, and keep the service of the holy covenant.
דאמיר על שבטא דלוי לאבוי ולאמיה לא נסיב אפין בדינא דתמר וית אחוי לא חכים בעובדא דעגלא ועל בנוי לא קנא רחמין בעובדא דזמרי ארום נטרו מימר פומך ובגזירת אורייתך אינון זהירין.
For of the tribe of Levi it may be said, He respected not the face of his own father and mother in the judgment of Tamar, and knew not his brother in the matter of the (golden) calf, nor towards his own children was he moved with mercy, in the work of Zimri; for they have kept the word of Thy mouth, and have been ready (to fulfil) the decree of Thy law.
הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו – וְכִי עָלְתָה עַל לֵב שֶׁלֵּוִי עָבַד עֲבוֹדַת אֱלִילִים, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (שמות ל״ב:כ״ו) ״וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וְגוֹ׳ וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי״, אֶלָּא אֲבִי אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר זֶה אֲחִי אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע, זֶה בֶּן בִּתּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. ״כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ״, בְּמִצְרַיִם. ״וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ״ בַּמִּדְבָּר. דָּבָר אַחֵר: ״כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ״, בַּמִּדְבָּר. ״וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ״, בְּמִצְרַיִם.
הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ – (כָּתוּב בֶּרֶמֶז שצ״ג וּבְרֶמֶז תשס״ד).
פוג׳דתה אלקאיל ען אביה ואמה כאנה לם ירהם ולם ית׳בת אכ׳ותה ולם יעתרף בבניה ממא חרסו מקאלתך והם יחפט׳ון עהדך
ומצאת אותו שהוא אומר על אביו ואמו כאילו לא ראה אותם, ולא הכיר באחיו ולא ידע בבניו, מפני ששמרו את דברך והם שומרים על בריתך
האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו – כשחטאו בעגל ואמרתי אליו:⁠א מי לי״י אלי (שמות ל״ב:כ״ו), נאספו אליב כל בני לוי, וצויתים להרוג איש איש את אביג אמו והוא מישראל, או את אחיו מאמו, או בן בתו מישראל, וכן עשו.
ואי איפשר לפרש: אביו – ממש ואחיו – מאביו וכן בניו – ממש, שהרי לוים הם, ושבט לוי לא חטא אפילו אחד מהם, שנאמר: כל בני לוי (שמות ל״ב:כ״ו).
כי שמרו אמרתך – לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות כ׳:ב׳).
ובריתך ינצרודאותן שנולדו במדבר הם היו מולים, אבל ישראל לא היו מלים את בניהם.⁠ה
א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917 חסר: ״אליו״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: אליו. בכ״י מינכן 5 (בהשפעת הפסוק): ״מיד ויאספו אליו״.
ג. כן בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1, מינכן 5: ״אביו״.
ד. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״ברית מילה״. המלים חסרות בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו.
ה. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165: ״אותם שהיו במדבר, ישראל לא היו מלים, והם מלים״. בכ״י מינכן 5: ״אותם שנולדו במדבר מלו, וישראל לא היו מלים את בניהם, והם היו מלים״. בכ״י ליידן 1: ״אותם שנולדו במדבר, וישראל לא היו מלים את בניהם, והם היו מלים״. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34: ״אותן שנולדו במדבר, וישראל לא היו מלים את בניהם, הם היו מלים״. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917: ״אותן שנולדו במדבר, שישראל לא היו מולין את בניהם, והם היו מולין״.
האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו WHO SAID TO HIS FATHER AND TO HIS MOTHER, I HAVE NOT SEEN HIM – When they sinned in the matter of the golden calf and I said, "Who is on Hashem's side, let him come to me" (Shemot 32:26), all the sons of Levi gathered themselves unto me, and I ordered them each to kill his mother's father, he being an ordinary Israelite, or his brother on the mother's side, or the son of his daughter whose husband was an ordinary Israelite, and thus did they do.
It is impossible to explain the term "his father" literally, and "his brothers" as being those on his father's side, and similarly to understand "his sons" literally, for really all these are Levites, and of the tribe of Levi no one sinned., as it is said, "[And there gathered unto me) all the tribe of Levi" (Sifre Devarim 350:1, Yoma 66b).
כי שמרו אמרתך BECAUSE THEY KEPT YOUR WORD – viz., You shall have no other gods,
ובריתך ינצרו AND THEY GUARDED YOUR COVENANT – viz., the covenant of circumcision (Sifre Bemidbar 67 on בהעלתך); For the [ordinary] Israelites who were born in the desert did not circumcise their sons, whereas the Levites were [not only] circumcised themselves, [but they] also circumcised their sons.
פס׳: האומר לאביו – וכי שבטו של לוי עבד עבודה זרה והא כתיב (שמות לב) ויאספו אליו כל בני׳ לוי, אלא זה 1שהיה (אביו) מישראל או אמו מישראל.
ואת אחיו לא הכיר – זה אחיו מאמו מישראל.
ואת בניו לא ידע – זה בן בתו מישראל.
2כי שמרו אמרתך – במצרים. ובריתך ינצורו זה ברית הר סיני (שמות כב) זובח לאלהים יחרם:
1. שהיה אבי אמו מישראל כצ״ל:
2. כי שמרו אמרתך במצרים. שמ״ר פ׳ י״ט במצרים בטלו ישראל את המילה חוץ משבטו של לוי למה כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו במצרים:
האמר – על השבט ידבר, כמו: שמואל כאשר נגמל ובא אל בית השם להרגילו.
ואת בניו לא ידע – יש מהם אחר שהוליד שבא לעבוד השם.
כי שמרו אמרתך – כמו: שמרו עדותיו וחק נתן למו (תהלים צ״ט:ז׳), עד שיורום לישראל (דברים ל״ג:י׳).
ויש אומרים: על דבר מי לי״י אלי (שמות ל״ב:כ״ו).
WHO SAID. Moses speaks of the tribe.⁠1 Samuel who came to the house of God as soon as he was weaned,⁠2 to be trained in God's service, is an example.⁠3
NOR KNEW HE HIS OWN CHILDREN. There were among them individuals who begot children for the service of God.⁠4 FOR THEY HAVE OBSERVED5
THY WORD, AND KEEP THY COVENANT. Compare, They kept (shameru) His testimonies,⁠6 and the statue that He gave them (Ps. 99:7) so that they would teach them to Israel. Some say that the reference7 is to Whoso is on the Lord's side, let him come unto me (Ex. 32:26).
1. Of Levi.
2. See I Sam. 1:24-28.
3. Who forsook his family to serve God.
4. They handed over their children to God's service and did not ever see them again (Weiser).
5. Hebrew shameru (literally, kept).
6. They preserved the contents of God's revelation in order to teach it to Israel. See Ibn Ezra on Ps. 99:7.
7. Of They have observed Thy word…
האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו – מי שיוכל לומר על אביו ועל אמו לא ראיתיו במעשה העגל, שלא נכשלו בו.
ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע – באותו עון.
כי שמרו – כולם אמרתך ובריתך ינצורו – כדכתיב: ויאספו אליו כל בני לוי (שמות ל״ב:כ״ו), שלא פשע אחד מהם. והמפרש (רש״י דברים ל״ג:ט׳) הרג⁠[ו]⁠ם, צריךא לדחוק הכתוב: אביו – אבי אמו, בנו – בן בתו. ולכך נראה: כי כשאמר משה: כי איש בבנו ובאחיו (שמות ל״ב:כ״ט) – אישראל קאמר, כי כשאמר: מי לי״י אלי (שמות ל״ב:כ״ו) – כל ישראל באו אליו, שלא היה שבט שלם שלא פשע אחד מהם חוץ משבט לוי, כמו שפירשתי במעשה העגל (ר״י בכור שור שמות ל״ב:כ״ו).
א. בכ״י מינכן 52: שצריך.
האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו – WHO SAID OF HIS FATHER AND OF HIS MOTHER “I HAVE NOT SEEN HIM” – One who is able to say about his father and about his mother “I did not see them [participate] in the deed of the golden calf,” for they did not stumble in it.
ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע – HIS BROTHER HE DID NOT RECOGNIZE AND HIS CHILDREN HE DID NOT KNOW – in that sin.
כי שמרו – BECAUSE THEY GUARDED – all of them אמרתך ובריתך ינצורו – YOUR WORD AND THEY KEPT YOUR COVENANT – As it is written: “And all the Levites gathered to him” (Shemot 32:26), that not one of them transgressed. And the one who explained (Rashi Devarim 33:9) that [the phrase "he did not recognize" means that] he killed them, has to give a forced explanation of the text: “his father” – the father of his mother, “his son” – the son of his daughter.⁠1 And therefore it appears: that when Moshe said: “for each man was against his son and his brother” (Shemot 32:29) – he was speaking about Israel [rather than the Levites], for when he said: “Whoever is for Hashem, to me!” (Shemot 32:26) – all of Israel came to him, [however] there was not an entire tribe where not one of them transgressed except for the tribe of Levi, as I explained in the matter of the golden calf (R”Y Bekhor Shor Shemot 32:26).
1. Rashi understands the phrase "he did not recognize" to mean that the tribe of Levi acted as if they did not recognize their kin, and killed them for their crimes. However, as none of the tribe of Levi sinned, it would seem that there was no need to kill fathers or sons who were innocent, leading to Rashi's "forced" explanation of the verse, that it refers to the killing of relatives through marriage who were from different tribes.
לאביו ולאמו לא ראיתיו – נעשו כמו נוכרים לאביו. זה אביו ואמו – מישראל, שנאמר כי איש בבנו ובאחיו (שמות ל״ב:כ״ט).
האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו – נראה לי לפי שהיו הולכין ללמוד מקטנותן והיו מתעכבין שם במדרשות שנים הרבה וכשהיו חוזרין לבתיהן לא היו מכירין אבותיהם ואמותיהם ואחיהם והיינו דכתיב האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו מי הוא זה וזאת אמי לא ראיתיה מעולם וזה אחי לא ראיתיו מעולם והכי מוכח בסיפיה דקרא כי שמרו אמרתך היינו תורה ובריתך ינצורו היינו נמי תורה כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.
לאביו ולאמו לא ראיתיו – אם מת לו אב ואם אח ובן צריך לעשות לו כמי שאינו מכירו כדכתיב לאביו ולאמו לא יטמא (ויקרא כ״א:י״א), ולמה כי שמרו אמרתך – שאמרת ומן המקדש לא יצא (ויקרא כ״א:י״ב) אפילו בשעת צערו אינו רשאי לצאת אחריהם ואפילו למ״ד מקדושתו לא יצא אבל יוצא הוא אחר המת מכל מקום כשהן נגלין הוא מכוסה וכשהן נכסין הוא נגלה.
דבר אחר: האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו – לא טעו אחריהם במעשה העגל.⁠1
ובריתך ינצרו – מה שאמרת ברית כהונת עולם (במדבר כ״ה:י״ג).
1. בדומה ברש״י ובר״י בכור שור.
כי שמרו אמרתיך, "for the Levites observed Your commandments not to defile the sanctity of the Tabernacle/Temple.⁠" (Leviticus 21,12) None of the Levites committed the error of worshipping the golden calf, and they were prepared to execute family members whom they found doing so. (Sifri and Rashi)
ובריתך ינצורו, "and they kept Your covenant.⁠" The covenant God made with the priests whose status became hereditary from father to son. (Numbers 25,13)
האומ׳ לאביו ולאמו לא ראיתיו – כלומ׳ מי שיוכל לומ׳ על אביו ועל אמו לא ראיתיו במעשה העגל שלא נכשל בו.
ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע – באותו עון.
כי שמרו – כולם אמרתך כו׳ שנ׳ ויאספו אליו כל בני לוי (שמות ל״ב:כ״ו), שלא פשע אחד מהם, והמפרש דאביו – אבי אמו, ובנו – ובן בתו, דוחק. לכך נראה לפרש כי כשאמ׳ משה מי לה׳ אלי (שמות ל״ב:כ״ו) – כל ישראל באו אליו, שלא היה שבט שלא פשע אחד מהם חוץ משבט לוי, רבי׳ בכור שור.
וי״מ דלאו לענין מעשה העגל קאי אלא האומר לאביו וגו׳ שמתגבר ואינו מטמא להם כדכתיב על כל נפשות מת לא יבא וכן ואת בניו לא ידע לשבחו של כהן גדול שעובד ועוסק במצות מלכו אף בשעת צער אשר אין אדם נתפס עליו אעפ״כ אינו חש, וזהו כי שמרו אמרתיך וברית כהונה ינצורו.
יורו משפטיך וגו׳ – כדכתיב שפתי כהן ישמרו דעת וגו׳, ג״ן.
האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו – על כלל השבט ידבר, כענין שכתוב (שמות ל״ב:כ״ו-כ״ז) מי לה׳ אלי ויאספו אליו כל בני לוי, ואמר להם מלאו ידכם היום לה׳ כי איש בבנו ובאחיו, ולאו דוקא בנו ואחיו ממש, וכן בכאן לאחיו ולאמו ואת אחיו ואת בניו, אין לפרש אביו ממש ולא אחיו ממש מאביו וגם לא בניו ממש, שהרי לוים גמורים הם ובשבט לוי לא חטא אחד מהם כלל שהרי כתיב ויאספו אליו כל בני לוי, אבל ענין הכתוב לאביו אבי אמו מישראל, ואת אמו אחיו מאמו מישראל, ואת בניו בן בתו מישראל, ולא היו לוים ממש.
כי שמרו אמרתך – לא יהיה לך.
ובריתך ינצורו – זה ברית מילה, כי ישראל לא מלו את בניהם במדבר, אבל שבט לוי מלו את בניהם. ואע״פ שהוא מדבר על השבט בכלל נרמז בו גם כן שמואל הנביא הלוי, ועליו יאמר האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, כי כאשר נגמל היה בבית ה׳ להיות פרוש ונבדל לעבוד את הש״י, ואת בניו לא ידע שהוליד בנים לעבודת הש״י.
האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, "who says of his father and his mother: 'I have no regard for them.'" Moses speaks of the tribe of Levi as a whole here, just as at the time of the sin of the golden calf he had simply called out: "whoever is for Hashem, to me!⁠" (Exodus 32,26) In response to that call all the members of the tribe of Levi responded with alacrity (same verse) Moses had then instructed them to execute all those who had actively worshipped the golden calf, and not to spare even family members if there were such who were guilty. Just as in that instance, although Moses mentioned 'his son and brother,⁠" this was not meant literally, so here too the words 'his father and mother,⁠" are not meant literally, as there never had been a father or mother of a Levite who had been guilty of that sin so that their son could have demonstrated that he was prepared even to kill father or mother in response to that call. If even a single Levite had been guilty of worshipping the golden calf, how could the Torah have testified that "the entire tribe of Levi assembled around Moses in response to his call?⁠" The meaning of the words: "father, mother, brother, etc.,⁠" in the verses mentioned referred to such relations who were not from the tribe of Levi. If a Levite had married a woman from the tribe of, say, Zevulun, and the son of that woman found his maternal grandfather worshipping the golden calf, then her son would have had the duty to execute his grandfather seeing he was not a Levite and was guilty of execution. In other words, Moses referred to a possible grandfather, calling him "father,⁠" something not unusual in those days. [the Torah constantly calls the ancestors 'your fathers', not your grandfathers or your great-grandfathers.⁠"
כי שמרו אמרתך, "for they have carefully observed Your words;⁠" a reference to the second of the Ten Commandments: 'you shall not have any other gods.'
ובריתך ינצורו, "and Your covenant they have preserved.⁠" This is a reference to the covenant of circumcision. We have a tradition according to which the Israelites did not circumcise their male children while in the desert, whereas the tribe of Levi did perform this commandment also in the desert (Sifri Behaalotcha 67). Even though Moses speaks here of the tribe of Levi in general, there is also a specific allusion to the prophet Samuel (a Levite himself) concerning whom Moses said that he did not see his father or his mother seeing that as soon as he had been weaned, his mother took him to the Tabernacle and entrusted him to the High Priest Eli to raise and train in the service of the Lord. The words: "and he did not recognize his brothers nor knew his sons,⁠" also apply to the prophet Samuel; the idea is that he sired children for the service of the Lord rather than in order for them to be his personal convenience [as many fathers considered their children then. Ed.]
האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו – במעשה העגל כי כולם שמרו אמרתך. כדכתיב ויאספו אליו כל בני לוי (שמות ל״ב:כ״ו).
האומר לאביו ולאמו – פי׳ או׳ עליהם לא ראיתם במעשה העגל שהרי לא נכשלו בעגל. ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע באותו עון כי כולם שמרו דרך ה׳ דכתיב ויאספו אליו כל בני לוי. יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. כי שפתי כהן ישמרו דעת. ואחר לוי בירך בנימין כדמפרשי׳. ברך ה׳ חילו. על אהרן אמר על שעצר המגפה בקטרת. ופועל ידיו תרצה בקטורת זה כפר על בני ישראל מחץ מתנים קמיו שחבק המלאך ועצרו א״ר אבא בשם ר׳ לוי כשראה אהרן המלאך מתריס כנגדו נתן מחתה של קטורת לפניו שנא׳ ישימו קטורה באפך להודיעך כמה קטורת חביבה לפני הקב״ה.
ואת בנו – חסר י׳. שלא היה בי׳ נסיונות.
האומר לאביו ולאמו – לפי הפשט נראה לפי שמקטנותם היו הולכים ללמוד והיו שם במדרשות שנם הרבה. וכשהיו חוזרים לבתיהן לא היו מכירים אמם ואבותם ואחיהם, והיינו דכתיב בסיפיה דקרא כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו, פי׳ זה גרם מפני שהיו לומדים כמו מכתוב (ירמיה ל״ג כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה.
האומר – זה על כלל לוי שנמסרו לעבודת השם.
האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו – זה היה במעשה העגל כי אז שאל משה מי להשם אלי ויאספו אליו כל בני לוי ואמר להם משה שימלאו ידיהם היום כי איש בבנו ובאחיו ורצה בזה כי בזה הענין המגונה שעשו ישראל נמצא גם כן השבט ההוא נבחר ונקי ולא עוד אלא שלשפוט העובדים בעניין העגל אמר כל אחד מהם לאביו ולאמו לא ראיתיו וכן העניין לשאר קרוביו עד שאם היה מוצא זה החטא באחד מקרוביו היה הורג אותו והיה זה כן כי שמרו אמרת השם ובריתו ינצורו והוא התורה בכללה והנה למדנו מזה המקום שאין ראוי לקרוב שיהיה שופט קרובו כי אין טבע האדם סובל לפי הנהוג אל שלא יראה האדם אביו ואמו באופן שלא יוכל לשפוט כראוי כנגדם וכן הענין בשאר הקרובים ולזה שובחו שבט לוי בזה הענין שאין מחק האנשים להתנהג בו.
התועלת החמישי הוא במצות והוא להודיע שאין ראוי לקרוב שיהיה דיין כי הדיין ראוי שיהיה בלתי נוטה לדבר כי אם אל הדין ולזה חוייב בו שלא תהיה שם סבה תביאהו להטות הדין ולפי שכבר הפליג בזה המקום לשבח שבט לוי במה שאין מחק שאר האנשים לנהוג בזה המנהג והוא ההתנכר לקרוביו במשפט ידענו שאין ראוי שיהיה הדיין קרוב כי טבעו ימשכהו לאהבת קרוביו והיא משיכתו להטות הדין אם כשלא יוכל לראות לו חובה אם כשיראה לו חובה אהבתו תכסה פשעיו.
ועל הענין האחד אמר האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו׳ – וזה כאשר בא צורך המשפט במעשה העגל גם פנחס בשטים השליך נפשו מנגד להמית נשיא מישראל בקרב שבטו וכמעט שלא ישוב עוד לביתו ולאחוזת אבותיו לולי ה׳ שהיה לו כמו שכתבנו שם ועל זה אמר כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו כי לשמור תורה וברית עשו זה.
ובריתך ינצורו אותן שנולדו במדבר שישראל לא מלו את בניהם והם היו מולין. פי׳ בריתך היא המלה שנא׳ בה ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם זאת בריתי אשר תשמרו וגו׳ המול לכם כל זכר ומפני שמאמרו ובריתך ינצורו משמע שישראל לא שמרו המילה ואין הדבר כן שהרי שנינו במכילתא בפסוק והיה לכם למשמרת והביאו גם רש״י ז״ל מפני מה הקדים הכתוב לקיחתו של פסח קודם שחיטתו ד׳ ימים היה ר׳ מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך והנה עתך וגו׳ הגיע׳ שבועה שנשבע הב״ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ולא היו בידם מצות שיתעסקו בהן כדי שיגאלו שנאמר ואת ערום ועריה עריה מכל מצות ונתן להם הקב״ה שתי מצות דם ודם פסח מילה שמלו באותה הלילה כדי שיגאלו שנא׳ מתבוססת בדמייך בשני דמים לפיכך הוצרך רש״י לומר שמה ששבחם הכתוב ובריתך ינצורו אינו אלא על אותן שנולדו להם במדבר שישראל לא מלו אותם מפני שכל אותן מ׳ שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה בהם רוח צפונית מפני עון מעשה העגל כדאי׳ ביבמות ובחגיגה והלוים היו מלין אותן:
ואולם המעלה השנית ביארה באמרו האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו׳. והמפרשים פירשוהו על ענין העגל כשאמר משה (פרשת כי תשא) מי לה׳ אלי ויאספו אליו כל בני לוי ולפי שמשה צום עברו ושובו משער לשער וגו׳ ואמר מלאו ידיכם היום לה׳ כי איש בבנו ובאחיו. לכן שבחם על הפעל הזה באמרו האומר לאביו ולאמו וגו׳ ויקשה לזה הפירוש אמרו לאביו ולאמו כי הנה לא צוה משה שיהרוג אדם את אביו ואת אמו. וכל השבט נבדל לה׳ ולא נתפש בעון העגל ואיך יאמר לאביו ולאמו. ולכן אחשוב שלא אמר זה כי אם לספר יושר בני לוי וצדקתם בטבעם שבענין המשפט יאמר כל בן לוי לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו ואמר זה בדרך הקדמה להתפלל לאל שיתן תמיד דבר המשפט לבני לוי. לפי שהשופט ראוי שיהיה שוה הנטיה לשתי הקצוות ולא ישא פנים בדין אף לאביו ולאמו ולאחיו ולבניו שהם הקרובים היותר נאהבים אצל האדם. עד שמפני זה הקרוב פסול לדין מפני נטייתו אל נטיית קרובו. ולכן אמר בני לוי הם האומרים לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע. וזה לא מסבת אכזריות חלילה כי אם לפי ששמרו אמרתך ובריתך ינצורו כמשפטה ולכן לא יכירו פנים במשפט.
האומר לאביו – בענין העגל.
ואת בנו לא ידע, כי שמרו אמרתך – לא הקפיד על חיי בניו במדבר, כדי לשמור ״אמרתך״, והיא מצות מילת הבנים, אף על פי שהיו מתים רבים מהם, כאמרם ז״ל מפני שלא נשבה להם רוח צפונית.
ובריתך ינצרו – כאמרם ז״ל ׳שבטו של לוי לא עבדו עבודה זרה׳ (יומא ס״ו:), וזה התאמת במצרים ובמדבר.
האומר לאביו, during the episode of the golden calf,
ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך, he showed no personal consideration for his closest family members when it involved carrying out God’s commandment. When speaking of the Levites’ children, Moses refers to their performing the rite of circumcision on their sons even in the desert, though many babies died through infections contracted after they had been circumcised, so that the other tribes did not perform this rite in the desert. Our sages in Yevamot 72 claim that the northerly wind did not blow during those 40 yearsa and that without the therapeutic effect of the northerly wind the babies would have been at risk.
ובריתך ינצורו, as our sages confirm in Yoma 66 that the members of the tribe of Levi never became guilty of worshipping idols. This distinction proved itself both in Egypt and in the desert.
a. except at midnight according to some,
האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו׳ – כי רז״ל אמרו (מגילה יז עיי״ש) כל העוסק בתורה פטור מן כיבוד או״א וראיה מיעקב שלא נענש על אותן י״ד שנים שהיה נטמן בבית שם ועבר שלא קיים בהם מצות כיבוד או״א, זה״ש האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, שאינו צריך לראות אחריהם וכ״ש שגם את אחיו לא הכיר, אינו צריך לידע ממנו, ואת בניו לא ידע, כדאיתא במס׳ עירובין (כב.) מ״ד שחורות כעורב רבא אמר במי אתה מוצא התורה במי שנעשה אכזרי על בניו כעורב כי הא דרב אדא בר מתנא כי הוה אזיל לבי רב אמרה ליה דביתהו ינוקא מאי נעביד להו אמר לה איכא קרמי באגמא, זה״ש כאן ואת בניו לא ידע, שגם את בניו יעשה א״ע כלא יודע וכל כך למה כי שמרו אמרתיך ובריתך ינצורו, יורו משפטיך ליעקב וגו׳, ר״ל מצד שהם צריכין לעסוק בתורה תמיד ע״כ גם את בניו לא ידע כאמור.
ישימו קטורה באפיך וגו׳ – כי העוסק בתורת קרבנות כאילו הקריבם (מנחות קי), ברך ה׳ חילו, כחו כי התורה מתשת כחו של אדם ע״כ אמר ברך ה׳ חילו, היינו כחו, ופועל ידיו תרצה, שיעסוק בתורה כדי לשמור ולעשות, מחץ מתנים קמיו וגו׳, כי אם פגע בך מנוול זה השונא הפנימי שנקרא מנוול משכהו לבית המדרש (סוכה נב:).
וְאֶת בָנָו: בניו ק׳. [ואת בנו כ׳, וְאֶת⁠־בָּנָיו ק׳].
לא יהיה לך אלהים אחרים. פי׳ מה שאמרת להם בעצמך, שאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעו, דאם לא כן שומרי תורתך הוה לי׳ לומר. [דבק טוב]:
שאותם שנולדו במדבר כו׳. ר״ל והרי כתיב (יחזקאל ט״ז:ו׳) ואראך מתבוססת בדמיך, ודרשו רז״ל שני דמים דם פסח ודם מילה, שמע מיניה דכל ישראל היו נימולין במצרים ובמדבר, ואם כן מאי ובריתך ינצורו. לכן פי׳ דקאי על הנולדים במדבר. [ר׳ אליהו מזרחי]: אבל היוצאים ממצרים אלו ואלו היו מולים, ופסוק מלא הוא (יהושע ה׳:ה׳) כי מולים היו כל העם היוצאים, וכל העם הילודים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו, ולפיכך נקט הרב במדבר:
You must not have other Gods. Meaning that which You told them Yourself, because they heard I am Hashem, your God, and You must not have any other gods from Hashem's mouth. [Rashi says this] because otherwise the verse should have said They observed your Torah.
For, of those born in the wilderness, etc. Rashi is answering the question: It is written (Yechezkel 16:6), And I saw you wallowing in your bloods, and the sages expound, Two bloods, the blood of Pesach [offering] and the blood of circumcision, which indicates that all of Yisroel were circumcised in Egypt and in the wilderness. If so, what is the meaning of [The Levi'im] kept your covenant? Rashi therefore explains that it is referring to those born in the wilderness. (Re"m). But regarding those who went out of Egypt, they were all circumcised. This is an explicit verse (Yehoshua 5:5), For all those who went out were circumcised, but all those who were born in the wilderness, on the road when they went out of Egypt, they did not circumcise. Therefore Rashi [specifically] mentions the wilderness.
האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו – כי מרה נפש כל העם איש בבנו ובאחיו לנטלם ולנשאם בשאר וכסות ועיני אדם לא תשבענה להאכילם ולהרבות כספם וזהבם. וזה לו נסבה על כל דבר פשע אלה וכחש להתעצם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. למען הרבות שוש קרוביו {ד} ואויבי איש אנשי ביתו אשר יירשוהו ולא לו יהיה כי לא ישליטנו האלהים לאכול ממנו. זו רעה חולה תחת השמש בכל החי בכל בשר ולא ישימו על לב כי יאכלו זרים חילם אשר לא עמלו בו ויאכלו וישתו וברוב עשרם יתחללו ויקללום אחרי מותם ויאבד העושר ההוא בענין רע. הלא טוב לאדם שלא יעמול לרוח ויאכל הוא בעצמו את יגיע כפיו ואז יסתפק במועט די מחסורו אשר יכשר לו ויעבוד בוראו בעמלו לעצמו לבד ולא לאחרים. לפיכך הי״ת לא נתן ללוי חלק ונחלה בתוך ישראל כדי שיאכלו משלחן גבוה די סיפוקם ולא יבטחו בריע ובאלוף ולא יצטרכו אל מתנת בשר ודם ולא לירושת נחלת אבות אחים וקרובים. ובזה כל מחשבותיהם לשמים ויוכלו לשרת לפני ה׳ בלב שלם כמאמר משה האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו׳ פירוש שיאמר למול אביו לא ראיתיו ואינני מכיר לא אב ולא אם ולא אחים ולא בנים שהלוי אינו מצפה לנחלת אב ואם ולא לירושת אחים ולא שבניו יירשוהו להניח להם ברכה עושר ונכסים. על כן ישמור ברית ה׳ ותורתו ינצור בשלימות ואל יבהילוהו הרהורים רעים להביא שבר רעבון ביתו כנגעי בני אדם:
ד״א לפי {ה} שאין התורה מצוייה אלא במשים עצמו שפל ונבזה בעיניו נמאס. ולא ילמד אדם חכמה ודעת כאשר יאמין להבין את הכל כמאמר שלמה (קהלת ז׳) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני שלא יוכל לקנות בינה והשכל בחכמות אם לא יגמר בלבו וידע שהן רחוקות ממנו ולא ידעם. כללו של דבר כל איש חכם לב בתכלית למודו יבין שמאומה לא נשא בעמלו. וכל בור ופתי יאמין לכל דבר שבמושכלות להבין ולדעת את הכל כאשר אמרנו בפרשת בראשית. על כן כאשר נראה הי״ת אל שלמה ואמר לו (מלכים א ג׳, דברי הימים ב א׳) שאל מה אתן לך והיתה בקשתו שיתן לו לב מבין דעת וחכמה הראה בשאלתו זאת היותו כבר חכם ומבין מדעתו כי אלו היה חסר מדעת לא היה שואל כזה בחשבו כבר כל אלה בקרבו כאשר יאמרו הכסילים. לפיכך ענהו הי״ת יען אשר היתה זאת עם לבבך ותשאל לך חכמה ומדע החכמה והמדע נתון לך ועושר ונכסים וכבוד אתן לך כלומר יען בקשת חכמה באמת אינך צריך אליה עוד, כי כבר החכמה והמדע נתון לך ולא היית שואל כזה אילו לא היית חכם אמנם העושר והנכסים אתנם לך. כאלה הואיל משה באר את התורה הזאת לבני לוי לאמר כי ברוב ענותנותם ויאמר כל אחד גם לאביו ולאמו לא ראיתיו ולא הבנתי בדבר החכמות אפילו כטפה. והמנהג באדם שלא יחניף אביו אמו ואחיו ובניו ללמד לשונו לומר להם איני יודע כאשר נעשה דרך ענוה לנכרי מן השוק כי נתיישב הדבר הדק היטב בשכלם ויאמינו באמת לעצמם כל הסכלות האפשרי. ולאיש אשר אלה לו מבשר הכתוב שישכיל ויחכם עוד עד שיורה משפטיו ליעקב וגו׳:
האומר…יורו משפטיך ליעקב. "Who says ….they shall teach Your laws to Jacob.⁠" We may explain this verse best according to Baba Batra 60 where the Talmud relates that Rabbi Yannai had a tree the branches of which overhung the adjoining street causing inconvenience to the passers-by. He was called upon to expound the law in a similar situation and asked to be given until the morrow before presiding over this litigation. During the intervening night he gave instructions to cut down the branches of his tree which overhung the street so as not to be accused of being himself guilty of an offence which he was supposed to adjudicate. [The Talmud explains that originally Rabbi Yannai had thought that the shade provided by his tree for the passers-by outweighed any damage it could cause to the passers-by who failed to look where they were going. Ed.] The word האומר is an allusion to the kind of judge qualified to sit in judgment of others, i.e. only people who ensure that their own house is in order may judge others. In order to face one's parents and criticise them one must first be free from guilt himself.
Another message contained in this verse refers to the Torah's injunction in Deut. 16,18 that the judges should be from the respective tribes. Moses adds here that inasmuch as the tribe of Levi had demonstrated during the episode of the golden calf that they did not show favouritism even to their closest family members if the latter were guilty, that they could preside in judgment even over litigations involving members of other tribes. This is the meaning of יורו משפטיך ליעקב, i.e. they can judge any descendant of Jacob.
האמר לאביו וגו׳ – כלומר על אביו ועל אמו כמו אמרי לי אחי הוא.
ואת אחיו לא הכיר ואת בניו וגו׳ – כי כאשר פורש אדם עצמו מן העולם מסתמא הוא בשנים כבר ולכך לא שייך על אביו ואמו לומ׳ לא הכיר שמסתמא יכול להכיר ולכך אמר לא ראיתיו עכשיו איני רואה אותם. ואמר ראיתיו לשון זכר כמו ותדבר מרים ואהרן במשה שדרך לדבר הענין במוקדם. אבל את אחיו שלא ראה אותם הרבה אמר לא הכיר. ובניו לא ראה אותם כלל ולא ידע. ובלוים היו כל הג׳ האלו מחמת שפירשו מן העולם. וכן יש ג׳ דרגין דמהימנותא א״וא. ודרגא שניה נקרא אחי. כמ״ש למען אחי ורעי אדברה וגו׳ ודרגא שלישית הוא בנים כמ״ש ורב שלום בניך א״ת בניך אלא בוניך והן כלולין בג׳ בי״ע ג׳ עלמין וכתיב ושכחי עמך ובית אביך וגו׳ ויתאו המלך יפיך. ולפי שפירשו מג׳ זכו לג׳ דרגין דמהימנותא שמשם נר״נ. נר״נ. דעבד. ואח״כ נר״נ דבן. ומתחילה זכו לראיה ואח״כ להכרה ואח״כ לידיעה והן כסדר. כי הראיה מביאה לידי הכרה וממנה לידיעה כמ״ש וירא אלהי׳ את בני ישראל וידע אלהים. וכתיב וראו ראו ואל תדעו וכן נאמר יכירו וידעו כל יושבי תבל. והכלל ראיה והכרה וידיעה.
כי שמרו אמרתך ובריתך וגי׳ – פי׳ ששמרו את התורה ואת המצות כמ״ש ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי. ולפי שהמצות צריכין שמירה יותר מן התורה אמר ינצרו וכמ״ש (מנחות מ״ג ע״ב) חביבים ישראל שסיבבן הקב״ה במצות תפילין וכו׳ והן מכל הצדדין. כי שמרו אמרתך. הוא נגד או״א. ובריתך. הוא נגד אחיו ובניו שמחמת המצות שכח את בניו ואחיו. אבל אביו ואמו הם דוחים את המצות כמאמר חז״ל אביו אומר השקיני מים ומצוה לפניו אביו קודם ולכך אמר אמרתך שהיא גדול מכיבוד אב ואם (היינו אם אמר לו לעבור על ד״ת) ומ״ש אמרתך כולל ג׳ תורות. שבכתב ובע״פ והל״מ. וברית הוא הרביעית. כמ״ש בפ׳ האזינו. ואדברה. אמרי פי. אמרתי. וכמ״ש כי אם בתורת ה׳ חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. ורביעית הוא כמטר לקחי. כמ״ש חכם לב יקח מצות ובשביל ששמרו את הד׳ אלו לכך זכו ג״כ לד׳ דברים אלו. והן תורה ומשפט לשבט ומחוקק והם המורים הוראה לעם ושופטי העם ורובם של מורי הוראות ושופטים היו משבט לוי וכמ״ש בפ׳ שופטים והאיש אשר יעשה בזדון וגו׳ לבלתי שמע אל הכהן וגו׳ וכמ״ש בספרי שם. וכמ״ש ובאת אל הכהני׳ הלוים וגו׳ ע״פ התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך.
האומר וגו׳ – עוזב הוא אביו ואמו ואחיו ובניו, ללכת במצותך לעבוד עבודת הקדש במקדשך, כי שמרו וגו׳.
האמר לאביו ולאמו – זה נאמר על ענין המשפט שהיה מסור לשבט לוי, כענין שכתוב ובאת אל הכהנים הלוים (לעיל י״ז ט׳), ושבח אותם בזה שהם שופטים משפט צדק, ואין בהם מי שישא פנים לאוהב או יחון את רעהו להטות משפט, אלא לא יחוש גם לאביו ולאמו ולאחיו ולבניו כשנתחייבו לפניו בדין, והוא עושה עצמו כאילו אינו מכירם, אולם זה אינו מסבת אכזריות חלילה, כי אם לפי ששמרו אמרתך ובריתך ינצורו, זהו פשט הכתוב, אמנם יתכן עוד שבא הכתוב הזה להודיע גודל מעלת הכהן הגדול מאחיו שהוא בעל נפש יקרה יותר משאר הכהנים, ולכן נצטוו שיתאפק מלעשות אבילות במיתת קרוביו שנאמר לאביו ולאמו לא יטמא (ויקרא כ״א י״א), ושבחו כאן ביתרון קדושתו, עד שיש בכחו להתרומם על העצבון הזה ולעבוד את ה׳ בשמחה כאילו לא יכיר את אביו ואת אמו, וזה בעבור כי שמרו אמרתך וגו׳:
האומר לאביו – פי׳ על אביו ועל אמו, כמו אמרי לי אחי הוא, לא ראיתיו, לא הכיר, לא ידע, כי כשפורש אדם עצמו מן העולם אל התורה והעבודה מסתמא הוא בשנים כבר, לכן לא שייך על אביו ועל אמו לומר לא הכיר שמסתמא יכירם, לכן אמר לא ראיתיו עכשיו איני רואה אותם ואמר ראיתיו לשון זכר כמו ותדבר מרים ואהרן במשה שצריך לדבר במוקדם: אבל את אחיו שלא ראה אותם הרבה אמר לא הכיר, ובניו לא ראה אותם כלל ולא ידע, ובלויים היו כל ג׳ אלו מחמת שפירשו מן העולם (הגר״א).
האומר – חוזר ללוי.
כי שמרו – אלא שמרו, כדרך כי שלפניו לא.
האמר וגו׳ – כאשר קם שבט לוי כנגד הנצמדים לעגל הזהב, הוא לא נרתע מתוך התחשבות בבני משפחה, אפילו הקרובים ביותר; אלא קיים בנאמנות את הציווי: ״והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו״ (שמות לב, כז), ״כי איש בבנו ובאחיו״ (שם לב, כט; עיין פירוש שם). אולם נאמר שם (לב, כו) שכל שבט לוי ללא יוצא מן הכלל – ״כל בני לוי״ – קם להציל את מעמד התורה באומה. מכאן, כפי שאמרו בספרי (עיין שם), שהקרובים הנזכרים כאן יכולים להיות רק קרובים מצד האם, שלא התייחסו אחר שבט לוי.
ראוי לציון סדר דרגות הפעלים – ראייה, הכרה, ידיעה: ״לא ראיתיו״, ״לא הכיר״, ״לא ידע״. ייתכן שיש כאן הבחנה דקה, המונחת ביסוד בחירת ביטויים אלה: במקרה של הורים, די יהיה בעצם ראייתם כדי לעצור את היד המורמת להושיע את כלל העם. באחים, מספיקה הכרה. בילדים, די יהיה על כל פנים ברגש העז של ההשתייכות, הטבוע במושג ״ידע״. אך בקנאותם להושיע את כלל האומה, הם העלימו עיניהם מהורים שנפגעו בידם השופטת, לא הכירו באחים, ולא התעוררו לרגש עז בנוגע לילדים. תפקיד קשה זה היה קל יותר לקיים לגבי הילדים מאשר לגבי שאר הקרובים; והטעם לזה יכול להיות טמון בכך שילדים, מצד מעמדם הטבעי, נתונים למרות ההורים ותחת אחריותם.
כי שמרו אמרתך וגו׳ – כבר הערנו (פירוש לעיל לב, ב) ש״אמרה״ איננה הכרזה על מצווה אלא הבטחה. עוד אמרנו (פירוש לעיל לב, י) שמשמעותו העיקרית של ״נצר״ איננה להגן מפני סכנה מבחוץ, אלא לשמור ולהשגיח על התפתחות פנימית. ובכל מקרה, ״כי שמרו אמרתך״ לא יכול להתפרש ״הם שמרו את מצותך ולא עברו עליה״, שכן בבחינה זו הם לא היו לבדם אלא הרוב המכריע של העם נטלו חלק בזכות זו. רק שלושת אלפים מן העם נצמדו לעגל הזהב. מכאן ש״כי שמרו אמרתך״ יכול לבטא רק את משמעות המעשה שהם עשו באנשים האשמים. בזכות מעשה נקמה זה נשמרה ״אמרת ה׳⁠ ⁠⁠״; ואלמלא מעשה זה, כל העם היה נידון לכליה, ובכך היה נמנע קיום הבטחת ה׳ לאברהם, על כל פנים באותו דור ולזמן רב לאחר מכן (עיין שמות לב, י,יד).
ובריתך ינצרו – כדרך שאז הם הניחו בקרן זווית את כל שאיפותיהם האישיות וקמו להציל את ייעוד העם, כך מכאן ואילך הם יהיו המעודדים והשומרים הפנימיים של ברית ה׳.
האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע – יוכיח שגם מדת העברה שתביא לידי חמס, אין בהם, שענין העברה הוא לחוש רק לטובת עצמו, וכל הנוגע בו ישמור לו עברתו, ויעשה לו דבר אף שהוא נגד רצון ה׳, והם עשו בהפך שאף על בניהם לא חסו רק לעשות רצון ה׳. וזה שאמר כי שמרו אמרתך הוא מה שאמר להם (שמות לג כז) כה אמר ה׳ וגו׳ שימו איש חרבו על ירכו וגו׳:
ובריתך ינצרו – שמלבד זה ששמעו אמרתך גם בריתך ינצורו בזה, שבענין הברית נכלל גם הערבות על אחרים, ולעשות דין בעוברי רצונו, ועתה יאמר שבמדות האף והעברה אשר בתולדתם השתמשו למלאות רצון ה׳ והוא:
האומר וגו׳: עתה מבאר כי יצא מלוי דרך החסידות השנית, שהוא במעשה המצוות1.
וגם זה נתבאר במכילתא פירוש ״ולשומרי מצותיו״ (שמות כ,ה) בשני אופנים2, הא׳, לעשות בהפלגה מטבע האדם, והשני, שמשתדל לזכות את הרבים, וכדאיתא ביומא (פז,א) שעל זה האופן3 כתיב (תהילים טז,י) ״לא תתן חסידך וגו׳⁠ ⁠⁠״.
ואמר משה כאן, דגם שני האופנים הללו של חסידות מושרשים בזה השבט, הא׳4, ״האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו׳⁠ ⁠⁠״, והנה בגמרא יומא (סו,ב) פירשו זה המקרא5 על כלל שבט לוי בשעת העגל, ו״אביו״ היינו אבי אמו6 וכו׳. אמנם יש לדקדק, הרי לא נזכר שם7 כי אם ״איש בבנו ובאחיו״ (שמות לב,כט) ולא אמר ׳באביו ובאמו׳. וי״ל, דלפי דקיימא-לן בסנהדרין (פה,א) שאין הבן נעשה שליח8 לאביו להכותו ולקללו, והיינו משום שאפשר באחר, והכי נמי משום ׳כיבוד אם׳ לא היה ראוי להרוג בעצמו את אביה9. ופירוש ״לא ראיתיו״ – שלא השגיח להצילו, ומסרו לחבירו להרגו.
אבל לפי הפשט קאי על בני קרח10 שלא הלכו אחר דעת אביהם ואמם, שהיא היתה עיקר במחלוקת, כמבואר במדרש רבה פרשת קרח (יח,טו) על-פי מקרא באיוב11, והמה בניו החסידים נתגברו כל כך על טבע דעת אנושי וסרו מאחריהם. וכתיב ״לא ראיתיו״ בלשון יחיד12, דמשמעות ׳ראיה׳ כאן הוא – קבלת דעתו13, כמו ׳רואה אני את דברי אדמון׳, ולא היתה רבותא שלא קבלו דעת אמם, אלא על ש׳לא ראו׳ דעת אביהם שהיה אדם גדול גם כן, ונוח היה להמשיך אחר דעתו רוב אנשים, והמה בניו לא נמשכו אחריו.
ואת אחיו לא הכיר: זה קאי14 על כל השבט במעשה העגל. שהיה עסק ההעברה משער לשער במחנה בקנאה לה׳ כל כך, עד ששכחו כל אשר להם וקורבת אחוה, כמו שביארנו באותו מעשה שלא היה אפשר להגיע לאותו מעשה הנפלא אם לא בזה האופן15.
כי שמרו אמרתך: הן בני קרח16 הן כלל בני לוי17, בזה שנהגו בעצמן הפקרות לצאת מטבע אנושי, על מה היה כך, לא בשביל שטבעם היה כך להיות רחוק מהורים ומאחוה חלילה, אלא משום ״כי שמרו אמרתך״18 – בגדולת אהרן ובניו19, או במאמר ה׳20 ״עברו ושובו משער וגו׳⁠ ⁠⁠״, זה לבד הוציאם למעלה מטבע אנושי, כמבואר בספר שמות (שם).
ובריתך ינצורו: זהו האופן השני של ״שומרי מצותיו״21, המבואר שם על-פי המכילתא, היינו המקיימים אמונת ה׳ ובריתו לרבים22. ואם שלא הגיע עד כה כל זמן שהיה משה קיים ולא בא מעשה לידם, אבל ידע משה בנבואה אשר המה ״בריתך ינצורו״ לעתיד, שע״י שבט לוי תתחזק בכמה דורות ברית הקב״ה לישראל. {וכמו שאנו רואים בימי יחזקיהו המלך ועוד בכמה דורות, שהיו הלוים מעוררים לתשובה23}.
והנה לזו החסידות של מעשה המצוות במסירות נפש נדרשת זהירות הרבה, ועל זה בירך משה ״ואוריך״, היינו, שיהא אור תורת אמת מכשרתם לזו החסידות, שיראו לכוון הדרך הישרה, ולא יהא בא לעשות מעשהו זר, מעשהו שלא על-פי דעת תורה. והרי לוי24 ופינחס שניהם קינאו על הזנות ומסרו נפשם על זה, והנה פינחס עלה בשביל זה לגרם המעלות, ולוי גער בו אביו25, וכיוצא בזה הרבה. ומשום הכי שנינו במסכת אבות (ב,ה) ׳ולא עם הארץ חסיד׳, כי נדרש לזה26 דיוק רב לשקול הפעולה לפי הזמן והמקום, וגם בכמה דברים נדרש לכללי התורה שאינם מבוארים.
[הרחב דבר: ועל כל זה התפלל דוד המלך ע״ה (תהילים פו,ב) ״שמרה נפשי כי חסיד אני״, ואיתא בברכות (ד,א): לוי ור״י, חד אמר כך אמר דוד, לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ג׳ שעות, ואני ״חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך״ (שם קיט,סב). וחד אמר, כך אמר דוד, לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב יושבים בכבודם, ואני ידי מלוכלכות בשפיר ושליה, ולא עוד, אלא כל מה שאני עושה וכו׳ עם מפיבושת וכו׳ (עכ״ל). והדבר תמוה, למאי חקרו חסידותיו של דוד, ודאי יש עוד הרבה עניינים שהתנהג בחסידות, כמו מה שהתגבר על רצונו ולא הרג את שאול, ועוד הרבה.
אלא, משום דקשה לחז״ל לפי הפשט, וכי אפשר לומר לפני ה׳ שישמור אותו מפני שהוא חסיד וראוי הוא לכך, והלא ״אין צדיק בארץ״ לבא בזרוע בשביל מעשיו הטובים. להכי פירש ׳חד אמר׳ שהחסידות היתה התמימות הנפלאה ׳להודות לה׳ על משפטי צדקך׳, היינו על הטובה מעין הרעה, כדאיתא שם (ס,א), וזהו מרוב בטחון במדת טובו יתברך. והיינו מה שסיים באותו מקרא ״הושע עבדך אתה אלהי הבוטח אליך״. ו׳חד אמר׳ דהכי פירושו, ״שמרה נפשי״ שלא אחטא, ״כי חסיד אני״ – מתנהג בחסידות במעשים שקרובים להסיר מורא וכבוד מלך, ויהיה הקלקול רב. על כן ״שמרה נפשי״ לעבדך הבוטח אליך שתוליכני בדרך הישר. והיא ברכת משה שיהא ״אוריך לאיש חסידך״. ועל זה יתפלל כל חסיד להיות נשמר מן המעוות.]
1. וכפי שהגדיר זאת רבינו לעיל בתחילת פסוק ח׳: ואחד נדרש להזהר הרבה שיכוון לאמת ודרך הטוב והישר בעיני ה׳. ובהמשך כתב שחסידות זו נכללת בשם ״שומרי מצוותיו״.
2. הובא ברבינו שמות שם: ״לאוהבי״ – זה אברהם אבינו וכיוצא בו. ״ולשומרי מצוותי״ – אלו הנביאים והזקנים. ומפרש שם רבינו ב׳ברכת הנצי״ב׳ ש׳הנביאים׳ הכוונה שהם מרגילים את הרבים בתוכחה וכדו׳ לשמירת המצוות, מה שמגדיר רבינו כאן ׳שמשתדל לזכות את הרבים׳, ו׳הזקנים׳ הכוונה שעושים המצוות בדרך הפלגה, מה שמגדיר רבינו כאן ׳לעשות בהפלגה מטבע האדם׳, כידוע המעשים מחסידי חז״ל בתענית (לא,ב) ובשבת (קיט,א) ׳אבוך במאי זהיר טפי׳ וכו׳.
3. ׳כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו׳.
4. ענין ׳לעשות בהפלגה מטבע האדם׳.
5. להלן נראה שרבינו מייחס פירוש זה ל-׳על דרך הדרש׳.
6. אמר רב יהודה, שבטו של לוי לא עבד עבודת כוכבים... איתיביה... ״האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו״ (רש״י: אלמא אביו ואמו אחיו ובניו עבדו עבודה זרה). (עונה הגמרא) ״אביו״ – אבי אמו מישראל (״אמו״ – אמו מישראל), ״אחיו״ – אחיו מאמו מישראל, ״בניו״ – בני בתו מישראל.
7. בתיאור מעשה העגל בפרשת כי תשא.
8. של בית דין.
9. אבי אמו מישראל. ולכן בפרשת כי תשא לא הוזכרו ״אביו ואמו״.
10. לא מצאנו מי מהמפרשים שהלך בכיוון זה.
11. על הפסוק באיוב (טו,לג) ״יחמוס כגפן בסרו״ – זו אשתו (של קרח). ומצאנו שם (יח,כ) גם על פסוק במשלי (יד,א) ״חכמות נשים בנתה ביתה״ – זו אשתו של און בן פלת, ״ואולת בידיה תהרסנה״ – זו אשתו של קרח.
12. והרי לא הלכו אחרי עצת אביהם ואמם.
13. א״כ ״לא ראיתיו״ – לא קבלתי דעתו (של אביהם).
14. גם ע״פ הפשט ש״האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו״ מוסב על בני קרח ולא על חטא העגל, מ״מ במילים אלו הכוונה לחטא העגל.
15. של ׳מופרש לה׳, בלי שום רצון עצמי כלל׳ – לשון רבינו בפרשת כי תשא.
16. המוזכרים ב-״האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו״ – ע״פ רבינו ע״ד הפשט.
17. ״ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע״.
18. איזו ׳אמירה׳ הם שמרו.
19. זו היתה הנקודה שבה חלק קרח על משה כשטען שנתן גדולה לאהרן ובניו מדעת עצמו ולא מ׳אמירת׳ הקב״ה.
20. במעשה העגל – ״כה אמר ה׳ אלהי ישראל שימו איש חרבו על יריכו... והרגו איש את אחיו וגו׳⁠ ⁠⁠״.
21. שהזכיר רבינו בתחילת הדברים בפסוקנו – פסוק ט׳.
22. כלומר, אלו המשתדלים לזכות את הרבים, וכאן משה עוסק באנשים אלו מתוך שבט לוי.
23. מצאנו אצל האחרונים כיוון זה, כגון ה׳שם משמואל׳ על שמחת תורה, וב׳מאור ושמש׳ פרשת שמיני, ובספר ׳פתגמי אוריתא׳ פרשת במדבר.
24. במעשה דינה.
25. ״עכרתם אותי״. הואיל ולא עשה (עם שמעון) ע״פ דעת תורה, שהיא דעתו של יעקב אבינו.
26. להתנהגות בחסידות.
האמר לאביו וגו׳ – אמר רב יהודה אמר שמואל, שבטו של לוי לא עבד עבודת כוכבים, והא דכתיב האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע,⁠1 התם אביו – אבי אמו מישראל, אחיו – אחיו מאמו מישראל, בניו – בני בתו מישראל2. (יומא ס״ו:)
1. מבואר בספרי דפסוק זה קאי אשעת מעשה העגל שנעשו אכזרים עליהם לנקום נקמת ה׳, ולא השגיחו אם פגעו באב ובאח ובבן, ומבואר לפי״ז דגם שבטו של לוי עבד ע״ז.
2. ועיין מש״כ בזה בפ׳ תשא. וכתבו בתוס׳ ישנים דלא בעי למימר אמו מישראל משום דלא מסתבר ליה שיעבדו נשי הלוים ע״ז, עכ״ל. ומבואר מדבריהם שהיה לפניהם הגירסא בגמרא אם אמו מישראל [וכ״ה הגירסא במדרשים], ובדבור המתחיל של התוס׳ אבי אמו צ״ל אם אמו וגירסא זו נכונה יותר, דלפי גירסתנו קשה דמקשה גם מאמו ועל זה לא תירץ כלום. ומה שכתבו דלא מסתבר שעבדו נשי הלוים עבודת כוכבים צ״ל דסמכו על המבואר במדרשים דנשי דור המדבר צדקניות היו ולא השתתפו בעגל וכמש״כ בפ׳ תשא בפסוק ויתפרקו.

ודע דממה שדרשו בניו – בני בתו מישראל, מבואר שגם בני הבת נקראים בנים סתם, וביבמות ס״ב ב׳ דפריך מנה״מ דבני בנים הרי הם כבנים, פירש״י בני בנים פשיטא ליה ומבעי ליה על בני בנות, עכ״ל. וצ״ע דלא למדו מכאן דגם בני בנות נקראו בנים סתם, כפי שמוקים דהא דכתיב בניו קאי על בני בתו, ובמק״א הארכנו בפרט זה.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורפירוש מחכמי צרפתרי״דחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחייהדר זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הקצרמושב זקניםר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144