Devarim 33 – דברים לג‏ – Mikraot Gedolot

הכהנים הלויים מלמדי התורה – ויקרא י׳:י״א, דברים י״ז:ט׳, דברים י״ז:י״ח, דברים ל״א:ט׳, חגי ב׳:י״א, מלאכי ב׳:ו׳-ז׳

[פיסקא שנא]

יורו משפטיך ליעקב – מלמד שכל הוריות אינן יוצאות אלא מפיהם שנאמר (דברים כ״א:ה׳) ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. ריב אלו ריבי פרה וריבי עגלה וריבי סוטה. נגע אלו נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים.

ותורתך לישראל – מלמד ששתי תורות ניתנו לישראל אחת בפה ואחת בכתב שאל אגניטוס הגמון את רבן גמליאל אמר לו כמה תורות ניתנו לישראל אמר לו שתים אחת בפה ואחת בכתב.

ישימו קטורה באפך – זו קטורת שלפני לפנים וכליל על מזבחך זו מנחת כהן שנאמר (ויקרא ו׳:ט״ז) וכל מנחת כהן כליל תהיה.

דבר אחר: ישימו קטורה באפך – זו קטורת שלפני לפנים. וכליל על מזבחך – אלו איברי עולה.

סליק פיסקא

[Piska 351]

"They shall teach Your judgments to Jacob": We are hereby taught that all rulings are by their mouths, as it is written (Ibid. 21:5) "And by their word shall every contention and every plague-spot be (ruled upon.)" "contention": These are contentions involving the (red) heifer, and sotah, and the heifer (of the broken neck). "plague-spot": those of men, houses, and garments.

"and Your Torah to Israel": Agnitis, the general, asked R. Gamliel: How many Toroth were given to Israel. He answered: Two, one written; the other oral.

"They shall place incense before You": This is the inner incense. "and a burnt-offering upon your altar": These are the limbs of the burnt-offering.

[End of Piska]

יורו משפטיך ליעקב שיהו כל ההוריות נתונות על פיהם שנ׳ (דברים כ״א:ה׳) ועל פיהם יהיה כל ריב אלו ריבי פרה וריבי עגלה ערופה וריבי שוטה:

וכל נגע נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים:

ותורתך ליש׳ זו שאל אגריפס ההגמון את רבן יוחנן בן זכאי אמ׳ לו כמה תורות ניתן לכם מן השמים אמ׳ לו שתים אחת בפה ואחת בכתב אמ׳ לו וכי נאמ׳ ותורתיך לישראל אמ׳ לו אע״פ כן שתים שנ׳ ותורתך לישראל:

ישימו קטו׳ בא׳ זו קטרת שלפני לפנים:

וכליל על מזבחך זו מנחת כהן שהיא כליל לאשים:

רבי אומ׳ ישימו קט׳ בא׳ זו קטרת שלפני לפנים:

וכליל על מז׳ אלו איברי עולה:

כָּשְׁרִין אִלֵּין דְּיַלְּפוּן דִּינָךְ לְיַעֲקֹב וְאוֹרָיְתָךְ לְיִשְׂרָאֵל יְשַׁוּוֹן קְטֹרֶת בּוּסְמִין קֳדָמָךְ¹ וּגְמִיר לְרַעֲוָא עַל מַדְבְּחָךְ.

1. אונקלוס מסלק את גשמיות הבורא. תרגומים אחרים תרגמו ״אפך״ במשמעות של חרון אף וכעס.

These are worthy to teach Your judgments to Jacob, and Your law to Israel. They shall set the sweet incense before You, and the full free will offerings upon Your altar.

כשרין למלפה סדרי דינין בגו דבית יעקב וגזירת אוריתך^א לקהל שבטיה דבני ישראל^ב משוין קטרת בוסמנין^ג טבין וכליין רוגזך וקרבן גמיר^ד [ברעווה על גבי מדבחך].

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אוריתך״) גם נוסח חילופי: ״{אורי}⁠תה״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דבני ישראל״) גם נוסח חילופי: ״דבנוי דישראל״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בוסמנין״) גם נוסח חילופי: ״בוסמין״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״גמיר״) גם נוסח חילופי: ״גמור״.

כשרין אינון למלפא סידרי דינייך לדבית יעקב ואורייתא לדבית ישראל ישוון אחוהון כהניא קטרת בוסמין על מחתיא וייכלון מותנא ביום רוגזך וקרבן גמיר לרעוא על גבי מדבחך.

Apt are they in teaching the orders of Thy judgments to them of Beth Jacob, and Thy law to them of Beth Israel. Their brethren the priests put incense on the censers to restrain the plague in the day of Thy wrath, and offer up the burnt sacrifice with acceptance at Thy altar.

כשרין אנון דילפון סידרי דינך לדבית יעקב וגזירת אורייתך קהל שבטא דישראל ישוון קטורת בוסמין טבין וייכלון רוגזך וקורבן גמיר לרעוא על גבי מדבחך יקרבון.

Apt are they to teach the orders of Thy judgments to them of Beth Jakob, and the decree of Thy law to the congregation of the tribes of Israel. They put the goodly aromatic incense (on the censer) to restrain Thy anger, and offer the perfect sacrifice with acceptance at Thy altar.

יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֨יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל⁠־מִזְבְּחֶֽךָ

שני מזבחות למעלה ושני מזבחות למטה

אָמַר רַבִּי אַבָּא, שְׁנֵי מִזְבְּחוֹת הֵם לְמַטָּה, וּשְׁנַיִם לְמַעְלָה,

מזבח הזהב מזבח הפנימי

אֶחָד פְּנִימִי שֶׁל הַכֹּל, שֶׁנִּקְרֶבֶת בּוֹ הַקְּטֹרֶת הַפְּנִימִית וְדַקָּה, קֶשֶׁר הָאֱמוּנָה, וְהַכֹּהֵן הָעֶלְיוֹן מֵהַכֹּל קוֹשֵׁר (מקטיר) אֶת הַקְּטֹרֶת הַזּוֹ בְּקֶשֶׁר הָאֱמוּנָה, וְזֶה נִקְרָא מִזְבַּח הַזָּהָב. וּמִכָּאן נִקְטָר וְנִקְשָׁר קֶשֶׁר הָאֱמוּנָה בְּקֶשֶׁר אֶחָד.

מזבח הנחושת מזבח בחוץ

וּמִזְבֵּחַ אֶחָד אַחֵר שֶׁנִּקְרָא מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת, וְזֶהוּ בַּחוּץ, (גדול עליון) וּמִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל מַקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן נִיחֹחַ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

למטה מזבח הזהב לקטורת, ומזבח הנחושת לחלבים ואמורים

וּלְמַטָּה - מִזְבַּח הַזָּהָב וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת, בָּזֶה קְטֹרֶת, וּבָזֶה חֲלָבִים וְאֵמוּרִים.

שמן וקטורת שמחת הכל

וְעַל זֶה כָּתוּב, (משליכו) שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב. וְלֹא כָתוּב שֶׁמֶן וַחֲלָבִים וְאֵמוּרִים יְשַׂמַּח, אַף עַל גַּב שֶׁהֵם הִתְבַּשְּׂמוּת שֶׁל הָרֹגֶז וְהַדִּין. אֲבָל שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת הֵם שִׂמְחַת הַכֹּל, וְלֹא מִצַּד הָרֹגֶז וְהַדִּין.

מזבח קטורת הפנימי – בסוד קול דממה דקה

וְהַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה שֶׁהוּא פְּנִימִי שֶׁל קְטֹרֶת (שהם פנימיות הקטרת) דַּקָּה, בְּדַקּוּת שֶׁל הַכֹּל, בְּקֶשֶׁר הָאֱמוּנָה, נִקְרָא קוֹל דְּמָמָה דַקָּה, וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי שֶׁנִּקְשָׁר בְּקֶשֶׁר הָאֱמוּנָה.

מִזְבֵּחַ אַחֵר נִקְרָא מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, וְהַפְּנִימִי נִקְרָא מִזְבַּח ה׳. הָאַחֵר נִקְרָא מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ח) מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳ קָטֹן מֵהָכִיל וְגוֹ׳. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר מִכָּאן, (דברים לג) וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךְ, שְׁנַיִם. וְכָתוּב עַל מִזְבְּחוֹתַי לְרָצוֹן.

(זהר ויקרא דף ל:)

משעולה לאף נקרא קטורת, המבטל מות, קשר הדין ברחמים- קטר.

וּמִשֶּׁעוֹלֶה לָאַף, נִקְרָא קְטֹרֶת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים לג) יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךְ. וְאֵין הַמְבַטֵּל מָוֶת בָּעוֹלָם כְּמוֹ קְטֹרֶת, שֶׁהִיא קִשּׁוּר הַדִּין בְּרַחֲמִים עִם רֵיחַ נִיחוֹחַ בָּאַף. תַּרְגּוּם שֶׁל קֶשֶׁר - קְטִירוּ.

(זהר במדבר דף רכד.)

והם יפתון פי אחכאמך לאל יעקב ופי תוראתך לאל אסראייל יצירון אלבכ׳ור בין ידיך ואלכאמל עלי מד׳בחך

והם מורים במשפטיך לבית יעקב ובתורתך לבית ישראל, ישימו את הקטורת לפניך ואת הקרבן השלם על מזבחך

יורו משפטיך – ראוים אילו לכך.

וכליל – עולה.

יורו משפטיך THEY MAY TEACH YOUR JUDGMENTS (the emphasis is to be placed on "they") – they alone are worthy of doing this (cf. Onkelos).

וכליל – means burnt-offering (which was entirely (כליל) burnt on the altar) (Sifre Devarim 351:3).

פס׳: יורו משפטיך – ¹שיהו כל ההוראות נתונות על פיהם. כענין שנא׳ (דברים יז) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט. על פי התורה אשר יורוך. ותורתך לישראל על פי התורה אשר יורוך.

ישימו קטורה באפך – זו קטרת שלפני לפנים.

וכליל על מזבחך – ²אלו מנחות שאינן נאכלין. שנאמר (ויקרא ו) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל:

1. שיהו כל ההוראות וכו׳. (יומא כ״ו) לא משכחת צורבי מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי ובכאן הלשון משובש וכצ״ל יורו משפטיך ליעקב כמה דכתיב והגידו לך את דבר המשפט ותורתך לישראל כדכתיב עפ״י התורה אשר יורוך:

2. אלו מנחות שאינן נאכלין. וכולן כליל ע״ג המזבח:

ישימו – הכהנים מהם.

וכליל – היא העלה.

THEY SHALL PUT INCENSE. The reference is to those among them who are kohanim.

AND WHOLE BURNT-OFFERING. Kalil (whole burnt offering) refers to the olah (burnt offering).⁠¹

1. A sacrifice which is totally consumed by the fire on the altar. See Lev. 1:1-13.

יורו משפטיך ליעקב – כדכתיב: כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳). והלוים נמי – שאין להם נחלה, לא היו טרודין כי אם ללמוד, ולכך: יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל.

ישימו קטורה באפיך – שהם עשו העבודה והקטורת, וכליל – עולות.

יורו משפטיך ליעקב – THEY SHALL TEACH JACOB YOUR ORDINANCES – As it is written: “For the priest's lips should keep knowledge, and they should seek the law at his mouth” (Malakhi 2:7). And the Levites also – for they have no inheritance, and are not preoccupied except with learning, and therefore: THEY SHALL TEACH JACOB YOUR ORDINANCES AND ISRAEL YOUR LAW.

ישימו קטורה באפיך – THEY SHALL PUT INCENSE IN YOUR NOSE – That they performed the service and [offered] the incense, וכליל – AND ENTIRE – whole burnt offerings.

יורו משפטיך ליעקב – כלומר: הואיל ולא נשאו פנים לאחיהם נגד הקב״ה, הם ראויים להורות בישראל, כמו שמוזהרין: לא תכירו פנים במשפט (דברים א׳:י״ז).

ישימו קטורה באפיך – והם ראויים לקטר קטרת לפני הקב״ה, להקריב עולה שכליל עולה למזבח.

יורו משפטיך ליעקב – מאחר שאינם מכירים פנים ראוים הם שיורו משפטיך וכן הוא אומר ואת עמי יורו וגו׳ (יחזקאל מ״ד:כ״ג) וכתיב ובאת אל הכהנים הלוים והגידו לך את דבר המשפט (דברים י״ז:ט׳).

דבר אחר: יורו משפטיך – לפי שהם פנויים שאין להם נחלה להיות טרודים בה להבטל מדברי תורה.⁠¹

1. שאוב מר״י בכור שור.

יורו משפטיך ליעקב, "They will teach Your ordinances to Yaakov;⁠" seeing that they are impartial people not showing undue favours to anyone, they are qualified to teach and help enforce Your laws. (Compare Ezekiel 44,23: ואת עמי יורו,⁠"and My people they will instruct.) It is also written in Deut 17,9: ובאת אל הכהנים הלוים והגידו לך את דבר המשפט, "when you will come to the priests, who are members of the tribe of the Levites, and they will tell you matters concerning the ordinances.⁠"An alternate interpretation: "they will teach you the laws of the Torah, since they do not have to earn their living from farming, etc., they have the time to study and teach all these laws.⁠" The reason they did not receive any share of the land of Israel was to enable them to do just that.

והנה מתחלה דבר בכהנים, כי אמר ללוי שיהיו האורים והתומים לאיש חסידו מהם (דברים ל״ג:ח׳), ואחרי כן בכל השבט שנסה אותם בעגל ובמצרים ובמדבר, ועל כן יורו משפטיו ליעקב. וכן דעת אנקלוס שאמר: כשרין אילין דילפון דינך ליעקב וגו׳. או על העתיד ידבר בהם כדברי ר׳ אברהם: ויורו משפטיך – על כולם, וישימו קטורה – על הכהנים מהם.

Now Moses spoke first of the priests, for he said to the tribe of Levi that the Urim and Thummim¹ will be to his holy one [the High Priest] from among them. Afterwards he said of the whole tribe that He tested them in the affair of the calf, in Egypt,⁠² and in the wilderness³ — and, therefore, they shall teach His ordinances to Jacob.⁠⁴ Such also is the opinion of Onkelos who rendered the verse:⁠⁵ "These [men] are fit to teach your laws etc.⁠" Or it may be that he speaks of them [the Levites] with reference to the future, as explained by Rabbi Abraham ibn Ezra. The expression they shall teach Jacob Thine ordinances refers to all of the Levites, and they shall put incense⁶ relates to the priests of that tribe.

1. See ibid., 28:30 (Vol. II, pp. 480-483). This is a reference to the High Priesthood, for it was the High Priest who wore the breastplate in which were the Urim and Thummim (ibid.).

2. "For they have observed Thy word ((9)) in Egypt" (Sifre, Brachah 350).

3. "And keep Thy covenant ((9)) in the wilderness. Another interpretation: For they have observed Thy word in Egypt. And keep Thy covenant in the affair of the spies" (Sifre, Brachah 350).

4. (10).

5. (10).

6. (10).

יורו משפטיך – על כל השבט שהם ראויים לכך שיורו משפטיך וישימו קטורה הכהנים מהם:

יורו משפטיך ליעקב, "They shall teach Your social laws to Yaakov;⁠" These words refer to the entire tribe of Levi. The priests, on their part will offer the incense on behalf of the entire nation.

יורו משפטיך ליעקב – שיפוצו בכל ישראל ללמוד תורה. וכן אמר יעקב ואפיצם בישראל. ישימו קטורה. בגימטריא. כמו מעשיר.

וכליל – ב׳. וכליל על מזבחך. אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל. אע״פ שזר מקריב בבמה, אינו זבחי צדק אלא מה שקרב בפנים ע״י כהן. וזהו וכליל על מזבחך, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל.

יורו משפטיך ליעקב ותורתך וגו׳ – הנה הקדים תחילה היותר נכבד מה שילך מדרגת השלמות וזה שהוראת זה השבט משפטי השם יתעלה ותורתו לישראל הוא התכלית המבוקש בעבודה הנכבדת שהיותה נעשית במקדש כמו שנתבאר מדברינו במה שקדם כי זאת העבודה בכללה כונה להעמיד המתעסקים בה על סודות המציאות ועל סודות התורה גם כן מזה הצד כמו שביארנו בפרשת ויקרא ומצד היותם ראויים גם כן לעיין בתורה ולחקור בסודותיה מפני זאת העבודה כי מצדה הוכנה להם מתנות יחיו בהם בזולת עמל ולפי שהקטורת מעיר על עניין יותר נכבד ממה שתעיד עליו העולה שהיא כליל הקדים הזכרת הקטרת להעלאת העולה על המזבח החיצון והנה זכר שתי אלו העבודות לבד לפי שהם היותר נכבדות והנה אמר שאלו הדברים הנכבדים זכה בהם השבט הנבחר מפני היותו להשם מלידה ומבטן ומהריון.

התועלת השביעי הוא להודיע שהוא ראוי לכל מי שיש לו חלק מהשלמות האנושי שישלים בו זולתו כי זה הוא דרך השם יתעלה להשגיח בהשלמת הנמצאות בזה האופן עד שלא יקצר מהגיע להם שלמות אפשר שיקבלוהו ולזה אמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל כאלו אמר ידעו משפטיך ותורתך להורות כי אחר שידע אותם הם מחוייבים להורות לישראל.

ועל הענין השני אמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל שכבר הוצרכו לצורך הלימוד להתרחק מבתיהם ולהתאכזר על בניהם ואחיהם וקרוביהם כדי ללמוד כדי שיספיקו ללמוד תורה בישראל כי עליהם הוטל שנאמר ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה׳ אלהיך לשרתו ולברך בשם ה׳ ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע (דברים כ״א:ה׳).

והענין השלישי אשר אליו צריך פרישות דרך ארץ וכל עניני הבית הוא הדבר המיוחד אל הכהנים והיא נקיותם וטהרתם לבא לפני ה׳ תמיד להקטיר קטרת ולהקריב הקרבנות שעל זה אמר ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך.

יורו משפטיך ראויין אלו לכך. פי׳ זה המתחייב ממה שקדם שמפני שאמרו לאביו ולאמו לא ראיתיו וגומר וגם שמרו אמרתך ובריתך ינצורו לפי׳ ראוי שיורו משפטיך ליעקב וגומר לא שהוא ספור מה שעשו דומיא דשמרו אמרתך ובריתך ינצורו דלעיל מיניה:

וכליל עולה. ונקראת כן מפני שהוא עולה כלה לגבוה:

וכיון שזה כן בטבעם ראוי הוא שיורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע:

ואינם המעלה השלישית שזכר בשבט לוי היא הכהונה. ועליה אמר ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך. רוצה לומר הכהנים שהם משבט לוי הם יהיו מקריבי הקטורת שבו היה הכהן נכנס לפני ולפנים והעולה שהיתה כולה כליל לגבוה ולא זכר שאר הקרבנות לפי שהיו לכהנים חלק. והמפרשים פירשו ישימו קטורה באפך על העצר המגפה עם הקטרת להשיב חרון השם מישראל. ויותר נכון לפרשו על הכנס לפני ולפנים שהיא מעלה יותר עליונה ועליה אמר ישימו קטורה באפך ולכן לא זכר מלאכת השיר שהיא מיוחסת ללוים לפי שזכר בלבד העבודות היותר עצמיות עליוניות קטורת ועולה. והנה המעלה ראשונה ושלישית מאלו אשר זכר הם מיוחדות לכהנים. ומעלה השנית מענין המשפט יכלול כל שבט לוי וכמו שאמר ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה׳ לשרתו ולברך בשמו ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע.

יורו משפטיך ליעקב – ומאחר שהוא שבט כשר, תן להם חן ושכל טוב שיורו משפטיך, כאמרם ז״ל ׳אם דומה הרב למלאך ה׳ צבאות יבקשו תורה מפיהו׳ (מועד קטן י״ז.).

יורו משפטיך ליעקב, Moses prays to God that seeing that this tribe has proven so fit as a standard bearer of the Jewish nation, let them be the teachers of Torah. Compare Moed Katan 17 “if the Rabbi is comparable to an angel, let the people come and listen to his words of Torah.”

יוֹרוּ: כת׳ הרמ״ה¹ ז״ל ככל אשר יוֹרוּ² אתכם (דכי תצא) מל׳ וי״ו כתי׳, ודכות׳ יורו משפטיך³ ליעקב בנוסחי דיקי. [יורו].

בְאַפֶך: הבי״ת דגושה. [בְּאַפֶּךָ].

מִזְבְחֶך: הבי״ת בשוא לבדו, מכלול⁴ (דף רכ״ו). [מִזְבְּחֶךָ].

1. הרמ״ה: יר״ה.

2. ככל אשר יוֹרוּ: דב׳ כד ח.

3. יורו משפטיך: פסוקנו.

4. מכלול: קסד ע״ב.

ראויין אלו לכך. ר״ל כאן שבירך שבט לוי כמו שאר שבטים, אמאי היה מספר בשבח שבט לוי קודם הברכה, יותר מכל ברכות שאר שבטים. לכן פי׳ ראוים הם וכו׳. כלומר, אי לא היה מספר בשבחם מקודם, היו מריבים ישראל עם משה במה שברכם יורו משפטיך וגו׳, דהיינו הברכה המעולה מכל הברכות, והיו אומרים לפי שהם בני שבטו משום הכי ברכם ברכה טובה. לכן היה מספר שבחם מקודם לכן, ואחר כך אמר ראויים אלו לברכה זו, מרוב מעלתם:

עולה. ונקרא כן מפני שהיא עולה כולה לגבוה:

They are worthy of this. Rashi is answering the question: When he is blessing the tribe of Levi here as [he blesses] the other tribes, why does he praise of the tribe of Levi before [bestowing] the blessing, more so than [he does with regards to] the blessings of the other tribes. Therefore he explains, They are worthy of this, etc., meaning that if he did not relate their praise beforehand, Yisroel would quarrel with Moshe for giving them the blessing, They shall teach your law, etc., since this was the best of all the blessings. They would say that Moshe gave them a good blessing because they were of his tribe. Therefore he related their praise beforehand, and afterwards he said, They are worthy of this blessing because of their great importance.

The olah. It is called by this name because it entirely consumed [on the altar] for the Above.

ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך – קטורה. הוא עבודה הפנימית על מזבח הפנימית. וכליל. הוא על מזבח החיצון והן ג׳ דרגין שכולל הכל. חצר. אה״מ. וק״ק. שמשם התורה יוצאה והן אשה ריח ניחוח ומובדלין בפרגוד. והן ג״כ נר דלוק ורוח וכנפי ריאה שמשם יוצא הרוח וכמ״ש אש מפיו תאכל וכמ״ש מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק. ושולחן בצפון ששם לחם הפנים ומנורה בדרו׳ ומזבח באמצע נגד מוחא ועיינין ואודנין. ואיזן נייחא דכילה. והוא ריח ניחוח וז״ש קטורה באפך ומתקמטין כל הש״כ דינין לשם ומתבשמין ומזבח החיצון נגד פימא אוכל קורבנין כמ״ש לחמי לאשי. והפנימי נגד ריח. וק״ק הוא סוד שמיעה כמ״ש ובבא משה אל אהל מועד וגו׳ וישמע את הקול וגו׳ וכמ״ש ונועדתי לך שם ודברתי אתך וגו׳ והוא נייחא דכולא.

וכליל – כליל הוא סוד צדיק והוא מזבח החיצון שנקרא כל ע״ש חמשים דרגין והוא בסוד כל הדרגין והוא נקרא כליל שנוטל מאו״א.

יורו משפטיך ליעקב – ולפי שנמצאו בם הסגולות האלה, ראויים הם להורות לעם ה׳ התורות והמשפטים שצוית אותם, כמו שכתוב ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע:

ישימו קטורה באפך – ועוד זכו להיות מהם מקריבי קרבן, והם הכהנים, וזכר הקטורת שהיא הנכבדת מכל העבודות, ובה יכנסו לפני ולפנים:

וכליל – היא העולה:

ישימו קטורה באפיך – באפיך כנוי אל הפנים, כמו בזיעת אפיך, והקטורת היא עבודה פנימית על מזבח הפנימי, והשכיל אונקלס לתרגמו קדמך, והמתרגמו (פאָר דיינע נאזע) אינו נכון.

יורו וגו׳ – תפקידם הוא להיות מקדמי ברית ה׳ ושומריה, והם ימלאו תפקיד זה על ידי קידום ידיעת התורה ושמירת התורה. כמורי התורה הם יקדמו את ידיעת התורה, וכמשרתים במקדש התורה יקדמו את שמירת התורה.

התורה בכללותה נתפסת כאן כ״משפטים״ ו״תורה״, ועבודת המקדש בכללותה נתפסת כ״קטורה״ ו״כליל״. ״משפטים״ במובן היותר רחב הם כל מצוות ה׳ המסדירות את חיי החובה שלנו (השווה פירוש לעיל ז, יב); ״תורה״ היא הלימוד הבא לתקן ולרומם את חיי השכל והרגש שלנו. ״קטורת״ במקדש מבטאת באופן סמלי את ההתמזגות הגמורה של חיי השכל והרגש שלנו עם רצון ה׳ (עיין פירוש, שמות ל, א); ״כליל״, ״קרבן שלם״, מייצג את התמסרותו הגמורה של האדם בכל מעשיו – איברי העולה – ל״אש דת״, אש תורת ה׳ (עיין פירוש, ויקרא א, ט). ברור ש״קטורה״ היא כנגד ״תורה״, ו״כליל״ כנגד ״משפטים״.

בבניין המעשי של האומה, קודמים ״משפטים״ ל״תורה״, כדרך ש״נעשה״ קודם ל״נשמע״. הבסיס לכל שלימות מוסרית – של האומה ושל היחיד – הוא שעבוד כל היכולות והאמצעים, הפנימיים והחיצוניים, להוראות משפטי ה׳. כל עוד לא קיבלנו על עצמנו לשמוע בקול ״משפטי ה׳⁠ ⁠⁠״, אנו עדיין בבחינת ״יעקב״, יהיה אשר יהיה מצב אושרנו; רק על ידי שבועת הכנעה, ״כל הדברים אשר דבר ה׳ נעשה״ (שמות כד, ג), נעשינו ״ישראל״. אך משזכינו להיות ל״ישראל״, ואנו כבר עומדים על בסיס חיי החובה שקיבלנו על עצמנו, עלינו להשלים את חינוכנו המוסרי על ידי ה״תורות״, על ידי הבנת השכל ועידון הרגשות. כך נקיים את ה״משפטים״ בבהירות ההבנה ובלהט רגשותינו ואהבתנו. משום כך, ״יורו משפטיך ליעקב״ ולאחר מכן ״ותורתך לישראל״.

לעומת זאת, בחזון המוסרי של האדם ושל האומה, כפי שהוא מתבטא במעשים הסמליים של המקדש, ה״קטורה״ קודמת ל״כליל״. בחזון שהמקדש משמש למימושו, הלב כבר נרכש לאמת ההבנה ולאצילות הרגשות, ומהם נובעת התמסרותו המוחלטת של האדם בכל המעשים לחיי חובה לפני ה׳.

יורו משפטיך ליעקב – בענין המשפט יש מעין העברה, כמ״ש (דברים א׳:י״ז) לא תכירו פנים במשפט וגו׳ לא תגורו מפני איש, וגם לעשות דין ומשפט בהרשעים, (וכמ״ש (שבת קנו) אמר רבה אנא במאדים אנא, א״ל אביי מר נמי עניש וקטיל. ר״ל שאתה דיין ושופט והוא מענין מזל מאדים):

ותורתך לישראל – שמלמדם תורה ומצות. שלזה נצרך מדת האף עד״ש זרוק מרה בתלמידים:

ישימו קטורה באפך – שהוא מעין האף שהכעס נרגש באף והריח נכנס אל האף, אלא שהכעס מאדיב הנפש והריח מיישב הנפש:

וכליל על מזבחך – שאש ה׳ שעל המזבח מכלה הקרבנות, כעין העברה, אבל בהפך, כי העברה נגד רצון ה׳, והקרבנות הם לריח ניחוח אשה לה׳, ובקש מה׳ שברכתם תהיה ג״כ מעין האף והעברה: וזה

יורו משפטיך ליעקב: ברכם (עוד) שיהיו מורי הוראה, כי כבר הבדיל ה׳ את כל שבט הלוי להיות ׳נושאי ארון ברית ה׳⁠ ⁠׳, היינו כח התורה, כמו שנתבאר בפרשת עקב (לעיל י,ח). וברכה זו היא בשני אופנים: א׳, הוראה הפשוטה מה שכבר נגמר הדין על-פי משפטי הקודמים ומחוקקי ישראל, יבואו המה שבט לוי ויורו הלכה למעשה לכל שואל. וזהו ״ליעקב״¹. והנה אהרן לבדו נתברך מפי ה׳ במה שאמר (ויקרא י,יא) ״ולהורות את בני ישראל״, ועתה בירך משה את כל שבט לוי, וכדאיתא ביומא פ״ב (כו,א) ׳לא אתי דאורי אלא משבט לוי׳. וביבמות (פו,ב) איתא דבראשונים כתיב (דברי הימים ב׳ יט,יא) ״ושוטרים הלוים לפניכם״.

ב׳, ״ותורתך לישראל״, עוד יורו לתלמידים – המכונים בשם ״ישראל״ – איך לעשות הלכות מחודשות, וכמו שאמר יאשיהו המלך בדברי הימים ב׳ (לה,ג) ״ללוים המבינים לכל ישראל... עתה עבדו את ה׳ אלהיכם ואת עמו ישראל״, וביארנו סוף פרשת בא וריש פרשת דברים שהזהירם להרביץ תורה לרבים, ומשום הכי אמר ״ללויים המבינים לכל ישראל״².

ישימו קטורה באפך: מובן מאליו דזו הברכה מיוחדת רק בכהנים, שהרי הלוים אסורים.

וכליל על מזבחך: היינו עולות. והנה זו אינה ברכה כל כך, שהרי נצטוו על כך, אלא בשביל הברכה שתבוא על זה ביחוד, משום הכי הקדים הסיבות שיביאו הברכה על אלה שני הדברים³.

1. שמסמל תמיד (במשנת רבינו) את המון העם.

2. אמר להם ״מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון״ – פסוק י״א.

3. קטורת ועולות.

יורו משפטיך ליעקב וגו׳. עיין פירש״י ואין כוונת הכתוב ולא כוונת רש״י ז״ל לומר שתהיה ההוראה ירושה לבני לוי ומשרתה על שכמם, רק דרך ברכה ורגילות, וכן נראה להדיא מפ״ב דיומא כ״ז אמר רבא לא משכחת צורבא דרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר וכו׳.

יורו משפטיך – אמר רבא, לא משכחת צורבא דרבנן דמורי אלא דאתא או משבט לוי או משבט ישכר, משבט לוי – דכתיב יורו משפטיך ליעקב, משבט ישכר דכתיב (דברי הימים א י״ב) ומבני ישכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל.⁠¹ (שם כ״ו.)

ישימו קטורה – וכתיב בתריה ברך ה׳ חילו, מלמד שמעשה הקטורת מעשרת את עושיה.⁠² (שם שם)

1. עיין מש״כ בענין זה בפ׳ ויחי בפסוק לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו ובפ׳ שופטים בפ׳ ובאת אל הכהנים הלוים (י״ז ט״ו) וצרף לכאן.

2. ופריך בגמרא אי הכי עולה נמי דכתיב וכליל על מזבחך, ומשני הא שכיחא והא לא שכיחא, ופירש״י ומסתברא דכי כתיב עושר אדלא שכיח דאל״כ נמצאו הכל עשירים. ומבואר בגמרא דמטעם זה לא היו הכהנים מניחין לכהן אחד להתעסק שתי פעמים במעשה הקטורת. ועיין ביו״ד סי׳ רס״ה סי״א בהגה״ה בשם מהרי״ל דכל סנדק במילה הוי כמקטיר קטורת ולכן נוהגין שאין אב אחד נותן שני בניו לאיש אחד להיות להם סנדק, והנה לא נודע לנו יפה שייכות ענין הסנדק למעשה הקטורת, אבל זה קשה דלפי דמיון זה למה דוקא מונע אב אחד לשני בניו, הלא מהראוי היה שבכלל כל מי שהיה סנדק פעם אחת שוב לא ישנה וכמו במעשה הקטורת שלא שנה בא אדם מעולם וכמש״כ, ובאמת הגר״א שם כתב כי מנהג זה שאין אב אחד נותן שתי סנדקאות לאיש אחד מיוסד על טעם אחר עפ״י צואת ר״י חסיד סי׳ מ׳ יעו״ש, וגם בשו״ת נב״י ובחת״ס כתבו בענין זה ואין להאריך.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון