Devarim 33 – דברים לג‏ – Mikraot Gedolot

ומראש הררי קדם – מלמד שהררי יוסף קודמים להררי מקדש והררי מקדש קודמים להררי ארץ ישראל.

וממגד גבעות עולם – מלמד שאבות ואמהות קרוים הרים וגבעות שנאמר (שיר השירים ד׳:ו׳) אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה.

"And of the first (ripened fruits) of the mountains of "yore,⁠" and of the sweet things of the eternal (i.e., eternally fruitful) hills — whereby we are taught that the (fruits of) the mountains of Joseph are the first (to ripen) of those of Eretz Yisrael; and those of Eretz Yisrael are the first of the mountains of all the lands.

Variantly: "And of the first of the mountains of yore and of the sweet things of the eternal hills" — (the first of) the blessings of the (fore-) fathers and mothers, who are called "mountains" and "hills,⁠" viz. (Song of Songs 4:6) "I will go to Mount Moriah and to the hill of frankincense"

ומראש הר׳ קדם הררי בית המקדש קודמים להרי יוסף והררי יוסף קודמין להררי ארץ ישראל:

וממגד גב׳ עו׳ אלו האבות והאמהות שנמשלו בהרים ובגבעות שנ׳ (שה״ש ד׳:ו׳) אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה:

וּמֵרֵישׁ טוּרַיָּא בַּכִּירַיָּא וּמִטּוּב רָמָן דְּלָא פָסְקָן.

and first fruits from the mountain tops, and goodly things from the unfailing hills,

עבדה פירין טבין בזכותה^א דיאבהתן^ב דמתילין בטוורייא אברהם יצחק ויעקב ובזכות אימהתה דמתילין^ג בגלמתה שרה רבקה רחל ולאה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בזכותה״) גם נוסח חילופי: ״בזכות״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דיאבהתן״) גם נוסח חילופי: ״אבהתה״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דמתילין״) גם נוסח חילופי: ״{דמתי}⁠לן״.

ומטוב רישי טוורייא בכירתא דאוריתו ליה ברכתא אבהתא דמן שירויא דמתילין לטוורייא ומן טוב רמתא דלא מפסקן עללייא דאחסינו ליה ברכתא אימהתא דמן עלמא דמתילין לגלימתא.

and with the goodness of the mountain tops, through the birthright ordained him at the beginning by the benediction of the fathers who resemble the mountains, and with the goodness of the hills whose produce faileth not, which was given him in heritage by the benedictions of the mothers of old, who resemble the hills;

עבדא פירין טבין בזכות אבהתא צדיקיא דמתילין לטריא אברהם יצחק ויעקב ובזכות ארבעתי אמהתא דמתילין לגלמתא שרה רבקה רחל לאה.

It aboundeth in fruitfulness for the righteousness' sake of Abraham, Izhak, and Jakob, the holy fathers who are like the mountains, and for the merit of Sarah, Revekah, Rahel, and Leah, the four mothers who are like the hills.

ומן אצול אלג׳באל אלאולי ומן פרוע אליפאע אלדהריה

ומיסודות ההרים הקדמונים ומפסגות¹ הגבעות הנצחיות

1. רס״ג תרגם ״מראש״ ו״מגד״ - אצול ופרוע. אצול משמש לשרשים וליסודות, ופרוע לענפים ופסגות, ונראה שרס״ג ביקש להשתמש בכפל המשמעות שבו ישנו מצד אחד ניגוד בין שרשים לענפיהם, ומצד שני כפל משמעות של ענפים ופסגות. מכל מקום, לפי זה ״ראש״ אינו לשון גובה אלא לשון ראשית, שכן השורש הוא ראשית העץ; ו״מגד״ אינו משמש בהוראתו שבפסוק הקודם, לשון מתיקות, וגם לא בהוראה שנתן לה באגרון (מהדורת אלוני, עמ׳ 282), לשון פרי.

ומראש הררי קדם – מבורכת מראשית בישול פירות שהרריה מקדימין לבכר לבשל^א פירותיהם.

דבר אחר: מגיד שקדמה ברייתן לשאר הרים וגבעות.⁠^ב

גבעות עולם – גבעות העושות פירות לעולם ואינם פוסקות מעוצר גשמים.

א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917: ״בישול״. בכ״י אוקספורד 165, דפוס רומא חסר: ״לבשל״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917 חסר: ״וגבעות״.

ומראש הררי קדם AND BY THE FIRST THINGS OF THE HILLS OF קדם (taken in the sense of: the hills priority) – the meaning is: and it is blessed through the earliest ripening of the fruits, because its hills are earliest (קדם, "prior") to bring their fruits to maturity.

Another explanation: this tells us that their creation (the creation of the hills in the territory of Yosef) was prior (קדם) to that of all other hills (Sifre Devarim 353:4).

גבעות עולם [AND THROUGH THE PRECIOUS THINGS OF] THE EVERLASTING HILLS – i.e., of hills which everlastingly (עולם) produce fruit, and do not cease to do so through restraint of rain.

ומראש – הטעם: וממגד ראש.

הררי קדם, גבעות עולם – כפול.

AND FOR THE TOPS. This means and for the precious things that grow on the tops of the ancient hills.⁠¹

THE EVERLASTING HILLS. Scripture repeats itself.

1. In other words, the word meged from the previous verse also applies here. Thus u-merosh harere kedem (and for the tops of the ancient mountains) is to be read as if written u-mi-meged rosh ha-rere kedem (and for the precious things that grow on the tops of the ancient mountains).

ומראש הררי קדם – הריו יהיו ראש להררים המקדימין לבשל פירותיהם, והוא יהיה ראשון לכולם, כי ארץ אפרים היו הרים, דכתיב: צופים מהר אפרים (שמואל א א׳:א׳), וכתיב: כי יש יום קראו נוצרים בהר^א אפרים (ירמיהו ל״א:ה׳).

{ו}⁠ממגד גבעות עולם – שתהא לגבעתך מיתוק מכל גבעות עולם.

א. בכ״י מינכן 52: מהר.

ומראש הררי קדם – WITH THE CHIEF THINGS OF THE ANCIENT MOUNTAINS – Its mountains will be first of the mountains which ripen their fruit early, and he will be first of all of them, because the land of Ephraim is mountainous as it is written: “scout from Mount Ephraim” (Shemuel I 1:1), and it is written: “For there shall be a day, that the watchmen on the hills of Ephraim shall cry” (Yirmeyahu 31:5).

{ו}⁠ממגד גבעות עולם – WITH THE PRECIOUS THINGS OF THE WORLD HILLS – That your hill shall have more sweetness than all the hills of the world.

ומראש הררי קדם – לשון שבח כמו ראשית תבואתו כי הוא ראשית אונו (דברים כ״א:י״ז) ראשית שמנים ימשחו פי׳ מטוב כל ההרים שנבראו מששת ימי בראשית.

הררי קדם – ארץ אפרים בנו של יוסף ארץ הרים הייתה כדכתיב צופים מהר אפרים (שמואל א א׳:א׳).⁠¹

ורצון שכני סנה – רצון של שוכן סנה יהי כן.

נזיר אחיו – לשון זכו נזיריה משלג (איכה ד׳:ז׳) כלומר יוסף שהיה שר על כל אחיו.

1. שאוב מר״י בכור שור.

ומראש הררי קדם; "and from the top of the ancient mountains.⁠" This is an expression of praise, as for instance in Jeremiah 2,3: ראשית תבואתה, "the first fruit of its harvest, or Amos 6,6: וראשית שמנים, "with the choicest oils.⁠" Moses refers to the choicest mountains that were created during the first six days of creation.

הררי קדם, the mountains of Ephrayim; the land allocated to the tribe of Joseph's descendant Ephrayim, son of Joseph was especially mountainous. Compare Samuel I 1,1, צופים מהר אפרים, "from the district of Tzofim in the mountains of Ephrayim.

ורצון שוכני סנה, "and the good will of Him that dwells in the bush. May it enjoy the good will of Him (God) that dwells in the (burning) bush.⁠"

נזיר אחיו, (according to Rashi) 'the one who had been separated from his brothers.⁠" According to other commentators this ought to be translated as: "the prince among his brothers.⁠" Use of the expression נזיר as meaning "prince" is found in Lamentations 4,7: זכו נזירה משלג, "her princes were purer than snow.⁠" Joseph had clearly been at least a prince among his brothers.

ומראש הררי קדם – מלשון (עמוס ו) וראשית שמנים ימשחו, ואמר כן לפי שפירות ההרים טובים מפירות העמקים.

ומראש הררי קדם, "and from the tops of ancient mountains.⁠" Seeing that fruit growing in the mountains are perceived as superior to those growing in the valley, Moses blesses the fruit of the mountainous regions in the territory of Joseph. [According to the Talmud, the best fruit came from Ginosaur on the shores of Lake Kineret, certainly not a mountainous region but 200 meters below sea-level. Ed.]

ומראש הררי קדם. הריו יהיו ראשים להרים המקדימים לבשל פירות כי ארץ אפרים היתה הרים כדכתי׳ צופים מהר אפרים (שמואל א א׳:א׳).

ומראש הררי קדם – שארץ אפרים היא הרים כדכתי׳ צופים מהר אפרים ודרך הרים להקדים בשול פירותיו מכל הארץ. נזיר ר״ל ראש אחיו ואי׳ שיהיה נזיר מענין הפרשה.

ומראש הררי קדם – רוצה לומר: שכבר נתן לו מהנבחר שבהרים הקודמים ומהנבחר שבגבעות אשר מעולם והנה כלל מנשה עם אפרים בזה כי נחלתם היתה סמוכה זו לזו כמו שנזכר בספר יהושע.

ומראש הררי קדם ומבורכת מראשים בשול הפירות שההרים מקדימי׳ לבכר בשול פירותיהם. הוסיף מלת ומבורכת להודיע שמלת ומראש דבקה עם מבורכת דרישא דקרא גם פי׳ מלת מראש מראשית בשול הפירות שהם הבכורים שנקראו כן מענין ותאמר הבכירה ויהיה פי׳ הברכה הזאת שתהיה ארצי מבורכת ממתק על השמים היורד תמיד בארצו וממתק לחלוח הארץ העולה מן התהום וממחק חום השמש שארצו פתוחה לנגדו וממתק לחלוחות הלבנה שבכל חדש וחדש ושתהיה מבורכת ג״כ מצד ראשית בשול הפירות נקראים קדם מפני שראשית בשול הפירות הוא להיותה בהרי׳ שדרכם לבכר בשול פירותיה׳:

גבעות עולם גבעות העושות פירות לעולם ואינן פוסקות מעוצר גשמים. כאילו אמר וממתק הגבעות שהוא תמיד בלתי פוסק:

והשלמות השלישי הוא מטבע הארץ בעצמה כי ממנה הרים וממנה גבעות והתבא׳ בטבעיות שההרים יותר מעודנים בפירותיהם מהעמקים, ועל זה אמר ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם, רוצה לומ׳ ממבחר ההרים הקדומים:

ומבורכת מראשית בישול הפירות כו׳. הוסיף מלת מבורכת, להודיע שמלת ומראש דבקה עם מבורכת דרישא דקרא. והא דהוצרך רש״י לפרש פה שמלת ומראש דבוק עם מבורכת דרישא דקרא, יותר מקרא וממגד תבואות שמש וגו׳ דהוא נמי דבוק עם רישא דקרא. י״ל דאם לא פי׳ הכי, הוה אמינא דהאי קרא ומראש הררי קדם וגו׳ מילתא אחריתי היא, ופי׳ שיתברך בברכת האבות שנקראו הרים, ובברכת האמהות שנקראו גבעות. לכן פי׳ ומראש הררי קדם קאי ארישא דקרא, דמיירי בברכת ארצו. והוכחתו דקאי ארישא דקרא, מדכתיב בתריה וממגד ארץ ומלואה וגו׳, דמיירי בברכת ארצו, וכל המקראות דבוקים לרישא דקרא:

דבר אחר מגיד שקדמה בריאתן לשאר הרים. והמעלה והשבח בזה, שהשגחת הקב״ה על ארצו יותר מעל שאר ארצות, כיון שהיא קדומה בבריאה, השגחת הש״י נמי קדומה עליה. והא דפי׳ דבר אחר, משום דלטעם ראשון קשה, קדם דכתיב בקרא למה לי, דהא הכל נכלל במלת ומראש. לכן פי׳ דבר אחר. ולדבר אחר לחוד קשה, מאי ברכה היא זו, אע״פ שהיא שבח ומעלה כדפרישית, מ״מ לאו ברכה היא. לכן הוצרך לטעם ראשון:

גבעות העושות פירות לעולם כו׳. פי׳ מכח עצירת גשמים אינן פוסקים מלעשות פירות. וכאלו אמר וממתק הגבעות, שהוא תמיד בלתי פיסוק. דאל״כ מה ענין הגבעות לכאן:

Blessed, also, with the first-ripening fruits, etc. Rashi adds the word blessed to indicate that the phrase with the first, etc. is connected with blessed at the beginning of the verses. You might ask what prompted Rashi here to explain that the phrase with the first is connected with blessed at the beginning of the verses, more than the verse With the delight of the sun's harvest, etc. which is also connected to the beginning of the verses? The answer is that if Rashi did not explain this I might have thought that this verse, With the first of the early mountains, etc. is a separate matter, and means that he should be blessed with the blessing of the Patriarchs who are called mountains and with the blessing of the Matriarchs who are called hills. Therefore he explains that with the first of the early mountains refers to the beginning of the verses that deals with the blessing of his Land. His proof that it refers to the beginning of the verses is because it is written afterwards, And from the sweetness of earth and its fullness, etc. that deals with the blessing of his Land; [this indicates that] all the verses are connected to the beginning of the verses.

Another interpretation: This teaches that their creation preceded that of the other mountains. The importance and praise of this is that the Holy One's supervision over His Land is more than that over the other lands. Since it had precedence at Creation, the Holy One's supervision also has precedence there. Rashi gives another interpretation because according to the first interpretation you might ask why the verse writes early, being that everything is already included in the word first. Therefore he gives another interpretation. And according to the other interpretation on its own you might ask why this is a blessing. Even though it indicates the land's importance and praise, as we explained, it is nevertheless not a blessing. Therefore he needs the first interpretation.

Hills which are always productive, etc. Meaning, they never fail from producing fruit, even with a lack of rain. It is as if the verse said, With the sweetness of the hills that is constant without pause,⁠" otherwise, what is the relevance of hills to this verse?

ומראש הררי קדם – שנבראו בקדמותן של עולם והיא במרום הרים היפוך מן הגיהנם שהיא מתהום ואמר צדקתך כהררי אל ומשפטיך תהום רבה והעדן בראש כולם וז״ש ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם הן הרים שבא״י שהן נקראים גבעות וכמ״ש הליכות עולם לו שחו גבעות עולם שכולם כלולין ביוסף הצדיק.

ומראש – הבושם היקר והמעולה יקרא ראש וכן בשמים ראש (שמות ל׳ כ״ג), וכאן הוא כנוי לכל דבר חשוב ומעולה:

הררי קדם – שהם מששת ימי בראשית והברכה מצויה בהם, מה שאין כן בהרים וגבעות שנתחדשו ונתהוו אחרי כן, וכן גבעות עולם:

ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם – כמ״ש לעיל ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, שנתגדלו שם תמרים והגפן:

ומראש הררי קדם: היינו עשבים לרפואה ולסגולה, שעיקר גידולם ב״הררי קדם״¹. וגם אלה² נמצאו בשבט יוסף, כדאיתא באיכה רבתי³ שרבי יהושע התפאר לפני הקיסר שאין דבר שחסר בארץ ישראל, כדכתיב (לעיל ח,ט) ״לא תחסר כל בה״, והראהו מינים שאינן נמצאים כל כך. ובאשר אינם באים לאכילה לא כתיב ״ממגד״, אלא ״מראש״ שמשמעו – מובחר שבמינים הגדלים ב״הררי קדם״.

וממגד גבעות עולם:⁠⁴ יש מיני מאכלים שאינם גדלים כי אם בהרי שלג תמידי⁵, ונמצאים גם אלו בחלקו של יוסף.

1. ״מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם״ (במדבר כג,ז).

2. על אף שעיקר גידולם אינו בארץ ישראל אלא ב״הררי קדם״, מ״מ הם נמצאו בחלקו של יוסף.

3. מצאנו בקהלת רבה (פרשה ב׳) על הפסוק ״כנסתי לי גם כסף וזהב״ (אות ב׳) ד״ה ר׳ יהושע בן לוי פתר... וז״ל: אדריאנוס שחיק טמיא שאל את רבי יהושע בן חנינא, כתוב בתורה ״ארץ אשר לא במסכנות וגו׳⁠ ⁠⁠״, (האם) יכול את למייתו (להביא) לן פלפלון ופוסיאנין ומטקסא. אייתו ליה פלפלון – מן (מקום שנקרא) נצחנה, פוסיאנין – מן ציידן... ומטקסא – מן גוש חלב.

4. האם יש גבעה או הר שאינם קיימים ״עולם״? ורש״י פירש גבעות העושות פירות לעולם ואינן פוסקות מעוצר הגשמים.

5. הר חרמון היה מנחלת מנשה – דברי הימים א׳ (ה,כג).

הררי קדם – מזה נראה שכבר בימים ההם ידעו שההרים הגבוהים שבירכתיהם האדמה שמנה ביותר, הם שנוצרו תחילה ליתר ההרים שתהוו אח״כ ע״י רעש.

ומראש וגו׳ – ומראש הררי קדם – זו מברכת אבות, וממגד גבעות עולם – מברכת אמהות, שכן מצינו שהאבות קרויים הרים ואמהות גבעות, שנאמר (שה״ש ד׳) אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה¹ (ספרי).

1. ודרשו שם במ״ר דרומז לאבות ואמהות, והוא הדין דמצי להביא מר״ה י״א א׳ מה שדרשו הפסוק מדלג על ההרים בזכות אבות מקפץ על הגבעות בזכות אמהות, ובירושלמי סנהדרין פ״י ה״א דרשו הפסוק כי ההרים ימושו זה זכות אבות והגבעות תמוטנה זה זכות אמהות, ולכן דריש הרים לאבות וגבעות לאמהות ולא להיפך משום דחתימת שם הר ברבים הוא בלשון זכר, בי׳, ומ׳, ובגבעות לשון נקבה – בו׳ ות׳, ועפ״י זה יתבאר כונת הגמרא בחגיגה ט״ו א׳ כל מה שברא הקב״ה בעולמו ברא כנגדו, ברא הרים – ברא גבעות, ברא ימים – ברא נהרות, ועל זה נאמר (קהלת ז׳) גם את זה לעומת זה עשה האלהים, והמפרשים נדחקו בבאור הענין, אבל הבאור פשוט, דכמו דבבעלי חיים יש זכר ונקבה כך יש כזה בדוממים, וכמש״כ רש״י בשבת נ״ז ב׳ ארזי ושוחי, ארז זכר וארז נקבה, ובפסחים נ״ו א׳ דקל זכר ודקל נקבה, ועיי״ש נ״ג א׳. והענין הוא שכל נברא בעולם יש במינו כח המשפיע וכח המקבל ומכונה כח המשפיע בשם זכר והמקבל בשם נקבה, ויתבאר מזה לשון הגמרא בבכורות נ״ה א׳ זכרותא דמיא – פרת, זכרות דדמא – כבדא, וכ״כ בעלי המחקר והטבע, ומבואר לפי״ז ברא הרים – ברא גבעות [כנגדם], ברא ימים – ברא נהרות [כנגדם] כלומר, ברא משפיע, ברא כנגדו מקבל, ודו״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון