Devarim 2 – דברים ב‏ – Mikraot Gedolot

וּכְבַשְׁנָא יָת כָּל קִרְווֹהִי בְּעִדָּנָא הַהוּא וְגַּמַּרְנָא יָת כָּל קִרְוַיָּא גּוּבְרַיָּא¹ וּנְשַׁיָּא וְטַפְלָא לָא אַשְׁאַרְנָא מְשֵׁיזֵיב.

1. תרגום כנגד הטעמים, וכאילו נכתב ׳את כל עיר: מתם והנשים והטף׳ (ביאורי אונקלוס שעפטעל).

And we subdued all his cities at that time, and consumed all the towns, and the men, women, and children, and left none to escape.

וכבשינן^א ית כל קורייוי^ב בשעתה ההיא ושיצינן ית כל קורי תלילתה ונשייה^ג וטפלייה לא שיירנן ל⁠(א)⁠שזבו^ד.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וכבשינן״) גם נוסח חילופי: ״וכבש״.

ב. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״קורייוי״) גם נוסח חילופי: ״קורוי״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קורייוי״) גם נוסח חילופי: ״קורייתה״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תלילתה ונשייה״) גם נוסח חילופי: ״משזבה נש׳⁠ ⁠⁠״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ל⁠(א)⁠שזבו״) גם נוסח חילופי: ״שזבה״.

וכבשנה ית כל קירווי בעידנה ההיא וגמרנא ית כל קירווייא גובריא ונשיא וטפלא לא אשארנא משיזיב.

And we subdued all his cities at that time, and destroyed all the towns, the men, women, and children, we left none to escape;

וַפַתַּחנַא גַמִיעַ קֻרַאהֻ פִי דַ׳לִךַּ אַלּוַקתִ וַאַתּלַפנַא מִן כֻּלִּ קֻרַאהֻ אַלרַּהטִ וַאלנִּסַאאִ וַאלּאטפַאלִ לַם נֻבּקִ שַׁרִידַא

וכבשנו את כל קריותיו, באותו הזמן, והשחתנו מן כל קריותיו את האנשים והנשים והטף, לא השארנו שריד.⁠¹

1. (כי תושבי אותה ארץ הם אמוריים, חלק משבע אומות, והם לא מואבים.)

את כל עיר מתים – עיר מיושבת, כלומר בעלת תושבים ואנשים מיישבים אותה.

מתים – אנשים.

מתם means MEN.

מתם – בני אדם.

THE MEN. Metim (men) means people.

ונחרם את כל עיר מתים והנשים – שהיו מן האמורי, ונצטוו בכך שנאמר: רק מערי העמים ההם^א אשר י״י אלהיך נותן לך נחלה לא תחיה כל נשמה (דברים כ׳:ט״ז), ואף על פי כן פתח להם בשלום שכך היא המצוה כאשר אפרש בעה״י (רמב״ן דברים כ׳:י׳), אבל לעוג מלך הבשן לא קרא לשלום שהוא יצא אליו למלחמה קודם שיבאו לעיר שלו כלל. וכבר פרשתי הענין בסדר זאת חקת (רמב״ן במדבר כ״א:כ״א).

א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בכ״י פריס 222, וכן בפסוק: ״האלה״.

AND WE UTTERLY DESTROYED EVERY CITY, THE MEN, AND THE WOMEN, AND THE LITTLE ONES — who were of the Amorites, and they were commanded thereon, as it is said, But of the cities of these peoples, that the Eternal thy G-d giveth thee for an inheritance, thou shalt save alive nothing that breatheth.⁠¹ Even so, Moses opened discussions with them peacefully, for such is the commandment [that even for the seven nations we were obligated to proclaim peace to them] as I will explain with the help of G-d.⁠² But to Og the king of Bashan he did not proclaim peace because Og had come forth to battle against Israel before they even came to his city.⁠³ I have already explained the subject in the section Zoth Chukath.⁠⁴

1. Further, 20:16.

2. Further, 20:10.

3. This is clearly indicated in Scripture: Then we turned, and went up the way to Bashan, and Og, the king of Bashan came out against us (above, 3:1).

4. Numbers 21:21.

ונחרם כל העיר מתים – כתב הרמב״ן שהרי אמורי היה מז׳ עממים ונצטוו עליהם לא תחיה כל נשמה אעפ״כ פתח לו בשלום שכך היא המצוה כאשר אפרש בע״ה אבל לעוג לא פתח לו בשלום לפי שהוא יצא לקראתם למלחמה קודם שבאו לעירו:

ונחרם כל עיר מתם, "we destroyed every populated city.⁠" Nachmanides writes that this was justified as the Emorites belonged to the seven tribes of the Canaanites concerning whom God had issued the decree: "do not allow a single soul to survive!⁠" (Deut. 20,16) In light of this it is surprising that Moses offered the hand of peace to these people! I plan to explain this (compare Nachmanides on Deut. 20,17) as well as why no such offer was made to Og, King of Bashan, (but to the same tribe of people). The latter had come out swinging, without waiting for on offer of an olive branch.

מתים – אנשים כטעם מתי מספר (בראשית ל״ד:ל׳) והוא מטעם מיתה, אבל השתנה ניקוד המ״ם להיותו כדמות שם עצם כאדם ואיש ואנוש, ואם כל אלה מצד תאר מה כמו שקדם לנו, וכבר נודע כי גדר האדם חי מדבר מת, ודומה לזה בני חלוף (משלי ל״א:ח׳).

בנו כתיב שהיו לו בן גבור כמוהו. פי׳ אילו היה נקוד בנו היינו אומרים בן א׳ בלבד היה לו עכשיו שנקוד בנו כתי׳ בנו שאין לומר בן א׳ בלבד היה לו עכ״ל שפירוש בנו שהכל מעידין עליו שהוא בנו מפני שהיה דומה לו בגבורתו ובא הכתוב ללמד שגם הוא נהרג כמו שנהרגו כל בניו:

ֽוַנַחֲרֵם֙: מאריך לבד בוי״ו, לא בנו״ן, אע״פ שבחלופים¹ נר׳ בהפך. [וַֽנַּחֲרֵם֙].

<וְהנשים וְהטף: סימ׳, קדמא׳² והנשים והטף, תניי׳³ הנשים והטף, סימ׳ קדמא׳ והמלך והמן⁴ ישבו לשתות, סימ׳ תניי׳ יבא המלך והמן⁵.⁠^א> [והנשים והטף].

1. שבחלופים: חילופים-ד (׳ב״א ויחרם ב״נ ֽוַיחרם֙׳, נדפס בטעות ויחרם במקום ונחרם).

2. קדמא׳: פסוקנו.

3. תניי׳: דב׳ ג ו.

4. והמלך והמן: אס׳ ג טו.

5. יבא המלך והמן: אס׳ ה ד ועוד.

א. [ביאור הסימן: באסתר, כמו בענייננו, בא תחילה הצירוף שבו שתי וי״ו החיבור, ואחר-כך הצירוף המקביל שבו רק וי״ו אחת.]

ונחרם את כל עיר מתם והנשים והטף – שהיו מן האמורי ונצטוו בכך, שנאמר רק מערי העמים האלה אשר ה׳ אלהיך נותן לך נחלה לא תחיה כל נשמה, ואף על פי כן פתח להם בשלום שכך היא המצוה, כאשר אפרש במקומו, אבל לעוג מלך הבשן לא קרא לשלום, שהוא יצא אליו למלחמה קודם שבאו לעיר שלו כלל:

בעת ההיא – באותו עת שהכנוהו ואת עמו, באותו עת עצמו לכדנו את כל עריו, כי מה, היתה נסבה שיצא הוא וכל עמו למלחמה נגדנו, ולא נשארו בערי מבצריהם, לכן לא הוצרכנו ללחום נגד כל עיר ועיר, כי בנפילת כל המחנה היו כל הערים לכודים וכבושים לפנינו ואין מעצר לנו לבוא אל תוכם (רמ״א).

ונחרם את כל עיר – מדכתיב (חקות כ״א כ״ה) וישב ישראל בכל ערי האמרי, וכתיב (מטות ל״ב ל״ג) ויתן להם וגו׳ ערי הארץ סביב, מבואר שלא החרימו ערי סיחון, א״כ מהו שאמר כאן ונחרם את כל עיר? וגם אם נדחוק לומר שהחרימום ואח״כ חזרו ובנאום, מ״מ יקשה מאי שנא ארץ סיחון ועוג מכל ארץ כנען שלא החרימו עריהם ובתיהם ככתוב (ואתחנן ו׳ י׳) ערים גדולות וטובות בתים מלאים כל טוב. ודחוק לפרש מלת את כענין כצאתי את העיר (וארא ט׳ כ״ט) שפי׳ מן, ויהי׳ טעמו החרמנו מתוך כל עיר את האנשים והטף הנמצאים בתוכה, אמנם העיירות עצמן השאירו ועל מכונם. וכן לקמן ג׳ ו׳) החרם כל עיר מתם, צריכים לומר שחסר בי״ת, כמו והקול נשמע בית פרעה וכדומה שצריכים להוסיף אות בי״ת, וטעמו החרם בכל עיר מתם, ואפשר שלשון חרם אינו לכליון והשחתה גמורה, כי גם הנעשה שמם מאין יושב נקרא חרם (וויסט, פעראֶדעט) כמו החרם אותה ואת כל אשר בה (ראה י״ג ט״ז) פי׳ רמב״ן החרם אותה, הם אנשי׳ הנדחים, ואת כל אשר בה, הנשים הנגררות אחר האנשים, כי השחתת העיר עצמה מבואר שם אח״כ ושרפת באש את העיר. ולפי״ז מתם והנשים והטף אינם רק ביאור החרם, ויתכן כי מלת עיר הוא מענין הפלתי עלי׳ פתאום עיר (ירמיהו כ״ו ח׳) שפירושו שונא (ע״ש רש״י) וטעם ונחרם כל עיר החרמנו כל שונא, ואח״כ אמר פרטים מתם הנשים והטף ומפני דעיקר חששת השנאה הוא בגברים, לכן הפסיק בעל הטעמים את הנשים והטף ממתם, וחברו עם עיר, דעיקר חששת השנאה הוא באלה.

את כל עיר מתם והנשים והטף – {עיר של אנשים מליצה תמוהה}^א וכן למטה ג׳:ו׳ החרם כל עיר מתם הנשים והטף, יתכן^ב כתרגומו {(ע׳ אוהב גר סימן 329)}^ג וכתרגום המכונה ליונתן בן עוזיאל ונגד הטעמים: החרמנו את כל עיר, כלומר הגברים והנשים והטף. ובאיוב (כ״ד:י״ב) מעיר מתים ינאקו ונפש חללים תשוע, יתכן כתרגום סורי, מֵתִים בציר״י, והכוונה שהנוספים ינאקו מתוך העיר, כמו שכתוב אחריו ונפש חללים תשוע, וכן מצאנו (יחזקאל ל׳:כ״ד) נאקות חלל. רק בשופטים (כ׳:מ״ח) מצאנו ויכום לפי חרב מעיר מְתֹם עד בהמה, ושם לא יתכן להפריד עיר ממתום; ואע״פ שכאן מְתִם ושם מְתֹם, מכל מקום הוא סיוע גדול לדעת בעלי הטעמים שתהיה גם כאן מלת עיר סמוכה למלת מְתִם. והנה כאן כתוב והנשים בוי״ו, וזה מסייע לדעת בעלי התרגומים, ולמטה ג׳:ו׳ כתוב הנשים בלא וי״ו, והוא קשה מעט לפירושם. וגעזעניוס באוצרו (pag. 830) מקיים דעת בעלי הטעמים, אך הוא מפרש ע⁠{י}⁠ר מתים, המון בני אדם (turba hominum) וזה רחוק בעיני מאד, להוציא מלת עיר ממשמעה. ואם היה אפשר לפרש עיר מתים כמו הפוך, מתי עיר (על דרך המלות המורכבות בלשון יון ורומי ואשכנז) היה הכל עולה יפה, ואולי יתכן להסתייע ממלות ירק עשב {בראשית א׳:ל׳}, שענינן עשב של ירק, כלומר עשב ירוק; להט החרב {בראשית ג׳:כ״ד} חרב של להט, כלומר חרב לוהטת; ונחת שלחנך {איוב ל״ו:ט״ז}, שולחנך שהוא שלחן של נחת; ורצוי לרב אחיו {אסתר י׳:ג׳} לאחיו המרובים, וזולתם.

– ואם תאמר: ומהיכן תבא למלת מְתִים הוראות גברים דוקא? נ״ל כי מלת מְתִים יש בה קצת הוראה על הכח והגבורה, כגון אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל (ישעיהו מ״א:י״ד) אצל תולעת אמר יעקב שהוא שם בלתי נכבד, ואצל ישראל שהוא שם כבוד (כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל {בראשית ל״ב:כ״ט}) אמר מְתֵי, לשון גבורה, אינכם תולעת, אבל אתם גבורים ונכבדים; וכן (שם ג׳:כ״ה) מתיך בחרב יפלו וגבורתך במלחמה, (שם ה׳:י״ג) וכבודו מתי רעב {ישעיהו ה׳:י״ג}, דרך התנגדות הזכיר אצל הרעב מלת מתי. וכן ממתים ידך ה׳ ממתים מחלד (תהלים י״ז:י״ד), אמר פלטה נפשי מרשע שהוא חרבך, וגם פלטני ממתים (אנשים גבורים ומצליחים שהשעה משחקת להם) שהם ידך ה׳ (על דרך הוי אשור שבט אפי {ישעיה י׳:ה׳}, וכפירוש רד״ק), והם מתים ומצליחים מחלד, חלקם בחיים וגו׳. ולא אכחיש שלפעמים אמרו מְתֵי בלי שום השקפה על גבורה או על חלישות, כגון מתי מעט {דברים כ״ו:ה׳}, מתי מספר {בראשית ל״ד:ל׳}; ודבר זה מצוי מאד בלשונות, וכמו שתראה גם במלת גֶּבֶר, שאע״פ שתחלת הנחתה היתה בהשקפה על הגבורה, הנה בלשון ארמית יאמרו תמיד גְּבַר, ובלי שום השקפה על הגבורה, וכן בלשון הקודש גבר לא יצלח בימיו (ירמיהו כ״ב:ל׳), נחשבתי עם יורדי בור הייתי כגבר אין איל (תהלים פ״ח:ה׳), גבר מחליק על רעהו (משלי כ״ט:ה׳). וזולתם, שבאה בהם מלת גֶּבֶר בלי שיהיה מכוון שום ענין גבורה.

– ועדיין יש לשאול: אם מתים דבק עם הנשים והטף, למה הנשים והט״ף בה״א, ומתים בלא ה״א? ולזאת אשיב כי מְתִים היא מלה קדומה ונושנת, והיא בלשון הקודש כמעט כמלה זרה ונכרית, ורוב שמושה אינו אלא במליצת^ד השיר, כאשר הן מלות אֱנוֹש, חֶמֶר, מִלָּה, תֵּבֵל, והמלות הללו אינן מקבלות ה״א הידיעה, יען הלשון הקדומה (ואחריה גם לשון ארמית, שאיננה הלשון הראשונה, אבל היא קדומה מן העברית) לא היה בה ה״א הידיעה, וכשעמדו העברים וחדשו להם ה״א הידיעה, שמו אותה במלות הנוהגות אצלם בפי כל העם, אבל המלות הנושנות אשר לא היו נוהגות בדבור ההמוני, נשארו בלא ה״א כאשר היו מתחלתן.

א. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), כ״י קולומביה X 893.

ב. בכ״י לוצקי 673(א), קולומביה X 893: ״והנכון״.

ג. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), כ״י קולומביה X 893.

ד. בדפוס ראשון: במלצית.

מתם נגזר משורש ״מתה״, ממנו מתקבל ״מָתַי״ (עיין פירוש, בראשית ה, ד–כז). ״עיר מתִם״: כל מה שהוא עראי וחולף בעיר – האנשים החיים בני התמותה.

הרמב״ן מעיר שהאוכלוסייה הייתה מן האמורי (עיין פסוק כד) ושלפי זה הייתה נתונה לגזירה האלוקית: ״רק מערי העמים האלה וגו׳ לא תחיה כל נשמה״ (להלן כ, טז–יז; עיין פירוש שם). אך גזירה זו תחול עליהם רק אם סירבו להיכנע דרך שלום, ולא קיבלו על עצמם למשוך ידיהם מעבודה זרה ולקיים את החובות הכלליות של האנושות, היינו שבע מצוות בני נח. זו הסיבה, שגם כאן, לפני שבני ישראל נלחמו בסיחון מלך האמורי, הם שלחו לו הצעת שלום (פסוק כו והלאה).

ונלכד את כל עריו בעת ההוא – ר״ל שע״י זה לכדנו הערים תכף בעת ההיא, ולא הוצרכנו לצור על הערים ימים רבים עד שנכבשם כי היו כלם עזובות מאין איש, ונחרם את כל עיר מתם ר״ל שבעיר נשארו מתים שהם אנשים חלשים לא גבורי חיל למלחמה לכן החרמנו אותם בקל:

ונחרם את כל עיר מתים – פי׳ הכתוב מתים היינו אנשים דמשמעות חרם העיר יש לה שני משמעות. א׳ חרבן בתים. ב׳ חרבן האנשים.⁠¹ דמשמעות² פי׳ הכתוב עיר מתים אנשי העיר³ החרבנו. ומשמעות מתם⁴. אנשים מצוינים בגבורה וכדומה. כמו ויהי מתיו מספר (להלן לג, ו)⁵, וכתיב בס׳ ישעיה אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל. לא השפלים ביעקב⁶ ייראו ולא המצוינים בישראל⁷. ועיין להלן (כ״ו ה׳)⁸. ובויקרא רבה פ״ג ממתים ידך ה׳ מה גבורים הם⁹ כו׳.

{והטף – היינו כל טפלים, ילדים וחלשים¹⁰, אע״ג דלצורך העברה¹¹ לא היה נדרש להרגם, אבל כך צוה ה׳ לרשת.}

1. כך ברש״י בעקבות אונקלוס ״גובריא״. ושיעור הכתוב כדפירש הרס״ג: ונשמיד מכל עיר את האנשים הנשים והטף.

2. מדוע הוצרך לפרט ״מתים״ שמשמעותו – אנשים.

3. ומלבד האנשים גם ״והנשים והטף״.

4. ולא כתב את המלה הפשוטה ׳אנשים׳.

5. לשון רבינו שם: האנשים הרשומים ומצויינים. וכן בבראשית (לד,ל) ״ואני מתי מספר״, פירש רש״י ׳אנשים מועטים׳, ורבינו פירש ׳מעט גבורי מלחמה׳.

6. ״תולעת יעקב״.

7. ״מתי ישראל״.

8. ״ויגר שם במתי מעט״.

9. מה גבורים הם אלו שנטלו חלקן מתחת ידך ה׳, ואיזה זה שבטו של לוי. מתנות כהונה: דרש ״ממתים״ לשון ״מתים וטף״ שפירושו אנשים גבורים. ובמהרז״ו כתב: ומסיים בילקוט תהילים – ואין ״מתים״ אלא גבורים, שנאמר ״החרם כל עיר מתים״.

10. גברים חלשים.

11. לעבור דרך ארצם לא״י.

את כל עריו – במדבר כ״א:כ״ה.

ונחרם – אין זאת הוספה כדברי הכופר דילמן, הטוען שנוספה על ידי ד. על פי דברים כ׳:ט״ז-י״ח; כי גם בבמדבר כ״א:ג׳ נזכרת החרמת ערי האויב. בנוגע לחרם השוה לויקרא כ״ז:כ״ט.

כל עיר מתים – וכן ג׳:ו׳, מילולי: עיר הזכרים, כלומר תושבי העיר הזכרים של כל הערים, כמו מתי עיר (השוה לוצטו).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון