×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ג) אַ֚ף חֹבֵ֣ב עַמִּ֔ים כׇּל⁠־קְדֹשָׁ֖יו בְּיָדֶ֑ךָ וְהֵם֙ תֻּכּ֣וּ לְרַגְלֶ֔ךָ יִשָּׂ֖א מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ׃
Yes, He loves the people. All his holy ones are in your hand. They sat down at your feet;
each receives your words.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראפירוש מחכמי צרפתחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייהדר זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גמזרחיר״ע ספורנוכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[פיסקא שמד]
אף חובב עמים – מלמד שחבב המקום את ישראל מה שלא חבב כל אומה ומלכות.
כל קדושיו בידיך – אלו פרנסי ישראל שנותנים את נפשם על ישראל במשה הוא אומר (שמות ל״ב:ל״ב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחיני נא מספרך אשר כתבת בדוד הוא אומר (דברי הימים א כ״א:י״ז) הלא אני אמרתי למנות בעם.
והם תכו לרגליך – אף על פי שאנוסים אף על פי שלוקים אף על פי שבזוזים. ישא מדברותיך, מקבלים עליהם ואומרים (שמות כ״ד:ז׳) כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע.
דבר אחר: אף חובב עמים מלמד שלא חלק להם הקדוש ברוך הוא חיבה לאומות העולם כדרך שחלק לישראל תדע לך שכן שהרי אמרו גזילו של נכרי מותר ושל ישראל אסור וכבר שלחה מלכות שני סרדיטיאות ואמרה להם לכו ועשו עצמכם יהודים וראו תורתם מה טיבה הלכו אצל רבן גמליאל לאושא וקראו את המקרא ושנו את המשנה מדרש הלכות והגדות בשעת פטירתם אמרו להם כל התורה נאה ומשובחת חוץ מדבר אחד זה שאתם אומרים גזילו של גוי מותר ושל ישראל אסור ודבר זה אין אנו מודיעים למלכות.
כל קדושיו בידיך – אלו גדולי ישראל שמתמשכנים על ישראל וכן הוא אומר ביחזקאל (יחזקאל ד׳:ד׳-ו׳) ואתה שכב על צדך השמאלי ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני.
והם תכו לרגליך – אף על פי שהם מכעיסים ואף על פי שהם חוטאים. ישא מדברותיך, מקבלים עליהם עול תורתך (שמות כ״ד:ז׳) כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע.
דבר אחר: אף חובב עמים – מלמד שחיבב הקדוש ברוך הוא את ישראל מה שלא חיבב כל אומה ומלכות. כל קדושיו בידיך, אלו נפשותיהם של צדיקים שהן נתונות באוצר שנאמר (שמואל א כ״ה:כ״ט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך. והם תכו לרגליך, ואפילו הם נרתעים לאחוריהם שנים עשר מיל וחוזרים שנים עשר מיל. ישא מדברותיך, מקבלים עליהם כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע.
סליק פיסקא
[Piska 344]
"He also loved the peoples": We are hereby taught that the Lord loved Israel more than He had ever loved any nation or kingdom.
"All of his holy ones are in Your hand": These are the leaders of Israel, who stand over Israel and (are ready to) give up their lives for them. Of Moses it is written (Shemot 32:32) "And now if You will bear their sin, (good), but if not, erase me, I pray You, from Your book that You have written.⁠" Of David it is written (II Samuel 24:17) "I have sinned and I have transgressed, but these sheep, what have they done?⁠"
(Devarim Ibid.) "and they planted themselves at Your feet": Though under constraint, though under the lash, though in captivity — (Devarim, Ibid.) "they bore Your words": They bore the yoke of Torah upon themselves, viz. (Shemot 24:7): "All that the Lord had spoken, we shall do and we shall hear.⁠"
Variantly: "He also loved the peoples": We are hereby taught that the Holy One Blessed be He did not apportion love to the nations of the world in the manner that He did to Israel. Know this to be so for they said that the theft of a gentile is permitted, and, of a Jew, forbidden. And it, indeed, transpired that the monarchy once sent two commissioners, instructing them: Go and make yourselves converts and see what the Torah of Israel is like. (They did so) and they went to R. Gamliel to Usha, and studied Scripture, Mishnah, Medrash, halachoth, and aggadoth. Before dying they said: All of your Torah is beautiful and praiseworthy, except for one thing — the theft of a gentile is permitted, and that of a Jew, forbidden — but we will not reveal this to the monarchy.
"And all of his holy ones are in Your hand": These are the great ones of Israel, who make themselves hostages for Israel, as is written of Ezekiel, viz. (Ezekiel 4:4-6) "Lie upon your left side and place the iniquity of the house of Israel upon it … and I have given you the years of their iniquity … And when you complete these, then you shall lie upon your right side a second time.⁠"
"and they planted themselves at your feet": Even though they bear the brunt of the (gentiles') anger, "they bear Your words": They take upon themselves the yoke of Your fear — (Shemot 24:7) "All that the Lord has spoken, we shall do and we shall hear.⁠"
Variantly: "He also loved the peoples": We are hereby taught that the Lord loved Israel more than He had ever loved any nation or kingdom. "All of his holy ones are in Your hand": These are the souls of the righteous which are reposited with Him in the "treasure-trove,⁠" as it is written (I Samuel 25:29) "May my lord's soul be bound up in the bond of life, with the Lord your G-d.⁠" "And they planted themselves at Your feet": Even though (at the giving of the Torah) they recoiled twelve mil and returned twelve mil,⁠" they bore (the yoke of) Your words — "All that the Lord has spoken, we shall do and we shall hear.⁠"
[End of Piska]
אף חבב עמ׳ מלמד שחיבב הקב״ה את ישראל יתר מכל אומות העולם:
כל קדושיו ביד׳ אלו פרנסיהן של ישראל שהן נותנין נפשם על ישראל כגון שנ׳ במשה (שמות ל״ב:ל״ב) ועתה אם תשא חט׳ ואם אין מח׳ נא כו׳:
אמ׳ משה לפני הקב״ה רבון העולמים אם אין את מוחל לעונותיהן שלישראל מחוק שמי מספרך אשר כתבת ספר כתוב לצדיקים לעתיד לבוא שנ׳ (תהלים ס״ט:כ״ט) ימחו מספר חיים וכגון שנ׳ בדוד (דהי״א כ״א:י״ז) הלא אני אמרתי למנות בעם:
והם תכו לרג׳ אפלו חוטאים ומרגיזים:
ישא מדב׳ שקבלו עליהן כל דברי תורה ואמ׳ (שמות כ״ד:ז׳) כל אש׳ דבר ה׳ נע׳ ונשמ׳:
ד״א אף חבב עמים מלמד שחלק הקב״ה כבוד לישראל יתר מכל אומות העולם דתנינן תמן שור שלישראל שנגח שורו שלנכרי פטור ושלנכרי שנגח שורו שלישראל חייב:
בת ישראל לא תילד את הנכרית אבל נכרית מילדת בת ישראל:
בת ישראל לא תניק בנה שלנכרית אבל נכרית מניקה בנה שלישראלית ברשותה:
גזילו של ישראל אסור [וגזלו של גוי מותר אבידתו שלישראל אסורה] ואבידתו שלגוי מותרת:
אמרו מעשה ששילחה מלכות שני אסטרוגולין אמרו להן לכו ולמדו תורתן שליהודים ובואו והודיעונו מה כתוב בה הלכו להן אצל רבן גמליאל לאושא ולמדו ממנו מדרש הלכות ואגדות הגיע זמנן ליפטר אמ׳ לו רבינו כל תורתכם נאה ומשובחת היא חוץ מדבר הזה שאתם אומ׳ שור שלישראל שנגח שור שלנכרי פטור ושלנכרי שנגח שורו שלישראל חייב:
בת ישראל לא תילד את הנכרית אבל נכרית מילדת את בת ישראל:
בת ישראל לא תניק בנה שלנכרית אבל נכרית מניקה בנה שלישראלית ברשותה:
גזילו שלישראל אסור ואבדתו [שלגוי] מותרת:
הדבר הזה אין אנו מודיעין למלכות באותה השעה עמד רבן גמליאל ונתפלל עליהן ובקשו דבר ממה שהיה בידם ולא מצאו:
כל קדשיו ביד׳ אלו גדוליהן שלישראל שהן ממשכנין נפשם על ישראל כגון שנ׳ ביחזקאל (יחזקאל ד ד - ו ע״ש) ואתה שכב על צדך הימני ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים:
וכלית את אלה:
והם תכו לרג׳ אפלו אנוסים ובזוזים:
ישא מדב׳ שקיבלו עליהן את כל דברי תורה ואמ׳ (שמות כ״ד:ז׳) כל אשר דבר ה׳ נע׳ ונשמ׳:
ד״א אף חבב עמים מלמד שלא כחיבה שחיבב הקב״ה את ישראל חיבב את אומות העולם:
כל קדשיו בי׳ אלו נשמתן שלצדיקים שהן צרורות אצלו במרום שכן אביגיל אומ׳ לדוד ברוח הקדש (שמואל א כ״ה:כ״ט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים יכול אף של רשעים כן ת״ל ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע מלמד שהוא מוסרן למלאכי שרת והן מצערין אותן ומשנקין אותן להודיען מה יהיה בסופן שנ׳ (איוב ל״ג:כ״ב) ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים:
והם תכו לרגל׳ אפלו נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל:
ישא מד׳ שקיבלו עליהן את כל דברי תורה ואמ׳ (שמות כ״ד:ז׳) כל אשר דבר ה׳ נע׳ ונ׳:
ד״א אף חבב עמ׳ אלו ישראל שנ׳ (דברים ל״ג:י״ט) עמים הר יקראו:
כל קדשיו ביד׳ אמ׳ משה לפני הקב״ה רבונו שלעולם כשיגלו ישראל מעל אדמתם זכור להם זכות אבות והושיעם:
והם תכו לרג׳ כשם שניהלתם במדבר כך תנהלם לעתיד לבוא שנ׳ (ישעיהו מ״ט:י׳) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש:
ישא מד׳ שתצילם ברחמיך מעול מלכיות ומן המות שנקרא דבר שנ׳ (חבק׳ ג׳:ה׳) לפניו ילך דבר:
אַף חַבֵּיבִנּוּן לְשִׁבְטַיָּא1 כָּל קַדִּישׁוֹהִי בֵית יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָא2 אַפֵּיק מִמִּצְרָיִם וְאִנּוּן מִדַּבְּרִין3 תְּחוֹת עֲנָנָךְ4 נָטְלִין עַל מֵימְרָךְ.
1. שִׁבְטַיָּא = עמים.
2. בִּגְבוּרָא = בידך.
3. אפשר שכן הבין פשט הוראת ׳תכו׳, והשוו ראב״ע. (מעט צרי).
4. תְּחוֹת עֲנָנָךְ = לרגלך. אפשר שהוא ע״פ נחום א׳:ג׳ ׳וענן אבק רגליו׳ (לחם ושמלה).
He loved the tribes, all the holy ones of the house of Israel; with power He led them out of Mizraim, and they were conducted under Your Cloud, they journeyed by Your Word.
הלא גליא וידועב קדמוי דלא בנוי דעשו ולא בנוי דישמעאל מקבלין אוריתה אלא כל כדן למחבבה עמאג בני ישראלד נחיתה ריבוון דמלאכין קדישין דאפעלגב דהוא מייתי עליהון יסורין סגין לא נייחין ולא שדכין מן אולפן אורייתה והא אינון מדברין ואתיין לרגל עננוי ונטלין ושריין על פםו דבירוי.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״גלי״) גם נוסח חילופי: ״גלוי״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וידוע״) גם נוסח חילופי: ״וידיע״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עמא״) גם נוסח חילופי: ״לעמיה״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בני ישראל״) גם נוסח חילופי: ״בנוי דיש׳⁠ ⁠⁠״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״נחית״) גם נוסח חילופי: ״כוות״.
ו. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״פם״) גם נוסח חילופי: ״{על }⁠פום״.
אוף כל מה דאודעה לעממיא מטול למחבבא עמיה בית ישראל כולהון קרא להון קדישין למקום באתר בית שכינתיה וכד הינון נטרין מצוותא דאורייתא מדברין לרגיל ענני יקרך נייחין ושריין כמן פ⁠(ס){ם} דבר.
And whatever hath befallen to the nations (hath been done) because He loved His people of Beth Israel, and all of them He hath called to be saints, to stand in the place of His sanctuary. And when they observed the precepts of the law, they were conducted at the foot of Thy glorious Cloud, they rested and encamped according to the dictate of the Word.
הלא כל גלי וידע קדמוי דלאו בנוי דעשו ובנוי דישמעאל מקבלין אורייתא אלא כל כדין למחבביה עמיה בית ישראל כוות ריבוון דמלאכין קדישין דאף על גב דמייתי עליהון יסורין סגיין לא נייחין ולא שדכין מן אולפן אורייתא והא אנון מדברין ואתיין לרגל עננוי ונטלין ושריין על פום דבירוי.
Is it not all manifest and known before Him, that neither the sons of Esau nor of Ishmael would receive the law? Nevertheless, because He loved His people of Beth Israel as myriads of the holy angels, though He brought upon them many corrections, they rested not, nor desisted from the doctrine of the law; and, behold, they were conducted and brought on at the foot of His Cloud, and went forward and encamped according to His Word.
אַף חֹבֵב עַמִּים – אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שְׁנֵי עֻלִּין אַתָּה מֵטִיל עַל בָּנֶיךָ, עֹל תּוֹרָה וְעֹל שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, נִצֹּל מִשִּׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת וְכָל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ.
וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ – תַּנֵּי רַב יוֹסֵף, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וּמְכַתְּתִין אֶת רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִלְמֹד תּוֹרָה, וּפוֹרְקִין מֵעַצְמָם עֹל מַלְכוּת.
דָּבָר אַחֵר: וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ – אַף עַל פִּי שֶׁהֵן לוֹקִין בַּהֲלִיכָתָן, אֵין זָזִין מִמִּשְׁכְּנוֹתֶיךָ, אֶלָּא יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ שָׂכָר מְרֻבֶּה, שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה.
(Deut. 33:3:) “Indeed He shows love to the peoples (by letting them rule over Israel).”1 Moses said to the Holy One, blessed be He, “Master of the world, you have placed two yokes upon Your children, the yoke of Torah and the yoke of enslavement to empires.” The Holy One, blessed be He, said to him, “Whoever is engaged with the Torah is delivered from enslavement to [foreign] kingdoms, [as stated] (in ibid., cont.), “all their holy ones are in Your hand.” (Deut. 33:3, cont.:) “And they are pounded (rt.: tkh)⁠2 at Your feet.” Rav Joseph taught, “These are the disciples of the sages, who beat (rt.: ktt) their feet from city to city in order to learn Torah and cast off the yoke of the kingdom (government taxes and obligations) from upon them”. Another interpretation (of Deut. 33:3), “and they are pounded at Your feet”: Although they are beaten, they do not move from Your dwellings, but (ibid., end) “they take up (from) Your words,” a great reward; as they take up and bring (discuss) in the war (debate) of the Torah.
1. PRK 31 (suppl. 1):18; see BB 8a.
2. The meaning of this verb is doubtful. This translation follows the interpretation of the midrash.
[ד] אף חובב עמים (שם שם:ג׳). אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע שני עולין אתה מטיל על בניך, עול תורה, ועול שעבוד מלכיות, א״ל הקב״ה כל העוסק בתורה [ניצול משעבוד מלכיות], כל קדושיו בידך (שם).
והם תכו לרגליך (שם). תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתין רגליהם מעיר לעיר ללמוד תורה, ופורקין מעליהם עול מלכות.
ד״א והם תכו לרגליך. אע״פ שהן לוקין ממשכנותיך אין זזין אלא ישא מדברותיך (שם שם).
תורה צוה לנו משה מורשת קהלת יעקב (שם שם:ד׳). ירושה היא לכל קהלות יעקב, שכל העוסק בה לשמה זוכה הוא לנחלת יעקב, שנאמר אז תתענג על ה׳ וגו׳ והאכלתיך נחלת יעקב אביך (ישעיהו נ״ח:י״ד).
אַף חֹבֵב עַמִּים – מְלַמֵּד שֶׁחִבֵּב הַמָּקוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל מַה שֶׁלֹּא חִבֵּב כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן, כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ, אֵלּוּ פַּרְנָסֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹמְדִין עַל יִשְׂרָאֵל וְנוֹתְנִין נַפְשָׁן עֲלֵיהֶם, בְּמֹשֶׁה מַהוּ אוֹמֵר ״וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא״. בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (שמואל ב כ״ד:י״ז) ״הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְגוֹ׳ וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי״.
דָּבָר אַחֵר: ״אַף חֹבֵב עַמִּים״ – מְלַמֵּד שֶׁלֹּא חָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִבָּה לָאֻמּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁחָלַק לְיִשְׂרָאֵל וְכוּ׳.
כָּל קְדֹשָיו בְּיָדֶךְ – אֵלּוּ גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּתְמַשְּׁכְּנִין עַל יִשְׂרָאֵל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בִּיחֶזְקֵאל ״וְאַתָּה שֹׁכֵב עַל צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי (וְנָשָאתָ) [וְשַׂמְתָּ] אֶת עֲוֹן [בֵּית] יִשְׂרָאֵל״, וְאוֹמֵר (שם ה׳:ו׳) ״וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ אֶת שְׁנֵי עֲוֹנָם וְכוּ׳ וְכִלִּיתָ אֶת אֵלֶּה וְשָׁכַבְתָּ עַל צִדְּךָ הַיְמָנִי״. וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מַכְעִיסִין. יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ, מְקַבְּלִין עֲלֵיהֶן עֹל תוֹרָתֶךָ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות כ״ד:ז׳) ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״.
דָּבָר אַחֵר: ״אַף חֹבֵב עַמִּים״ – מְלַמֵּד שׁחִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁלֹּא חִבֵּב כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן וּמַלְכוּת. כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ אֵלּוּ נַפְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁנְּתוּנוֹת עִמּוֹ בְּאוֹצָר, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי צְרוּרָה״ וְגוֹ׳. וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן נִרְתָּעִים לַאֲחוֹרָיו שְׁנֵים עָשָׂר מִיל וְחוֹזְרִין שְׁנֵים עָשָׂר מִיל. יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ, (שמות כ״ד:ז׳) ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״.
אַף חֹבֵב עַמִּים – אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שְׁנֵי עֻלִּין אַתָּה מַטִּיל עָלֵינוּ תּוֹרָה וְשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךְ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּכַתְּתִין רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר לִלְמֹד תּוֹרָה וּפוֹרְקִין מֵעֲלֵיהֶן עֹל מַלְכוּת. דָּבָר אַחֵר: ״וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ״ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן לוֹקִין בַּהֲלִיכָתָן אֵין זָזִין מִמְּךָ אֶלָּא יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ.
רַב חָנָן בַּר רַב חִסְדָּא שְׁדָא כַרְגָא אַדְּרַבָּנָן אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, עָבַרְתָּ לְךָ אַדְּאוֹרַיְתָא, וְאַדִּנְבִיאֵי וְאַדִּכְתוּבִים, אַדְּאוֹרַיְתָא, דִּכְתִיב ״אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ״, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲפִילוּ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מְחַבֵּב אֶת הָעַמִּים יְהוּ כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ, וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ, תָּנֵי רַב יוֹסֵף אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּכַתְּתִין אֶת רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִלְמֹד תּוֹרָה, יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ לִשָּׂא לִתֵּן בִּדְבָרָיו שֶׁל מָקוֹם. אַדִּנְבִיאֵי דִּכְתִיב (הושע ח׳:י׳) ״גַם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם וַיָחֵלוּ מְעַט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים״, אָמַר עוּלָא פָּסוּק זֶה בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי נֶאֱמַר אִם כֻּלָּם יִתְנוּ בַּגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם, וְאִם מְעַט מֵהֶן ״וַיָחֵלוּ מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים״. אַדִּכְתוּבִים (עזרא ז׳:כ״ד-כ״ה) ״לְכָל יָדְעֵי דָּתֵי אֶלָהָךְ״ וְגוֹ׳, ״מִנְדָה בְלוּ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט לְמִרְמֵא עֲלֵיהֹם״, ״מִנְדָה״, זוֹ מְנָת הַמֶּלֶךְ, ״בְלוֹ״ זוֹ כֶּסֶף גֹּלְגָּלִיּוֹת, ״וַהֲלָךְ״ זוֹ אַרְנוֹנָא.
אַף חֹבֵב עַמִּים – מִפְּנֵי מָה הוּא מְחַבְּבָן בְּאַף. מִפְּנֵי שֶׁעָתִיד לְכַלּוֹתָן בְּאַף, שֶׁנֶּאֱמַר ״בְּזַעַם תִּצְעֵד אָרֶץ בְּאַף תָּדוּשׁ גּוֹיִם״, אֲבָל יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁיִּסּוּרִין בָאִין עֲלֵיהֶם קְדוֹשָׁיו הֵם שֶׁנֶּאֱמַר ״כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ״. דָּבָר אַחֵר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל חֲרוֹן שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים לְפָנַי הוּא מְחַבֵּב אֶת הָאֻמּוֹת הָעוֹלָם לְפָנַי. דָּבָר אַחֵר: אַף עַל פִּי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְגַדֵּל אֶת עוֹבְדֵי אֱלִילִים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲבָל מְאַבְּדָן הוּא לָעוֹלָם הַבָּא, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּבְנוֹ וְעַבְדּוֹ מְהַלְּכִין עִמּוֹ וְהָיָה מְכַבֵּד אֶת הָעֶבֶד וּמַנִּיחַ אֶת בְּנוֹ, כֵּיוָן שׁהִגִּיעַ לַנָּהָר רָאָה אוֹתוֹ שֶׁהוּא עַז הִנִּיחַ הַמֶּלֶךְ אֶת הָעֶבֶד וְהִרְכִּיב אֶת בְּנוֹ וְהֶעֱבִירוֹ אֶת הַנָּהָר, שֶׁנֶּאֱמַר ״אַף חֹבֵב עַמִּים״ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ.
ואחתבא איצ׳א שעבא פג׳מיע כ׳ואצהם פי טאעתך והם יקפון את׳ארך יתנאקלון כלמאתך
וחיבב גם את העם, והרי כל מיוחדיהם הולכים במשמעתך והם עומדים בעקבותיך ומעבירים את דבריך
אף חובב עמים – גם חיבה יתירה חיבב את השבטים, כל אחד קרוי עם, שהרי בנימן היה לבדוא להיולד כשאמר הקב״ה ליעקב: גוי וקהל גוים יהיהב ממך (בראשית ל״ה:י״א).
כל קדושיו בידך – נפשות הצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד,⁠ג כעניין שנאמר: והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את י״י אלהיך (שמואל א כ״ה:כ״ט).
והם תכו לרגליך – והם ראוים לכך שהם תיוכוד עצמם לתוך תחתית ההר, לרגליך, בסיני.
תוכו – לשון פוֹעַלו, הותווכו לתוך מרגלותיך.
ישא מדברותיך – נשאו עליהם עול תורתך.
מדברותיך – המ״ם בו קרוב ליסוד, כמו: את הקול מדבר אליו (במדבר ז׳:פ״ט), וכמו: ואשמע את הקולה מדבר אלי (יחזקאל ב׳:ב׳) – כמו: מתדבר.⁠ו אף זה מדברותיך – מה שהייתה מדבר להשמיעיני לדבר להם. ובלעז טישפורפלדורש.
ואונקלוס תירגם: שהיו נוסעים על פי דבריך, והמ״ם בו שימוש, משמשת לשון מן.
דבר אחר: אף חובב וגו׳ – אף בשעת חיבתן של אומות העולם, שהראית להם פנים שוחקות ומסרת את ישראל בידם, כל קדושיו בידך – כל צדיקיהם וטוביהם דבקו בך, ולא משו מאחריך, ואתה שומרם.
והם תכו לרגליךזמתמצעים ומתכנסים לתחת צלך.
ישא מדברותיך – מקבלים גזירותיך ודתותיך בשמחה.
א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917: ״לבדו היה״. בדפוס רומא: ״היה עתיד״. בדפוס שונצינו, סביונטה: ״לבדו היה עתיד״.
ב. כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 (במקום ״גוים יהיה״): ״עמים יצאו״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״גנוזות אתו״. בכ״י אוקספורד 165: ״גנוזות אתך״.
ד. כן בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, לונדון 26917. בכ״י ליידן 1, אוקספורד 34: ״תיווכו״. בכ״י מינכן 5: ״תווכו״. בכ״י לייפציג 1: ״תיוכום״. בדפוס רומא: ״תוכו״.
ה. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ואשמע קול (צירוף של יחזקאל א׳:כ״ח, ב׳:ב׳). בפסוק: ״ואשמע את״.
ו. כן בכ״י לייפציג 1, המבורג 13, לונדון 26917. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34 נוסף כאן: ״אלי״.
ז. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בדפוסי שונצינו, סביונטה נוסף כאן: ״והם״.
אף חבב עמים YEA, HE LOVED THE PEOPLES – Also He loved the tribes with exceeding love. – Each individual tribe may be termed עם (or גוי), "a people", for, you see, Benjamin alone was yet to be born when the Holy One, blessed be He, said to Yaakov, "A nation and a congregation of nations shall be of you.⁠" (Bereshit 35:11, see Rashi thereon).
כל קדשיו בידך ALL HIS SAINTS ARE IN YOUR HAND – the souls of the righteous are stored up with Him, just as it is said, "And the soul of my master shall be bound up in the bundle of life with Hashem your God" (Shemuel I 25:29) (Sifre Devarim 344:7).
והם תכו לרגלך AND THEY SAT AT YOUR FOOT – And they are deserving of this, because they betook themselves right into the middle within the underpart of the mountain unto Your foot at Sinai.
The word תכו expresses the idea of "they were acted upon" (a passive) – "they placed themselves right in the middle (תוך) between Your feet".
ישא מדברתיך EVERYONE RECEIVED YOUR WORDS – they bore upon themselves the yoke of the Law (Sifre Devarim 344:3).
מדברתיך – The מ in it (in this word) has a close affinity to a root letter (i.e., it is an integral part of the noun and is not a prefix), as in "And he heard the voice uttering itself (מִדַּבֵּר) unto him" (Bemidbar 7:89), and "And I heard Him that uttered Himself (מִדַּבֵּר) unto me" (Yechezkel 2:2), which is the same as מִתְדַּבֵּר (see Rashi on Bemidbar 7:89). So, too, this word מדברתיך denotes: that which You spoke unto Yourself to make it audible to me that I might tell them; tes pourparlers in old French.⁠1
Onkelos, however, translated it in the sense that they traveled in accordance with Your words (only at Your command), so that the מ in it is a servile letter (a prefix) used in the sense of מן.
Another explanation of this verse: אף חבב עמים, YEA, HE LOVED THE PEOPLES – even at the time of Your love for the nations of the world – when You did show unto the nations a smiling (friendly) countenance and did deliver Israel into their power, even then כל קדשיו בידך ALL HIS SAINTS WERE IN YOUR HAND – all their righteous and pious people clung to You and did not depart from You and You did guard them (Bava Batra 8a),
והם תכו לרגלך – and they betook themselves right into the midst of, and gathered beneath Your shadow,
ישא מדברתיך – they gladly accepted Your decrees and Your laws. And these were their words:
1. English: your utterances.
פס׳: אף חובב עמים1מלמד שחיבב הקב״ה את ישראל יותר מכל האומות. כל קדושיו בידך אלו גדולי ישראל שהן נותנין נפשם על ישראל. אמר משה לפני הקב״ה (שמות לב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך הכתוב לצדיקים לעתיד לבוא.
והם תכו לרגלך2מתכתתין לרגליך לקיים דברי התורה. לרגלך בעבורך כמו (בראשית ל) ויברך ה׳ אותך לרגלי. ישא מדברותיך שקיבלו עליהן את דברי התורה ואמר (שמות כד) כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע.
ד״א: אף חובב עמים – אע״פ שחיבב הקב״ה את האומות לא חיבב אותם כחיבת ישראל.
כל קדושיו בידך – שהן מוסרין עצמן על קדושת השם. והם תכו לרגלך שהם מתכתתין בגלות לקבל עול התורה והמצות.
ישא מדברותיך – כדי שהתקיים דברותיך שהבטחתם.
ד״א: אף חובב עמים – אפילו בשעה שתתמלא אף על ישראל זוכר חיבת השבטים ומרחמם.
כל קדושיו בידך – כל קדושות שאהב הקב״ה בידך במקום שישראל שם. והם תכו לרגלך נושאים את עול הגלות. ישא מדברותיך ישא דבריו של הקב״ה בשמחה.
ד״א: אף חבב עמים – אלו שבטי ישראל כגון עמים הר יקראו. כל קדושיו בידך התחמתם סביבות הר סיני.
והם תכו לרגלך – בתחתית ההר.
ישא מדברותיך – ישראל. כמו (שה״ש ד) ומדברך נאוה שאמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע:
1. מלמד שחיבב הקב״ה. עיין ספורנו. ואע״פ שאתה חובב עמים כמאמרך והייתם לי סגולה מכל העמים ומזה הודעת שמין אנושי סגולה אצלך מ״מ ישראל חיבב יותר מכל הכנענים:
2. מתכתתין לרגליך. בספרי אע״פ שאנוסין אע״פ שלוקין אע״פ ששבוים אעפ״כ ישא מדברותיך מקיימין התורה מתוך צער כמו שמסיים:
אף חובב עמים – גם אומות העולם, כגון ערב רב, ומן האומות שנתגיירו ובאו לקבל התורה עם ישראל, גם אותם חיבב הקב״ה וקבלם {ו}⁠שכן עליהם, כדכתיב במזמור: יקום אלהים יפוצוא אויביו (תהלים ס״ח:ב׳) דכתיב ביה: רכב אלהים {וגו׳} (תהלים ס״ח:י״ח).⁠ב
א. בכ״י ברסלאו (לפי הנראה ממהדורת רוזין) ובדפוס ראשון: ויפוצו.
ב. כ״י ברסלאו נקטע כאן ושאר הפירוש הושלם ממקורות אחרים.
אף חובב עמים LOVER, EVEN, OF THE PEOPLES: Even gentiles1 – for example the “mixed multitude”2 and [other people] from the nations who converted and came to receive the Torah together with Israel3 – God loved them, too, and accepted and dwelt over them.⁠4 So it is written in a Psalm (68:2) “God will arise, His enemies will be scattered,” and then in the continuation it is written (vs. 18) “God’s chariot... .”5
1. Rashbam’s comment opposes that of Rashi who explains that עמים is actually a reference to the various tribes of Israel, not to gentiles. Rashi offers this explanation of the word עמים often; see e.g. his commentary to Deuteronomy 33:19, Isaiah 3:14 and Ps 68:31. See also Qimḥi’s commentary to Ezek 2:3, Mic 1:2 and Ps 7:8-9.
Rashbam appears to be consistent in seeing עמים as a reference to gentiles. It is worth noting that those commentators who claim that עמים may mean “the tribes of Israel” often use this exegetical gambit as a way of rebutting Christian interpretations of a biblical text. Despite Rashbam’s desire to support a Jewish reading of the Bible, he avoids this explanation.
See e.g. Rashbam’s commentary to Genesis 49:10, where he explains that that verse (a favorite prooftext for Christians) is a reference to the coronation of Rehoboam. In his explanation of the final phrase of that verse – ולו יקהת עמים – he alludes to the fact that many tribes of Israel came to the coronation but adds that various gentile nations that had been subjugated by Solomon also attended the coronation, thus explaining why the word עמים was used. See also Rashbam’s commentary to Deuteronomy 32:8.
2. The ערב רב of Exodus 12:38.
3. It is most unusual to find Rashbam adopting a midrash like this, that has no apparent grounding in the peshaṭ, and incorporating it in his commentary. The midrashic tradition is not a common one, but Rashbam may be drawing upon midrashim about the following: (a) proselytes who joined the Israelites in Egypt and came with them to the wilderness and to Sinai (see e.g. VR 27); (b) the conversion of Jethro before the giving of the Torah (see e.g. Zev. 116a); (c) the converts of all future generations who were in some sense present at Sinai since their “guiding stars” (מזלייהו) were there (Shab. 146a).
4. The manuscript, according to Rosin, read here: ושכן עליהם. The use of the verb ש-כ-נ followed by the preposition על, referring to a person is unusual and the meaning of the phrase is uncertain.
5. The prooftext does not seem to have any connection to this comment of Rashbam. Perhaps these words were moved by mistake from Rashbam’s commentary to vs. 2, s.v. ה' מסיני בא, where they have some relevance.
אף חבב – מגזרת לשון ארמית: והייתם לי סגולה (שמות י״ט:ה׳), [והטעם: גם ישימם סגולה.]⁠א
ועמים – הם ישראל, כמו: אחריך בנימין בעממיך (שופטים ה׳:י״ד), עמים הר יקראו (דברים ל״ג:י״ט).
וכל קדושיו – בני לוי.
בידך – שהם סביבות הארון.
והם תכו לרגליך – ילכו על דרכיך.
וטעם בידךב – שישמרום.
ישא מדברתיך – כי הם ילמדו התורה, והם המעתיקים.
ישא – כל אחד, וכמוהו רבים.
מדברתיך – כי אשר דברת ישאו, והנה הם נשאי התורה, כי גם הם ישאו את הארון.
וטעם ישא – כמו: לא תשא שמע שוא (שמות כ״ג:א׳).
תכו – בלא אח.
ויש אומרים: מתוך, כאילו הם הולכים בתוך לרגליך.
ואחרים אמרו: כי התי״ו מקום ה״א, כמו: תרגלתי (הושע י״א:ג׳). והטעם: אפילו שיוכו בשבילך, לא יעזבו דבריך. וזה רחוק.
והנכון, שהוא כמו: נמשכו. והטעם: שילכו אל המקום ששם הארון, שהוא הדום רגליו. וזאת היא הברכה, שהשם יהיה חומת אש סביב1 לישראל, ויהיה סגולתו, והלוים יורו התורה תמיד.
1. השוו ללשון הפסוק בזכריה ב׳:ט׳.
א. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
ב. ״וטעם בידך״ חסר בכ״י פריס 177 והושלם מכ״י פריס 176.
YEA, HE LOVETH THE PEOPLES. Hovev (loveth) comes from an Aramaic word. It1 has the meaning of then ye shall be Mine own treasure from among all peoples (Ex. 19:5). The peoples refers to Israel. Compare, After thee, Benjamin, among thy peoples (Jud. 5:14); They shall call peoples unto the mountain (v. 19).
[ALL HIS HOLY ONES.] This refers to the sons of Levi.
THEY ARE IN THY HAND. They are round about the ark.
AND THEY SIT DOWN AT THY FEET. This means they will walk in Your ways. The meaning of in Thy hand is, you will protect them.⁠2
RECEIVING OF THY WORDS. They3 will teach Torah. They are the ones who transmit the oral Torah.
RECEIVING.⁠4 Each and every one.⁠5 This is so even though they are many.⁠6
The meaning of Thy words7 is, that which You spoke they will bear,⁠8 for they are the bearers of the Torah, and they also carry the ark.⁠9
The word yissa (receiving) is similar to tissa (uttering) in Thou shalt not utter a false report (Ex. 23:1).
AND THEY SIT DOWN. Tukku (sit down) has no brother.⁠10 Some say11 that it is related to the word mi-tokh (from the midst of).⁠12 They, as it were, walk in the midst of Your feet. Others say that the tav13 is in place of a heh.⁠14 It is like the tav of tirgalti (I taught)⁠15 in I taught Ephraim (Hos. 11:3). The meaning of our verse is, even if they are beaten on Your account, they will not forsake Your words. However, this is farfetched. Actually it means are drawn;⁠16 they go to the place of the ark which serves as the footstool for God's feet. This is the blessing:⁠17 May God be a wall of fire round about Israel.⁠18 May Israel be God's treasure.⁠19 May the Levites always teach the Torah.⁠20
1. Yea, He loveth the peoples.
2. Ibn Ezra earlier interpreted in Thy hand to mean that the Levites camp around the ark. His comment here is either another interpretation or it explains why Moses refers to the ark as Thy hand.
3. The Levites.
4. Hebrew yissa (literally, they will bear).
5. Of the Levites.
6. The verse opens with the plural (ve-hem). However, yissa (receiving) is singular. Hence Ibn Ezra's comment.
7. That is, the meaning of yissa mi-dabberotekha (literally, they will bear your words).
8. Upon their lips.
9. Hence Scripture employs the term yissa, which means to bear upon the lips (to speak of, to teach) and to physically bear.
10. It does not appear elsewhere in Scripture.
11. See Rashi.
12. That is, to the word tokh.
13. Of tukku.
14. In other words, tukku is a variant of hukku (were beaten).
15. Tirgalti is a variant of hirgalti.
16. According to Ibn Ezra, the literal meaning of tukku le-raglekha is, they are drawn to your feet.
17. With which Moses blessed Israel.
18. (2).
19. (3).
20. (3).
אף חובב עמים כל קדושיו בידיך – אף הקב״ה היה חוזר ורוצה שיהו כל העמים מקבלים תורה, ולא נמצאו אלא כל קדושים, הקדושים מן החרם הם נמצאו בידיך – הם נכנסו בצילך לקבל התורה.
והם תוכו לרגליך – והם הותווכו לתחת ההר לרגלך.
ישא מדברותיך – לישא דיברותיך, והמ״ם תוספת המילה, כלומר: לקבל דיברותיך עשרת הדיברות.
אף חבב עמים – כדכתיב והייתם לי סגולה (שמות י״ט:ה׳),⁠1 ולמה שהרי כל קדשיו בידך – כיצד והם תכו לרגליך – פי׳ תוך רגליך כדכתיב ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י״ט:י״ז).⁠2
דבר אחר: אף כשהקב״ה מחבב עמים ומוסר ישראל בידם, כל קדשיו – של ישראל הם בידך, והם – ישראל תכו לרגלך – בשבילך ובשביל מצותיך הם מוכים ומדוכאים.⁠3
לרגלך – כמו ויברך י״י אותך לרגלי (בראשית ל׳:ל׳).⁠4
דבר אחר: והם תכו לרגלך – תוך בית המקדש שהוא הדום רגליך שם הם מצויים.⁠5
ישא מדברתיך – נשאו וסבלו בסבר פנים יפות שני דברים שיצאו מפיך אנכי ולא יהיה לך.⁠6
1. שאוב מאבן עזרא.
2. בדומה בר״י בכור שור.
3. שאוב מר״י בכור שור.
4. שאוב מר״י בכור שור.
5. בדומה באבן עזרא.
6. שאוב מר״י בכור שור.
אף חובב עמים, "Lover, indeed of the peoples;⁠" (the twelve tribes of Israel are termed "peoples). We know that the Israelites were viewed as "special" by God when He said to us in Exodus 19,5: והייתם לי סגולה, "you will be for Me a treasure;⁠" Why is this so? It is because all of His holy beings are under His direct supervision. How does this work in practice? "והם תוכו לרגליו, "they are sitting between His feet;⁠" Compare Exodus 19,17: ויתיצבו בתחתית ההר, "they had taken up their positions at the base of the Mountain.⁠" (Sinai). An alternate interpretation: even at times when God is fond of the gentile nations and delivers the sinful Israelites into their hands, they still remain under His direct supervision, (though they may not be aware of it.)
והם, "and they are;⁠" Israel, תוכו לרגלך; after all when the gentiles persecute them it is only because they are God's people, having entered into a covenant with Him to observe His commandments.
לרגלך, this expression, presuming that God has physical dimensions, is also used in Genesis 30,30 where even the pagan Lavan acknowledges the existence and personal providence of Yaakov by his God when he enriched Lavan in order that the latter treat Yaakov fairly. This is why Yaakov could say to him there: 'ויברך ה' אותך לרגלי, "He has blessed you at my foot.⁠"Another interpretation of the words: והם תוכו לרגלך, "in the Holy Temple.⁠" The Temple is perceived as God's footstool on earth. His presence manifests itself in and around the Temple. This is where most Israelites are found three times a year at least.
ישא מדברותיך, "receiving part of Your words.⁠" This was a reference to the first two of the Ten Commandments during the revelation at Mount Sinai which the whole people heard directly from the mouth of God before having asked Moses to become their interpreter. (Deuteronomy, 5,21-26)
אף חובב עמים – דכתיב והייתם לי סגולה.
כל קדושיו בידך – כולם יעידון יגידון רצוננו להיות תחת ידך, ד״א אף חובב עמים וגו׳, הם שאר אומות שכל קדושיהם נותנין עצמן בידך ומתגיירין, אבל והם כלומר ישראל תכו לרגליך שעמדו בתחתיות ההר במתן סיני לקבל תורה ויתרון רב להם, ג״ן.
ורבינו בכור שור פי׳ אף בשעה שהקב״ה חובב שאר עמים ומוסר כל קדושיו, אלו ישראל בידם, אעפ״כ והם תכו וגו׳ שמתכתתין בשבילך, זה לרגלך כמו ויברך אותך לרגלי ומקדשים שם שמים.
כל קדושיו בידך – מוסרין עצמן בידך על קדוש שמך וסובלין יסורין בשבילך, זהו תכו לרגליך, ג״ן.
אף חובב עמים – פירשו בו שהוא מלשון ארמית: ותהון קדמי חביבין (אונקלוס שמות י״ט:ה׳), יאמר: אף חובב את ישראל שהוא עמים רבים, כענין: אחריך בנימין בעממיך (שופטים ה׳:י״ד). וכל קדושיו – של ישראל, הם הלוים, הם בידך, כי הקרבתם אליך להיותם חונים סביבות הארון.
והנראה אלי: כי חובב – מגזרת: לטמון בחבי עוני (איוב ל״א:ל״ג), מענין: חדר בחדר להחבא (דברי הימים ב י״ח:כ״ד), ושם חביון עוזו (חבקוק ג׳:ד׳). יאמר: גם אתה בידך מחביא ומסתיר עמים, כל קדושי ישראל הנזכר. ירמוז כי כל העדה כולם קדושים1 והשם יסתירם בידו, כטעם: ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך (ישעיהו נ״א:ט״ז), כענין: סתרי ומגני אתה (תהלים קי״ט:קי״ד), וכן: ויתיעצו על צפוניך (תהלים פ״ג:ד׳). וזה רמז למה שאמר הכתוב: אשר עין בעין נראה אתה י״י ועננך עומד עליהם (במדבר י״ד:י״ד), וכן אמר בשירה: יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו (דברים ל״ב:י׳).
והם תוכו – כמו: הוכו, כאשר בא: תרגלתי לאפרים (הושע י״א:ג׳) – במקום הרגלתי, וכאשר הומרה בה ה״א הנקבהא באם אתן שנת לעיני (תהלים קל״ב:ד׳), עושה רע מְאַת (קהלת ח׳:י״ב), וכן רבים. יאמר: שהם מוכים בכל מכה במדבר2 ללכת אחריך בכל אשר תלך,⁠3 לא יחושו לרעב וצמאון ומכת נחש שרף ועקרב (דברים ח׳:ט״ו), רק יצאו לרגליך ואחריך ירוצו. וזה כענין שנאמר: זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה (ירמיהו ב׳:ב׳).
ישא מדברותיך – כמו: לא תשא את שם י״י אלהיך לשוא (שמות כ׳:ו׳), ובל אשא את שמותם על שפתי (תהלים ט״ז:ד׳), ישא ביום ההוא לאמר (ישעיהו ג׳:ז׳). מדברותיך – כמו: ומדברך נאוה (שיר השירים ד׳:ג׳). יאמר שישא דבריך על שפתיו ויהגה בהם תמיד.
1. השוו ללשון הפסוק בבמדבר ט״ז:ג׳.
2. השוו ללשון הפסוק בשמואל א ד׳:ח׳.
3. השוו ללשון הפסוק ביהושע א׳:ז׳-ט׳.
א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״בתי״ו״.
APH CHOVEIV AMIM.' Commentators have explained1 that the word choveiv is of the Aramaic language [as Onkelos rendered and ye shall be Mine 'segulah']:⁠2 "and you shall be chavivin (beloved) before Me.⁠" The verse [here] is thus stating: "Yea, He loves Israel which consists of many peoples" [i.e., tribes], similar to what is stated, after thee, Benjamin, among thy peoples.⁠3 And all His holy ones4 of Israel, namely, the Levites, are in Thy hand,⁠5 for You have brought them near You to encamp around the ark.⁠6
It appears to me that the word choveiv is from the same root as by hiding 'b'chubi' (in my bosom) mine iniquity,⁠7 related to the expressions: into an inner chamber 'l'heichavei' (to hide thyself);⁠8 and there is 'chevyon' (the hiding of) His power.⁠9 He is thus stating [here]: "You are also hiding and protecting with Your hand the peoples — all the holy ones of Israel.⁠" The above-mentioned [phrase] suggests that all the congregation are holy, every one of them,⁠10 and G-d protects them with His hand, similar in meaning to the verse, And I have put My words in thy mouth, and have covered thee in the shadow of My hand,⁠11 and like the expression, Thou art my hiding place and my shield.⁠12 Similarly, and they take counsel against Thy hidden ones.⁠13 This alludes to what he said, inasmuch as Thou Eternal art seen face to face, and Thy cloud standeth over them.⁠14 And similarly he said in the Song [of Ha'azinu], He compassed him about, He cared for him, He kept him as the apple of His eye.⁠15
AND THEY 'TUKU.' This is like 'huku' (and they were smitten)⁠16 [at Thy feet], as Scripture says 'tirgalti l'Ephraim' (I taught Ephraim to walk)⁠17 in place of hirgalti.⁠18 Similarly the feminine hei is exchanged for a thav in the following expressions: I will not give 'sh'nath' (sleep) to mine eyes;19 a sinner doeth evil 'm'ath' (a hundred times),⁠20 and there are many such examples. He is thus stating that "'they were smitten' with every plague in the wilderness by following You wherever You went; they cared not for hunger, thirst, the affliction of serpents and scorpions. They only followed Thy feet and ran after You.⁠" This is similar to what is stated, I remember for thee the affection of thy youth, the love of thine espousals, thy going after Me in the wilderness, in a land that was not sown.⁠21
YISA MIDABROTHECHA.' The word yisa is similar to: Thou shall not 'thisa' (take) the Name of the Eternal thy G-d in vain;22 and nor 'esa' do I take their names upon my lips;23 'yisa' (he shall swear) in that day, saying.⁠24 And the word midabrothecha is like the expression 'umidbareich' (and thy mouth) is comely.⁠25 He thus states [in the verse before us] that Israel will take Your words upon his lips and meditate upon them always.⁠"
1. It is so explained by Rashi and Ibn Ezra.
2. Exodus 19:5.
3. Judges 5:14.
4. In (3) before us.
5. In (3) before us.
6. Numbers 3:23, and 29, 35, 38.
7. Job 31:33.
8. II Chronicles 18:24.
9. Habakkuk 3:4.
10. Numbers 16:3.
11. Isaiah 51:16.
12. Psalms 119:114.
13. Ibid., 83:4.
14. Numbers 14:14.
15. Above, 32:10.
16. The tav in the word tuku replaces the letter hei [huku], and as explained further on: "'they were smitten' and endured all hardships because they followed You wherever You took them.⁠" Rashi explains that the word tuku is derived from the word toch (middle) — "and they placed themselves in the middle.⁠" According to this interpretation the tav cannot be in place of a hei.
17. Hosea 11:3.
18. Here, too, the tav replaces a hei.
19. Psalms 132:4. The word sh'nath is in place of sheinah (sleep). The letter thav thus replaces a hei.
20. Ecclesiastes 8:12. The word m'ath is in place of meiah (a hundred).
21. Jeremiah 2:2.
22. Exodus 20:7.
23. Psalms 16:4.
24. Isaiah 3:7.
25. Song of Songs 4:3.
אף חבב עמים – יאמר מלבד מה שנתן להם התורה מימינו מתוך האש עוד חבב אותם מכל העמים שקראם סגולה שנאמר (שמות י״ט:ה׳) והייתם לי סגולה, ותרגום סגולה, חביבין. ולכך הזכיר חובב שהוא לשון תרגום, כלומר שחבבן מכל העמים. או שחבבן שקראן עמים, שנאמר עמים הר יקראו.
ואפשר לפרש אף בשעה שקראם העם שהוא לשון גנאי כענין שכתוב (במדבר כ״ה:א׳) ויחל העם, (שם כ״א) וידבר העם, (שמות ל״ב:כ״ה) ויקהל העם, (שם) וירא משה את העם, הרי הוא מחבבן. או יאמר אף חובב אף בשעת האף הרי הוא מחבבן ולא תזוז אהבתו מהם, למה לפי שהם עמים שלו, כל קדושיו בידך, כל המקודשים שבישראל והם בני לוי שמסרו את עצמם למיתה בידך, וזה היה בעון העגל שבאו כל קרוביהם ועשו רצונך.
והם תכו – הם הולכים ונמשכים אל מקום הארון ששם הדום רגליך. ומלת תכו כמו הכו, כי התי״ו במקום ה״א, בלשון (הושע י״א:ג׳) תרגלתי לאפרים, שהוא כמו הרגלתי, וכן (תהלים קל״ב:ד׳) אם אתן שנת לעיני, וכן בקהלת (ח) עושה רע מאת, שהתוי״ן במקום ההי״ן, וכן מצינו ה״א במקום תי״ו ישימו קטורה, שהוא כמו קטורת. וזה לפי דעתי מסוד הלשון, כי הה״א סימן לנקבה, כגון אמרה שמרה קראה, וכן לכל הפעלים, ולכך הטילוה באחרונה, ויש בזה רמז לה״א אחרונה שבשם, והתי״ו גם כן סימן לנקבה למדבר בנסתר, ולכך שתי אותיות אלו משפט אחד להן לפי ששתיהן מורות על נקבה, וכבר ידעת כי התי״ו אחרונה לכל האותיות.
ישא מדברותיך – שהיו נושאי הארון. או יאמר ישא כל אחד ואחד מדברותיך לישראל, ועל שם שהיו מורי התורה וכענין שכתוב בשבט לוי יורו משפטיך ליעקב.
וע״ד הקבלה תכו לרגלך מלשון הכאה, כי הם מוכים בסבת קדושת השכינה שהיא הדום רגליך שהיא דבק בארון, וזה ירמוז למה שהיה הארון מכלה בהם, כמו שהזכירו רז״ל, כי לכך היה שבט לוי מעטים לא עלו רבבותיהם אלא פחות שבכל השבטים. ואמר ישא מדברותיך, כי הוא הכלי הנושא הדברות וממנו שמענו התורה, כענין שאמר הכתוב (דברים ה׳:ד׳) מתוך האש, וזה מבואר.
אף חבב עמים, "Also (You) love the peoples (tribes of the Israelites).⁠" Apart from having given to the Jewish people His law out of the fire, God displayed additional signs of His love for this nation, such as calling them סגולה, "precious.⁠" (Exodus 19,5). The Aramaic translation of סגולה is חביבין, "beloved" i.e. the word Moses uses here. God meant that He was fonder of the Israelites than of all the other nations. On the other hand, it is possible that Moses meant that God's fondness of His people was manifest in His applying the title "nation" to each of its tribes (compare Rashi). He bases this on Deut. 33,19 עמים הר יקראו, "the tribes will assemble at the Mount.⁠"
It is also possible to interpret that what Moses meant was that even at a time when the Torah speaks of the people derogatively, calling them simply: העם, this does not mean that God is no longer fond of them. We have several examples of the term העם, being used in an unflattering manner; Numbers 25,1, ויחל העם, "the people debased itself;⁠" or Numbers 21,5: וידבר העם באלו-קים, "the people spoke out against God.⁠" Or, Exodus 32,1 ויקהל העם, "the people assembled" (in preparation of demanding a new leader). In each of these instances the word העם points at their being at a moral/spiritual low. Even if Moses, perhaps, did not relate to the people with fondness at such times, God did not stop being fond of them.
Still another way of understanding the words אף חובב עמים is that the word אף here means "anger" as it does on numerous occasions. The message is that even when God has reason to be angry at the people, He still also relates to them with fondness. The reason that this is so is that they are His people, עמים שלו.
כל קדושיו בידך, "all its holy ones were in Your hand.⁠" A reference to the Levites (Ibn Ezra). They took their lives into their hands, i.e. they placed their lives in Your hands, when they executed the Israelites who had actively worshipped the golden calf.
והם תכו ברגלך, "and they planted themselves at Your feet.⁠" They always feel drawn to the site of the Holy Ark which symbolises Your Presence, which they perceive as הדום רגלך, "the footstool for Your feet.⁠" The word תכו is the same as הכו, the letter ת being a substitute for the letter ה. This letter is used interchangeably in a similar manner in Kohelet 8,12 where the words עושה רע מאת should normally have been עושה רע מאה, "doing evil one hundred times.⁠" Or in Psalms 132,4 we find the words אם אתן שנת לעיני "if I will allow my eyes to sleep,⁠" when we would have expected the psalmist to write אם אתן שנה לעיני. [The author quotes more such examples. Ed.] We sometimes find the ת replacing the letter ה, whereas on other occasions the letter ה replaces the letter ת. In the phrase (verse 11) commencing with ישימו קטורה, "they shall prepare incense,⁠" etc., the letter ה, I believe, is also a substitute for the letter ת in the word קטורת, incense. I believe this is a rule in grammar, seeing that the letter ה normally symbolizes the feminine gender, such as in אמרה, שמרה, קראה, as well as in all the other verbs; the letter ת seeing that it is the final and last letter in the aleph bet, also symbolizes something feminine, passive. This is the reason it was made the last letter. The letter ה at the end of the third person of the verb is also reminiscent of the last letter of the tetragrammaton. The letter ת is used in many forms of the verb in the third person feminine future. In other words, the function of the letter ת and the letter ה frequently overlap, so that we need not be surprised to see them used as alternate spelling for each other.
ישא מדברותיך, "it bears (willingly) Your pronouncements.⁠" This is a reference to the Levites carrying the Holy Ark containing God's pronouncements, the Tablets with the Ten Commandments (Ibn Ezra). Alternatively, [especially because of the switch to the singular, i.e. the individual, Ed.] each one of them gladly acts as the bearer of God's instructions teaching them to his fellow Israelites. This would be similar to verse 10 where Moses praises the Levites for being the teachers of Torah.
A kabbalistic approach: the word תכו in תכו לרגלך, is derived from הכה, to hit, to strike. They are as if struck at the footstool of God, carrying the Ark and the Tablets inside them. According to the Midrash the carrying with one's body of spiritually heavy loads, such as the Levites' carrying the Holy Ark containing the Ten commandments and the Torah scroll, is debilitating and took its toll of the people doing this. This is why their number of adult males comprised fewer than half of that of the smallest other tribe (Bamidbar Rabbah 5,1). [Perhaps this is why they had to retire from active duty at the age of 50. Ed.] The words ישא מדברותיך is an allusion to the fact that each individual Levite was considered by God as the instrument of "carrying (like a flag)" the words of the Lord. The people, so to speak, heard the words of the Torah from the mouths of the Levites as if they had emerged from the Holy Ark [similar to the concept of מתוך האש, which we discussed earlier. Ed.].
אף חובב עמים – נר׳ להרב״ש לפי הפשט אף בשעה שהקב״ה מחבב עמים. ומוסר אותם בידם הם ישראל. תוכו מכתתים. לרגליך בשבילך. בעבור שאינם רוצים לעשות כתועבות הגוים ולהניח יראתך.
כל קדושיו – מוסרים אותם בידך. וסובלים היסורים בשבילך.
אף חובב עמים כל קדושיו – אף כשאתה בא להזכיר חביבות האומות כל קדושיו אין אתה מוצא בהם אלא הקדושים שנותנין עצמן בידיך ומתגיירים והם באין לשום עצמן בידיך תוכו כולם נתמצעו תחת רגליו בתחתית הר סיני שכולם קבלו יראתך.
אף חובב עמים – גם אוהב לישראל שהם עמים רבים כענין אחריך בנימין בעממיך:
כל קדושיו בידיך – הם בני לוי שהקרבתם אליך להיותם חונים סביבות הארון. והרמב״ן כתב כי חובב מגזרת לטמון בחובי עוני. מענין חדר בחדר להחבא. ושם חביון עזו ופירושו גם אתה בידיך מחביא ומסתיר עמים כל קדושי ישראל כלומר כי כל העדה כלם קדושים והשם יסתירם בידו:
והם תוכו לרגליך – כתב ר׳ אברהם אין לו חבר יש אומר מלשון תוך כאלו הולכין בתוך רגליך ויש אומר כי התי״ו במקום ה״א פי׳ הוכו לרגליך פי׳ שהם מוכים בכל מכה במדבר ללכת אחריך בכל אשר תלך:
ישא מדברותיך – שישא דבריך על שפתיו ויהגה בהם תמיד:
אף חובב עמים, "You were indeed fond of the various tribes;⁠" Moses describes God's fondness as extending to each tribe separately as if it ranked as a whole nation. We find another example of a tribe being treated or referred to as a whole nation in Judges 5,14: בנימין בעממיך, "Benjamin amongst Your peoples.⁠"
כל קרושיו בידך, "all its holy ones were in Your hand.⁠" This is a reference to all the members of the tribe of Levi whom You God brought especially close to You, in allowing them to encamp around the Tabernacle and within easy range of the Holy Ark.
Nachmanides writes that the word חובב is derived from the same root as חבי in Job 31,33 לטמון בחבי עוני, "to bury my guilt in a well hidden place.⁠" The expression מחבא means a "hiding place.⁠" The Holy Ark is the place on earth within which God's Power is hidden. Allegorically speaking, Moses acknowledges that God also provided the Jewish nation with a hidden reservoir of spiritual fortitude. The entire Jewish nation is holy, and God "hides" them within His hand, as a gesture of His protection.
והם תכו לרגליך, "for they had sat down at Your feet.⁠" Ibn Ezra writes that there is no other instance in the Bible in which the word תכו or a derivative of it occurs [not in our editions of his commentary. Ed.]. According to him, some people consider the word as related to תוך, "within, in the midst of,⁠" in which case the Israelites are perceived as walking within the protective umbrella of God's feet. Others say that the letter ת in תכו instead of the letter ה, indicates that Moses refers to these people who have been the victims of every conceivable affliction during the forty years in the desert. They endured it all in order to follow God wherever He led them.
ישא מדברותיך, "bearing Your utterances.⁠" Israel has the words of Torah (i.e. God) constantly on its lips, similar to an ox that bears its yoke.
אף חבב עמים – בגימטריא גרים. שאף גרים העתידין להתגייר עמדו בסיני. וכן, את אשר ישנו פה. סופי תיבות: תורה. שכולם היו שם בעת מתן תורה. ואמר בל׳ אף, משום דאיירי בבעלי יסורים שמתייסרים על דברי תורה.
קדושיו – ב׳. כל קדושיו בידך. יראו את ה׳ קדושיו. למה יראו את ה׳ קדושיו, כי כל קדושיו בידך.
תכו – ב׳ במס׳. והם תכו לרגלך. על מה תכו. מה התם ל׳ הכאה, אף הכא ל׳ הכאה. ולומר שהם מוכים להכנס וללכת אחריך.
תכו לרגלך ישא מדברותיך – ר״ת תלים. שעל כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות.
אף חובב – גם חבבם חבה גדולה.
וטעם עמים – עם ישראל, כל קדושי ישראל נמסרו בידו והם תוכו לרגליו ונשאו דברותיו, וזה על הלוים נושאי הקדש ששם הלוחות.
אבל אמר בידיך – וכן השאר לנכח השם, כי כן נכון בעברי.
והנה תוכו – שורשו תכה, ואם לא נמצא אחר במקרא שבידינו ודי בזה.
ומדברותיך – המ״ם תוספת בשמות, כמו ומדברך נאוה (שיר השירים ד׳:ג׳).
אף חובב עמים – אחשוב שהוא מענין ההסתר וההתחבאות וכמוהו לטמון בחבי עוני ויהיה חובב וחבב שני שרשים בענין אחד וכן תוכו מענין תוך ויהיה תכה תכך שני שרשים בעניין אחד והנה ידוע כי ישראל בשמעם הדברים מפי הגבורה יראה ממנו ועמדו מרחוק ואמרו למשה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ואז אמר השם יתעלה למשה לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי והנה הרצון באמרו מדברותיך דבריך והוא כמו מדברותיך כי הדבר יקרא מדבר כאמרו ומדברך נאוה והרצון בזה הפסוק הוא כן שהיה חובב ימינו הרבבות והעמים ההם מפני פחד האש הגדולה כי אז נתחבאו כלם ולא רצו לראות המראה הגדול כמו שנזכר בפרשת וישמע יתרו הנה נשאר עם זה כל קדושיו בידיך לשמוע ולקבל כל דבריך ואף על פי שלא ישמעו אותם מפיך והם אחר שנכנסו תוך אהליהם הסכימו כי הוא אשר לרגליך והוא משה שעלה על ראש ההר ישא אליהם מדברותיך ויגידם להם ויאמינו בהם כאלו שמעום מפיך.
כל אחד קרוי עם. שהרי בנימין נקרא גוי וקהל גוים גוי ביד בנימין וקהל גוים ביד אפרים ומנש׳ בנבואה הזאת עצמה פעם כתוב בה וקהל גוים ופעם כתוב בה קהל עמים:
והם תוכו לרגליך. והם ראוי לכך שהרי תווכו לתחתי׳ ההר לרגליך בסיני תוכו ל׳ פועלו תווכו הם לתוך מרגלותיך. פי׳ תוכו מלשון תוך מבניין פועל כלומר שנכנסו תוך מרגלותיך ותווכו בתוכם והנמשל ברגלים פה הוא תחתית הר סיני שהשם היה שוכן עליו ותחתיתו כדמות רגליו ואומרו והם ראויי׳ לכך הוא קשר הדבור לא פירש מלה שהוא מדביק הדבור של והם תוכו לרגליך עם הדבור של כל קדושיו בידיך כאילו אמר ולמה זכו נפשות הצדיקים של ישראל להיותן גנוזות אתו מפני שישראל תווכו לתוך מרגלותיך וראויין הם לכך:
ישא מדברותיך נשאו עליהם עול תורתיך. פי׳ ישא עתיד תחת עבר מפני שבעת שברך משה את ישראל כבר קבלו ישראל את התורה ומפני שהדבורים לא תפול בהם משא הוסיף מלת עול ואמר נשאו עליהם עול תורתך כי העול נופל בו לשון משא ופרקת עולו מעל צואריך אשר לא עלה עליה עול והוא דבק עם והם תוכו לרגליך ופירושו והם ראייים לכך שהרי תווכו לתחתית ההר לרגליך לסיני ונשאו עליהם עול תורתך:
המ״ם בו יסוד. פי׳ איננו מ״ם השמוש המורה על מקצת מהדבורים שהרי הם קבלו כל דבוריך לא מקצתם רק היא מיסוד הבניין כמ״ם מדבר שפירושו מתדבר אף מדברותיך מתדברותיך שפירושו מה שהיית מתדבר להשמיענו אבל אין לפרש שהמ״ם בו יסוד משורש המלה שהרי שורשו דבר ואין המ״ם מכללם אבל אונקלוס פי׳ המ״ם הזה במקום מן דהיינו על פי דבריך:
ואלה דבריהם. פי׳ בעת שגוזרין עליהם גזרות רעות אינן חוששין מהם להתמוטט מתחת כנפי השכינה אלא מתחזקים ואומרים תורה צוה לנו ונחזיקנה לא נעזבנה:
אף חבב עמים – ואף על פי שאתה חובב עמים, כאמרך ״והייתם לי סגלה מכל העמים״ (שמות י״ט:ה׳), ובזה הודעת שכל המין האנושי ״סגולה״ אצלך, כאמרם ז״ל: ׳חביב אדם שנברא בצלם׳ (אבות ג׳:י״ח), מכל מקום כל קדשיו בידיך – הנה אמרת שכל קדושיו של ״קדש״ של ״אש דת״ הם ״בידיך״ כצרור הכסף, שהם חביבים משאר המין, כאמרו ״ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש״ (שמות י״ט:ו׳), כאמרם ז״ל: ׳חביבין ישראל שנקראו בנים למקום׳ (אבות שם).
והם תכו – נשברו, כמו ״ואיש תככים״ (משלי כ״ט:י״ג), התפללו ברוח נשברה.
לרגלך – להדום רגליך בסיני.
אף חובב עמים, he says to God that: “I am aware that You are fond of other peoples also, as when You said that the Jewish people are the most precious מכל העמים, from among all the nations, You meant that the species of mankind is something precious to God, as our sages said in Avot 3,18 חביב אדם שנברא בצלם, the species of man is especially dear to God among all of His creatures, seeing that only man has been created in the image of God.”a כל קדושיו בידיך, You have said that You are holding all Your holy possessions (the Torah) in Your handb When You told us in Exodus 19,5 that we are to You an especially precious nation, a kingdom of Priests, You also singled us out as being Your children, (same paragraph in Avot), as well as in Deuteronomy 14,1 “You are children to the Lord your God.”
והם תכו לרגלך, whereas they, the other nations, are lying broken at Your feet. (compare Proverbs 29,13 for a similar use of this expression where it refers to offering prayer to God with a broken heart)
לרגלך, at the footstool of Your throne at Sinai.
a. i.e. there are other nations to which Your relate with fondness.
b. people hold their most precious possessions in their hand, do not entrust them to a briefcase, for instance, which they may deposit somewhere and forget to pick up.
אף חובב עמים כל קדושיו בידך וגו׳ – יאמר שאף בזמן שהקב״ה מראה חיבה אל העמים מ״מ אין דומה חבת ישראל לחבת העמים כי כל קדושיו היינו ישראל, קדש ישראל לה׳ (ירמיהו ב׳:ג׳) הם בידך מושגחים מידך יתברך כי לא מסרתם אל הנהגת המערכה, והם, דהיינו העמים תכו לרגליך. כי הם מסורים אל המערכה אשר תחת רגליו ית׳, והדין נותן זה כי האומות נדמה להם למשא וטורח דבר ה׳ זה״ש ישא מדברותיך, שכל דבריך ישא כי כמשא כבד יכבדו מהם (תהלים ל״ח:ה׳), אבל ישראל אינן כן אלא תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, אע״פ שצוה לנו משה לאותו דור מ״מ היא מורשה לכל קהלת יעקב שבכל דור ודור כולם קימו וקבלו עליהם להוריש ולהנחיל את התורה לבניהם אחריהם, וכל זה מורה על ההפך שאין דבר ה׳ עליהם למשא אלא קימו וקבלו עליהם ועל זרעם בשמחה לעשותו.
ועוד אמר ישא מדברותיך – אפילו דברך הטוב אשר ישמעו מפיך הרי הוא על העמים למשא אבל ישראל אינו כן אלא אומרים אפילו התורה שצוה לנו משה שלא שמענו מפי הגבורה מ״מ היא מורשה לכל קהלת יעקב לפיכך ויהי בישורון מלך, דווקא בישראל נודע אלהים למלך אבל לא באומות.
חבב את השבטים כו׳. ר״ל אמה קאי אף, דאין מלת אף נופל, אלא אם נזכר דבר קודם לכן כיוצא בו. לכן פי׳ אף חיבה זו וכו׳, פירוש כבר הוזכר לעיל איך שחיבב ישראל במה שיצא לקראתם מסיני, וכיוצא בזה עוד חיבה יתירה וכו׳:
והם ראוים לכך. פירש תכו כמו תוך. והוא מבנין פועל. כלומר, שנכנסו לתוך מרגלותיו, דהיינו תחתיתו של הר, שהם כדמות רגליו. ואמר והם ראויים לכך, כדי לקשר הדיבור והם תכו לרגליך עם דיבור של כל קדושיו בידך, כאלו אמר ולמה זכו נפשות אלו להיות גנוזות תחת כסא וכו׳ יותר משאר בני אדם, מפני שהם תכו וגו׳:
המ״ם בו קרוב ליסוד כו׳. ר״ל המ״ם למה לי, כיון שפי׳ תורתך:
אף זה מדברותיך מה שהיית מדבר כו׳. דאין לפרש שהוא מ״ם השימוש כמו מן, דאם כן היה משמע שלא קבלו עליהם כל התורה, ובאמת הם קבלו כל תרי״ג מצות. וההפרש בין מתדבר ובין מדבר, י״ל מפני שמלת מדבר משמעותו הוא שהקב״ה מדבר עם האדם, ואין זה דרך כבוד למעלה שידבר לנוכח האדם, כמו בשר ודם שמדבר עם חבירו, אבל מתדבר פירושו היה מדבר בינו לבין עצמו, והוא שומע מאליו. וזהו שפירש רש״י מה שהיית מדבר וכו׳. ויו״ד של ישא מדברותיך, עתיד במקום עבר, מפני שבעת שברך משה לישראל, כבר קבלו כל התורה. ואמר עול תורתך, מפני דלגבי דבור אין נופל בו לשון משא, לכן הוסיף מלת עול, דגבי עול שייך לשון משא:
דבר אחר אף חובב כו׳ אף בשעת חיבתן כו׳. ולפירוש זה לא קאי מלת אף אלעיל מיני׳, ופירוש זה נכון יותר. שלפי פירוש ראשון אינו מיושב שפיר, איך תולה אף חובב וכו׳ בכאן. ולפי דבר אחר קשה, איך שייך למכתב לגבי ע״א לשון חיבה, דאם הוא מראה להם פנים שוחקות, משום שרוצה למסור ישראל בידם, אבל חיבה אין כאן. לכן צריך גם לפי׳ ראשון:
He cherished the tribes, etc. Rashi is explaining what the word also refers to, since the word also is inapplicable unless something similar precedes it. Therefore he explains, Also, with (this) surpassing love, etc. Meaning that it was already mentioned before His love for Yisroel and how He went from Sinai to meet them. Similarly, with this too there was surpassing love, etc.
They were worthy of this. The explanation of תכו is similar to תוך (within) except it is a verb, meaning that they entered at the bottom of Mount Sinai which is compared to His feet. Rashi says They are worthy of this in order to connect the statement for they were gathered at Your feet with the statement all their sacred ones are in Your keeping. It is as if the verse said, And why did these souls merit to be secreted beneath the Throne, etc. more than other people? Because they were gathered into, etc.
The מ"ם here relates to the root, etc. Rash is answering: Why do we need the "מם if the explanation [of מדברותיך] is Your Torah"?
Here too, "Your self-spoken" — that which You had spoken, etc. You cannot say that the "מם here is a prefix and means of, because if so it would imply that they did not accept the entire Torah upon themselves, when in reality they accepted all the 613 commandments. The difference between מתדבר and מדבר is as follows: מדבר implies that Hashem is speaking directly to a person, but this is not respectful toward the Above, that He speaks directly to man, just as a person speaking to his friend. However, מתדבר means to speak to oneself and someone else is listening. This is what Rashi explains, That which You had spoken, etc. The [first] יוד of ישא מדברותיך [converts the verb] to the future tense from the past tense [which, grammatically speaking would be correct] because at the time that Moshe blessed Yisroel, they had already received the entire Torah. Rashi says the yoke of Your Torah because the expression of burden is not applicable to speech. Therefore Rashi adds the word yoke, because the expression of burden is applicable to a yoke.
Another interpretation: "Even when the nations were cherished, etc.⁠" even during the time when the Gentile nations were cherished, etc. According to this interpretation, the word אף [now translated as even] does not refer to what precedes it. This interpretation is more correct because the first interpretation does not explain well why it says אף חובב (He also cherished) here. According to the other interpretation you might ask that how can the Torah write an expression of cherishment regarding idolaters. Even if He shows them a beaming countenance, this is only because He wants to deliver Yisroel into their hands, but no cherishment is involved. Therefore the first interpretation is also needed.
אף חובב עמים וגו׳ – רז״ל אמרו (ב״ב ח׳.) אף שחבב ה׳ העמים והגלה ישראל ביניהם אף על פי כן כל קדושיו בידיך והם וגו׳ שאין על לומדי תורה מנדה בלו והלך, ונראה שיכוין הכתוב לתת טעם להליכתו לשעיר ולפארן שהוא לחרות בהם אף ה׳ ביום הדין כשיאמרו לא הודעתנו אותה, לזה קדם להם הסיבה ואמר להם אתם רוצים לקבל התורה, ושיעור הכתוב הוא על זה הדרך אף הוא מה שחובב עמים שהלך להזמינם לתורה.
ואומרו כל קדושיו וגו׳ – פירוש על דרך אומרם ז״ל (ילקוט סוף פ׳ קדושים) בפסוק ואבדיל אתכם מן העמים אילו אמר ואבדיל את העמים מכם לא היתה תקומה לאומות ומאומרו ואבדיל אתכם וגו׳ מכאן שאם יבואו מהעמים להתגייר הנה הם מקובלים כאחד ישראלי, והוא אומרו כל קדושיו פירוש מעלה זו עודנה להם פירוש להתגייר שהבא להתקדש מהם בידיך פירוש הוא נכנס ומקובל תחת כנפיך (עיין יבמות מ:).
או תהיה כוונת הכתוב על זה הדרך אף חובב פירוש חיבה אחת נשארה לעמים והוא שכל קדושיו בידיך כמו שפירשתי, ואומרו והם פירוש עם ישראל שבהם הוא כל עיקר המאמר יש להם הפרש להתגדר על קדושיו של הבאים מן שאר הגוים, שישראל תוכו לרגלך, פירוש כאומרם ז״ל (יבמות קג:) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתם, וזה היה מצד מה שתוכו פירוש נתמרקו על ידי כח הדיבור המופלא ששמעו דברי האלהים, ואמרו ז״ל (שבת פ״ח:) שיצאה נשמתם כרמוז בפסוק (שיר השירים ה׳ י) נפשי יצאה בדברו, ובזה פסקה זוהמתם, מה שאין כן הגרים שהגם שיתקבלו כאחד שבטי ישראל לא פסקה זוהמא מהם כידוע מדבריהם (זוהר ח״ג י״ד:).
וגמר אומר ישא מדברותיך פירוש לשון ממשלה, על דרך אומרו (תהלים מ״ז ד) ידבר עמים תחתינו, הכוונה בזה שאין נותנים שום ממשלה על ישראל אלא למי שהוא מזרע ישראל ולא ממשפחת הגרים, וכמו שדרשו ז״ל (יבמות מה:) מפסוק (לעיל י״ז טו) שום תשים עליך מלך כל משימות שתשים עליך לא יהיו אלא מקרב אחיך, וצא ולמד מברייתא (סוטה מ״א.) של אגריפם המלך כשקרא בבית המקדש זלגו עיניו דמעות וכל הענין, והוא אומרו ישא מדברותיך פירוש כל שהוא מזרע עם בני ישראל הוא יכול להתרומם בגדולות שישנם על ישראל עמך, ואומרו ישא לשון יחיד כאמרם (סנהדרין ח׳.) דבר א׳ לדור ולא שני דברים.
עוד ירצה באומרו ישא מדברותיך שהוא טעם תוכו, על דרך אומרם ז״ל (שבת פ״ח.) שכפה ה׳ עליהם ההר כגיגית לקבל התורה, ובימי המן בטלו טענת מודעא רבא וקיימו מרצונם מה שקבלו באונס, ופירשתי הדבר במקומו (שמות י״ט ה׳) כי מה שמיאנו לקבל התורה עד שהוצרך להפוך עליהם ההר היה על גזירת חכמים ודבריהם ותקנותיהם אשר רבו שעשו להזהיר ישראל ולהעמידם במקום המשתמר מלעבור על דברי ה׳, והוא אומרו תוכו לרגליך כדי שישא מדברותיך חלק מהדברות שלא רצו לקבל, כי על כללות התורה כתוב יושר (שמות כ״ד ז׳) כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע, אלא על חלק מהדברות שצוה עליהם לקבל תורת חכם על זה תוכו לרגליך שהוא הר סיני שעמד ה׳ עליו ואותו כפה ה׳ עליהם כגיגית.
או תתפרש מדברותיך לשון הנהגה פירוש תורות המנהיגים את ישראל שהם הם המחדשים תקנות וגזירות וגדרים וסייגים, ובימי מרדכי כשראו אשר יפליא צדיק עשות קבלו תורת חכם מקור חיים.
עוד ירצה אומרו ישא מדברותיך על דרך אומרם ז״ל (שהש״ר עה״פ ישקני) שכל דיבור ודיבור שהיה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא היה מדבר עם כל איש ואיש מישראל ואמר לו אתה מקבלני עליך והוא אמר לו הן היה נושקו כו׳ ועולה ומתעטר לראשו, והוא אומרו והם תכו וגו׳ ישא כל אחד ואחד מהם מדברותיך על ראשו, ודקדק לומר מדברותיך ולא אמר דברותיך לפי שהדברים עצמם היו מדברים להם ואומר לכל אחד אתה מקבלני כו׳ כאמור.
ואומרו ישא לעתיד לפי שאחר מעשה העגל נקלפו מהם העטרות ההם שנשאו על ראשם שהם המדברים אותם והורידו עדיים בהר חורב (שמות ל״ג), וזכה בהם משה (שבת פ״ח.) כאומרם (חגיגה ט״ו.) זכה נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, והוא סוד אומרו (שמות ל״ג ח׳) והביטו אחרי משה שאמרו ז״ל (סנהדרין ק״י.) שחשדוהו באשת איש פירוש היא התורה המאורסה לישראל שנטל משה כל חלקם, לזה אמר ישא שעתידים לחזור להם לעתיד לבא, ואמרו עוד רז״ל (סידור ר׳ אשר בשם האר״י ז״ל) שביום שבת חוזרים העטרות לראש ישראל ולא נשאר למשה אלא חלקו המגיע לו, ולזה הוא שאנו אומרים ביום שבת ישמח משה במתנת חלקו פירוש ישמח הגם שאין לו אלא מתנת חלקו שכבר החזיר לישראל חלקם בחיים.
עוד ירצה על דרך אומרם ז״ל (הוריות ח:) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, וישבנו מאמר זה עם מאמר (מכילתא יתרו) שכל עשרת הדברות נאמרו בדבור אחד, כי ה׳ אמר כולם בדיבור אחד אבל בערך השומעים לא יכלו לקבל מהם אלא אנכי ולא יהיה לך שמעו אותם בגבורות בדבור אחד ויצתה נשמתם באמצעותם, והוא אומרו תוכו לרגליך ואפס כח עד שיצתה נשמתם, הטעם לישא מדברותיך פירוש חלק מהדברות המופלאים שהם אנכי ולא יהיה לך אבל השאר משה צוה אותם כאומרם ז״ל (שם), והוא מה שגמר אומר תורה צוה לנו משה וגו׳, ותמצא שכל המצות שצוה ה׳ בין מצות עשה בין מצות לא תעשה הם בפרטות תרי״ג מצות, והמשכיל לתיבת תורה ימצא בה מנין תרי״א (מכות כג:) עם ב׳ הרמוזים במאמר הסמוך ישא מדברותיך הרי הם תרי״ג ונכון.
עוד ירצה על דרך אומרם ז״ל במסכת מגילה (כ״ט.) באותו מעשה שרצו המלאכים לדחותו לרב ששת מכנישתא מפני השכינה עד שטען ואמר רבונו של עולם עלוב ושאינו עלוב מי נדחה מפני מי ואמר להם ה׳ שבקוהו, והוא אומרו והם תוכו פירוש וכשהם בירידה עלובים ומעונים ובאים בטענה זו, ישא מעליו מדברותיך שהם מלאכים העומדים לשרת את פני ה׳ שהם הממונים על דבר כבוד שמו ולא ידחו מפניהם.
עוד ירמוז על פי דבריהם ז״ל (ברכות ה׳.) ג׳ מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולם לא נתנם אלא על ידי יסורין שהם תורה וכו׳, ואמרו עוד (שם ס״ג:) בפסוק (משלי ל׳ לב) אם נבלת בהתנשא שכל המנבל עצמו על דברי תורה סופו להיות מתעלה, והוא אומרו תוכו לרגליך וצערו עצמם בזה ישא פירוש יתעלה מצד דברותיך, שהתורה היא המרוממת ומנשאת כאומרו (משלי ח׳ טו) בי מלכים ימלוכו וגו׳.
עוד ירצה באומרו תוכו וגו׳ ישא וגו׳. על פי דבריהם ז״ל (נדרים לח.) שאמרו בפסוק ותחסרהו מעט מאלהים (תהלים ח ו), שמ״ט שערי בינה נמסרו למשה בסיני, ושער החמשים הלא הוא כמוס את ה׳. והוא מה שפירשתי בפסוק כי מלאה הארץ דעה את ה׳ (ישעיהו יא ט), פירוש הדעה שעדיין היא את ה׳, ולא מסרה למשה, ובהגלות משיחנו יתן ה׳ הטוב ההוא והוא אומרו תוכו לרגליך, בחלק שכבר קבלו ועוד לעתיד ישא מדברותיך, ויחס אליו לשון נשיאות ומעלה שחלק ההוא עליון מאוד, וכבר כתבנו מזה באורך במקומות אחרים.
אף חבב עמים, Also a lover of people, etc. Our sages in Baba Batra 8 understand these words to mean that although on occasion God displayed fondness for the other nations when He exiled the Jewish people amongst them, כל קדושיו בידיך והם, the Jews who study Torah continue to enjoy special privileges such as exemption from certain taxes even while they are in exile. It appears that our verse provides the rationale for what is written in the previous verse, namely that God came to both Se-ir and Paran. He did so in order to subject them to His anger on the day of judgment when these nations would excuse their conduct by saying that they had never been given a chance to receive the Torah and had not been informed of its contents so that they could have lived by its precepts. The entire verse needs to be understood as follows: "God had also displayed His love for the other nations when He offered them the Torah at the time he gave it to the Israelites.⁠"
The words כל קדושיו may best be understood in line with Yalkut Shimoni at the end of Parshat Kedoshim item 626, on Leviticus 20,26: "and I have separated you from the other nations to be Mine.⁠" If the Torah had written: "I have separated the other nations from you,⁠" this would have meant that we do not accept proselytes. Seeing that the Torah uses the reverse order and writes: "I have separated you from the nations,⁠" this means that when Gentiles wish to convert to Judaism they are able to do so. [this is the thrust of the comment; our author has enlarged on it. Ed.] The words קדשיו בידיך mean that God reserves the right to allow those who wish to sanctify themselves by embracing the Torah to do so.
Another approach to our verses may be this. The meaning of the words אף חובב is that there remains one single fondness for the Jewish people vis-a-vis the other nations, namely that those who study Torah, the "holy ones,⁠" enjoy some privileges as I have explained. The word והם, "and they,⁠" refers to the Jewish people who are the principal subject of the verse. We are told that the Jewish people are able to maintain their sanctity or improve it because תכו לרגלך, "they planted themselves at Your feet.⁠" This is an allusion to the statement in Shabbat 146 that as a result of the revelation at Sinai the Israelites were completely cleansed of any residual pollutant dating back to the sin in Gan Eden. They achieved this status because they planted themselves at God's feet, i.e. embraced the Torah wholeheartedly. This enabled them to be addressed by God directly. Our sages in Shabbat 86 go so far as to say that at that time their souls left them (based on Song of Songs 5,6: "my soul left me when He spoke"). It was this experience which removed their pollutant. This remained an advantage of the natural born Israelites over their proselyte counterparts (compare Zohar volume three page 14).
ישא מדברותיך, accepting Your pronouncements. The word means "authority" in this instance. We find a similar meaning for דבר in Psalms 47,4: "He subjects peoples to us.⁠" The meaning is that only natural born Jews have true authority over other Jews; proselytes or their (immediate?) descendants may not become kings. Our sages in Kidushin 76 have derived this ruling from Deut. 17,15: "from amongst your brothers.⁠" This restrictive clause applies not only to kings who must be natural born Jews but also to judges and princes. The Talmud Sotah 41 relates that when King Agrippas read these words in the Torah his eyes started watering with tears as he was not a natural born Jew. The meaning of the words ישא מדברותיך here is that only a natural born Jew may arrogate to himself a position of authority over fellow Jews. The reason that the word ישא is in the singular is an allusion to Sanhedrin 8 that the Jewish people will have only a single authority, there will be no power-sharing.
An additional meaning of the word ישא מדברותיך could be that it provides the rationale for תכו לרגליך. We have been told in Shabbat 88 that the acceptance of the Torah by the Jewish people was not exactly voluntary but that God threatened to bury them under the Mountain if they would not accept the Torah. On the other hand, the acceptance of the Torah during the period of Esther and Mordechai was entirely voluntary as a result of Haman's decree against the Jews being cancelled. I have explained the reluctance of the Jews to accept the Torah in my commentary on Exodus 19,5. It did not extend to acceptance of the biblical commandments but only to the rabbinic decrees. At any rate, the words תכו לרגליך are a reference to the threat of death at the Mountain if they would not accept the rabbinic ordinances. The people accepted the biblical parts of the Torah wholeheartedly and voluntarily. They did so in order to be spiritually uplifted by it, i.e. ישא מדברותיך. When the Torah wrote in Exodus 24,7 that the Jewish people said unanimously: "we will do all that God has said and we will hear it,⁠" the word "all" refers to the rabbinic ordinances.
The word מדברותיך may also be understood as referring to the people giving guidance to the Jewish people, the ones who introduce certain new ordinances if circumstances seem to call for this. When the Jews during the time of Mordechai observed how successful the latter had been in his looking after Jewish interests, the people voluntarily embraced all such rabbinic ordinances.
Still another meaning of the words ישא מדברותיך may be based on the Midrash Rabbah (Song of Songs 1,2) explaining the words ישקני מנשיקות פיהו, "may He kiss me with the kisses of His mouth.⁠" According to this Midrash every single word which God spoke He communicated to every single Israelite asking if the Israelite in question was prepared to accept the law in question. The Israelite would answer in the affirmative. In response God would kiss him and place a crown on his head. This is why the Torah adds… והם תכו ישא מדברותיך. The reason that the Torah writes מדברותיך instead of the usual דברותיך is because the words themselves "spoke" to the Israelites asking them if they were prepared to accept them.
The reason the word ישא is in the future tense instead of in the past tense, is because after the episode with the golden calf the Israelites were deprived of the crowns we have mentioned (Exodus 33,5), whereas Moses received them (Shabbat 88). This is based on a concept developed in Chagigah 15 that two places are reserved for each person, one in purgatory and one in Paradise. The one who forfeits his place in Paradise leaves it for his colleague who is more deserving, and the same is true for those who vacate their place in purgatory. This is the mystical dimension of Exodus 33,8 that "the people looked after Moses.⁠" Our sages in Sanhedrin 110 explain this to mean that each Israelite suspected Moses of committing adultery with his wife. This is not to be understood literally, of course, but it means that the Torah which was considered as betrothed to the Jewish people had become Moses' exclusive bride seeing he had taken over the parts that the people had previously been entitled to. By the Torah writing ישא in the future tense we receive the assurance that the removal of the crowns of the Israelites after the episode with the golden calf is reversible and that the time will come when they will once more merit and receive these crowns. Our sages (a glossary in the prayer-book edited by the Ari Zal) state that these crowns return to the heads of the Israelites on every Sabbath and that on the Sabbath Moses retains only his own crown. This is the reason that we say in the Sabbath morning prayer that Moses rejoices in his (personal) share, i.e. even though on that day he retains only this single crown.
Our verse may also be a veiled reference to the statement in Makkot 24 that the Israelites heard the first two of the Ten Commandments from God Himself whereas Moses was the intermediary for the balance of the commandments. On the other hand, the Mechilta on Parshat Yitro claims that all of the Ten Commandments were spoken by God in a single utterance. We explained this apparent contradiction by referring to the tradition that the souls of the Jewish people left them during the revelation. This occurred after they had heard the first two of these commandments. The words תכו לרגליך are a reference to this overpowering effect of God speaking to the people as a result of which their souls left them. This is further supported by the words ישא מדברותיך, i.e. that God "uplifted their souls" after they heard part of His words. They heard the balance of the Ten Commandments from the mouth of Moses after their souls had been restored to them. This is the reason why we read in the next verse תורה צוה לנו משה, "Moses commanded us the Torah,⁠" instead of "God commanded us the Torah.⁠" A close look at the word תורה reveals that its numerical value equals 611, i.e. an allusion to the number of commandments the Jewish people heard from the mouth of Moses. When you add the two words ישא מדברותיך you get the total of 613 commandments.
The words in our verse may also reflect something we have been told in Megillah 29 that the Presence of God accompanied the Israelites into exile. In this connection, the Talmud relates that the angels wanted to expel Rabbi Sheshet from the synagogue on account of the presence there of the Shechinah. Thereupon Rabbi Sheshet asked God: "if there is a person who has been subjected to insults and another who has not, which of the two deserves to be expelled?⁠" As a result of this appeal God instructed the angels not to bother Rabbi Sheshet. This is the meaning of והם תכו לרגליך, "they have already been humbled at Your feet,⁠" i.e. the very fact that the Jews have been exiled is enough of a putdown for them so that if they use this fact as an argument ישא מדברותיך, He will uplift them when they are confronted by the angels i.e. "Your spokesmen.⁠"
Still another allusion which may be contained in our verse is based on Berachot 5 that God gave the Israelites three good gifts all of which they acquired only by means of suffering afflictions first. They are: the Torah, the land of Israel, and the hereafter. The Talmud in Berachot 63 also states (based on Proverbs 30,32: "if you have exalted yourself through acting arrogantly, etc.⁠") that if a person is prepared to suffer disgrace for the sake of Torah he will eventually be elevated to a high position. This is the meaning of the sequence תכו לרגליך, ישא מדברותיך. "You will eventually be elevated as your disgrace was due to your humbling yourself for the sake of Torah.⁠" Torah confers high office on a person as we know from Proverbs 8,15: "kings reign through me.⁠"
Still another message contained in our verse is based on Rosh Hashanah 21 based on Psalms 8,6: "You have made him only a little less than divine.⁠" This means that God endowed Moses with 49 of a possible 50 "gateways to insight" when the latter was on Mount Sinai. The 50th gateway is reserved for God Himself. I have explained this concept in connection with Isaiah 11,9: "for the earth will be full of knowledge of the Lord.⁠" The prophet means that at that stage of the development of mankind God will hand over even the 50th gateway of insight to man, something He had not even done for Moses. This will be part of the Messiah revealing himself. In accordance with this concept the words תכו לרגליך refer to the Torah insights which had already been revealed, whereas the words ישא מדברותיך are a reference to the final degree of insight which so far had been withheld by God.
אף חבב עמים – שד׳ כיתות בישראל כהנים לוים וישראלים וגרים וכמ״ש בית ישראל ברכו ה׳ בית הלוי וגו׳ בית אהרן ברכו השם יראי השם ברכו השם ולכך לא כתיב אצל יראי ה׳. בית. שאין להם שדה ונחלה וכן בהודו לה׳ וגו׳ חשב ד׳ כתות האלו ומ״ש הודו כוונתו לברך בקריאת התורה שאז הכל שומעין בכל שבת.
אף חובב – אף כשמחויב ומרשיע את העמים, כל קדושי ישראל בידיך. חובב – פיעל בלשון חכמים מחייב.
תכו – כמו תככו, וכן ויכתום במקום ויכתתם. ושרשו ׳תכך׳, ופירושו הכאיבו זה את זה בהלחצם לרגלך. ואומר רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה׳ (משלי כ״ט:י״ג) – פירוש: רש ואיש מכאובות בעל יסורים נפגשו יחדו, זה מקונן על רישו וזה על מכאוביו, ובדבר הזה מאיר ה׳ עיני שניהם, שכל אחד מתנחם בחלקו ולא ימירנו בחלק רעהו.
אף חבב עמים – מלשון חוב, כמו וחיבתם את ראשי (דניאל א׳ י׳), וכן חבולתו חוב ישיב (יחזקאל י״ח ז׳), וענין החוב הוא היות האדם מוכרח ע״פ הצדק והיושר לעשות דבר מה, בין לפעול הוא בעצמו או לקבל הפעולה מזולתו, הן בדבר ממון או בגוף, והכבד ממנו הוא יוצא לאחר, וחיבתם את ראשי, על ידכם יהיה דין עלי והכרח שאתן את ראשי למלך, והנה חובב מבנין המרובע והוא יוצא, ושיעור הכתוב, אשדת הנזכר חובב והכריח על פי הצדק והדין את העמים, דהיינו כל קדושיו, תחת יד השם יתעלה, והוא ענין הברית שכרת ה׳ עם ישראל להיות להם למלך, שעל ידי נתינת התורה נתחייבו ישראל להיות לו לעם ולשמור מצותיו, וכמו שיזכור עוד:
עמים – הם ישראל, ונקראו בלשון רבים בבחינת השבטים, וכן אחריך בנימין בעממיך (שופטים ה׳ י״ד), וכן עמים הר יקראו (לקמן פסוק י״ט):
והם – העמים:
תכו – ענינו הנפילה לארץ:
ישא מדברתיך – נשאו עליהם עול פקודיך, ומקבלים גזירותיך ומצותיך, ובאה המליצה כדרך העם המקבלים עליהם מלך, שהם משתחוים לעומתו ונופלים על פניהם לרגליו והוא נותן להם את חקיו וגזירותיו, ואמר ישא לשון יחיד כנגד כל אחד ואחד:
מדברתיך – המ״ם אינו משמש במקום מן, כי אם לסימן הבנין כמו ומדברך נאוה, וענינו מה שהיית מתדבר אליהם, כמו וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז׳ פ״ט):
אף חובב עמים – להמפרשים הך קרא בתרי עניני משתעי, ולדעתי כולו קרא מענין אחד מדבר, והוא מאהבת ישראל אל קבלת התורה, כי אחר שדבר במקרא שלפניו מאהבת המקום לישראל בנתינת התורה, אמר במקרא זה מאהבת ישראל אליו, ואמר שאף הם אוהבים ומחבבים את הקדושים ואנשי מעלה שביניהם, אשר בכח נפשותם לרדת אל עומק עיון התורה ולהשגת אמתתה, ולאנשי מעלה כאלה הם מכניעים עצמם לשמוע מהם למודים ללכת בם אחרי׳ ולקבל עליהם דברות התורה ומצותי׳, זו היא לדעתי הכוונה הכללית במקרא זה. אף חובב עמים כל קדושיו. אף עם ישראל אם אוהבי׳ ומחבבים את הקדושים שביניהם ר״ל אנשי מעלה (כי לשון קדושה ענינו פרישה הבדלה ורוממת מעלה (אייס- געצייכנעט) כענין ויגבה ה״צ במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה (ישעיהו ה׳), שמלת נקדש נרדף עם מלת ויגבה), ויתכן שירמוז בזה על שבט לוי שנתקדש ביותר ללמד התורה ברבים כאמור עליהם יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, ובפ׳ כי יפלא ממך דבר למשפט אמר וקמת ועלית אל הכהנים הלוים והגידו לך את דבר המשפט, ואיתא במכדרשב״י (זהר נשא קמ״ו) כהן דבעי לפרסא ידוי בעי לאיתוסף קדושא על קדושא דילי׳ דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא מאן ידא דקדישא הוא ליואה דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין; וכן הזקנים שבעם והם שרי החמשים היו המעולים, כי היו מיוחדים בפרט ללמד תורה בישראל (כמ״ש בדברים בשם הגר״א), ולהודיענו בענין מה הקדושים האלה פרושים ומובדלים מאחרים אמר מלת בידיך. והוא מענין היתה עלי יד ה׳, ר״ל בכח הנפשי וביכולת להשגות רוחניות (גייסטעסקראפט) ר״ל הקדושים ואנשי מעלה כאלה אשר בכח נפשותיהם הכנות ראויות להשגת רוחנית התורה, הם אהובים וחביבים בעיני עם ישראל, ויהיה תרגומו לפ״ז (אויך דאס פאָלק שאטצעט ליעבענד זיינע בעגייסטערטען הייליגען); ואחר שאמר מאהבת ישראל אל אנשי מעלה שביניהם בא להודיענו תכלית אהבתם וחביבותם, עז״א. תכו לרגליך ישא מדברותיך. מלת לרגליך כענין צא אתה וכל העם אשר ברגליך, שמלת ברגליך איננו שם לאבר ההליכה רק על פעולת ההליכה ר״ל אשר הולכים אחריך ונמשכים ללכת בעצתך (ע״ש רש״י), וכן כאן טעם והם תכו לרגליך, הם נכנעים להמשך אחריך ללכת אחרי׳, כענין אחרי ה׳ תלכו, ותרגומו (זיא אונטערווערפען זיך אונטערטהאֶניגסט דיר נאך צו פאלגען, דיינע ווארטע צו איבערנעהמען); ואמר חובב בלשון יחיד ועמים בלשון רבים, כי כן הנהוג ברוב המקומות בכ״ק כשמדבר בענינים רוחניים, כענין ויחן שם ישראל נגד ההר, כי עסק הרוחני הנמצא בפרטים הוא התאחדות גמורה שביניהם, ומטעם זה אמר גם ישא בלשון יחיד במלת והם ברבים.
אף חבב עמים – חבב מלשון בחֻבי (איוב ל״א:ל״ג) שענינו בחיקי, והכוונה נושא בחֵיקו דרך חבה, ואולי מזה לשון חִבָה. עמים, הם השבטים.
כל קדושיו – כל קדושי ה׳ שהם העמים (השבטים) שזכר, שהם כלם קדושים, הם בידך, סימן אהבה, כמו והיית עטרת תפארת ביד ה׳ וצניף מלוכה בכף אלהיך (ישעיהו ס״ב:ג׳). {דרך כל דבר חביב שבעליו לוקחו בידו תדיר.}א
והם תכו לרגליך – תכא בארמי שלחן, והפעל מורה בלשון ערבי ישיבה אל השלחן {קרוב לענין השתחויה},⁠ב והכוונה: הם יושבים לפניך כמסובין על השלחן, לקבל דבריך וברכותיך אשר תברכם, כאדם היושב אל השלחן ומצפה למזון.
א. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), 673(ב).
ב. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), 673(ב).
אף חבב עמים – ״חבב״ (עיין פירוש, במדבר י, כט) הוא לשון ההווה של ״חוב״, כדוגמת ״לוצץ״, ״נוצץ״ משורש ״לוץ״, ״נוץ״; אלא ש״חוב״ הוא פועל עומד: להיות חייב או מחויב, ואילו ״חובב״ הוא פועל יוצא: לחייב או להביא לידי קיום חובה. או אפשר ש״חובב״ הוא צורת המקור של בניין פיעל, כדוגמת ״כונן״.
כאן המשמעות היא: גם בשעה שאתה חפץ להביא את שאר העמים לידי קיום חובתם, אתה לוקח את כל קדושי ישראל בידך. הווי אומר, כל קדושי ישראל משמשים ככלי שרת בידך למטרה זו. לא רק ישראל אלא כל האנושות תיהנה מהשפעתם החינוכית והמוסרית של אלה מישראל המקדשים את חייהם על ידי קיום נאמן של התורה. הם משמשים ללא אומר ודברים כאור לכל המין האנושי, כמופת המראה כיצד יש להוציא לפועל את ייעודו הקדוש של האדם. לעיל נאמר שאפילו ״שעיר״ ו״פארן״, העמים הקרובים לישראל, עדיין לא היו בשלים דיים לקבלת התורה; ואף על פי כן, התגלות התורה לישראל בסיני הייתה לתועלת כל האנושות. בסיני נסללה הדרך לאיחוד כל בני האדם לעתיד לבוא. על ידי ישראל יתאחדו כולם וייעשו אגודה אחת לעשות רצון ה׳ ולקיים את מצוותיו.
והם, העמים, ״תכו״: בניין פּוּעל של שורש ״תכה״, שהיא צורה חזקה יותר של ״דכה״, להיות כפוף, כנוע. הם יבינו שהם חסרי אונים, והם יובאו לידי הכרה בכך ״לרגלך״, על ידי צעדיך – הווי אומר, על ידי דרכי הנהגת ה׳ (כדוגמת ״לרגלי״ [בראשית ל, ל]). ״ישא״: ואילו הוא, ישראל, נושא את הדברים המבטאים אותך.
האירועים ההיסטוריים המנוהלים על ידי ה׳, פּוֹעַל ה׳ באירועים, יביאו את העמים להכרה בחוסר האונים שלהם. אך רק דבר ה׳, שנושאו הוא ישראל, ילמד אותם להכיר את ה׳, שאת כוחו העליון הם חשים במהלך ההיסטוריה. רק דבר ה׳ ילמדם לפני מי עליהם להשתחוות וכיצד עליהם להביע את הכנעתם אליו. רק על ידי התורה, שישראל נעשה לנושאה בסיני, ישיגו את מטרתם הלקחים שיפיקו העמים מההיסטוריה.
מדברתיך – כדוגמת ״וישמע את הקול מִדַּבֵּר אליו״ (במדבר ז, פט), מבטא את עצמו.
אף חובב עמים – תוכן בקשתו הוא, שאחר ברית ערבות מואב יביאם ה׳ אל הארץ בזכותם, שמתחלה אמר (לעיל ט ה) לא בצדקתך ובישר לבבך וגו׳ כי ברשעת הגוים וגו׳ ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה׳ לאבותיך וגו׳. מפני שאז לא באו עדיין למדרגת הצדק והיושר. שצדק בין אדם למקום הוא רק כשנכנע ויקבל באהבה כל מה שיעשה ה׳. ובין אדם לחברו רק מי שמוותר תמיד משלו. והיושר יורה מי שיש לו שכל ישר בלי להוציא משפטים מעוקלים ועושה כל דבר במתינות וישוב הדעת. ושאלת העצה וע״י שלא היה להם עדיין המעלות האלה באו לכל החטאים שעשו במדבר. יש מה שעותו ע״י שהוציאו משפטים מעוקלים ולא התישבו. ולא שאלו עצה. ולא שמעו אל מנהיגיהם. וזה חטא העגל שבעבור שטעו בחשבון העת שנצרך משה לבא. ועפי״ז הוציאו משפט מעוקל לעשות איזה אלהות. ולא באו אל אהרן לשאול מדוע בושש משה לבא, ומה לעשות, רק אמרו לו כמצוה קום עשה לנו וגו׳. והוא אמר למי זהב התפרקו שחשב שעי״ז יתישבו בדבר. ויתפרקו תיכף בלא ישוב הדעת. ואהרן בנה מזבח לפניו פי׳ אצלו. שלא יקריבו בעצמם שום קרבן. ואמר חג לה׳ מחר. שכוונתו היה כי מחר יבא משה עם הלוחות. ויהיה אותו היום חג לה׳ כי אם לא עבדו לעגל שעי״ז נשתברו הלוחות, היה חג לה׳ אותו היום. ולעתיד לבוא באמת יהיה אותו היום יו״ט שבי״ז בתמוז נשתברו הלוחות, והוא יהפך ליו״ט כמ״ש (זכריה ח יט) כה אמר ה׳ צבאות צום הרביעי וגו׳ ולמועדים טובים. אבל הם לא באו עוד אל אהרן רק השכימו והקריבו בעצמם זבחים ועולות. וז״ש שם וירא משה את העם כי פרוע הוא לעשות ככל העולה על רוחם לבלי שמוע אל מנהיגם. כי פרעה אהרן שמשה אמר להם קודם שעלה והנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אליהם. שאהרן יהיה מנהיגם וחור משנהו. ואהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום והיו גסים בו לכן לא היו יראים ממנו (ומשה ידע מדתו של אהרן ולזה צרף עמו את חור. אבל הם הרגו את חור כמ״ש חז״ל על ויבן מזבח לפניו) וא״כ היה אהרן הגורם לשמצה בקמיהם שאם יקרה מלחמה ויעשו כהעולה על רוחם עי״ז יגבר האויב, וכן חטא המרגלים היה על שלא עשו בישוב הדעת. כמ״ש (דברים א׳:כ״ב) נשלחה אנשים וישיבו וגו׳ ויאמרו לנו את הדרך וגו׳. שתלו הדבר רק בעצמם, וכששבו המרגלים ויהושע וכלב אמרו עלה נעלה רק שהאחרים אמרו שלא יעלו. עפ״י שכל הישר היה להם להאמין בה׳. והם אמרו לרגום את יהושע וכלב באבנים. ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה, וכשגזר ה׳ שלא יבואו אל הארץ אמרו הננו ועלינו ולא שמעו אל משה שמנעם, ושארי החטאים שחטאו במדבר היו מבלי הצדק שלא נכנעו אל ה׳ באמת, ולכן התלוננו כאשר באר בחוה״ל שהעובד מיראה יתלונן ולכן אחרי שאמר (לעיל שם) לא בצדקתך וגו׳ הזכיר חטא העגל והמרגלים בפרט מפני שהיה מאי היושר ושארי החטאים בכלל ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה. מפני שהיה מאי הצדק. וזה היה קודם גמר משנה התורה וברית ערבות מואב. אבל אחרי כן נהיו עובדי ה׳ מאהבה ונכנעו באמת אל ה׳. ולא התלוננו עוד כאשר כתוב בחוה״ל שהעובד מאהבה לא יתלונן והשיגו מדת הצדק והגיעו לשכל הישר לעשות הכל במתינות וישוב הדעת ולשמוע אל מדריכיהם ומנהיגיהם. (ובזה יתישב מה שאמר משה ליהושע (לעיל לא) כי אתה תבוא את העם וגו׳ אשר נשבע ה׳ לאבותם וה׳ אמר אל יהושע כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם. מפני שה׳ בחן אז את לבבם שראויים עתה מצד זכותם לבוא, ומה שנאמר אשר נשבעתי שמשמעו מכבר, בעת חטא המרגלים (במדבר יד כח) כתיב אמור אליהם חי אני וגו׳ וטפכם אשר אמרתם וגו׳ והבאתי אותם וגו׳. אבל מפני שיש לפרש שהשבועה נאמרה רק על אם אתם תבואו וגו׳. ויש לפרשה גם על וטפכם וגו׳. לכן יתפרש כפי שיהיו במדרגה בעת ביאת הארץ). ומעין זה בא משה לברכם ואמר אף חובב עמים גם אם יהיו העמים זכאים עכ״ז כל קדושיו הם ישראל עם קדושו יהיו בידך יהיו חביבים לך כע״ד המליצה שהדבר החביב לאדם ישמרהו בידו:
והם תכו לרגלך שהם נכנעים תחת רגליך ר״ל אף שתסתיר השגחתך מהם לרגע ובאו עליהם יסורים מקבלים עליהם באהבה. לא כמו שהיו לפנים. ויכנה ההסתר בשם רגל עד״ה (ישעיהו ס״ו:א׳) השמים כסאי והארץ הדום רגלי, פי׳ שבשמים כבוד ה׳ בהתגלות ועל הארץ הוא בהסתר:
ישא מדברותיך – יאמר שבדבר זכות שכלם נעשו ג״כ הפך מאשר היו, שעתה ינשאו מדברותיך עד שאמרו:
אף חובב עמים: אע״ג שהקב״ה חיבב כל אומות העולם, וכמאמר ה׳ (שמות יט,ה) ״כי לי כל הארץ״, מ״מ אינו דומה לחיבה יתירה של ישראל. ופירש ההבדל ביניהם בשני דברים, א׳, שאומות העולם ״כל קדושיו״1 – החביבות אינה אלא מי שהוא פרוש מאומתו להכיר את בוראו ולדעת יד ה׳ כי חזקה היא. ולא סתם עובד כוכבים שהוא אינו מכיר את בוראו כלל, והרי הוא כבהמות נדמה. ב׳, ״בידך, אפילו מכיר את בוראו אינו אלא ״בידך״, היינו, שהן כדאים למעשה ידי ה׳, כדכתיב (ישעיהו מח,יג) ״אף ידי יסדה ארץ״, והיתה התכלית שיכירו גם המה שהוא יתברך הבורא, כמו שכבר נתבאר בפרשת שלח (במדבר יד,כא) בפסוק ״ואולם חי אני וימלא כבוד ה׳⁠ ⁠⁠״, ולעיל בשירת האזינו (לעיל לב,מ) בפסוק ״כי אשא אל שמים ידי וגו׳⁠ ⁠⁠״. ויותר מזה אין תכלית ורצון מאומות העולם, אם לא שנתגייר מרצונו והרי הוא ישראל ממש.
מה שאין כן ״והם״ – שהם ישראל שאנו מדברים בהם. וכן פירש2 בפענח רזי לפי דרכו3. והא דכתיב בלשון רבים יבואר לפנינו.
תוכו לרגלך: מתפרש בשני אופנים. א׳, לתלמידי חכמים, וכדאיתא בב״ב (ח,א)4 ׳תני רב יוסף, אלו תלמידי חכמים שמכתתים5 רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. ב׳, בהמון ישראל. והמשיל, דכולם מקטנם ועד גדולם הולכים איש אחר חבירו להרגלם בשמירת מצוות התורה, ואין צריך לפרוש6 עצמו לזה, אלא הרגלים הולכים מעצמן איש אחר חבירו. וכמו שמנקפים7 איש רגלי חבירו בהילוכו סמוך לו.
ומשום הכי כתיב כאן בלשון רבים ולא כמו בסמוך ״ישא מדברותיך״, בשביל שבמליצה זו8 נשתנו שני אופני עם ה׳9, משום הכי כתיב בלשון רבים, כמו שכתבתי בספר במדבר (כג,כב) בפסוק ״אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו״.
והיה ראוי לכתוב ׳תוכו לרגליהם׳10, אלא שנרמז במליצה שכל זה היינו משום שהולכים בדרכי ה׳ איש לפי ערכו, וא״כ משמעות ״לרגלך״ – של הקב״ה. הרי הבדל א׳ 11.
ישא מדברותיך: כלל האומה בין תלמיד חכם בין המוני, נושאים12 הנהגת13 הקב״ה את עולמו, שהרי הכל מתנהג ע״י מעשי ישראל, אם בתורה אם בעבודה אם בגמילות חסדים. ומשמעות ״מדברותיך״ – הנהגה14, פירוש – המתנהגים מהנהגתך. ולא מלשון דיבור, דא״כ ׳דבריך׳ או ׳דברותיך׳ מיבעי. ואמר ״מדברותיך״ לשון רבים, כאשר יבואר לפנינו (פסוק ה׳) שתי הנהגות שהקב״ה מנהיג עולמו. הרי הבדל ב׳ 15.
1. פרשנות רבינו על ״כל קדושיו״ כמוסב על צדיקי אומות העולם מנוגדת לדעת כל הפרשנים שמוסב על ישראל או על בני לוי וכדו׳. וגם לכאורה נגד הגמרא ב״ב (ח,א) שרבינו עצמו הביא להלן את המשכה, וז״ל הגמרא: ״אף חובב עמים כל קדושיו בידך״ – אמר משה לפני הקב״ה, רבש״ע, אפילו בשעה שאתה מחבב עמים, כל קדושיו (של ישראל) יהיו בידך (לשומרן).
2. שרק מ״והם״ עובר לדבר על בני ישראל, כש״כל קדושיו בידך״ עוסק באומות העולם. וכפי שכתבנו דעת הראשונים אינה כך.
3. זה לשונו: דבר אחר, ״אף חובב עמים וגו׳⁠ ⁠⁠״ - הם שאר אומות, שכל קדושיהם נותנין עצמן בידך ומתגיירין, אבל ״והם״, כלומר, ישראל, ״תוכו לרגלך״ - שעמדו בתחתיות ההר סיני לקבל תורה, ויתרון רב להם.
4. על הלשון ״והם תוכו לרגליך״.
5. ביאור המלה ״תוכו״.
6. לכוון עצמו ולהתמקד בזה.
7. נתקלים או נפגשים, וזהו ״תוכו״.
8. ״והם תוכו לרגליך״.
9. תלמידי החכמים והמון העם.
10. שהרי עוסקים בתלמידי חכמים ובהמון העם.
11. בין החביבות לאומות העולם (המתוארים ברישא של הפסוק ״אף חובב עמים כל קדושיו בידיך״) לבין החביבות לישראל (המתוארים בסיפא ״והם תוכו לרגליך ישא מדברותיך״).
12. ״ישא״.
13. ״מדברותיך״.
14. מלשון ׳דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור׳.
15. בין החביבות לאומות העולם (המתוארים ברישא של הפסוק ״אף חובב עמים כל קדושיו בידיך״) לבין החביבות לישראל (המתוארים בסיפא ״והם תוכו לרגליך ישא מדברותיך״).
חבב – כדברי שד״ל, מה שאדם מתוך חִבָּה נושא בְּחֻבּוֹ (איוב ל״א:כ״ג) כלו׳ בחיקו, ושרש חבב קרוב לשרש חבא או חבה (ונחבתם שמה, יהושע ב׳:ט״ז); וגם שורש חפף שממנו שם חֻפָּה קרוב להוראה זו, כי הַחֻפָּה תַּחְפֶּה ותחביא היושבים תחתיה; וכונת הפסוק כך – אף אם אתה אוהב שבטי ישראל וכולם שקדושים הם (ע״ד בכור שורו, למטה פסוק י״ז, שכונתו הוא שהוא בכור שור) הם בידך כאדם שיש לו חפץ שאינו מניח מידו ליד אחר פן יפילהו ארצה, וגם מתוך חבתו תמיד הוא מביט בו ומשתעשע, הלא גם הם עשו מה שמוטל עליהם, וקרבו אליך לקבל דבריך.
מִדַּבְּרֹתֶךָ – אולי היה ראוי להנקד מִדְבְּרוֹתֶיךָ מלשון ״ומדברך נאוה״ (שיר השירים ד׳:ג׳), ונקדו הדלת בדגש ופתח כמו שעשו בתיבת מִדַּבֵּר אליו (סוף פרשת נשא {במדבר ז׳:פ״ט}), עיין מה שכתבתי שם); או נראה לנקדנים שהמ״ם שימושית, שלא כל דברי האל קבלו בבת אחת, רק מעט מעט כאדם המורה לבנו ומלמדו מעט מעט.
והם תוכו לרגליך – יתכן עפ״י מה דכתיב ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כלבנת הספיר כו׳.
כל קדשיו בידך – רב נחמן בר רב חסדא רמי כרגא אדרבנן, אמר ליה רב נחמן בר רב יצחק עברת אדאורייתא, דכתיב כל קדושיו בידך – אפילו בשעה שאתה מחבב עמים כל קדושיו יהיו בידך.⁠1 (ב״ב ח׳.)
והם תכו לרגלך – תנא רב יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתין רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, ישא מדברותיך – לישא וליתן בדברותיו של מקום.⁠2 (שם שם)
1. כלומר אף בשעה שאתה מחבב עמים להשליטם על בניך יהיו כל קדושיו של ישראל, שהם חכמיו ולומדיו, בידך לשומרם, והיינו מפני שהתורה שומרת ומגינה ומצלת. ומבואר מזה דהיינו רק מס הניתן לשמירה אבל שארי מסים כגון כשגובים ממון מבני העיר לתקן תקונים לחיי האדם, כגון לחצוב בארות מים ותקון דרכים וכדומה חייבים גם הם ליתן חלקם, ויש בזה פרטי דינים ביו״ד סי׳ רמ״ג.
2. מוסב על דרשה הקודמת דת״ח פטורים ממס הנגבה לתכלית השמירה, ואמר בזה דלא רק חכמים קבועים ומומחים אלא אף תלמידים המכתתים רגליהם לישיבות ולישא וליתן בדברי תורה גם הם פטורים ממס כזה, משום דגם עליהם תגן זכות התורה.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראפירוש מחכמי צרפתחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייהדר זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גמזרחיר״ע ספורנוכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144