×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כד) ק֣וּמוּ סְּע֗וּ וְעִבְרוּ֮ אֶת⁠־נַ֣חַל אַרְנֹן֒ רְאֵ֣ה נָתַ֣תִּי בְ֠יָדְךָ֠ אֶת⁠־סִיחֹ֨ן מֶֽלֶךְ⁠־חֶשְׁבּ֧וֹן הָֽאֱמֹרִ֛י וְאֶת⁠־אַרְצ֖וֹ הָחֵ֣ל רָ֑שׁ וְהִתְגָּ֥ר בּ֖וֹ מִלְחָמָֽה׃
"Rise up, take your journey, and pass over the valley of the Arnon. Behold, I have given into your hand Sihon the Amorite, king of Heshbon, and his land. Begin to possess it, and contend with him in battle.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טוברשב״םאבן עזראפירוש מחכמי צרפתרמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שיהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייומלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
קוּמוּ טוּלוּ וַעֲבַרוּ יָת נַחְלָא דְּאַרְנוֹן חֲזִי דִּמְסַרִית בִּידָךְ יָת סִיחוֹן מַלְכָּא דְּחֶשְׁבּוֹן אֱמוֹרָאָה וְיָת אַרְעֵיהּ שָׁרִי לְתָרָכוּתֵיהּ וְאִתְגָּרִי לְמֶעֱבַד עִמֵּיהּ קְרָב.
Arise, remove, and pass over the river of Arnon: behold, I have delivered into your hand Sihon, king of Heshbon, the Amorite, and his land; begin to cast him out, and rouse yourself to make battle with him.
קומו טלוא ועברו ית נחלה דארנונה חמון דהא מסרית בידיכון ית סיחון מלכא דחשבון אמורייה וית ארעיה שרון למירת ותתגרון לקבלהוןב סדרי קרבג.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״טלו״) גם נוסח חילופי: ״וטולו״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לקבלהון״) גם נוסח חילופי: ״בהון״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קרב״) גם נוסח חילופי: ״קרבה״.
אזדקפו טולו ועיברו ית נחלי ארנונא חמון די מסרית בידיכון ית סיחון מלכא דחשבון ואמוראה וית ארעיה שרי לתרכותיה ותתגרי למסדרא לקובליה סדרי קרבא.
Arise, take your journey, and pass over the river Arnona; behold, I have delivered into your hands Sihon the king of Heshbon and the Amoraah, and his land: begin to drive them out, and to provoke him to wage war.
החל רש והתגר בו מלחמה – אבל הקב״ה לא אמר שישלח אלא מעצמו שלח.
פַקֻוְמֻוא וַארחַלֻוא וַאעבֻּרֻוא וַאדִי אַרנֻוןַ אֻנטֻ׳ר קַד אַסלַמתֻ פִי יַדִךַּ סִיחֻוןֻ מַלִךַּ חִשׁבּוּןַ אלאַמֻורִיֻ וַבַּלַדַהֻ פַאבּדַאְ וַקַרִּצ׳הֻ וַתַּחַרַּשׁ בִּמֻחַארַבַּתִהִ
ולכן קמו וסעו ועברו את נחל ארנון, ראה בתשומת לב כי כבר הסגרתי בידיהם את סיחון מלך חשבון האמורי ואת-ארצו, אזי התחל לכרסם בכחם, והתגר להלחם נגדם.
פס׳: קומו סעו ועברו את נחל ארנון – היא תחלת ירושת ישראל שנאמר החל רש לרשת את ארצו:
והתגר בו – כמו: והתגרה.
והתגר בו ENGAGE HIM [IN BATTLE]: The form והתגר [should be understood] as if והתגרה [were written].⁠1
1. In other words, the word is an apocopated form of the hitpael imperative for a final-heh verb.
Rashbam often comments on the shortened forms of final-heh verbs in the imperfect or the imperative. See e.g. his comment to Numbers 17:25, and note 48 there. The grammatical point here is unarguable. See e.g. G.-K. 75k and 75cc.
החל רש – מן ירושה.
BEGIN TO POSSESS IT. The word rash (possess) comes from the word yerushah (possession).⁠1
1. Its root is yod, resh, shin. There is no yod in rash. Hence Ibn Ezra's comment.
ועברו את נחל ארנון – ובאו להם למזרחי צפוני של ארץ ישראל, והיה להם לעבור דרך מלכות סיחון ועוג היושב על הירדן.
ראה נתתי בידך את סיחון וגו׳ – הדיבור הזה הוא האמור למטה: ראה החילותי תת לפניך (דברים ב׳:ל״א), וקודם לכן שלח לו מלאכים ממדבר קדמות (דברים ב׳:כ״ו), כי אחרי שיצונו השם: החל רש והתגר בו מלחמה, לא ישלח לו דברי שלום: אעברה בארצך, כי אם ישמע אליו יהיה עובר על דברי השם, ואם ידע שלא ישמע יהיה שליחותו לריק. ולא תחשוב לומר כי היא המצוה שנצטוינו: כי תקרב אל עיר להלחם עליהא וקראת אליה לשלום (דברים כ׳:י׳), כי שם כתוב: והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס וגו׳ (דברים כ׳:י״א), וכאן אם שמע להם לא היו נוגעים בו כלל. אבל פירוש: ואשלח מלאכים (דברים ב׳:כ״ו) – וכבר שלחתי מלאכים, אבל הקדים דברי השם לבאר: כי הקשה י״י אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו (דברים ב׳:ל׳), לומר כי הכל סבה מהשם, כי כן אמר לי.
א. כן בכ״י פולדה 2, דפוס ליסבון, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 3255, מינכן 137 חסר: ״להלחם עליה״.
BEHOLD, I HAVE GIVEN INTO THY HAND SIHON. This statement is the same as the one stated below, Behold, I have begun to deliver up Sihon.⁠1 Before that, Moses sent to him [Sihon] messengers out of the wilderness of Kedemoth,⁠2 but after G-d had commanded him, [Moses, in (24) before us,] begin to possess it, and contend with him in battle he would no longer send him words of peace, saying: 'Let me pass through thy land.'3 For if Sihon were to hearken to him, Moses would have been transgressing the words of G-d [by not waging war against Sihon as he had been commanded in (24)], and if Moses knew in advance that Sihon would not hearken, his message would have been pointless. [Therefore, we must say that Moses' message to Sihon, as stated in Verses 26-29, was sent before G-d's command here in (24).] Now, do not think of saying [that Moses' message of peace] is in accordance with the commandment wherein we have been charged, When thou drawest nigh unto a city to fight against it, then proclaim peace unto it4 [and, therefore, you might think that even after G-d told Moses to begin to possess Sihon's land he was still obligated to send the message of peace, here recorded in Verses 26-29 — that is not the case]. For [in the injunction to call for peace] it is written, And it shall be, if it make thee answer of peace, and open unto thee, then it shall be, that all the people that are found therein shall become tributary unto thee, and shall serve you.⁠5 Here, however, if Sihon had hearkened to them, they would not have touched him at all. But the meaning of the expression, and I sent messengers,⁠6 is that "I had already sent messengers.⁠" Moses, however, introduced the words of G-d [to begin contending with Sihon in battle with the fact that he sent a message of peace] in order to explain for the Eternal thy G-d hardened his spirit7 [a hardening of the spirit that took place following Moses' earlier message when Sihon could have seized the opportunity to make peace], meaning to say that it was all caused by G-d, for so He told me.
1. Further, (31).
2. (26). Ramban is thus stating that Verses 26-29 [recording Moses' proposal for a peaceful passage through Sihon's land] actually took place before G-d's command to him to begin the battle against Sihon as stated in (24).
3. Verses 26-27.
4. Further, 20:10.
5. Ibid., (11).
6. (26). Ramban is thus stating that Verses 26-29 [recording Moses' proposal for a peaceful passage through Sihon's land] actually took place before G-d's command to him to begin the battle against Sihon as stated in (24).
7. (30).
החל רש – מלשון ירושה. ודרשו רז״ל החל רש, עשיתי ארצו חולין לפניך. והכוונה בזה כי עמון ומואב טיהרו בסיחון, ומעתה מותר להם לכבוש הארץ כי היא של סיחון.
החל רש, "commence to take possession;⁠" רש is derived from ירושה, meaning 'inheritance'. According to Jerusalem Talmud Sheviit 6,1 the word החל is derived from חולין, "profane, not sacred.⁠" God told Moses that as far as the Israelites were concerned, He had made the land of the Emorites no longer "sacred" i.e. out of bounds to the Jewish people. It was permitted to conquer that land seeing that it belonged to an idolater, Sichon. [I suppose this means "as opposed to the Moabites who had owned most of it at one time and whose territory God had declared out of bounds to the Israelites.⁠" Ed.].
ראה נתתי בידך את סיחון – כתב הרמב״ן הדבור הזה הוא האמור למטה ראה החילותי תת לפניך את סיחון וקודם לכן שלח לו מלאכים כי אחרי שצוה השם החל רש והתגר בו מלחמה לא היה שולח לו דברי שלום כי אם ישמע אליו יהיה עובר על דברי השם ואם ידע שלא ישמע יהיה שליחתו לריק ואין לומר כי היא ממצוה שנצטוינו בה כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלו׳ כי שם כתיב והיה כל העם הנמצא בה יהיה לך למס ועבדוך וכאן אם שמע להם לא היה נוגעין בו אבל פי׳ ואשלח מלאכים וכבר שלחתי מלאכים אבל הקדים דבר השם לומר כי הכל סיבה מאת ה׳ שהקשה את רוחו:
ראה נתתי בידך את סיחון, "See! I have delivered in your hand Sichon, etc.⁠" Nachmanides writes that this address by Moses is a quote from Moses' address to the people commencing in verse 31. Here we are merely told that prior to the campaign Moses did send out spies to ascertain the militarily best way of provoking the confrontation. Once God mentioned the fact that in this instance Israel was to provoke war, Moses did not send any more spies, etc. The reason was that in the event that Sichon would have proved to be in a conciliatory mood, Moses would have violated God's command to provoke war with Sichon. On the other hand, if Moses knew that the messengers dispatched to ask for permission to traverse the land would be rejected out of hand, why did he bother? We cannot answer that Moses sent these messengers from his own initiative in order to comply with the rule that prior to a war of expansion the opposing side must be given a chance to surrender peacefully, as per Deut. That command certainly did not refer to the 7 Canaanite nations of whom he had been told not to allow a single soul to survive! Moreover, normally, the people of cities captured in a war of expansion, authorised by God- would become prisoners of war, slaves, etc, whereas if Sichon had agreed, none of his land would have been touched at all? We must therefore translate the line ואשלח מלאכים in verse 26 as being in the past tense. He introduced the whole story by explaining that God's hand had been involved from the first moment, and that Sichon's refusal had been engineered by God so as to set in motion the scenario that would lead to his destruction, and his people would know that their king himself had been to blame.
ראה נתתי בידך את סיחון – מלמד שהראהו שרו של סיחון בידו כפות.
החל – ד׳. ב׳ הכא ואידך החל וכלה. וגלות החל הזה. החל רש החל וכלה שהיו משכעה עממין שנאמר בהם לא תחיה כל נשמה וגלות החל מלמד שרמז למשה הגלות א״נ כי היכי דכתיב הכא החל רש אף התם נמי כתיב ירשו את ערי הנגב. וכדאיתא בתנחומא כל הנסים שעשה הקב״ה במדבר עתידין להעשות לישראל בציון.
ראה נתתי בידך את סיחון – אין לשאול מה חטא סיחון יותר מאדום והאחרים, כי כן רצה השם, ודי ברצונו טעם מספיק.
סעו ועברו את נחל ארנון – הוא היה התחלת גבול בסיחון כמו שנתבאר בפרשת פרה.
ראה נתתי בידך את סיחון וגו׳ – אין ראוי לספק איך שלח לו משה דברי שלום והשם יתעלה צוהו שיתגר בם מלחמה וזה כי הוא מבואר באופן כולל ממה שנזכר בפרשת שופטים כי גם בארץ כנען צוה השם יתעלה שכאשר יקרבו אל עיר להלחם עליה יקראו אליה לשלום ולזה הוא מבואר שרצון השם יתעלה היה שיקראו לו לשלום תחלה ולולי זה לא עשה משה ככה והנה זכר כי השם יתעלה הקשה רוחו ואמץ את לבבו לבלתי תתם לעבור בגבולו למען תתו ביד ישראל ולא היה בזה עול בחק השם יתעלה כמו שביאר בהקשת השם יתעלה את לב פרעה בפרשת וארא.
ורגזו וחלו מפניך – הוא מעניין יראה כטעם רגזו ואל תחטאו חדלו רוגז.
קומו סעו ועברו את נחל ארנון ראה נתתי וגו׳ עד וחלו מפניך לפי שכל האזהרות והצווי׳ שזכר היו שלא ילחמו ישראל. זכר עתה שלא יחשבו שכן יהיה תמיד. אבל שמיד יתחילו להלחם עם סיחון ושהוא יתברך כבר נתן בידם אותו ואת ארצו ולכן יתחיל להלחם בו.
ואמר החל רש והתגר בו מלחמה והיה ראוי שיאמר התגר בו מלחמה ורש כי המלחמה תקדים לירוש׳ אבל הוא להגיד שהיה לפניו יתברך הדבר נגזר וכאלו היתה הארץ כבר נכבשת. ולכן אמר שיתחיל לרשת את הארץ ולהתגרות בו מלחמה. ופי׳ התגר בו מלחמה בקש תואנות להלחם בו.
סְעוּ: הסמ״ך דגושה. [סְּעוּ].
והתגר בו – זה נאמר לו אחר ששלח מלאכים בדברי שלום, והוא הדבור אל תירא אותו1 (במדבר כ״א:ל״ד), האמור בפרשת חקת. וכאן אין סדר מוקדם ומאוחר.
1. צ״ע שהרי דיבור זה נאמר שם לפני מלחמת עוג, ולא לפני מלחמת סיחון.
ראה נתתי בידך את סיחן – הדיבור הזה הוא האמור למטה ראה החילותי תת לפניך וגומר, וקודם לכן שלח לו מלאכים ממדבר קדמות, כי אחרי שצוהו השם החל רש והתגר בו מלחמה לא ישלח לו דברי שלום אעברה בארצך, כי אם ישמע אליו יהיה עובר על דברי השם, ואם ידע שלא ישמע יהיה שליחותו לריק, אולם פירוש ואשלח מלאכים כבר שלחתי מלאכים, והקדים כאן דברי השם לבאר כי הקשה ה׳ את רוחו, לומר כי הכל סבה מאת השם כי כן אמר לי:
החל רש – עתה יתחיל ישראל לרשת עמל לאומים, כי קודם לכן לא היה להם אחוזה אפילו מדרך כף רגל:
והתגר בו מלחמה – נגד מה שאמר אצל בני עשו ובני לוט אל תתגר, יאמר כאן לא די שאיני מזהירך מגירוי המלחמה אלא שאני מצוך והתגר בו מלחמה:
קומו סעו ועברו את נחל ארנון – כבר בארתי (בפ׳ חוקת בפסוק ואת הנחלים ארנון), שנחל ארנון בעצמו ניתן לישראל במתנה מה׳, והוא היה בין ארץ סיחון וארץ מואב וכ״א חשב שהוא מחלקו כי היה מערי הגבול וה׳ נתנו במתנה לישראל כמ״ש (לקמן ג טז) ועד נחל ארנון תוך הנחל וגבול, ובמה שעברו את נחל ארנון כבר ירשו קצת מחלק מואב שטהר בסיחון ובזה כבר היו אתו במלחמה כי נגעו בגבולו, ועז״א קומו ועברו את נחל ארנון החל רש שבזה החלו לירש מארצו וזה היה הגרוי למלחמה:
קומו1 סעו – לא תלכו הלאה לצד צפון עד בני עמון אלא קומו בזריזות לצד מערב ארץ ישראל. וכתיב דגש בתיבת סעו2 ללמד על חוזק הברה3 באשר היה קשה על הרבה מישראל העברה זו וללחום עם סיחון ונוח היה לבקש עצות אחרות איך להגיע לארץ ישראל ע״כ בא באזהרה יתירה ליסע כאן.
החל רש – תחלת ביאה בארץ זו בשביל העברה יהיה תחלת ירושה ממש4, לא כמו שהיה באדום ומואב אם היו רוצין המלכים. והתגר בו מלחמה5 – אם לא יתנו לעבור לא תחדול גם מלהלחם בו. אבל לא נצטוה ללחום דוקא עתה. וזה דיוק לשון הקב״ה והתגר6, היינו מעשה התחרות המביא לידי מלחמה. ובאמת7 יותר טוב היה אם הניח סיחון לעבור בארצו ולכבוש תחלה ארץ שבעה עממין שקדושה יותר, ולא היה ב״ר וב״ג מתנחלים בעה״י ולא גלו תחלה8, ולא מצא את ישראל רעה כ״כ באחרית הימים כמו שיבא להלן.
1. מלת ״קומו״ מיותרת לכאורה.
2. שלא כמשפט.
3. כך שיטת רבינו בכל מקום במשמעות של דגש המופיע שלא כמשפט.
4. עיין ברבינו להלן פסוק ל״א שלשורש ״רש״ יש שתי משמעויות – ירושה וגירוש, וכאן מפרש רבינו במשמעות ירושה. ומשמעותה היא, שרק עתה הקב״ה קבע שעם ישראל יירשו את ארץ סיחון כירושה ממש וישבו בה, מה שלא היה הרצון מתחילה, כפי שביאר רבינו בד״ה הסמוך.
5. הבעיה בפסוק הזה מנוסחת ע״י הרמב״ן, וז״ל: הדבור הזה (״ראה נתתי בידך את סיחון״) הוא האמור למטה (פסוק ל״א) ״ראה החילותי תת לפניך״, וקודם לכן שלח לו מלאכים ממדבר קדמות. כי אחרי שיצונו ה׳ ״החל רש והתגר בו מלחמה״ לא ישלח לו דברי שלום ״אעברה בארצך״, כי אם ישמע אליו יהיה עובר על דברי ה׳, ואם ידע שלא ישמע יהיה שליחותו לריק (עכ״ל). רבינו פותר את הבעיה בדרך אחרת. (ועיין בתנחומא פרשת חוקת (כ״ב) יישוב בעיה זו).
6. היה לו לומר ׳החל רש ועשית עמו מלחמה׳.
7. והוכחה לזה משילוח המלאכים לשלום גם לסיחון – להלן פסוק כ״ו.
8. כמוזכר במלכים ב׳ (טו,כט) ״בימי פקח מלך ישראל, בא תגלת פלאסר מלך אשור, ויקח את עיון... ואת קדש ואת חצור ואת גלעד... ויגלם אשורה״.
המשך לפסוק י״ט בצורה דומה להמשך פסוק י״ג אל פסוק ט.
רש – בר׳ קמוצה במקום רש ב׳ צרויה (דברים א׳:כ״א) מפני טעם האתנחתא. לדברי ארליך הרי זה בינוני פועל משורש ריש ערבית راس ופירושה לרכוש משהו.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טוברשב״םאבן עזראפירוש מחכמי צרפתרמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שיהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייומלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144