כאשר עשו לי – לא לענין לעבור את ארצם אלא לענין מכר אוכל ומים (רש״י), לפי״ז מה שכתוב בפ׳ כי תצא על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, צריכים אנו לומר שלא נתנו להם בלא כסף, אבל בכסף השבירו להם, כמ״ש הרא״ם. וכבר טען הרמב״ן ע״ז שם בפ׳ כי תצא, כי די למחנה שימכרו להם, והראב״ע פירש כאשר עשו לי מוסב על בדרך בדרך אלך כאשר עשו לי בני עשו שסבבו הר שעיר בדרך בדרך, וכן כתוב אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר, רק המלך שהוא מלך אדום לא עזבם שיעברו דרך מדינתו, כי משם היה ארץ כנען קרוב ולכן עברו על ער כי כך כתוב. גם ע״ז כתב רמב״ן גם זה הבל כי לא באו כלל בארץ אדום ולא בארץ מואב, ע״ש ברמב״ן שהאריך בזה, ולדעתי נראה שאין הכתוב מדבר לא מענין לחם ומים שנתנו להם בני עשו ומואב, אף לא מענין העברתם דרך ארצם, אבל ידבר מענין המיאון והסירוב של בני עשו ומואב, שלא השגיחו על קריאת השלום אליהם ולא נתנו את ישראל לעבור בגבולם, וזה, אחרי שחתם משה דברי שלום לסיחון בבקשה לתת רשות מרצונו הטוב לעבור דרך ארצו, ואחרי שהבטיחו שלא יגיע לו שום נזק מזה, אדרבה ישיגו אנשי המדינה הרווחה יתרה במכירתם מאכל ומשקה לחיל גדול כזה, מ״מ חשש משה פן ישמע סיחון מקריאת שלומו לבני עשו ולמואב, והם מיאנו בשלומו ולא נתנו לו רשות לעבור, ומשה נטה מהם ובחר לו דרך אחרת, ועל זה יסמוך סיחון ויאמר לא נופל אנכי מבני עשו ומואב, וכמו שנתיירא משה מלהלחם עמהם גם בי לא יגור מלחמה בהמנעי ממנו הליכת מחנהו דרך ארצי, לסבה זו לא נמנע משה מלהודיע לסיחון שלא יתעה בדמיונו זה ולא יחשוב בלבבו להיות כבני עשו ומואב, ואף שלא התעורר ללחום נגד בני עשו ומואב ללכת ביד חזקה קרב ארצם, לא יתנהג כן עם סיחון, כי אמנם קריאת שלומו אליו איננו רק מדרך המוסר ודרך ארץ, אבל כשימאן מלתת הרשות, לא יניח את ארצו ויבחר לו דרך אחרת, אבל בעל כרחו ושלא לרצונו יסע עם מחנהו ויעבור דרך ארצם, וזהו הנכלל במאמר רק אעברה ברגלי כאשר עשו לי וגו׳ כלומר אם תעשה לי כאשר עשו לי בני עשו ומואב אשר לא שמעו לדברי שלום, תדע שביד חזקה אעבור דרך ארצך לבוא אל הארץ המקווה ממני. ולא רצה משה לאמר לו בביאור ״אם תעשה לי כאשר עשו הם״, להורות שאינו חושדו להיות מונע טובה קטנה זו ובפרט בהשגת הרווחה יתרה לאנשי מדינתו, לכן לא הזכיר לו רק ברמז ממניעת בני עשו ומואב. ובאמת במלת ״כאשר״ יובן ענין התנאי ג״כ, כי מלת אשר ישמש גם כהוראת מלת אם התנאי (ווענן) כמו אשר נשיא יחטא שטעמו אם נשיא יחטא, וכן את הברכה אשר תשמעו אם תשמעו, ואות כ״ף המחובר בו הוא כ״ף השוואה והדמיון כמלת כמו (וויא) ויש א״כ במלת כאשר תרי משמעות, התנאי והדמיון, וכשני מלות ״אם כמו״ (ווענן וויא) וטעם כאשר עשו לי, אם כמו שעשו לי (ווענן וויא מיר געטהאן האט) כלומר אם כמו שעשו לי בני שעיר ומואב תעשה עמדי׳ ובכמה מקראות יבוא מלת רק בתחלת המאמר אף שאינו מקושר לתחלתו כ״א לסופו כמו (ישעיהו כ״ב י״ט) רק זועה הבין שמועה, שטעמו רק הבין שמועה זועה כלומר רק מצד שמיעת הפורענות יזועו ויפחדו (נור דאס געריכט צו האֶרען ווירד זיא שרעקקען) וכן רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, טעמו אף כי רבים ישטופו רק אליו לא יגיעו, כן הכא רק אעברה ברגלי כאשר עשו לי, טעמו רק כאשר עשו לי וגו׳ אעברה ברגלי, ויורה מלת רק על הפך הקודם, בנתינת רשותך לא אלך רק בדרך המיוחד לחיל לעבור, אבל אם תמאן בטובתי, תדע כי ביד חזקה אעבור דרך ארצך עד אשר אעבור את הירדן אל הארץ וגו׳. ודע דלי״מ מלת רק טעמו לפעמים כטעם ודאי, בלי ספק, והוא דרך אומדן דעת, שמשער בלבו לאמר נראה ודאי שהענין אינו אלא כך, (ניכט אנדערס, אלס, געוויסס) מזה רק אין יראת אלהים במקום הזה, רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, וע״ד זה יש לפרשו גם כאן, נראה ודאי בלי ספק אעברה, ולהך פירושא קיים משה מה שנצטוה על סיחון (לעיל כ״ד) והתגר בו מלחמה, כי אין לך חרחור ריב למלחמה כזה בהודיעו אליו שבמניעת נתינת הרשות יעבור בעל כרחו ושלא לרצונו, ולהמפרשים מאמר אעברה ברגלי וגו׳ ג״כ בדרך השלום צריך יישוב במה קיים משה את המצווה לחרחר עמו מלחמה, ומסתייע הדין פירושא משנו לשון הנאמר כאן ממה שאמר למלך אדום (חקת כ׳ י״ט) רק אין דבר ברגלי אעבורה, כי שם נצטוה שלא לחרחר אותו לריב, ככתוב (לעיל ב׳ ה׳) אל תתגר בם כי לא אתן לכם מארצם, לכן אמר אין דבר שלא יגיע לו שום נזק, וגם סוף דבריו הם לשלום כתחלתם, אמנם כאן לקיים מה שנצטוה להתגר בו מלחמה, ואף שתחלת דבריו לשלום סופם למלחמה, לכן השמיט מלת אין דבר, דבאמת ישיג נזק המלחמה, והתבונן עוד כי שם אמר ברגלי אעברה, וכאן בהפך אעברה ברגלי, כי דרך המקראות להקדים את העיקר במאמר ולאחר את הטפל, לכן שם שאין ההעברה עיקרית אצלו ולא היתה מוחלטת בדעתו כי לא היה רשאי להלחם בו, לכן אמר אעברה לבסוף, אמנם כאן שההעברה היתה מוחלטת אצלו להתגר בו מלחמה ולעבור, והוא היה העיקר אליו כעת, לכן הקדים אעבור. וראיתי לרי״א שפירש ג״כ רק אעברה ברגלי בעל כרחך ושלא לרצונך, אמנם במאמר כאשר עשו לי וגו׳ פירושו דחוק ורחוק, ומצאתי מאמר רבותינו (במדבר רבה חקות פי״ט) אחר ששלחו ישראל למלך אדום שלחו אל מלך מואב ולא אבה, אעפ״י שאינו מפורש כאן בתורה מפורש בשופטים (י״א י״ז) שנאמר וישלח ישראל מלאכים אל אדום לאמר אעברה נא בארצך ולא שמע מלך אדום וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה, ואף משה רמז כאשר עשו לי וגו׳, ע״כ, מבואר דעתם שאין המכוון במאמר כאשר עשו לי נתינת הלחם והמים, ולא ההעברה דרך גבולם מן הצד כראב״ע, רק המיאון והסירוב בדברי שלום, כדברנו.