×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יט) וְקָרַבְתָּ֗ מ֚וּל בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן אַל⁠־תְּצֻרֵ֖ם וְאַל⁠־תִּתְגָּ֣ר בָּ֑ם כִּ֣י לֹֽא⁠־אֶ֠תֵּ֠ן מֵאֶ֨רֶץ בְּנֵי⁠־עַמּ֤וֹן לְךָ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֥י לִבְנֵי⁠־ל֖וֹט נְתַתִּ֥יהָ יְרֻשָּֽׁה׃
And when you come near opposite the children of Ammon, don't bother them and do not contend with them, for I will not give you of the land of the children of Ammon for a possession because I have given it to the children of Lot for a possession.⁠"
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרשב״םאבן עזראחזקונירלב״גאברבנאלצרור המורכלי יקרר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
וְתִתְקָרַב לָקֳבֵיל בְּנֵי עַמּוֹן לָא תְצוּר עֲלֵיהוֹן וְלָא תִתְגָּרֵי לְמֶעֱבַד עִמְּהוֹן קְרָב אֲרֵי לָא אֶתֵּין מֵאֲרַע בְּנֵי עַמּוֹן לָךְ יְרוּתָּא אֲרֵי לִבְנֵי לוֹט יְהַבְתַּהּ יְרוּתָּא.
But when you comest nigh over against the Beni Ammon, be not troublesome to them, nor provoke yourself to make war with them; for I have not given to you of the land of the Beni Ammon any inheritance; for I have given it to the children of Lot to inherit.
ותקרבון סמוך לתחומיהון דבני עמונייהא לא תעיקון יתהון ולא תתגרון לקבליהון סדרי קרבה ארוםב לא אתן מן ארעהון דבני עמוניי לכון ירתו ארום לבנוי דלוט יהבית יתה ירתו.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״סמוך לתחומיהון דבני עמונייה״) גם נוסח חילופי: ״כל וקבל בני עמונאי״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לקבליהון סדרי קרבה ארום״) גם נוסח חילופי: ״בהון אר׳⁠ ⁠⁠״.
ותתקרבון לקביל בני עמון לא תצור עליהון ולא תתגרי בהון לסדרי קרב ארום לא אתן לכון מארע בני עמון ירותא ארום לבנוי דלוט מטול זכותיה דאברהם יהבתה ירותה.
But coming near over against the children of Ammon, you are not to vex, nor provoke them to war; for I have not given you the land of the Beni Ammon for a possession: I have given it an inheritance to the children of Lot, for the sake of Abraham's righteousness.
וקרבת מול בני עמון1מפני מה לא נאמר בבני עמון לא תתגר בם מלחמה, כמו שאמר הקב״ה על מואב, אנגריא לא התיר להם לעשות בהם, מפני שכבדה אמם לאביה, מה שלא עשתה אם מואב שהיא קראה שם בנה מואב, כלומר שהוא היה לה מאביה, אבל הקטנה חסה על כבוד אביה וקראה אותו בן עמי, כלומר כי מעמה היה לה ולא מאביה.
1. מפני מה לא נאמר בבני עמון לא תתגר בם מלחמה. עיין רש״י בפסוק ט׳.
וַתַּקַרַּבּתַּ מִן בַּנִי עַמֻוןַ פַלַא תֻחַאצִרהֻם וַלַא תַּתַּחַרַּשׁ בִּהִם פַאנִּי לַא אֻעטִיךַּ מִן בַּלַדִ הִם חַוְזַתַּ אִד׳ גַעַלתֻהַא לִבַּנִי לֻוט חַוְזַתַּהֻ
והתקרבת מן בני עמון, אל תטיל עליהם מצור ולא-תתגרה בהם, היות שאני לא אתן לך מן ארצם אחוזה, כי הקצתי אותה לבני לוט, לאחזה.
כי לבני לוט – בשביל שהיה נכדו1 של אברהם, וכל שכן אתם, שבני אברהם אתם.
1. כלומר: קרובו.
כי לבני לוט FOR [I HAVE ASSIGNED IT AS A POSSESSION] TO THE DESCENDANTS OF LOT: [God allowed the Ammonites to conquer their land,] because he [their forefather, Lot] was Abraham’s nephew.⁠1 How much more so [will God give to] you [the land that He promised you], for you are Abraham’s [direct] descendants.⁠2
1. Rashbam uses the standard Hebrew word for grandson, נכד, to mean nephew here. (A number of biblical texts state unambiguously that Lot was Abraham’s nephew; see e.g. Genesis 12:5.) Rashbam uses נכד to mean “nephew” a number of times in his Talmud commentary, too. See e.g. his commentary to BB 109a, s.v. ומשני אחי האב, and his commentary to BB 114b, s.v. האשה את. From Ben Yehudah (7:3655) it appears that Rashbam was the first to use the word נכד in this unusual way.
Perhaps interference from French caused Rashbam to do this. The common French word for nephew is neveu (or, as it is generally spelled in medieval French, nepveu). That word is actually derived from the Latin nepos, which means grandchild. According to Le Robert: Dictionnaire historique de la langue française (Paris, 1992), p. 1320, the French word neveu or nepveu originally meant grandchild. But already in the very early days of French it took on the additional meaning of nephew. Since Rashbam knew that the word nepveu could be used for either grandchild or nephew, I assume he felt that one Hebrew word could also mean both grandchild and nephew.
Cf. Qeren Shemuel here who emends נכדו to read קרובו, and see Rosin, RSBM, p. 44, note 1, who notes correctly that the emendation is uncalled for.
2. Rashbam reiterates the second point that he made in his comment to vs. 5. See note 40 above.
וקרבת אל מול בני עמון – פירוש: ובקרבך אליהם.
אל תצרם – מפעלי הכפל.⁠א
א. בדפוס ורשא נוסף כאן: ואל תתגר בם – מבנין התפעל מנחי הלמ״ד ה״א.
AND WHEN THOU COMEST NIGH OVER AGAINST THE CHILDREN OF AMMON. The meaning of ve-karavta is, when you come close to them.⁠1
HARASS THEM NOT. Tetzurem (harass) comes from a double root.⁠2
NOR CONTEND WITH THEM. Titgar (contend) is in the hitpa'el. Its root ends in a heh.⁠3
1. In other words, the vav here has the meaning of when, not that of and.
2. Tzadi, resh, resh.
3. Its root is gimel, resh, heh.
וקרבת מול בני עמון – אבל לא הגיעו אל מקומם שהרי ארצם במזרחה של ארץ עוג מלך הבשן.
וקרבת מול בני עמון, "when you come near to being opposite the Bney Ammon;⁠" actually they did not get to the boundary of the Bney Ammon, as their lands were to the east of both the kingdoms of Sichon and Og, king of Bashan.
אל תצורם ואל תתגר בם מלחמה – כל זה מבואר ממה שזכרנו בירושת מואב והנה המשיל ירושת בני עמון זאת הארץ אשר היה בה לירושת בני שעיר ולירושת הכפתורים כי כל אלו ההצלות הם מסוג אחד כי כולם היו מפאת ההשגחה הכוללת.
לפי שלוט שכב עם שתי בנותיו ותהרין שתיהן. והבכירה ילדה את מואב והצעירה עמון לכן אחרי שזכר מה שצוה הש״י על ארץ מואב. זכר צווי אחר על ארץ בני עמון שלא יצור אותם ולא יתגר בם מלחמה. והגיד בזה מה שהגיד במה שעבר מהיות הארץ הזאת לפנים בידי אנשי׳ חזקי׳ ויירשו את ארצם וזה שאמר ארץ רפאי׳ תחשב אף היא רוצה לומר שגם זאת היתה ארץ רפאי׳ כמו ער מואב.
אח״כ אמר וקרבת מול בני עמון אל תצורם ואל תתגר בם – והטעם לפי שעתידה נעמה העמונית לצאת מהם. וכן צוה במואב מפני רות המואביה. וזהו שרמז באומרו כי לבני לוט נתתיה ירושה. להורות שאע״פ שלוט עשה שלא כהוגן. מפני כבוד הבנים ראוי לחלוק לו כבוד. אחר שעתידות לצאת מהם רות המואביה ונעמה העמונית. וכל זה מפני בנות לוט שנתכוונו לשם שמים. וכמו שאמרו גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה. עד שאמרו בהוריות פרק כהן משיח. ובנזיר פרק מי שאמר הריני נזיר אחרון. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לעולם יקדים אדם לדבר מצוה. שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה זכתה וקדמה ארבעה דורות לישראל במלכות. עובד וישי ודוד ושלמה. ובפרק שור שנגח את הפרה אמרינן כיוצא בזה. וגרסינן תו התם ואלו צעירה עד דאתא רחבעם דכתיב ושם אמו נעמה כו׳. וא״ת מנין שנתכוונו לשם מצוה. דגרסי׳ בהוריות בפרק כהן משיח ובפרק הריני נזיר. וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. משל ללוט ושתי בנותיו. הם נתכוונו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם. והוא נתכוון לדבר עבירה ופושעים יכשלו בם ע״כ. ומכאן נראה שדרשו עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית:
אל תצורם ואל תתגר בם – לא נאמר כאן ואל תתגר בם מלחמה כדרך שנאמר למעלה אצל מואב, לפי שגירוי בעלמא בלא מלחמה לא נאסר למואב אבל לעמון אסר אפילו סתם גירוי בלא מלחמה, לפי שמואב שכר על ישראל את בלעם ולא מצינו שהיה לעמון חלק בזה אע״פ שלא הועילו מעשיו מכל מקום גרם צער לישראל, ועוד שמואב היה לו חלק גם בזנות ולא מצינו זה בבני עמון אע״פ שמצד שלא קדמום בלחם ומים גרמו להם לזנות כמבואר למעלה פר׳ פנחס (במדבר כ״ה:י״ז) מ״מ לא מצינו שהפקירו בנותיהם, ואולי נמשך זה לשרשם כי גם במעשה של בנות לוט היתה אמם צנועה קצת.
וקרבת – פירוש וכאשר תקרב אליהם השמר לך פן תצורם:
כי לבני לוט נתתיה ירושה – בבני לוט ובני עשו הזכיר כי ה׳ נתן להם את הארץ והשמיד יושביה מפניהם, אבל בכפתורים {דברים ב׳:כ״ג} לא אמר כי ה׳ השמיד את העוים מפניהם, ע״כ נראה כי בכל זרע אברהם או אשר ממשפחתו (אדום ועמון ומואב) אמר כי ה׳ נתן להם ירושה, והכוונה לאסור לישראל התגרות בהם, אבל הכפתורים לא היו ממשפחת אברהם, על כן לא אמר כי ה׳ נתן להם ירושה, והנה ארצם מותרת לישראל. והנה הזכיר את העוים והכפתורים, לבלתי יאמרו ישראל: אם אין ה׳ מעביר מתנותיו מזה לזה, אם כן גם ארץ פלשתים לא יתן בידנו, הואיל והוא נתן אותה לכפתורים; ורוח הקדש משיבה כי בענין העוים אין הענין כמו בארץ אדום עמון ומואב, כי העוים לא נפלו ביד קרוביו של אברהם, כי הכפתורים היוצאים מכפתור, שאין להם שום התיחסות עם אברהם, הם השמידום וישבו תחתם.
עיין פירוש פסוק ה.
מול בני עמון – לא אצלם שהרי עוד לא הגיעו להם אלא נגד ארצם1.
ואל תתגר בם2 – להלוך דרך ארצם ביד חזקה. וממילא לא הגיע המחנה לשם מש״ה לא כתיב כאן ואל תתגר בם מלחמה כמו במואב, שהרי שארי התחרות של יחידים לא היה אפשר להיות כמו במואב שהיה עובר המחנה סמוך להם. וא״א להתגרות3 אלא במלחמה כשירצו לעבור כל המחנה וללחום עמהם או לעבור בע״כ. וע״ז הוזהרו4. ובגמ׳ ב״ק (ל״ח ב׳) שהוזהרו בזה דלא ליעבד בהו אנגריא5, ג״ז נימא אחר שכבשו את עה״י והיה גבול ישראל עד יבוק גבול עמון6.
1. כפי שכתב רבינו שבני עמון היו רחוקים משם, מעבר לארץ סיחון צפונה. ועיין דברנו בהערה 83.
2. מדוע לא כתוב ׳ואל תתגר בם מלחמה׳ כפי שכתוב אצל בני מואב (פסוק ט׳). רש״י שם ענה בעקבות חז״ל (ב״ק לח,ב) שכלפי בני עמון אסור שום גרוי ולא רק גרוי מלחמה (רבינו מתייחס לכך בסוף הקטע), אך רבינו לומד אחרת.
3. בבני עמון.
4. ולכן אין צורך לכתוב ״מלחמה״, כי בין כך זו האפשרות היחידה.
5. כפי שרש״י הסביר בפסוק ט׳, עיי״ש, ולכאורה קשה מזה על רבינו שטען שהתחרות של יחידים לא היתה אפשרית בגלל המרחק מבני עמון.
6. כלומר, האזהרה לא להתגרות בהם כלל נאמרה לא לזמן זה, אלא להמשך הזמן לאחר כיבוש סיחון, כשבני ישראל יהפכו להיות ׳שכנים׳ לבני עמון.
וקרבת מול בני עמון – אתה מתקרב אל המקום שהוא ממול בני עמון. כפי הנראה מבמדבר כ״א:כ״ד לא נכנסו בני ישראל לתוך ארץ בני עמון, כי עז גבול בני עמון. אבל שולץ מעיר ששם מדובר בגבול הצפוני⁠־מערבי, אשר אליו התקרב ישראל אחרי המלחמה עם סיחון. אל החלק הדרומי של גבול בני עמון לא נכנסו ישראל על פי צו ה׳. אמנם לא נתבטל הצווי הזה גם אחרי כן, ובודאי נמנע משה רבינו להתגרות בבני עמון אחרי הנצחון על סיחון רק מפני שכך צוה ה׳, אבל בכל זאת מודגש בבמדבר, שבני ישראל מצאו בגבול בני עמון גם מבצר טבעי, שמנע אותם מלהתקדם הלאה.
בעלי תרגום השבעים קראו בבמדבר כ״א:כ״ד ״כי יעזר גבול בני עמון״ במקום ״כי עז גבול בני עמון״. ל״כי עז... עמון״ עיין המשתדל לבמדבר כא. כד.
הביטוי וקרבת מול וגו׳⁠ ⁠⁠״ מתפרש בזה, שישראל בשעה שנסעו על יד גבול מואב היו ממול בני עמון דהיינו מעבר לארנון, מקום מושבם של בני עמון ממזרח לאמורי (שולץ). ישראל היו יכולים להכנס ישר לתוך גבול בני עמון, בדיוק כמו בתוך גבול האמורי. על כן נצטוו כאן לא להלחם עם העמונים, אלא לפנות כלפי האמורי (פסוק כ״ד).
ואל תתגר בם – [ואל תתגר בם מלחמה לא נאמר אלא ואל תתגר בם], מלמד שאפילו אנגריא לא תעביד בהו.⁠1 (ב״ק ל״ח:)
1. עיין מש״כ לעיל בפסוק ט׳ אות ה׳ וצרף לכאן.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרשב״םאבן עזראחזקונירלב״גאברבנאלצרור המורכלי יקרר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144