Devarim 33 – דברים לג‏ – Mikraot Gedolot

ולאשר אמר – למה נאמר לפי שנאמר (בראשית מ״ז ב) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ולא נתפרשו שמותם וזה אחד מהם.

ברוך מבנים אשר – אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר.

יהי רצוי אחיו – שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפקינון ובקיבלאות והם מרצים לו בתבואה.

דבר אחר: יהי רצוי אחיו – כשעשה ראובן אותו מעשה הלך אשר וסיפר לאחיו ונזפו בו ואמרו לו כך אתה מדבר באחינו הגדול וכשהודה ראובן על המעשה נתרצו לו אחיו לכך נאמר יהי רצוי אחיו.

דבר אחר: יהי רצוי אחיו – כשהיו שבטים מתייחסים זה אומר שלי היא לויה וזה אומר שלי היא לויה אמר להם אם מראובן הכתוב מייחס שלי היא לויה ואם מבנימין הכתוב מייחס של לוי היא לויה ריצה את אחיו באותה שעה לכך נאמר יהי רצוי אחיו.

דבר אחר: יהי רצוי אחיו – אין בכל הארצות שמשמטת בשביעית כארצו של אשר.

וטובל בשמן רגלו – מלמד שארצו של אשר מושכת שמן כמעין מעשה שנצטפצפו אנשי לודקיא בשמן ומינו להם פולימוטוס אחד אמרו לו לך וקח לנו שמן במאה ריבוא הלך לו לצור אמר להם שמן במאה ריבוא אני צריך אמרו לו לך לגוש חלב הלך לו לגוש חלב אמר להם שמן במאה ריבוא אני צריך אמרו לו לך אצל פלוני הלך לביתו ולא מצאו אמרו לו הרי הוא בשדה הלך ומצאו שעוזק תחת הזית אמר לו שמן במאה ריבוא אני צריך אמר לו המתן עד שאגמור את הזית משגמר את הזית ונטל את כליו והיה ממשמש ובא אמר פומליטוס איפשר שיש לזה שמן במאה ריבוא דומה שצחקו בי יהודים כיון שבא לביתו קרא לשפחתו אמר לה בואי ורחצי את רגלינו מלאת ספל שמן ורחצה רגליהם לקיים מה שנאמר וטובל בשמן רגלו, נתן לפניו לחם ואכל ושתה לאחר שאכל ושתה עמד ומדד לו שמן במאה ריבוא אמר לו רצונך שוב אמר לו אין לי מעות אמר לו טול ואני אבוא עמך ואטול את מעותיי עמד ומדד לו שמן בשמונה עשרה ריבוא אמרו לא הניח אדם זה לא גמל ולא חמור בארץ ישראל שלא משכו עמו הכירו אנשי לודקיא וקדמו לפניו שלשת מילים וקילסו לפניו קילוס גדול אמר להם לא תקלסו לי קילוס זה אלא לאדם זה שהכל שלו ולא עוד אלא שאני חייב לו שמונה עשרה ריבוא לקיים מה שנאמר (משלי י״ג:ז׳) יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב.

"And of Asher he said": Why is this written? Because it is written (Bereshit 42:2, see above).

"Blessed of sons is Asher": There is no tribe more blessed with sons than Asher.

"He shall be desired of his brothers": He was gracious to his brothers with anfiknon oil and mullets, and they were gracious to him with grain.

Variantly: "He shall be desired of his brothers": When Reuven performed that act (viz. Bereshit 35:22), Asher went and related it to his brothers, who rebuked him, saying "Our brother, is this how you speak of our big brother?⁠" And when Reuven admitted his deed, they were reconciled with him (Asher) — wherefore it is written "He shall be desired of his brothers.⁠"

Variantly: "he shall be desired of his brothers": When Israel reckoned its pedigree, Reuven said "Scripture accords me the pedigree — the Levitical office is mine.⁠" Reuven said "Scripture accords me the pedigree — the Levitical office is mine" — whereupon Asher came and reconciled his brothers.⁠" This is the intent of "He shall be desired of his brothers.⁠"

Variantly: "He shall be desired of his brothers": There is none among all the lands, which provides sustenance in the Sabbatical year as that of Asher.

"and he shall dip his foot in oil": For the land of Asher draws oil as a spring. It once happened that the men of Ludkia needed oil, and, they appointed an envoy, telling him "Buy us oil for one hundred ten thousands.⁠" He went to Tzor and said to them "I need oil for one hundred ten thousands. They said "Go to Gush Chalav (in the territory of Asher). Coming there, he said to them "I need oil for one hundred ten thousands.⁠" They said to him "Go to that man.⁠" Going there and not finding him, he was told "He is in the field.⁠" Going there and finding him leveling his ground under his olive trees, he said to him "I need oil for one hundred ten thousands.⁠" The other: "Wait until I finish with my trees.⁠" When he finished, he put his tools behind him and started clearing the ground of stones, whereupon the envoy thought "Can it be that this one has oil for one hundred ten thousands? These Jews must be making sport of me!⁠" When he came to his house, his maidservant brought out a full basin of oil in which they washed their feet, in fulfilment of "and he shall dip his foot in oil.⁠" He placed bread before him, after which they ate and drank. After eating, he got up and measured out for him oil for one hundred ten thousands and asked him "Would you like more?⁠" The envoy: "I don't have enough money.⁠" The farmer: "Take it and I'll come with you and take my money,⁠" saying which he measured out (more) oil for eighteen ten thousands. It was said: "That man did not leave over an donkey or a camel in Eretz Yisrael that he did not hire" (to transport the oil). When the men of Ludkia heard, they came out three mils before him, praising him profusely. At this, he said "You should not be praising me, but this man, to whom everything belongs. What is more, I owe him eighteen ten thousands!⁠" — this, in fulfillment of (Proverbs 13:7) "There is one who seems rich and has nothing, and one who seems poor, with great wealth!⁠"

ולאשר אמר לפי שהוא אומ׳ (שם) ומקצה אחיו לקח חמ׳ אנ׳ ולא נתפרשו בשמותן וזה אחד מהן:

ברוך מבנים אשר אין לך מבורך בבנים כאשר:

יהי רצוי אחיו מלמד שהוא מרצה את אחיו בשמן אמפקנין ובקבליות והן מרצין אותו בתבואה:

ד״א יהיה רצוי אחיו מלמד שהוא מרצה אחיו לאביהם שבשמים בשמטים שאין לך בכל הארצות משמטת כארצו שלאשר:

ד״א יהיה רצוי אחיו לפי שעשה ראובן מה שעשה והלך אשר והגיד לאחיו דבבו אותו אחיו ולא בקשו להתרצות לו אלא אמרו לו כך היית צריך לדבר על אחינו הגדול כיון שעמד ראובן והודה חזרו להתרצות לו וריצה את אחיו לכך נאמר יהיה רצוי אחיו:

ד״א יהיה רצוי אחיו לפי שהיו השבטים מתיחסים זה או׳ שלי היא הכהונה וזה אומ׳ שלי היא הכהונה אמ׳ להם אשר אם לראובן המקום מונה שלי היא הכהונה ואם לבנימין המקום מונה שללוי היא הכהונה וריצה את אחיו לכך נאמר יהיא רצוי אחיו:

וטבל בש׳ רגלו מגיד שארצו שלאשר מושכת שמן כנהר:

מעשה שנצטקצקו אנשי לדקיה לשמן ומינו להן בימוטוס אחד אמר לו שמן במאה רבוא הבא לנו בא לתחום צר אמ׳ להן שמן במאה רבוא אני מבקש אמ׳ לו עלה לגוש חלב ואת מוצא עמד ועלה לגוש חלב אמ׳ להן שמן במאה רבוא אני מבקש אמ׳ לו לך אצל פלוני ואת מוצא הלך לבקשו בביתו ולא מצאו אמ׳ לו אשתו הרי הוא בשדה הלך אחריו לשדה ומצאו אדם זקן מתניו חגורים יושב ועוסק תחת הזית אמר לו שמן במאה רבוא אני מבקש אמ׳ לו המתן עד שאני גומר את הזית ואני בא ונותן לך כיון שגמר מלאכתו לבש את כליו והתחיל ממשמש לפניו והולך אמר אותו בימוטוס בלבו דומה ששיחקו בי היהודים לזה שמן במאה רבוא שיתן לי כיון שנכנס לביתו אמר לשפחתו מלאי לנו את הספל שמן ונדיח את רגלינו מילת להם את הספל שמן ורחצו רגליהם לקיים מה שנ׳ וטבל בש׳ רג׳ כיון שאכלו ושתו אמ׳ לו רצונך ליתן לך שמן במאה רבוא אמ׳ לו הן עמד ומד לו שמן במאה רבוא אמ׳ לו רצונך ליטול עוד אמ׳ לו אין בידי אמ׳ לו טול לך ואני בא ונוטל את השאר עמד ומד לו עוד בשתים עשרה רבוא אמ׳ ר׳ שמעון בן יוחאי מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שלא הניח אותו בימוטוס גמל וחמור בארץ ישראל עד שמשכו עמו ללדקיה טעונים שמן:

יצאו אנשי לדקיה מהלך שלשת מילין וקילסו אותו אמ׳ להן אותו בומיטוס לא אותי תקלסו אלא לזקן הזה שאחרי שהכל משלו ואני חייב לו עוד שתים עשרה רבוא וקראו עליו הפסוק הזה (משלי י״ג:ז׳) יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב:

וּלְאָשֵׁר אֲמַר בְּרִיךְ מִבִּרְכַת בְּנַיָּא אָשֵׁר יְהֵי רַעֲוָא לְאַחוֹהִי וְיִתְרַבַּא בְּתַפְנוּקֵי מַלְכִין.

And of Asher he said: Blessed shall be Asher with the blessings of children: let him be acceptable to his brethren, and be nourished with the dainties of kings:

ולשבטה דאשר ברך משה נבייא די״י ואמר בריך מן בניא יהווי מרעיה (בשבטיה) {בשמיטה} בין אחוי לבין^א אבוהון דבשמייא וארעא תיהווי מש⁠(י){ח} במייא ומסחי במשחה רגלוי.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לבין״) גם נוסח חילופי: ״ובין״.

ולשבטא דאשר בריך משה נביא די״י ואמר}⁠^א בריך הוא מבניא דיעקב אשר יהי מרעי לאחוי ומספק להון מזוני בשני שמיטתא ותחומי⁠{ה} יהי מרבי זיתין סגיעין עבדין משח מספקין למטבול ביה ריגלוי.

א. כן בדפוס ראשון. בכ״י לונדון הושמט ע״י הדומות: ״נפתלי שבע... די״י ואמר״.

And Mosheh the prophet of the Lord blessed the tribe of Asher, and said: Blessed is Asher of the sons of Jacob. He will be acceptable to his brethren, and will supply them with provender in the years of release: his border will produce many olives yielding oil, enough for him to bathe in it even his feet.

ולשבטא דאשר בריך משה נביא דיי ואמר בריך הוא מבניא אשר יהי מרעי לאחוי בשמיטא וארעיה תהוי עבדא משח כמיא.

And Mosheh the prophet of the Lord blessed the tribe of Asher, and said: Asher will be blessed of the children; he will be acceptable to his brethren, in the release of the land, for his ground shall produce oil like water.

וּלְאָשֵׁר אָמַר – לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מ״ז:ב׳) ״וּמִקְצֵה אֶחָיו״. וְזֶה אֶחָד מֵהֶן בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר, אֵין לְךָ בְּכָל הַשְּׁבָטִים שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בְּבָנִים כְּאָשֵׁר. יְהִי רְצוּי אֶחָיו שֶׁהָיָה מִתְרַצֶּה לְאֶחָיו בְּשֶׁמֶן אַנְפִּיקְנוֹן וּבְקִיפְלָאוֹת, וְהֵן מְרַצִּין לוֹ בִתְבוּאָה. דָּבָר אַחֵר: ״יְהִי רְצוּי אֶחָיו״, כְּשֶׁעָשָׂה רְאוּבֵן אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה הָלַךְ אָשֵׁר וְסִפֵּר לְאֶחָיו וְנָזְפוּ בּוֹ, וְאָמְרוּ לוֹ כָּךְ אָחִינוּ אַתָּה מְדַבֵּר בְּאָחִינוּ הַגָּדוֹל, וּכְשֶׁהוֹדָה רְאוּבֵן עַל מַעֲשָׂיו נִתְרַצּוּ לוֹ אֶחָיו, לְכָךְ נֶאֱמַר ״יְהִי רְצוּי אֶחָיו״.

דָּבָר אַחֵר: ״יְהִי רְצוּי אֶחָיו״ – כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְיַחֲסִים זֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי הוּא לְוִיָּה, וְזֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי הוּא לְוִיָּה, אִם מֵרְאוּבֵן הַכָּתוּב מְיַחֵס שֶׁלִּי הוּא לְוִיָּה, וְאִם מִמֶּנּוּ הַכָּתוּב מְיַחֵס שֶׁלִּי הוּא לְוִיָּה, רִצָּה אֶת אֶחָיו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, לְכָךְ נֶאֱמַר ״יְהִי רְצוּי אֶחָיו״. דָּבָר אַחֵר: ״יְהִי רְצוּי אֶחָיו״, אֵין לְךָ בְּכָל הָאֲרָצוֹת שֶׁמְּשַׁמֶּטֶת שְׁבִיעִית כְּאַרְצוֹ שֶׁל אָשֵׁר.

וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ – מְלַמֵּד שֶׁאַרְצוֹ שֶׁל אָשֵׁר מוֹשֶׁכֶת שֶׁמֶן כְּמַעְיָן, מַעֲשֶׂה שֶׁנִּצְרְכוּ אַנְשֵׁי לוּדְקִיָּא לְשֶׁמֶן מִנּוּ לָהֶם פּוּלְמַרְכּוֹס אֶחָד אָמְרוּ לוֹ לֵךְ וְקַח לָנוּ שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִבּוֹא, הָלַךְ לִירוּשָׁלַיִם כוּ׳, הָלַךְ לוֹ לְצוֹר, אָמַר לָהֶם שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִבּוֹא אֲנִי צָרִיךְ, אָמְרוּ לוֹ לֵךְ לְגוּשׁ חָלָב, הָלַךְ לְגוּשׁ חָלָב אָמַר לָהֶם שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִבּוֹא אֲנִי צָרִיךְ, אָמְרוּ לוֹ לֵךְ אֵצֶל פְּלוֹנִי, הָלַךְ לְבֵיתוֹ וּבִּקְּשׁוֹ וְלֹא מְצָאוֹ, אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי הוּא בַּשָּׂדֶה, הָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁעוֹזֵק תַּחַת הַזַּיִת אָמַר לוֹ שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִבּוֹא אֲנִי צָרִיךְ, אֲמַר לֵיהּ הַמְתֵּן עַד שֶׁאֶגְמֹר אֶת הַזַּיִת וְאָבוֹא, מִשֶּׁגָּמַר אֶת זֵיתָיו נָטַל אֶת הַכֵּלִים הָיָה מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא, אָמַר פּוּלְמַרְכּוֹס אֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ לָזֶה מֵאָה רִבּוֹא שֶׁמֶן, דּוֹמֶה שֶׁצָּחֲקוּ בִּי הַיְּהוּדִים, כֵּיוָן שֶׁבָּא לְבֵיתוֹ קָרָא לְשִׁפְחָתוֹ, אָמַר לָהּ בּוֹאִי וְרַחֲצִי אֶת רַגְלֵינוּ, מִלֵּאת אֶת הַסֵּפֶל שֶׁמֶן וְרָחֲצָה לָהֶן רַגְלֵיהֶם לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ״, נָתַן לְפָנָיו לֶחֶם וְאָכַל וְשָׁתָה לְאַחַר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה עָמַד וּמָדָד לוֹ שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִבּוֹא, אָמַר לוֹ רְצוֹנְךָ שׁוּב אָמַר לוֹ אֵין לִי מָעוֹת אָמַר לוֹ טֹל וַאֲנִי אָבוֹא עִמְּךָ וְאֶטֹּל אֶת מָעוֹתַי, עָמַד וּמָדַד לוֹ שֶׁמֶן בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה רִבּוֹא, אָמְרוּ לֹא הִנִּיחַ אוֹתוֹ אָדָם לֹא חַמָּר וְלֹא גַּמָּל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא מְשָׁכוֹ עִמּוֹ, הִכִּירוּ אַנְשֵׁי לוּדְקִיָּא וְקִדְּמוּ לְפָנָיו שְׁלֹשָׁה מִילִין וְקִלְּסוּ לְפָנָיו קִלּוּס גָּדוֹל, אָמַר לָהֶם לֹא תְקַלְּסוּ קִלּוּס זֶה לִי אֶלָּא לְאָדָם זֶה שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה רִבּוֹא, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״יֵשׁ מִתְּעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב״.

בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר – אָמְרוּ עַל בְנוֹתָיו שֶׁל אָשֵׁר שֶׁהַזְּקֵנָה כִּבְתוּלָה וּבְתוּלָה אֵין לָהּ דָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר (להלן פסוק כה) בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶךָ וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ.

וקאל לאשר כן מבארכא מן אלאוליא יא אשר אלד׳י סיכון רצ׳י אכ׳ותה וגאמסא פי אלדהן קדמה

ולאשר אמר: יהי מבורך מבין הבנים החביבים, אָשֵׁר, יהי הרצוי לאחיו וטובל בשמן רגלו.

ברוך מבנים אשר – ראיתי בסיפרי (ספרי דברים ל״ג:כ״ד): אין לך

בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר, ואיני יודע כיצד.

יהי רצוי אחיו – שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפיקינון,⁠^א

דבר אחר: יהי רצוי אחיו – שהיו בנותיו נאות, והוא שנאמר בדברי הימים: הוא אבי ברזית (דברי הימים א ז׳:ל״א), שהיו בנותיו נשואות לכהנים גדולים ומלכים הנמשחים בשמן זית.

וטובל בשמן רגלו – שהיתה ארצו מושכת כמעיין שמן.⁠^ב מעשה שנצטרכו אנשי לודקיא לשמן,⁠^ג מינו להם פולמוסטוס אחד כו׳, כדאיתה במנחות (בבלי מנחות פ״ה:).

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בדפוס סביונטה נוסף: ״ובקפלאות והם מרצין לו בתבואה״.

ב. כן בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״שמן כמעין״. בכ״י לייפציג 1 חסרה מלת: ״שמן״.

ג. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 חסרה מלת: ״לשמן״.

ברוך מבנים אשר LET ASHER BE BLESSED AMONG SONS (or, "on account of sons") – I have found in the Sifre Devarim 355:19 the following: You will find none of the tribes who was so blessed with children as Asher, but I do not know how this was so.

יהי רצוי אחיו LET HIM BE ACCEPTED OF HIS BRETHREN – and this was so for he pleased (רצה) his brother-tribes with oil of unripe olives (used for anointing the body) and fine fruits, and they paid him (רצה) with grain.

Another explanation of יהי רצוי אחיו HE WILL BE ACCEPTABLE TO HIS BRETHREN – because his daughters were beautiful (and were much sought in marriage), and this is what is stated in Divrei HaYamim (Divrei HaYamim I 7:31) ["The sons of Asher … Malchiel] who was the father of ברזית", which is explained to mean: that his daughters were married to High Priests and Kings who were anointed with olive oil (זית) (Bereshit Rabbah 71:10; cf. Rashi on this verse).

וטבל בשמן רגלו AND LET HIM DIP HIS FOOT IN OIL – it means that his land flowed with oil as a fountain: once it happened that the people of Laodicia were in need of oil; they appointed an agent (to purchase a large quantity and were able to do so only at a city of Asher; see Rashi on Bereshit 49:20), as it is related in Menachot 85b.

פס׳: ולאשר אמר – ¹זה הוא שנאמר בהם (שם מז) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים.

ברוך מבנים אשר – אין לך בשבטים ²שנתברך מבנים כאשר.

יהי רצוי אחיו – שהיה מרצה את אחיו בשמן.

וטובל בשמן רגלו – מלמד שארצו מושכת את השמן כמעין. מעשה שנצרכו אנשי לודקיא לשמן ומינו להם (פולימילטיש) [פולמוסטוס] א׳ ואמרו לו צא וקנה לנו שמן במאה רבוא. הלך לו לצור אמרו לו לך לגוש חלב. הלך לשם אמרו לו הלך אצל פלוני. הלך לביתו ולא מצאו. אמרו לו הלך הוא בשדה. הלך אותו האיש ומצאו שהיה עוסק תחת הזית. אמר לו שמן בק׳ רבוא אני צריך. אמר לו המתן עד שאגמור את השמן ואבוא. לאחר שגמר את זיתיו נטל את כליו ובא והוא היה סבור שהוא משחק בו כיון שהגיע לביתו הביא שמן ³ורחצו רגליהם נתן לפניו ואכל ושתה עמד ומדד לו שמן בק׳ רבוא. אמר לו רצונך עוד אמר לו אין עמי מעות אמר לו טול ואני אבוא עמך ואטול את מעותי. עמד ומדד לו בי״ח רבוא. אמרו לא הניח לא גמל ולא חמור בארץ ישראל שלא שכרו. שמעו אנשי לודקיא שהוא בא קידמו לפניו שלשת מילין והיו מקלסין אותו. אמר להם לא לי נאוה קילוס זה אלא לאיש זה שכל זה שלו. ולא עוד אלא שאני חייב לו י״ח רבוא ⁴כיוצא בו אמר שלמה. (משלי יג) יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב. וכן שנו רבותינו ז״ל במסכת מנחות תקוע אלפא לשמן. ולכך היו אנשי תקוע חכמים שהשמן יפה לתלמוד. ⁵וכשם שהזית משכח התלמוד כך השמן מישב את התלמוד:

1. ולאשר אמר. לפי שנאמר ומקצה אחיו לקח וכו׳ כצ״ל וכ״ה בספרי. והיינו מקצה אחיו שהיו חלושים ואשר אחד מהם ע״כ הוצרך לברכו ברוך מבנים אשר שגם הוא יהיה מבורך כנ״ל:

2. שנתברך בבנים כאשר. הרמב״ן הראה מקום לזה בקרא (דברי הימים א ז׳:מ׳) כל אלה בני אשר ראשי בית האבות ברורים וכו׳ מספרם אנשים עשרים וששה אלף ולא נאמר בשאר השבטים כשבח הזה:

3. ורחצו רגליהם. לקיים מה שנאמר וטובל בשמן רגלו כ״ה בספרי ועי׳ מנחות פ״ה:

4. כיוצא בו אמר שלמה וכו׳. כמו זה שנוהג עצמו כעני שעושה עבודתו בשדה אף שיש לו הון רב (רש״י שם):

5. וכשם שהזית משכח. (הוריות י״ג) ושם כשם שהזית משכח לימוד של ע׳ שנה כך שמן זית משיב לימוד של ע׳ שנה:

^א{ברוך מבנים אשר – יברכוהו ישראל ויהי רצוי להם לפי שטובל בשמן רגלו.}

א. רוזין שחזר ביאור זה מתוך פירוש רשב״ם לבראשית מ״ט:כ׳.

1. See Hebrew text.

רצוי – כמו: אהוב.

וטובל בשמן – הטעם: מרוב השמן, כטעם: כבס ביין לבושו (בראשית מ״ט:י״א), וכן אמר יעקב: שמנה לחמו (בראשית מ״ט:כ׳).

THE FAVORED. Ratzuy (favored) means the beloved.

AND LET HIM DIP HIS FOOT IN OIL. Because of the abundance of oil. It is similar to He washeth his garments in wine (Gen. 49:11). Jacob similarly said,⁠¹ his bread shall be fat (Gen. 49:20).

1. Regarding the tribe of Dan.

ברוך מבנים אשר – ברוך מפי שאר בנים אשר, שכל הבנים יברכוהו.⁠^א וסוף הפסוק מוכיח, דקאמר: יהי רצוי אחיו – שהוא רצוי ואהוב לכולם.

וכולם מברכים אותו, למה? וטובל בשמן רגלו – שהיתה ארצו משופעת בשמן, ומשפיע שמן לכל אחיו, והן סכין ומתעדנין בו, ומברכין אותו. ואף נשותיהם ובנותיהם מתפנקות בו, ומשיר השיער ומעדן הבשר ומפשט הקמטין.

ורבותינו אמרו (בראשית רבה ע״א:י׳): שהיו בנותיו של אשר נאות, מתוך שמתעדנות בשמן, ונשואות למלכים ולכהנים גדולים, כמו שפירש רש״י.

ויש לפרש: ברוך מבנים אשר – יותר משאר בנים.

א. כן בספר הג״ן. בכ״י מינכן 52: מברכים.

ברוך מבנים אשר – BLESSED FROM THE CHILDREN IS ASHER – Blessed by the mouth of the rest of the sons is Asher, that all of the sons will bless him. And the end of the verse proves this, as it says: יהי רצוי אחיו – HE SHALL BE WANTED BY HIS BROTHERS – That he is wanted and beloved by all of them.

And all of them bless him, why? וטובל בשמן רגלו – HE DIPS HIS FOOT IN OIL – For his land is abundant in oil, and he provides oil to all of his brothers, and they anoint and delight in it, and bless him. And even their wives and daughters pamper themselves with it, and it removes the hair and softens the flesh and smooths out the wrinkles.

And our Rabbis said (Bereshit Rabbah 71:10): that the daughters of Asher were beautiful, since they softened themselves with oil, and they were married to kings and high priests, as Rashi explained.

And it is possible to explain: ברוך מבנים אשר – BLESSED OF THE CHILDREN IS ASHER – More than the rest of the sons.

ברוך מבנים אשר – כל שמן שבארץ היה בא מאשר.

וטובל בשמן רגלו – לא שיעשה כך, אלא אפילו אם רוצה, כדיי הוא לעשות כן.

יהי רצוי אחיו – התפלל משה על אשר שיותר לו נדוייו שהי׳ בנדוי מאחיו על כי הגיד מעשה ראובן.

ברוך מבנים אשר – אם המ״ם תבא ליתרון, כמ״ם: תבורך מנשים (שופטים ה׳:כ״ד), הנחמדים מזהב (תהלים י״ט:י״א) וחברותיה, יהיה תמה, איך ימעיט משה שאר השבטים לאמר שיבורך אשר יותר מכל בני יעקב, ועוד שלא נתקיים ברכתו כי לא היה כן.

ורבינו שלמה כתב: ראיתי בסיפרי (ספרי דברים ל״ג:כ״ד) אין לך בכל השבטים שנתברך מבנים כאשר ואיני יודע כיצד.

והנה רבותינו יתכונו לפרש: ברוך מבנים – שיהיה מבורך בבנים רבים שיוליד, כמ״ם: מבורכת י״י ארצו ממגד שמים מטל (דברים ל״ג:י״ג). ולכך אמרו שכל שאר השבטים ברך אותם בגבורה או בנחלתם, ואשר לבדו ברך בבנים. וגרסת הנוסחאות שלנו בסיפרי: אין לך שנתברך בבנים כאשר. אבל קיום הברכה הזאת לא נתבאר, ואולי הוא ממה שכתוב בדברי הימים: כל אלה בני אשר ראשי בית האבות ברורים גבורי חיילים ראשי הנשיאים והתיחסם בצבא המלחמה^א מספרם אנשים עשרים וששה אלף (דברי הימים א ז׳:מ׳), ולא נאמר שם בשאר השבטים כשבח הזה.

ועל דרך הפשט: ברוך מבנים אשר – כטעם: יהי רצוי אחיו, יאמר שיהיה אשר מבורך מפי כל בני יעקב אביהם, ורצוי לכל אחיו. והטעם: כי ארצו שמנה ומשם יבאו כל מעדני מלך לכל השבטים, וכולם יאמרו תמיד יברך השם את הארץ הזאת אשר תוציא כפירות האלה. ויהיה מ״ם מבנים כמ״ם: מי״י יצא הדבר (בראשית כ״ד:נ׳), מאל אביך (בראשית מ״ט:כ״ה).

ואנקלוס תירגם: בריך מברכת בנייא, נראה שרצה לומר כי יבאו מכל השבטים לאשר לקנות השמן, ויהיו יהודה וארץ ישראל רוכליו בחטי מנית ופנג ודבש וצורי¹ וכל זמרת הארץ שיביאו הכל וימכרו לו ויקנו השמן, והנה הוא מבורך מכל הטוב הנמצא לכל השבטים, והוא טעם: רצוי אחיו, שימכרו לו ויקנו ממנו לרצון להם.

ושוב מצאתי בבראשית רבה (בראשית רבה ע״א:י׳): ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות (בראשית ל׳:י״ג) – אמר רבי לוי: לא לן אשר באכסניא מימיו, ירש אשר גבי פלטריות מה שלא ירש יהודה ארצות. ובני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחותם הוא אבי ברזית (דברי הימים א ז׳:ל׳-ל״א) – רבי לוי ורבי סימון, ר׳ לוי אומר: שהיו בנותיהן נאות והיו נשואות לכהנים שנמשחו בשמן זית וכו׳.

1. השוו ללשון הפסוק ביחזקאל כ״ז:י״ז.

א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בנוסח המקרא שלנו: ״במלחמה״.

BLESSED 'MIBANIM' BE ASHER. If the letter mem [in the word mibanim] serves to signify greater status [meaning that Asher is singled out from among the tribes for greater blessing] as indicated by the mem in these expressions: blessed 'minashim' (from among all other women) shall Jael be;¹ they [the ordinances of the Eternal] are to be desired 'mizahav' (more than gold), yea 'umipaz rav' (even more than much fine gold),⁠² and other similar expressions — then one may wonder: how could Moses diminish the rest of the tribes by saying that Asher be blessed more than all the sons of Jacob? Moreover [if such was his intent], his blessing was not fulfilled, for it did not come to pass. And Rashi wrote: "I have seen in the Sifre:⁠³ 'You will find none of the tribes as blessed with children⁴ as Asher.' But I know not how this was so.⁠" Now, our Rabbis meant to explain blessed 'mibanim' that Asher be blessed with the many children that he will beget, similar to the usage of the letter mem in the expression Blessed of the Eternal be his land, 'mimeged' (of the precious things) of heaven, 'mital' (of the dew).⁠⁵ Therefore, the Rabbis said that Moses blessed all the rest of the tribes with strength or with their inheritance, and Asher alone was blessed with children. And our textual version of the Sifre⁶ reads: "You will find no one who was as blessed with children as Asher.⁠" But how this blessing was fulfilled has not been explained. Perhaps it relates to what is written in [the Book of] Chronicles, All these were the children of Asher, heads of the fathers' houses, choice and mighty men of valor, chief of the princes. And the number of them reckoned by genealogy for service in war was twenty and six thousand men.⁠⁷ Such praise is not mentioned there about the rest of the tribes.
In line with the simple meaning of Scripture, Blessed 'mibanim' be Asher is similar to the blessing let him be the favored of his brethren,⁠⁸ the verse stating that Asher be blessed by all the sons of Jacob their father and be favored by all his brothers. The reason is that his land is rich and from there will come all royal dainties⁹ for all the tribes, and they will all constantly say, "May G-d bless this land which brings forth such fruits.⁠" The letter mem in the word mibanim will be like the mem in: 'mei'Hashem' ('from' the Eternal) proceedeth the thing;¹⁰ 'mei'E-il' ('from' the G-d of) thy father¹¹ [so that our verse means: "Blessed will be Asher 'from' the sons" of Jacob].
And Onkelos translated: "The blessing of Asher will be from the blessings of the sons" [of Jacob]. It appears that Onkelos meant to say that all of the tribes will come to Asher to buy oil, and Judah, and the Land of Israel, will be his merchants for wheat of Minnith, and balsam, and honey, and oil¹² and all choice fruits of the land¹³ all of which they will bring to sell him, and they will buy oil. Thus Asher will be blessed with all the delicacies available to all the tribes, this being the sense of the expression favored of his brethren,⁠¹⁴ for they will sell to him and buy from him what they desire. Then I found in Bereshith Rabbah:⁠¹⁵ "And Leah said: 'For my happiness! for daughters will call me happy,' [and she called his name Asher].⁠¹⁶ Rabbi Levi said: In all his days Asher never lodged in an inn.⁠¹⁷ Asher inherited palaces on the heights, [heights great in area] more than the land inherited by Judah. The sons of Asher: Imnah, and Ishvah and Beriah, and Serah their sister. [And the sons of Beriah: Heber, and Malchiel,] who was the father of Birzaith.⁠¹⁸ Rabbi Levi and Rabbi Simon said [with reference to the name Birzaith which contains the word zayith — olive] that the daughters of Asher were beautiful, and they were married to priests¹⁹ who were anointed with olive oil etc.⁠"

1. Judges 5:24. In other words, Jael shall be more blessed than other women.

2. Psalms 19:11.

3. Sifre, Brachah 355.

4. "Of children.⁠" In our text of Rashi: "with children.⁠"

5. (13).

6. Sifre, Brachah 355.

7. I Chronicles 7:40.

8. In (24) before us.

9. Genesis 49:20.

10. Ibid., 24:50.

11. Ibid., 49:25.

12. Ezekiel 27:17.

13. Genesis 43:11.

14. In (24) before us.

15. Bereshith Rabbah 71:13.

16. Genesis 30:13.

17. Rabbi Levi is thus interpreting the word b'oshri as meaning "in my resting place,⁠" i.e., in my home, from the Aramaic root sharah, meaning "resting.⁠"

18. I Chronicles 7:30-31.

19. In our version of Bereshith Rabbah Rabbi Levi says that they were married to priests; and Rabbi Simon says that they were married to kings, because the name Malchiel contains the word melech — king. Rashi here quotes both: "his daughters were married to High Priests and kings who were anointed with olive oil.⁠" See Exodus 30:33 (Vol. II, pp. 531-533).

וטובל בשמן רגלו – הזכיר לשון טבילה על רבוי השמן שבארצו של אשר, ולכך אמר רגלו ולא ידו, וכענין שכתוב (בראשית מ״ט:י״א) כבס ביין לבושו, הזכיר לשון כבוס ביין על שם רבוי היין שבארץ יהודה, כאדם שמניח המים ויכבס בגדיו ביין להפלגת הרבוי וכן הזכיר יעקב (שם) מאשר שמנה לחמו.

וטובל בשמן רגליו, "and he dips his foot in oil.⁠" The choice of the word טבל was meant to indicate the abundance and even surfeit of oil (olive oil) in the part of the land allocated to Asher (Ibn Ezra). This is why Moses said: "his foot,⁠" instead of saying: "his hand.⁠" The simile is similar to the one we find in Genesis 49,11: "he washed his garments in wine.⁠" At that time Yaakov mentioned "laundering" to indicate how abundant the wine in Yehudah's territory would be if one could afford to use it as water is used in laundering. Both expressions do not have to be understood literally.

ברוך מבנים אשר – פירש״י ראיתי בספרי אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר ואיני יודע כיצד עכ״ל. וה״ק אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים שהגדיל חשבונו האחרון שבפ׳ פינחס כל כך מן הראשון שבפ׳ במדבר כמו אשר ואע״ג שגם מנשה נתברך כל כך ההוא בבניו של יעקב קאמר כלו׳ שבכל מקום מונה יוסף עם אפרים כמו שנא׳ בפ׳ במדבר לבני יוסף לאפרים. וכן בכמה מקומות והיינו דקאמר בספרי אין לך בכל וכו׳ כפ״ח. ד״א ברוך מבנים אשר כתוב במדרש שמפני שהוא גלה מראובן שבלבל יצועי אביו עמדו אחיו ונדוהו בא אשר והתירו ברוך לפי שמנודה בארור מבנים לפי שמנודה אסור בתשמיש המטה.

יהי רצוי אחיו לפי שמנודה מובדל – וטובל בשמן רגלו לפי שהמנודה אסור בשמן וסיכה. ברזל ונחשת מנעליך לפי שהמנודה אסור בנעילת הסנדל. וכימיך דבאך. לפי שהמנודה אינו מאריך ימים כך שמעתי בשם הר״ר ברכיה מנקול״א. דבר אחר ברוך מבנים אשר ברוך מפי אשר בנים יהיה אשר וזהו שאמר יהי רצוי אחיו.

ולאשר אמר ברוך מבנים אשר – שכל הבנים יברכוהו שהוא רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו. וממה וטובל בשמן רגלו שתהא ארצו משפעת שמן לכל אחיו לסוך ולהתעדן. ויש מפרשים מבנים משאר השבטים. שאחיו לא נתברכו בברכה שנתברך בה רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו.

ברוך מבנים אשר – שכל הבנים יברכוהו כמו שאומר יהי רצוי אחיו ולמה לפי שטובל בשמן רגלו שתהא ארצו משופעת בשמן וממציא שמן לכל אחיו וזהו גוש חלב שיהא בחלקו כדפרי׳ בפ׳ ויחי יעקב. ומפרש הרב ר׳ אליהו הכהן בשם דודו הרב ר׳ משה לפיכך אמר ברוך מבנים כי דוק ותשכח שהוא מרובה באוכלוסין במנין דפינחס לפי מנינו של מדבר יותר מבני שאר אחיו וזהו שנתברך מבנים יותר משאר אחיו.

ברוך מבנים אשר, "Asher is blessed more than the other sons.⁠" The reason for this is that all the other tribes also bless the tribe of Asher, as we know from the words יהי רצוי אחיו, "let him be favoured by his brethren.⁠" (our verse) Moses goes on to explain the reason for this when he says: וטובל בשמן רגלו, "and let him dip his foot in oil.⁠" His territory is so full of oil (from his olive groves) that it provides a surfeit for all the other tribes. Rabbi Eliyahu the priest, quoting his uncle, Rabbi Moshe, points out that tin the latest census the numbers for the tribe of Asher were 30% higher than in the previous census. Seeing that the total number of army aged males had practically not changed over 39 years, this is most remarkable, and the reason why Moses describes that tribe as more blessed than any of the others. (Compare Numbers 1,41 and Numbers 26,47)

ברוך מבנים אשר – שיברכוהו כל הבנים כמו שאמר רצוי אחיו ולמה לפי שטובל בשמן רגלו שתהא ארצו מושפעת שמן וממציא שמן לכל אחיו וזה גוש חלב שהיא בחלקו כדפרי׳ בפרשת ויחי יעקב. ומה״ר אליאב הכהן שאמר בשם דודו הר״מ שלפי׳ אמר ברוך מבנים אשר כי הוא מרובה בבנים כמנין דפנחס לפי מניינו דבמדבר סיני יותר מבני שאר אחיו שהרי במנין דבמדבר סיני תמצא בו מ״ח אלף ות״ק במנין דפנחס תמצא נ״ג אלף ות׳ וזהו שנתברך יותר משאר אחיו בבנים.

ברוך מבנים אשר – כ׳ הרמב״ן אם המ״ם תבוא ליתרון שיהיה ברוך אשר מכל הבנים כמו תבורך מנשים יהיה תימה איך ימעט משה שאר השבטים לאמור שיבורך אשר מכל בני יעקב ועוד שלא נתקיימה ברכתו שלא היה כן. ורש״י כתב ראיתי בסיפרי אין לך בכל השבטים שנתברך מבנים כאשר ואיני יודע כיצד. והנה דעת רבותי׳ לפרש ברוך מבנים שיהיה מבורך בבנים רבים שיוליד ולכן אמרו שכל שאר השבטים בירך אותם בגבורה או בנחלתם ואשר לבדו בירך בבנים. וגירסת הנוסחאות שלנו בסיפרי אין לך שנתברך בבנים כאשר. אבל קיום הברכה הזאת לא נתבא׳ ואולי הוא מה שכ׳ בדברי הימי׳ כל אלה בני אשר ראשי בית האבו׳ ברורים גבורי חיל ראשי הנשיאים והתיחס׳ בצבא המלחמה מספרם אנשים עשרים וששה אלף ולא נאמר שם בשאר השבטי׳ כשבח הזה. ועל דרך הפשט ברוך מבנים אשר פירושו כמו יהי רצוי פי׳ שיהא אשר מבורך מפי כל בני יעקב אביהם ורצוי לכל אחיו והטעם כי ארצו שמנה ומשם יביאו כל מעדני מלך לכל השבטים וכולם יאמרו יברך השם הארץ הזאת אשר תוציא פירות האלה ויהיה מ״ם מבנים כמו מ״ם מי״י יצא הדבר. ואונקלוס תרגם בריך מברכת בניא רוצה לומר כי יבאו מכל השבטים לקנות השמן ויהיו יהודה וכל ישראל רוכלין בכל מיני סחורות הטובות שיביאו הכל וימכרו לו ויקנו השמן והנה הוא מבורך מכל הטוב הנמצא לכל השבטים והוא טעם יהיה רצוי אחיו שימכרו לו ויקנו ממנו לרצון להם:

ברוך מבנים אשר, "Asher is more blessed than any of the other tribes;⁠" Nachmanides writes that if the letter מ in front of the word בנים is meant to introduce a comparative, i.e. "more than,⁠" similar to the expression תבורך מנשים in Judges 5,24 where it means that Yael was more blessed than other women, we have a problem, as Moses would then have portrayed all the other tribes as at a disadvantage when compared to the blessings received by Asher. Surely, Moses did not mean to arouse the other tribes' jealousy? Furthermore, and even more to the point, if that had been what Moses meant, history did not bear out what Moses promised or predicted. Rashi writes that he had seen a comment in the Sifri, according to which none of the other tribes had been blessed with children as abundantly as had the tribe of Asher. [It is strange that Nachmanides did apparently not know of that comment in the Sifri. Ed.] Nachmanides contents himself with considering that statement as unsupported by evidence of any kind. Nachmanides writes that our sages understood these words to mean that whereas all the other tribes' blessings referred in some manner to the blessed nature of the piece of land they would inherit, in the case of Asher Moses emphasized the quality of the children that the tribe of Asher would be blessed with. The versions of the Sifri that were in circulation at Nachmanides' time did not have the line quoted by Rashi. There is no record of the prediction made by Moses here being fulfilled. Perhaps Chronicles I 7,40 which commences with the words כל אלה בני אשר, having given details of descendants of Asher to the ninth generation, is some hint that the tribe developed exceedingly well. [Compare relative tables in the דעת מקרא edition of Chronicles by Mossad Harav Kook, and edited by Yehudah Kil. Ed.] The 26000 officers of varying rank listed in Chronicles as Asher's contribution to the army is not matched by any of the other tribes. According to the plain meaning of the text, the פשט, Moses expresses a prayer that seeing that the land granted to the tribe of Asher is exceedingly productive, he hopes that the tribe will enjoy the blessing of God to ensure that they can benefit from this to the full extent possible, seeing that this land has a greater potential than that of the other tribes. The tribe should nonetheless be so well liked by the members of the other tribes, that instead of being jealous, they formulate a blessing when they bestow it, by using Asher as the model of someone being blessed by Hashem. Onkelos translates the phrase above as אשר יהי רעוא לאחוהי, "may he be well liked by his brothers, etc.⁠" As a result of Asher's popularity, the other tribes would make a point of buying their olive oil from that tribe's ample supplies.

ברוך מבנים אשר – לכך ברכו משה בדברים הללו, לפי שכשמכרו השבטים את יוסף החרימו שלא יגלו אותו, וסרח בת אשר ידעה ממכירתו בנבואה, ואמרו השבטים מהיכן ידעה אם לא מאביה, מפני דשותא דינוקא, או מאבא או מאמא, עמדו ונדוהו. ובא מרע״ה והתירו. כי מנודה אסור בתשמיש המטה, אמר ברוך מבנים. היו אחיו בדלין הימנו, אמר יהי רצוי אחיו. היה אסור בסיכה אמר וטובל בשמן רגלו, שיהא מותר לסוך בשמן. היה אסור בנעילת הסנדל, אמר ברזל ונחשת מנעלך.

מבנים אשר יהי רצוי – ר״ת מאיר. על שם השמן שהוא מאיר פניהם. ומאיר למנורה.

ולאשר אמר ברוך מבנים אשר – בעניין ירושת הארץ הנה הוא יותר רצוי לאחיו שלא יקנאו בו וארצו תהיה שמנה בתכלית עד שהוא כאלו יהיה טובל בשמן רגלו וזהו אמרו מאשר שמנה לחמו וידמה גם כן שהיתה נחלתו ארץ זיתים ותמרים ומרוב המצא השמן שם אמר על צד ההפלגה וטובל בשמן רגלו.

ולאשר אמר ברוך מבנים אשר וגו׳ – לפי שעל הרוב כהצליח האח בין האחים תרבה קנאתם עליו וישנאוהו לזה אמר שעם היותו מוצלח בנכסים ובשפע ארצו עד שכבר יטבול בשמן רגלו מרוב כל יהי רצוי אחיו ומבורך מפיהם תמיד כי יהיה לו פת ערבה ושלוה בה.

ולאשר אמר ברוך מבנים אשר וגו׳ עד אין כאל ישורון, לפי שרבוי הפירושי׳ בדברי המפרשים בברכת אשר, חשבתי דרכי בהם, וראיתי שנוכל לפרשם כפי שמושי המ״ם כי היא פעמים תשמש ביתרון כמו (תהלים י״ט) הנחמדים מזהב ומפז רב, (שופטים ה׳) תבורך מנשים, ופעמים תשמש במקום הסבה, כמו (איכה ד׳) מחטאת נביאיה, ופעמים תשמש במקום הפועל כמו (פרשת חיי שרה) מה׳ יצא הדבר, ולפי זה יהיו הפירושי׳ היותר מחוורים בזה שלשה, ובחלקם התעוררו המפרשים עם היות שלא הגיעו עד תכליתם:

וזה שאם נפרש ברוך מבנים במ״ם היתרון יהיה פירושו ששבט אשר יהיה מושפע בדברים יותר מכל שאר השבטים ואין בזה מיעוט להם כי גם כן כבר ימצא בכל אחד מהם שלמות מה לא ימצא בשאר השבטים, וזכר שיהיה רצוי אחיו לפי שעם היותו מבורך כל כך לא יקנאו בו אחיו כמו שקנאו אבותיהם על יוסף אבל יהיה רצוי מהם וזכר מה היא הברכה והשפע שיהיה לו יותר על אחיו בני יעקב כלם באומרו וטובל בשמן רגלו, רוצה לומר שתהיה ארצו מלאה שמן זית זך יותר משאר הארצות.

ולאשר אמר ברוך מבנים אשר – הנה סמך אשר לנפתלי אע״פ שהיה ראוי להיותו מוקדם. לפי שבנפתלי נאמר שבע רצון ובאשר נאמר יהי רצוי אחיו סמכן זה לזה. והטעם שבירך לאשר באחרונה. לפי שמרע״ה היה בעל הבית כאומרו איש האלהים וכתיב בכל ביתי נאמן הוא. ולכן בעל הבית יכול לשנות ולעשות חפצו ורצונו. וכמו שפירשתי באומרו קומה ה׳ למנוחתך ששינה ואמר כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. ולוייך ירננו מיבעי ליה. אבל הוא שינה דבר זה. לפי שהיה בעל הבית. והזמין לשכינה דכתיב קומה ה׳ למנוחתך. וכן משה בזאת הפרשה הוציא דיורין ושינה ועשה חפצו ורצונו בבית. ואין מי יאמר לו מה תעשה. ולכן בירך ליהודה קודם ללוי. ולבנימין קודם יוסף. וליוסף קודם יששכר הבכור. ולגד קודם דן. ולאשר באחרונה. מה שלא עשה יעקב שלא רצה לשנות הסדר אלא בשינוי מועט מוכרח. כדי שלא להטיל קנאה בסעודה. לפי שידע כמה רע גרם בכתנת הפסים שהוסיף ליוסף. אבל מרע״ה הכל היה ברשותו לפי שהיה בעל הבית. וכל מה שעשה היה בנאמנות גמורה. ובטעם מספיק. כמו שכתבתי טעם בכל השינויים. ולכן באשר שבירכו באחרונה. רצה לפייס דעתו ולקרר רוחו. ונתן טעם למה ברכו באחרונה. לפי שהאושר בא באחרונה. וכן היה מנעולה של ארץ ישראל. שהטעם שברכו באחרונה לפי שהיה ברוך. ואמר ברוך מבנים אשר. וראוי היה שיהיה מאסף לכל המחנות. כמו דן שהיה מרובה באוכלוסין. וזהו ברוך מבנים אשר. כלומר אחר שהוא ברוך מבנים. ראוי שיהיה באחרונה לאסף את כל המחנות. וכן רמז ברוך מבנים אשר. שהיה ברוך מכל הבנים. שבכל השבטים לא נאמר ברוך אלא בו. להורות שהוא היה הברכה התחתונה שכל הברכות העליונות מריקות בה. כאלו כל ברכות השבטים תלויות בו. לפי שהכל הולך אחר החיתום ולכן יהי רצוי לכל אחיו. אחר שהוא שפל וענו. וכן יהי רצוי לשם מכל אחיו מצד שפלותו. להיות נמנה באחרונה. כאומרו אני ה׳ ראשון ואת אחרונים אני הוא. ולכן בנחשון שהקריב ראשון לא נאמר בו נשיא:

ואמר וטובל בשמן רגלו – לרמוז שהיה טובל בשמן התורה רגלו. בסבת שהיתה ארצו שמנה בשמן. כמו שמצינו ביואב ששלח תקועה בשביל אשה חכמה והוא מארץ אשר. כמו שכתבתי בפ׳ ויחי. והרמז בזה שכמו שהיה מוכתר בשאר שלמיות של בנים ועושר ואהבה ואחוה. כן היה מוכתר בתורה. וזהו וטובל בשמן רגלו. וכן רמז וטובל בשמן רגלו דאע״פ שהיו באחיו גדולים ממנו במלכות ובכהונה. והיו משוחים כל גופן בשמן המשחה. והוא לא טבל אלא אצבעו ורגלו בשמן. היה הוא ברוך מבנים ורצוי לכל אחיו. ורצוי מכל אחיו אצל השם. וכן רמז וטובל בשמן רגלו. שהיה לו יסוד מוסד מכל אחיו. ורגלו עמדה במישור מכולם. לפי שהיה רצוי אחיו ודובר שלום לכל זרעו. ובשלום תלוי הכל. כאומרו עושה שלום ובורא רע. ובשלום תלויים כל השלימיות. עד שלסבה זו היה לו יתד תקוע במקום נאמן. ויקרא לו ה׳ שלום. עד שכל שאר השבטים היה להם מנעולים של בגד ושל עור. והוא היה נעול במנעלים של ברזל. וזהו ברזל ונחשת מנעליך. וכל זה להורות על קיומו ויסודו בכל הזמנים ולא בזמן אחד. וזהו וכימיך דבאיך:

ואולי יאמר ברוך מבנים אשר. לפי שהיו לו בנות נאות ויפות מכל שאר השבטים. וכמו שפירשתי באומרו באשרי כי אשרוני בנות. עד שאז״ל שהיו בנותיו נשואות לכהנים גדולים ולמלכים כאומרו הוא אבי ברזית. ולכן אמר יעקב מאשר שמנה לחמו. רמז לבנות דכתיב כי אם הלחם אשר הוא אוכל. וכן קראן לו ויאכל לחם. ולכן אמר בכאן ברוך מבנים אשר. אחר שבנותיו היו טובות והמלכים לוקחים מהם נשים א״כ הן טובות מהזכרים. וזהו ברוך מבנים אשר. ושם כתבתי שאמר באשר ברוך מה שלא אמר בכל השבטים. לפי שידוע שבבנות אין בהן ברכה. כאומרם יברכך בבנים. וישמרך בבנות שצריכין שמירה. ולכן אמרו אין אדם רוצה שתהיה נקבה בבניו לפי שאין בהן ברכה. ולכן אמר בכאן ברוך מבנים אשר. כלומר אע״פ שבבנות אין ברכה בהן. באשר לא תאמר כן כי הוא ברוך מבנים. לפי שבנותיו היו טובות מבנים. ואמר יהי רצוי אחיו. לפי שהיה מרצה לאחיו בבנותיו. ולזה אמר וטובל בשמן רגלו. לרמוז שאע״פ שלא היה מלך. היה טובל בשמן רגלו בטיבול מעט בסבת בנותיו. וכן אמרו במדרש ברוך מבנים אשר. על בנותיו של אשר שהזקנה כבתולה ובתולה אין לה דמים שנאמר ברזל ונחשת מנעליך ע״כ. לרמוז שהיו חזקות כראי מוצק בענין הזיבה. וזהו וכימיך דבאך. מתרגום זב דאיב. ונראה מזה ג״כ כי פסוק ברזל ונחשת הוא מברכתו של אשר. וכן אמרו ז״ל שהיה ארץ אשר מנעולה של א״י. ואולי אמר ברוך מבנים אשר להורות שהיה שקול ככל הבנים. לפי שהוא היה מאושר בשמו. וכל ישראל נקראו ג״כ מאושרים. דכתיב אשריך ישראל מי כמוך:

ברוך מבנים אשר – הנה ״אשר״ בזה יהיה ״ברוך״ מכל שאר העמים. כי אמנם על כל עשיר תהיה קנאת אחיו ושנאתו בצד מה. והיפך זה יקרה לשבטו של אשר, כי אמנם ״יהי רצוי אחיו״.

וטבל בשמן רגלו – וזה שהוא היה נותן זול בשמן בין אחיו לרוב השמן אצלו.

ברוך מבנים אשר, Asher will enjoy an exceptional blessing, not shared by the other tribes. It is in the nature of things that wealthy people attract the jealousy of those who are not so blessed with wealth. Asher will not be subject of jealousy, but, on the contrary, will be well liked by all the other tribes.

The reason is that he will sell the abundance of olive oil over which he disposes at low prices to his fellow tribes.

ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו. שעל הרוב, העשירים הם שנואים, אם שבגאוותם הרעו לאנשים, אם בעבור הקנאה, ולפי שאשר עשיר היה, נתן לו ברכה זאת שיהיה ׳רצוי אחיו׳ – ועם זה ׳טובל בשמן רגלו׳, כמו שאמרו ז״ל בסוף מנחות (פה:) באותו מעשה שנצטרכו אנשי לודקיא לשמן וכו׳¹.

ואם יקשה זה מפסוק ׳כל אחי רש שנאוהו׳ (משלי יט ז), ׳ואוהבי עשיר רבים׳ (שם יד כ)². ר״ל, ׳כל אחי רש שנאוהו׳ – לא שנאה ממש, כי מה עשה, אלא שנאוהו – ירחיקוהו לפי שהוא נקלה, ׳ואוהבי עשיר׳ – היינו נראים כאוהבים – ׳רבים׳:

1. כ״כ בעל העקידה: ׳לפי שעל הרוב כהצליח האח בין האחים – תרבה קנאתם עליו וישנאוהו, לזה אמר שעם היותו מוצלח בנכסים ובשפע ארצו עד שכבר יטבול בשמן רגלו מרוב כל, יהי רצוי אחיו ומבורך מפיהם תמיד, כי יהיה לו פת ערבה ושלוה בה׳.

2. לכאורה הכוונה רק לפסוק השני: ׳גם לרעהו ישנא רש ואוהבי עשיר רבים׳.

ולאשר אמר ברוך מבנים אשר – לפי שבלידתו כתיב (בראשית ל׳:י״ג) באשרי כי אשרוני בנות, ע״כ הוסיף לומר שגם מבנים יהא מבורך ומאושר כי גם בן גם בת כולם יאשרוהו ויברכוהו.

ומ״ש וכימיך דבאך – רמז לארז״ל (חולין כד:) שמן שסכתה לי אמי בילדותי הוא שעמד לי בזקנותי, ע״כ אמר כאן וטובל בשמן רגלו, וע״י השמן יהא חזק ובריא אולם בימי הזקנה כמו בילדותו זה״ש וכימיך דבאך ולדעת האומרים שאשר נתברך בבנים הרבה ע״י שקיים מצות פו״ר בבחרותו ובזקנותו כמ״ש (קהלת י״א:ו׳) בבוקר זרע את זרעך ולערב וגו׳ זה״ש וכימיך דבאיך וכמו שפרש״י שבא להשוות ימי הזקנה לימי הנעורים.

שהי׳ מתרצה לאחיו בשמן כו׳. תניא ר׳ יהודה אומר, אנפיקינון שמן זית שלא הביא שליש. ולמה סכין אותו, מפני שמשיר את השער, ומעדן את הבשר (פסחים מג.):

דבר אחר יהי רצוי אחיו שהיו בנותיו נאות כו׳. דלטעם ראשון קשה, למה היה הוא מרוצה לאחיו יותר מאחיו לו, דהא אחיו היו מרצין לו בתבואה. ולפי׳ של דבר אחר קשה, הוה לי׳ לקרא לומר ברוך מבנות אשר, כיון שהיו בנותיו יפות, ולכל הפחות היה לו לכלול הבנות עם הבנים, ולכתוב הכי ברוך בבנים ובנות. לכן פי׳ גם טעם ראשון:

הוא אבי ברזית שהיו בנותיו כו׳. וא״ת אם כן בת זית הוה לי׳ לומר. וי״ל דבני בנותיו הרי הן כבניו, דבני בנים הרי הן כבנים, ועליהן נאמר ברזית. [בשם מהרי״ץ]:

מנו להם פולמוסטות. פי׳ שליח, והלך ומצא שמן הרבה בארצו:

He found favor with his brothers with oil, etc. It was taught in a Beraisa: R' Yehudah says, "אנפיקינון is oil of olives that had not reached a third [of their size]. And why do they anoint with it? Because it removes the hair and beautifies the skin (Pesachim 43a).

Another interpretation: "He shall be favored by his brothers,⁠" since his daughters were beautiful, etc. Because according to the first interpretation you might ask why he was more favored to his brothers than his brothers were to him, since they found favor with him through produce [they supplied him with]. And according to the other interpretation you might ask that the verse should say, May Asher be blessed with daughters since his daughters were beautiful, or at least include the daughters with the sons and write, May Asher be blessed with sons and daughters. Therefore he also gives the first interpretation.

"He was the father of Birzayis,⁠"as his daughters were married, etc. You might ask that if so it should have said [his name was] Baszayis (daughter of olive)? The answer is that the children of his daughters were like his own children, because grandchildren are [considered] as one's own children, and regarding them it says Birzayis (son of olive). (In the name of the Maharitz)

They appointed an emissary. Meaning an emissary, and he went and found much oil in his land.

ברוך מבנים אשר וגו׳ – פירשתי בפרשת נשא בפסוק נשיא לבני אשר וגו׳ (במדבר ז עב).

ברוך מבנים אשר. "Asher is the most blessed of the children.⁠" I have explained this statement in Numbers 7,72 where the prince of this tribe is mentioned (page 1381).

ולאשר אמר ברוך מבנים – אמר שהי׳ בחלקו של אשר שמן הרבה וכל מי שצריך שמנים בא אצלו לקנות וכל כסף של שאר השבטים היה מגיע לידו ולכך נאמר ברוך מבנים ר״ל משאר השבטים והברכה שורה בשמן כמ״ש בזוהר בפסוק מה יש לך בבית ותאמ׳ וגו׳ כי אם אסוך שמן. ושמח שמחה גדולה ששם שורה הברכ׳ וכמ״ש כשמן וגו׳ כי שם צוה ה׳ את הברכה וכן הרצון משם וז״ש יהי רצוי אחיו. פי׳ שהכל יהיו צריכין לו ואוהבין אותו. וטבל בשמן רגלו. כמבואר זהו גוש חלב שמושכת שמן כנחל וכ״ה במנחו׳ (דף פ״ה ע״ב) פעם א׳ נצרכו להן אנשי לודקיא כו׳ אמרו לו לך לגוש חלב הוציא לו ספל של זהב מלאה שמן וטבל בו ידיו ורגליו לקיים מה שנא׳ וטבל בשמן רגלו כו׳ ומדד לו שמן במאה רבוא וכו׳ ורז״ל דרשו שהיו בנותיו יפיפיות מאד מחמ׳ השמן וכמבוא׳ (מגיל׳ י״ג ע״א) אנפקינון כו׳ שמשיר את השער ומעדן את הבשר והיו נשואות לכהונה והכהני׳ הם עשירי׳ גדולי׳ כמ״ש רוב׳ של כהני׳ עשירי׳ היו מחמ׳ הקטורת וזהו ברוך מבני׳ אשר.

ברוך מבנים אשר – על דרך הפשט כטעם יהי רצוי אחיו, יאמר שיהיה אשר מבורך מפי כל בני יעקב אביהם, ורצוי לכל אחיו, והטעם כי ארצו שמנה, ומשם יבואו המעדנים לכל השבטים, וכולם יברכוהו, ואונקלוס תרגם בריך מברכת בניא, נראה שר״ל שיתר השבטים יביאו לו איש את ברכת ארצו, מחיר השמן שנמצא בחלקו לרוב, ויהיה א״כ מבורך בכל הטוב הנמצא לכל השבטים, והוא טעם רצוי אחיו, שימכרו לו ויקנו ממנו לרצון להם:

וטבל בשמן רגלו – שארצו של אשר מושכת שמן כמעין, ואמר טובל בשמן על דרך מליצה כטעם כבס ביין לבושו:

ברוך מבנים אשר – ברוך יותר משאר בנים, ואמר כן מפני שהזכירו אחרון {שלא להטיל קנאה בין השבטים}^א

יהי רצוי אחיו – הרצוי לאל יותר מכל אחיו, והוא פירוש ברוך מבנים. רְצוי אחיו, כמו גְדול בניו, צְעיר אחיו, ואין ענינו רָצוי לאחיו.

א. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), 673(ב).

ולאשר וגו׳ – משמעות המ״ם של ״מבנים״ מוטלת בספק. אפשרות אחת היא שזוהי המ״ם ההשוואה, ״ברוך יותר מאשר בנים״ – הווי אומר, יותר משאר בני ישראל, או ליתר דיוק: יותר מכמה מהם. אפשרות אחרת, שמ״ם זו היא כדוגמת המ״ם של ״מברכת וגו׳ ממגד״ וגו׳ (פסוק יג), ופירושה: ״מבורך על ידי בנים״, ״ברוך בְּבנים״. אפשרות שלישית, שמ״ם זו היא כדוגמת המ״ם של ״תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל״ וגו׳ (שופטים ה, כד) – הווי אומר: מבורך על ידי האחים. אולם מאחר שאיננו אומר כאן ״אחים״ אלא ״בנים״, הרי שהאפשרות השנייה נראית מתיישבת יותר עם לשון הכתוב. לפי זה, לשבט אשר ניתנת כאן ברכת הבנים: בניו יהיו מרובים, או ברוכי כשרונות.

גם משמעות ״רצוי אחיו״ מוטלת בספק. אפשרות אחת היא שאחיו מבקשים להיות בקשר עמו בגלל שאופיו ואופי בניו רצויים בעיניהם. אפשרות אחרת היא, שהם יוצרים עמו קשרים עסקיים בגלל אדמתו המשובחת. על כל פנים ״וטבל בשמן רגלו״ מעיד על פוריותה הבלתי רגילה של אדמתו.

ולאשר אמר ברוך מבנים אשר. שיהיה ברוך בענין הבנים:

יהי רצוי אחיו – שיהיה אהוב לבריות, וטבל בשמן רגלו – שיהיה שמן ורטוב. ורגל הוא כנוי להגוף שהוא הרגל ובסיס להנפש:

ברוך מבנים אשר: במדרש רבה פרשת ויחי (צט,יב) איתא: ר׳ לוי ור״ס אמרו, שהיו בנותיהם נאות ונשואות לכהנים גדולים ומלכים¹. והיינו, משום שהיה להם ריבוי זיתים, ואיתא במסכת שבת (פ,ב) מאי ״שמן המור״ (אסתר ב,יב), רב ירמיה בר אבא אמר, שמן זית שלא הביא שליש, והוא טוב לעדן בשר הבנות². על כן הוא ״ברוך מבנים״, ויש בו שתי משמעויות: א׳, דבחורי ישראל שמכונים בשם ״בנים״ מברכים אותו על שמספיק להם בנות משמחות לב בעליהן³. ב׳, כדתניא בספרי ׳אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר׳⁴, והיינו, שהיו נכדיו מצד אמם⁵ מיחוסי ישראל ואפרתים⁶, ובני בנות הרי הם כבנים, כדאיתא בפרק הבא על יבמתו (יבמות סב,ב).

יהי רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו: דמי שעושה זיתיו ׳שמן המור׳ הרי מפסיד זיתיו⁷, ואין לו שמן לסיכה הרבה, אבל שבט אשר היה לו שפע רב בזיתים עד שגם היה ״רצוי אחיו״ בשמן המור כמו שביארנו⁸. ומ״מ ״טובל בשמן רגלו״ – מרוב שמן בחלקו לא היה סך רגליו בשמן, אלא טובלן בשמן.

בזה סיים משה רבינו ברכת כל שבט לעצמו,

1. והובא ברש״י כאן על-אתר. לשון המדרש הוא: ״מאשר שמנה לחמו״ – שבנותיו נאות, וכן הוא אומר ״יהי רצוי אחיו״ – בבנותיו. ״והוא יתן מעדני מלך״ – שבנותיו ראויות למלכות, שנאמר (שמואל ב׳ א,כד) ״המלבישכן שני עם עדנים״.

2. שם: ולמה סכין אותו, שמשיר את השיער ומעדן הבשר.

3. ׳שהיו בנותיהן נאות׳.

4. וכתב על זה רש״י ׳ואיני יודע כיצד׳. ועיין בזה ברמב״ן ובחזקוני. רבינו נותן את ההסבר שלו.

5. שהם הנשים של שבט אשר היו נשואות לחשובי ישראל – ׳נשואות לכהנים גדולים ומלכים׳.

6. חשובים.

7. כי ׳שמן המור׳ הוא שמן זית שלא הביא שליש, וא״כ בעליו אינו נותן לזיתים להמשיך לגדול ולהתמלא.

8. בקטע הקודם ׳דבחורי ישראל היו מברכים אותו על שמספיק להם בנות משמחות לב בעליהן׳.

ברוך מבנים אשר – בספרי אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר [ואיני יודע כיצד רש״י], ואולי יתכן עפ״י מה דראיתי בתנא דב״א רבא פ״ט וכימיך דבאיך אמרו חכמים על בנותיו של אשר שהזקנה כבתולה [פירוש נאה כבתולה כמו שדרשו על אבי ברזית, או כוון על סרח בת אשר] והבתולה אין לה דמים שנאמר ברזל ונחושת מנעליך וכימיך דבאיך, ואמרינן בפ״ק דכתובות כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין וכשם ששאור יפה לעיסה כו׳, ולזה אמר שאעפ״י שלא היו לבנותיו דמים, בכ״ז היו פרים ורבים כשאר שבטים אין זה רק שנתברך בבנים. ואולי על אותו הדור שהיו אסורים השבטים לבוא זה בזה שלכן ברכו בבנים. ויתכן שכל בנותיו היו נשואות לכהנים גדולים שלא יבואו לידי ספק נדה ושלא יטמאו במגען ובהיסטן, לכן נשאו בנות אשר שלא היו להן דמים.

בתרגום: במימרי׳ איתעביד עלמא ותריך מקדמך סנאה. כיון לדברי ר׳ יצחק שהביא רש״י ריש בראשית דלא יאמרו כו׳ לסטים אתם כו׳. ולזה כוון פה.

וטבל בשמן רגלו – זה חלקו של אשר, אמרו, פעם אחת נצרכו אנשי לודקיא לשמן, מינו להם אחד ואמרו לו, לך אצל פלוני והביא לנו שמן במאה רבוא, הלך ומצאו לפלוני שהיה עוזק תחת זיתיו, המתין לו עד שסיים מלאכתו והלך עמו, כיון שהגיע לעירו הוציאה לו שפחתו קומקום של חמין ורחץ ידיו ורגליו והוציאה לו ספל של זהב מלאה שמן וטבל בו ידיו ורגליו, לקיים מה שנאמר וטבל בשמן רגלו¹. (מנחות פ״ה:)

1. פשוט דמכוין לתאר ערך העושר מחלקו של אשר בשמן עד שהיו טובלים בו הידים והרגלים, וענין הטבילה בחמין ושמן נראה עפ״י מ״ש בחולין כ״ה ב׳, א״ר חנינא, חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי עמדו לי בזקנותי, מבואר דחמין ושמן סגולה לבריאות, ורק במקום שהשמן ביוקר סכין בו, ובחלקו של אשר שהיה מרובה בשמן היו טובלין בו, כמבואר.

ועפ״י המבואר דסיכת השמן מועלת לחזוק ימי הזקנה, יש לפרש המשך לשון פסוק זה וכימיך דבאך, לפירש״י דימיך ימי הנעורים ודבאך ימי הזקנה, וכיון דחלקו של אשר היה עשיר בשמן ממילא באה לו הברכה כימיך דבאך, כלומר שימי הזקנה יהיו אצלו טובים וחזקים כימי הנעורים, עפ״י ענין הלשון עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון