Devarim 33 – דברים לג‏ – Mikraot Gedolot

[פיסקא שנד]

ולזבולון אמר – למה נאמר לפי שנאמר (בראשית מ״ז:ב׳) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויציגם לפני פרעה ולא נתפרשו שמותם וזה אחד מהם.

שמח זבולון בצאתך – מלמד שהיה זבולון סרסור לאחיו והיה לוקח מאחיו ומוכר לגוים ומן הגוים ומוכר לאחיו.

ויששכר באהליך – מלמד ששבטו של יששכר משתבח בתורה שנאמר (דברי הימים א י״ב:ל״ג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וכן מצינו שאביו משבחו שנאמר (בראשית מ״ט:ט״ו) וירא מנוחה כי טוב.

דבר אחר: ויששכר באהליך – מלמד שבית הבחירה היה ראוי ליבנות בחלקו של יששכר.

[Piska 354]

"And of Zevulun he said": Because it is written (Bereshit 47:2) "And from the 'edge' of his brothers he (Joseph) took five men and presented them before Pharaoh,⁠" without specifying which men, here he does specify which (— those whose names were doubled.)

"Rejoice Zevulun in your going forth": For Zevulun was a broker, and he would take of his brothers and sell them to the Canaanites; and from the Cananites, and sell them to his brothers.

"and Yissachar in your tents (of Torah).⁠" We are hereby taught that the tribe of Yissachar was eminent in Torah, viz. (I Chronicles 12:33) "And from the sons of Yissachar, knowers of understanding for the times.⁠"

Variantly: "and Yissachar in your tents": And thus do we find his father praising him, viz. (Bereshit 49:15) "And he saw that repose (in Torah) was good and that the land was pleasant.⁠"

ולזבולון אמר שמח זבו׳ בצ׳ לפי שהוא אומ׳ (בראשית מ״ז:ב׳) ומקצה אחיו לקח חמ׳ אנ׳ ולא נתפרשו בשמתם זה אחד מהם:

שמח זבו׳ בצ׳ פרש איפודין שלך לפי שהיה זבולון סרסור בין אחיו לאחרים לוקח מאחיו ומוכר לאחרים ולוקח מאחרים ומוכר לאחיו:

ד״א שמח זבולון בצ׳ בשעה שהוא יוצא למלחמה מלמד ששבט זבולון לעולם נוצח וחוזר מן המלחמה בשמחה:

ויששכר באה׳ אלו בתי מדרשות שלך שהן מפלפלין דברי תורה:

מנ׳ אתה אומ׳ ששבטו שליששכר משובח בתורה בכל מקום שנ׳ (במדבר ז יח - יט) ביום השני הקריב נתנאל הקריב את קרבנו מה ת״ל הקריב הקריב שני פעמים אלא מלמד שנתן את העצה וה״א (דהי״א י״ב:ל״ג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים מגיד שמאתים ראשי סנהדריות בתוך שבטו שליששכר (שם) ראשיהם מאתים מגיד שסנהדרין גדולה עתידה להיות בתוך שבטו שליששכר וה״א (שופטים ה׳:ט״ו) ושרי ביששכר עם דבורה מלמד שבית המדרש הגדול עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר וכן אביו מברכו ואומ׳ לו (בראשית מ״ט:ט״ו) וירא מנוחה כי טוב מלמד שבית המדרש עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר:

וְלִזְבוּלוּן אֲמַר חֲדִי זְבוּלוּן בְּמִפְּקָךְ לְאָגָחָא קְרָבָא עַל בַּעֲלֵי דְּבָבָךְ וְיִשָּׂשכָר בִּמְהָכָךְ לְמֶעֱבַד זִמְנֵי מוֹעֲדַיָּא בִּירוּשְׁלֶם¹.

1. אפשר שיש כאן תרגום כפול ל׳אהלים׳: א) אהל של תורה (ב״א שטעפעל); ב) אהל מועד -–> מקדש בירושלים.

And to Zebulon he said: Rejoice, Zebulon, when you goest out to war against your adversaries, and you, Issakar, when you goest to compute the time of the festivals in Jerusalem.

ולשבטה דזבולן ברך משה נבייא די״י ואמר חדון דבית זבולן במיפקכון לפרגמטיכון וחדון דבית יששכר במייתבכון^א בבתי מדרשיכון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״במייתבכון״) גם נוסח חילופי: ״במיתבכון״.

ולשיבט זבולן בריך משה נביא די״י ואמר חדון דבית זבולן במפקכון לפרקמטייכון ודבית יששכר במשכני בתי מדרישיכון.

And Mosheh the prophet blessed the tribe of Zebulon, and said: Rejoice, house of Zebulon, in your going forth for your commerce, and you, house of Issakar, in the tabernacles of your schools.

ולשבטא דזבולון בריך משה נביא דיי ואמר חדתון דבית זבולון במפקכון לפרגמטיכון וחדון דבית יששכר במיתיכון בבתי מדרשיכון.

Mosheh the prophet of the Lord blessed the tribe of Zebulon, and said: Rejoice, ye of the house of Zebulon, when you go out upon your commerce; and ye of the house of Issakar, rejoice, when you come in unto your houses of learning.

רמז תתקס

וְלִזְבוּלֻן אָמַר – [לָמָּה נֶאֱמַר], לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מ״ז:ב׳) ״וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּיגֵם לִפְנֵי פַּרְעֹה״, וְלֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתֵיהֶם וְזֶה אֶחָד מֵהֶם. שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה זְבוּלוּן סַרְסוּר לְאֶחָיו וְהָיָה לוֹקֵחַ מֵאֶחָיו וּמוֹכֵר לַכְּנַעֲנִים וּמִן הַכְּנַעֲנִים וּמוֹכֵר לְאֶחָיו.

וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ – מְלַמֵּד שֶׁשִּׁבְטוֹ שֶׁל יִשָּׂשׂכָר מִשְׁתַּבֵּחַ בְּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א י״ב:ל״ג) ״וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יֹדְעֵי בִינָה לְעִתִּים״, וְכֵן מָצִינוּ שֶׁאָבִיו מְשַׁבְּחוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיַּרְא מְנוּחָה כִּי טוֹב״. דָּבָר אַחֵר: ״[וְ]⁠יִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ״, מְלַמֵּד שֶׁבֵּית הַבְּחִירָה רָאוּי הָיָה לִבָּנוֹת בְּחֵלֶק שֶׁל יִשָּׂשכָר, (כָּתוּב בְּפָסוּק בַיוֹם הַשֵׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר).

וְלִזְבוּלֻ֣ן אָמַ֔ר שְׂמַ֥ח זְבוּלֻ֖ן בְּצֵאתֶ֑ךָ וְיִשָּׂשכָ֖ר בְּאֹהָלֶֽיךָ

תנאי יששכר וזבולון נקרא ירך שכן דרכו לצאת ולהכנס

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זְבוּלֻן וְיִשָּׂשכָר תְּנַאי עָשׂוּ. אֶחָד יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וְאֶחָד יוֹצֵא וְעוֹשֶׂה מִסְחָר, וְתוֹמֵךְ בְּיִשָּׂשכָר, שֶׁכָּתוּב (משלי ג) וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר. וְהָיָה פּוֹרֵשׁ לַיַּמִּים לַעֲשׂוֹת מִסְחָר, וְחֶלְקוֹ כָּךְ הָיָה, שֶׁהֲרֵי הַיָּם הָיָה יְרֻשָּׁתוֹ. וְלָכֵן קוֹרֵא לוֹ יָרֵךְ. דֶּרֶךְ הַיָּרֵךְ לָצֵאת וּלְהִכָּנֵס. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים לג) שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךְ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךְ.

לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן – בְּאוֹתָם יוֹרְדֵי הַיָּם לַעֲשׂוֹת מִסְחָר.

בשני ימים הוא שורה, וכל שאר ימים מחפשים אצלו

לְחוֹף יַמִּים - אַף עַל גַּב שֶׁיָּם אֶחָד הָיָה בִּירֻשָּׁתוֹ, בִּשְׁנֵי יַמִּים הוּא שׁוֹרֶה.

רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, כָּל שְׁאָר הַיַּמִּים הָיוּ מְחַפְּשִׂים סְחוֹרָה בַּיָּם שֶׁלּוֹ. וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת, מָקוֹם שֶׁשָּׁם נִמְצָאוֹת כָּל הָאֳנִיּוֹת לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה. וְיַרְכָתוֹ, אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, יַרְכָתוֹ מַגִּיעָה עַד גְּבוּל צִידוֹן, וּתְחוּם שֶׁלּוֹ נִפְרָד עַד אוֹתוֹ מָקוֹם, וּסְחוֹרָה שֶׁל כָּל בַּעֲלֵי הַסְּחוֹרָה סוֹבְבִים, וְשָׁבִים בִּסְחוֹרָתָם לְאוֹתוֹ מָקוֹם.

(זהר בראשית דף רמא:)

וְלִזְבוּלֻ֣ן אָמַ֔ר שְׂמַ֥ח זְבוּלֻ֖ן בְּצֵאתֶ֑ךָ וְיִשָּׂשכָ֖ר בְּאֹהָלֶֽיךָ

בֹּא רְאֵה, כָּתוּב (דברים לג) וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךְ וְיִשָּׂשכָר בְּאָהֳלֶךְ. מְלַמֵּד שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ כְאֶחָד. זֶה יוֹצֵא וְעוֹרֵךְ קְרָב, וְזֶה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וְזֶה נוֹתֵן חֵלֶק לָזֶה, וְזֶה נוֹתֵן חֵלֶק לָזֶה. בְּחֵלֶק זְבוּלוּן הַיָּם,

כנסת ישראל נקראת תכלת

וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת יָם כִּנֶּרֶת. וְכָךְ רָאוּי, מִשּׁוּם שֶׁתְּכֵלֶת זוֹ יוֹצֵאת מִשָּׁם, וּפֵרְשׁוּהָ, שֶׁהֲרֵי לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. יָם כִּנֶּרֶת לְמַעְלָה - יָם כִּנֶּרֶת לְמַטָּה, תְּכֵלֶת לְמַעְלָה - תְּכֵלֶת לְמַטָּה, וְהַכֹּל בְּמָקוֹם אֶחָד. וְעַל זֶה יָרַשׁ זְבוּלוּן, לָצֵאת לַעֲרֹךְ קְרָב.

זבחי צדק משום ששפע ימים יינקו

וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁכָּךְ זֶה? שֶׁכָּתוּב (שם) עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק. זִבְחֵי צֶדֶק בְּוַדַּאי. מָה הַטַּעַם? כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ. וְיִשָּׂשכָר חֶלְקוֹ בַתּוֹרָה, וְנוֹתֵן לִזְבוּלוּן חֵלֶק שֶׁל הַתּוֹרָה בְּוַדַּאי. וְעַל זֶה הִשְׁתַּתְּפוּ כְאֶחָד, לְהִתְבָּרֵךְ זְבוּלוּן מִיִּשָּׂשכָר, שֶׁבִּרְכַּת הַתּוֹרָה הִיא בִּרְכַּת הַכֹּל.

(זהר במדבר דף קנ.)

וקאל לזבולן אפרח יא זבולן פי אספארך ואנת יא יששכר פי מנאזלך

ואמר לזבולון: שמח, זבולון, במסעותיך¹, ואתה, יששכר, במושבותיך.

1. רס״ג תרגם ״בצאתך״ - במסעותיך, ורומז למסעותיו הימיים של שבט זבולון.

ולזבולן אמר – אילו חמשה שבטים שבירך באחרונה: זבולן וגד ודן ונפתלי ואשר, כפל^א שמותיהם להחזיקם ולהגבירם, לפי שהיו חלשים שבכל השבטים. הם הם שהוליך יוסף לפני פרעה, שנאמר: ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים וגומ׳ (בראשית מ״ז:ב׳), לפי שנראים חלשים, ולא ישים אותם לו שרי מלחמות.

שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך – זבולן ויששכר עשו שותפות, זבולן יושב לחף ימים^ב (בראשית מ״ט:י״ג), ויוצא לפרגמטיא בספינות ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקין בתורה. לפיכך הקדים זבולן ליששכר, שתורתו של יששכר על ידי זבולן היתה.⁠^ג

שמח זבולן בצאתך – הצלח בצאתך לסחורה.

ויששכר – הצלח בישיבת אהליך לתורה, לישב לעבר שנים ולקבוע חדשים, כמה שנאמר: ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ראשיהם מאתים (דברי הימים א י״ב:ל״ג) – מאתים סנהדראות^ד היו עסוקין בכך.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לייפציג 1: ״בכל״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו, סביונטה. בדפוסים מאוחרים כלשון הפסוק: ״זבולן לחוף ימים ישכון (בראשית מ״ט:י״ג)״.

ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י מינכן 5 נוסף: ״ולפיכך שמח זבולון בצאתך לפרקמטיא לים, לפי שהוא שוכן לחוף ימים, כמו שמצינו: זבולון לחוף ימים ישכן והוא לחוף אוניות (בראשית מ״ט:י״ג), וכשם שישמח יששכר שנפל בתורה נחלתו, כך ישמח זבולון בצאתך, שהרי זבולון ויששכר עשו שותפות וכו׳, כמו שפירשתי למעלה״.

ד. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י המבורג 13: ״ראשי סנהדראות״. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34: ״ראשי סנהדרין״.

ולזבולן אמר AND OF ZEBULUN HE SAID – These five tribes whom he blessed last, Zebulun, Gad, Dan, Naphtali and Asher, it repeats their names in order to instill them with strength and power, because they were the weakest of all the tribes. They are the very same whom Yosef took to Pharaoh, as it is said, "And of the least of his brothers he took five men [and placed them before Pharaoh]" (Bereshit 47:2, cf. Rashi thereon) – because these looked weak, so that he (Pharaoh) should not appoint them his war officers (Bava Kamma 92a).

שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך REJOICE, ZEBULUN. IN YOUR GOING OUT, AND, ISSACHAR, IN YOUR TENTS – Zebulun and Issachar entered into a partnership: Zebulun dwelt at the harbor of ships and went out in ships to trade; he made profit and used to provide food for Issachar who sat at home and occupied themselves with the Torah. Consequently he mentioned Zebulun before Issachar (although the latter was the elder) because Issachar's knowledge of Torah was due to Zebulun (Bereshit Rabbah 99:9).

שמח זבולן בצאתך REJOICE, ZEBULUN, IN YOUR GOING FORTH – Be successful when you go out to trade,

ויששכר AND ISSACHAR, be successful when you sit in your tents (באהליך) to study the Torah – to sit in the Sanhedrin and to intercalate the years and to fix the day of New Moon, as it is said, "And of the children of Issachar, men that had understanding of the times, … the heads of them were two hundred" (Divrei HaYamim I 12:33): as the heads of the Sanhedrin they used to busy themselves with this (Bereshit Rabbah 72:5).

^א{שמח זבולון בצאתך – בים לסחורה.}

א. רוזין שחזר ביאור זה מתוך פירוש רשב״ם לבראשית מ״ט:י״ג.

1. See Hebrew text.

שמח זבולן בצאתך – למלחמה, כי כן כתוב: חרף נפשו למות (שופטים ה׳:י״ח).

באהליך – כמו: וירא מנוחה כי טוב (בראשית מ״ט:ט״ו).

REJOICE, ZEBULUN, IN THY GOING OUT. To war. Similarly Zebulun is a people that jeoparded their lives unto the death (Jud. 5:18).

IN THY TENTS. Compare, For he saw a resting-place that it was good (Gen. 49:15).⁠¹

1. Gen. 49:15 refers to the tribe of Issachar.

ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך – הוא היה שוכן בחוף הים, כמו שאמר יעקב: זבולן לחוף ימים ישכון (בראשית מ״ט:י״ג), והוא יוצא לסחורה לצר ולצידון ולארץ מרחק, והתפלל משה שישמח ויצליח בסחורתו.

ויששכר באהליך – ארץ יששכר היתה ארץ טובה לזריעה,⁠^א והוא יושב באוהלים לשמור על שדותיו. ולא היה יוצא לסחורה, כי פירות ארצו היו מספיקות לו. ואמר לו משה שיצלח^ב וישמח בשדותיו. וכן אמר לו יעקב: רובץ בין המשפתים (בראשית מ״ט:י״ד) – שהיה רובץ בין הגבולים לשמור השדות.

א. כן בספר הג״ן. בכ״י מינכן 52: למרעה.

ב. כן בכ״י מינכן 52. בפענח רזא כ״י אוקספורד 103 בשם ר״י בכור שור ובספר הג״ן שלא בשמו: שיצליח.

ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך – OF ZEVULUN HE SAID “REJOICE ZEVULUN IN YOUR GOING OUT” – He was dwelling at the sea shore, like Yaakov said: “Zevulun by the coast of seas will dwell” (Bereshit 49:13), and he goes out for commerce to Tyre and to Tzidon and to far lands, and Moshe prayed that he would rejoice and be successful with his commerce.

ויששכר באהליך – AND YISSAKHAR IN YOUR TENTS – The land of Yissakhar was a land good for planting, and he would dwell in tents to guard his fields. And he would not go out for commerce, because the fruits of his land were sufficient for him. And Moshe told him that he would be successful and rejoice with his fields. And thus said Yaakov to him: “crouching between the borders” (Bereshit 49:14) – that he would crouch between the borders to guard the fields.

שמח זבולן בצאתך – מעשיו של זבולן: היה הולך עם פרקמטיא שלו אחרי כל העיירות. משה מ⁠{ת}⁠חנן עליו: יהי רצון שתהיה הצלחה במעשה ידיו.

ויששכר באהליך – ביושבים בביתם, ישמחו בברכת אחיהם.

שמח זבולן – מתרעם על חלקו היה כמו ששנו רבותינו זבולון עם חרף נפשו למות (שופטים ה׳:י״ח) משום דנפתלי על מרומי שדה (שופטים ה׳:י״ח) לפיכך אמר לו משה שמח זבולן – בחלקך ואל תתעצב אם נפל חלקך על הים כי אתה משתכר בו כמו שמפרש והולך.

בצאתך – משה רבינו ברך כל אחד ואחד במה שצריך, הוא היה יוצא בפרקמטיא, כדכתיב זבולון לחוף ימים ישכון (בראשית מ״ט:י״ג) לכך ברכו שישמרו בצאתו.

ויששכר באהליך – ארצו הייתה טובה לזריעה והיה הוא יושב באהלים לשמור שדותיו ונתפלל משה שיצליח וישמח בשדותיו וכן אמר לו יעקב רובץ בין המשפתים (בראשית מ״ט:י״ד) בין הגבולים לשמור שדותיו.⁠¹

1. שאוב מר״י בכור שור.

שמח זבולון, "rejoice Zevulun;⁠" he had complained about the portions of ancestral land he had drawn in the Talmud tractate Megillah, folio 6 as having received mountainous territory and sandy territory alongside the ocean, compared to Naftaly who had been given apparently fruitful earth in the mountainous regions, as had most other tribes. Deborah praised this tribe in her victory song in Judges 5,18 as literally having mocked death in the constant danger as a seafaring tribe. When Zevulun had seen Naftaly completely exposed, as the other tribes simply failed to respond to Deborah's call to arms, he responded without hesitation. Foreseeing all this in a prophetic vision, Moses is trying to calm Zevulun for having received his share near the beaches of the ocean where they would be far less exposed than Naftaly; would he have preferred to have been exposed to the dangers Naftaly faced? It will be explained soon how Zevulun in fact benefited by his territory facing the ocean.

בצאתך, "when you are setting out;⁠" Moses blesses each tribe according to what he foresees will be its special needs. Zevulun as a seafarer, who derives his livelihood from maritime trade, will require a special blessing to keep his ships safe when they are on the high seas, so that his merchandise will not be lost at sea. Compare Yaakov's blessing for him in Genesis 49,13, where reference is made to the beaches of the sea in connection with him. Moses blesses him in wishing him that instead of being fearful when setting out on each voyage, he should be joyful, confident of God's help.

ויששכר באהליך, whereas he blesses Yissochor by wishing him similar confidence seeing that his fertile soil may become the envy of his neighbors, so that he is forced to stand guard watching against potential robbers. Moses wishes him success in this. Yaakov had already hinted at this in his blessing for this son when he said in Genesis 49,14: רובץ בין המשפתים, "crouching among the sheepfolds.⁠"

שמח זבולן בצאתך – לפי שהיה שוכן בחוף הים, כמו שאמ׳ יעקב והיה יוצא לסחורה לצור ולצידון ולארץ מרחק, והתפלל עליו משה שיצלח בסחורתו.

ויששכר באהליך – ארץ יששכר היתה טובה לו ויפה לזרע׳, והיה יושב אהלים לשמור שדותיו ואמ׳ לו שישמרו ויצליח בשדותיו. בכור שור.

וטעם שמח זבולן בצאתך – בעת צאתך באניות סוחר, ירמוז כי לחוף ימים ישכון (בראשית מ״ט:י״ג). ואתה יששכר באהליך – ירמוז כי ראה מנוחה כי טוב ואת ארצו כי נעמה, כברכת יעקב (בראשית מ״ט:ט״ו).

REJOICE, ZEBULUN, IN THY GOING OUT — that is, when you journey in merchant-ships. He alludes to [what Jacob said of Zebulun that] he shall dwell at the shore of the sea.⁠¹ And you Issachar [rejoice] in thy tents, thus intimating that Issachar saw a resting-place that it was good, and his land that it was pleasant,⁠² in accord with Jacob's blessing.

1. Genesis 49:13.

2. Ibid., (15).

שמח זבולן בצאתך – כלומר למלחמה. ואף שיששכר גדול הוא מזבולן כי נולד תחלה הקדים זבולן ליששכר לפי שהוא הסבה לתורתו של יששכר, וכן הקדימו יעקב בברכת השבטים, לפי שהוא המחזיק תורתו של יששכר ואם לא היה מחזיק אי אפשר לו לעסוק בתורה, על כן ראוי הוא שינחל שמחה וכבוד בשמחתה של תורה לעוה״ב, וזהו שאמר שמח זבולן בצאתך. ואע״פ שפשוטו בצאתך למלחמה, אפשר לומר בצאתך מן העוה״ז, וברך אותו בשמחת העוה״ב. וייחס השמחה לזבולן לפי שהוא סבה לתורה, וזהו שאמרו רז״ל כל המטיל מלאי לכיסו של ת״ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר (קהלת ז׳:י״ב) כי בצל החכמה בצל הכסף. ובאורו אצילות החכמה מתקיימת מאצילות הכסף ואצילות הכסף נאצל מאצילות החכמה.

ותמצא בברכה זו שלשה ענינים, האחד שהקדים זבולן ליששכר והשני שכלל ברכת יששכר בכלל ברכת זבולן והשלישי שהאריך בברכת זבולן ואמר עליו כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול. וקצר בברכת יששכר ולא תמצא באחד מכל השבטים שיקצר משה בברכתו כמו ביששכר, והיה ראוי להאריך בו יותר לפי שאין לך שבט גדול בתורה כמותו שנאמר (דברי הימים א י״ב:ל״ג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ומה שקצר בברכתו שאמר ויששכר באהליך, מפני שברכתו שברך אותו במלה זו היא כוללת כל הברכות, והוא שאמר באהליך, שני אהלים אהל של מעלה ואהל של מטה, ואם כן ברכו בשמחת אהל של מטה והוא שכתוב (תהלים י״ט:ט׳) פקודי ה׳ ישרים משמחי לב, ובשמחת אהל של מעלה ששם השמחה שלמה, וכלשון הברכה שתקנו רז״ל שהשמחה במעונו, ושם השכר כפול. ואולי לכך נכפלה השי״ן בשם יששכר להורות על שני חלקים מן השכר אחד לעוסק בתורה ואחד למחזיק התורה בידו.

שמח זבולון בצאתך, "Rejoice Zevulun in your journeys;⁠" a reference to going out into war (Ibn Ezra). Even though his brother Issachar was senior to him, Moses mentions Zevulun first when according these blessings seeing that it would be he who enabled Issachar to engage in intensive Torah study. Yaakov (Genesis 49,13) had also blessed him before he blessed his older brother Issachar, as he foresaw that in the future Zevulun would be the financial backer of Issachar's Torah study. Without such financial backing, Issachar could not have devoted himself to Torah study as he did. The joy Zevulun is promised here is his reward in the world to come in recognition of his share in Issachar's Torah. Even though, as Ibn Ezra has stated, the plain meaning of the word בצאתך refers to going out to battle, one may also understand it as: "when you leave this life on earth.⁠" Moses blesses Zevulun with the joy which will await him in the world to come. The reason all of this joy is (apparently) reserved for Zevulun, is that he is the mainstay of Torah knowledge through his support of those who engage in its study.
Basing themselves on our verse, the sages (Pesachim 53) have formulated the saying: "anyone who gives merchandise (on credit) to a Torah scholar to trade with will be rewarded for this in the Torah academy in the world to come, seeing Solomon has said in Kohelet 7,12: 'for to be in the shelter of wisdom is to be also in the shelter of money;' and the advantage of intelligence is that wisdom preserves the life of him who possesses it.⁠"

You will note that Moses' blessing here contains two distinct subject matters. 1) He addresses Zevulun before he addresses his older brother Issachar. 2) He makes the blessing for Issachar part of the blessing bestowed on Zevulun. 3) The blessing for Zevulun is longer than that for the other tribes. He said concerning Zevulun that: "he will be nourished by the riches of the sea and by treasures concealed in the sand (of the beaches). At the same time, Moses was very brief in his blessing for Issachar, saying only: "Issachar in your tents.⁠" No other tribe received such a briefly worded blessing. Seeing that Issachar was the tribe excelling in Torah study, we would have expected Moses to devote more words of recognition for that tribe. We know that Issachar excelled in Torah wisdom from Chronicles I 12,32 where the author Ezra explains the reason why that tribe dispatched only 200 members to attend the crowning ceremonies of King David, by adding that the 200 men in question were יודעי בינה לעתים, "men who understood the needs of the times,⁠" (or were so schooled in Torah that each one could predict when the year would have to be adjusted in order not to conflict with the solar seasons).
The fact is that in spite of the relative brevity of Moses' blessing, the words "in your tents" (pl) contained all the blessings it is possible to bestow on someone. Moses meant the "tent" in the celestial regions, as well as the "tent" in the terrestrial regions. He extended his blessing to Issachar in both worlds. The joy that Moses referred to in the terrestrial regions has been described by David in Psalms 19,9 as פקודי ה' ישרים משמחי לב, "the ordinances of the Lord are just and fair and provide joy for the heart" (of the people studying them). He also blessed Issachar as being happy in the tent of the celestial region, a region where joy is perfect and complete. Our sages in Ketuvot 8 described this celestial region as one in which שהשמחה במעונו, "the true home of joy is in His heaven called מעון.⁠" In that region reward is double what it is elsewhere. Perhaps the double letter ש in the name of יששכר, already indicates that his reward would be divided into two parts. One part of the reward would be given to him who studies the Torah, the other to those who sustain those who study Torah.

ולזבולון אמר – פירש״י אלו ה׳ שברך באחרונה זבולון דן וגד ונפתלי אשר כפל שמותם להחזיקם ולהגבירם לפי שהם חלשים שבכל השבטים הם שהוליך יוסף לפני פרעה שנא׳ ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים שנראים חלשים ולא ישימם לו שרי מלחמות עכ״ל. וכבר פירש״י כן בפ׳ ויגש. עוד מוסיף שם לפר׳ וז״ל ויהודה שהוכפל שמו לא משום חלשות הוכפל אלא טעם יש בדבר כדאיתא בפ״ק עכ״ל וצ״ע שם.

ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך – שהוא היה שוכן בחוף ימים והיה יוצא בסחורה לצור ולצידון ולארץ מרחק ועליו התפלל משה שיצליח בסחורתו. זבול״ון בגי׳ חלז״ון.

ויששכר באהלך ארץ יששכר היא טובה לזריעה והיה יושב באהלים לשמור שדותיו. ואו׳ לו שיצליח וישמח בשדותיו. וכן א״ל יעקב רובץ בין המשפתים (בראשית מ״ט:י״ד) שהיה רובץ בין הגבולים לשמור שדותיו.

זבולן לחוף ימים ישכון – והי׳ יוצא לסחורה לצור ולצידון לארץ מרחקים לפיכך התפלל משה עליו שיצליח בסחורתו.

ויששכר באהליך – ארצו הית׳ ראוי׳ לזריע׳ והי׳ יושב באהלי׳ לשמור שדותיו והתפלל עליו שישמח בשדותיו וכן אמר לו יעקב רובץ בין המשפתי׳ רובץ בין הגבולי׳ לשמור שדותיו.

שמח זבולון בצאתך, "Rejoice Zevulun when you are going out!⁠" Zevulun would travel to Tzidon and Tzur in Lebanon as well as to more distant destinations. This is why Moses blessed them, wishing them success in their endeavours

ויששכר באהליך, "(also wishing success) to Yissachar in your tents.⁠" Yissachar's ancestral land was suited for the pursuit of agriculture, and its members would sit in tents in their fields to protect their crops from thieves. Moses therefore prayed that they would also enjoy the fruits of their labour. Yaakov, in Genesis 49,14, had wished Reuven similar success and protection from people claiming their land as belonging to them.

שמח זבולון – שהוא היה שוכן על חוף הים כדכתי׳ לחוף ימים ישכון ויצא לסחורה לצור ולצידון ולארץ מרחקים לפיכך התפלל משה עליו שיצליח בסחורתו ויששכר באהליך ארצו היתה טובה לזריעה והיה יושב אהלים והתפלל עליו שישמח ויצלח בשדותיו וכן אמר לו יעקב רובץ בן המשפתים רובץ בין הגבולים לשמור שדהו.

שמח – ב׳. שמח זבולון. שמח בחור. על שם שהיו. וצאים בדרכים לפרקמטיא היו בחורים וגבורים.

באהליך – ב׳. דין. ואידך אל תשכן באהליך עולה. תשכן נוטריקון, תורה. שטר. כתובים. נביאים. כמו שדרשו זה המשהה בביתו שטר פרוע. וספר שאינו מוגה. ובני יששכר היו יושבי אוהלים ועוסקים בתורה על כן מזהיר אותם אל תשכן באהליך עולה.

זבולן בצאתך ויששכר באהליך – כי ניבא יעקב כי זרע זבולון יהיה עם מלחמה, ויששכר עם שוקט ובוטח¹ יושב אהל ומקנה.⁠²

1. השוו ללשון הפסוק בשופטים י״ח:כ״ז.

2. השוו ללשון הפסוק בבראשית ד׳:כ׳.

ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך וגו׳ – בצאתך למלחמה כי כבר היו בני זבולון אנשי מלחמה כמו שאמר זבולון עם חרף נפשו למות או ירצה באמרו בצאתך בצאתך לסחורה ופרקמטיא כי זבולון היה שוכן לחוף ימים כמו שאמר יעקב ואתה יששכר שמח באהליך כי בני יששכר בחרו במנוחה מצד ערבות ארצם ורעננותה ולזה לא היו יוצאים למלחמה ומפני זה גם כן היו יושבי אהלים להתעסק בתורה ובחכמה כאמרו ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגומ׳ והיו שמחים באהליהם מזה הצד כי אין שמחה לאדם תשוה בה כי בה תתענג הנפש תענוג נפלא.

ואחר שזכר ליוסף על זה האופן זכר יששכר וזבולן שנשארו מבני הגבירות וגם שבהם יושלם דגל יהודה אשר זכר ראשונה אמנם הסכימו להקדים את זבולן לפי שהוא לקח וקבל עליו פרנסת אחיו יששכר אשר היו לומדי תור׳ ולפי שמדרך הפרנסות הזה הוא בשיהיו רבני הישיבות ותלמידיהם אצל זבולן ושהם ספקו להם מזון וכל צרכי פרנסתם בהיותם בבתיהם כי רחוק הוא שיעשה באופן אחר ולפי שכבר יקרה בזה מהעצב והפחד לבעלי הבית מצאת אל עסקיהם וסחורותיהם ולהשאיר התלמידים אשר משבט יששכר בתוך בתיהם. לזה אמר שמח זבולן בצאתך לפרקמטיא שלך ויששכר נשאר באהלך לומד תורה כי כל בניו למודי י״י ולא תירא ולא תחת משישיגך שום נגע וקלון ועל דרך שנאמר לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (תהלים צ״א:י׳-י״א) כי יהיה נשמר מבית ומבחוץ.

ולזבולון אמר שמח וגו׳ עד ולגד אמר וגו׳, זכר זבולון אחר יוסף ויששכר אחר זבולון, כפי נחלתם בארץ וגם כפי מעלתם, וכפי הפשט זבולון היה שוכן לחוף ימים ולכן היה מתעסק בסחורה ונראה שהיה לזבולון שותפות גדול בענין סחורותיהם והיה השותפות שבני זבולון היו רוכבים הימים על אניותיהם ויביאו סחורות הרבה, והיו בני יששכר מטפלים עמהן באותן הסחורות, אם במקח וממכר ואם בשותפות גמורה ויביאו אותם אל אהליהם בעריהם אשר הם רחוקים מדרך הים, ושם ימכרו אותם לכל באי שער עירם, ובזה היה מרויח זבולון המביא את הסחורות, ויששכר המוכר אותם, ועל זה שתפם שניהם בברכה אחת, ואמר שמח זבולון בצאתך, רוצה לומר בצאתך מארצך דרך ים לעשות סחורותיך, וגם כן תשמח יששכר בשבתך באהליך ולא תצא מארצך באניות כבני זבולון כי כל אחד מכם ישמח בחלקו בהצלחתו בו, וגם כן הזהירם על השמחה על דרך (משלי כ״ג) אל תיגע להעשיר מבינתך חדל, רוצה לומר אל תיגע ותעמול להעשיר יותר מדאי, אבל שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, כי איזהו עשיר השמח בחלקו.

ולזבולון אמר שמח זבולון וגו׳ – אחר שחתם ברכת בנימין ויוסף. הראויות לבא אחר ברכת לוי המשמש בבית המקדש. חזר לסדר לידתם. כי אחר יהודה נולדו יששכר וזבולון. והתחיל בזבולון לפי שהיה מעמיד ליששכר ונותן לו מזונות. וגדול שכרו מהעוסק בתורה כאומרם ז״ל ללומדים בה לא נאמר אלא למחזיקים בה. וזהו שמח זבולון בצאתך. לימים ולמדברות להרויח ולתת לפיו של יששכר היושב באהליך לעסוק בתורה. ואמר באהליך. לרמוז כי יששכר לא היה לו בית ואהל כמו הלל הזקן. אלא שהיה יושב באהלו ובביתו של זבולון לעסוק בתורה. וכמו שאמר בית הלוי ברכו את ה׳ יראי ה׳ ברכו את ה׳. ולא כתיב בית ביראי ה׳ כמו באחרים. וכן רמז באהליך ולא בביתך. כמו שאמר ביעקב יושב אהלים ואמרו אהלו של שם ואהלו של עבר. וכן רמז באהליך ולא בביתך. לרמוז על אהל זבולון שהיה בימים ובנהרות. והיה הולך בספינות גדולים ועוסק בפרקמטיא. ולכן אמר אהליך לפי שהיה לו מפה פרושה מיריעות האהל להיות לו לנס. באופן שאל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. וזהו אהל בל יצען בל יסע יתידותיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו. וכן אמר שמח זבולון בצאתך לימים ולנהרות. אשר שם הסכנות מצויות ולא תירא מזעף הים והמונו. ולא תפחד מפחד פתאום. אחר שיששכר באהליך עוסק בתורה תגן עליך. ולכן שמח ואמור האח כי אח לצרה יולד. וכן סמך לכאן זבולון ויששכר ליוסף ובנימין. שהיה בחלקם בית המקדש ועבודת הקרבנות. לרמוז כי יסוד הבית אינו אלא התורה. כי המלך והכהן צריכים כולם לשבט יששכר שהיו בעלי תורה. כאומרו לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. זה רמז לסנהדרין שמהם תצא העצה למלך ולכל ישראל. וזהו בחכמה יבנה בית והיא שקולה כנגד כל הקרבנות. דכתיב עושה צדקה ומשפט נבחר לה׳ מזבח. וכתיב הנה שמוע מזבח טוב. וכמו שפירשתי בפרשת יתרו כי עמלק חשב לשום ידו על כסא ה׳ בענין שלא יבנה. ויתרו יסד הבית בעצתו שנתן למשה בעניין הדיינים. ועל זה זכה שיהיו סנהדרין מזרעו יושבים בלשכת הגזית. ולכן סמך זבולון ליששכר. וזהו מבני יששכר יודעי וגו׳:

ויששכר באהליך הם בתי ישראל אשר הוא היה מיסד אותם בתורתו. וזהו אהליך כמו שאמר מה טובו אהליך יעקב. ואמר עמים הר יקראו. לתת טעם למה בירך לזבולון בראשונה. ואמר כי לפי שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא בימים ובנהרות ובמדבר. עמים הר יקראו. לפי שהם היו באים לקנות ולמכור עם זבולון. עד שבסבת זבולון היו אומרים. אחר שהגענו לכאן לכו ונלכה אל הר ה׳ ואל בית מקדשו לראות יופי הדרו ותפארתו. וכשמגיעים שם ורואים בכבוד אלהי ישראל וכבוד מקדשו. היו נודרים נדרים וזובחים זבחי צדק במקדש ה׳. באופן שכל זה היה בסבת זבולון. וא״כ ראוי לברכו בראשונה אחר שעמים הר יקראו בסבתו. ואם הוא על ישראל. אומר שבסבת תורת יששכר והוראותיו. באים לירושלם לידע סודות התורה ולהקריב קרבנות. וכנגד הקרבנות אמר שם יזבחו זבחי צדק. וכנגד סודות התורה אמר כי שפע ימים יינקו. שני ימים תורה שבכתב ותורה שבע״פ. ואמר וספוני טמוני חול. לפי שהסודות ראוי שיהיו בחשאי ובשתיקה כאומרו דבש וחלב קחת לשונך. עיין בלידת יששכר וזבולון בפ׳ ויצא:

ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך – לפי שיעקב ברכם זבולון לחוף ימים, עוסק בסחורה, ויששכר חמור גרם, עוסק בתורה, נמצא זה יוצא לסחורה וזה יושב אוהלים ושמעתי לפי שהממון אין לו שום שלימות כ״א ע״י הוצאה כי ההוצאה טוב בו מהקיבוץ לכך נאמר שמח זבולון בצאתך. אבל שלימות התורה הוא גם באהליך כי אין שלימותה תלוי בהוצאה לכך נאמר ויששכר באהליך. ועוד שקנין הממון הוא חוץ ממנו ואינו דבק בו לכך נאמר בו לשון יציאה, אבל קנין התורה מתעצם ודבק בו והיו לבשר אחד באהלו לכך נאמר באהלך. וי״א לפי שכל הולך בסחורה אינו שמח עדיין בצאתו לדרך כי לא ידע אם ירויח או לא, אבל לזבולון אמר שישמח גם בצאתו לדרך כי נכון לבו בטוח שישכיל בכל דרכיו לפי שיששכר באהלך עוסק בתורה עליו וזכותו יעמוד גם לו, יען כי זבולון היה נותן לתוך פיו של יששכר.

עמים הר יקראו – ר״ל שיקראו אהלי זבולון ויששכר הר כי כמו ההר הטוב והלבנון מקריבים בו זבחים לה׳ כך בשני אהליהם גם שם יזבחו זבחי צדק כי זבולון העוסק בפרקמטיא ונותן לתוך פיו של יששכר אין לך צדקה גדולה מזו כמ״ש (ישעיהו ל״ב:כ׳) אשריכם זורעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה שנאמר (הושע י׳:י״ב) זרעו לכם לצדקה. ואין מים אלא תורה שנאמר (ישעיהו נ״ה:א׳) הוי כל צמא לכו למים. ורצה בזה שהזריעה שהיא על כל מים והיא המחזיק ידי לומדי תורה אין לך צדקה כמותה וכתיב (משלי כ״א:ג׳) עשוה צדקה ומשפט נבחר לה׳ מזבח, א״כ דין היא לקרא לאהל זבולון הר כי העולה אליו כעולה להר ה׳ שמקריבין בו עולה וזבחים לאלהים כי גם באהלו מקריבין זבחי צדק. וכן אהלו של יששכר שעוסקים בו בתורה וכל העוסק בתורת עולה כו׳ לכך ראוי לקרא לאהלו הר הקודש כי גם שם יזבחו זבחי צדק.

כי שפע ימים ינקו וגו׳ – כי היו זוכים בעוה״ז ובעוה״ב כי בעוה״ז שפע ימים ינקו, ולעוה״ב שפוני טמוני חול, רמז לרב טוב הצפון לצדיקים לעוה״ב ורמז עוד להשגת החכמה שנאמר בה (ישעיהו י״א:ט׳) ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים. זה״ש כי שפע ימים ינקו, וישיגו סודות התורה הנעלמים זה״ש ושפוני טמוני חול, משל על הדברים הטמונים וספונים שם ימצאו בינה והשכל.

אלו חמשה שבטים מברך באחרונה כו׳. ר״ל טעם כפל שמו של זבולן, מה שלא עשה עד הנה לשום שבט:

זבולן ויששכר עשו שותפות כו׳. רצונו לתרץ הקדמת זבולן לפני יששכר:

With the following five tribes whom he blessed last, etc. Rashi is explaining why Zevulun's name is repeated, unlike any other tribe previously mentioned.

Zevulun and Yissachar entered into a partnership, etc. Rashi is explaining why Zevulun appears in the text before [the older] Yissachar.

שמח זבולן וגו׳ – הגם שבענייני עולם הזה בכללות אין לשמוח בהם, דכתיב (קהלת ב ב) ולשמחה מה זה עושה, אמר הנביא שזבולון ישנו כשמחה, הגם ביציאתו מבית המדרש לסחורה, והטעם כדי שיתקיים יששכר באהלו כאומרו ויששכר באהליך.

עוד ירצה, לפי שאין אדם יודע ביציאתו לסחורה אם יצליח אם לא עד שיחזור מוצלח, לזה אמר לזבולון שמח מעת יציאתך, כי בודאי שתצליח, והטעם כיון שיששכר באהליך שליח מצוה אתה לזון לומדי תורה, וכינה אהל יששכר לזבולון, כי הוא הבונה אהלו.

או ירצה באהליך, כינוי ליששכר, ואמר לשון אוהל, לשתי סיבות, אחד שאין עושין עיקר בעולם אלא ישיבת עראי, ועיקר דירתם הוא בית עולמים. ב׳, כינוי למאהיל עליהם, שהיא השכינה שנקראת אהל, הגם שעוסקים בסחורה, עליהם נאמר (תהלים פה יד) צדק לפניו יהלך וגו׳.

שמח זבלון בצאתך, "Rejoice, O Zevulun, on your journeys;⁠" Although as a general rule we are not supposed to rejoice as per Kohelet 2,2 ולשמחה מה זה עושה, "and of joy, what does it accomplish?⁠" Moses says here that Zevulun goes to sea joyfully even though he leaves the halls of Torah study in order to engage in commerce. The reason he is entitled to do this is that the proceeds of his commerce are intended to enable Issachar to devote himself to uninterrupted Torah study.

Another meaning of these words is that when a man sets out on an undertaking he does not know if he will be successful. Moses is giving Zevulun an assurance that he will be successful; this is why he emphasizes that he may rejoice even at the outset of his journey. He may consider himself as a שליח מצוה, someone to whom the performance of a מצוה has been entrusted.

באהליך, "in your tents.⁠" This is a simile for Issachar. The reason Moses uses this simile is twofold. 1) It denotes the fact that any dwelling in this world is to be considered only a temporary dwelling; our whole terrestrial existence is transient. 2) It describes that the Shechinah forms a "tent" over Zevulun and Issachar. Even though Zevulun is preoccupied with commerce and does not spend his time in the אהל של תורה, the tent of Torah, he qualifies for the presence of the Shechinah no less than Issachar his partner. David alludes to this when he said in Psalms 85,14: "Justice goes before him as he sets out on his way.⁠"

ולזבולן אמר – לפי שבזבולן היו סוחרים ותגרים ובחלקו נפלו ימים ששם ספינות באים כמ״ש זבולן לחוף ימים ישכן וגו׳.

ויששכר באהליך – פי׳ בחלקו של יששכר נפלו פלטרים גדולים בנינים נאים ונפלאים והיו משכירין לכל הבא בא״י שהיו שוכרים אצלם הבתים מחמת יופיין וכמ״ש בפ׳ ויחי וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ע״ש בתרגום אונקלוס וזהו ויששכר באהליך ובגמ׳ דרשו באוהליך של תורה שהיו יושבי אוהלים ונשתתפו יחד ולכן ברכם בברכ׳ ח׳ וכולל יששכר בברכת זבולן וכן אמרו בספרי ויששכר באוהליך מלמד ששבטו של יששכ׳ משתבח בתורה שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (דברי הימים א י״ב ל״ב) וכן מצינו באביו ששיבחו שנא׳ וירא מנחה כי טוב. ופי׳ מנוחה כי טוב זו תורה שבכתב. ואת הארץ כי נעמה. זו תורה שבע״פ שמסורה לבני אדם כמ״ש וחיי עולם נטע בתוכנו. ועליהם נאמר מה טוב ומה נעים וגו׳ ולכן נעמה לשון נקבה והן בג׳ שמהן שלה.

יטוב – בחו״ב. ויט שכמו לסבל הן מדרשי התורה ספרא וספרי וכו׳ שמחברים יחד ועליהם נאמר גם יחד. ואמר שכמו לסבול שהו׳ קשה מאוד וכמ״ש והוא ירד והכה את הארי וגו׳ שלמד ספרא דבי רב ואמרו (פסחים ס״ב ע״ב) בין אצל לאצל ארב׳ מאה גמלי וכו׳ ויהי למס עבד. שלמדו לכל ישראל תיר׳ וכמ״ש ומבני יששכר יודעי וגו׳ וכמ״ש ר״ג (הוריות י׳.-:) לא שררת אני נותן לכם אלא עבדות אני נותן לכם עד עתה הייתם ברשותכם אבל עכשיו אתם משועבדים לצבור.

בצאתך – לצבא.

ויששכר באהליך – כי תאהב המנוחה, כדברי יעקב אבינו.

שמח זבולן בצאתך – היה שמח כשאתה יוצא באניות למסחר, ולהביא ברכה אל ביתך, כי זבולון לחוף ימים ישכון:

ויששכר באהליך – היה שמח במנוחתך באהליך, כי ראה מנוחה כי טוב, כאשר אמר הזקן בברכתו:

שמח זבולון – לפי שזבולון היו סוחרי׳ ותגרי׳ ובחלקם נפלו ימים ששם ספינות באיים כמ״ש זבולון לחוף ימי׳ ישכון. ויששכר באהלך. לפי שבחלק יששכר נפלו פלטרי׳ גדולי׳ בנינים נאים ונפלאים, והיו משכירין לכל הבא לא״י והתאוו מאד לשכרם מחמת יפין, וכמ״ש בפ׳ ויחי וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה לכן אמר. באהלך (הגר״א).

שמח זבולן בצאתך – על שם זבולן עם חרף נפשו למות {שופטים ה׳:ח׳} (ראב״ע). כי לשון יציאה מורגל בענין המלחמה, ולא בענין ההליכה בים. ואע״פ כן המקרא שאחריו מדבר בסחורה בים, אבל אין נראה שידבר בזכוכית, כי איננו טמונה בחול, אבל מן החול יעשו אותה. ואולי (כדעת ראזנמילר) מדבר בכסף וזהב ואבנים טובות הנמצאים בחול ובמעי הארץ, ודרך ים יבאו לארץ ישראל.

ולזבולן אמר – אחר ברכת אפרים ומנשה באה ברכת זבולן ויששכר. א) שהיו שכנים בנחלתן. ב) שכל הברכות משולבים שני שבטים ביחד, ראובן עם יהודה בברכת החיים, לוי ויהודה, בענין פרסום האלהות והשתדלות שישמרו ישראל התורה, יהודה ובנימין במקום המקדש ומלוכה, אפרים ומנשה ברכה אחת להם, כן ברכת זבולן (ובנימין) [ויששכר] הוא מעין ברכה אחת, כאשר יתבאר. ג) שהיה בזבולן ויששכר השלמות, מה שלא היה לאפרים ומנשה, שהיתה יראתם על שכניהם מפני גבורתם, אבל לא היו אהובים. וגם לא היה להם השלמות בענין פרסום האלהות ובענין קיום התורה בישראל, ובזבולן ויששכר היה הענין הזה, שזבולן היה מסחרו לנסוע על הים ולבא בארצות הגוים עם סחורתו ופרסמו שם ענין האלהי ויששכר מסחרו לישב באהלים על שפת הים (כי מפני עלית המים וירידתם אי אפשר לבנות בתים על שפת הים) לקנות הסחורה שיביאו הגוים דרך הים, ולמכור צרכי עוברי ים, והיו מפרסמים ג״כ כבוד ה׳, וע״י שהיו מקורבים עם עוברי הים ולפנים קודם שהיה כלי הקאנפאס היה מהלך הספינות רק עפ״י סימני הכוכבים, וגם ע״י שעלית המים וירידתם היא מסבת הירח, ולכן היו יודעים חכמת התכונה, ופרנסתם ג״כ היה נקיה וקלה, לכן נמסר להם סוד העבור כמ״ש (דברי הימים א יב לב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל, ודרשו חז״ל שעל פיהם נקבעו השנים, ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך שתצליח בצאתך על הים עם הסחורות. ויששכר גם הוא יצליח. באהליך בשבתך באהלים כנ״ל:

שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך: לעולם זאת על ישראל בשעה שיוצאים למלחמה, מייחדים אנשים לתורה ולתפלה כל היום שיוצאים עם הלוחמים לאהלי השדה, וכדאיתא במדרש במדבר רבה ריש פרשת מטות (כב,ב) שבמלחמת מדין לקחו י״ב אלף לתפלה, ושם שיננו חרב לשונם בקול תורה, וכדאיתא במגילה (ג,א) במלחמת עי: מיד ״וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק״, ואמר רבי יוחנן, מלמד שלן בעומקה של הלכה. והיינו, משום שצוה הקב״ה אז לשום אורב, היינו עצה למלחמה¹, על-כן לן בגבורת מלחמתה של תורה.

וזוהי ברכת משה: ״שמח זבולון״ – בצאתך למלחמה. ״ויששכר באהליך״ – באהלי המחנה שעל שדה המלחמה, עסוק בתורה ותפלה. דיששכר בעצמם לא היו בעלי מלחמה עד בוא דוד, כמו שכתבתי בברכת יעקב לבניו (בראשית מט,יד)², אבל הלכו עם זבולון לתורה ולתפלה.

1. וז״ל רבינו ב׳מרומי שדה׳ על מסכת מגילה שם: וי״ל, דאחרי שראה יהושע כמה שמועיל לימוד הלכה למלחמתם של ישראל, משום הכי כשהגיע לעי, והבין את הנחוץ לזכות גדול, שהרי הקב״ה אמר לו ״שים לך אורב״, לכן הלך בעומק של הלכה כדי להגדיל את הזכות, ולשנן את חרבן של ישראל.

2. בד״ה יששכר חמור גרם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון