Devarim 33 – דברים לג‏ – Mikraot Gedolot

[פיסקא שנה]

ולגד אמר – למה נאמר לפי שנאמר (בראשית מ״ז:ב׳) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ולא נתפרשו שמותם וזה אחד מהם.

ברוך מרחיב גד – מלמד שתחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח.

כלביא שכן – מלמד שהוא סומך לספר שכל מי שהוא סומך לספר נמשל לאריות.

וטרף זרוע אף קדקוד – טרף זרוע, לשעבר, אף קדקד, לעתיד לבא.

[Piska 355]

"And of Gad he said, etc.⁠": Why is this written? Because it is written (Bereshit 47:2) "And from the 'edge' of his brothers he (Joseph) took five men and presented them to Pharaoh,⁠" here it is specified that he took them from those whose names were doubled, and Gad was one of them.

"Blessed is He that broadens Gad": We are hereby taught that the territory of Gad broadened out eastwards.

"As a lion he dwells": We are hereby taught that he dwelt near the border, (border dwellers requiring strong defenders to repel invaders), wherefore he is compared to a lion.

"and he tore the arm" — in the past. "together with the crown": in time to come.

ולגד אמר לפי שהוא [אומר] (בראשית מ״ז:ב׳) ומקצה אחיו לקח חמש׳ אנ׳ ולא נתפרשו בשמותן זה אחד מהם:

ברוך מרחיב גד מגיד שתחומו שלגד מרחיב והולך עד כלפי המזרח:

כלביא שכן מלמד שהוא שרוי על ספר שכל מי שהוא (משול) [שרוי] על ספר משול באריות:

וטרף זרוע אף קד׳ טרף זרוע לשעבר אף קדקד לעתיד לבא:

וּלְגָד אֲמַר בְּרִיךְ דְּאַפְתֵּי לְגָד כְּלֵיתָא שְׁרֵי וִיקַטֵּיל שִׁלְטוֹנִין עִם מַלְכִין.

And of Gad he said: Blessed is He who enlarges Gad. He dwells as a lioness; he will kill sultans with kings:

ולשבטה דגד ברך משה נביא די״י ואמר בריך מן דאפתי תחומה דגד נייח ושרי בגו קרבה היך אריא והיך אריוותה לית אומה ומלכו דתקום לקובליה^א קטילוי חכימין^ב בני^ג קטילין פרק ראשא עם אדרעא.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לקובליה״) גם נוסח חילופי: ״{לקוב}⁠לה״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חכימין״) גם נוסח חילופי: ״חכמין״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בני״) גם נוסח חילופי: ״ביני״.

ולשיבטא דגד בריך משה נביא די״י ואמר בריך דאפתי⁠(ה) תחומיה דגד נייח כאריא למישרי וכד נפיק לסידרי קרבא קבל בעלי דבבוי מקטל מלכין עם שילטונין וקטולוי חכימין מן כל קטולייא דמגרר אדרעא עם קודקדא.

Mosheh the prophet of the Lord blessed the tribe of Gad, and said: Blessed be He who hath made wide the border of Gad. He reposeth as a lion in his habitation; but when he goes out to battle against his adversaries, he slayeth kings and rulers, and his slaughtered ones are known from all the slain, for he striketh off the arm with the crown (of the head).

ולשבטא דגד בריך משה נביא דיי ואמר בריך הוא מן דאפתי תחומא דגד נייח ושרי כאריא וכאריותא ולית אומא ומלכו דתקום לקבליכון וכד הוה נפיק לקרבא לקביל שנאוי קטילוי חכימין ביני קטליא מפרק ראשא עד אדרעא.

And Mosheh the prophet of the Lord blessed the tribe of Gad, and said: Blessed is he who hath made wide the border of Gad. He reposeth and inhabiteth as a lion and a lioness; nor will there be any kingdom or people who can stand before him; and when he goeth forth in war against his enemies, his slaughtered are known among the slain by the head being cut away unto the arm.

וּלְגָד אָמַר – לָמָּה נֶאמַר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מ״ז:ב׳) ״וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה״, וְזֶה אֶחָד מֵהֶם. בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד, מְלַמֵּד שֶׁתְּחוּמוֹ שֶׁל גָּד מַרְחִיב וְהוֹלֵךְ כְּלַפֵּי מִזְרָח. כְּלָבִיא שָׁכֵן, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה סָמוּךְ לַסְּפָר [לְפִיכָךְ] נִמְשַׁל כַּאֲרָיוֹת. וְטָרַף זְרוֹעַ, עַל שֶׁעָבַר, אַף קָדְקֹד לֶעָתִיד לָבוֹא.

מַהוּ מַרְחִיב גָּד – שֶׁנִּקְבַּר מֹשֶׁה בִּתְחוּמוֹ שֶׁל גָּד. כְּלָבִיא שָׁכֵן זֶה מֹשֶׁה שֶׁהָיָה זָרִיז כַּאֲרִי, וּבִלְעָם רוֹאֶה אוֹתוֹ וְצוֹוֵחַ שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁהוּא צוֹבֵעַ בְּדָמוֹ, אָמַר לוֹ [בָּלָק] מָה אַתָּה מִתְיָרֵא בַּשָּׁנָה הַזֹּאת הוּא מֵת, שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (במדבר כ׳:י״ב) ״לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה״, אָמַר לוֹ אֲפִילוּ הוּא מֵת הַיּוֹם (שם כ״ג:כ״ד) ״לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה״ דָּמוֹ וְדָמוֹ שֶׁל בָּלָק.

^אוקאל לגד תבארך אלמוסע לה בלדה פהו כאללבו יסכנהא אלד׳י ידק אלד׳ראע מע אלהאמה

א. מכאן עד אמצע דברים ל״ד:ד׳ חסר מכ״י סנקט פטרבורג והושלם מכ״י אוקספורד.

ואמר לגד: יבורך המרחיב לו את ארצו. הוא כלביא ישתכן בה, הטורף זרוע עם קדקוד.

ברוך מרחיב גד – מלמד שהיה תחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח.

כלביא שכן – לפי שהיה סמוך לספר, לפיכך נמשל לאריות, שכל סמוכי ספר צריכין להיות גבורים.

וטרף זרוע אף קדקד – הרוגיהם היו ניכרים, חותכין הראש עם הזרוע במכה אחת.

ברוך מרחיב גד BLESSED BE HE THAT ENLARGES GAD – this teaches us that Gad's territory extended far eastward (Sifre Devarim 355:2).

כלביא שכן HE DWELLS AS A LIONESS – Because he was near the border it therefore compares him to lions, for all who are near the border must be strong (that they may repulse attacks from neighbors) (Sifre Devarim 355:3).

וטרף זרוע אף קדקד TEARING THE ARM WITH THE CROWN OF THE HEAD – Those whom they slew could be easily recognized, because they used to cut off the head together with the arm at one blow.

פס׳: ולגד אמר – מלמד שתחומו של גד מרחיב והולך לכך נאמר ברוך ה׳ שהוא מרחיב תחומו של גד ¹כלפי מזרח. ²מלמד שהיה סמוך לספר. שכל סמוך לספר נמשל באריות מפני שהיו עומדין בפני האומות שלא יכנסו לארץ ישראל לכך נאמר כלביא שכן.

וטרף זרוע אף קדקד – כדמתרגמינן ויקטל שלטונין עם מלכין. בוא וראה מה כתיב בדברי הימים (דברי הימים א יב) ואלה הבאים (לדוד) [אל דויד] לציקלג וגו׳. ³(שם) ומן הגדי נבדלו אל דויד למצד מדברה גבורי החיל אנשי צבא למלחמה עורכי צנה ורמח ופני אריה פניהם וכצבאים על ההרים למהר. (שם) אשר עברו את הירדן בחדש הראשון והוא (מלא) [ממלא] על כל גדותיו ויבריחו את כל העמקים למזרח ולמערב.

⁴וטרף זרוע – לשעבר. אף קדקד (לשעבר):

1. כלפי מזרח. כי נחלתם היה (במדבר ל״ד:ט״ו-ט״ז) מעבר לירדן קדמה מזרחה ושם היה מרחיב תחומו לצד המזרח היו כובשין עמים. וכמו שסיים הקראי מדה״י. וסופו ויבריחו את כל העמקים למזרח. והיינו שברחו ממקומם העמים ודורש העמקים לשון עמים ע״ש בפרש״י:

2. מלמר שהיה סמוך לספר. קאי על סיפא דקרא כלביא שכן שכל הסמוכין לספר צריכין להיות גבורים:

3. ומן הגדי נבדלו אל דויד היינו שבשבט גד היו גבורים הרבה:

4. וטרף זרוע אף קדקד. וטרף זרוע לשעבר אף קדקוד לעוה״ב כצ״ל:

מרחיב גד – דמהו לאריה, כל רואיו יברחו מלפניו, ואין מי יצר לו.

ENLARGETH GAD. Moses compares Gad to a lion. All who see him will flee from him. No one shall torment him.

ולגד אמר ברוך מרחיב גד – ברוך המקום שהרחיב נחלתו של גד. לפי שהיה נחלתו של גד מקום מרעה ומקנה (במדבר ל״ב:א׳-ד׳), שייך למימר בזה לשון מרחיב. כי מקום מרעה הוא רחב, כדכתיב: ירעה^א {מקניך} כר נרחב (ישעיהו ל׳:כ״ג).

וטרף זרוע אף קדקוד – כשהיו מכים בני גד, היו מכים בצואר, ומעמיק המכה דרך החזה אל תחת אצילו הימנית, וחותך הראש והזרוע כאחד.

ולי נראה לפי העברי, דהכי קאמר: כשהיה מכה, וזה מרים יד שמאלו כנגד המכה, הוא חותך הזרוע ומכה בראש, וממיתו במכה אחת. מדקאמר: אף קדקד – משמע שהוא מכה בזרוע תחילה.

א. בכ״י מינכן 52 ובספר הג״ן: ורעו.

ולגד אמר ברוך מרחיב גד – OF GAD HE SAID BLESSED IS THE ONE WHO ENLARGES GAD – Blessed is the Omnipresent who enlarges the inheritance of Gad. Since Gad’s inheritance was a place of grazing and cattle (Bemidbar 32:1-4), it is appropriate to speak of this with the term “enlarge.” Because a grazing place is wide, as it is written: “your cattle shall feed in large pastures” (Yeshayahu 30:23).

וטרף זרוע אף קדקוד – AND TEARS THE ARM EVEN THE CROWN OF THE HEAD – When the children of Gad strike, they strike at the throat, and deepen the blow by way of the chest to under his right armpit, and cut the head and the arm like one.

And to me it appears according to the Hebrew, that this is what he said: When he strikes, and this one lifts his left hand against the blow, he cuts the arm and strikes the head, and kills him with one blow. Since it says: "even" the head, it implies that he strikes the arm first.

ברוך מרחיב גד – שלקח חלקו מעבר לירדן והרחיב נחלתו.

כלביא שכן – ואין מחריד, כל זמן שהוא חלוץ עם אחיו.

וטרף זרוע אף קדקוד – של שבעת עמים, כמו שנאמר: ועבר לכם כל חלוץ (במדבר ל״ב:כ״א).

מרחיב גד – ברכו כך על שם שנתן לו ארץ רחבה ארץ מקנה.⁠¹

וטרף זרוע אף קדקד – מדקאמר אף קדקד – משמע שהוא מכה בזרוע תחילה כיצד בשעה שבא גד להגביה ידו ולהכות את שכנגדו מגביה ידו כנגד החרב וכן גד חותך הזרוע תחילה ומכה בראש וממיתו בהכאה אחת.⁠²

1. שאוב מר״י בכור שור.

2. שאוב מר״י בכור שור.

מרחיב גד, "Who enlarges Gad; Moses blesses him to whom God had given a large territory, suitable for raising sheep and cattle.

וטרף זרוע אף קדקוד, "to tear off arm and scalp;⁠" seeing that the scalp is mentioned last, it is clear that he disabled his opponent first by disabling his arm which carries his weapon. He does so by taking aim at the sword raised against him. By doing so he succeeds in not only disabling his opponent's arm but decapitating him at the same time with one stroke.

ברוך מרחיב גד וגו׳ – פי׳ ברוך הוא כל המרחיב לגד ואינו פוגע בו, כי כל מי שנפגע ממנו לרעה אינו נמלט.

וטרף זרוע אף קדקד – שדרך בני אדם כשרוצים להכותם על קדקד משימין זרוע לפני ראשו להגין מפני ההכאה.⁠^א וכל זה איננו מגין לפני בני גד, דכתיב וטרף זרוע אף קדקד שניהם מכה יחד. ג״ן.

א. בדפוסים נוסף כאן: ״כענין עור בעד עור וגו׳⁠ ⁠⁠״.

ברוך מרחיב גד – מלמד שהיה תחומו של גד מרחיב כלפי מזרח. לשון רבינו שלמה מסיפרי (ספרי דברים ל״ג:כ׳).

ור׳ אברהם פירש: כי בעבור שידמה אותו לאריה, יאמר: ברוך המרחיב אותו,⁠^א שנתן לו גבורה וכל רואיו יברחו ממנו, ואין מי יצר לו.

והנכון: שהוא על נחלתו, כי השנים^ב שבטים אשר לקחו נחלתם בעבר^ג הירדן לא לקחו אותה בגורל, אבל נתן להם משה כל ממלכות^ד סיחון ועוג ונחלתם, ורחבה^ה ונסבה למעלה מכל השבטים. ולא הזכיר בראובן זה כי די בתפלתו. ואיפשר גם כן כי לקחו בני גד יותר מבני ראובן כי היו גבורים ונתן להם כל הספר, והערים אשר בנו רבות מאשר לראובן. ועוד, כי הם אשר בקשו הארץ ההיא תחלה כאשר פרשתי שם (רמב״ן במדבר ל״ב:ב׳), והנה הם סבת^ו ההרחבה הזאת.

א. כן בכ״י פרמא 3255, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י מינכן 137, פולדה 2: ״גד״.

ב. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בדפוס רומא: ״השני״.

ג. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״מעבר״.

ד. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״ממלכת״.

ה. כן בכ״י פרמא 3255, וכן בפסוק ביחזקאל מ״א:ז׳. בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון: ״רחבה״.

ו. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״סביב״.

BLESSED BE HE THAT ENLARGETH GAD. "This teaches that Gad's border was enlarged toward the east.⁠" [Since his territory was east of the Jordan it could be extended towards the east.] This is Rashi's language from the Sifre.⁠¹ And Rabbi Abraham ibn Ezra commented that because Moses likened Gad to a lion [he dwelleth as a lioness], he said, "Blessed be He Who enlarges Gad, Who gives him strength so that whoever [any enemy] sees him will flee him, and no one will trouble him.⁠" The correct interpretation is that it refers to Gad's inheritance, for the two tribes [Reuben and Gad] that took their inheritance on the east bank of the Jordan did not take it by the lot. Instead Moses gave them the entire kingdoms of Sihon and Og² and their inheritance was broader as it wound about higher³ than all the tribes. Moses did not mention this [blessing] in the case of Reuben, for his prayer was sufficient.⁠⁴ It is also possible that the children of Gad took more territory than the children of Reuben for they were mighty and therefore Moses gave them the entire [eastern] border. The cities which they built⁵ were also more numerous than those of Reuben.⁠⁶ In addition, it was the Gadites who first requested that land [east of the Jordan as their inheritance] as I have explained there,⁠⁷ and thus they were the cause of this expansion.

1. Sifre, Brachah 355.

2. Numbers 32:33.

3. Ezekiel 41:7.

4. Above, (6).

5. Numbers 32:34-36.

6. Ibid., Verses 37-38.

7. Ibid., (2) (Vol. IV, pp. 370-371).

ולגד אמר ברוך מרחיב – גד שהוא מקום מרעה. שייך לשון הרחבה כמו כר נרחב.

וטרף זרוע אף קדקד יהיו מכים בצואר ומעמיקים המכה. דרך החזה עד סוף הכתף. ולשון העברי מזכיר הזרוע תחלה. עוד י״ל שכשהיה גד מכה ושכנגדו מרים ידו נגד המכה היה חותך הזרוע שלפני הראש והראש בבת אחת.

ברוך מרחיב גד – לפי שנחלתו של גד במקום מרעה כד״א ומקנה רב היה לבני גד וכו׳ שייך למימר ביה לשון הרחבה כדכתיב ורעו במרחב.

וטרף זרוע אף קדקד – פי׳ הרב בכור שור כי כשהיה מכה והמוכה מגביה זרועו שלא יכה בראשו היה חותך הזרוע שלפני הראש והראש עמו ומעמיק המכה עד סוף הכתף.

ברוך מרחיב גד, "blessed be he who enlarges the territory of the tribe of Gad.⁠" Seeing that the ancestral land allotted to Gad was suitable for grazing rather than planting crops, this root is more appropriate for describing expansion. Compare also Hoseah 4,16: "עתה ירעם ה' ככבש בשמרחב, "now the Lord will graze him on the range like a sheep.⁠"

וטרף זרוע אף קדקד, "and he tears the arm, as well as the crown of the head.⁠" Rabbi B'chor Shor explains this line when the attacker will strike the victim and he raises his hands in self defense, holding it in front of his face for protection, that attacker will strike him on the head instead. As a result the blow will even injure the shoulder of the victim

ברוך מרחיב גד – לפי שנחלתו של גד במקום מרעה כד״א ומקנה רב היה לבני ראובן וכו׳ והנה המקום מקום מקנה שייך למימר ביה לשון הרחבה וכתיב ירעו במרחב.

וטרף זרוע אף קדקד – פי׳ רב״ש כי כשהיה גד מכה והמוכה היה מגביה זרועו שלא לתת לפניו הראש היה המכה חותך הכתף. וירא ראשית לו ראה גד ובחר ראשיתה של א״י והיינו ארץ סיחון ועוג אשר בעבר הירדן ולקח לעצמו משם לפיכך נטלה לחלקו אע״פ שעמון ומואב מערערין עליה שהיתה שלהם לפי שיודע היה שעתיד הקב״ה לקבור שם מרע״ה ואלו היתה עתידה לחזור לעמון ומואב לא היה הקב״ה קוברו שם בח״ל.

ברוך מרחיב גד – פי׳ ר׳ אברהם בשביל שדימה אותו לאריה אמר ברוך המרחיב לו שנתן לו גבורה וכל רואיו יברחו ממנו ואין מי יצר לו. והרמב״ן כתב והנכון שהוא על נחלתו כי השני שבטים שלקחו בעבר הירדן לא לקחו בגורל אלא נתן להם כל ארץ סיחון ועוג נחלתם רחבה ונשבה למעלה מכל השבטים ולא הזכיר כן בראובן כי די לו בתפלתו ואפשר כי לקחו בני גד יותר מבני ראובן כי היו גבורים ונתן להם כל הספר והערים אשר בנו רבות מאשר לראובן. ועוד כי הם ביקשו הארץ תחלה כאשר פי׳ שם והנה הם סבת הרחבה הזאת:

ברוך מרחיב גד, "Blessed, He, Who broadens the territory of Gad;⁠" Ibn Ezra states that seeing that he had likened Gad to a lion, Moses pronounces a blessing on the One Who had equipped Gad with such an imposing stature; allegorically speaking, his territory is so wide, as no one dares hem him in, come too close to him.

Nachmanides writes that the correct interpretation of our verse is that the word מרחיב refers to the territorial size of the ancestral heritage of Gad, which was larger than anyone else's. The two and a half tribes who took their lands on the east bank of the Jordan had not been required to participate in the allocation by lot that took place under the supervision of Joshua. It is quite possible, that in light of the Gadites being natural born warriors, that they grabbed more land for themselves than did the members of the tribe of Reuven. Furthermore, the Gadites had been the very first to raise the subject of remaining on the east bank of the Jordan because the land was suited for grazing and they possessed such large herds after the war against Sichon. Large land allocation was therefore a factor high on the Gadites' agenda.

ולגד אמר – בברכתו של גד תמצא כל אלפא ביתא. לפי שמרע״ה קבור בחלקו שקיים כל התורה כולה מאל״ף ועד תי״ו. וכן בברכת יוסף. לפי שארונו של יוסף היה מהלך אצל הארון, לומר קיים זה מה שכתוב בזה.

וטרף – ב׳. וטרף זרוע. אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל. לומר כל מה שטרף אין מציל מידו.

נפתלי שבע רצון – ר״ת נשר. שהיה קל כנשר לעשות רצון אביו שבשמים.

ולגד אמר ברוך מרחיב גד וגו׳ – אחשוב שרמז בזה אל מלחמת הגריים ויטור ונפיש שנזכרה בדברי הימים ונצחום שבט גד עם הראובני וחצי שבט המנשה וכבר זכר זה עם זכרון שבט גד להעיר כי שבט גד היה העקר בזאת המלחמה וכבר יורה על גבורת בני גד מה שנזכר שם מהאנשים משבט בני גד שנבדלו אל דוד למצד גבורי החיל אנשי צבא למלחמה עורכי צנה ורומח ופני אריה פניהם וגומר כי זה כלו ממה שיורה על גבורת בני גד ואחשוב שעל זאת המלחמה אמר יעקב גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב כי בסוף הענין שבו מהם נפש אדם מאה אלף ועל זאת המלחמה יתכן שאמר וטרף זרוע אף קדקד רוצה לומר: כי הם נצחו הראש שהוא הקדקד וזרועותיו שהם פרשיו ועוזריו כי כלם נפלו בידם כאמרו ויתנו בידם ההגריים וכל שעמהם.

ולגד אמר וגו׳ – מהטעם שכתבנו על קריאת שם גד וכי על הודאתו נאמר נתן אלהים שכרי כי נתתי שפחתי לאישי ויקרא שמו יששכר (בראשית ל׳:י״ח) כמו שתראהו משם אם תרצה שער כ״ה ח״ב יש טעם גדול לסמיכתו ליששכר גם הוצרך לזכור אותו הנה להשלים בו דגל ראובן עם שמעון שלא נזכר או שנזכר ברמז כמו שנשלם דגל יהודה עם יששכר וזבולון.

ואמר ברוך מרחיב גד וגו׳ – לפי שהוא היה הראש לשאול את ארץ סיחון ועוג אשר הראה עצמו בזה קצר רוח כי לא בטחו שתהיה להם נחלה בארץ ומהרו לקחת מאשר ימצאו ולזה אמר ברוך שהרחיב גבולו והוציאו ממגורות אשר פחד שיצר לו המקום והנה כבר קרה לו כלביא אשר ישקוט שקט ושאנן כדי שלא יברחו ממנו שאר החיות ואחר בשבתם בטח וטרף זרוע אף קדקד כללו של ענין ששאל תחלה כעני כי יעטוף ואח״כ נתחזק והרחיב גבולו על ידי מלחמות עצומות כנזכר בדברי הימים.

ברוך מרחיב גד מלמד שהיה תחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח. אמר כלפי מזרח מפני שנחלתו היתה מעבר לירדן והלאה לפאת מזרח כדכתיב בפרשת מסעי ושני המטות וחצי המטה לקחו נחלתם מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה והרחבת גבולו א״א להיות כלפי הירדן שהרי התחלת תחומין של שני שבטים וחצי היא הירדן הלכך ההרחבה שהו׳ מרחיב והולך אינו אלא כלפי מזרח:

כלביא שכן לפי שהיה סמוך לספר לפיכך נמשל לאריה שכל הסמוכין לספר צריכין להיות גבורים. לא הבינותי כונת הרב בזה למה אמר שנמשל לאריה בעבור היותו סמוך לספר ולא אמר שנמשל לאריה בעבור היותו גבור כאריה דדוחק הוא לומר לא ידע משה רבי׳ שהוא גבור אלא מפני שהיה סמוך לספר.

ושמא יש לומר שמפני שנמשל גד לאריה ולא יהודה שנמשל כן בברכתו של יעקב הוצרך לומר שאומרו כלביא שכן הוא מקום אומרו כלבי השוכן בספר שכל השוכן בספר צריך להיות גבור כארי:

ולגד אמר ברוך מרחיב גד וגו׳, עד ולדן אמר וגו׳, עתה יזכור ארבעה בני האמהות שזכרם כפי סדר תולדותם, ופירושן על דרך הפשט, שלפי שגד היה הראש לשאול את ארץ סיחון ועוג אשר הראה עצמו בזה קצר רוח, כי לא בטח שתהיה לו נחלה בארץ ומיהר לקח אותה בראשונה לכן אמר ברוך מרחיב גד ר״ל ברוך ה׳ שהרחיב את גבולו של גד והוציאו ממגורתו אשר פחד שיצר לו המקום ועתה ישכון בארצו כלביא שלא תקרב אליו חיה אחר׳ להשיג גבולו. ולכן נאמר בדברי הימים (סימן י״ב) ופני אריה פניהם, ולא די שהוא לא יפחד מהאויבים אבל גם יטרף מאויביו זרוע אף קדקד, כללו של דבר שבראשונה שאל נחלתו כעני כי יעטוף, ואחר כך נתחזק והרחיב גבולו על ידי מלחמות עצומות כנזכר בדברי הימים, עוד זכר שגם כן התעוררו אל בקשת הנחלה מעבר הירדן לפי שראה ששם בחלקו הית׳ חלק׳ מחוקק ספון ר״ל קבר משה איש האלהים מחוקק וכותב התורה היה שם קברו ספון, כי עם היות שלא ידע איש את קבורתו הפרטית הנה קברו ידענו בכלל שהיה שם בחלקו כמו שאמר ויקבור אותו בגיא, ולפי שלא יחשוב אדם שמה שעשה גד היה לפחדו מהאויבים אשר בארץ כנען, לזה אמר ויתא ראשי עם, ר״ל שגד חייב עצמו לעבור חלוץ לפני העם ושהוליכם לארץ ולחם את מלחמותם ובזה צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל, כלומר שהצדיק עצמו מאלהים במה שקיים נדרו ומשפטיו עם ישראל במה ששמר להם מה שהתנה עמהם והלך בראשי גייסות כל י״ד שנה של כבוש וחלוק, וחז״ל דרשו בספרי ויתא ראשי עם על משה יאמר כי שם חלקת מחוקק ספון שאותו מחוקק שהוא משה הביא ישראל ממצרים וצדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל, ויש מפרשים שהיתה נחלת גד צרה מאד, וגבולו צר כפי עמו ולא היה לו יכולת להרחיב גבולו ולכבוש את האומות אשר סביביו כי היו חזקים מאד כארי, ולפי שגד עזר את ישראל לכבוש את ארצם אמר משה ברוך מרחיב גד, ר״ל ברוך יהיה מי שירחיב ויעזור לגד בהרחבת גבולו לפי שכלביא שכן, ר״ל ששכנו הוא כלביא וטרף זרוע אף קדקד ולכן גד לא יוכל לכובשו ויצטרך לעוזרים.

ולגד אמר ברוך מרחיב גד – ראוי היה שיקדים לדן ולנפתלי קודם לגד. והטעם שסמכו לזבולון ויששכר. להורות על חטאתו ועל בגידתו. שבגד למאוס בארץ חמדה. ונשאר חוצה לארץ שהיא ארץ טמאה. עד שכמעט חשדום ישראל כשבנו אותו מזבח בחזרתם. שהיו עובדי ע״ז כאומרם ז״ל כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. ולכן כתב בלידתו בגד תיבה אחת. להורות שבגד בארץ חמדה. וחטא והחטיא לראובן והסיתו שישאר עמו. וזהו ויאמר בני גד ובני ראובן. ולכן אמר יעקב בברכתו גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב. שחשב שהרויח במה שנשאר ח״ל. והפסיד שנשאר באחרונה כמו העקב שהוא סוף האדם. ולכן משה בברכתו. להודיע חטאתו סמכו אצל זבולון. לפי שכתוב למעלה הר יקראו. כי ע״י זבולון וספינותיו היו באים עמים רבים למכור ולקנות ממנו ועי״כ היו רוצים לילך אל ירושלם לראות הדרה. וכשרואים כבוד הבית היו זובחים זבחי צדק ונודרים נדרים ונדבות. לכבוד ה׳ ומקדשו. וכזה וכזה היו עושים עמים רבים מאוה״ע העובדים לאלילים והבלים שלהם ציון ישאלו דרך הנה פניהם. וגד שהיה מעם ישראל והיה יודע מעלת א״י ושבועת האבות. בגד בארץ חמדה טובה ורחבה הנקראת כר נרחב. ונראה לו שהיתה צרה וקצרה מהכיל אותו ומקנהו. ונשאר חוצה לארץ בחשבו שהיא רחבה. כאומרו ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה. ולכן אמר ברוך מרחיב גד. כמו שאומר ברוך שהרחיב גבולו בח״ל. ובגד בארץ חמדה אשר בה עמים הר יקראו וחפצים לילך לראותה. ואע״פ שהוא גבור כלביא שכן מאימת האויבים. כמו שהיה שגלו בראשונה. כמו שפירשתי באומרו וראשית אונו:

ברוך מרחיב גד – שנתן לו חלק גדול מחלק כל אחד משאר השבטים בעבר הירדן, כי אמנם ארץ סיחון ועוג היתה גדולה בכמות, אף על פי שלא היתה זבת חלב ודבש כמו עבר הירדן.

כלביא שכן – ראוי הוא לזאת ההרחבה, מפני שהוא שוכן בתוך האומות, כמו אריה לאכול את סביביו.

ברוך מרחיב גד, Who has given him a larger tract of land on the east bank of the Jordan than any other tribe received even in that part of the country. For while it is true that the lands of Sichon and Og were larger in the number of square meters accorded to the tribes on the west bank, the latter were of the category known as “flowing with milk and honey,” whereas the land on the east bank was primarily grazing land as opposed to “homesteading” land, i.e. farming land.

כלביא שכן, he deserves the extra acreage as he holds his own against enemies that surround him and he behaves like a brave courageous lion though badly outnumbered. Such a lion does not hesitate to devour what is around him.

לפי שהיה סמוך לספר וכו׳. פירוש, הא דכתב ״כלביא שכן״, ולא כתב ׳כלביא רבץ׳, היינו מפני שהיה שוכן על הספר, ואמר כלביא הוא שוכן על הספר, לשמור הספר מן האויבים:

ולגד אמר ברוך מרחיב גד וכו׳ – לפי שאמר בסמוך צדקת ה׳ עשה וגו׳ ולעושה צדקה שייך לשון גד גו״מל ד״לים והקב״ה מרחיב לו כהנה וכהנה פי שנים כפלים, ובזכות זה כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקוד כארז״ל (ב״ק י״ז) כל העוסק בתורה ובג״ח אויבים נופלים לפניו חללים כו׳. ועדיין לא פירש מה הצדקה שעשה גד ע״כ אמר וירא ראשית לו, כי הוא בעצמו ראה לפסוק על עצמו מה שלא היה מחויב לעשותו מצד הדין ומהו שפסק על עצמו וירא ראשית לו כי פסק על עצמו לצאת בראש החלוץ כי סמך על זכות שבחלקו נקבר מחקק שתהיה ארצו יושבת בהשקט ובמנוחה כל זמן שיהיו המה במלחמה, ויתא ראשי עם, בראש החלוץ כי בזה עשה צדקת ה׳ כמו שהקב״ה עשה צדקה זו עם ישראל שנאמר (שמות י״ג:כ״א) וה׳ הולך לפניהם וגו׳ כך גם המה עשו צדקה זו אבל ומשפטיו עם ישראל, כי כפי שורש המשפט לא היו צריכין לילך כ״א עם ישראל בשוה ועל צד הצדקה קבלו עליהם לצאת בראש החלוץ.

וגם לדברי המפרשים ויתא ראשי עם על משה, כך פירושו כי בכל מלחמה הלך משה לפניהם וכך צוה גם ליהושע שנאמר (דברים ג׳:כ״ח) כי הוא יעבור לפני העם. ומ״מ בכל משפטיו היה עם ישראל שוה להם כי לא היה מבקש קדימה עליהם. ומ״ש וטרף זרוע אף קדקוד לפי שעור בעד עור וגו׳ כשמכים בחרב מלמעלה אז המוכה מרים ידו להציל בה את ראשו ואז הוא חותך תחילה לשנים היד ואח״כ הקדקוד כי החרב יעבור דרך שניהם לכך הקדים זרוע לקדקוד ומיושב לשון אף.

מרחיב והולך כלפי מזרח. ר״ל והלא תחומו היה עד הירדן לבד, אם כן מאי הוא דכתיב ברוך מרחיב גד. לכן פי׳ לצד מזרח היה מרחיב ולא לצד מערב:

לפי שהי׳ סמוך לספר כו׳. כתב הרא״ם לא הבינותי כוונת הרב בזה, מנ״ל דמשום דסמוך לספר היה נמשל לאריה, דילמא משום דגבור היה כאריה משום הכי נמשל לאריה. ושמא י״ל משום שנמשל גד לאריה, ולא יהודה שנמשל כן בברכתו של יעקב, משום הכי צריך לפרש שכל השוכן בספר צריך להיות גבור כארי, עכ״ל. ולי נראה, דרש״י פירש הכי לפי מה שפירש לעיל בסמוך דהוכפל שמותם לחזקם ולהגבירם, לפי שהיו חלשים, וע״פ פירוש זה פירש הכא לפי שהי׳ סמוך וכו׳. דאין לומר משום היותו גבור כאריה, דהא מן החלשים היה. וק״ל:

The breadth of Gad's border ranged eastward. Rashi is answering the question: Gad's [western] border reached no further than the Jordan, if so what is the meaning, Blessed is the One who broadens Gad? Therefore Rashi explains that it broadened eastward and not westward.

Because he was near the border, etc. Re"m writes, I do not understand Rashi's intent here. How does Rashi know that Gad is compared to a lion because he was close to the border? Perhaps he is compared to a lion because he was strong as a lion? The answer may be that only Gad is compared to a lion [here], but not Yehudah who is compared to a lion in Yaakov's blessing. Therefore he has to explain, 'For all those near the border must be supremely powerful.' It seems to me that Rashi says this because shortly before he said that their names were repeated to strengthen and empower them because they were weak. In accordance to that he explains here Because he was close to the border, etc., since one cannot say the reason [he is compared to a lion] is that he was strong as a lion as he was one of the weak [tribes].

מרחיב גד – פירוש הרחיב ה׳ לו בנכסים רבים דכתיב (במדבר לב א) ומקנה רב היה [לבני ראובן] ולבני גד וגו׳, והטעם כמו שאמר שם הכתוב (לא נג) אנשי הצבא בזזו איש לו, ולהיות בני גד גבורי כח בזזו יותר מכולם, והוא מה שסמך למאמר מרחיב וגו׳ כלביא שכן וטרף וגו׳.

מרחיב גד, "the One who enlarges Gad.⁠" God had enlarged Gad's properties as we know from Numbers 32,1 where the Torah tells us that the tribe possessed large numbers of cattle and sheep. The reason they had so much cattle is also mentioned in Numbers 31,53 that the soldiers each plundered as much as they could. Seeing that the men of Gad were renowned as fighting men they garnered more for themselves than the other tribes. Moses' simile "like a lion who is at rest after he has brought the torn off limbs of his prey,⁠" accurately reflects what happened.

ולגד אמר ברוך מרחיב גד – כי גד הוא ז׳ אתוון דמ״ב וז״ש מרחיב גד וכמ״ש כי בי ירבו ימיך. והענין ברוך מרחיב גד כדאי׳ בספרי מלמד שתחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח.

כלביא שכן – בלא מצרים שראובן ומנש׳ היו להם מצרים סביב. עמון ומואב וגשור ומעכת.

וטרף זרוע אף קדקד – שהגבול שלו הי׳ כמו ראש וזרוע דהיינו החתיכ׳ היוצאת לצד מזרח הי׳ כמו ראש והוא מתפשט עד נחל זרד שהוא דיבן גד. ורז״ל אמרו ניכרין היו הרוגי גד שהיו מכין זרוע וקדקוד בפ״א ויש ליתן טעם על זה לפי שארז״ל סח בין תפלה של יד לתפלה של ראש חוזר מעורכי מלחמה לפי שיש בה קצת עביר׳ והורה לנו כי שבט גד היו צדיקי׳ ביות׳ והיו נזהרין גם בזה ולכך זכו להרוג הראש עם הזרוע בפ״א דהיינו הזכות של הראש והזרוע.

ברוך מרחיב גד – לפי שגד היה הראשון ששאל את ארץ סיחון ועוג לנחלה, כי היה חפץ בה מאד לכן אמר משה, ברוך ה׳ אשר מלא את משאלות גד, ונתן לו נחלה רחבה כאשר שאל, ונכלל במאמר הזה גם הודאה לה׳ יתברך על אשר נתן את סיחון ביד ישראל, כי משה היה יוצא ובא במלחמה ההיא, ועליו להודות לאל יתברך על התשועה שעשה על ידו:

כלביא שכן – ירמוז לגבורת בני גד, שכן כתוב עליהם בדברי הימים ופני אריה פניהם:

{ברוך מרחיב גד – אין טעם שיברך את האל, ונראה שהוא תאר לגד שהיה ברוך ומצליח, ויהיה מרחיב, כלומר מתרחב בכיבוש ארצות. מרחיב פעל עומד כמו צרות לבבי הרחיבו.}^א

א. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), 673(ב).

ברוך מרחיב גד – משה מבטא כאן את הנחת שבלבו: הודות לרשות שניתנה לגד להתיישב בעבר הירדן, נעשה חסד גם עם משה, שבכך זכה להיקבר בארץ בני עמו. אלמלא רשות זו, הייתה הגזירה הקשה שנגזרה על משה מביאה לידי כך שייקבר בבדידות המדבר, או בארץ בני נכר. לפיכך ״ברוך מרחיב גד״: ברוך ה׳ אשר נתן לגד להרחיב את גבולו.

כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד – גד כבר שוכן במנוחה כלביא וכבר ״טרף זרוע אף קדקד״, הווי אומר כבר ניצח את ״הזרוע והכתר של הראש״ – היינו, את העמים הלוחמים ואת המנהיגים העומדים בראשם. גד פטור מלהילחם עוד עבור נחלתו. הוא כבר התגבר על התושבים הקודמים של ארצו, ועתה הוא שוכן במנוחה בנחלתו כלביא עטור ניצחון. בארצו – ולפיכך גם בסביבות קברו של משה – לא תשתולל עוד סערת המלחמה.

ולגד אמר – אחרי זבולן ויששכר באה ברכת גד. א) שנחלתו סמוכה ליששכר, ב) שברכתו כוללת גם ענין ראובן כאשר יתבאר, והיה ראוי לבוא אחר ראובן, והקדים לוי ויהודה אפרים ומנשה זבולן ויששכר שהיה בהם ענין שלמות לכל ישראל כנ״ל. הנה מה שבחרו בעבר הירדן אמרו מפני שמקום מקנה הוא, אבל גם מעבר הירדן ימה היו מקומות למקנה, וא״כ למה בחרו בעבר הירדן מזרחה שאינו מעיקר הארץ (כנראה ממ״ש להלן ויראהו ה׳ את כל הארץ שהוא עבר הירדן ימה, נראה ששם כל הארץ ועבר הירדן אינו מהארץ. וגם ממ״ש ויאמר ה׳ אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם וגו׳ הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבר, נראה ג״כ שארץ סיחון ועוג אינה משבועת ה׳ אל האבות) ובהכרח שהיה יקר בעיניהם מה שינתן להם ע״י משה עפ״י ה׳ אף שאינו מעיקר א״י יותר ממה שינתן עפ״י יהושע ואורים ותמים מעיקר הארץ, ומשה מפני שהיה עניו מאד תחלה לא חשב שיקרה להם באשר הוא המחלק, ולכן חשב שיראים להיות בכבוש א״י, לכן אמר להם למה תניאון וגו׳ אבל באמת לא בחרו רק מטעם הנ״ל. ולהסיר מה שחשדם שיראים ממלחמה, התנדבו לעבור חלוצים בראש העם. ולזה נזכר בסדר מטות בני גד קודם לבני ראובן (זולת בהתחלה כתיב ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד) שהם השיגו הענין שיש חשיבות בחלוקת משה, וגם מפני גבורתם, והם היו בראש החלוץ קודם ראובן כמו שכתוב (דברי הימים א יב ח) ומן הגדי וגו׳ גבורי החיל אנשי צבא למלחמה וגו׳ ופניהם פני אריה וכצבאים על ההרים למהר, ומה שנתאחדו עם בני ראובן לפי שלא היה להם מקום לבקש נחלה בלא גורל ובפרט ראשית הכבוש, ונתאחדו עם בני ראובן שמגיע לו הראשית, שהוא בכור, ואף שהבכורה ניתנה ליוסף אבל כבר כתבנו שהוא רק מפני שנעשה לשני שבטים כנ״ל, ולכן כשנצטרפו בני גד עם בני ראובן בענין הזה הם קודמין ליוסף (ובזה יתישב מה שניתן גם לחצי שבט המנשי חלק בעבר הירדן, מפני זכות הבכורה של יוסף). וז״ש ברוך ה׳ שהוא ברוך. מרחיב גד הוא ירחיב את גד כמ״ש בספרי שהיתה נחלתם מתפשטת כלפי המזרח, בזכות כלביא שכן. שהתנדב לצאת בראש העם, שבעת שלא יצאו האויבים לקראתם שכן כלביא, בטח באין פחד ממלחמה, וכשיצאו האויבים לקראתם אז:

וטרף זרוע אף קדקד – כעזים שבחיות שטורפים ממקום הפנים (לא כהחלשים הטורפים רק מאחורי הנטרף):

ברוך מרחיב גד: אין הכוונה שחלק גד היה רחב מכל השבטים¹, שהרי לפי הנראה הגיע לחצי שבט מנשה יותר², וגם אין שייך לשון ׳הרחבה׳ על חלקו המגיע לו³.

אלא פירוש ״מרחיב גד״ – שנטל יותר מחלקו⁴, שהרי תניא בספרי פרשת וזאת הברכה שמת משה בהר נבו בחלק ראובן, ונקבר בגי, בחלק גד, ככתוב (להלן פסוק כ״א) ״כי שם⁵ חלקת מחוקק⁶ ספון״, והאיך מצומצם ההר לשני שבטים. אלא כך הדבר, שאותו המקום הוא נגד בית פעור⁷, ולא ירשוהו בני ראובן משום יראת עבודת כוכבים זו שכוחה רב להמשיך את ישראל, כמו שכתבתי לעיל (ד,מו) בשם הספרי. אבל גד ׳הרחיב׳ חלקו. ״כלביא שכן״ – בלי פחד. ״וטרף זרוע אף קדקוד״ – שהיה לו לירא מזרוע מואב היושבים על הספר, ומעבודת כוכבים פעור, שכוח דעת עבודת כוכבים זו רב להמשיך לב ישראל. על זה אמר אשר גד ״טרף זרוע״ – מואב, ״אף קדקוד״ – של פעור. ובשביל שכוח הדעת הוא בעורף⁸, משום הכי המשילו בקדקוד.

1. ז״ל הרמב״ן: והנכון שהוא על נחלתו, כי השני שבטים (ראובן וגד) אשר לקחו נחלתם בעבר הירדן... ונחלתם רחבה ונסבה למעלה מכל השבטים. ולא הזכיר בראובן זה, כי די בתפלתו. ואפשר ג״כ כי לקחו בני גד יותר מבני ראובן, כי היו גבורים ונתן להם את כל הספר, והערים אשר בנו רבות מאשר ראובן.

2. הרמב״ן אינו מתייחס לטיעון זה, וצ״ע.

3. אך נראה שלרמב״ן לא הפריע טיעון זה.

4. ועל מצב כזה שייך לשון ׳הרחבה׳.

5. בחלקו של גד.

6. הוא משה רבינו, ועיי״ש ברש״י.

7. להלן (לד,ו) ״ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור׳.

8. וכנ״ל ברבינו בפסוק ט״ז, עיי״ש.

ברוך מרחיב גד – ברוך האל המרחיב גבול גד, המצליחו בכל מעשי ידיו, ע״ד כי ירחיב ה׳ אלהיך את גבולך (פרשת ראה); הצלחת גד תגדל כ״כ עד שיהיה ראוי לברך ה׳ עליה, וכן ברוך ה׳ אלהי שם (פרשת נח), ה׳ יהיה עמו וְיַרְאֶה לכל שהוא אלהיו בעזרו עד שראוי לברכו בשם אלהי שם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון