The firstborn of his herd, majesty is his. His horns are the horns of the wild ox. With them he shall push all of the peoples, to the ends of the earth. They are the ten thousands of Ephraim. They are the thousands of Manasseh."
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יר״י קראאבן עזראר״י בכור שורפירוש מחכמי צרפתחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייהדר זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךרלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנומנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״באם למקראמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
בכור שורו הדר לו – מלמד שניתן לו הוד למשה והדר ליהושע שאילו ניתן הוד ליהושע לא היה העולם יכול לעמוד בו: וקרני ראם קרניו, שור כחו קשה אבל אין קרניו נאות ראם קרניו נאות אבל אין כחו קשה ניתן ליהושע כחו של שור וקרנו של ראם.
בהם עמים ינגח – וכי כל העמים כיבש יהושע והלא לא כבש אלא שלשים ואחד מלכים מלמד שכבש מלכים ושולטונים שהיו מסוף העולם ועד סופו.
יחדיו אפסי ארץ – וכי כל הארצות כבש יהושע והלא לא כבש אלא פרטוס זה קטן אלא כל מלכים ששעבד היו מלכים ושולטונים, רבי יהודה אומר וכי שלשים ואחד מלכים שעיבד כולם היו בארץ ישראל כדרך שעושים ברומי עכשיו שכל מלך ושלטון שלא קנה ברומי פלטוריות וחוילות אומר לא עשיתי כלום כך כל מלך ושלטון שלא קנה פלטירות וחוילות בארץ אומר לא עשיתי כלום.
והם רבבות אפרים – לפי שלא מפורש לנו עשרם של כנעניים מה היה תלמוד לומר (שופטים א׳:ז׳) ויאמר אדני בזק שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שולחני והלא דברים קל וחומר ומה אדני בזק שאינו ראוי לימנות עם מלכי כנען היו לו שבעים מלכים מלקטים תחת שולחנו הא למוד וראה מה היה עשרם של כנעניים: והם אלפי מנשה. שאין מפורש לנו כמה הרג יהושע בכנענים ת״ל (שופטים ח׳:י׳) וזבח וצלמונע בקרקר ומחניהם עמם כחמשה עשר אלף כל הנותרים מכל מחני בני קדם והנופלים מאה ועשרים אלף הרי מאה ושלשים וחמשה אלף לקיים מה שנאמר והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה.
סליק פיסקא
"The grandeur of his (Joseph's) 'ox' (Joshua, the strong, who came from Joseph) is accorded ("hadar") him": We are hereby taught that "hod" (glory) was accorded Moses, and "hadar" was accorded Joshua; the entire world could not withstand him.
"and the horns of a re'em are his horns": The strength of an ox is great, but its horns are not beautiful, whereas the horns of a re'em are beautiful, but its strength is not great. Joshua received the strength of an ox and the horns of a re'em.
"With them he shall gore peoples as one, the ends of the earth": How many peoples did Joshua conquer? How many lands did he conquer? (The meaning is) that all the Kings that he conquered ruled from one end of the world to the other.
R. Yehudah says; Now were all of the thirty-one kings that Joshua conquered in Eretz Yisrael? But just as it is with Rome now, that any king or ruler who has not acquired palaces and dependencies in Rome says "I have done nothing!" — so, every king or ruler who did not acquire palaces and dependencies in Eretz Yisrael said "I have done nothing!"
We are not told explicitly of the greatness of the Canaanites, but it may be readily inferred from the following (Judges 1:7) "And Adoni-bezek (a Canaanite king) said: 'Seventy kings, their thumbs and big toes cut off used to glean under my table.'" (Devarim, Ibid.) "And they (the descendants of Joseph) are the thousands of Ephraim, and they are the thousands of Menasheh": We are hereby taught that they were blessed with thousands and with ten thousands, viz. (Bemidbar 10:36) "the ten thousands thousands of Israel."
[End of Piska]
בכור שורו הדר לו ניתן הוד למשה והדר ליהושע שאלו ניתן הוד ליהושע לא היה העולם יכול לעמוד בו:
וקרני ראם קר׳ הרימן הזה נאה בקרניו אבל אין בו כוח:
השור כחו יפה אבל אינו נאה בקרניו ניתן ליהושע כחו של שור וזיויו של רימן:
בהם עמים ינגח וכי כל העמים כיבש יהושע והלא לא כיבש אלא שלשים ואחד מלכים אלא שכיבש מלכים שולטים מסוף העולם ועד סופו:
יחדו אפסי ארץ וכי כל הארצות כיבש יהושע והלא לא כיבש אלא פרטוס זה קטן אלא שכיבש מלכים שולטים בכל הארצות:
והם רב׳ אפרים אע״פ שלא פירש לנו יהושע עשרן שלכנענים מנ׳ אנו למידים אותם מאדני בזק שנ׳ (שופטים א׳:ז׳) ויאמ׳ אדני בזק שבעים מלכים והרי הדברים קל וחומר מה אם מי שאין דרכו להמנות עם המלכים היו שבעים מלכים מלקטים תחת שלחנו הא למוד וראה מה היה עשרן שלמלכי כנען:
והם אלפי מנשה אע״פ שלא פירש לנו יהושע מה שהיכה בכנענים מנ׳ אנו למידים אותה מזבח וצלמונע שנ׳ (שופטים ח׳:י׳) וזבח וצלמונע בקרקור [וגו׳] הרי מאה ושלשים וחמשה אלף לקיים מה שנ׳ והם רב׳ אפ׳ והם אלפי מנשה:
The greatness of his children will be his beauty, and the mighty works wrought for him from before the Omnipotent and the Most High, by whose strength he will slay nations together to the ends of the earth; and these are the myriads of the house of Ephraim, and these are the thousands of the house of Menasheh.
בכורותא ומלכותא ויקרא והדרא ליה הוויין כמה דלית אפשר למפלח בבכורי תורייה ולא למשתעבדה בקרני רימנה כדין לית אפשר לבנוי דיוסף למשתעבדה ויהוון רמין ומנטלין ועליין על כל אומייה דארעא נפקין לקרבה לקבל בעלי דבביהון ולקבל שנאיהון ומקטלין מלכין עם שולטנין אינון ריבבתהא דקטל יהושע בר נון מן אימוראי דהואב מן שבטה דבנוי דאפרים ואינון אלפיה דקטל גדעון בר יואש מן מדייניי דהוא מן שבטה דבנוי דמנשה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ריבבתה״) גם נוסח חילופי: ״ריבוותה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דהוא״) גם נוסח חילופי: ״דהווה״.
בכורותא הות חמיא לראובן ואתנטילת מיניה ואיתיהיבת ליוסף מן שירויא מן דין דהדרת איקרא ושיבהורא דידיה דהיכמא דלית אפשר לבר נש למפלוח בבוכרא דתוריה הכדין לית אפשר לבנוי דיוסף למשתעבדא ביני מלכוותא והיכמא דרימנא מנגח בקרנוי ית חיות ברא הכדין יהוון בנוי דיוסף שלטין בעממייא כחדא בכל סייפי ארעא והינון ריבוותא דקטל יהושע בר נון בגלגלא דהוא מדבית אפרים והינון אלפייא דקטל גדעון בר יואש במדינאי דהוא מדבית מנשה.
The birthright had belonged to Reuben, but was taken from him and given to Joseph at the beginning; from thence comes the splendour of his glory and praise. For as it may not be that a man should work the ground with the firstling of his herd, so are not the children of Joseph to be reduced to servitude among the kingdoms; and as the reema pusheth with his horns the beasts of the wilderness, so will the sons of Joseph predominate together among the peoples in all the ends of the earth. Myriads will be slain in Gulgela by Hoshea bar Nun who hath arisen from the house of Ephraim, and thousands of the Midyanee by Gideon bar Yoash who will be of the tribe of Menasheh.
בכורותא ומלכותא ויקרא והדרא דיוסף אנון ארום כמא דלית למפלוח בבכורי תורתא ולא למשעבדא בקרני ראימא אלא היך תורא ורימנא מנגחין בקרניהון כך הוון עמא האלין בני שבטא דיוסף נפקין לקרבא לקבל שנאוי ומקטלין מלכין עם שלטונין אנון רברבתא דקטל יהושע בן נון מן אמוראי והוא מן שבטא דבנוי דאפרים ואנון אלפיא דקטל גדעון בר יואש מן מדינאי דהוא מן שבטא דבנוי דמנשה.
The birthright, kingdom, and honour are Joseph's: for as it may not be that one should work with the firstling among cattle, nor bring the horns of the reema into servitude; but as the ox and the reema push with their horns, so this people, the sons of the tribe of Joseph, going out to battle against their enemies, will slaughter kings and princes. Myriads of the Amoraah will be slain by Jehoshua bar Nun, who is of the tribe of the Beni Ephraim; thousands of the Midyanee will be slain by Gideon bar Yoash, who is of the tribe of the Beni Menasheh.
ויהי ההדר כדמות בכור שורו, וקרניו תהיינה כקרני הראם1, עד שבהן ינגח עמים עד קצות הארץ, ופירושו שהם רבבות אפרים ואלפי מנשה.
1. רס״ג תרגם ״ראם״ - ״כרכדאן״ (كركدن), המתייחס לקרנף או ריינוסרוס (Rhinoceros), ויכולה להתייחס גם לחד-קרן המיתולוגי, וקרוב יותר שלכך הכוונה.
בכור שורו – יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות, שנאמר: גםא אני בכור אתנהו (תהלים פ״ט:כ״ח), וכן: בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב), מלך היוצא ממנו הוא יהושע.
שורו – כחו קשה כשור, לכבוש כמה מלכים.
הדר – נתון לו – שנאמר: ונתת מהודך עליו (במדבר כ״ז:כ׳).
וקרני ראם קרניו – בכחו של שור, ויופי קרני ראם.
אפסי ארץ – שלשים ואחד מלכים, איפשר שכולן מארץ ישראל היו? אלא אין לך כל מלך ושלטון שלא קנה פלטרין ואחזה בארץ ישראל, שחשוב לכלום,ג הוא שנאמר: נחלת צבי צבאות גוים (ירמיהו ג׳:י״ט).
והם – אותם המנוגחין, הם הרבבות שהרג יהושע שבא מאפרים.
והם אלפי מנשה – האלפים שהרג גדעון במדין, שנאמר: וזבח וצלמונע בקרקר וגו׳ (שופטים ח׳:י׳), אלפים נימנו שם.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, וכן גם ברש״י שמות ד׳:כ״ב, י״ב:ל׳, ישעיהו י״ד:ל׳. בפסוק: ״אף״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י מינכן 5 נוסף: ״שור – כחו קשה ואין קרניו נאות, ראם – קרניו נאות ואין כחו קשה. נתן ליהושע״.
בכור שורו THE FIRSTBORN OF HIS OX – There is a usage of the word בכור that denotes greatness and sovereignty, as it is said, "I will also make him a בכור" (Tehillim 89:28) (i.e., a man of rank), and similarly "My son, my firstborn (בכורי) is Israel" (Shemot 4:22). The text means: the king who will issue from him, and that is Yehoshua,
whose strength will be mighty as that of an ox to subdue many kings,
הדר לו HONOR TO HIM – i.e., honor is given unto him, as it is said, "And you shall give of your honor (הודך, a synonym of הדר) unto him" (Bemidbar 27:20) (Yehoshua).
וקרני ראם קרניו AND HIS HORNS ARE THE HORNS OF A RE'EM – The ox – its strength is mighty but its horns are not beautiful, a Re'em, however – its horns are beautiful but its strength is not mighty: therefore it ascribes to Yehoshua the strength of an ox and the beauty of a Re'em's horns (Sifre Devarim 353:10).
אפסי ארץ [NATIONS] OF THE ENDS OF THE EARTH – The thirty-one kings whom Yehoshua conquered – is it possible that they were all of the land of Israel? But there was no king or ruler who did not acquire for himself a palace and territory in the land of Israel because it was so estimable to all of them (Sifre Devarim 353:12), as it is said of Israel, "An inheritance, the desire of hosts of nations" (Yirmeyahu 3:19) (see Rashi on this verse).
והם רבבות אפרים AND THEY ARE THE MYRIADS OF EPHRAIM – i.e., those who are gored are the myriads whom Yehoshua, who was descended from Ephraim, slew.
והם אלפי מנשה AND THEY ARE THE THOUSANDS OF MANASSEH – they are the thousands whom Gideon, who was descended from Manasseh, slew of Midian, as it is said, "And Zebah and Zalmunna were in Karkor [and their hosts with them, about fifteen thousand men, all that were left … for there had fallen a hundred and twenty thousand men that drew sword]" (Shofetim 8:10).
בכור שורו הדר לו – פי׳ הדר הוא לוא שהוא בכור יותר משאר אחיו כי מאת ה׳ הייתה לו הסיבה כדי להעביר הבכורה מראובן ליוסף, דכתיב ואפרים בכורי הוא (ירמיהו ל״א:ח׳). (פענח רזא כ״י פרמא 3512 בשם ר׳ יוסף קראב)
א. המלים ״פי׳ הדר הוא לו״ מופיעות בכ״י אוקספורד אופ׳ 103 אך חסרות בכ״י פרמא 3512.
ב. כך בכ״י פרמא 3512. בכ״י אוקספורד אופ׳ 103 החתימה היא רק: ״קרא״.
בעבור שהזכיר התבואה דמה השבט לשור. ואמר בכור שורו הדר – כי יש לו כח רב, כי הוא ראשית און.
הדר לו – גוף גדול. והטעם: מספר רב.
וקרני ראם – בכח.
רבבות אפרים – כדברי יעקב.
MAJESTY IS HIS. His1 body is large. It means that the tribe of Joseph is large in number.
THE HORNS OF THE WILD-OX. In power.
THE TEN THOUSANDS OF EPHRAIM. As in the words of Jacob.2
1. The bullock's.
2. Who gave Joseph the blessing of many children. See Gen. 49:25.
בכור שורו הדר לו – המלך הראשון שבחר הקב״ה מזרעו של יוסףא זהו יהושע, שנבחר עתה ראשון למלך, הדר לו – דכתיב: ונתת{ה} מהודך עליו (במדבר כ״ז:כ׳).
ואיכא למימר: דלכך קורא לו בכור ליוסף, לפי שנתן {לו}ב יעקב בכורתו של ראובן, דכתיב: ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ל{בני} יוסף (דברי הימים א ה׳:א׳) והוא לקח פי שנים בארץ ישראל.
וקרני ראם קרניו – חזקים כקרני ראם.
בהם – באותם קרנים, ינגח אפסי ארץ – שיכבוש ארץ ישראל, וינצח שלשים ואחד מלכים.
והם – אותם הקרנים, רבבות אפרים והם אלפי מנשה – הם קרניו של יהושע וחוזקו, שהם קרוביו ואנשי מלחמתו. ונתנו לאפרים הרבבות, לפי שהוא גדול, שנתן לו יעקב הגדולה (בראשית מ״ח:י״ט).
א. בספר הג״ן נוסף כאן: המלך מדמה לשור לפי שהוא מלך בבהמות, וקורהו בכור לפי שהמלך ראשון מזרעו.
ב. ההשלמה מספר הג״ן.
בכור שורו הדר לו – THE FIRSTBORN OF HIS HERD, MAJESTY IS HIS – The first king that the Blessed Holy One chose from the descendants of Yosef, this is Yehoshua, who was now chosen as first to be king, הדר לו – MAJESTY IS HIS – as it is written: “You shall put of your honor on him” (Bemidbar 27:30).
And it is possible to say: That the reason he called Yosef FIRSTBORN – is because Yaakov gave {him} Reuven’s firstborn status, as it is written: “but, since he defiled his father's couch, his birthright was given to {the sons of} Yoseph” (Divrei HaYamim I 5:1) and he took a double portion in the land of Israel.
וקרני ראם קרניו – AND HIS HORNS ARE THE HORNS OF A WILD OX – Strong like the horns of a wild ox.
בהם – WITH THEM – With those horns, ינגח אפסי ארץ – HE SHALL GORE THE ENDS OF THE EARTH – That he will conquer the land of Israel, and defeat thirty-one kings.
והם – AND THEY – Those horns, רבבות אפרים והם אלפי מנשה – ARE THE TEN THOUSANDS OF EPHRAIM AND THEY ARE THE THOUSANDS OF MENASHE – They are the horns of Yehoshua and his strength, for they are his relatives and his soldiers. And to Ephraim were given the ten thousands, since he was greater, for Yaakov gave him preeminence (Bereshit 48:19).
בכור שורו – כלומר: הוא קרוי שור על שם שינגחאעמים בקרניו כשור, והוא ראם.
הדר לו – נאה לו שנעשה בכור. ואע״ג שקטן היה, בכורה היתה ראויה לו, וחילק בשכם אחד כבכור על אחיו (בראשית מ״ח:כ״ב).
והם ריבבות אפרים – יהושע מאפרים.
הם אלפי מנשה – זה גדעון.
ומעין ברכת{ו} של יעקב בירכם משה. כתוב שם: ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו (בראשית מ״ח:י״ט), לכך תלה רבבות באפרים ואלפים במנשה.
א. בכ״י: שניגח.
בכור שורו – המלך הראשון שבחר לו הקב״ה מזרעו של יוסף הוא שהיה יהושע וקורהו בכור שהומלך ראשון לזרעו.1 ומדמה המלך לשור לפי שהוא מלך בבהמות.2
והם רבבות אפרים – הקרניים הם רבבות אפרים שהיו קרוביו ואנשי מלחמתו.3
והם אלפי מנשה – זהו גדעון ונתן הרבבות לאפרים לפי שנתן לו יעקב הגדולה.4
1. שאוב מר״י בכור שור.
2. שאוב מספר הג״ן.
3. שאוב מר״י בכור שור.
4. שאוב מר״י בכור שור.
בכור שורו, "His firstling bullock;" Joshua was the first king chosen by God from the descendants of Joseph. This is why he is referred to by Moses here as בכור, "firstborn." The reason why Moses compares a king to an ox is because the ox or bullock is the king amongst the domesticated four legged mammals. (Talmud tractate Chagigah folio 13.)
והם רבבות אפרים, "and they (the horns) are tens of thousands of the warriors of Ephrayim." Seeing that Joshua was from the tribe of Ephrayim, the soldiers of that tribe would be the first to rally around him when war broke out.
והם אלפי מנשה, the Israelites had a great leader from the tribe of Menashe also, by the name of Gideon, who was known for fighting with far fewer soldiers, i.e.,אלפי מנשה, the thousands of Menashe. Yaakov when on his deathbed, had insisted on placing his right hand on Ephrayim, the younger of the two brothers. This is reflected in Moses' blessing here.
בכור שורו הדר לו – פי׳ הדר לו היתרון של בכורה אשר לו יותר מאחיו כי סבה היתה מאת ה׳ להסירה מראובן ולתתה לו, הר״ר יוסף קרא.
בכור שורו הדר לו – יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות: גםא אני בכור אתנהו (תהלים פ״ט:כ״ח), וכן: בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב). המלךב היוצא ממנו, הוא יהושע, כחו קשה כשור לכבוש כמה מלכים. וקרני ראם קרניו – שור כחו קשה ואין קרניו נאות, ראם קרניו נאות ואין כחו קשה. נתן ליהושע כחו של שור ויופי קרני ראם. והם רבבות אפרים – אותם המנוגחות הם הרבבות שהרגם יהושע הבא מאפרים, והם אלפי מנשה – האלפים שהרג גדעון במדין, שנאמר: וזבח וצלמונע בקרקר (שופטים ח׳:י׳), וכמה אלפים נמנו שם. לשון רבינו שלמה.
והנה הכתוב מבולבל מאד בפירוש הזה, כי: קרני ראם קרניו – כנוי לבכור השור, שהוא יהושע, ואם כן, איך ינגח בהם אלפי מנשה שהם הרוגי גדעון.
ולשון סיפרי (ספרי דברים ל״ג:י״ז): לפי שלא פירש לנו כמה הרג יהושע בכנעניים, תלמוד לומר: וזבח וצלמונע בקרקור (שופטים ח׳:י׳), הכל מאה ושלשים וחמשה אלף, לכך נאמר: והם אלפי מנשה. וכונתם בזה לדרוש כי: בהם ינגח יחדו אפסי ארץ – רמז ליהושע, ואמר שאפסי ארץ אלה שינגח הם הרבבות שהרג אפרים, הוא יהושע, והם האלפים שהרג מנשה אחרי כן, שכולם הרגם יהושע. ובניהם הקמים אחריהם הרג מנשה בקצתם אלפים. וכן שנו שם: בהם עמים ינגחגיחדו – וכי מה כבש יהושע, והלא לא כבש אלא שלשים ואחד מלך, מלמד שכבש מלכים ושלטונים שהיו מסוף העולם ועד סופו. יחדו אפסי ארץ – וכי מה ארצות כבש יהושע, והלא לא כבש אלא פרטום זה קטן, אלא כל מלכים ששעבד היו מלכים ושלטונות וכו׳.
ופשוטו של מקרא: כי בעבור שבירך יוסף בתבואות, דמה אותו לשור, כי: רב תבואות בכח שור (משלי י״ד:ד׳). ואמר שיהיה לבכור אשר יוליד שורו הדר מלכות, ירמוז ליהושע שהוא ראשון לבית יוסף ויהיה לו גדולה ומלכות. וקרני ראם קרניו – של השור הנזכר, ובקרניו ינגח יחדיו אפסי ארץ – ואמר כי קרניו שהם שנים, הם רבבות אפריםדוהם אלפי מנשה, הקרן הימין לאפרים והשמאל למנשה. והנה הזכיר בברכתו שיהיו לרבבות ולאלפים, כטעם: רבבות אלפי ישראל (במדבר י׳:ל״ו).
א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס רומא, דפוס ליסבון, וכן גם רמב״ן לבראשית ל״ח:כ״ט ושמות י״ב:ל׳ (וכן גם ברש״י בכמה מקומות). בכ״י פריס 222, וכן בפסוק: ״אף״.
ב. כן בכ״י פרמא 3255. בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון: ״מלך״.
B'CHOR' (THE FIRSTLING) OF HIS BULLOCK, MAJESTY IS HIS. "B'chor (firstborn) is sometimes used to denote greatness and sovereignty, as it is said, I also will appoint him [David] first born.1 Similarly, Israel is My son, My first born.2 [Hence, this verse means:] The strength of the king who will come forth from him [Joseph] — namely, Joshua — will be as great as that of an ox to subdue many kings. And his horns are the horns of the wild-ox. The ox has great strength but its horns are not beautiful; the wild-ox, on the other hand, has beautiful horns but its strength is not great. Moses then ascribed to Joshua the strength of an ox and the beauty of the horns of the wild-ox. And they are the ten thousands of Ephraim — those who are gored are the myriads whom Joshua, a descendant of Ephraim, slew. And they are the thousands of Menasheh — the thousands whom Gideon [a descendant of Menasheh] slew of Midian, as it is said, Now Zebah and Zalmunna were in Karkor.3 Many thousands are enumerated there."4 Thus far the language of Rashi. But this interpretation leaves the verse in disorder. Since the expression his horns are the horns of the wild-ox is a description of the firstling of the bullock, namely Joshua, how could it be said that he [a descendant of Ephraim] gore with them [the horns] the thousands of Menasheh, the victims of Gideon [a descendant of Menasheh]? And the language of the Sifre is as follows:5 "Since Scripture has not made clear to us how many Canaanites were slain by Joshua, it states Now Zebah and Zalmunna were in Karkor6 — all one hundred and thirty-five thousand.7 Therefore it is stated, and they are the thousands of Menasheh. " The intent of the Rabbis is to interpret that the phrase with them he shall gore the peoples all of them, even the ends of the earth is also an allusion to Joshua. The verse says that these ends of the earth which he [the tribe of Joseph] will gore, are the ten thousands that Ephraim — meaning Joshua — slew, and they are the [same] thousands slain afterwards by Menasheh. For Joshua slew them all [the nations], and of their descendants who arose after them Menasheh slew thousands from among them. Similarly it is taught there [in the Sifre]:8 "With them he shall gore the peoples all of them. But what [nations] did Joshua capture? Did he not subdue only thirty-one kings? The verse teaches [us] that Joshua subdued kings and rulers that were from one end of the world to the other.9All of them, even the ends of the earth. But which lands did Joshua capture? Did he not conquer only this small portion [of the earth]? Only [this is to teach us] that all the kings that he subdued were sovereigns and rulers" [rather than insignificant, powerless figures].
In line with the plain meaning of Scripture [the verse states]: Because Moses blessed Joseph with the increase of the field, he compared him [here] to an ox, for much increase is by the strength of the ox.10 He further stated that Joseph will be the firstborn that will beget the beauty of majesty — this being an allusion to Joshua, the first of all the house of Joseph11 — and that greatness and majesty will be his. His horns are the horns of the wild-ox — of the aforementioned ox — and with his horns, he shall gore the peoples all of them, even the ends of the earth. And he further states that his horns — which are two — are the ten thousands of Ephraim, and they are the thousands of Menasheh, the right horn [the stronger one] representing Ephraim and the left [the weaker one] representing Menasheh. Thus he mentioned in his blessing that they will become numerous, tribes consisting of myriads and thousands, similar to the expression, the myriads of thousands of Israel.12
1. Psalms 89:25.
2. Exodus 4:25.
3. Judges 8:10.
4. The verse there reads: Now Zebah and Zalmunna were in Karkor, and their hosts with them, about fifteen thousand men, all that were left of all the host of the children of the east; for there fell a hundred and twenty thousand men that drew sword. All these — a total of 135,000 — were defeated by Gideon.
5. Sifre, Brachah 353.
6. Judges 8:10.
7. The verse there reads: Now Zebah and Zalmunna were in Karkor, and their hosts with them, about fifteen thousand men, all that were left of all the host of the children of the east; for there fell a hundred and twenty thousand men that drew sword. All these — a total of 135,000 — were defeated by Gideon.
8. Sifre, Brachah 353.
9. The statement of the Sifre can be understood on the basis of the saying of the Rabbis in Bereshith Rabbah 85:16: "Any king or ruler who had no [seat of] sovereignty in the Land of Israel would consider himself worthless" (see Vol. IV, p. 396, Note 87). Hence the expression that Joshua subdued "kings and rulers from one end of the world to the other."
10. Proverbs 14:4.
11. II Samuel 19:21.
12. Numbers 10:36.
בכור שורו הדר לו – בעבור שהזכיר תבואה המשיל השבט לשור, וכענין שכתוב (משלי י״ד:ד׳) ורב תבואות בכח שור, והזכיר בכור לפי שהיה בכורו של רחל, וקרני ראם קרניו בכח רבבות אפרים.
וע״ד הקבלה, בכור שורו הדר לו, נתנו ליוסף הצדיק שתי מדות, הנצח וההוד, וזהו שאמר בכור שורו הדר לו, כי הדר הוא הנצח שהוא מימין וההוד שהוא משמאל נרמז בשור כי שם צורת שור כידוע בקבלה, ומפני שנתנו לו שתי מדות אלו המשילו לשני דברים לשור ולראם, המשילו לשור כנגד ההוד ולראם כנגד הנצח. וידעת כי משם נשמעה תפלתו של דוד שנאמר (תהלים כ״ב:כ״ב) ומקרני רמים עניתני, וכן יצאו ממנו שני שבטים שבט אפרים שנקרא על שם פריה ורביה שהוא ענין הרחמים והשני שבט מנשה שנקרא על שם השכחה שהוא מענין הדין.
בכור שורו הדר לו, "like a firstling ox in his majesty;" seeing Moses had already spoken of grain harvests, Moses compares the tribe of Joseph to an ox [used in plowing, the first stage in working a field. Ed.]. We find this simile used in the same sense in Proverbs 14,4: ורב-תבואות בכח שור, "bountiful harvests are due to the strength of the ox." The reason that Moses applies the term "firstborn" to Joseph is because he was the firstborn of his mother Rachel.
וקרני ראם קרניו, "and his horns are like the horns of the Re'em." A reference to the tens of thousands of the members of Ephrayim (and thousands of Menashe).
A kabbalistic approach: in saying בכור שורו הדר לו, Moses attributes two principal attributes, virtues, to Joseph. They are the emanations (attributes) נצח and הוד, the former on the right side of the diagram of the emanations, the latter on the left side. The word הדר symbolises the emanation נצח, whereas the word שור alludes to the emanation הוד. You know that these were the emanations which responded to David's prayer; compare Psalms 22,22 ומקרני רמים עניתני, "rescue (answer) me from the horns of wild oxen." [I do not understand how our author squares this with his oft-repeated warning that in prayer one must only address the tetragrammaton, no subordinate attributes. Ed.] Two tribes emerged from Joseph one of whom represented fertility, i.e. אפרים, whereas the second מנשה represents שכחה, forgetting. The latter name is associated with דין, judgment.
בכור שורו – המלך הראשון שבחר לו הקב״ה מזרעו של יוסף המלך דומה לשור. שהוא מלך בבהמות וקורהו בכור לפי שהמלך הראשון מזרעו. וזהו יהושע שנבחר ראשון למלך.
וקרני ראם – חזקים והם אפרי׳ קרובים של יהושע הם רבבות אפרי׳ שהיו קרובים. ואנשי מלחמתו. ונתן לאפרים הרבבות. לפי שנתן לו יעקב הגדולה.
בכור שורו הדר לו – שמלך הא׳ אשר בחר ה׳ היה מזרעו של יוסף והיינו יהושע ומלך מדמה לשור לפי ששור מלך בבהמות. וקרני ראם קרניו חזקים כקרנים של ראם והם אותם קרני של יהושע והם רבבות אפרים שהיו קרובים לו באנשי המלחמה ולפי שאפרים היה גדול ממנשה שנאמר ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו הזכיר באפרים רבבות אפרים שהיו קרובים לו באנשי המלחמה ולפי שאפרים היה גדול ממנשה שנאמר ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו הזכיר באפרים רבבות ובמנשה אלפים.
בכור שורו – כתב הרמב״ן פשוטו של מקרא בעבור שבירך יוסף בתבואות דמה אותו לשור כי רב תבואות בכח שור ואמר שיהיה לבכור אשר יוליד שורו הדר מלכות ורומז ליהושע שהוא ראשון לבית יוסף ויהיה לו גדולה ומלכות:
וקרני ראם קרניו – של השור הנזכר וינגח בהם אפסי ארץ. ואמר כי קרניו שהם שנים הם רבבות אפרים והם אלפי מנשה הימין לאפרים והשמאל למנשה בירכם שיהיו לרבבות ולאלפים כמו רבבות אלפי ישראל:
בכור שורו הדר לו, "Like a firstling bull is his majesty;" Nachmanides, referring to the plain meaning of the verse, writes that seeing Moses had blessed the tribe of Joseph in terms of abundant crops, he had likened that tribe to an ox, the animal without whose work most crops would never see the light of day. He wishes that the firstborn of this tribe be majestic, an allusion to the position which Joshua, an illustrious member of the tribe of Joseph, would occupy among the people shortly, after Moses would die. He would henceforth be remembered as the most illustrious of Joseph's descendants.
וקרני ראם קרניו, "his glory will be like the horns of the Re'em." Moses refers to the horns in the plural, parallel to the term רבבות אפרים, the tens of thousands of Ephrayim, on the one hand, and the אלפי מנשה, "the thousands from Menashe" on the other. Ephrayim's blessing recalls that Yaakov, at the time, had insisted on placing his right hand on Ephrayim, and his left hand, i.e. אלפי, on Menashe. Israel has been described elsewhere as consisting of רבבות אלפי, "tens of thousands of thousands," (Numbers 10,36)
בכור שורו הדר לו – אפשר שרמז בזה אל יהושע שהיה משבט אפרים והנה היה לו זיו והדר והיה קרני ראם קרניו לנגח בהם הנה והנה בגוים אשר כבש ארצם עד קצותיה.
ואמר משה כי אלו הן רבבות אפרים כי מאפרים יצא יהושע והם אלפי מנשה כי ממנשה יצא גם כן מי שיצליח במלחמה והוא גדעון שהמית זבח וצלמונע ומחניהם שהיה קל״ה אלף והנה ההבדל אשר בין שני המושלים שיצאו מיוסף מבואר ולזה יחס הרבבות לאפרים והאלפים למנשה וכאלו ביארה התורה שמהו שאמר יעקב ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו לא ירצה בו רבוי המספר אך גודל בממשלה ומלכות וידמה כי מפני שאמר יחדיו אפסי ארץ ולא נתקיים זה ביהושע כי לא כבש כל הארץ המיוחסת לישראל עד קצותה כי כבר נשארה הארץ הרבה לרשתה כמו שנזכר בספר יהושע הנה יהיה יותר נאות שישוב זה המאמר לדבר משיח בן יוסף אשר יצליח הצלחות רבות במלחמותיו כמו שיתבאר מדברי זכריהו וכבר יהיה לו הדר עד שכבר נאמר עליו שהוא יהיה כדוד וכמו בית דוד לאלהים כמלאך י״י לפני ישראל וזה גם כן ראוי כי לא יצטרך להתנבא על יהושע וכבר נתבאר בתורה ביאור שלם שהוא ינחיל לישראל את הארץ וידמה מזה המקום שזה יצא מאפרים וכאלו ביאר שמפני זה ייחסו הרבבות לאפרים והאלפים למנשה וזה כי אם היה זה מפני יהושע הלא יצא גם כן מאפרים ירבעם בן נבט שהשחית את ישראל והחטיא אותם והיה סבה בסוף הענין אל שגלו יהודה וישראל מעל אדמתם כי מלכי ישראל כלם חטאו בחטא ירבעם ובסוף הענין נכשלו בזה גם כן מלכי יהודה ולמדו ממלכי ישראל כמו שנזכר בספר מלכים.
התועלת העשירי הוא מה שהעיר כי כבר יהיה לגדול שבמנהיגים שיצאו מבני יוסף ההדר ואף על פי שיצאו מבניו מנהיגים ומלכים רבים הנה זה ייוחד מכלם כי הוא ינגח עמים יחדיו על קצות הארץ וזה יהיה משיח בן יוסף אשר יבא תחילה ויצליח הצלחות עצומות למען לא תגדל תפארת בית דוד ויושב ירושלם על איש יהודה כמו שנזכר בספר זכריה ואמר שאלו המנהיגים שיצאו מבני יוסף הם רבבות אפרים והם אלפי מנשה רוצה לומר: שבזה יהיה גודל אפרים על מנשה לא במספר כי מספר בני מנשה יהיה יותר רב מכל המספרים שנמנו ותמצא גם כן בספר יהושע שאמר מטה מנשה ליהושע למה נתת לי גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב אשר עד כה ברכני י״י והנה כשתחקור תמצא שכבר יצאו מנהיגים רבים ומושלים משבט אפרים ומשבט מנשה אך הגדול שבמנהיגים ההם והוא הנקרא בכור שור ייוחד מהשאר שהוא ינגח יחדיו אפסי ארץ מה שלא עשה אחד מן הראשונים.
ואמר בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו וגו׳ – ירצה אע״פ שילוו אליו השבעים מ״מ בכור שורו של זה החבור הוא ההדר לו אשר קרני ראם קרניו בהם עמים ינגח וגו׳. והנה דמה נטילת פי שנים אשר לפי הבכורה לב׳ הקרנים שהן בגלגלת אחת ולזה אמר והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה – כמו שאמר אביהם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (בראשית מ״ח:ה׳). והכלל שתלה בהם עצם השבע ההוא ועקר הקבוץ אשר אמרנו. 1ואולם טעם יחס זה התואר של שור ליוסף כתבנו אצל מה שאז״ל אמרו מלאכי השרת בואו ונרא׳ לארי ושור מתוכחין זה עם זה בשער ל׳.
1. ואולם טעם וכו׳ עיין בשער ל׳ ור״ל כי דיבור האנשים השלמים חסרי המדות והתשוקות הרעות המסתפקים רק במלאות צרכיהם ומחסוריהם ההכרחים, ולא יתאוו להנאות ותאוות המותריות כמו שהיה יוסף כובש את יצרו ועומד חזק כראוי מוצק נגד הסתת ופתויי אשת אדוניו נדמה לדיבור השור אשר הוא בן תרבות אשר לא יגעה על בלילו ולא ישמיע קולו בהיות לו רק מספוא באבוס בעליו, תחת כי דבור האנשים הפראים בבני אדם אשר בכח ידם ועוצם עוזם ממגברים על זולתם, נדמה לשאגת ארי טורף טרף (ועפי״ז צריך לתקן דברי ביאורי שם בראשית דף רל״ח ע״א שורה ו׳ מלמטה כי בטעות נכתבו שם הדברים בהפך מזה).
ואמרו עוד בכור שורו הדר לו פירשוהו המפרשים על יהושע שהיה לו זיו והדר, והיו קרני ראם קרניו בחוזק וגבורה, ואחרי׳ פירשוהו על השבט כולו כי יהיה רב תבואו׳ כשור, ויותר נכון אצלי לפרשו על יוסף שבהיותו שר ומושל על כל ארץ מצרים יראה שהיה מביא באות דגלו צורת שור להודיע שהוא היה רב תבואו׳ ככח שור ושהיה טהור המחשבה נקי כפים ובר לבב כמו שהשור הוא הרב בבהמות הטהורות. וגם שהיה נושא עול תמיד כשור. אם בנערותו מאחיו ואחר כך בגדולתו עול ומשא מלך ושרים, ועוד כלכלת אביו ואחיו שמפני הבחינות האלה דמה יוסף את עצמו לשור בדגלו ולכן אמר אביו על שמעון ועל לוי על ענין יוסף, וברצונם עקרו שור, כמו שפירשו חכמינו ז״ל בבראשית רבה פרשת צ״ט ועל ויגש אליו יהודה ואמרו במדרש בתנחומא אמר רבי יונתן אמרו מלאכי השרת באו נראה לשור ולארי מתוכחים זה עם זה, (קהלת ז׳) החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר, החכמה תעוז לחכם זה יוסף שנא׳ אין נבון וחכם כמוך, מעשרה שליטים, אלו אחי יוסף שנא׳ וירדו אחי יוסף עשרה וגו׳, ולהיות האות של יוסף אשר לקח לעצמו שור, אמר משה רבינו כאן בכור שורו הדר לו רוצה לומר הבכור שהוא יוסף באמת שורו שהוא מביא לאות בדגלו כדרך השרים, הדר ויפה לו ונאות הוא לו, בכל אותם הבחינות שזכרנו, להיותו איש מצליח בתבואו׳ ונקי טהור המחשבות וסובל עול מלכו׳ ועל קרוביו, אבל אני מוסיף על הבחינות האלה בחינה, והוא הדמוי בענין הקרנים שלא די שיש לו קרני שור, אבל גם כן קרני ראם שבהם עמים ינגח, והקרני׳ הם רמז לאפרים ומנשה כי מפאת הדמוי הזה יאות לו מאד צורת השור בדגלו, זהו הנראה לי בפשט הכתוב:
ואפשר לומר עוד שהענין בברכה הזאת מקושר במאמרו יאמר כי ארץ יוסף כבר היא מבורכ׳ בד׳ ברכות שברכו אביו, והם ארבע מיני שלמיות הארץ בתבואתה וסחורותיה כמו שפירשתי, ולכן יוסי׳ עליהם עתה משה רבינו ארבע ברכות אחרות שלא זכר יעקב בברכותיה:
הראשונה שהרצון האלהי אשר שכן בסנה ועשאו בלתי אוכל ובלתי נפרד הוא יחול על יוסף שזה לא אמרו יעקב:
והשנית שיעקב ברכו בתבואות הארץ אבל לא במקנה, וידוע שהמקנה הוא הראוי לארץ המבורכת ומלאה כל טוב ולכן אמר בכור שורו הדר לו ואין ספק שליוסף קרא בכור כי אביו עשאו בכור נוטל פי שנים ואמ׳ הבכור הדר לו השור והבקר לתולדתו ואל יקשה עליך בעבור שאמר שור בלשוו יחיד כי כן אמר יעקב (פרשת וישלח) ויהי לי שור וחמור, ואמר שלמה (משלי י״ד) ורב תבואות בכח שור, כי הוא תמיד שם המין ואולי היתה ארץ יוסף מוכנת למקנה הבקר מלמרעה הצאן ולכן לא זכר צאן, והכלל שברכו במקנה:
והשלישית בכבוד ובמעלה שגם בזה לא ברכו אביו ועליו אמר וקרני ראם קרניו ולא יחזור קרניו לשור, כי לא יאמר שיהיו לשור קרני ראם, אבל הוא ענין בפני עצמו יאמר ליוס׳ שיהיו קרני ראם קרניו והקרני׳ רמז לכבוד ולממשלה:
והרביעית בגבורה ובנצחון שגם בזה לא נזהר הזקן, ועל זה אמר להם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ. וביאר מה הם הנמשלים באותם הקרנים באמרו והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה, ואמרו רבבות אפרים לרמוז אל יהושע, ואלפי מנשה לרמוז אל מכיר בן מנשה ואל גדעון, ולא אמר רבבות על מספר עם אפרים ולא אלפי על בני מנשה, כי אם על העמים אשר ינגחו כי הנה יהושע אשר היה משבט אפרים ינגח רבבות, והם ל״א מלכים שנצח וכבש את הארץ, ולרמוז על גודל גבורותיו אמר והם רבבות אפרים, רוצה לומר הרבבות שנגח השור שבא מאפרים, ועל הגבורות שעשו בני מכיר בן מנשה והם אלפי מנשה שלכדו גלעד וחות יאיר ושאר העם, ורמז בזה גם כן לגדעון שנצח את המדינים והרג קל״ח אלף כמו שכתב רש״י, ולפי שלא הגיע גבורותיו לגבורות יהושע לכן אמר בו אלפים וביהושע רבבות ע״ד מה שאמרו (שמואל א י״ח) הנשים המשוררות הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו:
ואפשר לפרש עוד ברכות יוסף על מלכות י׳ השבטים שנקראו אפרי׳ והמליכו עליהם מלך משבט יוסף ולפי רוב השבטים האלה המתחברים אליו אז, ולפי התחלפות ארצותם וגבוליהם הרבה ברכות ושבחות בארץ בעניני׳ מתחלפים, ממגד שמים וגו׳ וממגד תבואות שמש ומראש הררי קדם וממגד ארץ ומלואה, לא שיהיה כל זה בארץ שבט יוסף בלבד כי אם בכל ארצות השבטים המתחברים אליו ונקראים על שמו והוא אמרו תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו, ירצה שכל אלו הברכות תבואתה לראש יוסף ולקדקדו, מצד מה שנזר מאחיו הנזכרים למעלה יהודה ולוי ובנימן אשר היו אחים, גם יחד תמיד בבתי מלוכה וכהונה ויעשו אגודה בפני עצמם למלוך עליה׳ מלך וזהו נזיר אחיו, ובאמרו ורצון שוכני סנה תבואתה לראש יוסף וגו׳, רמז שחלוק המלכיו׳ לא יהיה כי אם מרצון השם וגזרתו כי הוא אשר רצה יוסף להיות נזיר ונבדל מאחיו בענין המלכות לחטא שלמה, ואחרי שזכר קבוץ השבטים במלכות אפרי׳ סיים בשבט יוסף בעצמו אמרו בכור שורו הדר לו, ר״ל אף על פי שילוו אליו כל השבטים מכל מקום בכור שורו ר״ל זה החבור הוא ההדר לו אשר קרני ראם קרניו בהם עמים ינגח, והנה דמה נטילת פי שנים אשר לו בבכורתו אל שני הקרנים אשר בגלגלת אחת, ולזה אמר והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה, כמו שאמר הזקן אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, והרלב״ג כתב כי בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו לא נתקיים גם ביהושע כי לא כבש אפסי ארץ ונשארה הרבה מהארץ אשר לא ירשו אבל יתקיים ע״י משיח בן יוסף מהר׳ יגלה כי הוא בכור שורו וקרני ראם ובהם עמי׳ ינגח וגו׳, וזיו רב יהיה לו כמו שהתנבא עליו זכריה (סימן י״ב) והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד ובית דוד כאלהי׳ כמלאך ה׳ לפניהם, והוא יהיה משפט אפרי׳ וינגח עמים רבים יחדו אפסי ארץ:
בכור שורו – והוא יוסף בכור שורו של שוכני סנה שאף על פי שהמלכות ליהודה, ונקרא אריה (בראשית מ״ט:ט׳), הנה אחריו במעלה יהיה יוסף, כמו השור אחר הארי, כאמרם ז״ל: מלך בחיות ארי, שבבהמות שור (חגיגה י״ג:). ובזה היה שבטו של יוסף ראשון בשבטים אחר שבט יהודה, כאמרו ״כדבר אפרים רתת״ (הושע י״ג:א׳).
הדר לו – אף על פי שאין לו ״הוד״ מלכות, הוא ראוי להדר ומעלה.
בהם עמים ינגח יחדו – יחדיו עם השבט המולך ינגח ויאבד עמים רבים, כאמרו ״וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו... ועפו בכתף פלשתים ימה, יחדו יבזו את בני קדם״ (ישעיהו י״א:י״ג-י״ד).
בכור שורו, although Yehudah is the leader of the tribes, just as the lion is the leader of the free roaming beasts, the ox ranks first among the domesticated pure animals, as we know from a comment by our sages in Chagigah 13 that the lion is the king among the predators whereas the ox is the king among the domesticated animals. This makes Joseph rank second among twelve tribes. Compare Hoseah 13,1 כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל, “when Ephrayim spoke piety in Israel he was exalted.” The prophet spoke of the earlier generations such as when Joshua was the leader, when Ephrayim was highly esteemed. in the eyes of G‘d as well as by the people.
הדר לו, even though he does not enjoy the official position of being Royalty, he is fit and deserving of such honours.
בהם עמים ינגח יחדו, he, together with the tribe of Yehudah, proving Royalty will prevail over many nations by locking horns with them. Compare Isaiah 11,13-14 “then Ephrayim’s envy shall cease and Yehudah’s harassment shall end; Ephrayim shall not envy Yehudah, and Yehudah shall not harass Ephrayim. They shall pounce on the back of the Philistines to the west and together they shall topple peoples of the east.”
וְהֵם רִבְבוֹת: הבי״ת בשוא לבדו בכל הספרי׳, כמ״ש1 בפ׳ בהעלתך על רבבות אלפי ישראל. [רִבְבוֹת].
1. כמ״ש: מ״ש במ׳ י לו (׳רבבות׳).
יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות כו׳. ואם כן אף בכור דהכא הוא מלשון גדולה, ופי׳ מלך היוצא וכו׳:
שכחו קשה כשור כו׳. רצונו לתרץ, לענין מה מדמהו לשור:
שור כחו קשה ואין קרניו נאות כו׳. רצונו לתרץ אמאי לא מדמה אותו בקרניו ג״כ לשור, למה מדמהו בקרניו לראם וכו׳. ובזה יתורץ הא דפירשו רבותינו ורש״י מביאו בפרשת בלק (במדבר כ״ג:כ״ב) ראם מלשון רום או שדים, ולא ראם ממש, דהתם בא לאשמעינן גבורתו ותקפו של הקב״ה, וראם הוא חלוש בתכלית החולשה:
אפשר שכולם מארץ ישראל היו כו׳. פי׳ לשון בתמיה הוא, והא א״י לא היתה אלא ד׳ מאות פרסה על ד׳ מאות פרסה, איך היה אפשר של״א מלכים כולם ימלכו בא״י:
נחלת צבי צבאות גוים. והוא מלשון בצביונם וכו׳:
בכור sometimes denotes grandeur and regency, etc. So here too בכור means grandeur; and it means The king descended from him.
Who was as supremely powerful as the ox, etc. Rashi is explaining why the comparison to an ox.
The ox is supremely powerful, but his horns are unattractive, etc. Rashi is answering the question: Why the verse does not also compare Yoseif to an ox regarding his horns? Why does it compare him regarding his horns to a re'em? This explains why the Rabbis explain, as cited by Rashi in parshas Balak (Bamidbar 23:22), that re'em [there] means loftiness or demons and not an actual re'em, because there it is describing the power and might of the Holy One, and the re'em is extremely weak.
Is it possible that all of them were natives of Eretz Yisroel, etc.? This is a question of wonder. Since the land of Yisroel was only four hundred parsah by four hundred parsah, how then is it possible for thirty-one kings rule in the Land of Yisroel?!
The territory coveted (צבי) by hordes of nations. And this is similar to the expression בצביונם (the form chosen for them) (Chullin 60a).
בכור שורו וגו׳ – כאן בירך שני גדולים היוצאים מיוסף, ואמר כנגד מנשה הבכור בכור שורו הדר לו, רמז לגדעון, וכינה לו את השור, רמז למה שאמר מלאך ה׳ לגדעון (שופטים ו כה) קח את פר השור אשר לאביך וגו׳ ולקחת את הפר השני והעלית עולה וגו׳.
ואומרו הדר לו, כאומרו שם (ז ב) ויאמר ה׳ אל גדעון רב העם אשר אתך מתתי את מדין בידם פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי. והוא הפאר הוא ההדר האמור כאן, שלא עלו מישראל אלא אנשים מועטים, ובזה תהיה התשועה הדר למושיע, והוא אומרו הדר לו.
ואומרו וקרני ראם קרניו – הוא כנגד יהושע הבא מאפרים, שהיה שמעו בכל הארץ, אשר גדלו ה׳ והרים מעלתו כקרני ראם, בהם עמים ינגח וגו׳, כי כשמוע מלכי האמורי את אשר היה ה׳ עמו לא קמה עוד רוח בהם מפניו.
וחזר ופירש משה דבריו כי שני הברכות שאמר הם כנגד שני השבטים, והוא אומרו והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה, והגם שבברכה הקדים לומר בכור שורו שהוא כנגד מנשה, לפי שברכתו קטנה מברכת אפרים, התחיל במועט להוסיף ולעלות בברכה, וכשהזכירם הקדים ברכת אפרים כפי גדולתן, שגדולת יהושע גדולה מגדולת גדעון.
בכר שורו הדר לו, "Like a firstling bull in his majesty, etc." Here Moses blessed two outstanding individuals who were descended from Joseph. Concerning his first born son Menashe, Moses said the words בכר שורו are a reference to Gideon. The reason he chose the simile of the bull is because of what the angel said to Gideon (Judges 6,28) "take the bull which belongs to your father, and take the second bull which is seven years old and destroy the altar of the Baal belonging to your father, etc. and offer ….it as a burnt offering." The הדר, "spiritual beauty," Moses speaks about is that Gideon needed only 300 men to defeat the Midianites, as all these men were of spiritually outstanding quality. Such success reflects favourably on the leader, hence הדר לו, it is a compliment for him.
וקרני ראם קרניו, "he has thorns like the horns of the wild-ox." This is a reference to Joshua, a descendant of Joseph's younger son Ephrayim. His reputation was world-wide, "his horn" comparable to the horn of the wild-ox.
בהם עמים ינגח, "with them he gores nations." When the kings of the Emorites heard that God was with Joshua they no longer had any fighting spirit and could not offer Joshua resistance.
The reason that Moses repeats that he speaks of both the myriads of Ephrayim and those of Menashe is because both blessings were meant for both these tribes. Although Moses mentioned Menashe first, the blessing extended to that tribe was of somewhat lesser range than that for Ephrayim. Moses followed the pattern of giving his blessings in an ascending order. When giving details of the blessings he mentioned Ephrayim first as he received the major blessing.
בכור שורו הדר לו וגו׳ – הוא נקרא שור ע״ש כוחו שכובש כל המלכים ומנצח אותם והענין דחותמו דיוסף הי׳ שור רשומי׳ דברית בכורסייא מילה ופריעה שהוא בחי׳ הנקרא שור וכולל חותם דכל ד׳ חיות וא׳ הוא דכורא ופריעה הוא סיומא דשמא מפרש ור״ת ג׳ אלפין ויו״ד והוא משמא מפרש וגדולה מילה. שנכרתו עליה י״ג בריתות והן ג״כ י״ג אתוון כמו גילופי השור ובכור שורו הוא יהושע שהי׳ ראשון לכל השופטים והמלכים.
הדר לו – שנאצל מהוד של משה כמ״ש ונתתה מהודך עליו והכל כלולין בצדיק שכל נה״י משמשין בצדיק וז״ש בזמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הודה הוא הדרה פנה צדיק וכו׳ ועיר הוא נה״י והדר הוא שם מ״ב ז׳ אותיות דמרגלא והוד הוא השמינית כמ״ש למנצח על השמינית והוא מסטרא דדעת שנתחלפה הוד בהדר ולכן כאן הוד קודם להדר שממנו נאצל ההדר. וקרני ראם קרניו. הם מלכי ישראל שנמשחו על פי השם ירבעם מאפרים וע״ש נקרא כל ישראל אפרים ויהוא ממנשה וז״ש והם רבבות וגו׳.
קרניו – הם ב׳ השופטים ירובעל ויפתח שנצחו ג״כ שלא ע״פ טבע והעיקר הענין הוא על משיח בן יוסף שהוא הראשון לגאולה לכך נאמר בכור שורו משיח הראשון וכמ״ש בר״מ אריה לימינו הוא משיח בן דוד גור אריה יהודה. והשור לשמאלו הוא משיח בן יוסף שעתיד להשמיד הכל כמ״ש בר״מ בר׳ משפטים נטלי כולהון מגבורה ומשיח בן אפרים נטיל נוקמיה משנאיה וכו׳ בדרגא דמשיח בן יוסף והוא דכתיב עתה ילחכו הקהל את כל סביבתינו כלחך השור את ירק השדה דעלייהו אתמר בפרוח רשעים כמו עשב וגו׳. הדר לו. כמ״ש לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים וגו׳ הדר הוא לכל חסידיו וכמ״ש בתז״ח פ׳ יתרו כיון דאנהרוה בחיוורא כאבנא בדולחא וכו׳ כדין איהו שפירו וכו׳ וכדין אתוון מנצצן וכו׳ והוא מ״ש דרך כוכב מיעקב וכמ״ש דעתיד לאתגליא כוכב מנצצא וכו׳.
וקרני ראם – הוא מ״ש ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת.
קרניו – הוא מ״ש והיה אדום ירשה וגו׳ והיה ירשה וגו׳ שאין זרעו של עשו נמסרין אלא ביד זרעו של יוסף (עבדיה א׳) וכמ״ש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד וגו׳ דבר. והיכן דבר הוא כמ״ש פ׳ בלק והאביד שריד מעיר והוא מ״ש כאן בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ שמחבר שניהם וז״ש וישראל עשה חיל וירד מיעקב והאביד שריד מעיר וז״ש והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה וכמ״ש שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל שביקש משה מהש״י שיעשה את ישראל אלפים ורבבות ובהם נתברך יוסף כמ״ש וידגו לרב בקרב הארץ ורבבות הוא מימינא ואלפים משמאלא כמ״ש יפול מצדך אלף ורבבה מימינך וז״ש וישת ימינו על ראש וגו׳. מלא הגוים הוא בסוד אוד מוצל מאש והוא בסוד כתרין ועטרין ראשין דחו״ב וזו״נ כמ״ש בתיקונים תיקון עיי״ן
בכור שורו הדר לו – בעבור שבירך יוסף בתבואות דמה אותו לשור, כי רב תבואות בכח שור, ואמר שיהיה לבכור אשר יוליד הדר מלכות, ירמוז ליהושע שהוא ראשון לבית יוסף, ויהיה מעוטר בהוד והדר, שנאמר ונתת מהודך עליו (במדבר כ״ז כ׳):
וקרני ראם קרניו – אינו רומז עוד ליהושע, כי אינו שב על קרני הבכור אשר יולד מן השור, אלא על השור עצמו שרומז ליוסף, יאמר שיהיו ליוסף קרנים רמים ומהודרים כקרני הראם אשר בהם ינגח וירחיק את אויביו עד אפסי ארץ, והוא משל נאות לשני בני יוסף אפרים ומנשה, שיזכו להמנות עם שאר השבטים, כמו שיבאר בסמוך:
והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה – אלה הקרנים שזכרתי הם שני בניו אפרים ומנשה, וזכר באפרים הרבבות ובמנשה האלפים, כי כן אמר יעקב ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים (בראשית מ״ח י״ט), וכן הקדים אפרים למנשה כדברי הזקן:
בכור שורו הדר לו – בכור שורו איננו יהושע, כי כאן הוא אומר כי השור הזה הוא בעל קרני ראם, והקרנים הם רבבות אפרים ואלפי מנשה, והדבר ברור שאין זה נופל על יהושע, אלא על שבט יוסף כולו; כי אמנם יהושע לא עשה מלחמותיו על ידי אפרים ומנשה בלבד, אלא על ידי ישראל כולו. על כן נראה לפרש בכור שורו הדר לו, הוא יוסף שהוא דומה לבכור שור, הדר לו וקרני ראם קרניו. ודוגמתו וסלעו ממגור יעבור (ישעיהו ל״א:ט׳), אשור שהיה דומה לסלע תקיף, יעבור מיראה ופחד. והרי זו מליצה נהוגה, להפריד התכונה מהנושא אותה, ולומר מעלתו, כבודו וגדולתו של פלוני והכוונה: פלוני שהוא בעל מעלה וכבוד וגדולה: ודומה לזה בשאר לשונות אומרים S.M. - S.E. V.E. -V.S. וזולתם. ואין הפרש בין המליצות האלה ומליצת בכור שורו, וסלעו ממגור יעבור, אלא שמעלה וגדולה וחבריהם הם שמות המקרה המורים מתחלתם על תכונה מן התכונות, אבל סלע ובכור שור הם שמות דברים המורים על גופים ידועים, ורק בהשאלה שיריית יורו על תכונות ידועות, כי בכור שור יורה על הכח, והסלע יורה תכונת המקום אשר לא יוכל אויב לבא שם.
בכור שורו – ייעודו האמיתי של יוסף הוא ייעוד של שלום, ותמונתו הכללית של ייעוד זה היא עבודת הקרקע. לפיכך מסומל יוסף על ידי השור, בניגוד ליהודה, המסומל על ידי האריה (שם מט, ט). ״בכור שורו״ הוא בכורו של השבט בעל ייעוד השלום – הווי אומר, הבן הראשון של שבט זה שיעלה לגדולה בדברי ימי ישראל המאוחרים יותר. ״בכור שורו״ יעסוק לא רק במלאכת השלום אלא יעשה באומץ לב שליחות מלחמתית: בקרני ראם הוא ינצח עמים. ״קרני ראם״ אלה יהיו הרבבות והאלפים של שבטי יוסף, אשר יאומנו לשליחות זו תחת מנהיגותו. ברור שהכתוב מתייחס כאן ליהושע, שהיה משבט אפרים (במדבר יג, ח), ושהוטל עליו תפקיד כיבוש הארץ שהיה כרוך בגירוש העמים.
אפסי ארץ הם מן הסתם הארצות הרחוקות שאליהן הוא יגרש את העמים.
בכור שניתן לו הבכורה כדי שיאות למלכות. שורו הוא כנוי לברכת תבואת הארץ עד״ה (משלי יד ד) ורב תבואות בכח שור וגם כנוי למלוכה שנית ליהודה שיהודה נמשל לאריה שהוא מלך בחיות ויוסף לשור מלך בבהמות. הדר לו שניתן לו ההדר. וקרני ראם קרניו המה הקרנים והגבורה למלחמה:
בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ, והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה – הם המה הקרנים והוא ברכת רבוי הבנים, מפני שנתחלק לשני שבטים וניתן לו הבכורה לצורך המלוכה כנ״ל, ולזה באה ברכת יוסף אחר בנימין לפי שבנימין היה עם יהודה יחד במלוכה ואפרים ומנשה היו למלכות מיוחדת על ישראל. לכן סמך מלכות למלכות:
בכור שורו: שור הוא משפיע גדול לתבואה, כדכתיב (משלי יד,ד) ״ורב תבואות בכח שור״, על כן כינה השפעת שבט יוסף לשור1, ו״בכור שור״ הוא המובחר שבמשפיעים. ובאשר שהיה יוסף מצוין בגמילות חסדים ובהשפעת כל טוב2, על כן כינה אותו ״בכור שור״3, כמו (איוב יח,יג) ״בכור מות״ דמשמעו – המיתה המצוינת4.
הדר לו: מתקבל לפניו5. משום דיש משפיע טוב אבל באמת אינו איש חסד, אלא שבא להתייהר או לשאר ענין הנוגע לו, וא״כ אין הצדקה שהוא עושה מתקבלת לו. מה שאין כן מי שהוא בטבעו נדיב לב וטוב המזג, אז גם השפעתו מתקבלת ו״הדר לו״. וכמו שאמר איוב (כט,יד) ״צדק לבשתי וילבשני״, פירוש, לבוש צדק שלבשתי ׳הלבישני׳ – היה נאה ומתקבל. כדרך איש עשיר שלובש בגד יקר, מתקבל עליו, מה שאין כן אם ילבשהו הדיוט ועני לא יהא מלבישו. ואמרה תורה ד״בכור שורו״ של יוסף ״הדר לו״, באשר כי באמת הוא בעל חסד בטבע, כידוע מדתו של יוסף בספר בראשית (מה,ד. מח,טז) ובכמה מקומות. וכן הליכות אותו שבט, כמו שהעידו מלכי ארם שאמרו על מלך ישראל6(מלכים א׳ כ,לא) ״שמענו... כי מלכי חסד הם״. ועיין מה שכתבתי בספר שמות (ל,א. ל,ז) בפרשת מזבח הקטורת. ומשום הכי השפעתו ״הדר לו״.
וקרני ראם קרניו: אע״ג שיוסף הוא טוב המזג, שמא נאמר שהוא אינו יכול לעשות גבורות במלחמה, כטבע חלושי המזג שאינם יכולים להרוג ולאבד כפי הנדרש למלחמה. על כן אמר ״וקרני ראם קרניו״ – לנגח בכח. ומשום דשור, אע״ג שמנגח אין נגיחתו נוגעת למרחוק, כי קרניו קטנות, משום הכי המשיל ל״קרני ראם״ – שמנגח למרחוק7. והיינו שאמר ״בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ״ – שיגיע עד קצה ארץ ישראל.
והם רבבות אפרים: זה יהושע8 שנגע במלחמתו מקצה ארץ ישראל עד קצהו9.
והם אלפי מנשה: זה ירבעם בן יהוא מלך ישראל, והוא משבט מנשה, כמבואר במדרש רבה פרשת ויחי (צז,ה), והוא כבש כל ארץ ישראל מיד מלכי ארם, עד שהשיב גם את חמת ליהודה10. ואע״ג שלא נשארו לו בעלי מלחמה כי אם עשרת אלפים רגלי, ככתוב במלכים ב׳ (יג,ז)11, מ״מ נגח עד אפסי ארץ12.
2. כפי שהאריך רבינו בברכת יעקב ליוסף (בראשית מט,כה. וכן שם מה,ד. מח,טז), יעיי״ש.
3. שור מובחר ומיוחד.
4. אך רש״י ורמב״ן פירשו שם – שר המות.
5. השפעתו מתקבלת.
6. המלך אחאב. (מאיזה שבט היה אחאב בן עמרי ?
7. ׳ראם׳ – בעל חיים ממשפחת נבובי הקרן, קרניו ארוכות וישרות קונקורדנציה אבן שושן).
8. משבט אפרים – יוסף.
9. ורבבות חייליו.
10. ברשימת המלכים שבספר מלכים ב׳ יש את ירבעם בן יואש (מלכים ב יד,כג), ועליו נאמר בפסוק כ״ה ״הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה וגו׳ ״, כפי שכתב רבינו בהמשך דבריו בקטע זה. מאידך, היה מלך בשם יהואחז בן יהוא בפרק י״ג פסוק א׳, אביו הוא המלך יהוא המפורסם (שם פרק י׳) שהשמיד את כל נביאי הבעל. ועל המלך יהוא כתוב במדרש רבה ויחי שהיה משבט מנשה. כך שדברי רבינו אינם ברורים לנו.
11. זה נאמר על יהואחז בן יהוא.
12. ״בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ״.
וקרני ראם וגו׳. לשון קרן נשתמשו בה הנביאים הרבה להורות על הכח והחוזק והממשלה, ואין הוראתה בלשון הקדש כהוראתה אצל היונים ואולי גם המצרים שהיונים היו אומרים על הקרן שהיא סימן שופע וברכה, וכן המצרים היו מציירים על ראש איזי אליל הארץ והתבואות אם קרן אחת אם שתים, ובזה יפה כחו של עברי מהמצרי והיוני כי העברי יצייר בקרן הסבה, והיוני והמצרי המסובב כי סבת השופע והברכה היא הכח והחזק ביתר שאת היוצא חוצה לו ונובע תמיד בלי הספק, ואולי להוראה זו נאמר קרן וקרן (פעל) על ניצוצי השמש היוצאים מהגוף המאיר מרוב כחו וגבורתו, ואולי היא הכוונה בכרן יומא הדין שתרגם אונקלוס בעצם היום הזה ונשאר שם קרן כמעט בלי שנוי ברוב הלשונות Corno ומזה עטרה CORONA — ובחפירות שעשו במטרופולין של פרס החרבה מימי קדם היא פירסיפולי Persepoli ובארמון המלך הנקרא Dscemsid מצאו צורת הראם על הקיר או על האבן לרמוז לכח ולגבורה, והוא רמז ג״כ לפועל הטוב אצלם, הפך החמור שהוא סימן לפועל הרע.. 721. l Paris. ed Crcuzer
והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה – הענין דכתיב יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, ור״ל דאלפים המה מצד הטבע ורבבות מצד הנסיי היינו השגחה הנסיית שמכונה ימין כמוש״כ לעיל (והאריך בזה הגאון ביע״ד) ויעקב אבינו שם אפרים מימינו שהמה מושגחים עפ״י הנסיי וכמו הנהגות יהושע בעמידת חמה וכיו״ב, לכן המה ממיתים רבבות, ומנשה לשמאל ישראל, לכן המה אינם ממיתים רק אלפים. ודו״ק.
בכור שורו – ת״ר, הרואה שור בחלום ישכים ויאמר בכור שורו הדר לו קודם שיקדמנו פסוק אחר (פ׳ משפטים) כי יגח שור את איש.1(ברכות נ״ו:)
וקרני ראם קרניו – כל השופרות כשרים חוץ משל פרה, מאי טעמא, כל השופרות קרויין שופר וקרואין קרן2 ושל פרה – קרן אקרי שופר לא אקרי, דכתיב בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו.3(ר״ה כ״ו.)
בהם עמים ינגח – מכאן דאין נגיחה אלא בקרן.4(ב״ק ב׳:)
בהם עמים ינגח – תניא, א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי, מאי דכתיב (ישעיהו ל״ב) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור, אין זריעה אלא צדקה, שנא׳ זרעו לכם לצדקה, ואין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נ״ה) הוי כל צמא לכו למים, כל העוסק בתורה ובגמלות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים, אויביו נופלים לפניו כיוסף דכתיב ביה בהם עמים ינגח, וזוכה לבינה כישכר דכתיב ביה (דברי הימים א י״ב) ומבני ישכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל.5 (שם י״ז.)
1. כונת הענין בכלל שצריך אדם לפתור לו חלומו לטובה, יען כי כל החלומות הולכין אחר הפתרון כמבואר בירושלמי מעש״ש פ״ד ה״ו ובבבלי ברכות נ״ה ב׳ הלשון אחר הפה, והכונה – אחר הפתרון, ועיין מש״כ ר״פ מקץ בפסוק ויהי כאשר פתר לנו כן הי׳, ולכן טוב שיפתור לו האדם את חלומו בלשון טוב, וכה מבואר בפ׳ הרואה כמה וכמה ענינים שרואה אדם בחלום ויש בהם נטיות בלשון לרעה ולטובה יתפוס בלשון הנוטה לטובה וכך יעלה לו מפני שהחלומות הולכין אחר הפתרון, ובזה הדרשה מבוארת.
2. בפ׳ יתרו כתיב במשוך בקרן היובל, וכן כתיב ויהי קול השופר הולך וחזק.
3. ר״ל לא מצינו דנקרא שופר. ומה שנקטו שופר של פרה ולא של שור, הוא לרבותא דשל שור בודאי פסול שהוא תמונת עגל וכדכתיב (תהלים ק״ו) וימירו את כבודם בתבנית שור, ואין קטיגור נעשה סניגור, וקמ״ל דגם של פרה פסול משום דלא נקרא שופר, וע״ע בסוגיא.
4. נ״מ בזה דגם כשהקרן מחובר אין הבהמה מועדת בתחלתה בפעם ראשונה, ולולא כן הו״א דהא דחילק רחמנא בין תם למועד הוא רק בקרן תלושה כגון שאחזה הקרן בין שיניה וכעין מ״ד במ״א כ״ב ויעש לו צדקיהו קרני ברזל ויאמר באלה תנגח את ארם, אבל בקרן מחוברת הו״א כיון דאורחא הוא הו״ל לבעלים לשמרה שמירה מעולה בתחלתה ולכן הוי מועדת בתחלתה, קמ״ל דסתם נגיחה בקרן וכיון דבאותה פרשה דכי יגח חלק רחמנא בין תם למועד, ממילא מבואר שגם במחוברת אינה מועדת בתחלתה, וע״ע מש״כ השייך לדרשה זו בפ׳ משפטים בפסוק כי יגח.
5. כלל המשך ומעלת הזכות ליוסף וישכר סמיך על לשון הפסוק שמביא דכתיב ביה השור והחמור אשר כנודע מתואר יוסף בשם שור כמש״כ (פ׳ ויחי) וברצונם עקרו שור, וישכר מתואר בשם חמור כמש״כ (שם) ישכר חמור גרם, מפני שהיה עמוס בתורה כחמור במשאו. ועוד יש דרשה על תואר חמור לישכר, ועיין לפנינו בפ׳ ויצא ובפ׳ ויחי בענין ישכר.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יר״י קראאבן עזראר״י בכור שורפירוש מחכמי צרפתחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייהדר זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךרלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנומנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״באם למקראמשך חכמהתורה תמימההכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.