Devarim 2 – דברים ב‏ – Mikraot Gedolot

אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ בָּרְכָךְ בְּכֹל עוּבָדֵי יְדָךְ סוֹפֵיק לָךְ צוּרְכָּךְ בִּמְהָכָךְ יָת מַדְבְּרָא רַבָּא הָדֵין דְּנָן אַרְבְּעִין שְׁנִין מֵימְרָא דַּייָ אֱלָהָךְ בְּסַעֲדָךְ לָא חֲסַרְתָּא מִדָּעַם.

for the Lord your God has blessed you in all the works of your hands; He has given you sufficient for your need in your going about in this great wilderness; these forty years the Word of the Lord your God has been your helper, you have not wanted any thing.

ארום י״י אלהכון [בריך יתכון בכל עבדי ידיכון]⁠^א גלי^ב קדמוי הלכותכון^ג ית מדברה רבה דנה^ד ארבעין שנין י״י אלהכון בסעדכון לא חסרתון כל מן דעם^ה ^ו.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עבדי ידיכון]״) גם נוסח חילופי: ״עובדיכון״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״גלי״) גם נוסח חילופי: ״ידע״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הלכותכון״) גם נוסח חילופי: ״הליככון״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דנה״) גם נוסח חילופי: ״הדין״.

ה. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע גם נוסח חילופי בין השיטין: ״מאנדעם״.

ו. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לא חסרתון כל מן דעם״) גם נוסח חילופי: ״לא חסר יתכון פתגם״.

אזדהרון דלא תנוסון להון ארום י״י אלקכון בריך יתכון בכל עובדי ידיכון סופיק צורכיכון במיהכך במדברא רבא הדין דנן ארבעין שנין מימרא די״י אלקכון בסעדכון לא חסרתון מידעם.

for the Lord your God hath blessed you in all the works of your hands, he hath supplied your wants in thy journeying in the great wilderness; these forty years hath the Word of the Lord your God been your helper; you have not wanted anything.

רמז תתח

כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ – יָכוֹל אֲפִלּוּ אַתָּה יוֹשֵׁב וּבָטֵל. תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ״, אִם עוֹשֶׂה אָדָם הֲרֵי הוּא מִתְבָּרֵךְ, וְאִם לָאו אֵינוֹ מִתְבָּרֵךְ מַהוּ יָדַע לֶכְתְּךָ. הִלּוּכְךָ, לִכְלוּכְךָ, צַעַרְךָ בְּפַרְנָסָתְךָ. הַדֶּרֶךְ עוֹשָׂה שְׁלֹשָׁה דְבָרִים, מְבַלָּה אֶת הַכְּסוּת וְשׁוֹחֶקֶת אֶת הַגּוּף וּמְמַעֶטֶת אֶת הַיְּצִיאָה, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עָשָׂה כָּךְ אֶלָּא ״שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ״, וְלֹא חָסַרְתָּ דָּבָר זוֹ הַיְּצִיאָה. זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה. בִּזְכוּת שֶׁאֲמַרְתֶּם בַּיָּם (שמות ט״ו:ב׳) ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״ נָתַתִּי לְךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֶלֶךְ בַּמְּדִינָה אֵין הַמְּדִינָה חֲסֵרָה כְּלוּם כָּךְ ה׳ אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם מְקַבֵּל אוֹרֵחַ יוֹם רִאשׁוֹן שׁוֹחֵט לוֹ עֵגֶל, יוֹם שֵׁנִי תַּרְנְגוֹלִים, יוֹם שְׁלִישִׁי קִטְנִיּוֹת, יוֹם רְבִיעִי מְמַעֵט וְהוֹלֵךְ, לֹא דוֹמֶה יוֹם רִאשׁוֹן כְּיוֹם אַחֲרוֹן, יָכוֹל אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן. תַּלְמוּד לוֹמַר ״זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ״, יוֹם אַחֲרוֹן כְּיוֹם רִאשׁוֹן. רַבִּי נְחוּנְיָא אָמַר מַהוּ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר. דְּלָא הָוְיַת חָסֵר אֶלָּא מֵימַר מִלָּא וְהִיא מִתְעַבְּדָא, יֵעָשֶׂה הַמָּן כְּבִשּׁוּל שֶׁל עֵגֶל וְהוּא נַעֲשֶׂה, יֵעָשֶׂה פְּטוּמִין וְהוּא נַעֲשֶׂה, יֵעָשֶׂה פַּסְיוֹנִי וְהוּא נַעֲשֶׂה, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, קֶמַח, (במדבר י״א:ח׳) ״שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ״, קוֹנִדִּיטוֹן, ״אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה״, אֲשִׁישׁוֹת, ״וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת״, לְכָךְ נֶאֱמַר ״לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר״, אֶלָּא שֶׁתְּדַבֵּר בְּפִיךָ, מָן אֲנִי רוֹצֶה, (שמות ט״ז:ד׳) ״הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם״, מַיִם אֲנִי רוֹצֶה, ״הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ״, שְׂלָו אֲנִי מְבַקֵּשׁ, (שמות ט״ז:י״ג) ״וַתַּעַל הַשְּׂלָו (עַל) [וַתְּכַס אֶת] הַמַּחֲנֶה, בָּשָׂר אֲנִי מְבַקֵּשׁ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה אֶת הַדָּבָר הָלַךְ לוֹ אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ מְבַקְשִׁין בָּנֶיךָ בָּשָׂר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תֵּן לָהֶם, אָמַר לוֹ מֹשֶׁה ״מֵאַיִן לִי בָּשָׂר״, (שם, כב) ״הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם... אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם״, אָמַר לוֹ לֹא הָיוּ לְךָ צְפַרְדְּעִים בְּמִצְרַיִם כִּנִּים לֹא הָיוּ לְךָ בְּמִצְרַיִם כָּל כָּךְ הָיִיתָ עָשִׁיר וְעַכְשָׁיו אֵין לְךָ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִשֶּׁלְּךָ הָיוּ לִי, אָמַר לוֹ בְּמִצְרַיִם הָיָה לִי וְעַכְשָׁיו אֵין לִי (שם, כג) ״הֲיַד ה׳ תִּקְצָר״. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל הֵיאַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (מְעַכְּבָן) [מְפַרְנְסָן] בַּמִּדְבָּר הִתְחִילוּ מְקַלְּסִין אוֹתוֹ וְאוֹמֵר אַתְּ הוּא רָעְיָא טָבָא לֹא חִסַּרְתָּ טוֹבָתְךָ לָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ״ה׳ רֹעִי לֹא אֶחְסָר״.

לִאַןַ אללַהַ רַבַּךַּ קַדבַּארַךַּ לַךַּ פִי גַמִיעִ עַמַלִךַּ וַאַחסַןַ אִלַיְךַּ עִנדַ מַסִירִךַּ פִי הַדַ׳א אַלּבַּרִּ אלּעַטִ׳ים פַהַדִ׳הִ אַרבַּעֻוןַ סַנַתַּ אַללָּהֻ רַבֻּךַּ מַעַךַּ לַם יֻעוזךַּ שַׁיאַ

כי ה׳ אלהיך, כבר השרה את ברכתו בך בכל מעשיך, והיטיב אליך בעת מהלכך במדבר הפראי העצום הזה, וזה כבר ארבעים שנה ה׳ אלהיך, אתך, לא הצטרכת דבר.

כי י״י אלהיך ברכך – לפיכך לא תכפו את טובתי להראות כאילו אתם עניים, אלא הראו עצמיכם עשירים.

כי י"י אלהיך ברכך FOR HASHEM YOUR GOD HAS BLESSED YOU – therefore you should not show yourselves ungrateful to Him by behaving as though you were poor, but act as rich people.

פס׳: כי ה׳ אלהיך ברכך – ואין אתה מצטרך להם.

בכל מעשה ידיך – מיכן שאין הברכה משתלחת אלא במעשה ידים.

ד״א: ברכך – בביזת מצרים.

בכל מעשה ידיך – כנגד עבודת מצרים נתן לך ביזתם ושללם וכן על הים לקחו כל אשר למצרים תחת החומר והלבנים:

לא חסרת דבר – כשאין מקום לקנות מזונות, סיפק צרכך בלא כסף ובלא מחיר.⁠¹ ובמקום שמצאת ליקח, הספיק לך לקנות.

1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו נ״ה:א׳.

לא חסרת דבר [THE LORD YOUR GOD HAS BLESSED YOU ... THESE PAST FORTY YEARS;] YOU LACKED NOTHING: When there were no places [for you] to purchase food, He provided for all your needs¹ “without money and without cost.”² Where it was possible for you to purchase [food and water], He provided you with the wherewithal to do so.⁠³

1. The phrase סיפק צרכך is common rabbinic Hebrew. See e.g. Mekhilta Va-yassa‘ 7 (Lauterbach’s edition, 2:134), where the Israelites are quoted as saying: “If God supplies all our needs (מספק לנו את צרכינו) we will serve Him.” The context there, like here, is fulfilling the Israelites’ needs for food and water in the wilderness. See also Onq. here who uses the same phrase, סופיק לך צורכך, to translate the Hebrew ידע לכתך.

2. A quotation from Isaiah 55:1. Rashbam apparently likes to quote that verse. See also his commentary to Genesis 41:56 and 49:12.

3. Rashbam’s comment is best understood when compared to that of Ibn Ezra.
Ibn Ezra quotes an unnamed exegete who understood vs. 6 as a rhetorical question expecting the answer, “No.” Verses 6-7 are understood as follows:

Will you buy food to eat from them for money? Will you purchase water to drink from them for money? [Of course not! You have no need to do that.] For (7) “the LORD your God has blessed you ... these past forty years; you have lacked nothing.” [There has been no need for you to purchase anything and there is no need now for you to purchase anything from the Edomites.]

While Ibn Ezra offers this explanation as only one of two options, it seems that he likes it. He writes that vs. 7 constitutes proof that the Israelites really did not buy anything from the Edomites. If God blessed them with everything they needed, why buy anything?
Rashbam’s explanation is different. God’s blessing means only that God provided the Israelites with enough money to buy what they needed.
While it is doubtful that Rashbam read Ibn Ezra’s commentary, he may have heard such an interpretation. He also may have read whatever source Ibn Ezra had read, and while Ibn Ezra adopted the explanation, Rashbam argued against it. Like Rashbam, see R. Joseph Bekhor Shor.

כי י״י אלהיך ברכך – כלומר, הברכה: {ש}⁠יש לך במה לקנות.

לא חסרת דבר – לא כשאר אושפיזכניה שבלילה הראשון נותן שני מיני בשר, בשיני: אחד, בשלישי: ירקות, ומחסר והולך. אבל אתה, בארבעים שנה לא חסרת דבר, כיום הראשון כך אחרון, ואין אתה חסר עמו¹ כלום, ואם תרצה תקנה.

לא חסרת – לשון חסרון כיס.

דבר – להוציא לצרכו, ויש לאל ידך עתה לקנות אם תרצה, ואל^א יקשה לך אם תקנה, וקאי אאוכל תשברו (דברים ב׳:ו׳). ובלעז: נון דִישְפורֵש נייכט,⁠² לא במאכל, לא בבגדים.

1. השוו ללשון הפסוק במלכים א י״א:כ״ב.

2. בלעז: non desporveies néant.

א. בכ״י מינכן 52 תוקן ״אם״ ל״אל״ בין השיטין.

כי י"י אלהיך ברכך – FOR HASHEM YOUR GOD HAS BLESSED YOU – Meaning, the blessing: {that} you have with what to buy.

לא חסרת דבר – YOU HAVE LACKED NOTHING – Not like the rest of hosts, who on the first night give two types of meat, on the second: one, on the third: vegetables, and continues to reduce. But you, in FORTY YEARS YOU HAVE LACKED NOTHING, like the first day, so too was the last, and you have lacked nothing with Him, and if you want, buy.

לא חסרת – YOU HAVE NOT LACKED – This is a term of monetary loss.

דבר – A THING – to spend for [your] needs, and you have the power now to purchase if you want, and it shall not be difficult for you if you buy. And it refers to “You shall purchase food” (Devarim 2:6). And in Old French: non desporveies néant (not lacking anything), not with regards to food, and not with regards to clothing.

כי י״י אלהיך ברכך – כלומר מה צורך לך ליקח להם בחנם, והלא הק׳ ברכך ויש לך נכסים מרובים.

ידע לכתך – כלומר ידע מה הייתה צריך בלכתך במדבר, ונתן לך הכל.

לא חסרת דבר – כלומר לא הוצאת כלום, ולא נחסרת ממונך כלום.

לא חסרת דבר – לא כשאר אושפיזכני׳ שבליל ראשון נותן שני מיני בשר, בשני אחד, בשלשי ירקות, כך מחסר והולך. אבל אתה, במ׳ שנה לא חסרת דבר, כיום הראשון כך האחרון, בכור שור.

ד״א לא חסרת דבר – לא הוצרכת לחסר ממונך מאומה לקנות צרכך ואעפ״כ יש לאל ידך לקנות כל מה שתרצה כי גם זה לא חסרת.

כי י״י אלהיך^א ברכך – לפיכך לא תכפרו את טובתו להראות כאלו אתם עניים, אלא תראו עצמכם עשירים. לשון רבינו שלמה.

ולא הבינותי מהו: בכל מעשה ידיך, כי ברכותם ברכות שמים היו, והם לא יעשו בידיהם דבר שיתברך. ואולי ירמוז בכל מעשה ידיך שנתברך עמם צאן ומקנה אשר הוציאו ממצרים (שמות י״ב:ל״ח), ויש להם עשר ומקנה וקנין משלל מצרים ומשלל עמלק, והכל נתברך בידם, כענין: מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ (איוב א׳:י׳). ועוד, כי ידע השם לכתך את המדבר הגדול הזה וספק שם כל צרכיך במן ובשלו ומי הבאר שלא חסרת דבר מכל הצריך להולכי ארחות. והנה כן היה, שקנו מבני עשו אוכל ומזון, כמו שאמר: אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי, כאשר עשו לי בני עשו וגו׳ (דברים ב׳:כ״ח-כ״ט).

א. כן בכ״י פריס 222, דפוס ליסבון, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2: ״כי השם״.

FOR THE ETERNAL THY G-D HATH BLESSED THEE. "Therefore, you should not deny His goodness by behaving as though you were poor; instead deport yourselves like rich people.⁠" This is Rashi's language. Now, I have not understood what he meant [by the next phrase in the verse, For the Eternal thy G-d hath blessed thee] in all the work of thy hand, since their blessings were heavenly blessings and they did nothing with their hands that it be blessed! Perhaps the expression in all the work of thy hand alludes to the sheep and herds which they brought out from Egypt.⁠¹ They also had riches, herds, and acquisitions from the spoils of the Egyptians and the spoils of Amalek. Everything they possessed was blessed, similar to what is stated, Thou hast blessed the work of his hands, and his possessions are increased in the land.⁠² Moreover, the Eternal hath known thy walking through this vast wilderness and He supplied you there with all your needs — the manna, the quails, and the waters of the well — so that thou hast lacked nothing that is needed by wayfarers. And so it was — they bought food and nourishment from the children of Esau as Moses said [to Sihon], Thou shalt sell me food for money that I may eat, and give me water for money, that I may drink etc.; as the children of Esau did unto me etc.⁠³

1. Exodus 12:32.

2. Job 1:10.

3. Further, Verses 28-29.

לא חסרת – לצרכיך מאכל ולבגדים ויש לאל ידך לקנות אם תרצה.

ידע לכתך – הטעם כי גלוי וידוע היה עתה לפניו כי לא חסרת דבר בכל אותן הארבעים שנה, לכן לא הצטרך לשלול שלל ולבוז בז, כאשר יצטרך לאיש למלא בטנו כי ירעב, לזאת צום שלא יגזלו מאדום דבר, רק אם יחפצו לקנות והם ירצו למכור יעשו, והנה לא אבה אדום ועלו מעליו.

כי י״י אלהיך ברכך וגו׳ – ולזה אין לך לחוש אם תפזר מכספך מעט לתת לבני עשו באוכל ומים שתקנה מהם.

כי י״י אלהיך ברכך לפיכך לא תכפיו את טובתו להראות כאילו אתם עניים אלא הראו עצמכם עשירים. ופירש בכל מעשה ידיך שנתברך הצאן והבקר והמקנ׳ שבידם אשר הוציא ממצרים:

ולפי שלא יאמרו ישראל שהיה זה סבה לדלותם. אמר כי ה׳ אלהיך ברכך בכל מעשה ידיך ידע לכתך וגו׳, לא חסרת, רוצה לומר שהברכה והעושר אשר אתם אינו ירושת אבותיהם אבל הוא כלו מהש״י. כי הוא השביעם בעושר ובמזונות צאנם ובקרם. והביא ראיה מאשר ברכת ה׳ היא תעשיר. מהליכתם במדבר הצמא והרעב. ועם כל זה לא חסרו בו דבר מכל הדברים הצריכים אליהם ומפני זה ראוי שיאמינו שמי שהספיק צרכם בארץ ערבה ושוחה. שיספיק להם צרכם גם עתה בידיהם לקנות המזונות והמים בכסף מלא מבני עשו ולא יתדלדלו בזה.

ואע״פ שחלקך וגורלך בעולם הנשמות בטוב הצפון לצדיקים. עם כל זה חלק גדול יהיה לך בזה העולם. וזהו כי ה׳ אלהיך מביאך אל ארץ טובה וברכך בכל מעשה ידיך. ולכן אמר הכתוב החדש הזה לכם ראש חדשים. כי כמו שהלבנה נראית ביום ובלילה. כן ישראל ממשלתם בעוה״ז ובעוה״ב. מה שאין כן השמש שאינו נראה אלא ביום. כן בני עשו אין ממשלם אלא בעוה״ז. ולכן לא תקפיד לקנות ממנו אוכל ומים בכסף. וזהו כי אחרי שהשם אלהיך עמך. ביום ובלילה לא חסרת דבר. וכמו שאמרו מלך במדינה הכל במדינה:

ידע לכתך – תקן אותו במצטרך. ולשון ״ידע״ כמו ״וידע אלהים״ (שמות ב׳:כ״ה), ״ידעתיך בשם״ (שמות ל״ג:י״ב), ״אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים״ (דברים ל״ד:י׳), ״מה אדם ותדעהו״ (תהלים קמ״ד:ג׳) ורבים כאלה. יאמר על האל יתעלה זה הלשון כי כל פעולתו יתברך בידיעת עצמו.

לא חסרת דבר – ויכירו שלא תקנו מהם לצורך, אבל תקנו להנאתם מצד אחוה, וכדי שיבואו אליכם ויראו מעשי ה׳ ונפלאותיו.

ידע לכתך, He repaired or improved that way wherever necessary. The word ידע is used here in the same sense as in Exodus 5,25 וידע אלוהים, where it meant that God took benevolent notice of the plight the Israelites were in and began to rectify their situation. Similar uses of the term are found in Exodus 33,12 where Moses is the beneficiary of such ידיע, and in Deuteronomy 34,10 where he is again described as the beneficiary of such a ידיע, intimate familiarity with God.

לפיכך לא תכפרו את טובתו. אבל אין פירושו לפיכך אין אתם צריכין להם, דאם כן הוי ליה לומר ׳יש לך רב׳, או ׳יש לך כל׳:

לפיכך לא תכפו את טובתו כו׳. אבל אין פירושו לפיכך אין אתם צריכים להם, דא״כ הל״ל יש לך רב, או יש לך כל. [גור אריה]: ופי׳ מעשה ידיך, אלו הבהמות, כדכתיב באיוב (איוב א׳:י׳) מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ:

Therefore do not show ingratitude, etc. This verse does not mean to say, "You therefore have no need for Eisov.⁠" Otherwise it should say, "You have much,⁠" or, "You have everything,⁠" [instead of, "you have lacked nothing (in the past)"] (Gur Aryeh). The term, "Your handiworks,⁠" refers to livestock, as it is written (Iyov 1:10), "You have blessed his handiworks, and his livestock has spread over the land.⁠"

כי ה׳ אלהיך ברכך – ומאחר שיש לכם ברכת ה׳ אין ראוי שתזונו מממון אחרים בחנם:

בכל מעשה ידך – שנתברך עמהם הצאן והמקנה אשר הוציאו ממצרים, וזהו מעשה ידיהם, שהיו מטפלים במרעה הבהמות וילדיהן, והכל נתברך בידם בעזר האל, כענין מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ (איוב א׳ י׳):

ידע לכתך את מדבר הגדל הזה – מלת ידע הונח כאן על האהבה והחנינה, והענין שספק צרכיך במן ושלו ומי הבאר עד שלא חסרת דבר מן הצריך להולכי ארחות, וא״כ אל תרע עיניך להוציא מעט מרכושך ומנכסיך בעבור אוכל ומים שתקנו מאחיכם בני עשו, כי כמו שלא חסרת דבר בארץ ערבה ושוחה, כן ראוי לך להאמין שלא תחסר דבר עתה שתבא אל ארץ נושבת, והנה כן היה שקנו מבני עשו לחם ומזון, שנאמר אוכל בכסף תשברני וכו׳ כאשר עשו לי בני עשו:

ברכך בכל מעשה ידיך – לשון מעשה ידים אינו נופל רק על המתעסק בעבודות אדמה או במסחר וקנין וכדומה, וכל אלה לא היו לאנשי דור המדבר, ומה זה אמר להם משה ברכך בכל מעשה ידיך? ויתכן שהברכה שהזכיר פה הוא הרכוש הגדול הבא להם בצאתם ממצרים (בזה מצרים ובזה הים) וזה היה להם מן הדין לתשלומי שכר עבודתם את מצרים בשנים רבות, הנה היתה להם ברכת הרכוש הגדול לגמול מעשי ידיהם, ואתי׳ כמאמרם (סנהדרין צ״א) בני מצרים תבעו תנו לנו כסף וזהב שנטלתם, א״ל תנו לנו שכר עבודה של ששים רבוא ששיעבדתם ת״ל שנה. וראיתי לרמב״ן שכתב ירמוז במעשי ידיך, שנתברך עמם צאן ומקנה אשר הוציאו ממצרים ויש להם עושר ומקנה וקנין משלל מצרים ומשלל עמלק והכל נתברך בידם, כענין מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ (איוב א׳), עכ״ד. וראייתו סתירתו שפריצת המקנה לא נקרא מעשה ידיו. ובמדבר רבה (חקות פי״ט) אמרו, אמר להם משה לישראל התירו להם כיסכם שלא יאמרו עבדים היו עניים הם, הראו להם עשריכם וידעו שלא הפסדתם בשיעבוד, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, וידעו שאין אתם חסרים כלום ולא משלכם אתם נותנים שנ׳ כי ה״א ברכך, ע״כ. מבואר מזה שהברכה מוסבת על הרכוש שיצאו בו ממצרים שהיה בשכר עבודתם.

ידע לכתך – ספק לך צרכך. תיקן אותך בכל המצטרך ולשון ידע כמו וידע אלהים ידעתיך בשם מה אדם ותדעהו ורבים כאלה יאמר על האל יתעלה זה הלשון כי כל פעולתו ית׳ בידיעת עצמו - לא חסרת דבר. ויכירו שלא תקנו מהם לצורך, אבל תקנו להנאתם מצד האחוה וכדי שיבואו אליכם ויראו מעשי ה׳ ונפלאותיו (רע״ס).

בכל מעשה ידיך – לא מעשה ידים דוקא, אלא כל עסק נקרא כן, כמו מעשה ידיו ברכת דאיוב {איוב א׳:י׳}.

ידע לכתך – כמו יודע ה׳ דרך צדיקים {תהלים א׳:ו׳}, נכח ה׳ דרככם, ענין השגחה, והֶפְכו: נסתרה דרכי מה׳ {ישעיה מ׳:כ״ז}.

כי וגו׳ בכל מעשה ידך – [ה׳ ברכך] לא רק במים ובמן, שניתנו לך ישירות מה׳, אלא גם באותם דברים שהיה עליך לעשות בעצמך, כגון מלבושים וכיוצא בזה (השווה להלן ח, ד: ״שמלתך לא בלתה מעליך״).

ידע לכתך – ה׳ נתן דעתו על מסעותיך במדבר והשגיח עליהם בהשגחתו הפרטית. בני עשו יופתעו לראות שה׳ סיפק את כל צרכי העם במשך ארבעים שנות המסע במדבר. כך הם יקבלו מושג על כוח ה׳ ועל השגחתו הכל⁠־יכולה. מכאן האזהרה ״ונשמרתם מאד״ (פסוק ד).

כי ה׳ אלהיך – ר״ל ואל ירע לבבך כי תורש עי״כ, כי ברכת ה׳ אתך גם בהיותך במדבר שמם לא חסרת דבר וכ״ש עתה שקרבת אל ערי מושב ברכת ה׳ היא תעשיר:

כי ה׳ אלהיך ברכך בכל מעשה ידך¹ – שהרי היו סמוכים לאדום ושאר ארצות הישוב והיו סוחרים והצליח ה׳ אותם.

{וגם זה היה סימן לדור הגלות, אשר באותה עת שיהיו נודדים וגרים בחו״ל, תהא הצלחתם רב במסחר כמו שהיה בעת שהיו נודדים במדבר.}

ידע לכתך – כפי׳ הספורני שהוא מלשון וידע אלהים. היינו השגיח על לכתך זו בפרטות.⁠² וכל³ ידיעתו ית׳ הוא לטובה כדאי׳ בספרי פ׳ בהעלותך⁴ אין הקב״ה זוכר אלא לברכה שנא׳ ה׳ זכרנו יברך. ומזה הוא ידיעה גם כן.⁠⁵

לא חסרת דבר⁶ – ומשום זה כל הברכה שהגיעך ישנו בשלמות עמך. אחרי שלא הוצאת על צרכי בני אדם.

1. אלו מעשי ידים היו לעם ישראל במדבר, שניתנה בהם ברכה, הרי אכלו את המן ושתו מהבאר. וז״ל הרמב״ן: ולא הבינותי מהו ״בכל מעשה ידיך״, כי ברכותם ברכות שמים היו, והם לא יעשו בידיהם דבר שיתברך? ואולי ירמוז...

2. זה לשונו: תיקן אותו במצטרך, ולשון ״ידע״ כמו ״וידע אלהים״... ורבים כאלה.

3. ממשיך רבינו...

4. אין זה בספרי אלא בב״ר (מט,א), וזה לשונו: אמר ר׳ שמואל בר נחמן, מצינו שהקב״ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן, שנאמר ״ה׳ זכרנו יברך״. ואילו בספרי לא מוזכר כלל הפסוק בתהילים, וזה לשונו על הפסוק (במדבר י,ט) ״וכי תבואו מלחמה בארצכם... והרעותם בחצוצרות, ונזכרתם לפי ה׳ אלוהיכם ונושעתם מאויבכם״: ״ונזכרתם ונושעתם״ – הא כל זמן שנזכרים ישראל, אין נזכרים אלא לתשועות.

5. כפי שזכירתו היא רק לברכה, כך ידיעתו (לא ברור מנא ליה לרבינו להשוותם).

6. בפשטות, זו היא חזרה על תחילת הפסוק במילים אחרות, כלומר, ״ה׳ ברכך בכל מעשה ידיך״ וגם ״לא חסרת דבר״, הכל בא להורות על הברכה (ועיין ברשב״ם). אך רבינו למד אחרת.

כי ה׳ אלהיך ברכך – ולא הוצרכתם לאכול משלכם ומקניכם רבו, א״כ גם אם תזילו עתה כסף מכיסכם לקנות מזון ומים אל תתרעמו כי על זה לא תִּדַּלּוּ.

זה ארבעים שנה – מכאן ששילוח המלאכים למלך אדום לעבור בארצו היה בשנת הארבעים שכלתה אחרי עברם את נחל זרד, ראיה למה שכתבתי על זה בפרשת חקת (כ׳:א׳).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון