×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(לא) {ששי} וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֵלַ֔י רְאֵ֗ה הַֽחִלֹּ֙תִי֙ תֵּ֣ת לְפָנֶ֔יךָ אֶת⁠־סִיחֹ֖ן וְאֶת⁠־אַרְצ֑וֹ הָחֵ֣ל רָ֔שׁ לָרֶ֖שֶׁת אֶת⁠־אַרְצֽוֹ׃
Hashem said to me, "Behold, I have begun to deliver up Sihon and his land before you. Begin to possess, that you may inherit his land.⁠"
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)דברים רבהמדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזראעקדת יצחק פירושאברבנאלאור החייםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
וַאֲמַר יְיָ לִי חֲזִי דְּשָׁרִיתִי לְמִמְסַר קֳדָמָךְ יָת סִיחוֹן וְיָת אַרְעֵיהּ שָׁרִי לְתָרָכוּתֵיהּ לְמֵירַת יָת אַרְעֵיהּ.
And the Lord said to me, See, I have begun to deliver to you Sihon and his country; begin you to drive him out, that you may inherit his land.
ואמר י״י לי אמר משה חמי דהאא שריית לממסר קדמךב ית סיחון וית ארעיה שרון למירתג למחסנה ית ארעיה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דהא״) גם נוסח חילופי: ״הא״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לממסר קדמך״) גם נוסח חילופי: ״לממסור קדמיכון״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למירת״) גם נוסח חילופי: ״למירות״.
ואמר י״י לי חמי באורכות שימשא וסיהרא דשריית לממסר בידך ית סיחן וית ארעיה שרי לתרכותיה למירות ית ארעיה.
And the Lord said to me, See, within the space of a sun and a moon I have begun to deliver Sihon and his country into thy hand; begin you to cast him out, to inherit his land.
[כא] וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל משֶׁה רְאֵה הַחִלוֹתִי וגו׳ – הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ עֶרֶב שַׁבָּת וְחָשְׁכָה לוֹ, וְהָיוּ בְּיָדָיו מָעוֹת אוֹ דָּבָר אַחֵר, הֵיאַךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים, מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ לוֹ בַּדֶּרֶךְ נוֹתֵן כִּיסוֹ לְנָכְרִי, וְלָמָּה מֻתָּר לוֹ שֶׁיִּתֵּן אוֹתוֹ לְנָכְרִי, אָמַר רַבִּי לֵוִי כְּשֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ לֹא נִצְטַוּוּ אֶלָּא עַל שִׁבְעָה דְבָרִים וְאֵין הַשַּׁבָּת מֵהֶן, לְפִיכָךְ הִתִּירוּ שֶׁיִּתֵּן אוֹתוֹ לְנָכְרִי. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁשָּׁמַר אֶת הַשַּׁבָּת עַד שֶׁלֹא קִבֵּל עָלָיו אֶת הַמִּילָה חַיָּב מִיתָה, לָמָּה, שֶׁלֹא נִצְטַוּוּ עָלֶיהָ. וּמָה רָאִיתָ לוֹמַר עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁשָּׁמַר אֶת הַשַּׁבָּת חַיָּב מִיתָה, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ וּמַטְרוֹנָה יוֹשְׁבִין וּמְסִיחִין זֶה עִם זֶה, מִי שֶׁבָּא וּמַכְנִיס עַצְמוֹ בֵּינֵיהֶם אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה, כָּךְ הַשַּׁבָּת הַזּוֹ בֵּין יִשְׂרָאֵל וּבֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ל״א:י״ז), לְפִיכָךְ כָּל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁבָּא וּמַכְנִיס עַצְמוֹ בֵּינֵיהֶם עַד שֶׁלֹא קִבֵּל עָלָיו לִמּוֹל חַיָּב מִיתָה. רַבָּנָן אָמְרֵי אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לְפִי שֶׁלֹא נִצְטַוּוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עַל הַשַּׁבָּת תֹּאמַר אִם הֵם עוֹשִׂים אוֹתָה אַתָּה נוֹשֵׂא לָהֶם פָּנִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן הַדָּבָר הַזֶּה אַתָּה מִתְיָרֵא, חַיֶּיךָ אֲפִלּוּ הֵם עוֹשִׂים כָּל מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֲנִי מַפִּילָן בִּפְנֵיכֶם, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרֵינַן בָּעִנְיָן רְאֵה הַחִלוֹתִי תֵּת לְפָנֶיךָ.
[כב] דָּבָר אַחֵר: רְאֵה הַחִלוֹתִי – זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים (תהלים קמ״ט:ח׳). וּמַהוּ מַלְכֵיהֶם, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אֵלּוּ הֵם מַלְכֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל (תהלים קמ״ט:ח׳), אֵלּוּ שָׂרֵיהֶם שֶׁל מַעְלָה, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹרֵעַ מְאֻמָּה עַד שֶׁפּוֹרֵעַ מִשָּׂרָהּ תְּחִלָּה, כֵּיצַד, פַּרְעֹה וְכָל הַמִּצְרִיִּים לֹא שִׁקְּעָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּיָּם עַד שֶׁשִּׁקַּע לְשָׂרָן תְּחִלָּה, מְנָא לָן, אָמְרֵי רַבָּנָן סוּסִים וְרוֹכְבֵיהֶם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא: סוּס וְרֹכְבוֹ (שמות ט״ו:א׳), זֶה הַשַּׂר שֶׁלָּהֶן, וּכְשֶׁיָּצְאוּ הַמִּצְרִיִּים לִרְדֹּף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל תָּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהָיוּ רוֹאִין שָׂרָן שֶׁל מִצְרַיִּם פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק דִּכְתִיב: וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם (שמות י״ד:י׳), זֶה הַשַּׂר שֶׁלָּהֶן, הֱוֵי לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וגו׳. וְאַף סִיחוֹן וְעוֹג כְּשֶׁבִּקְּשׁוּ לְהִזְדַּוֵּג עִם יִשְׂרָאֵל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, רְאֵה שֶׁהִפַּלְתִּי שַׂר שֶׁלָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה הַחִלוֹתִי תֵּת לְפָנֶיךָ.
[כג] דָּבָר אַחֵר: רְאֵה הַחִלוֹתִי – זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב (משלי י״ג:י״ב), אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה מְדַבֵּר בַּיְּשׁוּעָה הָעוֹמֶדֶת לָבוֹא, כֵּיצַד כְּשֶׁהַנָּבִיא אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל: עוֹד אַחַת מְעַט הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ (חגי ב׳:ו׳), הֵן אוֹמְרִים: תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם: הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא (ישעיהו ס״ב:י״א), אָמְרוּ: וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה (משלי י״ג:י״ב).
דָּבָר אַחֵר: תּוֹחֶלֶת מְמוּשָׁכָה, זֶה פַּרְעֹה, שֶׁהָיָה משֶׁה הוֹלֵךְ וּבָא וּמֵבִיא עָלָיו מַכּוֹת, וְעַל כָּל מַכָּה וּמַכָּה הָיוּ יִשְׂרָאֵל סְבוּרִין שֶׁמְּשַׁלְּחָן. וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה, זֶה מִלְחֲמוֹת סִיחוֹן וְעוֹג, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיָּד: רְאֵה הַחִלוֹתִי תֵּת לְפָנֶיךָ.
דָּבָר אַחֵר: מַהוּ רְאֵה הַחִלוֹתִי – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, משֶׁה, רְאֵה שֶׁהִפַּלְתִּי שַׂר שֶׁלָּהֶן, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, כְּמֶלֶךְ שֶׁאוֹסֵר שׂוֹנְאוֹ שֶׁל בְּנוֹ לְפָנָיו, וְאוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה בּוֹ כָּל מַה שֶּׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ.
[כד] דָּבָר אַחֵר: רְאֵה הַחִלוֹתִי – אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעָשָׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הַנִּסִּים הַלָּלוּ, נָפְלָה אֵימָתָן עַל כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד (שמות ט״ו:ט״ז), וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה עִם סִיחוֹן וְעוֹג, הָיוּ הָאֱמוֹרִיִּים שׁוֹאֲלִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ בְּחַיֶּיךָ אֻמָּה זוֹ שֶׁהִיא מְבַקֶּשֶׁת לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ מִלְחָמָה גִּבּוֹרִים הֵם אוֹ לֹא, כַּמָּה אֻמּוֹת הֵן, וְהֵן אוֹמְרִים בְּנֵי שָׁלשׁ אֻמּוֹת הֵן, אָמַר סִיחוֹן וְעוֹג וְכָל הָאֻמָּה הַזּוֹ שֶׁל בְּנֵי אָדָם בְּנֵי שָׁלשׁ אֻמּוֹת הֵן, אָמְרוּ נְזַיֵּן עַצְמֵנוּ וְנֵצֵא עֲלֵיהֶם וְאָנוּ הוֹרְגִין אוֹתָם, מִנַּיִן: וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ (דברים ב׳:ל״ב). בָּאוּ משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל לִתְחוּמָהּ שֶׁל אֶדְרֶעִי, אָמַר לָהֶן משֶׁה נַחְנֶה כָּאן וְאָנוּ נִכְנָסִין בְּשַׁחֲרִית, בָּאוּ לִכָּנֵס לְאֶדְרֶעִי וַעֲדַיִן לֹא הָיְתָה הָעַיִן רוֹאָה, תָּלָה משֶׁה אֶת עֵינָיו וְרָאָה אֶת עוֹג יוֹשֵׁב עַל הַחוֹמָה וְרַגְלָיו מַגִּיעוֹת לָאָרֶץ, אָמַר משֶׁה אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֲנִי רוֹאֶה, חוֹמָה אַחֶרֶת בָּנוּ אֵלּוּ בַּלַּיְלָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, זֶה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה הוּא עוֹג.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֹרֶךְ רַגְלָיו שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמּוֹת. אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא משֶׁה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַל תִּתְיָרֵא שֶׁאֲנִי מַפִּילוֹ לְפָנֶיךָ, מִנַּיִן: וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל משֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ (במדבר כ״א:ל״ד), עוֹג הָיָה תּוֹלֵשׁ הַר וְזוֹרֵק עַל יִשְׂרָאֵל, וּמשֶׁה הָיָה נוֹטֵל צְרוֹר וּמַזְכִּיר עָלָיו שֵׁם הַמְפֹרָשׁ וּסְמָכוֹ, יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים אֲרוּרוֹת הַיָּדַיִם שֶׁכָּךְ זוֹרְקוֹת, וֶאֱמוֹרִיִּים אוֹמְרִים, בְּרוּכוֹת הַיָּדַיִם שֶׁכָּךְ סוֹמְכוֹת.
וַיֹּאמֶר י״י אֵלַי רְאֵה הַחִלּוֹתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחוֹן – וּכְתִיב: וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיכֶם (עמוס ב׳:ט׳). בִּזְכוּת מָה. בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהַחֲכָמִים מוֹרִין אוֹתָהּ. אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, קָשֶׁה הָיָה סִיחוֹן, כְּמִגְדָּל וְחוֹמָה הָיָה גָּבְהוֹ, וְהָיָה קָשֶׁה מִכָּל הַבְּרִיּוֹת, וְאָרֹךְ מִכָּל מִגְדָּל שֶׁבָּעוֹלָם, וְרַגְלָיו מַגִּיעוֹת לָאָרֶץ, וְאֵין בְּרִיָּה בָּעוֹלָם יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּפָנָיו. וּמַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר, וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת (שם) מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כָּפָה שָׂר שֶׁלּוֹ וְשָׂר אַרְצוֹ וְהִפִּילוֹ מִמְּקוֹמוֹ וּמְסָרוֹ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת. אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, קָשִׁין הָיוּ סִיחוֹן וְעוֹג יוֹתֵר מִפַּרְעֹה וְחֵילוֹתָיו. וּכְשֵׁם שֶׁאָמְרוּ שִׁירָה עַל מַפֶּלֶת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, כָּךְ הָיוּ רְאוּיִין לוֹמַר שִׁירָה עַל מַפֶּלֶת סִיחוֹן וְעוֹג. אֶלָּא שֶׁבָּא דָּוִד וְאָמַר עֲלֵיהֶם שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְמַכֶּה מְלָכִים גְּדוֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים וְגוֹ׳, לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְגוֹ׳ (תהלים קל״ו:י״ז-י״ט).
(Deut. 2:31:) “And the Lord said unto me], ‘See I have begun to give Sihon and his land over to you.” It is also written (in Amos 2:9), “Yet I destroyed the Amorite1 before (you) [them].” By virtue of what? By virtue of the Torah, which the sages had taught. Our masters have said, “Sihon was difficult [to overcome].⁠2 His height was like a wall tower, and he was stronger than all creatures. He was taller than any tower on earth, but his feet reached to the earth. So no creature was able to stand before him, just as it says (Amos 2:9, cont.), “yet I destroyed his fruit above and his roots below.” What did the Holy One, blessed be He, do? He bound the ministering angel that belonged to him and to his land. Then he cast him from his place and handed him over to Israel. Therefore it is written (ibid.), “yet I destroyed his fruit above and his roots below.” Our masters have said, “Sihon and Og were stronger than Pharaoh and his armies. And just as they uttered a song over the fall of Pharaoh, so were they worthy to utter a song at their fall. It is simply that David came and uttered a song over them, as stated (in Ps. 136:17, 19) ‘To the One who smote great kings […]; Sihon, king of the Amorites […].’”
1. Although THE AMORITE implies the Amorite people in the biblical context, in the context of the midrash the singular AMORITE refers to Sihon.
2. M. Pss. 136:11.
[ה] ויאמר ה׳ (אל משה)[אלי] ראה החילותי תת לפניך את סיחון ואת ארצו (דברים ב׳:ל״א), [וכתיב] ואנכי השמדתי את האמורי [מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו] (עמוס ב׳:ט׳), בזכות מה, בזכות התורה, שהחכמים מורים אותה, אמרו רבותינו קשה היה סיחון כמגדל חומה היה גובהו, והיה קשה מכל הבריות, וארוך מכל מגדל שבעולם, ורגליו מגיעות לארץ, ואין כל בריה יכולה לעמוד לפניו, כמה שהוא אומר ואשמיד פריו ממעל וגו׳ (שם), מה עשה הקב״ה כפת שר שלו ושל ארצו, והפילו (במקומו) [ממקומו], ומסרו לפני ישראל, אמרו רבותינו קשין היו סיחון ועוד יותר מפרעה וחיילותיו, וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה, כך היו ראויין לומר שירה על מפלתן, אלא שבא דוד ואמר עליהן שירה, שנאמר למכה מצרים בבכוריהם וגו׳ (תהלים קל״ו:י׳), למכה מלכים גדולים וגו׳ לסיחון מלך האמורי וגו׳ (תהלים קל״ו:ט״ו-י״ז).
חסלת פרשת דברים
פַקַאלַ אַללָּהֻ לִי אֻנטֻ׳ר קַד בַּדַאתֻ אַן אֻסַלִםַ פִי יַדִךַּ סִיחֻוןַ וַבַּלַדַהֻ פַאבּדַא וַקַרִּצ׳הֻ וַכֻ׳ד׳ בַּלַדַהֻ
ואמר ה׳ לי, ראה בתשומת לב, כי כבר התחלתי להסגיר בידך את סיחון ואת-ארצו, אזי התחל לכרסם בכחם וקח את ארצם.
החלותי תת לפניך – כפה שר אמוריים של מעלה תחת רגליו של משה והדריכו על צוארו.⁠א
א. ביאור זה מופיע כאן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5. בכ״י לונדון 26917 הוא מופיע כסדר הפסוקים. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34 נמצא הביאור לפני פסוק כ״ה. בכ״י ליידן 1 חסר הביאור לגמרי.
החלתי תת לפניך I HAVE BEGUN TO GIVE [SIHON] BEFORE YOU – He cast down the tutelary angel of the Amorites, who was in the upper spheres, beneath Moshe's feet and made him tread upon his neck (cf. Rashi on Bemidbar 24:2).
החלתי – בפתחות ה״י הבנין בעבור אות הגרון, וכן: העירותיהו בצדק (ישעיהו מ״ה:י״ג).
I HAVE BEGUN. The heh of hachilloti (I have begun), which is the heh of the form,⁠1 is vocalized with a pattach2 because of the guttural.⁠3 Compare, ha'irotihu (roused him)⁠4 in I have roused him up in victory (Is. 45:13).
1. The hifil form.
2. Rather than with a chataf pattach.
3. The chet.
4. Which is vocalized with a pattach rather than with a chataf pattach because of the guttural, the ayin.
והוא מה שאמר ראה החלותי תת לפניך וגו׳ – כי כיון שיצא לפניהם הוא נופל, וכן ויתנהו ה׳ אלהינו לפנינו ונלכוד את כל עריו וגו׳ מערוער וגו׳.
אמנם אמרו ויאמר ה׳ אלי ראה החילותי תת לפניך את סיחון. ירא׳ שאין צורך כאן בפסוק הזה. ואמרו המפרשי׳ שהוסיף לומר זה לפי שהיה בשעת המעשה והרמב״ן ז״ל נדחק לומר שהצווי הזה הוא הנאמר למעלה ושאחר שליחות המלאכי׳ נאמר לו וכמו שאמרתי בספקות. והנה סדר הפסוקי׳ לא יסבלהו. ואחשוב שכאשר סיחון לא רצה לקבל דברי השלום אשר שלח אליו משה כדי לעשות האות והמופת אשר זכרתי. מיד באהו הדבור האלהי בזה להודיעו שבמה שלא קבל סיחון השלום. הנה כבר נפל בידו ובזה החל הש״י לתתו בידו בהקשותו את לבו. כי היה זה התחלת נפילה וסבה אליה. ולכן אמר החל רש ולא אמר והתגר בו מלחמה. כי התגרות המלחמה הוא מה שכבר עשה משאלת השלום.
ראה החילותי וגו׳ – אמר החילותי לשון עבר, חוזר אל מאמר הקשה ה׳ את רוחו למען תתו בידך, ומאמר החילותי חוזר לנתינה לא למאמר לפניך, ומשה הבין שחוזר לכל האמור ולזה התחנן לה׳ בחושבו שהותר הנדר כאמרם ז״ל (ספרי ר״פ ואתחנן).
ראה החילותי תת לפניך, "Behold, I have begun to deliver up to you, etc.⁠" God used the word: "I have begun" in the past tense, and the word refers to the time God had hardened the spirit of Sichon to deny Israel the right of passage through his country in order to have a pretext to deliver him into Israel's hands. The word החילותי refers to the giving of the land, not to the previous paragraph. Moses misunderstood thinking that the word referred to the whole previous paragraph. This was what caused him to think that God had revoked His decree against him and this is what prompted his entreaty at the beginning of the next פרשה as explained there by Sifri.
ראה החלתי תת לפניך – מה שלא קבל סיחון השלום הוא התחלת נפילתו, ואני בהקשותי את לבבו כבר החילותי לתתו בידך, אם כן החל רש וכו׳:
ראה – התנגדותו היא ראשית מפלתו.
החל רש לרשת את ארצו – התחל בכיבוש ארצך על ידי כיבוש ארצו. כיבוש ארצך יחל בארץ סיחון.
החל רש לרשת את ארצו – הכי מיבעי החל לרשת ארצו. או החל רש את ארצו1. אלא שורש רש יש בו שני משמעות2 כמש״כ בס׳ במדבר (לג,נב) נ״ב לשון גירוש ולשון ירושה ואחוזת נחלה. ומתפרש האי רש מלשון גירוש, לא כמו לעיל פסוק כ״ד3 אלא אחר שסירב סיחון צוהו ה׳ לגרשהו מן הארץ כדי לירשנה. {ולא רק לעבור דרך הארץ לארץ ישראל, אלא לרשת ממש4. וכל זה היה למוסר כי כך עלה במחשבה שיתחלק עבר הירדן לשני שבטים, כדי לקרב סיבת חורבן הארץ והגלות5, כמו שיבואר עוד להלן (ג׳:י״ב)6}.
1. אונקלוס פירש ״שרי לתרכותיה למירת ית ארעיה״, שפירושו – החל לגרשו לרשת את ארצו.
2. שהם דבר וחילופו.
3. שפירש רבינו מלשון ׳ירושה׳.
4. עיין דברינו בהערה 110.
5. עיין בדברי רבינו בפסוק כ״ד ד״ה והתגר בו.
6. עיין שם היטב.
החילותי – בזה שהקשיתי את לבו כבר התחילה תבוסתו.
רש לרשת – כלומר כבוש אותה, כדי לרשת אותה לחלוטין.
החל רש – א״ר תנחומא, החל רש לרשת את ארצו – עשיתי את ארצו חולין לפניך1 [ירושלמי שביעית פ״ו ה״א]
1. דרשה זו נסמכת על המבואר בירושלמי כאן לענין המקומות שחייבים בשביעית כא״י ופטורים כחו״ל, ובעי ר״ל, הקונה מעמון ומואב מהו בשביעית, ופריך מה מספקא ליה והלא משה כבש ארץ סיחן ועוג שהוא מעמון ומואב וא״כ דין ארץ עבר הירדן להם, ומשני דמספקא ליה כיון דכתיב (ס״פ חקת) כי חשבון עיר סיחן מלך האמורי אם נטהרה לגמרי מיד סיחן ועוג או לא נטהרה, כלומר דעל ארץ עמון ומואב צוה הקב״ה אל תצר את מואב אך מכיון שסיחן לקחה ממואב שוב לקחוה ישראל מסיחן ולא מעמון ומואב, ונמצא כי ע״י סיחן הוטהרה ארץ עמון ומואב לישראל, או לא הוטהרה משום דעכ״פ הקב״ה צוה אל תצר להם, כי, אם נטהרה על ידם שיהיו ישראל מותרין לכבשה א״כ לעולם חייבת היא, דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, ואם לא הוטהרה, פטורה לעולם, ופשיט על זה מדכתיב החל רש, ודריש החל לשון חולין שעשה הקב״ה ארצו חולין לפניך, ופירשו המפרשים שעשאה חולין ולעולם היתה פטורה. אמנם הקשו על זה הרבה, והעיקר דאכתי קשה, מאי מבעי ליה, הא קיי״ל בכ״מ בש״ס עמון ומואב טהרו בסיחן, ועוד הקשו בזה, יעו״ש.

אבל לולא דבריהם הו״א דמ״ש עשיתי את ארצו חולין לפניך, כלומר עשיתיה חולין כמו חפשי לך, שאתה יכול לכבשה ולזכות בה, ולכן לעולם חייבת, ולפי זה הא דקיי״ל עמון ומואב טהרו בסיחן, יסוד הדבר מדרשה זו, ועיין בזה, ובזה יתיישבו הרבה ענינים בסוגיא אשר אין המקום כאן גורם להאריך ולבאר, והמעיין ימצא ובסוף פ׳ חקת בפסוק הנזכר בארנו עוד מענין זה בארוכה, יעו״ש, ועיין בכ״מ פ״ד הכ״ח משמיטין.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)דברים רבהמדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזראעקדת יצחק פירושאברבנאלאור החייםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144