[טו] רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה – הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהוּא זָהִיר בְּכִבּוּד אָב וָאֵם, מַהוּ שְׂכָרוֹ. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא כִּבּוּד אָב וָאֵם וכו׳.
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אֵי זֶהוּ כִּבּוּד אָב וָאֵם, אָמַר לָהֶם צְאוּ וּרְאוּ מֶה עָשָׂה דָּמָה בֶּן נְתִינָה בְּאַשְׁקְלוֹן וְהָיְתָה אִמּוֹ חַסְרַת דַּעַת, וְהָיְתָה מַסְטַרְתּוֹ בֵּין חֲבֵרָיו, וְלֹא הָיָה אוֹמֵר לָהּ אֶלָּא דַּיֵּךְ אִמִּי. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ פַּעַם אַחַת בָּאוּ חֲכָמִים אֶצְלוֹ לִקַּח הֵימֶנּוּ אֶבֶן אַחַת טוֹבָה שֶׁנֶּאֶבְדָה מִכְּלִי כֹּהֵן, שֶׁהָיָה דָּר בְּאַשְׁקְלוֹן, וּפָסְקוּ עִמּוֹ בְּאֶלֶף זְהוּבִים, נִכְנָס וּמָצָא רַגְלוֹ שֶׁל אָבִיו פְּשׁוּטָה עַל הַתֵּבָה שֶׁהָיְתָה אֶבֶן טוֹבָה בְּתוֹכָה וְהָיָה יָשֵׁן, וְלֹא בִּקֵּשׁ לְצַעֲרוֹ וְיָצָא לַחוּץ רֵיקָם, כֵּיוָן שֶׁלֹא הוֹצִיאָהּ כַּסְּבוּרִין שֶׁמְּבַקֵּשׁ מֵהֶן יוֹתֵר, וְהֶעֱלוּ דָּמֶיהָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים זְהוּבִים. כְּשֶׁנֵּעוֹר אָבִיו מִשְׁנָתוֹ נִכְנָס וְהוֹצִיאָהּ לָהֶן, בִּקְּשׁוּ לִתֵּן לוֹ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים זְהוּבִים, אָמַר לָהֶם חַס לִי, אֵינִי נֶהֱנָה מִשְׂכַר אֲבוֹתַי, אֶלָּא, בַּדָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁפָּסַקְתִּי עִמָּכֶם, אֶלֶף זְהוּבִים, כָּךְ אֲנִי נוֹטֵל מִכֶּם. וּמַה שָּׂכָר נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּאוֹתָהּ שָׁנָה יָלְדָה פָּרָתוֹ פָּרָה אֲדֻמָּה, וּמְכָרָהּ יוֹתֵר מֵעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים זְהוּבִים. רְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כִּבּוּד אָב וָאֵם.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא כִּבֵּד בְּרִיָּה אֶת אֲבוֹתָיו כְּמוֹ אֲנִי אֶת אֲבוֹתַי, וּמָצָאתִי שֶׁכִּבֵּד עֵשָׂו לְאָבִיו יוֹתֵר מִמֶּנִּי. כֵּיצַד, אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִי בְּכֵלִים צוֹאִים, וּכְשֶׁהָיִיתִי הוֹלֵךְ לַשּׁוּק הָיִיתִי מַשְׁלִיךְ אוֹתָן הַכֵּלִים וְלוֹבֵשׁ כֵּלִים נָאִים וְיוֹצֵא בָהֶן, אֲבָל עֵשָׂו לֹא הָיָה עוֹשֶׂה כֵן, אֶלָּא אוֹתָן כֵּלִים שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ וּמְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן אֶת אָבִיו, הֵן מְעֻלִּים. תֵּדַע לְךָ, בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא לָצוּד וּלְהָבִיא לְאָבִיו שֶׁיְבָרֵךְ אוֹתוֹ, מֶה עָשְׂתָה רִבְקָה שֶׁהָיְתָה אוֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ, נָתְנָה לוֹ מַטְעַמִּים וְאָמְרָה לוֹ לֵךְ אֵצֶל אָבִיךָ וְטֹל הַבְּרָכוֹת עַד שֶׁלֹא יִטֹּל אוֹתָן אָחִיךָ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לָהּ יַעֲקֹב אִמִּי אֵין אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁעֵשָׂו אָחִי: אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק
(בראשית כ״ז:י״א), שֶׁלֹא יַרְגִּישׁ אָבִי שֶׁאֵינִי עֵשָׂו וַאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ בְּפָנָיו, מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר: אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וגו׳
(בראשית כ״ז:י״ב). אָמְרָה לוֹ בְּנִי אָבִיךָ עֵינָיו כֵּהוֹת וַאֲנִי מַלְבֶּשֶׁת אוֹתְךָ אוֹתָן כֵּלִים נָאִים שֶׁאָחִיךָ לוֹבֵשׁ וּמְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן אֶת אָבִיךָ, וְאַתָּה נִכְנָס אֶצְלוֹ וְהוּא אוֹחֵז בְּיָדְךָ וְסָבוּר בְּךָ שֶׁאַתָּה עֵשָׂו וּמְבָרֵךְ אוֹתְךָ, וּמִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו וגו׳
(בראשית כ״ז:ט״ו), שֶׁבָּהֶן הָיָה לָמוּד לְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב
(בראשית כ״ז:ט״ו). לְפִיכָךְ כְּשֶׁנִּכְנַס יַעֲקֹב אֶצְלוֹ מַה יִּצְחָק אוֹמֵר לוֹ: הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו
(בראשית כ״ז:כ״ב), בֵּרַךְ אוֹתוֹ וְיָצָא לוֹ, וּבָא עֵשָׂו וְנִכְנַס אֵצֶל אָבִיו, אָמַר לוֹ מִי אַתָּה מֵסִיחַ עִמִּי בְּלֵב [נסח אחר: בקול] גָּדוֹל, אָמַר לוֹ: אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו
(בראשית כ״ז:ל״ב), כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אֶת קוֹלוֹ יָדַע שֶׁעֵשָׂו הוּא, אָמַר לוֹ בְּנִי: בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ
(בראשית כ״ז:ל״ה), בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל עֵשָׂו צֹוֵחַ וְאוֹמֵר בּוֹא וּרְאֵה מֶה עָשָׂה לִי הַתָּם הַזֶּה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים
(בראשית כ״ה:כ״ז), לֹא דַי שֶׁצָּחַק לִי עַל שֶׁמָּכַרְתִּי לוֹ אֶת בְּכוֹרָתִי, וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי
(בראשית כ״ז:ל״ו), הָא לָמַדְתָּ שֶׁעֵשָׂו הָיָה זָהִיר בִּכְבוֹד אֲבוֹתָיו.
אָמַר רַבִּי יוּדָן כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מִלְחָמָה, הֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אוֹתוֹ הַר שֶׁהָאָבוֹת קְבוּרִים בּוֹ, אָמַר לוֹ, משֶׁה, אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, אֵין אַתֶּם יְכוֹלִין לְהִזְדַוֵּג לוֹ, עַד עַכְשָׁו מִתְבַּקֵּשׁ לוֹ שְׂכַר הַכִּבּוּד שֶׁכִּבֵּד אֶת אֵלּוּ שֶׁקְּבוּרִין בָּהָר הַזֶּה, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן, רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה.
[טז] דָּבָר אַחֵר:
רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה – זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מִי יוֹבִלֵנִי עִיר מָצוֹר
(תהלים ס׳:י״א), זוֹ רוֹמִי, וְלָמָּה דָוִד קוֹרֵא אוֹתָהּ מָצוֹר, עִיר שֶׁמֵּצֵרָה וּמְבַצְּרָה לְיִשְׂרָאֵל.
דָּבָר אַחֵר: עִיר מָצוֹר, שֶׁמְבֻצֶּרֶת מִכָּל מָקוֹם, שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לִכְבּשׁ אוֹתָהּ.
דָּבָר אַחֵר: עִיר מָצוֹר, עִיר שֶׁהַכֹּל מְבַצְּרִין אוֹתָהּ.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָיָה דָוִד מִתְאַוֶּה וְאוֹמֵר מִי יוֹבִלֵנִי עִיר מָצוֹר, מִי יִתֵּן שֶׁאֶפָּרַע מִמֶּנָּה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דָּוִד, וְיָכוֹל אַתָּה לָהּ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם
(תהלים ס׳:י״א), אָמַר לְפָנָיו מִי שֶׁכְּבָר הִשְׁלִיטַנִי עַל אֱדוֹם הוּא מַשְׁלִיט אוֹתִי אַף עַל זוֹ סַגִּיאִין, וּמִנַּיִן שֶׁשָּׁלַט דָּוִד עַל אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִבִים
(שמואל ב ח׳:י״ד). מַהוּ נְצִיבִים, רַבִּי סִימוֹן אָמַר קַסְטְרֵס. רַבָּנָן אָמְרִי אַדְרִיאַנְטִין.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דָּוִד, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיָּדֶיךָ חַדּוֹת וַחֲרוּצוֹת, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִרְדּוֹת אֶת עוֹלָמִי בָּהֶם.
דָּבָר אַחֵר: דָּוִד, אֲנִי צָרִיךְ לָהּ לְדוֹרוֹת, וּכְבָר משֶׁה רַבְּךָ בִּקֵּשׁ לְהִזְדַוֵּג בָּהֶן, וְאָמַרְתִּי לוֹ רַב לָכֶם, רַב יְצַוֶּה לְתַלְמִידָיו סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה.
[יז] דָּבָר אַחֵר:
רַב לָכֶם סֹב – זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: דּוֹם לַה׳ וְהִתְחוֹלֵל לוֹ וגו׳
(תהלים ל״ז:ז׳), מַהוּ וְהִתְחוֹלֵל לוֹ, צַפֵּה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וגו׳
(תהלים מ״ב:ו׳).
דָּבָר אַחֵר: וְהִתְחוֹלֵל לוֹ, אָמַר רַבִּי תַּחְלִיפָא דְקֵסָרִין, מַהוּ וְהִתְחוֹלֵל לוֹ, אִם בָּאוּ עָלֶיךָ יִסּוּרִין קַבֵּל אוֹתָן בְּחִילָה. אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ
(תהלים ל״ז:ז׳), זֶה עֵשָׂו, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה
(ירמיהו י״ב:א׳). בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת
(תהלים ל״ז:ז׳), זֶה עֵשָׂו שֶׁדָּן אֶת בְּנֵי הָאָדָם בְּעָרְמָה, כֵּיצַד, הַדַּיָּן הַזֶּה שֶׁל מַלְכוּת, דָּן אֶת הָרוֹצֵחַ, וְהוּא אוֹמֵר לָמָּה הָרַגְתָּ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא הֲרַגְתִּיו, וְהוּא שׁוֹאֵל אוֹתוֹ וְאוֹמֵר וּבַמֶּה הֲרַגְתּוֹ בְּסַיָּף אוֹ בְּרוֹמַח אוֹ בְּסַכִּין.
דָּבָר אַחֵר: דּוֹם לַה׳ וְהִתְחוֹלֵל לוֹ, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ הַשּׂוֹנְאִים לְהַחֲרִיב אֶת יְרוּשָׁלַיִם, הָיוּ שָׁם שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל מַזִּיקִין, וְהָיוּ עוֹמְדִים עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל לִפְגֹּעַ בָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת הַשְּׁכִינָה רוֹאָה וְשׁוֹתֶקֶת, מִנַּיִן, שֶׁכְּתִיב: הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְנֵי אוֹיֵב
(איכה ב׳:ג׳), אַף הֵם נָתְנוּ מָקוֹם.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, רָאָה אוֹתוֹ מַחֲרִיב אֶת בֵּיתוֹ, וְשׁוֹתֵק לוֹ, וְאַתֶּם מְבַקְּשִׁין לְהִזְדַּוֵּג לוֹ, עַד עַכְשָׁו מִתְבַּקֵּשׁ לוֹ שְׂכַר כִּבּוּד אֲבוֹתָיו.
רַב לָכֶם סֹב – מַהוּ סֹב אֶת הָהָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הַרְבֵּה סִבֵּב עֵשָׂו אֶת הוֹרוֹ זֶה, זֶה אָבִיו שֶׁהָיָה זָקוּק לוֹ לְהַאֲכִילוֹ, מִנַּיִן: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִּד בְּפִיו
(בראשית כ״ה:כ״ח).
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי גְּדַלְיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גְּמוּלוֹת אֲנִי פּוֹרֵעַ, בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב דּוֹרוֹן לְעֵשָׂו, מֶה עֵשָׂו אוֹמֵר לוֹ: יֶשׁ לִי רָב
(בראשית ל״ג:ט׳), לֹא תִצְטָעֵר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה כִּבְּדוֹ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אֲנִי אוֹמֵר לוֹ פְּנוּ מִלְּפָנָיו רַב לָכֶם סֹב.
[יח] דָּבָר אַחֵר: מַהוּ
רַב לָכֶם – אָמַר רַבִּי אַחָא נוֹגְעִין אַתֶּם בּוֹ, בְּשֶׁלָּכֶם אַתֶּם נוֹגְעִים, כֵּיצַד, בְּרָכָה אַחַת בֵּרְכוֹ אָבִיו: וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה
(בראשית כ״ז:מ׳), וּלְיַעֲקֹב בֵּרַךְ עֶשֶׂר בְּרָכוֹת, מִנַּיִן, שֶׁכֵּן כְּתִיב: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם
(בראשית כ״ז:כ״ח), אִם בְּטֵלָה הִיא בִּרְכָתוֹ, אַף עֶשֶׂר שֶׁלָּכֶם בְּטֵלוֹת, רַב לָכֶם סֹב.
[יט] אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, כְּשֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו אֵצֶל אָבִיו וְרָאָה שֶׁנָּטַל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת, אָמַר לוֹ לֹא הִנַּחְתָּ לִי אֲפִלּוּ בְּרָכָה אֶחָת, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲלֹא אָצַלְתָּ לִי בְּרָכָה
(בראשית כ״ז:ל״ו). אָמַר לוֹ יִצְחָק אֲפִלּוּ אֲנִי מְבָרֶכְךָ, לוֹ אֲנִי מְבָרֵךְ, לֹא כָךְ אָמַרְתִּי לוֹ: הֱוֵה גְּבִיר לְאַחֶיךָ
(בראשית כ״ז:כ״ט), הָעֶבֶד וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לֹא שֶׁל אֲדוֹנָיו הֵם. מַהוּ פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה, אָמַר רַבִּי חִיָּא אָמַר לָהֶם אִם רְאִיתֶם אוֹתוֹ שֶׁמְבַקֵּשׁ לְהִתְגָּרוֹת בָּכֶם אַל תַּעַמְדוּ כְּנֶגְדוֹ אֶלָּא הַצְפִּינוּ עַצְמְכֶם מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיַּעֲבֹר עוֹלָמוֹ, הֱוֵי פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם, אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָבִיו מְבָרְכוֹ: וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה
(בראשית כ״ז:מ׳), וְאַתָּה מַסְכִּים עִמּוֹ וְאוֹמֵר לָנוּ הַצְפִּינוּ עַצְמְכֶם מִפָּנָיו, וּלְהֵיכָן נִבְרָח. אָמַר לָהֶן, אִם רְאִיתֶם שֶׁמִּזְדַּוֵּג לָכֶם בִּרְחוּ לַתּוֹרָה, וְאֵין צָפֹנָה אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה
(משלי ב׳:ז׳).
דָּבָר אַחֵר: מַהוּ
צָפֹנָה – אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמְתִּינוּ עַד עַכְשָׁו מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לָבוֹא, וִיקַיֵּם: מָה רַב טוּבְךָ וגו׳
(תהלים ל״א:כ׳).