×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ד) וְאֶת⁠־הָעָם֮ צַ֣ו לֵאמֹר֒ אַתֶּ֣ם עֹֽבְרִ֗ים בִּגְבוּל֙ אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵי⁠־עֵשָׂ֔ו הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּשֵׂעִ֑יר וְיִֽירְא֣וּ מִכֶּ֔ם וְנִשְׁמַרְתֶּ֖ם מְאֹֽד׃
Command the people, saying, 'You are to pass through the border of your brothers the children of Esau, who dwell in Seir; and they will be afraid of you. Be very careful.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)דברים רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טוברשב״םחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלצרור המורמלאכת מחשבתר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהעודהכל
וְיָת עַמָּא פַּקֵּיד לְמֵימַר אַתּוּן עָבְרִין בִּתְחוּם אֲחֵיכוֹן בְּנֵי עֵשָׂו דְּיָתְבִין בְּשֵׂעִיר וְיִדְחֲלוּן מִנְּכוֹן וְתִסְתַּמְרוּן לַחְדָּא.
and command the people, saying: You are going through the coasts of your brethren, the sons of Esau, who dwell in Seir; and they will be afraid of you. Take great heed,
וית עמה פקד למימר אתון עברין בתחום אחיכון בנויא דעשוב דשריין בגבלה וידחלון מנכון ותזדהרון לחדה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בתחום אחיכון בנוי״) גם נוסח חילופי: ״בתחומיהון דאחיהון דב׳⁠ ⁠⁠״.
ב. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״אליין״.
וית עמא פקיד למימר אתון עברין בתהום אחוכון בנוי דעשו דיתבין בגבלא וידחלון מנכון ותסתמרון לחדא.
and command the people, saying, You are to pass by the border of your brethren, the children of Esau, who dwell in Gebala, and they will be afraid of you; be very heedful therefore;
[כ] וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא לָכֶם בִּלְבַד אֲנִי מְצַוֶּה אֶלָּא אַף אַתֶּם צַוּוּ לִבְנֵיכֶם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אַף אַתָּה צַוֵּה לְרָאשֵׁי הַדּוֹרוֹת שֶׁיִּהְיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ בְּכָבוֹד, הֱוֵי וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כְּשֶׁעָמַד עֵשָׂו עִם יַעֲקֹב אָמַר לוֹ עֵשָׂו, יַעֲקֹב אָחִי, נְהַלֵּךְ שְׁנֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּאֶחָת, אָמַר לוֹ יַעֲקֹב: יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ (בראשית ל״ג:י״ד), מַהוּ יַעֲבָר נָא, טֹל עוֹלָמְךָ תְּחִלָּה. מַהוּ: אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְלָאכָה וגו׳ (בראשית ל״ג:י״ד), אָמַר לוֹ עַד עַכְשָׁו יֵשׁ לִי לְהַעֲמִיד חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן: יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מְאוּם (דניאל א׳:ד׳).
דָּבָר אַחֵר: אָמַר לוֹ עַד עַכְשָׁו יֵשׁ לִי לְהַעֲמִיד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: כִּי יֶלֶד יֻלַד לָנוּ (ישעיהו ט׳:ה׳). עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה (בראשית ל״ג:י״ד).
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצִינוּ שֶׁעָמַד יַעֲקֹב עִם עֵשָׂו בְּשֵׂעִיר, וּמַהוּ שֵׂעִירָה, אָמַר לוֹ עַד עַכְשָׁו יֵשׁ לִי לְהַעֲמִיד שׁוֹפְטִים וּמוֹשִׁיעִים לְהִפָּרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים וגו׳ (עבדיה א׳:כ״א), אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַד מָתַי מְשֻׁעְבָּדִים אָנוּ בְּיָדוֹ, אָמַר לָהֶם עַד שֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ: דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל (במדבר כ״ד:י״ז), כְּשֶׁיֵּצֵא כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְיִשְׂרֹף קַשּׁוֹ שֶׁל עֵשָׂו, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וגו׳ (עבדיה א׳:י״ח). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי מוֹפִיעַ מַלְכוּתִי וְאֶמְלֹךְ עֲלֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן וגו׳.
וַמֻר קַוְמַךַּ וַקֻל לַהֻם אַנתֻם גַּאאִזֻוןַ פִי תֻכֻ׳םַ אִכ׳וַתִכֻּם בַּנִי עִסַאוַ אַלּמֻקִימִיןַ בִּשַׁעִירַ פַיַכַ׳אפֻונַכֻּם וַאחדַ׳רֻוא גִדַּא
ופקד על עמך ואמר להם, אתם עוברים בתוך תחום אחיכם בני עשו, הדרים בשעיר, אזי יפחדו מכם, ואתם היו זהירים מאד.
פס׳: ואת העם צו לאמר – זו אזהרה לדורות הבאים אחריכם 1שלא יהו מתגרים בבני עשו.
אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו2עוברים אתם ולא יושבים שהפורענות עתידה לבוא.
מאד – היה רבן שמעון בן גמליאל אומר ומה במקום שהם יראים ממנו אמר הקב״ה ונשמרים מאד. עכשיו שאנו מובלעים ביניהם על אחת כמה וכמה:
1. שלא יהיו מתגרים וכו׳. היינו שלא ימרדו במלכיות. וכ״ה בהדיא בתנחומא וברבה מסיים ולא זו בלבד אלא אתה צו לראשי הדורות שינהגו בו כבוד:
2. עוברים אתם ולא יושבים. שאסור להם לישב בארץ בני עשו. ומה שמסיים שהפורענות עתידה לבוא אולי כוונתו על הגלות שבא אח״כ שהגלו ונתיישבו בין האומות:
הישבים בשעיר – לא אלה הם אותן אדום שיצאו בחרב לקראת ישראל, שהרי באלה כת׳: כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר (דברים ב׳:כ״ט), אבל אדום לא מכרו כלום, וכת׳ בהם: ויט ישראל מעליו (במדבר כ׳:כ״א).
א[זה פירוש רבינו. אבל לי הצעיר אין נראין דבריו בזה, כי בני עשו היושבים בשעיר הם הם אדום, כי לא מצינו להם יישוב כי אם בהר שעיר, במקום ובכלב קריה.
ומה שקשה לרבינו: כאשר עשו לי בני עשו (דברים ב׳:כ״ט), אינו עונה כי אם על מה שאמור למעלה: אוכל בכסף תשבירני {וג׳} כאשר עשו לי בני עשו (דברים ב׳:כ״ח-כ״ט), שלא לקחנו מאתם שום דבר כי אם במכר, כמו שאמור בעניין: אתם עברים בגבול אחיכם בני עשו וג׳, אבל: אכל תשברוג מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם (דברים ב׳:ו׳), וכן עשיתם כמו שצוה הקב״ה, כמו שנאמר: כאשר עשו לי בני עשו (דברים ב׳:כ״ט).
דרך סיבתם אלד הר שעיר שלח משה אל מלך אדום להניחם לעבר דרך ארצו אל ארץ ישראל, ולדבר הזה לא שמע אליהם, שלא רצה שיכנסו כלם יחד בארצו פן ישחיתו את הארץ, ולפיכך: ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה (במדבר כ׳:כ׳), ולפיכך: ויט ישראל מעליו (במדבר כ׳:כ״א). אבל מכל מקום היו קונים משלהם דרך הליכתם ממה שהיו צריכים. וזהו האמת והישר.]
וייראו מכם – מגזרת: וישבו, וידעו, ויאמרו. אבל: ויראו את י״י (דברים ל״א:י״ב), וידעו כי שמי י״י (ירמיהו ט״ז:כ״א) – מגזרת: ואמרו והלכו, וכולם להבא הם.
א. הביאור בסוגריים המרובעים הינו תוספת של המעתיק, וכפי שצוין בהתחלתו. והשוו להוספות אחרות של ״הצעיר״ בפירושי רשב״ם בראשית מ״ו:כ״ח, מ״ז:ו׳, דברים א׳:ב׳, ב׳:י״ד.
ב. כן בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון. רוזין הציע לתקן ל: במקומו בכל.
ג. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון: תכרו.
ד. כן בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון. רוזין הציע לתקן ל: את.
היושבים בשעיר [YOU WILL BE PASSING THROUGH THE TERRITORY OF YOUR BROTHERS, THE DESCENDANTS OF ESAU] WHO LIVE IN SEIR: These are not the same people as the Edomites who [according to the story in Numbers 20:14-21] went out with the sword to attack the Israelites. Concerning these [descendants of Esau, who live in Seir] the text says below, “[(vs. 28) what water I drink you will furnish for money ...] (vs. 29) as the descendants of Esau who dwell in Seir did for me.” But those Edomites [written about in Numbers 20] did not sell [the Israelites] anything.⁠1 Concerning them it says (Numbers 20:21), “Israel turned away from them.”2
a{3The above is the interpretation offered by our rabbi [Rashbam]. But to me the young one [i.e., the unworthy copyist], his interpretation of this verse does not make sense. “The descendants of Esau who live in Seir” are the same people as “the Edomites.”4 We never see them anywhere in the Bible living anywhere else other than at Mount Seir, in their place.
As for the phrase that troubled our rabbi [Rashbam] (vs. 29), “as the descendants of Esau who dwell in Seir did for me,”5 that phrase refers6 only to what was written immediately before (vs. 28), “what water I drink you will furnish for money, ... (29) as the descendants of Esau who dwell in Seir did for me.”7 It means that anything that the Israelites8 took from them [= the Edomites], they [= the Israelites] paid for,⁠9 as it says (in our verse), “You are passing along the border10 of your brothers, the descendants of Esau... . (However,) (6) what food you eat you should obtain from them for money; even the water you drink you should procure from them for money.” And they did just that,⁠11 just as God had commanded them. For it is written [that the Israelites said to King Sihon (vss. 28-29), “Whatever water I drink you will furnish for money, ... (29)] as the descendants of Esau who dwell in Seir did for me.”
When the Israelites were skirting Mt. Seir (vs. 1),⁠12 Moses sent [a message] to the king of the Edomites asking for permission to pass through his territory to the land of Israel. This the king would not agree to. He did not want all the Israelites entering his territory at one time lest they damage his country. That is why (Numbers 20:20), “Edom went out against them in heavy force, strongly armed.” For that reason (Numbers 20:21), “Israel turned away from them.” Still as they were marching [outside of Edomite territory,] the Israelites purchased whatever they required from the Edomites.⁠13 This is the true and accurate14 interpretation.}
וְיִירְאוּ מכם AND THEY WILL FEAR YOU: [The verb וְיִירְאוּ is] on the same pattern as וְיֵשְׁבוּ (and they will dwell) or וְיֵדְעוּ (and they will know) or וְיֹאמְרוּ (and they will say). However, the word וְיָרְאוּ in the phrase (Deuteronomy 31:12), “they will fear (וְיָרְאוּ) God,” and the word וְיָדְעוּ in the phrase (16:21), “they will know (וְיָדְעוּ) that my name is the LORD,” have the same pattern as וְאָמְרוּ (they will say) or וְהָלְכוּ (they will go). All of these forms, however, refer to [actions in] the future.⁠15
1. Here is the central passage where Rashbam addresses the discrepancies between the two stories of Israel’s encounter with the descendants of Esau/Edom, the story here and the story in Numbers 20:14-21. Rashbam’s explanation is also reflected in his commentary to Numbers 20:17 (and see note 23 there), to Deuteronomy 2:3 (and see note 31 there), and to Deuteronomy 2:29 (and see note 56 there).
In Numbers, the Edomites refuse to allow the Israelites to pass through their territory, rebuff the offer of the Israelites to purchase food and water on their way, and go forth to chase the Israelites away with heavily-armed forces. Here in Deuteronomy Israel is told to pass peacefully through the territory of the descendants of Esau and to buy food and water from them. From the continuation of our chapter (vs. 29 in particular) it seems that that actually happened.
Rashi tries to harmonize the two stories. The Israelites did not pass through any Edomite territory. The Edomites did chase the Israelites away in a violent manner. The Israelites simply marched along the periphery of Edomite territory, along the border, and purchased food and water from the Edomites. (See especially Rashi ad Deuteronomy 2:29 and ad Numbers 21:13).
Rashbam says that the two stories are not to be harmonized. They refer to two different groups of people whom the Israelites encountered along the way: (1) the Edomites and (2) the descendants of Esau who live in Seir. Group (1) violently said, “No,” to the Israelites; group (2) allowed the Israelites free passage and sold them provisions.
The primary weakness with Rashbam’s explanation is that Edom and Esau are seen in the biblical narrative as one and the same, as it is written in Genesis 36:1 “Esau is Edom (עשו הוא אדום).” (See also Genesis 36:8 and 36:19; see also Rashbam’s commentary to Numbers 24:19, s.v. והאביד, where Rashbam clearly identifies Edom and Esau as the same people.)
Rashbam, however, argues that our verse is not describing an Israelite encounter with “the descendants of Esau,” in toto. The verse specifically says “the descendants of Esau who live in Seir.” Rashbam understands the clause, “who live in Seir,” as restrictive. Those descendants of Esau did allow the Israelites to pass through their territory, and agreed to sell provisions to them. The other descendants of Esau did not.
Cf. the interpolation of the copyist in the Appendix. That commentator argues that Rashbam’s distinction is impossible: all descendants of Esau lived at Mount Seir. However, see Luzzatto who defends Rashbam’s explanation. In fact, in Luzzatto’s commentary to Genesis 36:40 he writes that Rashbam’s explanation must be the correct one (נראין דבריו מוכרחים). Ibn Ezra ad vs. 29 also explains in a manner similar (but not identical) to Rashbam. Hoffmann mentions Rashbam’s explanation as a possible solution to the textual problem.
For modern attitudes to such attempts at harmonizing, see e.g. NJPSC 425-429.
2. In some versions of Rashbam’s commentary there is at this point an alternate explanation of our verse, which begins with the words זה פירוש רבינו. As Rosin correctly notes, that explanation is explicitly labeled an interpolation by the copyist. I have translated that interpolation in the Appendix, on p. 211 below.
3. This interpolation into the manuscript of Rashbam’s commentary comes right after Rashbam’s explanation of 2:4 and is clearly meant to take issue with Rashbam’s own explanation of that verse.
4. Unlike the distinction that Rashbam made in his comment.
5. That phrase implies that the Israelites’ experience with the descendants of Esau was positive, not the tense situation that almost erupted into war that was described in Numbers 20.
6. The commentator uses the verb עונה meaning “to refer” in the same way that Rashbam does. See e.g. commentary to Genesis 36:12 and to Exodus 20:8.
7. This is the solution proposed by Rashi ad vs. 29. See also Rashbam’s commentary to our verse, and note 32 there.
8. Literally, “anything that we took from them, we paid for.”
The commentator refers to the Israelites in this passage using first-, second-, and third-person verbs (“we took” (לקחנו); “you did” (עשיתם); and “they would enter” (שיכנסו). This type of apparently arbitrary variation in person is not unusual. For ease of understanding I have made the translation more consistent. See similarly Rashbam’s commentary to Numbers 14:14, and note 53 there.
9. And it does not mean that they behaved nicely to the Israelites.
10. It appears that the commentator feels that the Israelites never entered any Edomite territory, and that he interprets the words אתם עוברים בגבול אחיכם the way that Rashi does. See note 31 on Rashbam’s commentary to Deuteronomy 2:3.
11. Literally, “and you did just that” (וכן עשיתם). See note 18 above.
12. Cf. Rashbam’s commentary to 1:2 and to 2:29, and see note 24 ad 1:2. Rashbam’s position on when the Israelites “skirted Mount Seir” appears inconsistent.
This commentator thinks that that “skirting” was taking place before the incident with the Edomites.
13. This paragraph represents the commentator’s attempt to harmonize all the verses about the Edomites and the Israelites (Numbers 20:14-21, Deuteronomy 2:1-8 and 2:29) and turn them into one narrative. As noted above (note 17), the commentator is following Rashi’s harmonizing solution.
14. The phrase האמת והישר is an allusion to Ps 111:8.
15. Rashbam’s explanation here is straightforward and unarguable. He is distinguishing between two ways of forming a “future-tense” verb in biblical Hebrew.
The forms listed in the first sentence of this comment are imperfect forms, preceded by the letter vav meaning “and.” The forms in the second sentence of this comment are all perfect forms preceded by the letter vav which turns them into vav-consecutive forms. Rashbam thus explains why we find here in Deuteronomy two vocalizations for a word that means “they shall fear”: וְיִירְאוּ and וְיָרְאוּ.
Rashbam discusses this same issue at greater length in his Dayyaqut (Merdler’s edition, pp. 43-45), citing many of the same examples. It is possible that Rashbam is prompted to comment here because our passage seems to contradict the rule he formulated there (p. 44) about tense sequence: that an imperfect form preceded by a vav meaning “and” almost always follows another imperfect form. Here that is not the case.
a. The interpretation enclosed in braces is an interpolation of an early copyist.
ואת העם צו לאמר – פי׳ כאן האזהרה שחסר בפרשת חוקת וחסר כאן השליחות שפי׳ בפרשת חוקת.
ואת העם צו לאמר, "and command the people as follows:" Moses explains the warning here which he had failed to explain in Parshat Chukat. On the other hand, he does not repeat the details of the request in Numbers 20,1421.
[וטעם אחיכם בני עשו – שיחוס ישראל מן אברהם, וכל זרעו אחים, כי כולם נמולים. וזה טעם: לא תתעב אדומי כי אחיך הוא (דברים כ״ג:ח׳). רק בני הפילגשים, ישמעאל ומדין וכל בני קטורה, אינם באחוה מן הכתוב: כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כ״א:י״ב).]⁠א
א. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.
YOUR BRETHREN THE CHILDREN OF ESAU. The reason for this expression is that descent of Israel is from Abraham and all his seed are thus "brothers" because they were all circumcised. This is the purport of the verse, Thou shalt not abhor an Edomite, for he is 'thy brother.'1 Only the sons of the concubines2 [of Abraham], Ishmael, Midian3 and all children of Keturah4 are not in this "brotherhood,⁠" as we see from the verse, for in Isaac shall seed be called to thee.⁠5
1. Further, 23:8.
2. Genesis 25:6.
3. Ibid., (2).
4. Ibid., Verses 1-4.
5. Ibid., 21:12. Thus Esau [Edom] is in this "brotherhood" for he is a son of Isaac, but Ishmael, born of Hagar and Midian, born of Keturah, although they are Abraham's biological sons, are not in this "brotherhood,⁠" for as G-d said to Abraham: in Isaac shall seed be called to thee. This makes it clear that the spiritual brotherhood of the Abrahamitic seed is restricted to descendants of Isaac. See my Hebrew commentary p. 351.
אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו – אע״פ שהם בני עשו, אחיכם הם. בגבול, מעלתו גבול יש לה ובאין הכל ומזדווגין לו שנאמר (עבדיה א׳:ז׳) עד הגבול שלחוך, מכאן ואילך השיאוך יכלו לך.
וייראו מכם ונשמרתם מאד – ומה היא השמירה, אל תתגרו בם.
ובמדרש רבה וייראו מכם ונשמרתם מאד, אמר ר׳ אלעזר אוי לאזנים שכך שומעות, ומה אם בשעה שייראו מכם אמר ונשמרתם מאד, כשאנו יראים מהם על אחת כמה וכמה. ר׳ יהושע בשם ר׳ לוי אמר וייראו מכם ונשמרתם מאד, מבקשים אתם שייראו מכם, עסקו בתורה, כמה דתימר (דברים ד׳:י״ד-ט״ו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם.
אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו, "you are passing through the boundary of your brethren the descendants of Esau, etc.⁠" God reminds the people that although these people are descended from Esau they are still to be considered as "your brethren.⁠"
The word בגבול is an allusion to the fact that even Edom/Esau's ascendancy (the Roman Empire) will have a limit גבול, although all the people of the earth are eager to join that Empire and they stream from all sides to join that culture. The Midrash uses a verse in Ovadiah 7 to prove this. The prophet writes: "all your allies turned you back at the frontier;⁠" the second part of the verse reads: "they have duped you and overcome you.⁠" The prophet describes how the one-time fair-weather friends of Rome have abandoned it and worse. The first half of the verse describes Edom/Esau's ascent, the second half its decline.
וייראו מכם ונשמרתם מאד, "they will fear you; but you shall be very careful.⁠" In what way can you be careful? By not harassing them and provoking them.⁠"
Rabbi Eleazar in Devarim Rabbah reflected on this verse by saying: "woe to the ears who have to listen to such instructions! If we have to be worried about the Edomites even while they are afraid of us, what is it going to be like under conditions when we are afraid of the Edomites seeing we are in exile, under their sovereignty!⁠" Rabbi Joshua ben Levi preferred to read the words as the following message: "if you want them to be afraid of you, what can you do to ensure this? Be very careful with Torah observance, i.e. ונשמרתם מאד.⁠" This expression has been used by the Torah also when warning us to protect our lives through maintaining our physical health (Deut. 4,15).
וייראו מכם – בשני יודי״ן בשביל י׳ ברכות שנתברך יעקב.
ויראו מכם – לא יתחילו להלחם בכם, וכן ונשמרתם מאד – שלא תתחילו ותתגרו בם.
התועלת השלש עשרה הוא להודיע שבענין ירושת הארץ יצטרכו שני תנאים האחד זכות ישראל והאחד רשע הגוים ההם שיהיה בצד שיהיה שלם עונם כמו שבארנו באמרו כי לא שלם עון האמורי עד הנה וזה אמנם הוא לעת תמוט רגלם כי י״י יתעלה יבקש בכל הדברים הסיבות הנאותות ואף על פי שהוא שליט לעשות כל אשר יחפוץ כמו שביארנו בספר מלחמות השם ולזה תמצא שהזהיר התורה שלא יתגרו מלחמה את בני עשו ואת בני עמון ומואב כי לא יתן להם מארצם נחלה כי אף על פי שבני אלו האומות היו רשעים הנה לא שלם עונם עדין. ואולם עון האמורי שלם ולזה ירשו את סיחון ועוג. אף על פי שסיחון כבש ארץ מואב לא לקחוה ישראל מיד מואב כי אם מיד האמורי וזה לא מנע מהם השם יתעלה.
והנה אמר ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר וייראו מכם ונשמרתם מאד כלומר אינני מונע מכם ארצם לפי שהם חזקים מכם. כי זה הוא בהפך כי הם יראים מכם. וזה ממה שיורה שהם קרובים להכבש.
ולזה סמך מיד ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו. שהוא מדת החושך ומקום החושך. כדכתיב כי הנה החשך יכסה ארץ. ואנו בטוחים שאנו סובלים עול גלות אדום כמו שהוזהרנו בכאן. ועלינו יזרח ה׳ וכבודו עלינו יראה.
וייראו מכם ונשמרתם מאד – אמת כי צבא המלחמה {ד} הבוטח בגבורתו על נקלה אויביו ינצחוהו כי לא ישמר מהם בבטחו בכחו ועוצם ידו. אמנם מי האיש הירא עיניו לנכח יביטו ותמיד יראה בשונאיו שלא ירעו לו ולא יאונה לו כל און. לכן אמר לפי שבני עשו יראים מכם ויתנו לב להמלט מידכם. לכן ונשמרתם מאד ראוי שתשמרו מאד מהם כי ביותר צריך לפחד מהאיש ירא מן האיש אשר איננו ירא:
אתם עברים – כאשר תהיו עוברים וגו׳ ונשמרתם מאד:
בגבול אחיכם – לפי שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע, לפיכך יעקב ובני עשו הם באחוה:
וייראו מכם – כלומר איני מונע מכם ארצם לפי שהם חזקים מכם, כי הדבר בהפך שהם יראים מכם, אלא מפאת האחוה, כי להיותו בן יצחק נתתי לו את הר שעיר:
ונשמרתם מאד – ומהו השמירה, אל תתגרו בם:
בגבול אחיכם בני עשו – הנכון כדברי רשב״ם והמעמר, שאין אלו אותו אדום, שנטו ישראל מעליו. ואם תאמר והיכן מצאנו לחלק בין אדום ובין עשו? אומר אני כי הכתוב עצמו חילק ביניהם, כי שם (במדבר כ׳{:י״ד}) הזכיר מלך אדום, וכאן לא הזכיר מלך אלא בני עשו, ואחר שמצאנו אז נבהלו אלופי אדום {שמות ט״ו:ט״ו}, יש לנו לומר כי קצת מבני עשו היו תחת מלך אדום, וקצתם חפשים, ועליהם אלופים, והם למיעוטם לא מלאם לבם למנוע את ישראל מעבור בגבולם. ואמנם מה שכתוב ברשב״ם: זה פירוש רבינו, אבל לי הצעיר אין נראין דבריו בזה וכו׳, נראה לי ברור שאינם דברי הרשב״ם, אלא תוספת שהוסיפו אחרים בגליון, ואולי הם דברי הסופר המעתיק, וכן למטה פסוק י״ד יש ברשב״ם תוספת, תחלתה ואני הצעיר אומר, ושם דבריו דברי הבל, כי המעפילים הוכו מיד, ולא היו כל העדה ולא רובה, אלא מיעוטה.
וייראו מכם – הם לא יפתחו נגדכם במלחמה; ונשמרתם מאד: אך היזהרו מאוד שלא לפגוע בהם אפילו פגיעה קלה. או ליתר דיוק: הם יראים שיסבלו רבות מידכם; שכן הם סבורים שלאחר המסע הארוך במדבר, הנכם מורעבים וחסרי כל, ושעתה עם כניסתכם לראשונה לארץ נושבת, תחטפו כל דבר שתוכלו להניח ידכם עליו. אנא, שלטו בעצמכם והראו להם שההפך הוא הנכון.
ואת העם צו לאמר – הנה באשר הודיע בפ׳ חוקת ששלח מלאכים אל מלך אדום שיניח אותם לעבור בארצם ולא נתן אותם עבור בגבולו ויט ישראל מעליו, וכן שלחו למלך מואב ולא אבה כמ״ש (שופטים יא) וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה, ויפלא בעיני הדורות הבאים מדוע לא נכנסו ביד חזקה, זאת שנית הלא בתחלת הארבעים שנה אמר ובואו הר האמורי ואל כל שכניו שפי׳ בספרי שהם ארץ אדום ועמון ומואב, שרצה שיכבשו אז את הארצות האלה ואיך נשתנה הדבר עד שלא לבד שלא כבשו ארצות האלה לא נתנום אף לעבור דרך ארצם, לכן הודיע שעתה ע״י חטאם לא רצה ה׳ לתת להם ג׳ ארצות אלה שהם קיני וקנזי וקדמוני שלא ינתן להם עד ימות המשיח ולעת עתה נתנם לבני עשו שהיו מזרע אברהם ולבני לוט שהיו ממשפחתו שהם ישבו בם עד יזכו ישראל ויירשום מידם כמ״ש אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם. והענין כי אף שהובטח לא״א עשרה עממין, לא החליט שיתן לישראל את כלם תיכף, שתחלה היה די להם בארץ ז׳ עממין כי לא היו עם רב, וכמ״ש בסוף משפטים שיגרשם מעט מעט פן תהיה הארץ שממה וכמש״ש עד אשר תפרה ונחלת את הארץ ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים, אולם קודם שלוח מרגלים שא״ל ובואו הר האמורי ואל כל שכניו שהם ארץ אדום ועמון ומואב היה ברצון ה׳ להפרותם בדרך נס עד שיצטרכו לכל הארצות האל וכמ״ש משה ה׳ אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וכמש״פ שם שאמר כן בדרך החלטה ממה שראה שרוצה לתת להם ג׳ ארצות אלה, אולם אחר חטא המרגלים לא היו ראוים לנסים אלה לא יכול לתת להם ג׳ ארצות אלה שיהיו שממה ורבה עליהם חית השדה והניחום ביד אדום ועמון ומואב שהיו מזרע אברהם וממשפחתו לקיים מה שהבטיח לאברהם, וע״כ הזהיר אותם עתה ואמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו והגם שייראו מכם ובנקל תוכלו לכבוש אותם בכ״ז ונשמרתם מאד
ואת העם צו לאמר אתם וגו׳ – דלמה לא כתיב זה מקודם צו את העם לאמר פנו לכם וגו׳ אלא לפי הדרש הוא נכון דפנו לכם הוא רמז לדורות המאוחרים.⁠1 ולפי הפשט הוא משום דזה2 תלוי בארון ובמשה. והעם נגרר אחריהם.⁠3
אתם עברים בגבול אחיכם – האף שגם עד כה עברו בצד שעיר4 מ״מ לא היו עוד בגבולם ממש ועתה הנכם מוכרחים לעבור דרך ארצם ממש.⁠5 מש״ה ייראו מכם שמא בדעתכם לעבור לצפון לרוחב הארץ לארץ ישראל.⁠6 וגם יהיה המון רבה, ושמא יתגרה מי מכם אתם.
אחיכם בני עשו הישבים בשעיר – דייק הקב״ה דוקא אלו נקראים אחיכם. אבל עמלק ותימן ועוד הרבה ארצות שנתיישבו מבני עשו,⁠7 אין להם דין אדום8 ולא נקראו אחים. שהרי כבר כתיב כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק9 אך יושבי שעיר חלקו נחלת אברהם אבינו בתוך ישראל10 מש״ה נקראו אחים לישראל.⁠11
ונשמרתם מאד12 – שלא תגרמו להם דבר שיהיו יראים13 וכבר ביארנו בפ׳ חקת דמש״ה שלח משה מלאכים למלך אדום שיניחנו לעבור בו כדי שיהי׳ מבין מזה שאין לו לירא מישראל.
1. ורק פסוקנו ״ואת העם צו לאמר״ עוסק בעם ישראל בשנת הארבעים.
2. מסע העם.
3. על כן אינם מוזכרים בקשר למסע ״רב לכם... פנו לכם״, אלא רק בפסוקנו בענין של ״אל תתגרו בם״ וכו׳.
4. ״ונסב את הר שעיר ימים רבים״.
5. מן המערב למזרח.
6. כפי שהכי פשוט לעשות – לחתוך ישר לא״י מדרום לצפון.
7. בראשית (לו,טו) ״אלה אלופי בני עשו... אלוף תימן... אלוף עמלק״.
8. וכן כתב הרמב״ן בבראשית (לו,יב), וכעין זה ברבינו בראשית (לו,א) ושם (פסוק ל״א), ועיין עוד בזה.
9. לא כ״כ ברור, שהרי דרשה זו מוציאה גם את בני שעיר.
10. כמבואר ברש״י בפסוק ה׳ ד״ה ירושה לעשו.
11. ועיין ברמב״ן על אתר, וצ״ע.
12. ממה להישמר? שהרי האיסור להתגרות בם מוזכר בפסוק הבא. רש״י אכן מפרש ׳ומהו השמירה – אל תתגרו בם׳, אך רבינו מפרש אחרת.
13. ושיעור הכתוב ״ויראו מכם ונשמרתם מאד״ – תשמרו מאד לא לגרום להם להיות ייראים מכם.
במקום הזה וכן הלאה פסוק כ״ט מסופר שבני ישראל עברו בשלום דרך גבול בני עשו, וכי הללו מכרו להם מצרכי אוכל, אבל בבמדבר כ׳:י״ח מסופר שהאדומים מנעו את ישראל בכח החרב מלעבור דרך ארצם. אמנם גם אצלנו נזכר שהאדומים לא נתנו את ישראל לעבור בגבולם. הרי בפסוק א׳ נזכר: ונסב את הר שעיר ימים רבים. סיבוב זה מסביב להר שעיר היה רק כתוצאה של סירוב מלך אדום לתת להם מעבר דרך ארצו.
בכל אופן יש צורך למצוא פתרון לסתירה. יש לנו פתרון מספיק בהחלט שניתן על ידי כמה פרשנים, וביניהם ראומר (צוג דער איזראעליטען דורך די וויסטע, 1937, עמוד 44 והלאה). הוא אומר: ״הררי אדום יש להם שיפוע גבוה ותלול מאד לצד מערב כלפי גהור ונחל הערבה. אבל לצד מזרח הם מתרוממים רק מעט על מדבר ערב. האדומים היו מוכנים להתנגד בחרב כלפי התקפה אפשרית של ישראל מצד גהור, אבל כיון שראו את המון בני ישראל אחרי סיבוב הר שעיר, במזרח, בשטח החלש ביותר של ארצם, אבדו את אומץ לבם, ומכרו להם אוכל ומים בשלום״.
הערה זאת היא נכונה, כפי שהננו יכולים לראות גם בבמדבר וגם בדברים. אחרי שסבבו בני ישראל את הר שעיר אמר להם ה׳ (פסוק ג׳), שעכשו יפנו צפונה. כאן היו מוכרחים שוב לעבור בגבול בני עשו בצד מזרח; אבל כאן לא בקשו ישראל רשות מעבר, אלא ה׳ הבטיח להם שהאדומים ייראו מהם ולא יעיזו למנוע את המעבר. יחד עם זה ניתנה הוראה לישראל, לא לנהוג כלפי אדום בצורה אויבת, אלא לקנות מהם אוכל בכסף. גם בסיפור הנזכר בבמדבר מתקבל מעצמו שישראל עברו בגבול עשו מצד מזרח, כי לא היה אפשר לעקוף אותו ולהגיע במשך החדשים המעטים עד ערבות מואב. השוה הנגסטנברג ג׳ 283 ואת פירושי שולץ וקייל.
אמנם אפשר לפרש גם כמו הרשב״ם, לוצטו ואחרים, ש״בני עשו היושבים בשעיר״ אינם זהים עם האדומים שעמדו תחת ממשלתו של מלך. בני עשו היו שבטים בני חורין שעמדו תחת שלטון אלופים. אם כי מלך אדום הרגיש את עצמו די חזק כדי להדוף התקפה מצד בני ישראל, יתכן ששאר השבטים לא העיזו לעשות דבר כזה, בפרט כיון שגבול ארצם היה חלש, ואיפשר בקלות את המעבר.
בגבול – ולא ״על גבול״. כלומר דרך שטחם, ולא על יד תחומם.
וייראו מכם – מפני ששטח זה ניתן להכבש בקלות מצד מזרח.
ונשמרתם מאד – השמרו לכם מלנהוג בצורה אויבת כלפי שטח זה.
ואת העם צו לאמר כו׳ אל תתגרו בם כו׳ – ולהלן במואב ועמון אמר למשה אל תצר כו׳, אל תצורם ואל תתגר בם מלחמה, מפני כאשר אמרו בפרק י״נ אין זרעו של עשו נופל אלא ביד זרעו של רחל כו׳, לכן משה שהיה מזרעה של לאה, לא יכול להתגר בם מלחמה, רק שהעם היה צריך לצות שבהם יש יוסף ובנימין זרעו של רחל.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)דברים רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טוברשב״םחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלצרור המורמלאכת מחשבתר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144