Devarim 33 – דברים לג‏ – Mikraot Gedolot

וממגד ארץ ומלואה – מלמד שארצו של יוסף מליאה ואינה חסירה כל ברכה רבי שמעון בן יוחי אומר אדם מעמיד ספינתו בחלקו של יוסף אין צריך חוץ ממנה כלום.

ורצון שוכני סנה – שעשה רצון מי שנגלה על משה בסנה.

תבואתה לראש יוסף – הוא בא בראש למצרים, והוא יבוא בראש לעתיד לבוא.

ולקדקד נזיר אחיו – למי שריחקוהו אחיו ועשאוהו נזיר.

"And of the sweet things of the earth and its fullness" — whereby we are taught that the land of Joseph is "full,⁠" and not lacking in any blessing. R. Shimon b. Yochai says: If a man anchors his boat in the portion of Joseph, he needs nothing outside of it.

"and the will of the dweller in the bush": (Israel,) who did the will of the One who was revealed in the bush.⁠"

It (the blessing) shall come upon the head of Joseph": He came first to Egypt, and he shall come first (for blessing) in time to come. "upon the head of him (Joseph) "sundered" by his brothers": He was "distanced" by his brothers.

וממגד ארץ ומ׳ מה אוצר הזה מלא ואינו חסר כלום כך ארצו שליוסף אינה חסירה כלום:

ר׳ שמעון בן אלעזר אומ׳ אדם מעמיד ספינתו בתוך ארצו של יוסף ואינה חסירה חוצה לה כלום:

ורצון שכני סנה שעשה רצון מי שנגלה על משה בסנה:

תבו׳ לראש יוסף הבא בראש עכשו בא בראש לעתיד לבוא:

ולקדקד נז׳ אח׳ למי שריחקו אתו אחיו ועשו אותו נזיר:

וּמִטּוּב אַרְעָא וּמְלָאַהּ רְעֵי לֵיהּ דִּשְׁכִינְתֵיהּ בִּשְׁמַיָּא וְעַל מֹשֶׁה אִתְגְּלִי בַּאֲסַנָּא יֵיתְיָן כָּל אִלֵּין לְרֵישָׁא דְּיוֹסֵף גּוּבְרָא פְרִישָׁא דַּאֲחוֹהִי.

with the good of the earth and its fulness, and the favour of Him whose glory is in the heavens, and who was revealed to Moshe at the Bush: let all these come upon the head of Joseph, and upon the man who was separated from his brethren.

עבדה פירין טבין בזכות ארעא ומלאיה ודעבד רעותה מן דאשרי איקר שכינתיה בסנייה ייתין כל אליין ברכייתה^א ויתעבדן כליל דרבו על רישא דיוסף ולגו קודקדה דגברא^ב דה⁠(א){ו}⁠א מלך ושליט בארעא דמצרים וזהיר באיקרהון דאחוי.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אליין ברכייתה״) גם נוסח חילופי: ״ברכתה האליין״.

ב. בכ״י ניאופיטי 1 נוסף בין השיטין: ״יוסף״.

ומטוב שבח פירי ארעא ומלייה רעי ליה אל⁠(א){ה} דאיתגלי באיקר שכינתיה על משה בסנייא יתכנשן כולהון ברכתא אילין ויתעבדן כליל דרבו לרישיה דיוסף ולקדקדיה דגברא דהוה רב ושליט בארעא דמצרים והוה זהיר באיקרא דאחוי.

and with the goodness of the excellent fruits of the earth and its fulness, and the favor towards him of Eloah who revealed Himself to Mosheh at the bush in the glory of His Shekinah: let all these blessings be combined, and be made a diadem of grandeur for the head of Joseph, and for the brow of the man who was chief and ruler in the land of Mizraim, and was the glory and honor of his brethren.

עבדא פירין טבין בזכות ארעהא ומליתא ועבד רעותא דמן דאשרי יקר שכינתיה בסניא יתין כל ברכתיא האלין ויתעבדון כליליא על רישא דיוסף ולקודקודא דגברא דהוה שליט בארעא דמצרים והוה זהיר ביקריהון דאחוי.

It bringeth forth richly from the excellence of the earth and its fulness, and by the good will of Him who caused the glory of His Shekinah to dwell in the bush. Let all these blessings come and be a crown upon the head of Joseph, and upon the brow of the man who ruled in the land of Mizraim, and was the brightness of his brothers' glory.

ומן נעמה אלארץ׳ באסרהא ורצ׳א סאכן אלסנא יחל ג׳מיע ד׳לך בראס יוסף והאמה נאסך אכ׳ותה

ומטוב¹ הארץ בכללותה ורצון שוכן הסנה. כל זה יחול על ראש יוסף וקדקוד המובדל מאחיו

1. כאן תרגם רס״ג ״מגד״ באופן שלישי - לשון טוב.

ורצון שכני סנה – כמו: שוכן סנה. ותהא ארצו מבורכת רצונו

ונחת רוחו של מקום,⁠^א הנגלה עלי בתחילה בסנה.

רצון – נחת רוח ופיוס, וכן כל רצון שבמקרא.

תבואתה – ברכה זו לראש יוסף.

נזיר אחיו – שהופרש מאחיו במכירתו.

א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5. בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1: ״הק׳⁠ ⁠⁠״. בכ״י המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״הקב״ה״.

ורצון שכני סנה – the last two words are the equivalent of שוכן סנה (the י being the suffix that that sometimes appears in participles, for the most part in poetry). The-meaning is: And may his land further be blessed through the favor (רצון) and satisfaction of the Holy One, blessed be He, who first revealed himself to me in the thorn-bush (סנה).

רצון – means satisfaction and appeasement, and similar is the meaning wherever רצון occurs in scripture.

תבואתה LET IT COME – i.e. let this blessing come לראש יוסף ON YOSEF'S HEAD.

נזיר אחיו – means THE ONE WHO WAS SEPARATED FROM HIS BRETHREN through his being sold.

^אארץ – המישור.

ומלאה – מאשר היא מליאה.

ורצון שכני סנה – הוא השמים.

תבואתה – הברכה הזאת. והתחברו שנים סימנין התי״ו והה״א, כמו: ישועתה (תהלים ג׳:ג׳), עזרתה (תהלים מ״ד:כ״ז), בצרתה (תהלים ק״כ:א׳)

א. בדפוס נפולי נוסף כאן: וממגד ארץ – כפול. הדברים חסרים בכ״י פריס 176, 177 ועוד עדי נוסח.

AND FOR THE PRECIOUS THINGS OF THE EARTH. Scripture repeats itself. The earth refers to flat land.⁠¹

AND THE FULNESS THEREOF. From what it is full of.⁠²

AND THE GOOD WILL OF HIM THAT DWELT IN THE BUSH. The reference is to heaven.⁠³

LET THE BLESSING COME. Tavotah (let the blessing come)⁠⁴ refers to this blessing.⁠⁵ Two signs,⁠⁶ the tav and the heh, are joined together.⁠⁷ Compare, ezratah (help) (Ps. 44:27);⁠⁸ yeshu'atah (salvation) (Ps. 3:3);⁠⁹ ba-tzaratah (in…distress) (Ps. 120:1).⁠¹⁰ Moses compared the tribe of Joseph to a bullock because he earlier spoke of produce.⁠¹¹ Moses referred to Joseph as His firstling bullock (v. 17) because a first-born bullock has great strength as it is the first of its father's might.

1. For the earth is in contrast to the mountains and hills mentioned in the previous verse.

2. Not only the produce of the land but of all things that the earth is full of, i.e., gold, silver, etc. (Krinsky).

3. Ibn Ezra interprets the word seneh (bush) as meaning heaven. However, he rejects this interpretation in Ex. 3:2 (Vol. 2, pp. 52,53).

4. Tavotah is the elongated or poetic form of the word tavo.

5. The blessing mentioned in verses 13-16.

6. Two letters which are signs of the feminine.

7. The elongated form of tavo should have read tavo'ah or tavo'at. Tavotah is a combination of the two.

8. Ezratah is a combination of the two feminine forms ezrat and ezrah.

9. Yeshu'atah (salvation) is a combination of the two feminine forms yeshu'ah and yeshu'at.

10. Tzaratah is a combination of tzarah and tzarat.

11. Bulls are used in plowing and for pulling carts loaded with produce.

וממגד ארץ ומלואה – ממיטב הארץ, מילואה ותבוא⁠{ת}⁠ה.

ורצון שוכני סנה – ורצונו של מקום ששיכן שכינתו בסנה. ויו״ד של שוכני יתירה, כמו: היושבי בשמים (תהלים קכ״ג:א׳).

ואיכא לפרש לפי פשוטו: ורצון שכני סנה – שתהיו לרצון לשכון בין סנאים של ארץ יוסף, מארזים של ארץ אחרים.

תבוא⁠{ת}⁠ה – כל הברכה הזאת, לראש יוסף.

נזיר אחיו – מופרש מאחיו, כמו: וינזרו מקדשי בני ישראל (ויקרא כ״ב:ב׳), לפי שהיה יוסף מופרש מאחיו וירד למצרים.

ואפשר לפרש: ורצון^א שוכני סנה – רצונו של הקב״ה ששכן בסנה, בזרעו של יוסף, בחר^ב מזרעו מלך – יהושע שהוא מזרעו של אפרים. וגם תשכון השכינה בחלקו של יוסף בשילה, שהיה שם אוהל מועד הרבה שנים, והוא בחלקו של יוסף, דכתיב: ויטש משכן שילו^ג (תהלים ע״ח:ס׳), וימאס באהל יוסף (תהלים ע״ח:ס״ז), ורוב מלכי ישראל היו מאפרים.

א. בכ״י מינכן 52: לרצון.

ב. בכ״י מינכן 52: בחד.

ג. בכ״י מינכן 52: שילה.

וממגד ארץ ומלואה – WITH THE PRECIOUS THINGS OF THE EARTH AND ITS FULLNESS – From the best of the land, its fullness, and its produce.

ורצון שוכני סנה – AND THE GOOD WILL OF HE WHO DWELLED IN THE BUSH – And the good will of the Omnipresent who had His presence dwell in the bush. And the “yud” [at the end] of “the one who dwelled (שוכני)” is extra, as in: “Who dwells (היושבי) in the heavens” (Tehillim 123:1).

And it is possible to interpret it according to its plain meaning: ורצון שכני סנה – AND THE GOOD WILL OF HE WHO DWELLS IN THE BUSH – that it shall be more pleasing for you to dwell among the bushes of the land of Yosef, than among the cedars of other lands.

תבוא⁠{ת}⁠ה – LET THIS COME – This whole blessing, ON THE HEAD OF YOSEF.

נזיר אחיו – SEPARATE FROM HIS BROTHERS – Separate from his brothers, as in: “to separate themselves from the holy things of the Children of Israel” (Vayikra 22:2), since Yosef had been separated from his brothers and went down to Egypt.

And it is possible to interpret: ורצון שוכני סנה – AND THE GOOD WILL OF HE WHO DWELLED IN THE BUSH – The favor of the Blessed Holy One who dwelled in the bush shall be upon the descendants of Yosef: He chose from his descendants a king – Yehoshua who is from the descendants of Ephraim. And also the divine presence will dwell in the portion of Yosef in Shiloh, where the Tent of Meeting was for many years, and it is in the portion of Yosef, as it is written: “And He abandoned the tabernacle of Shiloh” (Tehillim 78:60), “and He despised the tent of Yosef” (Tehillim 78:67). And the majority of the kings of Israel were from Ephraim.

וממגד ארץ ומלואה – כלומר: אף עשב השדה לבהמה. מגד – לשון שבעת עשבים.

ורצון שכני סנה – שיהא רצון הקב״ה וברכת⁠{ו} מצויין בכל זאת.

שכני סנה – ששיכן שכינתו תחילה בסנה.

תבואתה – הברכה לראש יוסף.

ולקדקד – מילה כפולה.

נזיר אחיו – פתרונו: נגיד אחיו.

ורצון שכני סנה – פי׳ שתהא ארצו מבורכת במים שהם רצון וחפץ, השוכנים בארץ מגדלת סנאים קוצים וברקנים, מכח שהארץ ההוא יבשה וקשה.

וממגד ארץ ומלואה – ממגד ארץ המישור ומאשר היא מלאה, כי הזכיר ההרים והגבעות ויזכיר הבקעה וארץ המישור, כדברי ר׳ אברהם.

ועל דעתי: מגד ארץ ומלואה – ברכות שדים ורחם,⁠¹ כי כל האדם וכל הרמש אשר הוא חי יקרא מלואה, וכן: ירעם הים ומלואו (תהלים צ״ו:י״א), כי אם מלאתיך אדם כילק (ירמיהו נ״א:י״ד). והנה זה כטעם: ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך (דברים כ״ח:ד׳).

ורצון שוכני סנה – נמשך למעלה, ומרצון שוכני סנה, ויקרא השם הנכבד: שוכני סנה, כי שם נראה אליו בתחלה ושכן ימים רבים על הר סיני שהוא מקום סנה, ומסיני בא ושכן בישראל. וטעם הכתוב: שתהיה ארצו מבורכת מרצון השם, כטעם: רצית י״י ארצך (תהלים פ״ה:ב׳), וארצה בו ואכבדה (חגי א׳:ח׳).

וטעם תבואתה – הברכה הזאת תבא לראש יוסף ולקדקוד נזיר אחיו, כדברי יעקב: תהיינה לראש יוסף ולקדקוד נזיר אחיו (בראשית מ״ט:כ״ו). או טעמו: ורצון שוכני סנה תבא לראש יוסף. ואל תתמה על החפץ² שיכנה אותו בלשון נקבה, כי כן בלשון ארמית: ורעות מלכא (עזרא ה׳:י״ז), ולשון חכמים: חפצת נפשו.

ועל דרך האמת: יאמר שהרצון ששכן בסנה תבוא היא לראש יוסף, שבה ירים ראש. והזכיר סמוך במקום מוכרת. וכמוהו רבים. או יסמוך אל השם הנכבד הנזכר, ורצון י״י השוכן בסנה תבא לראש יוסף וזאת ברכת יעקב: מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך (בראשית מ״ט:כ״ה).

1. השוו ללשון הפסוק בבראשית מ״ט:כ״ה.

2. השוו ללשון הפסוק בקהלת ה׳:ז׳.

AND FOR THE PRECIOUS THINGS OF THE EARTH 'U'MLO'OH' (AND THE FULNESS THEREOF). This means: "for the precious things of the land of the plains and of which it is full,⁠"¹ for he mentioned the mountains and the hills previously² and now he speaks of the valley³ and the plains, according to the words of Rabbi Abraham ibn Ezra. In my opinion, the precious things of the earth and the fulness thereof is identical with the blessings of the breasts, and of the womb,⁠⁴ for all humans and all creeping things that are alive are called "the fulness of the earth.⁠" Similarly, let the sea roar, and the fulness thereof;⁵ Surely I will fill thee with men, as with the locust.⁠⁶ This blessing is thus like Blessed shall be the fruit of thy body, and the fruit of thy land, and the fruit of thy cattle.⁠⁷

URTZON' (AND THE WILL OF) HIM THAT DWELT IN THE BUSH. This is connected with above [i.e., with the word umimeged at the beginning of this verse, where the prefix mem means "from.⁠" Here, too, the word urtzon is equivalent to] u'mirtzon — "and from the Will of Him that dwelt in the bush.⁠" Now the Glorious Name⁸ is called "Him that dwelt in the bush" because it was there that He first appeared to Moses,⁠⁹ and He dwelt many days on Mount Sinai which is a place of bushes¹⁰ and from Sinai He came and dwelt in Israel. And the sense of the verse is that Joseph's land be blessed from the Will of G-d, similar in meaning to these expressions: 'ratzitha' (Thou hast been favorable) unto Thy land;¹¹ 'v'ertzeh' (and I will take pleasure) in it, and I will be glorified.⁠¹²

TAVOTHAH' (SHE SHALL COME) UPON THE HEAD OF JOSEPH. The meaning of tavothah [in the feminine form] is that this brachah ["blessing" — a feminine noun] shall come upon the head of Joseph, and upon the crown of the head of him that is prince among the brethren. Or the meaning thereof may be: "Let the Will of Him that dwelt in the bush come upon the head of Joseph" [the feminine tavothah referring to the masculine ratzon]. Now, do not wonder that [the masculine ratzon] "will" is described with the feminine [tavothah — she shall come], for it ["will"], in the Aramaic language is indeed so [feminine, as it is said] 'ure'uth' (and the pleasure of) the king.⁠¹³ And in the language of the Sages¹⁴ we find the expression "cheftzath (the desire) of his soul" [again a feminine usage].
And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], the verse states that the Will¹⁵ — that is, the Divine manifestation that dwelt in the bush — shall come upon the head of Joseph, for with Her he will raise up the head. It mentions the Will in the construct form [saying urtzon — "and the Will of"] in place of the independent form of the noun [i.e., v'ratzon — "and the Will"]. There are many such cases [in Scripture]. Or it may be that the word urtzon is in construct with the aforementioned Glorious Name [Blessed of 'the Eternal' is his land].⁠¹⁶ Thus this verse means: "and the Will of the Eternal that dwelt in the bush shall come upon the head of Joseph.⁠" This is like the blessing of Jacob who said From the G-d of thy father, Who shall help thee, and the Almighty, Who shall bless thee.⁠¹⁷

1. Ibn Ezra thus explains the word u'mlo'oh (and the fulness thereof) as meaning u'mimlo'oh (and "of" the fulness thereof, or "and of which it is full").

2. (15).

3. I have found no reference in the verses concerning the valley. In the commentary of Ibn Ezra, whose opinion Ramban is now quoting, "the valley" is not mentioned either.

4. Genesis 49:25.

5. Psalms 96:11.

6. Jeremiah 51:14.

7. Above, 28:4.

8. Ibid., (58).

9. Exodus 3:2.

10. See Ramban ibid., (5) (Vol. II, p. 27).

11. Psalms 85:2.

12. Haggai 1:8.

13. Ezra 5:17. Re'uth or re'utha, the Aramaic term for the Hebrew cheifetz (will), is feminine. See Jastrow, re'utha.

14. I have not found this quote in Talmudic literature, but it appears in the writings of the early Rabbinic period. See "Sefer Hachinuch" (my edition, p. 508, line 5): "kol 'cheftzath' nafsho — all 'the desire of his soul.⁠"

15. Thus the word urtzon which thus far has been understood as being in the construct form ("and the Will of") is now interpreted as an independent noun: "and the Will,⁠" and is in apposition with the phrase Him that dwelt in the bush. Ramban will later comment that it is common in the Scriptures to use the construct form of a noun where the independent form is meant.

16. (13). — Abusaula.

17. Genesis 49:25.

וממגד ארץ – אחר שהזכיר פירות ההרים הזכיר פירות ארץ המישור, ובמלת ומלואה נכלל הכסף והזהב וכל המחצבים ושאר כל קניני הארץ שהכל בה, ומתברך מרצון הקב״ה ששכן בסנה.

ובמדרש מברכת ה׳ ארצו, למה נתברך יוסף בברכת הארץ יותר מכל השבטים, אלא אדם הראשון ששמע לקול אשתו נתקללה האדמה בעבורו שנאמר (בראשית ג) כי שמעת לקול אשתך וגו׳, יוסף שלא שמע לאשת אדוניו נתברכה האדמה בעבורו, הה״ד מברכת ה׳ ארצו.

תבואתה לראש יוסף – הברכה הזאת, והמלה זרה והיא מורכבת מן באתה ומן תבא, ורמז לו משה בכאן כשם שבאת בגלות מצרים קודם אחיך כן תבא לגאולה קודם להם, והם מ״ה שנים שעתידים הנדחים שיהיו נגאלין קודם הנפוצים, ובין גאולה לגאולה מ״ה שנים.

וממגד ארץ, "and from the bounty of the earth.⁠" Having first mentioned the fruit growing in the mountains, Moses now mentions the fruit growing in the plains. By adding the word ומלואה, "and its fullness,⁠" he refers to other benefits to be derived from that earth such as silver and gold and other ores to be mined there. The whole land is blessed by the Lord Who resides in the סנה, the burning bush, the site of Moses' first encounter with Hashem.

A Midrashic approach, [based on Torah Shleimah Bereshit 3,17 note #124] The Midrash asks why the land of the tribe of Joseph was blessed more than that of any other tribe? The answer given relates to the cursing of the earth as a result of Adam's sin in Gan Eden. The soil which Adam subsequently had to work in the sweat of his brow was cursed because he had listened to the urging of his wife to also eat from the fruit of the tree of knowledge. Joseph, on the other hand, had withstood the urgings of the wife of his master Potiphar to enjoy the "fruit" she had to offer. Therefore, his descendants, in commemoration of the merit accumulated by their ancestor, do not have to work the soil so hard to make it give up its produce as have the other tribes whose founding fathers do not have this merit going for them.

תבואתה לראש יוסף, "may it come to rest (the blessing) on the head of Joseph.⁠" The word תבואתה is a strange word; it is composed of the two words באתה and תבא. Moses is trying to hint here that just as Joseph went into exile into Egypt long before the remainder of his brothers, so when the redemption will come he, (his tribe) will also enjoy that experience before the other tribes will. These are the 45 years discrepancy mentioned between the 1290 years and the 1335 years which Daniel speaks of in Daniel 12,11-12. There is a time lapse between the ingathering of the exiles referred to as נדחים, "outcasts,⁠" and those referred to as נפוצים, "scattered.⁠" (compare Deut. 30,2-3).

וממגד ארץ ומלואה – פי׳ וממגד ארץ המישו׳ ומאשר היא מלאה כי הזכיר ההרים והגבעו׳ ומזכיר גם הבקעה וארץ המישור. והרמב״ן פי׳ וממגד ארץ ומלואה ברכת שדים ורחם כי כל האדם וכל הרמש אשר הוא חי נקרא מלואה וכן ירעם הים ומלואו:

ורצון שוכני סנה – כי שם נראה אליו תחלה ושכן ימים רבים על הר סיני שהוא מקום הסנה ומסיני בא ושכן בישראל:

תבואתה – הברכה הזאת:

לראש יוסף – פי׳ מרצון השם ית׳ תבא לראש יוסף ברכה זאת. אי נמי רצון שוכני סנה תבא לראש יוסף וקורא בלשון נקבה כי כן בלשון ארמית ורעות מלכא. ויש אומר לפי הפשט ורצון שוכני סנה תבואתה לראש יוסף לא מיבעי׳ שתתברך ארצו במקומות הטובים אלא אפי׳ במקום שהסנה שוכן ימצאו רצון שיהי׳ מתברך:

וממגד ארץ ומלואה, "from the bounty of the land and its fullness;⁠" this refers to the produce grown in the coastal plains, seeing that the produce growing on mountains and on hills has already been mentioned.

Nachmanides explains the words as referring to blessings of the breast and womb respectively, corresponding to Yaakov's blessing in Genesis He claims that every living creature is called מלואה inasmuch as they help fill the earth. He quotes as proof Chronicles I 16,32 ירעם הים ומלואו, "let the sea and all that is in it thunder.⁠"

ורצון שוכני סנה, "and by the favour of Him Who rested on the thorn bush.⁠" This was when the Shechinah had his first encounter with Moses. This was also where he had spent many days (either receiving the Torah, or pleading for forgiveness for his people.) The thorn bush was at the bottom of Mount Sinai, or Mount Chorev as it is known also. Eventually, after the building of the Tabernacle, the Shechinah came to rest above the Holy Ark in that Tabernacle, i.e. over the encampment of the whole Jewish people.

תבואתה, "may it be present, etc.;⁠" a reference to this blessing.

לראש יוסף, "upon Joseph's head.⁠" Moses expresses the wish that Hashem bestow this blessing on the tribe of Joseph. Alternately, the meaning is that "the goodwill of the One Whose residence is above the thorn bush should bestow His blessing on the tribe of Joseph.⁠" The reason that Moses would be referring to God in the feminine mode (apparently, by saying תבוא instead of יבוא, is that this is the standard mode employed in Aramaic when referring to attributes of Hashem. [Compare Targum on Kohelet 5,7 where God is described in the feminine mode as רעותא ד'.]

Some commentators say that when viewed from the perspective of the plain meaning of the text, the פשט, Moses means to say that although there is no need to express a special blessing for the parts of the land of Israel which is naturally bountiful, Moses wanted to bestow a similar blessing on the parts which normally do not yield nature's bounty. The thorn bush represents such normally barren areas in any country.

ורצון שוכני סנה – בעבור שייחס כל הטובות האלה לשמים ולתהום ולשמש ולירח, גם להרים ולגבעות ולארץ, אולי יחשב כי אין השם הפועל הראשון להם, לכן אמר ורצון שוכני סנה, כלומר וברצון, רצוני אך זה כולו ברצון השם ית׳.

וכינה לשם בשוכני סנה – כי הוא ית׳ נראה למשה בו תחלה, ולכן הוא חביב אצלו. ויתכן שרצון השם הוא ברכה בעצמה, כלומר שיהיו לו כל הטובות הגשמיות וגם רצון השם שהוא העיקר, רצוני שיהיה רצוי לשם.

תבאתה – הברכה.

נזיר אחיו – כי נבדל מאחיו זמן גדול מעת שנמכר.

וממגד ארץ ומלואה ורצון שוכני סנה וגו׳ – מפני שהיו תוצאות גבול מנשה ואפרים הים כמו שנזכר בספר יהושע הנה נתנבא להם משה ממגד ארץ בכללה ומטוב מלואה והם הסחורות הבאות שם דרך הים הנושאות שם מרחוק כל הדברים החשובים הן מפירות הארץ הן מזולתם וזה רצון השוכן בסנה שהוא גדול בארץ, וזה כי למעוט תבואתיו יחשוק שיוכן לו בקלות לבא בגבולו מרחוק כל הדברים ההכרחיים לו ובזה האופן תמצא עירות גדולות מאד אין להם בעצמם פירות ותבואות אך יסמכו על הסחורות הבאות להם מן הנהר שהוא אצלם או מן הים אשר יובילו אליהם דרך שם בקלות.

תבואתה לראש יוסף – רוצה לומר: תבא הברכה לראש יוסף ולקדקד מי שהיה הפרוש שבאחיו והוא יוסף והוא מבואר מענין אשת אדוניו כשבקשה ממנו לשכב אצלה להיות עמה ושם נפשו בכפו לברוח מעשות זה המעשה המגונה ולא עשה כן יהודה בדבר תמר כל שכן שהיה יותר רחוק מזה מה שעשה ראובן בדבר פלגש אביו.

ורצון שוכני סנה ותהא ארצו מבורכת רצונו ונחת רוחו של הב״ה הנגלה אלי תחלה בסנה. אמר ותהא ארצו מבורכת שזהו המכוון מזה המאמ׳ ואח״כ פי׳ המלות ואמר רצונו ונחת רוחו של הקב״ה שפירושו שיהא בארצו רצונו ונחת רוחו של הב״ה שזו הי׳ ברכה גדולה והיינו שתהא מבורכת אח״כ נתן טעם על אמרו ורצון שוכני סנה במקום ורצון האל ואמר הנגלה אלי תחלה בסנה:

תבאתה ברכה זו לראש יוסף. כי תבאתה כמו תבא והיא מורכבת מעבר ומעתיד או שבאה בשני סימני׳ כמו ישועת על דעת החכם רבי אברהם בן עזרא:

והשלמות הרביעי הוא בעסק הארץ וסחורותיה ועבודה כי זאת היא תפארתה וכמו ששבח הנביא לצור אשר סוחריה (ישעיהו כ״ח ח׳) שרים כנעניה נכבדי ארץ, והנה היו תוצאות מנשה ואפרים הים כמו שנזכר בספר יהושע ומשם היו באים הסחורות ומלוי הטובות והסחורות, ועל זה אמר וממגד ארץ ומלואה, שהמלוי הוא רבוי הטובות והסחורות עם היות שהרמב״ן כתב שהמלוי הוא במקנה, ומגד הוא לשון מתנה כמו (דברי הימים ב ל״ב) ומגדנות לחזקיהו, או יהי לשון מתיקות כדברי המפרשים, הנה אם כן זכר בזה שכל השלמיות האפשריות להיות בארץ כבר היו בארץ יוסף, רוצה לומר מברכת אביו שברכו בהם ולא נשאר במה יברכהו משה כי אם אמרו ורצון שוכני סנה, תבאתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו, ר״ל שרצון השם יתברך ששכן כבודו בסנה אותו. רצון שהיא ברכה עליונ׳ תבואתה לראש יוסף ולקדקד האיש אשר היה נפרד מאחיו שנים רבות, או יהיה פירוש נזיר אחיו, המעוטר מכל אחיו בשלמיות כולן, או יהיה פירושו היותר נזיר ופרוש מהתאוות הגשמיות שהיה בכל אחיו כמו שיראה מענין אשת אדוניו ויחס זה אל הרצון על דרך (תהלים פ״ה) רצית ה׳ ארצך, והרב המורה פי׳ בפרק כ״ה חלק א׳ ורצון שוכני סנה על התמדת השכינה וכפי דעתו יהיה זה ענין המאמר שהרצון האלהי שהיה בסנה והוא שאמר (פרשת שמות) והסנה איננו אוכל, אותו הרצון יבא על ארץ יוסף שתתמיד בטובתה ולא להפסד וכליון וכאלו אמר במה אברך יוסף אם בשפע הארץ מכל המינים כבר מבורכת מברכת אביך, לא ישאר לי לברך כי אם שאותו הטוב והשפע יתמיד ולא יבא לידי הפסד וכליון, ומלת תבואתה מורכבת יאמר כנגד הרצון הנזכר תבואתה על ראש יוסף וגו׳ או יחזור לברכה כדברי המפרשים.

ורצון שכני סנה – וגם רצון האל שנגלה בסנה, אשר בו הורה ענין ״עמו אנכי בצרה״ (תהלים צ״א:ט״ו), כל אלה תבואתה לראש יוסף – מלבד ברכותיו עם הצבור, תבואנה על ראשו מאת אלהי מרום, שהוא יברך בלתי אמצעי.

ולקדקד נזיר אחיו – כי אמנם ראוי הוא לזה, כי אמנם היה בעל נזר וכתר מלכות בקרב אחיו, והתנהג עם כולם בחסידות.

ורצון שכני סנה, may it enjoy the goodwill of the Lord Who first manifested Himself to me at the burning bush. It was on that occasion that God had first indicated that He was going to redeem the Israelites forthwith, in response to the groaning of the Jewish people as reported immediately before the Torah reports Moses’ encounter with God. (Exodus 2,23-24) In Psalms 91,15, Moses, the author of that psalm, refers to God responding to the outcry of the oppressed. תבאתה לראש יוסף, apart from the blessings the tribe of Joseph shares with all the other tribes, Moses prays that God will relate to this tribe without employing His usual intermediaries (such as angels).

ולקדקוד נזיר אחיו, seeing that he was the most self-controlled of all his brothers,⁠^a (alternative translation, the crowned head in Egypt) and he conducted himself with unparalleled piety toward his brothers, Moses feels that Joseph’s descendants deserve the distinction he prays for.

a. my definition of Nazir,

הנגלה אלי תחלה בסנה וכו׳. ונראה שעל דעת רש״י זכר דבר זה שנגלה אליו בסנה, שמאחר שנגלה לו בסנה על שם ״עמו אנכי בצרה״ (תהלים צא, טו), אין לך רצון יותר מזה. והיו״ד ב״שוכני״ יתור, כאילו כתיב ׳ורצון שוכן סנה׳:

תבאתה ברכה זו לראש יוסף. כי ״תבאתה״ מלשון ״תבא״. וכתב הראב״ע שבאה התי״ו בשני סימנין, בתי״ו וה״א, כמו ״עזרתה״ (תהלים מד, כז), ״ישועתה״ (שם ג, ג). וצריך לומר לפי זה כי הוא שם דבר בלשון נקבה, ובא בשני סימנין. שאם ״תבאתה״ הוא לשון עתיד לנקבה, אין צריך תי״ו ולא ה״א בסוף. ואפשר כי הוא שם דבר לנקבה, וה״א נוספת, וכן ״עזרתה״ עזרה ליחידה, והה״א נוספת:

וּלְקָדְקֹד: קו״ף ראשונה בקמץ לבד.⁠^א [וּלְקָדְקֹד].

א. ראה הערת נורצי לבר׳ כז יט (׳וְאָכְלָה׳) ואת הערתי שם, וכן תה׳ קיח יד (׳עזי׳).

ברכה זו לראש יוסף. רצ״ל במה שהוסיף מלת ברכה, דבלאו הכי לא היה נשמע מה תבא לראש יוסף. לכך הוסיף ברכה זו:

This blessing on Yoseif's head. Rashi adds the word blessing because without it, the verse does not indicate what will be visited upon Yoseif's head. Therefore Rashi adds this blessing.

ורצון שכני סנה וגו׳ – פירוש שיתרצה בו ה׳ להטיבו גם בזמן שישראל בצער, והוא סימן שכינת סנה.

ואומרו תבואתה לראש יוסף ולקדקד וגו׳ – פירוש טעם האמור הוא כנגד שני מדות טובות שנמצאו בו, אחד שהגם שגלה וירד למצרים, וכמה סיבות הרשע הקיפוהו עמד בצדקתו, כאומרם ז״ל (רש״י שמות א ה) בפסוק ויוסף היה במצרים הוא יוסף וגו׳, והוא מה שרמז באומרו לראש יוסף. וכנגד מה ששילם לאחיו טובה תחת רעה, אמר נזיר אחיו, שהזירוהו אחיו מן אחוותם, כמו שדרשו ז״ל (רש״י בראשית לז יז) בפסוק נסעו מזה, ואף על פי כן ויכלכל יוסף וגו׳.

ורצון שכני סנה, "and the goodwill of the One who allotted me a place at the burning bush.⁠" Moses refers to the time when he found favour in God's eyes who appointed him to release the Jewish people from their painful bondage. This is the reference to his having stood in front of the burning bush.

תבאתה לראש יוסף ולקדקוד, "may these rest on the head of Joseph, etc.⁠" Moses speaks in respect of two outstanding virtues of Joseph. 1) Although he had been exiled to Egypt and had experienced many temptations and injustices he remained loyal to his father's upbringing. (Compare what Midrash Rabbah 1,7 writes on Exodus 1,5, i.e. "although Joseph was in Egypt.⁠") Moses alluded to this when speaking of ראש יוסף. 2) The second virtue of Joseph deserving special mention is the fact that he repaid the evil his brothers had done to him by doing good for them. Tanchuma explains this on Genesis 37,17 נסעו מזה. In spite of the brothers having severed their connection with Joseph at that time, he provided for them as we know from Genesis 47,12.

וממגד ארץ ומלאה – הם הפירות שממלאין כל הארץ כמ״ש ארץ צבי מה צבי אין עורו מחזיק וכו׳.

ורצון שכני סנה – היו״ד מאותיות האמנתי״ו הנוספות כמו מושיבי המשפילי ודומיהן ופי׳ סנה קוץ. והוא במקום החורב ולכן נקראו סיני וחורב והשוכנים במקום יבש ערבה ושוחה בוודאי הם תאבים ורוצים לכל דבר כמבואר אביון שתאב לכל דבר. ופירוש הפסוק ורצון שוכני סנה שהם התאבים ורצונם לכל דבר ישיגו הכל ביוסף.

תבואתה לראש יוסף – פי׳ תבוא זאת הברכה לראש יוסף וכמ״ש פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון והן שני ברכות וכן אמר למטה נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה׳ נזיר אחיו. פרישא דאחוהי.

וממגד ארץ ומלאה – זכר למעלה ההרים והגבעות, וכאן דבר מברכת ארץ המישור והבקעה, ופירוש ומלאה מאשר היא מלאה כגון מטמוניות שבה, או יהיה ומלאה שם כללי לכל אשר על הארץ וירמוז לרבוי זרעו עד שימלאו את הארץ, דומה למה שברכו יעקב ברכות שדים ורחם:

ורצון שכני סנה – כמו ומרצון, והכונה שהברכות האלה יבואו לו משפע ומרצון הקב״ה הנגלה עלי בתחלה בסנה, ומלת שוכני כמו שוכן לי, או יהיה היו״ד נוסף כמו ההופכי הצור, ואפשר שזכר כאן מראה הסנה להורות על התמדת ההשגחה האלהית בלי הפסק על שבט יוסף, כי כמו שהיה הרצון האלהי שלא יכלה הסנה ע״י האש הבוער בו כמ״ש והסנה איננו אכל (שמות ג׳ ב׳), כן לא יבא הפסד וכליון ביוסף, וישאר בו תמיד השפע הטוב, וכן אמר לו אביו מאל אביך ויעזרך:

תבואתה – הברכה הזאת:

ארץ ומלואה – כי תוצאות גבול מנשה ואפרים הים, כמוזכר בס׳ יהושע, הנה יהיה להם ממגד ארץ בכללה ומטוב מלואה, והם הסחורות הבאות שם דרך הים הנושאות שם כל דברים החשובים הן מפירות הארץ הן מזולתם (רלב״ג). ורצון שוכני סנה. היו״ד מאותיות האמנתי״ו הנוספות כמו מושיבי המשפילי, ופי׳ סנה קוץ, והוא במקום החורב, ולכן נקרא סיני וחורב, והשוכנים במקום יבש וערבה הם תאבים לכל דבר, וטעם ורצון שוכני סנה, התאבים ורוצי׳ לכל דבר ישיגו הכל בארץ יוסף (הגר״א).

תבואתה – תוכן המלה תבוא והתי״ו סימן הנקבה הנסתרת, ור״ל כל ברכה תבא לראש יוסף, והה״א נוספת בסוף המלה כה״א ותקרב ותבואה, אשמרה דרכי, והתי״ו נוספת כתי״ו נפלאת אהבתך לי, ישועתה עזרתה, וכל כפל תוספת לכפול הענין, וכשאמר ישועתה עזרתה ר״ל רוב ישועה, רוב עזרה, נפלאתה להגדיל האהבה ולהפליאה נכפלה בו התוספת, וכן כי החבאתה, לפי שהחביאה אותם יפה יפה שלא יכירו מקומם אם חפשו אותם בגג, וכן תבואתה ר״ל תבוא ותבוא לרוב (רוו״ה) וכבר הזכרתי כל זה, והוא מוסכם עם רז״ל. ובמכדרשב״י (זהר תרומה קס״ד ב׳) איתא לסטרא אחרא יהבי תוספת את וחושבנא בגריעו כגון עשתי, ובכל אתר דאתוון אתוספן בגוונא דא איהו לגריעותא כגון האמינון אחוך דסגי האמנון. ובסטרא דקדושה גרע אות ואיהו תוספת. ע״ש. ונשנו הדברים (ויקהל רי״ד). וצריך ביאור.

ורצון שכני סנה – האל אשר שכן על ההר הנקרא על שם הסנה, והוא סיני (רמב״ן), ואין לפרש על שנגלה למשה בסנה, כי אז לא שכן האל בסנה, רק כרגע נגלה בו. טעמי התבות האלה משובשים, וצריך להגיה ורצ֖ון שכנ֣י, וכן מצאתי אח״כ בכ״י על קלף עם תרגום שנכתב קודם שנת קע״א.

וממגד ארץ ומלאה מלבד התמתקות הפירות ע״י מים שמש וירח יהיה מתיקות בפירות מה׳ שארץ ומלואה שלו, עד״ה (תהלים קד) לה׳ הארץ ומלואה. ורצון שכני סנה ואעפ״כ רצה להשכין שכינתו בסנה בעת שנגלה אל משה, וענין שנגלה בסנה הוא, שמשה חשב שאינם ראוים לגאולה: א) שארץ מצרים היא ערות הארץ ואינה ראויה שיתגלה ה׳ בה, ב) שלא היו מעשים טובים בישראל, ג) שנדבקו מעט בתועבת מצרים, ולכן הראה ה׳ לו בזה שהשכין שכינתו על הסנה, שיש בו ג״כ ג׳ דברים לרעה: א) מצד המקום, שגדל בארץ ציה. ב) שלא יגדל פרי. ג) שהוא מלא קוצים. אבל מצד אחר יש בו ג׳ דברים לשבח. א) שהוא במדבר שמסוגל להמתבודד ברוחניות, ב) שהוא טוב להאחז בו האש מהר. ג) שהקוצים יועילו לו שיזקין בארץ גזעו. כן בענין גאולת ישראל ג׳ דברים לשבח. א) שע״י שנגלה כבוד ה׳ במצרים נראה כי מלא כל הארץ כבודו שאף במקום שפל כמצרים הראה כבוד מלכותו, ב) כי אור ה׳ היא התורה אין מסוגל להנתן רק לישראל, ג) שהיה בהם כענין הקוצים שיש בסנה שמרחיק מלהדבק בו, כן לא נתדבקו במצריים והיו שונים מהם בכל עניניהם, כידוע, וכן היה מלכות זרע יוסף, א) שמעת העמיד ירבעם העגלים טמא את הארץ, ב) מעשיהם היו לא טובים, ג) שחטאו בחטאת ירבעם והבעל, והיו ג״כ ג׳ דברים לשבח. א) שארצם היה סוכך על שבט יהודה ובנימין שומרי התורה ועל המקדש, ב) שהיה בהם ע״י זכות יוסף ענין הגבורה למלחמה וכל שכניהם ייראו מפני גבורתם הנוראה. וע״י זה ישבו יהודה ובנימין בארצם, והראיה אחרי שגלו לא ארכו הימים ויגל גם יהודה מאדמתו, ג) ע״י שלא היה להם ענין ההוד לא היו באהבה עם העמים שכניהם ולא נתערבו בהם, ומפני שמשה ראה שעתידים עשרת השבטים לחטוא, ועכ״ז ברכם שתתקיים ברכתו לכן הזכיר ענין הסנה. תבואתה תחול עליו הברכות. לראש יוסף שכלכל את אביו ואת אחיו כנ״ל. ולקדקד נזיר אחיו בשביל שעתיד להיות נזר האחים ומושל עליהם ולכן יתברך:

וממגד ארץ ומלואה: בכל תבל ומלואה יש כמה מינים בזו המדינה שאינם בזו, והכל נמצא ב׳הר המלך׳¹.

ורצון שוכני סנה: יש מינים שאינם נאכלים אלא למי שמרזה את גופו להיות פרוש² מתאות העולם, ומכונים המינים הללו ״רצון שוכני סנה״ – שביקש אז הקב״ה לשכון דכא כביכול³, כך ברא מינים אלו למי שרצונו לחיות בזה האופן. גם זה נמצא בשבט יוסף.

תבואתה לראש יוסף: כל זה השפע ראוי ׳לבוא לראש יוסף׳, שהיה משפיע כל טוב במצרים.

ולקדקד נזיר אחיו: על מה מגיע לו גם ״רצון שוכני סנה״ דהיינו מינים המכחישים את הגוף⁴, בשביל שגם יוסף התנהג בנזירות בשעה שפירש מאחיו⁵. וכתיב בלשון ״קדקד״, משום שמי שהוא נזיר ופרוש מן התבל, עוסק בדביקות ומשוקע בדעת שהיא באחורי הראש⁶. ועיין להלן פסוק כ׳. ועיין מה שכתבתי בספר בראשית (מט,כו) בברכת יעקב את יוסף⁷.

1. כפי שהזכיר רבינו בפסוק י״ג בסוף ד״ה ממגד שמים מטל. ועיין גם דברי רבינו בברכת יעקב ליוסף (בראשית מט,כה ד״ה ואת שדי ויברכך).

2. דייקא.

3. לשכון בסנה (שהוא שיח נמוך) כשנתגלה למשה רבינו בתחילת שליחותו (שמות ג,ב).

4. כפי שביאר רבינו בד״ה ורצון שוכני סנה.

5. כמוזכר ברש״י (בראשית מג,לד) על הפסוק ״וישתו וישכרו עמו״, רש״י: ומיום שמכרוהו לא שתו יין ולא הוא שתה יין... ואותו היום שתו.

6. רבינו לבראשית (מט,כו): וזה (הדעת) במקום המוח שהוא הקדקד, כדאיתא במנחות (לז,א) ״בין עיניך״ – זה הקדקד וכו׳, מקום שמוחו של תינוק רופס.

7. על הפסוק ״תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו״.

שכני סנה – כדברי שד״ל, הר הסנה, שנקרא סיני לזכר הסנה, וכשמשה נהג שם את צאן יתרו היה נקרא חורב (שמות ג׳:א׳).

ורצון שכני סנה – באו ישראל לשילה נאסרו הבמות וקדשים קלים ומעשר שני נאכלין בכל הרואה,⁠¹ דאמר קרא ורצון שכני סנה, עין שלא רצתה ליהנות מדבר שאינו שלו תזכה ותאכל בין השנואין.⁠² (זבחים קי״ח:)

ורצון שכני סנה – [תניא, הרי אמרו שכינה לא שרתה אלא בחלקו של בנימין, והא כתיב (תהלים ע״ט) ויטש משכן שילה וימאס באהל יוסף], א״ר אבהו, כתיב ורצון שכני סנה, קדשים המרצים נאכלין בחלקו של יוסף.⁠³ (ירושלמי מגילה פ״א הי״ב)

1. ר״ל בכל מקום שהיה אפשר משם לראות קצת מהבית, והיינו בכל מקום שרואין משם שילה.

2. כלומר קדשי שילה נאכלין אף בגבולי שארי שבטים ששנאוהו. ומ״ש עין שלא ראתה וכו׳ – רומז לענין יוסף עם אשת פוטיפר, וע״ד דרש ורמז דריש כן מפני ששילה היתה בחלק בני יוסף וכמש״כ בתהלים ע״ט ויטש משכן שילה וגו׳ וימאס באהל יוסף, אבל עיקר הילפותא לזה מפרשה ראה בענין הבמות מפסוק השמר לך פן תעלה עלותיך בכל מקום אשר תראה ודרשינן בכל מקום אשר תראה אי אתה מעלה אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה כפי שבארנו במקומו (י״ב י״ג).

3. נראה דרומז לדרשה הקודמת עין שלא רצתה ליהנות וכו׳, והא דשכינה לא שרתה אלא בחלקו של בנימין נתבאר לעיל בפסוק י״ג.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון