×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יב) וּבְשֵׂעִ֞יר יָשְׁב֣וּ הַחֹרִים֮ לְפָנִים֒ וּבְנֵ֧י עֵשָׂ֣ו יִֽירָשׁ֗וּם וַיַּשְׁמִידוּם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיֵּשְׁב֖וּ תַּחְתָּ֑ם כַּאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל לְאֶ֙רֶץ֙ יְרֻשָּׁת֔וֹ אֲשֶׁר⁠־נָתַ֥ן יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה לָהֶֽם׃
The Horites also lived in Seir before, but the children of Esau dispossessed them; and they destroyed them from before them and lived in their place, just as Israel did to the land of his possession, which Hashem gave to them.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירשב״םאבן עזראפירוש מחכמי צרפתחזקוניטור הפירוש הארוךרלב״גאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםמלאכת מחשבתר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בעודהכל
וּבְשֵׂעִיר יְתִיבוּ חוֹרָאֵי מִלְּקַדְמִין וּבְנֵי עֵשָׂו תָּרִיכוּנוּן וְשֵׁיצִיאוּנוּן מִן קֳדָמֵיהוֹן וִיתִיבוּ בַּאֲתַרְהוֹן כְּמָא דַּעֲבַד יִשְׂרָאֵל לַאֲרַע יְרוּתְּתֵיהּ דִּיהַב יְיָ לְהוֹן.
And in Seir dwelt the Horaee in former times; but the sons of Esau drave them out, and destroyed them, and dwelt in their places, as Israel dida in the land of his inheritance which the Lord gave to them.
a. Past for the future, compare aber in verse 17.
ובגבלה שרון חוורנייהא מן לקדמין ובנוי דעשו ירתו יתהון ושיצון יתהון מן קדמיהון ושרון באתריהון היך מה די עבדו ישראל לארע תותבותהוןב די יהב י״י להון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ובגבלה שרון חוורנייה״) גם נוסח חילופי: ״ובטורא דגבלא שרון חוורנאה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תותבותהון״) גם נוסח חילופי: ״ירתותהון״.
ובגבלא יתיבו גנוסייא מן לקדמין ובני עשו תריכונון ושיציאונון מן קדמיהון ויתיבו באתרהון היכמה דעבד ישראל לארע ירותתיה דיהב י״י להון.
And in Gebala dwelt the Genosaia in old times, and the Beni Esau drove them out and destroyed them, and dwelt in their place; as did Israel in the land of their inheritance, which the Lord gave to them.
וַאַמַּא פִי סַעִירַ פַאקַאםַ אַלּחֻורִיֻוןַ קַבּלַ בַּנִי עִסַאוַ חַתַּי׳ אַתֻוא וַקַרַצֻ׳והֻם וַאַנפַד׳וּהֻם מִן בַּיְןִ יַדַיְהִם וַאַקַאמֻוא מַכַּאנַהֻם כַּמַא צַנַעַ יִסרַאאִיל בִּבַּעץִ׳ חַוְזַתִהִ אַלַּתִי אַעטַאהֻם אַללָּהֻ
ואולם, בשעיר התגוררו החורים טרם בני עשו, עד-שבאו בני עשו וכרסמו בהם והשמידו אותם מן בין-ידיהם, והתמקמו שם בתמורה להם, כפי-שעשה ישראל במקצת אחוזתם1, אשר נתן ה׳ לו.
1. (מרמז לארץ סיחון ועוג)
אובשעיר ישבו החורים ובני עשו יירשום – אני יודע כי יירשום במובן השרוש והניתוק, והוא קל, במובן ״יירש הצלצל״ (דברים כ״ח:מ״ב) לחיבורו עם ״מפניהם״. והמקור במובן ״לרשת אותם מפניך״ (דברים י״ב:כ״ט), ולא מזכיר את הקל הזה אבו זכריא במובן {הזה}.
א. ביאור זה מופיע לאחר הביאורים על פרק ג׳.
וכן בשעיר ישבו החרים ונתתים לבני עשו.
יירשום – לשון הווה,⁠א נתתי בהם כח שהיו מורישים אותם והולכים.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״כלומר״.
So, too, (v. 12) the Horim dwelt formerly in Seir and I gave them over unto the children of Esau. (Bereshit Rabbah 26:7)
יירשום – This is a present tense form of the verb; it is as much as to say, I gave them power that they might go on driving them out continuously.
כאשר עשה ישראלא – וגם כתב משה להודיע לישראל שלא ידאגו כלום, אם לאומות הללו נתן נחלה לכבוד אבותינו, כל שכן שיקיים לישראל לתת להם נחלת עמים שנשבע לאבות.
א. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון: לישראל.
Furthermore, Moses wrote these [stories about the Edomites and Moabites and the Ammonites] in order to teach the Israelites that they had no reason to worry. If God assigned territories to these nations solely in order to honor our forefathers, how much more so1 [can the Israelites be certain that] God will fulfill His promise “to give them the heritage of nations,”2 as He had promised their forefathers.⁠3
1. Rashbam reiterates this a fortiore argument in his commentary to vs. 19 below.
2. An allusion to the language of Ps 111:6.
3. Rashbam has not presented us with a general theory about why some, but not all, of the stories of the previous books of the Torah are repeated here in Moses’ speech. But he does provide here two explanations for the inclusion of the material that appears in our chapter, in verses 4-23.
Moses retells these stories to assure the Israelites that God is with them and that they will succeed in capturing the land. They had had to refrain from attacking the Edomites, the Moabites and the Ammonites not because of weakness but because of specific instructions to the contrary from God. Furthermore, the very fact that God had originally allowed those nations to capture those lands, and the fact that He wants them to keep those lands, should reassure the Israelites that God involves Himself in issues of land and will soon deliver the Israelites’ land to them, too. Rashbam reiterates this point in his commentary to vs. 19 and to vs. 20 and to vs. 23.
Many commentators concur with Rashbam. See similarly Luzzatto to vs. 12. See also Weinfeld (Anchor, p.166): “Deuteronomy presents a picture of a proud and strong nation that is able to defeat its enemies but is not allowed to encroach on the rights of its neighbors.” Weinfeld adds that the picture here differs from the impression that one might get from reading Numbers, that the Israelites were avoiding confrontations since they were incapable of attacking those three nations successfully. See also NJPSC, which explains, like Rashbam, that, following a traditionalist reading of this text, these verses “were intended to bolster the Israelites’ confidence in God as they approached the land... .”
החריםא – הם בני שעיר החרי (בראשית ל״ו:כ׳).
א. בכ״י פריס 177: החרי.
THE HORITES. They are the sons of Seir the Horite (Gen. 36:20).
ישבו החורים לפנים – ואף הם היו גיבורים יותר מבני עשו, שלכך נקראו חורים, שהיו בני חורים מכל אדם, שכל כך אמיץ לבם בגיבורים, שלא היה אימת כל מוטלת עליהם.
ואע״פ כן ובני עשו יירשום וישבו תחתם – ומיכאן יש לכם ללמוד שלא תתגרו באדומים, שהיאך נשמד חורי שהיה חזק מהם אם לא שהיה סיבה מאת י״י להשמידם מפני בני עשו. ומאחר שמאיתי היתה להשמיד את החורי ולהשיב בני עשו אי אתם רשאין להתגרר בם.
כאשר עשה ישראלא לארץ ירושתו אשר נתן י״י להםב – שהוריש בפניהם שבעה גוים רבים ועצומים מהם.⁠1
1. השוו ללשון הפסוק בדברים ז׳:א׳.
א. בכ״י ברלין 121: לישראל.
ב. בכ״י ברלין 121: להם י״י.
כאשר עשה ישראל – בני גד ובני ראובן. לארץ ירשתו – של מואב שמתחילה הייתה משל מואב וכבשה סיחון ונפלה לסוף ביד ישראל.
כאשר עשה ישראל, "just as the Israelites did to the land which became their ancestral heritage.⁠" Moses is speaking of the land settled by the tribes of Reuven, Gad., and half the tribe of Menashe.
ובשעיר ישבו החורים – כי בעבור הטעם הזה במואב ימנעם גם כן מארץ שעיר כי מלפנים היתה מן החורים והיא ממתנת אברהם כי החורי הוא החוי והוא מבני כנען כמו שנאמר עשו לקח את נשיו מבנות כנען בת צבעון החוי וצבעון היה מבני שעיר החורי יושבי הארץ. ויתכן שנקרא חוי על שם שהיה נחש עלי דרך ונקרא חורי ע״ש מחור פתן כי השמות ישמרו הטעם ויחליפו המלות כמו זרח וצוהר והנה אמר כי החורי שהם לאברהם ישבו בשעיר לפנים ובני עשו שהם זרע אברהם ירשו אותם וישבו תחתם במעשה נס שהיו עם רב ועשו בא לגור שם ונתחזק עליהם כאשר עשה ישראל ליתר הגוים שניתנו לאברהם ואין ראוי לגזול מעשו אשר הורישו האלהים כי השם יקצוף על הגוזל מהם נחלה שהנחילם כאשר יקצוף על הגוזל מישראל הארץ אחרי שינחילנה להם ועל כן הזכיר כאשר עשה ישראל עדיין לא נעש׳. וכן אמר עוד בבני עמון שהיא:
ובשעיר ישבו החורים, "and the Chorim used to live in the region of Se-ir.⁠" The same considerations that are responsible for the Israelites not being allowed to make war or even harass the Moabites, (although their lands were on their route to the Holy Land, even) also are the ones why they must not at this time encroach on the land of Edom. That land had at one time been the land of the Chorites, who were identical with the tribe Chivi, mentioned in chapter 15 of Genesis above. Esau, Avraham's grandson, had received it as a sort of dowry when he married the great-grand-daughter daughter of Tzivon, a prominent Canaanite belonging to that tribe. (Genesis 36,2) Tzivon, as mentioned there, was a son of the original Se-ir.
It is possible that the reason why the Torah refers to that tribe as Chivi, was because in that neighborhood there was a type of snake by that name that the people had to be on guard against. Various types of snakes including one by that name are referred to in Isaiah 11,8 where the lair חור of certain types of snakes such as פתן is mentioned. Compare especially Genesis 49,17 נחש עלי דרך. It is not unusual, historically, to find that names of certain places, landmarks and such, reflect a past association with some animal. Certain letters underwent repositioning when such places or animals were named. What was known as חוי may have been changed to חורי, so that the tribe known as חורי in the days of Avraham may have become the חווי in the days of his grandson Eau, or vice versa. During Avraham's time these people lived in what later became known as Se-ir. It was most certainly something miraculous that the relatively few descendants of Esau should have dispossessed a far more numerous and well entrenched tribe. Moses may have referred to all these details to underline that possession of the descendants of Esau, Edom had been divinely assisted when settling in that region. It would not do to attack them, the time was not ripe for this in God's timetable. God would retaliate against people who deprive others of their homeland unless instructed by Him to do so. He does likewise to nations who dispossess Israel of its ancestral heritage without having been bidden by Him to do so. This may be why Moses says כאשר עשה ישראל meaning as "Israel is going to do to Esau,⁠" i.e. in the future, seeing that up until then Israel had not done any of this. [When God has promised, He will keep His promise, so that the promise by God that Israel would dispossess the Canaanites is described as fact rather than mere hope or even expectation. Ed.] Moses makes similar reference to the land of the Ammonites,
ובשעיר ישבו החֹרים לפנים ויירשום בני עשו וישמידום מפניהם – בעזר י״י יתעלה מפאת ההשגחה הכוללת.
כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו – רוצה לומר: ארץ סיחון ועוג ושאר המקומות אשר כבשו אז שנתן הארץ ההיא י״י להם מצד השגחה הפרטית ולזה אמר בזה המקום אשר נתן י״י להם מה שלא אמר כן בירושת שעיר ומואב וירושת בני עמון והכפתורים להעיר על ההבדל בין ירושת הארץ לישראל ובין ירושת האומות כי הם היו מסודרות מהשם יתעלה מפאת ההשגחה הכוללת וירושת ארץ ישראל מפאת ההשגחה הפרטית בזה המאמר אמר משה אחרי הכותו את סיחון ועוג כמו שנזכר בראש זאת הפרשה.
וזכר שגם כן קרה בזה אל בני עשו בארצם בשעיר ישבו החורי׳ לפנים ובני עשו יירשום וחתם מאמרו באמרו כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו וגו׳. רוצה לומר כי קרה זה לבני עמון ומואב להיותם מזרע אברהם שהיו גם המה נכללי׳ בירושת הארץ שנשבע הש״י לאברהם ולכן היתה מההשגחה האלהית לתת להם מעשרה עממי׳ ג׳ כמו שכתב רש״י ז״ל. והיו בארצותם אנשי׳ חזקי׳ והורישום וכזה יקרה לישראל שהם ג״כ בכלל השבועה שיורישו את העממי׳ ויירשו את ארצם. ואין הפרש ביניהם כי אם בהיו׳ ענין ישראל מונהג הנהגה פרטית אלהית ובתבונתו ונפלאותיו ושאר האומו׳ לא ראו אור אלהי. והיה ענינם קרוב לטבע. ואמר כל זה לשני תכליתיות. האחד שלא יתגרו מלחמה באלה האומות כיון שארצם נתונה להם בהשגחה והם בכלל יורשי אברהם. והשני כדי להעיר לבבות ישראל ולנחמם שלא יפחדו מאומות הארץ לקחתה כי האל יתברך הוריש האימי׳ מלפני בני עמון והחורי מפני בני שעיר ונתן להם את ארצם. וכן הוא ברחמיו יוריש ג״כ את שבעת העממי׳ ויתן לישראל את ארצם ויעמידם לנצח עליה כמו שעתה היה מעמיד אלה האומות בארצותם אשר נתן להם:
וישמידום – עשו ומואב השמידו והחריבו ישוב יותר מכדי צורך ישובם, כדי להשמיד כל היושבים בה לפנים, בל יקומו ויירשו ארץ. כי גם מואב גם עשו לא מלאו את כל ישוב החורי וישוב האמים שהשמידו. ובהיות הר שעיר מגיע עד גבול מואב, ושם אצל גבול מואב אין שום ישוב מבני עשו, וכן גבול מואב מגיע עד המדבר, ושם אצל המדבר אין שום ישוב מבני מואב, לכך אמר שמכל מקום לא יעברו דרך גבול שום אחד מהם.
כאשר עשה ישראל – בעת כתיבת התורה שכבר כבשו סיחון ועוג, שהיו מלכים גדולים ואדירים בזמן מועט שלא כמנהג העולם.
וישמידום. Esau and Moav destroyed more land and people than they needed for themselves. They did so in order to wipe out all the former people residing there so that they could not one day avenge their defeat. This was a totally unjustifiable genocide. Neither Esau nor Moav populated all the land under their control The area known as Har Seir bordered on areas formerly belonging to Moav and was unpopulated by any members of the tribe of Esau. The same was true on the other side of that boundary; it was not populated by any Moabites. This is why Moses is speaking of God having told him that although this was in effect “no-man’s land,” the Israelites were not even to traverse this region, as, nominally, it belonged to either the descendants of Lot or those of Esau.
כאשר עשה ישראל, a reference to the time when the Torah was committed to writing when the lands of Sichon and Og had already been captured. Those two kings had been most powerful; nonetheless, they had been vanquished within a very short space of time, contrary to accepted norms. This all showed that God had given these lands to the Israelites.
נתתי להם כח שיהיו מורישים אותם. פירוש, הא דכתיב ״יירשום״ לשון עתיד, והלא כבר ירשו אותם, ולא שייך לומר לשון עתיד, ולפיכך פירש שנתתי להם כח שירשו בעתיד, והשתא ״יירשום״ לשון עתיד, שרוצה לומר שנתתי להם כח שיוכלו להוריש אותם תמיד עד שכילו:
נתתי בהם כח כו׳. שכל הדברים ההווים תמיד נופל בם לשון עתיד ועבר, אבל אותם דברים שאינן אלא לפי שעה, כאז ישיר (שמות ט״ו:א׳), מוכרח לפרש על המחשבה. [הרא״ם]:
I gave them the power, etc. [Although יירשום literally means, "He will drive them out.⁠"] For any present progressive action may be expressed in the future tense or past tense. However, an action referring only to the present, as in (Shemos 15:1) אז ישיר משה (Literally: Then Moshe will sing), must be explained as the thought to take action (Re"m).
ובשעיר ישבו החורים לפנים ובני עשו יירשום וגו׳ כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו אשר נתן ה׳ להם – מה מאד כמו זר נחשב איך כתב משה כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו וגו׳ ועדיין לא נכנסו ישראל בארץ כנען? עד שרבים התעיבו השחיתו לאמר שזה נכתב אחרי מות משה מלבד מה שיקשה על אמרו אשר נתן ה׳ להם ולא כתב אשר נתן ה׳ לו או יאמר עשו גם הוא בלשון רבים? וראיתי לפרש הכתוב ביעקב אבינו אשר היה דבר ה׳ אליו ישראל יהיה שמך. וידענו כי החורי והחוי אחד הם. וכן פירש הרמב״ן. ומבואר כי יעקב אבינו ביקש ליטע משכנו בשכם ולישב בשלוה ולזה (בראשית ל״ג) קנה חלקת השדה מיד שכם החוי נשיא הארץ עד שקפץ עליו רוגז (שם ל״ד) ותצא דינה בת לאה.
{ה} כי אמנם תמיד יתדמה האדם להיות אורח נטה ללון וכאשר יחשוב לכונן ישיבתו לדורי דורות בקשר של קיימא שמועות יבהלוהו ממזרח ומצפון וינידוהו ממקומו והטעם שהמשים עצמו רם ונישא יתנו בו כל איש עיניהם וישלחו בו ניצוציהם ולא יצליח בדרכיו. וטעם לעין הרע פירשנו בו בפרשת ראה. וגם כזה קרה לבני שעיר החורי כי כאשר ישבו בשעיר לפנים ישיבה של קיום תכף ומיד ובני עשו יירשום ויגרשום וישבו תחתם. וכן עשה ואירע ליעקב ולישראל אבינו בארץ ירושתו רצונו בשכם שבחר לו לירושה ולא מאת ה׳ אלא היתה ארץ אשר נתן ה׳ להם ר״ל לחורים יושבי הארץ ולא לו תהיה שמיד קפץ עליו רוגז דינה והוכרח לברוח משם ולעזוב משכנותיו אשר בקש בהנה לישב בשלוה כי גרשוהו מהסתפח בנחלתו. הנה הפירוש הזה נכון וישר להרים מכשול הקושי והגמגום בפסוקים ולא שמו לב המפרשים עליו:
ובשעיר ישבו החרים – גם החורים היו מן העמים שניתנו במתנה לאברהם, כי החורי הוא החוי והוא מבני כנען, כמו שנאמר עשו לקח את נשיו מבנות כנען את אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי, וצבעון היה מבני שעיר החורי יושבי הארץ, והנה אמר כי החורים שהם לאברהם ישבו בשעיר לפנים, ובני עשו שהם זרע לאברהם ירשו אותם וישבו תחתם במעשה נס, כאשר עשה ישראל ליתר הגוים של אברהם אשר נתן השם להם בכחו הגדול, והנה הנחיל השם כל העמים ההם לזרעו של אברהם, אחד מהם לעשו והשאר לישראל שהוא בן הבכור, ואין ראוי לגזול מעשו את אשר הנחיל לו האלהים, כי השם יקצוף על הגוזל מהם נחלתם כאשר יקצוף על הגוזל מישראל ארץ כנען שינחיל להם, כענין שנאמר על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי (ירמיה י״ב י״ד):
כאשר עשה ישראל – זו ראיה על ג׳ הפסוקים האלה שהם מאמר מסוגר, ונכתבו רק בדרך סיפור, כי אילו היו מחוברים עם תחלת הענין אל תצר את מואב וכו׳, היו ראוי לומר כאשר עשיתם לארץ ירושתכם:
כאשר עשה ישראל – לשון עבר על דבר שכבר היה מקצתו (כיבוש ארץ סיחון ועוג) ועוד מעט יהיה כלו. וכל זה בדברי ה׳ להודיעם כי כל הארצות לו הנה ושהוא נותן כח לאשר ישר בעיניו.
כאשר עשה וגו׳, כדרך שישראל כבר עשה לארץ סיחון ועוג אשר נתן להם ה׳.
ובשעיר – וכן בשעיר ישבו החורים לפנים קודם מלחמת כדרלעומר וירשום אח״כ בני עשו, וישמידום מפניהם, ר״ל וזה נהיה ע״י שכדרלעומר והמלכים אשר אתו השמידו אותם מפניהם בין את האמים בין את החורים [וזה דומה עם מ״ש בפכ״א וישמידם ה׳ מפניהם שר״ל כדרלעומר בהשגחת ה׳] וישבו תחתם אשר נתן ה׳ להם כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו, כן סדר הכתוב, שלכן ישבו מואב ושעיר תחתם אח״כ באשר נתן ה׳ להם והכין שיכבשום בקל, ואמר שזה דומה כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו שהיו ג״כ ע״י השגחת ה׳ שהפיל עליהם אימתה ופחד ונתנם ביד ישראל:
ובני עשו יירשום וישמידום מפניהם1 – מתחלה ישבו2 שם וירשו הארץ בעת נשא עשו מבנות שעיר והלך אל ארץ מפני יעקב3 ואז היו עדיין בני שעיר בעלי הארץ אבל בני עשו נתיישבו שם כתושבים ובעלי הארץ. ולבסוף השמידו את בני החרי4 לגמרי. וע״ע בסמוך כ״ב. וכן היה במואב שירשו ואח״כ השמידו. ומשום זה מסיים כאשר עשה ישראל5 וגו׳ – היינו שבעה עממין שירשו ואח״כ השמידו משא״כ בני עמון היה להיפך כאשר יבואר.
1. כתב בספר ׳שערי אהרן׳: והנה רש״י פירשו מלשון ׳ירושה׳, אמנם אונקלוס תרגמו ״תרכינון״ פירשו מלשון ׳גרוש׳. ונראה לי הטעם, דאם מלשון ׳ירושה׳ היה צריך להיות קודם ״וישמידום״ ואח״כ ״יירשום״, דהלא זהו הסדר, קודם משמידים את האומה ואח״כ יורשים אותם, על כן תרגמו מלשון ׳גירוש׳, כלומר, חלק מהם גירשו וחלק מהם השמידו. ונראה לי דמטעם זה פירש בהעמק דבר...
2. בני עשו.
3. בראשית (לו,ו) ״ויקח עשו את נשיו... וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. כי היה רכושם רב משבת יחדו... וישב עשו בהר שעיר״. וכתב שם רבינו: ״וילך אל ארץ״ – עוד לא נתיישב בהר שעיר, אלא נתרחק מחברון אל ״ארץ״ סתם בלי שם, רק במקום שנזדמן קרוב להר שעיר, עד שלבסוף ״וישב עשו בהר שעיר״.
4. שהם היו בעלי המקום שנקרא ״הר שעיר״, וכפי שמוזכר גם בבראשית (יד,ו) ״ואת החורי בהררם שעיר״.
5. הכוונה ע״פ רבינו פשוטה – כפי ש״יעשה״ ישראל לארץ ישראל (״ארץ ירושתו״) בתקופת כיבוש יהושע את א״י. ועל כך קשה מה בא ללמדנו, האם ללמדנו שבנ״י יכבשו ארץ ז׳ עממין כפי שבני עשו כבשו את החורים? אך יש לציין שהחזקוני פירש אחרת, וז״ל: ״כאשר עשה ישראל״ – בני גד ובני ראובן. ״לארץ ירושתו״ – של מואב, שמתחילה היתה של מואב, וכבשה סיחון, ונפלה בסוף ביד ישראל.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירשב״םאבן עזראפירוש מחכמי צרפתחזקוניטור הפירוש הארוךרלב״גאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםמלאכת מחשבתר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144