Devarim 2 – דברים ב‏ – Mikraot Gedolot

לְחוֹד לַאֲרַע בְּנֵי עַמּוֹן לָא קָרֵיבְתָּא כָּל כֵּיף נְחַל יוּבְקָא וְקִרְוֵי טוּרָא וְכֹל דְּפַקֵּיד יְיָ אֱלָהַנָא.

Only to the land of the Beni Ammon you did not come near, nor to all the side of the river Jubeka, nor the cities of the mountain, nor to any of which the Lord our God had commanded us.

להוד לארעהון דבני עמונייה^א לא קרבנן^ב כל דסמיך לנחל^ג יבקא וקורי^ד טורה וכל מה די פקד י״י אלהן.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עמונייה״) גם נוסח חילופי: ״עמונאי״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קרבנן״) גם נוסח חילופי: ״אק׳⁠ ⁠⁠״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דסמיך לנחל״) גם נוסח חילופי: ״תחום נ׳⁠ ⁠⁠״.

ד. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״וקורי״) גם נוסח חילופי: ״וקרוי״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וקורי״) גם נוסח חילופי: ״וקוריי⁠(ה)״.

לחוד לארע בני עמון לא קריבתא כל אתר נחלי יובקא וקרווי טוורא ככל מה דפקיד י״י אלקנא.

Only to the land of the children of Ammon we went not nigh, nor to any place on the river Jobeka, nor to the cities of the mountain, according to all that the Lord our God had commanded us.

עַדַא אִלַי׳ בַּלַדִ בַּנִי עַמֻוןַ פַאנַּךַּ לַם תַּקרַבּהַא פַגַמִיעִ שַׁאטִאִ וַאדִי יַבֻּקַ וַקֻרַי׳ אַלגַבַּלִ וַסַאאִרִ מַא נַהַאנַא עַנהֻ אַללָּהֻ רַבֻּנַא

חוץ מזה, אל ארץ בני עמון, לא תתקרב אליה, והיא כוללת שפת נחל יבק וקריות ההר ושאר מה שהסיט אותנו ה׳ אלהינו, מעליו.

כל יד נחל יבק – כל אצל נחל יבק.

וכל אשר צוה י״י אלהינו – שלא לכבוש, הנחנו.

כל יד נחל יבק – means, ALL THE DISTRICT BESIDE THE BROOK OF JABBOK.

וכל אשר צוה י"י אלהינו לנו – This means, AND ALL WHICH HASHEM OUR GOD COMMANDED US not to capture, we left.

אל ארץ בני עמון – שהיא היום בידם, כאשר פירשתיו (ראב״ע במדבר כ״א:כ״ד).

לא קרבת כל יד – מקום, כמו: יד הירדן (במדבר י״ג:כ״ט).

TO THE LAND OF THE CHILDREN OF AMMON. Which, as I have noted,⁠¹ is today in their hands.

ALL THE SIDE. The word yad (side) means place.⁠² Compare, yad (side) in by the side of the Jordan (Num. 13:29).

1. See Ibn Ezra on Num. 21:24 (Vol. 4, pp. 173,174).

2. The literal meaning of yad is hand. Hence Ibn Ezra's comment.

רק אל ארץ בני עמון – שהיא עכשיו בידם.⁠¹

1. שאוב מאבן עזרא.

רק אל ארץ בני עמון לא קרבת, "only to the land of the Bney Ammon did you not come close;⁠" according to Ibn Ezra Moses speaks only of land that was in possession of that nation at the time he spoke. This excluded the land captured from Sichon, which at one time did belong to the Bney Ammon, but which would not be returned to them by the Israelites who had taken it away from Sichon.

רק אל ארץ בני עמון לא קרבת – כבר בארנו הסיבה בזה בפרשת פרה באמרו כי עז גבול בני עמון.

כל יד כל אצל מפני שידו של אדם היא אצלו קרא כל אצל יד:

וכל אשר צוה י״י אלהינו שלא לכבוש הנחנו. כאילו אמר רק אל ארץ בני עמון כל יד נחל יבוק וערי ההר וכל אשר צוה י״י אלהינו לא קרבת:

והנה הודיע עוד שעם היות שהיו בתוקף המלחמה והשלל ומשנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע. הנה הם לא עשו כן ולא פשטו ידיהם בארץ בני עמון הסמוכה לסיחון. לפי שישראל נשמר מאד מזה כדי שלא לעבור על מצות אלהיו:

אצל נחל יבוק. לפי שהיד היא אצל האדם, נקרא כל דבר שהוא סמוך לו ״יד״:

וכל אשר צוה ה׳ אלקינו שלא לכבוש הנחנו. פירוש, ״וכל אשר צוה ה׳ אלקינו״ לא קאי על ״לא קרבת״ הסמוך לו, שיהיה פירושו וכל אשר צוה ה׳ אלקינו שלא לקרוב – לא קרבנו, דלא מצאנו שהיה מצוה הקדוש ברוך הוא שלא לקרב אל עמון, רק ״לא תתגר בם מלחמה״ (ראו פסוק יט), ועל כרחך צריכין אנו לפרש ״וכל אשר ציוה ה׳ אלקינו״ שלא לכבוש – הנחנו. אי נמי, דאי קאי על ״לא קרבת״, הוי למכתב ׳ולכל אשר צוה ה׳ אלקינו׳, שאז רוצה לומר שלכל המקומות אשר צוה ה׳ אלקינו שלא לקרב – לא קרבנו, אבל מדכתיב ״וכל אשר צוה ה׳ אלהינו״, הוא מלתא אחריתי, ופירושו ״וכל אשר צוה ה׳ אלהינו״ שלא לכבוש – הנחנו:

כל אצל נחל יבוק. לפי שידו של אדם אצלו נקרא כל אצל יד. ועיין בפרשת שמות (שמות ב׳:ה׳) בפסוק הולכות על יד היאור:

שלא לכבוש הנחנו. דלפי פשוטו משמע שקאי אציווי מצוה. ועל זה פירש שלא וכו׳:

All along Wadi Yabok. (Literally, "The hand of Wadi Yabok"). Since a person's hand is always at his side, any edge can be referred to as "hand.⁠" See Parshas Shemos regarding the verse (2:5), "Walking on the edge (יד) of the river.⁠"

Not to capture, we left [uncaptured]. Literally, this verse implies that they did not attack what Hashem had commanded them to attack. Therefore, Rashi explains: "Not to capture, etc.⁠"

אל ארץ בני עמון לא קרבת – אעפ״י שהיה סמוך לארץ סיחון, נשתמרו ישראל מליכנס בגבולו, והנה מה שכתוב ביהושע (י״ג כ״ה) ויתן משה למטה גד וכו׳ יעזר וכל ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון עד ערוער, הכונה על אותו חלק מארץ עמון שכבר לקחו סיחון מבני עמון מלפנים, כמו שפירשנו (במדבר כ״א כ״ד), ולכן הוצרך לפרש כאן כל יד נחל יבק, כלומר מיבק והלאה לא נכנסו, אבל לקחו כל הארץ מארנון עד יבק:

כל יד – אל כל יד, כי מלת אל האמור בראש הענין מושך עצמו ואחר עמו:

יד – כמו שפת, מקום שאצל הנחל:

וכל אשר צוה – כל המקום אשר צוה ה׳ אלהינו שלא נכבוש, לא כבשנו:

וכל אשר צוה וגו׳ – עיין פירוש, ויקרא ד, ב.

רק אל ארץ בני עמון לא קרבת – וזה לא מאשר היו חזקים מאתנו כמ״ש כי עז גבול בני עמון, רק אשר צוה ה׳ אלהינו, מפני שהוזהרנו ע״ז מאת ה׳:

לא קרבת – הרחיקו עצמם מהם. כדי שלא יבאו לידי תגר ומלחמה. ע״כ לא הגיעו לשם.

רק אל ארץ בני עמון לא קרבת – כלל וכלל, כמו אל ארץ בני עשו והמואבים שקרבת אצל גבולם ועברת במקצת דרך ארצם.

לא קרבת – כלומר לא התקפת, לא כמו ״וקרבת״ בפסוק יט. ביהושע י״ג:כ״ה נזכר שבני גד קבלו חצי ארץ בני עמון, אבל שם הכוונה לאותו חלק שנכבש תחילה על ידי סיחון, השוה שופטים י״א:ט״ו והלאה.

יבק – החלק העליון.

וערי ההר – של הרי ארץ בני עמון.

אשר צוה – הכוונה אשר צוה שלא לכבוש, כלומר אשר אסר, השווה הלאה ד׳:כ״ג. בעלי תרגום השבעים היו קוראים ״כל אשר צוה״.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון