×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כה) הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה אָחֵל֙ תֵּ֤ת פַּחְדְּךָ֙ וְיִרְאָ֣תְךָ֔ עַל⁠־פְּנֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כׇּל⁠־הַשָּׁמָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְעוּן֙ שִׁמְעֲךָ֔ וְרָגְז֥וּ וְחָל֖וּ מִפָּנֶֽיךָ׃
This day I will begin to put the dread of you and the fear of you on the peoples who are under the whole sky, who shall hear the report about you, and shall tremble, and be in anguish because of you.⁠"
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שורפירוש מחכמי צרפתחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצראברבנאלכלי יקרשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
יוֹמָא הָדֵין אֲשָׁרֵי לְמִתַּן זֵיעֲתָךְ וְדַחְלְתָךְ עַל אַפֵּי עַמְמַיָּא דִּתְחוֹת כָּל שְׁמַיָּא דְּיִשְׁמְעוּן שִׁמְעָךְ וִיזוּעוּן וְיִתַּבְרוּן מִן קֳדָמָךְ.
This day will I begin to put dread of you and fear of you upon the face of the peoples which are under the whole heavens, who shall hear your fame, and be broken before you.
יומא הדין אשריא למיתן פחדכוןב ודחלתכון על אפי אומייא די תחות כל שמיא די ישמעון שמעיכון וירגזון ויבהלון מן קדמיכוןג.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אשרי״) גם נוסח חילופי: ״תשרון״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״פחדכון״) גם נוסח חילופי: ״אמתכון״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וירגזון ויבהלון מן קדמיכון״) גם נוסח חילופי: ״ויתרגזון ויבהלון מנכון״.
יומא דין שריית למיתן זועתך ודחלתך על אנפי כל עממייא דתחות כל שמיא דישמעון שמע זכוותך היך קמון שימשא וסיהרא אמטולתך ופסקון מן למימר שירתא כמיסת יומא ופלגא וקמו במדורהון עד דאגחת קרבא בסיחון ויזעון וירתתון מן קדמך.
Today I will begin to put thy terror and fear upon the faces of all the peoples which are under the whole heavens, who shall hear the report of thy virtue, that the sun and moon have stood still, and have ceased from speaking (their) song for the space of a day and a half, standing still in their habitation until you hadst done battle with Sihon; and they will shiver and tremble before thee.
היום הזה אחל תת פחדך1נאמר כאן אחל ונאמר ביהושע אחל (יהושע ג׳:ז׳), ללמדך כשם שעמדה לו חמה ליהושע, כך עמדה לו למשה רבינו, חוץ מנסים האחרות שלא יכול עליהם [לעמוד] שוב נביא בעולם, ולכך נאמר על פני העמים תחת כל השמים.
1. נאמר כאן אחל. ע״ז ד, כ״ה ע״א.
אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ – תָּנָא כְּשֵׁם שֶׁעָמְדָה לוֹ חַמָּה לִיהוֹשֻׁעַ כָּךְ עָמְדָה לוֹ חַמָּה לְמֹשֶׁה וּלְנַקְדִּימוֹן בֶּן גֻּרְיוֹן. יְהוֹשֻׁעַ, קְרָא. נַקְדִּימוֹן בֶּן גֻּרְיוֹן, גְּמָרָא. מֹשֶׁה מִנָּלָן. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָתְיָא אָחֵל אָחֵל, כְּתִיב הָכָא אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וּכְתִיב הָתָם (יהושע ג׳:ז׳) ״אָחֵל גַּדֶּלְךָ״. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַתְיָא תֵּת תֵּת, כְּתִיב הָכָא אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וּכְתִיב הָתָם ״בְּיוֹם תֵּת ה׳ אֶת הָאֱמֹרִי״. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר מִסֵּיפֵיהּ דִּקְרָא אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ ורָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ, אֵימָתַי רָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדָה לְמֹשֶׁה. מֵיתִיבֵי (שם, יד) ״וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו״. אִי תֵימָא שָׁעוֹת הוּא דְּלָא הָווּ נְפִישָׁן כֻּלֵּי הַאי, וְאִי תֵימָא אַבְנֵי בָּרָד דְּלָא הָווּ, דִּכְתִיב (שם, יא) ״וַיְהִי בְּנֻ(וּ)⁠סָם מִפְּנֵי (בְנֵי) יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ וַה׳ הִשְׁלִיךָ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּד⁠(וֹ)⁠לוֹת״ וְגוֹ׳.
תָּנוּ רַבָּנָן פַּעַם אַחַת עָלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל וְלֹא הָיָה לָהֶם מַיִם לִשְׁתּוֹת. הָלַךְ נַקְדִּימוֹן בֶּן גֻּרְיוֹן וְלָוָה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעְיְנוֹת מַיִם מֵהֶגְמוֹן אֶחָד לְעוֹלֵי רְגָלִים, וַאֲמַר לֵיהּ אִם יַגִּיעַ זְמַן וְלֹא יֵרְדוּ גְּשָׁמִים אֲנִי נוֹתֵן לְךָ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינוֹת מַיִם אוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה כִּכְּרֵי כָּסֶף. קָצַץ לוֹ מָעוֹת וְקָבַע לוֹ זְמַן. הִגִּיעַ זְמַן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, בַּשַּׁחֲרִית שָׁלַח לוֹ שַׁגֵּר לִי מַיִם אוֹ דְמֵי מַיִם שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ. שָׁלַח לוֹ עֲדַיִן כָּל הַיּוֹם שֶׁלִּי הוּא. בַּמִּנְחָה שָׁלַח לוֹ שַׁגֵּר לִי מַיִם אוֹ דְמֵי מַיִם שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ. שָׁלַח לוֹ עֲדַיִן יֵשׁ לִי שָׁהוּת בַּיּוֹם. לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ הֶגְמוֹן, אָמַר: כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ לֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים וְעַכְשָׁיו יֵרְדוּ גְשָׁמִים. נִכְנַס אוֹתוֹ הֶגְמוֹן כְּשֶׁהוּא שָׂמֵחַ לְבֵית הַמֶּרְחָץ, וְנַקְדִּימוֹן בֶּן גֻּרְיוֹן כְּשֶׁהוּא עָצֵב לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, נִתְעַטֵּף וְעָמַד בִּתְפִלָּה וְאָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹא לִכְבוֹדִי עָשִׂיתִי וְלֹא לִכְבוֹד בֵּית אַבָּא אֶלָּא לִכְבוֹדְךָ עָשִׂיתִי כְּדֵי שֶׁיְּהוּ מַיִם לְעוֹלֵי רְגָלִים, מִיָּד נִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בְּעָבִים וְיָרְדוּ גְשָׁמִים עַד שֶׁמִּלְּאוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעְיְנוֹת מַיִם שֶׁלּוֹ וְהוֹתִירוּ. שָׁלַח לוֹ שַׁגֵּר לִי דְּמֵי מַיִם שֶׁבְּיָדְךָ. אֲמַר לֵיהּ עֲדַיִן יֵשׁ לִי פִּתְחוֹן פֶּה עָלֶיךָ, כְּבָר שָׁקְעָה חַמָּה וּמַיִם יָרְדוּ בִּרְשׁוּתִי. חָזַר וְנִתְעַטֵּף וְעָמַד בִּתְפִלָּה. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לְךָ אוֹהֲבִים בְּעוֹלָמְךָ. מִיָּה נָשְׁבָה רוּחַ וְזָרְחָה הַחַמָּה, וְיָצְאוּ וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה. אֲמַר לֵיהּ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁלֹּא הִטְרִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִילְךָ, אִלּוּ לֹא נָקְדָה חַמָּה הָיָה לִי פִּתְחוֹן פֶּה עָלֶיךָ. תָּנָא לֹא נַקְדִּימוֹן שְׁמוֹ אֶלָּא בּוּנִי שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נַקְדִּימוֹן, שֶׁנָּקְדָה חַמָּה בַּעֲבוּרוֹ.
וַמִן הַדַ׳א אַלּיַום אבּתַּדִי׳ בִּאִיקַאעִ פַזַעִךַּ וַכַ׳וְפִךַּ פִי קֻלֻובִּ אלאֻמַם אַלַּתִּי תַּחתַּ גַמִיעִ אלסַּמַאאִ פַאִדַ׳א הֻם סַמִעֻוא כַ׳בַּרַךַּ פַרַגַ׳ד׳וּ וַארתַּעַדֻו מִן בַּיְןִ יַדַיְךַּ
ומן-היום הזה, התחלתי להפיל את הפחד ממך ואת-המורא שלך בלבבות האמות אשר תחת כל השמים, וכאשר הם שמעו את הידיעות עליך מיד רגזה בטנם והתרעדו מבין-ידיך.
תחת כל השמים – לימד שעמדה חמה למשה ביום מלחמת עוג,⁠א ונודע הדבר תחת כל השמים.⁠ב
א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י ברלין Qu 514, פריס 157 נוסף: ״כיום שעמדה ליהושע״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, פריס 157. בכ״י ברלין Qu 514 נוסף בין השורות: ״וזהו שנאמ׳ כאן אחל תת פחדך כמו שנאמ׳ שם אחל גדלך ללמד גזירה שווה״.
תחת כל השמים [THIS DAY I BEGIN TO PUT THE DREAD OF YOU … UPON THE NATIONS THAT ARE] UNDER THE WHOLE HEAVEN – This (the statement that the nations under the entire heaven will dread the Israelites) teaches that the sun stood still for Moshe on the day of the battle with Og, and the matter was consequently known under the whole heaven (Avodah Zarah 25a).
פס׳: היום הזה אחל תת פחדך1מיכן אמרו כשם שעמדה חמה ליהושע כך עמדה לו למשה כתב כאן אחל וכתיב ביהושע (יהושע ג) אחל גדלך:
1. מכאן אמרו כשם שעמדה חמה וכו׳. (תענית כ.):
אחל תת פחדך – היום הזה תתחיל לכבוש את הארץ ונצוח מלחמות גדולות, שמהם תפול פחדך על כל העמים.
אחל תת פחדך – I WILL BEGIN TO PUT THE DREAD OF YOU – On this day you will begin to conquer the land and win great battles, that from them dread of you will fall ON all THE PEOPLES.
היום הזה אחל תת פחדך – אתמול שיצא אדום לקראתך ויט ישראל מעליו (במדבר כ׳:כ״א), ואל תצר את מואב (דברים ב׳:ט׳), וקרבת מול בני עמון אל תצורם (דברים ב׳:י״ט), לא היה לתת פחדך לשום עם מפניך, אבל היום הזה מתוך שישמעו מה שעשית לסיחון ולעוג יהו מתפחדים מפניך, כדכ׳ כיא שמענו אשר הוביש י״י וגו׳ ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי {וגו׳} לסיחון ולעוג ונשמע וימס לבבינו וגו׳ (יהושע ב׳:י׳-י״א).
א. בכ״י ברלין 121: אשר.
היום הזה אחל תת פחדך – פי׳ קודם לכן כשראו שבעה עממים שמאן אדום נתון עבור ישראל בגבולו וגם סיחון מלך מואב לא אבה, אמרו השבעה עממין ומה עמון ומואב אפילו כשהיו כל אחד בפני עצמו לא יכלו ישראל לעמוד בפניהם אנו שאנחנו שבעה על אחת כמה וכמה שלא יוכלו לעמוד לפנינו כיון שנפלו סיחון ועוג לפני ישראל פחדו הכנענים היינו היום הזה אחל תת פחדך וגו׳.
היום הזה אחל תת פחדך, "this day I will begin to give the dread of you, etc;⁠" prior to this, when the seven Canaanite nations noted that the Israelites, instead of invading the land of the Edomites or Moabites detoured around their countries, they reasoned that if the Israelites were afraid to face these nations individually, they would be even more afraid to face a combination of Canaanite nations. When they observed that the Israelites had vanquished both Sichon and Og in short order, they had to revise their attitude and began to tremble at the thought of facing them. This is what God meant when he told Moses that as of that day the Canaanites dreaded the military might of the Israelites.
וטעם אחל תת פחדך – כנגד ישראל, שייראום כל העמים, ואנשי כנען בלב נמס יצאו לקראתם, אבל הקשה השם את רוחם לאמר טוב מותנו בחרבם מלהיות להם עבדים. כי מה טעם לומר במשה אחל תת פחדך על כלא העמים תחת כל השמים, והוא לא ילחם רק בשני המלכים האלה. אבל הוא הבטחה בישראל וביהושע כאשר אמר: עיניך הרואות (דברים ג׳:כ״א). וזה טעם: החל רש (דברים ב׳:ל״א).
א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בפסוק: ״פחדך ויראתך על פני״.
THIS DAY WILL I BEGIN TO PUT THE DREAD OF THEE. This refers to Israel, meaning that all the peoples should fear them, and that the men of Canaan should go out [in battle] against them with melted hearts. G-d hardened their spirits, however, and they said, "Our death through their sword is preferable to being slaves to them.⁠" For what sense is there to say of Moses, This day will I begin to put the dread of thee and the fear of thee upon the peoples that are under the whole heaven, [meaning that the nations would fear Moses personally] when Moses would fight only with these two kings [Sihon and Og]? Rather, this is a promise to Israel and Joshua, as he said to Joshua, Thine eyes have seen.⁠1 This then is the purport of the expression 'Begin' to possess his land2 [meaning that Moses was to make the beginning of the conquest — but the task is to be finished by Joshua and Israel].
1. Further, 3:21.
2. (31).
אחל תת פחדך – כאן רמז שעמדה לו חמה למשה במלחמת עוג כשם שעמדה ליהושע, וכן דרשו במסכת תענית שלשה נקדה להם חמה, משה יהושע נקדימון בן גוריון. נקדימון גמרא, יהושע דכתיב (יהושע י׳:י״ג) שמש בגבעון דום, וכתיב (שם) ויעמוד השמש בחצי השמים, משה מנלן אמר ר׳ אלעזר אתיא אחל אחל, כתיב הכא אחל תת פחדך וכתיב ביהושע (שם ג) אחל גדלך, רבי יוחנן אמר אתיא תת תת, כתיב הכא תת פחדך וכתיב התם (שם י) ביום תת ה׳ את האמורי, ר׳ שמואל בר נחמני אמר אתיא מגופיה דקרא, דכתיב אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך, אמתי רגזו וחלו מפניך כל העמים אשר תחת כל השמים בזמן שעמדה לי חמה למשה, כלומר שנודע הדבר בכל הכיפה, ולכך הזכיר היום הזה, ואיך יתכן שינתן פחדו ויראתו על פני העמים שתחת כל השמים כי אם בעמידת חמה.
והנה זה נס גדול ופלא עצום בחדוש בריאת העולם, מפני שקיום העולם בתנועת הגלגל וסבובו, ואם יעמוד אפילו רגע יחרב העולם, וכאן עמד הגלגל מלסבב ונתקיים העולם, ולא כן היה הענין בחזקיה כי שם לא עמדה חמה אלא שחזרה לאחוריה כלפי השחר, ולא עמד הגלגל מלסבב או לפנים או לאחור ולא היה הנס גדול כל כך, ועל כן אמר שלשה ולא מנה חזקיהו עמהם, וכן יורה לשון נקדה שהוא מלשון נקודה, וכאלו אמר שלשה עמדה להן חמה בנקודתה שעמד הגלגל מלסבב כדרכו.
ואמרו במדרש כי מה שאמר לו יהושע דום ולא אמר עמוד, לפי שהשמש בהלוכו מקלס להקב״ה, ואם שתק אינו יכול להלוך, שנאמר (תהלים קי״ג:ג׳) ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם ה׳, משעה שהוא זורח עד שעה שהוא שוקע מהלל שם ה׳, ולכך צוהו שישתוק כדי שיעמד ויתעכב בנקודתו. ודרשו עוד, אמר לו השמש ליהושע י׳:י״גש קטן אומר לגדול דום, ואני נבראתי ברביעי ואתה בששי, אמר לו יהושע בן חורין קטן אינו אומר לעבד גדול שתוק, מיד וידום השמש, ומששתק עמד, שנאמר (יהושע י) ויעמד השמש בחצי השמים.
אחל תת פחדך, "I shall begin to put the fear of you, etc.⁠" This verse contains a hint that the sun stood still for Moses during the battle against Og just as it stood still in Joshua's time. This is the opinion of the sages in Taanit 20 who say that there were three people on whose account the orbit of the sun was arrested. They were: Moses, Joshua, Nakdimon son of Gurion. The latter case is testified to by the Talmud. [The miracle was performed in order for Nakdimon not to have to pay a huge sum pledged to the Romans in exchange for water from their stores for the Jews in the event it would not rain by a certain date. Ed.]. We know that the sun was arrested in its orbit in response to a prayer by Joshua when he asked in Joshua 10,12: "let the sun remain still at Givon and the moon at Ajalon.⁠" This is followed in verse 13 by: "the sun stood half way up in the sky.⁠" How do we know that something similar occurred for Moses? Rabbi Eliezer points to the word אחל in our verse, and the same word in Joshua 3,7 where God promises Joshua to display his greatness to the people. God adds that "just as I was with Moses I will be with you.⁠" The implication is that the performance of the miracle of the sun standing still for Joshua will prove that he, just as Moses for whom the sun had also stood still, is great.
Rabbi Yochanan brings a different proof from the word תת. In our verse God says that He will begin to put the fear of Moses into the nations surrounding the Jewish people. In Joshua 10,12 that word תת also appears in connection with "silencing, or arresting" the sun. Rabbi Shmuel bar Nachmeni in Avodah Zarah 25 feels that the whole text of the verse is sufficient proof. Seeing that God promises to put the fear and dread of Moses into all the people under the sky, how was this to be accomplished simultaneously? By some manifestation of something supernatural in the sky, visible to all. What was it? The arrest of the orbit of the sun. This is the reason the Torah referred to היום הזה, i.e. all the nations of the world would become aware of this phenomenon on the same day.
Seeing that the continued existence of the terrestrial universe depends on the functioning of the orbits of the sun, this miracle was as great as the acts of creation described in Genesis. Even a brief interruption of the movements of the sun could lead to serious ecological damage to parts of the earth exposed at the time. The fact that both Joshua and Moses caused the sun's orbit to be arrested (for several hours in the case of Joshua) without negative fallout for the inhabitants of the earth caused people to become overawed by the power of Moses and Joshua respectively.
This miracle cannot be compared to that which occurred when King Chizkiyah of Yehudah asked that the hands of the sundial be reversed; this is why that King was not mentioned as in the same category as Moses, Joshua, and Nakdimon (compare Tosafot Avodah Zarah 25). In that miracle the sun never stood still; it only traveled backwards for the appropriate amount of time, but it remained in motion. The word נקדה used by the Talmud in Taanit to described what happened to the sun for the sake of the three people mentioned is the same as the word נקודה, a stationary spot. That very word already makes it clear that what happened in those three instances was different from what happened at Chizkiyah's request (compare Kings II 20,10-11).
Tanchuma Acharey Mot 9 focuses on the word דום "be silent,⁠" rather than עמוד, which appears in Joshua chapter 10. The sun is perceived as constantly praising the Almighty, i.e. its motion is the way in which it praises the Lord. If it stands still, this results in its temporarily ceasing to praise the Lord. It therefore cannot proceed when it remains silent. Its function is aptly described by David when he said in Psalms 113,3: "from the east (where it rises) until it sets the name of the Lord is praised by means of it.⁠" Seeing that this is the sun's function, i.e. to praise the Lord, Joshua commanded it to be silent, i.e. to cease to function. Arrest of its motion is simply a corollary. The Midrash there elaborates that the sun did not simply accept Joshua's command but demanded to know how it could be that a "minor" could command a "major?⁠" It meant that seeing it had been created before man, how could man presume to issue orders to the sun? Joshua replied to this argument: "why should not a free (willed) person, even though junior, be able to give orders to a senior who has no freedom of choice?⁠" Upon hearing this, the sun was silent and as a result its orbit ceased. This is the meaning of: "the sun stood in mid-heaven" (Joshua 10,13).
היום הזה אחל תת פחדך וגו׳ העמים – פי׳ הרמב״ן כנגד ישראל שיראום כל העמים כי מה טעם שיאמר למשה תת פחדך על כל העמים והוא לא ילחם רק בשני המלכים האלה אבל הוא הבטחה לישראל וליהושע:
היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על כל העמים, "From this day on I shall begin to place the fear and dread of you upon all the nations, etc.⁠" Nachmanides understands these words as God making the nations of the earth afraid of the people of Israel so that when the Canaanites would come out to fight them they would do so with no confidence in themselves. If these words had been words of reassurance to Moses, what was the point, seeing that he would participate only in the two campaigns against Sichon and Og? Clearly God's assurance is aimed at Joshua and the Jewish people as a whole.
היום הזה – רמז שיעמיד לו השמש שהשמש נקרא יום. הזה אחל בגימטריא בחמה.
אחל – ג׳. דין ואידך אחל גדלך ואידך ולא אחל את שם קדשי זהו שדרשו שעמדה חמה למשה כמו שעמדה ליהושע ומנא לן דאיירי בעמידת חמה דכתיב ואת שם קדשי אודיע וגו׳ ולא אחל את שם קדשי עוד ובעמידת החמה נודע שם קדשו בכל הארץ.
ולפי שלא יחשבו ישראל שיקל כבודם לעיני העמים ויחשבום לחלושי הלב לראותם שלא נלחמו עם עשו עמון ומואב. לזה הודיעם שלא יהיה זה כן. אבל יהיה הדבר בהפך שהם ייראו מהם מאד. וזהו שאמר ביום הזה אחל תת פחדך וגו׳ ורגזו וחלו מפניך וגו׳:
היום הזה אחל תת פחדך – רז״ל אמרו (תענית כ) מן ג״ש דאחל אחל שמשה העמיד החמה כדרך שהעמיד יהושע. ורמז זה במלת אחל כי ודאי זה התחלה המביאה לידי גמר הענין כי לא יכול להיות הגמר זולת התחלה זו, לפי שהאומות בטחו בכח המזלות ורובם היו עובדים לשמש וכן אמרו המרגלים שיש להם ערים גדולות ובצורות בשמים. (דברים א׳:כ״ח) ולא דרך גוזמא אמרו בשמים אלא אמרו שכל מעשה תקפם וגבורתם מצד המזלות שבשמים, וכשהקב״ה מפיל האומה אז תחילת נפילתן הוא ע״י שמפיל תחילה אלהיה ואח״כ על מלכי האדמה תרד, ע״כ היתה העמדת החמה במשה ויהושע התחלה לנפילתן כי כשהמזל עומד מן תנועתו בהכרח יפלו בנופלים כל הבוטחים בו ורגזו וחלו מפניו, ע״כ נרמז העמדת החמה באחל אחל להורות שנפילתן היתה תלויה בהתחלה זו ועל זו ההתחלה אמר ראה החילותי תת לפניך את סיחון ואת ארצו החל רש וגו׳. ויצא סיחון וגו׳. על מה אמר החילותי כי עדיין לא נתן כלום בידו ואם מתת ה׳ והבטחתו כאילו היא נתונה כבר, א״כ למה אמר ראה החילותי כבר היה גם הגמר, אלא ודאי שעל העמדת החמה אמר כן, ויכול להיות שגם זה דעת רש״י שאמר כפה שר של אמוריים למעלה כו׳, אבל השר לא פורש במקרא בשלמא העמדת החמה רמוז בגזירה שוה דאחל אחל.
ומה ששלח משה אל סיחון דברי שלום, אע״פ שכבר אמר לו ה׳ החל רש והתגר בו מלחמה לפי שידע משה ברוח הקודש שעליו שלא ישמע סיחון ומ״מ פתח בשלום מפני חילול השם שלא יאמרו האומות שבאים עליהם בעקיפין, ולמד זה ממדבר קדמות כפירוש רש״י כי גם במתן תורה היה גלוי לפניו ית׳ שלא ירצו לקבלה, וגם היה גלוי לפניו ית׳ שלא ישמע פרעה.
ואמר למען תתו בידך כיום הזה – ר״ל כמו הגלגל היומי הזה דהיינו החמה נתונה בידך כך הוא יהיה נתון בידך ומכאן רמז נכון שמשה העמיד השמש.
למד שעמדה חמה כו׳. דכתיב הכא אחל תת וגו׳ וכתיב התם גבי יהושע (יהושע י׳:י״ב) וביום תת ה׳ וגו׳, מה התם עמדה חמה אף הכא עמדה חמה:
This teaches that the sun stood still, etc. For it is written here, "I begin to place,⁠" and it says regarding Yehoshua (Yehoshua 10:12), "On the day that Adonoy placed, etc.⁠" Just as the sun stood still over there, so too here, the sun stood still.
פחדך ויראתך – פחד ויראה ממך, וזהו הבטחה לישראל שימס לב אנשי כנען מפניהם בשמעם נצחונם נגד מלך חשבון, והנה עכ״ז אזרו חיל בני כנען להלחם בישראל כמה פעמים, כי השם הקשה את רוחם ואמץ לבבם לאמר טוב מותינו בחרב מלהיות להם עבדים:
על פני העמים – היראה תהיה על פניהם, כי הכרת פניהם תענה בם שיראו ממך:
אשר ישמעון שמעך – העמים אשר לבד ישמעו שמעך, אף אם לא יראום ורגזו וחלו:
ורגזו – עיין פירוש, שם יב, ה.
וחלו – עיין פירוש, שמות טו, יד.
היום הזה – ר״ל והגם שארץ סיחון אינו מן הארץ שנתנה להאבות צריך לכבוש את סיחון כדי להפיל פחד על כל העמים שאחר שראו שמלך אדום ומואב ובני עמון לא הניחום לעבור בארצם והם נטו מעליו חשבו שאין להם לירא מישראל כי הם רכי לבב ופוחדים וע״י הגבורה בסיחון ירגזו וחלו מפניך ובזה יקל לך לכבוש ז׳ עממים:
פחדך – על הקרובים.
ויראתך – על הרחוקים. הכי פירש הספרי ס״פ עקב1. ונתבאר שם הכונה2, פחד הוא למי שחושב שרודפים אותו ויושב בפחד. ומורא משמע אפי׳ למי שאינו חושב כן3 אלא ירא לגשת למי שמתייראים ממנו4. והיינו פחד על הקרובים שידעו שישראל הולכים עליהם למלחמה. ומורא על הרחוקים מארץ ישראל שידעו שלא עליהם הולכים. אבל יראו משמם וזכרם להיות מסייע לשבע אומות וכדומה. והיינו שמפרש המקרא תחת כל השמים5 – שהם בטוחים שלא תלך להם מכ״מ כאשר ישמעון שמעך וגו׳.⁠6 ואפילו היה סיחון מתרצה לתת להם הדרך7 היה ג״כ אותו פחד ומורא שמזה היו מבינים כי נפל פחד ישראל על סיחון שהוא אביר מכולם.
1. להלן (יא,כה), והובא שם ברש״י. וכן ברש״י פרשת בשלח (שמות טו,טז): ״תפול עליהם אימתה״ – על הרחוקים, ״ופחד״ – על הקרובים, כענין שנאמר (יהושע ב,י) ״וכי שמענו את אשר הוביש וגו׳⁠ ⁠⁠״. אך יש לעיין מדוע רש״י לא כתב זאת כבר בפסוקנו. אמנם כאן אין דברי ספרי באשר הסתיימו דבריו בסוף ענין המרגלים עד סוף הפרשה, אך רש״י כפרשן יכול לכתוב זאת כאן לפי צרכי פירושו.
2. מה עומק הבדל המשמעות בין ׳פחד׳ ל׳יראה׳ שהתוצאה היא – קרובים ורחוקים. וברש״י שם להלן (יא,כה) כתב: ״פחד״ – לשון בעיתת פתאום, ו״מורא״ – לשון דאגה מימים רבים. ומפרש בעל לקט בהיר, וז״ל: פירושי קמפרש, למה שייך ״פחד״ על הקרוב משום שפירוש ״פחד״ – כשלא עלה על דעתו הדבר עד עתה, ופתאום הוא קרוב לפניו, אבל כשהוא רחוק ירא שמא יבוא עליו (עכ״ל). וכעין זה פירש ב׳נחלת יעקב׳ שם.
3. אינו חושב שרודפים אותו, ואחת הסיבות היא שהרודף רחוק ממנו.
4. או בלשון רבינו להלן שם: יראה מלהתחרות בם או יראת המעלה.
5. ע״פ רבינו ״על פני העמים תחת כל השמים״ מוסב על ״יראתך״ בלבד, ולא על ״פחדך״. ועיין ברמב״ן.
6. ״ורגזו וחלו מפניך״.
7. שהרי בשלב זה עדיין נדרשו בני ישראל לבקש מסיחון לעבור בלא מלחמה, כנ״ל ברבינו בפסוק הקודם, א״כ היכן ״אחל תת פחדך ויראתך״.
אחל תת פחדך – בהכותך את סיחון מלך קשה, ואת בני עמו האמורי אומה קשה.
היום הזה וגו׳ – עד עכשו עברו ישראל בשלום על יד כל האומות, עד שהיה נראה כאילו אינם מעיזים להלחם בהן, אבל מעכשו ואילך ישתנה מצב זה.
פחדך וגו׳ – שם דבר עם כינוי, כמו בראשית ט׳:ב׳.
אשר – כלומר, כך שישמעון וגו׳ (דברים ד׳:מ׳, בראשית י״א:ז׳ ועוד הרבה מקומות). הפסוק מדבר אל משה רבינו בלשון יחיד, אבל הכוונה היא כלפי כל עם בני ישראל.
אחל תת פחדך – כתיב הכא אחל תת פחדך וכתיב ביהושע (יהושע ג׳) אחל גדלך, מכאן שכשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו חמה למשה,⁠1 ר׳ שמואל בר נחמני אמר אתיא תת תת, כתיב הכא תת פחדך וכתיב ביהושע (יהושע י׳) ביום תת ה׳ את האמורי, ור׳ יוחנן אמר, אתיא מגופיה דקרא, אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך, אימתי רגזו וחלו מפניך – בשעה שנקדמה לו חמה.⁠2 (תענית כ׳.)
1. ר״ל במלחמת משה. ובמלחמת יהושע כתיב (יהושע ג׳) וידם השמש וירח עמד.
2. נראה דצ״ל בשעה שנקדרה לו חמה, ר״ל בשעה שזרחה, לשון מקדיר, שהיתה מקדרת ברקיע וזורחת. ואינו מבואר מניין לו דרשה זו, ויתכן דרומז למ״ש בב״ב ע״ה א׳ פני משה כפני חמה, והוי הפירוש וחלו מפניך, כלומר מהעמדת החמה חלו ורגזו, וזה מרומז במלת מפניך ע״י האגדה הנזכרת.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שורפירוש מחכמי צרפתחזקונירמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצראברבנאלכלי יקרשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144